אשתף בלי נדר.
בינתיים מודה לה' על ההארות מעצם תהליך החיפוש 
מה זה "בכל הכוח"? למסור פרטים לכל השדכנים בעולם?! יש גבול סביר, וזהו בסיס הדיון.
וואלה חשבתי על זה גם בשבת. שכל ישר. אם אתה עושה דברים שממבט חיצוני על המקרה ואז אתה מגלה שבחיים לא היית חושב לעשות השתדלות כזאת - זה סימן כבר לחוסר השלמה עם המציאות שהוא לא מועיל אלא מזיק. אבל אנחנו לא חיצוניים לנו. קצת בעיה חח אפשר להתגבר עליה.
וגם ברגע שההשתדלות לוקחת ממני יותר מידי כוחות נפש וגורמת לי להתרחק מה' במקום להתקרב, מבחינתי זה הגבול.
ולהשתדל עד הסוף כאילו אין בטחון
חוויה שאני שותף לה... מנקודת מבט שונה
כמה צמתים שאני נמצא בלי לדעת איך ולאן להמשיך, וזוגיות זה רק אחד מהם
ושום דבר לא הולך בקלות
וכל כך קל וכל כך כואב לזרוק הכל ולהרים ידיים
וזה המצב שאני נמצא השבוע, כשהקשר הקודם שם אותי במקום שאני לא יודע לאן להמשיך, ואין לי כח להשקיע בכיוונים האחרים שגם הם לא מפיקים תועלת (טוב, לגבי אחד מהם אני מקווה שכן אצליח לעמוד ביעד בשבוע הבא, ואז סגרתי את זה)
אבל זה לא באמת נכון. כי אם שמעתי השבוע שלש פעמים "לא", זה אומר שיזמתי קשרים, וניסיתי
ושמעתי על מישהי שידעתי עליה (אבל לא יצאתי איתה) שהתארסה, ושמחתי בשבילה (מה אכפת לי, בכל מקרה היא לא היתה מתחתנת איתי...)
כמעט פתחתי גם אני שרשור "אין לי כוח ואני מיואש", אבל אני רואה שאני לא היחיד. אז במקום להתלונן על הייאוש שלי, אשתמש בזה כדי לעודד אחרים שהמצב שלהם לא עד כדי כך גרוע, וכדי שהם ידעו שאני שומר - במאמץ - על אפטימיות, וגם הם מוזמנים לנסות
המון הצלחה, מאחל לך שתיכנסי לשנה חדשה בשמחה
בעזרת ה' זה יקרה. ותהיה לך שנה שמחה ומשמחת. ישועת ד' כהרף עין.
זה נשמע קלישאתי. אני יודעת. אני אומרת את זה בעיקר בשביל עצמי...
נשמע שאת בתקופה ממש ממש לא קלה.
יש תקופות כאלה. שהכל סוגר ומעיק ומיצר.
אין לי כרגע פנאי לכתוב באריכות, אבל תדעי שאת לא לבד שם.
ומאחלת לך יציאה מהמיצר למרחב בקרוב ממש.
מבקש אמונה
. היום הילדים שלי שותפים נלווים לתגובה שלי)יש לבחור כל מיני הנהגות חיצוניות שלא מקובלות בצורה קיצונית מאד, לא בחברה שלו ולא בכלל בעולם(מוזרות מסויימת),
מרתיע אותי קצת. מה דעתכם?
(בהנחה שגם לי יש ייחודיות ואני לא לגמרי בתלם
ואני אוהבת אנשים שמחפשים ומבררים ולא עושים מה שכולם. וגם בד"כ אני לא מקבלת שוק תרבות מאנשים
אבל כאן זה בצורה באמת קיצונית...)
כתבת שזה מרתיע אותך.
עד כמה? ובאיזו רמה?
תוכלי לחיות עם המוזרויות האלה?
זה מפחית את ערך הבחור בעינייך?
את מסתכלת עליו כמוזר בגלל זה?
אלה שאלות שכדאי לך לשאול את עצמך.
אחרי הכל לכל אחד יש שריטות כאלה ואחרות. יש מי ששריטה מסויימת מפריעה לו ויש מי שזורם עם אותה שריטה בדיוק.
הצלחות.
זה ממש ממש מרתיע אותי,
נראה בעיני מאוד מוזר ונראה לי גם שאתפדח להסתובב איתו.
לא מפחית בכלל את הערך שלו, זה משהו ממש חיצוני ואפילו להפך.
אם הבנאדם אמתי ועושה את זה כי באמת חושב שכך חייב לנהוג והוא לא מתבייש מהמלעיגים אז אעוף על זה
אבל אם זה משהו שלא מוכרח לנהוג כך רק עדיף, אז כן יפריע לי שהאדם מחצין ומבליט את עצמו סתם... השאלה עד כמה באמת הוא עושה את זה כדי להקצין את עצמו ולהראות שונה או באמת כי הוא חושב שכך נכון ומוכרח לנהוג.
כאן אני מרגישה שזה לא משהו הלכתי שחייב לעשות בעיינו, הוא סתם אוהב את זה ולכן מרתיע אותי..
וממש לא מפריעה לי שריטות, אני בד"כ זורמת עם זה, גם לי יש שריטות.
פשוט אני מחפשת איש אמת שלא מחפש איפה להחצין ולהבליט את עצמו...
אם הבנאדם עושה משהו קיצוני נגד כל העולם.
אולי תנסי לברר מאיפה זה מגיע
(למה הוא ככה נוהג, אם זה בא ממקום שלם ואמתי או ממקום ילדותי שמחפש לפרוץ גבולות או שזה ממלא כל מיני צרכים בנפש שחסרים לו...) וכן עד כמה ההנהגות האלו באמת ישפיעו עלייך
ועל הקשר שלכם בחיי הנישואין, בהצלחה יקרה!
ממש מרגישה שהבנת אותי
באמת אנסה לברר על זה,
מרגיש לי שכאן זה באמת מבטא צורך כל שהוא ליחצן אץ עצמו
(אולי באמת מילדותיות, לא סגורה עלזה)
נראה לי שזה התנהגות מוזרה כמו שמישהו יקבל על עצמו להיות נזיר
(למרות שהיום שער ארוך לא כזה בולט בעולם אבל נניח שכן)
גם לי היתה תקופה ארוכה עד שהתחלתי לצאת. אז לא הייתי לחוץ, אבל למפרע אני חושב שבאמת לא היתה לי ההזדמנות.
אני חיכיתי כמה שנים עד שהתחלתי ליזום. יכול להיות שלא תצטרך, אבל אני מציע לך לא לחכות.
תהיה ממודע לזה שאתה טוב, אבל תדע שזה לא אומר שאנשים יציעו לך. בתגובה אחרת פה מישהו פירט סיבות סבירות לזה. תבדוק אם הן נכונות -כולן או חלקן. אם אתה רואה שאין התקדמות, תפעל.
בהצלחה!
בשהיל מה צריך הצעות?
המטרה שלך היא להתחתן או לקבל מלא הצעות ולהרגיש מבוקש?
בשביל להתחתן לא צריך הצעות בכלל
צריך רק להתפלל המון המון מכל הלב וזהו
ואני אומרת את זה מניסיון, אף פעם לא היה לי מלא הצעות וכל פעם שהרגשתי שאני חייבת לקדם את העניין של החתונה התפללתי והציעו לי מישהו ונפגשנו, נכון שלא התחתנו אבל זה מקרב למטרה
בהצלחה, תהיה חזק
אבל מי שמרגיש צורך בהשתדלות שיעשה השתדלות
אני לא יודעת, ברגע שאני עושה השתדלות זה מרגיש לי כאילו העול של מציאת זיווג על הכתפיים שלי וזה גדול עלי לכן אני נותנת את השרביט לאלוקים
אני אוהבת כל מה שעובד.
דרך הפעולה שלה לא מתאימה לפותח השרשור, לכן לכתוב אותה כתשובה לבעייה שעלתה פה, לא נותן מענה לפותח.
בס"ד
כי זה נותן לי להיות תלויה באחרים כדי לקבל תחושה של ערך עצמי. בעיני כאשר מחכים להצעות מרגישים פחות עירניים. צריך לפתוח את העיניים ולראות איזה חבר טוב שאתה אוהב את הוייב שלו, להיות איתו בקשר . לשאול אותו את מי יש לו להציע.. להיות יוזם של קשר של מפגשים עם חברים, ולראות את הסוג של האנשים שאתה מתחבר אליהם. וככה להבין יותר איזו אישה תהיה לך חברה טובה. להיות אמיתי עם עצמי ולראות את השדר שלי לעולם. ולראות אם אני יכול להיות יותר פתוח יותר אנושי יותר מתעניין יותר אכפתי. הרבה אנשים מחפשים את קרבתך מבני מינך? בקיצור לעבוד קשה ולא להיות פאסיבי. זה כל כך נפלא למצוא את בת הזוג שווה להתאמץ
לא בטוח שאתה היחיד שלא מקבל וכולם מסביבך מקבלים הצעות, פשוט יש עוד הרבה מה לשפר בתחום בציבור שלנו
מבין לליבך, שכן גם אני לא זוכה לקבל הצעות כלל ונאלץ להסתמך על אתרי היכרויות שכבודם במקומם מונח אך זוהי דרך פחות נוחה להכיר את החצי השני. למען האמת אני די השלמתי עם המצב שבו נגזר עלי להישאר רווק(מבלי חלילה לייאש אותך).
סלח לי אבל תגובתך צרבה לי מאוד, איך אתה אומר שאתה משלים עם זה שתישאר רווק?? האם אתה אלוהים החדש?? שלום עליך. רק הקב"ה יודע מה יהיה, ואתה בתור אדם אפילו מחוייב לאמר - איני יודע מה יהיה. כיצד אתה יכול לקבוע בפסימיות שחורה את עתידך אם אתה לא אלוהים בקיצור. פשוט כפירה במהות האין סופית של הקב"ה. כותב לך בתור רווק בן 28. אל תתייאש, ובמיוחד - אל תעיז לייאש אחרים. זה לא אמיתי ולא מוסרי.
על תגובתך לתגובתי, שצרמה לי גם כן, והאם הייתי צריך לכתוב אחרת. הייתה בי תחושה שלצעוק אותה הייתי צריך, ואנסה לתת לה מילים: הייאוש/חוסר האמונה הוא אם כל חטאת, (במידה מסוימת המעכב של העולם מהגאולה), וכן - במתכונתו ההרסנית - הוא מבטא כפירה. ואנא אל תוציא את דברי מהקשרם - לא אמרתי שאסור להביע כאב, להפך.. אני הראשון שיאמר זאת ועושה זאת כל יום ויום, לפעמים בצורה בוטה אפילו כלפי ריבוש"ע. להביע כאב ולתהות (גם בקול רם!) איה מקום כבודך.. תאמין לי שאני שואל איה.. מחפש בנרות לפעמים, ולצערי רבות מדי הפעמים שאני פשוט לא מוצא. אז כאב הוא לחם חוקי, האמן לי.
אבל ייאוש.. זה כבר סיפור אחר. זה מן עזיבה של החוקים, משהו כבר מעבר לגבולות הגזרה. אמירה שנגמרו האפשרויות היא לא אמירה יהודית (אא"כ בנסיבות מאוד מאוד מיוחדות וגם אז). ועל אמירות מסוג זה - יש צורך להיות חריף. בנוסף לא שמר את ייאושו לעצמו או לסביבתו האינטימית הראויה אלא הוציא אותה מול אדם (ועולם) המבקש עזרה לאותו נושא בדיוק. לא רואה כאן דבר מלבד חוסר אחריות.
אם התכוון לדבר אחר - יתקן ויבאר דבריו, למען נבין כולנו.
ולגבי גילי - חושב שזה כן משנה, שכן אם הייתי בן עשרים, היה זה לא ראוי להטיף לרווק שככה"נ עבר הרבה יותר ממני, לעומת 28 שמן הסתם הספקתי לחוות ג"כ מן הייאוש וכו.
ו
לזו הייתה כוונתי בתגובה. חבל שאנשים בימים אלו של תשובה משתמשים בביטויים פוגעניים. אני בכל אופן לא אתייחס לתגובה ובטח שלא אשיב לו בשפה שבה השתמש. שנה טובה לכולם ובתפילה שכל אחד ימצא את זיווגו.
לא חייבים הרבה הצעות,
צריך לקוות ולהתפלל להצעה אחת שתהיה הנכונה..
אם אין לך בכלל - תיזום.
ואם הבעיה היא שבאיזשהו מקום זה פוגע לך באגו,
אז קודם כל להבין שככה זה, זה לא העניין אם אתה יותר מוצלח או פחות מוצלח.
אולי יש אנשים שיותר קל בדימיון להדביק ביניהם על פי הכרות,
ויש אנשים שקשה לדעת מה הם באמת ומי יכול להתאים להם.
יכול להיות שאתה כזה ופשוט לא מודע לזה.
אולי תתן יותר פרטים... מה אתה מחפש וכו ומי יודע לאן יוליך הקול שלך... כמו שנאמר שלח לחמך על פני המים
זה עלול להישמע מעט קשה, אבל אני חושב שהבעיה היא פנימית. כמו שאתה מעיד על עצמך שהנ"ל אלו הם מחשבותיך, כלומר שאתה מאמין שמה שצריך לאפשר לך לקבל הצעות זה המצב הכלכלי בבית (הדבר הראשון שהזכרת!) נימוסים (ואוסיף -חיצוניים) תפקיד בצבא ויכולת טובה בלימודים, ובקיצור - כל המעלות שציינת - הם מעלות חיצוניות בלבד. לא הזכרת שום סממן פנימי אמיתי של מעלה נפשית אמיתית שקנית במהלך חייך - מידה טובה, שאיפה גבוהה כלשהי (לימוד תורה, עשיית טוב בעולם בצורה שאתה רואה לנכון וכו). לכן אני ממליץ לך קודם ללמוד ואח"כ גם לעבוד על מידת הענווה שלך, ללמוד להביט פנימה אל עצמך וממילא אל אנשים סביבך.. מובטח אתה שפתאום תמצא בך ובהם מעלות שלא ראית כלל במבט ראשוני (וארוך..) שטחי. פתאום ייראו לך הרבה יותר מדהימים, ואז תבין מדוע הם גם 'שוחים' בהצעות. זו בסוף כל המהות של הנישואין - להביט פנימה אל האדם שאיתו אנו חיים ולהעמיק אל הטוב הפנימי שבו. כל עוד אתה מעוכב בזה, אתה בעצם לא מוכן לנישואים והצעות לא בהכרח יבואו. אז צלול פנימה אל עצמך ממש, ותראה בע"ה שהצעות יתחילו להגיע כמבול.
אשמח לסייע לך.
יעל 0502660215
ומאמנת ומלווה ליווי פלאפוני עד החתונה
ושיהיה בשעה טובה
מה הפירוש של לבטוח בקב"ה? לצפות שהוא יעמוד בדרישות הגבוהות שלנו? (במקרה הזה - שישלח לנו זיווג בזריזות ויעילות) לפעמים אני מרגיש שהדמיון של מכיל את האופציה הזאת.
אני אישית נשאר כרגע לצערי בסימן שאלה בעניין הזה מה שמצריך אותי ללכת ללמוד את הנושא.
התפיסה של הבטחון בה' שקצת תפילה תעזור וחוסר קבלה של חסרונות במציאות היא לא נכונה.
ויש באמת מקרים שתפילה אפילו לא שייכת!! (ע"ע בית א-להים למבי"ט בתחילת שער תפילה, 'אהלי יעקב' לאדמו"ר מהוסיאטין פרשת ואתחנן, אם אתה רוצה בפרטי אוכל לשלוח לך)
יש טרגדיות וסתירות בחיים, עולם האמונה לא אמור להכחיש אותם.
לא נתתי תשובה מודה. שללתי תשובה לא נכונה.
הרבה יותר חשוב מאשר להבין את הדברים הנ"ל באופן שיכלי, חשוב הצד הנפשי. הרבה פעמים אני מרגיש את הבטחון כאופציה הנ"ל כי אין לי ציור אחר חזק לדבר הזה.
הוא הציע לי..התאבנתי..התבלבלתי..לא שמחתי..הוא הרגיע והבין..שקלתי וחשבתי..השכל אישר הרגש פחות..אמרתי כן ..אבל לא מאושרת..לא מחייכת..
מה קורה אתי?
לא חיכיתי ולא ציפיתי למרות שזה התבקש..
לא יכולה להרשות לעצמי להגיד לא.
הצילו!
לאט לאט, אין לחץ. את לא חייבת להחליט הרגע אם כן או לא, גם אם תיקחי כמה ימים (ואפילו יותר אם צריך) לחשוב זה בסדר. הרבה יותר בסדר מאשר לקבל החלטה בפזיזות.
אז קודם כל מבחינת הדחיפות להחליט את יכולה להירגע ולקבל את ההחלטה במתינות ובשיקול דעת וכך גם תהיי שלמה איתה.
דבר שני לגבי ההחלטה עצמה - גם היא לא חייבת להיות כן או לא, יכול להיות שאת באמת צריכה עוד זמן להיפגש כדי לברר ו/או להתרגל אליו וזה בסדר. הרבה יותר בסדר מאשר לקבל החלטה שאת לא בטוחה בה.
אז את גם מבחינת הגורליות של ההחלטה את יכולה להירגע ולקבל את ההחלטה שנכונה לך, ולא רק ביןשתי האופציות של להתחתן או להיפרד (אם לא זה מה שנכון לך).
ודבר שלישי - אחרי שנרגעת שבי עם עצמך (או עם מישהו קרוב) ותנסי להקשיב לעצמך ולהבין מה מרתיע אותך, האם זה לחץ והתרגשות או שיש כאן משהו מהותי. ובהתאם לזה תקבלי את ההחלטה הנכונה לך, ושוב - בקצב שלך (ואל תשכחי לעדכן את הבחור בתהליך - שלא ירגיש תלוי באוויר).
בהצלחה!
כותבים לך פה בפורום.
הרבה היו רוצות להתחלף איתך. בהצלחה רבה!!!
עד כמה זה יעיל?
איזה אתרים?
יש שם גם דוסים\ות?
מישהו\י מכאן רשום\ה לאתרים כאלו?
קרובת משפחה העלתה את הרעיון ואני מתלבט בעניין (בעיקר ביעילות). אשמח לשמוע את דעתכם!
תודה
ואסביר: ב"ה אני משתדלת בין כל העיסוקים, להוסיף לימוד עצמי, ללכת לשיעורים וכ"ו אבל שמתי לב שיש לי רצון להשפיע ולקרב לבבות, אבל אינני כריזמטית, אני לא אוהבת למשוך תשומת לב (למרות שלמי שמכיר אותי אולי נראה שאני כזו) אני מוקפת בחברה תורנית אידאליסטית כי כך גדלתי בחרתי אבל מרגישה שיש אנשים שממש פועלים למען עמ"י תורת ישראל וא"י.
איך מבטאים את זה כלפי חוץ? ואסביר בפירוט: יש פעמים שאני נפגשת עם בנות שרחוקות יותר, ומרגישה שאני יכולה יותר להשפיע, אבל לא מצליחה..
הבהרה: תגובות של שבחים על הרצון הטוב וכ"ו לא ממש יעזרו, אני לא חושבת שאני ראויה לזה,
אני רק רוצה שתשתפו אם תרצו כמובן, איך אפשר לפעול עם א-ל מהמקום שלי,
ואיך זה קשור ללנ"ו, אתם ודאי שואלים...: כי גם בתהליך מציאת בן הזוג בבניית הבית העתידי שלי, יוצא לי לחשוב איך אני רוצה
בע"ה, יחד עם בעלי העתידי שיחיה, לתרום את חלקי לעמ"י.
מקווה שהובנתי,
אודה לכם ואשמח אם תגיבו
.
לא לנסות להשפיע על אחרים, מספיק שאת תהיי מהוות דוגמה ותפעלי.
אני דווקא חושבת שאידאל צריך לחיות ולא לדבר.
איך? חשוב לך נניח יישוב ארץ ישראל? אז ללכת לגור ביישובים שצריכים חיזוקים מבחינת כמות (לא רק יהודה ושומרון, יכול להיות בנגב ובגולן , באילת)
חשוב לך ממש אהבת ישראל - לחיות עם כל סוגי מרכיבי העם המיוחד שלנו? ללכת לגור בעיר - מספיק שיש בית כנסת שכמעט תמיד חסר נניח מניין ובעלך יגיע להשלים מניין זה השפעה גדולה.
להגיד בוקר טוב למנקה, לחייך, לשלוח חלות לשכנים.
להפעיל גמח"ים מהבית.
והכי חשוב בעייני היום, במציאות שאנו חיים בה בתרבות המערב- משפחה.
הורים שיש להם סבלנות לילדים שלהם, שיש להם סבלנות לדבר הזה שנקרא משפחה.
לא להסתנוור מתרבות השפע. להבין שזמן איכות עם הבעל \ילד זה לא רק כמה כסף בזבזת עבורו, אלא הלשבת, לדבר, לשחק ביחד.
משפחה שתגדל להורים שיאוהבו את הילדים שלהם בלי תנאי.
יצא לי ולבעלי לדבר על זה- כמה חיי המשפחה היום הם לא מובנים מאליהם, כמה חשוב להשקיע במשפחה האישית שלך.
לעיתים אנשים עלולים לחשוב שזה אנוכי, ",להעתסק בשלך" אבל כל כך חשוב משפחה היום! בדור כמו שלנו שהוא כל כך מבולבל.
וככה הביחד של המשפחה נרתמת לשליחויות שנכונות להם\מאמינות בהם\שמרגישות שזה מה שעם ישראל צריך!.
אישית אני פחות חושבת שצריך לנסות לקרב, בזכות האור שלך , אנשים ירצו להתקרב מעצמם.
מספיק שאת באוטבוס ובאה קשישה ואין לה מקום ואת ישר קמה ומפנה לה את המקום - ומישהו אחר ראה אותך עושה את זה, סביר להניח שפעם הבאה הוא גם יעשה את זה , או יעריך את המעשה שעשית!
אני מסכימה שהתרומה הכי חשובה בעת הזו לעמ"י היא חיזוק התא המשפחתי,
כרגע אני רווקה, בע"ה מקווה להשפיע בדרכי,
אני אדם שאוהב לפרגן, להחמיא ולהקשיב לחברות ומשתדלת שזה יהיה מכל הלב ולא מהפנים אל החוץ.
בכל זאת יש בי חלק אולי, היצר הרע שמנדנד שזה לא מספיק...
שצריך יותר..
קשה לי מאוד להגיב לנושא עצמו.
לקרב אחרים ליהדות ותורה זה דבר חשוב מאין כמוהו אבל עצם זה שתקימי בית משלך שילך בדרך טובה זה כבר המון מאוד. וגם 'תיק' לא פשוט.עצם הקמת בית היא תרומה ענקית לעמ"י. ואיך תרחיבו את מעגל התרומה? אי אפשר לדעת.. זאת הליכה לעבר הלא נודע. תמיד יפתחו אופציות חדשות.
אני חושב שזכיתי להיות בנקודה הזו בזמנים מסוימים בחיים, אבל עוד לא מצאתי איך לשלב את אותם האידיאלים בצורה קבועה ונכונה יחד עם חיי המעשה. עוקב ומצטרף לחיפוש..
היה בעבר משהו שנקרא אם אני לא טועה פק"ל שדוכים, מסמך מדריך כזה לוודא שאתה מבצע בחירה בצורה נכונה.
יש למישהו קישור במקרה?
שהפסוק מדבר דווקא על האיש. האישה עדיין קשורה להורים שלה באופן יותר עמוק מאשר האיש אחרי הנישואין.
ישנן הרבה תפיסות שיטחיות בהמון. ממליץ לך לא להתרגש מזה ולא לתת לזה להוריד לך את הבטחון. זה כלום ושום דבר.
דברתי עם משהי באתר ברגע שהגענו לזה שעשיתי שירות לאומי במקום צבא היא עשתה אחורה פנה.
אני בטוח שעוד הרבה סיננו אותי בגלל זה.
כלומר מבחינתי זה לא משהו שמעיד על חיבור, אבל בחיים לא עשיתי את זה.
חשבתי שהיא שאלה מה עשיתם עם התמונה הראשונה...
לא רוצה להכניס לעצמי ולאחרים ציפיות עד שלא סגור.
מה גם שלדעתי רוח חכמים לא הייתה נוחה מדבר כזה...
כי בתקופה של הפגישות אמורה להיות צניעות וקצת הרחקה (לא מדבר על מחמאות שמותרות)
אחרי הכל הם לא מותרים אחד לשני וזה יותר בירור התאמה. וזה נראה לי כמו קירבה מיותרת.
לדוגמא, פסקו שלא להסתכל סתם על הבחורה אחרי שברור שיש מציאת חן. אז תמונה ביחד?!
ואולי אני טועה בכלל 
אבל נראה לי שבהתחלה זה לא לעניין.
תבדוק לנו את העניין...
אז לא.
היה לי קשר מאכזב עם בחור שבשלב מאוד מתקדם גיליתי שהוא מספר כל מה שאני מספרת לו כולל הדברים הכי אישיים לחברים שלו. שבר אותי. ולהוסיף לזה גם תמונה?לא, תודה.
(אני יודעת שהרוב לא עושים את זה בד"כ)
אבל אחרי שמחליטים שהולכים על זה -
אז כבר ממש בכיף כמה שרק רוצים..
חודש של העצמה, חזרה בתשובה, הסתכלות פנימית, תקווה.
ואני?
כבויה, מיואשת, לא מאמינה שמשהו ישתנה השנה... לא בזוגיות ולא בחיים בכלל.
לא מצליחה לעשות חשבון נפש, להתחזק, לחזור בתשובה.
מאמינה בשכל שה' כל יכול אבל לא מרגישה אותו קרוב אלי.
ולמה שיושיע אותי? למה מגיע לי ישועות? מה כבר ישתנה השנה? כל שנה אני באותו מצב.
יש בי כעס גדול, גם על ה'.
זהו, פרקתי
אבל כל שנה אני משחררת וכל שנה אותו דבר... אולי אני צריכה לעשות משהו... אבל אין בי כוחות 
לעשות דברים שעושים לי טוב
כתבת בדבריך 2 נקודות:
1) עצבות באלול, נקיפות מצפון
2) יאוש, למה שאקבל ישועות בשנה הבאה?
ראיתי ש@ultracrepidam כתב דברים נפלאים שעונים בעיקר לנקודה השניה
תוספת לדבריו:
מומלץ ללמוד בקביעות בספר מוסר שמשמח אותך ומזכיר לך כל הזמן את הדברים הניפלאים שהוא כתב מכל מיני הבטים נוספים, ככה שלא תשכחי עם הזמן ותמיד תתחזקי את דבריו המחזקים
וכן להקפיד בכל יום (רצוי לקבוע לזה זמן ביום, נניח לפני השינה/באוטובוס לעבודה וכד') להודות לה' על:
1) 5 אנשים סביבך: נהג אוטובוס שלא ברח, חברה שהקשיבה לך היום...
2) 5 דברים רוחניים: נולדת בבית שומר מצוות, יש לך לב מלא רגש ככה שאת יכולה לחוש קרבת ה', את גרה בארץ....
3) 5 דברים גשמיים: מיטה נוחה, בגד שמחמיא לך, כישון מסוים, אפליקציה חדשה שגילית...
ובסיום אפשר גם לבקש על הלאה, מה שעדיין אין
וכעת אני רוצה להתייחס לנקודה הראשונה:
חודש אלול הוא זמן לחזרה בתשובה ולחשבון הנפש, "היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו"
יש דעות בפוסקים שמצוות חזרה בתשובה ביו"כ היא חובה גמורה כמו מצוות מצה בפסח וסוכה בסוכות
א-ב-ל-
בניגוד לרמת ההבנה שלנו בבית הספר הרי שכל העסק הזה הוא שמח ופשוט מאוד מאוד
אין מקום כלל ליסורי מצפון שלא יובלו לשום מקום, זוהי מצווה מהתורה וככזו יש לה הלכות פשוטות שצריך לקיים וזהו
"כי המצוה הזאת... לא בשמים היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד"
זוהי מצוות תשובה, כלומר שה' בעצמו מעיד בתורה שקל מאוד לחזור בתשובה (יותר קל מלנקות לפסח, יותר קל להמנע מלשון הרע)
איך יתכן? הרי בהלכות תשובה כותב שחזרה בתשובה היא "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"?
זה ממש קשה להגיע לדרגה כזו!
אלא הכוונה שברגע החזרה בתשובה, בזמן החרטה והווידוי, אדם יהיה במצב שהוא כ"כ מתחרט שלפי תחושתו וצערו כרגע לא ישוב לזה החטא לעולם
כמו אדם שהשקיע כסף בעיסקה כושלת, ברגע ההפסד הוא חש חרטה עמוקה כזו שהוא אכן בטוח שלא יחזור על טעות זו לעולם (ויתכן מאוד שאחרי שעוצמת הצער וההפסד יפחתו עם החיים, הוא ישכח ויחזור)
ראיה לדברים אלו: בגמרא כתוב שאדם שמקדש אישה עם תנאי שקרי - הקידושין לא חלים, אבל אם הוא אומר תנאי "על מנת שאני צדיק" הקידושין חלים, גם אם הוא רשע
היתכן? כן! כיון שדי ברגע אחד של חרטה בשעה שאמר את הדברים כדי שיהיה צדיק תמים ודברי התנאי אמת
אבל זה נשמע כמו בדיחה, נבכה קצת ברגע התרגשות בראש השנה והכל יעבור?
ברור שלא! חייבים קבלה לעתיד, כזו שתצמיד ותעגן את הרגש הריגעי, הכן והחולף לדבר מוצק שלא מתפוגג בנסיבות החיים
וזו הסיבה שנפסק להלכה שקבלה לעתיד היא חלק משלבי התשובה כמו חרטה ווידוי
אבל אני מלאה בכ"כ הרבה טעויות? איך אשוב?
ר' ישראל מסלנט הקל על דורותינו החלושים וקבע שדי לנו ב"תשובה בבחינות הקלות"
כלומר קבלה לעתיד רק על חלק קטן מכלל עוונותינו נחשב ששבנו בתשובה שלמה (כמובן שנתשתדל להתחרט ונתוודא על הכל, אבל קבלה לעתיד על הכל פשוט לא מעשי)
מה זה חלק קטן?
1) עברה יחסית קלה מכלל העברות שלנו, קלה הכוונה לא בחומרתה כלפי שמים אלא כמה קל לנו להמנע ממנה
2) על חלק קטן מכלל העברה
אז מה למעשה?
את יושבת עם עט ודף וכותבת את כל מה שאת לא בסדר בו (בלי נקיפות, בלי עצבות (זהירות, זו עברה בפני עצמה!)
ברכות לא בכוונה, לשון הרע, בורר בשבת....
את עוברת על הרשימה ובוחרת דבר אחד שהכי קל לך להמנע ממנו
נניח שבחרת כוונה בברכות
עכשיו את צריכה לבחור חלק קטן מחטא זה ולקבל על עצמך להקפיד בו
למשל להתחיל לברך אשר יצר בקול רם כי הקול מעורר את הכוונה
עכשיו את מתבוננת חזק בקבלה זו, אולי היא קצת מדי גדולה עבורך
למשל כשאת בקניון לבד, קצת מתבישת לברך בקול רם
אז את מקטינה עוד ומחליטה לברך אשר יצר בקול רק כשאת בבית או עם מכר
כעת כדאי לכתוב את הקבלה בפתק ולשים בארנק
ממולץ לעשות תזכורת פעם בחודש למשך כל השנה כדי לרענן ולוודא שאת אכן עומדת בקבלתך
כעת את חושבת כמה טובות ה נתן לך (את חיה/בריאה/שומעת/רואה/יודעת קרוא וכתוב/חכמה/יפה/הורים טובים/חברות טובות/יש לך בית לגור/את בין יהודים /אין שואה ופוגרומים כמו שהיה רק לפני 2 דורות...)
אפשר אפילו ממש לעשות רשימה בכתב,
הכל כ"כ לא מובן מאיליו, כל דבר שיש לך יש מלא נשים בעולם שאין להם!
ממול הרשימה הזו רשימת העוונות שלך
מיד את מבינה כמה את חייבת לה' הטוב שמנשים אותך כל רגע למרות שהוא לא חייב ועוד מתכנן לך שנה מופלאה וגדושה לתש"פ ואת מתחרטת שעשית את העברות האלו (את לא אמורה לפרוץ בבכי חסר מעצורים או משהו)
ביו"כ את תאמרי ווידוי שזה עוד חלק בתשובה
והרי לך מצוות תשובה כהלכתה
ומה אז?
כתוב לנו על יו"כ "עיצומו של יום מכפר"
יש מחלוקת בפוסקים האם זה רק למי שחזר בתשובה או לכל אדם
בכל מקרה, ברור שהשנה, אחרי שתעשי תשובה כדלעייל, יו"כ יכפר לך
על מה? על כל העברות שלך
במוצאי יו"כ זה את תהיי נקיה בעז"ה מחטא כמו תינוק שנולד (לא רק החטא עליו שבת, אלא כל החטאים כולם)
למה? ככה! כי זו מתנה שנתן לנו ה', יום מחילת עוונות, איפוס חשבונות
כדי שלאחר מותנו, לא נהיה כ"כ מטונפים ביום הדין הגדול והנורא
"לך אכול בשמחה... כי כבר רצה האלוקים את מעשיך"
שימי לב! יש דעה שהעברות נמחקות ככה סתם, גם אם לא עשית כלום, גם אם ישנת כל היו"כ או לא ידעת בכלל שיש דבר כזה!!
ולראיה: ישנם קורבנות שמי שהתחייב עליהם במהלך השנה ולא הספיק להקריבם לפני יו"כ, אינו מקריב אחרי יו"כ, כיון שהחטא כבר התכפר
רק זהירות! יו"כ אינו מכפר לכופר בכפרתו
כלומר מי שלא מאמין שיו"כ אינו מכפר, אכן יו"כ אינו מכפר לו
ובמילים פשוטות, אם אחרי שאת קוראת את דברי את אומרת לעצמך: "אין מצב, זה לא יכול להיות כ"כ פשוט" אז את מסכנת את עצמך באי כפרה ביו"כ
נדמה לי שאחרי שמבינים את הפרקטיקה שנדרשת מאיתנו, אז כל העסק הזה של ימים נוראים נהיה פשוט, לא מפחיד, ובטוח לא עצוב
בדיוק כמו שאין אוירת עצבות בערב פסח (מאמץ, זעה, לחץ זמן יש ויש, אבל לא עצבות), למרות שיש מלאאאאא עבודה לנקות, כיון שלכולנו ברור מה צריך לעשות בערב פסח
ככה צריך להיות גם בחודש אלול
הרבה הצלחה!!
תתחילי מזה, זה מה שיעשה את כל ההבדל
ה' לא צריך לעשות נס כדי לשנות את עולמך, תתעוררי ותשני את עולמך, תתחילי לחיות ולאהוב
תרגישי את האהבה של ה' אליך, תרגישי את הערך העצמי שלך
אני מבין את הכאב. כאב ענק. תחושה של "אני לא אוהבת את המקום שאני נמצאת בו, אבל אפילו לא מגיע לי לצאת ממנו. אני סובלת, וזה המקום שבו אני נמצאת. אין לי אפילו כח להתפלל או לבקש, וגם אם כן - למה שזה יעזור".
אבל יש גם צד שני. אציג אותו כמו שאני חווה אותו. אם תרצי להצטרף לתחושות האלה וזה יהיה טוב לך, זאת הסיבה שכתבתי.
החיים שלך, עם כל הכאב שבהם, מלאים גם בהמון טוב. את רוצה זוגיות כדי לחלוק את הטוב הזה עם עוד מישהו - לחלוק באופן שיהיה יותר מהטוב הזה, לא פחות. את חיה את החיים שלך, ואת מחוברת אליהם.
וכל מה שאת צריכה כדי שהטוב הזה יהיה שלם, זאת לא ישועה. זה לא להפוך את המצב שלך מ"רע" ל"טוב". זה לקחת את הטוב ולהצעיד אותו ואותך עוד כמה צעדים קדימה, למקום שאת רוצה. שאת כל ההכנה שעשית לקראת זוגיות, תהיה לך הזדמנות לממש. שאת כל מה שלמדת ואת שואפת אליו, יהיה לך מקום גם לחיות אותו.
את אפילו לא צריכה לבקש את זה מה'. את יכולה, והוא יקשיב. ואולי הוא יענה, שהוא שלח המון מלאכים לעזור לך. וכל מה שאת צריכה לעשות זה לקבל אותם כמלאכים.
דוד המלך הלך עם שארית אנשיו, אחרי שבנו מרד בו. בא שמעי בן גרא וקילל. אנשי דוד אמרו "יש פה אדם רע, נהרוג אותו". דוד עצמו אמר "יש פה שליח ה', אדם שה' אמר לו קלל - אם ה' ירצה בי, הוא יחזיר אותי הביתה". אז דוד ראה מולו רק שליחים של הקב"ה. חונה מלאך ה' סביב ליראיו - זה אותו דבר שחונה סביב לאנשים אחרים, אבל כשהם יראי ה', הוא מלאך והם מקשיבים לו. כשה' שולח אלינו משהו, הוא רוצה שנשתמש בו כדי להתגבר ולגדול.
וגם חודש אלול, לא בא לדרוש מאיתנו את מה שאנחנו לא מסוגלים לעשות. הוא בא להזכיר לנו שיש דברים שאנחנו כן מסוגלים לעשות.
ה' ברא אותנו כדי להיטיב לנו. אם הוא לא היה מיטיב לנו, לא היה טעם שנהיה קיימים בכלל. זאת הסיבה שאני לא יכול לכעוס עליו. לא בגלל שאני אוהב את כל מה שהוא נתן לי. פשוט בגלל שזה מי שאני. הוא ברא אותי, והוא נתן לי תכונות טובות וטובות פחות, וזרק אותי לתוך העולם כדי שאתמודד ואעשה את עצמי למי שאני. כדי שאני אהיה חתום על היצירה של עצמי. ולכן אני חייב לעבור תהליך, שחייב לכלול כאב או חסרון. לפחות כאב של שאיפה להגיע גבוה יותר.
ולכן השאלה שלי בחודש אלול היא לא "מה אני צריך לעשות" אלא "מה אני יכול לעשות". ואני מנסה, ועושה, ומנסה לחוש את קרבת ה' (שזה בעצם אומר, לגרום לזה שגם מערכת הרגשות שלי תשתתף בעבודת ה'). לפעמים מצליח יותר ולפעמים פחות. כי יש דברים שכנראה אני אמור לעשות בשנה הבאה.
ולגבי "למה שבשנה הבאה זה ישתנה" - כי זה צריך. זה המסלול. זה התהליך. כמו שילד לא יודע ללכת ואחר כך הוא כן. לא יודע לקרוא ואחר כך הוא כן. אנחנו פה בשביל היעד. לכל היותר, השאלה היא מתי - אם בשנה הזאת או בשנה הבאה. וזה תלוי הרבה בהתקדמות שלנו.
ומשהו ששמעתי פעם - כל ראש השנה, הקב"ה גוזר עלינו שנה של חיים טובים. מבחינתו, זאת השקעה. הוא מקבל ריבית על ההשקעה הזאת. בדיוק כמו שכשהוא ברא אותנו הוא נתן לנו חיים, כך בכל שנה - הוא נותן לנו שנה ומצפה מאיתנו לעשות דברים שיצדיקו את השנה הזאת. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לחיות את השנה. המעשים שלנו יכולים להיות בקשה לצמיחה והתקדמות.
ואז - אין דבר כזה "לא ראוי" השאלה אם את מסוגלת בשנה הבאה לעשות את מה שהצדיק את קיומך השנה. אני בטוח שאת מסוגלת, לפחות מנקודת המבט הזאת. באיזה שהוא מקום לומר - "רבונו של עולם, אני רוצה להיות במקום הרבה יותר טוב ממה שאני עכשיו. תן לי לצמוח, תן לי לגדול, תן לי לעשות".
אל תתני לחיים "לקרות". תהיי חלק מהם. כשדברים "קורים", הם יכולים לכאוב. כשאנחנו עושים אותם, הרבה פחות.
אלה היו המחשבות שלי בעקבות מה שכתבת - דברים שעם הבסיס שלהם אני עצמי מתמודד (במובן - "זה קורה לי") לפעמים, אבל זאת הדרך שבה אני מתמודד (במובן "מה אני עושה") איתם
מקווה שהקלתי על התחושות שלך.
המון הצלחה, ותהיי בטוחה שאת ראויה. ראויה להמון טוב. יותר ממה שאת מסוגלת לצפות. ראויה כי את טובה באמת, ראויה כי אכפת לך ואת רוצה באמת לגדול, לחיות, להיות, ולעשות טוב. בהצלחה.
אין ישועה גדולה יותר מאדם שעובד את ה' בשמחה.
תהיי בשמחה הישועה באה.
הישועה אוהבת ליכנס באדם שמח . כמו כלי יציב, אם הכלי מפורק לאן הישועה תכנס?
חוצמזה את עוד צעירה עד 120 שנה עבודת ה' וישועות רבות.
אין יאוש, היאוש כמו יתוש כול הזמן מטריד.
בהצלחה ותהיי מה שאת לאט לאט ובטוח...
ושמחה ב"ה שבזכות התגובות שלכם אולי עוד קוראים יתחזקו.
דיברתי אתמול עם רבנית שהצליחה קצת לחזק אותי ב"ה.
מקווה בע"ה שנצליח לנצל את חודש אלול בצורה המרבית.
שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה
נותן הרבה דלק לבן אדם.
מצבך טוב יותר מהרבה אנשים שפשוט הפכו לאדישים.
אני מאמינה זה שכל דבר מגיע בדיוק בזמן המתאים. לפעמים יש עיכובים שאנחנו בטוחים שזה הדבר הרע ביותר, אבל כשמגיעים לדבר מבינים למה....
דיברתי קצת עם ה', ב"ה ביום למחרת זכיתי לישועה בנושא מסויים.
מקווה בע"ה להמשיך ולא להתייאש.
למה מגיע לך ישועה? כי ה' מאמין בך. גם כשכועסים עליו הוא מאמין בנו.
שמעתי בשם הרב נתנאל אלישיב שאמר ככה: בימים ששנאתי את עצמי גם לא אהבתי את ה'.
יש לנו נטייה כזו, שכשקשה לנו מאוד אז הכל קצת מצטמק ונהיה חשוך. לכאורה ה' מתרחק גם כן.
לפעמים פתרונות צפים מאליהם, לפעמים צריך חבר או מישהו מקצועי, לפעמים זה פשוט נהיה קל.
להמשיך לחפש, להמשיך להתעקש - וגם זה בעצמו סיבה לישועה. אם את ממשיכה לקחת את עצמך בידיים
אז ברור שמגיע לך שפע של טוב, ולפעמים גם כמה דחיפות..
זה כמו סדנא לביצוע עצמי של הרב יהושע שפירא ואשתו הרבנית.
קובץ מלא אור חיובי, אופטימי, וגם פרקטי. שווה להציץ
וגם ה' אוהב אותך. אני מבין אותך וגם הרבה כמוני שהיו במצבך. אני מבין את התסכול ועד כמה קשה הוא. ה' רוצה להטיב לך ותזכרי שהוא עושה תמיד עמנו דברים טובים, נכונים וצודקים. ה' רוצה להושיע אותנו אבל איננו נכנס היכן לא רוצים שהוא יכנס. פשוט נכנעים בפניו ולא מפריעים לו להושיע אותנו. עושים מה שמוטל עלינו ולא מנסים לשלוט על התוצאות - זה התחום ואחראות שלו. הוא זה שבוחן כליות ולב ויודע מי ומה מתאים לנו. בעבר טעיתי בחושבי אם עשיתי כך וכך מצוות אז חייב להיות לי שכר כזה או כזה. ה' אינו סנטה קלאוס שממלא משאלותנו אלא הוא דואג לטובתנו. ה' גם אינו רודן שעל כל טעות קטנה מעניש קשה. הוא אוהב אותנו, חפץ בטובתנו וצמיחתנו ויש לו ציפיות ותפקידים עבורנו. גישה הנכונה בעיני היא לעשות מה שדרוש וסביר בלי לצפות לתוצאות ולמסור לה' תוצאות ולהתפלל לכח לקבל את הנהגתו בלי עוררין. ברגעים הקשים אפשר גם להתפלל לנצל את הקשיים ורע לכאורה לגדילה וצמיחה רוחנית. הרי שום דבר בעולמו של ה' לא קורה בטעות וחשוב להפנים שהוא תמיד עמנו, גם כשיש לנו קשיים.
שאלת מה כבר ישנה השנה - העולם הסובב אותנו לא ישתנה, חשוב לשנות את הגישה שלנו ולקבל את המציאות והחיים לפי התנאים של ה'.
שנה טובה והרבה ישועות
מה שאת תחליטי שהוא חשוב ומשמעותי. מידות תואמות, שאיפות משותפות... אולי מראה חיצוני בכלל?
אף אחד לא נראה לי יוכל לקבוע בשבילך מה 'חשוב'. תחשבי שאם את מקימה בית - מה הדבר הכי חשוב שיהיה בו? זה בירור שלוקח חיים שלמים. את כמובן יכולה להעזר בדמויות חינוכיות וכולי אבל בסוף את תחליטי.
ובכל זאת, שמעתי חבר שהגדיר את זה ממש טוב - שיש שני דברים שצריך לבחון 1. האם טוב לך איתו? 2. האם את רואה אותו אבא לילדים שלך? (לא חייבים לדעת לענות על השאלה השנייה לפרטי פרטים אחרי 3 פגישות)
אפשרויות להעמיק את הקשר - לצבור חוויות משותפת בפגישות ולא רק לדבר - טיול, לימוד משותף וכו' (כל מה שיכול להעלות, אולי יש דברים שאכן יותר מתאימים לקשר יותר מתקדם). אפשר כמו כן להעמיק בנושא שיחה.
חשוב מאוד מאוד שלא תנסי להאלץ את עצמך לפתח רגש. רגש זה דבר טבעי שמתעורר ע"י דברים כאלה ואחרים אבל אסור שזה יהיה מאולץ. אחרי כל קשר מאולץ תבוא כפה מצלצלת לשני הצדדים. תמשיכי להיות טבעית וזורמת. כמובן שכדאי מאוד לנסות להעמיק את הקשר ע"י דברים כאלה ואחרים, אבל לא לצפות ממך להיות במקום שאת לא נמצאת בו. בנושא הזה תהי סבלנית ותני לזמן לעשות את שלו.
לענ"ד כדאי לפעמים לשאול שאלות יותר 'מבררות' את הצד השני, אבל היא העיקר זאת הזרימה ולא השאלות. רק ע"י זרימה טבעית אפשר לבנות קשר.
את שמה לב לפער שקיים בינך לבינו בתיאום ציפיות כרגע וזה ממש טוב שאת שמה לב לזה. מאוד כדאי לעשות 'שיקוף' איתו על הקשר מצידך ולהגיד איפה את נמצאת ביחס אילו באופן ברור. כדי שהוא לא יחשוב שאת נמצאת באותו מקום ואז יתנהג כלפיך בהתאם וזה יביא לחוסר נעימות (מה שיכול מאוד לתקוע את הקשר). גם אם זה יכול להיות קצת לא נעים, זה יכול לחסוך המון חוסר נעימות בהמשך וגם זה נותן סיכוי לכך שהקשר ימשיך (חוסר תיאום זה דבר שהכי פוגע בקשר). כדאי לעשות זאת יפה, לא לעשות דרמות אבל להגיד את הדברים באופן יפה וברור.
בהצלחה!!
ב"ה
מה חשוב לך בבן זוג?
אם חברה הייתה שואלת את השאלה הזו, מה היית עונה לה? שבי ותכתבי לחברה דמיונית כל מה שחשוב בבן זוג. תגלי בתוכך תשובות מדהימות.
ובבקשה אל תבואי לפגישות בלחקור. זה מיינדסט שעלול לשים אותך בביקורתיות, ובשליליות.
תרגיל בהעמקה: תחשבי על סיפור כלשהוא עלייך או משהו שקרה לך. ספרי אותו בפשטות.
עכשיו ספרי אותו שוב יותר לעומק.
ושוב, אפילו יותר לעומק, בפתיחות טוטאלית. שקיפות.
את לבד תביני מה נקרא אצלך עומק של שיתוף.
ועוד דבר שמעמיק ומקרב, לברר את הקשר ביניכם. להעלות את ההתלבטויות. לתת פידבק אחד לשנייה.
ה' יצליח דרכך!
