| תשאירו את הקורונה בצד, הדיון מהותי ולא מעשי ללא תלות בקורונה |
מה עמדתכם בנושא [הדתית והרגשית]?
באיזה תנאים הייתם מגיעים או לא מגיעים?
אשמח אם תציינו חתך גיל (למשל מעל 20, מעל 25 וכדומה)
בנים- אשמח שתציינו אם אתם לומדים כרגע בישיבה.
היה לי סוג של חבר לזמן ממש קצר
(והפסקנו נטו כי זה רצון ה'..)
הדיבור פה עכשיו זה לא על אם זה טוב חבר או לא..
מה שאשמח לשמוע ממכם,
כי זו שאלה שמעסיקה אותי הרבה,
זה מה ההשפעה של חברות בגיל אולפנא/ישיבה קטנה על הדייטים לפי העיניים שלכם?
אשמח ש..
1. אם היה לכם חבר/ה,
אז תגידו אם זה משפיע ובמה זה משפיע.. (על הדייטים)
2. (השאלות הבאות הם לכולם)
בהסתכלות מהמקום העכשווי שלכם, אם הייתם יכולים לשנות את העבר שלכם בתחום של 'בינו לבינה',
הייתם משנים משהו? אם כן, מה ולמה?
3. לדעתכם יש הבדל בין אדם שהיה לו בעבר קשר רציני עם מדוייט/ת והם נפרדו לבין אדם שהיה לו חבר/ה בתור נער/ה והם
נפרדו? (לי די ברור שכן.. לא מצליחה לדייק לעצמי מהו) זה משנה אם החברות הייתה קיטצ'ית או רצינית?
4. יפריע לכם לצאת עם אדם שהיה לו חבר/ה לפני הרבה שנים?
אדם עובד ה' רציני, שמשתדל לחיות בקדושה על פי ההלכה, אבל נפל.. וקם.
מוזמנים להוסיף כל מה שיש לכם בעניין
וגם סתם להוסיף עצות לילדה שיש לה ציפיות על מישהו ומפחדת להתאכזב כשהם אולי יתנפצו לה בעיניים
(לפני שהפסקנו היה לנו דיבור על זה שאולי בהמשך נצא רציני
וגם בלי קשר, אנחנו באמת די מתאימים.. נכון לעכשיו. אז אני יודעת שזה לא אומר כלום.. אבל ציפיות ומחשבות ודמיונות יש עדיין.)
אבל גם כנראה שהייתם הולכים על זה, כדי לנסות.
עוד לא החזרתם תשובה.
ואז מישהו אחר שואל אם אתם פנויים- מה במצב תקין אומרים?
ונניח שאמרתם שכן ודווקא השנייה מצאה חן בעיניכם יותר, והחלטתם ללכת על השנייה, מה אומרים לראשונה?
מתוך כך שלא החלטתם שזה לא מתאים, פשוט הגיעה הצעה יותר מתאימה.
איך אפשר לצאת מזה בצורה יפה?
הולכים על ההצעה שנשמעת יותר מתאימה, בסופו של דבר המטרה היא להתחתן.
ואומרים להצעה הראשונה שכרגע זה לא רלוונטי ותודה רבה וכו'
מוסריות זה לא להיפגש אם מישהו שנראה לך שלא ילך איתו.
במיוחד שעוד לא החזרת תשובה והבירורים בתחילתם.
את מדברת על המציע שמחכה לתשובה או על המוצע?
אני מדברת על מקרה שבו המציע הציע לי ועוד לא אמר לצד השני שום דבר..
חושבת שהכי לגיטימי לומר שקיבלתי הצעה מתאימה יותר והוא לא פחות ישמח מזה
במקרה שהצד השני כבר יודע ומחכה לתשובה, אז פה המקרה שונה,
אולי אחליט כן ואולי אחליט שלא,
לא רואה בזה פגיעה.
אם ההצעה לא נשמעת, מה הטעם לצאת? לגיטימי לומר לא להצעה. מה הבעיה?!
מה עדיף, לצאת ואז לומר שלא?
ושוב.. אם יש צדדים שזה כן יכול ללכת אז ברור שלתת הזדמנות,
זה תלוי אם הדברים שחשובים לנו נמצאים במוצע.

זאת שאלה שלה..

זאת דרך חיים ;)
![]()


ארצ'יבלד

אבל אולי כי כרגע זה פחות מעסיק אותי....
אם אתאמץ אז אולי אולי המקום שאפשר לפרוק ולשתף ומישהו מבין אותך
אה בעצם יש משהו, פשוט להיות בנוכחות של אדם שקשור אליך... יש בזה משהו מנחם...
לי היה חסר הקשר עצמו, ז'א עצם העניין יש מישהו שמתעניין, ששולח הודעות... אחרי שהייתי מסיימת קשר הרגשתי ריק כזה.
אישית לא מתחברת לריחות בשמים של בנים
אל תשפריצו על עצמכם בושם בריח של מטהר אויר...
רק לא בצורה מדי בוטה. חח
יש כאלה מתקלחים עם הבושם ומקילומטרים מריחים, אז לא צרך להגזים.
אבל קצת בטעם טוב זה נחמד (למרות שגם ככה לא כזה מריחים כששומרים נגיעה).
יותר חשוב שישים דאורדוראנט ![]()
לא יודעת.
כתוב במסכת ברכות שזה גנאי לתלמיד חכם לצאת מבושם לשוק.
אבל לא בא לי שנפתח עכשו דיון בנושא.
בכללי, מותר אם זה עדין לפי מה שהובן לי.
אבל אצלנו זה ממש לא משהו נפוץ.
נראה לי שבנים צריכים לחשוב מול עצמם בנושא הזה.
בתור בת, זה קצת חריג, ושל בנות כזה,
תלוי מאיזה מקום זה מגיע.
היי לכולם,
חייבת קצת לפרוק לפני שאני הולכת לישון. הרגשות בפנים לא פשוטים לי. מצאתי את עצמי בשנה האחרונה פגועה עמוק מכמה חברות . אני מדברת על חברות שחשבתי שאני אבחר בהם בתור מלוות שלי ביום החתונה שלי כשאני אתחתן בעז"ה. ופתאום החלום הזה התנפץ לי! אני מנסה לשחרר כרגע אבל זה כל הזמן חוזר אליי בבום. הרגשות הכואבים האלה, הכעסים, הלב השבור הזה שאיבד אמון, האובדן הזה. וואו איך שזה כאב! חלק לא עשו שום דבר כדי להיפגש כשאני ניסיתי, חלק גרמו לי להרגיש רע במקום לעודד אותי ואמרו מילים פוגעות, חלק שאפילו לא היו מסוגלות להגיד: אנחנו פה תמיד בשבילך . אני יודעת שכל אחד עובר תקופה ובמיוחד בתקופה הלא פשוטה הזאת של הקורונה אבל ביכיאתתת ראבקקק למה אין אף אחד שיהיה שם לצידי???!!!? למה רק אני נמצאת שם בשביל אחרים אבל ברגעי אמת כולם נוטשים?!! בגיל 30 למי יש עצבים לחפש עכשיו חברות חדשות שיכירו אותי ואת כל השטויות שלי. אני רוצה את החברות הטובות שלי בחזרה! אבל לא ככה, לא איך שהם מתנהגות כרגע! פעם הרגשתי אכפתיות והיום פשוט כלום! איפה הן נעלמו פתאום? כל כך אהבתי אותן וגם הן אותי אבל אני מרגישה שאני כבר לא מכירה אותן. הרגשתי שהם אלה שיהיו איתי שם בהכנות, בהתרגשות. החתן עוד לא הגיע אבל כל הזמן אני במחשבות של יואווו בורא עולם מה יהיה??!!? אני לא רוצה לעשות את הדרך לחופה שלי לבד! אני בחורה מדהימה וטובה שראוייה לטוב אז למה זה היה צריך לקרות ולמה ככה כואב לי עדיין?? איך משחררים את הפחד הזה כבר? זה נמצא במחשבות שלי כבר הרבה זמן...
מה בורא עולם רוצה להגיד לי פה? איך מתחזקים במצב הזה? תחזקו קצת באמונה..משהו..
לילה טוב ושבוע טוב...
שגם חתונה קומפקטית זה אחלה.
אין בזה שום פסול, אדרבא אני דווקא חושב (ובטוח שהרבה יסכימו אותי) שחתונות כאלה יותר מיוחדות.
בלי כל הצביעות והשואו אוף מסביב.
נטו עם האנשים שאכפת להם ממך
ואם גילית שאותן בחורות לא באמת חברות אמיתיות נותר לומר רק ב"ה על כך.
ואין לי בעיה עם חתונה קומפקטית למרות שעדיין אני חולמת על חתונה גדולה..מאמינה שזה יקרה בע"ה! הייתי בהמון חתונות ותמיד באתי לשמח..בא לי גם שיבואו וישמחו בשבילי ויהיו שם לצידי בתהליך. אני בטוחה שאף אחד לא היה מעדיף להעיף מהחיים שלו הרבה חברים שהיו כמו אחים ולהרגיש לבד..לא כיף בכלל..כרגע נכון לעכשיו לא כל כך רואה מישהי אמיתית לידי שאני מחשיבה אותה חברה טובה..יש בודדות כאלה אבל הם כבר נשואות ובחיים שלהם..הן לא נמצאות במצב שלי ובגלל זה,
זה כל כך קשה בהרגשה
אין לי הרבה מה לומר ולחדש, אני רק חייב לציין שאני ממש מבין אותך.
זאת הרגשה מאוד קשה ומתסכלת כששמים לב שחבר\ה שחשבנו שדואג לנו וקרוב אלינו פתאום לא שם..
מאחל לך שבמהרה תמצאי את האחד שיהיה שם בשבילך בכל מצב וסיטואציה.
תישארי חזקה! יש לך את הכוחות לזה!
בעזרת ה' הבית שלך יהיה יקר בשבילך מכל התפאורה (החשובה) של החתונה.
ממליץ למלא צורך חברתי כזה או אחר בכל דרך שהיא (על אף שאת מתגעגעת לעבר)
כדאי להפנות את הצורך השונה של בן זוג ושל חברה דרך שתי מסלולים נפרדים ולא לחשוב עליהם ביחד. כל אחד צריך לקבל טיפול מסוגו שלו. כשאת מתייחסת לשילוב בין שניהם זה יכול להכניס אותך ללחץ עודף שאולי יכול להחסך ממך.
באמת ברגעים כאלה אולי אפשר לקבל לשמוח מכל דבר שקיים ולא מובן מאליו. לשמוח מכל התקדמות, אפילו אם היא קטנה.
הרבה חיזוק

מזמור לאל ידיבדייט פגישה ראשונה הבחורה
מקלפת קלמנטינה. ככה, בלי טיפת בושה
מוציאה ומקלפת.
התרחקתי קצת, התקרבה. התרחקתי
עוד קצת, התקרבה. התרחקתי עוד קצת
נפלתי מהספסל
באה להרים אותי, מושכת אותי עם היד
של הקילוף, מה אני אגיד לכם הרגשתי
מחולל
חזרתי הביתה במפח נפש עם ריח
של הקלמנטינה
רחצתי את היד בשמן של הטונה והלכתי
לישון מהורהר.
מה אומרים? מה הדיבור?

זה אדון האנזו שצריך להתנצל! איזו השפלה..
מציאות לא פשוטה בכלל
הודעההאמת גם אני.
אם כי ישנן קלמנטינות שעולות בטעמן על פני תפוזים מסויימים
קודם נעבור את המפגש הראשון נראה שבכלל זורם, שיש דיבור, שנעים, שאולי אפילו קצת צוחקים
אח"כ אח"כ אולי נתחיל לצפות....
ציפיות בד"כ אני לא מביאה לפגישות הראשונות, כי זה להכיר בן אדם, לא חושבת מעבר. אין לי כח להשקיע בזה.
אבל... את רוב החלומות אני משאירה לזמן שלפני ההצעה, שם אני עפה באמת חח
שאתה חושב שזה זה..
אתה בראש חיובי יכול גם לחשוב אולי זה זה.. וגם אם לא - לא נורא.
נשמע בנאדם מעניין שכיף לדבר איתו כרגע. בלי קשר לעתיד.
ברור שהמטרה הכללית זה בעתיד אבל בפגשה עצמה כדאי לחיות את הרגע.. נותן את האיזון הנדרש
לראות מי זה.. להכיר.
לא חושבים עכשיו האם זה הוא או לא הוא..
אחרי הפגישה אני אחשוב אם מתאים לי להמשיך או לא, אבל בתור גישה פשוט באים לראות מי הבנאדם כזה
יש מונח טיפולי שתבע וילפרד ביון (תיאורטיקן פסיכואנליטיקאי ידוע) בהקשר של מפגש טיפולי, שהמטפל צריך להגיע למפגש ללא זכרון וללא תשוקה.
כלומר, לשים בצד את התנסויות העבר אפילו בהקשר של אותו מטופל, ולבוא ללא תשוקה- כלומר לא מכוונים למשהו מסויים שצריך לקרות או נכון שיקרה וכו'.
לבוא בפתיחות ולהיות בזמן הווה במה שקורה שם.
דייט הוא לא פגישה טיפולית (אולי בהקשר של הסגר הוא כן נכלל שם
)
אבל אפשר לאמץ את המודל הזה.
(מנסיון- קשה רצח)
תלמדי בעיקר על מהות הקשר
אם ככה קורה לך אני יכול להבין, אבל בתור יעד? לא מבין מה אתה מרוויח. מקסימום תתאכזב. לא ביג דיל. עדיף לנסות ולהתאכזב מאשר להיות מיואש מראש
כשאדם כל הזמן מצפה ומתאכזב לאורך זמן רב..
אתה צודק, אין עניין 'לא לצפות'.
יש עניין 'למה לצפות'.
הצפיות צריכות להיות בהתאם למציאות.
כשמעריכים איפה עומדים ביחס לעניין אז יודעים איך לאכול אותו.
לפעמים להתאכזב זה מאוד ביג דיל.
אם מצפים נכון - אז אפשר לתפוס את החבל משני קצותיו. לפחות בהתחלה
) , ואף על פי שכל תפילה ודאי פועלת את פעולתה בשמי מרום, לא תמיד אנחנו רואים את השינוי בעולם הזה באותו רגע.
באמת צריך את החיזוק זה כל פעם מחדש...
יפה, שכוייח!
מאמין שפשט הפסוק הוא, שדוד המלך מודה ל- ה' שלא הסיר את התפילה ונענה לה וכן שלא הסיר חסדו ממנו.

די. אחרי שנים ששמרתי על מוטיבציה לצאת לדייטים, להמציא את עצמי מחדש, הסגר נגמר - ומשהו בתוכי מת. אין לי את המוטיבציה להמשיך. האינרציה שהריצה אותי קדימה נבלמה. האופטימיות קיבלה סטירה. לצאת לדייט פתאום נראה כמו אירוע הזוי - כמו שזה באמת. ללכת לפגוש מישהי, בסיכוי של 70% שזה לא יימשך יותר מפגישה אחת - במקרה הטוב בנימה חיובית. אז עוד אחת ועוד אחת זה עובד. אבל כשכבר כמה שבועות כל העסק מקרטע, ולא היה כלום באופק - לצנוח למגרש הזה שוב זה פשוט לא.
|הניק עוקב אחרי התגובות ומודה לכם |
70% לא יצא מזה מעבר לדייט אחד?
איך אתה משיג הצעות? איך אתה מברר על הצעות?
נראה לי כדאי לפתוח את הדברים הללו בכנות ולראות אם יש עוד אפשרויות לחשוב על זה
באמת שמעתי מאדם חשוב שעוסק בחינוך שהרבה מאוד מהקושי של רווקים שיוצאים תקופה היא מהצעות לא מתאימות. זה מתיש מאוד וזה גורם לשחיקה שרק מפריעה.
בכל אופן, זה לא משנה מה נראה מבחוץ. הכל עניין פנימי. אין עניין לקנאה ותחרות.
כואב הלב ככ.
כמה חשוב להיות בנ"א טובים. להתפלל להיות טובים. להבין שיש חושך בעולם ולהילחם מולו בגבורה של אור וטוב.
איי.. כשאנחנו מבדילים במוצ"ש (כלומר אבא..
) כמה צריך לעורר את עצמנו למקום הזה לברכה הזאת, של הלדעת להבדיל. להבדיל בין אור לחושך. בין ישראל לעמים (לגוים) וכו'. כשאנחנו נעבוד על זה פנימה כפרט וככלל המציאות תתרומם בע"ה.
את נשואה ל @פתח האוהל?
וואיי, זה כזה מעניין שיהיו זוגות ששניהם פעילים בפורומים..
אני יכול לומר שבדייט הראשון זה גם מפדח עבורי
בעיקר כשזה פנים אל פנים, מעדיף שנשנש משהו תוך כדי הליכה.. ככה זה לא מפדח בכלל
מביא אוכל ופירות מהגינה אבל לא בישביל הדייט, סתם שיהיה לה לדרך חזרה או לאחר כך חח
מפדח אותי..
עם שתיה אין בעיה, לפחות זה ![]()
אם זה אוכל שאנחנו אוכלים ביחד, כלומר קונים או מביאים בשביל שנינו, לא הייתה לי בעיה אף פעם. בפגישות ראשונות הייתי אוכלת אוכל יותר נקי.
היה לי בחור אחד שיצאתי איתו הרבה זמן. הרבה פעמים היינו נפגשים בצהריים, אבל הוא כבר אכל ארוחת צהריים ואני לא. כשיצאנו כבר כמה שבועות, והרגשתי בנוח, פשוט הבאתי איתי אוכל של עצמי ואכלתי לידו.
עם בחור אחר נפגשתי בערב מיד אחרי שסיימתי את העבודה. בדייט שני הבאתי קצת אוכל (משהו כמו קרקרים וירקות) והודעתי לו: אני לא אכלתי ארוחת ערב. אני אוכלת. או שאתה מצטרף אלי או שאני אוכלת לבד.
זה הצחיק אותו. בסוף הוא אכל איזו חתיכת מלפפון או משהו כזה...
והתחתנו.
אני אישית מביא כמעט לכול דייט עוגיות או תה אם זה חורף גם בדייט ראשון.
והדבר הכי משמח שהבחורה כן מרגישה בנח לאכול/לשתות

מנסיון בלבד בבקשה.
למטפלים/ מאמנים מקצועיים בלבד לתחום מציאת זוגיות.
אבל ממש מבקשת תמליצו רק על כאלה שיש לכם ניסיון טוב איתם (ולא רק כי הם פופולריים או מופיעים ב252).
ולשאלתך- כן יש. יש את לשכת המאמנים או משהו בסגנון ויש להם דרישות גבוהות לפני שמקבלים הסמכה. וזה מאמן מקצועי בעיני. להבדיל ממישהו שעשה קורס חובבני אצל מאמן אחר.
ובגדול מבינה ומסכימה עם הגישה, אבל מודעת לצורך הספציפי שלי בעת הספציפית הזו, ולשם כך גם אימון יכול לסייע.
יש גם אנשי מקצוע בעלי דיפלומה טיפולית שבוחרים לשלב בעבודה הטיפולית שלהם שיטת אימון כזו או אחרת.
ויש גם מאמנים ללא הסמכה נוספת עם ניסיון רב שנים שעושים הרבה טוב ובמידת הצורך יודעים את גבולות הטיפול שלהם.
היו כאן המון שרשורים בנושא- מסכימה עם המורכבות , עם היעדר הפיקוח ועם הנזק שלעיתים נגרם
כשנוגעים בתחום שהוא לא חד משמעי כשהנוסחה משתנה עבור כל אדם יותר מפעם אחת
כדאי לזכור לפקוח את העיניים ולהתבונן בעין ביקורתית.
ולגבי מאמן / מטפל ברישיון - מאוד תלוי למה ובשביל מה הולכים.
כדי ללכת למאמן צריך המלצה מסויימת.
ובכל אופן על הערתך - קורס ראשון בפסיכולוגיה פותח בשאלה האם פסיכולוגיה זה בכלל נחשב מדע..
כמו כן, אימון ופסיכולוג - אלו שתי מטרות שונות. זה לא חופף. פסיכולוג לא מביא את האיכויות של מאמן וכן להיפך.
אימון זאת לא שיחת מוטיבציה בלבד.
ממליצה על 'עומק הקשר' שמעתי מחברות קרובות על מאמנות משם. מוזמנת באישי אם תרצי פירוט.
בהצלחה
חסדי היםאמרי אינשי, איהו בקרי ואיתתיה בבוציני.
אמנם נאמר על אחשוורוש ואשתו, אבל ה"ה לאותו רשע.
וידוע מה שאמרו הדרשנים על הפסוק: "ויספר להם (לאשתו ולאוהביו) המן את כבוד עושרו ורוב בניו" - הרי שהוצרך לספר לאשתו על רוב בניו...
הוא מה שרציתי