סבבה והכל
יש כמה דברים שמפריעים לי בו
אבל פתאום הבנתי שכל הגברים ככה
סתם לדגומא:
חושב יותר מדי
לא מדבר על הרגשות שלו
לא מסתכל לי בעיניים (אולי בגלל שהוא בינייש חנון)
אהמ, כל מיני דברים כאלה
יש איזה ספר שיכול להסביר קצת על ההבדלים בין המינים?, כי הבנים האלה לגמרי 
לחץ יכול להיות נקודת הזהרה - וזה דבר טוב שאדם שם לב לזה שהוא צריך להמשיך הלאה.
אמנם לחץ יכול להיות גם דבר שעלול להזיק מתי שצריך שקט נפשי בעת קבלת החלטות. לא טוב לקבל החלטות מתוך פחד, אח"כ נושאים בהשלכות לא נעימות..
לגבי איך משלבים תואר + עבודה + חיי משפחה אין מה לדעת כ"כ...
לגבי מה ללמוד - לפעמים זה סתם חוסר ידע זמני ולפעמים זה מעיד על מוכנות לעבור שלב (מכל מיני סיבות).
לגבי דברים לתקן באישיות - אם אתה מרגיש תקוע בחיים באופן כללי ההייתי ממליץ לך לקחת מאמן אישי (קאוצ'ר). חשוב מאוד לבוא עם בטחון לפגישות. בטחון שיש לך מה לתת שאתה מתקדם בחיים וכולי
וזה קשור למה הקדמתי על רוחב הסוגיה. יש לך כתיבה נהדרת.
ואני נהנה מאוד לקרוא את התוכן שלך!
תודה
.ניק חדש.למרות כל הפחדים אתה רוצה , ממש רוצה, להתחתן.
איפה אתה עומד?
כתבת על הלחץ רק
ועל איך החיים צריכים להיראות לכאורה לפי הספר
אבל זו לא סיבה לזוז,
זו לא סיבה מספיק טובה להכנס למעגל הדייטים.
מה אתה רוצה באמת?
יש הרבה דרכים להתמודדות עם פחדים
ואם הם שמים לך בלמים ברמה של שיתוק ואי עשייה, תיעזר שאיש מקצוע.
כי לא יודעת על איזה עניין אתה מדבר- יש דברים שמצדיקים נקיטת צעד כמו שלך אבל הרוב המוחלט לדעתי לא...
רק רוצה לומר שמרגש אותי שיש אנשים כמוך- שרוצים לעבוד ולתקן לפני למרות הרצון שכן..
זה ממש לא ברור מאליו! אתה נמצא במקום מדהים והלוואי על כולם..
בהצלחה!!
אבל באותה מידה לא נכון שהשכל ימנע מהרגש ויעצור אותו מלעשות את הדבר הטבעי והנכון.
דעתי האישית: הגיע הזמן.
ורק על הטיעון נגד שהבאת -
א. אף פעם לא נפגשים סתם. כל אבן בדרך הזו היא מיוחדת ומלמדת.
ב. האמונה הפשוטה בהשגחה אומרת שאין דבר שהוא סתמי, ולכן לענ"ד יש לבטוח בו לקפוץ לים.
מבינה לגמרי
לפעמים חתונה נראית כמו משימה ענקית שצריך לבצע אחרי שכל המשימות הקטנות בוצעו בהצלחה.
מה יכול לעזור?
לעשות רשימה של דברים שאתה צריך כדי להתחתן. (אולי ידע כללי של איך אתה רוצה שהחיים שלך יתנהלו זו הגדרה מדויקת במקום להיות עם תואר)
לעבוד על הרשימה טוב כדי שהיא תהיה פרקטית (איך משלבים תואר ועבודה, איזה סוג של ידע אתה צריך?)
כשיש רשימה יישומית ולא חששות ערטילאים העבודה קלה יותר.
איך לעבוד?
אני חושבת שכדאי לפתוח קובץ/ מחברת. להחליט על רבע/ חצי שעה ביום. שאתה עושה משהו כדי להתקדם ליעד. בהתחלה ניתן לכתוב שוב ושוב כדי לדעת מה בדיוק חסר בשביל זה ומהן בדיוק המטלות הנדרשות.
ובהמשך יכולות להיות משימות יומיות. (היום אני מתקשר לחבר שמשלב תואר ועבודה ושואל אותו כיצד הוא משלב ומה נדרש ממנו בשביל זה)
ממליצה לנהל קובץ שבו לכתוב איך התקדמת בכל יום, מה התוכניות שלך למחר, לשבוע הבא ובעיקר לאן אתה רוצה להגיע.
בהצלחה!
מה היעד שלך. למה לא עכשיו (או אחרי המגפה).
איך משלבים חיי משפחה עם לגדל ילדים? איך משלבים חיי משפחה ולגדל ילדים עם עבודה? ואיך עם דלקת אוזניים? רוב הדברים האלה זה דברים שאתה עדיין לא יכול לדעת. נשמע שהשנתיים האחרונות לימדו אותך את זה בדרך הקשה - חיכית בגלל השאלות האלה, ולא הגעת לתשובה. אם אתה חושב שאתה לא בנוי לחיי משפחה היום, להמשיך את החיים לא יקדם אותך ליעד הזה. אתה יכול להיות ממוקד מאד לזה, זה הדבר היחיד שיכול לעזור, וגם אז לא יודע איזה הבדל זה יעשה.
השאלה העיקרית לדעתי היא לא אם אתה מוכן לחתונה (אנשים פחות מוכנים ממך התחתנו והכל היה בסדר), אלא אם אתה מסוגל לקבל החלטה, כי להתחיל התלבטויות כשיש מישהי מחכה להחלטה שלך, זה כבר לא יפה.
אם יש לך משהו קונקרטי לעשות בחודשים הקרובים זה יכול להצדיק המתנה. אבל כמו שזה נשמע, עדיף שתתמקד בשאלה איך להתקדם ולא בשאלה למה לא.
זאת דעתי.
בעקבות שנפגשתי עם בחורה *למרות* התמונה שלה. הסכמתי רק כי לא היה לי נעים מהמציע...
אבל בפגישה אני קולט שהיא יפהפיה. מושלמת. וחיוך מושלם. אולי הבת הכי יפה שנפגשתי.
אז תחשבו שוב אם אתם רוצים לפסול על תמונה... אולי היא לא משקפת טוב.
(והתמונה הייתה איכותית של אירוע.. הסיפור קרה לפני חודש. אגב זה לא התאים מבחינה אחרת)
כי בשמחה תצאו.ברוקולי
מסכימה איתך שתמונות לא משקפות כלום ושום דבר לשום כיוון
אבל לכל אדם יש בחירה חופשית איך לנהוג
וכל אחד נותן את הדין על הנקודות שחשובות עבורו
למרות שאני לא מבקשת תמונות אפעם..
וזה נכון גם הפוך- יש אנשים שיש להם נתונים חיצוניים טובים והפנים מעלים את זה לפעמים תוך זמן קצר מאוד.
וגם המשפט הזה.
פשוט שתמונה לא תמיד משקפת, וברוקולי סיכמה היטב.
אחרי שהשאלה הקודמת לא כל כך רלוונטית, אני מקווה שגם זו תהיה לא רלוונטית ומסיבות אחרות.
אשמח לשמוע גם מנשואים, אבל גם מאלה שבדרך....
יצאתי עם לא מעט בחורים. אף פעם לא הרגשתי שזה זה. אני לא יודעת מה זאת ההרגשה הזאת. מכירה סיפורים על אנשים שנפגשו פעם פעמיים וידעו שזה זה. לא רואה את זה קורה לי.
רוב הפעמים, את נפגשת פעם-פעמיים-שלוש, ונפרדים. אז זה די פשוט, כשרואים שזה בכלל לא בכיוון שמחפשים. כשזה עובר את השלוש פגישות, אצלי בדרך כלל הדברים הם פרווה. לא טוב מידי ולא רע מידי.
וכאן אני שואלת, איך אני יודעת שהאדם שמולי הוא זה שארצה להזדקן איתו?
זה שיהיה החבר שלי?
זה שיצחיק אותי ויצחק ממני?
זה שאכעס ואתעצבן עליו?
זה שארצה לקבל ממנו ביקורת?
זה שיקבל איתי החלטות על חינוך ילדינו?
זה שאפשר לסמוך עליו בכל דבר ועניין?
זה שאוכל לנהל איתו משק בית?
זה שנגדל ונצמח יחד?
זה שתמיד יאהב אותי, ואני אותו?
זה שיהיה שותף לחיי אישות?
זה שארצה לבלות איתו עוד ועוד?
ואני יכולה להמשיך עוד ועוד....
אני יודעת שחז"ל אומרים שבשלושה דברים האדם ניכר, בכוסו, בכיסו ובכעסו. רוב הדייטים הם דייט ספסל, ואני לא מצליחה לענות על שאלות כאלה. אז כן, היו מקרים שעשינו דברים ביחד, אבל עדיין קשה לי להכיר את האדם מולי. הרי גם אני עמוקה ומורכבת, וכמה מצליחים לתפוס מזה? איך אני יכולה לדעת שהוא קשה לכעוס ונוח לרצות? אם אני משווה את זה לחברות שרכשתי במהלך חיי, זה תהליך שנבנה לאורך זמן, כאשר נפגשים במצבים שונים של החיים. אז גם יצא לי להסתובב במוזיאונים, לטייל, לשחק משחקים – אבל אני עדיין לא מרגישה שזה נותן לי איזושהי תמונה רחבה. אני יודעת שיש גישה של ליצור מצבי קיצון בכוונה, אבל אני פחות בקטע.
אני מאמינה שיש יותר מאדם אחד שיוכל לענות על קריטריונים כאלה.
עד עכשיו, הקשרים הארוכים יותר שהיו לי היו יותר מכוח האינרציה, ולא הצלחתי סיבה טובה להגיד למה לא, אבל גם לא למצוא תשובות לסוג השאלות שהצגתי כאן.
איפה מוצאים את התשובות לשאלות האלה?
מזדהה עם כל מילה..
מקווה שבקרוב תופתעי לטובה ותצליחי לענות לעצמך בחיוב על כל השאלות..
בעזרת ה' בקרוב תבשרי בשורות טובות!
)אפשר למצוא את המכנה המשותף בין כל קשר לבין קשר זוגי.
יש שנתי חברות טובות שמשתפות אחת את השנייה בכל הסודות ובכל הדברים הכי אישיים שלהם והם מבלות ונהנות ביחד הרבה... אבל רגע, איך הקשר שלהם נוצר? בפעם הראשונה שהם פגשו אחת את השנייה הם לא התלהבו עד הגג והם לא בנו בניינים על איך הקשר שלהם יראה. הואפ שוט נוצר מאליו, עם הזמן ביחד ועם הזרימה והתיאום של שניהם.
ככה גם קשר זוגי. ההרגשה הנפשית בחיבור לאדם יוצרת ודאות רגשית שאכן זה זה.
יש אמירה יפה של הרב שרלו שהוא אומר שלבחור להתחתן עם מישהו זה להחליט לעשות איתו מסע בדרך ללא נודע.
אל תקחי יותר מדי ברצינות אמירות כמו 'כבר מההתחלה ידעתי שזה זה רוב הסיכויים בדר"כ שזה לא יקרה, גם אם זה קורה זה בכלל לא מבטל את כל העבודה של התיאום המשותף באמצע.
ברגע שבנאדם חי את העתיד (איך הבית שלי יראה וכולי) קשה לו להיות בדייט עם הבנאדם שמולו. הוא לא פוגש את האדם שמולו. ברגע שחיים את ההווה, חיים את הרגע, אז יש אפשרות להחשף לאדם שמולך.
הזכרת 'מקרי קיצון' כדי לדעת להבחין איזה בנאדם יש מולך. זה נכוןן במאה אחוז. אבל המקרה קיצון הכי גדול זה הניואנסים שיש בדיבור ובמעשים של הבנאדם שמולך..
בהצלחה רבה!
מסכימה. אם אתקע על אי בודד עם (כמעט) כל מי שיצאתי איתו, אני מניחה שאתמודד.
ברור לי שקשר זה משהו שהולך ומתפתח ומעמיק ומעצים וכו'.
ברור לי שאף אחד לא יכול לערוב לי שהמסע הזה יהיה מוצלח.
אבל לא ברור לי איך יודעים שזה זה, זה השותף שלי.
אשמח לתובנות...
לא חוויתי, וזו הסיבה שהם הסתיימו. והיו כמה קשרים בהם הרגשתי שהצד השני 'מעריץ' אותי, אבל זה לא היה הדדי, אז הפסקתי.
השאלות שכתבת הם שאלות חשובות מאוד.
הבעייה היא, שברוב הפעמים אני מרגישה שעומד מולי אדם זר. לא רע לי איתו, אבל גם לא יותר מידי טוב. פרווה כזה. אין לי סיבה יותר מידי טובה להיפרד, אבל גם לא סיבה יותר מידי טובה להמשיך.
אז איך יודעים אם לא הרגשתי את הרצון והגעגוע וכו' כי לא פגשתי את האדם עם בסיס ההיתכנות, או שאולי משהו בי צורך טיפול?
@חדשכאן, לא התכוונתי שיש 'זה' ספציפי, אלא מיהו זה שרלוונטי.
מישהו שהוא "הזה".
אבל מי אמר שחייבים לחשוב כך? אולי יכולים להיות כמה כאלה שהם מתאימים לך ותוכם יהיה אחד?
אם כיף לך לשתף אותו במה שעובר עובר עליך, אם את סומכת על השיקול דעת ששלו, אם את מעריכה אותו, אם אתם נהנים להיות ביחד - למה שזה לא יהיה זה?
חבר פעם אמר לי לאחר הרהורים בנושא שהתכל'ס שאתה רואה בשידוכין בסוף זה אם טוב לך איתו ואם אתה רואה אותו/ה אמא/אבא לילדים שלך. גם אם עדיין לא החלפתי טיטולים ואני לא יודע מה זה להיות אבא עדיין יש אינטואציה בסיסית הוא אדם טוב ואחראי, הוא יוכל להיות אבא טוב. את סומכת על האינטואציה שלך? (גם אם היא עדיין לא נבואית..)
נ.ב
הדימוי של לצאת למסע ללא נודע יכול להיות משהו מאוד אופטימי. לעומת הדימוי של להתקע באי בודד שהוא פסימי בהכרח.
אם לא מצליחים אחרי כמה פגישות בודדות לדעת - אז לא להחליט עדיין!
אלא להמשיך להיפגש,
לתת לזמן לעשות את שלו
עד שתגיעי למצב ש*תדעי* ותרגישי שעם האדם *הזה* את רוצה לבלות את שארית חייך.
אפילו כתבת שרוב הקשרים שלך קצרים מאד
עד כמה את באה עם השאלה הזו לדייט?
אור אלון ממש מתייחס לזה בספר שלו - ממליצה לך לקרוא
עד כמה השאלה אם זה זה ואם איתו אני אחיה לתמיד
ועם החסרון הזה או האף הזה או השם הזה אני אחיה כל חיי?
איך את באה לדייטים?
עד כמה בכיף מ 1-10?
עד כמה כדי לדבר , להנות, להעביר ערב בטוב ולהכיר מישהו ?
כל התשובות לשאלות שלך נבנות לאט לאט
אף זוג לא קיבל סמס מלמעלה שאמר לו, זה זה. תהיו רגועים.
מה כן קרה?
הם הצליחו לאט לאט לבנות קשר, להיפתח, לדבר על חולשות ולהיות הכי טבעיים
הם זכו להקשבה, הכלה, עניין
הם הרגישו שאיתו הזמן עובר בכיף
ושלדבר איתו זה מדהים (רוב הזמן, יש מידי פעם שפחות כיף)
הם ידעו שיש לצידם אדם שיעבוד על המידות שלו ויש לו מטרות דומות בחייו
ועוד הרבה הרבה דברים קטנים
שיחד מצטרפים לחווייה שזה זה
ממה שכתבת יש סיכוי ענק שיש לך דפוס
שמחפש את הקליק מההתחלה
ואם אין אותו את פשוט עוזבת.
לא כולם זוכים לקליק בהתחלה
יש הרבה צורות של קשר שנבנה
תהיי פתוחה לעוד הרבה אופציות
שמתחילות ב 2-3 דייטים ראשונים שרק נחמד בקושי
הגישה שלי זה חיבור.
אני מאמינה שאדם מתנהג בצורה מסוימת עם אדם מסוים.
מאמינה באנטרקציה שנוצרת מתוך חיבור של שני אנשים.
כלומר עם x אני יכולה להרגיש שיעמום. אבל מישהי אחרת תחשוב שהוא אדם מרתק
אז מי הוא? אדם מעניין או משעמם? תלוי עם מי הוא נפגש.
לy אני יכולה להרגיש כיף וצחוקים. אבל מישהי אחרת תחשוב שההומור שלו על גבול המעצבן.
אז הוא אדם מצחיק או לא?.. תלוי.
וכך הלאה.
יש אנשים שירגיזו אותך ולא כזה יהיה לך נעים בחברתם, ואותם אנשים ממש לא ירגיזו אנשים אחרים.
חפשי חיבור.
חפשי קשר שכיף לך ונעים לך בו. שאת רוצה ממנו עוד. שיש לך ביטחון שיכול להיבנות כאן משהו.
אנחנו לא באמת בודקים דברים טכניים בקשר. זאת לדעתי לפחות.
גם את החברים שלנו, לא "בדקנו" אם הם טובים בקשר חברתי. פשוט זרמנו וראינו אם טוב לנו.
ברור שבתת מודע קורים דברים. התת מודע אולי יידע יותר להסביר למה עם אחד זה הצליח ועם השני פחות.
כן רק אומר שחינוך ילדים והקמת בית- זה דברים שכן בודקים בשכל ועל הנייר כמו שאומרים. כי זה השקפה ומטרות.
אבל כל השאר כמו שרשמת ברגש, במשיכה, חברות, זרימה, כיף.- זה הרגשות. את זה את יכולה להרגיש.
מבינה אותך שזה קצת מלחיץ שלא חווית משהו דומה לזה עד עכשיו.
אבל טוב אולי צריך לבדוק אם יש חסימה או משהו.
זה כבר נושא אחר....
אגב לפעמים מרגישים חלק מהדברים. נגיד אפשר להרגיש כיף אבל לא רגש. או להרגיש חיבה ממש חזקה אבל הקשר מעיק.
אז תבדקי אולי חווית חלק מהדברים שחשובים בקשר.
כאילו, אני לא מאמינה (לא יודעת עם כמה נפגשת) שעם אף אחד לא היה לך לא כיף לא חיבה לא משיכה לא לא לא..
חייב להיות משהו, לא?
מוגש כחומר למחשבה בהומור ואהבה.❤ותבנהו מהרה!!על העיקרון של ספוקן וורד, רק שתדעו איך לקרוא אתזה יצא ארוך ממש, אבל לדעתי כדאי לקרואמקוה שיחכים אפילו במעט..
אז ככה-
שיהיה ירא שמיים, וצדיק וחכם
וגם, עובד ה' באמת-כמובן!
ולא ככה סתם, זה צריך להיות בשמחה, בחיות
והוא צריך לזרום, להקשיב, להגיב ברגישות
שידבר אידיאלים, שיחיה את התורה
וגם יהיה שם בשבילי, בדיוק כשאני צריכה.
שיהיה כיף, שהפגישה תזרום
וגם שיראה טוב, נו...כמו- בחלום.
שיהיה שקוע בבית המדרש
אבל הלו, שידע מה בעולם חדש!
שיהיה אכפתי, כלפי הארץ והעם
שיתחשב, שישמח, ו...וגם וגם וגם...
אוי, מסכן! מה יש לי ממנו? כולה בנאדם!
כמוני, כמוכם, הוא לא יכול להיות, אההה....מושלם?
אבל אני? לא מוכנה לשמוע פשרות וויתורים,
מה, לא מגיע לי בעל כמו בסיפורים?
ותכלס',
הוא. מה הוא מחפש?
מישי שתהיה דוסית, וגם חמודה
עם מסירות נפש אמיתית על התורה.
שתהיה זורמת, ומתחשבת בכל העולם
שתהיה שמחה ונותנת, מתנדבת, לא סתם!
שתהיה אהובה על כולם, שתגיב נכון
שתפרגן, שתקשיב, שתכיל, ועוד...המון!
וגם הוא, לא רוצה או מוכן לוותר
כמובן כמובן שגם לא להתפשר,
אז גם אני, מסכנה?
מצפים ממני, זה לא בקטנה!
או אולי....
אולי סוף סוף, כשדרכינו יפגשו
הוא יהיה הכל בשבילי, ואני אהיה הכל בשבילו?
אולי, יש מצב. אבל אולי, גם לא.
אולי נלמד, נתבגר... פשרות, וויתורים
יש סדרי עדיפויות בחיים.
וגם אם הוא לא נראה הכי הכי
או ההשקפה שלו לא בדיוק כמו שלי,
אולי בכל זאת נלמד את הסוד
שבזכותו מתגברים ובוחרים לאהוב?
אולי בכלל מי שיעמוד איתי תחת החופה
ממש לא יהיה מי שחלמתי, אבל תהיה אהבה...
ויהיה חיבור, ותהיה עבודה.
ותהיה בחירה משותפת, והיא תהיה באמת נכונה.
והוא יהיה באמת מי שיעד לי ריבונו של עולם
פשוט לא מה שתמיד אמרתי לכולם...
אז בנתיים, אני אמשיך לחשוב ולחלום
אבל אולי אשתדל להשאר בגבולות המציאות ולא הדימיון
ואם כבר יש זמן, ובגלל המצב אין הצעות
אני גם אעבוד על עצמי, ללמוד, לנסות
לדעת לתת מקום להצעות שאולי נשמעות מצחיקות
לפתוח את הראש, לעבוד על המידות
אולי בזכות הקורונה, וכל הנספחים
אני אמצא שותף לחיים
ולא, לא כי יצאתי, או הפרתי את הכללים
כי למדתי שאפשר לתת מקום גם לקצת וויתורים.
בתפילה לבריאות ולבשורות טובות!!יאללה גאולה!!!בניסן נגאלו בניסן עתידין להיגאל!!
ותבנהו מהרה!!האמת שהבנתי את זה בדרך מצחיקה קצת...
יצאתי עם מישהו,
והוא היה כביכול ממש כל מה שיכולתי לרצות, ממש מילא כיאות את כל התנאים ב"רשימת מכולת"
באמת. אם היו מתחתנים על עיוור, מנהסתם הייתי אומרת כן.
והיה לי ממש קשה לחתוך כשהבנתי שזה פשוט לא זה. כי מה, ככה אני אוותר על "רשימת מכולת" כזאת מוצלחת?
לקח לי זמן להבין שפשוט יש הרבה מעבר..ואנחנו באמת לא מתאימים אשרי מי שתזכה בו(כןכן אל דאגה מנסה לחשוב על חברות...) אבל אני אזכה למישהו אחר בעז"הובעז"ה בזמן הנכון.
מפה לשם אחרי עוד מחשבות שונות, יצא לי הקטע הנ"ל
ב"ה שיש גם הרגשות, ותודה לה' שעוזר לנו להגיע לתובנות....
שבת שלום!!
משתדלים להסתכל על בני אדם באופן קצת יותר עמוק..
להתמקד בעיקר ולא בטפל (שכל אחד יגדיר לעצמו), ולגשת מתוך יותר ענוה אל הקשר
עיקר בנין האדם זה המידות!
מסופר (בין היתר גם) על הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל (מתוך ספר "סולם יעקב"):
הגיע אליו מישהו לבקש עצה בענייני שידוכים.
"אמר הרב: מידות. בדוק את המידות.
החבר הקשה: ומה עוד? והרב בשלו: מידות טובות. החבר אמר: זהו?
הרב אמר: כן. מידות, מידות, מידות. זה הכל.
בן זוג עם מידות ידע גם לדאוג לבית, לדאוג לילדים, ללמוד, לראות את הדברים נכון"
מתוק ויפיפה!!!אמונה רעיהאני אף פעם לא מגיב ל'שירים' כאן, אבל זה היה פשוט טוב מידי...!
דעתן מתחיל
(טאקי בפלאפון, משחקי חברה למינהם וגם כרטישיח פתוח עכשיו עד פסח (קוד - corona למי שמעוניין ) ויש לנו לימוד קבוע שאנחנו עושים ) אשמח אם יש לכם רעיונות מקסימים למשחקים כיפיים שאפשר לשחק בפלאפון 🤩כי בשמחה תצאו.הכל לטובה123/ - - / כללים /
חלקנו צריכים את הכללים. בעדיהם הצד השני לא יהנה כלל ולא ירצה להמשיך בשביל להכיר את הפנים. אבל חלקנו לא. חלקנו מסתדרים עם קצת אינטואיציה משולבת עם מידע כללי ומה שנקרא "טאקט". הצורך לא לפעול ע"פ כללים אינו צורך לעשות בדווקא אחרת, אלא לכל אחד יש כללים המתאימים יותר ופחות, וכל אדם רוצה להביא את הייחודיות שלו לידי ביטוי. והרי אנו רוצים להכיר, לא? חלק מזה הוא להכיר גם את הצדדים ששונים מכולם. מוכנים "לזרום" מחוץ לרגיל בשביל להנות ולהכיר באמת?
/ - - / עיקר וטפל וטעויות /
יש לי מחשבה כזו שצד שאינו מוכן להתעלות מעל שגיאה או טעות אינו צד מספיק טוב בשבילי. לשם המטרה העליונה, להקים דירה נוספת לה' יתברך בעולם, אנחנו יוצאים בכל פעם מחדש מאזור הנוחות שלנו ומוכנים לטעות וכל זה כדי שהצד השני יכיר אותנו. אבל אם הוא לא מוכן להתעלם מטעות ברת שינוי פשוט ולא רק כדי לבקש תיקון, הקמת בית איתו כרוכה בסיכון שכך הדבר ישאר. מה החשוב, טעויות פתירות או השקפה ודרך חיים?
/ - - / עבודה ומשפחה ומוכנות /
מחשבה נוספת אומרת לי שקצת מסובך לשחק בין שני תפקידים - המרואיין והמכיר. אם אני מרואיין בעיניי הצד השני אפעל בצורה אחת; ללא טעויות, אשמור את הקלפים קרוב אלי, אשחק לפי הכללים. לעומת זאת אם אני רוצה שהיא תכיר אותי כמו שאני ואני אכיר אותה טוב יותר אפעל להפך; אעשה טעויות כי כך מכירים, אפתח יותר, אספר דברים שהכללים אומרים שלא, הרי אני רוצה שהיא תכיר אותי. אשבור את הכללים, אם אני כזה, פשוט כי זה אני, או אפעל בדיוק לפי החוקים אם הדבר קרוב לליבי. ראיון או היכרות?
/ - - / פתיחות /
"כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם" - כל חכמתו של אדם אינה אלא בלב, "וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא" - והלב אינו מתמלא לעולם. המסע הזה שוחק. וכך גם הניסיון איתו מביאה הדרך הארוכה-קצרה הזו. מצד אחד הניסיון מועיל ביותר ומצד שני גם ממעיט את הקירבה והכנות והיופי והרצון. וצריך לאזן, כמו תמיד. אבל ההתלהבות הראשונה ההיא, הייחודיות, הניצוץ והרצון צריך להישאר ולקום בכל פעם מחדש. וכשהצד השני משחק טכני קשה להתחדש ולרצות. הפחד להיפגע מובן, אבל אין צורך לסגור גם את האדם שממול. אם הוא מסוגל שוב ושוב, אם הוא יכול ע"י הפתיחות שלו לפתוח גם אותך, לא שווה לתת הזדמנות?
/ - - / פער בין המינים /
טוב לדעת קצת וטוב לא לדעת הרבה, בעיקר טוב לדעת שיש. אבל לא רק שיש, אלא שמתוך כך שהצד השני רואה דברים אחרת, אולי נכון לתת הזדמנויות. זה כבר לא טעות אלא בכוונה תחילה, אבל גם כאן אולי יש עיקר וטפל. יש זמן רב בחיי הנישואים ללמוד את הצד השני ולהשתפר, אז למה לנתק את קשר החבלים אם הוא יציב רק כי הוא מעט מלוכלך? הרי אפשר לנקות אותו, אפשר גם להסתדר איתו כך. אולי אפשר לבדוק האם מדובר בעקרונות סותרים או סתם בגישה לא מובנת?
/ - - / בירורים ומבט /
המחשבה אומרת שההיכרות הפשוטה והאמיתית יותר עם האדם תהיה דרכו. אם כך, כשההזדמנות קיימת, אולי נכון אכן לפעול כך. אפשר לשאול מה דעתו לפני שמחליטים במה הוא מאמין הוא חושב ופועלים על כך. אפשר לברר דרכו מה דעתו ולמצוא את המחלוקת העקרונית או אולי את העמק השווה. אפשר לדבר, במקום להבין בין השורות של מידע והסתכלות לא מדויקת לנו מחברים ומכרים, במקום לנבא מה הוא חושב או אומר. האין האמת חשובה יותר מהדמות הדמיונות שעומדת מול עינינו?
/ - - / סייג לטפשות /
כתבתי מעורפל, ואולי הייתי שמח להשאיר את הדברים היכן שהוא בעננים. כל אחד יבין מעט או הרבה אחרת, יחלוק מעט או הרבה או יתמקד בנקודה אחרת. הנחתי כאן לעצמי מחשבות, נכונות ושגויות, טובות ושפחות. בהצלחה לכולנו בדרך.
ולכולן
וזה מחמיא גם לצד שמבקשים אותו, כמובן
דעתן מתחילאחרונה(*חדש כאן, למרות שעוקב פה כבר תקופה די ארוכה בלי לכתוב*)
אז הגיעה תקופה שהתחיל ממש להיות טוב
והתחיל חיבור אמיתי
אפילו התחיל דיבור על חתונה,
[למרות שאמרתי לעצמי שאין מצב שאני אומר את המילים חתונה אירוסין טבעת לפני החתונה
אבל זה קרה ואפילו היה כיף (מה?!)]
אז עכשיו דווקא הגיעו תקנות של לא לראות אותה?
מה עושים איך מתמודדים עם זה ועם הגעגוע שתופח,
ועם הידיעה שזה מעכב תהליך חשוב? (וגם - למה להיפגש איתה זה לא נחשב צורך חיוני??? 
)
יותר פוסט פריקה, אפשר גם לייעץ פרקטית אם למישהו יש
בריאות טובה במהרה לכולם.
ובהחלט צורך חיוני. מה שאתה יכול במסגרת ההנחיות, תעשה ותצליח
יוחנן השני לשמולצערי לא נחשב צורך חיוני מבחינת ההנחיות (גרים בערים שונות)
ותודה ענקית. חיזקת!
יש לכם איך להיפגש בלי תחבורה ציבורית? יש למישהו משניכם אוטו?
אם כן, אז לפי דעתי יש עניין לבדוק את זה, כי יכול להיות שזה מותר.
ועד לפני העדכון של ההגבלות האחרונות ממש, עוד נפגשנו במקומות שבהם לא נבוא במגע עם אנשים אחרים, או בבתים אחד של השניה... אבל עכשיו אי אפשר לזוז בכבישים בלי סיבה מוצדקת, גם עם רכב פרטי... אלא אם כן נהיה מוכנים לספוג קנס של 500 ש"ח (להגיד לך שאני לא שוקל כרגע אם זה שווה לי? שוקל
)
יוחנן השני לשמומקווה שנצליח ונתחזק באמת.
תודה!
דעתן מתחילאחרונהאין לי עצות טובות, רק רציתי לחזק.. אבל אולי אפשר גם להסתכל על המציאות במבט של רצוא ושוב, ושחסרון מסוים מוביל לטוב גדול הרבה יותר. בע"ה בהצלחה
ברגועא-י
יא-כ
כא-ל
לא-מ
מא-נ
נא-ס
סא-ע
עא-פ
פא-צ
צא-ק
קא-קיב
קיג-קיח
קיט-קכא
קכב-קל
קלא-קמ
קמא-קנ ויהי רצון
המטיילת בארץ המטיילת בארץ
בוגר ישיבת הסדר בסגנון של מצפה, קרנ"ש, עלי..?
משועמם ומרגיש בודד מהקורונה??
יאללה דבר איתי!!
סקרונייי
צוחקת כן? ממש לא משנה העדה
רקשאלה
חשבתי שמישהו מחפש פה חברותא או משהו
חחחח מצחיקולית!
בZOOM?
נראה לי לא שייך
בכל מקרה שאלתם אחרי שזה כבר היה
אברר עבורכם לפעם הבאה
אורות הכתובהלב אוהבכיף לקרוא.. תמשיך (אם באלך)
אני קצת יודעת כמה שזה קשה
גם לי היה סיפור דומה שניסיתי לחזור וזה... והוא לא רצה
תנסי להמשיך הלאה
זה בהחלט מעודד.
בהחלט יכול להיות שכדאי לך לעבור תהליך של פרידה
לדמיין איך את מודה לו על מה שקיבלת ממנו
ואומרת להתראות
ורואה את עצמך בלעדיו יומיום
לדמיין את הרגע הזה הרבה פעמים
עד שהוא יהיה טבעי לך
ויפסיק להכאיב כ"כ
לרוב לא מגיבה פה אבל ככ חשוב לי להגיד לך וראיתי שלא התייחסו לנקודה הזו.
בכלל בכלל לא מחייב שאם לא היית מעלה את כל ההתלבטויות אז הייתם מתחתנים כי הוא הרי היה בעניין בהתחלה. זה תופעה ממש הגיונית שכשאת החלטת שכן הוא נרתע ודיברתי פעם עם חברה שקראה לזה -אפקט הנדנדה. אם אני עוד לא בטוחה אז זה דווקא גורם לו לקחת צעד קדימה כי הוא לא לוקח סיכון פה, זה לא יגרום עדיין לחתונה ושינוי חיים וכל הפחדים שנוספים לזה כי הרי את לא בעניין. אבל כשאת לקחת צעד קדימה זה פתאום רציני אז כמאמר רב' עידן רייכל - על כל אחד שעולה יש אחד שיורד. כמובן שזה לא מחייב כי ישתבח שמו אנשים מתחתנים ושנזכה במהרה לבצאתי לקראתך לקראתי מצאתיך, אבל לגמרי תשתחררי את המה היה קורה אם.. ואם זה יכול לעזור לך לשחרר אז שתדעי שזו אכן תופעה קיימת ושה' סובב כך את הדברים אז איזה כיף שאת יכולה לסמוך עליו ולהתקרב בקרוב ממש לחתן המיועד בעז"ה. כל צעד מקרב אותנו...
לא יודע אם זה עוזר או מחזק אבל אחי, אנחנו איתך!! לפחות בלב!!!
חידושמאחלת לך לזכות בקרוב
(אממ
והתלבטתי אם להוסיף,
אז בסוגרריים בהסגר:
אולי כדאי למצוא עוד משהו שאת רוצה, בנתיים?
אני מבינה כ''כ את הרצון הזה להתחתן, ואתמול.
ואני מתלבטת אם לנסות לרצות פחות, זה טוב.
אולי לא לרצות פחות,
אלא פשוט לא לרצות רק
לרצות גם להתחתן, וגם להצליח בלימודים, וגם למצוא עבודה, וגם להצליח לבשל אורז, וגם לצבוע את החדר, וגם ללמוד לנגן
|סוגר הסגר סוגריים|)
ואתם בשלב ההתחלתי של ההיכרות (פגישה 2/3), כשהכל טרי ובקושי מכירים את הצד השני,
ובחרתם לנסות להמשיך את הקשר למרות שאין אפשרות לראות אחד את השני-
איך אתם מתמודדים עם זה? (חוץ מהחלק הטכני שאפשר לראות אחד את השני דרך ZOOM)
איך אפשר ליצור שיח כמה שיותר כנה ואמיתי למרות שלא רואים אחד את השני?
כמה זמן הייתם נותנים לזה להימשך ככה- בטכנולוגיה ולא פנים מול פנים?
מה עוד אפשר לעשות במצב כזה??
רעיונות יתקבלו בברכה ושיתופים שלכם איך אתם מתמודדים עם זה...
אנחנו בתקופה ענקית ומיוחדת
עם אנרגיות מיוחדות של נתינה וערבות הדדית
תסמוך על הקב"ה שבאנרגיות המיוחדות האלו הוא יעזור לכם לבנות קשר
בצורה קצת שונה
תחשבו מחוץ לקופ' איך לעשות דברים שיניעו את הדייט בטוב,
אולי ללמוד יחד, אולי משחק קלפים. אולי רעיונות אחרים שפותחים.
והוצאתי על הנושא המדובר והבוער הזה סרטון, מצרפת לכם
גם בגמרא וגם במכילתא מדובר על בגדים.
וחשוב לזכור שהיום ב"ה המציאות שונה מאוד - הגבר לא הבעלים הבלעדי של הרכוש ולא קונה לאשה את הצרכים הבסיסיים שלה אלא היא בעצמה. אבל בלי קשר - מתנות זה תמיד טוב וכש''כ בחג.
אלא לגמרא ולמכילתא.
ל'תרגום יונתן' לא התייחסתי כי כמו שבטח זכור לך שכתבתי כאן כמה פעמים - המקור שלו מאוחר ומפוקפק.
דיברתי רק על הגמרא והמכילתא.
(אגב, גם בשו''ע שציטטת מדובר על 'תכשיטים' במשמעות של ביגוד ואיפור ולא במשמעות שלנו, אבל לא נתקטנן)
לענ''ד להלכה לא צריך לקנות לה כלום, הרי היום כל הנשים הן בחזקת 'מעשה ידיה' והן קונות לעצמן.
כן כדאי לקנות לה מתנות (ולכן מן הסתם עדיף תכשיטים מאשר בגדים), כמו שגם כדאי שהיא תקנה לבעלה, וכל המרבה הרי זה משובח.
נפש חיה.מצד שני זה הורס את ההפתעה 
הפתרון: פתק החלפה. ועם הזמן לומדים את הטעם אחד של השני.
אבל זה אינדיבידואלי - יש כאלה שאוהבים הפתעות ויש כאלה שמעדיפים מתנה שהם בחרו. החכמה היא לא לתת מה שאנחנו היינו רוצים לקבל ו/או לתת (לאלו שאוהבים להפתיע 
) אלא מה שיותר ישמח את השני.
לא נכון לומר שבכל מצב ראוי לקיים את הפסוק כפשוטו, לא סתם חז''ל איפשרו לאישה לוותר על ה'זכות' הזו ולהתפרנס ממעשה ידיה.
וזה לא בגלל שהפסוק לא נכון חלילה, אלא שהוא דיבר על מציאות שבה האישה תלויה בבעל וחסרת עצמאות - ברור שאם היא באמת במצב כזה על הבעל יש אחריות לספק לה מה שהיא צריכה כלשון הפסוק, אבל יותר טוב שלא תהיה במצב הזה מלכתחילה.
זה כמו שלא נכון לקיים את הפסוק "לא תעבוד בו עבודת עבד" - לא כי זה לא נכון שאסור להעביד יהודי בפרך, אלא כי ראוי שמלכתחילה לא יהיה עבד. אבל במציאות שבה התורה דיברה אז כמובן שהציווי בפסוק הוא הבסיס המחייב.
נ"ב
היום ההתייחסות לציווי הזה ע''פ פשט הפסוק לפעמים אבסורדית במיוחד כשיש מגזרים שלמים שלא רק ששני בני הזוג עובדים אלא שהמפרנסת היחידה בבית היא האישה.
על דרך חידוד עלה לי עכשיו שמעניין ש"שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ" בהגייה אשכנזית (חרדית) נקרא כמו "שארו כסותו ועונתו" ודוק' 
בוא נעשה סדר;
מבחינה הלכתית:
לגבי שארה וכסותה - כבר חז''ל איפשרו את השיוויון בתקנת 'מעשה ידיה' שתוכל להתפרנס בעצמה ולוותר על ה'זכויות' הנ''ל.
לגבי עונתה - החיוב מדאורייתא כמו בשאר החיובים הוא על הגבר, אבל גם מצד האישה חז''ל תיקנו את דין מורדת. כלומר שבפועל ישנו שיוויון בהלכה (כמובן שיש הבדל בין שני הדינים, אבל הרעיון זהה).
מבחינה רעיונית:
מאחורי שלושת החובות העיקרון של התורה הוא להגן על זכויות האישה בגלל היותה חלשה ותלויה לחלוטין בבעלה כלכלית פיזית ונפשית, חז''ל עשו עוד תקנות באותה מטרה של שמירה על זכויות (הן תוספת לזכויות האישה כמו כתובה מצד אחד ואפשרות לעצמאות כלכלית מצד שני, והן איזון בשמירה על זכויות הגבר כמו דין מורדת) אבל גם הן בהתאם למצב בתקופתם של חז''ל בה הגבר היה השליט בבית והאישה כפופה לו.
היום ב"ה יש שיוויון בפועל בכל העניינים, ולכן אין סיבה ואין צורך לחזק את אחד הצדדים כנגד השני שהוא בעל הכוח כי כבר אין חוסר איזון.
השאלה לגבי זכויות לא תלויה בזה.
אתה לוקח את הדיון למחוזות שלא שייכים אליו.
אתה באמת חושב שהגבר צריך לשלוט בכל הרכוש והאישה תהיה תלויה ברצונו?
אתה חושב שיותר טוב שהכל יהיה תלוי בגבר לגבי האישות מאשר שתהיה הדדיות והרמוניה?
מה התשובה שלך לשאלות ששאלתי?
בוא קודם נראה על מה אנחנו מדברים, אח''כ נחליט איך קוראים לזה.
ומה שכן ענית לא קשור לנושא עליו דיברנו. אבל לא משנה.
ליקוטי מוהרן תורה א:
(תהלים קיט)אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ, הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה':
דַּע כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה נִתְקַבְּלִים כָּל הַתְּפִלּוֹת וְכָל הַבַּקָּשׁוֹת שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים וּמִתְפַּלְּלִים, וְהַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִתְעַלֶּה וְנִתְרוֹמֵם בִּפְנֵי כָּל מִי שֶׁצְּרִיכִין, הֵן בְּרוּחָנִי הֵן בְּגַשְׁמִי; כִּי עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים חֵן וַחֲשִׁיבוּת הָאֲמִיתִּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל נָפַל, כִּי עַכְשָׁו עִקַּר הַחֲשִׁיבוּת וְהַחֵן הוּא אֶצְלָם. אֲבָל עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה נִתְעַלֶּה הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת (משלי ה): אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן, שֶׁמַּעֲלָה חֵן עַל לוֹמְדֶיהָ (ערובין נד), וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְקַבְּלִין כָּל הַתְּפִלּוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת:
כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל שֶׁל כָּל דָּבָר, וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר, כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא אוֹר גָּדוֹל, וּמֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ח): חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו. וְזֶה בְּחִינַת יַעֲקֹב, כִּי יַעֲקֹב זָכָה לַבְּכוֹרָה, שֶׁהוּא רֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה (תיקונים תיקון יד, זהר משפטים קכא), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיא): רֵאשִׁית חָכְמָה. וְזֶה בְּחִינַת (בראשית כז): וַיַּעַקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם, וְתַרְגּוּם אוּנְקֵלוּס: וְחַכְּמַנִי. וְזֶה בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ, כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא מֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ. וְזֶה בְּחִינַת (משלי ד): וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם. וְזֶה בְּחִינַת חֵית, לְשׁוֹן חִיּוּת, כִּי הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז): הַחָכְמָה תְּחַיֶּה וְכוּ'.
אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאוֹר הַשֵּׂכֶל גָּדוֹל מְאֹד, אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת אֵלָיו כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַת נוּן שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עב): לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: לְשׁוֹן מַלְכוּת. וְזֶה בְּחִינַת לְבָנָה, כִּי הַלְּבָנָה אֵין לָהּ אוֹר מֵעַצְמָהּ כִּי אִם מַה שֶּׁמְּקַבֶּלֶת מֵהַשֶּׁמֶשׁ (זוהר ויחי דף רלח. ודף רמט). וְזֶהוּ בְּחִינַת מַלְכוּת, דְּלֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם, אֶלָּא מַה שֶּׁמְקַבֶּלֶת מִן הַחֵית, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ כַּנַּ"ל, וְנַעֲשֶׂה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה.
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה וְהַחִיּוּת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, זֶה בְּחִינַת עֵשָׂו שֶׁבִּזָה אֶת הַבְּכוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כה): וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכוֹרָה, דְּהַיְנוּ הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל, בְּחִינַת (משלי יח): לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ[ח]. וְזֶה בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, בְּחִינַת לְבָנָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (ישעיהו כד): וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וְכוּ'.
וְזֶה בְּחִינַת יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרָע, כִּי הַיֵּצֶר טוֹב נִקְרָא מִסְכֵּן וְחָכָם (קהלת ד), בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲנִיָּה וְדַלָּה דְּלֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם, כִּי אִם מַה שֶּׁמְּקַבֶּלֶת מֵחָכְמָה. וְיֵצֶר הָרָע נִקְרָא מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל (שׁם), בְּחִינַת מַלְכוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁאֵינָהּ חֲפֵצָה בְּחָכְמָה וָשֵׂכֶל, בְּחִינַת לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לִתֵּן כֹּחַ לִבְחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה לְהִתְגַּבֵּר עַל מַלְכוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ה): לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע. וְעַל־יְדֵי מַה נוֹתֵן כֹּחַ לְמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּכֹחַ (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁם: לְעוֹלָם יַרְגִּיז וְכוּ', אִי אָזִיל – מוּטָב, וְאִם לָאו – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה). וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קדושין ל): אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה, מָשְׁכֵהוּ לְבֵית־ הַמִּדְרָשׁ, כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה נוֹתֵן כֹּחַ לְמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. וַאֲזַי מְקַבֶּלֶת הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת נ, חִיּוּת מִן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת ח, וְנִתְחַבֵּר וְנִתְקַשֵּׁר הַח וְהַנ, וְנַעֲשֶׂה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וּכְשֶׁזֶּה קָם, זֶה נוֹפֵל*), וַאֲזַי נוֹפֵל וְנִתְבַּטֵּל מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע יד): כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה', צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם. הַיְנוּ עַל־יְדֵי דַּרְכֵי ה', הַיְנוּ הַתּוֹרָה, עַל־יְדֵי־זֶה הַצַּדִּיקִים שֶׁדְּבֵקִים בְּמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, הֵם נִתְחַזְּקִים וּמְקַבְּלִים כֹּחַ עַל־יְדֵי־זֶה. וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם, בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, בְּחִינַת הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁנּוֹפֵל וְנִכְנָע עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, כַּנַּ"ל:
וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְקַבְּלִים כָּל הַתְּפִלּוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת, כִּי עִקַּר מַה שֶּׁאֵין נִתְקַבְּלִין הַבַּקָּשׁוֹת הוּא מֵחֲמַת שֶׁאֵין לְהַדְּבָרִים חֵן, וְאֵין נִכְנָסִין בַּלֵּב שֶׁל זֶה שֶׁמְּבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ, כְּאִלּוּ אֵין בְּלִבּוֹ מָקוֹם שֶׁיִּכָּנְסוּ הַדְּבָרִים בְּלִבּוֹ, מֵחֲמַת שֶׁאֵין לְהַמְבַקֵּשׁ חֵן שֶׁיִּכָּנְסוּ הַדְּבָרִים בְּלִבּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁמְּבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ; אֲבָל עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְחַבְּרִין וְנִתְקַשְּׁרִין הַנ וְהַח כַּנַּ"ל וְנַעֲשֶׂה חֵן, וְעַל כֵּן נִקְרֵאת הַתּוֹרָה יַעֲלַת חֵן (משלי ה), וַאֲזַי זוֹכֶה שֶׁדְּבָרָיו הֵם דִּבְרֵי חֵן, וַאֲזַי נִתְקַבְּלִין דְּבָרָיו וּבַקָּשׁוֹתָיו, כְּמוֹ מִי שֶׁמְּדַבֵּר דִּבְרֵי חֵן, שֶׁנִּכְנָסִין הַדְּבָרִים בְּלֵב הַמִּתְבַּקֵּשׁ, דְּהַיְנוּ זֶה שֶׁמְּבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ. וְזֶה בְּחִינַת ת, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְחַבְּרוּ וְנִתְקַשְּׁרוּ הַחֵי"ת וְהַנּוּ"ן וְנַעֲשָׂה בְּחִינַת "חֵן", עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תָּי"ו, שֶׁהוּא לְשׁוֹן חֲקִיקָה וּרְשִׁימָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל ט): וְהִתְוִיתָ תָּו, כִּי עַל־יְדֵי הַחֵן נֶחְקָק וְנִרְשָׁם מָקוֹם בְּלֵב הַמִּתְבַּקֵּשׁ לְקַבֵּל הַבַּקָּשָׁה, כִּי עַל־יְדֵי הַחֵן נִתְקַבְּלוּ דְּבָרָיו. נִמְצָא, שֶׁבְּחִינַת הַ"חֵן" חָקַק מָקוֹם בְּלֵב זֶה שֶׁמְּבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ דְּבָרָיו בְּלִבּוֹ, וִיקַבֵּל בַּקָשָׁתוֹ, וְהַחֲקִיקָה וּרְשִׁימָה זֶה בְּחִינַת תָּי"ו כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ (קהלת ט): דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים. נַחַת דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּחִינַת חֵן הַנַּ"ל וְהַת הַנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה אוֹתִיּוֹת נַחַת, וְאָז נִשְׁמָעִים דְּבָרָיו וְנִתְקַבֵּל בַּקָּשָׁתוֹ כַּנַּ"ל:
וְעַל כֵּן יַעֲקֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל, עַל כֵּן זָכָה לְחֵן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לג): כִּי חַנַּנִי אֱלֹקִים וְכוּ'. וְעַל כֵּן בֵּרַךְ אֶת הַשְּׁבָטִים בְּחֵן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם): הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן וְכוּ'. וּבִנְיָמִין לֹא הָיָה אָז, וְעַל כֵּן בֵּרְכוֹ יוֹסֵף בְּחֵן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם מג): אֱלֹקִים יָחְנְךָ בְּנִי. וְדַוְקָא יוֹסֵף הָיָה יָכוֹל לְבָרְכוֹ בְּחֵן, כִּי יוֹסֵף הָיָה כָּלוּל בְּיוֹתֵר מִבְּחִינַת יַעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם לז): אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב־יוֹסֵף, כִּי הוּא הָיָה עִקַּר תּוֹלְדוֹתָיו, כִּי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף כְּחַדָּא חֲשִׁיבֵי. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בְּיוֹסֵף (דברים לג): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. בְּכוֹר הוּא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שׁוֹרוֹ – לְשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּת, כִּי צְרִיכִין לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ הָדָר לוֹ, תִּרְגֵּם אוּנְקֶלוּס: זִיו לֵיהּ, לְשׁוֹן אוֹר, כִּי הַשֵּׂכֶל מֵאִיר לוֹ בְּכָל דָּבָר; אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה אֹפֶל וָחֹשֶׁךְ, מֵאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל, כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ שָׁם בְּכָל דָּבָר, וּמְקָרֵב אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:
וְזֶה פֵּרוּשׁ מַה שֶּׁאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָּה (בבא בתרא עג.): הַאי גַּלָּא דְּמַטְבַּע לִסְפִינְתָּא מִתְחַזֵּי כִּי צוּצִיתָא דְּנוּרָא חִוַּרְתָּא בְּרֵישָׁא, וּמְחִינָן לֵיהּ בְּאַלְוָתָא דְּחָקִיק עֲלֵיהּ אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה:
גַּלָּא – הוּא הַיֵצֶר הָרָע. דְּמַטְבַּע לִסְפִינְתָּא הוּא הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת, לְשׁוֹן סָפוּן וְחָשׁוּב, כִּי הַיֵּצֶר הָרָע רוֹצֶה לְהַטְבִּיעַ וּלְהַשְׁפִּיל, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. וּמִתְחַזֵּי כִּי צוּצִיתָא דְּנוּרָא חִוַּרְתָּא בְּרֵישָׁא, כִּי מִתְּחִלָּה הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְווֹת וּמַטְעֶה אֶת הָאָדָם כְּאִלּוּ מְסִיתוֹ לַעֲשוֹת מִצְוָה. וְזֶהוּ בְּחִינַת צוּצִיתָא דְּנוּרָא חִוַּרְתָּא, אֵשׁ לְבָנָה; אַף־עַל־פִּי־כֵן מַלְאָךְ מַזִּיק הוּא. וּמַחִינָן לֵיהּ בְּאַלְוָתָא דְּחָקִיק עָלֵהּ אֶהְיֶה וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁעִקַּר הַכְנָעָתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר־הָרָע הוּא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא כֻּלָּהּ שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וְהַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת וָי"ו, כִּי הַלּוּחוֹת אָרְכָּן וָי"ו וְרָחְבָּן וָי"ו (ב"ב יד.). וְזֶהוּ בְּחִינַת אַלְוָתָא, דְּהַיְנוּ מַקְלוֹת, דְּחָקִיק עָלֵהּ אֶהְיֶה וְכוּ', הַיְנוּ שֵׁמוֹת, בְּחִינַת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת וָי"ו. וְהַוָּי"ו הוּא צוּרַת מַקֵּל, וְהִיא כֻּלָּהּ שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא מַכְנִיעַ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֶת הָאָדָם מְשֻׁגָּע מַמָּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בַּעַל־עֲבֵרָה הוּא מְשֻׁגָּע, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ג.): אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ־שְׁטוּת. וּכְמוֹ שֶׁהַמְּשֻׁגָּעִים צְרִיכִים לְהַכּוֹתָם וְלָשׂוּם עֲלֵיהֶם שֵׁמוֹת, כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ הַתּוֹרָה שֶׁעוֹסְקִין הוּא בְּחִינַת מַקְלוֹת וְשֵׁמוֹת, שֶׁבָּזֶה מַכִּין וּמַכְנִיעִין אֶת הַיֵּצֶר הָרָע וּמְגָרְשִׁין מִן הָאָדָם אֶת הַשִּׁגָּעוֹן וְהָרוּחַ שְׁטוּת שֶׁנִּכְנַס בּוֹ, בְּחִינַת וּמְחִינָן לֵיהּ בְּאַלְוָתָא, דְּחָקִיק עָלֵיהּ שֵׁמוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל:
וְזֶהוּ אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ. אַשְׁרֵי לְשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּת. תְמִימֵי דָרֶךְ בְּחִינַת (בראשית כה): יַעֲקֹב אִישׁ תָּם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל. הַיְנוּ לִזְכּוֹת לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב אִישׁ תָּם, זֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה. וְזֶהוּ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה', כִּי עַל־יְדֵי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּכֹחַ, עַל־יְדֵי־זֶה נוֹתֵן כֹּחַ לַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת נוּ"ן, לְקַבֵּל מִן הַשֵּׂכֶל, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֵי"ת, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה חֵן, וְנִתְקַבְּלִים דְּבָרָיו כַּנַּ"ל, וַאֲזַי נִתְעַלֶּה הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְכָל הַתְּפִלּוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת נִתְקַבְּלִים:
שזו אחלה דרך לשלב דייט עם קניות לאנשים בבידוד.
אבל תכלס זה לא כדאי בכל אופן...
לובי שלם רק בשבילנו
ישר כח לפקיד שענה לשאלתי - "בטח, אם לא מפריע לכם שריק כאן".
אחרי שעתים יצאנו לספסל כי היה קר בפנים
הלכנו לחיק הטבע
הוא לקח אותי ברכב
פשוט הסתובבנו בעיר, ברחוב.. ישבנו על ספסלים מזדמנים
זמן הזוי קצת לצאת.. אבל עושים מה שאפשר!!
