פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 505)

כמה שאנחנו רוצים ומנסים ולא רואים את זה קורה. וזה קשה, כי האכזבות נערמות אחת אחרי השניה, ואין אור בקצה המנהרה.

אבל הי, בטוח יש מישהו!! בטוח זה רצון ה'! שתקימי בית נפלא מלא בשמחה ואושר, מלא בילדים מתוקים, מלא בנחת וסיפוק!

ישועת ה' כהרף עין! וכשזה לא מגיע זה מקשה, והגיל מתקתק, אבל אולי, אולי, זה ממש מעבר לפינה. אולי רק עוד ניסיון אחד לזקוף קומה, להתמלא בשמחה ובחינניות, ואז הכל יהיה עבר מתוק, כזה שבונה, שמכין אל עתיד מלא טוב!

והתפילות, והתקוות, והדמעות, שממלאים מאגרים שנראים כאין סופיים, אולי זה כבר הסוף. אולי זו התחנה האחרונה אל הטוב העצום הזה!

אולי נוכל לאסוף כוחות, לזקוף קומה, ולצעוד אל המקטע האחרון של המסלול המתיש והטוב הזה. לצעוד בחן, בחיוך, בחינניות. לתת את כל הכוחות בשביל שהסוף הזה יוכל להיות הכי טוב שיכול!

הלוואי שה' יתן לך המון המון כוחות ושמחה, שימלא את ליבך בכל טוב ויזמן לך חתן במהרה ממש!!

כואב ממש לקרוא.

תנצלי את הדמעות הללו לתפילה, במיוחד בימים אלו.

מאחלת לך למצוא את האחד שלך במהרה ובקלות!

יכולתי להתייחס אלייך באמפתיה ולכאוב את הכאב שלך. אבל אני לא רוצה לעשות את זה. לא בגלל שאין לי אמפתיה למצב שלך - אני עצמי הייתי במצב הזה הרבה פעמים. מוכר עד כאב. אבל אני באמת רוצה שיהיה לך טוב, ובאמת לא מאמין שהמקום הזה והכלה של המצב הנפשי שלך זה הדבר הכי טוב שאני יכול לתת.

 

אז אני מכיר את החוויה, לגמרי.

חוץ מחלק אחד: מעולם לא חשבתי לעצמי ש"אולי יש אנשים שלא נוצר בשבילם מישהו".

אני לא מקבל את הבסיס של ההנחה הזאת.

 

אפרט.

יש שתי דרכים לראות את העולם:

 

הגישה הראשונה מניחה שהשגחת ה' בעולם היא מצומצמת. הקב"ה זרק אותנו לעולם כדי לעשות דברים, אבל אם בן אדם יתחתן או לא, יגנוב או ישדוד, וגם אם יגנבו ממנו או ישדדו ממנו - זה לגממרי תלוי בבחירה אנושית. אם הוא ישים אזעקה בבית, הוא הקטין את הסיכוי לפריצה הביתה. זה הכל. לפי הגישה הזאת, לא נוצר בשבילך "מישהו". נוצר בשבילך עולם. והתפקיד שלך להתקדם, אם צריך לקחת יוזמה. ובטח אם "את יפה ואיכותית וזכיה" - אז כשתמצאי, וזה לא תמיד יהיה קל - אני מקווה שתמצאי מישהו שהוא ראוי לך. ותהיי מאושרת באמת.

 

הגישה השניה טוענת שהכל בהשגחה תמיד. בטח "מה' אשה לאיש". וארבעים יום קודם, הוכרז מי נועד בשבילך. וזה כולל גם אותך. ולא משנה כמה תתאמצי לא למצוא אותו, הוא יגיע אלייך בסוף. בעיני זאת דוקא גישה טיפה פחות אופטימית - כי אם הוא אדם שלא תרצי אותו, הסתבכת. כי אין לך איך להיפטר ממנו.

 

יש גישות מסוימות שמשלבות בין שתי התפיסות - הקב"ה גזר שתתחתני עם אדם מסוים אבל יש לך שליטה מסוימת על זה.

 

לא הארכתי כדי להלאות אותך ביסודות האמונה. ממש לא. הארכתי כי אני מרגיש שהכאב שנובע מהתחושה ש"ה' לא דואג לי ולא ברא בשבילי מישהו".

 

לדעתי את צריכה להשתמש בשתי הגישות:

 

קודם כל להשתמש בגישה השניה, אולי עם שיפור מסוים. הקב"ה ברא בשבילך מישהו, והוא מושלם בשבילך. הוא מחכה רק לך. ואת תהיי באמת מאושרת. זה רק לוקח זמן, ואת לא יכולה לדת מה הדברים שאת צריכה לעבור עד אז.

 

וגם להשתמש בגישה הראשונה. אחרי שנתת מקום לכאב ולדמעות. ולבדידות המייסרת, ולפחד שאולי לא תמצאי, ולתחושה ששום דבר לא עוזר. ואז למצוא משהו שיכול להוציא אותך משם. דבר אחד טוב בחיים שלך. שיתן לך מוטיבציה של יום אחד. יום אחד שאת באמת מוכנה להשקיע. ובאותו יום תשקיעי. יש המון כלים כדי למצוא - אני בתקופות של "להשקיע" אני עושה דברים מטורפים. מתקשר לחברים. פעם התקשרתי למישהי שארגנה אירוע לפנויים... ושאלתי אותה אם היא יכולה לשדך לי (מה קרה? היא הציעה מישהי, ולא התלהבתי. אבל לפחות ניסיתי). תבני מחדש קשרים עם חברות שיחזקו אותך בימים היותר קשים. תתכונני למסע שלא בהכרח יהיה קל, אבל את יודעת מה היעד ואת תעשי הכל כדי להגיע לשם.

 

כל הטוב הזה יכול להופיע בחיים שלך מהיום למחר. מנסיון, זכורים לי ימים של ייאוש עמוק שפתאום קיבלתי הצעה באמת טובה והם התהפכו להכי טוב שיש (מתקוה לייאוש זה בדרך כלל לאט יותר...)

 

שנה טובה!

 

------------

בהקשר של שנה, וראש השנה, ושינה - נזכרתי במושג שנקרא "שינה" בעבודת ה'. לפי מה שהסבירו לי, זה אומר כשמגיעים לשלב של ייאוש, שאפילו לא מאמינים שיש יכולת של התפילות שלנו לעזור. אדם שנמצא במקום כזה, פונה לה' ואומר לו "אני עשיתי את מה שאני יכול. אין לי כוחות נפש להמשיך אפילו להתפלל. אני מפקיד את מצבי בידך". 

המנהג למעט בשינה בראש השנה (יש שיטות שונות, לא נכנס לזה כאן), מתייחס לזה. בראש השנה שהוא יום דין, אני לא יכול לומר "אני לא יכול". בראש השנה אדם צריך להיות ראוי, ולכן הוא צריך לעבוד על "מה אני כן מסוגל לעשות". גם אם הוא יודע שהיום במקרה הוא מיואש, הוא צריך להסתכל על מה הוא כן יכול לעשות בעולם, ובמובן מסוים לומר "מגיעה לי שנה טובה, ונוכחות יותר טובה וממשית בעולם, ושתברא בשבילי את העולם מחדש" - ולהאמין שזה אכן נכון. להבין למה מגיע לו. איזה תפקיד יש לו בבריאה של הקב"ה, שבזכותו הקב"ה יתן לו שנה טובה.

אני בטוח שיש בך המון טוב. את כותבת את זה, וזה אומר שגם ברגעים של ייאוש את יודעת כמה את טובה. אז פשוט תתכונני לראש השנה, ותבקשי שבראש השנה תזכי לחיות מלאה בעולם הזה.

בהצלחה!

גם וגם 🙂
לא יכול להזיק ויכול להועיל..

היה חשוב לי להדגיש תקווה ולא כאב, כי זה מה שהרגיש לי שנכון להדגיש. אי אפשר להדגיש הכל, כי אז אתה לא מדגיש כלום

 

חוץ מזה, אתה הדגשת את האמפתיה, אז לקחתי את מה שנשאר....

השתדלתי להתייחס לשני הדברים: אמפתיה ותקווה. (ובין השורות אפילו עצה..)

אני חושב שגם בתגובה שלי היה חסרון מהותי - והדיון הזה הוא הזדמנות לציין - כי היא מציינת שהיא מנסה הרבה ואני הצגתי את התקוה כ"תעשי ותצליחי".

 

גם האמירה של "אני לא רוצה להגיב באמפתיה" כמובן היתה בכוונה של "יש לי המון אמפתיה למצב שלך אבל זאת לא התשובה שלי". וזאת התחושה שהיתה לי. אתה לא יכול להיות אותנטי ולעשות המון חשבונות (אולי אתה כן, אני לא).

 

בכל מקרה, אני באמת מקווה שבסך הכל התשובות שכתבנו הן תשובות טובות ומועילות למי שיקרא/תקרא אותן

אין לי מה להגיד לך כל התגובות האלה של יהיה בסדר כן יהיה אולי בסדר
אבל עכשיו לא בסדר ומותר לך להרגיש ככה אני מאחלת לך רק טוב והמון כיף ושלווה ואור ואושר בעז"ה

1. קודם כל תתעודדי. את בת 25 בסה"כ. צעירה יחסית. גם גדולות הרבה יותר ממך התחתנו וחיות באושר.
2. בזכות הכאב והלבד הקשר עם ה' מתחזק וזה רווח לכל החיים. אם עם הקושי כדאי לראות גם את הנקודות החיוביות שבעניין. אחת מהחשובות שבהן היא ה"ביטול". זה הופך את האדם פשוט לאדם אחר. הרבה יותר נקי ואלטרואיסטי.
3. ממה שכתבת אני חושב שיש בעיה בזה שאת רודפת אחרי הצעות.
המטרה היא לא ההצעה אלא ה-הצעה.
לכן כדאי לחשוב מה ה' רוצה ממני. לרדוף אחרי הצעות, להתאכזב, ולהגיע להרגשות שאת מרגישה זה לא רק לא טוב, אלא גם לא נכון.
אם ה' רוצה שתגיעי למקום מסויים לפני שהמיועד יגיע אלייך, חבל לנסות לדחוק את הקץ. מנסיון, זה לא יעזור.
לכן כדאי אולי להשקיע יותר מאמץ בחשיבה במה אני יכולה עוד להתקדם ולהשתפר. בתחום הזה של שידוכין ובעוד תחומים.
בזמן הרווקות יש יותר זמן ופנאי נפשי להתעסק בעניינים האלה.
מן הסתם את כן מתעסקת בעניינים האלה אז אולי צריך פשוט להעביר להילוך גבוה יותר.
זה לא סותר כמובן להמשיך ולחפש הצעות וכו', אבל לא מתוך כפייתיות ולא מתוך חשיבה שככל שאיפגש יותר הסיכוי יגדל.

נקודה נוספת בהקשר הזה- התפילה.
אני הייתי מתפלל על זה חזק מאוד מאוד כמוך, נשבר כמוך, וה' היה רומז לי תמיד- זה אמנם בונה קשר חזק יותר בינינו אבל אתה מגזים. ובסוף קלטתי. ועם כל הקושי של הלבד התחלתי לעבוד חזק יותר על דברים בעצמי במקום לחשוב שמה שיושיע אותי זה תפילה יותר חזקה.
עבדתי על זיכוך מידות, תפיסות עולם, קשר עם ה'.
הלבד אמנם היה ועודנו קשה, לפעמים מאוד, אבל ככה אני מרגיש שאני באמת מתקדם ליעד, וגם עושה את רצון ה'. וה' באמת גם הולך איתי יד ביד ומראה לי- עכשיו תתקדם בזה, עכשיו תניח לזה. המון השגחה פרטית.

לכן אולי את צריכה להרפות. תתפללי על זה, אבל במידה. תבקשי מה' שיכוון אותך למה שהוא רוצה ממך.
תפילה היא ממש לא חזות הכל. גם אם אדם יתפלל עד שכמעט נפשו תפרח מגופו מרוב השתפכות, הרבה פעמים זה לא יעזור כי הדבר שהוא צריך זה התקדמות בתחומים שה' רוצה שהוא יתקדם בהם. ולאו דווקא בהקשר של סור מרע אלא גם ואולי אפילו בעיקר בהקשר של ועשה טוב.

צריך לחשוב טוב בשכל קר מה ה' רוצה ולהתמסר לכך.
קשה אבל אם לוקחים את זה בראש טוב קל יותר.
ומותר ואולי גם צריך להתפרק לפעמים מכאב וצער.

שיהיה לך הרבה הצלחה!

ממש הארת בנק' חדשה.

ואהבתי את השיר

(זה בעצם עיבוד של תגובה קודמת שלי כאן בפורום)

במישור האמונה, אנחנו יודעים שהכל בידי ה', והוא היחיד שבאמת מחליט מה יקרה במציאות.
אבל יש גם את המישור של ההשתדלות שלנו, שזה התפקיד שלנו לפעול בעולם. גם הוא חלק מהאמונה שלנו, הוא רצון ה' מאיתנו.
ומשום מה, בדרך כלל אנחנו זוכרים אותו היטב, אבל בנושא החתונה הוא נשאר פחות רלוונטי לכאורה.
למשל, כשחסר לחם בבית, אני יוצאת לקנות לחם במכולת, ולא יושבת בבית ומתפללת שה' ידאג לי ללחם שיגיע כשהוא יחליט שזה הזמן. למרות שמצד האמת כמובן שרק מה שה' ירצה זה מה שיקרה. ואם הוא יחליט - אז גם אם אלך לקנות לא אצליח. כי ייגמר הלחם בחנות או שאני לא אצליח להגיע לשם או המון אפשרויות אחרות.
כשמדובר על דברים פשוטים אנחנו מדגישים את מישור העשייה כי יש לנו אשליה שזה בידיים שלנו.
אבל כשאנחנו מרגישים שהמשימה היא גדולה, אנחנו עלולים להתייאש או להרגיש חסרי אונים, ואז להצדיק את חוסר העשייה והכוחות מאחורי אמונה מזוייפת ותפיסה מיסטית. כאילו בוטחים בה', ובעצם פשוט קצת מיואשים ומחכים שהפתרון "יצנח מהשמיים".
(יכולה להיות מציאות גבוהה כזו של אמונה גדולה בכח התפילות בלבד, בלי עשיה, אבל אז מצופה שזה יתבטא בכל התחומים בחיים, ולא רק בנושא אחד כך ובנושאים אחרים אחרת).
כמובן שהמטרה שלי היא לא להפחית אמונה! אלא לחזק במקביל, גם את האמונה - שתהיה אמיתית ועמוקה, וגם את העשייה - שתהיה במלוא ההשקעה והאנרגיות.
וזה חשוב כי באמת זו הדרך כאן בעולם.
אדם שמקים עסק - מתעסק בהמון פרטים מעשיים כדי שהעסק שלו יצליח. הוא לא מסתפק בתפילות להצלחת העסק, למרות שבלי רצון ה' כלום לא יצליח.
וגם בעניין חתונה. כמובן שאנחנו מאמינים בהשגחה. אבל צריך להזכיר לעצמנו את מה שקצת נוטה להשכח היום, שיש לנו תפקיד לפעול בכל הכח מתוך אמונה שזה מה שה' רוצה מאיתנו. וזה יהיה הכלי שדרכו השפע האלוקי יופיע אלינו.
כמו במשל המפורסם על האיש באוניה הבוערת שהתפלל לה' שיציל אותו. כשהגיע מסוק לחלץ אותו הוא דחה אותו כי הוא מאמין ומחכה שה' יעזור לו. וגם כשאוניה שעברה בסמוך הציעה עזרה. כשהגיע לשמים, בא בטענות לה' למה לא עזר לו למרות שהתפלל אליו והאמין בו, והתשובה שקיבל היתה: אני עזרתי לך, שלחתי אליך מסוק ואוניה, אבל אתה לא הסכמת...
דווקא מי שמאמין - הוא מלא באנרגיה לפעול בדרכים המעשיות, כדי לקדם את רצון ה' בעולם.
חשוב לי להבהיר, שכשאני כותבת "לפעול בכל הכח" - הכוונה היא לא בהכרח להכנס למרתון עשיה מטורף. זו יכולה להיות גם עבודה פנימית נפשית אם זה מה שנצרך כרגע. העיקר - לא להשאר בהמתנה ולקוות ש"יהיה בסדר".
זה נושא יקר מדי מכדי להזניח אותו, חבל לשלם את המחיר...
משמעותי לשים לב לזה שהדרך לחתונה היא תהליך טבעי, בדיוק כמו ללכת לקנות לחם במכולת או להקים עסק. אפשר ללמוד איך לעשות את זה צעד אחרי צעד, וזה יקרה. בע"ה. אם פועלים בדרכים הנכונות, התוצאה - החתונה - היא טבעית. אמנם אף פעם אין בטחון של 100% שזה יקרה, אבל זה באותה רמת בטחון כמו דברים אחרים שאנחנו מניחים בוודאות שאם נפעל - זה יקרה. שוב, בע"ה.

הנושא הזה דורש עוד נקודות של הסבר, אבל כתבתי כבר ארוך, אז אולי בפעם אחרת.. אם עוררתי שאלות - זה מצויין, תמיד אפשר לשאול!

בוודאי שיש מי שמתאים לך.

 

תנסי לשבת עם עצמך - ולדייק מתוך ההצעות שכבר היו, מה הכיוון שמתאים לך לחפש.

 

ותמשיכי "לייצר הצעות" ולהתפלל. זו דרך נכונה.

 

תחדשי אצלך אופטימיות.. זה גם עוזר למצוא, ולמצוא חן...

 

מכיר מישהי שהתחתנה בערך בגילך (יש עוד הרבה. רק דוגמה שעלתה לי מיידית), הקימה בית טוב, עשרה ילדים בלעה"ר...

המסע הזה לחתונה לא קל בכלל...
אבל בבקשה אל תתייאשי!
את בתו האהובה של הקב"ה, הוא באופן אישי הכריז מי בן זוגך עוד לפני שנוצרת, והוא מלווה אותך בכל רגע עד שתפגשי אותו.
ואם קשה לך להרגיש את זה עכשיו - ומובן מאד שיש זמנים כאלו - את יכולה להיעזר כדי לחזור אל האמונה הזו בעצמך ובחתונה שלך.
האמת שזה מה שעומד מאחורי העבודה שלי כמאמנת לחתונה. הצורך בליווי בדרך הזו הוא אמיתי. גם כדי לא להיות לבד בתקופה המאתגרת הזו, וגם כדי לעשות אותה קלה יותר וקצרה יותר. חבל על כל כאב שיכול להמנע...
למרות שאפשר לחשוד בי באינטרסנטיות בהודעה הזו, אני בכל זאת מרשה לעצמי לכתוב לך ולבקש ממך, שתתני לעצמך את המתנה הזו של הליווי. בע"ה לא תצטערי עליה.
אני מכירה לא מעט מאמנות לחתונה, אשמח מאד לעזור לך למצוא מאמנת שתתאים לך.

אבל היא בת 16, הוא יסכים להתפשר?

מפחיד

שנים לא ב30

הבנאדם מעל 50 ומחפש מישהי בגיל 20? הגיוני סהכ.

באמת שאלת למה הוא לא פונה לשדכנים?!

אמנם ידוע לי על אדם באיזור המגורים שלי שהוא באיזור ה- 50 ואשתו בת 25  

אבל עדיף לחפש בגיל שלו

ככה שזה בסדר, נכון? מעביר בפרטי!

לא יודע מה אני חושב על קשר שכזה באופן כללי, יכול להיות שבמקרים מסוימים זה כן יכול להיות ממקום בריא ואז יש לזה מקום.

אבל מישהו שמלכתחילה מחפש מישהי שיכולה להיות הבת שלו מבחינת הגיל, זה מעיד על משהו לא בריא ומניעים בעייתיים.

 

לא יודע מה הסיפור של הבנאדם, יכול להיות שהוא רווק ולכן חייב לשאת מישהי פורייה, אבל בשביל זה הוא לא צריך לחפש דווקא בת 20-30.

 

בקיצור, אני במקומך לא הייתי משתף פעולה עם זה (ואני לא קורא לזה לעזור כי זה נראה לי ההפך מלעזור).

אם יש לך קשר איתו ואכפת לך ממנו עדיף שתנסה לעזור לו לנטוש את הפנטזיה הזו שסביר להניח שתשאיר אותו בודד וככל הנראה תזיק לו אפילו אם יצליח.

וגם 35-40 נשמע צעיר יחסית אליו

אז יש פה משהו שלא נשמע לי הכי הגיוני...

שליש גן עדן לא מומלץ את צריכה לעשות מנוי 3 חודשים מינימום את לא יכולה להכנס את נכנסת נרשמת את לא גומרת עם ההרשמה ומעבירים אותך לתשלום ואותו דבר שניים אחד להיות בטוחה שבע ברכות השאלה כמה את דתיה כי שם מבקשים שומרי נגיעה תנסי

אם אין לך מנוי את יכולה לשלוח הודעות רק למי שמנוי, ויכולה לקרוא הודעות רק של כאלו מנויים ששלחו לך. אין עניין של הפרש זמן. העניין הוא שלפחות צד אחד (או הכותב או המכותב) צריך להיות מנוי על מנת שתוכל להתרחש אינטראקציה. 

המנוי נותן לך את האפשרות לפנות לכל האנשים באתר בהודעות ישירות, ולקרוא את ההודעות שכל האנשים שלחו או ישלחו לך. 

אפשר לעשות מנוי לחודש, ואפשר אפילו ליום, אבל הם מנויים שכמובן יקרים יותר בסך הכללי, פר יום, מאשר מנויים לטווח ארוך יותר.

לעניות דעתי ניתן לבצע הקפאה של הכרטיס אבל לאחר מכן חידוש שלו והמשך התשלום, לדעתי לא ניתן להקפיא כרטיס ובמקרה של נישואין לקבל את הכסף חזרה על יתר הזמן - אלא רק, כאמור, אופציה אם אתה בקשר להקפיא את הכרטיס כדי שהמונה יפסיק לדפוק, ובמקרה הצורך לחדש אותו ולהמשיך את המונה ימים מאיפה שהפסקת בפעם האחרונה. 

 

כשאת לא מנויה את בהחלט רואה ששלחו לך הודעה, אבל כאשר את מנסה להיכנס אליה, קופצת לך הדעה המזמינה אותך לרכוש מנוי. כמובן, אם מי ששלח לך את ההודעה מנוי באותו זמן בעצמו, את כן תוכלי לקרוא את ההודעה ולהיכנס אליה וגם לענות לו. 

 

אם יש עוד שאלות מוזמנת לשאול כאן או בפרטי. 

היא לא יכולה לראות כלום רק אם את מנויה כי באוטו רגע שאת רוצה לראות את לא יכולה כי כתוב לעשות מנוי

ברור שלא אני ולא רוב החברים כאן מסוגלים להבין או להרגיש את הכאב. שילוב של כל כך הרבה כאב, יאוש, תסכול, פחד... בכל כך הרבה גוונים שרק משתלבים ביניהם ויוצרים מעטפת נוראה באמת של תחושות שליליות, שאפילו אין טעם להלחם בהן, כי הן אמיתיות, ומוצדקות, ומפחידות.

ובאמת אי אפשר לדבר. כי אף אחד לא יבין. ובטח שאני לא. במקרה הטוב יכולים להבין שלא מבינים, וגם את זה לא מבינים עד כמה - כי היכולת האנושית לחוש כאב, פחד וייאוש היא עמוקה כל כך. וכל עוד אנחנו שפויים אפילו אי אפשר לדעת אם הגענו לקצה - ואלו שעברו את השלב הזה כבר לא מסוגלים.

 

הדבר החיובי היחיד שאני יכול לומר זה להעריך את העוצמה שלך. את המבט שלך שעדיין מסוגל, גם מתוך הכאב הזה, לראות דברים טובים. ולדבר עליהם. ולהגיד לאנשים אחרים כמה החיים שלהם יפים וטובים. ולאחל להם טוב. והכתיבה שלך מאירה כל כך.

ואולי עוד משהו - אנחנו מטבע הדברים לא מתוודעים לסיפורים של אחרים. בטח לא סיפורים כאלה. אבל כן יצא לי לשמוע. היה לי חבר שכשסיפרו לי שנולדו לו תאומים אני באמת לא האמנתי - כי הוא כן סיפר לי משהו על מה שאשתו עוברת. אבל הסיפור הכואב שלו נגמר בסוף טוב. היום הוא לא שוקע בזכרונות של השנים ההן.

ובגלל שהכתיבה שלך כל כך חיובית וכל כך מאירה, אני באמת רוצה לומר שאת ראויה לא רק לכל הטוב שהיית ראויה גם בלי זה, אלא להרבה יותר טוב. המון שמחה ואושר וטוב ויופי בעולם הזה. שהעולם יאיר לך בכל כך הרבה יופי, שאנחנו לא יודעים כמה יפה העולם יכול להיות.

 

אני לא באמת יכול לחזק אותך. אבל אני באמת מקווה שתמצאי את הכוח.

 

תחל שנה וברכותיה

 

לא יודע מה לכתוב.
כאבתי עם כל מילה.

ה' איתך, תמיד. וגם אם קשה לראות, את לא לבד.
שתזכי לנחמה אמיתית בקרוב, בזכות המלכת ה' יתברך.

עצוב לקרוא.

נכון שיש יותר מתמודדים (אם נכון לקרוא לזה כך) בנושא לנ''ו, אבל גם כאן לכל אחד התמודדויות וקשיים משלו.

ועדיין אנחנו מבינים ומזדהים אחד עם הכאבים של השני, וכך גם עם הכאב שלך.

 

מאחל לך המון נחמה ושמחה והצלחה בכל!

איזה צער, וכאב..
ברור לי שאני לא יכול להבין אותך אפילו מעט,
וזה נשמע כ''כ קשה שזה משהו שאת מרגישה שאת עוברת לבד כ''כ..

פתאום גרמת לי קצת יותר לחשוב על התפילה של הכהן הגדול ביו''כ-
בתוך קודש הקדשים, כשהוא מאד בורר תפילותיו, הוא מוצא לנכון להתפלל-
'שנה שלא תפיל אשה פרי בטנה'
ואני ממש לא ירדתי לסוף דעת התפילה הזו,
אבל אם זו הבקשה, בגודל המעמד, זה מעיד כאפס קצהו על משמעות הדברים...
מקווה שה' ישמח אתכם באמת במהרה, ושתזכו להפקד במהרה בזרעא חייא וקיימא, בשמחה ובאהבה

(ובקשה קטנה, אם תועילי לפנות אלי באישי, למישור יותר פרקטי, אודה לך מאד)

ואם את רוצה לדבר עם מישהי את יכולה לדבר איתי למרות שאני רווקה חסרת ניסיון

 

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f325

אין דבר קשה יותר מלהרגיש לבד במשהו ושאין מי שיבין..
אני ממש מקווה שתמצאי חברה טובה או מישהי אחרת שתוכלי לפרוק אצלה והיא תוכל להיות שם איתך!

יש לי חברה שגם עברה דברים ( כמה שנים) עד שנכנסה להריון שהחזיק ב"ה והיא הרגישה בנוח לשתף אותי
דיברנו המון על היאוש והכאב הפיזי והנפשי,הציפיה והאכזבה
זה נורא!!
אז אני באה להגיד שיכול להיות שגם מישהי שלא במצב שלך תוכל לנסות להבין ותתן את התמיכה
לא כולן,זה בטוח
בדיוק כמו שגם עכשיו אני לא מרגישה בנוח לשתף כל חברה במה שעובר עלי עם הדייטים
אבל יש כאלה שבאמת מבינות אותי!
בע"ה שיהיה לך רק טוב וישועה גדולה!! אל תתייאשי!!

תודה על ההבנה והאכפתיות,
על ההשקעה בתגובה ועל העידוד.

בעזרת ד' בשורות טובות לכולם והמון פינוקים והפתעות!!!

יש אבני מגנט שמסוגלים להריון תקין ובריא.
שמעת על זה?
את מדהימה, ממש. השם ישמח את הלב שלך.

אילו אבנים? מעניין... את הסגולה הזו מתוך המיליון סגולות עוד לא ניסיתי... חח

אם אינני טועה הזיהוי המקובל הוא אבן אדומה, אולי רובי

 

לא מומחה גדול לסגולות, אבל זה יחסית מוכר

 

נראה לי שלזאת היתה הכוונה

הטוב ניכר בהיעדרו...

קבלי חיזוק ועידוד.

 

הבעל כן מבין מן הסתם. אלא שלקלוט את עומק הצער של אשה שעוברת את זה - צריך נסיון חיים.. או להיות ח"ו מישהי כזו.

 

אל תתייאשי כלל וכלל.

 

תנסו לברר רפואית מה גורם.

 

אולי גם עניינים רוחניים סבירים מקובלים - תפילין, מזוזות ושאר דברים טובים.

 

תבשרו בשורות טובות בקרוב!

 

ותנוחמו בכפליים...

זה לא אומר שאפחד לא מבין.
יוצא לראות נשים נשואות כבר כמה שנים בלי ילדים איזה שבת אחת גיליתי על שתי נשים שביקשו שיתפללו עליהם . וכאב לי כל כך מזה כאב אפעם לא כאב ככה.
למה כאב לי אם אני רווקה בכלל ?
אולי כי גם בי יש חוסר כמובן חוסר ממקום אחר חוסרים אחרים נכון.
אבל זה לא שייך עדיין מי הבנאדם ומה חסר לו המון אנשים יודעים מזה כאב אומנם כאב ממקום שונה .
וגם שאני מתפללת על זיווג אני לא מתפללת רק עלי. וגם עם ילדים בעז"ה לעתיד לבוא אני לא מתפללת רק עלי.

תרבו את העולם ברגישות
אל תחשבי שלא מבינים אותך אנשים מבינים רואים אותך
אבל שבנאדם עובר יסורים קשים כל כך הוא חושב שרק הוא נמצא בחושך המר הזה לבדו. הוא כועס שאפחד לא מבין אותו לא חברים לא המשפחה

וזה שקר יש המון אנשים שנראים לך שהכל אצלם ורוד ופשוט הכל אצלם מתמוטט.
בחיים לא להקטין סבל של מי שאומר שהוא סובל .
ליבי איתך את גיבורה בעיני בעז"ה שהישועה שלך תבוא בקרוב כל כך מגיע לך הכי בעולם .

אמן ואמן!! בעז"ה!

שיהיה בניין עדי עד
על אדני התורה מיוסד
כששניכם אוהבים ומבינים
מלא בבנות ובבנים!!

מעדיפים בן ואז בנות,שיהיה פדיון;)

מזל טוב! צרור ברכות ואיחולימים!
הרבה אושר שמחה והצלחה!

משמח מאוד

איזה יופי!

אני חושב על עצמי בתוך הסיטואציה, ומנסה לחשוב באיזה שלב אני מרגיש לא נוח

 

לדוגמה - הציעו לי מישהי שיש לה תכונות מסויימות או סיפור חיים מסוים.

עכשיו אני כביכול מספר לכולם שהתארסתי עם __, והיא כך וכך. אני חושב מה התגובות שלהם - ואולי את כבר יודעת מה הם חושבים. האם אני מסוגל להגן על ההחלטה שלי? האם אני מגונן עליה מהביקורת שלהם, או שבסתר לבי אני חושב שזה נכון ואני מזלזל בה?

נגיד שבאמת בשלב הזה הייתי בסדר גמור, והייתי משוכנע שאין שום בעיה איתה. עכשיו חתונה. הכל בסדר? מה הביקורת שאני מקבל? איך אני מתמודד איתה?

אחרי זה - הקמת משפחה. טוב לי עם התכונה הזאת? אני מתמודד איתה נכון?

 

פורמט טיפה שונה זה - אני והיא על אי בודד. חיים ביחד שבעים שנה. הולך? או שיש באמת דברים שמפריעים לי.

 

אני עונה פה על השאלה "כשיש ביקורת, איך מתמודדים ואיך יודעים מתי להקשיב לה" והתשובה שלי היא בעיקר - תחשבי שזה כבר קרה, ועכשיו תחשבי אם את מצטערת על זה

השאלות שאיתן צריכה בחורה שזה עתה מתחילה לצאת
להיכרויות, או רוצה להתחיל לצאת להיכרויות - שונות ממה שבחור בן 35 צריך להתמודד ולענות לעצמו.

והשאלות לא רק בנושא בן/בת הזוג וההתאמות בינכם.

בחורה בת 20 צריכה להחליט מה היא עושה עם עצמה בשנים הקרובות.
מלבד להכיר בן זוג - אלא כם לחשוב על לימודים, על מקצוע.

בחור בן 35 כבר מעבר לשאלות הללו.

אגב בדרך כלל אני כן בודק גיל לפני שאני עונה. חוץ מכל בנות ה80+ שיש כאן....  הפעם לא בדקתי

 

ובכל זאת לדעתי מה שאני מתאר הוא מועיל *בצורה מסוימת* בכל שלב

 

חלקים מהתרגיל המחשבתי הזה אני זוכר שעשיתי בגיל 23 או 24

בחורה בת 20 - מהן סדרי העדיפויות שלה, זה עתה סיימה סיימה לאומי אני מניחה.

בעקבות מה שהמשפחה אומרת והסביבה..
יש דברים שצריך לשקול..


———-

אולי המשפחה חושבת שעדיין מוקדם להתחתן?

אולי לא הצגת להן את הבחור בצורה שהן ירצו אותו, ואז מצד אחד הן מקבלות את ההצעה ומצד שני מהססות

ולפעמים הן בעצמן אומרות לברר עליו ולבדוק.. נגיד כרטיס של בחור בשליש שהיה נראה להן ואז איכשהו דרך חוק דתיים שלובים, מצאתי בן דוד שמכיר את הבחור ואז שואלת אם הן רוצות לקדם וכו' ואז פתאום הן נעלמות

אבל הן מתביישות להגיד את הסיבה

 

או שהן לא בטוחות

 

אני מפרט סיבות שיכולות לגרום לי לעשות דברים שקרובים לזה. יכול להיות שהן עובדות אחרת

מן אמירה כללית כזו

אבל הוא דורש אותה כמות עבודה.
(ראיתי לא מזמן, ולצערי לא זוכר היכן)

איני יודע מה הולך אצל המוסלמים, אבל בתרבות החרדית, שדיברת עליה (אצל רוב הציבור החרדי זה לא ככה) במקומות הנורמליים - משקיעים בזוגיות הרבה מאוד זמן ובעיקר כחות נפש.

שנה שבה לא תגיע חלילה למחשבות כאלו
שנה שבה תזכה לראות את האור והיתרון בחופש, עצמאות ושיקול דעת אישי

אם כי נראה לי שהגזמת קצת במינון חחח

 

אבל אם אתה חושב שזה טוב למה שלא תדחוף את עצמך?

 

אם זה כי לא היה נשמע לי מתאים- אני לא אחזור לזה
אם זה כי הבחור היה תפוס וסתם שכחו מזה אחרי כמה זמן- אז כן אנסה להעלות את זה שוב

או עד כמה ניסו לשכנע שכדאי, ובעיקר עד כמה הצליחו

 

אם מבחינתי לא רלוונטי - קרה שחשבתי מחדש, בעיקר כשאחרים הזכירו לי

 

אם מבחינתה לא רלוונטי - בעיקר כשההצעה הגיעה מגורם אחר

 

אם מבחינתה "לא רלוונטי כרגע" - זה יכול לקחת חודשים בודדים, לפעמים אפילו אחרי חודש אחד, אם אני ממש מעוניין

בזמן שהציעו לי אותו הוא עוד לא התחיל לצאת,
הציעו בדקתי קצת והיה נשמע רלוונטי ואז אמרו לי סליחה הוא מתגייס ולא שומע עכשיו
השאלה אם יש מה לנסות שוב כשהוא עדיין בצבא, מי שהציעו לי לא יחזרו אלי כשזה יהיה רלוונטי (גם לא מצדם וגם לא אמרתי להם שיחזרו אלי כשהוא מתחיל לצאת)
מתלבטת אם יש מה לנסות לבדוק. יש סיכוי שפתאום באמצע הצבא מתחילים לצאת?

תבדקי עם מישהו שקרוב אליו מספיק. אני מניח שלקראת השחרור הוא כבר יהיה רלוונטי, אבל ממש משתנה לפי איפה הוא מוצב וגורמים כאלה - יכול להיות שהוא במשהו אינטנסיבי או שהוא מוצב בתפקיד של שבוע-שבוע...

הגיוני פתאום באמצע הצבא להחליט שאתה מתחיל לצאת?
אם הסיבה שלא יצאת זה בגלל הגיוס למה שפתאום זה יהפך לכן?

אני גבר והייתי בצבא. אפרט טיפה יותר את מה שכתבתי כבר

וכמובן לא באמת נעלבתי

 

בטירונות זה כמובן כמעט בלתי אפשרי - כמובן תלוי איפה אתה נמצא

 

בשלבים מאוחרים יותר יכול להיות יותר זמן - עוד יותר תלוי איפה אתה נמצא, אבל ככלל יש לך יותר זמן ויותר פניות נפשית

אין סיבה שלא לנסות, מה תפסיד?

כרגע זה 'לא'. ה'לא' הזה יכול להפוך ל'כן'. אז למה לא?

ואני ממש ממש שמח שעשיתי את זה תנסה גם! מקסימום לא..

נראה לי שהחשש שלי הוא מלשמוע שוב את הלא הזה, מהצעה שנשמעת טוב.
צריך להתחזק באמונה שמה שלא יהיה זה הכי טוב לנו בעזרת ה'.

בהחלט, אמונה זה הדבר היחיד שאפשר לצלוח איתו את תקופת השידוכים בשלום! וגם.. הייתי ממליץ לך לקחת דברים כאלה יותר בקלות כי בסוף יש דגרים הרבה יותר כבדים שאפשר להתבאס עליהם בכל התחום הזה. למרות שאני ממש מבין את התחושה הלא נעימה שיש בלשמוע לא.. אבל בסוף כדי להתחתן אנו חיבים להיות מוכנים גם להיפגע. בהצלחה

בטקסט של הפוסט החדש.

אולי זה יכול להגיד, יש יותר סיכוי שאם היא היתה ... בשירות תהיה לה התכונה ה...
נורא קשה להתקבל לשירות לאומי, והתפקידים המבוקשים (שממילא נחשבים יותר) נתפסים מהר.
ולכן, ממש לא כל אחת תתקבל למה שהיא רצתה או היה יותר מתאים לה (ולדעתי יותר חשוב לבדוק אם היא היתה מרוצה למרות שלא היתה במקום שרצתה או הכי התאים לה, אומר הרבה על המידות והאישיות)

זה משהו שכדאי לברר גם בפגישות ואם רוצים או ממש ממוקדים אפשר גם להצליח לעשות את זה בבירורים.

הרבה פעמים גם מה שידוע שעושים בשירות בפועל זה לא בהכרח מה שעושים שם במציאות, מאוד תלוי בת ואופיה.

האם זה מחייב, סביר להניח שלא.

לדוג' מישהי שאין לה חוסן נפשי, רגישות ויכולת הכלה, בד"כ לא תעבוד עם נוער בסיכון/ חולי סרטן
בחורה לא חכמה, בד"כ לא תשרת במשהב"ט ודומיו
מישהי שעשתה שירות בגרעין תורני/ אולפנה תורנית, סביר להניח שהיא בחורה תורנית
כדי לעבוד עם חנ"מ צריך סבלנות והכלה מאוד גדולה, אז אם מישהי הקדישה לכך שנה/ שנתיים הגיוני שזה מעיד עליה משהו
לקומונרית בד"כ יהיו יכולות ארגון, יחסי אנוש טובים, כריזמה ובטחון עצמי
מישהי בקלט חירום כנראה טובה בלהתחבר מהר לאנשים מגוונים ויש לה יכולת הצבת גבולות ואמון בבני אדם
אבל אי אפשר לקפוץ מהר מדיי למסקנות
יכול להיות שמישהי בחרה לעשות שירות משרדי כי השנה הראשונה הייתה לה עמוסה והיא חיפשה משהו בשעות מוגדרות שאפשר לשלב איתו מדרשה/ עבודה/ פסיכומטרי, ויכול להיות בגלל שהיא בחורה מסודרת, בוגרת ואחראית שמתאים לה לעבוד במשרד. מישהי שעושה שירות בחו"ל, יכולה באמת לחזק את הציוניות ולהתחבר לקהילה, ויכולה לחגוג על הרכב ולטייל בחו"ל. הגיוני שבחורה בחרה לשרת בבי"ח כי היא מתכננת ללמוד סיעוד ורצתה לצבור קצת נסיון, ויכול להיות שהיא הלכה כי זה קרוב לה לבית או כי לשם חברות שלה הלכו והיא רצתה לשרת יחד איתן. מישהי בפנימיה, אולי מתאים לה עשיה אינטסיבית והיא נמרצת ויצירתית עם ראש גדול ואש בעיניים, ואולי היא חיפשה שירות כמה שיותר רחוק מהבית ולסגור המון שבתות. ישמצב שמישהי עושה שירות במועדונית כי היא לא בנאדם של בוקר והתחשק לה לקום מאוחר, או כי ילדים בסיכון זה תקן "נחשב" והגיוני שזה בגלל שהיא טובה עם ילדים, יצירתית, ורואה בזה שליחות (ואולי גם וגם וגם).

הכל יכול להיות. ככלל זה בד"כ אומר על הבחורה דבר או שניים, אבל אי אפשר להסיק מראש מסקנות גורפות על אנשים פרטיים. אם יש שאלה/ תהִיָה ספציפית אפשר לשאול בבירורים על אותו עניין, בהצלחה


(דוגמאות ממש רנדומליות כדי להבהיר את כוונתי, יש עוד המון המון סוגי ומקומות שירות וסגנונות ואופי של בנות )

וכמובן שהתשובה לא על שתי השאלות.. בהצלחה

יש לי תחושה שקומורנית בהרבה מקרים חוץ תפקיד זה גם אופי.. מישהי שממשיכה להיות במסגרת של תנועת נוער זה אומר משהו.

שהייתי קומונרית והיו איתי כל כך הרבה בנות שהיו כל כך שונות ממני, וכל אחת הלכה לקומונה מסיבה אחרת (כולל בנות שהתגלגלו לזה בטעות), ולכל אחת היה את האופי שלה ואת הדרך שלה להיות קומונרית ככה שזה כל כך לא משקף או אומר משהו על הבת.


ואני מניחה שנכון להגיד את זה על הרבה תפקידים נוספים.

אבל הוא יותר מצומצם מבנות שהלכו לחינוך מיוחד או עבודה משרדית, לא?

 

הם תמיד תמיד תמיד צריכים עוד בנות ויש להם תקנים פנויים..

מעט חודש בשירות לאומי בתור בן שירות בבית חולים וסיימתי שנה בשירות עם זקנים בוהדרת. מקום השירות בדברים האלה לפי דעתי משקף שזה בחורה עם נתינה

את לא יודע כמה הרבה חיילים עורפיים היו מחליפים אותך מבחינת המשמעות של התפקיד.. 

עורפיים אז אני יודע.. אבל תחשוב שאין לזה את ההילה של הצבא ואתה עובד קשה מאוד

שרוצים פשוט לתרום לזולת. בלי הילה וכבוד.
ולא אכפת להם מה יאמרו

אתה יכול להיות גאה בעצמך.

בדרך כלל, בנות רוצות לעשות שירות במקום שיתן להן סיפוק ומשהו שהם יהנו ממנו.. אז כנראה משהיא שמשרתת בתחום חברתי למשל תהייה יוזמת ומשהיא שעושה בתחום משרדי תהיה מסודרת וכו... על חוכמה ומידות זה לא מחייב אבל על אופי ויכולות זה בהחלט יכול לומר משהוא. שיהיה בהצלחה

כל אחת בוחרת מקום שירות מסיבות שונות-
אחת בוחרת כי היא אוהבת את התחום,
אחת בוחרת כי היא יודעת שיש לה כישרון לתחום,
אחת אוהבת להרגיש עשייה אינטנסיבית,
אחת רוצה משהו כי זה נוח בנוסף לתרומה למדינה,

ויש בנות שעושות שירות במשרד, והולכות להתנדב בנוסף במקומות חברתיים... לא חסרים שילובים כאלה..

זה לגמרי לא תלוי אופי. לפי מה שאני יודעת (ואני מכירה המון בנות ב"ה). וגם לא תלוי חכמה, חברתיות.

כמו שהרוב אמרו פה- כל אחת מגיעה לשירות בגלל חשיבה או רצון לעשות דברים, שהמסגרת ההתנדבותית מאפשרת.

אבל שתדע- יכולה להגיע אחת לגרעין בגלל רצון להתחזק והשניה שאיתה תבוא כי זה הכי נוח לה- קרוב לבית, וכו.

דעתי- לא המקום קובע אלא האידיאלים של הבת שגרמו לה להגיע לשם מלכתחילה, ובנוסף- האם בתקן עצמו היא עשתה יותר מהחובה- נשארה שעות נוספות, עזרה באהבה. זה מה שמלמד על הבת עצמה. ועל האישיות שלה.

בהצלחה

 

מה שמלמד אלו הסיבות שבגללן היא הלכה לשירות המסוים הזה

ולא איפה בסוף היא עושה.

צריך לשאול למה היא הלכה למקום X, לסיבות יש לדעתי הרבה חשיבות.

ולא נראה לי שיש כ"כ הבדלי אופי מוכרחים, זה לא כ"כ משמעותי.

יצא לי להיות בהרבה מקומות עבודה, היו איתי הרבה סגנונות של אנשים, גם בשירות- לבנות שהיו איתי היו חלומות, אופי וכיוון שונה לגמרי בחיים. עם חלקן לא הצלחתי בכלל למצוא שפה משותפת למרות שלכאורה שתינו פנינו לאותו תקן.
נו, אז לפי זה אפשר להחליט בנוגע לאופי?
אתה יכול לשאול אותה מה עשתה ולמה, זה חלק מסיפור חייה וכן יפה להתעניין, אבל זה רק חלק מהמכלול שלה וכדי לדעת אם היא מתאימה או לא תסתכל על מי היא ולא מה היא עושה (דבר שמושפע רבות מהמשפחה, מאיזור המגורים, מהחברות לכיתה וסתם מהמזל).

בנות דוסות בדרך כלל ילכו ל:

הדרכה באולפנות, קומונה (בסניפים נפרדים), הפצת יהדות וגם אם דברים אחרים אז במקומות שמורים. (נגיד נוער בסיכון- אז מקום עם צוות מאוד חזק)

בנות שהולכות ל-

בית חולים, תיכונים חילונים, עיירות פיתוח, חינוך מיוחד בלי מסגרת, נוער בסיכון בלי צוות חזק, משרדים..

אז הם יהיו פחות תורניות

כמובן זה הכללה גסה. יש יוצאים מהכלל

 

יכולה להבין מה מוביל להכללה. ממש לא יכולה להסכים איתה..

ככה שזה לא נכון מה שאת אומרת
ובכללי כל מקרה לגופו

אני חושב שלבד זה לא אומר כלום אבל בשילוב של עוד דברים זה יכול להגיד אבל לא מחייב לדוגמא בחורה שהייתה בתנועת נוער ואחר כך שירות בתור קומונרית/עבודה עם נוער בסיכון ואחר כך הולכת ללמוד חינוך כנראה המקום החברתי משמעותי אצלה

מישהי שהייתה בשירות בבית חולים ולומדת רפואה סביר להניח שהיא שאפתנית


מישהי שהתנדבה בעמותה של ילדים בעלי צרכים מיוחדים ואחר כך הייתה בשירות במקום כזה ולומדת חינוך מיוחד אפשר להבין שיש בה נתינה וחסד

אפשר אולי להגדיר את זה ככה: אם יש משהו עקבי בצורה ברורה במסלול שלה אז זה יכול להעיד על סגנון מסוים (אבל לא מחייב)

לתגובות עינייניות.

לפחות לרשום כמה דוגמאות.

ככה, עם שאלה באויר בלי שום נתונים, מה אפשר לענות לך?

כלומר בעקרון אמרו לי בישיבה שאני צריך להחליט מה חשוב לי, השאלה כמה אני צריך /יכול להתפשר על זה...

נמאס לי לחפש בחורה רוחנית, עובדת ה'. נמאס לי לפגוש בחורות שהמדרשה לא באמת השפיעה עליהן...
נשחקתי לגמרי.
מחפש בחורה עם לב בוער, עם רצון להתקרב לה'. למה זה כל כך קשה? אולי אני אמור להתפשר על סתם דוסית שהיתה במדרשה וחושבת שלהיות דתי זה סבבה?

לצערי גיליתי שזה לא.

בירה לה' מבחינתך ןעל זה תשאל ותברר

שונה מהראש הנשי.
המוח הגברי שונה מהמוח הנשי במובנים רבים.

אז אולי אתה מחפש מודל שלא קיים בכלל במציאות?

רוחניות גבוהה - מאפיינת גברים..
אצל נשים יש יותר יישוב הדעת, מחוברת לעולם.

בזוגיות - אי אפשר ששנינבני הזוג ״ירחפו״ בעולמות עליונים.
מישהו צריך להיות מחובר למציאות ולנהל את היום יום...

היו שתיים שיצאתי איתן והן היו כאלה. אולי אני צריך להתבונן ולהבין טוב יותר מה אני מחפש...

רוחניות שמחוברת עלם המעשה איננה פחות רוחנית אלא להיפך.

שאיפות רוחניות אינן נחלת של הגברים בלבד.

הוא לא דיבר על מישהי שרק נמצאת כל היום בעולמות עליונים. 'לב בוער' (מצטטת אותו) לא יכול לצאת למעשים בפועל ולגמרי להיות בעולם המעשה.

ו@חבקו"ק בנשמה! אל תוותר על הרצונות שלך, יש כאלה ואתה תמצא את הבחורה שלך.
בע"ה בקרוב ממש!

מזדהה לגמרי. ממליץ לך לא להתפשר על עולם ערכים משותף.

עולם רוחני של בנות נבנה אחרת לגמרי... ולא תלוי בכלל בשנה שמוסד זה או אחר.

אם הבנתי את הראש, דווקא הבנות הרוחניות כמו שאתה מחפש, בהרבה  מקרים רוצות חתונה מוקדם ומייד לומדות בלי שנת מדרשה בדרך.

באולפנא שמתאימה לסגנון שלך מתוך 100 בוגרות בשכבה, כמה יהיו מי שאתה מחפש בכיוון וברוחניות? 

אם התשובה חד ספרתית, אולי ירדת לרזולוציה בלתי אפשרית במציאות.

לא רק כאן אלא בהרבה תגובות אחרות שלך. כותב את זה כתגובה לא רק לכאן אלא באופן כללי.

 

השאלה היא לא מה הוא רוצה אלא מה הוא צריך ומה הוא יכול לקבל. אם מה שהוא צריך, ובלעדי זה יחסר לו משהו מהותי - אז הוא לא יכול לוותר על זה.

 

כן יהיה נכון לבדוק אם הוא יכול לפתח יכולת הסתגלות, ובשביל זה באמת כדאי לבדוק עד כמה זה נצרך. אם הוא צריך מישהי נדירה, הוא צריך לעשות יותר מאמצים למצוא אותה (והוא צריך להיות מודע לזה שהוא יידרש למאמץ) ואולי הוא צריך לעבוד על היכולת להתפשר על משהו שלא בדיוק מה שהוא חיפש.

 

אבל סתם האמירה ש"אם אחת מעשר מהאוכלוסיה שאתה מחפש לא מתאימה לך, אתה לא מציאותי" לא עוזרת - היא בעצם אומרת לו "אין לך סיכוי, אתה שוגה באשליות", בלי שאת נותנת לו דרך לצאת מהאשליות האלה.

 

אני יודע שיש הרבה שאומרים ש"צריך לזעזע כדי שמישהו ירצה לפעול". אבל אני לא מסכים עם הגישה הזאת, כי בסופו של דבר הוא צריך לעבוד עם עצמו. אם את אומרת לו שהוא לא מודע לעצמו ומחפש משהו שלא קיים, את תהיי שם כדי להגיד לו "עכשיו אתה בסדר"? מי שלא מסוגל לעודד ולתת ציון "עובר", לא יכול לתת ציון "נכשל" (גם אם זה הציון כרגע). להגיד "אתה לא עושה נכון" אפשרי רק אם אותו אדם יוכל לומר "ועכשיו אתה עושה נכון". הדרך היחידה להעביר ביקורת בונה היא "אתה עושה א, וזאת בעיה בגלל ב. אם תעשה ג - ואתה מסוגל - פתרת את הבעיה. אתה חושב שזה אפשרי בשבילך?"

 

חשוב לי לומר את זה כי אנחנו כציבור הרווקים סובלים מהדבר הזה הרבה. יותר מדי אנשים חושבים שהם יודעים יותר טוב מאיתנו, ביחוד אלה שמתעסקים בייעוץ בתחום (אני רואה שגם את כזאת, ולכן עוד יותר חשוב לי לומר את זה), אבל הם מתמקדים בביקורת ולא בדרכים לשפר. ולנו אין אפילו בני זוג שיגידו לנו שאנחנו בסדר גמור וסתם אמרו עלינו, או שיתמכו בנו כשצריך. זאת בדידות מהותית, עמוקה, עם מערבולת שמושכת כלפי מטה (בדידות-בטחון עצמי נמון-ירידת ערך עצמית-בדידות מעמיקה יותר, והלאה) ודורשת מאמץ כדי שנאמין בעצמנו

 

אז בבקשה, תשקיעי בלעודד ולהדריך מה יכול לעזור, יותר מאשר בביקורת

החדות של התגובות מפחידה אותי. בפרט כשאני נמצאת ברווקות, וזו תקופה רוויה בחששות.

סליחה שקראת את דבריי כביקורת.
מסכימה עם רוב הפיסקה הפותחת שלך,
לכל אחד יש דברים שהוא צריך.
ועם זאת, מה הוא רוצה זה הכי בעולם חשוב. הרצון הוא המנוע הפנימי. החיות שלנו. משביע לכל חי רצון.
באימון עובדים כל הזמן על הרצון
המילה להתפשר היא מחוץ ללקסיקון שלי.
מתחתנים מרצון, מאהבה, מקשר. להתפשר זה פושר, אין שם רגש חיובי.

אני כותבת הרבה שאלות מתוך שאני כואבת את כאבך וכאב חבריך והבנות פה, על הבדידות המהותית שמושכת כמערבולת למטה
. השאלות הן מבררות. התשובה נמצאת אצל הפותח. לא אצלי. אני לא מחלקת ציוני עובר ולא עובר.
אמשיך כשאוכל בע"ה. העלית שלל נושאים... שבוע טוב בינתיים

בכל זאת חשוב לי להעיר, ואשמח שתקחי את מה שכתבתי בחשבון כאר את מרחיבה:

 

ברור שרצון הוא חשוב. אבל מה שאת שואלת אותו זה אם הרצון שלו ריאלי. לכן עניתי, שאמנם אם הרצון לא ריאלי אולי כדאי לפתח יכולת להתרצות במשהו שהוא כן ריאלי - אבל אם מדובר בצורך מהותי ולא ברצון, האמירה שזה לא ריאלי מחלישה ולא מחזקת

 

ולגבי פשרה - כל אדם מתפשר כשהוא מתחתן. עצם הכבילה לקשר מסוים היא פשרה שלא להמשיך לחפש קשר יותר טוב. והיא נעשית מתוך אהבה. ואין שום בעיה אם להתפשר מתוך שלמות פנימית. פשרה שלא באה מתוך שלמות פנימית (מה שאני קורא "ויתור", או אפילו "ויתור מתוך יאוש") היא כמובן בעייתית (מכיר אדם מוערך מאד שהצהיר "מעולם לא ויתרתי לאשתי". הוא שמע את דבריה וקיבל אותם, אבל לא ויתר על העמדה שלו). אבל בדיוק כדי שהפשרה תבוא מתוך שלמות פנימית צריך לעשות תהליך מסוים, שמברר מה דרוש לשלמות הפנימית שלו ומה טפל. 

 

ולדעתי האמירה "ירדת לרזולוציה בלתי אפשרית במציאות" היא אמירה של "נכשלת, אתה במקום שלא יועיל לך". כמו שמאמנים אוהבים לומר, "זה לא מקדם אותך". אוקיי, לא מקדם אותי, אבל זה מי שאני. את רוצה לעבוד עם מי שאני או עם מישהו אחר?

ומאותה סיבה, התשובות לא תמיד נמצאות אצלו. יכול להיות שהוא צריך שיפקחו את עיניו, ויכול להיות שהוא באמת במצוקה מהותית, ושגם את במצבו לא היית מצליחה לצאת מזה. 

נגיד אני רוצה רק גבר 1.80 מ', שחקן טניס מצטיין, עם עיניים כחולות ואשכנזי מרקע פולני. וכמובן עם קול גבוה שיודע לשיר (בכוונה לקחתי תכונות שטחיות וחיצוניות, כדי להדגים את העיקרון). כמה כאלה יש בישראל,שהם יהודים? אולי 1 . עכשיו אם אגיד שזה צורך נפשי שלי ואין מה לעשות, ולא אצליח לעשות עבודה לרצות גבר שקיים במציאות, יש אפשרות שפשוט אגביר מאד מאד את המאמצים. איעזר ביותר אנשים ופלטפורמות שונות עד שאמצא אותו. אם אתגבר מספיק את החיפוש, הוא יימצא אולי. כמובן המאמצים יהיו ארוכים, יקרים ומתישים. ועם יאוש כלשהוא באמצע הדרך. אפשרות שנייה היא שאחשוב , (בעזרת איש מקצוע אם צריך), איך אני יכולה להיות מאושרת בלי כל הקריטריונים האלו. אולי אלוף כדורסל זה גם בסדר, ומוצא רוסי וכו'. אבל על 1.80מ' לא אוותר בשום אופן, זה קיומי לי. זה נקרא להרחיב את מנהרת ההצעות שיעברו. זה לא להתפשר! זה לעשות תהליך שבו אבין את הצרכים הנפשיים שלי שעליהם עונה שחקן טניס ופולני. ואמצא עוד דרכים למלא את צרכיי בחיי הנישואין, בלי שהוא יהיה פולני או שחקן טניס. זו הרחבת הכלים שלי. זה לבוא לדייט מהדעת הנכונה. 

באפשרות הראשונה המנהרה שההצעות עוברות בה, היא בעובי מחט בקושי. כשמרחיבים את האפשרויות, כבר אפשר להעביר בה צינור. וצינור מהסוג שאני מחפשת, אפשר למצוא בחיפוש סביר. 

ומכאן, מי שבקריטריונים שלו/ה נוצרת מנהרה צרה ביותר, צריך/כה לחשוב איך הוא/היא מכפיל/ה ומשלש/ת את האנרגיות בחיפוש ההצעה המדוייקת לו/ה.  יש לו/ה אחריות לנקוט פעולה הרבה יותר מסיבית כדי למצוא את בת/בן הזוג שלו/ה. 

לגבי המילה ,שאני מתנגדת לה מאד, פשרה

כשאדם מתחתן הוא בוחר. הוא בוחר מה החסרון שאיתו הוא יוכל לחיות באושר. כי כל אדם יביא איתו חסרונות לחיי הנישואין. זה ממש לא פשרה. 

איזו אנרגיה עושה לך המילה "תתפשר! אתה רוצה להישאר רווק עד 120?" לעומת "תבחר מתוך בירור והקשבה לנפש שלך"

 

איינשטיין אמר שלעשות את אותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות, זו איוולות. 

ומתוך ההבנה הזו, כשמשהו לא עובד, כשאתה לא מתקדם בכלל, תיפתח לאפשרות שיש דרכים שעד היום לא היכרת. חשוב למצוא פעולות חדשות שיניבו תוצאות חדשות. 

וכן, אתה המומחה לעצמך. התשובות נמצאות בנפש שלך. אפשר לעזור לך לחשוף אותן בתהליך אימון או באופן אחר. 

וגם ההחלטה להתייעץ כי אני לא יודעת מה התשובה שנמצאת שם, היא תשובה בפני עצמה. העבודה היא מתוך הרצון תמיד, זה קצת ההבדל בין מאמנת ליועצת. אך זה לא נושא השרשור.  אני אעבוד עם מתאמנת רק אם  רוצה לבוא לעבוד. אני לא אאמן מי שלא בחרה לבוא אליי. ואמשיך תהליך רק עם מי שמעוניינת  להתאמץ ולצאת הרבה מאיזור הנוחות שלה כדי להגיע לחתונה מאושרת. 

הרחבה של מנהרת ההצעות מגודל של מחט לגודל של צינור, היא בהחלט תהליך שדורש הרבה עוז וגבורה ויציאה מאיזור הנוחות. והא הדבר הראשון שעושים באימון . להישאר ברמת דרישות שאולי היא לא ריאלית  (שים לב שהפותח לא ענה פה איפה הוא עומד. יתכן שהוא במקום ממש טוב), זה נסיון להעביר צינור רחב בחור של המחט... מתוך המקום הזה עניתי לפותח. הוא יכול עכשיו להבין מה התשובה לשאלה ששאל בפתיחה. יתכן שהמנהרה שלו מדוייקת וטובה. אם לא, הוא יכול לבחור , האם להתאמץ על הצעות שיעברו בפתח הצר, או לעשות עבודה שתיפתח לו את הפתח והוא ייפגש בשמחה עם בנות שעד היום הוא לא חשב שיכולות להתאים לו. שתי האפשרויות דורשות השקעה ומאמץ, מסוג שונה. 

כן, זה יוצר חתונות. וזה מה ששנינו הכי בעולם רוצים. 

 

 

 

כתבתי תשובה מפורטת, ומחקתי כי זה בדיוק מה שאת כותבת כטענה כלפי.

 

השלב הראשון הוא להבין מה הרצון. בדרך כלל הרצון יהיה ריאלי או מבוסס לפחות באופן חלקי על חוויות עבר. אם זיהינו מה הרצון - שעל זה את מדברת - אנחנו יכולים לבדוק כמה הוא ריאלי.

 

אבל אני בכלל לא ממדבר על זה. מה שאני אומר, זה שיש בחור - או בחורה - שצריכים מישהי עם תכונה מסוימת. באמת צריכים. בלי זה חיי הנישואין שלהם יהיו חסרים היבט משמעותי. לפעמים מדובר בתכונה נפוצה, כיף להם. לפעמים לא. ואם לא, אז באמת יש להם בעיה.

הם יכולים לבחור לוותר על המאפיין הזה - בחירה שעשיתי יותר מפעם אחת. הם יכולים להתעקש על המאפיין הזה - ובלתי הוגן מצידנו לשלול מהם את הרשות לעשות כך.

הוויתור הזה הוא פשרה. הוא אמירה של עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ. אבל הוא כרוך בהפנמה שאכן בציפור אחת זכיתי.

 

רוב אלה שאומרים "תתפשר" בעצם אומרים לוותר על שתיים על העץ בלי להציע ציפור אחת ביד. הם אולי מציעים חצי כנף מרוטה. וברור שהתשובה היא לא. ורק לי ייש את הזכות להחליט מה בעיני הוא ציפור ביד ומה לא.

 

את נותנת קריטריון מאד קשוח - אם זה פחות מאחת מעשר מהאוכלוסיה המתאימה, אתה בבעיה. את מגדירה בשבילו על מה הוא צריך, כן, להתפשר. את עושה בדיוק את מה שאת מציגה כדבר בעייתי. זה שתזעקי מרה שפשרה זה פושר, אבל את דורשת ממנו לוותר על החלומות שלו, זה בדיוק הבעיה. אנחנו לא חיים סמנטיקה ולא חישובים סטטיסטיים. אנחנו חיים אינסטינקטים ואינטואיציות.

 

פעם הייתי רעב, אכלתי לחמניה. עדיין הייתי רעב, אכלתי עוד לחמניה. חבר ראה אותי, ושאל: "אתה חוזר על אותה פעולה ומצפה לתוצאות שונות"? כן, יש דברים שצריכים מזל או זמן או שניהם. אף אחד לא חושב שאם הוא פגש מישהי אחת בבית קפה וזה לא הלך, אסור לו יותר להפגש בבתי קפה. שימשיך לנסות, אלא אם הוא מזהה שיש דגם (pattern) מסוים שחוזר על עצמו, שקשור לבתי קפה.

ולפעמים המחשבה שהתשובה נמצאת אצלי היא חיפוש "מתחת לפנס". לפעמים צריך ענווה ולהבין שהתשובה לא נמצאת אצלי, ושצריך להתייעץ עם אנשים שיזהו אצלי דברים שאני לא מודע אליהם ואולי גם לא יכול להיות מודע אליהם. את יכולה לטעון שזה עדיין חיפוש של התשובה אצלי, אבל זאת כבר סמנטיקה. 

לפני חודשיים החלטתי לטפל בתופעה מסוימת שחזרה על עצמה בתגובות של בנות אלי. הלכתי לשני אנשים שסמכי על העצות שלהם. קיבלתי שתי תשובות סותרות. הייתי צריך לעשות עבודה מאד קשה כדי למצוא שילוב של שתי התשובות, וזה הוביל אותי למפתח. דיברתי עם חבר עם המסקנה של אותו מפתח, והוא הזמין אותי לארוחת ערב, ורק אחרי שיחה של שעתיים וחצי שלי איתו ועם אשתו, הצלחנו להגיע מהמפתח הזה לפתרון האמיתי. ברור שהתשובה היתה אצלי, אבל לי לא היתה שום דרך לזהות, וכך גם לא לאף אחד מהמקורות שעבדתי איתו בפני עצמו. רק שילוב של שבועיים עבודה עם אנשים שונים (גברים ונשים) והתפיסות שלהם, וההזמדנות שהיתה לי לשמוע פעמיים את אותה תגובה מבנות שונות, הביאה אותי לתוצאות (שאני מקווה שיועילו לי. בטוח שהחכימו אותי)

 

התהליך שעשית מקסים ומקדם. זיהית דפוס. הבנת שאין לך כלים ללמוד ממנו. נעזרת. עשית חושבים מתוך העצות שקיבלת. דייקת שאתה עדיין לא קיבלת תשובה. הלכת לגורם שלישי. השקעתם זמן ומחשבה ומצאת תשובה. בעזרת אנשים. מדהים! מקסים! ומעורר השראה. יש דברים שלבד אנחנו לא מוצאים תשובה. שאנחנו עוורים לעצמינו. "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". 

לגבי השאר, עייפתי מהדיון. אני חושבת שגם אתה וגם אני חידדנו ופירטנו. ובניסוחים שונים, על הרוב הסכמנו אפילו. 

לא מתאימה לך אישית הגישה שלי? תמשיך במה שטוב לך. במה שעובד - תמיד נכון להמשיך. 

כשמשהו נתקע, זה הזמן לחשוב מחדש איך להתקדם. 

אם יש לך שאלה ספיציפית, אשמח לענות. 

 

הוויכוחים העיקריים הם בעיקר בסמנטיקה, שאולי היא חשובה, אבל הצגנו את שני הצדדים שלה, והקוראים יבחרו איזה ניסוח מתאים להם יותר.

 

ובכל זאת - אעריך זאת (כמובן לא תהיה לי דרך לדעת) אם אחרי שאת כותבת תגובה, תעברי עליה ותבדקי עד כמה היא ביקורתית, עד כמה הא מכאיבה, עד כמה היא יכולה לייאש. ואז תבדקי אם יש דרך לכתוב את אותו מסר בצורה שלא תכאיב ושלא תייאש.

זה היה הטריגר שגרם לי להגיב לדברייך. אנשים פה כותבים לא רק בשביל ייעוץ אלא הרבה בשביל תמיכה - או לכל הפחות, הם זקוקים לתמיכה - וחשוב שתהיה להם התחושה שיש להם גב גם אצל אנשי מקצוע בתחום הייעוץ. עצות עם אמפתיה תמיד מועילות יותר.

 

ותודה על המחמאות .

וממה שכתבת, אני מקבלת שאני  כותבת לפעמים חד . קיבלתי גם באישי הערה בעניין. 

לוקחת לתשומת ליבי. ובסוף כמו שכתבת, שנינו על הרוב מסכימים. 

חלילה לא באתי לייאש. אני בעניין שיהיו עוד חתונות. וכמה שיותר. 

הזדמנות לבקש סליחה כשמישהו קיבל את דבריי כמתקפה. 

 

אדם שסובל מבדידות ומגיע לאיש מקצוע שיעזור לו לצאת משם, צריך לפני הכל את הידיעה שעכשיו הוא לא בודד.

 

ואם אותו איש מקצוע גוער בו יותר מאשר מכיל אותו, הוא בודד יותר ממה שהיה.

 

אם הוא מקבל המון אהבה ותמיכה, הוא יכול לסבול גם גערה, כי זה מגיע ביחד עם התמיכה. אבל גערה בלי תמיכה יכולה לגרום לאדם לקרוס, אם אין לו תמיכה חיצונית

אתה יכול לעשות סקר אצל מתאמני חתונה (לא אצלי דווקא) האם התמיכה והאמפתיה הם חלק מהליווי.
והם לגמרי חלק.
ומי שעובר תהליך עומק, אכן זקוק לחיזוקים ועין טובה.
המילה גערה היא לא הטרמינילוגיה שלי... אני לא גוערת באף אחת בשום מצב.
שדכנית (שאני מעריכה מאד מאד) תגיד, הבחורה בררנית.
אין לי מה להציע לה. גברת, כדי להתחתן תתפשרי. אז מה אם הוא לא משפחתי, זורם ופתוח ? יש לו לב ענק!
מאמנת תרד לרזולוציות שמאחורי הרצון לזורם, משפחתי ופתוח. ותעבוד עם מתאמנת על דיוקים. מה הצרכים שלה. מה אומרת כל תכונה ברשימה במציאות, מה יתאפשר בחייה אם הוא יהיה כזה, כמה כל תכונה ברשימה היא קריטית, ועוד הרבה. ממקום מברר. התוצאה היא שבזכות האימון יש סיכוי שבחורה תשמע הצעה, של בחור טוב אבל אולי לא משפחתי למשל, ממקום שלם וטוב. לא מפשרה...
לדייט היא תגיע בגישה שיש סיכוי להתחתן איתו.

יש הרבה שדכנים, יועצים, מאמנים ומלווים למיניהם שהאמפתיה שלהם מוגבלת מאד. יותר מדי כאלה.

 

זכורים לי לטובה כאלה ששמו על השולחן את ההנחה ש"אתה בסדר ועכשיו בוא נראה איך נקדם אותך כדי שמישהי תזכה בך כמה שיותר מהר", וזכורים לי אחרים שהעבירו עלי כמויות של ביקורת ואמרו לי שאני צריך להבין שזה מאהבה. כנראה יש לי יכולת הבנה מוגבלת.

 

נזכר בחיוך בשדכנית שהציעה אותי לבחורה וכשהיא סירבה היא אמרה לה "אם אותו את לא רוצה, יותר טוב ממנו אני לא יכולה למצוא לך". וזה עזר.

 

אז יפה שיש לך מודעות לחשיבות של התמיכה. מאד מעריך את זה.

תעשה לך רשימה מסודרת
של דברים שעבורך הינם עמודי יסוד
ודברים שעליהם תהיה מוכן להתגמש ותבדוק
את עצמכם למולם.

דבר על כך הן עם הבנות שהינך יוצא עימן
והן עם חברים ואנשים קרובים אליך.

המון בהצלחה

עם מישהו בוגר שמכיר אותך (יכול להיות שכדאי נשוי כי תהיה לא הסתכלות אחרת) ואז תבחן כל הצעה בהתאם לכך.

 

יכול להיות שתרשום פה משהו שיגידו לך שזה בררני אבל אצלך זה נתפס שונה או יושב על משהו אישי שלך

פורום נותן חוות דעת מעניינת אבל לענד זה לא מספיק.

 

 

לפני שאתה ממהר להחליט, עצור!

מומלץ בחום לראות את הסדרה של הרב ברלינר לחיי נישואים טובה ועוד עצות מעשיות למציאת בן זוג, חיים של זוגיות ומודעות עצמית ופיתוח אישיות בערוץ מכון נתיבות

איזה כיף לפתוח את הבוקר ככה!

אינשאללה בקרוב אצל כולם/ן

באמת כיף
מלא מזלט

המון נחת ושמחה

זה מה שהיא. אם זה מתאים לך, תמצא עניינים שטחיים שבהם אתה כן אטרקטיבי, ולך על זה. תחפה על החסרונות שלך.

 

אם לא, אז תן לה להתבגר (אולי יקרה ואולי לא), ותחפש מישהי אחרת

 

זה קצת חריף וכנראה לא מדויק, כי לכל אדם יש היבטים שטחיים, במיוחד בתחום כמו נישואין. אבל יש לך שיטת עבודה טובה יותר?

אני על עצמי יודעת
שהתחתנתי עם מי שבהתחלה בכלל לא חשבתי שמתאים "על הנייר"וכמעט לא נתתי סיכוי ...


היום ברוך ה נשואה,
אני רואה את החסד הזה יום יום.

זה קצת מייאש

אני כבר הייתי בהשלמה עם הרווקות.
השם לא רוצה שתהיה לבד. זה לא טוב.

לא טוב היות האדם לבדו.
לא כרגע כרווק (בהזדמנות הזאת אולי אפשר לומר שהיחיד מרגיש יותר בעומק את צער השכינה וכו'.... לא כאן המקום והזמן)
ולא בחיים בכלל. או חברותא או מיתותא.



אני לא חושבת שכדאי להעביר את הזמן בציפייה מבאסת לכלה או לחתן שלא מגיעים...
זה סתם מעכיר את החיים ומקלקל את ההנאה מהטוב שהשם נותן, מהאושר שלא תלוי בכלל בסטטוס!...



אני השתדלתי תמיד לא לצפות לחתן (כי הוא פשוט לא הגיע...) אבל גם לא להתייאש.
פתאום יבוא אל היכלו אשר אתם מבקשים
גם חתן וגם כלה.



כשהשם רוצה
דברים קורים תמיד בזמן נכון.

כתבת יפה

נשמע שיש משהו שתוקע אותך כל פעם

כשאתה מציין את נושא השירות שלך תדגיש את המשמעות והאידיאלים (איך שלא תקרא לזה, מה שזה אומר עבורך) שבדבר.

מי שלא שיטחית זה יוכל לדרבן אותה. להדגיש את הצד הפנימי שיש פה.

 

נוטה לחשוב שאדם לא צריך להתנצל או להסביר ביחס לנתונים שהקב"ה נתן לו.

זוכרת שכתבת שאתה עושה שרות לאומי בגלל עניין רפואי
אני חושבת שכדאי לך פשוט להגיד את זה וככה תיפסל האופציה הנפשית (שבאמת יכולה להלחיץ)
אם העניין הרפואי לא גדול הייתי ממליצה אפילו להגיד אותו
ואז להדגיש את מה שאנונימי כתב לך

היכרות , אני מדגיש שזה רפואי.בעיה בעור..

אז בע"ה תגיע מי שזה לא ירתיע אותה

כי זה לא נותן לנו את האפשרות להביא את עצמנו לידי ביטוי.

העירו פה דברים יפים ונכונים, ואין לי הרבה להוסיף כעת רק אגיד:

1. ליבי איתך, ומשתתף בצערך בנושא, שולח כחות ומתפלל שיסתדר.

2. כשיוצאים מחפשים את הדמות המתאימה והאידיאלית באופן סובייקטיבי ולא אובייקטיבי, אז אלה שהעניין השטחי חשוב להם לא מתאימים בכל מקרה וזה לא מוריד מהאיכות שלך, כי אתה צריך דמות מתאימה לך ולא שכולן יקבלו אותך.

 

בהצלחה

הציבור הדתי לאומי במיוחד, שחורט על דגלו במכינות ובישיבות את גיבורי ישראל הלוחמין משרתים בצבא.
לא מדברת בציניות,באמת. אנחנו בנות ישראל בעקבות כל הסיפורים על גבורה, לחומה, עוז, הקצין עם התפילין תמונות, על זה גדלנו, וחונכנו.
בעלי גם בצבא ולוחם.
גם אני חלמתי בעבר על הקצין הלוחם, כי זה דמות שמשדרת לנו הנשים כמו סוג של ביטחון.

כן, הרבה בנות במגזר שלנו ככל הנראה יפסלו אדם שלא עשה צבא, כי זה לא עונה בכנה מידה עם הדמות שהן חלמו עליה, השמות גורמים לנו לחלום עליה.
ההבחור שהיה בישיבה ואז בצבא וכ'ו.

בעלי טוב לו בצבא, אבל הוא כל כך מוכשר בעוד דברים אחרים שאני יודעת כמה הוא יפרח ויתרום באזרחות.

עצם זה שאתה יודע שיפסלו אותך על זה, כנראה גורם לך לחוסר ביטחון וזה מובן.

אבל, אבל גדול (!!!!!!!!!!) 20 בנות יפסלו על זה (בנות בדרך כלל לא מבינות בכלל מזנ המערכת הצבאית וכמה שהיא לא נוצצת בפנים)
אתה יודע מה יופי? אתה צריך אחת, אחת מיוחדת, בוגרת ומבינה את הדבר מדהים הזה שעשית כמו והדרת. שתבין שאתה תיהיה אבא ובעלי מדהים.
שהיא מחפשת אישיות ואופי, ולא דמות זוהרת שחלמה עליה.

זה כמו בת שמגדירה את עצמה תורנית ונניח התגייסה לתפקיד קרבי(בכוונה מקצינה את דוגמה) בסוף היא תבין שכן יפסלו אותה על זה בחורים, אבל גם היא צריכה רק תבחור האחד שיראה מעבר.

תהיה בטוח בעצמך, אל תבנה על כל בת שפוסלת את ההצעה כיאלו זה לא אתה טוב.
זה הזמן שלך להעריך את עצמך, ולשדר את זה לעולם במלוא העוצמה.
להגיד בגאווה שעשית שירות לאומי שסספק אם רוב הלוחמים היו מסוגלים לשבת שעתיים עם קשישה להיות שם בשבילה.

אתה לא צריך להתפשר,ועל כל אחת שאומרת כן אז חייב לצאת איתה.
אבל פגישות עצמם אל תשים את הדגש רק על זה.
תתן לבחורה להכיר אותך,. תספר בשמחה ובהתלהבות כמה השירות הלאומי תרם לך ונתן לך. ואיך זה העצים אותך.

תבוא ביטחון.
בעזרת ה' מאחלת לך שתבוא האחת שתראה אותך, את מי שאתה, ולא מה שאתה.

תודה על הטקסט הזה

אהבתי

שלא תהיה לחוצה מכל תוויות חברתית! יכול להיות שהשירות הלאומי שלך יביא לך כלה עם מידות מאוד טובות ועין טובה בע"ה!

השאר פחות משנה

גם אם לא מתאים
הקשר עם החברה לא אמור להיות קשור ולהפגע

למה החברה חייבת לדעת?!

זה לא ממש אותו דבר אבל יצאתי עם גיס של החברה הכי טובה שלי. היא יודעת עליי הכל בערך, חוץ מזה.
היא לא ידעה וכנראה גם לא תדע על זה לעולם.
מה הבעיה לצאת עם אח ולא לספר?! לא רואה בעיה לספר אבל אם את חושבת שזה יפגע בקשר אז אפשר להחליט מראש שלא מספרים.
אני לא הייתי רוצה לפספס את השידוך שלי בשביל קשר עם חברה, טוב ככל שיהיה.

בהצלחה! בשורות טובות!

1. את רושמת שאם לא תפגשו יהיה לך תמיד ספק למה לא ניסית אותו. מנסיון,זה מצב שעלול ממש ממש לתקוע,ולכן כל עוד יש אפשרות לנסות- תעשי הכל בשביל זה. הספק ותחושת ההחמצה ממש עלולים לחבל לך בקשרים אחרים.

2. את חוששת מזה שאתם באים בצורה לא שווה לקשר- כלומר, מבחינתך זה "סגור" ורק לו יש אופציה לחתוך כביכול. מצד שני רשמת במשפט הפותח שאת בכלל לא יודעת מה החסרונות שלו. אז רוצה לגלות לך שבטוח יש לו כאלה. מבחוץ זה יכול להיראות מושלם,אבל באינטרקציה ביניכם הכל יכול לקרות.  שונה לחלוטין לראות בנאדם מהצד,ולהגיד לו שלום נחמד,למול לשבת איתו בפגישה או לצאת איתו לדייט. ושוב מנסיון,דברים שונים עולים בסיטואציה כזאת.כך שאם את מחליטה ללכת על זה,תבואי בראש פתוח, תנסי להכיר באמת את מי שמולך,ולא לנסות "להתאים" אתו לפנטזיה שככל הנראה בנית לגביו.

ודבר אחרון- לגבי החברה- לא יודעת מה טיב הקשר שלכן, אך כמו שכתבו לפני, יש אופציה לעשות את זה בלי ידיעתה,ויש אופציה לדבר איתה על כך באופן פתוח,מתוך הבנה, שמה שלא יהיה, ההחלטה שלך או שלו בקשר לקשר הזה,לא אמורה להשפיע על הקשר הקיים שלכן...

 

יאוו יצא לי ארוך. מקווה שמובן.

המון הצלחה בכל החלטה. 

בהנחה שגם את וגם אחיה אנשים בוגרים ושגם אם תפרדו זה לא ייעשה בצורה מגעילה.
גילוי נאות, יצאתי עם אחות של חבר טוב שלי שההורים שלו והמשפחה מאוד אוהבים אותי (וכמובן אני אותם) ונפרדנו. נחשי מה? נשארנו חברים והיחסים עם ההורים והמשפחה נשארו אותו דבר, פשוט כי באנו נתנו צ'אנס והבנו שלא. כולם יצאו מרוצים;)

יותר בהרחבה מה הצדדים לצאת איתו ומה הצדדים שלא ואז תראי, אם יש מספיק צדדים לצאת זה אחלה.

יש פה קצת רגישות מול החברה אבל לפעמים זה רק עוזר שיש מכר משותף-אם מחליטים לסיים את הקשר אז מסיימים אותו יפה ולא בסמס (כי שני הצדדים מתביישים להתנהג בצורה לא יפה)

לטובתו. ויש הרבה על מה להודות. על בית לישון ומיטה. וכדומה. כי באמת שום דבר בעולם לא ברור ומובן מאליו.
וה' עושה חסד עם כל אחד.

נושאי שיחה של היום יום, לימודים, עבודה, תחביבים, בעיקרון לזהות צדדים שהשני מתעניין בהם ולחפש את המשותף בהם. מומלץ לנסות לזהות על פי הרקע של המדוייט/ת וגם תוך כדי הפגישה עצמה.

פחות מומלץ להתחיל בשיחות עמוקות על משמעות החיים, קשרים עמוקים שיש לכל אחד או אידיאלוגיות והיסיטוריה אישית. במידה והשיחות יזרמו ויהיה כימיה זה יבוא מאליו. אם השיחה הולכת לטיפה עומק לא צריך לעצור אבל אין מה לפתח לצד הזה. כך לענ"ד.

ישנם  סדרת הרצאות של הרב משה ברלינר שתוכל לראות ולבנות את הקשר בצורה טובה

תוכל להיכנס לערוץ מכון נתיבות או לאתר של מכון נתיבות

 

שרשורים בנושא: - לקראת נישואין וזוגיות
ועוד תגובות בשרשור ההוא

וכאן יש דף עם נושאים
סבבה - לקראת נישואין וזוגיות

כדאי לזרום, להתעניין, לשתף. אם יש צורך להעלות נושאים יש כאן רעיונות. כדאי לעשות את זה בצורה זורמת. תוכל לראות כאן (נכתב לבחורה אבל זה רלוונטי לבחור באותה מידה):
דייט זה לא ראיון, פשוט לא! - לקראת נישואין וזוגיות

הצלחה רבה!! 🙂

טור של הרב יוני לביא, על זה, עם רשימה מצוינת של המון נושאים\שאלות

רעיונות לדברים שאפשר לדבר עליהם בפגישות (הרב יוני לביא)-

זה טבעי שבין כל הדיבורים יש פה ושם שתיקה ולא צריך להיבהל מזה.
ובכל זאת הנה כמה רעיונות לדברים שיכולים להוביל לשיחה משמעותית שתעזור לכם להכיר טוב יותר זה את זו ולקרב ביניכם:

סַפֶּר לי על השנה המשמעותית ביותר בחייך * באיזו החלטה שקיבלת בחיים אתה גאה? * איזה הישג נתן לך הכי הרבה סיפוק? * מה עיצב אותך להיות מי שאתה היום? * מה המקום של עבודת ה' בחיים שלך? * איזה סוג של לימוד תורה מדבר אליך ומעצים אותך? * ספר על תפילה בלתי נשכחת שהיתה לך * מהם הרגעים בהם אתה הכי מרגיש קרוב לאלוקים? * ספר על זוגיות יפה שאתה מכיר * מה היה שם שמצא חן בעיניך? * אילו דברים מבית ההורים שלך היית מאמץ לבית העתידי שלך ומה היית מעדיף שיהיה אחרת? * איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים? * אם היו מתקיימות בחירות היום - למי היית מצביע? * על מה אתה חושב שאתה צריך לעבוד? (מבחינה רוחנית, רגשית, מידותית וכדו') * מה מלהיב/מכעיס/מעציב/מדכא אותך? * ספר על זיכרון ילדות מתוק אחד * למה קוראים לך ______? * ספר על תחביב לא שגרתי שיש לך * דמות מעוררת השראה/הערכה בעיניך * ספר סיפור קטן עליה * חוויה מעניינת/מצחיקה/מכוננת שאתה זוכר מימי בית הספר היסודי * תן טיפ ליחסי אנוש טובים (בלימודים, בעבודה) * ספר על דבר מרגיז/מעליב/מפתיע שחווית בחודש האחרון. איך הגבת? * נס שקרה לך בשנה האחרונה או למישהו שאת/ה מכיר/ה * מהן שלוש התכונות המרכזיות שחשוב לך שיהיו בחבר טוב? * ספר על פדיחה שקרתה לך * מה יכול לגרום לך להתעצבן? * מה הם שלושת הדברים המספקים ביותר שעשית בחייך? * לְמה אתה זקוק מעבר לצרכים הבסיסיים כדי להיות מאושר? * על איזה דבר שלא תעשה היום אתה עלול להתחרט בגיל 90? * מה אתה תורם לאנשים שנמצאים בסביבה שלך? * מה היכולות והתכונות שלך שבזכותן אתה מצליח במה שאתה עושה? * על מה אפשר לסמוך עליך בכל מצב * ספר על חוויה קשה שקרתה לך וכיצד דווקא היא תרמה לחייך * מה יכול לגרום לך להזיל דמעות? מוכן לספר על הפעם האחרונה שזה קרה? * מה היית רוצה לאחל לעצמך? * ואם כבר מדברים, למה אתה רוצה להתחתן?...

כמובן שהנ"ל אינו שאלון אינטרנטי שצריך לתקתק במהירות. להפך. הצטיידו בסבלנות ונסו לדלות את התשובות מהמקומות העמוקים יותר בנפש שלכם. זה מצריך אומץ ופתיחות אבל תהיו בטוחים שהזוגיות שלכם תרוויח בגדול.
כמובן, השיח צריך להיות דו-צדדי, וכל אחד מכם ישתף בתורו בתשובה שלו לשאלה.

אבל תמיד מפחדת ליפול עם זה על הבחור.
במשפחה שלי תמיד אומרים (כן כן הם מעורבים) שאני אבריח אותו עם השאלות הכבדות האלה

יושבות לי בראש שתי אפשרויות הפוכות..

אחת- לנסות לשלב את השאלות האלה בשיחה במהלך הפגישה, ולא להפוך את זה ל'תחקיר'.

אם מדברים על משהו שיש לך שאלה לגביו- ממש מותר לשאול. זה עוזר להיכרות, לקידום של הקשר.

 

השניה- יכול להיות שזה מתאים במצב שבו הקשר קצת יותר מתקדם, או לשלב שבו כבר יש שיח, אבל רוצים לגוון..
לכתוב את השאלות על כרטיסיות ולהפוך את זה למעין משחק, שבו שני הצדדים מקדישים זמן למחשבה ועונים על השאלות.

(נראה לי במקרה הזה כדאי להיות מתואמים מראש, ולא להגיע לפגישה ולהודיע שהולכים לעשות את זה.. כדי ששני הצדדים ירגישו בנח)

ואז למרות שיכולות לעלות 4 שואלת את האחת שבאמת רלוונטית וקשורה לשיח שמתרחש מבלי להתפזר.
אלו נקודות בחיים שתמיד גורמות לי להבין כמה דברים שטרוויאליים לאחרים, עבורי מצריכים עבודה. ולהיפך כמובן

מענין להשתמש בזה פעם..

לא הייתי שורדת דייט כזה

קראתי רק חצי והתעייפתי

@חיות צבעונית אני מצטרפת למשפחה שלך, אל תעשי לו את זה!

אל תדאגי אני לא באמת חופרת..סתם יש לי נטייה לרחף לעולמות עליונים לפעמים
ובדייט האחרון שיצאתי אליו הבחור בעיקר צחק, אז נראה לי אני לא כזאת נוראית😜