פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 372)

למה לא פיקניק של שניכם?


אני פעם הייתי בשילה במסעדה שם

יש במוצא / בית זית נראלי בית קפה... זה עוזר?

איך קוראים לו?

מחפש משהו רומנטי, מיוחד קצת.

ולקפה במוצא קוראים "קפה וסיפור"



אם שייך, בירושלים נחלת שבעה יש "תמול שלשום"

אבדוק. נראה לי שבאורה סגור בערב ואין הכשר.

נוף מהמם לנחל קטלב

אם לא תתני צ'אנס  -לעולם לא תצאי...

 

אם דייט לא הולך טוב כנראה אוטומטית זה לא מתאים (וזה ממש לטובתך!!) הרי מה היית רוצה לגלות שאינכם מתאימים לאחר הקמת בית ? 

 

עוד הסתכלות שיכולה לעזור לך...בסוף יש אי שם מישהו שמתאים לך, ואם את בדייט כושל זה רק עוד מקפצה לכיוון הבחור שמתאים לך...

בשורה התחתונה -אולי הדייט הזה הוא בשבילך.... לכי על זה 

כי אם הוא בחור וירא שמיים חבל לפספס,

בהצלחה רבה לך.

יש לך רעיון באופן כללי להתמודד עם זה?

לאו דווקא עם הבחור הזה..

ברגע שלוקחים את העניינים הרבה יותר באיזי ממילא זה הולך ופוחת..

בהקשר לסיטואציה הנ"ל?

תמיד יהיו ציפיות.. וזה גורם לסיטואציה מוזרה ואולי גם מביכה, ולכן תמיד מקנאים באלו שהכירו בבנ"ע או באופן טבעי - כי אז אין מתחים שכל העניין סביב הדייטים יוצר.

 

מאוד אהבתי מה שאור אלון כותב ב'ללכת על כל החופה' - לבוא לפגישה עם בנאדם. אם אתה בא רק כדי להכיר בנאדם, גם א לא יצא מזה משהו - אתה לא תתאכזב מזה. כי באת רק להכיר בנאדם. 

 

קיצר - אם תפגשי עם בחור שסה"כ נשמע לך מתאים, מקסימום יצא מזה משהו טוב

מאשר הלחץ (או: הפחד) מלהילחץ. (בלי להיכנס כרגע לתחום המחקרי של זה).

כלומר,
יש אנשים שיותר קל להם בנושא של התמודדות עם הלחץ, ויש כאלה שפחות.
הכי חשוב לדעתי זה שכל אחד יהיה נאמן לעצמו,
ולא לפחד שהבחור יתאכזב מזה שאת תהיי לחוצה ואולי (דבר שלא בטוח בכלל!) לא תביאי את עצמך כמו שצריך לפגישה..

הכי טוב זה להכיר בלחץ, במידה והוא קיים, לראות אם אפשר להרגיע אותו, ובכל מקרה- בדייט אפשר לגמרי לשים את הדברים על השולחן. זה מאוד עוזר. להגיד לו 'אני לחוצה קצת'. אל תדאגי, זה אמנם טיפה (ממש טיפה) מקרב, אבל זה מקרב אותך ממקום מרוחק (במידה ואת מרגישה שאת לא מביאה את עצמך- את מקרבת את עצמך טיפה באמצעות זה שאת אומרת לו את זה). זה עדיין לא מחייב אותך לכלום,
וזה רק עוזר לך ולו להבין טוב יותר את הסיטואציה.

צריך לזה קצת אומץ. אבל אני חושב שזה שווה, רוב האנשים יכבדו את זה.

אני יכול רק להגיד מהזוית ההפוכה:
זה לא קל גם מהצד של הבנים- כי בד''כ בנות מצפות שהגבר יהיה עם מספיק בטחון עצמי בפגישה ולא יגיע לחוץ.. אבל מי שהוא כזה- זה האופי שלו. אז בחורה מתאימה, תקבל את זה בהבנה ואמפתיה. אז אותו הדבר גם לגבי בנות שבאות לחוצות.. באמת שהכל בסדר. וזה מאוד יפה בעיני כשאנחנו נאמנים לטבע העצמי שלנו.


נ.ב. אני מודע לזה שכתבתי על הלחץ ולא על הפחד מאכזבה.. אם תרצי שאתייחס לזה- אז בשמחה

אבל השאלה שלי היא קצת אחרת. אולי מהמקום שאני נמצאת בו כרגע. שמצד אחד, במצב רגיל, כלומר בד"כ גם אני לא הייתי מורחת, הייתי מדברת ונפגשת. (הוא אגב בגישה כזאת)
אבל אני פתאום אומרת שאני צריכה איזה שבועיים, אם בכלל (או יותר)

ולא יודעצ איך לדייק את זה. מן הסתם שלא אגיד לו שאני חוששת, אבל כן רמזתי על זה שאני צריכה באמת בנחת.

הוא בא לקראת. באמת. אשריו. אבל אולי יש מצב שמעבר לחשש שקשה לי לעקןף אותו כרגע, אני בעצם די דוחה את המפגש שלי עם זה ואולי יכולה חלילה סתם להשלות?

אם הסיפור היה הפוך (כלומר לא התכוונתי לבחור הזה או לסיפור כזה)- מקרה שבו הבחור הוא שלחוץ ולא הבחורה.

אני מבין ממך שאת מאוד חוששת מאכזבה.
השאלה שלי היא, נניח שתיפגשי איתו מתי שקבעתם- איך את תרגישי? (אני מנסה להבין אילו תחושות מעלות את החשש שלך מהדייט)

וכשזה בא עם סוג של לחץ, זה עוד יותר מלחיץ אותי

מזה שהוא לא יקבל אותך כמו שאת? ומזה שהקשר לא יצליח?

אני מכיר את הלחץ הזה.
אבל אם זה הענין- אז גם בעוד שבועיים יהיה את אותו הלחץ, לא?

תדמייני שאת בעוד שבועיים בדייט- ועולות אותן הרגשות פחות או יותר..

(אם רק היו מציעים לך ועדיין לא הייתם קובעים,
הייתי מציע גם את האפשרות השניה- להירגע ולהתאושש קצת לפני ששוב נפגשים)

כלומר- שיעור א' או יותר גבוה?

תגדיר לעצמך שאתה לא שקוע עכשיו בדייטים,

אלא,

עכשיו אתה לומד. זה מה שאתה עושה. אה, ומדי פעם גם נפגש כדי להתחתן בע''ה בזמן הנכון לך.

 

אז תתחיל עם זה, אבל לאט. למשל תפנה לשדכן מסויים,

תקבל הצעות אבל לא הכי אינטנסיבי.

ולאט לאט כשתשתקע יותר בלימוד ותתאקלם-

תגביר את העיסוק בזה תוך כדי תנועה

תתחיל ובעזרת השם יסתדר,בד בבד תלמד אל תפסיק מהלימוד,

על לימוד אל תוותר, מצד שני אם היא הצעה טובה תלך והשם יתן 

את הברכה בהצלחה לך.

זה נראה לי לא קשור לא לפה ולא לשם

יש המון כאב בסיפור הזה. וחוץ מהכאב בשבילה, ובשביל החתן, ובשביל כולם - יש עוד משהו.

 

כי מה שקרה לה היה אובדן ברגע של מעבר. ברגע הכי שמח, לא רק בגלל עצם השמחה שבו - אלא בגלל שהחיים אחרי הרגע הזה שונים ומיוחדים ממה שהם לפניו. והיא עמדה בפתח ולא עברה אותו.

 

ויש שתי "קהילות" שחוות את זה בצורה מאד שונה: אלה שעברו את זה, ומסתכלים עליה מבפנים, איך היא ניסתה להצטרף ואבדה לעולם ברגע הזה. ואלה ששואפים לאותו רגע משמח, אבל הם מתסכלים מבחוץ על מישהי שהגיעה לאותו רגע שהם מייחלים אליו - ול עברה את השער הזה.

ולכן ההשתתפות בכאב תבוא מכיוון אחר בשתי הקהילות באלה.

או לפחות זאת התחושה שלי כרווק. אולי אנשים אחרים רואים את זה אחרת

 

ומנקודת המבט הזו פתחתי את השרשור וכתבתי את השאלה

צריכה להיות במשקפיים של צער והזדהות וכאב וכו' מצד שאנחנו בני אדם ומאותו העם (אחינו בית ישראל), ולכן אנחנו מרגישים את זה באמת וכואב לנו,

אבל פחות מהצד של 'היא לא הצליחה לעבור את השער'- מהכובע של הרווקים/ רווקות

לא לגמרי יודע להסביר, אבל זה נראה לי יותר נכון להתייחס לזה ככה

כלומר, אני רואה את הכאב הזה ככאב ששייך לכל אדם, ולאו דוקא לפורום ספציפי כזה או אחר של רווקים/ נשואים. אולי פורום יותר כללי היה מתאים יותר

יש היבט אישי ואנחנו בני אדם.

אבל הסיפור פה הוא יותר מזה..
כלומר, להכניס את הסיפור תחת קטגוריה של הפורום הזה או פורום נשו''ט וכדו'-
לדעתי מקטין את הסיפור ולוקח אותו לגוון מסויים, בלבד.
בעוד שהסיפור כאן לדעתי יותר כללי, וכל אחד יכול (וצריך) להתחבר כמובן מהמקום והגוון האישי שלו..

מה הקשר בין האהבה הגדולה שלך לעם ישראל לטוב שאתה יכול/לא יכול לתת לו?

אין על התחושות האלו. 

 

יש המון ארגונים שכבר קיימים, התחבר לאחד מהם, תראה במה תוכל לסייע וכך ירווח לך ולע"י.

בקיצור, הייתי מציע שתעשה את מה שאתה לא חייב לעשות. הסבר בסרטון.

 

 

 

 

המדינה שלנו שטופה בזימה, נוכלים עוקצי קשישים אנסים לרוב...

 

מה יש לאהוב בעם הזה????

1) אנשים לא מתחתנים כי הם מחפשים מושלמות - יש לי נטייה להגיד שזה נכון כי רוב הנשואים הצעירים שאני מכיר מקרוב רחוקים מאוד משלמות. בפועל אני לא חושב שזה נכון כי לעניות דעתי לאנשים לא מושלמים אין ממש סבלנות לאנשים שנדמים כמושלמים.
2) מרכזיות היופי - יש אנשים שזה תופס אצלם מרכזיות רבה, מנגד הרבה פרטים חיצוניים אחרים תופסים מרכזיות אצל שני הצדדים (חכמה, כסף, השכלה תורנית, מידות, ייחוס וכו׳) ככה שאם יש למישהו אחד מהנ״ל אז שלפחות ישמח שיש לו מה לחפש...

קצת את הבעיה הזאת

ברור שיש בעיות מהמון סוגים. אבל הרדיפה אחרי כותרות והטענה ש"אני יכול לפתור את כל הבעיות" היא מעצבנת.

הוא יוצר מצג שגברים הם שטחיים ומעניין אותם בבחורה רק יופי ולא מתייחסים לשאר הדברים.
בחור שיתחתן עם משהי שלא יפה בעיניו מירב הסיכויים שנשואים לא יצליחו ויסתיים בגרושים (במקרה "הטוב") או שיחפש את מה שרוצה לא במסגרת הנשואין.
אני לא אומר שצריך ללכת רק אחרי היופי אבל אי אפשר להתעלם ממציאת חן בסיסית.
אגב, גם בנות פסלות על מראה. השבוע פסלה אותי משהי בגלל פער גובה. זה לא שאני נמוך ממנה. זה פשוט כי אני גבוה ממנה רק בס"מ 1. כנראה החלום שלה הוא על בחור 1.70 פלוס.
בנוסף, אף פעם לא שמעתי את כל האנשים האלה מדברים על בנות שפוסלות על מראה ועוד שטויות.

קודם כל הנושא העיקרי שם לא היה יופי אלא ההתמקדות של רווקים ו*רווקות* בדברים פחות חשובים.
הוא גם לא אומר שלא צריך בכלל מציאת חן, אלא רק שלא צריך לשים יותר מידי דגש על היופי.
(יש לו הרבה ניסיון גם עם זוגות נשואים, הוא יודע טוב מאוד מה מוביל לגירושין..)
ונכון שהוא הביא דוג' מבחורים שהוא שאל אותם, אבל אני לא חושב שהוא התכוון לומר שרק בנים פוסלים על מראה.

ב. הוא מתייחס לדוגמא הזו בערך שליש מהראיון..
ג. אני חושב שבראיון אין את האיזון שאתה מציג של כן צורך במציאת חן וזה חסר.

מסכים שאין מספיק את האיזון.
בסוף זה היה סתם ראיון לרגל הכניסה שלו לפרוייקט, ושם מן הסתם הוא יפרט ויאזן יותר.

מאמר נכון בחלקו..
מה הוא בא להגיד תתפשרו? אל תחפשו מושלם? אוקי נראלי שכל אדם עם קצת הגיון לא מחפש את הברבור המושלם.

בנוגע להתפשרות לדעתי צריך לעמוד במידה על דברים שחשובים לך.

בנוגע לנקודה של היופי .. אני לא חושבת שלכולם יש את אותו טעם עובדה שיש המון בנות נשואות שלא בדיוק נראות תגלית היופי. לפי דעתי בנוגע לזה אין מה לחשוש כל אחד מחפש בחורה שקצת תמצא חן בעיניו..
זה בסדר

יש בו כמה דברים שאולי יכולים להועיל לכמה אנשים. ויש אנשים שהמאמר פשוט לא רלוונטי אליהם, ולפעמים יכול גם להזיק להם..
(דוגמא מהמאמר עצמו: אם יש אחד ש7 מ10 בנות נראות יפות בעיניו, לא מבין למה הוא צריך לשנות את תפיסת היופי שלו, ולא פשוט להתחתן עם אחת שיפה בעיניו..)

הוא אמר שתפיסת היופי משתנה עם הגיל ושאם אדם צעיר תופס 7 מ10 כיפות, עם השנים הוא יתפוס פחות..
7 מ10 זה מצב טוב

או חוסר הבהרה, מצד אחד לכתוב שצריך לשנות את תפיסת היופי שלנו, מצד שני לכתוב שיש כאלה (צעירים), שבעיינהם 7 מ10 הם יפות.. זה נשמע כאילו זה המצב ואת זה צריך לשנות.
הייתי כותב שיש כאלה שצריכים לשנות את תפיסת היופי שלהם. בכלל לא ברור כך מהראיון.

זה השאלה או מכירה?

ואפשר להדפיס חינם בבית

בהתנהלות האנושית שלך שמושך אותן, ושדכנים לא קולטים אותו ובאתרים זה לא עובר את המסך?

 

או שההתנהגות שלך היא כזאת שלא מאפשרת להן להתרחק ואז בסופו של דבר הן לא סובלות כל כך, ואילו היתה להן הבחירה (כמו אצל שדכנים), הן היו מתרחקות (זאת כמובן האופציה הפחות נחמדה אבל קיימת)

כי בעולם השידוכים מראש קיים מתח שיכול לחסום את ההתנהגות הטבעית.
ובעולם האמיתי יש התנהגות טבעית זורמת.

אם בעולם האמיתי בנות מתקרבות אליך ונהנות להיות בקרבתך, אולי כדאי לחפש את החצי השני שלך דווקא בעולם הזה.

מאוד מתקשות להכיר מאפס אבל מרגישות מהר בנוח כשפוגשים מישהו נחמד והם נוכחים לכך ממקום אמיתי ולא מחייב ולא מבירורים או שמועות

בס"ד
במישור האנושי - כי אולי אתה יותר פתוח מולן והן מולך ואתם לא מרגישים שבאתם לברר משהו אחד אצל השנייה כמו בפגישות אז פחות מתוח ולחוץ.
ממליץ ללמוד על נושא הפגישות ולקבל טיפים משיעורים של רבנים וכו'. (אולי פרויקט 252 ידבר אליך יותר, או לכל הפחות שיעורים חינמיים בסגנון)


במישור האלוקי - אולי כי אתה עדיין לא מוכן לזיווג שלך/ היא לא מוכנה, והקב"ה שרוצה לעשות לך רק טוב מעדיף שתזדווגו קצת יותר מאוחר ו/או אחרי שתעברו עוד כמה ניסיונות ומהמורות בדרך בעולם הפגישות והרווקות.

ברור שחשובה, צריך לאמר אם רוצים להמשיך או לא..
כדאי כמה שיותר מוקדם כדי לא להשאיר במתח את הצד השני. בהצלחה!

אחרמ יום זה זמן טוב.

 

בד"כ למחרת הדייט, 

מספרים כל אחד איך היה 

ומחליטים אם להמשיך לדייט הבא..

 

ברור שלאחר קשר ממושך ויציב זה לא חייב להיות ככה

 

רוב הבנות שיצאתי איתן
שלחו לי הודעה למחרת בערב...

לא ללוות אותה אם היא לא רוצה, יכול להיות שמבחינתך
היה דייט טוב אבל היא רק רוצה לברוח,
הכי טוב לשאול לפני...

ואם היא סירבה פעמיים אין צורך לנסות פעם שלישית

אבל גם ההתחלה היסטרית

אז אתה פשוט שומר על שתיקה ואם היא רוצה שתסמס?

 

 

אני נותן לה בדרך כלל להגיב ראשונה
לרוב כבר אז אני מקבל את הדחייה
ואם היא לא יוצרת קשר
אז אני אפנה אליה, מה שאני מתכוון זה לא להלחיץ
בלשלוח לה הודעה מיד כשהגעת הבייתה
"נו, איך היה הדייט?"

מדויק והגיוני.

 

למרות שיהיו שיאמרו שעלינו מוטל להתקשר ביום שלמחרת בין 10-12

 

 

 

 

לפעמים אנחנו בחששות
רגע ? מה הצד השני חושב עלי? עליו איתי ?עלינו?
לכן חשוב לתת לה מקום .
מתי היא צריכה להיות : לא רחוק מידי מהפגשה וזמן רגוע שאתם יכולים לדבר.

כדרכו

 

אבל לכל אלה שקוראים, אני ממליץ על צעד נוסף - רוב האנשים הם לא קריקטורות. יש להם קצת מזה וקצת מזה.

 

אז כדאי לכל אחד מאיתנו להתבונן אם יש איזה חלק בנו שהיינו מעדיפים לשנות

תנמיכי ציפיות😎
זאת אחלה דרך לרמוז שלא הוא הולך להיות זה שאחראי על הסדר בבית.

וגם בלי ילדים של אחים/חברים שלכם(!!)
בחורות יכולות לטעות ולהבהל....

בהצלחה.

פעם הצעתי את עצמי למישהי מקבוצת היכרות בווצאפ והיא סירבה בגלל איך שנראית התמונה (אמרה ישירות שאני לא הטעם שלה, נשים בצד את חוסר הטאקט...)

אחרי שנה פרסמה את עצמה בקבוצה אחרת, שוב הצעתי את עצמי (בלי לדעת שזה אותה אחת...) ופתאום הסכימה!

ומה הקטע? התמונה הראשונה היתה אחרי נסיונות כשהמצלמת היתה יועצת מאוד מוכרת לכל עולם הדייטים. התמונה השנייה היתה סלפי שהשקעתי בו שתי שניות. (יש לציין שהיו בו אחיינים שלי...)

מה קרה בהמשך? באמת נפגשתם?

האמת שהגבתי לה לא פחות גרוע, אבל לפחות הבנתי שזה היה מיותר לגמרי לרדת לרמה שלה

מצד אחד היא הולכת לפי השיטה של הוליווד והשדכנים מהאג'נדה,
ומצד שני מעדיפה את הסלפי..

ובגלל שהצטלמנו על הגדה של נחל הירקון

אותו דבר

זאת בדיוק המטרה שלנו.
סינון נחמד

שאת מתייצבת בפני אלו-הים עם גומות חן ושישה מיתרים קרועים

בגלל טעות של אחד המנהלים. זה היה חד פעמי

ב'שיר סיום'.

ראיתי בעיקר בנות עם תמונות זרוקות
עם הרבה יותר מידי פוזה... (אבל אני רואה שם רק את הבנות...)

שנספר להם כמה זמן לוקח לנו לצלם תמונה ?
"תצלמי אותי אבל שאני לא מסתכלת (;"
"צלמי אותי עם הערסל!" צלמי עם הפרחים.. צלמי שזה יראה טבעי מחוץ לנחל! ..
טבעי חצי הפקה הרמת

אולי עדיף כבר תמונה מקרוב (;

אז יש קפה קפה בקניון עזריאלי בקומה 2
כשר
וכשהייתי שם לאחרונה היה די ריק ושקט

הפארק האקולוגי הוד"ש, מושלם

הירקון, מסלול הליכה מגני יהשוע עד לבבלי, מרתק.

המרינה בהרצליה, היסטרי ברמות של כלה

אפשר הליכה לאורך המרינה ואפשר לשבת במרינה עצמה בקפה קפה

יש שם אופציה לשייט ב-50 שח לאדם, חפש את היאכטה של שמשון. 20 דקות שייט ששובר כל קרח.

הטיילת בין געש לשפיים, מסלול טיול של קמ וחצי, במרכזו תצפית מהצוק על הים. מהמם.

הטיילת בנתניה, מעלף

פארק רעננה, עם כמות נכונה של יין, מפיל לסתות.

 

 

 

זה מספיק נפוץ מי שירצה הצטרף מי שלא לא.. אין צורך בשירשורים מהסוג הזה !
היא התחתנה! היא ביטלה!
יופי מרתק..

מעניין אותי לדעת מה זה אומר על כל המיזם.

מה ז"א- מה זה אומר על כל הפרוייקט?

בכתבה כתוב שהיא התארסה אז היא ביטלה את המנוי כי מן הסתם אין לה צורך יותר בתכנים אשר מיועדים לרווקים.

למה התכוונת בשאלתך?

 

זה בהחלט יכול לעזור

כמו דברים נוספים - שיחה עם אדם נוסף, טיפול של איש מקצוע 

 

אבל לא הייתי מסיקה מתאם סטטיסטי בין חתונה לפרויקט בטח לא חודשים ספורים מתחילת הפרויקט.

בסוף זה גם אפקט שיווקי

 

 

* בלי התייחסות לתוכן של 252 שהוא אחלה לדעתי. 

עוברת שם תהליך מטורף!
המרצים תותחים אחד אחד

אבל אני שמח שזה עוזר לאנשים

זה הצחיק אותי לחשוב איך התכוונת שנקרא את זה

פעם נפגשתי עם בחור שבא בתחבצ ונסע איזה 4 שעות..
באמת שריחמתי עליו.
חשבתי שהוא בא ברכב.

שאלתי אותו בפגישה למה הוא לא ביקש שניפגש איפה שהוא במרכז???

אז..
תנסי להציע לו משו שיהיה מרכז לשניכם

 

את ברכב או תחב"צ?

 

למה לא באמצע הדרך?

 

ואני גם בלי

הוא פשוט אמר שיבוא.. בלי לשאול או משהו

אני ממשש מעריכה את זה וגם זה ממש נוח לי(:
פשוט קצת לא נעים ההשקעה🙊

נראה לי פשוט פעם הבאה אני אתקדם אליו

אם הוא מהפריפריה ואת מהמרכז, קחי בחשבון שיכול להיות שזו נסיעה שהוא רגיל לעשות. אז זה לא נראה לו מסירות נפש.
לא שזה מוריד מההערכה כלפיו!

שהוא רגיל לצאת עם בנות שפחות מתחשבות בו, ואם דווקא את מתחשבת בו ומוכנה לעשות חצי דרך, זה דווקא מעודד אותו להשקיע עוד יותר...

אז למה לתת לדבר כזה לקרות?
פשוט תתעקשי על מקום יותר קרוב לשניכם.
הוא רק יעריך אותך על זה..

שהציפיה הכללית מהם היא לנסוע, לפחות בדייט או שניים הראשונים, את כל הדרך עד לבחורה.
אבל הם עושים את זה,
כי הם לא רוצים להכשיל את הקשר על ההתחלה.

הם-
בכיף היו מוותרים על זה..

אבל אני חושב שהענין פה הוא שכדאי יותר להעריך את הבחןר על ההשקעה.

עד כדי כך?

 

מה עומד מאחורי המחשבה שדווקא הבחור צריך לנסוע כל כך הרבה?

המטרה הרי משותפת...

 

ממש לא נעים שטורחים כל כך,

רק כי זה 'מקובל'..

ואחרי שנוצרה הנורמה-
דואגים גם לגבות אותה הלכתית, שהבעל הוא זה שצריך לחזר אחר אבידתו וכו'.

אני ודאי לא יכול לחשוב בכלל לחלוק על הגמרא.. אבל השאלה היא מה היה לפני שנוצרה הנורמה הזאת?
כי לכאורה הסיבה הראשונית פה היא יותר מה שמכונה 'ג'נטלמניות' ופחות בעקבות דברי חז''ל.. זה לא תמיד היה ככה כמובן, וזה לא בעקבות פסיקה הלכתית

כך נלע''ד


ותחשבי על זה, שגם בחור שנוסע נניח שעתיים וחצי עד לבחורה-
איך הפגישה איתו תיראה? האם הוא יהיה במיטבו? האם הבחורה תתרשם ממנו יותר כתוצאה מהטרחה שלו?
אני לא בטוח..

אבל במציאות שנוצרה, אין לו ברירה. אז הוא בכלל לא מחשבן את הדברים האלה. במיוחד שעצם ההתחשבנות- להתקטננות תיחשב

בעיקר כשזה הבחור שצריך להתמודד איתם..

מבינה את המציאות רק שהיא נשמעת לי הזויה.

 

בעיניי זה לגמרי רק גיבוי הלכתי.. במה ייפגע החיזור אם נפגשים באמצע?

אם גם הבחורה עושה מאמץ?

 

כל השאלות האלו הן יותר בשביל רגע לעצור ולחשוב.

ואולי לשנות.

למרות שלפי מה שאתה אומר זה חייב להגיע מהבחורה,

כי לבחור אין זכות לבקש אחרת(:

 

בכל מקרה להעריך חייבים. זה בסיסי אחרי כל המאמץ, ואחרי כל דבר.

גם בלי קשר, לעצור רגע ולחשוב זה תמיד מעולה

גם אני הייתי מרגישה לא נעים

על המשפט האחרון במיוחד

ומאמינה שבכל אדם יש פאנצ
את האמת פחות התחברתי

יפה מאד..