פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 394)

כל מיני דברים

ובאמת לא יכולה להיפגש.
אבל התכוונתי יותר ממקום של ''הקשר הזה לא ברור, איזה כייף שיש קורונה שתגרום להחליט מה עושים איתו"

יותר מדי זמן לחשוב ולהתלבט

אישית, לקשר לא ברור הייתי הולך על קורונה הבירה. שניים שלושה ארגזים

ואתה שואל את עצמך- מה הקשר?! (:

זו פעולת הסחה. לעתים, מרוב שהחיים שלך ברורים, הכל תקוע. 

הרפו ודעו. וסעו. ותהנו.

וזה עובר לרב אחרי שמתרגלים לאדם החדש שמולך.

אני לא מרגישה שהוא נבוך ממני אבל יתכן שאת צודקת.

אבל אם את מרגישה שזה משהו חריג תבדקי יותר לעומק...

החח, זאת הבעיה.

זה היה הקונספט של התגובה..
אני לא מפגר

בגיל 23 זה עוד רלוונטי לשאול באיזו ישיבה היית, אבל בחור בן 28 למשל שכבר סיים תואר ראשון... פחות.
במקרה שלו, הרבה יותר רלוונטי מה שהוא עושה וחושב היום, ולא איזו בחירה הוא עשה לפני 10 שנים.

שיותר מעיד על בנאדם לאן הוא לוקח את חייו אחרי הישיבה מאשר באיזה ישיבה או מסלול הוא בחר ללמוד
לענד..

אנשים משתנים...
ולעיתים המוסד שהבחור למד בו בעבר לא מצייג אותו כיום,וגם לא בכללי אפילו בזמנו. אני יכולה להגיד על עצמי שאני לא מייצגת את המוסד שלי עם כל ההערכה ואהבה שלי אליו,כי אני די חריגה שם אם אפשר להגיד את זה ככה.ככה שבאמת כואב לי לשמוע שפוסלים על מוסד תיכוני (לא קשור אליך..)ושהוא בעל משקל כה גדול,כי זה באמת לא מייצג תמיד.

אחרי זה כבר לא רלוונטי

יצא לי לנסות לשדך זוג לאחרונה בני 21 ככה ואפילו לא שאלו על מוסד תיכוני בבירור...

ברור שמבחינה דתית,אז מאיזה עוד בחינה אפשר?חחח
לא עכשיו חריגה במובן מוזר,אלא נחשבת יותר דוסית מרוב האולפנה(השתמשתי במילה נחשבת כי אף אחד לא יודע מי ומה) דווקא הכי מעריכים את זה בעולם,וזה מאוד כיף.

וכיף לשמוע שלא שואלים על מוסד,כי זה מאוד סטיגמתי העניין הזה.

היי
אז קיבלתי הצעה מחברה מהשכונה על בחור מסוים.
עשיתי קצת חיפוש וגיליתי שהוא מסתכל על תמונות של נשים בפייסבוק, בודק את אורך השרוול שלהן, בוחן היטב מה הן מכסות וכמה הבד נצמד.
זה ערער את מה שחשבתי על מצבו הדתי של הבחור...

אין כאן ביקורת כלפיך, רק חשוב לשים לב שלא תמיד אפשר לשפוט אנשים לפי מעשה אחד, תמונה אחת, דייט אחד וכו'.


נ.ב.
אני עם חולצה בהירה היום, בבקשה לא לזרוק עגבניות.

נשמע לי סתם חבל לעשות מזה עניין.

נשמע לי יותר אמין להקשיב למה ששמעת (אם אתה סומך על מי ששמעת ממנו) מאשר לפרשנות שלך לגבי מה שראית.

יש הרבה שיגידו "היא מאד צנועה ויראת שמים" לפי הסטנדרטים שלהם. אז תגיד מה הסטנדרטים שלך, ותבדקו שאתם מאופסים

לפעמים יש כמה אנשים עם אותו שם

אם אתה מוכן לחיות בצמצום, לה יש יותר כסף להוציא על שמלה חדשה לכבוד שבת ראש חודש.

 

רמת החיים שאתה מוכן לחיות בה לא צריכה להכריח אותה לחיות באותה רמת חיים.

 

אם השאלה שלך לא קשורה לרמת החיים שלך אלא באופן כללי - הרי שאלו את זה הרבה. אתה פשוט במצב *טוב יותר* כי בשביל עצמך אתה לא צריך להוציא.

לרןב אישה שבוחרת בחיי אברכות יודעת שהם כוללים צמצום מסויים ביחס לרמת החיים הכללית, בטח שבשנים הראשונות.

עקרונית רוב הזוגות הצעירים חיים ברמת חיים נמוכה יותר מזו שהייתה בבית הוריהם. זוג סטודנטים שמשלם שכ"ל [גם אם ההורים עוזרים במימון התואר] יצטמצם. והסיכוי שהתפריט שלהם יכלול גבנ"צ או בשר משובח לא גדול יותר מהסיכוי של משפחת אברך.

 

מכירה בנות שאמנם לא יקנו בגדים יד 2 אבל בשמחה יקחו מחברות/משפחה... שקונות בגדי שבת/חג לפני הרגלים ובהרגלי הצריכה שלהן לא קרובות לבזבזנות (אולי לא ביחס לבנים עם 2 זוגות מכנסיים וחמש חולצות..) הן תבחרנה בתזונה בריאה קצת יותר מלחם וחמאה אבל לא ישתגעו יותר מדיי (ממש בולט בדירות שירות.. יש את הבנות שיורדות לעיר כל יומיים ואת אלה שיזמינו פיצה כל ר"ח שלישי..)

 

לענ"ד ההצעה שלך שתחיה "על כמה שפחות כסף" לא כ"כ מתאימה.. נשמע כאילו "חיים ליד" ולא יחד. 

חושבת שכמו שהתורה שהאיש לומד היא של שני בני הזוג (לא סותר התפתחות רוחנית אישית של האישה כמובן..) כך גם המשכורת שהאישה מכניסה היא של שניהם. 

כמו תמיד המפתח הוא הידברות ,כדאי לברר את היחס לרמת החיים בדייטים מתקדמים (מאמינה שעד אז קולטים צורה כללית פחות או יותר אבל כדאי לעשות תיאום ציפיות..)

 

לא מתאים לכולם אבל יודעת על זוג שכשהתחתנו ידע שאשתו מגיעה מבית קצת יותר בורגני והחליטו יחד שהיא תהיה אחראית על הכסף.. לאור הבנתה את המצב הכלכלי שלהם היא החליטה כמה מתאים שיוציאו על מותרות.

כשאתה חי לעצמך בלבד, אתה באמת יכול לחיות מסכום מאוד מאוד נמוך. ב-300 ש"ח בשבוע אתה יכול לקנות לעצמך אוכל טעים ומשביע, נסיעות בתחבורה ציבורית, חשבון סלולר וכו', ואפילו ישארו לך כמה שקלים לחיסכון.

 

לעומת זאת, כשאתה נשוי אתה צריך לחשוב גם על שכר דירה/משכנתא (כמה אלפי שקלים, תלוי באיכות הדירה ובמיקומה), ארנונה (כמה מאות ש"ח לחודש), חשמל, מים, ארוחות גדולות יותר (במיוחד בשבתות), ועוד כל מיני הוצאות שאי אפשר להימנע מהן.

 

אחרי שמגיעים הילדים - החגיגה רק גדלה. לפחות 1,000 ש"ח למעון אם זה מעון תמ"ת ועד אלפי שקלים למעון פרטי, עוד אוכל, בגדים, לפעמים אחרי שמגיעים הילדים כבר נהיה סיוט לנסוע בתחבורה ציבורית אז קונים רכב... כשהילד גדל אז צריך להוסיף גם חוגים, צהרון... לכל זה צריך להוסיף גם הוצאות לא צפויות (למשל תרופות או טיפולים רפואיים שחייבים לעשות). בקיצור - בור בלי תחתית. 

 

כשאתה כותב "אין לי בעיה לחיות בצמצום", אתה מתכוון שהילד שלך יהיה היחיד בגן שלא הולך לאף חוג אחר הצהריים? שאם חלילה אתה או אשתך תצטרכו טיפול שיניים יקר, אתם תדחו את זה לעוד 10 שנים ובזמן הזה תסבלו? אתה מבין, זה הרבה הרבה מעבר ל"בגדים יד 2". ברגע שיש לך ילדים, אתה האחראי לדאוג לכל מחסורם.

 

אני לא בא להגיד שאי אפשר לחיות בצמצום ולהיות מאושר. אנחנו חיינו במשך שנתיים ממשכורת משותפת של 3,000 ש"ח, וברוב הזמן גם היה לנו ילד קטן. זה קשה מאוד אבל אפשרי (האמת היא שגם קיבלנו הרבה עזרה מההורים). למרות שאז לא התלוננו אפילו פעם אחת, היום אני לא מסוגל בשום פנים ואופן לחזור לרמת החיים הזאת (בעיקר לקטע של תחבורה ציבורית ותזונה מאוד מאוד בסיסית). 

 

אני כן רוצה שתבין שכסף זו לא מילה גסה, והצרכים הכלכליים של זוג שונים מהצרכים של רווק, והצרכים הכלכליים כשיש ילדים הם תובעניים הרבה יותר.

בקשר לילד - כן, לדעתי זה בסדר שהוא יהיה היחיד בגן שלא הולך לאף חוג. שמע, אני גדלתי להורים במצב כלכלי אחלה בלי הרבה אחים. איזה חוגים שרציתי. חופשה פעם-פעמיים כל שנה, 2 מכוניות, בית די גדול. והאמת? זה לא עשה את הילדות שלי מאושרת יותר. אני חושב שלילד החרדי הממוצע, שמשחק כל היום בחוץ בלי חוגים וכו' הייתה ילדות הרבה יותר כיפית ממני (ופגשתי לא מעט חברה שגדלו במצב כלכלי לא טוב והייתה להם ילדות שמחה). בני דודים שלי, שאביהם ר"מ בישיבה באזור יקר ואמם מורה, ישנו 3 ילדים על 2 מיטות. והאמת? הילדות שלהם הייתה סבבה לגמרי.

מה שחשוב בילדות זה לא הדברים החיצוניים.

ודאי שכסף זו לא מילה גסה, אני לא מתנגד עקרונית לרצון לרמת חיים טובה למי שזה חשוב לו. לי פשוט זה לא ככ קריטי.

הוצאות בלתי צפויות (טיפול שיניים אנאעארף) נכון שזו בעיה. אני אגב באמת שומר על בריאות שיניים טובה בין השאר כי זה עסק יקר נורא...

א. כמובן שהבאתי רק אנקדוטות, כדי להדגים את זה שחיי משפחה הם חיים יקרים. גם אם אתה לא מתחבר לדוגמאות שכתבתי, עדיין יש הוצאות נוספות על ילדים.

 

ב. אני לא אומר שצריך לתת לילד כל דבר, רק בגלל שיש את זה לכל החברים שלו. 

 

ג. עם זאת, חוגים הם לא רק דרך להעביר שעה בכיף, אלא הם תורמים המון להתפתחות של הילד (חוגי ספורט למיניהם תורמים לבריאות בכלל ולכושר בפרט, מחזקים את הביטחון העצמי, משפרים את היציבה, את יכולת הריכוז, תורמים לכישורים החברתיים ועוד ועוד).

הילד שלי נמצא בשחייה טיפולית, בהמלצת רופא התפתחות שמלווה אותנו, בגלל כל מיני קשיים שיש לו. קשה להסביר במילים כמה החוג הזה תורם לו ומפתח אותו.

 

ד. אני לא אומר שחובה לרשום לחוג. שום דבר הוא לא חובה. אבל ילד ששומע "לא" ועוד "לא", שוב ושוב ושוב, והוא רואה איך כל החברים שלו מקבלים - יכול לפתח בעיות מאוד קשות, שילוו אותו במשך עשורים, גם בתור אדם מבוגר. 

 

ה. כאדם שחי בבית מבוסס מאוד, אין לך שום יכולת לכתוב "זה לא עשה את הילדות שלי מאושרת יותר". אתה לא מכיר את עצמך בלי חוגים ובלי טיולים, אתה לא מכיר את עצמך צריך לבחור באיזה יום השבוע מתחשק לך לאכול בשר, אתה לא מכיר את ההורים שלך מתלבטים אם לקנות את התרופה הזאת או שחבל על הכסף כי בסוף הגוף מבריא את עצמו. אני מניח שאם תשאל ילדים בבתים עניים, האם תוספת שכר להורים שלהם הייתה עוזרת להם להיות מאושרים יותר, רובם המוחלט יענה לך שכן.

 

איך סעיפים ב' ו-ד' מסתדרים זה עם זה? כמו בכל דבר בחיים, איזון. לא צריך לתת לילד כל דבר שהוא מבקש, וגם לא למנוע ממנו כל דבר.

 

 

בסופו של דבר, אני חוזר על מה שכתבתי קודם:

אין כל רע ברמת חיים נמוכה, ובאמת אפשר להיות מאושר גם עם משכורת נמוכה מאוד.

 

רק רציתי שתדע שני דברים:

א. גם בשביל רמת חיים נמוכה צריך הכנסה סבירה, והסכום שממנו אתה יכול לחיות היום לא יספיק לך בשביל לכלכל משפחה שלמה.

ב. רמת חיים נמוכה של משפחה פירושה לוותר על הרבה מאוד דברים, בגדים זה החלק הקל.

 

הסכום שאני חי ממנו היום לא יספיק, ברור שיש הוצאות על ילדים וכו' וזה הרבה ... אבל בסדר, מדובר על קצת יותר (אברכות+קצת עבודת צד נניח+משכורת הוראה נניח של האשה).

אני חושב שהילד ששומע "לא" ושוב "לא" זה יקרה בעיקר במקומות שהוא חי בהפרש גדול מרמת החיים של הסביבה שלו. ילד חרדי לא רואה את עצמו "עני" ביחס לחבריו כי כולם כמוהו. בני דודיי החרדלניקים גדלו עם חברים שרובם כמוהם פלוס מינוס (או שלפחות הרבה כמוהם) ולכן לא היו להם ציפיות מיוחדות. 

איך אני אומר את זה למרות שגדלתי במשפחה מבוססת? קודם כל כי שוב, יש לי אנשים אחרים להשוואה. ושנית, כשאני מסתכל על הזכרונות הטובים שלי אחורה והדברים שבגללם אני כמו שאני היום - רובם לא היו דברים שקשורים לכסף. יותר קשורים ליחס מההורים, לחברים. אבא שלי חוזר כל יום מהעבודה כשכבר חושך, לומד דף יומי, מעביר את שיעור הדף היומי, ערבית ואז מתפנה לעיסוקיו בסביבות 22:00 במקרה הטוב. ואני זוכר מהילדות את הפעמים שאבא שלי מצא זמן לשחק איתי יותר טוב מכל חוג.

הכל שאלה של ציפיות. הילדים השמחים ביותר שפגשתי היו ילדים למשפחה ענייה להחריד בעמונה (כשהייתה קיימת), שלא אכלה בשר במשך 15 שנה. כנראה תרופות הם קנו כשצריך, אבל נכון חסכו בהרבה דברים. הכל שאלה של ציפיות.

אז השאלה מה אני מונע ממנו ומה אני נותן לו. אני לא מונע ממנו "הכל". אבל אם הציפיות שלו לא גבוהות מלכתחילה הוא יידע להנות ממה שאני יכול להציע לו. כשההורים שלי היו ילדים, קולנוע/מסעדה היה דבר שעושים פעם בשנה. ואיך הם היו בהיי כשהפעם הזו הגיעה! הדברים האחרים, הקטנים יותר שעשו להם טוב במהלך השנה זה דברים כמו מסטיקים או לנצח במשחק קופסא.

שאני ממש ממש מבין אותך
ואני אישית איכשהוא יצא לי לחוות גם את הצד הזה וגם את הצד הזה.. ו.. אתה צודק!

זו נראה לי תפיסה טובה וגישה טובה לחיים ואני באמת חושב שאם המסקנה שלך זה להיות יותר עם הילדים שלך מאשר הן איתך זה מדהים!

(נקודה קטנה לסיוג, אחרי הכל, כן כדאי איזה חוסן כלכלי שיהיה לך.. ילד רואה 90% מהדברים החינוך או פשוט ש"זה המצב" אנחנו בתור המבוגרים יודעים שהרבה פעמים זה לא נכון.. וזה יותר מזה.. וזה יכול להשפיע גם על לחץ ברמה הנפשית אם אתה יודע שאתה בקושי סוגר כל חודש ואין מה לצמצם כי אתה חי ברמה הכי נמוכה בערך.. וגם כיתות משבר כללי כמו עכשיו בקורונה, או סתם 1001 סיבות נגיד רפואי כלשהו {לא חייב להיות שיניים} כדאי עד כדי צריך שיהיה לך "גב" לעצמך)

וגם לך תדע אם כשהם גדלו הם ירגישו חסכים. אולי כן.
לא אומרת שצריך להתפרע
אבל כן לפתוח פתח לפרנסה

אבל אם אני במצב שיש לי את המינימום ההכרחי כל החיים - כולל בלתמים - אני שמח. מצידי להגיע לקבר עם 0 שקל עגול. לא מינוס, לא פלוס. 0.

מכאן זה סוג של אנשים. יש אנשים שלא יכולים להיות שמחים ברמת חיים נמוכה, אז שבאמת יפעלו להעלות אותה. אני לא רואה בזה פסול. לא אישית זה לא מפריע ואם ילדיי יהיו ילדים שמחים ואני לא אהיה בחובות בשום שלב בחיים אז אני סבבה.

אבל אמירה כזו היא פשוט חוסר הבנה של איך הדברים עובדים...
"להגיע לקבר" עם 0 שח עגול, זה אומר שחישוב ההוצאות והכנסות שלך כל כך טרחני, כל כך מביא לחץ ומתי כל רגע, חישובים כל היום, לחיות על השקל
זה או שאתה אומר כאילו "הכל ה' " והולך לישון לא אכפת לך.. או שהמצב על הפנים..

כלכלה בסיסית לא עובדת ככה.

גם אם אתה במאזן של לדוגמה מכניס כל חודש 5000 מוציא 5000 אין מצב שאתה מסיים את החודש ב0 ומשם מקבל 5000 חדשים.

המצב צריך להיות
סוף חודש: 2000 תחילת חודש 7000 סוף חודש 2000
עדיין הוצאת 5000 אבל אתה לא על הקרניים
(אגב, עדיף אפילו 10,000- 15,000- 10,000)
זה חוסר אחריות לחיות על השקל
אם קורה לך משהו.. אין לך מאיפה..
חריגה הכי קטנה של 500 שקל כי הילד שבק משהו בבית ספר ואתה כבר מתחיל סאגה של מינוסים..

וזה ממש לא סותר חיים צנועים בסכום הכנסה קטן (כפי שהוסבר)

אמרתי 0 בסוף החיים. לכן אמרתי בפירוש כולל בלתמים. כלומר לא באתי לעשות פה חישוב מדוייק והכוונה שתמיד יהיה לי טיפה מרווח בשביל בלתמים וברור שלגמור כל חודש כל החיים ב0 זה לא אחראי. התכוונתי בכללי, להביע את הרעיון. גם אם אני אגמור עם 500 שקל זה בסדר.

לא לכל ילד עני הייתה ילדות טובה,וגם לצד השני-לא לכל ילד עשיר הייתה ילדות שמחה.
חד משמעית עניין של שמחה לא תלוי בכסף,אבל כסף=נוחות.
ובעיני אם 3 ילדים ישנים על 2 מיטות זה הגזמה.
לא כי לא נוח להם,כי זה דבר בסיסי שלכל ילד יהיה מיטה.
אני מסכימה שללכת למסעדה כל חודש איזה פעמיים זה אולי יחסית הרבה,אבל יש כאלה שזה מה שעושה להם טוב ומשחרר אותם,וזה הופך להם את הילדות לשמחה.
יחס של הורים וחום ואהבה כל ילד צריך,בן עשיר,בן עני,אבל ברור שיש דברים שכל ילד עני היה שמח לקבל וזה היה יכול להפוך לו את הילדות לדבר יותר חוויתי וכיף.
לא אומרת כל חודש מסעדה,או שלוש פעמים בשנה לצאת לחופשים(למרות שכיום,זה הנורמל) ,אבל יש דברים מינימלים פלוס שילד צריך לקבל,מעבר למיטה.
גם ילדים של אברכים הם לא צריכים להיות מסכנים,והם לא אמורים לסבול מרמה כלכלית שנובעת מזה אפילו אם להורים שלהם סבבה עם זה. אני כן בעד לצמצם הוצאות ולהוריד מהמותרות,אבל לא לחסוך על חשבון הילד.
יש לי משפחה שהם שמונה ילדים בבית של שלושה חדרים(כולל סלון)!!נראה לכם תקין?הבן הבכור שם בגיל ההתבגרות והוא פשוט לא בבית,הוא לא מסוגל.
הם באים אלינו או לדודים אחרים ומרגישים בנופש,כאילו סופסוף הם רואים משו יותר מרווח,אני רואה בזה בעיה מאוד גדולה. גם זה לא שיש לנו איזה וילה עם בריכה,בית פשוט לגמרי,זה רק מראה על איזה חסכים הם גדלים.
ואפילו אם בעלי בעז"ה יהיה אברך,לא רוצה שזה יגרום לחסכים בילדות של הילדים שלי,כי בשבילי הם כל העולם,אז אני לא רוצה שזה ישפיע עליהם לרעה.

ברור שהדברים החיצוניים פחות חשובים, אבל צריך להתחשב בחברה שבה אתה חי.
ילדה בגן שבו כולן באות עם סנדלים חדשות ויפות בתחילת הקיץ, והיא עם סנדלים במצב סביר, אבל עברו שלוש ילדות לפניה- קשה לי להאמין שהיא לא תקנא או תרגיש מבואסת.
ובגן זה עוד בסדר.
ככל שהילדים גדלים, הם מודעים יותר לסביבה ולנורמות. לא שחייבים ליישר קו עם הנורמות, ממש לא, אבל גם א''א לגרום לילד להרגיש מסכן ועני.

מבחינת החיצוניות... אני תמיד הלכתי עם בגדים שמינימום עברו אלי מאח שלי במקרה הטוב (במקרה הרע עברו כמה ידיים) ולא היה אכפת לי למרות שגדלתי באזור די אמיד.

עד כמה היא תהיה מוכנה להתפשר.
לרוב בנות לא יתפשרו על הכל,יש דברים שחשובים להן,כמו לבוש וכו,הן לדוגמא (אולי יש חריגות...) לא יקנו בגדים ביד שניה.
ככה שאל תבנה שתקבל אישה שמסתפקת עד כדי כך במועט.
מה שכן,יש נשים לא בזבזניות,אלא יחסית שקולות וחסכניות. אז אולי הן יקנו מותגים אבל רק בסוף עונה וכו.
חד משמעית להתחתן עם אברך זה להתפשר,אבל אני חושבת שזה שווה את זה,וכמובן שבדר"כ ההורים גם עוזרים,במיוחד אם זה אידיאל מבחינתם שהבן שלהם יהיה אברך או שהבת שלהם תתחתן עם אברך.

אם אתה בעז"ה רוצה להיות אברך רוב הסיכויים שהבת זוג תהיה מודעת לצורך לחסוך בכסף.
וצריך פשוט לשבת ולעשות תיאום ציפיות, על מה מוציאים וכמה לפי הכנסות והוצאות.

בקיצור מדברים מדברים ומדברים, מה חשוב לה ומה חשוב לך.. ומוצאים בסוף מה הדרך הנכונה לכם.

שדיברו על ההרגשה של הילדים החברה וכל זה,

אז "שמעו נא רבותי דיינים מומחים, הריני מוסר מודעה בפניכם" ש

כל שנות ילדותי אבי היה אברך, ו-כן, גם כשסביבי הסתובבו חבר'ה עם כסף, ותמיד בגדים חדשים וכו', מעולם, אבל מעולם, לא הרגשתי בעיה עם זה מבחינה רגשית, ברור ש"לא הייתי מתנגד גם" ואולי גם קצת קינאתי, אבל לא מעבר לזה.. לא חשבתי שאני או המשפחה שלי פחות טובה בגלל שאנחנו לא מלי'אנים, ממש לא., לא הרגשתי מסכן, או ביש מזל, הפוך, רק למדתי שאני לא צריך להיות "כמו כולם" ואין שום צורך "ליישר קו עם הנורמות", אנחנו מי שאנחנו, וטוב לנו ככה, וזהו. 

ואדרבא, אם מסבירים לילד, בנעימות, שאנחנו בוחאים לחיות ככה, לא כי אנחנו "עניים" ו"מסכנים" אלא כי זכינו, ו"אבא שלנו לומד תורה" וכמה אשרינו שאנחנו מקריבים למען התורה וכו' וכו', זה כ"כ פועל לטוב, אין חינוך יותר מוצלח מדוגמה אישית.

כמובן, שאם קורה והילד כן חוזר יום אחד עצבני ומתלונן ש"לכולם יש ולי אין" אז יהיה לא חכם להגיד לו "זה כי אבא לומד תורה" כי זה רק יצור אנטגוניזם, אבל בזמנים מוצלחים ורגועים, לשוחח על זה, ולהסביר בנעימות, כמה חשוב לנו התורה, וכמה זכינו שאבא הוא מאלו שמקדישים את חייהם לתורה, וכו'.

וגם - כנ"ל - זה מועיל לחזק את תחושת האינדבדואל שנשחקה מאוד בדור הזה, יותר מ"לא יקרה כלום" אם ילד יבין (שוב - זבנעימות ובשעת הכושר) שהוא לא צריך להיות כמו כולם, הוא יכול להיות גאה במה שהוא, ולא להסחף עם הזרם.

זה לא העניין של 'לא להיות כמו כולם'.
זה עניין שיש דברים בסיסים שכל ילד צריך לקבל בלי קשר למצב הכלכלי. לדוג:מיטה לילד זה דבר בסיסי ביותר!(סורי שאני נתפסת על הדוגמא הזו שהיא הביא...)
אשרייך שקיבלת את זה בצורה יפה,ויתכן שבאמת לא חסר לך כלום,אבל אני מכירה ילדים שכן חסר להם והם גדלים על חסכים למרות שהם גדלים עם מלא חום ואהבה,וזה מה שבעיני לא צריך לקרות.

בכוונה דיברתי על התגובות שדיברו על ההשוואה לילדים אחרים, זה שיש בסיס אלמנטרי זה ברור, אבל הוא הרבה הרבה פחות מהנורמות בחברה לפעמים.

 

סופסוף. יישר כוח

זאת הדרך היחידה להיות אנונימי בפורום..

 

 אי אפשר לתת את האפשרות הזאת ולחסום רק אם יהיה ניצול לרעה?

ואם את מעוניינת אפשר לפתוח עוד ניק. עניין של שניה

לק"י

אפשר להשאר מחובר אליו בדפדפן אחר וזהו.

 

כל המשתתפים כאן הם אנונימיים בהגדרה ( אם כי חשוב להזכיר גם שאין כזה דבר 100% אנונימיות ברשת) 

אנחנו מבינים ומודעים לכך שיש גם מימד של הכרות "ניק" גם אם לא מכירים את זהותו האמתית 

נוצרת אינטראקציה של הכרות בפורום 

 

ולכן מי שרוצה לשאול שאלה אישית יכול לפתוח פצל"ש/ יכול לשאול דרך המנהלים ,

אפשר להגיב מאיזה משתמש או כינוי שתרצו בתדירות שתרצו 

 

ההחלטה בגין ביטול האנונימי ו/או שימוש בניקים ציבוריים נעשתה לאחר שיקולים רבים ומחשבה לאורך השנים. 

והיא אינה הולכת להשתנות 

 

למי שחשוב להגיב תחת כינוי אחר, זה לוקח דקה או שתיים לפתוח פצל"ש

המשך גלישה מהנה ובטוחה בפורום  

נראה לי הכי כדאי שתתפוס יוזמה, ותרים אתה טלפון..
זה המספר-
1221 או 101 תתקשר לראשון שעולה לך לראש..

ואולי למישהו זה כן קרה/יקרה לא עלינו

ועם התשובות המדהימות שלכם הוא יוכל לדעת אם לחכות אם לאו.

כי חבל, שלא יתבגר בינתיים.

 

הכתיבה שלך יפה מאד
אבל אם הבנתי אותך נכון, היא לא נכונה...
שתשב ותחכה ו? מה היא תעשה בינתיים? באיזה קטע להוריד הילוך? ומה גברי בדיוק בלהיות עסוקים?

פחות מתחברת לתוכן.
אלא אם כן כתבת את זה מתוך חויה ספציפית שלך עם בחורה.
אני באופן כללי לא רואה איסור בלנהל אורח חיים שגרתי מלא בעשייה בשנות הרווקות.
זה שאנחנו רווקות לא אומר שאנחנו צריכות לעצור את החיים.

זה מרגש וזה יפה אז תודה רבה(:

(מה שלא אהבתי : שכותבים שיר השפה צריכה להיות נכונה .. וכאן הטעויות חוזרות, מזה מאושרה?המאוחרה? וכו

יש טעויות כדי שיצא חרוז וכאלה. "מדרכת" ועוד

כמו שמצוי בשירים של גדולי ישראל.
ודוקא העברית של היום לא מדוייקת כ''כ..

עצם ה"שיבושים"

ובפרט השיבוש המסויים הזה.

 

לדוגמה, בקרובות (=קרובץ) המפורסם לפורים שחיבר הקליר "ויאהב אומן" יש המוני שינויי לשון מומצאים, כמקובל אצלו הרבה.

גם ריה"ל המציא הרבה.

אמנם הרמח"ל בלשון לימודים "פחות מסמפט" את זה, אבל ככה זה.

מתחבר גם לתוכן שלך.
כנראה הבנתי אותך אחרת מרוב התגובות שמעלי.

רווחים יותר מדי גדוליבין השורות אז קשה לעקוב

 

ואני ממש לא מתחבר ל"גבר רוצה, צריך". כל גבר רוצה משהו אחר וצריך משהו אחר. תגיד שזה מה שאתה רוצה ותחפש מישהי שמתאימה לזה

דרש רבי עקיבא:
איש ואישה זכו - שכינה בניהם. לא זכו - אש אוכלתן

או מפעילת זיקוקים..?

למה אתה צריך ניצוצות אש? נשמע לי קצת מבהיל, אש בין בני זוג...
ואיך- איך אתה חושב להגיע למצב כזה?

זה תלוי גם בך.

זה לא כל-כך עובד עם התופרת גרביים

אתה תהיה כ''כ מופתע ממי שתהיה הכלה שלך
אתה לא תאמין על עצמך שזו הבחורה שאתה אתה רוצה להתחתן ושזאת הבחורה שאותה אתה אוהב.
אתה תשכח את כל התיאוריות ופשוט תאהב אותה. כמו שהיא.
עם ניצוצות, בלי ניצוצות
עם מכונת תפירה, בלי מכונת תפירה.

רק אל תשכח להודיע לנו בבקשה...

עו''ס קליני/פסיכולוג
יש שמות מאד טובים בציבור הדתי לאומי

זו בעצם אחת הסיבות העיקריות (מתוך 3 בערך) שאני כאן. אם לא הייתי מרגיש שאני תורם למישהו לפעמים (לפחות אני מקווה שזה המצב..)- לא בטוח בכלל שעדיין הייתי פה...

פשוט מה שמשתנה זו זוית הראיה, מאיפה אתה מסתכל, ואיזו מציאות אתה מכיר מתוך המפגש הנוכחי שלך בחיים.

אז לעצם השאלה- אני מניח שהרווקות מהותית לסוג התרומה שאני נותן כרגע, אבל לא לעצם התרומה. כנ''ל אחרי שאתחתן. מניח שאם יהיה לי מה לתת פה- אני ארצה לעשות זאת (כמובן במגבלות הזמן והכח)

ורק להעיר. שכל נתינה מותנית גם בקבלה של מי שאני נותן לו. אם אין קבלה- ממילא אין יכולת לנתינה, אין לה כל ממשיות וביטוי מעשי. אז האם אני אתרום או לא למישהו- זה לא תלוי רק בי.. לפעמים לא צריך את התרומה שלך, ולפעמים אין רצון לקבל.
ולפעמים כן. ואז משתדלים לתת את מה שיש.

על הראשונה- מקווה שכן בכמה מישורים
על השניה- לא. האישיות שלי משפיעה לא הטייטל שלי
על השלישית - כן. כמו שציינתי בא׳

שלרוב מי שמתחתן נעלם מכאן?

וסדר עדיפות

כנראה עם שמות אחרים.
בפורום הזה אנשים חיים בסרט
ובשני נחתו כבר על הקרקע.

שפה זה עוד לפני הסרט.
אחרי החתונה זה הכניסה לסרט עצמו-
יש אנשים שנכנסו לאולם שמקרין סרטי אימה ויש כאלה שנכנסו לז'אנרים אחרים

אני סתם נהנית פה

לא רק שלא תורם, מרגיש שמדרדר את המקום.

אני לא הייתי קורא את ההודעות שלי. בזבוז זמן משווע ושעמום טוטאלי.

אבל נחמד סה"כ.

 

שלך כמעט תמיד

לשמח יהודי זה אחד הדברים החשובים ממש, אתה תורם בהחלט, והרבה👍

טכנית, כולם כאן תורמים בהכרח שהרי אם כולם לא היו לא היה פורום, והפורום הוא ודאי תורם.

אתה גורם לנו לצחוק. זה המון

יותר מפעם אחת אמרו לי שכן, אז זאת בהחלט סיבה להישאר כאן

 

כן, אם לא הייתי חווה בעצמי לא הייתי מסוגל להזדהות, ואם אני לא מזדהה אז לא הייתי מסוגל להגיד הרבה ממה שאני אומר כאן

ולכן לא, כנשוי לא יהיה לי הרבה מה לחפש כאן - לא בשביל לשתף או לפרוק, ולא אוכל להזדהות כל כך עם החוויות שמתוארות.

אבל בסוף זאת אותה התמודדות.

יש סיכוי גדול כשאתחתן אז אעזוב את הפורומים.

 

אני לא מגיב פה הרבה - אבל קורא כל הזמן, וכמות הדברים שלמדתי והחכמתי מכאן היא עצומה!

 

אז אם יש מישהו שחושב שהוא לא תורם - שידע שזה טעות,

ואני בטוח שכמוני יש עוד הרבה שקוראים בשקט ולומדים מהתגובות פה.

 

 

א. צריך שילוב של תודעת לקוח עם תודעה של בקשת עזרה.

מצד אחד, את הלקוח, והלקוח תמיד צודק. אל תתני לשדכנים לזלזל בך או להציע לך מה לא מתאים. תדעי מה יש לך לתת, ואת עושה לשדכן טובה בזה שאת נרשמת אצלו, לא פחות ממה שהוא עושה בשבילך. 

מצד שני, שיהיה ברור שהוא מקדיש מזמנו הרבה מעבר למה שיתן לו להתפרנס ממך (אם בכלל הוא בונה על כסף), ובוודאי שהמוטיבציה שלו היא התנדבותית נטו.

אז המון הכרת טובה, ומצד שני, הבנה שאת לא עניה בפתח. יש לך מה לתת.

וזה משתלב עם "איך לא להיבלע" - תחשבי על הדברים שבהם את טובה. תחשבי - וזה סתם כדאי - אילו תכונות את רוצה שבעלך יהיה מודע אליהן ויאהב בך. ואת רשימת התכונות האלה תגידי לשדכן. נראה לי שזה יכול להיות כיוון טוב. 

איך לדעת שקלטו מי את - אחרי שלש הצעות את יכולה להבין שכנראה לא ;) וברצינות, אף פעם אי אפשר לדעת בדיוק. זאת תחושה שחלקה מתקבלת בזמן השיחה וחלקה כשמקבלים הצעות

 

ב. ארבעה או חמישה

 

ג שדכנים לא זוכרים אנשים. אם אין לך תכונה ממש נדירה וייחודית, בטוח ישכחו אותך. אם את ממש מיוחדת, אולי לא. לרוב שדכנים אוהבים שמתזכרים אותם.

לדעתי עדיף להתקשר ולא לשלוח הודעה קודם. אפילו פעם פעמיים (אולי לא אחרי חמש דקות, אבל נאמר בוקר וערב, או יום אחרי יום. אבל אפשר גם לשלוח הודעה, שמסבירה למה את פונה לאדם הזה (הפנו אותי אליך כשדכן, הבנתי שאתה מתעסק בשידוכים, או משהו בסגנון) ושואלת מתי תוכלי לדבר.

 

ד. לא יותר מביכה ממשודך מהמין השני.

פיתחתי יחד עם בעלי שיטה מיוחדת בשביל זה,
אחרי שאת לומדת אותה -
את לא רק יודעת להציג את עצמך טוב, אלא יודעת לסנן מראש לפי האופי של הבחור.
** השיטה מתרכזת בתוכנות אופי שלך ושל הבחור שאת מחפשת **

בלייד דייט?
חח איזה מוזר

ומה הכוונה "ת"א חסומה וגם חיפה" ?

"ארץ חדשה"

אני לא האמנתי.

 

אבל למה להרוס סיפור טוב עם משהו זניח כמו עובדות? 

תכל'ס אין עליך...

 

העיקר שהיה לך מה לאכול

 

או שאתה שואל על מי שילמת

בעיקר לקחת זמן, לתת מקום לרגש, לשכל..

קרה לי בעבר. ולמרות שאני זו שנפרדתי, מבינה אותך מאוד..

מכיר את החוויה, ולא פעם אחת

 

אבל אפשר להשתמש בזה דווקא כדי לשחרר. כי זהו. זה באמת נגמר. דווקא כשיודעים שעדיין אפשר "לתקן" זה מבלבל יותר.

 

על עצם ההתגברות על פרידה זה סיפור אחר.

 

מה שכן, זה באמת ממש ממש מתסכל. ברמות. אבל תסתכלי על זה שזה קרה כדי לעזור לך לשחרר.

אמן בע"ה!

אושר,

סיפוק,

שמחה.

וכל הטוב.

שנה הבאה ביחד עם ****...