קודם כל, טוב להוריד את הדמעות שעלו...

אביא לך דיבור, שאתה ודאי מכיר,

מהמחבר של החתימה שלך:

"אמר התם: מה לי בזה?

זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי.

ועוד, למה לנו לדבר מאחרים?!...

והיה רק מלא שמחה וחדוה תמיד".

אשריך שאתה מוכן לעבוד!

בע"ה רקב העצמות ייצא ממך,

ותחזור לשמחת עולם בע"ה!

שתזכי לכל הישועות בקרוב ממש בע"ה.

לא חושבת שיש נוסחה, אבל משתפת בדברים שעוזרים לי-

קודם כל, נותנים מקום לדמעות

זה באמת לא פשוט (גם עצם התקיעות ב'שוק', וגם הסיטואציה הספציפית הזאת), ולפעמים לנסות ישר 'להילחם' בזה רק מעצים ומנכיח את זה יותר (להבדיל, אבל כמו 'אל תחשוב על פילים ורודים').

זה בסדר שכואב ושיש קצת אגו לפעמים (אני לא יושבת לך בלב, אבל לי באופן אישי זה לא נשמע כמו אגו..), ונראה לי שיש לדמעות האלו ערך גדול (גם בפן הנפשי, וגם בעיני ה').

בעייני, אחרי שעושים את זה- קל יותר לשחרר. 

ומכאן- לנסות לנתב את הדברים ולהשליט קצת את המוח על הסיטואציה (לא ארחיב מדיי כי אני בטוחה שהדברים ידועים לך):

*מה ששלך יגיע. בלי קשר למה שהגיע או לא הגיע כבר לאנשים אחרים (הרי אף אחד לא מתחתן 'על חשבוני')

*רבש"ע מעביר כל אחד את התהליך והדרך שמדויקים לו, ובעז"ה הדרך שלך תצמיח בסופה משהו טוב שיהיה אתה ואשתך.

*ב"ה שהוא מציע (פשוט יושב לי בראש שלפעמים יש את אלה שמתחתנים וקצת שוכחים שעכשיו היכולת שלהם להציע לחברים דווקא גדלה..)

*יש למקום הרבה שליחים. לפעמים גם כאלו שלא נראים לנו ממבט ראשון. יכול להיות ששווה למרות הקושי שבדבר לנסות בכ"ז לשמוע את ההצעה.

נכון, זה קשה ומבאס, זה בסדר, זה טבעי, תכיל את זה וקח את זה לתפילה ממקום גבוה יותר.
"אלולי הקנאה אין העולם מתקיים, לפי שאין אדם נוטע כרם ואין אדם נושא אשה ואין אדם בונה בית (שוחר טוב לז,א). כי כל אלו העניינים באים מחמת שאדם מקנא בחברו." (מתוך אורחות צדיקים)

כן, זה צובט, אבל יש גם פן חיובי שיכול לקדם אותך בתוך כל זה וזה חלק מהמסלול, תעלה את זה לה' ודע  שאין אדם נוגע במוכן לחברו, זמנך יגיע ממש בקרוב ובע"ה תבשר אותנו בשורות טובות..! 

תחנונים לד', במקום למקום של צער ולחץ. זה משדרג את הבקשות ומשחרר את הכאב. 

וידוי אישי,

כשחברה מאוד טובה התארסה בתקופה מורכבת שלי, והתקשרה להודיע (לא ידעתי שהיא יוצאת או מש כזה) ניתקנו את השיחה כי בכיתי. (וסורי, לא מאושר צרוף)

אני זוכרת את הכל מעורבב, שמחה, עצב, עצב, כאב, ואי אמון (לא הגיוני שאני בוכה כי טוב לה. לאלא.לא.)

אבל לומדים להפריד.

עזר לי מאוד לומר לעצמי שיש בי שני חלקים: האחד שמח, מאושר, עולץ. כי החברה הטובה שלי מצאה את שלה, והיא מקימה בית. 

והחלק השני הוא חלק אחר שכואב, שנצבט כל פעם שהיא מדברת עליו/ איתו, שהיא חיה את החלומות שלי. והוא לא כואב בגללה. הוא כואב כי חסר לי. והיא? רק מזכירה. (נוירוני מראה פעילים, זה הכל;)

ובכל פעם להגדיר מחדש מהו החלק שפעיל עכשיו.

ההפרדה הזו עוזרת למקד. באמת.

לעשות את ההפרדה הזו בין החיים שלי, התהליכים שאני עוברת, מסלול החיים המדויק לי. לבין החיים שלה.

(היכולת הזו היא בונוס אדיר לחלקים נוספים בחיים)

זו עבודה קשה, באמת.

והיא רודפת אותנו לאורך זמן. 

(לא, זה לא נעלם במזל טוב ראשון באירוסין)

אבל היא יכולת נרכשת.

(אפשר הפיאנד? אז היום, כשהנפש הכי קרובה אלי מאורסת, תמזלטו. כןכן.

אני מאושרת, מאושרת ממש)

ואיך הפכה תגובה פשוטה לספר זיכרונות ונוסטלגיה?!

הרבה הצלחה,

שמחה,

וזיווג הגון.

בעזרת ה' אענה מחר...
יש לי מנייין מרפסות להספיק

אם היית שואלת אותי עד לא מזמן הייתי אומר לך שכלום, אין שום דבר שאקח, הכל אעשה שונה.

החל מסדר ודברים מעין אלו ועד השקפה וצורת חינוך הילדים.

היום אני יודע שזה לא נכון, ולקחתי המון דברים מהבית, רק שלא הייתי מודע אליהם.

בעקבות איזה שיחה שהייתה לי עם חבר, ועוד שיחה של אותו חבר עם חבר אחד, וכמה מחשבות הבנתי משהו..

קיבלתי בבית נאומים חוצבי להבות על כמה X זה טוב, בוודאי לעומת Y. המון שיחות בשולחן שבת בדיברי תורה, סתם ביום יום וכו'

ואני תמיד נמשכתי אל אותו Y ובאמת התחברתי לזה, כיום אני גם מאמין שזו הדרך הנכונה, וכמות השיחות ששמעתי על כך לא השפיעה..

מצד שני, יש דברים שאף פעם לא אמרו לי, זה היה ברור מאליו, ולא היו על זה שאלות כלל. אותם דברים כיום ממרום שנותי, אני הרבה יותר מאמין בהם והולך לפיהם.

(אז המסקנה היא שאולי אין לנו בחירה חופשית?)

אז קפה אפשר?

אשתדל לשמור לך שוקולד לאחרי החג.

בעז''ה

כל שתבקשי לו יהי

(מצטערת אם הייתי צריכה לכתוב אחרת)

ואמן

אז הדומה בעזרת ה' 

אווירה של תרומה ולהיות חלק מהקהילה (כבית) 

שמחה לעזור למי שצריך 

(וכנראה מאבקים פנימיים כדי לא להגיע לשבת מוכנים בדיוק להדלקה אלה לפני)

חינוך מדהים כזה לילדים בעזרת ה

שונה בעזרת ה'

יותר סדר 

יותר (משהו שהתחיל מהצד של אמא שלי בשנים האחרונות ) מודעות וידע איך לעזור לכל ילד בדרכו (לכל כיוון של רגישות או צורך)

אמא יותר רגועה ופנויה רגשית בעזרת ה'(ואמא שלי מדהימה אל דאגה)

יותר מגע 

רק הקדמה:

ברור שאעשה את כל הטעויות של הורי היקרים,

שהבטחתי (רק כי אסור להישבע) שבחיים לא אעשה,

וברור שאעבוד כדי להשתפר ולהיות יותר טוב.

דמיון:

- איפוק

- מסירות

- קבלה ללא תנאים

- הומור

שוני:

- דרך חיים ורמה דתית

- תקשורת אחרת (ת"מ), פתוחה ומקבלת יותר.

- שמחה בראש סדר העדיפויות (לא, זה לא הומור)

- חלוקת תפקידים אחרת

- סדרי עדיפויות אחרים

- עיסוק ציבורי (כשהבית ראשון, ברור)

בקרוב אצל כולנ"ו בע"ה!

ושוב תודה ל@מחפשת^

תיפגשי עם בחור ותבדקי אם הוא מתאים לך.

ההבדל הוא בעיקר מבחינת הנפשות,

ופחות מבחינת ההשקפה.

לבת הקלאסית, יהיה קשה להבין מה ההבדל בהשקפה

(כבר שמעתי ממישהי שאחרי הגירוש היא לא מסוגלת וכו',

אבל היא הייתה היחידה ורוב הרווקות היום בקושי זוכרות משהו מהגירוש).

להגדיר את ההבדל אין לי מילים,

ואני מחכה לגאון שימצא אותם.

בהצלחה!

שתמצאי בחור ירא שמים שמתאים לך,

ילמד איפה שילמד

הוא אמר שהוא לא באמת ככ יודע.

ההבדל ההשקפתי לא משחק תפקיד כל כך מבחינת גישה לתורת הרב קוק והסכסוך עצמו (כלומר הוא משחק הרבה תפקיד אצל הרבנים אבל לא אצל התלמידים בשיעורים נמוכים), ונכון שיש יותר סטיגמה שבהר המור אין חשיבה עצמאית אבל נתקלתי בכמה יוצאים מן הכלל הזה. צריך לבדוק לגופו

ברור שאפשר לדון לכף זכות.

את כנראה מושכת בעיניו, שזה אחלה,

גם אם את צנועה וחסודה, שזה יותר אחלה.

וכל הכבוד לך!! גיבורה ממש!!

מניסיוני, היה קשר שלה היה מאוד קשה עם נגיעה,

לא שידרתי ולא רציתי שום דבר, והיה לה קשה.

הגיעו מצבים גבוליים שניצלתי מהם בנס,

ולא כי שידרתי שום דבר.

קל וחומר במקרה שלך, שהוא גבר בריא,

עם יצר שמתעורר מכל שטות. הכי הגיוני בעולם.

את צדיקה, ויכולה להיות רגועה ממש.

בהצלחה!

לא נראה לי הגיוני שאמורה להיות בעיה בשמירת נגיעה. אם מישהו לא מסוגל לשלוט בנגיעה באשה זה נראה לי דבר מאוד בעייתי.

מצד שני אני כמובן לא יכול לשפוט אותו כי כל אחד יש לו מזג אחר וניסיונות אחרים.

אבל הבחור הזה חצוף מחוצף!!!! זה ממש מראה שאין לו ולא היה לו שום כבוד אליך. ותדעי לך שטוב מה שעשית. כי ברגע שהיה נוגע מחבק או כל דבר אחר ואת זורמת אתו כבר לא בטוח שהיתם מתחתנים כי כבר קיבל מה שרצה וכבש את היעד כ'כ כואב לי לשמוע על הסיפור אבל עם כל הכאב שבו אני חושב שאת צריכה להודות לבורא עולם כי את צריכה משהו יותר דתי כי נגיעה גורמת לעוד נגיעה ולעוד חיבוק ואז בסופו של דבר מוצאים את עצמך בלי כל מה שכ'כ נזהרת ושמרת ובמיוחד אחרי שדיברתם על זה אם הוא לא מבין זה חוסר כבוד ומי אמר שאחרי החתונה גם תבוא לו בוסית יפה אולי גם איתה הוא לא ישמור? בקיצור רק לחייך ולשמוח על הצעד אני בטוח שלבורא עולם לא בעיה להביא לך משהו הרבה יותר דתי שיהיה לפי כל מה שאת מחפשת

אנחנו בני אדם ויש משיכה אבל צריך להתגבר על אחרת מה אנחנו שונים מחיות??? שלא נתנסה

ואפילו ששני הצדדים רוצים זה הורס

השאלה אינה אם זה "הגיוני שתהיה בעיה" אצלו בענין, כשאצלך ברור שלא. השאלה היא הנסיון לעשות את זה למרות ההבהרות שלך.

וה"הסבר" שלו כעת, רק מראה את הפער. הוא לא אומר שטעה בעצם ההתנהלות, אלא ש"חשב ששניכם באותו מקום רגשי"... (זה גם נראה קצת מניפולציה.. כבכיול הבעיה לא אצלו אלא "אצלך"), כאילו זה פשוט כי אצלו יש יותר "רגש", שזה כמובן הבל הבלים. יכול להיות רגש אהבה אמיתי, ולא נוגעים לפני נישואין. אדרבה, אוהב את האדם - מתחשב בו לפחות, אם אינו בעצמו במקום של ההבחנה בין הרגש לבין התנהלות כזו טרום נישואין.

מאחל לך למצוא מישהו מתאים לך. 

דבר ראשון כותרת.
דבר שני בנוגע לשאלה שלך, לדעתי (מניסיון) הקושי בשמירת נגיעה מגיע גם כשזה לא בהכרח הדדי. מה שכן, זה נהיה הרבה יותר קשה כשהקושי הוא של שני הצדדים.

בקשר הנוכחי שלי קרה לי שרציתי (וגם לא רציתי) לגעת, אפילו כשלא היה שום רמז אפילו לשדר הכי קטן מהצד השני, לכן מהכיוון הזה אני ממש יכול לומר לך שזה הגיוני ושאת יכולה לדון על כך את הבחור לכף זכות.
עם מה יותר קשה לי בסיפור שלך? עם זה שהוא המשיך וניסה בכל זאת. לא לגמרי הבנתי את מה שהיה שם בסיטואציה אבל לפי הבנתי הוא ניסה, ואמרת לו שזה לא מתאים, והוא בכל זאת המשיך באותו רגע לנסות. שזה מבחינתי קו אדום, כי זה לשים את הרצונות שלו לפני הכבוד שלך, וזה קצת לא מאפשר להסתכל על זה ב"כף זכות" ובצורה חיובית.

אני אוסיף בכל זאת ואגיד משהו שלדעתי הוא חשוב (מבחינה הלכתית ההלכות בנושא ברורות אבל אני מדבר מציאותית על המקרה ולא מבחינה הלכתית אז לא לתקוף אותי) - הבעיה היא לא בכך שהוא ניסה. אני ממש לא שופט אותו על זה כי מנסיון יש רגעים של קרבה שזה מאוד קשה לא לרצות את זה, ולהימנע מלהגיע לשם (אני יכול להגיד על עצמי שכבר הייתי חוצה את הגבול בקשר הנוכחי לולא חברתי הצדיקה, כי לפחות בהרגשה שלי זה היה ממש להפעיל שרירים כדי להשאיר את עצמך במקום ולא לגעת). הבעיה היא נטו בכך שהוא ראה שאת לא שם ו*ניסה בכל זאת*, וזה סוג של "לכפות" את זה עלייך. ושם זה כבר הופך ללא בסדר. כי זה מעיד על כך שכנראה אכפת לו נטו מהרצון והסיפוק שלו.
 

מעניין אותי,

כשאתה כותב אצל בנות זה יותר חזק, לאיזה כיוון אתה מתכוון?

דבר ראשון, איפה השוקולדים? זה עם קיטניות? חבל... רציתי להביא גם לאחים האשכנזים שלי... שיהיו חזקים. אני אקנה להם טעמן בסופר. בכל אופן, אני לא אומר לא לשוקולד.

כן, תודה. לא בלי סוכר, כפית וחצי קפה.
 

תודה רבה!!

וואו הקפה מושלם!!!!!! מה שמת בו?

עכשיו תורי?

טוב, אז האמממ,

אפצ'י

זה רק קורונה אל תדאגו.

אני חושב שעם כל הכבוד להורים, ההחלטה היא בידיים שלנו. ובסופו של דבר אנחנו אלה שנתמודד עם ההחלטה.

מה שכן, זה חייב להעשות בכבוד הראוי לכך.

את מכירה את דעתי, אבל הייתי חייב לענות בסיגנון הזה.

ולפעמים הורים זה קשה

ברוך בואך,

אנחנו שמחים שהגעת.

השוקולד יגיע לאחר החג (או שלא..)

ויפה שהבאת אחיינים.

יש כאן חברה מעולה עבורם.

אממ,

מעולה.

אני מחממת מים לקפה. 

בלי סוכר?

סחטיין על הבריאות וחבל על הטעם.

כןכן, תורך.

הקפה מקסים, כן.

קמצוץ קינמון והוא מעולה.

תודה

וטוב, ברור שזו קורונה,

אחרת לא היינו מתאספים כאן קהל עם ועדה.

ובכן, רוב תודות על חוות דעתך, 

היא נקלטה ונרשמה במערכת.

שא ברכה ושלום.

אפילו שבפסח אין קינמון.

ככל הנראה הקפה שלך קדם לפסח הנוכחי.

ואם הסוכר פוגע בארומה,

אני חוששת לבריאותך.

שמא כדאי שמעתה ואילך תכין לעצמך שתי כוסות? האחת לקפה, וחברתה לארומה?

או  שמא הזמן קפה בארומה ולשים סוכר ככל שנדבך ליבך.

(ובעת ביצוע ההזמנה, אל תשכח לשנות את שמך, לשם שיש בו מן העניין, ואין בו משמך.

ובעיקר העיקרים, אל תשכח את השם אותו איוותה.

למען לא ילך הקפה בדרך כל הארץ, נוכרי השמות)

ובכן,

ברור לי שאינך סרבת לשוקולד,

הרי בידוע הוא שיש שכל בקודקודך.

ואם כן, אל לך לומר משפטים חסרי תועלת שכאלו.

אתה אינך סרבת לו,

כי אם האספקה המועטת שבה הצטיידנו טרום החג, אזלה.

ומעתה נצטרך לצאת לרחובה של עיר,

לצוד פרות ולהטביע את חותמן על פיסות קקאו.

ותהליך זה אינו תהליך של מה בכך,

אלא כברת דרך ארוכה יש בו.

אם כן, המתן מעט.

עד שישוב לפעול ציר האספקה.

שא ברכה, 

ושק שוקולד.

אז אל תחשוש לצאת טיפש.

ואם אתה חושב שהנימוק שלך הוא משכנע, תתקשר ותדבר איתה, ותחליטו ביחד

בתור בחור ישיבה צריך להיות מישהו שאתה מכיר ומכיר אותך ויש לו יותר ידע תורני ממך

זה דבר כללי לחיים , בין אם זה גבר או אישה קשה לקחת משהו מאוד קשה ולהתפשר עליו לאחר כמה ימים ועוד בפרט בלי שמכירים את האדם ..

כתבתי שאתה צריך להתייעץ

ואני מנחש שאתה בחור ישיבה, כי אם היית אנקונדה לא היית קורא לעצמך "בחור ישיבה 1"

ומטבע הדברים לבחורי ישיבה יש רבנים וחברותות ואברכים שהם מכירים ויכולים להתייעץ איתם. בהצלחה

לצערי הרב אני פחות אוהב להתייעץ עם רבנים בקטע הזה ... קרו לי מקרים לא נעימים שאמרו לי להמשיך ולא רציתי ובסוף הרגשתי לא נעים שחתכתי 

כדאי שיהיה לך מישהו להתייעץ איתו. יעזור לך הרבה יותר מהפורום

לפעמים יש שאיפות תורניות מסויימות, שחוששים להגיד בקול, וברגע שיש להם דרישה, קופצים על המציאה.

אני לדוגמה מאוד קשה לי להתפלל 3 תפילות במניין, אבל אני רוצה לעשות את זה. אם אני יוצא עם מישהי שזה חשוב לה, אני כן אלך למניין. לא כי אני מתשנה בשבילה, אלא כי זה שהיא רוצה את זה, מדרבן את הרצון האישי שלי.

בנוסף, אתה יכול להכיר אותה, ובמהלך הקשר לראות עד כמה היא רצינית לגבי זה.

משהו שלדעתי אפשר לראות במהלך הקשר...

ואם אתה חושב שטעית אז תתקן את הטעות ותקח עליה אחריות.

כדי שאדם יהיה חכם חייב להיות לו שלב שהוא מבין שהוא טיפש, אחרת הוא הוא חושב שהוא חכם וממילא אין לו מה ללמוד מאף אחד. הוא מקסימום יכול להמשיך לספר ביצ"מ...

מסובך להסביר את כל התהליך שהיה , בעיקרון מה שתפס אותי זה שהיא באמת רוצה משיהו שילמד תורה אם כמה שזה מצחיק שאני אומר את זה מצאתי מעטות שרוצות לכך ולכן הסכמתי 

יש עוד דברים שהייתי מכניס לרשימה

- מישהו חתיך בעבודה (למרות שאת כמובן מנסה להמנע מאינטרקציה איתו)

- משהו שמפריע לך בו, והוא לא יכול לשנות (לדוגמה במראה)

- מחשבות על גבר/ים אחרים

אם זה לא קשור ומשפיע על הצד השני לא רואה מניעה

כרגע זה ברמה של חתן, ואף אחד לא אמר שאתם חייבים לפרוס כבר את המפה ולהתפרק... יש לכם בעז"ה עד 120 לעשות את זה יחד .

וגם בהקשר הזה- באמת חשוב להבין שעם כל זה שאנחנו אחד, לא סתם אנחנו נפרדים ולא דבוקים אחד לשני ומאוד הגיוני שיהיה לך, בטח בשלב הזה "אזור אישי".

שתזכו להקים יחד בית נאמן בישראל וששכינה תהיה בו תמיד!!

האמת שזה כזה חשוב לי, לדעת שזה בסדר שיהיה לי את המרחב האישי שלי. בלי שזה יהיה מוזר...

אני אמורה לומר לו את זה, לדבר איתו על זה? 

לפתח שיח בנושא או שלא לתת לזה במה בכלל כי זה מובן מאליו...?

מתכוונת לדבר על זה באופן כללי...

ליידע שיש מקום למרחב האישי שלי.

מקווה שמובן

אני לא אצפה מבת הזוג שלי לספר לי כל מה שעבר עליה אי פעם... 

כל עוד הקשר טוב

וזה לא משהו שמעיק על הקשר ומרגיש שהיא לא מספרת כי היא לא סומכת עלי

זכותה לשמור סודות.  

ואעלה אותו פה כי פה זה מתאים ואולי אפילו יותר.

ראשית, יצר עריות הוא יצר חשוב וטוב שיש אותו כי אם לא, אזי לא היו נולדים ילדים. (כבר הגמרא מספרת שרצו לבטל את היצר וגילו שהעולם לא יכול להתקיים בלי זה. [גילו זאת עם מחסור בביצים, רק אומר])

שנית, העלית שאלה כיצד את אמורה להתייחס ועל כך אני רוצה להתייחס באריכות. 

אבל לפני כן אתנצל ואעיר שאף אם הדברים יישמעו תקיפים ואולי יעליבו, אינני מנסה להעליב ומחילה אם זה נשמע כך. 

אשא תפילה שמכיוון שהדברים פה רגישים, יהי רצון שדבריי יתקבלו על לב שומעיהם ויכוונו לאמת.

הובאו פה דברים חמורים הן בשם רבי אליעזר בגמרא והן מדברי הזוהר.

בתור התחלה, הדברים הללו לא נכתבו מתוך הנחה שאישה תקרא אותם ולכן הם לא באו לומר כיצד את או כל בחורה אחרת אמורה להסתכל על בחור שעשה מעשה מסוים.

רבי אליעזר הרי אמר "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים." (תלמוד ירושלמי פרק ג הלכה ד), ככה שברור כשהוא שנה משהו בבית המדרש הוא יצא מנקודת הנחה שהדברים לא יועברו לנשים.

אם נתייחס לזוהר, בהנחה שרשב"י כתב את הזוהר, הוא למד מרבי עקיבא שהיה תלמיד של רבי אליעזר שהובאה שיטתו לעיל ושל רבי יהושע שאמר במשנה "רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מתשעת קבין ופרישות" (מסכת קידושין פרק ג, משנה ד) כלומר, אמנם לדעת רבי יהושע אין איסור, אבל מן הסתם אף אישה לא תרצה ללמוד. 

לכן, פשוט שהאמירות הללו לא נועדו לאוזן הנשים, אלא היא נועדה כדי לגרום לגברים לא לנהוג באופן בעייתי. מה עוד שלכאורה חז"ל לא חשבו שכל בחור יכיר ישירות את הנאמר בגמרא, אלא מתוך מה שהרב ילמד את הבחור, ברוך ה' זכינו לדור שמסוגל ללמוד את דברי חז"ל ישירות, אבל חשוב לדעת כיצד לקבל את הדברים באופן הראוי.

כעת, אתייחס יותר לתוכן הדברים:

1. לעתים יש בחז"ל ובפוסקים לשון חריפה על איסורים והתנהלויות בעייתיות, עולה השאלה מדוע הדברים נאמרים באופן כה חריף?

הפניתי למאמר יפה (כתב העת "צהר" כרך טז של הרב יצחק רונס) בו הוא מציע ומראה שהדברים החריפים נאמרים על דברים שחומרתם פחות ברורה על מנת להרחיק. שלא יובן מדבריי שזה מותר, אלא אני מנסה לומר שהאיסור איננו כה חמור.

2. ביחס לחומרת האיסור, ראוי להבין שרבים מהפוסקים סברו שזה לא איסור דאורייתא אפילו, ולכן אינני חושב שראוי להיות תקיפה כלפי אדם שמתמודד מול זה מבחינה תורנית באופן חריף לעומת בחור שקם מאוחר לעתים קרובות ומפספס את זמן קריאת שמע בבוקר.

3. עוד יש לשאול האם הבעיה היא שבוודאות ידוע כי הבחור נכשל כאן במשהו, או שאת מניחה שכולם מתקשים ולכן אף הוא. וממילא תשובתו בצידו, אם כולם מתמודדים ורבים מאוד נכשלים לדעתך אזי האם זה דבר שראוי לפסול בעטיו?

4. עולה השאלה הרגשית כיצד מתייחסים לנושא הזה, כאן ישנה בעייתיות מסוימת נוספת שמבדילה בין איסורים אחרים לעומת דברים כאלה, כי זה נותן לך תחושות בעייתיות ממספר סיבות וזה מובן לגמרי. אבל אני חושב שעדיין ראוי לקחת בחשבון מספר נקודות:

א. הקב"ה ברא אותנו שאנחנו מתישהו מתבגרים ומגיעים לגיל ומצב בו אנחנו מסוגלים לפעול ולהביא ילדים נוספים בעולם, חלק מזה מתבטא בשינויים גופניים וחלק מתבטא בבחינה הנפשית ובמשיכה. ככה שעצם המשיכה שיש לבחור מסוים כלפי נשים או דברים בעייתיים היא לא פסולה כשלעצמה, לא חלק נצרך בבריאה המדהימה שה' יצר. עצם ההתמודדות עצמה היא לא פסולה, אם עושים טעויות זה בעייתי, אבל זה לא חייב להיות סוף העולם. (דן במצב שמדובר בבין אדם למקום ולא בבין אדם לחברו)

ב. אני חושב ומאמין שברגע שאדם נשוי ובקשר טוב עם אשתו הוא ייתן לה מקום של כבוד ואחרות לא יתפסו בקלות את מקומה אף אם הן יפות יותר, ככה שאינני חושב שהחשש צריך להיות חשש קיומי. (וכן אני חשתי בעבר כשהייתי בקשר מתקדם.)

ג. בחתונה של זוג יש אמון הדדי הקיים בעצם ההסכמה לחיות יחד, זה מתבטא בכך שאנו מוכנים לשתף דברים רגישים עם הצד השני מתוך הנחה שהם ישתמשו בזה רק לטובתנו ולא כדי לפגוע בנו, מתבטא בהחלטות כלכליות ובכלל בעצם ההסכמה לחיות יחד. אף כאן, צריכה להיות רמה מסוימת של אמון, שהבחור שאיתו תתחתני ירצה להיות איתך ולא יחפש אחרות. אני מציע שתחשבי כמה היית רוצה שהוא יסמוך עלייך ובהתאם תסמכי עליו.

מקווה שעזרתי, אם צריך הרחבה אז בשמחה

מועדים לשמחה

גם אם נאמר ששז"ל הוא מדרבנן, הרהור עבירה הוא איסור דאו'.

והוא יותר חמור מזמן ק"ש, כי לעבור את זמן ק"ש זה "רק" ביטול מצוות עשה.

אני חושבת שאת הדיון של מה רמת החומרה של זה וכו' ובכלל כל הנושא הזה עדיף לעשות בפורום נפרד- שם אפשר לחזק זה את זה או זו את זו, זאת תהיה מצווה גדולה

אבל לא פה,בפורום מעורב,כי זה נושא מעצבן,כואב ומעציב.

לא חושבת שזה יתרום למישהו.

ולכן התלבטתי רבות אם להגיב.

אבל מכיוון שבחורים רבים נפגעים מעצם ההתייחסות הזו, חשתי צורך להגיב ולאזן מעט את הדברים.

כמו כן, הייתה פה בחורה שפתחה את הדיון ביחס להתייחסות כלפי האדם והיה נראה שהיא צריכה התייחסות ולכן התייחסתי וכתבתי למרות שמדובר בפורום מעורב וניסיתי להיזהר בלשוני במידת האפשר.

ולבסוף, מסכים איתך שזה נושא רגיש ואילו הייתי בחורה לא הייתי פותח פשוט את השרשור, כשם שאני לא פותח שרשורים רבים שלדעתי לא ראויים ואם הייתי חש שנושא השרשור נשי. אין צורך לעיין בכל שרשור. (ומחילה אם זה היה תקיף)

הדברים שכתבת לדעתי יכולים להתקבל רק על לב הבנים,

בנושאים האלה כדאי שבנים ידברו עם בנים ובנות עם בנות כי הראש באמת אחר..לא רוצה להרחיב מדי כאן.

הבחורה לא מבינה איך בנים חווים את כל העניין הזה, היא כתבה לדעתי לגמרי מתמימות טובה, גם אני הייתי יכולה לכתוב משהו דומה לא פני הרבה זמן . היום זה לא שמשהו יסודי השתנה אבל מבינים יותר שיש מורכבות שלא מספיק מבינים, שיש התמודדות שלא אבין.

בנים לבנים, בנות לבנות הכי טוב.

אמנם יש דעות כאלה כפי שהבאת, ודברים נכוחים וראויים, אבל:

1. במקרים שמדובר בלאו ואף לדעות האלה, האדם יצטרך לעשות יותר תשובה, אבל עדיין לא ראוי להתייחס כלפיו באופן כה נוקשה.

2. איסור ה"הרהור" שעוסק דווקא בעריות הוא לא פשוט, כי הרמב"ם והחינוך לדוגמא סוברים שעריות הוא פשוט דוגמא של תאוות גשמיות.

3. גדר האיסור דאורייתא הוא במחלוקת רחבה ואצטט את החלק הרלוונטי ממיקרופדיה תלמודית:

"ההרהור בזנות

מחשבת זנות - שנאסרה בלא תתורו אחרי לבבכם, לסוברים כן (ראה לעיל) - נחלקו בה הדעות:

• יש סוברים שעָנשׁה חמור, והקדוש ברוך מצרפה למעשה, כשם שאמרו במחשבת עבודה-זרה (ראה ערכו) שהקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה לענוש עליה (ראה קדושין לט ב, ושם מ א, וחולין קמב א. כן משמע מפירוש ראב"ן הירחי לכלה רבתי א; לב מבין (נאבארו) עבודה זרה ב ג, בשם חקרי לב; פתח הדביר או"ח ג טז), שאף מחשבת זנות חמורה כמחשבת עבודה זרה (כן משמע מראב"ן הירחי שם ולב מבין שם, ופתח הדביר שם); ועוד, שהרי שתיהן נאסרו באותו הלאו "ולא תתורו" (ראה לעיל: אחרי הלב. פתח הדביר שם).

• יש מחלקים בין המחשבות, שאף על פי שאת שתיהן הקדוש ברוך הוא מצרף למעשה, מכל מקום בעבודה זרה היינו אפילו במחשבה אחת, ואילו בזנות אינו אלא כשהאריך במחשבתו והרבה להרהר (לב מבין שם; מדרש תלפיות ג, גלוי עריות).

• ויש סוברים שאף על פי שאסרה תורה מחשבת עריות בלא תתורו, אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה לענוש עליה כעושה מעשה, שאינה חמורה כמחשבת עבודה זרה (לב מבין שם; מהרש"ם ב קכז; אגרות משה אה"ע א סט).

וחשוב המהרהר בה רק שתר אחר לבו, ואינו עובר אלא כשייחד את מחשבתו לחשוב אותם, ואם נכנסה המחשבה בלבו מעצמה, אינו חשוב שתר אחר לבו (פוקד עקרים ד; ארח מישרים יב א), אלא שהוא צריך לדחותה מלבו, ולא לתור אחריה, ואם לא דחאה - עבר (כן מצדד בארח מישרים שם).

ובמהות המחשבה נחלקו אחרונים:

• יש סוברים, שהיינו כשהוא מהרהר לעשות עבירת זנות (פועל צדק על תרי"ג מצוות, ליום חמישי; אגרות משה שם), אבל שאר הרהור רע שאינו עברה, כגון הסתכלות בבעלי חיים בשעה שהם מזדקקים זה לזה - שאסורה משום שהיא מביאה לידי הרהור רע (ראה ערך הרהור עברה: דברים האסורים משום הרהור) - אינו אסור אלא משום וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע (דברים כג י), שדרשו ממנו חכמים שלא יהרהר אדם ביום, ויבא לידי טומאה בלילה (ראה ערך הנ"ל: ונשמרת מכל דבר רע. אגרת משה שם).

• יש סוברים שכל הרהורים רעים הם בכלל ולא תתורו, ומלבד שעבר בהם על ונשמרת מכל דבר רע, עבר אף על ולא תתורו (חכמת אדם, בית הנשים קכז ב).

• ויש סוברים שהדבר תלוי במחלוקת ראשונים, שלסוברים שאיסור הרהור שנאמר בכתוב "ונשמרת", אינו נמנה במנין המצוות (ראה ערך הנ"ל: ולא תתורו), כל הרהור רע הוא בכלל "ולא תתורו"; ולסוברים שאיסור הרהור שנאמר בכתוב ונשמרת נמנה במנין המצוות, לא נאסר בלא תתורו אלא הרהור עבירת זנות, ומטעם זה הוא ש"ונשמרת" נמנה במנין המצוות, מפני שריבה לאסור אף הרהור שאינו מהרהר כדי לעשות (פתח הדביר או"ח ג טז)."

https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%9C%D7%90_%D7%AA%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%95

די מסכים עם 1

לגבי ההמשך- לא הבנתי למה זמן סותר מה שכתבתי,

אבל כנראה עדיף שלא נמשיך את הדיון כאן כי זה מפריע לאחרים.

האמת ששועשעתי ולא נעלבתי, אבל בימי חלדי למדתי שיש דברים רבים שאינני יודע, אבל גם שאחרים לא יודעים הכל ולכן ראוי לדון לגופו של עניין ולא להניח שאף צד כבר יודע הכל. אז רק בגלל שלמדתי יותר שנים בישיבה ממך אז ברור שאני יודע את כל מה שאת יודעת?! ברור שלא, אז גם להיפך

לא באתי לזלזל בך, אלא יתכן שפספסת משהו ולכן רציתי להפנות את תשומת ליבך.

"ברור שאני אפסיד" וכי אני נכנס לויכוח כדי לנצח?!

אז לא, אני מעיר דברים כי חשוב לכוון אל האמת ואם לא אעיר את מה שאני מכיר וחושב שנכון לומר כיצד נוכל לדון בדברים ולהגיע אל האמת? מעבר לכך, נאמרו דברים שעוסקים בדיני נפשות וחשוב לשים לב לכך.

@קוד אבל פתוח ו@פוטפוט תודה על הדאגה והאכפתיות, מעריך

וכעת, ברשותך אגיב לך כאן על הדברים:

אל תתווכח איתי - לקראת נישואין וזוגיות

1. ביחס לפירושים, את צודקת שיש שפירשו ש"לא תתורו" מוסב אף על עריות, אבל הרמב"ם מבין מהספרי שהאיסור רלוונטי לעבודה זרה ולתאוות באופן כללי וצניעות היא סעיף בהתייחס לתאוות ולא שצניעות היא האיסור היחיד שם ואביא את לשונו בספר המצוות:

"הזהירנו שלא לתור אחר לבבנו עד שנאמין דעות הפך הדעות שחייבתנו התורה, אבל נקצר מחשבותינו ונשים להן גבול נעמוד אצלו והוא מצות התורה ואזהרותיה.

והוא אמרו "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (במדבר טו, לט).

ולשון ספרי: ""אַחֲרֵי לְבַבְכֶם" זו מינות, כענין שנאמר "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה וְגוֹ'" (קהלת ז, כו). "וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" זו זנות, כענין שנאמר "וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן לְאָבִיו אֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְּעֵינָי" (שופטים יד, ג)" (ספרי במדבר, פרק ט"ו, פסוק ל"ט) רוצה לומר, המשך אחר התאוות הגשמיות והתעסק המחשבה בהן." (ספר המצוות לרמב"ם, לאוין מז) ואין על כך השגה של הרמב"ן.

וכן בספר החינוך כתב:

"לא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העיניים:

שלא נתור אחר מחשבת הלב וראית העינים, שנאמר (במדבר טו, לט): "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם".

ענין לאו זה שנמנענו שלא ניחד מחשבותינו לחשוב בדעות שהם היפך הדעת שהתורה בנויה עליו לפי שאפשר לבוא מתוך כך למינות, אלא אם יעלה על לבו רוח לחשוב באותן דעות הרעים יקצר מחשבתו בהם וישנה לחשוב בדרכי התורה האמתיים והטובים. וכמו כן שלא ירדוף האדם אחר מראה עיניו, ובכלל זה שלא לרדוף אחר תאוות העולם הזה כי אחריתם רעה וכדי בזיון וקצף, וזה שאמרו זכרונם לברכה (ספרי שלח), "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם", זו מינות, "וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם", זו זנות, שנאמר (שופטים יד, ג): "וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְּעֵינֵי".

שורש מצוה זו נגלה, כי בזה ישמר האדם מחטוא לה' כל ימיו. והמצוה הזאת באמת יסוד גדול בדת, כי המחשבות הרעות אבות הטומאות, והמעשים ילדיהן, ואם ימות האדם טרם יוליד אין זכר לבנים, נמצאת זאת המניעה שורש שכל הטובות יוצאות ממנה. ודע בני ותהא מרגלא בפומך מה שאמרו זכרונם לברכה (משנה אבות ד, ה), עברה גוררת עברה ומצוה גוררת מצוה, שאם תשית דעתך למלאות תאותך הרעה פעם אחת תמשך אחריה כמה פעמים, ואם תזכה להיות גבור בארץ לכבוש יצרך ולעצום עיניך מראות ברע פעם אחת יקל בעיניך לעשות כן כמה פעמים. כי התאוה תמשוך הבשר כמשוך היין אל שותיו, כי הסובאים לא תשבע נפשם לעולם ביין אבל יתאוו אליו תאוה גדולה, ולפי הרגילם נפשם בו תחזק עליהם תאותם, ולו ישתו שם כוס מים יפוג יקוד אש תאות היין ויערב להם. כן הדבר הזה, כל איש בהרגילו בתאוות ובהתמידו בהן יחזק עליו יצרו הרע יום יום, ובהמנעו מהם ישמח בחלקו תמיד כל היום, ויראה כי האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים ללא תועלת של כלום.

דיני המצוה זו קצרים, הרי ביארנו בזה רוב עיקרן.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.

ועובר על זה ויחד מחשבתו בענינים אלו שזכרנו שמביאין האדם לצאת מדרך דעת תורתנו השלמה והנקיה ולהכנס בדעת המהבילים הכופרים, רע ומר. וכן מי שהוא תר אחר עיניו, כלומר שהוא רודף אחר תאוות העולם כגון שהוא משים לבו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו מבלי שיכון בהן כלל לכוונה טובה, כלומר שלא יעשה כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו, רק להשלים נפשו בתענוגים, כל מי שהוא הולך בדרך זה עובר על לאו זה תמיד בכל עת עסקו במה שאמרנו.

ואין לוקין על לאו זה, לפי שאין זה דבר מסוים שנוכל להתרות בו העובר עליו, כי מהיות האדם בנוי בענין שאי אפשר לו שלא יראה בעיניו לפעמים יותר ממה שראוי, וכמו כן אי אפשר לו שלא תתפשט המחשבה לפעמים יותר מן הראוי, על כן אי אפשר להגביל האדם בזה בגבול ידוע. גם כי פעמים אפשר לעבור על לאו זה מבלי שום מעשה, וכבר כתבתי למעלה שכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף על פי שעשה בו מעשה אין לוקין עליו לפי הדומה." (ספר החינוך מצווה שפז)

החינוך הולך בדרך הרמב"ם שהתורה באה לאסור הימשכות אחר תענוגות העולם הזה.

אמנם, הסמ"ג סבר שמצווה זו עוסקת בצניעות ומצינו שיש בכך מחלוקת, אבל זה לא כה פשוט שיש איסור תורה ספציפית על עצם מחשבות כאלה ומה שבטוח שאין מצווה בספר המצוות לרמב"ם שאסור להוציא שז"ל ולא מצאתי לא בחינוך ולא בסמ"ג. מצרף פה הפניה לסיכום קצר של מיקרופדיה תלמודית (שלכאורה הרב זלמן נחמיה גולדברג עבר על כולו) 

https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%9C%D7%90_%D7%AA%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%95

2. ביחס לדברים שהבאת ממדרש תהלים, דברים יפים, אך לא ברור שעצם ראיה רגעית היא אסורה. (וכן רבים מהפוסקים סוברים שהאיסור הוא בהבטה ולא רק ראיה כדברי המשנה ברורה בסימן עה סימן קטן ז: "וראיה בעלמא לפי תומו בלא נהנה שרי אם לא מצד המוסר")

3. ביחס לציטוט מהגמרא בסנהדרין הראית שיש תאווה לעריות, דבר שאין לעבודה זרה, מקבל שיש הבדל בתאווה, אבל מהיכן זה מוכיח שהחומרה הייתה בעריות ולא בעבודה זרה?

4. טעיתי בעמוד ולכן לא מצאת, מחילה. "ופרומה משני צדדיה" (גיטין צ עמוד ב)

5. למה אני לא יכול להשוות להיום?

אם מודפס בעמוד פתיחה לספרי קודש בעבר תמונות פרוצות שאפילו אתרי חדשות חילונים לא היו מוכנים לשים בלי אזהרת צפיה, אז כנראה שאז המצב היה חמור יותר באותו הזמן. 

אם תעייני בדברים שהובאו פה במנהג אצל בעלי התוספות ואצל הרמ"א

עובדת זרה עבור אדם מבוגר הזקוק סיעודי

נראה כי היו זמנים ומקומות (בהם חיו בעלי התוספות והרמ"א) שבהם היה מקובל דברים שלנו מבחינה צניעותית נשמע הזוי...

6. למה שלא יחששו?!

לרבי יוחנן לא כאב שהוא איבד עשרה ילדים?

את חושבת שצדיקים רבים שחיו בשואה לא היו מעדיפים לוותר על לחיות בתקופה הזו ולחיות בזמן אחר?

אז כן, גם צדיקים חוששים מלחיות בתקופות קשות וזה בסדר.

למה להניח שזה רק רוחני?

7. מלאכים מחיי מתים? כמה מתוך חז"ל היו כאלה? 

@ארץ השוקולד
קודם כל סליחה שאני לא מפרטת אין לי כח לרשום כל כך הרבה ולא מבינה איך לך יש ...
לענייננו :
1. לגמרי איבדתי אותך.מה הנקודה שאתה מנסה להעביר ?
 

2.מ"ג בסי' ע"ה משב"ז סק"א להסתכל בלא נהנה שרי וכן משמע באבן העזר וכן הבין מדביר הב"ח דבלא נהנה מותר ראיה מעלמא מותרת אבל אם נהנה אפילו ראיה בעלמה אסורה.
 

3.הבאתי את זה כי גם אם נלך לפי "ולא תתורו"-עבודה זרה שהבאת,בסוף הבאמת זה העריות.

4. יפה אך אדומיות שבצרפת זה לא כל העולם וגם לא כתוב כמה גילו בצידיהן אבל זה נכון שהגויים היו תמיד פחות צנועים מעם ישראל ולכך מכוון איסור התורה "ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג), שעיקרו הוא שלא לחקות את הגויים במלבושים שאינם צנועים ובמנהגים שקשורים לאמונות טפלות (על פי מהרי"ק שורש פח).
 

5. לא יודעת על מה אתה מדבר,זה נראה לי מאד פשוט שפעם גם גויים שמרו על צניעות,לפחות יותר מעכשיו. 
אולי אפשר להגיד שבגלל שחז"ל אמרו שטפח באישה ערווה משמע שלא היה גרוע יותר מזה שהיו צריכים להתייחס אליו..
במסכת כתובות (עב, ב) מבואר שאשה חייבת לכסות את זרועותיה, ואם היא מגלה אותן בציבור, הרי היא נחשבת לעוברת על דת יהודית. ואת שאר היד שאינה הזרוע אין צריך לכסות. לדעת רבי שמואל בר נחמן (ברא"ר פ, ד), כל המעשה עם דינה התחיל מכך שזרועה נתגלתה ברבים לפני שכם בן חמור, ומתוך כך נתאווה לה וחטא עימה, ומגילוי הזרוע נמשכה כל הפרשיה המסופרת בתורה (בראשית פרק לד) - מכאן יוצא שהיו רגישים למראות הללו - מכאן שלא היו רגילים ללכת פחות בצניעות של זרוע מגולה.
אבל בלי קשר לזה,היום ה' ישמור יש כל כך הרבה מעשים אסורים שאין בושה מהם או לדבר עליהם שפעם לא חלמו בכלל...(אם בגלל הבושה או אם בגלל הכבוד של המשפחה וכד')
[הייתי מביאה דוגמאות אך בגלל שאתה גבר אני עלולה להכשיל אותך בהרהורים]

6. כל הסבל והיסורין - מכפרים לאדם על עוונותיו,ואם אין לו - מעלים אותו דרגות. כל המהות שלנו בעולם (פרוזדור) הוא להגיע לעולם הבא (טרקלין) ועם כמה שיותר מצוות וכמה שפחות עבירות. לבוא להגיד שגדולי עולם באומרם דברים אלו - התכוונו לסבל
פה בעולם הזה - קשה לי לקבל.. אני יכולה אם עדיין לא השתכנעת לחפש מקורות.

7. כל התנאים והאמוראים -  עבודה זרה י' "קטן שבכם מחיה מתים".

וסליחה על ההתבטאות של ה"אל תתווכח איתי"..

והלוואי שיפסיקו לפתוח עלזה שרשורים בזה אחר זה..

זה מעכיר את האווירה כאן

יש המון צדיקים

וכל צדיקה תמצא את הצדיק שלה, אל תדאגי

תראי, לכאן מגיעים המקרים הקיצוניים, אנשים מגיעים לכאן כשקשה להם ולכן אפשר לשמוע על זה כאן, אבל מאמינה שרוב האנשים לא כך, שרוב בחורי הישיבות צדיקים תמימים וטהורים, ככה אני רוצה להאמין!

וכדאי שאשתוק כאן לפני שאגיד דברים שמישהו ייעלב מהם

אולי כדאי לנסות להתחזק בזה?

אז למה לו להיות מחיוב להמון דברים שנישואים דורשים ?? תגידי לו שמהיום אתם שומרים נגיעה!!!!! ותעמדי על זה!!! וככה תדעי אם הוא רציני להתחתן או סתם מושך זמן כי הוא נהנה והמצב לא מחייב כלום אפשר לזרום ואם בהמשך יבוא לו מישהי אחרת אז יזרום תאמיני לי זה יסדר את כל הספיקות שלו והברורים וגם שלך

כשאת שואלת אותו מה איתו והוא אומר "צריך עוד לברר" למה הוא מתכוון? מה עומד מאחורי האמירה הזאת?

מהו הצורך הנוסף שהוא צריך כדי לקבל את ההחלטה?

או לחלופין מה מונע אותו מלהחליט?

נראה לי שממש כדאי לך לדעת למה הוא מתכוון.

תדברי איתו.

שתדעי מה הוא רוצה ומה חסר לו

ומשיחה עם מומחים - אם יש לו פחד ממחויבות, הוא צריך לטפל בזה. זה לא עובר לבד

טוב שאת סגורה על עצמך, אבל מעבר למידות הטובות, חשוב שלשניכם יהיה טוב ביחד אחד עם השניה ואת איתו, אז עדיף לתת לו זמן לראות שהוא גם רוצה.

אני לא חושב שצריך לחשוש מזה, כי אם הוא מחליט שלא מתאים אז באמת לא היה מתאים בהמשך. 

באופן בסיסי יש שתי אפשרויות:

או שהוא יחשוב על זה ויגיע למסקנה שאתם מתאימים וככה תתחתנו כששניכם תהיה בטוחים בזה, שזה יהיה מקסים. לחילופין, האפשרות הבעייתית היא שהוא יגיע למסקנה שאתם לא מתאימים לדעתו, שזה יהיה מעציב וקשה אני בטוח, אבל עדיף שיגלה זאת עכשיו ולא בהמשך.

בתפילה שתגיעו למסקנות הנכונות.

(לגבי הד"א, אני לא בטוח מה היה החשיבות בלהעלות את זה, אני חושב שחשוב גם שם לקבוע גבולות, אבל בכל מקרה לא נראה לי חכם להקדים חתונה כששניכם עדיין לא בטוחים בעצמכם גם במצב כזה. בעניינים רגישים כאלה מעדיף לא להתבטא בפומבי כאן באופן נחרץ יותר.)

לנסות להשליט את השכל,

להבין שיש מחויבויות ששווה להיכנס אליהן,

ולשחרר את הרגש רוצה את הבחור שיזכה

לפני שנים, שאלתי חבר טוב שהתלבט חודשים על ישיבה,

איך הוא התחתן עם אשתו כ"כ בקלות,

אז הוא ענה במבוכה 'טוב, פה היה רגש שעזר..'.

מקווה שתבשרי טוב במהרה!

מחוייבות לנאמנות ורצון לחיות לצד בנאדם אחד?

מחוייבות כלכלית לתא משפחתי?

מחוייבות משפחתית ביחס למשפחה המורחבת? (חח גם זה קיים)

איך את משתלטת על זה בסוף?

הרי את עושה דברים ובסופו של דבר מתחייבת להרבה דברים בחיים..

אולי אפשר להעתיק את המודל שאת משתמשת בדברים אחרים לנידון דידן?

צריך לאפשר לרגש להשתלט עליו..חח

לשגות.

מחויבויות אחרות שיש  לך בחיים ולראות איך אתה שם..

מה זה מחויבות בשבילך?

מה אתה מרוויח כשאתה מחויב למשהו?

מה מפחיד אותך בזה?

מה אתה מפסיד כשאתה מחויב?

וכו'.. 

האם כל מחויבות מפחידה או רק כזו של חתונה?

נכון שאפשר להתגבר, לעשות עבודה שכלית.
אם זה לא הולך ניתן לתקוף את הפחד הזה בפחדים אחרים שיעזרו לשחרר.
אסייג שאינני ממליץ לחיות בפחד, אבל אם את יודעת שאת מסוגלת אך חוששת מהצעד הבא- זה יכול לתת דרבון.

לפני שאדגים, הפחד שלך מובן, יכולות להיות לו כל מיני סיבות , למשל-
יתכן  וטוב לך  במקום בו את חיה כיום וסך הכל את מסתדרת עם מה שיש,
אז מדוע לקחת סיכונים על העתיד?!

 אבל מבלי להכנס לסיבות שגורמות  לך לפחד
אפשר לערער על הפחד הזה , איך ? על ידי פחד.

להבין שבהמשך הדרך, כנשואה,  יותר בטוח.

למשל:
פחד למצוא את עצמך לבדך - האם תרצי להגיע לעת 'זקנה' כאשר את חיה לבדך?
האם את מעוניינת להשאיר את כל האופציות פתוחות ולגלות שהן כבר נסגרו?
האם את את מעוניינת שכל הטוב שגנוז בך לא יצא לפועל גם בפיתוח הדורות הבאים, ממך?

כמובן ששאלות אלה לא נועדו ליצור פאניקה ולחץ והם גם לא הסיבה האידיאלית להתחתן.
השימוש בהם הוא כדי לשחרר את הפחד הקיים ולקבל כוח להתקדם.