אתחיל בזה שזה עניין של ניסיון. כאילו, המסקנות פה הם ברורות מאליהן, אבל פשוט לוקח זמן להגיע לזה ולהחזיק את זה.
שמתי לב שאני מצליחה לברר טוב יותר אחרי כמה פגישות ראשונות גרועות. כאילו, אם אני פוגשת מישהו שמרן מדי, אז כנראה שבפעם הבאה אדע לשאול על זה. אז בשיחת הטלפון אני חושבת על כל הסיבות שבגללן סיימתי קשר אי פעם, ולשאול על כולן. מה שאפשר, לפעמים אין מנוס מלהפגש ולראות.
אני נהיית חברה של מי שאני מבררת אצלו. משתדלת להיות קלילה, מצחיקה, לעשות את זה בין טלפונים אחרים, בזרימה, בטוב.
אני שומרת על אקטיביות בשיחה. שואלת בלי להתבייש. שואלת שאלות עקיפות. אומרת מה אני מחפשת, שואלת על החברות/הקשר שלהם. משתדלת מאוד להיות פתוחה כי זה גורם גם לצד השני להיות פתוח ולהגיד הכל בלי חשש.
אם אני לא בטוחה שהבנתי, אני מנסה לדייק. חופרת לו עד שמבינה בדיוק למה הוא מתכוון.
שואלת מה הוא מחפש. זה חסך לי פגישות.
שואלת מה הוא היה עונה על שאלות מסויימות. זה עוזר להבין איך אדם רואה את עצמו ביחס לאיך שאחרים רואים אותו.
אני מוותרת על שאלות שברור בהם מה אני רוצה לשמוע. כאלה שיש בהם טוב או רע. התשובות לא יהיו אובייקטיביות. בודקת יותר עניין של התאמה ספיציפית איתי.
אני די בטוחה שהמסקנות האלה לא עוזרות לכם, כי זה פשוט עניין של תרגול, לנסות עד שזה הולך. אבל עזר לי לכתוב אותם אז תודה.
שבת שלום