פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 392)

אבל אבל,

לא קצת מבאס שכל ההשתדלות הזאת

ותכלס

עדיין אין חתונה?

זה לא גורם לרפיון?...

 

אז הוא מחפש כיצד הם למנף אותם ולא להשבר מהם חלילה.

חלק מזה זה האתגר של באסה של הרווקות. 

זה לא משנה אחרי כמה זמן בנאדם יתחתן. זה הרבה יותר משנה איך הוא יקח את הזמן של הרווקות.

יקח את זה ב'קטע טוב' מעצים. מעלה. או השפל הזה ישפיל אותו והוא ירד בגלל זה.

 

לכן כל המטרה ה דרבון לצמיחה אישית בתקופת ביניים שלא תמיד נעימה.

כרגע פחות משנה אם הגאולה באה או לא באה, אלא איך אנחנו מתייחסים לעכשיו. האם אנחנו גודלים הזמן הזה או יורדים בעקבותיו נותנים לו לשפיע עלינו לרעה.

ביקשתי תכונות בעצם הבחורה

וקשה למצוא את הכוחות לכך...

הייתי מוכנה לעשות דברים מרחיקי לכת..

מה זה משהו של מסירות נפש?

ש"זו מצוה שלא לשמה".

והמפרשים אומרים שכוונתם - למה רק "עד השמים"? כי השכר לא עולה לעולם הבא, אלא ניתן כאן בעוה"ז.

המניע היה גשמי, אז גם השכר יהיה גשמי.

 

התמורה שאת צריכה לתת בשביל תאריך לחתונה, צריכה "להרגיש" לך שהיא שווה את הבקשה הזו... זו בקשה מאוד גדולה לקבוע תאריך, ובפרט תאריך קרוב.

את תצטרכי לעשות משהו כ"כ גדול של יציאה מעצמך (מסירות נפש=הפוך מהטבע), שיתן לך הרגשה של - אין מצב שהקב''ה לא ישלם לי את מה שביקשתי תמורת זה... (כמובן לא בגאוה ובתביעה)

וצריך לפנות לה' בהרבה ענוה, ולנסות להרגיש אם באמת משתלם לו לעשות איתך את הסכם הזה... אם לא הוא בטח לא יסכים.

 

 

זו השתדלות נפלאה..

מזכירה שגם מותר לבקש מאוצר מתנת חינם..
כי אין תפילה שחוזרת ריקם! אין!
 

הרבה פעמים אנחנו שואלים עד לאן אנחנו צריכים להשתדל או להתפלל..

אם אתם יודעים שאחרי ההשתדלות הזו - במידה והזיווג לא יגיע - אתם הולכים לכעוס על הקב"ה ממש - 
זה המקום להפסיק ולעצור..

זו נקודה שחשוב לשמר גם אח"כ לזוגיות..
אם הנתינה שתתנו עכשיו לבן הזוג, תגרום לכם לכעוס עליו אח"כ במידה והוא לא ימלא את הצורך שלכם -
אל תתנו אותה. זו לא נתינה זו תביעה.
והיא לא עושה שלום בבית.

כי אם אני נותן למישהי את הנשמה והיא לא החזירה מה זה אומר שלא הייתי צריך לתת את הנשמה? קשור לשרשור של @כלי פשוט

מה שאומר שאם אתה עושה מעבר ליכולות שלך - אתה מקריב את עצמך.
אם אתה נותן משהו מעבר לכוחות שלך, באופן שאתה כבר לא שמח בנתינה שלך עצמה - זו לא נתינה.
זו הקרבה.
אתה יכול לתת את הנשמה למי שאתה רוצה - 
כל עוד עצם הנתינה משמחת אותך.
אם כשההענקה מצידה לא מגיעה - זה מכעיס אותך -
אז בעצם כשהענקת לה, לא הענקת, אלא רצית לקחת..
נתת לה כדי שהיא תתן לך. ולא בצורה נקיה של נתינה.

מקווה שזה מובן

יפה ממש דיייקת את זה תודה

נראה לי שאנחנו אלה שקובעים כמה אנחנו מסוגלים לתת לאחר בלי להרגיש שלקחנו מעצמנו.. והפוך- שזה יטיב עמנו!
על ידי המעשים שלנו, על ידי הרצונות, ע''י המקום הפנימי..

ה' רוצה שיהיה לנו טוב. שנקשיב למקום שלנו כרגע.
אבל הוא לא רוצה שנישאר במקום.
הוא מאמין בתשובה, בהתקדמות,
ואפשר להשתנות (כל אחד בטווח מסויים המיוחד לו,
בגבולות שלו..).

אני בא להגיד שאלירז צודקת, אבל באמת צריך לשאוף להתגדל כל הזמן. כל אחד ממקומו שלו

אם הבנתי נכון התכוונת שאמנם צריך לשים לב למיקום הנפשי ולתת ממקום בריא אבל צריך לשאוף כל הזמן להעלות את המקום הזה ולתת עוד יותר אבל ממקום נכון

סיפור מדהים על זוג שלא היה לחיי ילדים המון שנים
שם דיברו על זה שהרעיון הוא שה' לא חייב לנו כלום, אז אם אנחנו רוצים שהוא ייתן לנו משהו אנחנו גם צריכים לעשות משהו שאנחנו לא חייבים לעשות
מעניין מה שכתבת

הנה הסיפור מבעלת המעשה.

תמיד מחזק לשמוע את זה. והיא כזו מקסימה

 

 

 

 

 

מהצד השני, יש עניין לא לדרוש מהקב״ה משהו מדוייק כי אולי זה לא מתאים לנו (בגלל זה מאחלים שיתגשמו משאלות ליבך *לטובה*)
וסתם כשקראתי מה שעלה לי שאולי דווקא נפגשת עם מישהי צעירה כדי לראות שאולי לא מתאימה לך מישהי צעירה מדיי..
סתם מחשבות שעלו לי בקריאה

כי לא כל מה שאנחנו רואים כטוב, יש בו ברכה
ויש לפעמים ברכה - שהיא לא טובה לנו.
ואז לטובה ולברכה , שגם הטובה- תהיה בה ברכה.

@אש לבנה

והרי יש פס' שאומרים אחרת - "יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא"

"התענג על ה', ויתן לך משאלות לבך"

מה הקטע של הצעירה?
איזה הצעות אתה מקבל בד"כ? בנות 30 וצפונה?

אם יש רצון למשפחה גדלה צריך להתחשב בגיל...

הכי חשוב איכות בעיניי

(כאילו הרבה ילדים זה כיף לא אומרת, כן?..)

אבל לכאורה ילדים זה יותר חשוב, הרי לרווק אסור להתחתן עם אשה שיודע שלא תלד.

ולפי ההלכה מי שנשוי שאשה (גם המושלמת בעולם) שלא ילדה 10 שנים, חייב לגרשה...!

"נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה הרי זה יוציא ויתן כתובה או ישא אשה הראויה לילד. ואם לא רצה להוציא כופין אותו ומכין אותו בשוט עד שיוציא" (רמבם ושו''ע קכד,י)

 

אבל בסדר, המקורות שהבאת לא מדברים על הרבה ילדים בהכרח

ברור שחיבת להיות גם פוריות מסויימת וגם התאמה איכותית בקשר

השאלה היא מה עדיף יותר:

עוד פוריות, או עוד איכות בבחור\בבחורה

 

אז אם בעיני ה', כשאין פוריות זה דוחה קשר איכותי,

לפ"ז - מעט יותר פוריות דוחה מעט יותר איכות

 

ולפי זה ערך המשכיות 'שוקל' יותר מערך האיכותיות (אציין שעסקינן שעצם הזוגיות ביניהם פורחת) 

לא לאיכות הבחורה או הקשר

יכול להיות לך 15 ילדים ממוצעים

או שני ילדים ששקולים כמשה ואהרון... 

בסוף בסוף פוגשים ומתחתנים עם נשמה..
יש מצב שלמרות כל ההתחכמויות האלה ה' יסדר לך כלה שונה לגמרי מאיך שאתה רוצה/מדמיין כרגע.
יש הרבה בנות 25-28 שיכולות ללדת הרבה ילדים ויש בנות 19 שלא ל"ע,
הכל תלוי בברכת שמים ובכוחות האישה.
ממליצה לך לשים דגש בתפילה על משפחה ברוכת ילדים ופחות על גיל מסויים
מה גם שהפער שבין 28 ל19 לא קטן בכלל..

הרבה ילדים אבל לא מתאימה לך אז זה לא שווה. לא צריך איכותית -צריך מתאימה.. וגם שהיא תרצה ולא רק כדי להביא ילדים אחרת הילדים מסכנים.. צריך גם לטפל בהם וגם כדאי שיראו שההורים מסתדרים בינהם ועוד. קצת צורם לי היחס. בחורה בת 22/24 יכולה גם להביא הרבה ילדים... ולדעתי בדר"כ יותר רוצה ובשלה ממשהי בת 18/19. לרוב בגיל הזה עושים ש"ל ומדרשה. אבל זה תלוי אופי והשקפה. ב"הצלחה בכל מקרה!

אבל כל אחד מה שמתאים לו.. ותלוי אופי. ב"הצלחה!

חח צוחקת. אני רעבה😅

אממ אין לי מושג.
אולי יכול יותר לעזור אם תשאלי את עצמך מה חסר לך בדייטים?

כן, אדאל את עצמי אחרי הצום

 

מה אני שואלת אתכם?

שהיתה פגישה די נחמדה, ואחרי שכבר קבענו שוב היא ביטלה
אם זו את אז טפוו עליך

סתם. למה את חושבת שזה יכול לעכב?
(לכל אחד המעכבים שלו, בכל אופן(

אולי זה לא קשור

 

יכול להיות שאני סתם שואלת..

כדאי לטפל בבעיית קשב (לאו דווקא בצורת תרופות, יש עוד שיטות) כי זה משפיע על הרבה דברים שקשורים לזוגיות, חברה וניהול בית.

מה שכן, לפעמים מישהו שיש לו קשב מצליח להסתדר מאד יפה עם המשפחה, חברים, ללמוד מקצוע ולהתמיד בזה וכדומה. במקרה כזה זה פחות דחוף

מה עוד יש חוץ מתרופות? לא שמעתי על זה אף פעם, מעניין.

תלוי גם איזו גישה אתה אוחז. יש כאלה שיותר מסתייגים מטיפול תרופתי. טוענים (בצדק רב) שזה מנמיך את הבנאדם.

זה הופך אותו למשהו שהוא לא הוא. מכבה את חלק האנרגיות..

 

יש כאלה שברמה מספיק שאפילו יוכלו להתגבר על זה.

הפרעות קשב וריכוז זה לא גורם לאדם לא להצליח לעשות דברים אלא פשוט הרבה יותר קשה לו לעשות אותם. הוא צריך להשקיע הרבה יותר משאבים בנפש כדי לעשות אותם.

*מהם* הדרכים האחרות שישנן?

לא מכיר דרכים טבעיות, לא מבין בזה.

אבל כמו כל קושי שניצב בפני בנאדם, יש אפשרות להתמודד ולהתגבר עליו.

וזה עובד ;)

הוא כתב לטפל, בשיטות אחרות מלבד תרופתית. 

ואני רוצה לדעת על מה הוא מדבר.

בעיות קשב וריכוז לומדים לחיות עם זה וזה גם יתרון בדברים מסויימים.

אפשר לנהל בית מצויין. קצת תמיכה בחיים לא תזיק ;)

פסיכולוגיה התנהגותית
הפחתת לחץ רגשי ומודעות עצמית
(להתנהגיות האוטומטיות בהפרעת קשב לעומת התנהגויות רצויות/יעילות יותר)

שיטת cog-fun שאפשר לעשות אצל מרפאים בעיסוק.

הבנתי שפרחי באך יכולים לעזור, לפחות למשך כמה חודשים טובים.

בתקופה שלוקחים ריטלין או משהו טבעי כמו פרחי באך, חשוב מאד להשקיע בשיפור ההרגלים בעזרת ריפוי בעיסוק, טיפול ממוקד לנושא או אימון ממוקד לנושא

לנסות לתלות בזה דברים שקשורים לקבלת החלטות באופן שקול זה לא מקדם.

אולי זה כן קשור לצורך לחוות סיפוקים מיידים והחוסר בלדחות סיפוקים. 

אבל גם אם זה קשור, צריכים להתמודד עם זה. להתגבר על זה ולא לברוח מזה בגלל שאני כזה...

אגב, חיים עם ההבחנה הזאת אפילו אפשר להנות מזה

 

את חושבת שאת 'חותכת' מהר מדי? מה גורם לחשוב ככה?

שזה יכול להיות קשור, אבל רק במקרים מסויימים.

את חותכת הרבה על "חוסר זרימה" וכאלה?

אם כן - יכול להיות שאת לא נהנת כראוי בדייט מפני שאת לא יכולה לרכז את עצמך אליו.

שווה בדיקה.

הפרעות קשב וריכוז זה נטו שיעמום מדברים משעממים. כמו אצל כל בנאדם.

גם משהו עם הפרעות קשב וריכוז (ברמה סבירה) יצליח להתרכז ממש בדברים שמעניינים אותו.

אבל בדברים שלא מעניינים אותו - יהיה לו יותר קשה ממשהו אחר שאין לו.

ברמות מסויימות של הפרעה - קשה לנהל שיחה בצורה מהנה.

בוודאי.

וזה מעיב. בהחלט.

מי שמסתפק ב10 מ"ל ריטלין - אין לו שום הפרעה מיוחדת בדייט.

ואלו רוב ההפרעות קשב וריכוז שקיימות (מקסימום אלה שלוקחים קונצרטה, כדור יותר חזק).

ממש נדיר משהו שלא יכול לדבר איתך שיחה נורמלית.

(והיו אנשים ששיעממו אותי, למה שאתקע עם אחד כזה כל החיים?)

הפרעת קשב במבוגרים – ויקיפדיה

יש פה סעיף על זוגיות. גם אם זה לא יפריע בדייטים, מאד סביר שזה יפריע בזוגיות אם לא מטפלים בזה. בעיית קשב זה הרבה יותר מורכב מחוסר ריכוז, זה גם כולל הבנת אחרים בצורה לא נכונה, החלטות אימפולסיביות שאחר כך מתחרטים עליהם, בלאגן בבית, לוקח הרבה זמן לסיים תואר, לפעמים יש גם קשיים בעבודה.

וכמובן, יש לה גם הרבה יתרונות. יצירתיות, זרימה, מולטיטסקינג. אבל לדעתי צריכים לקחת את הדברים הטובים שיש בה ולטפל בצדדים המאתגרים שבה. לא להתעלם אלא אם כן איש מקצוע וכל הסביבה שלכם יגידו לכם שזה לא מפריע לכם לתפקוד.

ברור שזה משפיע על תפקוד.. אבל זאת סכנה מאוד גדולה כל האבחונים המדעיים האלה..

גם לחיות עם בנאדם סתם מבולגן זה יכולה להיות התמודדות אבל זה לא מאובחן בשום הגדרה מדעית...

אותו דבר הפרעות קשה - זאת סקאלה מאוד רחבה. אי אפשר להכניס את כולם תחת טייטל אחד.

בשלבים מתקדמים יותר אפשר לראות מה זה דורש יותר לעומק, אבל זה ממש ממש כמו כל סריטה שיש לבנאדם

אז כולנו קצת שרוטים. חושב זה בזבוז אנרגיות מיותר לברר על זה.

אולי באמת כדאי לברר את ההשלכות של ההפרעת קשב בקטנה, אבל זה כמו השלכה שיכולה להיות אצל בנאדם אחר.

נראה לי שאתה עושה מזה הרבה מעבר למה שזה באמת. 

 

מכיר מישהי שלומדת עכשיו תואר שני בפסיכולוגיה קלינית ויש לה הפרעות קשב רציניות. זה דורש ממנה הרבה אבל היא רגילה שלה לוקח יותר משאבים וזה מעצים. ובסופו של דבר - מסתבר שזה גם לא בשמיים.

 

במחשבה שנייה - זה דורש סבלנות באמת. מי שיש לו רמה סבירה של סבלנות נראה לי שיהיה שווה לו הסיפור הזה ולא צריך לעשות מזה עניין.

יש על זה פרק בווי ווי ווי

נמצאים בסירה הטובעת הזו. 

זה באמת מקסים. 

יש לי תחושה שבגיל 25 מתחילים להתעסק עם זה ולא בגיל 20 או 22...

אבל בגדול, הרעיון הוא שהרב מחבר בין אותן כוסות שהדמעות של השוליה ניגרו אליהן לבין הכוס שהחתן שובר בחתונה.

 

הכוס מסמלת את המרחב הפרטי של האדם. בתקופת החורבן כולם היו אגואיסטים וחשבו רק על הכוס של עצמם.

 

הכוס שהחתן שובר באה לכפר על אותה מוסריות ירודה שהייתה אז, בבנייה של בית חדש בישראל ולא בפירוק שלו כפי שהיה באותו המעשה.

איזה אישה מיוחדת

גם לך לא חסר

כל הכבוד לך על האמונה והזדהות עם צער חורבן הבית
למרות הקושי האישי, זה לא מובן מאליו (אצלי זה נחלש לצערי)

אני הבנתי שזה פסוק ממגילת איכה .. וכמו החורבן על בית המקדש ככה האישה הרווקה שבוכה על בעל לפני שהיא התחתנה ...

יש המון בנות שקוראות ספרים וזה נהדר כשיש תחביב משותף. 

אל תתבייש. יש המון בנות מהמון סגנונות. אין בזה שום בעיה.

 

זה לא משנה לכלום. תגיד אל תגיד... היא צריכה להעריך אותך בגלל האופי ש'ך לא בגלל מה שאתה לומד או איך אתה נראה או שבגלל שיש לך איבזה שחורה עם אור כחול שדורס חתולות.

זה ישמע מתנשא אגב לספר מה הידע שלך לדעתי... תהיה צנוע

לא הייתי פוסלת אם לא, אבל בהחלט יתרון.
אני אוהבת לקרוא (כשיש זמן ופנאי) ואין ספק שזה מעשיר את עולם התוכן והידע.
אני יכולה לספר לך שאצלנו בקשר זה תחביב משותף של שנינו ואנחנו יכולים לדבר מדי פעם על הספרים שאנחנו קוראים וכ'ו

לדעתי אתה לגמרי יכול לספר, זה מעניין ולא כ"כ שגרתי להיות מורה לשחמט ;)
אם אתה אחד שקורא ספרים, ומורה למתמטיקה ושחמט - אני מניחה שתחפש בחורה אינטלקטואלית עם ראש על הכתפיים.
ולכן בעיניי לגמרי תספר. אם היא לא תרצה- אז סימן שהיא לא בשבילך ;)
זה לא משהו מגונה או מוזר מדי. הפוך, בעיניי זה ממש מגניב.

זה עוד פרט מהחיים שלך, תחום ענין
זה לגיטימי..

זה בחור שעושה מה שמעניין אותו ומושך אותו

 

זה הכי חשוב. בנות צריכות בנים עם בטחון במה שהם עושים.

כל השאר - זה לא באמת מעניין מישהי..

ולשאלתך, בטח שאני שלם עם זה...

ברור שמעניין אותי ומשנה לי הדברים שהוא עושה
אם הוא ירצח אבל יהיה שלם עם זה
בטח שזה יפריע לי 😅

אני כן מסכימה שחשוב ביטחון מסויים, גם (ואולי במיוחד!) אם הוא עושה דברים לא שגרתיים כביכול.
למשל אם הוא מאוד אוהב לאפות
אבל נורא מתבייש בזה
זה כן יכול קצת להוריד באיזשהו מקום
אבל אם הוא מלא ביטחון בזה, ומביא עוגיות בדייטים ולא מתבייש
אז זה הופך למעלה רצינית

התכוונתי לתחביבים, עיסוקים נייטרלים כאלה...

 

מה זה משנה אם אתה אוהב לקרוא או לא, ואיזה נושא? לא רואה בזה יתרון או חיסרון, פשוט פיתוח תחביב...

 

 

אם אדם אוהב ספורט/מוזיקה/להחכים לא אומר משהו על האופי?

יש אנשים שונים מאוד עם הרבה תחביבים משותפים.
אז אין לנו את היכולת לדעת בדיוק מה זה אומר על האדם. לפחות לא לפני שאנחנו מכירים אותו מספיק טוב

לא רואה בכך פסול או משהו שדורש הסתר,
להפך!
בעיני זה מוסיף...

בהצלחה.

מה משנה אם אנחנו אוהבות את זה או לא?
כל אחד והתחביבים שלו
אגב, מורה פרטי זה הכנסה מצוינת, אתה לא אמור להתבייש בה

רציתי לדעת מתי לספר, ומה לצפות. ואם היא תאהב או לא תאהב, לדעת עד כמה זה נפוץ או לא...

ש-שמח ושלם (סהכ) עם מי שהוא!!!
באמת שאם זה הבסיס ההמשך יהיה הרבה יותר טוב ושמח בעז"ה.
יכולה לומר שאני אישית מעריכה מאד בחור חכם וזה מאד משמח אותי. חברה שלי? ממש לא בטוח.. זה אופי ואישיות..
ממש ממליצה לא להסתיר בכלל את מי שאתה זה לא נכון ולא בריא. מה שכן אתה יכול לחיות להראות לספר את זה בצורה הדרגתית ובריאה.
הרבה בהצלחה!

זה מקסים שיש לך ידע ואתה אוהב ידע, זה בטח ישמח בחורה שמעריכה את זה.
אם כי יש אנשים עם הרבה ידע ולאו דווקא מספרים..
אז העיקר שאתה עושה מה שאתה אוהב.

אגב - אני תולעת ספרים, רק של ספרי פסיכולוגיה.
ובעלי בערך קרא רק את סדרת הארי פוטר בחייו.. 
זה לא מפריע לזוגיות שלנו בינתיים

את הצד האינטלקטואלי (שחמט, ספרים...)

לספר לפני שנפגשים/דייט ראשון או קצת אחרי?

כשזה זורם בשיחה, או כשאין לך משהו אחר לספר.

זה לא נושא רגיש שמחפשים את התזמון המדויק לספר אותו.

כשכל אחד מספר תחביבים או דברים שהוא אוהב לעשות בשעות הפנאי...

זה לא משהו שצריך להסתיר ומצד שני גם לא משהו שצריך להודיע לפני שנפגשים (אלא אם כן זה מבחינתך משהו ככ דרמטי שמעצב את חייך)

בעלי ואני בילינו שעות רבות בשיחה על ספרים ונהננו מכל רגע.

נשמה יקרה אם צריך נותנים לכאב מקום
וקמים לאט לאט
צדיקה יהיה בסדר!!
זה לא סתם סיסמא ככה זה בסוף

כדי להיות אחרי כאב,

צריך להרגיש אותו.

כמה שיותר. עד הסוף.

הרגשות שלנו הן צינור פתוח,

כדי לעבור רגש, צריך להרגיש אותו

ולתת לו לעבור בצינור.

ואז - הוא משתחרר.

תבכי, תרגישי, תגעי בו

תרגישי את כל הפרטים של הכאבים, העלבונות והתיסכולים 

את האכזבות, חוסר האונים היאוש

או כל מה שמגיע שם.

ואחרי שאת מרגישה עד העצם

תגידי לרגש הזה - אני מרימה את המחסום של החניון

צא לדרך וניפרד 

 

זה קשה, כואב

כנראה שתבכי

וייקח זמן להרגיש את השחרור.

 

אם את אמיצה ומוכנה לתת לעצמך זמן להרגיש ולכאוב

לאט לאט הכאב ישתחרר בע"ה

ותגיעי לנחת, שחרור, פתיחות.

 

 

כשאנחנו לא מוכנות להרגיש עד הסוף

אבל הרגשות נמצאים בנו

הם נתקעים בתוך הצינור.

וממשיכים להכאיב ולהכאיב.

 

יש לי אם את רוצה גם תהליך פרידה מסודר

שאי עושה עם מתאמנות

בדמיון מודרך.

את יכולה לפנות בוואטסאפ

ואקליט לך הסברים אם תצטרכי.

 

ה' ישלח לך נחמה, שמחה

ותזכי לבניין ביתך

בקרוב.

וזה פשוט עובד

יותר מהרגיל, ונוגע יותר אישית..
והלב באמת נשבר. ולתת לו להשבר
ומתישהו, יגיע גם זמן להירפא

מאמין לך בכל לבי שאת כבר רוצה להיות אחרי,
אין לי תרופת פלא לשם כך, לא בטוח שבאמת ישנה כזו..
ישנם דברים, תהליכים, שאנחנו כנראה פשוט צריכים לעבור..
שה' ישמח אותך ואת כולנו במהרה, בבניין הבית הפרטי והכללי של כולנו

באמת היום חשבתי על התחושות האלה..
משהו שקושר כזה את תשעה באב ויום כיפור
התחושת רווחה מסויימת בסוף.

אבל יש איזה הבדל.
האמת שבמוצאי יום כיפור התחושה היא שאנחנו נקיים ואז באמת אפשר לגשת ישר לשמחה של סוכות ולבנות סוכה.
אבל במוצאי תשעה באב- התחושה היא שאין מקדש עדיין, אנחנו לא במצב הכי טוב שלנו, אבל צריך לחזור לחיים, לבנות, לחיות, להמשיך לקדם את הגאולה.

וגם קצת לשמוח. כי בתשעה באב נולד המשיח ועתיד להבנות בית המקדש

 

שתזכי בקרוב ממש להוסיף ולבנות בכל תחום שליבך מייחל 

 

מרגישה כך אבל יש הבדל בין ףבשני הצומות הם הן שונות כי ביום כיפור יש תחושה של היטהרות שמחה וזה גם מורת הצום ובתשעה באב אין את התחשת ההקלה וברור ולא שמחה אם עלא נבנה הבית המקדש ומטרת הצום היא על חורבן הבית.
ובקשר לצער הפרטי ביום כיפור זו תחושה של התחלת שנה חדשה ותקוות לעתיד טוב ולשמחה פרטית. ובטשעה באב זה כמעט סוף השנה עם כל התקוות שנכזבו וץ+הצער הכללי של עם ישראל שלא זכינו לגאולה ולבית המקדש.
וגם בשנים האחרונות לא כל כך מצליחה להזדהות עם צער חורבן הבית אולי כי הצער שלי ושל הסובבים אותי והשנה בגלל הקורנה גם של כל עם ישראל יותר נוכח ומורגש. לעומת צער ענק של כלל ישראל אבל שקרה לפני 2000 שנה. נכון כל צער היום יש בו מצער החורבן אבל עדיין קשה לי להתאבל על חסרון בית המקדש.
שמחה בשבילך שיש לך עדיין תקווה לא מובן מאליו בכלל.
שנזכה גאולה כללית בע"ה בקרוב !!
בשורות טובות ושמחות לכולם !

אבל אף גיל לא נחשב "עוף שונה בשוק"... מלא רווקות יוצאות גם עם יותר מבוגר מ28

אפשר לשלוח לך את השם שלי לתפילה?

 

ויוזמה מהממת!!!!

 

לפעמים הם לא נותנים להתקרב בתשעה באב. שנה שעברה בוודאות

כל הכבוד לך מרגשת

חוק מרפי הידוע.. ברגע ששלחתי את ההודעה מסתבר שהקישור דווקא כן עבד...

כביני''ש,
היא לגשת ישר ולענין.
להתעניין בנעימות, לקבוע דייט ולא להרחיב מעבר.
הרעיון לצמצם כמה שיותר את פרק הזמן מההחלטה להיפגש עד הפגישה עצמה

 

נימוסית - אפשר ורצוי להתעניין בקצרה

ולקבוע פגישה. 

 

לקבוע זמן ומקום לפגישה

ו..תסלחו לי אם זה לא הכי רגיש, סבבה?
באמת התכוונתי לכתוב לעצמי. ועל הדרך לשתף
זו זוית ראיה שלא חייבים לקחת ומותר לחלוק כמובן

גמרא כתובות נ''א.-
"הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד רב הונא ורב חסדא חד אמר זה הלומד תורה ומלמדה"

וברש''י שם:
"הון ועושר בביתו - שאין הממון כלה ואעפ"כ צדקתו עומדת לעד
זה הלומד תורה ומלמדה - מתקיימת בו הרי הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד על שטרח ללמד לתלמידים"

זה מיוחד מאוד. אני נותן אבל זה לגמרי נשאר אצלי!
וכמו כשאדם מלמד תורה לאחרים- זה משביח אפילו את הלימוד שלו עצמו! הוא לומד יותר טוב. הנתינה עצמה היא חשובה ללב, כמו שלהפעיל את המנוע של הרכב זה טוב למנוע! הוא לא מתנוון ככה


אני חושב שזה מתחבר גם לסוכה מ''ט:
(שמדובר במפורש על ההיבט של החסד)-

"וא"ר אלעזר מאי דכתיב (משלי לא, כו) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד"

 

 

I see what you did there...

א. אין חובה שתתענייני בכל מה שהוא אומר. את יכולה גם לרמוז לו בעדינות שנושא מסוים לא מאוד מרתק אותך...
הרבה זוגות נשואים ''נאלצים'' לשמוע דברים שלא מעניינים אותם (למשל אני צריך לשמו מי אמרה מה בעבודה של אשתי, ואני בהחלט יכול לחיות גם בלי המידע הזה, אולם חשוב לי לאפשר לאשתי לעשות וינטלציה רגשית), זה המצב הנורמלי והרגיל.

ב. אל תתייחסי לסביבה, הם יכולים לקפוץ. יכול להיות שיש לך חברות עם בעל מהמם חיצונית אבל דפוק מבפנים, אין סיבה לקנא בהן. המראה הטוב עובר די מהר, במיוחד אצל גברים (שלום כרס, להתראות שיער), אבל האופי נשאר לכל החיים.

ג. נשמע שאת עצמך לא שלמה עם הבחירה לחיות איתו. את בסדר איתו, הוא סבבה לך, אבל לא יותר מזה.
יכול להיות שבגלל זה את מנסה לתרץ לעצמך שזאת הסביבה שמפחידה אותך, בעוד האמת היא שאת עצמך פשוט לא רוצה?

ד. אם טוב לך אתו באופן כללי, אבל את עדיין לא מרגישה שזה זה, אין לחץ. את יכולה להמשיך לצאת כמה זמן שמתאים לך (ולו), ולבחון את הדברים בקצב שלך.

וגם אחרי נישואין זה לא אמור לשעמם.
רק שזה כבר עניין של למידה, איך לצאת מעצמנו ולהתבונן בעולמו של השני בסקרנות- עבודה שעושים רק אם נשואים!
יש כאן בכלל בפורום המון בלבול בין לצאת לדייט ולהחליט אם זה מתאים, לבין לתחזק קשר נישואין.

_____
מוסיפה משלי בלי קשר לתגובתך.

לא מתחתנים עם מישהו שמתכוונים לשנות את המראה שלו. אלא אם כן זה ברמת ה"חולצות לא מחמיאות לו" או משהו שהוא ממש ממש בקטנה. ושאלה של מודעות בסיסית ותו לא.
אם זה קשור לסידור הזקן-כדאי לוודא שזה דבר שהוא מוכן לעשות. לא מעט בחורים מתייחסים בכובד ראש לנושא הזה.

אני אחזור על חמשת הדברים שצריכים להיות בקשר כדי להתחתן:

א. מידות טובות/ יכולת של שותפות (נמדד בבנ"א לחברו של המדויט/ת)
ב. ערכים והשקפות משותפות
ג. תקשורת מצוינת (הרגשה שמדברים על אותו גל)
ד. מציאת חן ומשיכה (לא צריך להיות יפה בעיני אחרים! המדד הוא רק את! שתשמחי לקום לידו בבוקר ולראות אותו)
ה. שמחת הלב! (תחושה של שמחה לפגוש אותו. הרגשה שהגעתי למקום הנכון)

בעיני זה קריטי חמישתם.
וכן. אני יודעת שיש שיחלקו עליי..

לגיטימי מאוד להשתעמם מסיפורים של אדם אחר. החיים הם לא תוכנית טלוויזיה, על רובנו עוברים ימים משעממים רבים, אנחנו מתעניינים בדברים שישעממו אנשים אחרים, וזה לגמרי לגמרי בסדר!

 

אני לא הייתי פוסל דייט רק בגלל זה (כמובן - הכל גם שאלה של כמות ואיכות. אם בכל פעם שהוא פותח את הפה אני רק מחכה שיסגור אותו מחדש, זה בעייתי. אבל אם הבנאדם מעניין אותי בגדול, רק שלפעמים הוא מספר על התואר ה*מאוד* מעניין שהוא עושה בהיסטוריה של מחוז קוצ'ין בהודו, אז זה לא נורא בעייני).

אבל זה תלוי בהרגשה של הבחורה

או שכתבת על זה איפשהו במקום אחר ותוכלי להפנות אותי אליו

 

מה ההבדל בין תקשורת מצוינת ל'שמחת הלב'?

זה נשמע לי כ2 חלקים שממש מחוברים זה לזה. האם בכלל שייך שיהיה אחד בלי השני? ('שמחת הלב' בלי תקשורת ברורה ופתוחה ו"אותו ראש")

אם שמחת הלב לא מתקיימת לגמרי-
צריך לבחון בארבעת האחרים

בהחלט יש לתקשורת מקום גדול בלגרום לנו להרגיש שלווים. שהגענו הביתה.
גם דרכה אנחנו מתקשרים את הערכים המשותפים ואת המידות שלנו..
אז אתה אומר נכון- שמחת הלב זה המבחן שהכל תקין.

ציינת כמה דברים שאת חושבת עליהם -

 

א. שיחות בנושאים נמוכים פשוטים ולא עמוקים אישיים.

ב. שיחות לא מעניינות.

ג. כיף לך איתו.

ד. חוסר בטחון כלפי המראה

 

 

ולבסוף שאלתך - האם להמשיך לאור כל הנ"ל?

 

אתחיל מהסוף - תמיד אם יש סיכוי שיכול להיות סביר אז כדאי לנסות.

אמנם חלק הפואנטה של המפגשים זה ליצור תיאום בסיסי.

כדאי להמשיך רק לשפר את התיאום בכמה דברים -

 

לגבי א' וב' כדאי לרמוז או לדבר במפורש. הוא יעריך את זה.

אם אומרים בחיוך ותאקט - תמיד זה יעזור. לא לומר - "תעשה ככה, אל תעשה ככה" אלא "אני מרגישה שאני צריכה ככה וככה" ואז יוצאת שאת לא 'מאשימה' אותו אלא אומרת לו מה את צריכה.

לגבי ג' - זה הכי חשוב.

ד' - כשבנאדם בעצמו לא סגור על עצמו במשהו מסויים אז זה בא לידי ביטוי בכך שהוא חושש מהסביבה. אם אדם בטוח בעצמו אז הוא גם משדר לסביבה בטחון.

מראה זה משהו שיכול להשתנות היחס אליו אם נותנים לזה לזרום. אם כל הזמן תבחני את הנקודה אז תמיד זה יראה לך אותו דבר. אבל אם את זורמת אם זה ולא מטרידה את עצמך בזה זה אכן ממש לא מופרח שזה ישתנה לטובה.

 

 

עושים עוד פגישה

וטלפון עם שיחה בכיף

 

ועושים משהו שכיף לעצמך

מי אמר ששתיקות לפעמים זה דבר לא טוב? אולי היה יום יותר באסה? 

אני מבינה את הבאסה שעוברת במיוחד שהקשר זורם וטוב

לדעתי פעם אחת זה לא אומר כלום על הקשר

 

מה עושים? 

ממשיכים להניע את הקשר -

נפגשים שוב  

ומדברים בטלפון או כל אמצעי תקשורת אחר. 

 

תצליחי ! 

אמן!
כי זה שתיקות מוזרות ..
אין לי בעיה לשתוק, פשוט לפעמים זה כי פיכסה כזה😐

אפשר לתעל שתיקה למקומות מדהימים.. יצא לי וזה פשוט הקפיץ פגישות למקום מדהים.
צריך לא לפחד משתיקה.

סוג של דיברנו על הכל...
מה הלאה?
אבל זה פשוט סתם!!
זה עובר וממשיך להיות כיף!!

היו הרבה פגישות,
כל פגישה מלא שעות
דיברנו המון
וואי הלוואי!!
תודה

הייתה לי עם בחור פגישה (אחרי כמה פגישות טובות ומלאות) שגם הייתה כמו שאת מתארת, הרבה שתיקות ולא זורמת.
הבחור גם הרגיש כמוך ושיתף אותי באותו רגע, אני קצת לא ידעתי מה להגיב וחשבתי שאולי הוא חושב כמוך שזה לא מתאים וזה.
מפה לשם, סיימנו לדבר על זה ואחרי שתיקה של חצי דקה הוא שאל אם אני רוצה להתחתן איתו 😅

וואו מרשים!

אחרי שהוא סוג של התלונן שאני שותקת, בהרגשה שלי לפחות.

אבל זה הוכיח לי שהוא מבין שיש פה משהו יותר עמוק ושמשתיקות לא מתים

אגב, עד היום אנחנו יודעים גם לשתוק ביחד וזה בהחלט נחמד לפעמים. לא תמיד צריך למלא את החלל בדיבורים ולפעמים גם השתיקות נעימות.

אני זוכרת שפעם שמעתי שיעור על זוגיות והמרצה שם אמרה שאחד הפרמטרים לבדוק התאמה זה לראות אם אנחנו יודעים לשתוק ביחד בפגישות- אם מיד מחפשים צורך למלא את השתיקה או שנוח לנו גם לשתוק יחד.
זה דיי ליווה אותי בדייטים.

ולהודעת הפתיחה שלך-
לא הייתי לוקחת פגישה אחת כמדד לאיך הקשר שלנו
תני לו עוד הזדמנות, את גם יכולה בפגישה הבאה לשתף ברגשות שלך מהפגישה הקודמת
ובעז"ה מה שהכי טוב בשבילכם יקרה!

תחזרי לבשר טוב

שקלתי לשאול קודם אבל הייתי בשוק🙈

גם אני הייתי בשוק באותו רגע ולא עניתי לו מיד
השתתקתי בהפתעה ולקח לי זמן להבין שהוא רציני ושהשתיקות האלה לא באמת הפחידו אותו והוא סתם רק רצה לשתף אותי במחשבות שלו

עד כמה שזכור לי באותו רגע עניתי תשובה לא מחייבת והעברתי נושא. ובסוף הפגישה, כדי לא להתעלל בו ולהשאיר אותו באוויר, אמרתי לו שכן אבל שישאר ביננו בינתיים
פגישה אחכ סיפרנו לעולם

מרוב שזה היה לי מפתיע אני יודעת לומר איפה *בדיוק* הלכנו כשזה קרה

וואו, מקסים כל כך

הגיוני ממש שתזכרי הכל במקרה כזה.

(אמנם, לי דבר כזה לא יכול לעלות על הדעת כמתאים אבל כל זוג ומה שמתאים להם)

ולהסכים עד סוף הדייט כשזה כה מפתיע

שנינו ידענו שנתחתן (עוד לפני הפגישה הראשונה בסיבוב שני), פשוט עד לאותו רגע לא דיברנו על זה במפורש
זה לא שהתלבטתי ואחרי עוד כמה דקות של דייט החלטתי שכן

הרגעת אותי

האמת שאנחנו יודעים לשתוק וזה סבבה ממש ב"ה
אבל יש שתיקות ויש שתיקות..

איזה יפה זה

בחיים יש לנו זמנים מבאסים לבד או יחד, האם ניתן להפיק ממצבים כאלה הסתכלות על איך מגיבים כשקשה?
והאם ניתן ללמוד במקרים כאלה האם אנחנו יכולים להתבאס עם הצד השני?

דברו על זה ולפגישה הבאה תבואו עם רעיון למשהו כיף ועם אנרגיות טובות

נשמה~
קודם כל לא לדאוג(!!)

מזכיר לי שבתחילת הקשר עם ארוסי, אחרי חודש לערך שיצאנו הרגשתי שתקוע..
שלא זורם ושהפרפרים שהיו לפתע נעלמו,
שאין עוד דקה הוא חותך, כי אין, משהו תקוע שם.... ולא כיף
ונלחצי, כי הקשר הזה היה חשוב לי (הרגשתי שזה קשר משמעותי ולא סתם), והיה כל כך טוב ושמח וזורם בפגישה שלפני(!!) אז נבהלתי...

ואז נפגשנו שוב,
והלכנו לגלידה.. וצחקנו והזרימה והפרפרים חזרו
והרגשתי כל כך שמחה(!!)

ומאז ועד היום לא הרגשתי יותר אי זרימה ותקיעות (ברור שיש עליות ומורדות, כמו בכל קשר.. אך הכל זורם ונעים ושמח)

אז המלצה שלי לא להבהל~ זה קורה.
וכמו שאמרו כאן רבים וטובים לפני, פגישה אחת זה לא מדד לכלום.

(דרך אגב ארוס שלי טוען שהוא לא הרגיש כלל תקיעות ואי זרימה,
משמע זה היה נטו אני ודמיונותי המופרכים.)

בהצלחה נשמה!
ואני כאן ממש לכל עניין, בפרטי