בדייט פגישה ראשונה הבחורה
מקלפת קלמנטינה. ככה, בלי טיפת בושה
מוציאה ומקלפת.
התרחקתי קצת, התקרבה. התרחקתי
עוד קצת, התקרבה. התרחקתי עוד קצת
נפלתי מהספסל
באה להרים אותי, מושכת אותי עם היד
של הקילוף, מה אני אגיד לכם הרגשתי
מחולל
חזרתי הביתה במפח נפש עם ריח
של הקלמנטינה
רחצתי את היד בשמן של הטונה והלכתי
לישון מהורהר.
מה אומרים? מה הדיבור?
זה אדון האנזו שצריך להתנצל! איזו השפלה..
מציאות לא פשוטה בכלל
הודעההאמת גם אני.
אם כי ישנן קלמנטינות שעולות בטעמן על פני תפוזים מסויימים
קודם נעבור את המפגש הראשון נראה שבכלל זורם, שיש דיבור, שנעים, שאולי אפילו קצת צוחקים
אח"כ אח"כ אולי נתחיל לצפות....
ציפיות בד"כ אני לא מביאה לפגישות הראשונות, כי זה להכיר בן אדם, לא חושבת מעבר. אין לי כח להשקיע בזה.
אבל... את רוב החלומות אני משאירה לזמן שלפני ההצעה, שם אני עפה באמת חח
שאתה חושב שזה זה..
אתה בראש חיובי יכול גם לחשוב אולי זה זה.. וגם אם לא - לא נורא.
נשמע בנאדם מעניין שכיף לדבר איתו כרגע. בלי קשר לעתיד.
ברור שהמטרה הכללית זה בעתיד אבל בפגשה עצמה כדאי לחיות את הרגע.. נותן את האיזון הנדרש
לראות מי זה.. להכיר.
לא חושבים עכשיו האם זה הוא או לא הוא..
אחרי הפגישה אני אחשוב אם מתאים לי להמשיך או לא, אבל בתור גישה פשוט באים לראות מי הבנאדם כזה
יש מונח טיפולי שתבע וילפרד ביון (תיאורטיקן פסיכואנליטיקאי ידוע) בהקשר של מפגש טיפולי, שהמטפל צריך להגיע למפגש ללא זכרון וללא תשוקה.
כלומר, לשים בצד את התנסויות העבר אפילו בהקשר של אותו מטופל, ולבוא ללא תשוקה- כלומר לא מכוונים למשהו מסויים שצריך לקרות או נכון שיקרה וכו'.
לבוא בפתיחות ולהיות בזמן הווה במה שקורה שם.
דייט הוא לא פגישה טיפולית (אולי בהקשר של הסגר הוא כן נכלל שם 
)
אבל אפשר לאמץ את המודל הזה.
(מנסיון- קשה רצח)
תלמדי בעיקר על מהות הקשר
אם ככה קורה לך אני יכול להבין, אבל בתור יעד? לא מבין מה אתה מרוויח. מקסימום תתאכזב. לא ביג דיל. עדיף לנסות ולהתאכזב מאשר להיות מיואש מראש
כשאדם כל הזמן מצפה ומתאכזב לאורך זמן רב..
אתה צודק, אין עניין 'לא לצפות'.
יש עניין 'למה לצפות'.
הצפיות צריכות להיות בהתאם למציאות.
כשמעריכים איפה עומדים ביחס לעניין אז יודעים איך לאכול אותו.
לפעמים להתאכזב זה מאוד ביג דיל.
אם מצפים נכון - אז אפשר לתפוס את החבל משני קצותיו. לפחות בהתחלה
) , ואף על פי שכל תפילה ודאי פועלת את פעולתה בשמי מרום, לא תמיד אנחנו רואים את השינוי בעולם הזה באותו רגע.
באמת צריך את החיזוק זה כל פעם מחדש...
יפה, שכוייח!
מאמין שפשט הפסוק הוא, שדוד המלך מודה ל- ה' שלא הסיר את התפילה ונענה לה וכן שלא הסיר חסדו ממנו.
די. אחרי שנים ששמרתי על מוטיבציה לצאת לדייטים, להמציא את עצמי מחדש, הסגר נגמר - ומשהו בתוכי מת. אין לי את המוטיבציה להמשיך. האינרציה שהריצה אותי קדימה נבלמה. האופטימיות קיבלה סטירה. לצאת לדייט פתאום נראה כמו אירוע הזוי - כמו שזה באמת. ללכת לפגוש מישהי, בסיכוי של 70% שזה לא יימשך יותר מפגישה אחת - במקרה הטוב בנימה חיובית. אז עוד אחת ועוד אחת זה עובד. אבל כשכבר כמה שבועות כל העסק מקרטע, ולא היה כלום באופק - לצנוח למגרש הזה שוב זה פשוט לא.
|הניק עוקב אחרי התגובות ומודה לכם |
70% לא יצא מזה מעבר לדייט אחד?
איך אתה משיג הצעות? איך אתה מברר על הצעות?
נראה לי כדאי לפתוח את הדברים הללו בכנות ולראות אם יש עוד אפשרויות לחשוב על זה
באמת שמעתי מאדם חשוב שעוסק בחינוך שהרבה מאוד מהקושי של רווקים שיוצאים תקופה היא מהצעות לא מתאימות. זה מתיש מאוד וזה גורם לשחיקה שרק מפריעה.
בכל אופן, זה לא משנה מה נראה מבחוץ. הכל עניין פנימי. אין עניין לקנאה ותחרות.
כואב הלב ככ.
כמה חשוב להיות בנ"א טובים. להתפלל להיות טובים. להבין שיש חושך בעולם ולהילחם מולו בגבורה של אור וטוב.
איי.. כשאנחנו מבדילים במוצ"ש (כלומר אבא.. ) כמה צריך לעורר את עצמנו למקום הזה לברכה הזאת, של הלדעת להבדיל. להבדיל בין אור לחושך. בין ישראל לעמים (לגוים) וכו'. כשאנחנו נעבוד על זה פנימה כפרט וככלל המציאות תתרומם בע"ה.
את נשואה ל @פתח האוהל?
וואיי, זה כזה מעניין שיהיו זוגות ששניהם פעילים בפורומים..
אני יכול לומר שבדייט הראשון זה גם מפדח עבורי
בעיקר כשזה פנים אל פנים, מעדיף שנשנש משהו תוך כדי הליכה.. ככה זה לא מפדח בכלל
מביא אוכל ופירות מהגינה אבל לא בישביל הדייט, סתם שיהיה לה לדרך חזרה או לאחר כך חח
מפדח אותי..
עם שתיה אין בעיה, לפחות זה 
אם זה אוכל שאנחנו אוכלים ביחד, כלומר קונים או מביאים בשביל שנינו, לא הייתה לי בעיה אף פעם. בפגישות ראשונות הייתי אוכלת אוכל יותר נקי.
היה לי בחור אחד שיצאתי איתו הרבה זמן. הרבה פעמים היינו נפגשים בצהריים, אבל הוא כבר אכל ארוחת צהריים ואני לא. כשיצאנו כבר כמה שבועות, והרגשתי בנוח, פשוט הבאתי איתי אוכל של עצמי ואכלתי לידו.
עם בחור אחר נפגשתי בערב מיד אחרי שסיימתי את העבודה. בדייט שני הבאתי קצת אוכל (משהו כמו קרקרים וירקות) והודעתי לו: אני לא אכלתי ארוחת ערב. אני אוכלת. או שאתה מצטרף אלי או שאני אוכלת לבד.
זה הצחיק אותו. בסוף הוא אכל איזו חתיכת מלפפון או משהו כזה...
והתחתנו.
אני אישית מביא כמעט לכול דייט עוגיות או תה אם זה חורף גם בדייט ראשון.
והדבר הכי משמח שהבחורה כן מרגישה בנח לאכול/לשתות
מנסיון בלבד בבקשה.
למטפלים/ מאמנים מקצועיים בלבד לתחום מציאת זוגיות.
אבל ממש מבקשת תמליצו רק על כאלה שיש לכם ניסיון טוב איתם (ולא רק כי הם פופולריים או מופיעים ב252).
ולשאלתך- כן יש. יש את לשכת המאמנים או משהו בסגנון ויש להם דרישות גבוהות לפני שמקבלים הסמכה. וזה מאמן מקצועי בעיני. להבדיל ממישהו שעשה קורס חובבני אצל מאמן אחר.
ובגדול מבינה ומסכימה עם הגישה, אבל מודעת לצורך הספציפי שלי בעת הספציפית הזו, ולשם כך גם אימון יכול לסייע.
יש גם אנשי מקצוע בעלי דיפלומה טיפולית שבוחרים לשלב בעבודה הטיפולית שלהם שיטת אימון כזו או אחרת.
ויש גם מאמנים ללא הסמכה נוספת עם ניסיון רב שנים שעושים הרבה טוב ובמידת הצורך יודעים את גבולות הטיפול שלהם.
היו כאן המון שרשורים בנושא- מסכימה עם המורכבות , עם היעדר הפיקוח ועם הנזק שלעיתים נגרם
כשנוגעים בתחום שהוא לא חד משמעי כשהנוסחה משתנה עבור כל אדם יותר מפעם אחת
כדאי לזכור לפקוח את העיניים ולהתבונן בעין ביקורתית.
ולגבי מאמן / מטפל ברישיון - מאוד תלוי למה ובשביל מה הולכים.
כדי ללכת למאמן צריך המלצה מסויימת.
ובכל אופן על הערתך - קורס ראשון בפסיכולוגיה פותח בשאלה האם פסיכולוגיה זה בכלל נחשב מדע..
כמו כן, אימון ופסיכולוג - אלו שתי מטרות שונות. זה לא חופף. פסיכולוג לא מביא את האיכויות של מאמן וכן להיפך.
אימון זאת לא שיחת מוטיבציה בלבד.
ממליצה על 'עומק הקשר' שמעתי מחברות קרובות על מאמנות משם. מוזמנת באישי אם תרצי פירוט.
בהצלחה
חסדי היםאמרי אינשי, איהו בקרי ואיתתיה בבוציני.
אמנם נאמר על אחשוורוש ואשתו, אבל ה"ה לאותו רשע.
וידוע מה שאמרו הדרשנים על הפסוק: "ויספר להם (לאשתו ולאוהביו) המן את כבוד עושרו ורוב בניו" - הרי שהוצרך לספר לאשתו על רוב בניו...
הוא מה שרציתי 
המטיילת בארץ
איכהפעם ראשונה..
אומרים בשבת?
ברור שלא,
עצם הנחת היסוד של השאלה היא לא שייכת
וחוץ מזה שזה טיפה מעצבן - זה נטו התחנפות, זה לא אמיתי
כשאתה משלם עליה במסעדה אתה מפרגן לה, זה יפה!
כשאתה משלם על קנס - אתה נדפק, זה לא רומנטי.
גם בקשר רציני זה כבר לא יהיה עניין
ברגע ששומרים על גבולות אחד של השני זה שומר על הקשר. זה חשוב.
אחד בשביל לפגוש את השני
איך אומרים "צריך שניים לטנגו"
היא לא הייתה יוצאת מהבית יותר ממה שמותר אם לא ההסכמה ביניהם להיפגש - וכנ"ל לגביו.
ככה לפחות הבנתי את הסברא של השאלה.. ואני אישית חושב שזה די נכון.
שניהם יחד החליטו להסתכן - כל אחד בשביל השני.
אז לא נראה לי ראוי כשאחד בסוף נתפס, השני יתן לו לשלם לבד.
אם בחור ובחורה החליטו להיפגש ולהסתכן ביחד, אז האחריות משותפת. ואם אחד מהם נתפס, נראה לי ראוי ששניהם יתחלקו בקנס.
אבל אי אפשר לחייב מישהו לשלם קנס שהוא לא קיבל. זה צריך לנבוע מתוך רצון טוב.
זה כאילו אתם בעוון אחד של השני. עצם השאלה חורה לי
האמת, היא חששה שאני אעצר בדרך ואקבל קנס.
אמרתי שפגישה איתה שווה לי יותר מ500 ש"ח..
לא פגישה ראשונה.
(גם לא עשירית)
ובכל זאת נפרדנו בסוף..
מה שכן, אולי היה עדיף להחליט מראש; אולי מבחינה הלכתית התחייבות כזאת לא תקפה, אבל לפחות היא נותנת כיוון.
מבקש שתאשר שהסיפור אמיתי.
מציע שאלת המשך - אם שוטר ראה את שניהם יחד והחליט לתת קנס רק לאחד/אחת מהם. מה אז?
ultracrepidamלא היה ברור לי אם הבדיחה היתה השאלה או הסיפור
אבל צריך להיזהר עם סיפורים כאלה. אנחנו לא רוצים להרתיע אנשים מדייט בסגר
אני באמת מאמינה שדומה נמשך לדומה
גם חושבת שיש אנשים שצריכים איזון
ויש אנשים שצריכים הזדהות והבנה עמוקים.
ואני מרגישה שאני מאלו שצריכים הזדהות והבנה.
אבל ופה האבל הגדול
באמת שלא כל כך מצאתי אנשים
שמרגישים שהעולם הזה הוא סתם, תפל, ומה שחשוב באמת זה הרוחניות ועבודת ה'
(אין בעיה, יש תפקוד מלא, אפשר לעבוד, אפשר לחיות חיים רגילים, אבל מה קורה בפנים, מה הלב רוצה...)
שיש להם געגועים חזקים לקב"ה, לצדיקים... ממש תשוקה, כיסופים, רצון בלתי פוסק לחוות קרבת אלוקים.
אני באמת מחפשת מישהו כזה. כאילו, אם אין את זה, לא קורה שם החיבור/הזדהות/הבנה...
השאלה, איפה מוצאים אנשים כאלה?
לזהות, מילא אפשר לזהות אותם בפגישה יחסית. כאילו זה משהו שצף ועולה יחסית במהירות...
כאילו יש הרבה שמגדירים את עצמם דתיים או שומרי מצוות, או דתי לאומי תורני ואפילו חרד"ל (לא מגלה מה נחשב יותר. חח סתם)
אבל זה בכלל לא יעיד שיש להם את המקום הזה.
אפילו אלו ששואפים ללמוד כל היום, גם שם, לא בהכרח שזה קיים....
יש לכם רעיונות אולי?...
עצות?
מחשבות על הנושא?
למה חשבת שהתכוונתי?
מודעות היא משהו מתפתח, וסביר להניח שבגילאי 18 19 20 וכו' המודעות היא ברמה נמוכה יחסית.
יכול להיות שנפגשים עם מישהו שבאמת מרגישים איתו מה שצריך וזה באמת יעבוד כי כבר מפתחים את המודעות ביחד
אבל יכול להיות שגם לא, שאתה מגלה דברים על עצמך ועל הצרכים שלך תוך כדי הנישואים ואתה רואה שהם לא מתמלאים מבת הזוג או בן הזוג....
והאמת גם אם נשב ממש טוב עם עצמנו ונדע מה אנחנו מחפשים, גם זה לא תמיד מספיק... כי תמיד אפשר עוד ועוד.
לדעתי אין יותר מדיי מה להלחץ עם זה...
ואני חושבת שמשמיים מחליטים בשבילך בקטע הזה
כי בפועל יש אנשים שעברו מסע בדייטים שממש דייק אותם וגילה להם הרבה דברים על האישיות שלהם
ויש כאלה שלא...
בשני המקרים אתה לא באמת בוחר בכל אופן....
יצא לי לראות זוגות שהתחתנו חסרי מודעות ועשו טעות של החיים (כן, ראו את זה, וזה עצוב, אבל אין יותר מדיי מה לעשות)
אבל גם יצא לראות כאלו שהתחתנו עם מודעות סבירה או נמוכה וממש מצליח להם ב"ה...
בקיצור, כמה שתבוא יותר מודע למי שאתה ומה הצרכים והרצונות שלך. ומודע מה כולל קשר טוב
אז סיכויים גבוהים שההתאמה תיהיה טובה....
בהצלחה!
פותח השרשור, אני מציע לך לחקור בעצמך ולהגיע למסקנה שאמרתי...
דרך הדגמה אני יכול אבל נראה לי שעדיף שכל אחד יעשה תהליך לבירור המטרות והעקרונות שלו בעצמו.
אתה מוזמן לעשות את התהליך ולפנות אליי פה או בפרטי כמו שאחרים עשו...
זה קצת מעצבן לקרוא את זה חייבת להגיד...
ברור שלכלל האנושות יש בסופו של דבר מכנה משותף, צרכים בסיסים שאין אדם שיגיד שהוא לא צריך..
כמו אהבה, ביטחון, להרגיש שיש לי מקום ועוד ועוד.
אבל תעשה הבחנה בין צרכים אנושיים לבין ייעוד חיים שאצל כל אחד זה מתבטא במטרות שונות לחלוטין.
וגם מטרות זהות, הדרך שבהן הן בסוף יוצאת לפועל שונה לגמרי אחד מהשני.
ונגיד ואתה אוחז בדעה שלכולם אותן מטרות וערכים,
מה אתה מנסה להגיד בעצם?...
שיאללה עזבו אתכם משטויות. כולנו אותו דבר. אפשר להתחתן עם כל אחד כל עוד הוא בריא ומאוזן בנפשו,
הרי מה ההבדל בין אדם אחד לשני? לכולם יש אותם מטרות וערכים בסופו של דבר. עם כולם תמצא מכנה משותף.
זאת אמירה כל כך- מנותקת. מחילה....
אתחיל מהסוף-
אדם שהוא גדול יכול להכיל את כולם, האם זה אומר שהוא יכול להתחתן עם כולן? שכולן יתאימו לו?
האם להתחתן פירושו להכיל? לדעתי ממש לא.
להכיל זה משהו אחד, ובאמת מסכימה שאדם גדול בנפש יכול להכיל הרבה אנשים.
אבל לא כל אחת תתאים לו בתור אשתו... כי חיבור לא בהכרח קורה ברגע שיש הכלה. הכלה זה דבר מהמם, אבל הוא לא המרכיב העיקרי לחיבור. הוא מאוד יעזור לקשר במידה ויש חיבור באמת....
מגיעים לייעוד הסובקייטיבי מגיל 35 במקרה הטוב? תסייג רק את דבריך, שזאת דעתך בלבד...
יש הרבה שמרגישים ומבינים את הייעוד שלהם כבר מגיל צעיר יותר.
אבל שוב- יש ייעוד על, ויש מטרות קטנות, יש שאיפות גדולות ויש שאיפות של היום יום
מטרה לשאיפה גדולה- להיות יזם בתחום ההייטק
מטרה לשאיפה ביום יום- להיות אדם נעים יותר לסובבים שלי....
מטרות יש אינסוף, וזה לא בהכרח קשור באופן ישיר להקמת בית. יש מטרות אישיות שקשורות להתפתחות האישית, באמת שם אין חובה שיהיה סנכרון והתאמה. כל אחד בונה את עצמו בדרכו שלו, לפי האישיות שלו והרצונות שלו.
אבל- יש מטרות על ושאיפות על בהקשר של הקמת הבית/סגנון חיים וכו' (לדוג' להקים בית שתהיה בו אווירה של חסידות) שנוגעות לגבר ולאישה, שמקשרות אותם ביחד! ושם כן מאוד חשוב שיהיה סנכרון והתאמה...
והם קוראים להם פשוט בשמות שונים-
אפשר לטעון הפוך- שאנשים קוראים למטרות שונות באותו השם. אני חושב שזה יותר מדויק.
למשל- הקמת משפחה, אצל כל אחד הקמת משפחה אומרת לו משהו אחר, אבל כולם קוראים לזה באותו השם.
אוקיי אז נלך לערכים- עבודת ה'- אצל כל אחד המשמעות של עבודת ה' היא אחרת,
מידות טובות- נתמקד במידת חסד- כל אחד יגדיר את זה אחרת, אבל כולם יקראו לזה באותו השם.
ואם נלך לשורש- חיים- אצל כל אחד משמעות החיים שונה בתכלית. ככה ה' ברא את עולמו, כל אחד עם הסתכלות אחרת, עם ראיה אחרת, עם תכונות אחרות. וככה הוא קורא את המציאות. פוק חזי, לא צריך לזה מחקר מדעי
לגבי גודל המשפחה- יש אדם שהמטרה שלו היא שגודל המשפחה יהיה נניח 5 ילדים בגלל שהמשמעות של זה בעיניו היא x, אדם אחר ירצה 5 ילדים בגלל מטרה y. והשלישי בגלל מטרה xxy, מטרה שאפילו לא יכולת לחזות מראש.
ובכלל, אני לא ממליץ לבחון דברים רק מצד התוצאה שנראית לעין. כי כמו שהגדרה אחת אומרת לאנשים דברים רבים (ולא ההיפך), ככה גם תוצאה אחת אומרת לאנשים דברים רבים ושונים.
ושלא לדבר מהצד הרוחני- מצד התפקיד של כאו"א, ברור לי שכשאדם א' מקים משפחה הוא מתקן ענין אחר לגמריי מאשר אדם ב' שמקים משפחה ומתקן בזה ענין אחר.
מזמור לאל ידי
)בת אמורה לדעת מראש מה הסטטוס שלך מבחינת לימודים, ואם לא מתאים לה זה שאתה במכינה (וזה זכותה...) אז חבל על הזמן של שתיכם
ניראה לך שיש בנות שרוצות להיפגש בשביל הספורט??
אם בכל זאת אתה שם לב שזה קורה אז אולי בשיחה/התכתבות לפני הפגישה תדגיש לה איפה אתה אוחז... (נשמע מביך, אבל יותר מביך לחשוב על כזה מצב שבת נפגשת עם בחור שהיא מראש לא רוצה)
טוב שהתפטרת ממנה
לא ספציפית עליה, אבל בכללי, כמות התארים לא מראה כמה אינטליגנציה רגשית וחכמת חיים יש לאדם....
לצאת עם בחור לדייט כשהיא יודעת מראש שהיא תוריד בגלל קריטריון ספציפי זה מוזרות
או שהיא רצתה להרוויח משהו אחר על הדרך... (לספר לסבתא שהיא היתה בדייט, שתהיה רגועה...)
אם מישהי טוענת שלא איכפת לה, למה לא בעצם? שמא היא תתחרט? תנסה..
לי לא היה איכפת..
לא לכל האקדמיים קריטית הרמה האקדמאית של בן הזוג.
ובלי רגשות אשם פליז.
אבל מותר לזה לכאוב.
חופשיה לנפשיאחרונהשמתאימים לדייטים עם כל מיני נושאים לשאלות..
יש גם את המשחק 'לינק' שיש בו קלפים עם נושאים שאפשר לדבר עליהם..
בהצלחה!
שבשיחה הראשונה רוצה לדעת כמה שנים אתן לו ללמוד, ולאן אשלח את הילדים
טוב שהוא לא שאל כמה כאלה יהיו לי.
אני באמת אמורה לרצות לפגוש אותו אחרי זה?
מטרת השיחה הראשונה היא היכרות ראשונית הכי בסיסית שיש
פרט כזה או אחר חשוב לך ברמה של פסילה בכל מחיר
אז תשאל בדייט הראשון או השני
---
ותזכור שהחיים הם דינאמיים ומאוד משתנים הרצון שלך והמציאות יכולים מאוד להשתנות
לפסול בחורה על נקודה שיתכן ובכלל לא מבינה בדקות שלה / כ"כ לא רלוונטית לכרגע
בעיני זה חבל מאוד
יש הרבה דרכים לבדוק רמה דתית , השקפה ושאיפות מאשר איפה תשלח את הילד שלך בעוד 15 שנה + מהחתונה ( כי יתכן שיהיו גם בנות)
הוא העיר להם אישית? אמר משהו בגנותם? לא, הוא הוסיף הערה יפה וחכמה ובעיניי מאוד חשובה
מעבר לזה הוא פרגן וגם את ההערה אמר בעדינות אז... 🤷♀️
בצורה שיא המכבדת.. אני לא ראיתי בזה בעיה, אם לך זה נראה לא ראוי אז בתגובות שלך תכתבי מה שאת חושבת.
<צ>
או שזה סתם פוסט שהתוכן ריגש אותך? (שואלת בלי ציניות, פשוט לא כ'כ הבנתי מי התארס..)
