פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 369)

אבל בעיקר בחירת המקצוע משפיעה על התנהלות הבית

על אופי הבית משפיע האופי של האנשים

 

אדם שבאופיו עורך דין ובפועל נגר - הבית יתנהל כמו בית של נגר והתחושה תהיה כמו בית של עורך דין

 

כמובן קורה שהעבודה משפיעה על האופי של האדם

 

אופי - התנהלות בין-אישית

התנהלות - נוכחות של ההורים וחלוקת תפקידים

אנו מושפעים ממשפחת המוצא שלנו/החברה בה אנו מסתובבים, מערכת ערכים וחינוך, ועוד. וכל אלו כמובן משפיעים על הבחירה המקצועית.
אינו דומה הקו החינוכי בישיבות קטנות מסויימות, לזה המונחל בישיבות תיכוניות מסוימות. וכן על זו הדרך באולפנות.
בחלק מהמקומות להיות מחנכת נתפס כפסגת השאיפות והמשמעות, ובמקומות אחרים 'חינוך' נתפס כאפיק בזוי ביותר, ויאללה להייטק.

בין כל שלל ההשפעות החיצוניות, יש גם מרחב בחירה שיותר תלוי בנו. באופי, תכונות ומזג שלנו. במה שמעניין אותנו.מקצוע ע''פ מה ש*את* רוצה, עד כמה שה'את' הזה מסוגל להיות טהור ומנותק משיקולים זרים
וכמובן שלבחירה המקצועית שלך תהיה השפעה על הבית שבע''ה יהיה לך. אחות שעובדת לילות, זה לא כמו לעבוד במחשבים ולהשאיר ילדים לצהרונים כל יום, וזה לא כמו להיות מורה ולחזור להוציא כל יום ילדים הביתה, עם חופש ביולי אוגוסט.

אבל..מה בא לך לעשות?
אלו החיים שלך בסופו של דבר,
ואף אחד לא יחיה אותם בשבילך, מלבדך

לא יודע לענות (אני חושב שבעיקר לא הבנתי למה הוא לא מסוגל להביט והאם הצד השני מודע לזה או לא?),

אבל אהבתי מאוד ששאלת גם מהמקום של מי שרואה מולו מדוייט שלא מסוגל להביט בעיניים, וגם מהמקום של המדוייט ההוא עצמו..

לדעתי דרך העיניים אפשר להכנס פנימה. גם אפשר להבין הרבה יותר אחד את השניה.

אם הצד השני לא מסוגל, אם שלב מתקדם בקשר - מדבר איתו על זה. בדרך כלל זה סתם אי נעימות או בישנות ואפשר להתגבר על זה (אני הייתי כזה פעם).

כשאני הייתי הצד השני והעירו לי על זה התאמנתי עם עצמי בכל מיני שיטות. למשל להסתכל בעיניים ולהוריד כשמחזירים אלי מבט ולאט לאט להשאיר יותר זמן עד שזה נהיה טבעי.

 

אגב אני חדש פה ויצא לי קצת לקרוא את הפורומים האחרונים ואני חייב להגיד שכולכם פה מתוקי על!

לפעמים קשה, לפחות בתחילת קשר...

בעיניי צריך להקפיד כל כמה שניות להרים את העיניים אבל לא צריך לשמור על מבט בעיניים הרבה זמן...

והגיוני לפחות בהתחלה שהצד השני לא מסוגל, זה קצת מביך...

 

אני לא מדבר על לעשות מלחמת עיניים.. אבל לשים לב שאת\ה לא מסיים\ת דייט ואת\ה לא זוכר בכלל איך היא\הוא נראה\ת.

אבל גם שלא יהיה מוגזם

מבטים ארוכים מידי יכולים להיות ממש מביכים ומוזרים

כולם כאן צדיקים וזה ממש מדהים לראות את זה

אני מגיע מפורום שנמצא באתר חילוני

ככה שלראות תגובות של אנשים פה ממש נותן לי תקווה

לצד השני:

א' - לפעמים זה מעיד על עדינות נפש, שזה מעלה גדולה, כמובן בגבול מסויים, אבל כדאי לשים לב לנקודה הזו.

ב' - כשזה הבן שלא מסתכל - זה יכול לנבוע גם מצניעות.

 

לצד שבעצמו לא מסתכל:

צריך להתרגל לאט לאט, להתחיל מרחוק יותר, לפרקי זמן קצרים יותר, רק כשהשני לא נועץ מבט וכו'.. ומתרגלים שלב אחרי שלב. זה עובד....

 

זה היה ממש מפריע לי אם הצד השני לא היה יכול להביט לי בעיניים

אולי אפילו הייתי חותכת על זה אם זה לא היה משתנה, בשבילי זה ממש הכרחי, קשה לי לתקשר בלי זה

מצד אחד, מחנכים אותנו לצניעות.
ואין ספק שזה בא לידי ביטוי באופן מסוים על-ידי השפלת מבט/אי שמירה על קשר עין.
במיוחד כשברור לכולם שביצירת קשר עין יש ממד כלשהו של קירבה, ואז אולי אפילו ראוי להיזהר בזה במידה מסוימת.

מצד שני, כשאין קשר עין בכלל, זה כבר יכול ליצור איזשהו חיץ, או (במקרים מסוימים) לשדר חוסר כבוד..

באופן אישי, ממש קשה לי לשמור על קשר עין. מרגיש לי נורא חשוף.
ועדיין אני יכולה להעיד ממקור ראשון שזה פשוט לא נעים לדבר עם מישהו ולהרגיש שהוא מסתכל כל הזמן 'לידי' (במקרה הטוב) או לכיוון אחר (במקרה הפחות טוב).

נראה לי שכן שווה לנסות לעשות עבודה מסוימת בנושא- לשני הצדדים.
אולי לנסות להכיל יותר ולהיות קצת יותר סבלניים (כי לפעמים כשהקרח נשבר זה עובר מעצמו), ואולי לנסות לצאת קצת מתחומי הנוחות וכן להרים מבט ולהראות הקשבה או התעניינות כלפי מי שיושב איתי בפגישה.

זה לא בא ממקום של מתביישת
מסתכלת על הפנים רגילה לנהל שיחה ..
פשוט לא מסוגלת להסתכל כל הזמן בעיניים נראה לי לא שייך

ובדרך כלל מספיק שצד אחד מנסה ליצור קשר עין כדי שיהיה קשר עין. אם לא, זה ממש קיצוני.

 

אם אני הייתי הצד הזה - הייתי מחכה לפגוש מישהי שתיישיר מבט לעיניים שלי בצורה כזאת שאני אביט בחזרה.

אם מישהו לא מישיר אלי מבט אני מרגישה שהוא לא בעניין שלי ואוטומטית זה גם יוריד לי ממנו.
לעומת מישהו שמנסה לתפוס את המבט שלי, אני מבינה שמצאתי חן בעיניו..
נראה לי גם די הגיוני בכללי, מה שמעניין אותך/ תפס את תשומת ליבך, אתה תביט בו יותר בעניין

זה קצת מביך לפעמים אבל זה פידבק חשוב בעיני בדייטים. השפת גוף מדברת יותר מהכל

אם לא מדובר בבן אדם ביישן באופן מיוחד, אני חושבת שזה בסיסי להישיר מבט כשמדברים. אני לא מדברת על לבהות ולא להוריד את המבט לרגע.. אלא כמו שיחה עם כל בן אדם.
אולי בדייט ראשון זה מביך יותר, אבל להימנע מקשר עין לגמרי זה גם לא נעים. עלי לפחות זה ישאיר רושם פחות חיובי

שאלתי את עצמי פשוט כי כתבת שאם מישהו מנסה לתפוס את המבט שלך את מבינה שמצאת חן בעיניו.
ופשוט לפעמים זה דבר שיכול להלחיץ בנות (מרגיש אולי שהוא מתקדם יותר מדי מהר..), בכל זמן אבל במיוחד בהתחלה.. לא?

אותי אישית לא מלחיץ. גם אם אני פחות בעניין, זה מקסימום מחמיא לי.

באופן כללי מאמינה שאם זה בהקשר הנכון ובטוב טעם, זה לא אמור להלחיץ

יש לנהל שיחה בצורה קלילה כיפית ויש להסתכל בעיניים כל הזמן זה לא נעים..

זה באמת מטריד.
הכוונה ברמה הפשוטה, ליצור קשר עין מדי פעם ולא להימנע מזה לגמרי

חשוב. כמו בכל קשר בין אנשים,
הגיוני שיקח יותר זמן בין בנים לבנות במיוחד לגדלים בנפרד
ופי כמה למי שביישן/ית..
לדעתי, צריך לבוא עם סבלנות. אז אם בהתחלה צד אחד לא מסוגל לתת לו ת'זמן.. אבל להיות קשובים מתי זה כבר יותר מדי..או לא מתאים לי/לך.

יש אנשים ביישנים והכי טוב זה לא ללחוץ עליהם בעניין. כשהם נפתחים הם גם מסתכלים בעיניים. רק שזה לוקח זמן.

לדעתי, זה לא חיסרון שיש מה לפסול עליו אלא משהו זמני

מעניין אותי לדעת,
איך אתה מגדיר 'חיסרון'? או- 'חסרון שיש מה לפסול עליו'?

תודה רבה

-
חיסרון שיש מה לפסול עליו- בעיה קבועה יחסית בהתאמה. מידה מקולקלת, מנטליות ממש הפוכה, פער גדול מידי בהשקפה. משהו שאי אפשר לחיות איתו. הרגשה לא נעימה עם המדוייט.

צריך לשים לב לא לפסול סתם אבל כן להתייחס לחסרונות כאלו בכובד ראש ולחשוב אם אפשר להסתדר איתם. יש אנשים שהסתדרו גם עם חסרונות כאלה אבל יש שלא.

חיסרון שאין מה לפסול עליו- ביישנות, התבטאות חד פעמית לא מוצלחת, פשלות קטנות, הבדלים קטנים בהשקפה, מנטליות קצת שונה אבל לא הפוכה, ממליצים/ות שאומרים דברים כלליים או לא הכי מוצלחים.

לדוגמא מישהי שמחפשת בעל עם בטחון עצמי, מישהו שהיא תוכל להרגיש ממנו בטחון..
או התבטאות לא מוצלחת - ברור שיכול לקרוא, אבל נגיד דייט ראשון שאמר משהו ממש ממש לא שייך, מעיד משהו לא?
שאר הדברים מסכימה איתך. זה תפס אותי.

הם שני דברים מאד שונים. לביישנים יש הרבה ביטחון עצמי בתחומים מסויימים וקשה להם בתחומים אחרים.

גם לאנשים מוחצנים וכריזמטיים יש ביטחון עצמי בדברים מסויימים ויש להם קשיים בדברים אחרים.

לא רואה הבדל דרמטי וחד.

אם ההתבטאות היא ממש נוראית (חוסר צניעות גדול, הזמנה למקום עם בעיית יייחוד רצינית, להעליב אותך בצורה מתמשכת באותה פגישה) אז יש יותר מקום לשקול. אם זה דברים קטנים יותר כדאי להימנע מלפסול על דברים חד פעמיים.

יש לי חבר שחשב בטעות שלגיטימי לאכול פלאפל בדייט זה הגיוני. זו טעות אבל זה לא אומר עליו כמעט כלום ואשתו זכתה באדם מאד טוב.

לי ולאשתי היו לפעמים אמירות קצת שגויות שיצאו מתוך לחץ. זו לא סיבה לפסול. הבנאדם יירגע ויצא לפועל.

תודה רבה על הפרגונים

באמת דיברתי על משהו יותר קיצוני. נראלי אנחנו מסכימים..
וואללה נתת לי נקודה למחשבה,
לשים לב להבדלים בין ביישנות לבטחון, הרגיש לי הרבה פעמים קשור אחד לשני, אבל זה באמת לא בהכרח. תודה על זה!

אני לא מרבה להסתכל בעיניים כי נראה לי לא שייך..
ואני לא ביישנית
זה פשוט נראלי חדירה לפרטיות .

ואז אמרתי לו שאני אוהבת שמקשיבים לי עם העניים ואז כל פגישה הוא היה שואל אותי אם זה בסדר עכשיו ואם זה מספיק והבטיח שיעבוד על זה

חשוב מאוד!

מחילה אך אם אדם לא מסוגל להביט לאדם שמולו בעיניים זה בדרך כלל נובע מהסתרה כלשהי, של דבר משמעותי.
לא רוצה להלחיץ. אך זה כך לרוב~

לא צריך להביט כל הפגישות בעיניים ישירות,
אבל צריך שזה יהיה קיים.
לאחר החתונה זה משמעותי פי כמה.

בהצלחה~

זה גם מה שהרוב חושבים, אבל לפעמים סתם לא נעים להסתכל בעינים, בלי קשר. ולכן לא צריך לפרש את זה באופן אוטומטי לכיוון הזה.

תלוי באיזה שלב בקשר.
בשלב מתקדם, כשמרגישים חיבה אחד כלפיי השני. זו בעיה.

אך בשלב התחלתי אין בכך שום בעיה לא להתסכל בעיניים.

אולי מפדח אבל מאוד הכרחי ליצור קשר עין.
בהתחלה זה יכול להיות שטחי
אבל אחכ יש מבטים מאוד משמעותיים שלא צריך לדבר כדי להבין מה הם אומרים- בזוגיות זה משהו בולט מאוד.
יש קושי לצד השני- מנסה להבין למה ומה הקושי בעדינות כמובן בהתאם לשלב בקשר.
אם אני הייתי? לא יודעת אני בנאדם שמדבר בעיניים אז לא מצליחה לחשוב על זה

*לדעתי*.
לא להסתכל על הבן אדם כאילו הראש שלו מגש פיצה והיית על אי בודד עם אורז במשך שנה.
לא להסתכל לצדדים בזמן שמדברים איתך, כאילו אתה יושב מול רוח רפאים.
כן להסתכל עליו כמו שאתה מסתכל על בני המשפחה שלך וחברים כשיושבים במסעדה.  ברגוע.

עם הזמן, הכל מסתדר מעצמו.
 

כיום נשואים עם תינוק מתוק ונסיך

את יכולה אם זה לא מפריע לך קצת לפרט יותר? (פשוט מתלבט עד כמה זה ריאלי..)

הכרנו, יצאנו, נפרדנו, חזרנו, התחתנו.

מה שכן, זה היה פרידה על בסיס גיל צעיר

ובאמת, כל מקרה לגופו.
מה סיבת הפרידה, אם באמת יש רצון (ואם זה נכון לעבוד על מה שהביא לסיום הקשר הקודם)
איפה כל אחד מכם היום.
בגדול בעיניי-
אם יש סיכוי של 1 אחוז שאולי זה יצליח- שווה לנסות.
וגם אם זה לא יצליח, זה בטוח ייתן סגירת מעגל טובה ולב שקט.
יש אנשים שיכולים לסחוב תחושת פספוס שנים, רק בגלל חוסר אומץ.
זאת דעתי....

מוזמן לפרט יותר מה קרה ומה ההתלבטות

כאילו די ברור לי שגם לצד השני זה יהיה ברור שאני שומרת נגיעה אז אני פשוט מקווה שזה לא יקרה

אם הוא מספר משהו טרגי והוא רצה חיבוק אפשר להבין אבל עדיין אני לא יתן לו ..
מה לעשות
אם הוא סתם בא לחבק .. ממש לא שייך !

ואם לי קרה משהו והוא רוצה לעודד
אפשר לעודד גם מרחוק

בינתיים הרפלקסים שלי זה להתחמק עוד לפני שיש מגע

מה הכוונה פתאום?
אין דבר כזה. לא אמור להיות בכל אופן.
זה הגוף שלך וזכותך להתנגד לחיבוקים שמגיעים נגד רצונך~

הבחור ירא שמיים?
תפרטי קצת יותר...

הוא חייב לכבד את רצונותייך (במידה וזה מה שאת משדרת...)

"פתאום" אני טועה?

גם אם זו מערכת זוגית שמאפשרת
אם זה קורה פתאום - זה היה מחשיד אותי מאוד

אם ארגיש שזה נעשה מתוך איזשהי מניפולציה , זה בעיקר יעיד לי עליה.

 

אם ארגיש שזה קרה באופן ספונטני ובצורה מיידית,  אחייך ואחבק אותה בחזרה, אבל אדע לרסן את עצמי ולהמשיך הלאה בלי לזקוף את זה לחובתה.

 

ברור שזה שונה בהתאם לכל מערכת זוגית 

 

זה הגיוני.
ראיתי בחורה שרואה חתול ונבהלת ממנו ופתאום מחבקת את בעלה..
מוזר?
לא נראלי

 

דיברו על שלב ההכרות טרם החתונה

וזה כמובן אם מניחים לרגע בצד את המישור ההלכתי האסור

 

גם אם זו מערכת זוגית שמאפשרת
אם זה קורה פתאום - זה היה מחשיד אותי מאוד

 

למשל זוג שלא שומר נגיעה במודע

 

אז זוג שלצערי לא שומר נגיעה. מה ההבדל
בחורה רואה משהו מפחיד אותה .. והיא מביאה לו חיבוק ...
מה לא תקין? כמובן חוץ מהחלק ההלכתי שזה אסור

 

כלומר אם זה לא דובר לא בחוויה ולא במילים 

זה היה לא תקין 

 

 

ואבקש שלא
מקווה שזה לא יקרה

כי זה מה שאני עושה למי שבדרך כלל לידי אם יש כלב נובח למשל

פשוט לא שייך לחבק לפני חתונה לכן הייתי אומר בנחמדות, "להתראות"..

לרוב, במסגרת, "בכללים" הלא כתובים זה לא אמור לקרות.. ולא קורה..
שיש יוצא מן הכלל יש גם תשובה יוצאת מהכלל.
שהיא תלויה בכמה פרמטרים..
בגדול, בחור או בחורה שיוצאים למטרה רצינית והם עצמם רציניים, לא יגיעו לשם.
אוקי אוקי, אומר שפתאום ובלי להתפלסף? וואלה מוזר לי ממש. אני יכולה להבין ממש תמקום הזה, אבל אני ממש לא בו אז קשה לי לענות כי זה ממש רחוק ממני.
גם זו שאלה קצת אינטימית.. אז מצחיק ומוזר לענות על זה ככה כאן.
שה' יעזור לכולנו..

זאת תהיה הפעם האחרונה כנראה.
ואני אגיד שההלכה היהודית אוסרת לחבק לפני החתונה.
זה נשמע לי אבל מאוד מאוד מוזר שזה יקרה,ושמירת נגיעה זה תנאי די בסיסי

אישית לא בטוחה שכך היתי מתנהלת.
אם זה מגיע ממקום מנצל זה משהו אחד, אבל אם זה מגיע מתוך קשר נורא קרוב שכבר קשה לשמור יכולה להבין שזה לא מגיע מאיזה ניצול, אלא ממקום שנשבר ולא עמד בזה..
זה לא מצדיק, ממש ממש לא נותנת לגיטימציה, היה כואב לי בטירוף ואולי גם היתי כועסת אבל לא בטוחה שהיתי 'שורפת' אותו על זה.
לעומת זאת אם זה התחלתי- סביר להניח שזה היה פעם אחרונה.

מה שכן, התנהלות שלי אישית, כשרק שמה לב שזה נהיה טיפי קשה, מדברת על זה ואומרת בבירור בעדינות ובנעימות אבל בצורה שאין איך להתבלבל בה שחשוב לי מאוד שנשמור נגיעה.
זה הוכיח את עצמו עד היום כיעיל מאוד, שזה הועלה ודובר בצורה בריאה.. וככה אין איזה פתאומים למיניהם ומרגישים בנוח לדבר על זה...
נראה לי שגם שפת הגוף שלי לא מאפשרת את זה ככ.

בכ'א, כל מקרה לגופו.. לא ככ יודעת אם שאלת היפוטתית או לא.. אבל במידה וקרה- זה כואב וצריך לימוד איך שלא יקרה שוב, אבל זה לא מוריד ממך בכלל. את נשמה יקרה וטובה מאוד מאוד.

גם אם בעקרון זה ברור ששומרים נגיעה, זה שזה נאמר בצורה מפורשת מפחיתה מהקושי.

אם ברור ששמורים נגיעה אז יכול חס ושלום להעיד על אלימות מינית../ חוסר כבוד למרחב הפרטי

אך אם כבר יש משיכה הדדית אולי זאת נפילה שלו שהוא צריך לחזור עליה בתשובה ושישימו לעצמם גבולות איך להקפיד שלא יקרה שוב (להיפגש במקום הומה וכו')

יודע את זה גם אם יש משיכה הדדית אם הוא מחבק ללא רצונה (ברור שזה ניואנסים דקים לכן אני כותב "שברור")
זה ממש לא תקין בלשון המעטה בן אדם צריך לשלוט בעצמו למרות הרגש

התכוונתי ששניהם רוצים, אבל מקפידים וכו'..

שיש משיכה והיא לא רוצה לשמור נגיעה?

הייתי מחבק בחזרה- ואחר כך היינו מדברים עלזה.
זה הכל...

אתה מגיע מרקע אחר-עניין שלך.
אבל זו לא דרמה בכלל. זו מציאות. וטוב שהתגובות כאלה. ב"ה!

ולכן זה מעשה שנחשב בעיני להטרדה כשנעשה לא מרצונך ופתאום.

 

לאידעת מה הייתי עושה. נראה לי הייתי קופאת מהלם

אם זה בא מתוך בהלה ורפלקס, זה משהו אחר מאשר אם זה בא מתוך אהבה או אחרי סיפור טראגי

בגדול, זה קו אדום לחלוטין!!!

יש גם גינה עם ספסלים מול הסינמה

ברחוב בן ציון-קרוב לגשר המיתרים

מה זה טיילת מד"א,זה מדומני נקרא גן הבור

הבנתי
הצעתי לפותח..
מחילה שירשרתי כנראה בטעות לתגובה שלך..

משקיף על הכניסה לעיר
נחמד ממש

כשהייתי שם היו עוד
אבל יש מקום לכווולם

אני אנסה להסביר
יוצאת מהמרכזית פונה ימינה עד הסוף,
עולה קצת ימינה (האפשרות היחידה שיש - המשך של השביל אאל"ט), חוצה את הכביש שמאלה וממשיכה ישר לתוך השכונה
אפשר לשאול אנשים בד"כ מסתובבים אנשים שיודעים איפה זה...

וואי יצא לי לא מובן בעלילל🤦‍♀️

אם מישהו יודע להסביר טוב יותר אז בכבוד

בהצלחה !

העיקר הכוונה 

כמה קרוב זה?

 

איפה שיוצאים ונכנסים האוטובסים הבין עירוניים לתחנה מרכזית משם אתה הולך טיפה לכיוון היציאה מהעיר.

יש תחנת מדא אי אפשר לפספס אותה.

יש שם מדרגות שדרכם יורדים ממש ליד התחנה (לא זוכר מאיזה צד) שיורדים שם ומגיעים לטיילת.

זה מרחק 0 מתחנה מרכזית.

יש מגלשות,נדנדות וצל,ויש ספסלים מעץ-הייתי שם רק פעם אחת לפני שנה וחצי,זה ברחוב בן ציון-קרוב לגשר המיתרים ורחוב הרב צבי יהודא

המון גני משחקים ממש נחמדים ושקטים
בכל קריית משה וגבעת שאול..

וכולם יבינו לבד שמדובר בירושלים...

עזרתם לי מאוד

יש לי חבר קומיקאי שזה חלק יותר אינטגרלי אצלו וממש חשוב לו העניין הזה. 

מבחינתי זה לא אישיו, אבל צחוקים זה תמיד משהו שמוסיף

 

יותר חשוב לי שתתחבר לשיחות עומק..

קודם כל כי אני מתבדח הרבה, יהיה נחמד שהיא תהנה מזה ולא תסבול או תהיה אדישה.

דבר שני ויותר חשוב זה שההומור מאוד קשור לצורת החשיבה שלי באופן כללי, ואם אותו היא לא תבין כנראה שיהיה פער בדברים מהותיים יותר גם כן. 

בכללי להבין הומור זה חשוב
להבין רמיזות..

אבל בשלב מסוים זה חלק בסיסי מהתקשורת לענ"ד...

לקח לי זמן להתרגל להומור של בעלי וב"ה עכשיו נהנית ממנו מאוד.
והוא אכן משתלב עם דברים אחרים בסגנון אבל עדיין זה היה הומור שלא הכרתי אז לקח לי זמן.

וזה גם עניין של רמה - כמה לא מבינה או לא מתחברת להומור..

תציב משהו נוסף שיהיה אפשר להשוות, אני אוכל להגיד לך.

נגיד ככה שזה נחמד שהיא תבין,
אבל זה לא בין 3-4 הדברים העיקריים ביותר.
ולכן- אני לא חושב שזה כ''כ רלוונטי (בשבילי) כשזה עומד בפני עצמו. אני לא אחתוך על זה דייט ראשון או שלישי אם זאת השאלה

זה לא רק מישהו שיצחק מבדיחות, לא הומור כזה של חחחח על בדיחות מפגרות שהדודה שולחת בווטסאפ,

זה יותר צורת הסתכלות על החיים, תחומי עניין, שפה משותפת. אצלנו בבית למשל, יש שיח מאוד הומוריסטי וגם לרוב ציני ועוקצני, ומי שלא יודע לדבר את השפה, מי שלא מורגל לסגנון הזה, או לפחות לא יודע לקבל את זה- טוב, בא נאמר שזאת בעיה. שלו. 

אני צוחקת המון ואם הוא לא יצחק זה כאילו הוא לא גילה חלק מהותי שבי

בעיקר כי ההומור שלי אחד הלא ברורים וזה יהיה מאוד מבאס

בונוס נחמד ותו לא.

הומור וצחוק הן חלק גדול מהכיף שמחבר.

 

אם אין את זה, יהיה קשה ליצור חיבור.

מה שכן, תן לזה צ'אנס לוקח זמן ללמוד אחד את השני במיוחד בעניין ההומור.

חשוב לזכור שהומור משותף מתפתח הרבה פעמים מעצם השהות יחד.

ואם הוא מבין דקויות אחרות שלי,

סביר להניח ש=בהמשך הוא יבין גם את ההומור שלי.

הומור בין אנשים מבוסס על מכנה משותף מוכר, בדרך כלל.
לפעמים לוקח זמן עד שנוצר המכנה המשותף הזה, שעל גביו יכול להיות הומור משותף.

לא חושב שזה יעבוד אם זה (ההומור שלי) לא ידבר אליה

חשיבות
בתור קריטריון לבחירת בן/ת זוג

הומור ספציפי פחות. מאמין שעם תקשורת טובה אפשר להגיע גם להומור טוב.

והאישה תחפש גבר שישמח אותה

חלק מזה, זה ההומור- יש מי שזה תופש חלק משמעותי יותר אצלו בקשר ויש מי שפחות אבל אצל כולם יש את זה

בנוסף שתוך כדי החיים המשותפים מפתחים את הבדיחות הפנימיות שהם רק של שניכם

דיברתי ככלל

ואם כבר הומור לא שמח כמו הציניות- שאני לא אוהבת...

ויותר מדי ציניות יגרום לי להרגיש בלעעע ולא יהיה לי טוב בחברת אותו אדם

נכון מאוד.
חוצמזה,
שיש כיום סוגים של הומור שבאים ממקומות אחרים לגמרי. למשל יש סוג של 'הומור' מאוד נפוץ, שבעצם במקום להגיד משהו בצורה ישירה- אומרים אותו בצורה עקיפה, כאילו מתוחכמת, כשזה בסך הכל עוד דרך טובה כדי להראות את חכמתי ברבים. יש בזה משהו שקשור להומור, כי אנשים אוהבים לשמוע צורות שונות של אמירת אותו הדבר, אבל זה לא תמיד מגיע משמחה. ויכול להגיע דוקא ממקום הפוך
אני לא חושב שזה חדש, למשל יש ברש''י על שבת ס''ב, ב' על אנשי ירושלים בתקופה של לפני החורבן- "אנשי שחץ - מדברים בלשון גאוה ולעגי שפה". לעניות דעתי הקטנה זה מדבר על שימוש בלשון שאנשים לא מבינים כדי להישמע חכם

מהאות השלישית בחמשת המילים הראשונות יוצא הומור.

טוב לא בדיוק

ןב"ה נשואים באושר 20 שנה.
אנחנו כבר צוחקים על זה. הוא אומר משהו בהומור ואני חושבת שהוא רציני.

זה סגנון כזה של הומור..
אומרים משהו ברצינות, וזה תלוי במי ששמע אם הוא לוקח את זה למקום של הומור או לא...

לפעמים אפילו בן אדם אומר משהו ברצינות באמת אבל יותר נח לאנשים לחשוב שזה בהומור אז הם מפרשים את זה להומור...

בד"כ האנשים שכיף לי איתם זה האנשים שיש לי איתם הומור משותף

זה חלק מחיבור וכימיה טובים... 

 

אבל------

לא מצפה לזה בקשר שלי עם בעלי.

כאילו אם כן, אז ואו זה בטח יעשה רק טוב.

אבל גם אם לא, אז בסדר... נתמודד....

 

אני כן אשמח שהוא יצחק מההומור שלי...  

 

 

למרות שהאחרונה שיצאתי איתה לא הבינה כמעט בכלל את ההומור שלי..
היה בזה גם משהו מעניין כל פעם להתחיל להסביר לה ולראות אותה צוחקת מזה

יש לי הומור מאד מסוים שאצל אחרים עלול להתפרש באופן שונה

אם הוא לא יבין, אנחנו לא נהיה נשואים........

בפגישות הממש ראשונות, לא חושבת שכדאי... שלא סתם יהיו ציפיות ולפעמים זו יהירות, פעם ראיתי שמתנות מוגזמות בפגישה ראשונה שניה יכולות להעיד על אלימות...
בפגישה השניה שלנו היה לו יום הולדת... אז זה היה מזל טוב ולשבת במסעדה, לא היה שייך מתנה.
כשידענו ביננו (ועוד לא המשפחה, בערך חודש וחצי לפני שאמרנו להם) שנינו טסנו כל אחד בזמן אחר וכן קנינו משהו אחד לשני.. ואחרי האירוסין גם מתנה לפני השבוע שאסור. אבל מחוותי כזה... לא בהגזמה. זה לאחרי החתונה ואמא שלו למשל הביאה לי לפני המון מתנות יקרות... אבל בלי קשר אליו.
אבל זה איך שזה מרגיש ביניכם, אם זה זורם ואם זורם פחות.
הכי חמוד זה להביא איזה שוקולד או מחזיק מפתחות עם משפט באיזשהו שלב;)

עוד רעיונות למתנות "מתכלות"?
או דעות נוספות לגבי מתנות באופן כללי?

 

כל עוד הקשר לא בטוח לשני הכיוונים כדאי להביא דברים מתכלים 

גם בשלב שהקשר כן ברור ויציב - למשל אם מביאים ספר לכתוב פתק על דף ולא בתוך הספר 

 

 

 

 

 

ואם ממש חשוב לך שוקולד עם פתק לא יעשה את העבודה?

אם הקשר נגמר, כל אחד אמור להחזיר את המתנות לצד השני. לא הגיוני להמשיך להסתובב על חפצים שך מישהו שאתה אמור למחוק אותו ולנמשיך הלאה, במיוחד אם בעז"ה תמצא מישהו אחר תתחיל איתו משהו חדש ואיך תעשה את זה עם מתנות שמורות מהקודם??
ועוד נקודה. המתנות נועדו לחזק קשר לכיוון חתונה. וכשזה לא הלך הם לא אמורות להישאר בצד השני. ואגב זו גמרא מפורשת. אבל לא בטוח שהיא להלכה

אני אבין אם תגיד לזרוק. מעבר לזה שזה מוזר להחזיר זה גם לא כזה פרקטי הרבה פעמים.

ככה אפשר עד 4 ק''מ

ומה יקרה אם לא יילך, ואחרי כמה ימים תהיה הצעה חדשה, מהצד השני?🤔

 

 

"קורונה שהיה ירא שמא תתעבר, מערב אדם שני עירובין ואומר, עירובי בראשון למזרח ובשני למערב.

 

אם באה בחורה מן המזרח -עירובי למזרח, מן המערב - עירובי למערב"

 

והרגת אותי

מותר? חוקית לא
רלוונטי? תלוי בבחירה שלך, האם אתה רוצה לעבור על החוק, להסתכן בקנס וכו' או לא?

אבל אני חושב שמן הראוי לשמור על הכללים לטובת החיים של כולנו..
אולי בזום..
ממליץ לשאול רב.

אני מכירה שכן שלנו נפגש בסגר הראשון

ו,,,,,התחתן באלול.

או לא אידאלי בכלל,
אבל אם כבר הכרתם ואתם לא רוצים לחכות חודש, אז אפשר להיפגש בזום/שיחת וידאו
בסגר הראשון פגשתי ככה מישהי כמה פעמים עד שהצבא שיחרר.
מבחינת החוק נראה לי שאסור לצאת לדייטים מעבר לקילומטר..

זה פשוט ההמשך של הקריאה בשחרית 

מי שקבע את הקריאה בעצם 'זרם עם מה שכתוב'?..

חוץ מזה יש שחוטי חוץ באמצע

שנמצאת מיד אחרי הקריאה של הבוקר, או ממשיכים בפרשת פנחס שבה הפטירו ועושים הכנה לסוכות.

למעשה זו כנראה הכוונה בדברי התוס' במגילה.

"לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן (מכאן מתחיל טעם אחר כמובן)ובמדרש יש שלכך קורין בעריות לפי שישראל עושין רמז להקב"ה שכשם שהזהיר אותם שלא לגלות ערוה כך לא תגלה ערותם בעונותם."

 

 

אגב, זה כן כנראה לא הפשט הפשוט (ש"כבוד היום" מפריע קצת), מצד שני מה נשתנה יום כיפור מכל חג שדווקא בו קוראים?(ולא נראלי גלל איסור תשמיש, אם כי א"א לשלול כמובן)
 

הצטרפתי לפורום כדי לעזור לאנשים, בנוסף על מנת להעשיר את הידע שלי דרך שאלות שונות שמחדדות את דעותיי.

לא קרה שום דבר מיוחד, סתם פתחתי משתמש אחרי שרציתי להגיב בכמה שרשורים.

לא זכור לי משהו משמעותי שלמדתי (את/ה מוזמן ללמד אותי דברים חדשים אם יש לך משהו משמעותי) , נראה לי שזה בעיקר כי לרוב אני מאשש ידע קיים או שאולי למדתי דברים כאלה בעבר כשהייתי פעיל יותר והדברים הוטמעו מספיק.

 

כי גיליתי פה פורום הארי פוטר שאני מאד אוהבת

ואחרי המוןןן חודשים גיליתי שיש עוד פורומים מענינים

תכלס אני כבר לא בהארי פוטר..... אבל ה"זכות" נשארה

כי ראיתי משו בעמוד הראשי וכנראה שבאותה תקופה הנושא ההוא ענין אותי.
לא זוכרת כרגע מה זה היה...

מה שגרם לי לפתוח ניק זה הרצון להגיב כמובן...

אני כל הזמן לומדת בפורום דברים חדשים..

לפורום ספציפית ? אין משו
דבר חדש? בטוח יש כרגע לא זוכרת

טוב. ניסיתי לחפש בתגובות הראשונות שלי איזה רמז, אך ללא הצלחה. אז אכתוב ממה שאני זוכר.

האמת, שמעתי על הפורום הזה מכל מיני סיפורים מצחיקים שחברים שלי סיפרו על שרשורים שאנשים פותחים (לא להיעלב.. זה באמת היה מאוד משעשע..).
אבל זה עדיין לא גרם לי לפתוח ניק ולהיכנס פה לפורומים.
אם אני זוכר נכון, הייתי צריך פעם (בסוכות יהיו 3 שנים למאורע) להעביר סיום מסכת, וחיפשתי מקורות לאיזה ענין. אז עלה לי רעיון לחפש אם יש פורום לבינישים. בקיצור הגעתי לפורום בית מדרש,

ובגלל שאני אדם סקרן אז הסתכלתי בעוד כמה פורומים, וגיליתי בעצם מקום שבו אני יכול גם לעזור לאנשים במה שאני יכול (לדעתי יש הרבה מאוד הזדמנויות לעזור פה בתגובות, ולא רק בצורה של עצות וכדומה), וגם לכתוב את דעתי זה עוזר לי מאוד לברר אותה לעצמי ובעצם כלי ביטוי.. כל מיני דברים שביום יום אני לא הייתי יכול לומר אותם באותו אופן שאני אומר כאן. וכמובן לקבל עזרה מאנשים- פה לפעמים זה יותר נעים, והיקף התגובות גדול יותר..

איזה דבר חדש למדתי מהפורום?
האמת מדי פעם אני באמת לומד פה דברים. אבל לא עולה לי משהו כרגע. בכללי, לשמוע דעות של אנשים אחרים פותח את החשיבה ומרחיב את הכלים. ואנשים פה מאוד חכמים ומיוחדים, ככה שיש לי עוד הרבה הרבה מה ללמוד מהם.

אולי הייתי מוסיף עוד שורה למשימה- את מי אני מעריך כאן? אני אתייחס לניקים הבנים מטעמים מובנים- ממש את כולם. עוברים לי בראש שמות של אנשים שאני כמעט תמיד או בד''כ מסכים איתם, וגם אנשים שלעיתים קרובות יוצא שאין ביננו הסכמה- מעריך את כולם, אחד אחד. לאחד חשובה מידת האמת, לאחד חשוב האיזון, לאחד חשוב מאוד לחשוב בהיגיון ולא רק לצטט מספרים ולאחד חשובה מאוד ההלכה. אני הקטן כמובן מעריך כל דבר מהדברים האלה, ועוד רבים שלא ציינתי (ואל תנסו לנחש מי זה מה כי כתבתי דברים די אקראיים.. ⁦🤭⁩)- בקיצור, פורום מדהים עם אנשים איכותיים אחד אחד.

ובאמת הופתעתי ביותר (לטובה!) ולמדתי המון המון על זרמים ששונים ממה שגדלתי בקרבו.

 

מהפורום הזה ספציפית למדתי והחכמתי המון בנושאי זוגיות ונישואין,

ואפשר בהחלט לומר שהפורום תרם מלא להיותי מוכן להמשיך לשלב הבא בחיי.

 

ועכשיו כמובן שאי אפשר בלי - תודה רבה ועצומה לכם!

הצטרפתי לפורומים כשהייתי בכיתה ח או ט,
התגובה הראשונה שלי היתה למשהי שרצתה לרדת הקבצה במתמטיקה🤦‍♀️

אחכ הייתי קוראת סמויה בכל מני פורומים, בין היתר לנו

לקח זמן עד שהעזתי ממש להגיב..
וזהו, מאז נמצאת פה מדי פעם, יש תקופות שיותר ותקופות שפחות.
פלטפורמה נחמדה סהכ..

וקראתי בשקיקה את נסיופ, בראש צעיר, נוגה ועוד כמה פורומים שהיו פעילים אז. זה היה נראה לי ממש מגניב להיות חלק מהחבורה...

לקח לי קצת זמן לאזור אומץ ולפתוח ניק, ועוד כמה שנים להרגיש בנוח מספיק להיות באמת פעיל.

לכאן הגעתי כשזה התחיל לעניין אותי, כמובן לפני שהתחלתי לצאת, איפשהו בגיל 18

למדתי שיש אנשים נורמלים בעולם, שיש יהדות יותר פתוחה ממה שגדלתי עליה, ועוד המון דברים נחמדים. בעיקר הכרתי אנשים מדהימים שאני שמח שהם חלק מהחיים שלי.

הגעתי לפורומים בכללי- בגלל חברה שהכירה לי את פורום בין שני בתים.
לפה- כי עודני הקטנה מחפשת אחר שאהבה נפשי, ומעניין לקרוא ולראות תהליכים, מחשבות ודברים שאנשים עוברים בזמן הזה..
דבר חדש- שלפעמים אנשים באמת נתפסים לקטנות, אז מצער אותי לדעת שאמא שלי צודקת בכל מני דברים שהיא אמרה לי וסרבתי להאמין שעדיין קיימים גם בדורנו.

היו לי פה וויכוחים שאני די מקווה שהם היו מול טרולים כשאני חושבת על זה עכשיו.
פורומים בכללי-אחיות שלי(הייתי בת 11 כשנרשמתי), אבל לא הייתי פעילה עד גיל 13 ואז שוב הייתה הפסקה ענקית עד גיל 17 ועיקר הפעילות שלי הייתה בכלל בשנה וחצי האחרונות.

אמ מה למדתי מפה? שבני אדם הם בני אדם בכל מקרה? לא יודעת

חיפשתי מקום להתאורר קצת, שאפשר לקרוא בו דברים נחמדים בלי בעיות שהאינטרנט הגדול מלא בהן.
מאז ביליתי פה שעות רבות של הנאה בקריאת דברי החוכמה (והשטויות) של חברי הפורום.

 

אני חדשה יחסית ופה בעיקר כי אני צעירה שעוד לא התחלתי לצאת,

ומעדיפה ללמוד מהניסיון המר או המתוק של אחרים..(:

 

ויש כל כך הרבה מה ללמוד מהאנשים המדהימים שכאן.. דברים טכניים, טעויות, פגיעות, מחשבות, תהליכים..

לשמוע מה יש לאחרים לומר על כל מיני נושאים, להכיר ולהבין התנהגויות שונות..

 

בעיקר בעיקר רוצה לומר תודה אישית לכל אחד ואחת! זה מדהים לראות את האכפתיות, העזרה, השיתוף, הקבלה.

וואו איזה אנשים טובים יש פה! אשריכם! כל אחד בעצם היותו משפיע כל כך הרבה טוב.

הצטרפתי כדי לכתוב פריקה. ואז כבר היתה לי גישה לכל הפורומים.

וזה מה שגרם לי לפתוח ניק.

למדתי כל מיני דברים על תחזוקה של הנוכחות שלי באתר.

בעיקר את @קוד אבל פתוח

במיוחד בשבילי פתחת ניק?🤗

בס"ד

 

די בטוחה שהגעתי דרך פורום מתמודדי חידון תנך ומשם קפצתי לשאר הפורומים, ראיתי כי טוב ונשארתי.

איך הגעתי ללנו? זה מצחיק האמת. בדיוק השבוע קראתי משהו בהיסטוריה של השיחה אישית וזה הוביל אותי לקישור לפצלש שלי שאיתו הייתי מגיבה בלנ"ו גם כשהייתי בת 15.5.

 

הגעתי ללנ"ו כי הייתי במערכות יחסים מגיל 15 והחלטתי שזה מספיק כדי שאני אוכל להגיב על דברים מסוימים. פתחתי פצל"ש בת 17 וחגגתי. אגב, אני עד היום חושבת שזה היה בסדר ושזה רק הוכיח לי שגיל לפעמים הוא באמת רק מספר [היה לי עוד מה ללמוד ולהתבגר אבל לא הייתי טיפשה מסתבר].

 

למדתי בלנ"ו בעיקר דברים על דרך השלילה אז לא אפרט מפאת כבוד המשתמשים

מה שכן, גיליתי שהעולם הדוס טיפה יותר רחב ממה שחשבתי [אם כי הדעות בפורום לא היו מספיק מגוונות לטעמי].

 

מקווה ששימח את אותו ניק עלום שם.

 

 

חיפשתי קבוצת שווים שאוכל להתבטא בה בחופשיות יחסית.

פתחתי ניק כשהיתה לי שאלה שהציקה לי המון זמן והייתי חייבת לשתף בה (לפני כן הייתי קוראת פה מדי פעם)

למדתי לא לפחד להביע את עמדתי גם אם היא לא פוליטיקלי קורקט, ובכללי להרשות לעצמי להחשף יותר. .כשזה באנונימיות זה משחרר. (וזה השפיע לי במידה מסויימת על החיים עצמם).

אהמממ וחוצמיזה הרבה מאד תובנות וזוויות מבט שונות

 

אפשר לענות לעניין ולעזור ולהסתכל באופן חיובי על אדם גם אם אתה לא רואה אותו.

באותה מידה בדיוק - אפשר להיות ציני כלפיו.

בסופו של דבר כל התגובות פה - "אין אדם מדבר אלא מהרהורי ליבו"

לא ידיעה מפוצצת כל כך אבל בדיוק עכשיו התחדדה לי.

יש פה הרבה אנשים מהסוג הראשון איזה כיף!

הייתי כאן בתור נערה, וחיכיתי לזמן שארגיש קשורה להיות גם כאן.. חח.. לפורומים בכלל? אממ ראיתי מישהי שכותבת פה וגיליתי תערוץ.

מה גרם לי לפתוח ניק? ממ.. די פשוט, להצטרף.. אם כי אני אוהבת גם לקרוא מהצד. ולשתוק.

איזה דבר חדש למדתי מלנ"ו? ממ אחד? שחשוב לברר לעצמנו מה חשוב לנו בחיים, ושחתונה זה ח"ו לא משהו מהיר/פזיז.. אלא הרבה שכל ומחשבה והחלטה מתוך לב שלם.

סתם, נראה לכם? הכל התחיל בכיתה א'..

הכריחו אותי לשבת ליד מישהו שממש לא רציתי להיות חבר שלו.

אני אקצר דרמתית: ימים הפכו לשבועות, שבועות לחודשים וחודשים.. 

אתם יודעים.. לשנים.  זמנים משתנים 

אנשים משתנים. 

ואז, בהפסקת 10 של יום חורפי אחד (מעקם שקף לאפקט רעמים) 

(לא מתעקם, מועך בקבוק מים)

אתרע מזלי ולא אתרע מזלי ונתקלתי בו עומד מולי, נבוך, נבוב, נעלב..

שואל אותי בעיניים של לברדור בעונת מעבר: 

תגיד, למה אתה לא רוצה להיות חבר שלי? בחייך, מה רע בי? 

בכינו, צחקנו וניגבתי אפי בשרוולו באלגנטיות פסאודו דמעות תוך כדי

ידיעת שנינו שמדובר בנזלת ושאריות כיח.

ואז נשבעתי! 

לעולם אשב רק ליד אנשים קסומים, מהממים שחדי קרן וקשתות חגים

מעל ראשיהם. 

מה שהוביל אותי לכאן. חוץ מהעניין של החדי קרן.

והקשתות. 

הא והקסום. אבל מצאתי לב.. ולב מנצח קשת (חח, רגע מה?) 

 

זה בערך הכל. עכשיו גם אתם יודעים. 

 

 

 

 

 

די, אתה גדול!

שוטטתי באתר החדשות ובטעות לחצתי על שרשור שהופיע בראשי, כשקראתי את השרשור ראיתי שמדברים על עניין שנוגע אלי ואז ראיתי בלייב תגובות שמתווספות וככה הבנתי שיש אנשים אמיתים שכותבים את הדברים החכמים שקראתי.
הייתי קוראת סמויה תקופה ואז כשהיה עניין שהציק לי ולא רציתי לשתף את הקרובים לי מסיבות מסויימות פתחתי ניק וכך נשארתי גם להגיב.
מה למדתי?
לומדים הרבה- הרבה פעמים הלימוד הוא להישאר אתה עצמך-הדעות האחרות חיזקו את העמדות הבסיסיות שלי, לפעמים זה מעורר לשנות עניינים מסויימים שגם ככה נמצאים אי שם במח האחורי. לפעמים מעבירים כאן זמן. לפעמים פחות נחמד.. אני מתחברת ומעריכה יותר אנשים שהם לא יותר מדי פוליטיקליקורקט.

אני מציץ מפעם לפעם בפורומים שונים בערוץ 7,
אבל רק לפני כחודש פתחתי ניק, בעיקר לטובת שיתוף בפורום האפיה והבישול, והתייעצות בפורום ההשקעה והחיסכון, בפורום הזה אני בעיקר קורא.
מחכים ממגוון הדעות ומהידע הרחב של משתמשי הפורומים השונים.

ראיתי מתישהו בערוץ שבע.. בהתחלה הייתי קוראת מסקרנות ופתחתי ניק רק כשהרגשתי שאני רוצה להיות שותפה לדיונים פה
אפשר ללמוד הרבה מלקרוא תשובות של אנשים
אחלה פורום!!

הציבור הדתי לאומי 

מכיוון שלאחרונה לימוד תורת הרב ממש מחזק אותי ומתיישב על לבי.

חחח אני מרגיש שהפורום הזה הוא ממש כמו גן עדן בישבילי, כבעל תשובה עם תפיסה שנוטה לחרדית לא יצא לי להיחשף לרעיונות של הציונות הדתית. 

וגם רוב ככל האנשים שהכרתי למעט אדם אחד לא היה עם התפיסה הזאת (עכשיו שאני נזכר בו אני זוכר שהוא הזכיר ממש הרבה את הרב קוק) אבל לא ממש התייחסתי אליו ברוב סכלותי..

עכ"פ אני שמח שנחשפתי לפורומים האלו.

חברה הכירה לי את הפורום

וראיתי שרשור על בחור מבוגר שמחפש שידוך והחלטתי לפתוח ניק ולנסות לשדך לו את חברה שלי (כיום נשואה השבח לאל!)

זה לא התקדם אבל משם נשארתי כי אהבתי

 

בעיקרון הגעתי איכשהו,והיה הרבה קורא בלי להגיב עד שהעזתי מתישהו,ואז התרגלתי,בכללי לפורומים-חבר הכיר לי והייתי נכנס בלי להירשם,אבל אחרי ראש השנה מתישהו-החלטתי להירשם..
אממ-שרשור פתיחת שנה,הרבה-על עצמי בעיקר

לא

במיוחד החלק של הסוף
נשמע שאתם מחפשים אטרקציות
מה עם פשוט לדבר נורמלי?

איפה הכיף ב"לדבר נורמלי"?

תשתחררי קצת מהרציונאליות כל הזמן
יעשה לך רק טוב...

אחלה טיפ

לא

כן

😁

בשאלה השלישית בעלי נרדם

אבל נראה לי שהייתי מתפוצצת מצחוק באמצע

אבל מהמקום האישי שלי כמובן..

אולי להבהיר לה שזה שאתה אוהב אותה,
לא מחייב אותה לאהוב אותך באותה מידה.

א.תודה

ב. היא יודעת...יעני אמרתי לה ובכל זאת..

הכי חשוב זה באמת לכבד את המקום שלה ולא רק להגיד מהפה לחוץ.. אלא באמת לברר עם עצמך האם אתה באמת מכבד את המקום שלה והאם השדר הזה עובר אליה,

לא להעביר מסרים מלחיצים בצורה עקיפה/ ברמזים. בנות קולטות את זה ממש טוב, וזה רק מלחיץ

לתת לה תחושה שאתה איתה, ולמרות שלה זה לוקח יותר זמן אתה איתה, מאמין בקשר ולא נבהל מזה.

 

סהכ נשמע שיש את מה שצריך כדי שהקשר יוביל לחתונה, וזה לא ברור מאליו שיש את כל זה..

מה שנשאר לך זה לכבד את המקום שלה.. יכול להיות שהיא זקוקה לתחושת ביטחון בקשר (שווה לשאול אותה) ואולי זה יעזור לה להחליט..

קלעת בול-שידרתי לה את זה בצורה סמויה אבל באמת זה לא מהפה לבחוץ אלא באמת אני מוכן לחכות כמה שצריך

אבל אני גם מאד רוצה שזה יקרה,למזלי אנחנו במקום בטוח ופתוח ככה שהיא יכלה להגיד לי שאני מלחיץ אותה למרות שאני 

אומר שיש זמן וגם אני יודע שכן יש לה בטחון בקשר

השאלה היא יותר אם יש טיפים מה לא לעשות,ואיך כן לבטא אהבה..

 

זה דורש התבוננות פנימית שלך כלפי עצמך- 

לבחון את ההתנהלות שלך מולה, לשחזר פעמים שדיברתם והיא אמרה לך אחרי זה שהיא מרגישה לחץ.

מה היה  שם? מה אמרת/ שידרת?

איך אתה יכול להימנע מזה פעם הבאה? או- להגיד את זה אחרת? 

עם עצמך תחשוב על משפטים שאתה אומר/אמרת לה ותחפש האם יש שם מסר עקיף/ישיר שאפשר איכשהוא להבין שאתה לוחץ להתקדם..

עוד דבר- לדעתי זה דורש ממך לחזק את האמונה וביטחון שלך. כי אם אתה יודע שהיא איתך, שיש לכם שיח פתוח ואתם על אותו גל, פשוט היא בקצב איטי יותר ממך- אז אני לא חושבת שיש לך סיבה לדאוג. 

וחוץ מזה תמשיך לתת לה ביטחון בקשר, זה מאוד חשוב! וכן לשדר אהבה/ חיבה.. 

ממה שאני רואה אצל חברות..

למרות שצריך לא להלחיץ ולהיות מאוד זהירים ובאמת לתת לה תחושה שאתה מחכה בסבלנות, נראה לי כן חשוב גם להראות שאתה אוהב ומחכה לה ורוצה אותה. כאילו לא להפסיק להראות אהבה כדי לא להלחיץ. אולי זה מובן מאליו אבל בכ"ז..

בהצלחה גדולה, ושיהיה בשעה טובה!!

עצת זהב..

אל תלחיץ. אל תגיד שאתה אוהב..

אל תכתוב ואל תסמס יותר ממה שהיא מסמסת.

תקלוט ותלמד את פני השטח, תחוש את פני הדברים

 

אהבה היא כמו סבון, אם לוחצים חזק מדי היא בורחת

או כמו מסטיק אם תרצה, אם לוחצים יותר מדי זה מאבד את הטעם

 

 

 

 

 

 

יותר כמו עצה תכשיט זהב שנשארת בתצוגה כי לא כל כך הולך לה במכירות

כיף לבחורה לדעת שמישהו חושב עליה ואוהב אותה ומתעניין בשלומה

כמובן שזה בגבול הטעם הטוב ולא אובססיבי...

אבל חשוב כן להוביל יותר בהודעות וברגש להיות בטוח ולשדר ביטחון ורצון..לפחות ככה זה אצלנו...

אבל תודה על העצה

איך אומר זאת?
אל תלחץ . פשוט אל.
מדהים איך כל החברות שלי מתחילות להתלבט אם מתאים להם להיות בקשר ברגע שהם שומעות שהמדוייט נמצא כמה קילומטר לפניהם מבחינת רגש וכו.
בשבילך? שחרר.
זה יעשה רק טוב.
אל תהיה אדיש
רק תסנן את הרגשות שלך לפני שאתה מציג אותן.
זה מרתיע, זה מחשיש, זה מעלה הרבה תהיות, מחשבות ורגשות.
תהיה שם . אבל אל תגיד את זה בקול. אין צורך.

ברור שלא לנדנד ולרדוף בצורה אובססיבית.

אבל אם בחור לא יראה בכלל את הרצון שלו בקשר איתי

זה גם יבריח אותי כמו ש@דוד שם בדוי כתב.

 

אם אני לא ארגיש שהקשר איתי חשוב לו זה יוריד לי ממש.

 

 

 

 

בסופו של עניין לכל אחד יש שפה משלו וקצב משלו והבנה משלו וצורה לאהוב

ולבטא אהבה משלו וצריך ללמוד לאט אחד את השני

נראה לי זה משהו אינדבדואלי ומשתנה בין אדם לאדם ובין חוה לחוה

אמרת שאתם פתוחים 100% אחד עם השניה ושטוב לכם ביחד, איזה כיף, איזו זכות! ב"ה.
ממליצה לך לשאול אותה מה יעשה לה טוב, מה יעזור לה להתקדם רגשית? מה יעזור לוודאות שלה להבשיל?
תדברו על זה פתוח. יש בנות שלשמוע "אני אוהב אותך" בונה אצלן רשת ביטחון בקשר וזה שהן יודעות שהן אהובות ורצויות גורם להן ביטחון ונעימות ומתוך כך זה עוזר להן להתקדם רגשית. ויש בנות שזה מכניס אותן ללחץ. כי וואלה באמת טוב לי איתו, אבל אני לא שם. למה אני לא שם? אני גם רוצה להגיד לו שאני אוהבת אותו, אבל אני לא רוצה לשקר... ואז הן נלחצות שהן לא מספיק מרגישות ולא מספיק מתקדמות ואולי זה מאכזב את הבחור וזה גורם להן להסגר רגשית ועושה רע במקום טוב.
תשאל אותה מה יעזור לה, מה יעשה לה טוב... מכתבים? מתנות? לשמוע מה אתה מעריך בה? לעשות ביחד דברים חוויתיים שיגרמו לחיבור רגשי? לפגוש משפחה? חברות וחברים? עוד זמן?
גם אם הבחורה לא יודעת לענות לך, אל תבהל. הגיוני שהיא אף פעם לא הייתה בסיטואציה ובאמת לא יודעת איך להתקדם רגשית ואיך להרגיש וודאות.
נשמע שיש לה ביטחון בך ובקשר וטוב לה, אבל עדיין אין לה מספיק וודאות ורגש כדי לקבל החלטה כזו משמעותית. אם יש לך סבלנות, נפלא, תחכה לה
מצידך אתה יכול לומר שגם אם היא לא במקום של לומר שהיא אוהבת אותך, כן ישמח אותך ויעשה לך טוב לשמוע מה היא מעריכה בך, מה היא מוצאת בך, שאתה משמח אותה, שטוב לה איתך וכו' (כמובן שרק מה שהיא מצליחה ורוצה לומר). כדאי לשמור גם על הביטחון שלך בסיפור.
כדאי לשאול אותה אם היא יודעת מה חוסם אותה, אולי יש דברים ספציפיים שמפחידים אותה ואפשר לפתור אותם או רק להעלות למודעות ולשוחח עליהם, גם זה יכול לעזור לפעמים. ולפעמים לא.
אפשר גם לשאול אותה מה היא מצפה ורוצה להרגיש, מה נותן לה ודאות וכדו'. הגיוני שהיא לא תדע לענות, אבל אולי תעזור לה לברר את זה, זה גם יכול לקדם אותה. אם אתה מרגיש שהשאלות האלו רק מקשות עליה, אז תכבד את המקום שלה ותעשה צעד אחורה.
מהנסיון שלי, לא ללחוץ! לא להלחיץ! לא בדיבור ולא ברמז ולא בכלל!! לא להגיד שחבר שלך שאל מתי אתם מתארסים, שההורים מחכים לפגוש אותה, לא להתעקש ללכת אליה הבייתה אם היא מרגישה שזה עוד מוקדם מדיי, לא לדבר על טבעת, על איך תראה החופה, לא לספר בדיחות לא מצחיקות, פשוט לא. זה מלחיץ וזה גורם לך להרגיש שאת מאכזבת את הבחור ולהתאמץ להרגיש בשבילו דברים שאת עדיין לא באמת מרגישה. זה רק מבלבל ומקשה עוד יותר. ואם זה נגמר בסוף בפרידה (לא מאחלת לכם, חס וחלילה. אצלנו זה מה שהיה נכון ב"ה), זה רק מקשה ומסבך את העסק. תכיל אותה, תכבד את המקום שלה ותהיה סבלן. אתם יוצאים חודשיים, הגיוני שהיא עוד לא שם מבחינה רגשית...
שתזכו לבהירות הדרך ולב פתוח בעז"ה, מקווה שתחזור לבשר בשורות טובות

לפני חודשיים...
( מהצד השני...)
קודם כל, אל תלחיץ. בכלל.
לפי איך שנשמע ממך וגם לפי הנסיון שלי קשה להסוות את המקום הרגשי שאתה נמצא בו ומן הסתם אפשר לראות עליך פחות או יותר מה אתה מרגיש..לכן לדעתי יותר מזה לא צריך, לא לשלוח לה הודעות שאתה אוהב אותה וכ'ו
להבהיר לה שאתה מחכה ובנחת ולהקשיב, להקשיב,להקשיב.
אם אתה בן אדם ממש, אבל ממש לא שקוף אז כן אפשר לשדר קצת את האהבה שלך אבל מן הסתם זה טבעי...
בהצלחה ממש!!!

בס"ד

די הבנת את הסיטואציהתודה רבה כן נתת לי כיוון 

שמועיל..

מבחינת היכרות עם המשפחות עשינו כמה טעויות וכבר היינו כל אחד באירוע משפחתי של השני וגם בבתים

דווקא אחרי זה הבנו שקפצנו קצת מהר...אבל כן עזרת מאד בתגובה הזאת תודה רבה

 

איך חיזרת אחריה בחודשיים האחרונים  ? 
למה אתה חושב שאתה מלחיץ אותה, מה אתה עושה שלדעתך מלחיץ אותה ?

זאת סיטואציה מאוד לא פשוטה עבור הבחורה..
נשים באופן כללי מאוד מאוד רגישות לרגשות של הבן זוג שלהם.
כאשר הבחור "הרבה יותר שם" ממנה זאת סטואציה שמאוד מלחיצה את הבחורה .
היא מרגישה באיזשהו מקום ש"היא לא בסדר ", שהרי הוא אוהב אותה והיא לא שם .. והיא מונעת ממנו בעצם להיות מאושר! והכל בגללה ..

הכי חשוב מבחינתך להראות נינוחות ! לא להגיד לה אני אוהב אותך לא להלחיץ אותה עם חתונה .. לא להזכיר את זה כל רגע לא לקנות מתנות .
לקחת צעד אחורה ,אבל עם חיוך !

כלומר, אתה יכול להגיד לה בעדינות שכיף לך איתה ואתה לגמרי רואה עתיד משותף לכם
אבל לא כל הזמן להזכיר לה שאתה בשל לקשר הזה, לא להזמין אותה שבת , לא לעשות דברים של קשר מתקדם וכו
תזכרו שלכל אחד יש לב אחר והוא נפתח בזמן שלו .. הייתי מציעה לך להפסיק לחשוב על זה .
ובאמת הטיפ הכי גדול שלי עבורכם זה פשוט לעשות דברים קלילים על מנת להקל על האווירה ולאחר מכן עוד כמה פגישות להבין איפה אתם עומדים .

בהצלחה

אבל אין אדם שיש לו זמן בלתי מוגבל.
אני רק יודעת על עצמי שאני לא רוצה שידחקו בי ושלא יזכירו חתונה וכמה שפחות גילויי רגשות.

יכול להיות שמה שאני צריכה זה אומץ לקום וללכת.

תדע לך שלמרות שזה יכול להיות נעים לדעת שהצד שני מעוניין בך זה יסורים להיות בצד שהרגש תקוע אצלו. פשוט סיוט. מסכן הבחור שה' תקע אותו אתי.
נראה לי שאם הבחור היה אומר לי שהוא לא מסוגל אתי ככה זה היה יכול לעזור לו.

בערך בדקה שלוש עשרה היא מדברת על הנושא, מומלץ מומלץ!!
רוצה להוסיף, שגם אני ובעלי היינו במצב הזה וב"ה הסבלנות וההתנהלות שלו כל כך עזרו לי, כל כך מעריכה אותו על התקופה ההיא!
נראה שגם אתה נוהג נכון, זה שווה את זה
בהצלחה ובע"ה במזל טוב

מדהימה!!

אני בטוחה בגלל שאתה כותב לה כך זה חוסם אותה,

ולהתחיל להתחשבן מי נוסע למי ומי משלם על מי.

להתקשר דווקא זה נשמע לי סבבה. אבל היא לא מתביישתת וסבבה מבחינתה זה גם.

לא כדאי לעשות סרטים מכל זה. זה לא הכי משנה בסוף.

לא חושבת שזה קטנוני...שאלה לגיטימית. 

כל שאלה היא לגיטמית (אם היא לא פוגעת במישהו) 

 

עניתי מה שאני חושב.

שלא צריך לעשות מזה עניין גדול.

את לא מסיכמה איתי?

מצויין. לא מפתיע אותי שלא מסכימים אותי. זה בסדר.

מה אכפת לך?
את תשתני רק בגלל מה שנהוג?

לגבי תשלום והודעות זה נראלי חסר בסיס לשאול את זה בכלל..
כל אדם הוא שונה , את יכולה לשאול את המדויט שתצאי איתו ולהגיע איתו להסכמה שעושה טוב לו ולך♥

באופן כללי אני באמת חושבת שזה שטויות להתעסק בזה אבל בהצלחה בכל אופן

שואלת מתוך סקרנות ועיניין

שלא יהיו תאומות למה שציפית?
את עדיין לא תעשי שינוי /לא תתבאסי?

אם יש בה מרמור, אני חותך.

אי אפשר שני ממורמרים באותו בית.

 

אישית, לי חשוב שמחה, אופטימיות, חיוך

לגבי נסיעות, אין לי בעיה ואני הכי זורם עם זה

כל עוד זה בטווח של עשרים ושלוש דקות ממני. 

להציע שהיא תתקרב, סביר שלא אציע. אז פשוט אוותר.

תשלום- תמיד עלי. אלא אם היא ממש תתעקש ואז

בכדי לכבדה אתן לה אתן האפשרות.

 

 

 

 

 

 

 

 

תודה לך 

זה כל מה שביקשתי אנשים

אפשר לפתוח את זה גם לבנות לא?

היחס לנסיעות לפחות..

ברור שאפשר

אנחנו מגנים על עצמנו בקיטלוגים באופן אוטמטי... חח

זה נשמע לי חלק מהציניות

אני מאלו שנותנים קרדיט לבנות ברוב המקרים.

ואני יודע שכשבחורה רוצה להשיג משהו.. לא אני

לא אתה ולא צה"ל על כל תפארתו, נוכל לעצור אותה..

 

אז אם בא לה, היא תגיע. או לפחות היא תציע לי

לשקול להרחיב את הגבולות לטווח ה27 דקות.

אני לא אסכים כמובן, כי אף פעם

לא לוקחים הצעה ראשונה..

אבל אם היא תתעקש ותסביר את עצמה, אני עלול להסכים. 

(:

 

 

 

 

 

 

 

גם שיהיה עם שיח פתוח שאפשר לדבר על הכל. וכמובן בסוף שתהיה משיכה הדדית..
לגבי תשלום אני משתדל לשלם עד שהבחורה מרגישה נעים ומבקשת לשלם.. ואם זה בפגישות הראשונות לא תמיד אני נותן לה לשלם (; בגדול אני מציע לה בהתחלה שאגיע לכיוון שלה, ואח"כ פשוט מדברים ומגיעים לעמק השווה. הודעות- אני מתקשר ושולח בהתחלה ואז זה נהיה הדדי אם הקשר מתקדם.. בכל אופן אני משתדל תמיד ולהרגיש מה נוח לצד השני ולזרום עם זה. אם אני מזהה מידות לא טובות באופן מובהק אני בורח. בהצלחה אחי🙂

חשוב לי שיהיה כיף.

שיהיה אפשר לדבר על הכל.

שתהיה תקשורת טובה - כזו שגורמת לשנינו להיפתח.

חשוב לי שתהיה הערכה הדדית, בשכל וברגש.

חשובה לי מציאת חן.

 

אם אחד מהדברים הללו לא קיים, יהיה קשה להמשיך.

לפעמים לא מבינים אם כלו כל הקיצים וממשיכים.

ולפעמים מבינים שאם עד עכשיו זה לא הופיע, 

אז זה גם לא יופיע לעולם.

 

לי ברור כגבר שלפחות בפגישות הראשונות אני מגיע עד אליה, ואם זה רחוק מדי, ננסה לתאם מקום.

לגבי הוצאות - אם אני מעוניין להמשיך - אני מציע לשלם. לפעמים זה מתקבל ולפעמים לא.

 

לצערי ברוב הפעמים עד היום, תמיד אני הייתי זה שמתעניין/מתקשר/שולח הודעות.

הייתי שמח לראות בחורה שגם יוזמת מהבחינה הזאת. טרם נתקלתי בזה. 

 

גמר חתימה טובה! 

גמר חתימה טובה

ולא יודעים איך הצד השני יקבל את זה

בחיים שלך.
חבל לעשות אותה בלחץ או בחוסר וודאות בגלל שלא מקובל אחרת.
ושכולם יקפצו.
כמובן להיות כנה עם הבחור, ולא למשוך סתם. להסביר שאת צריכה את הזמן שלך..
בתור חרדית מכירה את הלחץ הזה של אחרי דייט שישי ששואלים 'נו מה'? סיוט..
מנגד יש כאלה שבאמת הכי בטוחים אחרי 3 פגישות. איך? אלוקים יודע..
וכאלה שמושכים סתם רק בגלל הלחץ שלסגור מהר מידיי ( מכירה כזאת)
הכי חשוב שתקשיבי לעצמך. תנסי להתעלם מרעשי רקע, ותמצאי לעצמך בן אדם אחד שאת סומכת עליו להתייעץ איתו אחרי דייטים.
בהצלחה!!

יכולה להיות אפשרות אחרת?

מראש, אם זה צורך בסיסי מבחינתך, לא תוכלי להמשיך עם משהו שלא יקבל את זה. לא?

את צודקת.

יכולה לומר שיש הרבה יופי בדרך הזו אבל היא בהחלט לא מתאימה לכל אחד ולכל אחת (עיין ערך אני בעצמי). ולצערי אני יכולה לומר שיש שידוכים שנגמרו רק בגלל הלחץ שהייתי נתונה בו להחליט.

אין לי מושג בת כמה את ומה הפז"מ שלך,

אבל... אני באיזשהו שלב החלטתי לשחרר. לפחות אצלי בראש. להגיד לעצמי שאף אחד לא מגביל אותי ויש לי את כל הזמן שבעולם. בפועל את יודעת עם כמה בחורים יצאתי מעל ל8 פגישות? אני מתביישת לכתוב, אבל המספר הוא אפסי לעומת כמות הבחורים שפגשתי בחיים. זה פשוט כי ברגע שאת משחררת את יכולה להרגיש הרבה יותר, ואז אני לא זקוקה למספר גדול מאד של פגישות כדי להחליט... פשוט אוספת נתונים ותכלס מקבלת החלטה ממש מהר. אבל זה רק כי אין לי את הלחץ הזה על הראש. כשאני נפגשת עם בחורים שאצלם יותר קשוח הקטע של מספר הפגישות .(רמז: חסידים) אני אומרת מראש שאני לא נפגשת כחסידית ושיקחו את זה בחשבון. בגילי המופלג זה כבר יותר מקובל ובהחלט יש משהו שמתגמש ומשתחרר בעניין הזה עם הגיל שעולה.

בקיצור הצלחות. ואם את רוצה הרחבה או טיפים בשמחה.

אנחנו חרדים ביותר
נפגשנו חודש וחצי
10 פגישות בערך
טלפונים
עד שהרגשתי שאפשר...

תעשו מה שטוב לכם

וכשמתחילים להפגש ומבינים איך זה עובד קולטים שזה לא כל כך גרוע כמו שזה נשמע ושדווקא יש בזה צדדים חיוביים.

 

וכמו שכבר כתבו אף אחד לא באמת מגביל וברוב רובם של המקרים אם הזוג מעונין בפגישות נוספות אין בכך בעיה.

 

 

בהצלחה!

 

אנחנו מתרגלים כמעו לכל דבר

הי יקרה
את כתבת את זה?

ישר כוח ♥

גם כתיבה יפה וגם ככ נכונה.
ואמן בקרוב שתזכי

התחברתי

מקווה שהצלחת לתאר ככ טוב לא מתוך מקום שחווה את זה אישית, אלא סתם כי את כשרונית בכתיבה...
ואם זה כן כי חווה את זה.. אז הלואי שיהיה לך טוב גדול בקרוב.

נוגע ללב..
ממש עושה חשק להתפלל על זה..