אני חושב על עצמי בתוך הסיטואציה, ומנסה לחשוב באיזה שלב אני מרגיש לא נוח
לדוגמה - הציעו לי מישהי שיש לה תכונות מסויימות או סיפור חיים מסוים.
עכשיו אני כביכול מספר לכולם שהתארסתי עם __, והיא כך וכך. אני חושב מה התגובות שלהם - ואולי את כבר יודעת מה הם חושבים. האם אני מסוגל להגן על ההחלטה שלי? האם אני מגונן עליה מהביקורת שלהם, או שבסתר לבי אני חושב שזה נכון ואני מזלזל בה?
נגיד שבאמת בשלב הזה הייתי בסדר גמור, והייתי משוכנע שאין שום בעיה איתה. עכשיו חתונה. הכל בסדר? מה הביקורת שאני מקבל? איך אני מתמודד איתה?
אחרי זה - הקמת משפחה. טוב לי עם התכונה הזאת? אני מתמודד איתה נכון?
פורמט טיפה שונה זה - אני והיא על אי בודד. חיים ביחד שבעים שנה. הולך? או שיש באמת דברים שמפריעים לי.
אני עונה פה על השאלה "כשיש ביקורת, איך מתמודדים ואיך יודעים מתי להקשיב לה" והתשובה שלי היא בעיקר - תחשבי שזה כבר קרה, ועכשיו תחשבי אם את מצטערת על זה
אגב בדרך כלל אני כן בודק גיל לפני שאני עונה. חוץ מכל בנות ה80+ שיש כאן.... הפעם לא בדקתי
ובכל זאת לדעתי מה שאני מתאר הוא מועיל *בצורה מסוימת* בכל שלב
חלקים מהתרגיל המחשבתי הזה אני זוכר שעשיתי בגיל 23 או 24
אולי לא הצגת להן את הבחור בצורה שהן ירצו אותו, ואז מצד אחד הן מקבלות את ההצעה ומצד שני מהססות
אבל הן מתביישות להגיד את הסיבה
או שהן לא בטוחות
אני מפרט סיבות שיכולות לגרום לי לעשות דברים שקרובים לזה. יכול להיות שהן עובדות אחרת
שנה שבה לא תגיע חלילה למחשבות כאלו
שנה שבה תזכה לראות את האור והיתרון בחופש, עצמאות ושיקול דעת אישי
אם כי נראה לי שהגזמת קצת במינון חחח
אבל אם אתה חושב שזה טוב למה שלא תדחוף את עצמך?
או עד כמה ניסו לשכנע שכדאי, ובעיקר עד כמה הצליחו
אם מבחינתי לא רלוונטי - קרה שחשבתי מחדש, בעיקר כשאחרים הזכירו לי
אם מבחינתה לא רלוונטי - בעיקר כשההצעה הגיעה מגורם אחר
אם מבחינתה "לא רלוונטי כרגע" - זה יכול לקחת חודשים בודדים, לפעמים אפילו אחרי חודש אחד, אם אני ממש מעוניין
תבדקי עם מישהו שקרוב אליו מספיק. אני מניח שלקראת השחרור הוא כבר יהיה רלוונטי, אבל ממש משתנה לפי איפה הוא מוצב וגורמים כאלה - יכול להיות שהוא במשהו אינטנסיבי או שהוא מוצב בתפקיד של שבוע-שבוע...
אני גבר והייתי בצבא. אפרט טיפה יותר את מה שכתבתי כבר
וכמובן לא באמת נעלבתי
בטירונות זה כמובן כמעט בלתי אפשרי - כמובן תלוי איפה אתה נמצא
בשלבים מאוחרים יותר יכול להיות יותר זמן - עוד יותר תלוי איפה אתה נמצא, אבל ככלל יש לך יותר זמן ויותר פניות נפשית
אין סיבה שלא לנסות, מה תפסיד?
כרגע זה 'לא'. ה'לא' הזה יכול להפוך ל'כן'. אז למה לא?
אור אש תנסה גם! מקסימום לא..אור אשאחרונההיי, בפירוט לכותרת - יש לדעתכם הבדלי אופי (מידות, חכמה, חברתיות) בין בנות שעשו שירות במקום חברתי (קומנריות ומדריכות למשל) / סיעודי / משרדי ?
)יש לי תחושה שקומורנית בהרבה מקרים חוץ תפקיד זה גם אופי.. מישהי שממשיכה להיות במסגרת של תנועת נוער זה אומר משהו.
אבל הוא יותר מצומצם מבנות שהלכו לחינוך מיוחד או עבודה משרדית, לא?
את לא יודע כמה הרבה חיילים עורפיים היו מחליפים אותך מבחינת המשמעות של התפקיד..
בדרך כלל, בנות רוצות לעשות שירות במקום שיתן להן סיפוק ומשהו שהם יהנו ממנו.. אז כנראה משהיא שמשרתת בתחום חברתי למשל תהייה יוזמת ומשהיא שעושה בתחום משרדי תהיה מסודרת וכו... על חוכמה ומידות זה לא מחייב אבל על אופי ויכולות זה בהחלט יכול לומר משהוא. שיהיה בהצלחה
כמו שהרוב אמרו פה- כל אחת מגיעה לשירות בגלל חשיבה או רצון לעשות דברים, שהמסגרת ההתנדבותית מאפשרת.
אבל שתדע- יכולה להגיע אחת לגרעין בגלל רצון להתחזק והשניה שאיתה תבוא כי זה הכי נוח לה- קרוב לבית, וכו.
דעתי- לא המקום קובע אלא האידיאלים של הבת שגרמו לה להגיע לשם מלכתחילה, ובנוסף- האם בתקן עצמו היא עשתה יותר מהחובה- נשארה שעות נוספות, עזרה באהבה. זה מה שמלמד על הבת עצמה. ועל האישיות שלה.
בהצלחה
מה שמלמד אלו הסיבות שבגללן היא הלכה לשירות המסוים הזה
ולא איפה בסוף היא עושה.
צריך לשאול למה היא הלכה למקום X, לסיבות יש לדעתי הרבה חשיבות.
ולא נראה לי שיש כ"כ הבדלי אופי מוכרחים, זה לא כ"כ משמעותי.
בנות דוסות בדרך כלל ילכו ל:
הדרכה באולפנות, קומונה (בסניפים נפרדים), הפצת יהדות וגם אם דברים אחרים אז במקומות שמורים. (נגיד נוער בסיכון- אז מקום עם צוות מאוד חזק)
בנות שהולכות ל-
בית חולים, תיכונים חילונים, עיירות פיתוח, חינוך מיוחד בלי מסגרת, נוער בסיכון בלי צוות חזק, משרדים..
אז הם יהיו פחות תורניות
כמובן זה הכללה גסה. יש יוצאים מהכלל
רוחניות שמחוברת עלם המעשה איננה פחות רוחנית אלא להיפך.
שאיפות רוחניות אינן נחלת של הגברים בלבד.
מזדהה לגמרי. ממליץ לך לא להתפשר על עולם ערכים משותף.
עולם רוחני של בנות נבנה אחרת לגמרי... ולא תלוי בכלל בשנה שמוסד זה או אחר.
אם הבנתי את הראש, דווקא הבנות הרוחניות כמו שאתה מחפש, בהרבה מקרים רוצות חתונה מוקדם ומייד לומדות בלי שנת מדרשה בדרך.
באולפנא שמתאימה לסגנון שלך מתוך 100 בוגרות בשכבה, כמה יהיו מי שאתה מחפש בכיוון וברוחניות?
אם התשובה חד ספרתית, אולי ירדת לרזולוציה בלתי אפשרית במציאות.
לא רק כאן אלא בהרבה תגובות אחרות שלך. כותב את זה כתגובה לא רק לכאן אלא באופן כללי.
השאלה היא לא מה הוא רוצה אלא מה הוא צריך ומה הוא יכול לקבל. אם מה שהוא צריך, ובלעדי זה יחסר לו משהו מהותי - אז הוא לא יכול לוותר על זה.
כן יהיה נכון לבדוק אם הוא יכול לפתח יכולת הסתגלות, ובשביל זה באמת כדאי לבדוק עד כמה זה נצרך. אם הוא צריך מישהי נדירה, הוא צריך לעשות יותר מאמצים למצוא אותה (והוא צריך להיות מודע לזה שהוא יידרש למאמץ) ואולי הוא צריך לעבוד על היכולת להתפשר על משהו שלא בדיוק מה שהוא חיפש.
אבל סתם האמירה ש"אם אחת מעשר מהאוכלוסיה שאתה מחפש לא מתאימה לך, אתה לא מציאותי" לא עוזרת - היא בעצם אומרת לו "אין לך סיכוי, אתה שוגה באשליות", בלי שאת נותנת לו דרך לצאת מהאשליות האלה.
אני יודע שיש הרבה שאומרים ש"צריך לזעזע כדי שמישהו ירצה לפעול". אבל אני לא מסכים עם הגישה הזאת, כי בסופו של דבר הוא צריך לעבוד עם עצמו. אם את אומרת לו שהוא לא מודע לעצמו ומחפש משהו שלא קיים, את תהיי שם כדי להגיד לו "עכשיו אתה בסדר"? מי שלא מסוגל לעודד ולתת ציון "עובר", לא יכול לתת ציון "נכשל" (גם אם זה הציון כרגע). להגיד "אתה לא עושה נכון" אפשרי רק אם אותו אדם יוכל לומר "ועכשיו אתה עושה נכון". הדרך היחידה להעביר ביקורת בונה היא "אתה עושה א, וזאת בעיה בגלל ב. אם תעשה ג - ואתה מסוגל - פתרת את הבעיה. אתה חושב שזה אפשרי בשבילך?"
חשוב לי לומר את זה כי אנחנו כציבור הרווקים סובלים מהדבר הזה הרבה. יותר מדי אנשים חושבים שהם יודעים יותר טוב מאיתנו, ביחוד אלה שמתעסקים בייעוץ בתחום (אני רואה שגם את כזאת, ולכן עוד יותר חשוב לי לומר את זה), אבל הם מתמקדים בביקורת ולא בדרכים לשפר. ולנו אין אפילו בני זוג שיגידו לנו שאנחנו בסדר גמור וסתם אמרו עלינו, או שיתמכו בנו כשצריך. זאת בדידות מהותית, עמוקה, עם מערבולת שמושכת כלפי מטה (בדידות-בטחון עצמי נמון-ירידת ערך עצמית-בדידות מעמיקה יותר, והלאה) ודורשת מאמץ כדי שנאמין בעצמנו
אז בבקשה, תשקיעי בלעודד ולהדריך מה יכול לעזור, יותר מאשר בביקורת
בכל זאת חשוב לי להעיר, ואשמח שתקחי את מה שכתבתי בחשבון כאר את מרחיבה:
ברור שרצון הוא חשוב. אבל מה שאת שואלת אותו זה אם הרצון שלו ריאלי. לכן עניתי, שאמנם אם הרצון לא ריאלי אולי כדאי לפתח יכולת להתרצות במשהו שהוא כן ריאלי - אבל אם מדובר בצורך מהותי ולא ברצון, האמירה שזה לא ריאלי מחלישה ולא מחזקת
ולגבי פשרה - כל אדם מתפשר כשהוא מתחתן. עצם הכבילה לקשר מסוים היא פשרה שלא להמשיך לחפש קשר יותר טוב. והיא נעשית מתוך אהבה. ואין שום בעיה אם להתפשר מתוך שלמות פנימית. פשרה שלא באה מתוך שלמות פנימית (מה שאני קורא "ויתור", או אפילו "ויתור מתוך יאוש") היא כמובן בעייתית (מכיר אדם מוערך מאד שהצהיר "מעולם לא ויתרתי לאשתי". הוא שמע את דבריה וקיבל אותם, אבל לא ויתר על העמדה שלו). אבל בדיוק כדי שהפשרה תבוא מתוך שלמות פנימית צריך לעשות תהליך מסוים, שמברר מה דרוש לשלמות הפנימית שלו ומה טפל.
ולדעתי האמירה "ירדת לרזולוציה בלתי אפשרית במציאות" היא אמירה של "נכשלת, אתה במקום שלא יועיל לך". כמו שמאמנים אוהבים לומר, "זה לא מקדם אותך". אוקיי, לא מקדם אותי, אבל זה מי שאני. את רוצה לעבוד עם מי שאני או עם מישהו אחר?
ומאותה סיבה, התשובות לא תמיד נמצאות אצלו. יכול להיות שהוא צריך שיפקחו את עיניו, ויכול להיות שהוא באמת במצוקה מהותית, ושגם את במצבו לא היית מצליחה לצאת מזה.
נגיד אני רוצה רק גבר 1.80 מ', שחקן טניס מצטיין, עם עיניים כחולות ואשכנזי מרקע פולני. וכמובן עם קול גבוה שיודע לשיר (בכוונה לקחתי תכונות שטחיות וחיצוניות, כדי להדגים את העיקרון). כמה כאלה יש בישראל,שהם יהודים? אולי 1 . עכשיו אם אגיד שזה צורך נפשי שלי ואין מה לעשות, ולא אצליח לעשות עבודה לרצות גבר שקיים במציאות, יש אפשרות שפשוט אגביר מאד מאד את המאמצים. איעזר ביותר אנשים ופלטפורמות שונות עד שאמצא אותו. אם אתגבר מספיק את החיפוש, הוא יימצא אולי. כמובן המאמצים יהיו ארוכים, יקרים ומתישים. ועם יאוש כלשהוא באמצע הדרך. אפשרות שנייה היא שאחשוב , (בעזרת איש מקצוע אם צריך), איך אני יכולה להיות מאושרת בלי כל הקריטריונים האלו. אולי אלוף כדורסל זה גם בסדר, ומוצא רוסי וכו'. אבל על 1.80מ' לא אוותר בשום אופן, זה קיומי לי. זה נקרא להרחיב את מנהרת ההצעות שיעברו. זה לא להתפשר! זה לעשות תהליך שבו אבין את הצרכים הנפשיים שלי שעליהם עונה שחקן טניס ופולני. ואמצא עוד דרכים למלא את צרכיי בחיי הנישואין, בלי שהוא יהיה פולני או שחקן טניס. זו הרחבת הכלים שלי. זה לבוא לדייט מהדעת הנכונה.
באפשרות הראשונה המנהרה שההצעות עוברות בה, היא בעובי מחט בקושי. כשמרחיבים את האפשרויות, כבר אפשר להעביר בה צינור. וצינור מהסוג שאני מחפשת, אפשר למצוא בחיפוש סביר.
ומכאן, מי שבקריטריונים שלו/ה נוצרת מנהרה צרה ביותר, צריך/כה לחשוב איך הוא/היא מכפיל/ה ומשלש/ת את האנרגיות בחיפוש ההצעה המדוייקת לו/ה. יש לו/ה אחריות לנקוט פעולה הרבה יותר מסיבית כדי למצוא את בת/בן הזוג שלו/ה.
לגבי המילה ,שאני מתנגדת לה מאד, פשרה
כשאדם מתחתן הוא בוחר. הוא בוחר מה החסרון שאיתו הוא יוכל לחיות באושר. כי כל אדם יביא איתו חסרונות לחיי הנישואין. זה ממש לא פשרה.
איזו אנרגיה עושה לך המילה "תתפשר! אתה רוצה להישאר רווק עד 120?" לעומת "תבחר מתוך בירור והקשבה לנפש שלך"
איינשטיין אמר שלעשות את אותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות, זו איוולות.
ומתוך ההבנה הזו, כשמשהו לא עובד, כשאתה לא מתקדם בכלל, תיפתח לאפשרות שיש דרכים שעד היום לא היכרת. חשוב למצוא פעולות חדשות שיניבו תוצאות חדשות.
וכן, אתה המומחה לעצמך. התשובות נמצאות בנפש שלך. אפשר לעזור לך לחשוף אותן בתהליך אימון או באופן אחר.
וגם ההחלטה להתייעץ כי אני לא יודעת מה התשובה שנמצאת שם, היא תשובה בפני עצמה. העבודה היא מתוך הרצון תמיד, זה קצת ההבדל בין מאמנת ליועצת. אך זה לא נושא השרשור. אני אעבוד עם מתאמנת רק אם רוצה לבוא לעבוד. אני לא אאמן מי שלא בחרה לבוא אליי. ואמשיך תהליך רק עם מי שמעוניינת להתאמץ ולצאת הרבה מאיזור הנוחות שלה כדי להגיע לחתונה מאושרת.
הרחבה של מנהרת ההצעות מגודל של מחט לגודל של צינור, היא בהחלט תהליך שדורש הרבה עוז וגבורה ויציאה מאיזור הנוחות. והא הדבר הראשון שעושים באימון . להישאר ברמת דרישות שאולי היא לא ריאלית (שים לב שהפותח לא ענה פה איפה הוא עומד. יתכן שהוא במקום ממש טוב), זה נסיון להעביר צינור רחב בחור של המחט... מתוך המקום הזה עניתי לפותח. הוא יכול עכשיו להבין מה התשובה לשאלה ששאל בפתיחה. יתכן שהמנהרה שלו מדוייקת וטובה. אם לא, הוא יכול לבחור , האם להתאמץ על הצעות שיעברו בפתח הצר, או לעשות עבודה שתיפתח לו את הפתח והוא ייפגש בשמחה עם בנות שעד היום הוא לא חשב שיכולות להתאים לו. שתי האפשרויות דורשות השקעה ומאמץ, מסוג שונה.
כן, זה יוצר חתונות. וזה מה ששנינו הכי בעולם רוצים.
כתבתי תשובה מפורטת, ומחקתי כי זה בדיוק מה שאת כותבת כטענה כלפי.
השלב הראשון הוא להבין מה הרצון. בדרך כלל הרצון יהיה ריאלי או מבוסס לפחות באופן חלקי על חוויות עבר. אם זיהינו מה הרצון - שעל זה את מדברת - אנחנו יכולים לבדוק כמה הוא ריאלי.
אבל אני בכלל לא ממדבר על זה. מה שאני אומר, זה שיש בחור - או בחורה - שצריכים מישהי עם תכונה מסוימת. באמת צריכים. בלי זה חיי הנישואין שלהם יהיו חסרים היבט משמעותי. לפעמים מדובר בתכונה נפוצה, כיף להם. לפעמים לא. ואם לא, אז באמת יש להם בעיה.
הם יכולים לבחור לוותר על המאפיין הזה - בחירה שעשיתי יותר מפעם אחת. הם יכולים להתעקש על המאפיין הזה - ובלתי הוגן מצידנו לשלול מהם את הרשות לעשות כך.
הוויתור הזה הוא פשרה. הוא אמירה של עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ. אבל הוא כרוך בהפנמה שאכן בציפור אחת זכיתי.
רוב אלה שאומרים "תתפשר" בעצם אומרים לוותר על שתיים על העץ בלי להציע ציפור אחת ביד. הם אולי מציעים חצי כנף מרוטה. וברור שהתשובה היא לא. ורק לי ייש את הזכות להחליט מה בעיני הוא ציפור ביד ומה לא.
את נותנת קריטריון מאד קשוח - אם זה פחות מאחת מעשר מהאוכלוסיה המתאימה, אתה בבעיה. את מגדירה בשבילו על מה הוא צריך, כן, להתפשר. את עושה בדיוק את מה שאת מציגה כדבר בעייתי. זה שתזעקי מרה שפשרה זה פושר, אבל את דורשת ממנו לוותר על החלומות שלו, זה בדיוק הבעיה. אנחנו לא חיים סמנטיקה ולא חישובים סטטיסטיים. אנחנו חיים אינסטינקטים ואינטואיציות.
פעם הייתי רעב, אכלתי לחמניה. עדיין הייתי רעב, אכלתי עוד לחמניה. חבר ראה אותי, ושאל: "אתה חוזר על אותה פעולה ומצפה לתוצאות שונות"? כן, יש דברים שצריכים מזל או זמן או שניהם. אף אחד לא חושב שאם הוא פגש מישהי אחת בבית קפה וזה לא הלך, אסור לו יותר להפגש בבתי קפה. שימשיך לנסות, אלא אם הוא מזהה שיש דגם (pattern) מסוים שחוזר על עצמו, שקשור לבתי קפה.
ולפעמים המחשבה שהתשובה נמצאת אצלי היא חיפוש "מתחת לפנס". לפעמים צריך ענווה ולהבין שהתשובה לא נמצאת אצלי, ושצריך להתייעץ עם אנשים שיזהו אצלי דברים שאני לא מודע אליהם ואולי גם לא יכול להיות מודע אליהם. את יכולה לטעון שזה עדיין חיפוש של התשובה אצלי, אבל זאת כבר סמנטיקה.
לפני חודשיים החלטתי לטפל בתופעה מסוימת שחזרה על עצמה בתגובות של בנות אלי. הלכתי לשני אנשים שסמכי על העצות שלהם. קיבלתי שתי תשובות סותרות. הייתי צריך לעשות עבודה מאד קשה כדי למצוא שילוב של שתי התשובות, וזה הוביל אותי למפתח. דיברתי עם חבר עם המסקנה של אותו מפתח, והוא הזמין אותי לארוחת ערב, ורק אחרי שיחה של שעתיים וחצי שלי איתו ועם אשתו, הצלחנו להגיע מהמפתח הזה לפתרון האמיתי. ברור שהתשובה היתה אצלי, אבל לי לא היתה שום דרך לזהות, וכך גם לא לאף אחד מהמקורות שעבדתי איתו בפני עצמו. רק שילוב של שבועיים עבודה עם אנשים שונים (גברים ונשים) והתפיסות שלהם, וההזמדנות שהיתה לי לשמוע פעמיים את אותה תגובה מבנות שונות, הביאה אותי לתוצאות (שאני מקווה שיועילו לי. בטוח שהחכימו אותי)
התהליך שעשית מקסים ומקדם. זיהית דפוס. הבנת שאין לך כלים ללמוד ממנו. נעזרת. עשית חושבים מתוך העצות שקיבלת. דייקת שאתה עדיין לא קיבלת תשובה. הלכת לגורם שלישי. השקעתם זמן ומחשבה ומצאת תשובה. בעזרת אנשים. מדהים! מקסים! ומעורר השראה. יש דברים שלבד אנחנו לא מוצאים תשובה. שאנחנו עוורים לעצמינו. "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".
לגבי השאר, עייפתי מהדיון. אני חושבת שגם אתה וגם אני חידדנו ופירטנו. ובניסוחים שונים, על הרוב הסכמנו אפילו.
לא מתאימה לך אישית הגישה שלי? תמשיך במה שטוב לך. במה שעובד - תמיד נכון להמשיך.
כשמשהו נתקע, זה הזמן לחשוב מחדש איך להתקדם.
אם יש לך שאלה ספיציפית, אשמח לענות.
הוויכוחים העיקריים הם בעיקר בסמנטיקה, שאולי היא חשובה, אבל הצגנו את שני הצדדים שלה, והקוראים יבחרו איזה ניסוח מתאים להם יותר.
ובכל זאת - אעריך זאת (כמובן לא תהיה לי דרך לדעת) אם אחרי שאת כותבת תגובה, תעברי עליה ותבדקי עד כמה היא ביקורתית, עד כמה הא מכאיבה, עד כמה היא יכולה לייאש. ואז תבדקי אם יש דרך לכתוב את אותו מסר בצורה שלא תכאיב ושלא תייאש.
זה היה הטריגר שגרם לי להגיב לדברייך. אנשים פה כותבים לא רק בשביל ייעוץ אלא הרבה בשביל תמיכה - או לכל הפחות, הם זקוקים לתמיכה - וחשוב שתהיה להם התחושה שיש להם גב גם אצל אנשי מקצוע בתחום הייעוץ. עצות עם אמפתיה תמיד מועילות יותר.
ותודה על המחמאות .
וממה שכתבת, אני מקבלת שאני כותבת לפעמים חד . קיבלתי גם באישי הערה בעניין.
לוקחת לתשומת ליבי. ובסוף כמו שכתבת, שנינו על הרוב מסכימים.
חלילה לא באתי לייאש. אני בעניין שיהיו עוד חתונות. וכמה שיותר.
הזדמנות לבקש סליחה כשמישהו קיבל את דבריי כמתקפה.
אדם שסובל מבדידות ומגיע לאיש מקצוע שיעזור לו לצאת משם, צריך לפני הכל את הידיעה שעכשיו הוא לא בודד.
ואם אותו איש מקצוע גוער בו יותר מאשר מכיל אותו, הוא בודד יותר ממה שהיה.
אם הוא מקבל המון אהבה ותמיכה, הוא יכול לסבול גם גערה, כי זה מגיע ביחד עם התמיכה. אבל גערה בלי תמיכה יכולה לגרום לאדם לקרוס, אם אין לו תמיכה חיצונית
יש הרבה שדכנים, יועצים, מאמנים ומלווים למיניהם שהאמפתיה שלהם מוגבלת מאד. יותר מדי כאלה.
זכורים לי לטובה כאלה ששמו על השולחן את ההנחה ש"אתה בסדר ועכשיו בוא נראה איך נקדם אותך כדי שמישהי תזכה בך כמה שיותר מהר", וזכורים לי אחרים שהעבירו עלי כמויות של ביקורת ואמרו לי שאני צריך להבין שזה מאהבה. כנראה יש לי יכולת הבנה מוגבלת.
נזכר בחיוך בשדכנית שהציעה אותי לבחורה וכשהיא סירבה היא אמרה לה "אם אותו את לא רוצה, יותר טוב ממנו אני לא יכולה למצוא לך". וזה עזר.
אז יפה שיש לך מודעות לחשיבות של התמיכה. מאד מעריך את זה.
עם מישהו בוגר שמכיר אותך (יכול להיות שכדאי נשוי כי תהיה לא הסתכלות אחרת) ואז תבחן כל הצעה בהתאם לכך.
יכול להיות שתרשום פה משהו שיגידו לך שזה בררני אבל אצלך זה נתפס שונה או יושב על משהו אישי שלך
פורום נותן חוות דעת מעניינת אבל לענד זה לא מספיק.
לפני שאתה ממהר להחליט, עצור!
מומלץ בחום לראות את הסדרה של הרב ברלינר לחיי נישואים טובה ועוד עצות מעשיות למציאת בן זוג, חיים של זוגיות ומודעות עצמית ופיתוח אישיות בערוץ מכון נתיבות
🤗🤗איכהכדור אשתות יערמזמור לאל ידיזה מה שהיא. אם זה מתאים לך, תמצא עניינים שטחיים שבהם אתה כן אטרקטיבי, ולך על זה. תחפה על החסרונות שלך.
אם לא, אז תן לה להתבגר (אולי יקרה ואולי לא), ותחפש מישהי אחרת
זה קצת חריף וכנראה לא מדויק, כי לכל אדם יש היבטים שטחיים, במיוחד בתחום כמו נישואין. אבל יש לך שיטת עבודה טובה יותר?
כשאתה מציין את נושא השירות שלך תדגיש את המשמעות והאידיאלים (איך שלא תקרא לזה, מה שזה אומר עבורך) שבדבר.
מי שלא שיטחית זה יוכל לדרבן אותה. להדגיש את הצד הפנימי שיש פה.
נוטה לחשוב שאדם לא צריך להתנצל או להסביר ביחס לנתונים שהקב"ה נתן לו.
כי זה לא נותן לנו את האפשרות להביא את עצמנו לידי ביטוי.
העירו פה דברים יפים ונכונים, ואין לי הרבה להוסיף כעת רק אגיד:
1. ליבי איתך, ומשתתף בצערך בנושא, שולח כחות ומתפלל שיסתדר.
2. כשיוצאים מחפשים את הדמות המתאימה והאידיאלית באופן סובייקטיבי ולא אובייקטיבי, אז אלה שהעניין השטחי חשוב להם לא מתאימים בכל מקרה וזה לא מוריד מהאיכות שלך, כי אתה צריך דמות מתאימה לך ולא שכולן יקבלו אותך.
בהצלחה
1. את רושמת שאם לא תפגשו יהיה לך תמיד ספק למה לא ניסית אותו. מנסיון,זה מצב שעלול ממש ממש לתקוע,ולכן כל עוד יש אפשרות לנסות- תעשי הכל בשביל זה. הספק ותחושת ההחמצה ממש עלולים לחבל לך בקשרים אחרים.
2. את חוששת מזה שאתם באים בצורה לא שווה לקשר- כלומר, מבחינתך זה "סגור" ורק לו יש אופציה לחתוך כביכול. מצד שני רשמת במשפט הפותח שאת בכלל לא יודעת מה החסרונות שלו. אז רוצה לגלות לך שבטוח יש לו כאלה. מבחוץ זה יכול להיראות מושלם,אבל באינטרקציה ביניכם הכל יכול לקרות. שונה לחלוטין לראות בנאדם מהצד,ולהגיד לו שלום נחמד,למול לשבת איתו בפגישה או לצאת איתו לדייט. ושוב מנסיון,דברים שונים עולים בסיטואציה כזאת.כך שאם את מחליטה ללכת על זה,תבואי בראש פתוח, תנסי להכיר באמת את מי שמולך,ולא לנסות "להתאים" אתו לפנטזיה שככל הנראה בנית לגביו.
ודבר אחרון- לגבי החברה- לא יודעת מה טיב הקשר שלכן, אך כמו שכתבו לפני, יש אופציה לעשות את זה בלי ידיעתה,ויש אופציה לדבר איתה על כך באופן פתוח,מתוך הבנה, שמה שלא יהיה, ההחלטה שלך או שלו בקשר לקשר הזה,לא אמורה להשפיע על הקשר הקיים שלכן...
יאוו יצא לי ארוך. מקווה שמובן.
המון הצלחה בכל החלטה.
תודה בורא עולם על השנה שהסתיימה :
*על הבריאות בגוף ולמרות הקשיים גם בנפש
*על עבודה נוחה עם משכורת חודשית, יש למה לקום בבוקר
* על בית וקורת גג
* על שאני יכולה לקנות מה שאני צריכה
*על זה שיש לי הורים ואחים
* על זה שיש לי חברות
* על זה שהשנה קיבלתי תובנות רבות על החיים
* על השליחים הטובים ששלחת לעזור לי
* על כך שהתחזקתי נפשית
* על כל הניסים הגלויים והלא גלויים שעשית
עכשיו תורכם
נושאי שיחה של היום יום, לימודים, עבודה, תחביבים, בעיקרון לזהות צדדים שהשני מתעניין בהם ולחפש את המשותף בהם. מומלץ לנסות לזהות על פי הרקע של המדוייט/ת וגם תוך כדי הפגישה עצמה.
פחות מומלץ להתחיל בשיחות עמוקות על משמעות החיים, קשרים עמוקים שיש לכל אחד או אידיאלוגיות והיסיטוריה אישית. במידה והשיחות יזרמו ויהיה כימיה זה יבוא מאליו. אם השיחה הולכת לטיפה עומק לא צריך לעצור אבל אין מה לפתח לצד הזה. כך לענ"ד.
ישנם סדרת הרצאות של הרב משה ברלינר שתוכל לראות ולבנות את הקשר בצורה טובה
תוכל להיכנס לערוץ מכון נתיבות או לאתר של מכון נתיבות
טור של הרב יוני לביא, על זה, עם רשימה מצוינת של המון נושאים\שאלות
רעיונות לדברים שאפשר לדבר עליהם בפגישות (הרב יוני לביא)-
זה טבעי שבין כל הדיבורים יש פה ושם שתיקה ולא צריך להיבהל מזה.
ובכל זאת הנה כמה רעיונות לדברים שיכולים להוביל לשיחה משמעותית שתעזור לכם להכיר טוב יותר זה את זו ולקרב ביניכם:
סַפֶּר לי על השנה המשמעותית ביותר בחייך * באיזו החלטה שקיבלת בחיים אתה גאה? * איזה הישג נתן לך הכי הרבה סיפוק? * מה עיצב אותך להיות מי שאתה היום? * מה המקום של עבודת ה' בחיים שלך? * איזה סוג של לימוד תורה מדבר אליך ומעצים אותך? * ספר על תפילה בלתי נשכחת שהיתה לך * מהם הרגעים בהם אתה הכי מרגיש קרוב לאלוקים? * ספר על זוגיות יפה שאתה מכיר * מה היה שם שמצא חן בעיניך? * אילו דברים מבית ההורים שלך היית מאמץ לבית העתידי שלך ומה היית מעדיף שיהיה אחרת? * איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים? * אם היו מתקיימות בחירות היום - למי היית מצביע? * על מה אתה חושב שאתה צריך לעבוד? (מבחינה רוחנית, רגשית, מידותית וכדו') * מה מלהיב/מכעיס/מעציב/מדכא אותך? * ספר על זיכרון ילדות מתוק אחד * למה קוראים לך ______? * ספר על תחביב לא שגרתי שיש לך * דמות מעוררת השראה/הערכה בעיניך * ספר סיפור קטן עליה * חוויה מעניינת/מצחיקה/מכוננת שאתה זוכר מימי בית הספר היסודי * תן טיפ ליחסי אנוש טובים (בלימודים, בעבודה) * ספר על דבר מרגיז/מעליב/מפתיע שחווית בחודש האחרון. איך הגבת? * נס שקרה לך בשנה האחרונה או למישהו שאת/ה מכיר/ה * מהן שלוש התכונות המרכזיות שחשוב לך שיהיו בחבר טוב? * ספר על פדיחה שקרתה לך * מה יכול לגרום לך להתעצבן? * מה הם שלושת הדברים המספקים ביותר שעשית בחייך? * לְמה אתה זקוק מעבר לצרכים הבסיסיים כדי להיות מאושר? * על איזה דבר שלא תעשה היום אתה עלול להתחרט בגיל 90? * מה אתה תורם לאנשים שנמצאים בסביבה שלך? * מה היכולות והתכונות שלך שבזכותן אתה מצליח במה שאתה עושה? * על מה אפשר לסמוך עליך בכל מצב * ספר על חוויה קשה שקרתה לך וכיצד דווקא היא תרמה לחייך * מה יכול לגרום לך להזיל דמעות? מוכן לספר על הפעם האחרונה שזה קרה? * מה היית רוצה לאחל לעצמך? * ואם כבר מדברים, למה אתה רוצה להתחתן?...
כמובן שהנ"ל אינו שאלון אינטרנטי שצריך לתקתק במהירות. להפך. הצטיידו בסבלנות ונסו לדלות את התשובות מהמקומות העמוקים יותר בנפש שלכם. זה מצריך אומץ ופתיחות אבל תהיו בטוחים שהזוגיות שלכם תרוויח בגדול.
כמובן, השיח צריך להיות דו-צדדי, וכל אחד מכם ישתף בתורו בתשובה שלו לשאלה.
) שאני אבריח אותו עם השאלות הכבדות האלה יושבות לי בראש שתי אפשרויות הפוכות..
אחת- לנסות לשלב את השאלות האלה בשיחה במהלך הפגישה, ולא להפוך את זה ל'תחקיר'.
אם מדברים על משהו שיש לך שאלה לגביו- ממש מותר לשאול. זה עוזר להיכרות, לקידום של הקשר.
השניה- יכול להיות שזה מתאים במצב שבו הקשר קצת יותר מתקדם, או לשלב שבו כבר יש שיח, אבל רוצים לגוון..
לכתוב את השאלות על כרטיסיות ולהפוך את זה למעין משחק, שבו שני הצדדים מקדישים זמן למחשבה ועונים על השאלות.
(נראה לי במקרה הזה כדאי להיות מתואמים מראש, ולא להגיע לפגישה ולהודיע שהולכים לעשות את זה.. כדי ששני הצדדים ירגישו בנח)
חיות צבעוניתאחרונהחרדים אוהבים כי הם התחתנו- הם מטפחים את האהבה. לא עוזבים כשזה לא בכל הטעמים.
ברור שיש פגישות להתאמה וקשר אבל ממש בסיסי, כי את העיקר בונים אח"כ, כדת משה וישראל.
מה גם שלא נכון לומר על רגש "כן או לא"
יש רמות באהבה מ 1 עד 7000
אם אצל החילונים מחכים להרגיש את הטופ, אצל החרדים מחפשים להרגיש עד רמה מסוימת.
בייחוד שאין הרבה (או בכלל) התנסות וקשר רגשי עם המין השני כך שגם כמה פגישות יכולות להגיע לטופ שהיה עד עכשיו.
החרדים היום זה לא החרדים של פעם, יש שינוי בכל תחום.
נכון, יש כאלה שעושים כמה פגישות ויש גם כאלה שכבר קבעו להם להתחתן והם רק נפגשים (קומץ בחסידויות) אבל גם יש כאלה שמתנהלים בצורה אחרת לגמרי.
אז בקיצור כמו שאמרתי - מיושן וכוללני.
באמת ספר חמוד ומעורר מחשבה
אבל הפריע לי שאין בו שום מימד דתי
אם יעזור אני פהאימוןבינה.