פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 468)

בשעות הערב יש שם יותר אנשים..

כדאי לפנות בעיקר למי שמחובר, השאר לכי מתי יחזירו לך תשובה

סה"כ אפשר לשלוח הודעת "היי" או מ"מה נשמע" אם הוא ירצה להמשיך הוא ימשיך, לא משנה באמת מה שלחת לו..

בדר"כ תמונה נותנת אמינות ורצינות מלבד אינפורמציה..

אפשר להתכתב במקביל ואם לראות שאחד ממשיך לכיוון טוב אז להגיד לשאר בדיוק התחלת משהו.

זאת פלטפורמה שהיתרון הגדול שלה הוא זמינות והחסרון הגדול שלה הוא חוסר רצינות. 

לא צריך לקחת שם שום דבר קשה, בין רגע כל 'הצעה' יכולה להתמסס.

נראה שהם נורמות שיכולות להיות טובות לשם..

שבאה ממשתמש שיש עליו פרטים וגם אפשר לחסום אז כל עוד אין משהו מחשיד לא נראה לי שיש עניין לפחד.

אל תפגשי עם בנאדם בסמטה חשובה באמצע הלילה חוץ מזה זהירות סבירה ותאקט יספיקו.

אם מישהו שולח הודעה לא לעניין או אין עליו בכלל פרטים את יכולה לבקש ממנו.

אפשר גם לחסום משתמשים

לאחרונה יצא מחקר שגברים בגיל מבוגר יותר נהיים מכילים יותר בבחירות הזוגיות שלהם

אני חושב ש:

בהדרגתיות ויתרתי על הקפדה דתית עד רמה מסוימת

שמתי הרבה יותר דגש על הסובייקטיבי והתאמה רגשית

בררתי פחות מראש, ויותר השארתי להתרשמות בפגישה

פחות עבדתי בצורה של "מה זה אומר עליה" לשלילה, ויותר לחיוב (שזה סוג של "להיות מכיל יותר")

הרחבתי את המעגלים שאני מוכן לנסות (שזה כנ"ל)

ברור שככל שעובר הזמן זה פחות כי צריך ויותר כי אני צריך

והמעורבות הרגשית היא יותר מבפנים ופחות בגלל התלהבות

אבל זה ממש מרגיש כאילו זה חלק מההתפתחות האישית שלי ולא קשור לגיל

אני דווקא כן מקפידה על הסעיף הראשון 

אבל למעט זה- מסכימה איתך לגמרי 

המחקר הוא מחקר. לא אני עשיתי. יכול לחפש לינק

הויתור בקטע הדתי - ביחס לנקודת המוצא, היום אני הרבה יותר פתוח, והייתי מוכן להתפשר כנראה על אפילו יותר.

בתקופה שיכולתי להרשות לעצמי, חיפשתי "בדיוק", עם ירידה לפרטים, היום העקרונות הם כלליים יותר

דווקא עם המחקר אני מסכימה

אבל אשמח לקרוא אותו 

אין לי לינק

יש לי כותרת - אפשר לעשות חיפוש

Mate preferences in
emerging adulthood and
beyond: Age variations
in mate preferences
and beliefs about change
in mate preferences

Susan Sprecher1

, Alexis Econie2

, and Stanislav Treger3

מתחדדים הרבה מאוד נקודות.

בכל אופן באופן אישי אני מרגיש שהעקרונות תמיד נשארו,

מה שמתחדד כל הזמן הוא איך ליישם אותם..

דרושים תל אביב אם אתם מחפשים עבודה בתל אביב כנסו למילה דרושים תל אביב בהתחלה
 

אגב גם זוג נשוי עובר תהליכים ושינויים בהגדרת הקשר עבורו.

זוג שהקשר שלו בנוי ומבוסס רק יגדל ויעמיק את הקשר בעקבות השינויים..

החיים דינמיים וגם אנחנו.. 

גדלים מתפתחים ומגלים את עצמינו...

אם מרגישים חוסר בהירות במה אני מחפש איזה סוג קשר וכו'

כדאי לעצור ולברר מה הצרכים שלי בקשר? בבן הזוג? בבית?

ומתוך ההבנה הזו ליצור מעין 'רשימה' של 4 דברים קריטיים שיהיו בבן הזוג.

הדיוק הזה יעזור להגיע להצעות יותר מדוייקות 

וגם להתמקד בדברים החשובים לאושר שלך.

בהצלחה ושמחות בקרוב!

ממש התחברתי וכאבתי איתך.

"סה"כ חבילה קטנה..

כאילו שאין משמעות לכלום..

הציפיה הפתיחה..

חבל שאין מקום.."

הכתיבה שלךל מראה על מקום בריא 

של לב מרגיש חי

שרוצה לבוא אל הקשר 

וליצור ולהתמסר

ולא סתם לצאת עם כל אחד 

כי מי יודע מאיפה זה יבוא ומה זה כבר דורש..

ליצור קשר אמיתי זו מסירות

וחשוב מאוד לשמור על הלב

שלא ישחק..

אז קודם כל חשוב ממש להשקיע בעצמך 

התקופה הזו של הפגישדות לוקחת המון אנרגיות

אז כדאי שתהיה לך רשימת דברים (קטנים וגדולים) שאת עושה כדי להתמלא בכוחות ושמחה.

ולדאוג לעשות לך טוב ולהתמלא..

גם לגבי מקום לפרוק 

מאוד חשוב למצוא חברה/ חברות

שאפשר לשתף ולפרוק ולהתחזק יחד..

ולגבי הפגישות עצמן.. חשוב מאוד לעצור ולשאול-

האם ברור לי מהם הצרכים שלי בקשר/ בבית?

מהן התכונות המהותיות שלי בבעל כדי למלא את הצרכים האלו? (לא יותר מ4-5 תכונות)

אחרי שיהיה לך ברור מהם 4-5 התכונות הקריטיות תרשמי לך אותן 

ותבררי לפני כל הצעה שהם קיימים ורק אז תצאי..

ככה תוכלי לבוא אל הקשר עם הלב והכח שאת רוצה

כי תדעי שכנראה יש בו את העיקר

ועכשיו מתחילים לבנות יחד קשר בעז"ה..

מתפללת איתך לשמחות אצלך בקרוב ממש!

ממש ממש נוגע!
כמה חשוב לעצור בצד ולפרוק!!!

הרבה פעמים בתור בני אדם, אנחנו בונים תוכניות על גבי תוכניות ומערכת של ציפיות על גביה.

לפעמים מתברר שא-להים לא עובד אצלינו וגם לא עובד ע"פ הציפיות שלנו ;)

החיים כל הזמן מפתיעים אותנו מכיוון אחר וכל פעם עלינו לראות מאיפה הם יפתיעו הפעם.

ז"א - תמיד נגלה איזו תפיסה מוטעת שהיתה לנו כלפי החיים ותמיד מתי שנשבור אותה זה יגרום לנו להשתחרר למרחב יותר גדול ממה שהיינו בו.

באופן ישיר אענה לשאלתך -

אם מדובר על הדרכים הלא-נכונים שאנחנו עובדים על פיהם ונכשלים פעם אחר פעם - מאוד מומלץ להתייאש מהם! וואו כמה שזה משחרר לצאת מתפיסות מוטעות! להודות שאחנו לא במצב שחשבנו שאנחנו בו. היאוש כשחרור. זה נפלא!

אם מדובר בתקווה שנוכל להתקדם, לשנות - חבל להתייאש מכך. במידה מסויימת זה גם בלתי אפשרית. הרי תמיד שאנחנו נופלים, אנחנו קמים מתישהו

אתה או חבר

ובהצלחהשאתה נותן את המספר שלו לבירורים 

עדיף לא להכנס למעגל תסביכים ולהיפגש רק כשנראה ממש מתאים

או לא להתייחס לנתונים טכניים גם בבירורים וגם בפגישות ואז להכנס לתסבוכים רגשיים בלבד כי על זה הדגש

כתבת מאד חמוד

האם נכדינו עוד יהיו סרוגים? אינני מתכוון לשאלה האופנתית של עיצוב הכיפה; מבחינה זו יש להודות שהכיפה הסרוגה אינה הפתרון הכי אסתטי שאפשר להעלות על הדעת. אני מתכוון לשאלה הערכית העקרונית: האם הציונות הדתית מציגה אורח חיים שיכול לשרוד ולשגשג בדורות הבאים. אין לי תשובה טובה לשאלה הזו.

באופן מסורתי, אנחנו נוהגים להפיל את כל הבעיות של הציבור הדתי-לאומי על מערכת החינוך שלנו. אך האמת היא שהמורים פוגשים את ילדינו למשך שנים בודדות, ועושים בהן כמיטב יכולתם, בדרך כלל בהצלחה סבירה. חשוב ומשפיע הרבה יותר הוא החינוך שאנחנו מעניקים לילדינו בבית, לפני מערכת החינוך ובמקביל אליה. וחשובה מאוד גם שאלה אחרת: האם אנחנו מציעים לילדינו אורח חיים סביר לתקופה שלאחר פרידתם ממערכת החינוך.

בנקודה הזו נדמה לי שיש לנו בעיה גדולה. בשנות העשרים של חייהם אמורים הצעירים והצעירות שלנו להכיר את בני זוגם ולהקים משפחות; אך האופן שבו אנחנו הסרוגים נוהגים לעשות זאת אינו סביר. החילונים והחרדים מציגים שתי אופציות, שבכל אחת מהן יש היגיון פנימי. הגישה החילונית אומרת שבני זוג אמורים להיפגש פחות-או-יותר במקרה, למצוא התאמה רגשית נפלאה, להתאהב ולקיים מערכת יחסים משמעותית, לפני שהם מחליטים להתחתן. כיוון שכל זה לוקח לא מעט זמן, בינתיים הם יכולים לחיות באופן מתירני, במערכות יחסים פחות מחייבות ופחות משמעותיות. הגישה החרדית שוללת מערכות יחסים זוגיות מחוץ למסגרת הנישואין, ולכן החרדים משתדלים - ובדרך כלל מצליחים - לשדך את בני הזוג בגיל צעיר מאוד. אנחנו הסרוגים לקחנו מהחילונים את תהליכי החיזור והרומנטיקה המגששת, אך כמו החרדים אנחנו מאמינים שזוגיות מלאה צריכה להתקיים דווקא במסגרת נישואין. התוצאה אינה סבירה: במשך יותר מדי שנים חיים יותר מדי אנשים חיי בדידות.

אני מדבר עם רווקים ורווקות מבוגרים ולבי נחמץ, ולדאבון הלב אין לי פתרון כולל למצב הזה. מה שכן, אני חושב שאפשר לצמצם את המצוקה, אם התקופה הזו תתקצר. מיתוס רווח אומר שנישואין בגיל צעיר הם מתכון לגירושין. מחקר שערך אריאל פינקלשטיין עבור "נאמני תורה ועבודה" מלמד שהטענה הזו רלוונטית רק בנוגע לנישואי בוסר, מתחת לגיל עשרים. מתוך הזוגות הדתיים שמתחתנים לפני הגיל הזה, 7% מתגרשים בתוך חמש שנים. אך המחקר העלה שלפחות מבחינה זו הגיל האופטימלי לנישואין הוא 20-25: אלו שהתחתנו בגיל הזה נהנו מהסיכוי הנמוך ביותר להתגרש (פחות מ-3% בחמש שנים). אצל המתחתנים מאוחר יותר שיעור הגירושין הממוצע עולה, עד שאצל המתחתנים לאחר גיל שלושים הוא מגיע שוב לשיעור של 7%. כמי שהתחתן בגיל 31 אני יכול לנחם את אלו שלא זכו להינשא בצעירותם, ולציין שרוב מוחץ מאיתנו זוכים גם הם לחיי נישואין מאושרים. אבל הלוואי שהייתי מתחתן עם יעל חמש שנים יותר מוקדם, ונהנה מעוד שנים משמחות כאלו.

בהקשר הזה יש פער לא קטן בין הבנים לבנות. הרבה מאוד בנות מחפשות את בן זוגן כבר בשנות העשרים המוקדמות שלהן, אבל הרבה בנים דוחים זאת, מתוך הנחה שברגע שיחליטו - ימצאו מיד את "האחת". וכשהם מחליטים שהגיע הזמן, רבים מהם מחפשים בנות שצעירות מהן בשנתיים-שלוש לפחות. זה רע מבחינה חברתית, מסיבה דמוגרפית פשוטה. כל שנתון הוא גדול יותר מאשר השנתון שמעליו. אם גברים מתחתנים עם נשים שצעירות מהם, תמיד יישארו בשנתון הצעיר נשים ללא בני זוג. אין שום סיבה שבחור בן 24 לא יצא עם בחורות בנות גילו (ובצדק העירוני: גם עם בחורות מבוגרות ממנו). בנקודה הזו הורים ומחנכים יכולים לעזור. עלינו לומר לבנינו שהמעבר מנער לגבר כולל גם אחריות להקמת משפחה, ושהשותפה הטבעית היא אישה צעירה בת גילם.

מי עוד יכול לעזור בזה? כולנו. תסתכלו ימינה ושמאלה, ותראו כמה בנים ובנות יש לידכם בגילאים הרלוונטיים. חז"ל לימדו אותנו שאלוקים בעצמו עוסק בשידוכים, אז אל תתביישו גם אתם. אל תירתעו מלהציע גם לאלו שנראים לכם מבוגרים מדי או קצת צעירים מדי. הרב אבינר הציע פעם שעל כל שידוך שמצליח ישלם כל צד אלף דולר לשדכן, ונדמה לי שזה היה מועיל. כל עוד הציבור לא מאמץ את ההצעה הזו, שכרם של השדכנים הוא לא פחות גדול: המבט אסיר התודה של אלו שכבר הרבה זמן לא קיבלו הצעה, ומדי פעם גם השמחה הגואה על גדותיה של אלו שההצעה הבשילה אצלם לבניין עדי עד. ואל תשכחו את שליש גן עדן; לא זה שבאינטרנט, אלא הרבה מעליו.

העניין הוא שבציבור החרדי יש פתרון פחות או יותר ממוסד - שדכניות.

גם בציבור החילוני יש שיטה - היכרות במקומות בילוי ובכלל בחיי היומיום (עבודה, לימודים וכדו').

אצלנו זה קצת פחות ברור איך מכירים, התהליך יותר מורכב.

אתה מצביע על נקודה אמיתית שקיימת וכואבת מאוד במגזר הדת"ל.

אני באופן אישי, אתבאס ממש על מישהי שהיא לא מספיק דוסית, לא בגלל ש'ככה צריך להיות',

אלא כי זה מה שמתאים לי, אחרת אני אתחרפן...

לכן באמת אני לא אשלול הצעה על דברים טכניים גם הם סופר חשובים כי אני לא שופט את המדוייטת,

וגם את אשתי בעז"ה אני לא אשפוט במעשיה לפרטים. זה עניינה שלה מול בוראה. לא ענייני. גם לא בתור בעל.

לכן העיקר מבחינתי זה מה הראש הכללי שלה, לאן היא מכוונת.. (בפועל כל עוד לאנשים אין כיזופרניה, הם מבצעים בגדול את מה ששואפים אליו).

לקחנו מהחרדים את ה'שיפוטיות הדתית' הנוראה הזאת, 

בציבור החרדי זה ממש בולט - יש נורמות מאוד מאוד נוקשות, עד לפרטי פרטים של הלבוש.

לכן מאוד קשה לעבוד את ה' בתנאים כאלו מכוונה טהורה כי הציבור בכללתו יושב לך על הראש על כל צעד שאתה עושה. אפס חופש.

עשיית נורמות זה ההפך עבודת ה', ממש כך.

ולגבי החילוניים (בתור תפיסה, לא בתור אנשים פרטים שהם מדהימים כשעצמם) - אין מטרה, אין תכלית, יש רק רומנטיקה! מה זה שווה? בחינת "שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל".

בגלל זה גם מוסד המשפחה מתפרק בתרבות המערבית, כי אין ערכים, כי אין כלום.

אני נמצא בציבור נפלא ששואף (והוא רחוק מהשאיפה כרגע) לשלב תורה וחיים, זה סופר מורכב וזה סופר קשה. 

אני בח-י-י-ם לא יוותר על הדרך הנפלאה הזאת, כי בלעדיה אני לא מרגיש שיש משמעות לחיי.

מוכן לשלם כל מחיר בעד הדרך הזאת, גם המחיר שאתה מציג פה.

צריך להודות שזכינו להיות בתפיסה שלימה כזאת שמכניסה אותנו למורכבויות שלתפיסות יותר פחות מורכבות אין.

1. כואב לי שאנשים מצמצמים לעצם אופציות בגלל דברים שהחברה מכתיבה להם. בוודאי שיש פעמים שדברים טכניים שהחברה מכתיבה להם. התכתיבים הדתיים כשלעצמם הם שיפוטיים. שמי שעושה X ולא עושה Y הוא פחות דתי. הסתכלות שמצומצמת לרזולצייה המעשית בלבד היא שיפוטית.

2. לגבי הפער בין שאיפות למעשים - את צודקת לגמרי.

באופן כללי מה שכתבתי לא נכון.

מצד שני, אני חושב שהרבה פעמים ישנם זיופים בקטע הזה.

מאוד קל לשחק על הפער של בין הרצוי למצוי ולהגיד 'העיקר הכוונה' באופן בלתי כנה.

לכן הרבה פעמים אנשים משתמשים בסיסמאות "בית של תורה" "התורה מרכז החיים" וזה לא באמת משקף.

נוח להשאיר את ה"תורה" באוויר כל עוד אין לה מימוש במציאות.

בכל אופן, מסכים לגמרי עם מה שכתבת. הדברים הנ"ל זה מה שרציתי להגיד במקום הדבר הלא נכון שאמרתי.

3. אין לי שום סיבה להיות משועבד לכל ציבור שהוא. גם החרדי גם הדת"ל.

לא התכוונתי שאני מזדהה עם הציבור הדת"ל בתור אנשים, אלא בתור תפיסה כללית.

התפיסה החרדית מול התפיסה הדת"ל (לא הנחשבת 'פשרנית') בגדול.

באמת לא נכון להשוות בין ציבורים. מסכים. אין בזה שום תועלת מבחינת הדיון.

4. איך שאני מסתכל על הדברים: בעבודת ה' יש שני דברים מרכזיים 'מניע'/'כוונה' ומצד שני 'מעשה'. הכוונה היא ה'נשמה' של המעשה. הנורמה פוגמת בנצורה נואשת בכוונה. לכן יש בה חסרון מאוד גדול. אע"פ שגם לה יש מקום ואין לי כוח כעת לכתוב על מקומה. היא יכולה להיות טובה בתור שלב ביניים בגדול.

כי בעולם הדייטים הפורמאלי כולם כל כך שיפוטיים ומפחדים להיפגע, שהסיכוי שזה באמת יקרה פשוט הולך ויורד.. ואנשים מציבים רפים מטורפים, וכל מי שקצת חורג מהרף הם פוסלים אותו, ואין מקום להכיר אדם באמת, לעומק ובנחת, ככה שתתפתח אהבה.

לכן בעיני צריך פשוט לשנות את השיטה..

ליצור יותר אינטראקציה בין בנים לבנות בגילאים המתאימים, כך שזה יקרה באופן יותר טבעי. לדוגמא - קמפוסים מעורבים (אפילו לא ברמה של למידה ביחד.. סתם פשוט שלמשל "אורות" ו"מורשת יעקב" יהיו באותו מתחם). פחות לפחד מללכת להכיר בעצמי..

חתונות שבהן אין מחיצה בין שולחנות הבנים לשולחנות הבנות, אירועים חברתיים כמו הרצאות וכד'.. ולהפוך לנורמה את היכולת של בנים ובנות להסתכל על בני המין השני ולנסות למצוא מישהו/י שמוצא/ת חן בעיניהן/ם.

אני לא מדברת על יצירת חברה מעורבת לחלוטין - זה ייצור לא פחות בעיות מחברה נפרדת לחלוטין, אבל כן על יצירת אינטראקציה עדינה שמאפשר להכיר בלי המחיצות והדעות הקדומות של עולם הדייטים והבירורים.

אני מדברת על גילאי 20-25.

חוץ מזה שכמו שאמרת, ב"ביצה" החברה כמעט מעורבת לחלוטין, עד כמה שאני יודעת (לא בקיאה בפרטים) וכבר אמרתי שזה מביא ללא פחות בעיות. אני מדברת על ליצור אינטראקציה הרבה יותר עדינה ומאוזנת.

לא אהבתי את הקונספט, אבל זה כנראה עניין של טעם. בכל אופן צינזרתי את הגסות (בהתחלה שקראתי, אם יש בהמשך עוד אפשר לדווח).

כמובן שזה לא נכון

אבל אם זה מה שאתה מרגיש לא אתווכח איתך

באופן כללי - איך נכון להתנהג ולנהוג זו שאלה שאדם צריך לשאול כלפי עצמו ולא כלפי הזולת.

אתה עצמך תשתדל להחזיר תשובה בלי להתעכב, ואם ישנם עיכובים להודיע על כך.

אבל כשזה נוגע להתנהגות של אחרים מולך אין טעם להתעסק בשאלה מה מתאים ומה מקובל, אתה ממילא תחכה את אותו הזמן אז תשתדל שזה יהיה עם סבלנות ועין טובה.

ממש לא. שיקבע לעצמו כמה זמן מבחינתו זה הגיוני, ואחרי זה שירגיש חופשי לנסות הצעות אחרות.

התייחסתי להסתכלות על העיכוב (במרכאות או שלא) בזמן שאתה ממילא מחכה.

(לא ראיתי שהוא שאל כמה לחכות אלא כמה זמן מקובל לבירורים ואם זה הגיוני ומקובל שלא החזירו לו עדיין תשובה)

כמה צריך לחכות? זו כבר שאלה אחרת.

זה תלוי בהקשר, בניסיונות לקבל תשובה ובכל אחד וכמה שמתאים לו לחכות בהתחשב באלטרנטיבות.

גם אם העיכוב ארוך מדי בשבילך ואתה מחליט להמשיך הלאה אין טעם להיכנס לחשבונות אם השני היה בסדר ואם זה הגיוני ומקובל - עניין שלו מול עצמו.

אם היא לא מחזירה עד תשטובה עד מחר בצהריים/ערב..

זה לא לחפור ממש לא.

גם לשדכנית עצמה יש שיקול דעת מתי לשאול אותה ומתי לא.

ממש נכון.

בנוסף לכך,שאדם משתמש בצד השלילי זאת יכולה להיות פעילות שנובעת מתוך תחושה של ריקנות ולא מתוך מלאות, שזה עצמו דבר לא טוב.

לכן לשון הרע זה דבר שכל כך עושה רע קודם כל לאדם עצמו. כי הוא משתמש בחלקים ה'ריקים' אצלו בנפש ופועל מתוכם.

הרי יש הבדל גדול בין "אני לא רוצה להתגרש"   לבין  "אני רוצה זוגיות טובה"

מזה תקח לכל הפרטים הקטנים

בגדול - רצוי להיות עסוק בהסתכלות במה שאני רוצה, ולהסתכל בעין טובה.
גם בחיפושים וגם בדייטים עצמם.
זה נכון שכחושבים טוב מושכים טוב לחיינו.
עם זאת - חשוב! לדעת גם מה אני לא מסוגל לחיות איתו. מה קריטי לי שלא יהיה בבן הזוג.
אסור שמרוב ראיית הטוב נשכח לשמור על עצמינו.

דבריך לא מבטאים רק חלום רומנטי ורוד..

גם צפייה מאוד מדודה ומדוייקת.

אתה רוצה שאשתך תהיה מלאך? שלא יהיו בה חסרונות?

אני חושב ששאיפות זה דבר נפלא שאין שאסור בתכלית האיסור לוותר עליהם.

אבל האם מושלמות זאת שאיפה שמתאימה לנו בתור בני אדם?

נ.ב

מזדהה איתך בנוגע ל'צור ירום' ;) אל תוותר על זה חח

שהחלום הגדול הוא לא הפרינסס כשלעצמה אלא הדינמיקה איתה...

 יצירת דבר שלישי שמשותף רק לזוג, הבית.

מציאות רומנטית ששמה את הצד השני כדומיננטי יתר על המידה היא לא מאוזנת ("מי עפר לרגליך יחייה..." שם, שם).

שתמשיך לחלום ולהגשים בעז"ה

בוודאי בכתיבה אלקטרונית

זה שני דברים שלא נראה לי כדאי לחבר יחד. מבחינת התחושה.

כשאני מצוי בתסכול אני חושב שסלקתי את א-להים מהתמונה.

שאדם מרגיש שהוא נכנס ללופ שהוא לא יצא ממנו.

תמיד שהקב"ה נמצא, יש גם פתח, תקווה, משהו...

ואם הקב"ה שם וגם את זה אין... זה אומר שזה באמת לא יקרה.

התסכול בא מהריק, ממקום שאין בו שום כלום.

כי הוא לא מקדם שום דבר. הוא רק מייאש עוד יותר.

אז הוא לא באמת נמצא -

אנחנו לא באמת בקשר איתו

"גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל [מאיתו]"?!

אם הוא אחראי רק על הטוב ולא על הרע אז זה חצי אלהים

ומהשיר יש לי רושם כי מדובר רק ברע... בלי הטוב.

במיוחד שמזכירים אותו בצורה מפורשת ביחס לדבר רע, בלי ליחס לזה משמעות חיובית בכלל, 

זה גורם לדמיון של אל אכזרי.

איך חיים עם הפצע הזה,
בוא נשאל אותו איך הוא חי עם הפצע הזה.

וואו

ובתוך זה, תראי - מריבה אחת והוא ברח!!!
תארי לך הייתם נשואים, הוא היה בורח באי ההסכמה הראשונה?

 אז טוב שזה קרה עכשיו

הדרך להוציא אותו מהלב ולעבור את השבר 

היא קודם כל לתת לרגשות הקשים מקום

לאכזבה, לפרידה, לאובדן

אח"כ לדמיין כל מה שהיה טוב בקשר.

לדמיין את שניכם מחוברים באופן כלשהוא (חוט, שרשרת, מנעול?)

להרגיש את כ מה שהיה טוב בחיבור הזה

ואז לדמיין מספריים שחותכות את מה שחיבר ביניכם

הן יכולות להיות עשויות מהדברים שלא עבדו בקשר

ותוך כדי את אומרת לו תודה רבה ומילות פרידה

מדה ע למה שהיה טוב

ולאט לאט משחררת

את התמונה הזו תדמייני כל יום

עד שהחוטים בכלל לא יהיו קשורים כ"כ חזק בדמיון שלך מלכתחילה

זו באמת תחושה של סוף העולם. כי בשלושה חודשים האלו הוא היה כל העולם.

אני מצטרפת למה שכתבו לפניי שבאמת ריב קטן או גדול הוא חלק מהזוגיות

זו יכולת חשובה ומשמעותית לגדול ולהיקשר אחרי הריב

ולכן בתוך כל הדמעות דעי שטוב שהריב קרה עכשיו ולא אחרי החתונה.

רציתי להוסיף כמה דברים.

אני חושבת שלאחר שתעיזי לחוות ולכאוב את כל הרגשות שעולים בך

וכך להתנקות לקראת רגשות טובים שבעז"ה יבואו בקרוב..

(אבל באמת רק אחרי שתתני מקום לכל הכאב..)

חשוב לשים לב אם יש פחדים/ כיווצים/ כאבים שנשארים ולראות איך את מתמודדת איתם

איזו מחשבה או תפיסה תעזור לך לפתוח את הלב לקראת הקשר הבא

למרות מה שקרה?

ואם לא עולה לך תפיסה כזו אז להיעזר ולשתף מי שנראה לך יכול לעזור 

העיקר לשים לב למה שעולה מתוכך ולעשות הכל כדי לרפא את הלב

ולאפשר לך ליצור קשר טוב ובריא.

ועוד דבר, כדאי לחשוב:

מה קיבלת מהקשר הזה? מה למדת עלייך?

כי לא פעם הכאב שלא מרפה נובע ממקום אמיתי בנשמה שרוצה ללמוד ולגדול

וכך לאחר שתלמדי את הלימוד מהתקופה/ הקשר יהיה יותר קל לשחרר את הרגשות 

ולהתקדם..

איתך בתפילה שה' ייתן לך המון כח לצמוח מהקושי! וישלח לך המון שמחה בקרוב ממש!

הקושי שלי לשמוח איתה בלב שלם לא נובע מקנאה ברוך השם

הקושי העיקרי שלי הוא להפרד ממנה. הרי ברור שאחרי החתונה הקשר לא יישאר אותו דבר. 

ו'לאבד' חברה טובה וגם לשמוח בלב שלם-  קשה מידי בשבילי... מה גם שסביר להניח שהגעגוע לא יהיה הדדי

להתרגל לדפוסי חשיבה שונים ביחס לחברה...

'אבדתי' חבר ממש ממש טוב בגלל קושי כזה.

אולי תנסי להתמקד בדברים שכן תהיי איתה בקשר

וגם לצמוח מכאן לחיזור קשריים עם עוד חברות שיכולות להוות את הצורך שחברה שלך מילאה עד כה..

בהצלחה רבה!

א. מי אמר שאסור גם להיות עצובים ולהתאבל על סגנון החברות שהיה עד כה?

ב. אחרי השלב הזה- 

1. אם הקשר באמת קרוב ומשמעותי אז 'הניתוק' הוא זמני והחברות תחזור להיות טובה כמו שהייתה אך בקונסטלציה קצת שונה ( אין מה לעשות נכנס אדם אחר לתמונה שהופך להיות מקום 1)

2. לחזק קשרים עם אנשים אחרים שימלאו את הצורך שאותה חברה טובה מילאה 

3. לעשות דברים שמשמחים אותך ונותנים לך משמעות 

4. לצאת לדייטים ולחפש גם את החצי השני שלך 

5. לדבר בכנות עם החברה על החששות שלך 

ולשאר הרגשות הקשים שמלווים אירוסין של חברה טובה

וככה מפנים מקום לשמחה.

ארגש הוא גל, תני לו לעבור

קפצי לתוכו

שחררי את הדמעות

ורק כשתצליחי להיות במנעד העצב עד העצם

גם תצליחי לעלות ולהיות במנעד השמחה עד העצם

זה כל כך מובן המערבולת הרגשית הזו.

ובמיוחד הפחד לאבד חברה..*

אני גם חושבת שכדאי להרגיש בלי לפחד כי מי שמרגיש מנקה את הכאב ומאפשר מקום לשמחה.

כדאי גם לנסות להיזכר בפרידות ותקופות שעברת/ עוברת בחיים מה עזר לך אז לעבור אותם טוב?

(מחשבות מסויימות, אנשים מסויימים, עיסוקים מסויימים וכו'..)

ואם לא עולה לך רעיון מהעבר אז לחשוב מה יאפשר לך למלא את החוסר הזה שנוצר עכשיו? 

( העמקת קשר עם חברות נוספות וכו' כל רעיון שעולה..)

זו הזדמנות ללמוד עלייך ולגלות בך יכולות וכוחות שילוו אותך בכל אתגרי החיים. 

וגלות אלו כוחות/ כלים היית רוצה לרכוש.

מתפללת איתך שרק תרוויחי מהאתגר ובקרוב תמצאי את האחד שלך!

*לא פעם אחרי תקופת התנתקות החברות חוזרת.. מתפללת איתך שהחברות תחזור..

בכל אופן מתחושה אישית נראה לי שתיים שלוש פגישות זה המקסימום לבחון...

בהרבה פעמים יכול לקחת קצת זמן מ'נראה בסדר' ל'יפה'...

הרב פעמים זה לא בא ישר על ההתחלה וזה הגיוני לגמרי.

בנות בעיקרון הרבה יותר נמשכות לטון דיבור, ולדינמיקה תקשורתית מאשר למראה חיצוני

יעידו בנו שהצליחו לעשות על זה עבודה ולהתחתן באושר עם בחור שלא נראה להן חיצונית בהתחלה.

גם המשיכה הגופנית של בת לא מגיעה ממראה (בניגוד לגבר)

כך שהשאלה היא עם כמה רמות פחות ממה שזורם לך, היית מוכנה להיפגש?

מה יאפשר לך להיות בטוב איתו למרות שהוא לא נראה כמו שהיית רוצה?

כשאתה במיטבך, רענן..

אני אוהבת בעיקר קניות של בגדים , ומוצרים לבית .

הנה הרסתי לך את הסטטיסטיקה. 

יש לך ספק? - שאל.

היחס שלה להלכה (אני נתתי גם דוגמאות שמענין אותה לשמוע על תרבויות שונות לדוגמה )

אם לא בטוח שהבנת את מה שאמרו לך תשאל שוב או אל אבל אל תניח הנחות מזה כי אפשר לפרש לכיוונים שונים

אני אישית ממש לא בסגנון של שיח כזה שנוגד את ההלכה...

הלכה זה בחילוף אותיות הכלה חח

זה אכן יכול להיות החשש שאתה חושב רק ממש לא מוכרח.

בדר"כ אני רואה לפי השאר הנתונים אולי אם יש מילים דוסיות אחרות..

בע"ה. שבת שלום ומבורך