פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 393)

חלק מהלב אצלו, וחלק אצלך. תחזקי את החלק שאצלך, והוא לאט לאט יהיה חזק מספיק כדי שהחלק שהלך כבר לא יהיה הלב שלך.

אבל זה לוקח זמן ועבודה. ולפעמים מישהו אחר יבוא וייכנס במקום שהלב חסר.

אני אשאר בלי לב בכלל.

הוא יביא לב חדש ויתן לך. לא? זה תמיד אמור להיות ככה. לא רק לוקחים לב, כל אחד נותן חלק מהלב שלו ומקבל בחזרה חלק מהלב של השני. נכון שלפעמים מישהו בורח עם מה שנתנו לו... או לא מוכן לקחת את מה שהוא השאיר... אבל הוא אמור לתת. ום צריך לתת הרבה - יהיה לו יותר לתת

אני ברחתי.

והשארתי את שלי אצלו.

ותכלס,

לא מסוגלת לחשוב על להמשיך הלאה.

למרות שמהפרידה עצמה עבר כבר מלא זמן.

אבל את ברחת והשארת את הלב אצלו. זה לא שונה.

אולי גם תתאים לך דרך התמודדות שונה

וזה גורם לכאבי פנטום.

לגמרי.

האמת היא שכל מכלול התחושות יכולות להופיע בפלשבק

האמת צריך ממש להשתדל שזה לא יקרה

שלא יימצאו חלקיקים אצל כל מיני אנשים שהם לא האיש/ה שלך בסוף חח

אבל גם אם כן

לדאוג לכך שיהיה ניתוק רגשי

והתחדשות באישיות

ככה שהחלק שנמצא אצלו כבר יהיה פג תוקף  

טיפה שכל. זהו.

לא ביקשנו הרבה.

סליחה שאני בוטה. אבל מה שכתבת לה פשוט מגעיל. לא יכלתי לסתום.

אבל אל תתחיל מריבות

אתה צודק. אני צריכה לשנן את זה.

(למרות שאני סקפטית אם זה ככה. עפה על עצמי)

איך זה יכול להיות שאף אחד לא נראה עוד בשלב הבירור

כל פעם משהו אחר..

הכוונה - מה הנקודות שמפילות אותם מפוטנציאל מבחינתך?

יש לי תחושה לפי איך שהגבת בתגובות ולפי ההודעה שיש לך נקודה לא שלימה עם עצמך.
זה יכול להיות שאת פוחדת לצאת עם מישהו ולגלות שהוא בכלל לא הכיוון
זה יכול להיות שאת מפחדת שדווקא זה יצליח ויהיה אחלה קשר ואז את תיכנסי למחוייבות
זה יכול להיות שאת פוחדת שאנשים לא יואהבו אותך.

יכול להיות מליון סיבות, וההמלצה שלי, תשכחי מזה, תמצאי בחור שהוא סבבה, גם אם לא מושלם בעינייך, ותלכי לדבר איתו, תצאי לדייט ניסיון, ואל תחשבי על כלום חוץ מפשוט לפגוש בן אדם, שכחי מכל העניין של נישואין כרגע ומה שמסביב.

אחרי כמה דייטים עם אנשים שונים (אם אף אחד מהבחורים לא יהיה מספיק טוב) תחזרי לסטטוס הקודם ותבדקי בחורים עם כל הלחץ שקיים בזה כמו שאת בודקת עכשיו, תאמיני לי שזה יתן לך כלים ופתיחות

"לפעמים הדרך הטובה ביותר לצלול נכון היא ליפול למים כמה פעמים" (ראול ארמיס)

אני הייתי אומר לו

'שום דבר לא יפריד בינינו, גם לא אתה'. 

אם את רוצה את זה וחושבת שזה טוב לך, זה שלך. 

מה שכן, את צריכה להיות שלימה שזה הולך לכיוון רציני ולא רק לנסות ולתת צ'אנס ולחתוך שוב.

הי, אני בדיוק הייתי בקשר עם מישהי, ממש ממש חיבבתי אותה, בהתחלה היא חתכה ואמרה שלא, ואז אחרי זמן מה היא רצתה לחזור ואז עניתי לה שלא.
אני אסביר לך למה עניתי את זה ואולי זה יהיה קשור אלייך.
אני אתחיל ואומר, עד עכשיו הייתי ממש רוצה להיות עם הבחורה ההיא, אבל במהלך שדיברתי איתה הבנתי כמה דברים:
1. היא לא סגורה מה היא רוצה, ואני לא מסוגל להחזיק מעמד בקשר עם מישהי כאשר יכול להיות שמחר בבוקר היא לא בהכרח תירצה להמשיך,שהיא תגיד, אני לא חושבת שזה נכון שוב... או משהו אחר.. אני חושש להיפגע.
2. הרגיש לי מראש שישנה גישה של: אני רוצה לחזור אבל לא רוצה לחזור, וזה אומר שהקשר יראה ככה בהתאם, וזה לא יועיל לאף אחד מהצדדים.
3. במיקרה שלי אני הבנתי שהיא הולכת בדרך אחרת עם העולם הדתי ממני, וזה השפיע על ההבנה שכניראה למרות שאני ממש מחבב אותה, אנחנו תוך זמן קצר נחתוך שוב.

אז בעצם מה שאני אומר זה, תבדקי עם עצמך קודם, לפני שאת הולכת אליו:
1. מה הגישה שלך, מה את מחליטה שאת עושה
2. תתאפסי על הרצון שלך, שיהיה לך רצון ברור
3. תיראי אם אתם מתואמים בציפיות.

אם שלושת השלבים אחלה, אל תלחצי עליו, בכללי אני ממליץ בלי קשר לשלוח הודעה אחת רק כדי לברר שבאמת הוא לא רוצה, או הרגיש כמוני, לא בטוח לחזור לזה, כי אם הבחורה ההיא הייתה מתקשרת שוב, הייתי יודע שהיא החליטה, רק מעצם זה שהיא התקשרה.

בהצלחה

נראלי שזה קצת שונה...

אני כן רוצה לחזור וממקום אמיתי, רואה פוטנציאל אמיתי ולא בכאילו.

מבחינת ציפיות- כן יש פער (לא דתי, אישיותי). אני מאמינה שאפשר לגשר עליו, הוא כנראה שלא..

לפעמים הכל עניין של הבנה, והתחושה שלי שאתם לא באמת מבינים מה כל אחד חושב, אז תנסי, מקסימום זה יסגור מעגל

לשווק את עצמך קצת.

להעביר לו מסר , מה השתנה מאז שנפגשתם.

הגיוני לעשות מאמץ סביר.

חשוב לעשות אותו בכיוון של :

מה הוא צריך לשמוע , כדי לרצות לחזור אליי?

ולהיות במוכנות, להיפתח ולשתף אותו במה שקורה לך בלב

ואולי, לקבל שוב דחייה.

לבי איתך, בא לי להגיד לך להמשיך הלאה אבל מניסיון אני יודע שזה קשה עד בלתי אפשרי. מאמין שאי אפשר להתגבר על זה עד שלא שומעים לא בצורה נחרצת או שיודעים שהאופציה ירדה מהפרק (הוא התחתן או משהו כזה) 

בגלל שכבר פנית אליו בצורה ישירה,

אם הוא פנוי, נסי לפנות דרך גורם שלישי או לכתוב לו מכתב שיסביר טוב מאוד למה את רוצה לתת לזה עוד סיכוי ושאת רוצה שהוא יחשוב על זה.

כמובן שכדאי גם לציין איזשהו דד ליין לקבלת תשובה, שלא תישארי באוויר יותר מדי זמן

אם הוא תפוס - תתפללי שיהיה להם בהצלחה, לי זה עזר קצת

משהו אחרון - תבטיחי לעצמך עוד לפני שאת פונה אליו, אם הוא אומר לא, זה לא! וממשיכים הלאה

החלמה מהירה ומוצלחת...

עכשיו את מכירה.

כל המסלולים והאטרקציות בכל מקום בארץ.

ירושלים והסביבה - מסלולים, אטרקציות, מסעדות וקמפינג בירושלים והסביבה | טיולי

ללכת לגן החיות. זה ממש כיף ושובר שגרה.

כל אחד עושה אח"כ שקית גומי/פיצוחים/קיגל וכו לבית..{ואז גם אפשר לראות את מידת הנדיבות..}

בכל אופן חוויה מדהימה.

{אגב רק "כנאפה עיר דוד" - ירדתם מהרכבת לכניסה הראשית חמש / שש חנויות מימין אתם שם } 

איך שאני מירה את המצב הזה...

רשימת שדכנים מעודכנת ניסן תש"פ - לקראת נישואין וזוגיות

קודם כל טלפון אני לא רואה את הבן אדם אז אני יכולה לעשות הליכה תוך כדי שזה נחמד אבל גם לא לראות אותו זה חסרון

הודעות זה פחות מטלפון ,זה כמו לברר כזה, להבין כיוון כללי

זום זה הכי דומה למציאות רק שלא רואים איך הוא מתנהג לאנשים מסביב, אי אפשר לראות את ההליכה שלו, את תנועות הגוף (רק הבעות פנים)

לדעתי בשביל פגישה ראשונה זה בסדר כי יש דברים שכשמדברים מבינים אותם ולא חייבים לדבר במציאות, מה? לא ככה?

המטרה היא שהפגישה הראשונה תהיה הכי משמעותית שאפשר.

לדעתי זה שווה את המחיר

בסוף אי אפשר להעביר תחושות ושפת גוף דרך הזום (במיוחד שלפעמים יש קטיעות בזרימה)

זה גם קר ולא מסייע להיפתח לצד השני.

אני אישית לא רואה את עצמי מצליח להרגיש בנוח בפגישה שכזו.

אולי הוא לא זכר להתקשר?

ואם זה אכן מאבד את הטעם, זאת בהחלט התחושה שלך.

לא חושב שהוא לא ראוי. בהחלט יכולות להיות סיבות, יכול להיות שהיה בלי קליטה או כל סיבה אחרת. לא נראה לי שתפסידי מללמד זכות על הבחור

זה נשמע מוזר אבל אי אפשר לדעת כלום, רק הוא וא-להים יודעים למה.

את התרשמת בפגישה עצמה שהוא היה רציני?

אם זה היה קורה לי נראה לי שהייתי מנסה לזרום.

הכל לפי הסבלנות שלך, אם את כבר תתחילי לראות שזה דפוס חוזר אז תחתכי את העסק.

אתה יכולה לשלוח לו אם הוא רוצה לדבר (ולא להתכתב).. כדי שיראה על אעפס רצינות.

יש כאלה שלצערנו גם את זה לא עושים...

או שהוא לא יודע מה הוא מרגיש לגבי הדייט

תני לו עוד דייט שניים לפני שאת מתחילה לתחקר את ההתנהגות שלו

בואי שניה נחשוב על זה,

את מאוכזבת שהוא יצר קשר ב11 בלילה, כלומר הייתה לך ציפייה שהוא יצור קשר לפני

אם רצית שהוא יצור קשר לפני זה אומר שרצית שהוא יצור קשר

אם רצית שהוא יצור קשר זה אומר שהדייט היה נחמד (או לפחות לא גרוע)

אם הדייט היה נחמד סימן שיש פה פוטנציאל כלשהו

לא חבל לזרוק את כל הפוטנציאל הזה כבר עכשיו בגלל שהוא שלח הודעה ב11 בלילה ולא לפני?!

אבל אני בן

הלוואי שנדע לעשות את זה על כל דבר בחיים 

מאד מזדהה עם התחושה

מאד מעריך את האומץ

כואב לקרוא, כואב, 

אני לא יודע אם זה מעודד או לא, אבל הגמרא אומרת שמי שהקב"ה מקשה עליו יותר - זה מי שהוא יותר סומך עליו, כמו אמן - שמוכן להכות רק על כלי חזק, ולא על כלי שיתפצפץ לו בין הידיים.

טוב עשית שחתכת אז, תראי ממה ניצלת, ממניפוטור זול ושקרן, שמשחק לך במצפון. פשוט ניצלת.

ובעזרת ה', שלך עוד יגיע, בעיתו ובזמנו, והלוואי שזה בקרוב ממש.

בכנות ובהשתתפות.

ודבר שני: לברר ביניך לבין עצמך (או מול מישהו/י, עדיף אשת מקצוע) מה מושך אותך לקשר כזה או לאדם כזה.

בהצלחה!

יקרה, דבר ראשון חיבוק גדול.

דבר שני את מתארת תחושה של בלבול ביחס אליו.

מצד אחד את לחלוטין מודעת לכך שהקשר לא טוב ולא נכון לך. מאידך את כותבת שהיה ביניכם משהו, והנסיון שלו לחזור גורם לך לבלבול.

יקרה, זה טבעי כל כך. את רוצה מאד להתחתן. יש לך יום הולדת עוד מעט, וזה גם מעצים לך את תחושת החיסרון. ולתוך התמונה הזאת נכנסים נסיונותיו של הבחור לחדש את הקשר. הבלבול בתחושות שלך הוא הכי טבעי בעולם. אבל תזכרי שזה מגיע מתוך מקום של חסר גדול, ואת האמת עליו את הרי יודעת....

המון כוחות יקרה. ואני אחרי סיפור די דומה. אם תרצי מוזמנת לפרטי.

ואנחנו נחגוג לך כאן ביחד. @Half a man יביא עוגה של מיקי שמו והכל ייראה אחרת.

לגבי המצב, אני לא חושב שאת אוהבת אותו, וגם לא שאת מתגעגעת, אלא

את רוצה להרגיש נאהבת ולתחושה הזו מתגעגעת. אני חושב שאם יהיה לך קשר אחר, בריא ואמיתי

זה יעניק לך הרבה יותר ממה שתקבלי אצלו. 

אם את שואלת אותי, לחזור מהר לשידוכים והיכרות מכל סוג שהוא, זה יעסיק אותך ויוציא לך אותו מהראש.

המצב שאת נמצאת בו לא פשוט, כי הכי קל לנו לחזור לחוף מבטחים אפילו אם הוא חוף אכזיב, העיקר שהוא שלנו ומוכר לנו.

וצריך המון כוחות בכדי להתנתק. אבל יש לך דרך מסוימת שבחרת לצעוד בה, ונראה שהמים שלו לא מתאימים לנהר שלך. 

מאחל המון בהצלחה ושיהיו לך את הכוחות להמשיך הלאה, אפילו שקשה. 

ממה שאת כותבת נשמע שאת בחורה ממש טובה ורצינית...

הרבה פעמים אחרי שמסיימים קשר עם מישהו או מישהי מתגעגעים למה שהיה - למצב של קשר

שיש מישהו לדבר איתו, לצאת איתו, להינות איתו... איכשהו הגעגוע הזה "משכיח" את כל הסיבות בגללן

נגמר הקשר ופתאום שוכחים כמה לא טוב היה. לכן כל הגעגוע שאת מרגישה הוא מובן לגמרי וטבעי לחלוטין.

בעומק הגעגוע הזה יושב על כל מיני דברים, למשל "היה לי כבר משהו ביד, למי יש כוח לצאת שוב..." "הוא מתקשר

אלי ומביע בי עניין, יש פה מישהו שממש רוצה אותי..." "סך הכל היה לי טוב איתו ביחד..." אולי גם לזה שחפרו לך עליו לפני זה 

יש צד בגעגוע כי הרי "כולם חפרו לי עליו יכול אולי יש משהו שהם רואים ואני לא" (קל לתת לאחרים להחליט בשבילנו)

אבל עכשיו זה הזמן לנשום עמוק ולהפעיל את השכל, ולהבין שהקשר הזה לא בשבילך.

שימי לב, ואני אומר לך את זה בתור נשוי (וגם לי תמיד אמרו את זה בתור רווק וזה הוכיח עצמו כנכון), דברים לא משתנים אחרי החתונה... את מתחתנת עם מי שאת מכירה עכשיו ומקבלת את כל מה שהוא כמכלול. את לא אמורה לשנות אותו, והוא לא אמור להשתנות בשבילך! השאלה היא האם את מוכנה לקבל אותו איך שהוא כעת. מהדברים שכתבת נשמע שאת בעצמך מבינה 

שהבחור הזה לא בשבילך, לא מבחינה דתית אבל יותר חשוב מכך לא מבחינת המידות שלו כמו שכתבת: "מניפולציות", "חוסר כנות" ועוד ... העובדה שהוא מוסיף להתקשר אליך וללחוץ אותך לקיר לא מוסיפה לו נקודות בהקשר הזה.

לפי דברייך יש כאן הרבה נורות אדומות, אל תתעלמי מהם! נכון, כיף שמישהו רוצה אותך, כיף לשקוע בפנטזיות על קשר שיכול להיות. גם אני חוויתי את זה תאמיני לי. אבל במבחן התוצאה אי אפשר לבנות בית כשלבחור/ה אין מידות טובות ושהוא לא באותו כיוון דתי שלך (הוא התחתן עם חילוניה, יותר מזה?).

דבר אחרון חביב. כתבת "כל כך הרבה לא צדיקות מתחתנות"... לחתונה, אין קשר לצדיקות. זה שמישהו או מישהי צדיקים, לא אומר שהם צריכים להתחתן בגיל 18. כל כך הרבה גורמים משפיעים על בן אדם אם הוא מתחתן או לא בלי קשר לשאלה אם הוא צדיק. 

אני בטוח שהטוב ביותר עוד לפנייך והקב"ה מתכנן לך דברים גדולים, טובים ומשמחים עם חתן מדהים שמוכן רק בשבילך!

ותמיד תזכרי, השמחה היא בפנים ולא צריך לתלות אותה בדברים חיצוניים (אם אני אתחתן אני אהיה שמחה, ברור שחתונה וחיי נישואין זה דבר משמח והכי טוב בעולם, אבל לא בזה צריך לתלות את המהפך לחיים שמחים. תשמחי בך, במי שאת, במשפחה ובחיים שהשם נתן לך, ובזה שהוא נתן הוציא אותך מהקשר עם הבחור הקודם)

בהצלחה ומזל טוב

מרגש וכאוב .

תתרחקי ממנו, הוא לא מתאים לך, הוא לא יציב - התחתן (עם לא דתית) וכבר התגרש, מנסה לנצל את התמימות והלב הטוב שלך,

ואחרי חתונה תסבלי ותתאכזבי מאד.

תהיי חזקה ואל תחשבי עליו, אל תהיי בשום קשר אתו..  בעזרת ה' תזכי למצוא את הבחור הנאמן, הישר והטוב,

ובינתים , מזל טוב ליום ההולדת, תתחילי שנה חדשה מוצלחת ומבורכת, בבשורות טובות.

נתתם לי הרבה כוחות ותקווה! 

תודה לכל אחד\ת.. 

מאחלת לכולנ"ו לבשר את ה-בשורה ולשמוח באמת. גם לפניה.. 

בעולם של היום מוכרח שנעשה ויתורים. וויתורים זה אומר שחוץ מלקרוא לה- 'הוד מעלתה' אנחנו עושים הכל.

גם פנלים.

אלא אם כן אין לה וואצאפ, פייסבוק, טיקטוק, אינסטה והיא משבט האמיש.

והעניין הוקצן בכוונה כדי לומר לך עד כמה יש לוותר. וזה באמת כך. 

וככל שנפנים את זה יותר, יהיה לנו קל יותר. 

צפה לגרוע מכל אך קווה לטוב ביותר.  או כמו שמישהו אמר לי פעם- תתכונן למלחמה יומית, ואם קרה ואין הערה וויכוח באותו יום, תאמר ב"ה. 

ועוד הוסיף ואמר- אתה יודע מה ההבדל בין אשה לרכב? 

ברכב אתה יודע איך לטפל. 

 המורכבות העדינה הזו יוצרת לעתים חוסר אונים וכדאי שנתרגל לכך. אם נגיע כך, נהיה מוכנים והשלום ישרור בביתינו. 

וכולי האי ואולי.

ואגב, להן קשה אתנו באותה מידה ומאותן סיבות. צריך להתפשר. עולמות שונים.

מוכרחים לנפץ את בועת ה'לאבי דאבי' הזו שאנשים חושבים שהם הולכים ללקק דבש. זה טיפ'לה שונה מהדמיון. 

אם ננמיך כולנו את הציפיות לאפס, אזי מכל מחמאה קטנה נתלהב, ולא נקח את הצד השני כמובן מאליו. אבל אם נחשוב- מי היא/הוא שיעיר לי.. זה קצת מוריד ועלול לגרום למחלוקות. 

קיצר, הבנת את הרעיון הכללי.

נתחיל עם כך שלדעתי זה דבר קסום ויפה, מרגש, מחזק ובונה.

התשובה שכתבתי אינה רק בעניין הזה של נישואין אלא אתה יכול להשליך אותה על עבודה, חברים ובכלל גישה לחיים.

והיא- הנמכת ציפיות. 

יש את הגישה של הרמחל שאומרת שבאנו הנה כדי ליהנות. שזה תמיד כיף.

ויש עוד גישה מאד פרקטית שכדאי להתנסות בה והיא

אין רגע ללא פגע. שזה אומר בגדול שנולדנו לסבול ולתקן. והרעיון מאחורי הגישה הזו <של השל"ה והבעשט> היא הנמכת ציפיות, 

חשבת פעם למה אנחנו מבואסים ובדרכ תמיד לא מרוצים ומתלוננים- לולי שתו לי?

כי אנחנו חושבים שמגיע לנו משהו, 

ואפילו אם נאמר שלא, אנחנו כן. בהרגשה הפנימית אנחנו עושים טובה למישהו שלא משלם לנו מספיק. בין אם זה ה' ית', האשה, הילדים, החברים, העבודה וכו'

הגישה הזו אומרת- די, תבין את המצב שלך לרגע, והמצב הוא כזה:

כל שניה אמור להיות פגע לפי מעשינו, זה המצב בגדול. 

ואם תכין את עצמך לכך, 

ותתעורר בבוקר ותראה שסהכ היה יום טוב, לא עף עליך כפכף. אתה תעריך. אתה תשמח. כי הבנת שזה כן הגיע לך. אבל עשו אתך חסד. זה נס, אם הבוס לא צעק עליך בעבודה? זה נס, כי זה מה שהיה אמור לקרות.  

נראה לי שהבנת את הרעיון

זה לא בא לייאש אלא לתת לנו פרספקטיבה נכונה ומדויקת יותר על החיים שלנו.

אז פעם נשתמש בגישת הרמחל ופעם כאן, והכל לפי העת, הסביבה ומצב הרוח.

אני יודע בהסתכלות ראשונית זה נראה מייאש אבל זה משנה חיים לטובה ולחיוב.

אני אצרף לכאן שיעור משנה חיים על העניין הזה, הוא קצת ארוך אך אם תקרא אותו תרויח

זה משהו שילווה אותך לכל החיים. וזו בעצם הגישה הזו בדיוק.

תוכן הדברים הוא על זה. 

על השמח בחלקו ועל הנמכת ציפיות כי זה הדיבור והמתכון לחיים מאושרים.

הוא עדיין בגדר סקיצה אז קצת מבולגן

התחלת המאמר קצת 'כבדה' העניין מתחיל בחצי הדף השני בערך. אבל זה נחוץ

ניתן לשמוע ולמצוא את זה ביוטיוב - עולם התלאות - הרב עוזיהו

20200727123301.docx

לא ירדת לסוף דעתי הסופנית.

אולי לא הסברתי את עצמי נכון. שוין.

להתפתח בעקבות קשר - לקראת נישואין וזוגיות

היו שם כמה תשובות יפות

אם זה יהיה לה נוח יותר וגם לך אולי - למה לא?

אם הקשר מותנה בזה - צריך לחשוב פעמיים.

אם זה דבר שיהפוך את הקשר להרבה יותר טוב גם הצידך, זה משהו שגם אתה רוצה - נשמע טוב.

אם זאת 'דרישה' מהצד השני שלא כ"כ קשורה לרגשות שלך - נשמע פחות טוב.

בנאדם מרגיש מתי הוא נחמק ומתי הוא מתגמש. כדאי לסמוך על האינטואיציה האישית ולא להסתמך על הגדרות כאלה או אחרות.

תקשורת נכונה היא עבודה של שתי הצדדים.

צד אחד שלא מבין, להיות רגיש לזה ולחשוב על איך להבין.

צד שני שלא מבינים אותו, לדעת להכווין. ללמד את השני כיצד מבינים אותו.

אם עבודה על התקשורת הדדית פוגעת באחד הצדדים, זה יוצר סימן שאלה או על עצם הקשר או על ההתנהלות שלו.

בכל קשר שלא יהיה - תמיד יהיו פערים כאלה ואחרים (קשר שלא יהיו בו פערים הוא בין מלאכים, לא בין בנ"א).

ותמיד שמנסים להכווין את השני לצורך האישי - אם זה נעשה בעין טובה ובחיוך - אין סיבה שבעולם שהשני יתנגד.

להיפך "חשוב לי הקשר איתה, אני הכי אנסה לענות על הצורך שהיא מעלה".

אגב, התכוונתי לכך שהצד הנשי יכווין את הצד הגברי ;) אבל זה גם נכון להיפך.

אם נתבונן במקרה שהבאת - האישה טוענת שהגבר "מדבר טכני מדי". היא צודקת לחלוטין. אבל זה הצורך שלה. כדאי לה מאוד להכנס לראש שלו לכמה רגעים ולהבין שלו אין צורך בזה, ולו, זה לא טכני מידי. אם זה מפריע באופן מהותי - כנראה שהם לא מתאימים. שתנסה להתחבר למשהו שמדבר באופן יותר מהותי ולא טכני. אם היא חושבת שזה מתאים לה אבל היא צריכה שימשוך לכיוון מסויים אז שהבקשה שלו תבוא ממקום שמבין אותו. אם הבקשה תבוא ממקום שלא מבין אותו אז - זה עצמו גורם לנתק בתקשורת. אם היא לא יכולה להבין אותו - "למה לעזאזאל הוא מתנהג ככה?!" - אז הקצר בקשר אולי מתחיל ממנה (לא בקטע של אשמה, היא פשוט לא מבינה אותו).תתחיל להבין אותו ואז גם הבקשות יהיו כמו זהב.

אם הבחורה לא מבינה את הגבר ומבקשת ממנו שיבוא לקראת - זה רק מעמיק את הקצר בתקשורת.

יש את התוכן של מה שמבקשים ויש את איך מבקשים ולא משנה איזה דבר מבקשים (גם הדבר הכי 'לגיטימי' שקיים) אם מבקשים אותו בצורה מסויימת (נעימה, יפה, לא שופטת וכולי) אז אין סיבה שיתקע משהו.

ואם מבקשים משהו לפני שמבינים את המשמעות של הדבר אצל הצד השני זה רק תוקע יותר את הקצר בתקשורת הקיימת.

לגבי התוכן - לא יודע למה בדיוק @הפי התכוונה שכתבה 'טכני', זה יכול להיות משהו מהותי פחות ומשהו מהותי יותר.

תצמצמי את המפגשים שלך איתה. תנתקי ממנה קשר כמה שרק אפשר.

אל תגרמי לעצמך סבל.

עצוב שהיא חיה ככה, אבל זה שלה ורק שלה. את לא צריכה לסבול בגללה.

היא צריכה לעשות עבודה עם עצמה על ההסתכלות שלה על המציאות. לא יעזור שמישהו מבחוץ "יוכיח" לה כמה טוב לה. עד שהיא לא תחווה את זה בעצמה, או תחליט לראות את זה בעצמה....

כל החיים מלאים נסיונות.

ואי אפשר לחכות לרגעים של הארה כדי לחיות באור.

צריך לבחור להדליק אותו.

נראה לי שזו הנקודה של 'השמח בחלקו' 

חייבת להגיד שקראתי והרגשתי קצת כאפה.

לא. ב"ה, אני לא ממש בנעליים של החברה הזאת.

אבל כן, אני מרגישה שבזמן האחרון קצת קשה לי יותר לשמוח בשביל חברות שמתארסות/מתחתנות/יולדות/יולדות שוב.

כן, לאחרונה אני מרגישה את הלבד ואת החוסר בצורה משמעותית יותר (גם כן הקורונה הזאת..).

אז אולי לא ברמה שתיארת, ובכ"ז..

וזה ממש מוזר וקשה והזוי, כי אני באמת אוהבת אותן כ"כ, ובעומק אני באמת ממש שמחה בשבילן.

ואני באמת מאמינה שמה ששלי יגיע, ושאין פה שמחה כלשהי על חשבוני. הרי הקב"ה לא עובד ככה (נראה לי לפחות).

וב"ה יש לי כבר עכשיו כ"כ הרבה.

ואני אמנם קצת לא אובייקטיבית, אבל נראה לי שבסה"כ אני בנאדם דיי חביב. אפילו דיי אכפתית וקשובה לחברות שלי. נראה לי אפילו שגם בנקודות של קושי אני מצליחה לא להיות לגמרי מרוכזת בעצמי. ופתאום זה נעשה קצת שונה.

אז. הסיבה היחידה שבגללה אני משתפת במשהו דיי אישי (ואולי גם קצת מסיבה את השיחה אליי;), היא רק כדי להגיד כמה דברים..-

א. נשמע מהדברים שלך שאת לא נמצאת באותו קושי כמו שלה, וזה בסדר גמור (אפילו נהדר, וב"ה).

ואני גם יכולה לתאר לעצמי למה זה מעצבן ומוגזם בעינייך (וגם בעיניי שאר המגיבים כאן). אבל התחושה הזאת היא באמת תחושה קשה. מאוד. ויש בה משהו מאוד שואב (גם כי במידה מסוימת מפגשים חברתיים/משפחתיים לא מצליחים תמיד למלא את החוסר הזה, גם כי כשזה נכנס לתודעה פתאום יש תחושה שזה 'מקיף' אותך ומשום מה כולם מסתובבים בזוגות ומתחתנים וכו'..).

כילו. בא לי להגיד לך שהיא צריכה חיבוק. אבל יש קורונה.. אז לפחות הכלה, עד כמה שאפשר בבריאות נפשית וכו'.

ב. מעלה מחשבה..- יש מצב שאת מבחינתה מהווה איזשהו מקום לפורקן ושברגיל היא לא ככה..?

לא יודעת אם זה באמת ככה או לא, וגם אם כן- לא יודעת אם זה משנה או מקל במשהו. אבל אולי זאת נקודה שכדאי לשים עליה את הדעת.

ג. ועם זה, כמו שאמרו כאן לפניי, ובטח יגידו אחריי- זה לא מקום שבריא להיות בו. לא בהקשר הזה, ולא באף הקשר.

צריך לנסות למצוא דרכים לצאת ממנו. 

אז, לא ברור לי כ"כ מה הקשר ביניכן מאפשר לך לעשות ומה לא, אבל אם יש לזה מקום, אפשר לנסות לקבוע איזה יום בילוי משותף שבו באופן מוצהר לא מדברים על הנושא, או להגדיר מראש כשמדברים שלכל אחת יש X זמן לדבר על עצמה בהקשר הזה, ואז עוברים האלה.

זה נשמע קצת מאולץ, אבל יצא לי לראות כמה מקרים שדווקא עזר לתחום את הקושי לתוך איזושהי מסגרת מסוימת של זמן ומקום שמחוץ לה- לא מתעסקים בו (לא מתוך הדחקה, אלא מתוך חיפוש אחרי טוב ובריאות נפשית).

אולי גם יכול לעזור ללמוד קצת על הנושא של הכרת הטוב/שמחה בחלקי וכו'..

וגם. אמנם זה צריך לבוא ממנה, אבל העקרון הוא שנראה לי שכדאי לחפש דרכים שהן 'סור מרע' ודרכים שהן 'עשה טוב':

סור מרע- לנסות במה שאפשר להימנע מדיבורים וממחשבות כמו אלו שתיארת. נראה לי שאפשר לעזות את זה ע"י זיהוי של 'עיוותי חשיבה' שמניעים אותה אליהן (לצורך העניין- אין קשר אמיתי בין זה שחברה שלה נשואה לזה שהיא לא. וזה שחברה אחרת מפילה/יולדת לא בא על חשבון אף אחד אחר, מחשבות של הכל או כלום, פרופורציות וכו'..).

עשה טוב- למצוא דרכים למלא את עצמה ולהרגיש ערך עצמי ושמחה גם כשהמיועד שלה עדיין לא מגיע (להקדיש זמן לאחרים תמיד יכול לעזור לקצת ניתוק מעצמי, קורסי העשרה כאלו ואחרים, טיולים, מה שעושה לה טוב..).

ואו, סליחה על החפירה.

אבל ממש עוררת אותי לחשיבה. תודה גדולה

אלו רגשות שאולי יכולים להיות מופנים כלפיה.

היא קצת מסכנה שהיא ממסכנת את עצמה ככה.

כנראה יש איזהו צורך שקיים אצלה שהוא מעבר לצורך הזוגי הבסיסי שיא מתנהגת ככה.

עובדה - רווקים/ות אחרים לא מתייחסים לעצמם ככה.

אולי זה מעבר למה שהיא מספרת. אולי עובר אליה משהו שגורם לכך שמביאה אותה לכך שהיא בוחרת להתמסכן.

יש לה דפוס חשיבה מסויים שאין אותו לאנשים אחרים?

אולי היא תופסת את העסק בצורה בכלל לא פרופורציונאלית בגלל איזו סטיגמה? 

משהו כזה,לאו דווקא ש'עובר עליה משהו'...

יש אנשים שהחיים שלהם דבש אבל בגלל סיבות כאלו ואחרות הם לא מודעים לזה.

כל עוד את לא אומרת את זה למשהו שמכירה אותה נראה לי שמותר לחשוב ככה.

להיפך - ברגע שזיהית אצלה חולשה שגורמת לה לדבר ככה את יכולה לגלות יותר אמפתיה כלפיה ביחס לחולשה.

אבל העלה לי חיוך אז חשבתי לשתף. (:

זה מקסים בעיניי

ולדעתי כשתקום בוקר אחד עצבני,

אם לא מהצרחות של הילדים אז מהעצלות של השגרה

תזכר שפעם כתבת פוסט על רצון להתעורר עם בדיחה כל בוקר

וזה הכי יצחיק אותך. התמימות שהיתה לך.

לכולנו, בעצם. מי יותר מי פחות.

נראלי אז יהיה לי דברים אחרים לכתוב ולומר לו

יקרה שכתבה לפני כשלושה ימים שבעוד שלושה ימים יום הולדתה ואין לה כח לחגוג כי.. משהו.

ואמרתי לה שאנחנו נחגוג לה. ונהיה איתה.

אז מקווה שזה יעשה לה קצת טוב (:

שה' יברך אתכם וישמח אתכם.. ובקרוב נבשר כולנ"ו!! 

או שאת שואלת אם ההורים שלך צודקים?

תלוי מאד באופי של המעורבות של הורייך בשידוכים שלך. אם הם מוערבים מאד - ביוזמתך או ביוזמתם - זה נשמע כמו הסתרה, וזה מרגיש לא טוב.

אם הם לא מעורבים, אין כאן הסתרה. מותר לך "לשכוח" פעם אחת שההורים שלך לא אוהבים את זה.

לגבי השאלה האובייקטיבית - ברור שיש לזה השלכות. מההשלכות הטכניות (נתחיל בשאלה איזה נוכחות של סבא וסבתא יהיה לילדים שלכם) ועד ההשלכות הנפשיות שיכולות להיות. לכל בחירה יש מחיר, ויש בחירה שמצדיקה את המחיר. השאלה מה הרכים שלך שעלולים להפגע, מה הערכים שלך שיכולים להרוויח, ואיך את משקללת רווח מול הפסד.

אני פשוט לא רוצה שהם יהיו מעורבים כי אז אני חושבת על זה ומצפה יותר מדי וכל פעם מתאכזבת

איזה ערכים עלולים להיפגע בגלל זה שההורים שלו גרושים?, אין לי מושג

זה גם "בתמונות של החתונה האבא לא יחייך לאמא", כלומר ערכים בסולם הערכים של "דברים שחשובים לי"

מה פתאום ישימו רגליים?

בענייני זוגיות?

שאלה חשובה שכדאי לך לשאול את עצמך..

זה נושא רגיש שחשוב בירור.

תופעה מאוד נפוצה שבגלל המוערבות הרגשית החזקה של ההורים אל הנושא ואל הבן/בת שלהם הם יכולים להביא שיקוליים אישיים שלהם. מה שלא נכון להביא בחשבון. 

זה הקטע, שאני לא רוצה שהם יהיו מעורבים

השלב הבא כבר קשור לקשר בניכם. מתי להגיד ואיך. בהצלחה!