פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 624)

לומדים לאט לאט.. מכירים את עצמך ואותה/ו ומסדרים את הלוז

כל דייט אצלי בד"כ זה נסיעה של לפחות שעה והרבה פעמים זה שעתיים ויותר לכל כיוון.

אם אני אוריד את הזמן נסיעה, זה כבר כל שבוע (ולפעמים פעמיים בשבוע) פחות 2-4 שמתפנות בלוז בנוסף לזמן של הדייטים.

עד כאן חישוב טכני פשוט.

 

במציאות מה שיקרה כנראה כמו כל פעולה שצריך או רוצים לעשות, מוצאים לה זמן, אם היית שואל אותי כשאני לא בקשר אם יש לי זמן לדחוף בלוז שלי 5-6 שעות רצוף פעם בשבוע, הייתי עונה לך שלא, אבל איכשהוא תמיד שיש מישהי על הפרק אני מוצא את הפתרונות, לא חושב שזה יהיה שונה בעתיד.

 

 

בקצרה זה הדבר האחרון שמדאיג אותי

אני לומדת.. ויצאתי עד לא מזמן והיום אין לי מושג איך שילבתי את זה מבחינת הלו"ז שלי.

מאמינה שבעז"ה גם בקשר הבא והאחרון (אמן) אני אמצא את הזמן והיכולת.. ביחוד כשגרים בחור וכל פגישה זה גם זמן נסיעה..

זה אפשרי אבל צריך לקחת בחשבון שזה ממש 24/7 מסביב לשעון.. וזה לוז עמוס מאוד

ומתקופות בזוגיות.. יש שנים של לימודים, שאז באמת צריך להצטמצם בבחינה הזאת, יכול מאוד להיות שבעלי ילמד שלוש סדרים ונצטרך ממש לפנות זמן ויכול להיות שיהיה זמן טבעי.. או שאני אעבוד בעבודה בלילה ונצטרך לברר את זה...באופן כללי אני גם מאמינה שזה משתנה עם השנים, כמות הזמן שיש בו צורך להיות ביחד משתנה כי יותר מדוייקים עם עצמנו...

כשאני מסתכלת על העומס בחיים שלי עכשיו אני לא מבינה איך ייכנס לשם גם תפעול בית וגם זמן איכות זוגי.

מצד שני, לא מנסה לתכנן את החיים.

בתכנונים שלי הייתי אמורה להיות נשואה מזמן, אבל בינתיים כבר מספיקה לסיים תואר שני... כך שסביר להניח שלפחות העומס של התואר ירד לי

בעלי עכשיו התחיל עם כל העומס של העבודה והמשפחה וכו וב"ה כשזה בהחלטה משוץפת ונרתמים לזה יחד אני מאמינה שאפשר
(אני בדיוק מסיימת את התואר שלי ובעלי עזר והצלחנו לשלב את זה בחיים עד כמה שאפשר בלי שיפגע בנו.)

בדייט הראשון לא קבענו זמנים, היה ממש לא נעים... היינו ביישנים, ופשוט התפדחנו לבקש לסיים, זה היה משהו כמו ארבע שעות, אבל מרחנו...ממש מרחנו. שנינו היינו מותשים, ועוד הייתה לשנינו נסיעה ארוכה חזור הבייתה... בסוף הדייט קבענו שהפגישה הבאה תהיה מקסימום שעתיים
לדעתי דייט זה משהו כמו שעתיים, שלוש ...

יש כאלו שחצי שעה מספיקה להם, ויש כאלו שכמה שעות.
שלי ארכה 3 שעות בערך.
אין עניין כל כך להשוות לאחרים, כל אחד והזמן שהוא צריך.

אבל לראות גאווה של מישהו בשנייה הראשונה רואים
שהוא מדבר אני ואני ואני כאילו הצד השני לא קיים
ומה אני עושה כאן בכלל
פריקה סליחה על הניצלוש שרשור 😥🥴

זה כבר משהו

הדייט הראשון ראשון שלי היה שעה וחצי.. ומזל שכך כי שנינו הבנו מהר מאוד שזה לא מתאים.
לגבי דייטים בכללי.. זה נע בין שעה וחצי לשלוש תלוי במרחק נסיעה, ובזרימה שהייתה.
כשהקשר התקדם זה יכל להתארך עוד..

ראשון ארבע וחצי שעות
השני גם משו כזה...

היו לפני יותר קצרים שהיו לא.

המדד האמיתי בשטח הוא האם נהנים...

עם בעלי.
אבל הדייט הראשון... לא זכור לי אפילו מה היה בו.

הראשון 45 דקות
השני 3 שעות
השלישי שעתיים וקצת
ברביעי סגרנו וורט
אבל אנחנו חריגים... כנראה שבעלי עבר כל כך הרבה בשידוכים ואני התפללתי בדמעות כל יום כמעט אז ה' ריחם עלינו ועזר לנו לקצר תהליכים

ברוך ה' שזה באמת יצא טוב.. אבל זה ממש נשמע לי לא נכון

שני 4

האישלי לקח 7 שעות אם לא יותר...

בגדול אין בזה כללים, כשיש כימיה וזורם הגיוני שיהיה ארוך יותר... ואידך זיל גמור

בדכ אני נהנה, אז לא אכפת לי להמשיך גם 4 שעות, אבל היא מסיימת אחרי שהיא ממצה, זה יכול להיות שעה וחצי, ויכול להיות 3 שעות... תלוי בדכ בה.

אצלי רוב הראשונים היו בסביבות השעתיים וחצי.

ובד"כ ככל שהקשר מתקדם הפגישות מתארכות..

אם נמאס לה, היא יכולה להגיד/ לרמוז וניפרד...

יופי שלך נחמד

אני יודעת על כמה חברות שלי שהתייבשו בדייטים כי פשוט לא היה להם נעים להגיד 'לא' ולבחור כנראה היה נחמד כמוך...

כן כן, יש אנשים שמתביישים.

לכן יוצאים מנקודת הנחה להשלים את השעות האלו אפשר להמשיך בפעם הבאה אם שני הצדדים מעוניינים.

אם כל הכבוד, לא נשמע לי הגיוני להפסיק דייט בגלל שיש בנות שמתביישות, היא יכולה לרמוז ואתן אלופות בזה, אפשר לבדוק מתי יש אוטובוס, להסתכל על השעון וכו' לא חסר רמזים שהם לא חסרי טקט.

יש כאלה שנחמד להם 5 שעות דייט, למה הם צריכים לקצר בגלל בנות שמתביישות?

נ.ב. א. יש גם גברים שמתביישים.

נ.ב. ב. בזמן האחרון יש בפורומים דיונים שמוצאים אותי ממש חסר רגישות. אני ממש לא כזה🙊🙈

אבל בנים הרבה פעמים לא מבינים רמזים..

 

 

 

ואני לא רומז לכלום

זו בהחלט בעיה, כמו הרבה פערים בין המגדרים, לכן הגבר צריך להתחשב בעובדה שהיא אישה, והאישה צריכה להתחשב בעובדה שהוא גבר.

בדוגמה כאן, הוא צריך לנסות להבין איך היא מרגישה, והיא צריכה לנסות לדבר בפירוש, גם אם לא כל כך נעים לה..

ממש לא נכון. להפך...

משמח לשמוע

כדי להגיד שאתה לא רגיש.

ואני גם כמוך לא מבינה מה הבעיה לרמוז או להבהיר לצד השני שאתה רוצה לסיים.

אבל כן, יש כאלה שלא מסוגלות.

ולכן מומלץ לסיים פגישה ראשונה או שניה אחרי זמן סביר ומקובל ולא למרוח את זה כי 'הבחורה מצידה לא מסיימת'.

וכן. זה גם תלוי מאיזה מרחק כל אחד הגיע ומה הנסיבות

ממש לא בכיוון... סתם שועשתי מהמחשבה על כך...

 

בכ"מ, אני לא חושב שצריך להתנהל בכפפות של משי עם כל אדם, רק בגלל אנשים שמתביישים, כן צריך להיות רגיש כמובן אבל המרחק גדול בין זה לבין להתנהל בצורה שונה.

לעבוד על מידת הבושה (כמו בכל מידה, גם במידה הזאת יש מה לתקן) וללמוד שגבר צריך שיסבירו לו. הוא לא מבין לבד. לא משנה כמה טוב הוא יהיה...

שהיה 

ב"ה שכל אחד מכם ימצא את הזיווג הנכון לבנות בית נאמן וכשר 

דייט ראשון טוב היה באזור השעתיים וחצי- שלוש, אח"כ גם יכל להיות 5 שעות תלוי סביבה.

דייט שני עשר שעות⁦⁩
התחלנו בבוקר וכל פעם דחינו את הדד ליין עד שכבר היה לה שיעור שהיה חשוב לה לא להפסיד⁦⁩

דייט שלישי סגרנו.. סתם⁦⁩ התאפקנו קצת ואז..

השני גם 4
ואני חושבת שגם העשרי 4-5
לא הצלחנו לעשות דייטים ארוכים כי תמיד זה היה אחרי עבודה

אבל עכשיו יש דייטים ארוכים יותר ב"ה

אבל עם בעלי- חצי שעה

עם אישתי אני ממש לא זוכר. היה מעניין וכיף וזה מה שהיא אכפת לי 

אפשר לנסות לשכנע אותה שלהחליט להתחתן/להתארס עם מישהו זו החלטה הרת גורל, והאם באמת שלוש מפגשים זה מספיק בשביל להמר על החיים?
היא ראתה אותו כועס כדי לדעת כיצד הוא מתנהל?
היא מכירה אותו בחברה שונה מאחד על אחד?

בהצלחה

יש כאלה שלוקח להם מהר מאוד.
אלא יותר בזה שמיוזמתה היא רוצה לדבר איתו על זה... לדעתי, רוב הסיכויים שזה יבריח אותו.

מקסימום, אם היא בטוחה שהיא רוצה אותו (רוב האנשים חוטפים כאפה אחרי הנישואים, ואני בעד שאותם אנשים שמסוגלים, יחסכו לעצמם מריחות של קדושה).

מה שכן, כדאי לבדוק דברים בסיסיים כמו מידות, שאיפות ויראת שמיים וכל אחת מה שחשוב לה, ולא להיסחף אחרי רגש שיכול להיות שיחלוף.

את כאחות יכולה לגשש ולראות שהבחירה שלה מושכלת, ושדברים שחשוב לבדוק נבדקו...

טובות בצורה נדירה, אבל אני חושבת שצריך שתהיה התאמה בינהם לא קשור רק למידות וכמעט בטוחה שזה התאהבות.
כל מילה שניה שלה עליו- 'הוא מזה חמודדדד' תקראו את זה במנגינה...
היא בת 18 והבחור עצמו מאוד מרשים מבחינה חיצונית. 

היא התייעצה איתי איך לפתוח את הנושא של אירוסין ואני ישר חשבתי שמה הקשר עכשיו. חכי את צריכה לבדוק אותו יותר לעומק.
אבל לפחות אני אגיד לה שזה עלול להבריח אותו אם היא תדבר אז כדאי שתמתין וככה במילא היא תצא איתו עוד פעמים.
 

לא חושבת שיש משהו שלילי בלהתאהב.

אם היא מאוהבת בו, כנראה שיש בינהם התאמה...
כנראה שיש כימיה ומשיכה. ואם את אומרת שהוא בעל מידות, אז מעולה

כן, זה בהחלט עלול להבריח אותו. בעיקר כי הוא הגבר בינהם...

בגדול צריך לבדוק שהוא לא בחור רע,
עם כל השאר, אם יש בינהם כימיה ומשיכה, אפשר להסתדר....
סמכי עליה ועל הקב"ה.

[לא מתייחס כרגע לגיל המאד צעיר שלה. יש לקוות שהיא אכן בשלה לנישואין]

וככה תוכלי להתרשם. וחומר לה אחר כך בנחת את מה שנראה לך . בצורה שהיא תשמע את הדברים ולא תרגיש מותקפת.

האפשרות היחידה שהיא תשמע בקולך .זה רק אם היא תבין שאתם באותו ראש. ושגם את תאמרי שהוא חמוד.. וכדו' זה הסיכוי היחיד שהיא תקשיב לך.

ואפשר לדעת אחרי 3 פגישות אם מעוניינים להינשא לאדם שממול...
את אמרת את שלך, אם את רואה משהו חריג במיוחד כדאי לייעץ לדמות קרובה אליה שתדבר איתה ואם היא מחליטה בכל אופן לעשות את הצעד שיהיה לה בהצלחה.

בעיני ה"קריטריון" ,לא היה לי קשה לשמור ממנו נגיעה".. בכלל לא שייך.

 

באופן נורמלי, בת שיש בה צניעות ותפיסה חדה מה זה נישואין ומה לא - לא אמור להיות לה "קשה לשמור מנו נגיעה". לא שייך לגעת במישהו זר, גם אם יש אהבה כלפיו.

 

אני לא מתכוון להיכנס לדיונים על זה, כך שחבל "לנצל"ש, את הענין. רק מעיר, כי נהיו היום לעיתים כמה "קריטריונים" מאד משונים. אפשר לומר, הפוכים.. וכשאהבה תלויה בדברים כאלה, גם לא פלא שהיא נגמרת איתם...

 

לא סותר שבוודאי, לדעתי, שצריך להרגיש שאוהבים את מי שרוצים להתחתן איתו.

למה שאמרת שיכול לתת תשובה

להרגשה "שאוהבים
את מי שרוצים להתחתן איתו."
?

[ולא אמרתי שזה נותן את התשובה. רק מכיוון שהסתייגתי מאמירה אחרת - לא רציתי שתהיה טעות, אז אמרתי שבוודאי, לדעתי, שצריך להרגיש אהבה אל מי שרוצים להתחתן איתו. ואהבה אינה מוגדרת במשפט ההוא שעליו הערתי]

לא קשור להרגשה עם 'פרפרים'

אהבה זה שאוהבים..

 

צודקת - לא דווקא "פרפרים".

 

[נכון שיש בנות שבגלל שהן רגילות להתבטא בהמחשה, אז לפעמים הן אומרות תיאורטית על מי שהן עומדות להתחתן איתו, שהיו רוצות "לחבק אותו".. סוג של אמירה לא מעשית, אלא מבטאת "כמה הוא טוב"..  וחשוב לא פחות להרגיש כמה זה לא שייך למעשה, כמובן]

 

אבל מה שאת שואלת, זו באמת שאלה שהרבה שואלים. כמה שנראה פשוט כמו שכתבתי, ש"אוהבים".. כנראה שבכ"ז, בלבטים שלפני נישואין, לא תמיד אפשר לומר ברור וחד שזה כך..

 

הרבי מלובאוויטש אמר למזכיר שלו בזמנו, שלא הוא ולא חותנו יוכלו להגיד לו.. אתה צריך לראות אם הלב שלך נמשך להצעה הזו או לא... (התחתן בסוף..)

אני לא חושב שאת אמורה להרגיש חשק תמיד וכן זה שלא קשה לשמור נגיעה זה לא העניין ..
גם זה יגיע בהמשך הקשר ( ראי שירשורים שעוסקים בתקופה שאחרי האירוסין)
מספיק לדעתי שיש מציאת חן מבחינתך ..
ואם יש, והוא בשאר הבחינות מה שחיפשת ..
חבל לפספס ..

חלמת על מישהו כריזמתי והןא לא כזה, מפריע לך שהוא לא בול לחלומות, או יותר שאת לא מסתדרת עם בלור פחות כריזמתי?
את לא מתקשה בשמירת נגיעה, זה מפריע כי זה בעיניך מעיד על משו בקשר או כי 'אמורים' להרגיש קושי בשמירת נגיעה?
אולי עוזר להחלטה לכתוב/ לדבר עם מישהי/ו ולנסות לרדת לעומק של מה מפריע ואם את יכולה ורוצה לחיות עם זה.

בהצלחה!!

יותר מפריע לי כי אני מרגישה שהתכונה הזאת היא תכונה שיכולה מאוד לעזור לסוג בית שאני רוצה..

ומקשרים קודמים שהיו לי אני זוכרת שכשנמשכתי זה התבטא גם בזה שרציתי מגע (לא שחס וחלילה באמת עשיתי עם זה משו.. פשוט שהיה את הרצון).

אבל מבחינתי כל היתרונות שיש בו עולים בהרבה על המעט חסרונות שמפריעות לי. אבל אולי בכל זאת הן מה שחוסמות אותי מלהימשך?

אלא אם כן מדובר ממש במקרים קיצוניים של טראומות .. 

 

ותכלס הם סתם דומים טיפה טיפה במראה, ויש ביניהם נקודות השקה באופי- אבל לא דברים בעיתיים בכלל.

ואז בגלל האסוציאציה הזאת אני כאילו מדמיינת שהוא כל הדברים שאני לא אוהבת בה- למרות שהוא לא..

אאני יודעת שזב נשמע מוזר אבל לא יודעת עוד איך להסביר את זה...

גם לי יש אנשים בחיי שפחות התחברתי אליהם ואם הייתה הצעה שהבחור היה דומה לאנשים האלה,

ישר הרגשתי את אותו חוסר חיבור (ולפעמים אפילו סלידה..)

 

 

אם היית אומרת שיצאת איתו 2 או 3 פגישות זה משהו אחר,

אבל בכל זאת יצאת איתו חודשיים ועדיין לא הרגשת משיכה לא נראה לי שמשהו ישתנה..

 

 

אני חושב שהעניין שהוא לא כריזמטי הוא פחות בעייתי - יכול להיות שבפגישות הוא פחות כריזמטי כי הוא לא רוצה להיתפס כשתלטן, או כל סיבה אחרת... דיברת איתו על זה? יכול להיות שהתכונה הזאת בו בכלל לא מייצגת את מה שאת חושבת, או שיכול להיות שדווקא להפך - היא חלק מהבעיה של ראיה שונה של הבית שאתם רוצים לבנות...

 

לגבי המשיכה - שמעתי על מקרים בהם לא הייתה משיכה ראשונית, וככל שלמדו להכיר אחד את השני יותר לעומק גם נהייתה יותר משיכה... כמו שאמרו לפני עניין שמירת הנגיעה לא רלוונטי בעיני, אבל כן חשוב שתהיה משיכה בין בני הזוג. אם זו בעיה של אסוציאציה עם מישהי שאת פחות אוהבת, יכול להיות שפגישות עם הבחור ויצירת חוויות משותפות יפחיתו מהאסוציאציות האלו. אני הייתי ממליץ לנסות, אבל בשום פנים ואופן לא להתחתן עד שכן יש משיכה בין בני הזוג...

 

כל מה שאמרתי נכון כל עוד הבחור מודע לסיבה שנפרדתם, ומבין את התלבטות שלך ומוכן לקבל את זה. מניסיון אני יכול להגיד שהדבר שיותר קשה מפרידה זה לא להבין למה. אם את מחליטה להמשיך ולא דיברת איתו על זה, את חייבת בעיני להסביר לו מה הפריע לך ואת ההתלבטות (ואני יודע שזה קשה)... אם את מרגישה שאת לא מסוגלת להביא את עצמך להסביר לו מה את מרגישה, זה רק יגרור תסכול משני הצדדים והרגשה של מריחה... בנוסף, אם את לא מרגישה בנוח לדבר איתו על זה מראה על קושי הרבה יותר עמוק בקשר ממה שציינת...

 

בכל מקרה שיהיה בהצלחה רבה!!

דיברנו קצת על העניין הכריזמטי, פחות הדגשתי שזה מפריע לי..

בעיקרון יש לנו אותה ראייה של הבית שאנחנו רוצים לבנות- פשוט הוא לא חושב שזו תכונה מהותית בשביל זה. 

 

ולגבי המשיכה, הצעתי שנעשה דברים ביחד (חוץ מלאכול ולשבת בפארק) כדי ליצור חוויות משותפות ולהגביר את הרגש והוא אמר שזה מרגיש לו מלאכותי..

 

וכמובן שהוא מודע לסיבה בגללה נפרדנו ומבין ומקבל. פשוט אני לא רוצה לחזור ולהיפרד שוב וככה לפגוע בו שוב...  גם לא כ"כ פשוט לנו להיפגש בגלל המרחקים כך שזה באמת השקעה להחליט שחוזרים (גם טכנית וגם נפשית).

קיצור אני צריכה לדעת לפני כן בוודאות שיש סיכוי להרגיש אחרי שכבר לא הרגשתי- ואם כן אז איך אפשר לנסות לעורר רגש?

בסוף צריך להתפשר על משהו... אם את מרגישה שהנושא של כריזמה הוא לא הכי קריטי מבחינתך, ואתם כן מתאימים בכל כך הרבה דברים אחרים נראה לי שחבל לא לנסות לראות אם זה משהו שאפשר לגשר עליו. הייתי מציע אם אתם מחליטים להמשיך להיפגש לנסות וללבן את הנושא ביניכם ולהבין למה את רואה בזה משהו חשוב והוא לא...

 

אני מסכים שבהתחלה ליצור חוויות משותפות זה מלאכותי, אבל אין מה לעשות "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" - בהתחלה זה מלאכותי, אבל יכול להיות שאח"כ זה יתפתח למשהו עמוק יותר שיחבר ביניכם... אני אישית לא מכיר דרך אחרת ליצור קרבה בין אנשים, ואם הוא לא היה מוכן לנסות (גם אם זה מוציא קצת מאזור הנוחות של אוכל ופארק), זה לדעתי מראה קצת על חוסר ניסיון לפתח את הקשר, וזה שיקול נוסף שצריך לדעתי לעמוד בפניך - כמה לדעתך הוא מוכן להשקיע על מנת לנסות לפתח את המשיכה ביניכם? הוא יהיה סבלן עם התהליך, או שזה יגרור תחושה מצדך שאת "חייבת" להרגיש משהו כלפיו - שזה הדבר הכי לא בריא שיכול להיות בקשר לדעתי...

 

כל הכבוד לך ששיקפת מולו את המצב - זה לא פשוט וממש לא מובן מאליו! (מדבר לצערי מניסיון אישי), וזה מעיד על הקשר ביניכם שאת מרגישה בנוח לשקף את זה מולו... הייתי שמח להגיד לך בוודאות שיש דרך להרגיש אחרי שלא הרגשת, אבל גם אם היו מקרים אחרים שזה קרה (אני מכיר זוג שנפרד 3-4 פעמים עד שבסוף התחתנו וב"ה כבר יש ילדים) אין שום דבר שמבטיח שאצלך זה גם יקרה. בסופו של דבר בעולם השידוכים לצערנו יש עליות ומורדות ואפילו התרסקויות נפשיות. יכול להיות שתגיעי למסקנה שאת לא מסוגלת להרגיש אליו שום דבר ותאלצי שוב להיפרד ממנו, ועם כמה שזה קשה וכואב לשניכם (ואני מאוד מבין את הכאב של פרידה) נראה לי שאם שניכם מודעים לבעיה ומוכנים לעבוד עליה (משני הצדדים) שווה לנסות שוב, בהבנה הדדית שיכול להיות שתנסו ולא תצליחו - אבל לפחות תדעו שכן ניסיתם, ואולי תהיי יותר שלמה עם ההחלטה...

או עם משהו שמכיר אותך ואת כל החבילה.
אני מסכימה עם הדברים שנכתבים כאן. אבל כדי שתדעי שההחלטה שלך שלימה ומבוררת-כדאי לך לדבר עם מישהו שממש מבין.
וגם, את יכולה לכתוב בפורום של הנשואים.. יכולות להיות שם עוד תובנות אחרות.
בהצלחה גדולה גדולה!

 

בלי ביטחון לא הייתי רוצה . אבל חשוב שהוא חוסף בפני את החולשות שלו זה חלק מההכרות .

בלי ביטחון בקשר או בלי ביטחון הגנה קצת ולדעת שיש לי על מי לסמוך אין מה לדבר

ואת הרגשות שלו, יתן לי יותר ביטחון
אני לא מחפשת לחיות עם מלאך

בחור חשוף, שלא מסתיר את החולשות שלו,
ממש אבל ממש לא אומר שלא ייתן ביטחון אמון והדדיות בקשר.
אין קשר בין הדברים.
אלה שני דברים שונים לגמרי.

פעם מישהו אמר לי שאחד מהמובנים של בינה יתירה שניתנה באישה הוא שיש לה יכולת להתבונן מעבר לחולשה של הגבר ולראות את המידות והתכונות הטובות שלו ..
כמובן שחוסר ביטחון זה לא גזרת גורל אלא דבר שניתן לטבוד עליו ולשפר אותו פלאים .

יש סיכוי גדול שביטחון יגיע עם הזמן במיוחד כשיש בו הרבה מעלות שמסוגלות לתרום לתדמית שלו.

אני חושבת שהאמיתיות הזאת היא עצמה בסיס לביטחון.
ולהפך, בנ"א שמנסה לשדר ביטחון,לשחק אותה ולעשות הצגות, דווקא זה מגיע ממקום חלש.

לפי מה שזה נשמע לי זו ענווה, שהאדם יודע בדיוק את מקומו, וזה מעלה מאוד גדולה ודווקא מראה על ביטחון עצמי ויציבות

בין אמיתיות וחשיפת החולשות (שאולי זה מה שגורם לך לחשוב שזה סותר יכולת להשרות ביטחון),
לבין חוסר יציבות ממש (שאדם לא סגור על עצמו, תנודות ריגשיות קיצוניות ובד"כ לא באופן מודע. חוסר מודעות ויכולת לעשות עבודה. ולפעמים זה מתלווה במשהו נפשי.)

היכולת להיות אמיתי, להיחשף ולהראות את החולשות, דווקא היא מגיעה מתוך הביטחון של האדם שמכיר את החולשות והעוצמות שלו בענווה אמיתית והוא לא מזייף משהו שהוא לא.
זה בכלל לא סותר את היכולת לתת ביטחון בעיניי. אלו שני דברים שונים..
אם יש חשיבה שזה סותר אז אולי יש בסה"כ בילבול עם ההגדרות.
ואם אכן מתברר כחוסר ביטחון, בכל זאת אפשרי לעבוד על זה.
מקווה שכתבתי ברור.

ועם סך החבילה.
ואם הטוב הזה הוא אמיתי ומהותי ולא כי עדיף בלי קשר.

לבלבל לעצמך את המוח.
אתה חזק ויציב.

האמת שזה נכתב בגלל שככה שככה זה היה.
השתדלתי, באמת, לעשות את זה בצורה מאוזנת.
לא להפוך אותה לפסיכולוגית שלי.
אבל כן כחלק מההיכרות הבסיסית בפגישות הראשונות (ואל בבת אחת)
הזכרתי גם חלק מחולשותי.
כחלק מזה שדיברתי על עצמי.

ואז היא אמרה שהיא הרגישה שהיא הרגישה שהיא זו שהייתה צריכה להביא ביטחון לקשר.
(מה שלכאורה מצופה ממני)
ולא הבנתי. כי בסך הכל הצגתי את עצמי כמכלול.
וחשבתי שעשיתי את זה בצורה נכונה. ואני עדיין חושב. האמת (אבל יכול)
אז למה אם אני מציג חולשות זה אומר שחסר ביטחון בקשר?
אבל זכותה להרגיש איך שהיא רוצה.

זה אני. (מוכן להשתנות. להכיל. להתקדם)

@תתן אחרית לעמך תודה אבל על סמך מה אתה וכו'..

הכוח נטוע בך מעצם היותך בן אדם.
אתה יכול לפעול, אתה יכול להשפיע.
הנקודה היא שיש המון גורמים משתנים שמשפיעים עליך (הבטים פסיכולוגיים וחברתיים). המחשבה הדכאונית וההסתכלות השלילית מולידים תולדות שליליים.
תעצור.
עושים ריסטרט.
אתה צריך לשבת עם עצמך. מול דף ועם עט ביד.
תכתוב את כל היתרונות שבך ואת הכוחות ותוודע כמה יש לך.
תשנה את המבט מ'קושי' ל'אתגר', ל'בנייה'.
זה עושה המון.
מאחל לך שתהיה לך עבודה מאתגרת!

אני רואה שבאמת אתה מגיב מאכפתיות.
אז יישר כוח.

אולם, אל דאגה, אני מודע מאוד לעצמי.
אני יודע גם לעשות את מה שאמרת.
אני אפילו מלמד את זה לאנשים אחרים.
ואומר להם.

אבל מה לעשות
אנחנו בני אדם.
לא מורכבים מנוסחאות.
אין כללים.
אין חוקים לנפש. (לא משנה כמה המדע חושב ככה)

יש אנשים שנולדו להיות לבד (משפט קשה אני יודע. ולא נמצא מקום לנוח. רק באלוהים.)
ולכן נרגיש תמיד את חוסר הביטחון. היציבות. אין מנוח לכף רגלנו.
אבל שוב תודה. 
צריך הרבה אמונה. אין ספק

בכל אופן אם תראה את התגובה שכתבתי היום הסברתי שדיברתי על ביטחון קצת שונה.
לא ביטחון עצמי.
אלא ביטחון ויציבות של קשר
 

יש גורל ויש בחירה (הרב סולובייציק)
גורל - כל המציאות שאליה נולדת
בחירה- ההחלטה שלך להפוך את המציאות שלך לטובה יותר.
אין דבר כזה אנשים שנועדו להיות לבד. אתה לא נועד לזה כי לא נולדת לזה.
אולי לא נמצא את הדימיונות שלנו אבל בהחלט אפשר למצוא אישה טובה. לחיות איתה חיים טובים ומאושרים.
צריך לעבוד על הדימיונות. להבין מה זו זוגיות (חיבור, השלמה) על בסיס מה זה נבנה (הקשבה, נתינה) ולא על הבסיס דמיונות (יופי, צחוקים)
זוגיות זו עבודה. עבודה קשה וטובה.

יש אנשים שיש להם בעיה של כעס. הם לא יודעים לכבד את בת הזוג שלהם. יש אנשים קמצנים, הם לא יתנו לה כלום וגם שיתנו יעקמו פרצוף.
לך יש התמודדות עם ביטחון. אתה צריך לבנות אותו בשתי ידיים.
תכין את עצמך לעבודה, תדבר עם אנשים שעוסקים בנושא, תנסה לראות את מקור הבעיה, תכין תוכנית עם הצבת יעדים ומטרות, תתנסה בדברים שלא עשית, והכי חשוב תקבע לזמן (שבועיים, חודש) שאתה עומד בו ורואה את השינוי שלך.
מסילת ישרים אומר בסוף פרק ראשון שהתוצאה של העבודה שלך תיבחן לפי כמה שקיבצת את כל הכוחות שלך והשקעת. כל הבדל קטן בדרך יראה בירור בתוצר הסופי.
תתן את כל מה שיש לך

מסכים.

(אני גם רואה שאתה מתעסק בטיפול..אולי.
גם אני .זה בסדר)


[בסוגריים אגיד שאנחנו (אני ואתה@תתן אחרית לעמך) פשוט לא אותו סוג של אנשים.
והחלוקה היא לא בין "מאמין בשינוי" או "לא מאמין באפשרות לשינוי"

אני חושב שיש פה (בפורום/ים) אנשים שמבינים למה אני מתעקש על מה שאני מתעקש.
כי הם אנשים מהסוג שלי.
רק אנשים מהסוג שלי יכולים להבין למה אני חושב ככה.
שיש איזה מקום שלא קשור לעבודה. הוא קשור למבנה של נפש. הכמיהה הלא נגמרת למשהו בלתי מוגדר.
(אני יודע שזה נשמע רע או מתנשא. אבל זה ממש ממש לא. מי שמבין אותנו, מבין)]

שוב ממש תודה.
כולנו רוצים רק בטוב.
בעזרת ה'

ואם זכינו דרך השרשור הזה לעזור למישהו@שנזכה לשמוח אז בכלל זה טוב.

אני מכיר את התופעה.
היו שלבים שחייתי אותה.

המבנה הנפשי של כולנו הוא כמיהה למשהו בליתי נגמר (צמצום של השלמות האינסופית - אם אפשר היה להבין את זה בכלל). כיוון שאי אפשר להבין את זה - הכי חשוב בדברים האלה זה הדרכה רוחנית שתלווה אותך.
להתחבר לקרקע,
אתה יודע אתה הדברים, אתה צריך הדרכה איך לחיות אותם. ללמוד את ההבנה שאנחנו תמיד בהתקדמות, תמיד ב'אי השלמה' וזה יהווה בסיס לפתרון.
החיות שבכל התקדמות, הביטחון שבחיים, כל אלו יהוו בסיס לבטחון בעצמותך וממילא בקשר.

תודה רבה לך! @תתן אחרית לעמך

אם אני אכתוב דברים לא קשורים- אשמח שתאירו את עייני

 

לפי מה שהבנתי אתה מדבר על זה שפתחת את עצמך והצגת את עצמך נקי, בדיוק כפי שאתה- וזה מצוין!

 

השאלה היא איפה אתם עומדים בקשר..

יכול להיות שזה בשבילה מהר מדי? יכול להיות שגם היא מתכננת לפתוח איתך את חולשותיה אבל בשלב שירגיש לה מתאים והיא יוצאת מנקודת הנחה שגם אתה תפתח איתה את חולשותיך בשלב מתקדם יותר ורק אם יש בעיה 'רצינית' תגיד בשלב שמוקדם בשבילה, והיא קצת נלחצה.. (מקווה שהובנתי..)

 

בכל אופן זה מאוד סולקטיבי, ויש המון בנות שמחפשות את הכנות הזאת.

וגם כתבתי בעצמי שייתכן וזה היה מהר מדי למורת שחשבתי שזה נכון.


אבל הבעתי שיש בי חשש מסוים שלא ידעו להכיל את העומק והכנות העצומה שבי.


תודה על התגובה

תהיה צודע וזכור שהרצון שלך והאישיות שלך הן הצהרות כוונה רצינית שיעזרו לך למצוא דווקא ורק את אישתך.

ולדעתי זו ממש לא סיבה לחשש, אלא להיפך- אם מישהי לא מחפשת כנות, עומק ואמת בחיי נישואין הבעיה היא אצלה, אני חושבת שהכנות שלך מיוחדת ויפה ואין סיבה שהיא תהווה לך בעיה.

דבר ראשון, גברים הם בני אדם בדיוק כמו נשים, את לא נפגשת עם מלאך. הוא לא מושלם, ולא מצפה ממך להיות מושלמת

מה שקורה בדכ זו שיחת היכרות, אתם תספרן על עצמכם, על המשפחה שלכם וכו'... יכול להיות שהיו הרבה שתיקות הן מצידך והן מצידו, זה הגיוני ואין מה להבהל מזה

את לא צריכה להתחתן איתו אחרי דייט אחד, בסהכ שיהיה לכם נחמד, אל תבדקי אם הוא מתאים לך בתור בעלך, אלא אם נחמד לך איתן. את ההחלטה הזאת תשאירי להמשך כשהקשר יותר מתקדם.

כתבת על דייט ראשון: אל תבדקי אם הוא מתאים לך בתור בעלך אלא אם נחמד לך איתו....
תוהה מה לגבי דייט שני?

כמובן שיש יוצאי דופן (אם לדוגמה מתגלים דברים שמאוד ברור שזה לא מתאים, ואין שום סיכוי).

דייט שלישי כבר כדאי לדבר על הדברים שכן הפריעו הדייט הראשון והשני ולהתחיל לאט לאט לבדוק.

קודם כל בהצלחה.
דבר ראשון, באופן כללי, הקצב שלנו (גברים) יותר מהר משלכן, אז הוא מתנהל בקצב קצת יותר מהר משלך, זה לא מעיד על לחץ לחתונה או לחץ בכלל, יותר קל לנו להגיע לקשר עם בן אדם זר.
דבר שני וחשוב יותר, אם יש לך שאלות שנראות לך שחשוב לשאול, תשדתלי שזה יהיה בהקשר המתאים, אל תיהיה כמו האחרונה שיצאתי איתה, שאני מספר לה על תקופת התיכון ופתאום היא שואלת אותי האם אני שם ציצית (אחרי שכבר אמרתי לה שלמדתי בישיבת הסדר...), אם מדברים על משפחה (מה שנפוץ בדייט הראשון) או על תקופה כלשהי בחיים לא טוב לשנות נושא באופן חד, גם אם יש שאלות מסוימות שתצטרכי לשאול בדייט השני או השלישי במקום הדייט הראשון. באותו עניין, אני מקווה שאת כבר יודעת שלהיות בלחץ לא טוב לאף אחד...
נראה לי שכדאי שתספרי לבחור שזה הדייט הראשון שלך בחיים.
שוב בהצלחה.

קודם כל- תזרמי;) אל תנסי להישאר מאופקת, תיזכרי שאת לא סתם מדברת עם בן, אלא את נפגשת איתו כדי להכיר, ואולי בסופו של דבר להתחתן.
אל תבואי בגישה חסומה שבוחנת זה הוא או לא?
לא זוכרת איזה רב כותב שצריך להגיע בגישה של -"הוא בעלי- אולי"... להגיע בכיף אבל לא להיסחף.
תנסי להתנהג כמה שיותר כמו שאת פוגשת בת ואת רוצה להתחבב איתה, לדבר על עצמך, לדובב אותה בקטע נעים וכו';) בכל זאת רק דייט ראשון.
וחשוב מאוד------ הדייט ראשון הכי חשוב שיהיה כיף!!!! בכל הדייטים הראשונים;) לא להתחיל להתווכח על דברים עמוקים, אלא את רוצה שאחרי הפגישה תצאי בהרגשה שהיה לך כיף! לא מעיק, אלא קליל וזורם.
עוד דבר- ממליצים להיפגש פעם ראשונה בשעות הערב/לילה, שאז יש תחושה יותר נעימה של זרימה ופתיחות;) וואי המון בהצלחה!!! בעז"ה

אם תתנהגי נורמלי לא אמורות להיות פאדיחות.

 

אם את מרגישה לחוצה, אז תעדכני אותו שמדובר בדייט ראשון שלך.

כדי שיבין שיכול להיות שיקח לך קצת יותר זמן להיפתח..

 

בהצלחה!

לא נושאים כבדים.

העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך, זה לא לפחד מאף פדיחה.

תבואי בטוחה בעצמך ובמי שאת, ותגידי לו בחיוך בטוח שזאת הפעם הראשונה שלך ושאם את עושה פדיחות, שיהנה מהם וישתף אותך כדי שתצחקו ביחד...
סתם... חח אבל שדרי את הוויב הזה.

את בהחלט יכולה להגיד לו שזאת הפעם הראשונה שלך על ההתחלה ושלא יבהל אם את עושה פדיחות.


הכי חשוב, תרשי לעצמך לטעות... זאת לא פדיחה לטעות.
גם לו היתה פעם ראשונה...

אל תילחצי אם לא יהיו לך נושאי שיחה.

א. כי הגברים חושבים שהם אלו שאמורים ליזום אותן והם נלחצים ברמות כשהם לא מצליחים... גם אם לא בצדק, תדעי שהם לוקחים את האשמה עליהם. אז מיותר שתילחצי

ב. את לא מכירה את הבן אדם, וזה בסדר שאין לך על מה לדבר איתו. זה לא אומר עליך כלום.

בקיצור, כמו שאמרתי לך קודם, העצה הכי טובה, היא שתרשי לעצמך לא להיות מושלמת. זה לא אומר עליך כלום מעבר לזה שאת אנושית.

מהנסיון שלי גם בנות חושבות שהן אלו שאומורות ליזום נושאי שיחה ונלחצות ברמות שהן לא מצליחות

(אף פעם לא חשבתי על זה ככה, זה עוזר לי להבין כמה דייטים ראשונים שהיו לי. תודה!)

דייט ראשון הוא לא כמו ראיון עבודה אלא יותר כמו מפגש ראשון בין חברות ללימודים/ לדירת שרות וכד'.....
תחשבי שאת בשיחה עם חברה. אל תנסי להרשים ותזרמי.
ממש כדאי לחשוב מראש על נקודות לדבר עליהן אבל לא להצמד.

בתחום.
בכללי, בדר"כ נהוג שהבחור מתקשר לבחורה אחרי דייט ראשון ואומר את דעתו. בדר"כ מתקשר ביום למחרת (כך שגם את צריכה לגבש דיעה).
אח"כ כבר אין כ"כ כללים....

ואמא לא יודעת לענות לי.

מכירה בו את הכללים וזה מאד טבעי ונורמלי.
לכן, כדאי לברר את הכללים ורי"ה יהיה בסדר.

תוך כדי הליכה ותשימי לב איך את מתנהגת.

זה בעייתי אצל הבנים להסתכל על בנות ישר בעיניים להמון זמן.

אז מדי פעם הוא יוריד את העיניים, אבל אם את מורידה ממבוכה (בכל זאת, פעם ראשונה מטבעה זה לא נעים) אז זה ממש יהיה מובן ולגיטימי.

זה עזר לי להיות יותר רגוע, ובטוח בעצמי

ראשי תיבות גמ"ח
גב - עמידה זקופה, שפת גוף שלא מתנצלת על מי שאני (או במקרה שלי על הגובה שלי).
מבט - בד"כ קשה לי לשמור על קשר עין עם אנשים שאני מדבר איתם, אז לקחתי את זה כמשהו לעבוד עליו. אם יש רגעים מביכים או שתיקות לא חייבים להיישיר מבט, אבל כן כדאי לשים לב לזה. זה נותן תחושה טובה.
חיוך - משדר רוגע, שמחה וגם נותן לי תחושה יותר טובה.

את לא חייבת לקחת את זה כתורה מחייבת כמו שאמרתי לפני, את לא צריכה להיות מושלמת, אבל לי עצם זה שזה נמצא בתודעה גרם לי מידי פעם בדייטים לעשות אחד מהדברים והרגשתי שזה תרם לי. אבל ממש לא כדאי להפוך את זה למשהו מאולץ, זה מאבד את המטרה.

מזדהה איתך ממש..
לפני שבועיים וקצת יצאתי פעם ראשונה..
והייתי בלחץ מטורף, ופחד מהלא נודע ובסוף היה ממש כיף. פשוט לשבת, לדבר עם בנאדם, להכיר בנאדם חדש..
וכן כמו שאמרו פה כבר- גם בנים הם בני אדם. ויכול להיות שגם הוא לחוץ לקראת הדייט.. והכל יהיה טוב. תזרמי עם מה שקורה. אין נכון או לא נכון

בהצלחה גדולה!

לפני כמה זמן גם יצאתי לדייט ראשון ונלחצתי. אבל דווקא בדרך ממש לא הייתי לחוצה כמו שחשבתי, מכירים אחד את השני בדייט וזה זורם יחסית.
הבאסה אבל בחורף שקר וצריך לשבת בתוך מקום.. מניסיון ממליצה לך אם הוא לא מביא רכב לקבוע במקום ולא למשל לנסוע ביחד באוטובוס מהמרכזית למקום, לי אישית זה לר היה נעים כי כמעט פגשתי אנשים שאני מכירה ולא רציתי שידעו עדיין...

יש שיגידו שפארק זה מקום הרבה יותר טבעי, לעומת בית קפה שיש שיגידו שזה רשמי ומאולץ.

אם נוח לכם שם, זה מצויין. תעשו רק מה שטוב לכם... אין שום מצווה לעשות לעצמכם מה שטוב לאחרים.

פשוט בחורף קר, אני אישית גם מעדיפה במקום פתוח ולא בבית קפה

אני לא חושב שצריך לעלות מולה את כל הדברים הכי מבאעסים (@רחפת.. @צריך עיון) שיכולים לקרות לה בדייט.

תני לה לזרום...

אני אישית טיפה מעדיף בית קפה, אבל זה ממש לא משנה מה אני או את מעדיפים, הדבר היחיד שמשנה זה מה היא ומה הוא מעדיפים.

לנסיו''פ

אז לא נורא לא קרה כלום.
אחרי כל הפאדיחות שהיה לי בחיים והיה לי מלא אני כאן, חי וקיים...

עניין של גישה, תגידי לעצמך שגם אם תהיה פאדיחה את מספיק בוגרת כדי לדעת להתמודד איתה

נכנס בששון ויוצא בקול תרועה

תעדכני איך היה אם בא לך

היה מוצלח ב"ה, ממשיכים 😁

תסביר את כל העניין, אפילו לא על פרטיו, כמו שכתבת כאן. העובדה שאתה מנסה לחזור לצבא כבר בעצמה נותנת את התחושה שאתה לוחם אמיתי אל תתפוס את זה שלא עשית קרבי כמשהו שמוריד מהערך שלך!! לא מאמינה שבאמת קיימות בנות שחושבות שאם לא קרבי אז לא.
אם תאמר בהתחלה שזה רפואי זה באמת ייתפס אחר כך כשקר, תספר את האמת על ההתחלה. זה הסיפור שלך, ואל תתבייש בו! זה חלק משמעותי בחיים שלך, והבחורה שלפניך רוצה להכיר אותך. ההבדל בין קושי נפשי לבין קושי פיזי (סיבה רפואית) , זה הבדל עצום! אבל הנסיבות שגרמו לקשיים דומות- לא הייתה לך שליטה על זה. אתה לא בחרת לעזוב את הצבא, אתה אידיאולוג, ומאמין בערך העצום של שירות צבאי. תאמר את האמת, ואל תרגיש מחויב לספר את כל האמת (למשל פרוט של המשבר).
זו דעתי, בטוחה שיהיו בנות שיסכימו איתי

וואו תודה, האמת שלא ציפיתי לתשובה כזאת...

אני למשל הייתי יותר פותחת עיניים על המשבר הנפשי

סליחה על השאלה:
המשבר קשור לטירונות? כלומר כתוצאה ממנה?

כן, למה?

אז זה מאוד מובן. הרבה אנשים נשברים מהטירונות בקרבי, זו תקופה לא פשוטה כלל (שאני בעיצומה). יש הרבה התמודדויות.
ואני חושב שכל בחורה טובה באמת תדע ללמד עליך זכות, הרי היא לא יודעת מה עבר עליך. היא לא מכירה את הקשיים

בהצלחה רבה!

לכן אני לא חושב שאפשר לתת המלצה ברורה.

 

לענ"ד, כדאי שתספר זאת כשאתה מרגיש שהיא נותנת לך ביטחון.

 

רק תצטרך להכין תשובה טובה, למקרה שהיא תשאל אותך בתחילת הקשר מה עשית בצבא.

(משהו כמו שהצבא נתן לך פטור מסיבות אישיות)

דווקא אתה נשמע בחור ממש ממש לעניין, שחושב על זה לעומק.. אין סיבה שזה ירתיע, וזה אפילו מראה על כוחות הנפש שלך..

אז פשוט תשחרר את זה כשזה יגיע, כשתרגיש בנוח ושיש בסיס לשצוע את זה כי אתה מוצא חן (להרגשתך) בעיניה. מה שכן, אני יכולה להגיד שפעם נפגשתי עם בחור שלא שירת בצבא מ"סיבות אישיות" שבפגישה הבנתי שהיו קשורות לגמילה מסמים, אז רק כדי לא להלחיץ את הבחורה כדאי לפחות להגיד את זה בצורה כלשהי, אולי לא הכי לעומק.. 

ובנוסף, תאמין באמת שיש מישהי שהיא בשבילך בדיוק שתשמח במה שתספר לה (אין דבר כזה וואו הייתי מתחתנת איתו אם הוא לא היה יוצא מהצבא, היא לא צריכה להתחתן איתך..) ויהיה טוב

השם שמח בך.. בהצלחה!

בגלל שעברת משבר?
יש מישהו שלא עבר משבר בחייו ברמה כלשהיא?
נראה שזה נובע בגלל שאתה מאשים את עצמך במה שקרה ואתה ממש לא אשם.
את לא אשם בזה שהיית אנושי
בזה שחווית דברים
להיפך!
עברת תהליך!!
בטח למדת הרבה דברים על עצמך ועל החיים.
זה מהמם!!

יכולה להגיד לך בתור אחת שעברה גם משבר רציני זה שאתה עובר תהליך של פיתוח האישיות ואתה נמצא במקום אחר ממה שהיית.
אני הייתי רוצה מישהו שעבר איזה תהליך בחייו.
מקבלים הסתכלות קצת שונה על החיים.


בהצלחה!!
אל תדאג

לא הייתי תופסת את זה כשקר. זו באמת סיבה רפואית. רפואית נפשית... וברור שלא תרצה לחשוף את עצמך לגמרי בפני כל בחורה שאתה יוצא איתה, ורק כשקשר מתקדם פותחים הכל, אז זה מובן לגמרי שלא מספרים הכל בהתחלה.
יש לי חברה שיש לה בעיה פיזית כלשהי, קוגניטיבית היא בסדר גמור. תמחד אמרנו שמי שיסכים לצאת איתה הוא כבר בחור טוב, כי הוא לא שם על המוגבלות הפיזית שלה (שבקושי נראית לעין) (היום ב"ה היא מאורסת לבחור מדהים). אני רואה את זה כאותו דבר איתך- אם הסיבה שבגללה השתחררת באמת כבר עברה לך, אז הבחורה אמורה לראות את זה ולא לשים על זה. וגם לא לתפוס את זה כשקר...
אני אישית אפילו הייתי מעריכה את זה שהלכת לטיפול ודאגת לעצמך. הרבה אנשים שצריכים טיפול לא מודעים לזה או לא עושים את זה (ומחילה, אבל לגברים זה עוד יותר קשה, ואם עשית את זה מגיע לך שאפו גדול!). אולי ככה תדע אם הבחורה שלפניך באמת לעניין... אם היא בורחת בגלל זה- כנראה שהיא לא מספיק לעניין (בשבילך).
הרבה הצלחה!

מה שלא תבחר להגיד, אל תרגיש רע בגלל זה. כשתספר, ספר את זה בביטחון, אין מה להתבייש.

בחור שיצאתי איתו התחיל טירונות קרבית ואחכ ירד לג'וב בגלל משהו נפשי.
בהתחלה (בבירורים) אמרו לי שהוא ג'ובניק בגלל בעיה רפואית. טאחכ אחרי שיצאנו כמה זמן והרגיש מספיק בטוח הוא אמר את הסיבה האמיתית.. ולא היה לי שום בעיה עם זה.
לא עם הסיבה האמיתית (מאוזנת כמובן. ומודע לעצמו והכל) ולא עם זה שאמר רק אחרי כמה זמן..
לאיודעת אם הייתי מגיבה אחרת אם הייתי יודעת מהתחלה. ככה היה לי מאוד טוב.
בהצלחה!!

כשהכרתי את בחיר ליבי, שאלתי אותו היכן שירת בצבא (בפגישה השלישית העלתי את השאלה)
הוא סיפר שלא שרת כי נפצע לפני הגיוס ולכן שוחרר משירות חובה.
הסיפור לא בא ממנו, אך כששאלתי אמר את מה שהיה כפי שהיה.
לכן, טוב שתאמר את האמת, אינך חייב להעלות בעצמך את נושא השירות אך אם השאלה באה ממנה, יהיה נכון שתדע את האמת. כך היא תעריך אותך ואת היושר שלך.
אם תסתיר את האמת, זה יצוץ מתישהו וזה כבר יצור משבר אי אמון.

 

אבל, וזה האבל הגדול: לא תספר לבחורה על ההתחלה (למה שתחשוף דברים אישיים על ההתחלה?), רק אם זה מתחיל להיראות רציני.

 

ומאידך, הייתי מציע לך לחשוב ולהתייעץ טוב טוב איך להציג את זה.

 

הרבה מאד מההתייחסות של הבחורה תהיה לפי איך שתספר את האמת.

אלו דברים שקורים. אל תבהיל את עצמך.

 

אם תראה מהפגישות, שיש כיוון חיובי, תספר אגב הדברים מה שהיה.

 

אפשר כבר בפגישה שלישית-רביעית, לראות אם יש סיכוי סביר שהדברים מתקדמים.

 

ואם אכן, אתה יודע שזה חלף ועברת טיפול - אז גם בעצמך אל תתייחס לכך כאיזה "גילוי נוראי"..  תציג דברים כהוויתם. סיכוי סביר שהבחורה תיזכר שבעצם גם היא פעם עברה איזה "משבר נפשי" וטיפול...  אצל בנות זה לא פעם די אופנתי...

אפשר לומר בהתחלה, ובכל מקרה לא יאוחר מפגישה שלישית.

לא להסתיר נקודה כזאת ליותר זמן, דווקא משום שמבחינת האמת זה לא אמור להגיד עליך שום דבר שלילי אלא רק חיובי! להסתיר את זה לאורך זמן זה דבר שלילי. להערכתי יגרום לבחורה דווקא להעריך אותך יותר.

אני לא יותר חכם ממנו, וגם אם יש לך את כל הטיעונים בעולם, הסבירות שהוא צודק ואתה טועה קיימת.
ובנוסף אף אחד לא אוהב שמנסים להוכיח לו שהוא טועה.

תקשיב לו, תהיה איתו. אולי תפתור לו את הקושי בבדידות

את החלק הזה ב''ה אני משתדל לפתור לו, אנחנו מדברים הרבה ועושים דברים כיפים ביחד ואני באמת משתדל להפיג לו את הבדידות.

אני מקבל את התיקון. איך לגרום לו להבין מרצונו שכדאי לשקול את זה שוב?

אבל לא מתוך רצון לשנות את דעתו, אלא מתוך רצון לשמוע את דעתו... מקסימום להעלות נקודות למחשבה.

אעשה לו עזר כנגדו (אשה)

לא טוב היות האדם לבדו...

וידוע לנו שקשר נישואין נוצר עוד לפני שנולדו,
הנשמה שלהם אחת.
הגיוני שירגיש בדידות. מאוד הגיוני.
אולי כדאי לשחרר אותו?

לתת לו בעיקר חומר למחשבה, שיוודא עם עצמו שהוא באמת מוכן.
השלב הזה של הרצון להפגת הבדידות הוא שלב ראשוני, כולם חווים את זה בהתחלה, פשוט צריך לתת לזה לקרות.
כדי שהוא לא יבצע החלטות פזיזות תנסה להסביר לו שזוגיות זה לא רק תחושה של אהבה וכיף, אין כל הזמן "נצנצים". מתווכחים לפעמים, יש חילוקי דעות, זה להתמודד עם המשפחה של בן הזוג, עם הקמת משפחה, עם פרנסה, מזון, תשלומים של הדירה, חשמל, מים, מס, פחות קשר עם החברים (לא תמיד..)
אם הוא באמת לא מוכן לזה , אחרי שתסביר לו הוא יבין בעצמו שהוא צריך עוד קצת להתבשל

אשרייך!

נישואין שמתבססים כמעט רק על מניעים אידיאולגיים, עלולים להקשות על הזוגיות לאחר מכן..

רק מה, אם הוא יגיד את זה, בחורות יבינו את זה בקטע רע. 

רק אומר שבטוח שיש מניע טבעי.. גם אם זה לא נאמר

(הוא הרי באמת רוצה להתחתן..)

פותח השרשור מנסה לשלול אותם.

חבר נשוי שיסביר לו את האמת, גם אנשים נשואים מרגישים בודדים לפעמים. והיצר הרע לא בורח לשום מקום...

חתונה זה לא פטור מעבודה על עצמנו..  

לשני הדברים שהוא רוצה. זה בסדר גמור.

 

זה לא "במקום עבודה" עצמית - אלא חלק ממנה.

מה שאני חושב ואני מנסה לגרום לו להבין את זה

הוא לא יתחרט אם יתחתן כי מרגיש בלי זה "בדידות" וכו'.

 

אתה יכול לומר לו, שעל גבי המניעים ה"טבעיים" האלה, יעמיק גם בערך של הנישואין כבנין בית, שותפות נפשית עמוקה.

 

זה לא סותר. שיעמיק קצת ברצון שלא להיות "לבד", ויראה שזה לא רק כדי שיהיה עוד מישהו בבית, אלא גם לא להיות "לבד" מבחינה נפשית, לבנות משהו גדול ביחד, משפחה.

 

זה יסוד שאפשר לבנות עליו בניינים מאד אידיאליים.

 

גם הרצון להתגבר על היצר בדרך כשרה, אינו גרוע. הרי כבר נאמר בגמרא, "דיינו שמצילות אותנו מהחטא ומגדלות את בנינו לת"ת".

אלא שגם זה אמור לשמש כחלק מרצון ליחס נפשי עמוק,

 

לא לשלול את הדברים הללו - אלא להציע לחשוב יותר לאיזה דבר גדול וחשוב הם יכולים לשמש.

 

[כעת ראיתי את הגיל שלך.. אז זה באמת משהו קצת אחר.

כי אם החבר שלך הוא גם כן בחור ממש צעיר - אז נכון שה"סיבות" הללו אינן מספיקות.

צריך לשקול - האם הוא בשל לשותפות הזו, מספיק אחראי ובוגר. יכול לבנות מתוכה משהו רציני.

צריך לא בקלות ראש, אלא בשלב מתאים - ומישהי שיש בניהם חיבור עמוק ואמיתי]

אני לוקח את כל המניעים האלו בחשבון, ומבין שאני עדיין לא במקום הזה של להסתכל על העניין בצורה עמוקה ושקולה. אבל לצערי הוא לא מסתכל על זה ככה ומסתכל על זה בצורה רדודה יותר לדעתי וזה באמת כואב לי שהוא רוצה לעשות את זה מבלי לחשוב אלא מתוך גחמות או יצר...

אז תנסה להסביר לו שהגורמים הללו, יכולים להצטרף בשלב מתאים - אבל לא להיות גורמים בלעדיים לנישואין בלי שתופסים ורוצים את המכלול: בנין משפחה, לקיחת אחריות לכך.

 

אנחנו לא מכירים את האדם, יש כאלה שבאמת בוגרים דיים גם בגיל צעיר. אבל מי שרואים שלא, שהכל "משחק", באמת כדאי שיביא בחשבון שמתחתנים עם מי שחושבים שיוכלו לבנות ביחד, באהבה ואחוה, לאורך שנים..

למה אתה חושב שכן?

נראה לי שזה אותו עניין של מתוך שלא אלשמה.

 

תנסה פשוט להסביר לו שלפעמים מניעים חיצוניים גורמים לנו לברור בצורה לא נכונה בשידוכים, ושכדאי שהוא יתייעץ עם רב או לפחות אדם ירא"ש.

 

לדעתי לא הכי בטוח שגם אם הוא טועה במניעים, אלא אם לא הבנתי נכון כי לא קראתי מעבר לתגובה הפותחת, הסיכוי לנזק כזה גדול כמו שאתה חושש.

חשוב תמיד לדעת ולשים לב מה הם המניעים באמת..

להתחתן מתוך כך שאני מרגיש בודד או רוצה אהבה או מישו שיכיל אותי... זה שורש לא טוב.

אדם צריך לחזק בעצמו את החוזק הנפשי ואת החוסן ולהתבסס בצורה יציבה וחזקה ומתוך כך לרצות להקים בית ומשפחה.. (וכמו כל דבר בחיים, כשאתה רוצה לעשות משו-לאכול שוקולד\לראות סרט...-מתוך כך ש...? שאתה אוהב וזה בילוי, זה עושה לך טוב ושמח...\או שזה בריחה מאיזשו נסיון קושי או אתגר....?..)אי אפשר שעל בסיס הבדידות\מניע אחר שבא מתוך חסך או חוסר ימלא לו את זה, הוא לא יכול להיות תלותי בזה שזה מה שישלים לו את החוסר או יעזור לו להתגבר.

הוא צריך להבין את זה.

זה נסיון לא פשוט בכלל, אבל הוא צריך לדעת שיכול להיות שזה איזשו נסיון שיש לו.. והוא צריך לדעת להתמודד ולעבור אותו ולא חלילה להדחיק או לברוח.. כן אמליץ שיחזק את עצמו-בתכונות בכשרונות בדברים שהוא אוהב וחזק... ואם אתם ביחד תשתדל גם אתה להאיר לו ולהעצים אותו בגובה העניים לא מתוך מסכנות או כילד קטן..

(יש גם את הצד ההפוך שאדם לא כ"כ רוצה להתחתן\חושש מלהתחתן כי הפוחד להרגיש בדידות למרות חיי הנישואים.. זה גם איזשו חשש, צריך לדעת שבאנו כדי להשלים אחד את השני וזה דבר מבורך וטוב להתחתן אבל צריך לזכור להיות בשלים, שמחים, יציבים וחזקים...)

בשורות טובות!!

נישואין הם לא פתרון לבעיות, הם עוד בעיה שצריך לפתור.

כמובן שלא מתחתנים אם אתה רק מחפש פתרון לבעיות בדרך קסם ולא מבין שזה רק עוד שלב.

אבל מעט מאוד אנשים בעולם מתחתנים לחלוטין לשמה. אם בכלל, פרט לגדולי הדור שהיו כאלה בצעירותם, שגם זה נדיר בפני עצמו...

זה פשוט דבר כל כך מאתגר, קשה, ודורש אנרגיות שחייבים לבוא אל זה מתוך רצון אמיתי, מוכנות להתמודד עם האתגר והקושי.

ואז אפשר להגיע עם זה למקומות מדהימים, שנזכה

למילה בעיה יש קונוטציות שליליות.

אבל כן נישואין זה אתגר ומשהו שצריך להשקיע בו המון כוחות. אבל בשמחה.

הרעיון בעיקרון זה להבין שהנישואים זה לא פתרון. זו בריחה.. ובמצב כזה זה עלול להיות גרוע יותר ..
בעוד שנישואים עצמם דורשים כוחות וכו'..

איפה זה כתוב????
אולי גם להתחתן מתוך צורך זה גם טוב???

אבל כשייגמר הצורך - תיגמר גם האהבה...

כשזה בא מרעיון רוחני והבנה עמוקה אז גם בזמנים מסוימים כשאי אפשר לממש את הצורך הזה האהבה נשארת חזקה ואיתנה.

שלי בני 19

אני מכירה מישהו שחשב על חתונה כבר בגיל 17.. חשב שמתאים לו. (אולי היו עוד מניעים..) ואחרי שנתיים בדיוק התחתן ונשוי באושר כבר 10 שנים. איך אני יודעת? זה בעלי..
בכל מקרה.. יש כמה דברים שצריכים לקרות לפני מחשבה ורצון לחתונה.. גם נושאים כאלה של בדידות ועוד..
זה מעורר את הרצון, זה טבעי ונכון.
אחרת עם הכל היה ורוד אז למה להתחתן? היה טוב לך בלבד שלך..
כמובן שצריך לשים לב לכך שבאמת האדם שעומד מולך הוא אדם בוגר עם הבנה מה זה זוגיות והפועל היוצא מזה הקמת משפחה. כשאדם מתחתן הוא הופך את המקום האגואיסטי אצלו למשהו רחב.. לנתינה לעמ"י. להקמת דור חדש ולהרבה יותר מזה. צריך לשים לב וכמובן להתייעץ (אולי עם רב שלו.. או רב שקשור אליו..) בכל מקרה זה מה שבעלי עשה כדי לבדוק שבאמת עושה צעדים מחושבים ושבאמת כבר כדאי/לא כדאי לו להתחתן כרגע.
בהצלחה!

אהבה שלא תלויה בדבר שהיא מולדת היא רק לבני משפחה, ואסור להתחתן איתם...

לא נגמר הצורך.... אהבה לא מגיגה ממשמעות עמוקה למשהו אלא מנתינה אז אם יתנו יקבלו בחזרה...

כל יהודי רוצה לקיים את רצון השם.

 

אמנם כדאי וראוי שגישתו לנושא תיעשה בצורה הנכונה.

שאותה אחת תרגיש שהיא חשובה לך ואתה עושה בשבילה משהו..

'בוקר טוב...שבוע טוב.... חשבתי עליך בשבת/ איך את'

אפילו סתם סמס או טלפון שיראה לי שהוא חושב עלי או זוכר אותי בין הפגישות

וכן זה כואב... :/
מקווה שידע לשלב את הכל בלי לגרוע באף אחד.. ושגם אתה תזכה לעמוד ב"אתגר" הזה בקרוב;)

בס"ד

אני מבינה את הכאב, אני מבינה שהייתם חברים מאד טובים וסביר שמבחינתו אתם עדיין, אבל מה לעשות שיש לו עכשיו מישהי שדורשת את תשומת ליבו, בטח בחודשים הראשונים?
אישית אני ממש נגד להתרחק ולהתנתק מחברים ויעידו חבריי שמי שהבין את זה נשאר בחיי, אבל אין ספק שהרבה יותר קשה לי למצוא זמן לשיחות בעל פה כי מה לעשות שיש לי בעל שחוזר בשבע וחצי בערב ואני רוצה להיות גם איתו? לי עוד יש זמן פנוי בצהריים וכאלה אבל לרוב האנשים אין כי עבודה או לימודים.
בכל מקרה, אני מבינה את הכאב והכעס אבל לפעמים הייתי שמחה לראות פה גם קצת הבנה לצד השני.

לנשואים הייתי אומרת שזה לגמרי אפשרי להמשיך לשמור על קשר פשוט אחר. לארח קצת, קבוצות וואטסאפ, סתם הודעות מדי פעם. זה בהחלט אפשרי. אני אמרתי לפני החתונה שאני לא אתנתק ועמדתי בזה, זה לא פגע לי בכלום. גם אנחנו כנשואים צריכים לעשות את החושבים שלנו ולהיות יצירתיים.

מצטערת לשמוע על החוויה שלך,
מקווה שלאט לאט דברים יירגעו אצלם ותחזרו להיות חברים.
מקווה גם שלא תתייאש או תצבור טינה עליו כי אם יש משהו לא כיף ולא מושך במיוחד לחזור זה זה.
ב"הצלחה!

אין לי שום דבר נגד אישתו. להפך! (גילוי נאות- אני שידכתי בניהם)

אני הכי מבין אותו בעולם וגם מניח שבמידה מסויימת(מקווה שלא לגמרי) אני גם יהיה ככה.

אני מבין את המקום של נשואים ויודע לתת את המרחב שהוא צריך.

 

עדיין מרגיש קצת זריקה...

גם נשוי צריך לדעת להיות קצת רגיש...

זה יתפוצץ לו בפנים אחרי זה כשהוא יצטרך את חברים שלו ויגלה שהוא נשאר עם מעט מאוד...

בס"ד

החברות בעיניי לא אמורה להתמוסס רק כי בתחילת הנישואין הוא פחות מדבר.

אבל שוב, עניין שלכם. אני חושבת שמשני הצדדים נדרשת רגישות וזה לא הוגן להפיל הכל על הנשואים.

אז הגיוני שלא יהיה לו זמן...

שנכנסים לשגרה אז גם מחפשים את הדברים שתמיד היו שם

אם הוא ירצה אז שיחפש אותך.

אני מכיר את זה טוב מדי ובזבזתי זמן יקר על לנסות ולאחוז בקשרים כאלה לשווא. הלקח שלמדתי מזה והאצה שלי אליך זה תשחרר ותמשיך הלאה, למרות כל הקושי והכאב שבדבר.

היא חצי ממנו עוד לפני שהוא נולד..

במשך כמה שנים הם לא היו בכלל בקשר אחד עם השניה,

עכשיו הם צריכים להשלים פערים..

 

אני מאמין שגם לו זה מפריע,

אבל יש משהו מיוחד בשנה הראשונה לחתונה-

הזוג בונה את כל הקשר שלהם,

והרבה פעמים זה מגיע על חשבון דברים אחרים, שגם חשובים, אבל פחות..

 

תודה

בד"כ אצל חברים בתקופות שיש "חברות" יש את הקטע הזה שחברים נעלמים ואז כולם אומרים להם "ככה היא שולטת בך" וכאלה עקיצות. אני אף פעם לא אמרתי את זה (וגם לא נעלמתי כשהייתי בקשר רציניים).

 

וכמעט כל אלה שעקצו, כשהתחתנו התאדמו מעל פני האדמה. וגם אז לא אמרתי להם כלום...

הנסיון לימד אותי שברוב המקרים, אם זה באמת קורה ומתנדפים לגמרי, זה עניין זמני. בגלל שלב ההתחלה של החתונה יש התרגשות גבוה ורצון להשאר כל הזמן ביחד וגם עסוקים עם שאר החיים. זה מתרכך...

 

לא אגיד לך שחוזרים לאותה רמה של קשר, כי תיכף ילדים וכל זה... אבל נשארים בקשר, ואפשר להסתפק במה שזה. גם אם זאת שיחה פעם בחודש, מבחינתי הם עדיין החברים הכי טובים שלי.

משתתף ולא יודע מה לומר, אולי בהמשך הוא יחוש צורך בקשר עם חברים ויחזור להיות חבר.

אולי עם הלחץ של החתונה הם קצת לא שמו לב את מי הם מזמינות לחתונה או לכי תדעי מה קרה שם 

שולחת לך עיידוד מכל הלב 

ולגבי הזמנה לחתונה

 

אני אף פעם לא חיכיתי להזמנה , פשוט אם יש לך זמן תבואי, זה משמח

מקווה שבדברים שבאמת תצטרכי אותן הם יהיו בשבילך

הוא קטע שצריך להעלם מהעולם.

ושתגיד למנהל הקבוצה שזאת לא דרך להתמודד עם בחורה שלא נענתה ל"חיזורים" שלו.

אני לא אתפלא אם אשמע שהוא התחיל עם כל הבנות שם.

אבל ברור שיש דרכים למדוד דתיות בדברים מסויימים..

בעיקר כשמדובר על חוסר שאיפה להקפיד על מצוות או על חלקן, כשזה ניכר לעין.

והיא עשתה ברור עם שאר חברות הקבוצה וגם הן לא עברו שום ברור

לגבי הסיפור שאתה הבאת, אכן אני לא יודע על מה מדובר (וגם כתבתי זאת בכותרת).

רק הסביר שיש מציאות שאפשר למדוד.

הענין שהוא מצא תירוץ להוציא אותה מהקבוצה בגלל שהיא לא הסכימה לצאת איתו. זה הכל. 

אין שום מדד לדתיות.

"דת" לא שייכת ליהדות. המן המציא את המושג הזה...
יהודי לא צריך להימדד ע"פ קריטריונים חברתיים.

אלו שקוראים לעצמם דתיים, הם לא פחות אשמים מאלו שבגלל זה נאלצים להגדיר את עצמם כחילונים ולהצדיק את ההגדרה שלהם.

כל יהודי באשר הוא מקיים את המצוות כפי יכולתו.
לא יעלה על הדעת שאדם שמרכל כל היום או זורק אבנים, או מלבין חברים ברבים יקרא "דתי" כאילו יש לו אפוטרופוס על התורה שחבר שלו קיבל אותה במתנה לא פחות ממנו ויחלק ציונים.
היהדות לא נמדדת בחצאית. היא נמדדת בהרבה דברים... מה שבטוח, שאדם מן השורה לא יכול לקחת את זה על עצמו.

אנשים מגדירים את עצמם כי הם זקוקים להכרה ושייכות, ובעיקר כי הם חלשים.
חבל להמציא הגדרות שהקב"ה לא המציא.
אתה יהודי.
וזה שאתה שומר תו"מ זה לא מגדיר אותך.
כי שומר זו פעולה.
ועכשיו אתה שומר, ואת המצווה הזאת כן, אבל יכול להיות שאחת אחרת אתה לא שומר.

אם לא היו כאלה שמגדירים את עצמם דתיים, לא היתה שום סיבה למישהו להגדיר את עצמו בהגדרה כזאת שמחייבת אותו שלא לשמור תו"מ כאילו הוא לא חלק מאיתנו.

כל אחד שומר בדרכו.

וזה שמישהו כותב למישהו או אומר לו משהו על הרמה הדתית שלו, זו תעודת עניות לדתיים בלבד.

לא חייב להשתמש במונח דת. מספיק לבחון יררת שמיים, וליראת שמיים יש מדדי.
יש פעולות שמוגדרות כ"דתיות" ואינן יעידו על יראת שמיים, ויש אחרות, שכן.

כל הקטע הזה ש"דוסים" חושבים שיש להם לגיטימציה למדוד דתיות ולחלק ציונים, הוא קטע שצריך להעלם מהעולם. חוץ מהתנשאות וגאווה זה לא תורם שום דבר לעמ"י.

והם לרוב מודדים את זה ע"פ אורך חצאית וגרביים, בעוד שהם מסוגלים ללכלך על אנשים על ימין ועל שמאל, ובחברות מסויימות להעתיק במבחנים וכו'
כל הקטע הזה הוא שקר.

כאדם פרטי שרוצה לבנות את החיים שלו ולהמשיך אותם עם אדם נוסף, צריך לבדוק שרמת יראת השמיים שלו מתאימה לך.
לא מעבר לזה.

כחברה שלימה זה לא לגיטימי בכלל.

אופן הבחינה של יראת שמיים נעשת דווקא באותם מצוות שעליהם את מדברת,

זה שחברה מסוימת אומרת משהו ולא מקיימת דברים אחרים יותר חמורים זה בהחלט חמור,

אבל אם נסתכל על אופן ההגדרה, אז באמת שיש קווים אדומים שאמורים להגדיר,

ובכל זרם זה קצת משתנה.

בסוף יש הלכה, ועל פיה הולכים.

אבל יראת שמיים זה לא מושג מופשט.

אם ההלכה אומרת שמותר להתפלל לדוגמא עד 9, והאדם מקיים את ההלכה הזו, כל יום מתפלל ב 8.

הוא אומנם לא חוטא, אך הוא גם לא ירא שמיים, לעומת אדם שקם להתפלל מוקדם יותר.

זו דוגמא, אבל יראת שמיים זה שלב מעבר לקיום המצוות הבסיסי.

אולי יראת שמיים זה בדיוק הדאגה לקיום כל דבר לפי ההלכה ולאו דווקא מעבר.
אולי מי שמוציא שבת בזמן ומעולם לא מוקדם מדי אבל לא אחרי רבנו תם, ותמיד דואג לקום למניין שהוא לפני סוף זמן קריאת שמע אבל לא עד 7 בבוקר הוא ירא שמיים.
למה יראת שמיים זה מעבר להלכה?
נראה לי נכון להגדיר את זה עם קיום ההלכה אם כבר. (שזה כבר נשמע מדד סביר)

ההלכה היא מושג רחב, ובדרך כלל היא נוגעת לעיקר הדין.

כדי לקיים כל דבר לפי ההלכה, לא צריך להיות ירא שמיים, צריך לראות מה הרב אומר שאסור, שמותר או שמצווה, ולבצע, וזה סובייקטיבי לכל אחד בד"כ בהתאם לרב שהוא הולך על פיו, בלי להתחשב בדעת הרבנים האחרים. אם הרב אמר שמותר, מותר, וכך צריך לעשות.

 

יראת שמיים נוגעת לתחום הפרטי שלי, אחרי שלמדתי וקיימתי את ההלכה כפי שנדרש ממני, יש שלב נוסף שאדם מגיע אליו במדרגת האמונה, שבה הוא חושש גם לדעות אחרות, שהם מנוגדות לעמדת הרב שלו או מחמירות.

והוא חושש ממקום שלם ואמיתי, כדי לצאת לידי חובת כל השיטות ולא להשאיר רבב של משהו לא שלם.

זה לא שחור ולבן, זה תהליך, אבל מכאן זה נובע.

לדוגמא, בהרבה ספרי הלכה תראה לשונות מסוימים בהלכות..ובאחת הלשונות גם כתוב "וירא שמיים יעשה כך וכך".

צאת השבת, המנהג התפשט וכך ההלכה מעיקר הדין להוציא שבת לפי דעת הגאונים. ובכל זאת לפחות ע"פ הרב עובדיה זצ"ל, הוא כותב בספריו שירא שמיים ימתין מעשיית מלאכה עד לאחר צאת הכוכבים של רבינו תם.

למה? כי היחס הסיכון הוא גבוהה, יתכן ולדעה מסוימת אני מחלל שבת. למה לקחת את הסיכון ? על השאלה הזו אדם חושב, כשהוא בשלב מתקדם באמונה, ולא בתחילת הדרך, ששם מספיק לו להוציא שבת רגיל.

נכון, יש כמובן גם מחלוקות בנוגע להאם הדבר הזה ספציפי נחשב יראת שמיים או שמא אין לחשוש מלהחמיר בו, אבל בכך מסתכלים על המכלול השלם.

 

בהחלט שיראת שמיים היא קיום ההלכה, האדם הירא, מבצע לא את עיקר הדין,

הוא חושש לדעות שמסביבו, ומכיוון שיש לדעות האלו משקל, הוא לוקח אותם בחשבון שלו מול הקב"ה.

כעת אני עייף ולכן לא אכביר במקורות, מה עוד שלא חושב שרבים המקורות שדרשו את הגדרת ירא שמיים

ושכוייח על התגובה המפורטת

האם אפשר לצרף אותו למניין

האם אפשר להעלות אותו לתורה כחלק מהספירה של 7 עולים בשבת (5 ביו"ט ו-6 ביו"כ)

האם מותר לי לשתות יין (לא מבושל) שהוא מזג לי לכוס

האם מותר לי להגיד עליו לשון הרע

האם הוא נאמן לכשרות

האם הוא כשר להיות עד בחתונה

 

ויכול להיות שיש עוד השלכות, אבל לא עולה לי לראש כרגע.

המצווה הספציפית שהוא לא מקיים קובעת...
ואם יש מצווה כזאת, אחלה לך על זה. בכל שאר המדדים זה ממש ממש לא רלוונטי.

ואדם שפותח קבוצה לדתיים בלבד, הוא גם כזה שיחשוב שהגאולה מגיעה רק לדתיים. זאת הסיבה שיש חילונים בארץ ישראל...
כשחברה אחת לוקחת בעלות על התורה, לא פלא שמי שלא משתייך ממנה לא רוצה בה חלק.
התורה לא שייכת למי שמגדיר את עצמו דתי. היא שייכת לכולם. ואף אחד פה לא סנהדרין בשביל לשפוט ולדון אדם בפניו ביחס לרמת קיום המצוות שלו. זה גועל נפש


ולא נכנסת לפרטי בהלכות אפילו שלא בטוחה שדייקת, כי לא על זה באתי לדבר.

ההשלכות קיימות מתוקף התורה והמצוות ולא מתוקף מה שאדם כלשהו מגדיר את עצמו.

מבחינת היהדות הוא כבר לא ייחשב יהודי דתי.

אולי הוא ייחשב דתי של דת אחרת, אבל לא קשור ליהדות.

 

זו לא שפיטה שעשיתי באופן פרטי, אלא שהסנהדרין בעבר קבעה אותו.

אני חבר בקבוצה הנ"ל ואני לא יודע מי המנהל ואין לי גישה אליו. אני בקבוצה של הבנים ויש לי גישה למנהלות בלבד.

תמליץ לאנשים להכנס ל"מיזם" הזה...

ואף על פי כן - אם אכן מדובר על משהו אמיתי ולא מפוברק - האם אכן ניסה הגבר הזה להתחיל עם האישה הזו וסורב ואז סילק אותה מה"מיזם" על רקע אישי?! - אז זה משהו שראוי לביישו ולבזותו ברמה של תוכניות לילה ארציות

אפילו לא את עצמם...

בכל אופן, אם המטרה כאן להסביר שקבוצות וואטסאפ לשידוכים זה לא הכי אידאלי - דיינו. לדעתי עצם הקבוצות המעורבות האלה בוואטסאפ הם לא באמת עדות לרמה תורנית גבוהה.

 

אם זה סתם לשם החטטנות, זה מיותר.

גורסת, דורסת, הורסת, הודקת,
ומשווקת את זה כחופש דיבור
מוצצת ויורקת, משתמשת וזורקת
עצם לתחקירני זכות הציבור
קרנים שולטות רחוק, עיניים בכל מקום,
פה לא מפסיק ללהג
אומר מה לרצות, מה לחשוב,
מה להיות, מה לעשות ואיך להתנהג
והמונים המונים חצי אוטומטי
הלומי פטישוני כסף סמויים
רצים רצים מפוקדי ריצודים מהבהבים
עטופים במגילה של תנאים וזכויות
מסוממי קידמה והתפתחויות
לעבוד בלי דעת ולשרת
לשמש ולשמן את
חיית המתכת חיית הברזל
לכל מקום יגיעו יונקותיה
שלטון המתכת מלכות הברזל
בני אדם, טיפות של דם וקשקשיה

כך ניראה הדור שלנו בהקלדת מילים אנו עלולים לפגוע קשות באדם אחר.
כולנו חלק מזה במידה כזו או אחרת.

ברור שזכותם של מנהלי הקבוצה להוסיף ולהסיר חברים בהתאם לקריטריונים כאלה ואחרים, אבל את ההודעות הנ"ל הם היו אמורים לשגר בפרטי.

והוא יגיע, בסוף
בעזרת.ה'

ב"ה הרבה תפילות שיגיע האחד שנקים בית נאמן מחכה לזה מאוד למרות שזה מתיש ומאכזב כל פעם מחדש 😐

להכיר מישהו חדש 

הלואי שהייתה לי עצה לתת לך.. אבל אין לי

לא באמת..

🤣

לבוא לפגישה עם קורות חיים מסודרים, ולהניח אותם על השולחן שיקרא ויחליט.  

לסנן הצעות.
במיוחד שזה נשמע שאת בשלב עייף יותר.
אני קצת אחרי השלב הזה התחתנתי.
הייתי הרבה יותר רגוע וגם בחנתי הצעות הסתמכתי יותר על האינטואיציה שלי.

שיהיה בהצלחה, במהירות ובקלות.

תשלחי גם לי

ושתמצאי מהר!

אני התייאשתי ניסיתי עוד פגישה שהציעו לי ודי אין לי כוח יותר עייפתי 😥😥😥😥😥😥😥😥💔💔💔💔💔💔💔💔💔

תפנקי את עצמך יקירה.

זאת אחת הסיבות שממליצים להתחתן בגיל צעיר.

אנחנו פחות מקובעים, וגם פחות ציירנו תמונה מוגזמת של כל היתרונות מכל האנשים שיצאנו איתם...

ישר כח

ולפעמים לא להבין זה עוזר

פחות שכל - פחות דאגות

בעניי היא לא נכונה וזה לא פייר לומר ככה

כלל שיותר מתבגרים מקבלים יותר הבנה
מתגבשות יותר דעות ואנחנו יותר בוחנים..

הגבתי לניק טרולי וההודעה שלו נעלמה משום מה

כשמתבגרים אוספים אוסף של דמיונות. מישהו הביא פה פעם סטטיסטיקה ששיעור המתגרשים בגילאים מאוחרים עולה על הגילאים הממוצעים (22-26 אם אני זוכר נכון) בהרבה.

זה נכון... ויפה.

(כמעט עם הכל הסכמתי...)