פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 309)

לרוב לא תצליח חח

אצל אחרים..

לא מפרטת אלא אם יש ממש משהו שמרגיש לי חריג 

בעיקר אם יש לי מה להגיד לה על זה.

את מתכווונת שתלוי אם החברה בקשה שתספרי לה?

נראה לי שאין עניין בזה.

מי שבוחן הצעה צריך לבחון בעיקר מהנתונים שיש לפניו ומהבירורים עצמם

לרוב הוא יודיע לי מראש שזה יגיע...

[כשמבררים עליי אני מתעניין אצלו, זה נותן לי עוד פרספקטיבה על הבחורה (בקטע טוב. להכיר עוד משהו בה, כך שאוכל למצוא נושאי שיחה לדייט עצמו)]

אבל אני גם חוששת שאני לא מספיק טובה מעבר ללהתאכזב... סוג של לא לעמוד בציפיות שלו

כי הוא נשמע טוב ויודע מה הוא רוצה, וכשהצד השני משדר כל כך הרבה ביטחון עצמי זה מרגיש לי כאילו אני במבחן

זה קורה המון.

היתרון היחיד של זה הוא שהתחושה של לתת לאדם אחר את התחושה שהוא בעל ערך היא תחושה מאד טובה.

אבל מצד שני, כואב לראות אדם שלא יודע לראות את הטוב שבו.

מרגיש שלכל דרך ודרך התשובה שלה...

אם אמשיך לרגע בדרך האהובה עלי, אם נביט בעולם דרכה, הרי אין הציפיות שלו משנות דבר.. לא כך? אם ירצה ה', אם הוא המתאים, אז הוא ישמח בך ממש. אינך זקוקה לביטחון גדול כדי שיאהבו אותך. ואם ירצה ה' אחרת, אז זה הכי טוב בעולם, לא היית רוצה להתחתן עם הבחור הלא נכון, לא משנה כמה מרשים הוא...

זה הזוי שהבנתי שעצם זה שיש משהו שמרשים אותי בצורה שגורם לי פחד אומר שהדבר הזה חיצוני. 

וואי תודה כשמפרקים את זה נהיה קל יותר...

הצלחה רבה ~

צריך לזכור שהסכמנו להפגש כי ההצעה נשמעה טובה. ויכול להיות כל כך כיף שלגמרי נשכח שאנחנו בפגישה עם מישהו שלא הכרנו לפני שעתיים

פשוט ללכת לבית כנסת בשבת..

זה המצב...

אני הייתי מקבלת לגמרי בהבנה..

אולי כי אני גם במצב הזה 🙄

אם אתה יכול להגיע להבנה שזה קורח הנסיבות ולהבין את זה ולהרגיש סבבה, הייתי ממליץ לך לא להתחשב בזה.

אם אתה מרגיש שזה ממש מונע ממך ואתה יכול להפתח ככה - אז באמת.

פחות משנה אם זה נשמע טוב או לא טוב אלא איך אם אתה שלם מול עצמך. וגם אם אתה לא כזה - זה בסדר גמור. קורה לכולם לא צריך להבהל מזה, אבל במצב כזה, ככלל, לא נכון להכנס לקשר.

בהצלחה!!

יש כאן כמה שאלות:

א. מה אתה כן עושה בזמן הפנוי שלך.

ב. האם יש צורך ממשי בהכנסה ויש מאמץ שאתה יכול לעשות ולא עושה, שאז זה כן מעיד על רמת האחריות.

אבל בגדול זה המצב של המון אנשים כרגע, אני לא הייתי רואה את זה כמשהו שמעיד על בעיה כלשהי.

ואם במקרה מישהי עד כדי כך ביקורתית כדי לפסול על זה אולי בכלל עדיף לך שתפסול.

ומה היא עושה? גם כן כלום. איזה כיף

יש דברים שקורים לסטטוס שלנו כמו עובד /לא עובד, ובעיקר בשנה האחרונה אין להם משמעות מעבר לטכנית.

אבל פעם בדייט הוא שאל אותי במין נישה כזאת- תגידי מה את עושה במשך היום?

שאלתי אותו-רציני מה עשיתי היום ספציפית? הוא עונה לי-כן!

ואז אני מריצה את אותו היום בראש ולא מגלה שום דבר מרשים או משמעותי שעשיתי או עבר עלי. הייתי בתקופה של "בין עבודות" ובאמת לא היה דבר גדול שאפשר למרקר ולסכם דרכו עם איזה כותרת את היום שלי.. 

חשבתי על זה קצת אח"כ וחוץ מזה שהבנתי שזאת שאלה גאונית תפסתי שגיליתי כאן משהו דו צדדי:

א. אנחנו נוטים לזלזל בדברים שאנחנו עושים אם הם לא במסגרת של עבודה/התנדבות/לימוד.. לא הגדרתי את זה מדויק אבל לדוג' אח"כ חשבתי על היום הזה והוא היה דווקא מלא משפחה, למדתי וחשבתי ופגשתי מאורעות קטנים אבל גדולים... סתם לא הערכתי מה שאין בו עשיה של ממש..

ב. חשבתי על זה והגעתי למחשבה שיש מקצוע כזה שקוראים לו "כלום". אחלה מקצוע שחשוב לנסות אפילו בקטנה. וזה מדד מעולה להרגיש כמה אתה תלוי בכותרות, במישהו/משהו חיצוני שיניע אותך לעשיה, במשהו שיתן לך תחושת קיום ומשמעות... ברמה המעשית כשה' מביא אותי למצב כזה כדאי לבחון מתי פתחתי את היום כשאין לי למה לקום כביכול, לעשות רשימה של פרטים שמאפיינים את היום הזה ולהרגיש אם זה באמת כלום... אם עשיתי רשימה כזאת וגיליתי אוצרות ויום מנוצל מגניב- אז קודם כל עברתי את מבחן התלות למעשה, אבל יכול להיות שיש לי תלות תחושתית במשהו חיצוני ורשמי שיגדיר ויוכיח את הקיום והמשמעות שלי בעולם. 

אם עולה מהבדיקה שאכן היום המפורט שלי עונה להגדרה "כלום" זו אחלה הזדמנות לצאת מתלות בגורם חיצוני שיניע אותי ויתן לי סיבה לקום בבוקר ולהיות משמעותי בכל דבר שנקרה בדרכי.

ועכשיו לעניין הדייטים, אם אתה אדם שנקלע לחל"ת לא משנה מאיזו סיבה, רובן ככולן יבינו אותך אני מאמינה. לא חושבת שצריך לייחס לזה חשיבות כזאת רצינית. כולנו בני אדם ולכולנו יש תקופות חיפוש. אבל אם ה"כלום" שאתה מתאר מתורגם באופן כללי לתקופה פסיבית של חוסר עשיה (גם זה קורה להרבה) אולי כדאי שתנסה למצוא עשיה מחוץ לקופסא ולהפוך את החיים שלך לאקטיביים ומלאים לפני שאתה מכניס את עצמך לקשר. לא קשור רק לקשר אלא בשבילך.

אם אתה כן בעשיה ורק לא עובד, אז אי אפשר לקרוא לזה שומדבר. בסה"כ זכית למקצוע עם הזדמנות לענווה ולימוד פנימי נדיר בלי כותרות. אשריך! 

אז נושמים אוויר.

מסתבר שאפשר להיות שנה - שנתיים סטודנטים במצבים מסויימים

יש משהו מיוחד בשנים הראשונות כשעדין אין ילדים שאם אין צמצום כספי אפשר ממש להנות ולטייל ולבלות - מה שלא יתאפשר כ"כ אח"כ.

ואם שניהם סטודנטים או שהם מצומצמים כספית זה "מבזבז" את השנים הראשונות כשעדין יש חופש..

מאשר לבזבז שנים של זוגיות

ממש לא מהווה שיקול כלשהו.

צורך שאיננו קיומי.

אין משוואה איך מחזקים קשר ולכן מנסים לחזק אותו בכל מצב נתון לפי מה שיש.

מאמין שזה הרבה יותר תלוי בתפיסה של בני הזוג מאשר בנתונים הלוגיסטיים הנתונים לפניהם.

ואיננו יודעים מתי נזכה, לכן אין לנו פריווילגיה לחכות לתנאים יותר טובים.

אבל צריך לשקלל את כל הנתונים והצדדים.

ואני בהחלט סבור שחופש כלכלי בשנים הראשונות תורם המון לזוגיות ויצירת הקשר (ע"י בילוים וכדו' כאמור) ולכן חשוב להביא גם את זה בחשבון.

את "מאמין שזה הרבה יותר תלוי בתפיסה של בני הזוג מאשר בפרקטיקה" - לא בדיוק הבנתי

זוג שחי בצמצום יכול להרגיש יותר טוב מזוג שחי ברווח. עיקר זה מה עובר בראש לזוג, פחות מה הנתונים בפניהם. עצם זה שמקבלים את המציאות באהבה ובגבורה - זה הדבר שהכי עוזר לזוגיות.

מסכים שצריך לשכלל את זה. לחיות בצמצום זה לא פשוט בכלל.

אני מאמין שכל אחד אצלו הבילויים תופס צורך שונה ולכן זה באמת משתנה מאדם לאדם.

אני כן חושב שחידדנו את הנקודה.

קשר זוגי טוב - צורך קיומי

רמת חיים כלכלי - צורך קיומי

כל עוד אדם יכול ליצור לעצמו כלכלה שעונה על הצורך הקיומי הכלכלי שלא, סביר להניח, שלא יעדיף לדחות את הקשר הזוגי שלו.

באופן אישי, לא יודע עד כמה בילויים תופסים מקום גדול בחיי ולכן לא יודע כמה זה יהיה משמעותי בקשר.

סתם (;

לדעתי בפשטות, בהנחה שאת בגיל הראוי ויש בך רצון אמיתי וממקום טוב, אז אפשר בשמחה.

מבחינה טכנית, לענ"ד התשובה זהה לשאלה הבא, מי מהם חשוב לך יותר? מי העיקר ומי הטפל?

לדעתי כל הקטע הזה של מוכנות לנישואין זה רק מעכב את הזיווג. כי אין באמת אדם שמוכן למשהו. אתה צריך להיות נוכח בזה ואז להתחשל עם זה , ללמוד על זה, ככה נראה לי

( בהנחה שאת אדם בוגר בכללי..)

אתה תסתכל עליהם ותצחק שפעם קינאת בהם.

אולי מחר, אולי עוד שבוע.

בהצלחה!

אני מסתכלת על בני דודים שלי.. כן יש לי כמה במצב שלך (ועוד אחד שהתחתן בגיל 40 והיום ב"ה עם ילדים) ואני מתפללת עליהם מלא כי הם כל כך מוצלחים ואין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולהרגיש שזה מה שה' מסדר. אז מה שיש לי לומר לך, זה שתגלה רחמים כלפי עצמך, תקבל בהבנה את כל הרגשות שזה מעלה, את הקנאה והכאב ואל תלחם בזה בתור התחלה, אתה לא צריך לייסר את עצמך על זה כי זה טבעי. אבל אחרי זה תתחזק ותדע שאתה טוב כמו שאתה כי אתה עשית את שלך ואני מקווה שזה ירגיע וישמח אותך וישועה באה מתוך שמחה ואז יש המתקת הדינים.

אני חושבת שאני הייתי הולכת לרב לשאול אותו אם יש איזו הקפדה עליי והייתי משתדלת להיות מלווה בדעת תורה לאורך הדרך, ואז אתה יודע שאתה עשית את שלך וזה רק הניסיון או התיקון שלך ובעז"ה יהיה טוב והכל יתבהר.

רק טוב וישועות בקרוב🧡

באמת כואב

כי ברגיל קשה לומר את מה שמצטלצל צר עין לאוזן...

המציאות היא שהרבה מאוד מרגישים כמותך בדיוק אבל יותר קשה לומר את זה מלהרגיש בשקט כי זה יתפרשן רע..

אז ממש תודה שהבאת את זה ואני בטוחה שהיית סוג של פה לכאלה שיראו את זה כאן ומרגישים עם התחושות האלה אשמה ולגמרי לבד...

ואומרת בלי לצטט כי אני ממש לא זוכרת מאיפה זה- אח שלי הזכיר פעם רב שדיבר על הנושא הזה בדיוק והביא מין אמירה שבמצב הטבעי אדם שחבר שלו מתחתן אמור בפשטות לרצות להרוג אותו...

לא נותנת רעיונות והבאתי אמירה מאוד מוקצנת, אבל בכנות קצת נמאס לי מכל מיני אמירות וסיסמאות יפות נפש שמכסות על המציאות האמיתית, וגם מונעות עבודה וגילויים פנימיים גדולים- כי באמת התחושה הזאת היא משהו שראוי וצריך להיות מודעים אליה כדי לדעת לעבוד על התפיסות האמוניות שלי, על הגדרת השמחה שלי בשביל אדם אחר, על הסולחה שכדאי לעשות עם עצמך ועם מערכת הציפיות שלך מעצמך... וכו'

מאחלת לך שעם הכנות והאמת הגדולה הזאת עוד תמצא את השותפה הנצחית שלך והיא בטח תהיה אישיות.. 

תתפלל עליכם שתזכו סופסוף להפגש ובעז"ה תמצאו אחד את השני בקרוב ממש.. בדוק ומנוסה שתפילה היא המרפא לכל עוד לפני הישועה.. 

אבל אני גם ממש בעד שאם זה מפריע לפגושה (כגון- שהיא רוצה לבקר את סבא וסבתא שלה/ חוששת וכדו')- שאני אתחשב בה..

לכן בהתחלה אני עם מסיכה, ואני משתדל לשים לב מה ההעדפה שלה, האם היא מורידה את המסיכה כי לא כ''כ נעים לה.. או שהיא לא מהססת בכלל להוריד.. ומשתדל גם לשאול בעדינות (פשוט בדייט ראשון, זה עדיין לא שלב שהיא בהכרח תגיד לי מה ההעדפה שלה.. כי הגיוני שהיא מתביישת. אז לשאול זה פחות יעיל, יותר יעיל לנסות לשים לב משפת הגוף שלה וממה שהיא משדרת...)

כדי שהיא תרגיש הכי בנוח לעשות מה שהיא מרגישה (בגלל שמבחינתי שתי האפשרויות בסדר..),

והיא לא תרגיש שאני מצפה ממנה למשהו ושפשוט לא נעים לי.

לכן הדגש פחות בדיבור אבל הוא גם חשוב, כמו שכתבת.. צריך לדעתי פחות לדבר ויותר להקשיב בסיטואציה הזאת ובסיטואציות דומות

אולי הפעולה החיצונה תעורר את הפנימית יותר מהר..

לא מבין איך אפשר להחליט אם להמשיך כשלא יודעים איך השני נראה

דייט עם מסיכה לא בא בחשבון מבחינתי.. זה עושה לי כאבי ראש נוראיים להיות עם מסיכה..נכון שקורונה עלולה לכאוב יותר אבל באופן כללי אני נזהרת ונשמרת מאוד אבל יש דברים ספציפיים מבחינתי ששוה לקחת עליהם את הסיכון.

נניח גם כשליויתי חברות בתקופת הקורונה הייתי בלי מסיכה חלק מהזמן. עם כל הריצות שהיו לי הייתי מתעלפת נראה לי...המסיכה לא מספקת לי מספיק חמצן למוח..

(כמובן שנשמרתי כמה ימים לפני כדי לשמור גם על הכלה והמשפחה וכו.. )

אוי זה כל כך מגוחך. אבל אולי ככה צריך לעשות, אין לדעת.

נחשבת מדרשה מאוד 'דוסית'...

נראה לי לומדות שם הרבה הרב קוק וכזה

חוץ מזה נראה לי שיש לך מי פה שיוכל יותר לפרט.

באמת במדרשות זה הרבה יותר מגוון מאשר ישיבות, כך שקשה לפעמים באמת להצביע על כמה דברים מסויימים שמאפיינים.

למה לא להרשם?

בנות שם נשואות למגוון מהר המור עד תורת החיים..

הרוב זה הר המור, שבי חברון, עלי, אלון מורה..

איכותיות ממש, מתנחלות כזה בסגנון, הרבה קומונריות.. הסטיגמה אומרת שגם הרבה חכמות

בקשר למיזם- יצאו משם 2 חתונות עד עכשיו, לא יודעת עוד שום פרט מעבר, אבל יכולה לשאול חברות.. (למדתי בתוכנית אלול של המדרשה אז קצת מכירה)

כבוגרת בינת (בוגרת של שלוש תוכניות של בינת, כשאחת מהן התוכנית מלאה כמובן), מה שכתבת הוא רחוק מהמציאות..
מדרשה ממש לא קווניקית כמו שאת מתארת.
ממש לא כולן מתחתנות עם רצף הישיבות שנתת, ואפילו לא הרוב.
כמו ש @פצלש(: כתבה יפה-אכן יש מגוון בסגנון התורני ומגוון של בתים מהן הבנות מגיעות (בכללי התגובה שלה די קולעת, אז מחזקת את הנאמר;).
אבל בהחלט כן מדובר בבנות תורניות ששואפות להקים בית של תורה.

וכבר אוסיף על מה שנאמר מעלי @לכשיכיר
שמעתי פעם הגדרה מעניינת של ניק שאמר לי שבוגרות בינת נוטות להיות "נפשיות" כאלה, ובהחלט יש משהו בדבריו
יש משהו חסידי במדרשה, אני קוראת לזה "תיבול חסידי" - לא בהגזמה

ובהקשר של המיזם- שים לב שיש שני מיזמים. אחד של הקבוצת ווצאפ ששולחים בה כרטיסים של בחורים (שממנה יצאו שני זוגות נשואים עד כה), ויש את המיזם המסודר שבו מראיינים בחורים ובוגרות של המדרשה ועל פי זה עושים שידוכים.
אפקטיבי ביותר, שווה לנסות(:
מה יש לך כבר להפסיד?

והערה שלי לגבי המיזם- מכירה חלק מהבנות הפועלות בדבר. למה לא לעשות השתדלות? 

נ"ב 2- יש כאן כמה בוגרות בינת מדהימות ממש.. אז אולי גם מכאן - אתה יכול לפנות אלי 

משם..

אז כנראה זה עניין של הסתכלות

בשורות טובות 

ולמעיישה מה?
 

איך בפועל אתה עושה את זה?

אם אני מנסה לסכם עד פה העבודה היא על מידת הענווה (שזה הכי קשה בעולם בערך להתמיד בזה)
ועין טובה על הבחור, עין טובה על עצמי,

תפילה ולדייק את עצמי?

שכחתי משהו?

כי לפעמים יש גם הרבה דברים חיצוניים שמגיעים.

או שלמשל יצאתי עם בחור והיה משהו שהפריע לי שהוא לא מקפיד עליו ומבחינתי זה די בייסיק וזה ביאס אותי ואולי סתם נתפסתי על זה כי אני גם נלחצת להיות בקשר וזה גם יצליח ואיך מתמודדים עם זה.

ובסוף, גם אומרים שאני בררנית וגם אני מתוסכלת מכל הדעות.

אוף.

 את יכולה באמת לדעת את זה עד שאתה לא מתחתנת?

אני די יודעת מה אני רוצה

או יותר נכון - מה מתאים לי..

לא מאמין במונח 'בררן/נית'.

למה? פשוט מאוד.

כל אחד מבחינתו - העיקר שתהיה זוגית טובה ושמחה!

זה היעד הברור של כולנו..

אבל לפעמים אנחנו לא מודעים למה קריטי ומה לא קריטי בזה.

זאת אומרת - את לא בררנית. את פשוט לא מודעת למה קריטי.

ואומר לך בכללי - אל תגידי על עצמך 'אני גאוותנית', 'אני פחדנית'..

עצם זה שאת מגדירה את עצמך את כולאת את עצמך בתוך כלוב של ההגדרה הזאת.

אני אני 'כזאתי' אז ממילא שאני אתנהג ככה.

 אם טיפה נדבר על הדמיון - 

אולי יעזור לך לדמיין את הטוב שיכול להיות לך עם הבחור הזה.

את נפגשת עם בחור, עדיין לא מכירה אותו, וישר את את חושבת על פגשים איך לחתוך.. סבבה. זה בסדר.

אפשר בשלב הבא לחשוב - אולי ילך טוב? ואז לנסות לדמיין גם את זה. איך הולך טוב ואיך כיף. 

זה משהו שאפשר להתאמן עליו.

אתה צודק

רציתי לומר בזה שבכל רגע נתון אם להשתמש בדרך של ענווה או גאווה הוא תלוי באדם עצמו.

האמירה "אני תותח, אין בי כל פגם" היא לא נכונה באותה מידה - כי היא תוחמת את האדם למסגרת כלשהו. שמה אותו בטייטל.

מעשיך ירחיקוך ומעשיך יקרבוך.. ואף הגדרה לא תעזור או תגרע

ובכלל, למה צריך תחליף? למה לנסות להגדיר?

כדאי להגדיר את הבעיה ולא את מי שיש לו את הבעיה

וזה גם גורם לי לברור. כנראה.
זה התיסכול, כי אין יל ממש מה לעשות עם זה בתחושה שלי, זה מרגיש לי כמו הר גדול שתוקע. 

ניסיתי תהליך שלם של 10 מפגשים טיפול רגשי (האמת במקרה הזה לא מישהי שהמליצו לי עליה כל כך אבל התחברתי לאישיות שלה.

ניסיתי עוד מאמנת חתונה שכבר מזמן עברו את ה10 מפגשים (כרגע בהפסקה)

וכמובן ניסיתי כל מיני דברים חד פעמיים של פגישה שתיים.

קיצור. זה יותר גורם לי להבין שהבעיה בי.

או שבאמת זה רצון השם שאהיה לבד כרגע.

אבל אז זה מבלבל קצת...

יש דברים שאני מאמינה שלא יחדשו לי כל כך..
אבל רעיון, אולי באמת אנסה.

תודה לך!

מקווה שיצא,

תודה רבה על העצות המועילות וכיווני החשיבה! 

פשוט לבוא להנות?

להשאיר את השכל קצת בבית, ולבוא סתם להכיר יהודי נוסף... זה אפילו יכול להיות מעניין

פשוט, אם שאלת את השאלה הזו.

או באורך, אם את בעבודה פנימית.

נסתרות דרכי האל,

מי ידע שתחביב כושל בנגרות יגרום לי

לעשות שלום בית.

אז היום החלטתי להפתיע ולבקר זוג חברים, קיצר

טי טה טו הגעתי בדיוק בעיצומו של ויכוח קולני..

"מה מה מה" אמרתי.. 'סתמו שניכם, מה קרה?

היא: תשאל אותו

הוא: לפני החתונה סיכמנו שאני אשן בצד של הקיר

פתאום היא רוצה את הצד של הקיר.

אמרתי להם: הבנתי, צאו מהבית, אני סוגר לכם ת'פינה.

יצאו מהבית הרכבתי להם מיטת

קומותיים

עכשיו במקום להודות לי, כמו שאתם יכולים

להבין שהיה צריך..

איחדו כוחות נגדי החצופים.

(:

גרסת המקור:

יצאו מהבית, הרמתי להם קיר גבס בצד

השני של המיטה

לא מאבד את זה חח