פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 359)

 

ואתם יודעים בוודאות שזה לא קשור- 

השאלה למה.? 

 

אם את חושבת שיש סיבה קונקרטית שהסתירו וחשוב שתדע אז תגידי 

 

אבל מעבר תני לה לעשות את הבחירות שלה

ובכל זאת נראה לי אתן לה לעשות את הבחירות

 

אולי לה זה לא יפריע  

אפשר וראוי שתדברי אתה אח"כ, אם אכן זה יתקדם. 

האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב.
מי אנחנו שנחליט דברים כאלה, אף פעם א"א אפשר לדעת. תנו להם להחליט לבד.
ראיתי חברים שלי שהתחתנו אע"פ שהיה נראה לי מלכתחי' לא קשור בכלל. ועד היום אני מצטער ובוכה על חבר שתקעתי בגלל שטות כזאת.

וואו תודה על תגובתך, זה מה שהרגשתי גם..

פשוט לא!
אא"כ את חושבת שזה משהו שהיא יכולה ממש להיפגע ממנו

כל דבר שהוא עניין של מינון או התאמה, אכבד את ההחלטה שלהם. אם זה לא עניין של מינון אלא משהו שלילי באופן אובייקטיבי, רק ככה, הייתי אומר משהו.
בהחלט זה המקום להתערב. לפחות להעיר את תשומת הלב.
@נופת צוף

תודה על הדיוק

זה עניין שלהם.
אם הוא היה בא להתייעץ זה עניין אחר.

לא הייתי אומרת לה במילים האלה זה לא מתאים ...
אלא אומרת לה קחי בחשבון שהוא ככה וככה ואם זה מתאים לך .
כלומר הייתי אומרת לה למה לדעתי זה לא מתאים ולא משתמשת במילים זה לא מתאים .

אם למשל אני חושבת שזה לא מתאים מכיוון שהוא במגזר אחר.. או סגנון חיים שונה לגמרי ..
הייתי אומרת לה את יודעת יש לו סגנון חיים ככה וככה ..
לא הייתי אומרת לא מתאים בגלל ש... אלא משאירה לה את ההחלטה פתוחה .

הבנת? מקווה שכן

מה שכן לא חושבת שזה בסדר להגיד אתם לא מתאמים .. אלא אם כן באמת מדובר בשמיים וארץ

ועכשיו סיפור אמיתי:

 

הציעו לי מישהי שהיא חברה של אשתו של חבר טוב. התעניינתי, והיא אמרה דברים טובים, והחזרתי תשובה חיובית. הפגישה היתה די מיותרת, ואז החבר סיפר לי "האמת שאשתי חשבה שזה לא מתאים אבל רצתה לתת לזה צ'אנס". בהנחה שהוא אמר אמת בסופו של דבר, אני לא בטוח אם הם פעלו נכון:

מצד אחד, היתה לי הזדמנות לפגישה שהיתה יכולה להצליח

מצד שני, יש שחיקה; והשדכן התרשם שהבעיה היתה בי.

אם היו שואלים אותי היום, מה להגיד לחבר הזה ולאשתו אז - לא בטוח מה הייתי אומר להם.

לעשות ניסוי וטעיה, שזה לא נכון בכלל.
לבין אם האדם כבר קיבלתי הצעה שמישהו חשב שזה מתאים רק שלך זה לא נראה מתאים, לא סתם למציע זה היה נראה מתאים... יש כנראה צדדים שהוא מכיר ואתה לא, או שדווקא ההיכרות הכללית יותר מדוייקת כאן...

על זה אני לא חושב שמישהו יחלוק.

 

מה שכן, אם השדכן אומר "תקשיב, חשבתי על רעיון מטורף. יש מישהי, שזה או הצלחה מטורפת או כישלון מחוץ. בא לך לנסות?" אז מותר לו להציע הכל, כי הוא מסביר שהוא לא לוקח אחריות על ההתאמה

אלא אם כן זה פערים גדולים וקריטים וברורים ואז הצד השני ישתכנע בקלות
תמיד יש הפתעות בחיים

באיזה קלות את אומרת שהיא נהגה נכון ?
את מכירה מה שעומד מאחורי זה?
לפעמים אנשים כל-כך להוטים לשדך ,ששניה לא שאלו את עצמם האם זה נכון שאני לא מספר לו על השידוך :
א. ב. ג.
וכן , בסוף אנשים נפגעים מזה !

אם יש משהו (שהוא מעבר לדבר שטותי )
חייב להגיד , כלומר, בעיני אם לא היית רוצה לשמוע עליו כי יש משהו שבענייך היא צריכה לדעת .

וזה מעבר (לכן מתאימים או לא , שאת זה באמת אפשר להשאיר לבורא עולם להחליט)

מעבר לכך אדגיש שאם את מכירה את החברה בצורה באמת טובה , ואת חושבת שהשידוך הזה רק יזיק לה יש מצווה לספר לה.

אפשר לעשות את זה בדרך ראויה ... ולא להגיד הוא לא מתאים לך , אלא הסגנון שלו ככה וככה
זה הכל.

ואני לוקחת בחשבון שאנחנו אנשים חכמים שלא רוצים להזיק לאף אחד , רק למנוע פגיעה עתידית





אגב אני שאלתי את פותחת השירשור עוד שאלות לפי המקרה שלה בניגוד לכל התגובות פה שמעודדות אותה לא לספר ... היא היתה צריכה לספר .

אם זה משהו שלא יפגע בו רק שיש מצב שהם לא מתאימים בגלל אופי לדעתי, שיפגש שיחליט לבד

 

אם זאת מישהי שידוע לי שהיא עם מידות לא טובות אני אגיד לו בבירור

הספיק לי פעם אחת שלא אמרתי (הכרתי את הבחורה מהעבר אבל אמרתי אולי זה השתנה מאז)

וחבר שלי עד שגילה את זה נקשר אליה והיא ממש פגעה בו.  יותר זה לא יקרה...

מכאן :
http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=1479&CategoryID=915

לא-מ
מא-נ
נא-ס
סא-ע
עא-פ
פא-צ
קא-קיב

מכאן :

http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=1480&CategoryID=915

מכאן :
http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=1482&CategoryID=915

מכאן :
http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=1484&CategoryID=915

הכוונות הגדולות נמדדות במעשים הקטנים,

בלי קשר, אני חושב שזאת טעות למדוד אנשים רק ע"פ דברים חיצוניים זניחים.

השאלה עד כמה זה אומר. השאלה כמה זה עקרוני

הדברים האלה הם כל מיני פרטים קטנים שעוזרים לבנות בניין יציב 

ויש את הרוח, או את הפנימיות, שזה יותר אווירה והשפעה של קדושה.

 

סתם לדוג' ככל שמתנתקים מאווירה של חוסר צניעות אז יש יותר רצון לקדושה. 

 

(לא בטוחה שהכי קשור למה ששאלת. )

הרצון והכוונה יחד עם הביטוי החיצוני שלהם כיום.
תוך כדי ידיעה שלפעמים הימצאות של אחד יכולה להצביע על גילוי של השני בהמשך.

טייטלים, כותרות, השתייכות מגזרית,

זה דבר שהרבה יותר קל לראות אותו מאשר משהו פנימי.

לטוב ולמוטב.

איזה בנאדם קסום שלח לי את זה ונראה

לי שזה מתאים קצת לכאן.

 

אם היינו רואים את הנשמה ולא את הלבוש שלה,

את מי שהיא ולא מה שהיא לובשת...
לא את הפראק ולא את השטריימל, לא המגבעת ולא הכיסוי ראש,

הכיפה, גרביים, חצאית ארוכה/קצרה.. אולי היינו נראים ומרגישים אחרת.

קשה לה, אמנם קצת פחות מכל ה 40 טון לשון הרע שפיזרת השנה...
אבל קשה לה, קצת.

ובוחן לבבות, רחמנא, ליבא בעי... ומה זה הכל אם לא לב.

 

אתמול היה רשע לפני המקום והיום צדיק לפני המקום,

לבוש משתנה ברגע, כיפה עולה 10 שקלים, גרביים יש במבצע 40 דניר ביש חסד,

פראק זה מעיל ארוך של זארה, והזקן נכנס גם לאופנה של החילונים ואגב

בשטייסל כל השחקנים היו חילונים...
ככה זה, הסל של הכביסה סופג את הכל...
העולם הזה הוא פורים אחד גדול, רק שבפורים, את הלבוש של

אף אחד אנחנו לא שופטים, כי תכל'ס זו תחפושת ומי הוא באמת אנחנו לא יודעים...
אבל ביום יום הרי יש לכולנו רוח הקודש לשפוט אנשים שנראים קצת פשוטים,

שלקרסול שלהם אולי גם לא נגיע גם בעוד חמישים שנה..

 

אם תסתכל לבנאדם ישר בלבן של העין, תראה את הפנימיות שלו

וכל השאר זו הצעת הגשה על מצע של קשקוש כלשהו.
 

 

 

 

פנימיות!

ואני הכי בעד פנימיות...

אבל אני ממש לא אוהבת את הגישה שאומרת העיקר המידות, העיקר הלב, העיקר הרצון.

זה נכון, חשוב לב, חשוב רצון, 

אבל לעבור על ההלכה בדברים חיצוניים חשוב לא פחות!
ולפעמים אני רואה אנשים יקרים, מקסימים, עם מידות כאלו טובות

שמחפפים קצת פה וקצת שם בהלכות

והלב שלי נשבר.

הלכה זה דבר ה'

כואב לי על תופעת הלייטיות או מסורתיות

שכאילו העיקר הלב

או לשמור על גחלת מסוימת.

לא , לא , לא

רצון ה' הוא גם בפרטים הקטנים, גם בדקויות, 

מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה!!!!

ריבונו של עולם!

העולם שטוף בזימה, שטוף!!!!!
אם אנחנו שיודעים מה רצון ה' לא נשמור על הצניעות כמו שצריך בלי לחפף

אז מי כן?????????

 

(דיברתי על שתי תופעות-

תופעה אחת של חוסר ידיעה בהלכות, חוסר בקיאות בהלכה שגורם להרבה עבירות בשוגג... 

ותופעה שניה של להקל בעניינים של צניעות.... )

 

אנשים שכותבים 

"אוהב להנות מהחיים, קצת ספורט, קצת מוזיקה"

בשביל זה באת לעולם?????

בשביל זה סבלת הולדה ואחכ תסבול מוות

ואולי שוב גלגול ועוד גלגול

לא, באמת, אני לא מצליחה להבין אנשים.. לא מצליחה.

 

סליחה על הפריקה.

 

לילה טוב.

 

 

 

ולא חושב שאיפשהו הוא אומר את זה למעשה.

אני חושב שהעניין הוא לא לפסול אדם עפי חיצוניות כל זמן

שהשאיפה שלו היא להתקרב באמת לה'. 

הכרתי מישהי שהתחתנה עם לבוש שחור לבן מדהים, חולצה מגוהצת

והכל.. 

והראש ריק, ובפנים קצת רחוק מיראת שמים.

אבל הלבוש יפה ממש. 

 

הכרתי גם מישהו, אשתו לבשה צנוע לחלוטין

אבל הלב קורא לתאילנד. 

 

אז מה זה נזם לעומת יראת השמים העצומה שבה? 

ומה שווה בלי נזם אם יראת שמים אין?

 

 

 

 

 

ולא ללכת שולל אחרי חיצוניות בלבד

אבל מפה ועד להגיד אל תשים לב לחיצוניות,

זאת גישה עקומה בעיניי

אני מבינה שהיא באה כדי לאזן תופעה של עבודת ה' חיצונית וריקה.

ועדיין...

אבל את הרעיון הבנת. 

(:

 

 

 

 

(ולכן מדברים כל כך הרבה על ענווה ביהדות, מתוך מטרה לאזן את זה. ומה לעשות שלא כולם מושלמים).
ההתנשאות הזאת, גורמת לנו לקחת את כל מה שאנחנו עושים מטעמים דתיים, ולעשות לו אידאילזיציה. וכך פערים קטנים יכולים להיות ענקיים.

בפועל, אם נהיה מסוגלים להכיל את הצד השני, הפערים הם לא כאלה שיכולים להפריע באמת בזוגיות (ואני לא מדבר על דתיה - חילוני, אלא הר-המור - מגדל-עוז).

תגובה חשובה

וזה לא רק בזוגיות.. גם בחיי היומיום אל מול אנשים שונים.

בלי ההתנשאות הזו היה קל הרבה יותר ליצור אחדות בעם ישראל.

שאכן לא מאפשרות צורת חיים משותפת.

אם זה מה שאת באה לומר.

אבל צערנו הרב הרבה פעמים זה עודף אגו נסרח ביחס לעמדה מסויימת שמונעת מבנאדם לפנות לעמדה השנייה בענווה.

את צודקת (במידה וניחשתי נכון חחח) אבל גם הוא צודק.

 

בס"ד

 

אני מתייחסת לדוגמה שהוא נתן- הר המור אל מול מגדל עוז. בתפיסת העולם של שני המקומות האלה יש נקודות שסותרות זו את זו. החוסר רצון של שני הצדדים להתפשר זה לא מעודף אגו, זה מאמונה בדרך מסוימת. לצורך העניין, אני לא הייתי מתחתנת עם בעל שהיה מסרב שאלמד גמרא ויש כאלה אבל זאת דרך שלא מתאימה לי ולא הייתי רוצה לגדל בה את ילדיי. עוד דוגמה, אני מאד דוגלת בללמוד את הנושא ולהחליט, לא על כל דבר לרוץ לרב. למשל בעניין פאה ככסר"ש, אני ישבתי ולמדתי את הנושא לפני שהחלטתי לעבור לפאה. לא הייתי מסתדרת עם בעל שפשוט היה אומר לי "אבל הרב שלי אוסר", זה היה משגע אותי. 

 

בקיצור, אלו תפיסות עולם מאד שונות. זה לא מנהגי כשרות או דברים קטנים שבאמת שטות לפסול עליהם [עוד לא פגשתי את האדם שפסל מישהי כי היא אוכלת אבקת חלב נוכרי], זאת דרך חיים שסותרת את הדרך חיים שמולה.

 

אגב, התשובה של @קוד אבל פתוח בטח תהיה שבסוף זה עניין של כמה אתה מתערב לשני בחיים ושאלו הבדלים שאפשר לגשר עליהם. אני רוצה להקדים תרופה למכה ולומר שגם אלה שדוגלים בגישה שעבודת ה' היא אישית של כל אחד הם מצד מאד מסוים של המפה. חוץ מזה שבסוף לכל אחד יש גבולות בהנחה שרוצים בית דתי. כמו שהוא שלל חילוני ודתיה, אחר ישלול מישהי עם דרך חיים שמרנית או עם דרך חיים פתוחה או כל וריאציה אחרת. 

 

זהו 

אני אישית מרגיש שיש הרבה שיח מזלזל מתי שעוסקים בגישות של בתי מדרש שונים. זלזול שנובע בין היתר מאגו.

בשני הצדדים האנשים הגדולים שעוסקים בזה עוסקים בזה בצורה מכבדת (מידע אישי).

הפערים יותר קטנים ממה שחושבים.

הרבה מהמחלוקות לפעמים זה סטיגמות וחוסר הכירות.

ככה אני חוויתי.

 

בכל אופן השאלה של הסטסטיקה היא לא כ"כ מעניינת אז אין לאן להתקדם כ"כ.

אנחנו מסכימים באופן עקרוני ואף יותר מזה.

בס"ד

 

תמיד אמרתי שההבדלי גישות הם בעיקר בעניין גברים ונשים [צניעות, חברה מעורבת, לימוד גמרא לנשים] וקצת בסדר עדיפויות ועניין תפיסת רבנים. קצת גם בענייני מניעת היריון אבל לאחרונה גיליתי שרוב הרבנים כן קשובים בנושא אז זה כבר פחות אישיו לדעתי. תכלס ברוב המצוות אין מחלוקות מהותיות- כולנו נוטלים ידיים, כולנו מברכים ברכת המזון וכולנו שומרים שבת אני מקווה. 

 

בקיצור, ברור שכמותית אין הרבה מחלוקות, אבל איכותית הן גדולות מכדי שיהיה אפשר להתעלם מהן. יש שמצליחים ואשריהם, הרוב לדעתי לא. 

 

[אני נשואה לבחור ממעלה אליהו, שלא יהיו פה אי הבנות. עם כל זה אני בספק רב כמה מהישיבה שלו היו מוכנים לצאת איתי והוא מסכים איתי בנושא, הגענו לאולי שלושה שהיו מוכנים לשקול את זה].

לצערי בכאב רב אני יגיד לך שהרמה איכותית של מחלוקות שאני מזהה פה היא לא משהו חיובי או הכרחי.

מרגיש לי ש95% מסכימים על אותו דבר, רק הדגשים החינוכיים שמדברים עליהם שונים ב180 מעלות.

אם במקום אחד ידגישו את החשיבות של חשיבה עצמאית ובמקום אחר ידגישו את החשיבות של אמונת חכמים, זה לא אומר שזה סותר. זה אומר שיהיו הרבה 'חסידים שוטים' שיטעו כל אחד לאחד הכיוונים.

 

אנחנו לא פחות קיצוניים בחריפות מהמחלוקות של בית הלל ובית שמאי אנחנו פשוט מנתבים את זה למקום לא נכון.

בצורה ציבורית, אני מתכוון.

 

הרבה לוקחים מהעניין איזו 'שייכות למחנה מסויים' - שסתם מכביד על כל העסק. 

דעה זאת דעה, ולכן עמדה תורנית לא צריכה להיות קשורה בעבתות אהבה למחנה כזה או אחר.

 

קיצר, אני מסכים איתך במציאות. אני חושב שהיא לא מטיבה לאף אחד והיא לא נובעת מדברים חיוביים.

 

 

ברמה האישית -

כל אחד ידע את האמת. איפה הוא עומד. מה הוא מבין ומה הוא לא מבין. ובאיזה רמה הוא מבין.

יתייחס בכבוד וענווה לסובבים אותו בלי קשר למחלוקות ענייניות כאלו ואחרות.

 

ברמה הציבורית -

שהשיח המרכזי לא יהיה ברמה של "עיתונאיים" שמסבירים סוציולוגית איך הציבור מתחלק ומנסים להדגיש את הנפרד. אלא להדגיש את המשותף. שיח ענייני ושלא מטיל האשמות על צד שאיננו מסכים איתו. אלא פועל בצורה עניינית.

שלא מתייחס בכובד ראש לשייכות מגזרית או תת מגזרית כלשהי אלא לאנשים בפנ"ע.

ברגע ששמים את הדגש על האנשים ולא על מגזרים כולם מרוויחים. מתעסקים בעיקר. והעיקר זה האנשים.

 

ברמה הישיבתית - 

כבר עברנו את הימים שיש 5 ישיבות הסדר וזהו.

ב"ה 'עולם הישיבות הציוניות' התפתח והתחדדו הבדלים ויש מקום לדינמיקה שיכולה ליצור דברים משותפים.

יש יוזמות מלמטה ומלמעלה שעוסקות בכך (הרב אלי סדן ארגן פרוייקט ביחס לאיחוד כזה)

 

זה נראה לי האידיאל.

איך להגיע לשם?

זה עניין של החלטה בעיקר.

בס"ד

 

זאת אומרת, נניח והכל קורה או נניח שיש אנשים כאלה [אני כן חושבת שאני קצת כזאת ברמה מסוימת ומכירה עוד כאלה], אתה חושב שזה גורם לכך שיהיה אפשר להתחתן על אף ההבדלים שציינתי?

לחילופין, אתה חושב שזה האידיאל בלי קשר להאם נישואין יתאפשרו? כי עם זה אני מאד מסכימה.

ברור שאנשים שהם בקצוות מבחינת תפיסה הם לא יוכלו להסתדר ביחד.

השיח כיום הוא מאוד מפלג.

עם שיח יותר מאוזן אני מאמין שממילא אנשים יוכלו יותר להזדהות אחד עם השני (וגם ללמוד אחד מהשני) וממילא זה גם משפיע על העניין המדובר.

ברמה האישית - כל אחד יודע מה התפיסות שלו ויודע מה העיקר בהם ומה הטפל בהם ועל פי כך עם מי הוא יכול להיות שותף להמשך החיים.

דגשים חינוכיים אצל אדם שבאמת בעומק נפשו מאמין בהם, הם הדבר הכי עמוק בנפשו.

 

הוא יכול להבין שיש אנשים שחושבים אחרת (וגם זה אתגר מחשבתי די רציני, שיש אנשים הגיוניים וטובים עם כוונות טובות שחושבים הפוך מהאמונות שהוא כל כך משוכנע בהן), אבל לחיות ביחד עם אדם כזה, ולחנך ילדים כשכל צד רואה את הבסיס לכל תפיסת החינוך בכיוון שונה לגמרי, לא נשמע לי כמו משהו ש"עם קצת ענווה תפתור את זה"

דגשים חינוכיים זה דבר מבורך. אגו מופרז זה דבר שלילי.

מה שהתכוונתי לומר - 

העניין המרכזי במחלוקות שבין בתי מדרש שונים הם הדגשים החינוכים,

משמע שבתוכן עצמו אין כ"כ מחלוקת. לפחות לא קיצונית. 

יש כאלה שבמקום לקחת את המסרים החינוכיים עצמם הם בוחרים לקחת את המעטפת החיצונית ושמים את ה'שייכות התת מגזרית' במרכז. 

זה נובע מתוך אגו אישי לא מאוזן לפי הבנתי.

צריך לקחת את המסר ולא שייכות חברתית. או לפחות להבחין בין השתיים.

היה לנו את הדיון הזה מזמן, ונשארנו בדעותינו. אך כמובן תמיד אפשר לחדש את הדיון

בס"ד

 

אבל עכשיו באמת עולה לי משהו בזכרון לגבי זה

 

 

"הערך של הלאום ושל הדת יהיו הולכים וגדלים ככל שיהיו קשורים לערך הענווה

הלאום יכול להיות העצמת האגו אך גם העמדת האגו על מקומו

הדת עשויה להיות חותמת הגומי העליונה מכל לגאווה האנושית, אך העמידה בפני אלוקים מכניסה אותנו לעמדה אנושית"

 

(הרב פרומן, הציטוט עם קצת חוסר דיוק)

אתה בטוח שישרשרת נכון?

"מכל הצבורים שבארץ ישראל, ולא רק בה, הצבור המרגיש ביתר שאת את יתרונותיו העצמיים ואת גדולתו הכוללת והפרטית, הרי הוא ללא ספק הצבור הדתי, לכל שכבותיו ודרגותיו. דומה כי אין צבור אחר המחזיק באותה עוצמה בדעה, כי כל החסרונות במציאות מקורם בגורמים אחרים מחוצה לו, בעוד שהוא בעצם בתכלית השלמות. מאורעות שונים, בין מאורעות של זעזוע הנפש בשמחה, כמו אלה שהיו אחר ניצחון ששת הימים, ובין זעזועים בדרך אחרת וטרגית, כמו אחרי מלחמת יום הכיפורים, כל אלה פעלו – ולו גם לתקופה קצרה – על הצבור בארץ. ודאי, ההתעוררות לכל הכיוונים ובכל המובנים לא הייתה מעמיקה ולא הייתה ממושכת, אך הורגש צורך בשינוי, בתיקון, בבדיקת ערכים מחדש. הצבור היחידי אשר בהיקפו הרחב נשאר עטור בזוהרו העצמי היה הצבור הדתי."

וממשיך הלאה. תראה שם..

הנוכחות של תורה ומצוות - או שמירתם - בחיים של האדם

 

ולכן זה נמדד לפי השאלה "עד כמה האדם הזה עושה את הדברים שאנשים שומרי תורה ומצוות עושים"

ולכן אם יש לבוש או כל נוהג אחר שמקובל בין שומרי תורה ומצוות - התרחקות מזה נתפסת כמחשידה מבחינת רמה תורנית

רק חריגים מסוגלים לחיות בשני עולמות ממש, ולהיות גם נוכחים לגמרי בעולם של שומרי תורה ומצוות וגם להתנהג כלפי חוץ כאילו הם לא, וגם אז זה תלוי מוטיבציה (למה להתלבש שונה מהחברה שאתה חי בה? האם זה מרד? במה עוד אתה מורד?)

ולפי השאלה עד כמה משקיעים בתורה ומצוות (שזה אומר לימוד תורה והקפדה על מצוות)

 

בדרך כלל יש קורלציה גבוהה עם יראת שמים ולכן נחשב כאינדיקציה, כמובן יש חריגים לכל הכיוונים, ובכל מקרה יכולת המדידה שלנו ליראת שמים של הזולת היא די מוגבלת, מה גם שלא ברור לי למה זה כל כך חשוב לחיי נישואין תקינים - ואסביר: מה שחשוב לי בשביל החיים שלי זה רק ההשפעה של אמונת האחר על החיים שלי. בפועל לא אכפת לי במה הוא באמת מאמין, זה עניין אישי שלו. ברור שלא נעים לחיות לצד שקרן, אבל אנחנו לא מדברים כאן על שקרן במודע אלא על מישהו שלא הפנים לגמרי את יראת השמים שלו. בזה אני לא מבדיל כל כך. אם ראינו מישהו שהוא אכן ירא שמים מרבים, ובכל זאת מתנהג כאילו הוא לא - זה נדיר, וגם להיפך - מישהו שמדקדק במצוות אבל כל התוכן ריק. בדרך כלל יש קשר בין הפנים לביטוי החיצוני והמעשי.

שווה שווה

וכמו שר' אברום זצ"ל היה תמיד אומר למי שבא לבקש ממנו משהו- התפללת על זה? זה באמת מציק לך?

 

 

חחח
היא משהו מיוחד ♥
באמת דבש דבשית

נחמד בתוך הבית(:

אבל בעיקרון כן..ברור!
זה כמו לעשות אוהל בחצר

אלא אם כן היא תהיה באמצע הרחוב, ואז אולי פחות..

היום לרוב לא ישנה, כי צפוף מידי עם כל שאר האחים..

אם בעיקרון זו שאלה לבנות, ודרך אגב לא נעים מהבנים אז זו גם קצת שאלה לבנים.

או שהבנות אמורות לענות גם על השאלה לבנים.

או שיש כאן שתי שאלות- שאלה לבנים ושאלה לבנות, וסתם או שלא היה מה לכתוב בכותרת ואח"כ התאהבת גם בטרנד, או שהתאהבת בטרנד מלכתחילה.

 

בקיצור:

האם אתה רוצה שאני, כבן, אענה על השאלה השניה? או שזה פחות חשוב לך?

ורכבתי על הטרנד..
אין לי נפק"מ, סתם רציתי להרים תאוירה לכבוד החג

הייתי שמח לישון עם אשתי בסוכה,

אם היא רוצה.

והרצון שלה יותר חשוב

עם כל הכבוד לשרשור הק' כמובן.. 

עכשיו החכמה היא לחזור לפשטות מתוך הפלפול.. (ולהעלות את הפשטות הראשונה למדרגה יותר גבוהה)

אשריי מי שיצליח!

היום התבדיתי...



זה נחמד קצת.
והכי נחמד שאפשר להחליט שלא, בגלל נוחות.

אבל רק אם האישה גם נהנית מזה..

תלוי במיקופ של הסוכה וכמה היא נוחה וכייפית.

ואז נדמיין

 

אבל יש לי אנשים במשפחה שבונים 2 סוכות, אחת מהן להורים .. 

אחד הכיפים!
רק מחכה לרגע שתהיה לי סוכה שאוכל לישון בה בלי עשרות אחים קטנים שיקפצו עלי משש בבוקר..

אבל עד שיש ילדים
סתםם אין לי מושג מה יהיה עד אז

אלמנים/אלמנות שהאחד שלהם נפטר, נגזר עליהם להישאר בודדים לנצח?

וגם אם אי אפשר למצוא התאמה של 200% בכל המובנים, מישהו עם לפחות 95% התאמה אני די בטוחה שיהיה אפשר למצוא

שפעם התחבטתי בה הרבה.....

פעם הייתי סבור שלכל אדם יש את האישה שלו. אחת. ואין לו עוד אישה אחרת.
לפי העיקרון הזה, אתה צריך לחפש ולחפש ולעבור בין כל הנשים בעולם, עד שתמצא את האחת שלך. כמובן לא ממש צריך לעבור ולהיפגש עם כולם, אבל ייתכן שתצטרך לחפש ולעבור הרבה עד שתמצא את הזיווג המתאים והנכון, כל אדם לפי מעשיו. אם זכה ימצא במהירות, ואם לא - .....☹
יש על הסברה הזו המוןןן שאלות וקושיות, אבל בין הדברים שהכי הפריעו לי זה היה שפשוט לא הגיוני שיש רק אחת שמתאימה לי. מה ואם אני לא אמצא אותה? ואם אני אמצא אותה רק בגיל 30? 40? 20?😲😜
וזה מקשה, לפחות לטעמי, בתהליך של החיפוש, כי אתה נפגש עם מישהי, אבל כל הזמן מנקרת בך השאלה: "האם זו האישה המתאימה לי מ'ששת ימי בראשית"? ואולי אני טועה? אולי יש מישהי אחרת באופק, יותר מתאימה לי?
ויש גם כמה וכמה קושיות תלמודיות על הגישה הזו... כמובן יש תירוצים ושערי תירוצים הרי לא ננעלו, אבל זה תירוצים, לדעתי. לא תשובות אמיתיות.

אז לעניות דעתי העשירה*, באמת לכל אדם יש כמה וכמה וכמה נשים המתאימות לו, ולכל אישה כמה וכמה וכמה אנשים המתאימים לה. כמה? אולי אין סוף. סתם, לא אין סוף, אנחנו הרי רואים שממש לא, אבל העיקרון הוא שאין מספר מסוים. אם אתה אדם שממש יכול להתחבר בקלות לכל אדם ויש לך איתו כימיה טובה, אז כל אישה תתאים לך. ועד 120.
נו, אבל מה אנחנו עושים עם השאלה המנקרת - אולי יש מישהי י ו ת ר מתאימה ויותר טובה? (כנ"ל לגבי האיש...)
אז התשובה היא המושג 'יש ברירה'. מושג תלמודי שאומר שלאחר שהחלטתי על משהו או בחרתי במשהו, מתברר למפרע שהוא הוא שנבחר כבר מאז ומעולם. אז גם האישה שאיתה זכיתי להתחתן (בעז"ה...😅), יתברר למפרע שהיא באמת האישה היחידה המתאימה לי מכל הנשים שיש כעת בעולם. אבל קודם לכן, כל אישה ואיש היו יכולים להתחבר. מהרגע של החתונה הפתח הזה נסגר.

*משפט ממשפטי החכמה והשנינות של לוי אשכול.

בגמ' בסוטה ב. כתוב בת פלוני לפלוני.
אז אפשר להתחתן איתה ואם יש לה אחיות- אז גם איתן..

יש כאלה ש20% מהאוכלוסיה של בני הזוג הרלוונטיים יכולים להתאים; יש כאלה עם יותר, יש כאלה עם פחות.

אבל סדרי הגודל הם באחוזים מהאוכלוסיה הרלוונטית, לא בשאלה של אחד או ארבעה.

יש אחוזי התאמה, יש התאמה בתחומים מסוימים, יש התאמה יחסית (כלומר ביחס לצפייה וביחס ליכולת שלך להתאים את עצמך) וכו'.

שאלה כמו זו מניחה מראש שישנה התאמה במובן של 'החצי השני', ובד"כ זה בא עם האמונה שיש אדם אחד כזה בעולם.

״עם איזה סוגי טיפוסים אתם יכולים להסתדר״ + 
״כמה כאלה יש בעולם״ +
״כמה מהם פנויים״ +
״כמה מהם חושבים שהם יכולים להסתדר עם טיפוסים כמוכם״

נסכם את הכל ונקזז מה שצריך :
יצא לי במחשבון :
״נשארו לך 3 בחורות.
תקווה שיש להן אינטרנט ובכל מקרה, עדיף לך למלא לוטו, יותר קל לזכות שם מאשר להגיע אליהן״.

היה הרבה סיכוי שאפגוש אותה. השם לא עושה סם ניסים.

אלא אהבה זאת עבודה, ואדם יכול לאהוב כמה נשים שונות ולהרגיש חיבור לכמה שונות, ומי שהוא בוחר לעבוד איתה על זה לנצח - מתברר למפרע שהיא הייתה הזיווג שלו. 

ממה שראיתי

יש כמה אנשים שהם מבחינת החיבור מתאימים להיות זיווג

אבל לא תמיד בפועל הם בדרגה רוחנית שמתאימה

או שאחד מהם גדל במנטליות אחרת 

או כל מיני דברים חיצוניים שמפריעים לחיבור לקרות.

 

 

עכשיו רק נשאר לפתור את הבעיה הכי גדולה בכל שירותי ההכרויות :
לדאוג *שכל* הפנויים והפנויות בישראל תמיד יהיו רשומים במאגר -אחד- גדול.

הצעה :
למשרד הפנים יש מאגר של כל הפנויים והפנויות בישראל.

משרד הפנים יעדכן במאגר הפנויים והפנויות כל מי שמעל גיל 18 והוא רווק,גרוש,אלמן.
ברירת המחדל תהיה מצב ״לא מחפש״.
כל פעם שיהיו בחירות בישראל, אז ביחד עם ההודעה לבוחר, יתנו תזכורת לפנויים ולפנויות,
שהם יכולים לעדכן בשירות, שהם ״כן מחפשים״.

אוקי, עכשיו אני אשפוך על עצמי כוס מים כדי לצאת מהסרט.זהו. התעוררתי.

שזה בדיוק העניין

שנפתחים מלא מיזמים ולכל אחד מהם נרשמים חלק מהאנשים

ובד"כ זה אותם אנשים שמחפשים דרכים יצרתיות להיכרות...

אבל יש הרבה שרווקים ולא נמצאים בשום פלטפורמה וחבל...

סיכוי נמוך שיהיו שם שוטרים כי זה גן משחקים בתוך שכונת מגורים.

 

אבל אולי באמת עדיף לחכות עוד שבוע שיהיו הקלות בסגר

(חילול השם, ונשמרתם לנפשותיכם, שותפות עם הקהל, פלילי, ועוד ועוד).
ולעשות בצורה וירטואלית, זום וכו', דייט ראשון, זה גרוע ועדיף לא לעשות דבר כזה.

וואלה זכית.

אבל תזכור שאצל הרוב זה לא ככה

ולא הבנתי על סמך מה

בהם) - אז סבבה. ברוב המקרים זה לא המצב. 

לא אידיאלי, אבל בתקופה הזאת כמעט בלתי נמנע, ואפשרי.

להתחיל קשר מאפס ככה, מתכון לאסון, ובעייתי מאוד, ובהחלט נמנע. הסגר זה לא משהו של לנצח. אם היו אומרים לנו עכשיו שנתכונן ל5 שנים של סגר מלא כזה, אז סבבה הייתי מסכים איתך. אבל זה לא. זה משהו של כמה שבועות ונגמר. אז קשר חדש שבכלל לא התחיל, ניתן לדחות אותו. כמו שאין סיבה להתחיל קשר כשבדיוק מתחילה מלחמת יום כיפור... 

לא חסר. היו כאן כמה שהציעו רעיונות.
אפשר להתנדב יחד - לקראת נישואין וזוגיות

אין על הכתיבה שלו

היא אומרת: אני לא יודעת

אני

לא

יודעת

 

 

 

 

 

נחמד מאוד. לדעתי אפשר להכיר בדרך הזאת כי אתה שומע מהבנאדם על עצמו ויש ממה להתרשם..

וואי מה דעתכם על זה? רעיון מגניב לא? - לקראת נישואין וזוגיות

אני לא אוהב שיפוטיות.

כל אחד מה שמתאים לו.

העולם מותאם לאנשים אינדוודואלים.

איך את נתפסת בפני סוג מסויים של אנשים?

עכשיו כשאני חושבת על זה זה לא אמור להפריע כי מי שיש לו בעיה עם זה כנראה משמיים לא בשבילי

נראה לי שכדאי לאמץ את זה בתור דפוס חשיבה

לפחות לא באופן גורף.

 

אבל חושב שזה לא הדבר הנכון לעשות

 

 

 

 

 

 

אז יש ספר על הנושא, אם זה מעניין אותך (או מישהו פה) שנקרא 'שקט- כוחם של המופנמים בעולם שלא מפסיק לדבר'.
ספר מעניין. חושב ששווה לקרוא
כמובן כדאי לקרוא גם ספרים שמאזנים לכיוון השני

Quiet: The Power of Introverts in a World That Can't Stop Talking - Wikipedia

הוא תורגם למשהו כמו 40 שפות

שהרושם הראשוני(ממבט ראשון וחיצוני) יהיה שמי שתמיד מוקף בחברים אז הוא "יותר חברותי",ומי שיותר מופנם ועם חברים בודדים אז הרושם שהוא "פחות חברותי".
כתבתי את זה בכוונה במרכאות, כי זה ממש סטיגמה.
יש אנשים שהם מוחצנים מאוד ומוקפים בהמון חברים, אבל בתכלס רוב "אותם חברים" הם לא באמת מעריכים את אותו אדם ולא באמת חברים שלו.
ויכול להיות שאותו אחד שמופנם ועם פחות חברים,אותם מעט חברים מאוד אוהבים אותו ומעריכים אותי,וזה הרבה יותר עדיף!(בדיוק מישהי לא מזמן פתחה פה שרשור שעדיף שתהיה חברה אחת טובה וכו).
בקיצור,הכל סטיגמות,ולפעמים האובר החצנה הזה מרתיע אותי מאותם אנשים וגורם לי לחוסר הערכה, כי זה מרגיש צבוע.

ולכן יתכן שאחרים שלא מכירים גם לא יעריכו אותו.

 

אבל חבריו הקרובים שמכירים אותו - מעריכים ואוהבים אותו הרבה יותר מאשר את ההוא המוחצן, שיש לו מכרים וחברים רבים שסובבים סביבו.

 

זאת דעתי ותחושתי.

אז גם פחות מכירים אותם?
(אני לא רואה את עצמי כמופנם, אבל גם לא כמוחצן- כותב ממקום איפשהו באמצע)

זה תכונה שפחות מוערכת בעולם המערבי, וסביב אדם מוחצן יותר מתקהלים אנשים מאשר סביב אדם מופנם.. אני חושב שבגלל הסיבה הזאת.
מה שמרשים אנשים זה הרעש, הכריזמה, הדיבור הרהוט, סיפורים מעניינים, וכו'. למרות ש'לא ברעש ה' '. ויש פה המון תוכן עמוק ופנימי שלדעתי מתפספס

אבל לדעתי כן אפשר להכליל ולומר ש:

אדם מופנם יעריך אחרים שמופנמים כמותו. הוא מזדהה עם תחושותיהם ויצליח לקלוט את עולמם הפנימי.

אבל אדם מוחצן פחות יתחבר למופנמים. הוא לא קולט את הראש ולא מצליח להתחבר רגשית, ולכן יעריך יותר אנשים מוחצנים.

 

 

אפשר אולי להוסיף שלעיתים מופנמות ומוחצנות היא סימן למשהו פנימי יותר.

הרבה פעמים המופנמות לא נובעת מחוסר בביטחון עצמי וכדו', אלא דווקא מעולם אישי מלא יותר ועמוק יותר.

זהו אדם שקט שאין לו צורך ברעש ותשומת לב, אלא נוח לו לשבת בפינתו ושם להתעסק בהגיגיו ולהחכים הרבה.

זהו אדם עם אופי כזה שמתבונן מבחוץ על אחרים וקולט אותם היטב אבל שומר לעצמו את תובנותיו.

....

 

לא קראתי את הספר שהמלצת, אבל כן קראתי את "אדם רגיש מאוד" על HSP והזדהיתי מאוד עם הרבה מהכתוב שם.

 

מעניין. לא קראתי את הספר

(ההגדרות האלה קצת מיותרות, לא? כי לכאורה יש הרבה תכונות עם קטגוריות משותפות ומה שמשתנה זה רק ההיקף עצמו והתכונות שההגדרה כוללת..)

כלומר. הגיוני שעכשיו יעשו הגדרה אחרת וגם תזהה את עצמך בתוכה.. השאלה למה ההגדרות האלה טובות

בס"ד

לפעמים דווקא אדם מוחצן יעדיף מישהי מופנמת שתאזן אותו וכנ"ל להפך.
מעבר לזה, אנשים רגישים מאד הם לא בהכרח מופנמים, לרוב יש להם פשוט חרדה חברתית. זה לא אומר שהם לא היו רוצים להיות מוחצנים יותר או שהם לא כאלה באופיים, יש פשוט משהו שמונע מהם את זה ובסביבות מסוימות זה דווקא כן יתבטא (מדברת מניסיון).

בין מופנמות לרגישות יתר.
זה הרבה פעמים הולך ביחד, אבל זה לא שיש איזשהו קשר קבוע ביניהם

כי עוד חברים או פחות חברים אפשר לשנות במיוחד שאתה בזוגיות ואתם ״כח״.
זאת אומרת, אם אתם זוג הרבה יותר קל להרחיב מעגל חברים אם רוצים. 

מה שיותר חשוב וקשה עד בלתי אפשרי לשנות זו - משפחה.
אם המשפחה שלו או שלה מטורללים, זו בעיה.
אם המשפחה שלו או שלה זו משפחה -טובה-, אנשים טובים, זה יתרון משמעותי.

כאילו, היה נראה לי שלפעמים זה נשמע לא טוב (-בבירורים) אם אדם הוא לא שיא המוקף חברים וכד'...

תראי, אם זה משהו שמפריע -לך- או חשוב -לך-
זה בסדר, וזכותך המלאה להתעקש שלבחור שאת פוגשת יהיה מעגל חברים מכובד.

-לדעתי- את צריכה לראות את זה כך :
אם לבחור יש מעגל חברים מכובד וזה נחמד לך - זה פלוס.
אם אין, אז אין. (ולא לראות את זה כמינוס).

ושוב, משפחה טובה, הרבה הרבה יותר חשוב בהשוואה למעגל חברים.
*אם* *שאר* *הדברים* *יהיו* *בסדר* *איתו*, להגדיל מעגל חברים תהיה הבעיה האחרונה שלכם ביחד.
 

אתה מדבר על הצד שכנגד... ז"א אני דיברתי על הצד שלי ואתה דיברת על הצד שלו
יפה גם טוב 👌

זה מאוד תלוי בראיה שלך, כלומר ,האם אני רואה באדם שקצת יותר "מופנם" אדם שפחות טוב לחיי שותפות?
האם אני רואה באדם מוחצן בעל יותר טוב?

אני אישית חושבת שזה שטויות ואפילו , לעיתים, מכשול ..

אדם מוחצן לא תמיד מבקר אצל עצמו ,וזה כבר בעיה לזוגיות.

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=2234473960031962&id=100004081403201

היו על זה הרבה שרשורים בעבר.

יש כמה אפשרויות סבירות:
1. פתוח לתרבות - רואה סרטים, סדרות וכו׳
2. גמיש יחסית בהלכה, יש דברים שלא מקיים מאידאל.
3. פתוח תקשורתית - יודע לשמוע דעות ולדבר עם אנשים שלאו דווקא חושבים כמוהו.

ממליץ להעביר לבחור דרך מי ששידך שיסביר מה כוונתו.

בהצלחה!!

אני לדוג' אוהב מוזיקה כבדה ופילוסופיה. גם זו תרבות, אבל לא תרבות שכוללת חוסר צניעות כמו שיש בסרטים וסדרות.

כמו כל דבר בחיים יש מנעד 🤟🏾

כי באופן טבעי כשאומרים "...אבל פתוח" היא רוצה לדעת אם זה אומר משהו לגבי שמירת המצוות שלו. במה שאתה הבאת כן, במה שאני הבאתי לא. זה הבדל קריטי

אדם כזה הוא מסורתי ולא דתי (או שהוא ממוקם איפשהו על הסקאלה הזו) או דתי שחוטא לתיאבון

אבל לא שומר נגיעה? (לדוגמה)

האמת שמבחינה הלכתית אתה לגמרי צודק, פשוט נשאל מי מגדיר את עצמו עצמו ככה.

אבל זה שהוא לא שומר נגיעה לא עושה אותו פתוח אלא דתי שנופל לתיאבון (ואם כפי שאמרת שהוא עושה את זה מתוך אידאל אז הוא מומר לעבירה/ עובר להכעיס ולא דתי).
אני רואה שאולי חזרתי במשפט הקודם על נקודה שהסכמנו עליה אבל אשאיר את המשפט בכל זאת.
לעניות דעתי דתי פתוח זו מעלה ולא חסרון כי אני סובר בדומה למה שציינת באפשרויות 1 ו-3 רק עם דיוקים מסויימים שתוכל לראות בתגובה שהגבתי לה. לאור זאת נראה לי לא שייך לכלול אנשים מהסוג שציינתי כדתיים פתוחים. יכול להיות שהם קוראים לעצמם כאלה, בפועל הם חלשים בדת ולא בהכרח פתוחים מחשבתית ורגשית.

פשוט נראה לי שהם גם מגדירים את עצמם פתוחים. אז מאחר ואין לאף אחד בעלות על קטלוג מסוים, אני בעד פשוט להפסיק להשתמש בהם ושכל אחד יתאר מהי הפתיחות הנכונה לו.

נראה ששנינו מסכימים שאנשים כאלה לא נחשבים דתיים פתוחים אבל הם עשויים להציג את עצמם ככאלה, זה נראה לי דיוק שחשוב שביררנו...

ואל חשש, ביקרות זה לגמרי חיובי מבחינתי 🙃

אמירה שכשלעצמה לא מגדירה הרבה.

לכן צריך לבקש דוגמאות ספציפיות, ותכל'ס זו בד"כ נק' שמתבררת בפגישות עצמן.

דתי - אדם הנאמן לדת (שמירת מצוות)
פתוח - לא בחברה סגורה (כמו חרדים), עם פתיחות שכלית למגוון נושאים (פה נכנס חלק שאולי יוצר את הסתירה לרוב האנשים, לדוגמה זה שאדם מבין את דעת הלהט״ב אין פירוש הדבר שהוא תומך בדעה זו). אולי גם אפשר להכניס את עמדתו ביחס לחיי חול ופנאי.

כמה שננסה להסביר או להגדיר פה זה לא לגמרי יעזור כי זה מאד הגדרה רחבה..

יכול להיות מאד דוס אבל עם הכלה לאחרים
יכול להיות ממש לא דוס ודיי לייט
תלוי חברה אליה האדם משייך את עצמו כדתי ולמה הוא מתייחס במילה פתוח. מנעד מאד רחב.
מסכימה עם המלצה קודמת כאן- לברר למה התכוון המשורר.

בס"ד

מצטרפת למי שאמר לשאול את השדכן. השאלות צריכות להיות על פי מה שאמרו לך פה- האם זה אומר שהוא רואה סרטים? האם זה אומר שהוא לא שומר נגיעה? האם זה אומר שהוא מאד שמרן אבל מאד פתוח לדעות?

כן חושבת שאפשר להגדיר מה זה לא יתאר אבל אני טיפה מתקשה בזה כרגע, אולי בהמשך...

שכדי להבין מה אומרת המילה 'פתוח' אצל אדם מסוים,

צריך קודם כל לנסות להבין למה היה חשוב לאותו אדם להשתמש במילה הזאת.

כמו בכל הגדרה.. הגדרה יוצרת ניגוד,

והשאלה היא ממי הוא רוצה לייחד את עצמו, איזו הגדרה הוא בא לשלול.

 

בוודאי שזה תלוי במקום שבו נמצא האדם, וכל אדם יש לו גם סיבות שונות

פתוח= לא צול"ר (צדיק ורע לו)
מכיר את העולם הזה, "מכיר צורת מטבע, מה היא", מצד אחד מאוד דתי, שמרן, הולך על פי ההלכה מאידך מאוד רחב מבחינת, מחשבה והגות.
שומע דעות של אחרים, מכיר במורכבויות העולם.
יש לו פלאפון אבל עם נטספארק.
הולך אופנתי/מסודר.
שומע חדשות(נכנס לפורומים), אבל פעם בתקופה.

חי בסביבות שונות (גם במסגרת הצבא): חילונים, חרדים, מתנחלים, עירוניים, שמאל, ימין, ירושלים, תל אביב.

דתי שיאהב את הילד שלו גם אם הוא ייצא מהארון.

כלומר, ברור שלא לזה התכוון מי שהגדיר את עצמו כך, אבל לדעתי זה מאפיין של ''דתי פתוח'', וגם אם מישהו מגדיר את עצמו כך מסיבות אחרות לחלוטין - בסופו של דבר הוא לא יאכזב את הבן שלו אם זה יקרה לו...

זה לא קשור לפתוח זה קשור לנורמליות..

קודם כל - בהתחשב במצב, לדעתי כדאי שתמצאו דרכים להפגש בסגר. חבל שדברים ייהרסו בגלל הסגר.

 

דבר שני - לדעתי כדאי שתמצאי מישהי שאת סומכת עליה כדי להתייעץ איתה, לפרוק, לספר לה על הפחדים שלך... (את מרגישה שהוא יכול להיות הכתובת לזה? אם כן, זה מדהים. אבל תמיד יש דברים שעדיף לספר לגורם לא-מעורב). יכול להיות חברה חכמה, יכול להיות ייעוץ/ליווי מקצועי

 

דבר שלישי - לא להילחץ מזה שהוא סגור על הקשר! תראי בזה מחמאה. הוא מעריך אותך, ואת טובה בעיניו, והוא שמח בך גם כשאת מראה סימנים של ספק. את רוצה שהוא יחליט שלא להחליט עד שאת מחליטה? אם הוא יעזוב זה יקל עלייך? כל עוד הוא יודע (ואם הוא לא יודע, אפשר להסביר לו) לתת לך את הזמן והמרחב שלך כדי להחליט בנחת, זה רק יתרון. אם הוא טוב, הוא לא "דורש ממך". את לא הורסת לו. את רוצה להחליט, אבל לוקח לך יותר זמן, וזה בסדר גמור. והוא יודע שזה בסדר.

הייתי עושה את הדבר הבא :
דואג להפגש. שאת תלכי אליו, שהוא יבוא אלייך, או באמצע. אבל **להפגש**. **דחוף**.

עם כל הכבוד, אנחנו לא במלחמת העולם השניה.
זה בסה״כ סגר כדי לצמצם התקהלות של אנשים, אבל יש תנועה ברחובות ובערים.
אפשר להפגש כשאין ברירה. 
תחפשי בגוגל חנות טבע מיוחדת עם מוצר מיוחד שנמצא רק שם,
ליד הבית שלו (או ההיפך) תהיו יצירתיים למקרה שמישהו שואל מה אתם עושים כאן.

אל תתני למחשבות השליליות לנצח אותך בגלל סגר. 

אחרי הפגישה,
אם תחזרי הביתה ותגיד ״אני מרגישה הרבה הרבה יותר טוב ועכשיו הכל בסדר״,
אז ברכות, את בן אדם נורמלי והכל בסדר בקשר שלכם, תמשיכו לבדוק אותו ובהצלחה.

הקשר לא מתקדם כמו שאת רוצה ורואה לנכון.
הוא יותר סגור על הקשר ממך.
ואת מתקשה ליהנות ולהיות במיטבך עם הסגר.
זה טבעי לחלוטין כשאין פגישות, שמשהו מתערער וכל הקולות המחלישים מגבירים ווליום.
כי אין אנרגית חיבור אנושי מאד טבעית, שנמצאת פנים אל פנים.
לכן, זה זמן פחות טוב להחלטות.
תבחני את ההחלטןת הגדולות על הקשר, אחרי תקופה של פגישות זורמות.
ואל תתני לבטחון שלו להלחיץ אותך.

הפחדים שלך,
קודם כל הם יכולים להיןת הגורם לזה שאת לא מצליחה לראות בבהירות איפה הקשר עומד
ושאת בתקיעות מסויימת ברגש בקשר.
בכל אחד מהפחדים הנורמליים האלו אפשר לטפל. השאלה עד כמה הם חזקים ומשתלטים ועד כמה הם מנוהלים. הרי הם טבעיים ומובנים לגמרי. כל אחת עוברת אותם ברמה כלשהיא, גם אחרי האירוסין והחתונה לפעמים.
מה היית רוצה לעשות כדי להתקדם בקשר, בלי שהפחדים ישתלטו על ההגיון ועל היכולת להיפתח ולהתקדם רגשית.
חג שמח 💙

ואם את צריכה זמן, זה אומר שהקשר עצמו צריך זמן

כדאי לך להיות בתיאום מלא איתו ולפתוח את זה.

במקום לנסות לקדם את הקשר אולי אפשר לנסות להשאיר את הקשר על אש קטנה ומתי שהתנאים יתבשלו - להמשיך להתקדם?