אני מציפה פה בזמן האחרון
מחילה
נפגשתי עם 2 אנשים עם שם זהה ועם שתיהם לה הלך, אחד מהם זה היה האחרון שנפגשנו וזה היה קשר ומסובכך מאד, שמבחינתי הסתיים אבל מבחינתו לא, סתם סיפור דפווק, קיצ'ר
לא יודעת מה קורה אבל הציעו לי עוד מישהו עם אותו שם, לא יודעת אם כדאי לי לנסות או לא (אני יודעת שזה יכול להישמע טיפשי אבל לא יודעת שם של בן אדם גם אומר עליו מהו, לא?)
שם פרטי לבד בד"כ לא מלמד יותר מדי ..
זה טוב שאת מציפה, אנשים צריכים משהו חדש לקרוא
וכן זה נורא נחמד לשחק עם סטטיסטיקה של שמות, אבל לא כדאי לתת לספקולציות כאלה להוביל אותנו.
יכול להיות שכל מה שהשם הזה אומר זה שיציעו לך מישהו כזה....
גם אצלי היו שמות שחזרו בקשרים שונים ונהניתי לשחק עם המחשבה של המשותף ביניהן, והיה. הדבר היחיד שזה גרם היה עודף מוטיבציה כלפי שמות עם עבר חיובי. הקפדתי שלא יהיה להיפך
קודם כל זה האופי של הבן אדם,המקום בו הוא גדל ,עבודת המידות שלו ..כל זה מעצב את אישיותו.
דבר שני אם כבר מדברים בעניין של שמות
יש גם את העניין של איזה תאריך הבן אדם נולד,איזה מזל הוא וגם תתפלאי לשמוע באיזה יום ושעה הוא נולד
כל זה גם קובע אבל עדיף לא להכנס לכל זה,כל אחד בפני עצמו ,זה מה שחסר לנו להתחיל לברר ולשלול
בגלל שם זה ממש מיותר ולא הגיוני.
תצאי תנסי ואל תקשרי את זה לבחור הקודם.
בהצלחה
נ.ב
יש לי את ספר השמות בבית אני יכולה לקרוא לך על השם שלו אם תרצי חח
אולי אציץ בו
תודה
בערך 50 אחוז מההצעות, אותו שם.
איכהרק אם קוראים לו 'כידור' אז אולי לא כדאי.
סביוןאחרונהברוקולי
קוד אבל פתוחמזמור לאל ידיאהההה!
ההסגר הזה סוגר לי את האופציות להיפגש.
לא בא לי להיפגש בזום או רק בטלפון. צריכה מולי בטבעי לראות את הבחור.
אני בכל מקרה לא נפגשתי בחודשי שבט אדר כי עשיתי הפסקה מבחור קודם, ועכשיו הקורונה.
אני מפחדת להתחרפן.
הלבד.
אין התקדמות. הגיל עולה ומתקדם כל שנה בלי שינוי במצבי הסטטי.
אין לי גם חיי חברה, כי אני עכשיו גרה עם ההורים סגורה.
החוסר בקשר עוד יותר גובר.
כולנו....בוגרת קטנהברוקוליאני מבין לליבך כולנו נמצאים במצב הזה , אך יש לפעמים מצבים שאנו חייבים לשים דברים כרגע בצד ולהניח להם מלהשתלט על מהלך היום יום שלנו , ולהתחיל למלא את החיים בדברים אחרים .
בתור אחד שם בעסק הנ"ל ואני ממש מבין אותך , עשיתי חושבים עם עצמי ולקחתי את הזמן שיש לי בשביל לעשות דברים שרציתי לעשות אך לא היה לי זמן אליהם בעבר , ללימוד דברים חדשים והכי חשוב כיצד אני יכול לשפר את עצמי ... ממליץ בחום ואין על מה להיכנס לעצבות , עצבות היא המתכון של יצה"ר גם כשקשה חייבים לשמוח , מקווה שנתתי חיזוק קטן
אני מה זה זוכר שכתבת פעם לפני הרבה מאד זמן שאת פוגשת בעיקר בחורים שטחיים ומשעממים.
מה קורה?
יצא לך לפגוש מישהו מעניין לפחות מאז?
ומה עם כל אלה שיש להם פלאפון פשוט ואין להם בכלל את האופציה לעשות שיחת וידאו???
ואני ממש לא אוהבת לדבר הרבה בטלפון מה לעשותת..
מקווה שהמגפה הזאת תעלם מהעולם ושהכל יתהפך לטובה בעז"ה
בוגרת קטנההסתכלתי לי לתומי באתר הכרויות ומישהו כתב על עצמו מטופח כך: מתופח
וואי, תשימו לב לשגיאות כתיב בחייאת, חחח
ברוקולי
אבל זה גם חשוב לשים לב אולי הוא קורא את זה כרגע ומאוד נבוך?
ולכן יש סיכוי שהוא קורא גם בערוץ 7
לא חסר אנשים גם ללא ניקים שקוראים בפורומים
אז שלחתי לה <*תיקון> ונראה לי שזה היה מהלך טוב. בסוף לא יצא מזה כלום
הרעה היחידה בפורום..
אז גם את רעה חח
לא צחקתי על הבן אדם
רק על עצם השגיאה "מתופח" זה פשוט מילה מצחיקה,אולי הייתי צריכה להעלות את זה בפורום אחר, וברור שזה בסדר לטעות, בכלל לא התכוונתי לצחוק עליו בקטע רע
"אמר רבא עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיע עשרים ולא נשא אומר תיפח עצמותיו", אז אולי מתופח הכוונה שהגיע ל"תיפח"? 
אמונה רעיה
ארצ'יבלדלא אפרט כי לדעתי זה מאד תלוי בן אדם. יש לפעמים אנשים בני אותו גיל עם פער גילאים משמעותי, ואנשים בפער משמעותי שיכולים להתאים
למעט חריגה אחת- 8 לטובתו והורגש הפער..
אמונה רעיה
אפחד לא ידע בטוח מה הגיל של הבחורסמטאותעם שדכנים
לכיוון קטן כן
בנים שיותר קטנים ממני לרוב לא בוגרים מספיק (לרוב! לא לצעוק עלי)
ולא מצליחה להיזכר אם היה מישהו בהפרש של 4 שנים
0 , הורגש פער
בכל אופן
8 מעליי- לא הרגשתי פער
3 או 4 שנים מתחתיי- לרוב הורגש הפער
לא הפריע לך?
לה?
יפה לך!י.עלוגם לה
ורק לזכור להימנע מגזל.. 
ב"ה קלטתי היום שאחרי שתעבור התקופה הלא נעימה כרגע יש לי בראש כבר שלוש הצעות (שעדיין לא הצעתי בפועל) בראש שאני חושב. איך זה קרה? אני ממש לא שדכן מהולל. זה נטו עניין של מודעות לנושא.
נכון אנחנו דוסים ולכן כנראה שאין לנו הרבה חברים בני/ות המין השני. אך כולנו יוצאים איתם/ן. ולפעמים זה גם קצת קשור אבל לא מסתייע. אחרי שאני יוצא עם בחורה אני מריץ בראש את כל המעגלים החברתיים שיש לי ומנסה לבדוק עם יש מישהו שנראה ונשמע כמוה רק בבן.. לפעמים קופץ מין "בינגו!" במוח.
וגם כשזה לא קופץ ואין משהו, זה תמיד טוב. כי תמיד זה מעורר במוח את הגלגלים ואם לא עכשיו עלה אולי מחר. וגם אם הצעתי למישהי והיא סרבה עצם זה שהצעתי לה גרם לי לחשוב על עוד משהו שיכול להתאים לה.
גם כיף לפעמים לחשוב על כאלה (בהרבה מקרים) שאתה לא בקשר כ"כ איתם בשנה שנתיים האחרונות אבל כן פעם היה לי קשר טוב איתם אני מרים אליהם טלפון, שואל מה איתם היום ואם הם פנויים. זאת אחלה הזדמנות לחדש (בקטנה) קשרים ישנים וגם אנשים תמיד שמחים חושבים עליהם.
או אפילו סתם כשהתקשרתי לחבר ישן שאלתי אותו "וואלה אחי, מה אתה מחפש?".
אפשר לדבר גם אחיות שלכם לגבי חברים וחברות...
וחלק מהשוס הוא - שאין מה להפסיד בכלל, לא משנה, גם אם זה בכלל לא מתאים כל עוד פעלת באופן אחראי - תמיד זה יעשה רק טוב!
קיצר, זה רק עניין של מודעות, ובקלות אפשר למצוא שתיים שלוש רעיונות לשידוך. וזה ממש כיף!
אפשר לאגור לתקופה הקרובה רעיונות ומתי שיהיו בשורות טובות אז להתחיל בפועל להציע.
שבוע טוב לכולם!
לב אוהבכי בשמחה תצאו.כעניין "טעם פריו עצו שווים", איזה כיף להיות בייניש חפרן (עוד יותר אם לא מבינים את החפירות שלך)
היי לכולם,
בעקבות דפוס התנהגות חוזר ונשנה שלי במהלך קשרים החלטתי לנסות לטפל בבעיה..
יש לי פחד, ממש פחד שמשתלט פיזית על הגוף שלי, זה מתבטא בתחושה שהגוף כאילו רועד אבל לא באמת, הידיים קרות, הלב דופק מואץ, ככה אני מרגישה כל פעם שאני צריכה להחליט על קשר, האם כן או לא. אני לא מצליחה להשתלט על עצמי.
הפחד שאולי אני טועה, שאין מושלם, שאולי אני מפספסת פה משהו ועוד..
אני מ ת ה מ פ ח ד לפספס את מה שה' מייעד לי. רק מלחשוב על המשפט ש 'בנאדם לא יודע מה טוב לו, אולי מה שטוב לו זה לאו דווקא מה שהוא רוצה' מעורר בי חרדה שאמאלה אולי פספסתי את הזיווג שלי בגלל שאני חשבתי שמשהו הוא לא טוב בשבילי אבל ה' חושב שכן, שאולי אני מתחננת כלכך הרבה לזיווג שלי, ה' נותן לי כל פעם מחדש דברים טובים ואני דוחה אותם.
לא יכולה לומר שאני בררנית, באמת נפגשת עם רוב הבחורים המוצעים אלא אם זה ממש קיצוני בעיניי. בחורים שלפני כמה שנים הייתי פוסלת על הסף. אני שומעת עם בחורות שפוסלות מראש משהו שאני אצא ואתלבט כמעט עד מותי..
אני פוחדת להיכנס לקשרים שמא החרדות, הפחדים, הלבטים והחששות יכנסו לחיי. אבל אני מבינה שאם לא כך, אז איך תממשי את הרצון המטורף להתחתן?
אני לא מצליחה להסביר את זה, אתם לא מתארים את תהליך קבלת ההחלטות במקרה שלי,
אני מרגישה צורך להתייעץ עם כל העולם ואמא שלו, עד שאני לא מקבלת תשובה מוחלטת מרוב האנשים- אני לא מחזירה תשובה לבחור.
הרבה פעמים אמרו לי, ואפילו פה בפורום, שאת זועקת 'לא' אז מה ההתלבטות.
זה פשוט הפחד. הפחד שמי יודע אם יבוא יותר טוב. אולי עדיף לעצור פה ולסגור את הבסטה, הרי עם כל אחד תהיה התלבטות, חששות, פחדים, עם זה פחדים כאלה עם ההוא פחדים אחרים. פשוט תתחתני.
אבל כל פעם מחדש אני לא מצליחה. לא מצליחה. אוצה להתחתן, באמת. בחיים לא רציתי ככה.
רוצה לקדם את החיים שלי שלב אחד קדימה. וזה פשוט לא הולך.
איפה הבעיה? איפה..?
מה עושים?
איך מחליטים קבלות בצורה שפויה ורגועה, עם אמונה וביטחון בה'..? איך עושים את זה..?!
אתן לך מקרה לדוגמא:
מציעים לך מישהו נראת סה"כ הצעה טובה, ביררת מה שחשוב לך והסכמת.
הגעת לפגישה וראית בחור חמוד דיברתם על הא ועל דא ,נפרדתם לשלום והלכתם לדרככם..
בשלב הראשוני (מהצעה עד פגישות ראשונות) - אם תעבירי ממוד 'יאללה אני הולכת להתחתן! וואו!' ל'יאללה בא נפגש עם בחור חמוד' אז זה יקל עליך את כל המשא הכבד (והמיותר) של החששות והפחדים... זה לא רק עניין ידיעה אלא הפנמה של העניין הזה.
בשלבים יותר רציניים - כבר מתחילים החששות ולכן כמו בשלב הראשוני מדברים על הא ועל דא ולא מתייחסים אליהם (עד כמה שאפשר) ולפעמים עושים פסק זמן וחושבים ביחד, חושבים בנפרד על הקשר.
ועוד דבר מאוד מאוד חשוב!!! -
אין כזה דבר 'משולם'. יש כזה דבר מתאים. כשאת אומרת מושלם את מתייחסת לכלל הבחורים בעולם ומדרגת אותם ויש אחד שהוא בטופ והוא המושלם. אבל כל זה בכלל לא רלוונטי. מה שהכי קריטי זה שהוא יהיה הבעל המושלם בשבילך. וזה דבר שבונים ביחד.
פעם הרב יהושע שפירא (שמעתי ממיכל וולשטיין) נשאל ע"י מישהי באחד הכנסים של 'בניין שלם' - "האם קיים הבעל המושלם?" ואז כולם ציפו שהוא יענה לא.. אבל הוא ענה "כן! אבל את צריכה להפוך אותו למשולם" ז"א להסביר לו איך הוא יכול להתנהג הכי טוב כדי להיות הבעל המושלם שלך...
בהצלחה רבה רבה!
ו@הילושש, זה פשוט לעבוד על מידת הביטחון בקב"ה.
אמנם, זה לא כ"כ פשוט, אבל זו הסוגייה, והשאר נלווה.
איך עושים את זה? קצת יומרני מצדי לענות,
אבל הכיוון זה להבין שאני בידיים טובות,
להבין שהוא מוליך אותי ומכוון אותי בדרך הכי נכונה לי.
מקורות שאולי יעזרו לך:
שיחות של ר' מיילך בידרמן (אשמח לתת קישור),
שער הביטחון בחובות הלבבות,
אמונה וביטחון לחזון איש,
רבנו בחיי בתחילת שלח לך,
לרב לוגאסי יש ספר-שניים-עשרים על זה,
הרב שלום ארוש בגן האמונה (סאקר?),
ועוד ועוד, מוזמנים להוסיף כיד ה' הטובה.
ולגבי הסיפור על הרב יהושע, קחי אותו.
את בסוף צריכה מישהו עם מידות טובות,
עם דרך חיים כשלך (או שאת רוצה בה),
ושיש משיכה ומציאת חן והתאמה בסיסית בתכונות ובאופי.
זהו.
השאר זאת העבודה שלך להפוך אותו לשמח,
והעבודה שלו לשמח אותך, אשתו.
בהצלחה!!
כלומר לא על ההפסקה לחשוב,
כי בתוך ההפסקה לחשוב היא נלחצת ולא יכולה להחליט ברוגע.
כך אני הבנתי את הבעיה שלה.
שבה נמצאת הטענה על ההתמודדות עם היחס לשאר הבחורים...
כי בשמחה תצאו.כן אני יודע פורום דתי והכל.
ואני יודע שיש אנשים שמאמינים שהכל כולל הכל נגזר מלמעלה והם עושים רק השתדלות, וזה גם נכון בהיבט מסוים.
אבל
אי אפשר להתנהל ככה בחיים. אי אפשר להתנהל כשהשאלה היא לא "מה אני צריכה לעשות עכשיו" אלא "מה ההשתדלות שהקב"ה מצפה ממני לעשות עכשיו כדי שבדרך נס יקרה מה שאני רוצה". השאלה מה הקב"ה רוצה היא שאלה חשובה כשמדובר בשאלות ערכיות. לא בשאלות עובדתיות או שאלות של כדאיות. האם לפסול מישהו כי הוא מחלל שבת - כאשר אני חושבת שאסתדר עם זה - זאת שאלה ערכית, כאן נשאל מה הקב"ה רוצה. כאשר אני חושבת שלא אסתדר עם זה, זה אומר שהדרך של הקב"ה לדוג שלא אתחתן איתו זה לדאוג לזה שארגיש לא בנוח להתחתן עם אדם כזה.
השאלה האחת והיחידה היא מה טוב לך. אם את חושבת שיש סיבה ריאלית - כאשר הקב"ה לא במשוואה - לשים את הרף במקום שהבחור הזה לא עובר בו, אז פשוט תגידי לא. פגשת בחורים, ואת פוגשת, ויש הצעות, והוא פחות מתאים. אם את מרגישה שבלי הקב"ה, כן היית רוצ הקשר כזה, לכי על זה.
בן אדם יודע טוב מאד מה טוב לו. ברור שלפעמים הוא טועה, אבל הקב"ה נתן לנו שכל כדי להחליט מה אנחנו רוצים לעשות וכדי שנשתמש בו. כמו שהרמב"ם מציג את זה, העיניים נמצאות לפנים כדי שנפעל לפי התבוננות. אם הקב"ה רוצה שיהיה לך טוב בדרך שלא תכננת, הוא ידאג לזה גם בלי שתקחי את זה בחשבון.
כל פעם שמישהו אומר לך שהאדם לא יודע מה טוב בשבילו, תחשבי איך אותו אדם נוהג - האם האנשים האלה באמת לא עושים את מה ש*הם רוצים*? די ברור לי שכן. חבר שהסביר לי שרק הקב"ה קובע עם מי אדם יתחתן, לא התחתן עם הראשונה שהציעו לו אלא עם השניה. כי זה מה שה' רצה. והוא הרגיש שכך ה' רוצה, כי ה' נתן לו את הרצון להתחתן עם זאת ולא עם זאת. כל האנשים האלה עושים בדיוק מה שהם רוצים. ואחד הדברים האלה זה לספר לך סיפורי השגחה. אז תני להם לספר, ותזכרי שאם הקב"ה רוצה לנהל לך את החיים, הוא לא צריך שתעזרי לו. העזרה שלך תהיה בתפילות, אבל בהתנהלות מעשית תתנהלי בדרך טבעית, בלי לחשוש. תתרגלי להוציא את הקב"ה מהתוכניות, ולזכור שאם תצטרכי הוא ישנה את התוכניות שלך בלי שתשאירי לו מקום ביומן.
אם הפחד ממש לא נשלט, והעצות שיתנו לך פה לא יועילו, הייתי הולך לעזרה מקצועית
בהצלחה
סידר לי איזה עניין בראש.
היא שמה אותו במשוואה שהוא לא אמור להיות בה, או לכל הפחות בצד לא מתאים של המשוואה.
אבל יודע מה? אם זה יעזור למישהו, לא אכפת לי לקבל שטעיתי
הבעיה אצל אנשים מאמינים, היא שהם מאמינים לא רק באמונה שלהם, אלא בהמון השלכות (והשלכות לכאורה) של האמונה שלהם. והפתרון הוא להסתכל על זה במבט שמוציא את האמונה מהמשוואה.
ואני ממש לא מבין מה הדוגמה שלך קשורה.
זאת דעתי, מותר לך לחשוב אחרת, תכתוב תגובה אחרת. זאת הדרך שלי לפתור את הבעיה הזאת, בניגוד למה שאחרים כתבו כאן, לחזק את האמונה, אני אומר לפתוח את העיניים ולבדוק מה האמונה מחייבת אותי להאמין ומה לא. זאת הנקודה שחשוב לי להדגיש.
אני אישית מאמין שמה שכתבתי נכון גם מבחינה אמונית, מי שרוצה להתווכח על זה מוזמן להתווכח על זה בפורום בית המדרש או משהו אחר (לא נראה לי שאקח חלק בוויכוח). לא כאן.
כאן השאלה היא איך להתמודד, כתבתי דרך להתמודדות, ואני רואה שיש הרבה אנשים שהתחברו לגישה הזאת.
אם אתה חושב שזה לא מועיל מסיבה כלשהי, או שזה מזיק, או שאי אפשר ליישם את זה - אתה מוזמן להעיר.
על אף שבדרך כלל כשאני רואה ציטוט ממקור קדום ואחר כך משפט "מסקנה" עם סימני קריאה, אני מפסיק לקרוא באותו רגע.
אז קראתי, הבנתי מה מפריע לך, הבנתי שאתה ל קראת את דברי עד הסוף, ואבהיר.
לא אמרתי בשום מקום שהקב"ה לא משגיח. והרמב"ם מסביר שכל צרה שקורית לנו - כולל להתחתן עם מישהו לא טוב (הרמב"ם מתייחס לדוגמה הזאת בפירוש) - קורית לנו כי חטאנו. הכל נכון (מי שמאמין אחרת מהרמב"ם וסומך על שיטות אחרות זה בסדר. אבל זה לא הנושא).
מה שאמרתי היה, שבזמן שאתה מתדלק אתה לא שואל אם הקב"ה רוצה שאתדלק מיכל מלא כדי שאוכל לעשות חסד עם אנשים, או חצי מיכל כדי לא להגיע לגאווה חלילה. אתה מתדלק לפי שיקול הדעת שלך. אותו דבר כשאתה בוחר עם מי להתחתן. אין לזה שום קשר לעבודה הרוחנית. עבודה רוחנית צריך לעשות, אבל היא לא קשורה ישירות להחלטות של מה לאכול לארוחת צהריים ועם מי להתחתן. הקב"ה לא מתערב בדברים האלה, ולא ביקש מאיתנו שנערב אותו (מעבר לאכילה בכשרות ואיסורי עריות, שמשמעותם שאנחנו מערבים את הקב"ה בכל דרכינו)
מצער אותי שלא הבנת את הכותרת, אבל אני מקווה שתבין מה התכוונתי לומר
אני לא אוהב את הדיון הזה
אני לא אוהב את הפורמט מקור קדוום->מסקנה! כי בדרך כלל הוא מקור קדום-> מסקנה! שגויה או לפחות לא הכרחית. בקיצור, סימן הקריאה נועד לצעוק בקול משהו שלא כולם מסכימים איתו, ולהביא איתך פטיש כבד בדמות הרמב"ם.
אתה כותב נורא מסובך, ונורא קשה להתייחס לדיון. אולי הבאתי דוגמה גרועה, אבל אני לא חושב שצריך להשתגע מזה. כתבתי בסוף את העקרון, ואני עקבי בתגובות שלי כאן, אז אם הדוגמאות שלי גרועות אני מתנצל אבל זה ל הנושא.
אני ניסיתי מתוך רצון טוב לעזור למישהי. אוקיי? אתה ניסית מתוך שעמום של בידוד לריב איתי. זאת לפחות התחושה שלי. בכל שלב אמרתי לך שאם אתה חושב אחרת אתה מוזמן לכתוב את דעתך, ואם אתה רוצה לפתוח דיון אמוני אתה מוזמן, ואני כנראה לא אשתתף בו.
מה שאני כתבתי היה דרך מסוימת להתנהלות יום-יומית, שיכולה לשחרר חרדות ופחדים מהסוג שאני הבנתי שהיא התכוונה אליהם. לפי החישוב שלך זה לא אמור לגרום לחרדות? אוקיי, מצוין. אז אל תהיה בחרדה. היא כן. התחושה שלי ושל עוד כמה אנשים כאן בפורום היא שעניתי תשובה מצוינת.
בקיצור, אני חוזר לנוח ולעשות דברים חשובים יותר ממריבות פורום מטופשות, ואת זכות המילה האחרונה אני נותן לך.
בהצלחה לכולם
אולי הוא יסכים איתך והכל יבוא על מקומו בשלום.
מעבר לעובדה שזה פשוט לא נכון, זה מתנגש ישירות אם אלו שהצגת במשפט הקודם. בכלל, לא מומלץ לומר על דבר שאינו אפשרי רק בגלל שאתה לא הצלחת.
ולפותחת, נשמע שהוא ענה לך את התשובה שחיפשת.
אבל אם את מחפשת תשובה אחרת, ענית אותה בעצמך; אמונה וביטחון.
חזקי אותם בך ותראי שהכוח אותו את מקבלת מהקב"ה אינו מפחית מהביטחון שלך בו אלא בדיוק להפך.
אולי שווה להתחיל לאט משער הביטחון בחובות הלבבות.
בהצלחה.
ברמה של תסמינים פיזיים , רעד, ידיים קרות ועוד.
אז קודם כל, תדעי שכולם מפחדים מהלא נודע, מלהחליט לא נכון, מלהחליט נכון ולהתחיל לחיות חיי נישואין, מלפספס, מלהגיד כן ומלהגיד לא. ועוד.
כשאדם צומח, יש פחדים. זה נורמלי.
כשהפחד משתק ברמה שאת מתארת,
זה מגיע לקיצון.
נשמע שגם אחרי החלטה את בסיוטים ודמיונות.
אני ממש ממליצה לך על ליווי יד ביד בתוך הדייטים
כדי למצוא את הכוח להתגבר על הפחד
וכדי לקבל בטחון בהחלטות שלך.
מניחה לך כמה שאלות אימון מקדמות שיכולות לקרר את הפחד הזה:
1. איזו אמונה יש לבחורה שמתנהלת בלי פחד בכלל בתוך עולם הדייטים? ואין לה צורך להתייעץ עם אף אחד בדרך.
2. תיזכרי במקרה שהרגשת פחד מהחלטה, אבל התגברת עליו והחלטת החלטה שגורמת לך להסתכל אחורה ולומר, אני מרוצה מהילושש שהייתי ברגע הזה. מה איפשר לך להחליט שם? איך את יכולה לקחת את הכוח הזה להחלטות סביב הדייטים?
3. מה המתנה שהפחד הזה מנסה להעניק לך? מאיזה כאב הוא שומר עלייך?
4. מה הדבר / כוח/ יכולת / תכונה /משהו חיצוני שאילו היה לך בחיים, היית מצליחה להתגבר על הפחד?
5. איך היית רוצה להתנהל במציאות?
"הפחד הנפרז הוא נוטל את זיו החיים של האדם ושל כל החי המרגיש. אין דבר רע ואכזרי בעולם דומה לו. הוא מגדיל את כל הרעות יותר באין ערוך ממה שהם, ומאפיל את זוהר כל הטובות, בחתירתו אשר יחתור מתחת לאשיותיהן להגזים ששם צפונה רעה, תחת הטוב הגלוי.
מקור כל חולשה וכל רפיון חמרי מוסרי ושכלי, הוא רק הפחד העובר את גבולו ; הוא יאיים על האדם, שלא יעשה כל דבר לישועתו, שלא ינקף אצבע להצלתו, שמא ינזק, שמא יביא עליו רעה לא יוכל כפרה, עד שהוא עושהו לחלש ומלא רפיון, עד שמעצלות ואפס מעשה הוא נופל בכל רע."
(עקבי הצאן, הפחד)
קישור לפסקה המלאה:
בס"ד
קודם כל חשוב שלא תבהלי ממה שכתבתי , יכול להיות שאני טועה וגם אני לא אז אין לך מושג עד לכמה כ"כ הרבה אנשים יש קשיים כאלה או אחרים והם מטפלים בעצמם ובע"ה מתגברים על זה.
ממש כואב לשמוע כמה צער את עוברת , זה ממש לא אמור להיות כ"כ מייסר וקשה ומכביד ומפחיד כמו שאת מתארת.
אני שוב מדגיש , אני לא גורם מקצועי אבל זה נראה לי ממש כמו חרדה ולייתר דיוק OCD שזה סוג של הפרעת חרדה , וזה יכול לבוא לידי ביטוי גם באיך שאת מתארת את המציאות הזאת של קבלת ההחלטות אצלך בנושא הזה.
אני ממש ממליץ לך בחום , ללכת לגורם מקצועי לברר את העניין , ובמיוחד לאחד כזה שיודע לאבחן מקרים של OCD ומומחה לטיפול בו, מטפלים כלליים שלא מומחים לנושא עשויים הרבה יותר להתקשה לאבחן את זה וזה פשוט חבל, כי בע"ה יש צורת טיפול מיוחדת לנושא הזה אשר שונה מצורת הטיפול לחרדה שאינה OCD..
את חייבת לברר את העניין קודם כל בשביל הקב"ה שבוודאות אינו רוצה אותך במצב הזה , אינו רוצה שתחיי ככה (ותני לי לנחש שהדבר הזה שאת מתארת בטוח בא לידי ביטוי בעוד צורות ואופנים ויש מצב שאת אפילו לא מבינה שזה נובע ממקום כזה לא בריא , בין אם בקיום מצוות או אופנים נוספים) , ואת גם חייבת לברר את זה בשביל עצמך , בעלך שבע"ה עוד יגיע , והמשפחה שלך..
אל תוותרי על לבדוק את זה.. בע"ה עם טיפול נכון תוכלי להתגבר על זה..
אם אם רוצה אשמח לתת לך מספרים של אנשים מוכרים שמומחים לנושא , למשל גדעון פיין או ראובן הופנונג.. את יכולה לחפש עליהם גם בגוגל וגם בפורומים פה המליצו עליהם.. אני לא יודע מה קורה בתקופה הנוכחית(סגר בעקבות וירוס הקורונה) לגבי טיפולים כאלה , אולי שיחה טלפונית במקום מפגש , אבל בכל מצב שלא יהיה גם אם זה אומר לחכות עד שהמצב יעבור ואז להתחיל טיפול בבקשה אל תוותרי לעצמך , כואב מאוד לשמוע עד כמה את סובלת, זה ממש ממש לא אמור להיות ככה.
בהצלחה בע"ה..
ושוב אדגיש, איני גורם מקצועי , יכול להיות שאני טועה , אך אם לא חבל להגיע לגיל מאוחר ורק אז לאבחן את זה, כדאי לבדוק את האפשרות הזאת...
אוקיי אז ככה
אקדים ואגיד שמביך אותי לשאול כי יכול להיות שאני סתם נתקע על שטויות
אבל פשוט חייב לברר
הסיפור הוא כזה -
כבר 3 חודשים שאני יוצא עם מישהי, פעם ראשונה שאני בקשר רציני ככה שהרבה מהשאלה גם מגיעה מהצד הזה,
הולך טוב מאוד ב"ה
אתמול בערב דיברנו בפלאפון (כברוב הלילות מאז שהקורונה הפרידה בינינו 
), ואז היא אמרה לי שממש כואבת לה הבטן.
בתמימותי, שאלתי אותה מה קרה ולמה וכו' , והיא ענתה לי שהתחיל לה מחזור..
עכשיו.. אני לא יודע אם זה רק אני שסתם מגזים,
אבל זה קצת היה לי מוזר שהיא משתפת בזה וקצת אולי גם לא מתאים (לפני חתונה והכל לשתף בדברים האלה)
מצד שני - זה גם הגיוני שהיא תאמר את זה. אז אני באמת לא יודע.
בדרך כלל אנחנו ממש מדברים על הכל, ומניחים עלך השולחן כשחושבים שמשהו לא לעניין
ואין לי בעיה לומר לה כשמשו מפריע... אבל משו דווקא בנושא הזה גרם לי לא לומר (הרבה מבוכה אני חושב, בעיקר)
וגם המחשבה שאולי זה בסדר ולגיטימי וסתם יפגע בה שאני חושב שהיא לא יכולה לשתף גם בזה
אז חשבתי להתייעץ איתכם/איתכן מה דעתכם ומנסיונכם האישי (ואולי גם הלכתית? אם מישו יודע) אם זה בסדר או שהתחושה שלי מוצדקת וזה מסוג הדברים שלאו דווקא צריכים לדבר עליהם
תודה, ובריאות טובה לכולם
ברכה, לא? יש לא מעט אנשים שיש להם את זה. למה לך להמרח בקשרים ארוכים מיותרים?
ואולי העבודה שלך זה לסמוך על עצמך?.
אני מניחה שאם יש לך ספק אתה כן נותן צ'אנס, לא?
אל תאלץ את עצמך להיות או לעשות דברים שהם לא אתה
ואם אתה חושב שהיא לא מבינה אותך מסיבה כלשהי- תסביר את עצמך ותן לה להכיר אותך. לשחרר ולראות אם טוב ומתאים או לא.
הדברים האלה לא אמורים לסתור התחשבות בצד השני וכו , מקווה שזה ברור.
אתה נכנס לדייט עם תפיסת עולם שלימה על מי הבחורה, מה היא ועוד ועוד.
תחשוב רגע מה אתה מרוויח מלבוא ככה לדייט. לדוג':
אולי אתה פחות נפגע?
אין אכזבה כשאין קשר ארוך שנגמר?
מה עוד?
בהמשך, איך היית רוצה לבוא לדייט?
מה יאפשר לך לבוא פתוח, משוחרר, מכיל, קשוב, מקבל.
ואם זה דפוס קבוע, ואתה לא מוצא דרגים לצאת ממנו - תתיעץ ותקבל עזרה מקצועית.
יהודי פשוט.
בוגרת קטנהאחרונהיהיה חבל לנו
באמת שאהבתי לקרוא דברים שכתבת
אבל בהצלחה לך
ישתבח שמו לעד!
חברות
תפילות
שיחות נפש
נקיונות
בעיקרון לומד מהבוקר עד הלילה, שתיים שלוש בבוקר (אני איש של לילה),
מסכם מתוכם שעה\שעתיים על המחשב. גולש בערוץ, ומתעדכן 10 דקות בחדשות.
יש לי חברותא בצהריים שעה בפאלפון, לומד עם אחי, ומנהלים ויכוחיים וחידודיים, בנושאים הלכתים, גמרתיים והשקפתיים בסלון.
גונב אוכל מהמטבח כשאמא לא רואה, ומציק לאחותי הקטנה כל פעם שהיא מגיעה לספה.
עוזר לאמא לנקות לפסח- היא משאירה כל יום מספר מטלות.
מה עוד?
עריכה: איך שכחתי??
לוקח חלק ביוזמת ההתעמלות בראשותה של הניקית הלא היא @פסידונית (המפחידה). כדאי להרשם.
מספר המקומות מוגבל!!
עקרונית אני מנסה לגמור את כל המטלות הלימודיות שלי עכשיו, כדי שאח''כ לנ''ו
תחי הנאיביות/ אופטימיות.
בין לבין:
מפעילת קולנוע על שם סמי הכבאי/ מטוסי העל /בוב הבנאי (בסדר הזה..)
פסח
לומדת איך אני אוהבת בדיוק להכין ספגטי
חורשת את האינטרנט למצוא מה לעשות עם אטריות, לבער חמץ איכשהו
שומעת על כל הלנ''ו של אחותי.
וכאן, שורפת זמן
ומקווה להמשיך עם כל הפרויקטים שהתחלתי לפני בוא הסערה (אממה, בבית קשה יותר)
ספורט
לימוד
יצירה
סדר סדר וסדר
שתלנו גינה
תפילה
לימוד אחר נהנים מהביחד
לא נראה לי הגיוני שתמות ברעב בגלל שאתה בבידוד 
תבקש משכן / הורים / אח / מכר לעזור לך.
ועבודה... פריוילגיה מקומות חיוניים בלבד
ממה המוח כן מורכב? 
השאלה האמיתית הוא ממה הוא מורכב כשאתה גדול?
אולי מרגל קרושה
עובדים מרחוק במתכונת מצומצמת,
מנקים ומקרצפים,
שומעים מה שכיף לשמוע
אני מרגישה שהזמן טס לי- עוד לא קמתי וכבר צריך ללכת לישון ..למרות שאני לא ישנונה..
אני צריכה בעל.
אמרתי את זה.
תודה שלום.
נ.ב.
לא, אני לא ילדונת עם חלב על השפתיים. מספיק עם זה.
אבל נכנסתי לדף הפרטי ראיתי שם לא מדברת עם בנים בפרטי מאיפה גבר יכול להגיע מה אוקוס פוקוס????
הוא יגיע בשידוך.
יהיה יום בו תדעו שהוחלפתי בכפילה מייקום מקביל...
זה לא הסגנון.
מציעים שידוך, מבררים עליו, מביאים לבחור/ה את הפרטים- אם לשניהם נשמע טוב- נפגשים ומשם זה מתפתח.
אחרי משו כמו 4-8 פגישות סוגרים ווארט (אם שניהם מעוניינים)
חמדמדהתביני שזה לא באמת כך
שהכרויות באופן בלתי אמצעי כשאין לי שום מידע *מאומת* על הבנאדם זה סיכון מסויים.
יתכן שזה מישו מדהים. אבל אולי זה טרול.
אני לא רוצה גם.
אמרתי לשסגנון חיים שלי זה לא מתאים...
יודעים, ודאי יודעים.
אבל אני הבת הקטנה במשפחה... לכי תשכנעי אותם שגדלתי...
אני לא רוצה בחור שיזרום עם מישי ש'התחילה איתו'....
שיאללה... אני יוצאת מזה דוסית
כע, זה נכון...
בס"ד
בתכלס , אי אפשר להתחיל קשר כרגע וה' יודע מתי זה יגמר , בתקווה שבניסן הזה ניגאל ..
נסתרות דרכי ה' , אבל חשבתי על זה שאולי אם לנסות למצוא את הזיווג פחות אפשר כרגע בהשתדלות "גשמית" בעקבות המצב אולי כרגע העבודה ורצון ה' מאיתנו הוא פשוט שנעצור בשביל ליישב את הדעת , להתפלל ולסמן או יותר נכון להבין את המטרה מחדש?
(בבחינת "כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר, להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר". לקוטי מוהר"ן תורה א')
כשאני חושב עם עצמי מרגיש אולי שכל ההשתדלויות כבר גרמו ל"אטרף" כזה של רצון להשיג את המטרה אבל המטרה אולי כבר מטושטשת?? אולי לא מספיק ברור לי מה מחפשים? אולי לא יודעים למה לצפות בקשר? אולי השחיקה והזמן הרב שעברו גרמו לכך שאפילו שעושים השתדלות לא ממש ומספיק רוצים להתחתן?
וד"א מרגיש לי שנפתחים פה שרשורים כאלה בתקופה הזאת, שעוסקים בדיוק בנושאים האלה (למשל מיהו זה? - לקראת נישואין וזוגיות) אז נראה שעוד חושבים על זה..
יש פה עוד שמרגישים עם עצמם ככה או שזה רק אני?
אולי זה הזמן לחשוב על קשיים שלא מספיק שמנו לב שתוקעים אותנו ולהתפלל עליהם? אולי זה הזמן עכשיו לעשות חשבון נפש עמוק בנושא?
איך אתם מנסים בתקופה הזאת ליישב את הדעת ב"תכלית/מטרה" ולמצוא אותה בכלל , מה היא אומרת ומה התוצאה שאנו מחפשים, להבין אותה , ולעשות בע"ה את ההשתדלות באופן יותר עמוק , טהור ומחובר לה'?
גם אותי זה תופס במקום הזה, בשגרה מרגיש לי שתמיד אני רצהויש עומס ולחץ מצד המציאות עצמה ועכשיו יש פתאום זמן לנשום, לעכל,ולחשב מסלול מחדש, לשים את הדברים בסדר עדיפויות נכון וליישב את הדעת ולהתמקד. זה מרגיש שזה ממש חסר..
אני מאמינה שכל אחד עובר מה שהוא צריך לעבור, אחת התפילות שלי בימים הללו מה' זה שאזכה לעשות את העבודה הנכונה של הימים האלהה..
בע"ה שנזכה.
כשהבנתי שבאמת אין מה לעשות עכשיו טכנית...מנסה רוחנית, נפשית...
שיר השירים ארבעים יום, חשבון נפש, עבודת המידות(גם באופן כללי וגם דברים ספציפים שהגעתי למסקנה שהם חשובים לזוגיות..ענווה נגיד ממש. ולדעת לוותר...), לדייק לעצמי מה אני רוצה וכו'...
בכללי, לעשות את ההשתדלות שתלויה בי ולא רק בריבונו של עולם.
בקשר לדייטים, אין לנו מה לעשות כרגע. את זה צריך להשליך על הקב"ה ואת מה שתלוי בנו, לעשות....
ליקוטי תפילות חלק ב תפילה מד מה מו
ליקוטי תפילות ב - תוכן עניינים
חלק מהתפילה:
אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה, זַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְגַלֵּה לָנוּ בַּחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בַּעַל דַּעַת גָּדוֹל. זַכֵּנוּ לִמְצוֹא אוֹתוֹ וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו בֶּאֱמֶת, וְלִשְׁמוֹעַ תּוֹרָה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, וְרַחֵם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר קָשֶׁה לָהֶם לִמְצוֹא זִוּוּגָם )וּבִפְרָט עַל פלוני בן פלוני(, וַעֲזוֹר לָהֶם וְהוֹשִׁיעָה לָהֶם מְהֵרָה שֶׁיִּזְכּוּ כָל אֶחָד וְאֶחָד לִמְצוֹא זִוּוּגוֹ הָאֲמִתִּי הֶהָגוּן לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, חִישׁ קַל מְהֵרָה, בְּלִי שׁוּם עִכּוּב וּבְלִי שׁוּם צַעַר וְיִסּוּרִים כְּלָל. כִּי אֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה, שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה אֵיךְ לְבַקֵּשׁ הַזִּוּוּג לְכָל אֶחָד. כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה קָשֶׁה לָאָדָם לִמְצוֹא זִוּוּגוֹ הָאֲמִתִּי, כִּי כָל הַזִּוּוּגִים הֵם שְׁנֵי הֲפָכִים, וּבִפְרָט כִּי לִפְעָמִים הֵם בְּהֵפֶךְ גָּדוֹל מְאֹד, אֲשֶׁר קָשֶׁה לְזַוְּגָן כִּקְרִיעַת יַם־סוּף, וְאִי אֶפְשַׁר לְחַבְּרָם וּלְזַוְּגָם כִּי אִם עַל־יְדֵי הַדַּעַת הָאֲמִתִּי הַמְשַׁדֵּךְ כָּל הַשִּׁדּוּכִים. עַל־כֵּן צְרִיכִים לִשְׁמוֹעַ תּוֹרָה מִפִּי הַבַּר־דַּעַת הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא מְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים בַּתּוֹרָה, וּמְחַבֵּר וּמְיַחֵד אַתְוָן רַבְרְבִין וְאַתְוָן זְעִירִין, וּמְקַשֵּׁר וּמְשַׁדֵּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֲשֶׁר עַל־יָדוֹ נִגְמָרִים כָּל הַשִּׁדּוּכִים שֶׁבָּעוֹלָם, בְּסוֹד, "כִּי שִׂ'פְתֵי כֹ'הֵן יִ'שְׁמְרוּ דַּ'עַת וְ'תוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ" רָאשֵׁי תֵיבוֹת 'שִׁידּוּךְ', אֲבָל בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים נֶעְלַם מֵאִתָּנוּ וְלֹא נֵדַע אֵיךְ לִמְצוֹא אֶת הַבַּעַל דַּעַת הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה וְלִשְׁמוֹעַ תּוֹרָה מִפִּיו, וְעַתָּה מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרֵנוּ, עַל־כֵּן עֵינֵינוּ תְלוּיוֹת אֵלֶיךָ לְבַד מָלֵא רַחֲמִים יוֹשֵׁב וּמְזַוֵּג זִוּוּגִים, שֶׁתַּחְמֹל עַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַצְּרִיכִים לִמְצוֹא זִוּוּגָם )וּבִפְרָט וְכוּ'(, וְתִשְׁלַח לְכָל אֶחָד מְהֵרָה זִוּוּגוֹ הֶהָגוּן לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם בֶּאֱמֶת, וְתִהְיֶה כִּרְצוֹנוֹ וְתִהְיֶה לוֹ לְעֵזֶר וּלְהוֹעִיל, וִיקֻיַּם בּוֹ וּבְכָל הַצְּרִיכִים לִמְצוֹא זִוּוּגָם "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיהֹוָה":
אָדוֹן יָחִיד, מָלֵא רַחֲמִים, צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים, חוּס וְרַחֵם וַחֲמֹל עַל יְמֵי הַנְּעוּרִים שֶׁל נַעֲרֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְהוֹדִיעֵנוּ נָא אֶת דְּרָכֶיךָ, אֵיךְ נִזְכֶּה לָדַעַת לִמְצוֹא זִוּוּגָם הָאֲמִתִּי שֶׁל כָּל הַתְּלוּיִים בָּנוּ. זַכֵּנוּ וְעָזְרֵנוּ שֶׁבְּכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת, אֲשֶׁר הִמְשִׁיכוּ וְגִלּוּ דַּעַת גָּדוֹל וְנִפְלָא בֶּאֱמֶת גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּכֹחָם וּזְכוּתָם נִזְכֶּה מְהֵרָה לִמְצוֹא בַּת זִוּוּגָם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵעַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִזְכֶּה לְהַשִּׂיאָם מְהֵרָה לְמַזָּל טוֹב לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם, וְתִהְיֶה כִּרְצוֹנוֹ, וְלֹא תִהְיֶה מְנַגֶּדֶת אֵלָיו כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם, רַק יָדוּרוּ בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כִּרְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת. וְיִזְכּוּ כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לִשְׁמוֹר אֶת הַבְּרִית קֹדֶשׁ בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ תְּלוּיָה בָּזֶה, וְהוּא עִקָּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל כָּל אָדָם בָּזֶה הָעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר גִּלִּיתָ לָנוּ עַל־יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים. וְיִזְכֶּה כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהוֹלִיד מֵאִשְׁתּוֹ בָּנִים וּבָנוֹת דּוֹרוֹת וְדוֹרֵי דוֹרוֹת עַד עוֹלָם, וְכֻלָּם יִהְיוּ חָיִּים וְקַיָּמִים לַעֲבוֹדָתֶךָ וּלְיִרְאָתֶךָ לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים, וְיַכִּירוּ וְיֵדְעוּ אוֹתְךָ וְאֶת גְּדֻלַּת צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים אֲשֶׁר בָּהֶם בָּחַרְתָּ, וְיִתְגַלֶּה לָהֶם הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁהִשְׁאִירוּ כָּל הַצַּדִּיקִים בָּזֶה הָעוֹלָם:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשִׂיתָ לָּנוּ וְלֹא כַעֲוֹנוֹתֵינוּ גָמַלְתָּ עָלֵינוּ. גַּם עַתָּה חוּס וַחֲמֹל עָלֵינוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ, וְהַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאֵינוּ וְכָל עֲוֹנוֹתֵינוּ מְחֵה, וְאַל תַּבִּיט עַל מַעֲשֵׂינוּ, רַק תַּבִּיט עַל זְכוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁאָנוּ סוֹמְכִים עֲלֵיהֶם בְּכָל עֵת, אֲשֶׁר מֵימֵי דַעְתֵּיהֶם הַקָּדוֹשׁ אָנוּ שׁוֹתִין וּמִפִּיהֶם אָנוּ חַיִּין עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לִמְצוֹא זִוּוּגוֹ הָאֲמִתִּי מְהֵרָה. וּתְמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ בְּרַחֲמִים, כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאָלְתִּי מֵאִתְּךָ בַּעַל הָרַחֲמִים בַּעַל הַחֶמְלָה בַּעַל הַחֲנִינָה, כִּי רַחֲמֶיךָ לֹא כָלִים, וְאַתָּה חָפֵץ שֶׁגַּם גָּרוּעַ וּפָחוּת כָּמוֹנִי כָּמוֹנִי, יְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ עַל כָּל הַטּוֹב וְהַחֶסֶד כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל, וְזֶה עִקָּר גְּדֻלָּתְךָ כְּשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה חֶסֶד נִפְלָא עִם הָרְחוֹקִים מִמְּךָ וּבִפְרַט עִם רָחוֹק כָּמוֹנִי, כִּי אַתָּה חוֹנֵן אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָחוּן, וּמְרַחֵם עַל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְרַחֵם. וּבִפְרַט שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בְּכָל עֵת אֵת כָּל הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר אַתָּה מַפְלִיא חַסְדְּךָ עָלַי בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, "כִּי חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלַי וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה, חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי" בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, "כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת יְהֹוָה לְעוֹלָם הַלְלוּיָהּ". עַל־כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ אֶת לִבּוֹ לְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ עַל כָּל אֵלֶּה, כִּי לֹא עַל צִדְקוֹתַי אֲנִי מַפִּיל תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְעַל כֹּחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַזּוֹכִים וּמְזַכִּים אֶת הָרַבִּים, אֲשֶׁר כֹּחָם וּזְכוּתָם מַסְפִּיק גַּם עָלַי, לְהוֹשִׁיעַ גַּם אוֹתִי וְאֶת זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם בְּכָל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בָּטָחְנוּ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶךָ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי. אָמֵן וְאָמֵן:
יודע מה העניין להתחתן בבית קברות?(ראו אתמול חרדים מתחתנים בבית קברות בבני ברק)
אנשים בסביבתי מזועזעים ומחפשת תשובה. תודה.
שבת שלום!
רגע של פריקת צרה אישית- רוצים לצאת כבר לדייט ולא עם שוטרת.
שלא לדבר על זה שזה לא יצא חצי חצי, לפחות שתשלם 250 מהדוח.
100 מטר מהבית ללא סיבה שהשוטר קונה...
ונסיעה ברכב בלי סיבה מוצדקת..
מעניין אם אלו ייסורין של אהבה
למה לא אמרת שנוסע לקניות?
שנשארו בחוץ.
ויקרא שמה דינה
תהיה בריאחידוש( לדייט לא למישהי....)
מסבירה למה אני חושבת שכן, ושלא.
ונותנת להם להכריע
אלא אם כן שני הצדדים גרים קרוב וזורמים על זה ולוקחים בחשבון שהם נגד ההנחיות (אני לא מדבר אם זה נכון אתית אלא פרקטית).
דייט בזום זה הזוי. במיוחד להתחלה.
שלא יעשה את זה. לא נגעתי בשאלה המוסרית אלא בפרקטית.
וגם אם היום אפשר לצאת ל100 מטר,
מחרתיים כנראה שלא.
ההורים שלי שמעו את הרב רוזנבלום היום,
וחלק ממה שהוא אמר (לא הקשבתי עד הסוף)
שכל אחד ששומר על התקנות מקיים מצווה של 'ונשמרתם'
(וכנראה גם ואהבת לרעך כמוך)
באמת מעניין לבדוק את זה
בכל אופן, אם זה מדויק.
נחמד יותר לחשוב על זה ככה.
