פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 393)

אולי לשמוע שירים שאת אוהבת, לדבר עם חברה טובה, וואטאבר.

דברים שמשחררים אותך.

ואז ממילא תרגישי יותר טוב הדברים השלילים ממילא ילכו.

"רק שתדע, שהרבה זמן לא יצאתי לדייט ראשון ואני ממש מתרגשת" - ישבור קרח וירגיע את הפרפרים

 

בהצלחה!

אני מניח שיש לך הרבה דברים שחשוב לך לדעת על הבחור, לא חייב לשאול הכל על הדייט הראשון. שלא יראה שאת באת עם רשימה ואת מוציאה הכל כמו ראיון עבודה. שכל דבר יהיה יאמר בהקשר המתאים ואפשר שדברים חשובים יחכו לדייט השני או השלישי

גן החיות התנכ"י

גן הבוטני

פארק ירושלים

מתחם התחנה הישנה.

מוזיאון ישראל

ימין משה

וכמובן בתי קפה על ימין ועל שמאל.

טיילת מד״א
הרובע היהודי
ארמון הנציב
גן הפעמון
משכנות שאננים
נחלאות
הפארק מתחת לגן חיות
גן העצמאות

קבר רחל יכול להיות גם מעניין

וגן סקאר גן הוורדים הם משעממים נורא ⁦⁩

רק שמעתי עליה..

יש בעקרון מלא(!!)

אפשר סתם להסתובב במדרחוב (אלא אם כן אתם ירושלמים, וכבר יצא לי לראות בחורות/בחורים שהיני מכירה מובכים ברחובה של עיר)

ממילא, זה נחמד... יותר חוויה של אווירה שונה (בהנחה שאתם לא צפונים עשירים)
אין איפה לקנות משהו לשתות או לאכול מבלי להתרושש,
יש בתי קפה מפונפנים.. אבל שוב זה עניין של תקציב.
אנחנו בזמנו הסתפקנו בנסטי קטן לשתינו.

פארק טדי, פארק ממש נחמד~
יש מלא ספסלים ומזרקה ענקית שכשהיא מופעלת היא משמיעה שירים בעקרון ויפה ממש.. אבל אז גם מפוצץ שם אנשים בדרך כלל.

משכנות שאננים, מקום קסום(!!) ככה ממש.
יש את התחנת רוח של מונטפיורי.. שפשוט מהמם שם(!!)
ויש פארק קסום ביותר~ ורומנטי מאוד. אז לא יודעת כמה שייך וכו...(אני בנתיים שומרת תמקום הזה בראשי, עוד לא היינו שם יחד.)

שוק מחנה יהודה אני ממליצה ממש!
מקום נחמד ממש, אווירה ירושלמית כיפית~
יש גלדריה טעימה בטרוף(!!) משהו צרפתי כזה.. עם הכשר מהדרין. אז תתפנקו לכם.
אפשר אחר כך לרדת לרחובותיה של שכונת נחלאות ופשוט להסתובב. מהמם שם!

גן העצמאות, ממש מתחת לעיר.. פארק חביב ביותר.
מלא דשא וספסלים ונחת רגועה~
פרט חשוב ביותר, לא הולכים לשם בלילה(!!) המון ערבים שמטרידים יהודיות, ומעט תאורה.

העיר העתיקה זה מעניין ממש~
יש את הרובע היהודי, שזה פשוט להסתובב בנחת... לרדת לתפילה בכותל, לעלות לקבר דוד המלך, ללכת לבית כנסת החורבה~
יש גג ענק שזה מאין תצפית על הר הבית, ממש רואים את מקום המקדש. מהמם שם.
יש כמה חנויות עם אוכל.. אבל יקר שם. ויש חנות של טוסטים שווה בטרוף, ממש כל שקל(!!)
ויש את הרובע המוסלמי, שזה למי שלא פוחד. ואולי פחות מתאים לדייטים~
בכל אופן, יש את שערי הר הבית, המקומות הכי קדושים לנו.. וזה פשוט להסתובב ולהתפלל.
ויש את ה'פינה' שזה מקום חם לחיילים בעקרון ואפשר פשוט לבוא ולקנות מהם נישנושים ולחזק כך את האוכלוסיה היהודית שם, זה ממש ברחוב הגיא.

יש גם את תחנת הרכבת הישנה~
שזה מתחם מסעדות בעקרון, טעימות בטרוף(!!) אבל תלוי תקציב.
וממש מאחורי המתחם יש את פארק המסילה, פארק מהמם עם מלא ספסלים ונחת~

יש את גאולה, שכונה חרדית ירושלמית מהממת(!!)
פשוט להסתובב בין אנשים וחנויות~
יש שם כמה מקומות שאפשר לאכול בהם, באווירה ממש של פעם.. תשמעו שהם לא מחליפים שם מלחיות מקום המדינה בערך....
ממש נחמד לשנות אווירה.
ולא בולט ומוזר בשטח שאתם לא חרדים. זו סתם סטיגמה~


זה מה שעלה לי בשלוף עם פירוטים~
ממליצה בחום ממש(!!)
(ויואוו אני עפה על עצמי שעלו לי מלא מקומות ואני כלל לא ירושלמית.)

בהצלחה נשמה~

שמע אתה חי בעולם משלך

החתימה 💯 אגב..

אלו שאלות שצריך לתת עליהם את  הדעת. אין מספיק התייחסות ברשת למקרים כאלו.

מהמחרטטים: אתה יודע כמה פונים אלי עם תגובות 'טוב שדיברת על כך, זה נושא רגיש לנו'

 

'לא יודע כבר מה להגיב' זה מה שאני גם עונה לעצמי. אז פשוט נותן למוח לעשות את שלו, הוא יירגע

הוא יחזור לעצמו.

והחתימה מקסימה ואינה שלי, הכל מועתק. חוץ ממה שכן שלי. אני רק עורך, מגהץ, מקפל ומגיש. הא וגם

עושה פנלים.

כששתומת עין מרעילה אותך

אלוהים!מאיפה אתה שולף את השטויות האלו

 

מכמה עוקבים אינסטגרם מתחילים לשלם? כי בינתיים מרגיש מנוצל

והיות ולמדת אותי איך מתייגים, חשבתי לעצמי, אולי היא יודעת עוד דברים.

לא הכמות

צריך שאנשים בעלי אייקיו גבוה יעקבו אחריך בשביל לקבל כסף

זו הסיבה שכשפותחים חשבון אינסטגרם צריך לעשות מבחן אייקיו

לי מנטוס וקולה על הלב ונגמור עם זה. מה איכות? אם אבנה עליהם אני בברוך.

ואין לי מושג לגבי האינסטגרם .
תגגל.
או שתאמין למה שסימפל אמר.

אני רוצה להצטרף לעוקבים באינסטגרם דחוף
רק שאין לי אחד כזה :/
אולי אפתח לכבודך

אני כאן אתכם, כמעט כל לילה בלייב, מלווה אתכם בתהליך צמיחתכם.

או שרק אצלי זה נראה ככה

שני שרשורים זהים במקביל יכולים להיות באג

שלא להפגע מאהבה, או חשש מהאחריות, או כל מה שכלול בעניין הזה של חתונה.

 

הרי מה זה שונה מגבר שנמשך לבנות, יכול לצאת עם בחורה שנים, אבל להתחתן הוא לא רוצה..

יש הרבה כאלה.

היא אמרה שמשום מה עם בנים יותר קל לה לדבר. 

גם אחותי אמרה לי משהו כזה, שבנות הן יותר מגעילות  לכן יותר קשה לה איתן.

 

 

להסתובב עם גברים.. היא לא צריכה לפגוש את הנשיות שלה.
אבל זה גם מה שמונע ממנה לרצות בקשר איתם.
כי כשאנחנו מתכחשות לנשיות שלנו, אין את המגנט הזה בין זכריות לנקביות..

זה גם יכול לנבוע מהפחד ומחוסר האמון בקשרי נישואין 
אם ראתה בבית או ספגה דרך מסרים תרבותיים שזוגיות מכאיבה ואיבדה אמון באהבה
ואז להיות "ידידים" או להיות בסביבת גברים, מרגיש יותר בטוח מלהחזיק קשר מחייב 
וממלא את הצורך בקשר, בלי להפוך להיות רגשי וכואב.
 

יש מן הסתם עוד אבחנות אפשריות למצב כזה.. אולי אפילו פחות דרמטיות.
כמו שיש לה עולם רגש עשיר משלה, ובשיחה עם בנות נוספות זה גורם לה להצפה.. 
עם הבנים מתאפשר לה לדבר על דברים פחות טריגריים..

 

כמו שהגיוני שזה יכנס לתחום מתישהוא🤷‍♀️
הכל יכול להיות..

אז כאילו יכולה להבין את זה
בנות הן הרבה יותר סנסטיביות.
בנים זה בום טראח ומשלימים
אצל בנות זה יותר רגיש, יש תהליך, והם חופרות ובוכות

ככ הרבה דברים טובים.
בגלל שנשים ככ רגישות הן יהיו בדר"כ גם רגישות לסביבה שלהן,ואין דבר יותר טוב מזה.
וגם שבנות כ"כ נפגעות זה מראה שהן באמת נקשרו לאותו אדם שהם נפגעו ממנו.אני לא אומרת שגברים שמגיבים יותר באדישות ולא לוקחים קשה ככ לא נקשרו למי שנפגעו ממנו,אבל עדיין,יש הבדל והוא לא קטן.

אבל ככה אנחנו הנשים מה לעשות?!עדיף להיות אדיש?לא נראלי

חוץ מזה אי אפשר לריב מכות אם בנות (או אולי עם?אני לא חזקה בקטע הזה)

רק השבוע הסברתי למישהו שיש מצבים שזה בסדר להכות אפילו בנות

(תרגעו זה היה בהומור להכות זה דבר שלילי)

פשוט אחרי שרבתי עם חברה בצחוק היא לא רצתה פעם שניה😜
* לא צריך להיות קטנוניים

חבורת בנות פרועות
היה כיף להיות ילדה

למה לסבול סתם

היינו משחקות גם כדורגל ובגולות ואוספות גוגואים

להתחשל

לא באמת ..
כל ילדה אוהבת לרוץץ וכדור ובאלגן.. ולטפס וכו
אבל מכות ? לא ,פחות.., למה?? , איה

לא עכשיו באמת

למה זה הגיוני כשבנים עושים את זה?

לא היה נראה לי הגיוני בשום צורה

לא שאני זוכרת מה גרם *לנו* לעשות את זה חוץ מזה שהיינו פרועות

לדעתי עדיף לריב מכות מאשר להיות הסיכסוך כזה של בנות.
יש לי חברות שמסוגלות לריב לא לדבר שנה!

קפוץ

ישר כוח על כל ההשקעה בניהול הפורום!

לק"י

מניחה שהטרלות/ תגובות לא מכבדות וכו'.

 

ובכל זאת אנחנו ממליצים לכתוב תחת הניק שלכם 

שקוראים להם פלונטר, פלונטר1, פלונטר 2 וכו' וכל אחד יכול להיכנס כי הסיסמא נמצאת בחתימה

תהיה סיסמה ששמורה למנהלים, ואם מישהו רוצה לפתוח שרשור אנונימי - הוא מבקש, הם משנים לסיסמה מסוימת ואומרים לו אותה, הוא משתמש בזה, ואחרי זמן קצוב מחזירים לסיסמה המקורית

 

ואולי כדאי לנעוץ את זה או לצרף לשרשור נעוץ

לק"י

מקסימום מחליפים מידי פעם.

שלב בחיים.

עצם ההתבגרות מראה שזה אפשרי ( וגם בשטח לראות שהרבה אנשים עשו והצליחו)

אבל פחות נחמד להיות כל הזמן בפחד במקום להנות😑

לשבת ולפרוט את הפחדים אחד לאחד.
ואז להסתכל על הרשימה ותנסות לענות תשובות כנגד כל חשש.


וזה בהחלט מובן. אני מאד מאד פחדתי להתחתן.
מה שעזר לי זה כתיבה כמו שכתבתי פה
דגשים על מי שמולי- שלא כדאי לי לפספס את הטוב הזה
והבנהה שאנחנו נהיה יחד בחיים, עם הקשיים והכיפים. שאני לא לבד ויש איתי מישהו שיעזור לי חוץ מריבונו של עולם....


וגם הלכתי לײַיעוץ שנתן לי להבין שיהיה לי טוב ונכון להתחתן.

אחשוב על הדברים...
יש לך המלצה לייעוץ?

יש את עמיר דנה
יש את אסתר אברהמי
יש את "בניין שלם" שנראה לי שיש להם צוות מייעץ ...




אמממממ
מישהי מהמשפחה הקרובה/רחוקה שלך, שאת מעריכה
או מדריכה נשואה
או מישהי קרובה
זה גם בסדר גמור בעיניי.



(הערה- אני לא חושבת שחייבים להוציא הון על ייעוץ
רשמתי את האנשים למעלה כי אני יודעת שהם מקצועיים ולא תמיד אדם יכול להשתחרר בכוחות עצמו ממחסומים)

בוחנים עד העומק שלו..
מגלים על עצמנו דברים חדשים. מגלים בעצמנו כוחות חדשים.

 

פחד הוא כוח חיובי במקור, הוא בא כדי להגן עלינו, כדי שלא נהיה מטורפים שזורקים את עצמנו למקום סכנה בלי לחשוב.
צריך לבחון איך הוא לא משתק אותנו, אלא באמת עוזר לנו לבחון..

 

ובאופן כללי - כל פעם שעוצרים ומוכנים לשהות בתוך רגש שמוגדר אצלנו רגש לא נוח - 
מגלים שהוא חולף מהר..
אבל צריך קודם כל להיות מוכנים לקבל אותו, כחלק מהישות השלימה שאנחנו.

עם כל הדברים שכלולים ומביאים איתם חתונה

אם זה אומר עכשיו לארגן בית, לנקות, לבשל, לסדר

שיחות עם בעלך,

מגורים במקום חדש

ופשוט תקחי כל פעם משהו קטן ותעשי עליו דמיון מודרך חיובי ונעים....

 

אני התחלתי לעשות את זה.. ובאופן מדהים, מרגישה הרבה יותר מוכנה ופחות מפוחדת... 

 

ולגבי פחדים- אצלי הכי מפחיד הקטע הכלכלי והקטע שלאט לאט יש פחות זמן לעצמך.. אה ולהכין שבת חח

 

הקב''ה אוהב אותנו ומשפיע עלינו אינסוף טוב, אז מה זה אהבה אם לא נתינה? זה צורת הביטוי שלה.

בעל הסולם אומר שאהבה זה השתוקקות של ישויות נפרדות להיות אחד

המשפט הראשון שלך אומר שנתינה *נובעת* מאהבה! כלומר הפוך מהתפיסה שאני כתבתי.

המשפט השני יותר מגדיר את המושג אהבה מצד עצמו. הרצון להיות אחד.

כמו שזה הלבוש שלה. ככה זה יוצא מהכח אל הפועל

ומה זה אחד? הרב אשלג מתייחס למצב (הוא קורה לו מצב הא') שבו הכלים היו מלאים באורות. מלאים בנתינה של הבורא

איך האהבה יכולה לנבוע מעצמה? זה לא הגיוני, אהבה היא רגש ככל הרגשות. וכשם שכל רגש נובע ממשהו(כמו המודל:אירוע פרשנות רגש תגובה) לדוג': שמחה, האם אתה יכול להגיד:" למה אומרים ששמחה נובעת ממקרה טוב שקרה וכדו', למה לא אומרים שהשמחה נובעת מעצמה?" אותו דבר גם לגבי רגש האהבה.
יתרה מזאת אהבה נובעת מנתינה מכיוון שאדם אוהב הכי את עצמו וכשאדם נותן לשני, אז בעצם משהו ממנו הנותן( ההשקעה, המאמצים וכו') נמצא אצל השני המקבל.

אני מתכוון שכמו ששמחה היא מושג עצמאי שלא נובע ממושג אחר בהכרח, כך גם אהבה. ברור שאהבה יכולה לקרות כתוצאה מנתינה אבל באותה מידה שמחה יכולה לקרות כתוצאה מנתינה. זה עדיין לא אומר שנתינה זה הדבר הבלעדי שגורם לשמחה.

המקור של המשפט הזה הוא בספר של הרב דסלר, במידת החסד.

זה משפטי הפוך. נתינה נובעת מאהבה.

לפעמים נתינה יכולה לגרום לאהבה אבל אהבה זה חיבור. השלמה.

היחס בין החלקים השונים שבתוך חטיבה אורגנית אחת - קוראים לו אהבה.

ככה בתוך משפחה וככה גם בחטיבות אורגניות אחרות (יהיו גם סוגים שונים של אהבה ע"פ זה). 

זה באמת מגדיר את הדבר עצמו

מהות האהבה זה החיבור, הקשר, הדבקות. נתינה זה ביטוי של זה.

 

הרי אפשר לתת גם בלי לאהוב. לכן נתינה לא שווה אהבה. ואם נתינה לא שווה אהבה, אז אהבה לא שווה נתינה. 

אלא שאחת הדרכים לבטא את האהבה, את החיבור הפנימי, זה על ידי נתינה. 

 

גם רגש האהבה הוא ביטוי של החיבור הפנימי, והוא לא מהות האהבה. 

השורש של כל האהבות שיש בעולם היא אהבת ה' יתברך, אהבה אינסופית מהאין סוף ברוך הוא שמחיה את כל העולמות, וכמובן אותנו.
זה אומר שכל אהבה פרטית/ קטנה יותר- היא צל צלה של האהבה בשורשה- אהבת ה' לברואיו.

גם אהבת עצמי או כל אהבה פרטית- נובעת מזה.
אז יש בה תוכן פנימי דק של האהבה הזאת של הנתינה, שאני רוצה לתת לעצמי. אבל זה עטוף בהרבה הרבה לבושים גשמיים שמצמצמים אותה. כיון שבעולם הזה הרוחניות מצומצמת, והעבודה היא לפתח אותה גם בעולם הגשמי.

ככל שהאהבה מופיעה יותר בצורה של חסד, של נתינה-
וככל שהנתינה הזאת פחות תלויה בתנאי כזה או אחר, ויותר עצמית-
האהבה כאן בעוה''ז יותר קרובה למקור, לנשמת העולם. והאדם מתדמה בה לה'.

אהבה (רגש או תכונה) ונתינה (פעולה) הן אכן לא אותו דבר.

 

נתינה יכולה להבנות אהבה אצל הנותן

 

אהבה יכולה לגרום לנתינה.

 

אנשים אוהבים (בעקבות אנשים גדולים שרצו להדגיש נקודות מסוימות) לבנות תיאוריות מופשטות. על כל דבר. ובטח על הנושא הזה. זה לא אומר שהתיאוריות נכונות, ובוודאי שהן לא מנוסחות בצורה מדויקת. יש להן בסיס אמיתי.

איך מוצאים את הגרעין האמיתי?

כל חלק שלא נראה לך הגיוני, עלול להיות לא נכון. תמשיך להיות ביקורתי, עד שתמצא את החלקים שנכונים ממש. ואז תתחיל לבנות בחזרה - אילו דברים הם סבירים, אילו אפשריים, ואילו דברים הם תוספת לא מדוייקת.

(כפי שכתבו כבר) שהמקור הוא הרב דסלר, לומדים אותו בבגרות במחשבת
איך שאני מבין אותו, הכוונה היא שנתינה כלומר רצון לתת(וכמובן שאם הרצון אמיתי הוא גם יתממש בפועל) היא גילוי הכרחי של אהבה, אם אתה באמת אוהב מישהו אתה תרצה לתת לו
אם אתה אוהב מישהו ואין לך רצון לתת לו זה אומר שאתה אוהב אותו כמו שדייג אוהב דגים, כלומר אתה אוהב את עצמך, ובגלל שכיף לך בחברתו, וזה נותן לך, אז אתה כביכול אוהב אותו
וגם לצד השני נתינה יוצרת/ומתחזקת אהבה
אין הכוונה נתינה לבד, אדם יכול לתת מעשר כספים של מליוני שקלים לעניים רק כי הוא חייב, או לתת כסף לעני רק כי יש לי מצפון, וזה רק יגרום לו לשנוא אותם יותר שהם מפסידים לו את הכסף שלו
ברור שהכוונה היא על הרצון לתת, שנתינה עם רצון לתת, תעורר אהבה, כי הרצון לתת נובע מאהבה אז אם גרמתי לעצמי לרצות לתת גרמתי לעצמי לאהוב, כי אם לא הייתי אוהב לא הייתי רוצה לתת
אבל אחרי כל זה, בתכלס ברור שחייב גם נתינה בפועל
משני הצדדים, מהפנים לחוץ, הנתינה בפועל היא כלי שמכיל ומשמר ומחזיק את האור של האהבה והרצון לתת
ומהחוץ לפנים אחרי המעשים נמשכים הלבבות

יכולה להיות נתינה שכל כולה נחשבת קבלה.

כמו עובדי אלילים שמתפללים לאלילים ומשתחווים להם בשביל עצמם. כמו מה שאמרת עם לאהוב דגים.

נתינה זה לא רק הביטוי החיצוני של הנתינה אלא המהות.

גם קבלה חיצונית יכולה להיות מבחינה מהותית נתינה. לתת את הזכות למישהו להעניק. זה לא דבר של מה בכך.

נתינה היא אחת מהן.

אהבה זה רגש שמושפע מאירועים, חוויות וכו', זה לא דבר סטטי.
איך זה יכול לעמוד בפני עצמו?

(להוציא אהבה שאינה תלויה בדבר, שאומנם הבסיס שלה לא תלוי אבל ההתפתחות והמנעד שלה כן.)

ומשתוקקים זה לזה.
נתינה מחזק את הקשר והקרבה ביניהם.

 

אל תנסי.

יכול רק להרוס. תני לחברות להרים לך, להציג אותך בצורה טובה ויוקרתית בצורה שמלווה בהסבר נוסח- תשמע, אנחנו לא יודעים איזו מצווה עשית שקיבלת כזו הצעה מאתנו, אבל בהחלט זכית. 

אנו לא סגורים שהיא בעניין אבל במידה וכן, יש מצב שהיא תרים טלפון. 

 

במידה וכלום לא עזר והוא סירב.

פשוט תרימי טלפון ותבקשי עזרה לגבי הלכה או משהו. משהו שהוא מבין בו.

אדם שמח שנעזרים בידע שלו ובתחומי העניין שלו, זה מחמיא. בררי קצת, מה הוא אוהב, תחביבים וכו', למשל אם אוהב צמחים, שאלי אותו היכן ניתן לראות את פריחת הסחלב ובכלל, מה חוקי הגידול של הצמח הלא ברור הזה.

לא, מעולם לא קרה לי משהו דומה,
אבל שיהיה הרבה בהצלחה בשבילכם...🙏

ההתלבטויות האלה פשוט קשותת😐

לא קרה, אבל כן יכולה להניח לך כמה שאלות לשאול את עצמך, מקווה שיועילו לך להתכונן.

הערה חשובה לפני: זה בסדר גמור לקחת את השאלות ולענות עליהן בינך לבין עצמך או לעבד אותן ואת מה שעולה עם אדם קרוב אלייך, שיוכל לייעץ מתוך היכרות אישית ומקיפה איתך ועם המארג של הסיפור כולו. לענ''ד, זה הנכון והראוי.


לפני כמה זמן היתה ההחלטה האחרונה לסיים את הקשר?
האם היה טווח זמן מספיק גדול ונכון עבורך כדי לעכל ולעבד את הדברים מנקודת מבט קצת יותר חיצונית ולא מעורבבת רגשית?
מה גרם להחלטה האחרונה להפרד- האם זה גורם בר שינוי/תלוי תקופה/תלוי מצב של אחד משני הצדדים שלא היה פנוי או פחד או עניין מהותי שהיה שם?
מה הסיבה האמיתית לכך שאת רוצה לחזור ולנסות שוב היתכנות לקשר? ואיך זה מתחבר ומתיישב עם התשובה לשאלה הקודמת?
בררי עם עצמך טוב שאת בוחרת בלחזור לקשר מהסיבות הנכונות ולא בגלל סיבה חיצונית כמו לחץ חברתי, פחד להישאר לבד ודומיהם.

זה לא שווה את חוסר הנאמנות וההקשבה לעצמך ולמה שנכון לך.

וגם לו במקום מסויים, כי בסופו של דבר קשר הוא ריקוד של שניים, ולאף אחד לא נעים להרגיש שהוא רוקד ריקוד מאולץ ולא אמיתי לאורך שנים.
חשוב גם שתשימי לב לשדר שיגיע יחד איתך עם ההצעה לחזור שוב בפעם השלישית. לחזור בפעם שלישית לקשר מגיע עם שדר מסויים של רצון למחוייבות ברמה הרבה יותר גבוהה מאשר קשר שרק מתחיל. אחרי הכל נשמע שאתם מכירים פרק זמן מאוד ארוך ועברתם דרך ארוכה יחד. האם את מוכנה לזה? הרי את זו שמבקשת לחזור עכשיו.
בשבילך (ובשבילו) , תעשי רק מה שיהיה נכון וישמור על הלבבות שלכם. לב זה עסק רגיש ועדין מאוד גם אצל גברים.

אם בעקבות מענה לשאלות האלו תגיעי למסקנה שנכון לחזור ואת לא רוצה לפספס את ההזדמנות ואת רוצה לברר את מקומו בעניין, הייתי עושה את הבירור דרך צד שלישי ולא ישירות, ומכינה את עצמי ביני לביני לכל תשובה שתגיע. מקום שמחזיק את האמירה שאני לא מוותרת לחלוטין על האפשרות אבל גם לא מצפה ליותר מדי.
אם הקשר צריך להיות, הוא יהיה.

והרבה תפילות לבהירות הדעת, השכל, הלב והדרך.

אני בהחלט אשב ואחשוב עוד
למרות שאני כבר מתפוצצת ממחשבות חח

לפחות לכמה ימים.
קחי את הזמן ותניחי למחשבות, מניסיון, גם אם יש הרגשה שצריך לרוץ ואם לא נפספס דברים, זה אשליה.

הכל מדוייק בחיים.
תנשמי, תקשיבי לך ולמה שאת רוצה כרגע.
וממה שנשמע זה שקט.

את תפני לך מרחב של שקט, מנוחה ושלוות נפש.
השאלות שם את קראת אותן, פשוט תני לעצמך לענות עליהן מבפנים, לא מהראש ולא מהרגש.

פשוט תשובה של מה נכון.

שתהיה לך שבת שלום ומבורך!

בעצמי ניסיתי פעם והצליח.
( ופעם אחרת לא)

אם אני חתכתי מה ההגיון לחזור...

 

תמיד אפשר לבקש הזדמנות שניה

הוא שעשית חושבים מחדש והבנת שעשית טעות ורוצה לנסות שוב

ובאותה מידה אני יכול לבקש מהצד השני לעשות חושבים מחדש.

 

ההנחה שבשאלה היתה שרק אם אני חתכתי יש הגיון לחזור

לא שאין בזה היגיון, אלא *פחות* היגיון

כל עוד הצד השני לא ביקש מפורשות לא ליצור שוב קשר, לגיטימי לחלוטין לנסות ולהציע שוב, בצורה מכובדת ובאפיק שנראה לך הכי נכון.

זה כן נשמע קשה לביצוע..אנחנו בני אדם, והחששות והדאגות, והפחד והקושי הנתפסים- שגדול מהפחד והקושי האמיתיים בלבצע- מקשים מאד.

ונשמע שעברת(ם) הרבה טלטלות, וזה באמת קשה מאד..
מקווה שה' יגלגל עבורכם מה שטוב בשבילכם,
ואם זה משהו שאת רוצה לנסות ואת מאמינה בו- אל תוותרי לעצמך על ההזדמנות לנסות, ולו רק כדי לדעת שניסית- בתסריט הכי פחות אופטימי..גם אם הוא לא ירצה, זה יכאב, מאד מאד מאד..אבל בסוף זה יאפשר לך להשתחרר ממנו, ולהרפא אט אט..
המקום ימלא חסרונך במהרה ובלב שמח🌱

תודה רבה רבה!
שבת שלום לכולם!

והם סבבה

אני אנסה בע"ה
אולי עוד כמה ימים כדי להיות בטוחה
אבל בדוק הוא תפוס.. חח
בטוח אחרי שאני אתפוס אומץ, יהיה משהו..
אי אי אי החיים החיים

אבל בהצלחה!!! שמח שעזרתי

סתם
תודה!

את היכולת לסרב בלי להפעיל לחץ לא מתון..
אני מניחה שבנות בדרך כלל לא עושות את זה ..
חוץ מזה אפשרי.
תבדקי שהרצון לחזור לא בא מריק כתוצאה מהלבד ושהסיבות לפרידה השתנו.
בהצלחה אחות.

ועם תשובות אמיתיות, מה יחזיר אתכם בלי ששוב מה שהפריד - יחזור?

אני מכירה זוגות כאלו.
ברור שזה קיים.
זה רק דורש חזרה בחכמה

ולא רק כדי לנסות ונראה...

והפעם השלישית הכריעה לנצח.

היינו חייבים את ההלוך ושוב הזה כדי להבין סופית שזה לא שייך.

שהצד השני מעוניין לנסות שוב, עוד יותר ממך... אבל אין אומץ לנסות.

 

בהצלחה!

לא לי, אבל לחברה שלי..
הבחורה חתכה אותו והוא ביקש לחזור.
היא הסכימה ואז חתכה אותו שוב.
הוא התקשר להציע לה את חבר שלו,
והשחיל שהיה מציע את עצמו אם היה שייך..
מפה לשם היא הסכימה להיפגש איתו שוב
והיום הם נשואים +

אל תוותר! במקרה הכי גרוע היא תגיד לא, ויהיה קצת לא נעים.
במקרה הכי טוב...

קיצור- שווה לנסות!
בהצלחה!

חתכת אמביציה יש לבחור, וזה סיפור קצה ממש. לרוב מבקשים שוב וחוטפים כאפה

צריך לשים לב שזה לא יכנס לגדר הטרדה

נשמע שזה לא הבחור הראשון שאת יוצאת לכן לא כזה מובן לי למה את עושה מזה עניין

תתקשרי ותורידי את מעליך.. מה יש לך להפסיד

את חושבת שאת מחוייבת לנורמות חברתיות שגורמות לך להרגיש לא בנוח? לי זה נשמע ממש חבל.

 

בדרך כלל לא הייתי ממליץ להפרד בהודעה (ממש בלי קשר למקרה הזה)

 

נ.ב 

 

מה מביך בדיוק? זה שאת חושבת שזה לא מתאים?

זה לא מבחן שאת נותנת לו ציון בסוף. לא מתאים וזהו. אם אין שום דבר שיפוטי אין שום דבר מביך.

זה הבחור הראשון שאני מתנהלת מולו ישירות בשלב המוקדם של הקשר. (למי שעוד לא הבין, אני חרדית ומקובל אצלנו להתנהל דרך שדכן עד לשלב ממש מתקדם. יש בזה הרבה הקלה בסיטואציות כאלה שצריך לחתוך, אבל חסרונות אחרים. לא חשוב כרגע).

ולא להיפרד בהודעה- זה אני מקבלת במקרים של קשר משמעותי.

אבל במקרים כמו זה? למה לי להביך תצמי? 

אוף,

ומה אני אמורה לומר לו?

היה נחמד ואני חושבת שלא מתאים? בלי לפרט? 

זכרתי שאת חרדית אבל לא ידעתי בדיוק איך זה עובד לפרטי פרטים. חשבתי שאתם מתנהלים מול הבחור עצמו..

 

כן. היה נחמד היה היה כיף, הכל טוב. אבל הרגשתי שלא כדאי להמשיך עוד פגישה משהו קשור. לאחל יפה בהצלחה.

מי שבדתל כבר רגיל לעשות את זה...

 

לגבי הודעה - אם את מעריכה את הרצון הטוב של הבחור (מה שלא נשמע במקרה הזה), לא הייתי ממליץ, זה אקט לא מכבד.

משהו טרח נפגש איתך, תראי לו לפחות את מוקירה את המאמץ שלו. אחרת זה נשמע די מזלזל.

המים שלך לא מתאימים לנהר שלי.

אתה מבין, לעתים בחיים, יש תקע.. ויש שקע, אבל אין חשמל. 

את זה אל תגידי.

 

 

אבל יכולה לנסות את זה

חשבתי על הדברים ועל ההתפתחות של הקשר

ונראה לי שאני צריכה לקחת קצת זמן לעצמי. אני מרגישה לאחרונה שקצת לא מאופסת ובא לי שאם זה יהיה זה, להיות בפוקוס מלא.

ומרגיש לי שאני קצת מתפזרת. 

אם תהיה התפתחות חיובית אני אעדכן- לומר רק במידה והוא דורש עדכון.

 

עד כאן.

 

אגב, אל תמהרי לפסול, אם זה מהסיבה שציינת. 

עינייך הרואות כמה קשה ומייסר למצוא.

וזה גם ממש נכון.

אני אחרי קשר משמעותי,

שהיה הפוך לחלוטין מהקשר הזה ואני עסוקה בהשוואה בלתי נמנעת שלא מאפשרת לי לבחון באמת.

(למרות שתכלס, עבדתית, הבחור נורא שקוע בעצמו. דיבר על עצמו בלי סוף כל הפגישה. והתעניין במינימום. נראה לי שגם אם היה מולו בוט ולא בן אדם הוא היה ממשיך לדבר...)

תגידי לו בסופו של דבר את המילה "לא". לא צריך לבלבל ת'מוח, ליצור ציפיות. זה יכול לעשות לבנאדם לא טוב.

למה למרוח? זה לא יפה.

זה עניין של לומר את הדברים המקובלים בצורה כזו שהצד השני לא ישרט וירגיש מושפל.

זה לעשות דברים בשלבים בכדי לרכך את המכה, 

לתת לו להבין בצורה סופר נחמדה. 

 

"It's not you, it's me and all that other bullshit"

כל אחד רוצה לדעת את ה'לא'. אף אחד לא אוהב להרגיש ב'ערפל'.

אפשר לחשוב, פגשת משהי שלוש פעמים ותגיד לך שזה לא מתאים... מה כבר קרה?? חחח זה מצחיק לחשוב על זה.

איזה פגיעה, מי ישמע..

אני מבולבלת לגמרי.

בא לי ממש לחתוך לו וכבר מפחדת כי מי יודע מה מחכה לי.........

כמה צאנס אתם נותנים במקרים של חוסר תקשורת?

כאילו יש מצב שאם נמשיך עוד מלאאאא משהו יתפתח

אבל מאיפה אמורה להיות לי מוטיבציה לזה??

אחד - כמובן שאף ניק או משהו אחר יחליט בשבילך.

שתיים - אם אין לך מוטיבציה, את חושבת שאת צריכה להמציא אותה?! נשמע לי לא הגיוני.

מוזר לי שאת שואלת, כי זה ממש לא פעם ראשונה שלך. זה מקרה כ"כ ייחודי? 

תפעלי בשיקול הדעת הרגיל שלך.

בהצלחה.

אולי באמת פעם ראשונה להתנהל מול הבחור זה עושה את זה שונה. זה מוסיף את התחושה "איך זה יקבל אצל השני" שאסור שזה יהיה שיקול מבחינתך.

אינסוף שאלות שתלויות בזמן, מקום,סיטואציה,אדם..

אם יש אינטליגנציה רגשית סבירה אמורים להרגיש מה מתאים לשאול ומה לא ואיך.
בהצלחה לך.

אבל את זה אני יודע לבד...

 

דא עקא, שראיתי כאן כמה וכמה פעמים שהיה פער בין הבנים לבנות בנושא, ולכן אני מחפש דוגמאות קונקרטיות. משני הצדדים.

לכתוב שאלות מסויימות כי כאמור הכל תלוי בזמן חברה מקום וסיטואציה,
חלק מהדברים שהבנות כתבו לא לשאול לדעתי כן שייך לשאול אבל מה שעושה את ההבדל זה ההקשר הכללי הסיטואציה והתיזמון.
צריך להרגיש מתי מתאים לשאול ומתי לא.
בגדול צריך להזהר יותר עם דברים רגישים- שאלות אישיות וחודרות לפרטיות, כואבות, שאלות בנושא שהצינעה יפה לו,שאלות בנוגע למראה חיצוני,שאלות מביכות וכו

יש עניין של תזמון ומה שייך לשאול באותה סיטואציה ספציפית.

(ואם יש נושא שאומרים לא לשאול עליו, זה על קשרים קודמים)

מפתיע...

בשאלות חודרניות שלא רלוונטיות

ובעיקר על עניין נפילות בשמירת העיניים/שמירת נגיעה - גם לבנים וגם לבנות

החלטות שעשה בחיים וכאלה...

כדאי מאוד להתקרב לאט לאט...

אם את מתקרב לאט מידי זה לא כזה נורא אבל להתקדם מהר מידי זה יכול להפיל את העסק.

מה המהירות - רואים לפי שאיך הצד השני זורם איתך. צריך להרגיש אותו,  מה הוא רוצה.

בדייטים ראשונים הכוונה

שידכתי לה בחור שיצאתי איתו וחברה שלי כנראה שאלה אותו המון שאלות על המשכורת שלו,הוא עבד בעבודה מכניסה.
אחר כך הוא התקשר להתלונן אצלי.
יש גם בנות חסרות טאקט.

יצא לי שדאלו אותי שאלה שממש לא הרגישה לי בנח, למרות שהצד השני הוסיף "את לא חייבת לענות. ממש לא חייבת. מה שנח לך.." אבל זה היה לגמרי ממנו והלאה.
ואני בטוחה שאם היה שואל את זה כמה ימים/ שבועות אחרי- היה לי הרבה יותר נח וכיף לענות על השאלה שלו.

להסביר?

לדוג' ברמה הדתית והתורנית, יש מה שאני חושב שהוא האידיאל והנכון, ואני לא שם, אז איך אני יכול לדוגמא לחפש מישהי באותה רמה, או שת(רצה לה)חמיר באותם דברים..

כשבתכלס אני לא שם.
ובספק אם אהיה

 לחפש מישהי באותה רמה, או שת(רצה לה)חמיר באותם דברים

נראה לי שכן, אבל לא סגור..

נראה לי שזאת אחת השאלות החשובות, והיא באמת יוצרת (אצלי בכל אופן) הרבה תסכולים וכאב..
מקווה ומאמינה שיענו לך כאן הרבה תשובות ממש טובות ומחזקות בעז"ה.

מקווה שאוכל למצוא זמן לענות בהמשך

אשמח

כולנו כל הזמן בצמיחה, התחדשות והתפתחות
גם אחרי שמתחתנים, עדיין יש תמיד לאן להתקדם
אף אחד לא מושלם אף פעם,
כולנו בדרך

ברור אני יודע ב"ה
לפעמים אבל זה מרגיש לי מוגזם.
כ

אבל אכתוב פנינה חכמה שאמר חכם סיני עתיק (שכנראה לא אמר אותה כי לא ידע גימטריה של עברית):

הפער בין הרצוי למצוי הוא כסף

 

אהבתי מאוד

יש משהו טוב שיש כל החיים פער בין המצוי לרצוי - זה דוחף אותנו להתקדמות.

לא צריכה להעסיק אותנו השאלה - מה נעשה כדי שכל הזמן נהיה ברצוי, כי זה לא יקרה בחיים.

מה שכן - האם אנחנו בהתקדמות? אם בנאדם בתהליך של התקדמות כל הזמן אז הוא יהיה שלם עם עצמו.

אם בנאדם מרגיש 'תקוע' ולא מתקדם אז כדאי לו לראות באופן אישי מה תוקע אותו.

משתפת בתובנות שאני אספתי במהלך הדרך..
הפער בין המצוי לרצוי קיים כמעט תמיד, כי הקב"ה ברא אותנו חסרים, הוא ברא אותנו אנשים משתלמים. לכן הסוד הוא מה *היחס* שלנו לדבר.
לרוב מה שנכנס בפער הזה (בין המצוי לרצוי) זו הביקורתיות. נעים מאוד. מחלת הדור.
אותה ביקורתיות מובילה לשני סוגי ייאוש- ייאוש מעצמי, או ייאוש מהאידיאל.
מה האלטרנטיבה ?
זו שאלת החיים. אבל בגדול חמלה.
לא חמלה של פשרנות. אלא הבנה אמתית והכלה של איפה שאני נמצא/ת בחיים כרגע, ובמקביל הצבת יעד (או אידיאל, איך שלא תכנה את זה) ואז במקום להתייאש מהפער אני מבינ/ה אותו ובונה בהתאם לזה סולם מהמקום שלי לאידיאל.
עוד משו שלמדתי לאחרונה זה שהשאיפה הגבוה שלך אומרת עליך *המוןן* !! זה הפנים שלך !
הרב שלי תמיד מביא משל חמוד על מישהו שרץ מרתונים ופעם אחת הוא שבר את השיא שלו והגיע נגיד ל-5 דקות. אז עכשיו השיא החדש שלו זה 5 דק', למה ? סתם ככה הוא לא רץ כל יום ב-5 דק'. אלא שזה הפוטנציאל שלו, זה הקצה שהוא יכול להגיע אליו, ע"כ הוא שייך לדבר. אם הוא באמת יגיע לשם כל פעם זה תלוי במזג אוויר/אם הוא מרגיש טוב באותו היום וכו'.
אני חושבת שככה זה גם בנוגע לאידיאל הרצוי. נכון, עוד לא הגעת לאידיאל, אבל עצם הרצון מעיד על השייכות שלך לדבר. אם לא היית שייך לזה כנראה לא היית רוצה.

ונקודה אחרונה-
איפה שאתה נמצא זה לא כלום. האמת לא נמצאת רק בסוף, אלא היא קיימת בכל מדרגה ומדרגה. הקב"ה לא ברא עולם דיכוטומי - או שאתה טוב, או שאתה רע. אלא יש סקלה שלמה. מה שאומר שאיפה שאתה זה לא 100 אחוז של רע. לפעמים אנחנו נוטים לחשוב ככה בגלל שאנחנו כל כך רוצים ומאמינים באידיאל הסופי. איפה שאתה זה טוב, איפה שאתה תהיה עוד 5 דקות זה טוב יותר.
אלוקים ברא את האדם ישר.

בעיקר ענית על השאלה הראשונה, של איך חיים עם זה.
לצערי אני נמצא מידי פעם במקום של תסכול, והידיעה החיצונית של הדברים לא מצליחה לעזור לי.

בתכלס כיוונתי יותר לשאלות הבאות, של איך אם בכלל יוצאים לחפש מישהי כשיש פער גדול ביני לבין עצמי..

השאלה הראשונה לדעתי היא מפתח לשאר השאלות..
"איך אם בכלל יוצאים לחפש מישהי כשיש פער גדול ביני לבין עצמי"

זה הקטע- ש*הפער תמיד קיים*.
ושכשאנחנו לא מצליח להכיל את הפער אז הוא בולע אותנו. אבל אם מכילים אותו, ומבינים שזה חלק מהחיים. (ויותר מזה-זה גם חלק ממה ש-ה' דורש מאיתנו !) אז כל השאלות האחרות שכתבת ממילא נפתרות. בעיני לפחות.

אני יכולה לנסות לשכנע אותך שכלית עד מחר, אבל כמו שכתבת - בסוף הידיעה החיצונית לא תעזור. המפתח הוא פשוט בלאהוב את עצמך כמו שאתה כרגע. (ולא ! זו לא אמירה פשרנית !!! האהבה מובילה לאמון בעצמי מה שמוביל להתקדמות. ולא להיפך.) הלוואי שתאמין, שאם ה' מחיה אותך עכשיו הרגע אז הוא כנראה מאמין בך והוא כנראה יודע מה הוא עושה.
ותאכלס, אם הקב"ה מאמין בי אז מי אני שלא אאמין בעצמי ?

שאני אוהב את עצמי עכשיו, ואני יודע שיש עוד דרך.
איך ניגשים עם זה הלאה?
כי אני ארצה מישהי שרוצה מישהו כמו האידיאל שאני מציב לעצמי..
ולמה שהיא תרצה?

תכוון אותי יותר אם הבנתי אותך לא נכון..
אתה שואל למה שהיא תרצה מישהו שלא נמצא כבר באידיאל ?

בסוף בונים בית על עקרונות ואמונות משותפים, אבל צריך פשוט להבין שכולנו בדרך לשם. אז יכול להיות שיש בנות מסויימות שלא יתאים להן להשתלב בשלב של התהליך שאתה נמצא בו. סבבה, ככה אתה יודע שהן כנראה לא מתאימות לך. אבל צריך להבין שכולנו בדרך, וכנראה אף אחד עוד לא נמצא בקצה של הסולם.