פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 504)

הוא שדכן כללי מכיר ממש מהרבה ישיבות.

לפי מה שאני יודעת, כשהם מגיעים צפונה יותר ממצפה ;) הם מנסים לקבוע עם מי שרצה איזה שיחה של כמה דקות כדי להכיר ..

הרב קורץ למד במצפה יריחו, ועד היום קשור לישיבה. אבל לא מלמד שם.

לא בטוחה לגמרי..

נתקלתי בפייסבוק הרגע - רשימת מקומות ענקית לדייטים - לקראת נישואין וזוגיות

בהצלחה!

התרגשתי

זה בהחלט עוזר

תרבי ביראת שמיים (וזה אומר גם למשל שה' לא עובד אצלנו אלא אנחנו אצלו)

והבחור שאת שלו ירד משמיים

את לא רוצה להרגיש שבחרת אותו?

אבל זה גולש פה לרוב גם לדברים אחרים. וזה לא נעים, וגם לא נראה לי הכי צנוע.

גם אם זה לצורך דייטים.
עדיף שההתעסקות בזה תהיה נפרדת, בעיניי
כנשואה שקראה מלא שרשורים פה
השתדלתי לענות רק לשרשורים שעסקו במהות ולא בחיצוניות.

אבל:

 

א. יש מקרים שזה כן נצרך, ואז יש לזה מקום. אבל באמת שרשורים בסגנון של "למה בנים מעדיפים מראה X?" או "איזה מראה הייתם מעדיפים?" קצת צורמים.

 

ב. יש כאן אנשים עם דעות וגישות שונות ועם סף רגישות שונה, טבעי שמדי פעם יש שרשורים שפחות מתאימים לי אז אני פשוט מעביר הלאה. לא צריך להתרגש מכל מה שמישהו מעלה.

רק כותב גם לתועלת הבנות פה שישימו לב

ושמבנה השיער לא כזה קריטי, אבל יש פה כמה טמבלים שלא הבינו

יותר מכל כינוי גנאי.
לא חשבתי שהשיחה יגיע לרמה כזו

אבל אולי רק עצה קטנה-

"עין טובה. המתכון לחיים מאושרים"

המוטו שלי תקף אליכם מאוד. בגלל החשיבות של עין טובה, אם אתם רואים רע בכל מקום, כשאני התכוונתי לטוב, אם כתבתי בפירוש לא להיתפס לחיצוניות, לא מתחרט שקראתי לכם טמבלים. עין טובה זה חשוב, ואתם מתנהלים ההפך באופן בולט. וברור שהשיחה לא יגיע לרמה כזאת. השיחה אולי תגיע לרמה כזאת. ואם אתם רוצים שהשיחה לא תגיע לרמה כזאת, אתם מוזמנים להפסיק לשפוט לרעה או לשפוט בכללי את השיח של האנשים

אבל לא כי אני לא שם עליך (אני לא מזלזל לא בך ולא באחרים), מה שנשמע לפעמים מהתגובות שלך, אלא כי באמת זה לא מפריע לי.
רק רוצה ליישר בינינו קו.

בכל אופן לא חושב שעשיתי פה רעה למישהו, ואני חושב שכתבתי את דעתי לכתחילה, בימי עשי''ת. לא מתחרט על הדברים.
יה''ר שנזכה להיכנס ליום הכיפורים נקיים ויותר טובים.

סתם צוחקת

יש לנו בעיה בציבור. אנחנו בטוחים שאנחנו מלאכים.
בטוחים שהכול משמים ודברים יסתדרו.
כמובן הכול עם החתימה של
בעזרת ה.

החיים לא ככה , יש לנו תשוקות ויצר, לא צריך להתבייש בכך שאנו גם בשר ודם.
מה שמיוחד בפורום לדעתי זה ה10 אחוז מהאנשים שמדברים מהלב ויוצא אמת שכיף לשמוע אותה.
מה שמסמל את החינוך הזול של הציבור שלנו זה הגישה שלך זל להתחסד על חשבון האמת.

תדברו חופשי דברו אמת , הכי כיף לשמוע את האדם שבנו ולא את הספרים והידע שעוטף אותנו

אנחנו גם יודעים שאדם ע''י בחירתו הוא גבוה מן המלאכים.
אנחנו לא מתנהגים כמו מלאכים, אנחנו אוכלים, שותים, נהנים, מודעים לצד הגשמי שלנו- מפתחים אותו ונותנים לו את כל מה שהוא צריך כדי לבנות על גביו את הרוחניות בצורה טובה ביותר.
אנחנו גם מודעים לזה שאנחנו צריכים לכבד את הגוף הזה, כי הוא גוף קדוש- כלי לנשמה, כמו שהלל הזקן- גדול הדור!! היה רוחץ את גופו ואומר שהוא שוטף צלם אלוקים.
ואומרת הגמרא (שבת נ' עמוד ב') "רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו משום שנאמר (משלי טז, ד) כל פעל ה' למענהו".

אנחנו הכי מחוברים לעולם. דווקא כי אנחנו מבינים את המשמעות שלו.
אבל אנחנו גם יודעים להתמקד בעיקר, בנשמה שלנו ולתת לה את כל מה שהיא צריכה

אנחנו לא מתביישים מהיצר שלנו. אם כבר מהכניעה שלנו כלפיו, אם כבר מהיאוש שלנו לפעמים מהגובה של הנשמה שלנו- מאמירות כמו 'אנחנו סה''כ בורג קטן במערכת, סה''כ בני אדם קטנים'. לא! צריך להילחם בזה. אנחנו בני אדם ענקיים, ואסור לנו ליפול לקטנות. זה עלול להביא אותנו ח''ו לחטוא. הייתי מעתיק לכאן פה פסקאות אבל יש פשוט כל כך הרבה.. של כל גדולי ישראל מכל המגזרים. (מי שבכל זאת רוצה הפניות.. אני אשמח לעזור)
ובדיוק בשביל זה יש לפנינו את יום כיפור, כדי לשוב מקטנות האמונה הזאת בעצמנו, שגם אם לא מפילה אותנו גורמת לשאיפות שלנו (ולנו) להישאר קטנים.

_____________
ולגבי השורה האחרונה-
אז אני אומר כאן מראש. אין לי הרבה ידע. אני לא ת''ח ולא כלום. אני לא סוחב איתי ספרים בע''פ, אני גם לא זכרן גדול. ואני לא ראוי ללמד אף אחד פה תורה יותר מאחרים..
סה''כ באמת משתדל לכתוב את מה שאני חושב, ומה לעשות- אני מאמין בספרים האלה.. מבחינתי זה לא ידע. התורה שאני לומד היא תורת חיים, ואני שואף לחיות אותה גם בעצמי

וכל כך נכון.
אשרייך ואשרינו שזוכים לקרוא ולהיזכר

שאתה מחפש מקורות למה שאתה אומר.
לקרוא ספר אני גם יודע ואם הייתי מחפש מה רבנים אומרים גם כן אני יודע איפה לחפש.
אני נכנס לאתר לשמוע מה הדעה שלך.
מה אתה מאמין . מה אתה חושב . לשמוע מה רשום בספר פחות מעניין אותי.
אני מסכים שצריך ללמוד ממקום גדול ממך . אבל לא בהכרח שזה אתה.

אין אדם שחף מהשפעה חיצונית. כל השאלה היא ממה הוא בוחר להיות מושפע, ועד כמה הוא מתאמץ לחיות את זה.
וככל שההשפעה הזאת באה ממקור יותר טוב- היא גם פחות חיצונית

נכון. וזה חשוב להיות מודע לזה שאנחנו נוטים להיות מושפעים.
אבל השאלה לאן אתה שואף.
אני מנסה לא לצטט אף אחד ולא להעתיק מה שאחר פעם אמר לי.
זכותי לחשוב ולחדד את דעתי בזכות אדם אחר אך זוהי כבר דעתי האישית
חוץ ממה להיות מושפע שזה חשוב להיחשף לתכנים מועילים כמובן , חשוב לא לשכוח את עצמך ואת דעתך.

אתה לא יכול לכתוב את זה אחרי שמישהו בדיוק שלח שירשור כזה.
אני בטוחה שהוא גם אדם מאמין ודתי ולהוציא אותו ככה זה מביך לך ולו

ספציפי

מוזר לי שאנשים גם מנסים להיות צדיקים יותר מידי על חשבון מישהו אחר
לא שאני אומרת שאתה אבל זה ההד שיצרתם פה

יש פה אנשים שונים עם דעות שונות,
ומטבע הדברים יש פה באופן תמידי הד כזה. גם הוא לא גלוי הוא סמוי

באותה מידה אפשר לטעון שגם אלו שמוכיחים אנשים כמוני- שהם 'צדקנים' ומשדרים הד כזה. אני לא חושב. אני חושב שכמעט כל מי שכותב פה לא כותב כדי להקניט אחרים, אלא פשוט את מה שהוא חושב

גם אם זה הדעה שלך זה מה שנוצר

אה''נ. אני למשל, לא כל הזמן עוסק במתיחת ביקורת - לקראת נישואין וזוגיות

(ראיתי פשוט שזה קשור..)

אני חושב שזה לא נכון שיפתחו כאן שרשורי ביקורת על שרשורים אחרים, זה התפקיד של המנהלים להחליט מה להשאיר ומה למחוק.

אם אתה חושב שזה יעזור אתה יכול גם לדבר עם הפותח באישי.

 

ופתחת את השרשור הזה בדיוק שתי דקות אחרי השרשור שלו,

ברור לכולם לאיזה שרשור התכוונת.

מטבע הדברים הרבה דברים שנגיד ידרכו לאנשים על פצעים ישנים

 

יש דברים שבאמת אפשר להמנע מהם.

 

אבל הצורך להעביר ביקורת מכובדת לא פחות מהצורך להביע דעה. לפעמים בוער במישהו לפרוק תחושות שלו, לפעמים בוער במישהו להגיב לדעה של מישהו אחר בפורום.

 

גם לי הגיבו בתגובות שלא אהבתי (כתבתי תגובה של "אולי" והגיבו לי ש"בכלל לא בטוח שמה שאתה אומר נכון"...)

אבל צריך קצת לשחרר. ולדעת שאם כתבנו משהו בפורום ציבורי, מי שזה מפריע לו רשאי להביע את הבעיה שלו עם זה

כמובן אפשר להעיר גם שאולי היה ראוי לנהוג אחרת, אבל לא חייבים לנהוג אחרת

אבל אני ממש לא אובייקטיבית..חח

(כי הוא באמת נשמע בחור טוב.. ⁦⁩)

מבינה את החשש
וגם מבינה שלמשפחה יש מקום במשוואה

אבל תתני לו צ’אנס, חבל.
בסוף הבחור הוא העיקר

לא פעם, אלו שהכי היו ב'לי זה לא יקרה' - דווקא משחזרים בלי כוונה.

אגב, לא תמיד גירושין הם מכוערים, יש מצבים שמגיעים להבנה שטובת ההורים והילדים (כן, טובת הילדים!) לפרק את הבית הזה ומצליחים להתגרש בצורה הכי עדינה שאפשר.

מסתבר שהוא בחור מעולה, אבל צריך (כמו כל אחד) שתהיה לו הכוונה טובה.

אבל זה לא אומר
א. שזה היה גירושים מכוערים
ב. שהוא לקח את זה למקום שלילי...

3 2 1 ....

ותמיד אם הקשר מתקדם
את יכולה לבקש ממנו שתרצי ללכת לייעוץ בשנה הראשונה
כדי לקבל הכוונה
אני חושבת ש @גלויה אמרה שהיא עשתה את זה
ואני בעז"ה כשאני אתחתן אלך גם לייעוץ ולהכוונה
אני חושבת שזה פשוט יוסיף לי טוב בחיים

בסופו של יום אנחנו מתחתנים
עם הבחור/ה ולא עם ההורים/אחים/סבים שלהם...

הבחור/ה מתאימים לך?
מושלם!

לא מתאים- נקסט.

"אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"?

מרגיש לי מאוד לא הוגן לשפוט מישהו על סמך הוריו.
בגלל שההורים שלו גרושים אז ח"ו גם הוא יתגרש?
מה הקשר... בישראל 2/3 מהזוגות מתגרשים(!!)
אז מה? אז לא נתחתן?!

אישית לא מבין וכואב לי מאוד היחס הבזוי בציבור
הסרוג (שלא לדבר על החרדי...) כלפי גרושים/חוזרים בתשובה/גרים

יצאתי בעבר עם מרוקאית/תימניה/אתיופית/גרושה/
וגם עם מישהי שגדולה ממני בכמה שנים טובות...

כולנו אחים! כולנו יהודים!!
למה לעשות בכוח בנינו הפרדות, מחיצות, סייגים
ובעיות?!

בחיי שלא מבין זאת...

אדרבה ואדרבה דווקא בגלל שהוא יודע
איך זה לחיות בבית עם הורים גרושים הוא ישקיע
פי אלף מכל אחד אחר בכדי לוודא שלו זה לא יקרה.

דווקא כי אנחנו לא פוסלים אף אחת על דברים כאלה

אבל הוא בהחלט קיים.

אני *כל כך* שונה מההורים שלי
שקשה להאמין שיש בנינו קשר.

אל תקחי את זה כפרמטר חשוב למדידת איכות הבחור.

גירושים של הורים זו התמודדות לא פשוטה.
כנ"ל תאונת דרכים, מחלה כרונית, עליה לארץ, עוני..
לכל אחד יש את השק שלו, מצבור ההתמודדות שהוא יעבור בחיים, הקשיים לא הופכים אדם לטוב או פחות, אלא צורת ההתמודדות איתם.

שנית, לא כל הורים נשואים אכן חיים באושר ובזוגיות טובה ואידיאלית.
אוכל לתת לך עשרות דוגמאות כאלה ואחות על זוגות שאומנם לא גרושים, אך חייהם אינם חיים והילדים מתחננים לה' כל יום שיתגרשו..
חשוב שבחור יחווה וייחבף למערכת זוגית נכונה ובריאה. אך זו לאוו דווקא חייבת להגיע בצורה טבעית מההורים.

במקום לפסול מראש ממליצה לבדוק את הדברים הבאים:
כיצד התנהל כל צד במהלך ולאחר הגירושין.
אצל איזה הורה הילד/ים גדלו.
כיצד הבחור התמודד עם הגירושין.
האם הלך לטיפול ריגשי/ פסיכולוגי. (אם כן - מעולה. מעיד על מודעות עצמית גבוה)
אם יש אחים נשואים - כיצד הבית שלהם נראה?
האם הבחור נחשף לבתים בהם קיימת מערכת זוגית בריאה וטובה.

ההורים שלי גרושים. וכנ"ל ההורים של בעלי.
לשנינו אין כוונה להגיע למקום הזה. בכלל.
ודווקא בגלל שראינו להיכן זה מוביל - דאגנו מההתחלה להסיר מאיתנו מכשולים שאחרים לא מודעים לקיומם.

בהצלחה!

רק אם אפשר לאלברר את זה בדיט ראשון, בצורה ישירה מדי וחסרת טאקט ורגישות- זה יהיה נעים ביותר.

ואם אפשר גם שלא תשתבללו ו"תחתכו" ברגע שתגלו שההורים של המדוייט שלכם גרושים- כפל כפליים של טוב.

הכל תלוי מי הוא ומה הוא.
מה הוא לקח מזה
ומה הוא הניח בצד
במה הוא טיפל
ובמה הוא החליט להישבר

ועוד ועוד

אולי עדיף גם לנסות דרך צד שלישי .. יש פה בפורום הרבה אנשים שמכירים אחד את השני ויכול להיות שיהיה יותר נעים ככה..
יכול להיות שגם לא, ומשהי תפני ישירות.

בהצלחה גדולה והרבה סיעתא דשמיא!

רוב הדתיים לאומיים ככה.
שיהיה בהצלחה

מהיכרותי המסויימת והלאו דווקא מקיפה
אברכים שאני מכיר ששולחים את ילדיהם לת''ת במקום לממ''ד תורני, מסופקני אם הם מאזינים לשירת נשים

אבל עדיין מכירה הרבה ששולחים לת"ת וכן שומעים מוזיקה ישראלית.
וזה נראה לי ממש לא קריטי...

אף אלד פה לא מכיר אותך

 

אז זה קצת מלחיץ לפנות או להפנות אליך בחורות

 

אולי כדאי שתשתתף קצת בדיונים כדי שאנשים יקלטו יותר את הסגנון שלך

 

תכתוב בשרשור הכרות

 

תצבור קצת וותק

 

ואז... זה יהיה פחות מלחיץ לפנות אליך

 

 

זו דעתי , יכול להיות שיהיו כאלה שכן ירגישו בנוח לפנות אליך ככה

 

שאיזה רב צדיק בא אליו בן אדם דתי לאומי ודיבר המון דברי תורה יפים בלי זקן , אז אמר לו איש (עם זקן ) לרב: מזה??? איזה מן דבר זה איפה הזקן שלו?
אז הרב אמר לו : אולי ישאלו אותו בשמיים היכן הזקן שלך . אבל אותך ישאלו "זקן איפה היהודי שבך".
סיפור מקסים הלוואי שהייתי זוכרת איזה רב זה
אני פשוט חושבת שמי שלא רואה שחור או לבן תזכה וזה ברור ומי שמודדת כיפות תשאר למדוד כיפות

גם אותי זה תפס.
הסיפור המלא..
"פעם ביקר בארץ הרב אהרן סולובייצ'יק, ביקשתי שייתן לנו שיעור בישיבה אך היה קשה לו לבוא בשל מגבלות בריאותיות. הצעתי במקום זה שהר"מים והתלמידים יבואו לבקר אותו, וכך היה. אחד הר"מים הגיע בלבוש פשוט ודיבר עם הרב בלימוד. כשיצא אמר הרב סולובייצ'יק: האיש הזה גדול בתורה יותר מהרבה ראשי ישיבות באמריקה! תלמידי חכמים רבים בארץ לבושים ומתנהלים בפשטות, אך הם מלאים בתורה. פעם יהודי אחד בא לדבר עם האדמו"ר מסאטמר, והיו אנשים בסביבתו שהביעו מורת רוח על כך שהוא היה מגולח. אמר הרבי לאחד מהם: אתה צודק, כשהוא יגיע לעולם האמת הקדוש ברוך הוא ישאל אותו 'יהודי, היכן הזקן שלך', אבל אותך הוא ישאל: 'זקן, היכן היהודי שלך'. יש בעם ישראל בכלל ובציבור הדתי-לאומי בפרט תלמידי חכמים רבים, ריבוי של לומדי ולומדות תורה, וגם בציבור הכללי – אין תלמידי חכמים, אבל המצב הוא טוב. נכון שיש משברים, אבל מתי לא היו? אומרים שלפני קום המדינה 90% מבוגרי החינוך הדתי זרקו את הכיפה, והיום האחוזים נמוכים, אז נראה ש'מדינת הכופרים' בכל זאת שווה משהו...

מזכיר לי את האדמו''ר מקאליב זצ''ל, ואת הרב חיים כהן- 'החלבן' זצ''ל..

תודה!!

לא כולן בקטע של כיפת "מרכז"

יש מרחק בין כיפת מרכז לכיפה קטנה( לפחות כמה שאני מגדירה כיפה קטנה..)

ובאמת זה לא דבר לחתוך עליו.. ולי הייתה אולי נדלקת נורה אדומה אבל הייתי מנסה לראות בכללי יותר ולא להתפס לזה..
כי בכל זאת, אדם בוחר איך להציג את עצמו בחוץ.. וכן, לבוש מעיד על דבר פנימי יותר. אז שוב, לא אומרת ששופטים רק על פי חיצוניות, אבל בהחלט מעיד על הפנים..

בשורות טובות!

של כיפה שסרגתי עם דוגמאות בגודל של מרכז?

הכל אפשרי. זה לא אומר כלום..

ולפותח @איך מתחילים קודם כל כתבת מאוד יפה.
ואחר כך, לשאלתך, אני חושבת שחיצוניות מעידה הרבה. אבל לא יודעת אם הייתי פוסלת (עוד לא נתקלתי במישהו שהלך עם כיפה באמת קטנה בשבילי..) אבל זה כן היה ענין שדורש אצלי בירור.
ואני יחזיר לך שאלה, למרות שזה לא בדיוק אותו דבר - יפריע לך גודל הכיסוי ראש? כמה בדיוק סנטימטרים מתחת לברך החצאית?
נקודה למחשבה.

(בבקשה לא לתקוף אותי, כתבתי שזה לא בדיוק אותו דבר )

כמו שפוסלים על גודל הכיפה..
בנים פוסלים על אורך החצאית, השרוול..
זה חלק מהגדרת רמת הדוסיות לפעמים, וזה לא קובע.. אבל זה סטיגמות מגדירות בחברה.

כיפה של מרכז עם דוגמאות. אלא הסגנון של הכיפות הסרוגות עם הדוגמאות, היותר קטנות משל מרכז.

תודה רבה!!

מסכחם שחיצוניות מעידה על משהו. אין ספק.
מה שכן, זה לא בהכרח. שמח לשמוע שלא היית פוסלת.
ברור כמובן שזה אינדיבידואלי לכל אחד. איך אמרת 'בשבילי'.
חחח לא אתקוף. אבל חשוב לזכור שזה לא אותו הדבר!!
(וכן, אני ניתקתי קשר בגלל זה בסופו של דבר. לא על סנטימטר לפה/לשם. אבל שהיא רוצה חצי או פס אז בשבילי. ושוב בשבילי).

אני ממש מבינה, ויודעת בדיוק למה היא התכוונה. ולמה אתה.

כשסורגים ביד אפשר לעשות כיפת מרכז בגודל שקל וכיפת שקל בגודל מרכז..

ניסיתי להציג לפותח צדדים נוספים

מסכימה עם @איכה

ואז לבוא באותה טענה.

אז נכון, אולי הפנימיות הרבה יותר מימה שכביכול המראה החיצוני מראה, אבל את זה *רק* מי שמכיר אותך יודע. בחורה שפעם ראשונה אתה נפגש איתה, לא בהכרח תראה את זה.

אל תשכח שכמה שהפנימיות חשובה לא פחות מהחיצוניות, אוטומטית בתת מודע כשאנחנו מסתכלים על בן אדם, אנחנו מתרגמים את זה למה שאנחנו חושבים שהוא..

אני מסכימה איתך שגודל כיפה לא אומר כלום. אבל עדיין אי אפשר לצפות שלא יהיה לזה שום השפעה.

ישנם לא מעט בחורי ישיבה שאינם שומרים תורה ומצוות באופן מלא, וכן ישנם בעלי פיאות וכיפות גדולות באותו מצב, לכן צריך לעשות בדיקה והיכרות מקיפה מאוד, וכשם שאין כיפתך מעידה עליך הכל, כך גם העובדה שאתה לומד בישיבה.

 

החכם ניכר במלבושו, הבגדים של האדם מלמדים עליו הרבה, ואמנם אין הכיפה מעידה על כל רצונות הלב, אך היא כן מלמדת על המקום בהווה לפחות מעט.

מציעה לך לא לחכות פסיבית, אלא לחשוב מה את יכולה לעשות בשביל להגיע להצעות טובות.
כותבת בקיצור רעיון ארוך... כדאי לך להגדיר דברים בודדים שהם קריטיים לך בבחור, כדי למקד את החיפוש.
אח"כ לעשות כזו שמש אפשרויות של כל הדרכים שעולות בדעתך איך את יכולה להגיע להצעה שטובה בשבילך.
ובסוף להיות אמיצה ולפעול לפי האפשרות שהכי מתאימה לך.
זה לא קל... אבל משתלם בע"ה!
חבל על הזמן שסתם עובר, וחבל על כאבי הלב שאת חווה בינתיים...

וגם אומר יש אתרי הכרויות אולי תבדקי

להמשיך לחפש...

וואי מתארת מצב לא פשוט בכלל וכל הכבוד לך שאת עומדת בו!
מבינה את מצבך, ומכירה עוד רבים וטובים כמוך.
לצערי.

עצות?
א. להתנדב. את לא מבינה כמה משמעותי זה יכול להיות. לצאת מעצמך אפילו פעם בשבוע- יש ככ הרבה איפה! קשישים, חולים, חינוך מיוחד, בתי תמחוי.. זה מאד משמעותי. ושמעתי ממישהי פעם שהתחתנה מאוחר שתמיד אומרת לכל הרווקים והרווקות שזה הזמן הכי מדהים לצאת ולעשות חסד! זה ככ משמעותי וכשיש משפחה זה פחות מתאפשר בדכ.

ב. למצוא חברה שתהי שם שווה בין שווים. אולי להצטרף לדירת שותפות? אולי חלק מתכנית ערב במדרשה או משהו? או כל דבר אחר שאת רואה לנכון וגורם לך להרגיש שווה.

ג. לא לעשות ככ הרבה שבתות לבד עם ההורים. מנסיון, כשמשעמם ורק חושבים על מה יהיה זה מוסיף חרדות, בטלנות, דכאון, עצבות וכו. לנסוע לאחים/חברות/שבתות פופ...מה שטוב לך בו שהוא לא הבית.

ד. אולי להתייעץ עם דמות רוחנית כמו רבנית או משהו שתהיה עבורך אוזן קשבת בכל התחום של זוגיות.

ה. תפילות להשם שבקרוב תצאי מזה עם כל שאר המחכים ומצפים..
בהצלחה! השם איתך! אנחנו אף פעם לא לבד.

לגבי א. את מכירה מקום שבו אפשר להתנדב בגיל הזה (חוץ מבתי חולים/בעלי מוגבלויות)? כי אני יודע שיש המום מקומות לנוער אבל כמעט לא למבוגרים יותר.
ואני לא מדבר על משהו חד פעמי...

תלוי בסגנון ובאופי ההתנדבות שאתה מחפש, אבל יש הרבה. צריך לדעת לחפש אותם. מנסה כמה שעברו לי בראש כרגע..-
·לקט ישראל (מפעילים את משולחן לשולחן, וגם בתי תמחוי ומפעלים שונים לחלוקת אוכל)
·יד שרה (למיטב ידיעתי חלק משמעותי מהמשרדים וממרכזי החלוקה שלהם פועלים על בסיס התנדבותי. זה יכול להיות התנהלות מול אנשים/תפעול מחשבים/תיקון של מכשירים כאלה ואחרים)
·זולות (יש כאלה בכל רחבי הארץ, ואין ספק שמצילים חיים.. אלו תפקידי הדרכה כאלה ואחרים)
·ידידים (אני חושבת שמבחינת אופי ההתנדבות זה פחות חברתי, כי בסופו של דבר אתה מתנהל לבד, אבל זה ממש עבודת קודש)

ועוד משו, קצת יותר מאתגר- ליצור לעצמך התנדבות (הדוגמאות שאביא מתבססות על דברים ששמעתי שעשו באמת..;)
·תתקשר לבית אבות בסביבה שלך ותציע לבוא להעביר הרצאה/פעילות בנושא שקרוב אליך/שיעור פרטי בתחום שאתה טוב בו.
·צור קשר עם הרווחה ותקבל שם של משפחה קשת יום ותפנה למאפיות/ירקניות/סופרים כדי לקבל מהן עודפי מזון שתוכל להביא למשפחה אחת לשבוע.
·אם אתה מכיר אנשים שעוסקים בהוראה, אולי הם יוכלו לעזור לך למצוא תלמיד עם קשיים כאלו ואחרים שתוכל לחנוך אותו ולשמש כמעין אח גדול (כמו פר"ח, רק בלי המלגה;)

אם מתאים לך, יכולה לתת לך מספר דברים רלוונטיים..

אם מעניין אותך יש הרבה אופציות טובות בשומר החדש, ובכל אזורי הארץ...

או לאמץ משפחה/ ילד במשפחת רווחה
בכללי תתקשר לרווחה באזור שלך ותשאל מה הצרכים.
אלא אם כן אתה מחפש גם את הצד החברתי (שיהיו עוד מתנדבים) וזה אני פחות מכירה אבל בטוח שיש. אולי שמחה לילד?

לכן זה (והשומר החדש) פחות רלוונטי אלי...

ובתי חולים
וסיעודי
אפשר לחפש

קודם כל רוצה לומר לך. את אהובה.
אהובה אהובה אהובה
היה לי קשה לקרוא את שכתבת
את התוכן הכואב
אבל יותר מכל את מה שנאמר בין השורות
את מחפשת אהבה
אבל את עצמך את אוהבת?
הרגשתי שאת מקניטה את עצמך.. למה אין לי אנשים אמיתיים בחיי לפרוק להם, למה אני משתפת, "ברוב גאונותי עשיתי תואר.." ועוד..
זה מקום פשוט כואב וקשה להיות בו..
אז קודם כל שמחה שפרקת. זה בהחלט המקום לפריקות כאלו. אל תתנצלי. תאהבי.
מאחלת לך להתמלא באנרגיה חדשה לקראת השנה החדשה שמתחילה לה
אנרגיה של אהבה- מושכת אהבה. תאהבי את עצמך. תחפשי בך נקודות של אור. ובעיקר תמחלי. תסלחי לך על הכל. על מי שאת. במידה שאדם מודד מודדים לו. אם אנחנו נהיה באנרגיות טובות ורחמים כלפי עצמינו היקום יחזיר לנו אותן כפל כפליים.
וברמה מעשית-
תתחילי לחשוב על מה מעניין אותך. לכי לחוגים שעושים לך טוב, תעשי קורסים שהלב שלך נמשך אליהם. תשקיעו בעצמך זמן. וכסף. כי את חשובה. הכי חשובה מכל דבר אחר. ככה גם לא יהיה לך משעמם כי תמצאי את הזמן שלך בטוב. בעשייה שמעניינת אותך.
אולי המקומות האלו יזמנו לך מפגשים, עם אנשים שהם גם מוצאים עניין באותם תחומים כמו שלך.
תסכימי לעצמך להיפתח לשפע הזה. היקום מזמן לנו כל הזמן מפגשים. צריך רק לפתוח את העניים והלב ולטעום אותם.
הרבה אהבה

קודם כל, והכי חשוב.

אין שום דבר שמפריע לך להתחתן. את יכולה למצוא מחר מישהו שיראה את כל הטוב שיש בך, יצחק ביחד איתך על החולשות שאת צוחקת עליהן ולא יספר לך שהוא שם לב לחולשות שאת מתביישת בהן.

 

אף אחד לא יודע מתי. אנחנו יכולים לעבוד לקראת זה, ולקוות, אבל אין שום הבטחה.

 

אז אם יש נקודות שאת לא בטוחה לגביהן, תחשבי: האם את חושבת שאת מסוגלת לאהוב? פעם קרה לך? את מתחברת לרעיון? את מסוגלת לראות את עצמך מקימה בית עם מישהו שישלים אותך בתחומים שבהם את מרגישה חסרה? תנסי לראות את זה מולך. את אוהבת את זה? זה טוב לך? יש משהו שהיית רוצה לשנות? אם כן - הנה ההזדמנות שלך.

 

האם יש מסלולים שאת מסוגלת להשתמש בהם - שדכנים, טיפול, יעוץ, אימון, קריאה או למצוא ידע ממקורות אחרים - ויכולים לקדם אותך?

 

יש לך מקום שאת יכולה לפרוק את הרגשות? זה יכול להיות ספסל בגינה, ראש הר, שממה, חוף ים - מקום שאת יכולה לשבת עם עצמך ולנסות להרגע עם עצמך? רק להיות עם עצמך ולאהוב את מי שאת.

 

יש מקום שבו את תהיי משהו חוץ מאשר רווקה? מקום שבו תהיי סתם חברה, או חברה מוערכת, או מישהי שעוזרת, או בעלת תפקיד ואפילו בעלת סמכות? תמצאי לעצמך כמה שיותר מקומות כאלה. כמה שיותר לא כדי לתפוס כמה שיותר זמן (אני לא סגור אם עדיף שלא יישאר זמן לחשוב ולהרגיש בדידות, או שכן יישאר זמן לנוח ולהחזיר את האנרגיה שהבדידות לוקחת), אלא כדי שיהיו לך כמה שיותר דברים שנותנים לך משמעות.

 

הרבה מאיתנו כאן נמצאים במצב די דומה לשלך, כל אחד עם ההבדלים שלו.

בתחושה שלי הכי חשוב לך להיות יותר בשלמות עם עצמך.

מה את מלפשת
מה הסגנון שלך מבחינת דוסיות

ואת תראי, בוודאי ישנו שם. ושום תפילה שלך לא שבה ריקם. בע'ה בקרוב ממש!!

בדידות זה קשה ביותר

 

רק לומר לך שאני מזדהה (אם זה עוזר)

אמאל'ה התאהבתי איזה נסיכה
עצות להיות חברה של עצמך עם כמה שזה נשמע דבילי

אומנם אצלי בבית עדיין לא כולם נשואים, אבל בגלל שאני הבכור, וגם ככה יחסית בפער גדול משאר האחים, ברגע שאחי התחתן, כל שאר האחים בבית קטנים מידי, עדיין לומדים בבית ספר..
וגם אצלי בעבודה, האכלוסייה לא בגילי כל כך כך שנוצר מצב די דומה.

מה שאני עושה, זה דבר ראשון להגיע לישיבה בתדירות גבוהה, דבר שני כרגע מחפש מקום להכיר בו אנשים חדשים.

כרגע אני מחפש מקום לעבוד בו בשבתות, לא בשביל הכסף, אבל זה עדיף מלהרקב בבית.

את לא לבד, זו תופעה מוכרת...

זה רק התבודדות. היו רגעים החג שהרגשתי לבד בתוך כל ההמון של אומן.. ורק התבודדות עזר. בהצלחה

אני יודע שבשביל לא להיות לבד צריך להיות ביחד.

לא אומר שלא טוב לעשות התבודדות אבל אני לא חושב שזה הפתרון לכל דבר.
ה' נתן לנו גם פתרונות נוספים (כמו חברים/ להתחתן)

שלא יהיה לך הרבה זמן של לבד.... (זהירות לא להגיע למצב של הדחקה....)

אבל פשוט סדר יום עם מלא דברים......

אבל בתי מדרש למינהם! אני השתתפתי באחד השנה והיה מדהים ומחבר וכיף לפגוש אנשים חדשים וחברים טובים

חייבת לציין שלי מעולם לא שינה מתי יצרו קשר, אף פעם לא לקחתי אחריות על שעות הערות וסדר היום של אנשים זרים (וגם לא על של מוכרים)

(כל עוד זו לא הודעה ראשונה)

מופתעת מהכמות "למה" שקיבלתי פה מכם, לי זה נראה קצת כאדם שהסדר שלו בחיים קצת מבולבל אולי כי בתכלס אדם צריך שיהיה לו סדר יום מסוים, ביום ערים ובלילה ישנים?

פעם זה אולי היה פחות נפוץ, אבל יש המון שחיים חיים שלמים בלילות, זה לא בהכרח מעיד על בילבול או חוסר סדר בחיים.

יש לי אחת בשלוף-עבודה במשמרות.

אם בחור מדויט היה שולח לי הודעה באמצע הלילה כדי לפתח שיחה ואני מדברת על ממש מאוחר
ועוד בהתחלה הייתי חושבת שהוא דביל

שמעתי מכמה שמעבר לשעה מסוימת בלילה, כבר לא מדברות עם בנים.
ממש הגיוני בעיני, כמו שברחוב באחת בלילה לא הייתם מנהלים איתה דיונים

בלילה ברחוב נמצאים לבד, וזה קרוב לייחוד.
באחת בלילה במקום המוני אין לדעתי שום בעיה.

גם לי זה הזכיר את זה

את יכולה לחכות שהוא יתחיל, ואת יכולה את ליזום מהלך (לאו דווקא להתחיל איתו, אפשר מישהו שלישי שידבר איתו).
יכול להיות שאת מדמיינת ויכול להיות שלא, מה שבטוח אולי, ולנסות לא עולה כסף.
יכול להיות שהוא לא מתחיל איתך כי הוא מתבייש/ מפחד/ חושש/ לא יודע איך לעשות זה.

שאולי הוא חושש וכו?

במשך תקופה
בלי התכלס

אבל משהו חוסם אותו.

גם לגברים יש רגשות... גם הם חוששים, מתביישים ומפחדים.

מכיר המון שנמעים מלהתחיל למרות שהם ממש רוצים, ואז זה מתבטא במבט.

יש כאלה שלא מסתכלים..
וזה באמת דורש הרבה מאוד אומץ לפנות (מתאר לעצמי..)

זה קורה לחברה שלי כל הזמן
באמת מעצבן ולא מובן כנראה הוא מתבייש ממש
רגע אולי את זאת היא

בואי לפרטי אני בטוחה שזאת את

בדרך כלל לוקח זמן עד שקולטים שמישהו מביט
ואם קלטת את זה ואת מרגישה את זה
אל תזלזלו בזה מבינה?
חוץ מזה הוא נראה לך חמוד?

אבל לא רוצה לדמיין דמיונות

אז תגרמי לזה לקרות בלי קשר למבטים.
חוץ מזה, הוא בעיקרון לא אמור להסתכל עלייך בתפילה...
קורה מדי פעם שבוהים באנשים. יכול להיות שהוא חושב על זה ויכול להיות שלא. אבל אל תתני לעצמך להישאר בספק ואולי לפתח חלומות... לא מזיק לנסות

לא צנוע לגבר לראות אישה מתפללת... או שאולי הוא לא מסתכל עלייך

לא סובלתתתת

תעש עם זה משו

אה איזה יופי לך מפה

לדעתי כדאי לך להניח שאת מדמיינת ולעזוב את זה.

שיסתכל לאן שהוא רוצה ושיתפלל באיזה נוסח ובאילו מנהגים שבא לו. 

יכול להיות שאת זו שגורמת לו להסתכל עלייך באיזשהי צורה.

 

פעם יצא לי בטעות לבהות במישהו כי הוא הזכיר לי אחד אחר ועד היום אני מצטערת על חוסר שימת הלב שלי כי נתפסתי "על חם" ולא יודעת איך לתקן..חחח..

 

אבל לא עם המסקנה.

 

@יהלומוש

לדעתי כדאי להניח שאת מדמיינת ולשקול במנותק אם לך זה מתאים או לא ועל פי זה לפעול (גם כי אולי באמת דמיינת, אבל בעיקר כי אמנם יותר נעים וקל כשיודעים כשהצד השני מעוניין אבל הרצון או אי הרצון שלו באמת פחות רלוונטי להחלטה שלך שצריכה להתבסס רק על מה שמתאים לך).

ואני מרשה לעצמי להניח שבמקרה ודמיינת את זה (ואפילו אם לא ורק שמת לב וזה עורר אצלך משהו) - זה עצמו כנראה אומר משהו על הרצון שלך.

 

ונכון שזה מפדח, אבל מצד שני אם תחליטי לפנות אליו - בין אם דמיינת, ואפילו עוד יותר אם לא - הוא יעריך את היוזמה.

 

בהצלחה!

פאדיחה/מתבייש/לא יודע איך לפנות.

תשלחי צד שלישי לגשש...

שאלתי בזמנו את הזה שיצאתי איתו למה לקח לו המון זמן לשלוח לי הודעה אחרי שהוא השיג את המספר שלי. וכבר אמרתי שאני מוכנה שיביאו לו את המספר שלי.
כי התעצבנתי מזה זה הרגיש לי זילזול
והוא אמר לי שהוא ממש התבייש ולא ידע מה לשלוח ופחד שזה לא זמן מתאים.
אמרתי לו שלא יעשה את זה יותר שיתבגר על הבישנות כי הייתי ממש קרובה להגיד לצד השלישי שלא באלי כבר.
אז אולי גם הבחור הזה שאת רואה חושב את זה.

התייעצת עם רב שהחלטת לחתוך את כל הקשרים האלה?

 

ברור שלהתחתן זה לקפוץ למים

 

זה לקחת החלטה אמיצה

בס"ד

 

אבל בסוף כל פעם הלב שלי דרדר את הקשר... במודע או בתת מודע.

מה גרם ללב שלך לדרדר שוב ושוב את הקשרים?
כשעשית קואוצ׳ינג נגעת בשאלה הזו?
לדעתי כאן המפתח להבין מה לא עובד.
יכול להיות שהתשובה כבר כתובה באחת התגובות כאן בשרשור.

אם לא משהו מוגזם בכיעור... חבל לפספס בגלל זה.

תסתכל על עצמך, אתה מושלם?
כל הנשים מושלמות?

ומה קורה לכולנו עם השנים? לא נהיים צעירים ויפים יותר.

השאלה באמת איך מתגברים כשמשהו מפריע, הרבה פעמים דנתי עם עצמי על זה, שאלה מעניינית של איזונים. שמעתי הרבה סיפורים לכאן ולכאן, ועל עצמי ראיתי שאם אני לא מוצא מישהי שדומה לסגנון שאני מחפש (רזה מידי, נמוכה מידי, וכד') אז זה ממש מפריע לי. שה' יעזור לי לצאת מהשטחיות. או למצוא מישהי שתתאים לי באשר אני שם.

ראויה התייחסות יותר מעמיקה, אבל על פניו נראה לדעתי שאתה מורח קשרים מדי. זה מכביד בסוף על כל התקופה הזו ומוציא את החשק.

שיהיה בהצלחה!! מאמין שמנוסים יותר יוסיפו לך דברים חכמים

ורצון להמשך, ורק אתה זה שחתכתה?

היו ניסיונות לשכנע אותך לנסות עוד קצת?

בס"ד

אבל בגלל שמרחתי אותן הם נכנסו ללבטים, או חתכו מעצמם בסוף.

אצלנו ההחלטה להתחתן הגיעה אחרי 3 חודשי היכרות.

ברור שיש התלבטויות, מחשבות, חששות, שיקולים... וזה לוקח זמן.

עוד תגיע האחת שלך.
המון אמונה, תפילה, פתיחות.
גם אני הייתי מחפשת מה לא טוב ולא הייתי מתלהבת לצאת, וב"ה מצאתי את הזיווג שלי בדרך אחרת לחלוטטין,, כמו שייחלתי.

אז כשתמצא מישהי שתרגיש טוב לידה, תתפלל לבהירות..

בדרך כלל חשוב לברר מה עוצר את הנפש מלרצות, כדי לדעת איך לפתוח אותה.
ואז חוסכים זמן יקר, כאבי לב, וחוסר תוחלת.

וכשהוא הגיע והעזתי והסכמתי לראות את זה ולתת מקום להרגשה החזקה שלי, אז דברים נוספים נפתחו בפניי.
וניסיתי כמה פעמים טיפולים כאלה, חלקם עזרו לי וחלקם פחות התאימו לי, והייתי שומעת שיחות באינטרנט והייתי מתפללת ובתוך כל זה הוא הגיע.
מסכימה שלעיתים יש משהו עמוק יותר שיושב על הנפש, אבל לפעמים הוא גם משתחחר מעצמו.... אולי....

אה, ותוסיף גם את הצד הכלכלי. לא כל אחד יכול להרשות לעצמו. ואז זה מחסום בפני עצמו.

הכי כיף זה כשיש הרגשה חזקה כזו שמשנה את המציאות. ואיזה יופי שהצלחת להקשיב לעצמך ולתת לזה מקום.
את מרשה לי לשאול משהו? יכול להיות שזה שהצלחת לתת לזה מקום זה גם קצת תוצאה של כל המאמצים שלך לפני כן? שכל העבודה שעשית והתפילות השפיעו וזה עזר לזה שהצלחת להיות במקום הזה? לא אומרת שרק זה מה ששינה. אבל אם לא היית עושה שום דבר לפני שהוא הגיע - את בטוחה שגם כך היית מצליחה להפתח להרגשה שלך?
כשעושים תהליך לא תמיד התוצאה היא באותה שניה. אבל זה משחרר דברים. ואז נפתחים שערים.
סליחה שאני לא מוותרת וכן שואלת. כי את ב"ה כבר נשואה. אבל יש כאן קוראים שעדיין לא. וכשהם רואים את מה שכתבת בהתחלה הם חושבים שגם להם זה יקרה מעצמו. הם לא רואים שם את כל מה שכתבת כאן שעשית בשביל שזה יקרה. והמחיר של טעות כזו הוא גבוה מדי... שנים של סבל והחמצה גדולה.
ממה שכתבת קצת נשמע שגם עם מי שנהיה בעלך היית צריכה להיות במקום נפשי מתאים, ואם לא - אין לדעת מה היה קורה.
וגם אם אני טועה לגבי מה שהיה אצלך, אני יודעת מה שמתאמנת שלי חוותה, שכשהיא התחילה להפגש עם מי שנהיה בעלה, היא ממש לא הרגישה שיצא מזה משהו, אבל הבינה בזכות התהליך שהיתה בעיצומו, שיש כאן משהו וב"ה נתנה לעצמה לשחרר את מה שעצר אותה והגיעה לחתונה.
לפעמים יש מתנה כזו של הרגשה חזקה שמאד עוזרת להגיע לקשר רציני ולחתונה. אבל זה לא באחוזים גבוהים. וגם כשיש אותה לא מובטח כלום. לא לגבי התפתחות הקשר וזה גם לא גורם מנבא להצלחת חיי הנישואין.
ולגבי הצד הכלכלי - זו אמנם השקעה. אבל הרי כל חתונה היא השקעה כלכלית רצינית. מי אמר שצריך להשקיע הכל רק אחרי שמצאנו את האחד שלנו? שווה להשקיע מראש במה שבכלל יאפשר את קיום החתונה עצמה, ומקסימום אפשר לוותר על משהו מכל ההשקעה המוגזמת בערב החתונה עצמו. כמו שחנה זולדן שלמדתי אצלה אומרת: אימון - במקום המנה הראשונה בחתונה.

ולקשר ההוא הגעתי בכלל בלי לחשוב על זה, כי הרי לא חשבתי שאתחתן כשאסע לשבת עם אורחים שקטנים ממני...
אז הגעתי מלכתחילה יותר משוחררת ופתוחה וזה המקום הנפשי שהייתי בו.
אצלי אני הרגשתי מהתחלה, הוא היה חסום ולא חשב על הכיוון בכלל...

זה רגלים קרות..
הפחד מתלבש בצורה של דברים קטנים שמפריעים לנו בקשר ולחשוב שהקשר לא מתאים..

לא אומרת שזו הבעיה או שיש בעיה..
רק זורקת איזה אפשרות שכדאי לבדוק.

כי נראלי מוזר שאתה כותב בסוף
כאילו אם יצאת איתה כאשר אתה רואה שהיא רזה מה פתאום קמת בבוקר ואמרתי עד כאן ? רזה לי מידי
לא יודעת
כנל לקרה ולרצינית

ולכן בגלל זה כדאי להתייעץ עם גורם שלישי שידע לאבחן.
או ללכת עם המיועדת לחברים, למשפחה, ולראות איך היחסים.
בהצלחה!

מהסיבה הפשוטה שהיא לא מתה עם החתונה, אלא אולי אפילו מקבלת יותר נוכחות במידה מסויימת. (לא בקטע רע).

נשמע שיש לך כמה דברים לא פתורים (קאווצ'ינג לא יעזור... טיפול פסיכולוגי טוב לעומת זאת, ייתכן שכן).
מה שאמרת נשמע כמו תירוצים של התת מודע.
אי אפשר לדעת מתוך הדברים שסיפקת, וגם לא חושבת שכאן המקום לפרט יותר מזה. בשביל זה צריך לנסות ללכת לטיפול...

בגדול אנחנו מסכימות, כתבת כמו מה שכתבתי למעלה.
רק לגבי אימון - נשמע שאת לא מודעת בדיוק למה שזה כולל. חבל לשלול ככה גורף. יש אימון לחתונה שעשיר בכלים בדיוק למקומות האלו. וחבל להתקע בטיפול פסיכולוגי ארוך כשאפשר להיות ממוקדים יותר. כמובן שתמיד כל מקרה צריך בירור לגופו.

ואני חושבת שגם אם זה עשיר, לא תמיד זה מתאים. לפעמים הבעיות נובעות בכלל ממקום אחר לגמרי.

אני חושבת שעצם האמירה - "להיתקע" בטיפול פסיכולוגי ארוך, מעידה על זה...
יש כאלה שהמטרה שלהם היא אך ורק לחתן/להתחתן. אני לא חושבת שזה עוזר, לפחות לא לכל סוגי הנפשות... ויותר מזה, כבר הכרתי כמה כאלה שעברו אימון וזה פשוט לא העניין.
טיפול פסיכולוגי זה לא "תקיעה"... זה מהותי מאוד ומחייה לגמרי. ויש לזה השלכות כמעט על כל תחומי החיים.
ואני יודעת שיש מאמנים שחושבים אחרת, בינהם גם הרב יהושע שפירא, שטוען שטיפול אפילו עלול לגרום לפעמים לתסבוכות גדולות יותר בגלל המודעות שהטיפול מביא איתו.
וזה לא שאני חולקת על האמירה עצמה, אם כי אני חושבת שטיפול נכון באמת לא אמור לסבך, להפך, אבל אני כן חולקת על נקודת המוצא ועל דרך הפיתרון.

עם כל הכבוד שיש לי לאימון, לא תמיד זה מתאים, וגם לא תמיד זה באמת מספיק עשיר.
וכמובן שגם יש הבדל בין המאמנים השונים. המצליחים בעיניי, זה לא בגלל שהם מאמנים, אלא כי בסופו של דבר הם כן טיפוליים באופן טבעי. ובלי להעליב אף אחד, אבל לדעתי אסור למאמן להתיימר להחליף טיפול פסיכולוגי מקצועי.

כשכתבתי להתקע התייחסתי רק מצד הזמן שזה לוקח.
מסכימה שבהחלט חשוב אם יש צורך.
אני ממש לא חושבת שנכון להלחץ על חתונה בלי להסתכל ימינה או שמאלה.
אני תמיד אומרת שתהליך אימון טוב מטפל בנקודה שורשית, וממנה יש הרבה השלכות חיוביות אח"כ במציאות, גם זו שהיתה המטרה לאימון וגם הרבה אחרות שהמתאמנת לא חשבה מראש שהן קשורות.
לפעמים יש קשיים שנראים עמוקים בנפש, אבל כשמבררים היטב את המציאות מגלים את הנקודה המדויקת שהיא השורש, ויכולים בזמן לא ארוך לעבוד על זה והתוצאות מפתיעות ומרגשות. מדברת מניסיון...
יש הרבה סוגי מאמנים... כמספר העוסקים באימון בערך. לא יודעת את מי מהם פגשת...
מאמן הגון יודע את גבולות הגזרה, ומפנה לטיפול פסיכולוגי אם צריך.

הסברתי למה למרות שאני לא מזלזלת באימון, אני לא תמיד חושבת שזה מה שמתאים...

אגב, גם בטיפול פסיכולוגי ניתן לפעמים לעלות על נקודות שורש במהירות ולהתקדם הלאה...

ולגבי המאמינים, הכרתי כמה... יש בינהם, כמו שאמרתי, בעלי נטיה טיפולית גם כן, אבל רובם לא עברו הכשרה כזאת, ואסור לזלזל בזה.
ככלל, שיטת האימון מתאימה ל"בעיות" יותר נקודתיות.
ולכן, עם כל זה שהאימון יכול להיות עשיר, הוא מוגבל ביכולות האימון שלו. לפחות ברמה המקצועית...

זה להתפלל שכל אחד ימצא את המענה הנכון, היעיל והמתאים לו ביותר.

ממליצה על מכון עומק הקשר. יש להם גם ייעוץ לבנים

אותי הם הצילו.
בהצלחה

או שהבעיות הן אמיתיות ואז אתה צריך לעבוד על לזהות אותן מוקדם יותר

 

או שהבעיות לא אמיתיות ואז אתה צריך להבין למה כשקשר מגיע לרמה טובה (של חודשיים-שלשה) דברים מתחילים להפריע לך - מה גורם לך לראות בעיות בקשרים. למה אתה לא מוכן לקבל את הקשר שבמשך חודשיים היה נראה לך סביר (פחד?)

 

לדעתי זה המפתח הכי חשוב לטיפול במה שאתה מציין. כי זה אומר באיזה שלב לטפל ואיזה סוג של טיפול יעזור

שהבעיות הם אמיתיות, רק על פעם, אני מנסה להתעלם מהם, ולומר לעצמי, "נו באמת, רק בגלל גובה אתה פוסל? כמה שטחי אפשר להיות??" וכד', או "תשמע היא עמוקה ברמה מסויימת, אבל ממש חא ברמה שאני מחפש"
ואז כשזה נהיה רציני, אני נסוג אחור כי משהו שבאמת מפריע וניסיתי להדחיק צף.

שאלה של אסטרטגיה. לעשות את זה כביכול נותן לך למצות קשרים, אבל אתה משלם מחיר מאד גבוה על קשרים שניסית למצות ולא הצלחת, כי באמת נכנסת עמוק לקשר שבעצם לא הוביל אותך לכלום, ואחרי שלשה-ארבעה חודשים אתה שוב בנקודת ההתחלה.

 

נקודת המבט שלי - בניגוד למה שכתבו לך פה - היא שקשרים של 3 חודשים הם בהחלט קשרים ארוכים, ומנקודת המבט הזאת - שלפי הבנתי אתה מסכים איתה - אני כותב

 

אני במקומך (ואני כמובן לא במקומך) הייתי בודק את האופציות האלה, או שילוב שלהן:

 

1 להגיד "לא" מוקדם יותר. לעשות הערכה של מה יכול להשתנות, אולי להתייעץ. לקבל את זה שאתה פוסל על סיבה טפשית, זה מי שאתה, ואם אתה רוצה להתחתן, ולא הגרסה המושלמת של מי שהיית רוצה להיות, אז "תתפשר" ותפסול בזמן

 

2 אם יש לך קריטריונים שלדעתך לא נכונים, תעבוד על לקבל אותם לא רק כשיש מישהי כזאת על הפרק. תעבוד גם על באופן עקרוני לאפשר יותר גמישות, וגם על נקודות ספציפיות שאתה יודע שהפריעו לך ואתה מצטער על זה.

 

3 לעשות חשבון של כמה ציפורים ביד וכמה על העץ. להתמקד בטוב. יכול להיות שהקריטריונים שלך הם כאלה שבאמת קשה, ואולי כמעט בלתי אפשרי למצוא מישהי. ואז אם מצאת מישהי שמתאימה כמעט בהכל, וזה יפול בגלל סיבה טפשית (טפשית בעיניך!) - אז פשוט תלמד איך להתפשר. תלמד לראות את הטוב בצורה כזאת שהחסרונות לא יפריעו לך.

 

אלה שלשה מסלולים שאתה יכול להשתמש בהם, נראה לי שהיה לי עוד אחד בראש ועד שהגעתי לכאן שכחתי אותו...

זה אמנם נראה סותר אבל עבודה על האני העצמי ועל הרצון היא לפעמים בכיוונים סותרים בזמנים שונים. במובן מסוים, כשתדע למשל לפסול על משהו שלא מתאים לך, יהיה כרוך בזה לקבל את החסרונות של מי שלא פסלת אותה - ואז אולי תפתור את הבעיה בשלב מוקדם יותר (בניגוד לעכשיו, שיכול להיות שבגלל שאתה לא רוצה לפסול אתה מטאטא את הבעיה מתחת לשטיח והיא חוזרת. אם היית מחליט להתמודד עם הבעיה, יכול להיות שהיית פוסל ויכול להיות שהיית פותר את הבעיה)

 

בהצלחה

בס"ד

כנראה צריך ללמוד בעיון.

הצעתי לך , שתרשום ותפרט (אם אפשר אפילו כאן ) את כל מה שאתה מחפש שאיתו תרגיש שלם ומרוצה . תקרא מספר פעמים ותגיד בעצמך אם אתה מכיר מישו כזה ..אני מבין אותך כי גם בי קיימת ההרגשה הזו אבל אנחנו לא נמצא ככה מה שאני עושה זה לחשוב מה הכי עקרי הכי קריטי לי מבחינת האופי ולהתרכז בזה בהצלחה

מחפש מישהי עמוקה, חכמה, שמחה, עם חוש הומור משובח, רוחנית וחייכנית. מבחינה חיצונית גבוהה עם ביטחון עצמי ונוכחות.

פגשתי כמה כאלה, אבל השילוב הזה הוא די נדיר ממה שאני פגשתי, כמובן שעל הנייר זה נראה דרישות הגיונית, אבל בפועל זה מאוד מצמצם.

קשר של 3 חודשים זה ל א קשר ארוך.
אם אתה יוצא כבר 'שנים על גבי שנים' והגעת לכל היותר לתקופות כאלה - משהו פה לא עובד.

לפי התיאורים שלך אתה בוחן בחורות כמו עגבניות בשוק: זאת לא מספיק אדומה, זאת קטנה מדי, על ההיא יש כתם, ההיא בשלה מדי....

או שתהיה כן עם עצמך ותגיד שאתה עדיין לא מספיק בשל לזוגיות ולא באמת רוצה אותה. או שתנסה לשנות משהו בתפיסה שלך .

תנסה לחשוב על אדם שאליו אתה מרגיש חיבור נפשי, מעריך ומכבד אותו, סומך עליו גם בשמחות וגם בצרות (חבר קרוב, מדריך, מישהו מהצבא). כזה צריך להיות היחס לבחורה כדי שתוכל להתחתן איתה.
גם לאנשים הכי קרובים אליך בטח יש חסרונות, אתה אפילו מכיר אותם, אבל לא פוסל אותם בגלל זה וממשיך להעריך אותם על הטוב שבהם.

מי הגדיר שקשר של שלושה חודשים הוא לא ארוך. רוב החברים שלי יצאו פחות מזה לפני שהתחתנו.

אם אתם מדברים הרבה את יודעת מה הוא מחפש, זה מאפיין אותך?

באמת שווה לגשש דרך צד ג'

בטוח את מכירה חבר שלו או קרובים, לא?

יש לנו הרבה חברים משותפים ואני מכירה חברים שלו. אבל הפחד שלי זה שהוא לא ירצה או משו כזה ואז תהיה לי פדיחה רצינית ועל הדרך אני אולי יאבד את החבר הכי טוב שלי. בכללי כל הרעיון מפחיד אותי.
לגבי תכונות, אנחנו כן מדברים הרבה ואני יודעת מה הוא מחפש, נראלי שאני כן מתאימה, אבל זה עדיין הפחד הזה שאולי הוא לא חושב ככה.

אלו שני דברים שונים, יו נואו

כמו שאמרו פה, הוא לא חייב לדעת מהבירור שלך. אפשר לנטרל את זה ולברר מול מישהו בלי שהוא יבין שאת יזמת את השאלה.

אבל כדי להתקדם את חייבת להיות אמיצה מול עצמך ולקחת "סיכון" שתגלי שהוא לא מעוניין בך כאישה לחיים. ומותר לו. ברור שהתקווה היא שכן וזה יהיה סיפור אהבה

קודם לגשש אם הוא בעניין ואם כן להציע...

ידועים כחברים טובים וכזה. אז אם פתאום אני יבקש ממישהו שיברר אז זה יהיה מביך.
אופפ יותר מידי פחדים...

עליו/ה.

מי אני יסמוך וממי אני יבקש זה יהיה אנשים שקשורים אלינו ואנחנו פוגשים ביוםיום אז הקטע של הפדיחה ישאר.

של וואי אין מצב וכאלה. שזה מפחיד אותי ברמות

לחשוב על מישהו. פשוט נראלי שאם אני כן אבקש מצד ג ולא יהיה רצון אז הצד השלישי היחס שלו אלי יהיה שונה. פשוט יותר מידי פחדים. למה אני לא יכולה פשוט לבוא אליו ולשאול אם הוא היה רוצה לצאת איתי למטרות אחרות. לא יודעת, אני פשוט מתוסכלת. סליחה על כל הפריקה...

לא יודע מה סוג הקשר שלכם עם האמהות שלכם, אבל ידוע שאמהות מנסות לבשל דברים מאחורי הגב של הילדים...

 

אז אם אמא שלך תדבר עם אמא שלו, זה יכול להתפרש כגחמה אמהית טיפוסית, ולא כבקשה מפורשת שלך

 

ואני לא חושב שזה יקלקל את הקשר שלך עם אמא

 

או תחשבי על צד ג  אחר בכיוון הזה...

 

מקווה בשבילך שילך טוב!

אולי כן כדאי לשבת איתו ולחשוב איתו ביחד- יחסינו לאן?
זו שיחה חשובה שכדאי להתאמץ בשבילה.

הייתי בדיוק באותה סיטואציה מהכיוון הנגדי - הוא זה שחיזר והציע, ואני אמרתי לא.
גדלנו ביחד, למדנו ביחד בגן וביסודי, באותו שבט בבני עקיבא, חברים לאורך שנים, הרבה להגיע אלי בשבתות כשהיינו בני 20, 21, 22... אחרי שחברות טובות התחתנו בזו אחר זו ונשארתי הבת היחידה מהכיתה שטרם נישאה.

גרנו בשני יישובים סמוכים וצמודים.

וערב שבת אחד הוזמנתי לביתו לארוחת ליל שבת.
ההורים שלו דחפו ....

אחרי הארוחה הזו הוא ליווה אותי הביתה והיתה שיחת נפש עמוקה.
הסתובבנו והסתובבנו ודיברנו המון.

והסברתי שאני לא מעוניינת בזוגיות, אבל כן להישאר חברים טובים.

ברור שהיה מביך...
והרגשה לא נעימה לאכזב אותו.

זה עבר ונשארנו חברים וידידים.

אני התחתנתי כעבור כשנה ומשהו, הוא שנה אחרי.

הקשר ההדוק החל והתפוגג באופן טבעי לאחר שכל אחד מאיתו התחתן והקים משפחה.

נפגשים לעיתים במפגשים של בני הכיתה / שבט ביישוב.

ההבדל ליומת המקרה שלי, שאתם ממש שכנים, ואצלנו היינו ביישובים סמוכים וצמודים.


בהצלחה.

אין מה להתבייש!

ואם הוא כן את יכולה לתבוע אותו

לא מביך בכלל. בעיקר מובן

 

ואת מציגה הסתכלות מאד בריאה

 

וזה באמת יפה לקרוא את זה. תודה!!

ואני כותבת...
"שהיופי של הנשמה שלך (!!) נשפך החוצה"

כל מה שאת מחפשת, מעיד עלייך כאלף עדים מי את.
פשוטה, טהורה, צדיקה.

השם יזכה אותך עוד השנה, לעמוד תחת חופה עם בחיר ליבך. אדם הגון וישר, בעל מידות טובות, ויראת שמיים אמיתית. שיאהב אותך אהבה ללא תנאים, יחזק, יתמוך, וישמח אותך. יהיה עמוד הטווך בביתכם, ותזכו יחד לבנים ובני בנים בריאים וטהורים. בניין עדי עד.
🌹🌹🌹

וזה ממש לא מחייב אומללות.

התסמונת היא בגדול קושי בתקשורת.
ויש רמות שונות
יהיו כאלו שהקושי ברמה גבוהה ויהיו אחרים הרי נמוכה... להגיד על כל אדם בעל תסמונת אספרגר שחיים איתו הם אומללות זה חוסר הבנה.

בעז"ה אתה תמצא את המתאימה לך שאיתה תבנה את ביתך.
בעז"ה עוד השנה הבעל"ט!

במקרה שלי - הבעיייה היא תסמונת אספרגר

הם ה- מומחים

לא הצליחו לשמור איתי על קשר

סתם לידע
ובפועל אין מקרה אחד של אדם שמתמודד על הרצף דומה לשני.

ככה ששאלה כללית כזו יכולה רק להגרר למקומות לא טובים.

על ידי מומחה לעניין.

כדי שבת הזוג שלך תבין אותך ואת התגובות שלך, השונות לפעמים ממה שמצופה, אולי כשאתה יוצא עם מישהי, תגיד לה שאתה יודע שזוגיות אתך היא מעט מורכבת (כאילו שיש זוגיות לא מורכבת... אבל לפחות כאן מכירים ויודעים לקראת מה הולכים), ואתה לוקח על עצמך (תכין מראש) תקציב לליווי מקצועי, לפחות לשנים הראשונות. מקווה שזה מעשי (מקבל קצבה מבטוח לאומי, לא? אולי לשמור את זה למטרה זו).

מכירה זוג נשוי כזה. עד שהאשה קיבלה אבחנה שזו הבעיה שיש לבעלה, היא סבלה מאוד. לא הצליחה להבין אותו ואת התגובות שלו. ברגע שהם קיבלו אבחנה, הכל נהיה רגוע יותר, היא יודעת לקחת בפרופורציות התנהגויות מסוימות. 

שיש הרבה על הסקאלה ולא מודעים לזה אז כן יוצאים איתם .

יש להם גם הרבה יתרונות הם תמימים לא יודעים לשקר והבעיה שלהם בעיקר חברתית ..
זה גם מאוד תלוי כי כל בן אדם לא דומה לשני תלוי עד כמה זה נוכח

עכשיו לזה ששאלת אם הייתי יוצאת לי ספציפית מאוד מאוד מאוד חשוב שיבינו אותי בלי להסביר שזה כמעט בלתי אפשרי עם בנאדם בלי הבחנה כזאת,אז קשה לי להאמין שבנאדם עם אספרגר יצליח להבין אותי בלי לדבר ז"א לקרוא מה שעובר עלי מבלי להסביר מה המחשבות שלי מה הרגשות שפת גוף דימויים וכו

מה שכן רק בגלל זה הייתי חושבת לא לצאת עם אדם עם אבחנה כזאת למרות ששוב זה מאוד תלוי איפה הוא נמצא ב"ציר" ,חוץ מזה אין שום פסול מבחינתי בעיקר המון יתרונות ..
המון שכל וכו

חיים באושר ואושר

של הסתרה של התסמונת

אם יש שקיפות מלאה זה נושא אחר. ובהצלחה ממש ממש מגיע לך להקים בית

את לא נותנת ללב להרגיש
זה סוג של מגננה ... במיוחד שאת כותבת את זה שזה לא ממקום של התבגרות.
אני מבינה אותך יש לי קטע כזה עם מחמאות של בנים.
משום מה לא מזיז לי זה לא טוב.
האטימות הזאת לפי דעתי נוכחות בגלל הרגישות שלך
היא מנסה לשמור עלייך מלהיפגע שוב .
אולי אם תחשבי שיש סיכוי גם שיגיע לך טוב זה יקל?

אבל תני לי גם לנסות למה לא? חח

 

ברגע שבנאדם יודע שמשהו לא שלו הוא ממילא לא רוצה אותו.

ככה האבן עזרא מסביר את איסור לא תחמוד/לא תתאווה (לא זוכר איזה אחד מהם) שהתורה יכולה לצוות על ע"י הידיעה שהאדם ידע שזה לא שלו וממילא הוא לא ירצה בכך.

אמנם השיעבוד למחשבות שקשורות למציאת בן/בת זוג מהקטע של העצבים והתייאשות הם ממלאות את החלל כביכול של השכל לכמה זמן אבל הם בחיים לא מועילות או מקדמות למקום טוב. בין אם גורמים להתרגש או לא

לא בדיוק יאוש

 

יש כאן שני "רגשות" משמעותיים

 

הראשון הוא ויתור - את מבינה שלא תגשימי חלום מסוים שלך בדרך מסוימת, ואת מוותרת על להגשים אותו בכלל. או על הגשמה באופן כללי.

 

השני הוא קהות חושים - אחרי שעוברים סך מסוים של חוויות, את כבר לא מרגישה כאב מהדברים שהיית רגילה להרגיש כאב מהם. 

 

שני הדברים הם ענפים של ייאוש, אבל לא יאוש בדיוק.

 

שתי התחושות האלה הן באמת מתסכלות, וזה רק הופך את המצב לעוד פחות נעים - כי אז יש לך את התסכול בנוסף לזה. אבל לפחות יש לך מודעות עצמית, שזה ממש חשוב במצב כזה. ככה את יודעת איפה את נמצאת.

מה שכן, זה תהליך פנימי שמאפשר לך להתמודד עם כאב. אם היית חווה את הכאב בצורה מלאה, היית מאד רוצה לחזור למצב הזה, של ויתור וקהות חושים... במיוחד אם הסוגיה של חיפוש הזוגיות תופסת הרבה מקום בחיים שלך

 

זה יכול לעבור עם הזמן או עם חוויות חדשות - דייט טוב, או קשר טוב, הוא מצוין כדי להחזיר לעצמך את עצמך

 

זה יכול לעבור עם הרבה עבודה עצמית: 

 

בתחום התקוות והחלומות, לחזק את האמונה בעצמך, לחזק את האמונה שתגיעי להגשמה של חלומות, "לחלום אבל לא לישון", ולעבוד על האמונה שבאמת את יכולה להגיע לשם. יכול להיות שתצטרכי לעדכן חלומות, שבמקרים קיצוניים זה תהליך כואב מאד שאני חושב שאף פעם לא משלימים איתו. לא נראה לי שהגעת למקרים האלה - אם היית שם היית כותבת בסגנון קצת אחר... אבל כן יכול להיות שכדאי לעדכן חלומות

 

בתחום התחושה - לחוות, אפילו מתוך מאמץ. להתאמץ לשמוח בשביל אחרים ובמקרים שצריך להרגיש עצב של אחרים. באופן כללי לתת יותר מקום מודע לרגשות בחיים שלך

 

וכמובן לעבוד על אומץ ונחישות, כדי לעזור לך לשאת את התחושות. תצאי בסופו של תהליך הרבה יותר חזקה.