1) איזה פרק זמן נחשב הגיוני בהנחה שלא קרה משהו חריג?
2) והיה ואנחנו יודעות שיש הצעה ומבררים עלינו, אבל הבחורצ'יק לוקח את הזמן (שלושה ימים והלאה), האם יש ציפיה שלא נשמע הצעות אחרות בינתיים?
יש גם בחורות שלוקחות את הזמן מעבר ליומיים.. לי קרה גם משהו כמו חמישה ימים
הארה קטנה: הסיבה שאנשים (גם בנים) מתעכבים לרוב היא לא משכחה, חוסר אכפתיות, לוקח את הזמן וכו'...
בד"כ זה בגלל שהחברות דרכן אנחנו מבררים לא השיבו לנו להודעה עדיין, או לא יכולות היום, וכי יש לנו עוד דברים על הראש חוץ מדייטים.
מבין שבנות רגישות וכו', אבל יש גם הרבה בנים רגישים שדווקא בגלל הרגישות- לא רוצים לצאת עם בחורה לפני שהספיקו לברר עליה כמו שצריך
יודעת על עצמי שכשהגעתי פשוט ככה, ושידרתי טבעיות ושאני לא מתחשבת יותר מידי במה מו מי מקובל, הצד השני עף על זה...
(לדוגמא - מקומות שנפגשים, אז בזרימה ממש.. טלפונים/סמסים - בלי חוקים מי צריך מתי)
מותר לשאול על איזה כללים אתה מדבר שבעיקר מציקים לך?
יש דברים שבאמת נורא מקובל שכך הם, נניח שהבן מתקשר אחרי דייט ראשון.. אבל הרבה דברים יכולים להיות דינמיים לפי מה שמתאים וטוב לך..

לשנות דפוסי חשיבה?
כי פה קבור הכלב...
אולי זה פשוט עניין של החלטה.
אולי זה עניין של הסתכלות.
מהיכן נובעת הבושה והפחד?
אם תגלה מהיכן זה נובע אולי תוכל לעקור את זה מהשורש.
אבל יכול להיות שזה באמת לא קשור וזה עניין של החלטה כמו שאתה אומר 
מרגישה יציבה
ומשתדלת שהבחוץ לא יערער את זה.
הרבה עבודה נפשית פנימית.
במידה והייתי נשואה, מניחה שהיה יותר קל לשמור על היציבות ויקח פחות כוחות נפש.
עובדת על זה הרבה, לפעמים מצליחה
לגבי הנשואים.. לא חושבת אבל אולי.. מי יודע

(אבל זה היה סוגשל החזר על הפיצה שהוא שילם עליה לפני כן)אז הנטייה הראשונית שלי היא להגיד שנראלי בלי חוקים זה יותר קליל, יותר אמיתי ונותן אפשרות ליצור משהו שמוכתב נטו מהדינמיקה ולא מכללים חיצוניים.
אבל
אני מרגישה, לפחות אצלי, שכלום לא יציב בנושא. יש הרבה אי וודאות, הרבה בלבול, תלויה באוויר. גם לא בקשר, הכל מעין תחנת ביניים כזאת, כלום לא קבוע עדיין. גם אם בחיים שלי הכל מבוסס, בתחום הזה לא. וגם תוך כדי קשרים- אין וודאות.
יש משהו בחוקים ובכללים שקצת נותן קרקע. אז אמנם זה מלאכותי, אבל אולי הקבעון שהיישור קו הזה עושה דווקא טוב.
אולי זאת רק אני. אבל נוח לי הרבה יותר לפעמים כשדברים מוגדרים לי. שיש איזושהיא תבנית. משהו מוגדר להיאחז בו. ומתוך זה תמיד אפשר לצאת, אפשר לשנות, לשבור את החוקים, לעשות דברים אחרת. אבל אני יודעת שאם אני ארצה, תמיד יש לי כללים ש"שומרים עלי". אני בכוונה קצת מפריזה בערך שלהם, אבל אחרי שחוויתי מערכת יחסים שהייתה מנותקת לגמרי מכללים וגורמים חיצוניים, אני מודה שהוודאות הזאת הקלה עלי ממש.
אניייי
]
בינה.מי זה?
נראה לי שזה נקרא "יומנו של מבוטל אירוסין" או משהו בסגנון. סביבות אדר של שנה שעברה
יום של מבוטל אירוסין (חלק א) - לקראת נישואין וזוגיות
יום של מבוטל אירוסין (חלק ב) - לקראת נישואין וזוגיות
יום של מבוטל אירוסין (חלק ג ואחרון?) - לקראת נישואין וזוגיות
יום של מבוטל אירוסין (חלק ד) - לקראת נישואין וזוגיות
יום של מבוטל אירוסין (חלק ה) - לקראת נישואין וזוגיות
יום של מבוטל אירוסין (חלק ו) ימי הקורונה - לקראת נישואין וזוגיות
האמת רציתי לשמוע מה איתו, האם הוא מצא מישהי אחרת או שחזר אליה אולי ? או שעדיין מחפש..
@חלל הפנוי
אחר צהריים טובים.
אנחנו משתמשים בקלפי היכרות שפרסם פה בעבר @אני משתדל.
תודה רבה
מחפש דרך להפוך את השימוש בקלפים ליותר חוויתי. אפילו בצורה של משחק.
(לא רק להרים קלף אחרי קלף עם שאלות)
מדובר על דייט בזום. לשנינו יש חבילות של הקלפים.
יש רעיונות?
מזמור לאל ידיא. אני בעמדה לא פופולרית - לא חושב שצריך להתחיל ברחוב.
ב. רשת חברתית כנ"ל, שליש - לא משנה איזו הודעה בנאלית רושמים בהתחלה, רק שלנסות לשלוח רצף של הודעות ולא הודעה אחת ביום.
ג. אם יש הכירות וזה נראה שייך
ד. חברה, תמיד לפנות לחברה.
קיצר, לא רואה ערך גדול ב'אומץ' כשלעצמו בתחום.
יצירתיות היא העיקר, האומץ הוא משני.
דרך צד שלישי או אם הסיטואציה לא מאפשרת אז לתת פרטים בסיסיים ואז להתייחס לזה כמו אל הצעה.. מבררים אחד על השני ואם נראה שזה הכיוון יוצרים קשר.
מזמור לאל ידיאחרונהדרך הפייסבוק בחיים לא הייתי ממליצה. זה ממילא המקום המוצהר של כל הסוטים אז אין סיבה שאני אתייחס ברצינות לאחד שבמקרה לא.. כיום אין לי כבר פייס ב"ה וגם ווצאפ ושליש וכו- לא משתמשת..
במקרה שאין אופציה ממשית לצד ג', לשאול בפשטות אם היא פנויה ואם מתאים לה לצאת. חשוב במקום לדעתי לתת את האפשרות שתברר עליך ולתת מספרים אם היא מבקשת, ותברר גם אתה עליה אם אתה מספיק רציני עם עצמך לגבי בחורה שאתה לא באמת מכיר..
המלצה שלי- אין דבר כזה כמעט שאין צד שלישי שיכול לערוך את התיווך הראשוני. תמצא איזה חבר שעומד לידך שיפנה ויש כמעט תמיד אפשרות. רק במקרה שלא הצטיידת בחבר ואתה נותרת לבדך איתה בטרמפיאדה- תפנה באופן הכי טכני ומכבד שאפשר. כל מילה שהיא לא טכנית מרחיקה. (קצת לא הצלחתי לנסח את זה.. אבל לדוגמה אל תבואו באיזה משפט מרשים עליה/עליכם או אל תספרו על עצמכם מדי.. אל תתנו את דעתכם בסה"כ ותבואו ברמה של התקשרות זרים עם אופציה לקשר)
כמובן אני מדברת מתוך היותי בחורה מאוד דוסית שבאופן כללי לא תומכת ב"להתחיל ברחוב". אבל ההורים שלי לצורך הענין היו בייניש ומדרשיסטית אידיאליסטית והכירו בטעות (שמסתבר שלא היתה טעות). אז לא שוללת מקרים שלא עוברים גבולות של כבוד וצניעות..

תזכירי לאנשים, תבקשי, אנשים אוהבים מאוד לעזור בעניין הזה!תוך 5 דקות, אני יודע מי מתאים למי...(אם היה לי מאגר של 1,000 בחורים ו 1,000 בחורות)
מצד שני...אני אדע גם להגיד לבחורה : ״תקשיבי חמודה, תרדי מהענן שאת יושבת עליו. האפשרויות שלך הן בסה״כ זה וזה או לבד כל החיים״. את רוצה להתחתן *מאוד* *מאוד* ? תתחברי למציאות. (לא את, אני מדבר על זו שאני אדבר איתה אם הייתי שדכן)
חחח סתם סתם
סביוןובתור שדכן (גם כשדכן-גבר), בהחלט מצופה שאני אסביר בעדינות וברגישות *גם* לבחורים שיבואו לשידוך:
״אחי, אתה תמות לבד אם לא תפסיק עם הפנטזיות שאתה חי בהן. די. רד מזה. אז יש לה תלתלים ! אז מה !!! ו...היא מכורה לשוקולדים ומתנות, נו אז ? זה סוף העולם ??? אם תהיה מספיק מתוק בשבילה, היא תצמצם קצת בשוקולדים״.
״והיא לא מבינה חלק מהבדיחות שאתה מספר, אז ? מה קרה ? בגלל זה לחתוך ?
תספר חלק מהבדיחות לחבר בעבודה או בכולל.
תהיה רציני. החיים זה לא משחק. אני מבקש שתפגש איתה פגישה נוספת.
בלי לא. קדימה״
בוגרת קטנהאחרונה
חסדי הים
אצלי נראה לי שזה לתת, אבל אני לא סגור על זה.



[או שאולי שאלת סתם, בתור נושא שיחה אחרי שאמרו לך שהוא היה במקום מיוחד...]
לא שזו לא מעלה - שהידר במצוה מסויימת מאד.
אבל יש עוד הידורים, מדות טובות וכד'.
אני חושב שזה סוג של דמיון של בנות מסויימות. חושבות בדמיונן שככה הוא יותר "גבר"...
שתהיינה בריאות..
הצלחה רבה..
של @בינה.
תהיתי לעצמי...
באופן אישי ממש לא מוסבך לי לבחון הצעה.
הזמן שלוקח לי זה חצי שעה בגג אחרי שאני מברר להגיע להחלטה (ואפילו גם 10 שניות לחשוב זה מספיק).
המקסימום זה 'לישון עליה לילה וזהו.
(אני לא מדבר על עיכובים מסיבות טכניות)
אשמח לשמוע -
כמה זמן לוקח לכם לבחון הצעה?
יצא לכם הרבה שיש לכם הצעות מורכבות שדורשות חשיבה/עיכול וכולי?
ובכלל -
עד כמה אתם מאמינים בבירורים?
מצליחים בדר"כ להבין מי הבנאדם שמולכם?
בדרך כלל הפגישה סה"כ תואמת ומובנת לאור מה ששמעתם על הבחור/ה?
וקורה גם ההפך לפעמים- שבוע שחשבתי אם ללכת על משהו...
אני מבררת בד"כ כשזאת הצעה של שדכן, אם זה מישהו קרוב אלי כמו בן משפחה או חברה שאני סומכת עליה אני המון פעמים מדלגת על הבירור.
והסיבה שאני כלכך מאמינה בבירור היא לדעתי האופן שאני מגדירה אותו- השלמת קוי מתאר כלליים כשאין לי אותם באופן טבעי מהמציע (כי הוא לא מכיר אותי מספיק או שאני לא עד הסוף סומכת על הקישורים שלו..)
בירור כזה לוקח לי שעתיים פלוס.. אבל כמו שאיכה אמרה- אנחנו לא סופרמן שיכול לעשות 7 דברים בו זמנית ויש פעמים שלוקח זמן כי בדיוק אנחנו בשבוע עמוס בלימודים/עבודה.. או שיש כמה הצעות ביחד וכו..
קרו לי הפתעות אפילו משעשעות, שתיארו לי אדם אחד והגעתי וגיליתי שלא דובים ולא יער... אבל זה באמת קרה רק בהצעות של שדכנים ולכן החרמתי אותם לתקופה מתסכול (עכשיו אני כנראה עוד יותר מתוסכלת כי עובדה שחזרתי אליהם..)


(בתכלס שניהם בהומור בדרך כלל)
ultracrepidamוגם - יותר מדי פעמים שאני שומע שלשה פרטים של ההצעה ואני יודע כבר את כל השאר
מאשר אני, זה באמת תסביך שברוך השם פתור עכשיו 
חדשכאן
אם לא הייתי יודעת שבדייט יכול להיות ממש כיף,
לא היה לי מה לקנא בזוגות בדייטים..
ברוקולייש חלומות ויש צרכים.
יש חלומות סתמיים ויש חלומות שמהותיים שבלעדיהם אנחנו לא עצמנו.
רוב הצרכים של אשה זה משהו שאפשר לספק גם אם הכשרונות שלך ממוצעים ומטה.
כי זה בד"כ מתבטא (כל אחת זה יתבטא אצלה באופן אחר, אבל בגדול) בצורך שהגבר יהיה רגיש ומבין ומתחשב ומכבד.
שאת זה אתה לגמרי יכול להיות.
תחשוב שברגע שתמצא את המישהי הזאת שיהיה לכם חיבור אמיתי וטוב היא תיקח את כל התכונות הטובות שלך ותעצים אותם ותחשוב שאין כמוך בעולם. לא בגלל שבאמת אין כמוך, פשוט בגלל שככה היא רואה את זה... וזה האמת מבחינתה.
ככה זה עובד שטוב לנו, אנחנו רואים בשני את הטוב בצורה מועצמת. זה מדהים!
לגבי החלומות לא הייתי דואגת כי לא כולן הן עכשיו בנות אידאלסטיות עם חלומות מוגזמים.
יש אנשים פשוטים שבסה"כ רוצים בית שמח, בריא, אוהב... וכו'
אבל אני חייבת להגיד-
שבחורה לא מעוניינת אז היא פשוט לא מעוניינת. היא לא תתנהג בצורה הזאת שתראה רצון שזה אומר להתלהב ולפרגן ולהחמיא...
אבל שבחורה מעוניינת כל עוד היא לא ביישנית וזה אז אין סיבה שבעולם שהיא לא תראה את ההתלהבות.
לא חושבת שזה קשור לעין טובה.
שלמישהו טוב רואים את זה , לא?
אפילו בלי קשר לזוגיות...
אתה צריך משהי עם מטרת על משותפת.
חוץ מזה - כל החלומות וכאלה - אפשר לזרוק לפח.

אף אחת לא תבוא לשאול...
אבל אולי הפוך- תתפסו קצת אומץ ותגלו שהרבה עלמות חן צדיקות עומדות ברחוב כדי שמישהו יבוא וישאל לאן הלכה אבדתו...
ותעשו אתזה עם טאקט ועדיפות למתווך אמצעי..
ב"הצלחה
זה אפילו יראה לי קריפי שסתם מישהו ברחוב ישאל אותי... מי אתה ומי אתה חושב שאני??
אבל אני מתכוונת יותר למצבים כאלה שבחורים לא מעיזים לנסות משהו כשיש להם סיבה אמיתית לחשוב שזה רלוונטי... חברה של/אחות של וכו' כשיש להם בסיס לדעה שלהם.
זה שלא תפנה לבחורה ברחוב זה מכבד ונכון.
אבל זה שתחכה בחיבוק ידיים עד שאולי מישהו יעלה בדעתו את הרעיון בשבילך/ שלא כשזה כן הגיוני- סתם הנהגה שנראית לי לא נכונה.
לי אישית קרה שפנו אלי דרך צד ג' או גם ישירות במצבים שזה היה נראה לי נכון וזרמתי..
מסתבר שזה לא היה האחד שלי אבל קידם אותי לאחד שלי... בעזרתו
העיקר פה זה לומר שאתם לדעתי יותר אלה שאמורים לפנות וליזום קשר, כמובן בצורה מכבדת וראויה (ובצניעות!! מכוון לכאלה שתמיד חייבים לתקוע איזה מחמאה על מראה- זה מוריד אתכם באותו רגע!!)

אז בקרוב אצלך
בעזרת הכל יכול!!
ואני מאמינה בסעיף 14 ברשימה- תפילה
שמישהי סיפרה לי שהיא הלכה עם חברות ברחוב
ואז עבר איזה בחור ופנה לאחת מהן ושאל:
"סליחה? איך אני מגיע לתשומת ליבך"? כשהוא יודע שזה נשמע כמו "צומת ליבך" - זה להיות התחלה שנונה.
אז היא לא קלטה ואמרה לו בגמגום שהיא לא מכירה צומת כזאת... אז הוא חייך והמשיך ללכת חחח
אבל אולי היא דווקא הבינה ולכן ענתה כך אם זה סיפור אמיתי...
ואז נפל האסימון חח
ככה ההיא סיפרה לי
לגבי 1- שאלה חשובה ונכונה. מעניין אותי מה יכתבו, עוקבת
2- זה לא אמור להלחיץ, לכי על ההצעה שהכי עושה לך את זה ומרגישה לך נכונה, אנחנו לא יכולים לנבא איזו הצעה יותר נכונה ועוזר להאמין ולזכור שהקב"ה מנהל הכל
3- לא חושבת שהבנתי, איך את יודעת שיש כימיה טובה אם לא יצאת איתו עדיין? בגדול אני חושבת שיש טעם לצאת, תבררי עם עצמך את הנקודה- למה חשוב לך שהוא רוב היום תורה/יעבוד במקצוע תורני? אם הסיבה היא רמה דתית, יש בחורים מאוד תורניים שעוסקים בכל מיני עבודות. העניין הוא להבין למה חשוב לי מה שחשוב לי.
4- המילים "להתפשר, ו"לדרוש" לא רלוונטיות לדעתי. אנחנו מחפשים בנאדם ולא מוצר. צריך להגיע להבנה מהם הדברים שבאמת חשובים לי ומה רק טפל. בד"כ הדברים שתגלי שבאמת חשובים הם עניינים של פנים, לא משהו שאפשר לדעת לפי ההצעה. אם תנברי לעומק תראי שמקום עבודה וכו זה לא עניין מהותי ולכן שווה "להתפשר" עליו. אגב, אני חושבת שבאף גיל לא צריך לבוא עם רשימת מכולת אלא לבוא להכיר בנאדם.
כמובן שכל מה שרשמתי זו רק דעתי, אם משהו יצא נחרץ מידי אני מתנצלת מראש
שיהיה לך הרבה בהצלחה
שהוא יעסוק בתורה רוב היום, תגדירי את זה כמסננת עבורך. את יודעת הכי טוב מה באמת חשוב לך. רק צריך להיזהר לא לשים יותר מידי מסננות שהן לא באמת קריטיות או רלוונטיות עבורך.
לגבי העניין הנוסף שכתבת- מכירה אנשים עובדים שהם אנשי חסד אמתיים ומקדישים הרבה מזמנם למפעלים ציבוריים. לאו דווקא קשור לאנשים שעובדים או לא. זה עניין שגם תוכלי לשמוע עליו בבירורים וגם כמובן כשתכירי את הבחור עצמו. העניין הוא לבוא מתוך פתיחות מחשבתית ולהבין שיש אנשים מכל הסוגים בכל מקום וחבל לפספס. (שוב- אם משהו נקודתי באמת קריטי עבורך את לא אמורה לוותר)
מקווה שעזרתי ושיהיה לך בהצלחה ובטוב
צהריםסביר להניח שזה לא בגלל שאין לאדם אפשרות להיות בקשר עם הרבה חברים.
אלא פשוט בדרך כלל הצורך של אדם זה כמות מאוד מסויימת של חברים טובים קרובים וזהו.
סביר להניח שאדם נוח לבריות יכול ליצור הרבה קשרי חברויות (במידה והוא מסתובב במקום שנמצאים אנשים כמוהו).
להיפך - אפשר לראות שיש המון פוטנציאל לקשר, כי אנחנו בדר"כ יכולים לזהות מאפיינים שקיימים אצל חברים שלנו ונסות לחפש אותם מאפיינים רק אדם ממין שונה 
אם אדם הוא נוח לבריות והוא מסתובב עם אנשים עם סדרי עדיפויות בסיסיים דומים לשלו אני לא רואה סיבה שיהיה לו קשה ליצור קשר עם אנשים.
זה בעיקר תלוי בכלי קיבול ובסביבה - אם שניהם מתאימים - לא רואה סיבה שלא.
בגלל שזה לא מדע מדוייק אז אין קרטריונים ברורים - איזה גורם אתה רואה שיכול להפריע?
בגלל שאנחנו מוגבלים בזמן ומקום אז סביר להניח שאם יש בישיבה שלי 100 אנשים כמוני יהיה לי קשר ממש טוב רק עם 10 (נניח). אבל זה מה שאני צריך. לא צריך יותר.
ובכלל, אישה צריך רק אחת ;)
אינטואיציה?
אז באמת אין מה להתווכח.
באופן אישי אני מרגיש שיש הרבה אנשים שאם הייתי יותר בממשק איתם הייתי יוצר איתם קשר טוב אבל אין סיבה באמת. כי אני לא צריך.
יצא לי פעם שבחור מהישיבה שלא הייתי בקשר איתו נסעתי איתו פעם אחת באוטובוס וגילינו שיש בנינו דברים משותפים והרגשתי יותר קרוב אליו אח"כ (אנחנו בישיבה קטנה יחסית והכרנו אז זה קצת הפתיע)
אני לא רואה עדיפות להעדיף את הפרשנות של "עם השאר לא הייתי מצליח לקיים קשר טוב" על פני הפרשנות "רצף התרחישים בנינו לא נתן לזה לקרות בגלל מגבלות מרחק/זמן או צירוף מקרים שונה וסתם חוסר עניין שזה יקרה".
הערכת מציאות היא גם נמדדת בהסבר שיכלי.
אבל אין צורך להעדיף באמת (כמו שאתה אומר, זאת תהיה ספוקלציה) אבל אפשר להתחשב ששניהם קבילות ולא לבחור באחת מהן על פני השנייה בגלל רגש שמאוד הגיוני שהוא שרירותי ביחס למציאות
געגוע.
אבל לא להגזים, שלא תגיעי לescape.
וברצינות, אין "אחד". את לא מחפשת מישהו שיופיע במופת שמימי. את מחפשת מישהו שטוב לך להקים איתו בית, כדי להקים איתו בית.
ועכשיו לכל השאלות ביחד:
את מקבלת הצעות. מאתיים, לצורך העניין. תשמעי על כל אחד במה מדובר, ותחליטי אם בא לך לפגוש אותו ולהקים איתו בית.
נגיד ירדו בסינון הזה מאה. לכל המאה שירדו את שולחת הודעה "קיבלתי הצעה אחרת שנראית לי מתאימה יותר במבט ראשון. מעריכה את הרצון לעזור. תודה!". אם יש ביניהם כאלה שאת לא בטוחה, תרגישי חופשי להוסיף "זה לא אומר שאסרב לחשוב על ההצעה שוב אם הוא תוצע בעתיד הקרוב או הרחוק".
מתוך המאה שנשארו, את בוחרת שרירותית עשרים. למה עשרים? כי קשה באמת לסנן מתוך מאה. ומה יהיה עם כל השמונים? את לא צריכה גבר חסר מזל.
לחלופין, זה לא חייב להיות ממש שרירותי - את יכולה להרשות לעצמך לפסול את כל ה"לא בא לי".
לכל אלה שירדו בסינון הזה, את שולחת הודעה של "נשמע מעניין אבל כרגע יש הצעה אחרת שנראה לי שיתאים לי יותר לנסות אותה. אז אנסה את זה קודם. אני דוחה את ההצעה הזאת פשוט כי יש משהו אחר שמרגיש לי אינטואיטיבית עדיף, לא שזה לא בסדר. מעריכה את הרצון לעזור. תודה רבה!"
ועכשיו נשארו עשרים, את קצת מנסה להבין מי מהם יותר מתאים לך, וככה מגיעה לרשימה די ברורה של מי יכול להיות רלוונטי יותר ומי פחות.
סיימת, כמובן שולחת הודעה מכבדת לכל אלה שאינם #1 ברשימה, ולמי שכן - את עונה בחיוב!
עכשיו את פוגשת את הבחור. האם הוא המיועד לך? אם הקב"ה גזר עלייך למצוא את בעלך בקלות (אבל ממש
בקלות) אז כן. אם לא, אל חשש. דרך ארוכה לפנייך. אם טוב לך איתו, תמשיכי. רע לך, תיפרדי ממנו בכבוד ותחזרי לשלב הקודם.
מתי להחליט לנעול את הדלת ולעלות על המסלול המהיר? (ולרווקים מובגרים יותר - לעצור את הרולטה)
אחוז ניכר מהתחושות הבאות:
כיף לך בקשר, טוב לך איתו, את מעדיפה להיות בקרבתו מאשר בלעדיו, את מאמינה בו וסומכת עליו ומכבדת אותו - ומרגישה שגם הוא נוהג כך כלפייך. יש לכם סולם ערכים קרוב מספיק בשביל כבוד והערכה בין שניכם (יש אנשים שיכולים להסתדר רק עם מי שבדיוק כמוהם, יש כאלה שגם עם מישהו שונה מהם קיצונית), ובשביל שמסלול החיים שלכם יוכל להכיל את שניכם באותו בית (אם למשל את חייבת לגור במושב עם ריח של רפת והוא חייב את האספרסו של הבוקר בבית קפה בתל אביב, אז תחשבו טוב איך אתם מתארגנים).
יש עוד הרבה תחושות שקוראים להם בעברית "כשזה יהיה זה אתה תדע".
אם חלק מזה חסר, מתי לוותר? שאלה טובה. השאלה היא מה החלופה. אם את על אי בודד ואתם האיש והאשה היחידים, או שאת בת 50 וכבר אין לך מה להפסיד, ולא מה להרוויח מלחכות, זה אחרת מאשר אם את בת 19 והציעו לך מישהו שכרגע בכלא על שוד בנק ורוצה להתחתן איתך כשהוא יצא משם.
לא התייחסתי לשאלות באופן מפורט, אבל נראה לי שכיסיתי הכל. בהצלחה
טוב, עוד משהו שנראה לי חשוב.
חשוב להבדיל בין "חלומות", תוכניות לעתיד, ועוד ועוד.
אם למשל חשוב לך בחור שלומד תורה כל היום - למה?
האם בחור שלמד תורה כל היום ויצא לעבוד, הוא פחות בעינייך מבחור שיעשה את אותו דבר עוד שנתיים? ולמה? (את יכולה להגיד כן או לא, אבל את חייבת את התשובה לעצמך)
בקיצור, כל פעם שיש משהו שחשוב לך, תחשבי מה את מנסה לעשות עם זה. מה היעד, ולמה זה טוב לך. לא משנה כמה זה טפשי, כל עוד את שלמה עם זה ואת מודעת לזה שזה מה שאת רוצה, זה בסדר, כמובן כל עוד את מקבלת את המחיר של זה (להחליט בגיל 60 שאת מוכנה להתחתן רק עם בחור שהשם שלו בגימטריה בדיוק כמו השם שלך - זה בסדר אם ממש לא חשוב לך להתחתן)
1) על זה נאמר מה' אישה לאיש, אין לי מושג איך זה עובד בפועל, מניסיוני האישי בתור אחד שהיה בגישה שאפשר ליצור קשר עם הרבה אנשים אני יכול לומר לך שגם אם בפועל יש קלילות, כיף והתרגשות זה לא אומר הרבה כי יש אנשים שמגיעים לזה בקלות ומתוך מקום חיצוני. אומרים שזה יהיה זה אז תדעי, וזו תשובה מעצבנת מאוד, כנראה בגלל שהיא נכונה...
2) אולי כדאי לברר על אחד שנראה לך שיש סיכוי טוב ולשאר לומר שאת כרגע יוצאת.
3) באופן אישי אני לא חושב שכדאי לפעול מתוך חשיבה כזו, לכן אני לא יכול לייעץ לך בנושא הזה.
4) לא כדאי לך לבוא עם גישה של דרישות להיכרות, זה לא בריא לשני הצדדים...
כתבת "בגיל צעיר אומרים שאין צורך להתפשר, ושאני יכולה לדרוש כל מה שחשוב לי בבעלי" מה זה אומר אם לא שאת רוצה לבוא עם דרישות?
כמו שאמרתי ב3, אני לא מסכים עם הגישה הזו ולכן אני לא יכול לייעץ לך לגבי השאלה הזו...
1. אם כיף ויש חיבור ואהבה - כבר לא שואלים את זה ;)
סמכי על עצמך שכבר תדעי, גם אם לא תדע להסביר.
זה בא בממילא, לא מתכננים את זה כזה בא. זה נטו חסד.
ולא צריך את 'אחד' יחיד דווקא... יכולים להיות הרבה 'אחד'ים.
2. יש לך אפשרות רק להרוויח. ממליץ לך לשנות דפוס חשיבה שיגרום לך להרגיש יותר טוב שאת מגיע למצב כזה.
שהוא אחלה מצב שבעולם. ממש צרות של עשירים.
3. את לא צריכה להיות מסופקת ממה שבעלך עושה, את צריכה להיות מסופקת ממה שאת עושה.
השאלה אם יש לך ולבעלך מטרת על משותפת.
כדי לחיות עם בנאדם 24/7 - צריך מטרת על משותפת.
נניח ומטרת העל היא עבודת ה' - "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמיים".
כדי להיות עובד ה'/צדיק/וואטאבר אין צורך שהוא יהיה סופרסטאר בלימוד תורה או משהו אחר.
אולי את צריכה משהו אינטלגנט אבל זה גם כן לא קשור לכמה שעות הוא לומד ביום.
4. השיח שאת מציינת אותו הוא ממש ממש לא נורמלי וצריך להיות מודעים לכך.
אף אחד לא דורש בגלל שאף אחד לא מגיע שום דבר - הכל זה חסד נטו.
(יש שיר כזה של הרב ארוש - "לא מגיע לי כלום, לא מגיע לי כלום")
אין כזה דבר 'בחור יותר טוב' ו'בחור יותר טוב' - מסיבה פשוטה -
מה שחשוב בקשר זה לא הבחור או הבחורה - אלא הדינמיקה בניהם ("שכינה בניהם").
ולכן קשר זה משהו שמתחזקים ועובדים עליו כל הזמן.
לפני שמכירים בנאדם, תופסים אותו כאוסף של נתונים.
אבל אחרי שיש הכירות מעמיקה - הוא הרבה מעבר לזה
ולכן הנתונים לא משנים בכלל.
לא מהכיוון של ההשוואות, אולי לפעמים כן, אבל אני מנסה ללכת אחורה ולהבין את הנקודות שאם הייתי בוחרת/נוהגת אחרת בהן הייתי אדם אחר היום, ומפה לשם- עם הרבה פחות מורכבויות ומשום כך אולי נשואה פלוס 2 (המקסימום שהייתי מספיקה אם וכאשר לדעתי... חח)
לי מהמקום שלי באמת לפעמים מאוד קשה עם זה. אבל זה פחות קשור לנקודה של "אם הייתי... אז הייתי נשואה היום באושר"
המחשבות שלי יותר סובבות בדבר עצמו שאחת ההשלכות שלו היא שאני לא נשואה. יש השלכות אחרות הרבה יותר בסיסיות שקודמות לגיל נישואין.
מה מרגיע אותי?
הידיעה שגדלתי מהכל ואני מסוגלת לראות הרבה מעבר, היכולת שלי לנהל עם עצמי שיח פנימי שהתפתחה עם השנים דווקא בגלל כל המאורעות האלה שבמחשבה ראשונה הייתי רוצה למחוק מהרקורד שלי...
והאמת שמרגיע אותי שאני לא חלקה... כי אם הייתי לא הייתי מורכבת. ואם כן האם חיי היו חיים? לא חושבת שמתעוררת בי משיכה גדולה להיות עם ד.נ.א כמו כל מיני אנשים שהלך להם, בסה"כ מה שמושך אותי ותוקף אותי הוא החוסר שלי שהם כבר מילאו והקושי שלי לבנות שלב משמעותי חדש בחיים באותה קלות כמו שלהם... אני הייתי רוצה לבנות את השלב הזה כמותם? זה בכלל לא שאלה של רוצה. המציאות שלי אחרת... והדיוק שלי הוא אחר.
אז אשרי שזכיתי, לואשריך שזכית, ואשרי כל מי שעומד במקומו וכבודו במקומו מונח. השביל שלי נסלל כנראה בשביל בלי שביל... זה מה שמדויק בשבילי...
ובאמת ברור שלא כל התקדמות שלי היא התקדמות בכיוון הזה, וגם מי אמר שהתקדמות?
אני דיברתי מתוך ההתמודדות שלי- והיא שאני לא קונבנציונלית באופן מוגזם, ולא מצליחה להשתחרר מזה לתוך קטגוריות מוגדרות של בחורים... ואין טעם ככ להרחיב בזה.
זה מביא אותי המון למחשבה של "אם הייתי טיפוס חלק יותר... איך הייתי נראית היום?" או גם לפעמים לתהות מה במורכבות שלי שייך לבחירות שלי מהעבר ומה פשוט קיים כ"בילד אין"...
השאלה שלך לפי איך שאני מבינה עכשיו קשורה יותר לקשרים ספציפיים ובזה אני גם תוהה...
אבל נראה לי שהחלוקה היא בין נתון לשינויים/לא.
ברור שלא כל הבחירות שלנו נכונות וצריך לחשוב ברצינות לפני החלטה שהיא אולי שגויה, אבל אם כבר בחרתי והתגלגל שאא לשנות- אז זה המצב ואסור לדעתי לחשוב על זה. זה גם סתם מכניס אותך ללופ שלא יתן לך להסיק את המסקנות להבא..
חוץ מזה שהמחשבות האלו הרבה נובעות אצלי מתוך איזו הלקאה עצמית שלא לצורך- אם משהו הפריע לי לאורך קשר של חודשים- אז יש סיכוי גבוה שהדבר הזה באמת רציני- בעיקר כי אני טיפוס שמפחד לחתוך ומעדיף שהצד השני יעשה את זה...
המחשבה הזאת הרבה מגיעה דוקא כי הוא התחתן בסוף ואני נשארתי כדי לשחק בלבט הזה שאין לו תכלית, אז למה זה טוב??
אבל קורה מצב אחר שכן יש מקום לשנות כשידוע לך שהצד השני עוד רלוונטי ומתעוררות בך ספקות... אני מכירה זוג כזה באופן אישי.. פשוט 2 הצדדים התבגרו ובחנו מחדש את הסיבות לסיום הקשר, הגיעו למסקנה נכונה והתחתנו.. הזוג הכי מתוק שאני מכירה
אז-
דבר ראשון אני לא חושבת שיש איסור להיות לא רגוע...
ויש דבר כזה שדברים הולכים אצל אדם מסויים באופן לא חלק וקל. אז תזרום עם זה שזה כך והשלב הכי ראשוני לא להתנצל בפני אחרים או עצמך שאתה "לא הצלחת"
שלב ב'- חייבת להיות סיבה לחריקות שלך- אז תרגיע את עצמך בזה שתדבר עם עצמך על זה- הכי ישיר וחותך וקצת פוגע שיש. אח"כ תשים פלסטר איפה שחתכת יותר מדי... ואין סיבה לא להיעזר באיש מקצוע שיעזור לך לעבור תהליך. גם אם אתה אדם מאוד מודע ואפילו דווקא אם אתה מפותח בתחום התוך אישי...
מרגיע אותי לכתוב את זה. לא בשיר ובלי חרוזים וקלישאות. לחזור לאיזו נקודת זמן שכואבת לי- להתחיל מהעובדות, להמשיך במתקפה, להתקדם להשלכות ולסיים באיך הנקודה הזו בחיי הפכה אותי לאדם טוב יותר או מורכב יותר, או דווקא איך ההארה שהאירה בי עכשיו על אותה נקודה תהפוך אותי לבנאדם טוב יותר.
לפעמים אני מעדיפה לכתוב כבן במקום כבת כדי שהדברים יזרמו, או גוף שני, או כמו רשימת מכולת.
הגעת לנקודת סיכום? תתפלל אותה. אני פשוט מתפללת את הדברים.. אפשר לקרוא לזה להתבודד אבל זה יבריח מי שלא ברסלבר, ואני לא. אני הייתי קוראת לזה התבוננות עם הקב"ה. תפילה מרגיעה אותי כתפילה ועוד יותר כשהיא באה מתוך התבוננות. ב"הצלחה!!
כי לפעמים ניראלי שתמיד בכל סיום של קשר אחרי שעובר קצת זמן ומתנתקים מהרגש כמעט תמיד אנשים יראו את: "למה הקשר הזה היה לא טוב ולא נכון ולא מדוייק" כשבדיעבד הוא יכל לעבוד ועל כל קשר שמסתכלים אחורה אפשר לראות את הדפקות...
במיוחד בגלל שאתה היית הצד שהיה פחות בטוח, מעניין שאצלך דווקא המבט אחורה הוא אחרת.
אמנם יש לי בחירה חופשית וסביר להניח שכן קלקלתי בדיעבד, אבל בלי "הקילקולים" האלו לא הייתי מי שהייתי אז, ולא הייתי הופך להיות מי שאני היום.
כל הדברים שעברתי לימדו אותי וגרמו לי להיות אדם טוב יותר, לפחות מבחינתי. השגתי ב"ה תובנות מדהימות וחשיבה אחרת ממה שהייתה לי בזמנו, וזה גם קירב אותי יותר לה'.
לכן אין לי ספק שהכל מהשגחת ה' בעולם שכפי שנאמר "חוסך שיבטו שונא בנו" - הוא לא חסך ממני את "הכאפות" בדרך, והכל כדי לחנך אותי ולכוון אותי לדרך הנכונה, וברוך ה' אני אדם מאוד ביקורתי כלפיי עצמי ולכן אני תמיד שואף לתקן את עצמי עוד ועוד, אז הבנתי מה קרה והתחלתי לעבוד על הדברים שפעלתי בהם בצורה לא נכונה לדעתי.
לכן, גם אין לי ספק שמעבר להשגחת ה', הכל באמת לטובה מלמעלה! וה' הוליך ומוליך אותי דרך שעל פניו נראתה לי קשה מנשוא ברגעים מסויימים, ואולי גם עדיין, אבל בסוף יהיה טוב ואני אשמח, והוא פשוט מכין לי את מה שמגיע לי, הוא יודע מה הכי טוב בשבילי ומה מחכה לי בסוף - הוא רואה ממבט "על" בזמן שאני רואה רק "מה היה ומה כרגע".
ולכן לדעתי פה בדיוק נבחנת האמונה, גם ברגעים שטוב ובייחוד ברגעים שרע.
איך שלמה המלך החכם מכל אדם אמר "עת לבכות ועת לשחוק" ו - "טוב אחרית דבר מראשיתו" - בסוף אנחנו נבין שהכל היה לטובה
מעבר לכך, אני חושב שאם אני מערער על כך אז אני מערער על השגחת ה' בעולם.
בסופו של דבר "אין אדם נוקף אצבע אלא אם גזרו על כך מלמעלה". זה האדם שהייתי אז וכך חשבתי לפעול, גם אם טעיתי, את הטעות הבנתי רק אחר כך. התיקון עצמו היה חייב לקרות בעקבות הטעות.
קשה להגיד את זה בעוצמה כזו, אבל לדעתי גם אם אתה חושב "שפספסת" מישהי בדרך, אז לא, היית אמור ל"פספס" אותה, ככה ה' גזר, לפחות על פי מצבך הנוכחי אז, ואם היא באמת שלך ותיקנת בזמן אז היא תהיה שלך. ואם לא, אז לא. ואלו חשבונות שמיים, לא בידינו. לחיות בעבר ו"לבכות על חלב שנשפך" רק יגרום לנו צער וימנע מאיתנו להתקדם, זו בבחינת מחסור באמונה. צריך פשוט לסמוך על ה' שהכל לטובה והכל מהשגחתו. פשוט אמונה(אבל בעצם לא כל כך פשוט נכון?! זו עבודה עצמית...ולא כזו פשוטה)
כי ממש לא, היו לי נפילות, והמון, וגם חשבתי "מה אם" ו- "למה" ועוד ועוד...וזה הכי הגיוני, אנחנו בני אדם, כשרע לנו וקשה לנו זה טבעי כל כך ליפול לזה, ויש תקופות רעות וקשות. אבל מה שחשוב זה כל פעם לקום ולהתגבר ולדעת שאנחנו לא לבד ויש מישהו אתנו שעושה הכול לטובה בשבילנו גם אם בראיה הצרה שלנו זה נראה כל כך רע כרגע.
כי אני מזהה שזה בדר"כ נובע אצלי ממקום לא חיובי
שמחשבות זרות בשעת התפילה דורשות תיקון. התיקון שלהן הוא הסחת הדעת מהם עצמה והתרכזות בתפילה ואז מתקנים את עצם המחשבה הרעה. היה לי ממש כיף שראיתי את זה לראשונה. זה מראה שמחשבות הללו הם לא סתם. יש עניין מיוחד להתעלם מהם ולא צריך לחוות רגשות אשמה שהם עולות. אולי הם עולות כדי להגיד לנו שאנחנו לא צדיקים כמו שאנחנו נוטים לחשוב לפעמים.
כדאי לקחת את הדברים הללו לכל מחשבות רעות ולאו דווקא לתפילה.
אדם חכם אמר לי פעם שאם לאדם עולה הרהור עבירה - זה באמת לא בשליטתו.
אבל שנייה אחרי שזה עולה - זה כבר בשליטתו מה לעשות עם העובדה הזאת.
ככה בכל מחשבה.
איך אני יודע שהיא נובעת ממקום לא טוב?
שבאה הרגשה של רפיון אחריה
בכלל, למה לעסוק בעבר כשלעצמו? מה זה מועיל?
כי הנפש שלנו נמשכת באופן טבעי כי הם ממלאים לה צורך כלשהו.
זה שזה טבעי לנו זה לא אומר שזהמ מועיל
אם זה מביא רפיון וזה מחליש זה זר מבחינתי. לא רצוי.
זה רצוי מתי שזה עולה אבל לא אחרי.
אם זה עלה כנראה יש לזה משמעות כלשהי
אין לי מושג מהי
שבאמת מפנימים שהמחשבות הללו לא תואמות את המציאות ולא אומרות כלום וישמחשבות טובות יותר שכדאי להתמלא מתכום זה הרבה יותר בקלות
כן הייתי רוצה לחזור אחורה ולהתנהל אחרת בתקופות מסוימות בחיים שלי, אבל זה לא בהקשר של שידוכים!!
לא הייתה לי מטרה להתחתן צעירה (רציתי אבל זה לא היה מטרה) או בכללי פשוט נטו להתחתן. הייתה לי מטרה למצוא בחור שיתאים לחלומות שלי ולבית שאני רוצה להקים. כי בלי זה אין לי משמעות... אין לי עניין סתם להתחתן ולוותר על מי שאני.
ולא מעניין אותי איפה שאר העולם ביחס לזה. כלומר נשואים פלוס פלוס, כי האושר שלי לא תלוי בזה בכלל...
מבחינת התפתחות נפשית ורוחנית, קצת עצוב להגיד, אבל אני חושבת שבתור רווקה יש יותר פריוילגיה להתפתח שם.
ונקודה אחרונה- במסע הזה גיליתי הרבה דברים על עצמי ועל חיבורים. לא יודעת אם הייתי יכולה להגיע לזה אם הייתי מתחתנת מוקדם.
שלום
רציתי עזרה במיוחד בתקופה המבודדת הזו
איפה ניתן למתחזקים/בעלי תשובה להכיר שידוך?
אני מכיר את עניין אתרי ההכרויות של שבע ברכות ושליש גן עדן
ודי מנסה מפה לאוזן מאנשים שרוצים לעשות חסד
כמובן שהכל מהשם , אבל אדם שרוצה לעשות השתדלות אמיתית בנושא. לאן יפנה?
אין באמת איזה שהיא מסגרת שידוכים כמו אצל דתיים/חרדים מבית
אם מכירים פה אולי שדכנית טובה שעוסקת במתחזקים או כל דבר אחר
אשמח לתשובה
תודה
נראה לי שזה כיף רק זה מפחיד להתאכזב..
זה ממלא איזה צורך שיוצר תלות מסויימת
וכשלא נשואים וזה גם יכול להתפרק זה מפחיד באופן טבעי.
אהבה - חיבור בין אדם לאדם
התאהבות - חיבור של אדם מסויים לאדם אחר בדמיון שלו (דמיון בדר"כ צופה את העתיד)
נגמרו לי השמותטוב, אני באמת יכולה לדבר על זה שעות ולכתוב על זה אינסוף עמודים...
אבל נראה לי שבעיקר זה:
1. התאהבות = הרבה פעמים זה להיות מאוהב באהבה,
להיות מאוהב בעצמי דרך הזולת,
מעין "אהבה עצמית" שגורמת לאדם להרגיש טוב עם עצמו ושמח ושווה ובעל ערך ע"י פידבקים חיובים ומשובים חיוביים מבן/בת הזוג או האדם/אישה שמולו, מה שגורם לו להרגשה טובה, והוא בעצם אוהב את עצמו דרך השני/ה.
ואהבה = לאהוב את השני/ה באמת. את מי שהם. את הנשמה שלהם ואת כל הישות שלהם וכל מה שהם.
לא את עצמנו דרכם, אלא ממש ממש אותם.
2. התאהבות = משהו שיכול להיות זמני, בר-חלוף, לא יציב.
ואהבה = משהו שיותר קבוע ויציב.
כמובן שצריך להשקיע בשניהם ולא להזניח גם לא אחרי 20 ו30 שנות נישואין.
3. התאהבות = שימת לב יותר לדברים שמוצאים חן בעינינו בפן *החיצוני* של השני/ה
או במראה, או בהתנהגות חיצונית, או במה שזה ישר גורם *לנו* להרגיש או במה שזה מייצג עבורנו
ואהבה = שימת לב והתמקדות לדברים שמוצאים חן בעינינו בעיקר בפן הפנימי של השני/ה.
ללב שלהם, לאישיות שלהם, למהות שלהם, למי שהם באמת.
4. התאהבות = היא לרוב משהו פסיבי, שאנחנו לא צריכים לעשות משהו כדי שהוא יקרה
ואהבה = משהו אקטיבי לגמרי לגמרי. שבכוחנו להגביר אותה, ליצור אותה, וכמובן גם להחריב אותה...
זה תלוי בהרבה מאוד דברים, ביניהם הרצון, התפיסות, הכלים, המודעות, הידע, ההשקעה, הנתינה, ההיכרות המעמיקה ועוד הרבה מאוד דברים שאם עושים אותם לטובה - האהבה תתקיים ותפרח וכמובן שלהיפך...
5. התאהבות = בפני עצמה אולי לא מספיקה בשביל חיים שלמים וזוגיות יציבה וכמובן שלא כוללת אהבה אלא רק התאהבות...
אהבה = מספיקה, והרבה פעמים יכולה לכלול בתוכה גם את ההתאהבות וגם את האהבה.
הכוונה, שגם באהבה לא צריך לוותר על הכיף, ההנאה, העונג, השמחה, החוויות המיוחדות, ההתרגשות, החידוש וכו', אלא להיפך - לשאוף אליהם בהחלט ולעבוד עליהם כאמור ***אקטיבית*** וליצור אותם בתוך המערכת הזוגית האוהבת.
זה בגדול, כאמור יש עוד הרבה אבל נראה לי שזה מה שעולה לי כרגע 