פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 649)

למשל, לשמח חולים בבתי חולים/ זקנים בבתי אבות?
או שאתה מחפש כיוון אחר?

מקומות שאפשר להתנדב בהם בשבתות.

לך לאיזשהו מקום יפה ושקט ותחשוב על מה שמתחשק לך. או שתקרא שם ספר מעניין. אפשר גם ללכת עם חבר/חברה לטיול.

העיקר לדעתי זה לא להילחץ מזה שאין מה לעשות. זה מה שכיף, שלא צריך לעשות משהו.

פארקים, גני שעשועים, גנים(כמו גן סאקר), מעיינות, אתרי תיירות, יערות...

ללכת אליהם ולהתנדב,ברוך ד' לא חסר זמן למחשבה וקריאה.תודה בכל זאת!

בארגונים שלחזרה בתשובה התנדבות בשבתות שלהם, בבתי אבות, בהוסטלים, אם אתה יכול לקחת אליכם הביתה ילד עם תסמונת דאון ולתת להורים שלו שבת חופש, לחפש קהילות קטנות בארץ שמחפשים בהם מישהו שינהל את התפילות, 

יש בשומר החדש הרבה מתנדבים ששומרים בחוות ובשטחים של חקלאים כדי למנוע פשיעה חקלאית+הוצאת מרעה וכאלה אם צריך.
מלא אנשים כיפים ואיכותיים

בנושא שמעניין אתכם כמו הלכה, אמונה, חסידות (!! )

או לעשות תהילים לילדים

 

 

 

מנסיון אל תחפש כל מיני דברים מחוץ לבית, הפוך זה זמן מדהים לפרוץ גבולות ולהוציא כשרונות שלא פיתחת, לדוג' לשיר שירי שבת שאתה אוהב יפה(בלי לזייף!) להגיד דיברי תורה וחיזוק על השולחן ברמה גבוהה(של סיפור משל נמשל,דוגמא מהחיים היום יומיים ואיך זה נוגע אלינו) ועוד...

ואם באופן כללי אתה לא מעריך אותו, תציע לה לדבר עם מישהו אחר כי אתה לא מכיר אותו / לא טוב בשיחות מהסוג הזה וכו'.
אולי רק אתה חושב ככה, ואחרים מעריכים אותו?
ואם הדרך שבה אתה רואה אותו נכונה, ועוד שני אנשים חוץ ממך יציעו לה לדבר עם "מישהו אחר", היא כבר תבין לבדה...

אבל בשאלות הכי כלליות, מגיעים לזה.

יש לי עוד 2 מס' להביא, אבל בסוף מי שחי איתו בבית הרבה זמן, מכיר אותו מאוד טוב

והיא ענתה לי בפשטות שהיא ממש מעדיפה לא לדבר עליו, ושאדבר עם מישהו אחר (ונתנה לי מספר).
סבבה, קיבלתי. לא חשבתי שזה אומר רע עליו או עליה, הבנתי שמשהו קצת מורכב בקשר ביניהם.

תודה בכל מקרה על העזרה

תבוא לבשר טוב, בעז״ה.

ו... את מסכימה לנסות? 🤗

שלחתי לך הצעה בש"א.

הולכת לראות... אשרייך!

הבחור נשוי😅

תתפלל

@*צועד*
מזל טוב!!

סתם.. כמה חודשים טובים ב"ה

ומה איתך..?

נקרעתי מהשרשורים שם,שם

ולהקדים תשובה לשאלה, אני לא מעוניין.

ושוב, בהצלוחס'!!

חן חן. 😁

אז אין לי גמלים. זכית

חבל דווקא יכול להיות נחמד מישהו עם גמלים

פה, שועשעתי.

שלח יחד??

זו דעתי .
לא חייב להיות משהו חותך בראש , ללב יש סיבות משלו וצריך להקשיב גם לו.
וזה לא נשמע שיש הרבה למה כן

הראשון לא רלוונטי.
למה להכריח את עצמך לחשוב שכן?
חוץ מסיבה חיצונית אחת, שהיא הרב, לא מנית אף סיבה אחרת.
זה די ברור, לא?

לק"י

ובהצלחה בהתמודדות עם ההורים!

ייקית.

יש לך אלף סיבות למה לא ואחת למה כן (שאני לא מבינה איך היא תועיל לזוגיות שלכם) אז פשוט לא. זה בסדר גמור.

ונשמע שההורים שלך יותר מידי מעורבים, בטוחה שזה טוב לך? שתצליחי להתקדם ברוגע בצורה כזאת?

לא משנה אם זה נכון להיפגש עם שני בחורים או לא (בעיני מזעזע ביותר), אם את לא רוצה אל תעשי את זה. תגידי להורים שלך שהם מחוץ לתמונה. את היחידה שמעורבת! תגידי להם שאת לא מוכנה לשמוע הצעות דרכם, גם אם יש להם הצעה שלא יפנו אלייך בעניין בכלל...

זה צעד מאוד קיצוני, אבל הוא נכון, בשבילך ובשביל בעלך, ובשביל ההורים שלך. זוגיות זה עצמאות גם ובעיקר מההורים, ולכן כל החלטה חייבת להיות של האדם ולא של הוריו. הורים זה מצויין בשביל להיעזר, לתמוך, להתייעץ וכו' אבל אף פעם לא להחליט בשבילנו. לפעמים במקרים כאלה שווה להפסיק תואר ולשלם מחירים גבוהים כמו קריירה בשביל קשר טוב עם ההורים, וכשאני אומר קשר טוב הכוונה קשר שעושה טוב לשני הצדדים.

לגבי מה הייתי עושה במקומך עכשיו, דבר ראשון, תקבלי החלטה על הבחור הראשון, אם את רוצה או לא בלי קשר לשני, תתעלמי מהעובדה שיש לך דייט עם השני מחר (ממליץ לא להיפרד אם לא שלמים עם ההחלטה, אבל לא לפחד מזה).
אם החלטת שאת רוצה להמשיך, וכמו שזה נשמע ממך את לא רוצה לצאת עם 2 במקביל, תודיעי לבחור השני שקרתה תקלה/ חוסר הבנה, את כרגע תפוסה וממש מתנצלת שנקבע כבר דייט, ואת יכולה להחמיא שהוא נשמע בחור שכן הייית שמחה לפגוש אם זה היה רלוונטי. אם לא נעים לך לעשות את זה, פשוט תודיעי לאבא שלך שמחר את לא מגיעה, הוא יצטרך להתמודד עם ההשלכות של מה שעשה.

אם הבחור הראשון לא מתאים, אז הייתי אומר לאבא שפעם הבאה גם אם זה בראד פיט, אם הוא קובע לך בלי לשאול אותך, את לא הולכת.

לשחרר את הבחור הראשון לנפשו

אין עניין להתחתן עם מישהו שאת לא רוצה, רק כי ההורים רוצים.

(בעיקר לגבי הראשון, אבל גם לגבי השני)

את מתחתנת עם בן אדם, עם אישיות.

נשמע שהתורה חלק הכי משמעותי בחייו. אשריו.

אישית אם מישהו שהיה נפגש איתי היה אומר לי שבשום אופן לא יפסיק ללמוד, הייתי מתחקרת אותו על זה.כן.

כי מתי השלב שבו זה קיצוני? שאת עובדת עד 4 בצהריים,חוזרת לילדים, מנקה מסדרת תבית,מבשלת, וקורסת תחת העול?

אישית שהתחתני עם בחור ישיבה (עכשיו בצבא) זה הדבר הראשון שבדקתי, אני פחות מאמינה בלצמצם את הכל ולחיות בצמצמום מוחלט בשביל שהאיש ישב בבית המדרש יום ולילה, אפשר לעבוד, אפשר לנקות פעמיים בשבוע, אפשר חלק עיתונים בבוקר, לעבוד בשבתות, יש גם לבחורי ישיבה מה לעשות.

 

אני אומרת את זה בכוונה- כי בתור רווקה אנחנו חושבות שאנחנו יודעות כמה דברים יש לעשות בבית, ואז שהתחתנתי ב"ה גילתי כמה עוד יש(ואצלינו בעלי ואני עושים ממש ביחד כשהוא בבית)

הוא יכול להיות ר"מ, לעשות הכנה לבר מצווה, ללמד בתלמוד תורה. לא חייב תואר.

להתחתן זה גם בית- לפרנס, להיות שותף בבית עם אישתך. זה בית שלכם (!!!)

 

הרב שלכם משותף,אני מבינה את העניין וזה באמת משהו משמח וטוב.

אבל כל השרשור נשמע שאת משכנעת את עצמך להמשיך, למה?

 

והשאלה הגדולה, אם זה לא היה הרב של שניכם, היית ממשיכה?

 

זה להקים בית, זה הדבר הכי מיוחד קדוש וטהור בעולם! צריכים עבודה זוגית מיוחדת במינה.

צריך מציאת חן ולו הבסיסית ביותר.

 

 

חד וחלק, בצורה הכי מובנת. להגיד להפסיק להתערב.

לקחת אותם לשיחה, ולא לבקש מהם להפסיק, להודיע להם להפסיק.

 

בנישואין, באירוסין, החחלק המאתגר זה לדעת במה להתחיל לערב את ההורים ובמה לא.

 

את זוכרת, שזאת את(!!!) שתחתני עם הבחור ולא הם?

שאת תשני איתו?את תגורי איתו? את תדברי איתו? את (!) תאוהבי אותו, את תחיי איתו חיים שלמים!!

 

הורים יכולים להביע את הדיעה, לא לקבוע.

והגיע הזמן שעכשיו תבהירי להם דברים, שאחרי זה יותר קשה להבהיר.

 

אני מבינה ממש את העניין של לכבד הורים, אבל פה אמרת לאבא שלך שעקרונית את לא מסכימה לצאת עם שניים במקביל, והוא פשוט לא הקשיב לך.

אני לא מנסה לסכסך, באמת שלא.

אבל הגיע הזמן שתשימי גבולות להורים שלך.ותלמדי מעכשיו.

 

באמת מאחלת הצלחה גדולה!

 

(מקווה שלא כתבתי בצורה חריפה מדי,)

שהקדשתם מזמנכם וקראתם ועניתם.. 

 

ברוך ה' קיבלתי החלטה, הרבה בזכותכם, הודעתי שזה לא מתאים כרגע.. ובמידה וזה יהיה רלוונטי אעדכן.. 

 

מקווה שזה התקבל באמונה והבנה.. 

 

שוב, תודה רבה לכולם.. 

 

 

שידוכים זה לא גמ"ח של חסד. אסור לצאת עם אף אחד כדי לעשות לו טובה או לרצות מישהו במיוחד הורים משפחה ואפילו רבנים.
קחי בחשבון שזה החיים שללך ואת תבחרי איך לחיות אותם ע"פ ראות עינייך ועם מי להתחתן.

אי אפשר לחיות אם בן אדם שלא נראה לך שכלית או רגשית. ואם אחד מהם חסר אז זה לא מתאים.

ולגוף העניין, יש בחור שמכריחים אותך לפגוש אותו.
את לא רוצה כי הוא לא נראלך רגשית וזה מספיק(צריך רגש ושכל, אם חסר אחד זה לא מתאים). את מתארת תחושה של מועקה ואי שקט בגלל זה, ואם לא היו מכריחים אותך אז זה מזמן היה מאחורייך
תפרדי ממנו בהקדם 

בהצלחה!

נ.ב. הרגשות שלך לגיטימים את לא צריכה להרגיש רע בגלל זה

שומרת לי לעת מצוא...

אם את לא הולכת לפגוש אותו עם חשק, איך תגיעי לכדי קשר, שלא לדבר על חתונה? אם את לא שם, זה בסדר גמור! לא צריך בכוח האינטואיציה שלנו חזקה, תסמכי על עצמך... בהצלחה רבה!

את בבעיה!
לא נעים בכלל, לא קראתי הכל אבל הבנתי שהורייך עמוק בעניין בעיקר אביך.
ממש לא בריא, יש חבר בעבודה שבגלל התערבות חזקה של חמיו, אישתו יושבת בבית והוא יום וליל עובד והנישואין במבחן קשה, כי הוא קורס תחנת הנטל.
לסיכום : אם את יכולה לבכות לאבא שלך שיניח לך וגם אמא. ואת תתנהלי איך שאת מבינה, אם אין מציאת חן בדייט ואין זרימה את לא צריכה לכפות על עצמיך.

לאבא שלך: תקרא שיחות הרב צבי יהודה פרשת משפטים על התערבות הורים בשידוכים.
זה בספר שמות.
בהצלחה!

ואם זה לא עוזר לכו לאיש מקצוע שיתווך

לגבי ההורים שלך- אם זה ממש מציק לך ולא מתאים לך שהם מעורבים מדי, זו האחריות שלך לשים לזה סוף, זה לא יקרה מעצמו. אם אבא שלך אומר לך "קבעתי לך פגישה עם הבחור" וזה לא מתאים לך-פשוט אל תלכי! בסוף את זי שמתחתנת איתו, לא אבא שלך. אם לאבא שלך יש הצעה שלא נשמעת לך ולאבא שלך ממש כן- את אומרת תודה רבה, ובהרבה כבוד (זה בכל זאת אבא) מסרבת.
לגבי הבחור השני - *לא*יוצאים*עם*שני*בחורים*במקביל*. כנ"ל עם בחורות. לא משנה כמה אבא שלך לוחץ עלייך וכמה הוא חושב שזה בסדר. זה לא! תחשבי שהיית שומעת שהבחור שאת יוצאת איתו יוצא עם עוד אחת... מה שכן, אין שום בעיה לשמוע 2 הצעות במקביל ולהחליט על איזו מהן ללכת (גם זה בהסתייגות, יש כאלה שלשמוע 2 במקביל לא יעשה להם טוב, אבל זה כבר תלוי בך. מבחינהה מוסרית אני לא רואה בזה בעיה). זה נחמד שאבא שלך חושב שזה בסדר, אבל שוב, את זו שנפגשת עם הבחור, ואת זו שמתחתנת איתו בסוף. לכן את צריכה לעשות מה שמרגיש *לך* טוב.
לגבי הבחור הראשון- כל הכבוד שהמשכת לעוד פגישה! זה ממש חשוב לא לחתוך אחרי פגישה אחת ולתת עןד צ'אנס. אלא אם כן יש דחייה או רתיעה. את יכולה לבוא לפגישה השניה נטו בשביל לכבד את הבחור, כדי לא לפסול אותו אחרי פעם אחת, למרות שבלב כבר החלטת מה את רוצה לעשות עם הקשר הזה... כמובן שמומלץ לבוא בראש פתוח כדי שאם פתאום יצוץ משהו שכם ימצא חן בעינייך שלא תפסלי אותו על הסף. כבר הביו סיפורים מעולם... אבל זה כבר באמת קשה לביצוע, אז זו רק עצה
הרבה הרבה בהצלחה!

1. הבחור הראשון
2. התערבות הורים.

לגבי 1- את האמת לא הצלחתי להבין למה להמשיך להפגש איתו. הוא מרתיע אותך, נשמע שהוא כבר החליט איך יראו חייו אחרי החתונה וזה לא תואםז לרצונותייך, הוא לא מטצא חן בעינייך ואת לא מחכה לפגישה איתו.

לגבי 2- תבקשי מהורייך שלא יחליטו בשבילך ובטח ובטח שלא יקבעו לך פגישות על דעת עצמם.
את גרה בבית? אם כן, לדעתי כדאי לחשב מסלול מחדש.. .

מכיר רב חשוב שחיתן בת וצריך עזרה

ארגון חסד מוכר שמתעסק בזה

חסדי נעמי - עמותת סיוע לנזקקים וניצולי שואה - תרומה לנזקקים

זה לא שהוא לא יודע בכלל מה זה בנות..

להתקשר שוב, לשאול אותו האם הוא רוצה להמשיך, ואם כן להסביר איך את רואה את הקשר, איך לדעתך הוא אמור להראות, לשאול אותו מהי דעתו.
ואולי לא כל כך נורא להיוץ בהתחלה מעט יוזמת, אם הוא לא מכיר את 'חלוקת התפקידים'.

בהצלחה!!!

תודה!

אבל אוף! זה מעצבן!

יכולה לנסות להתכתב קצת בהודעות, ואח''כ אם זה לא מביא התקדמות אצלו לקבוע פגישה, את יכולה ליזום בעצמך שוב אבל גם לפתוח איתו את הנקודה שהוא יהיה גם נוכח ונותן קצב

אני חושב שאם יש מציאת חן ותחושה טובה בסיסית אז שווה לראות איך אפשר לשפר את זה ולתת לו גם את המושכות, אלא אם את מזהה שבכלל אין עניין לנסות להתקדם איתו

פשוט דיברתי עם השדכן.

הוא 'בירר' איתו בעדינות- איך הולך, היה טוב? ודיברתם/ קבעתם עוד פגישה? ככה ש'כאילו' הוא יבין לבד מה קורה ופשוט יסביר לו איך זה אמור לעבוד...

אני הייתי עם בחור כזה חודש בערך שהוא פשוט לא מתקשר כמעט אבל ממש נראה בעניין.

אחרי שהשדכן דיבר איתו וגם במקרה חבר שלו שאל איך הולך וניערו אותו קצת.

 

אם זה רק חוסר מודעות זה אמור לעבוד=)

תופעה של דוסים מתחילים (בעיקר .אבל לא רק..) =)

נגיד להתכתב בהודעות ואז לומר משו בסגנון של ״אני אהיה פנויה עוד שעה, אז אתה יכול להתקשר״.

אני אדבר איתו. לערב את השדכן נראה לי לא בוגר..

והוא הטירון.. הכנסת לו..

סה"כ בא מעולם אחר של הכרויות, ואת בעצמך אמרת שטירון... הכל טוב.

אם תדעי איזה 'טעויות' עשיתי כטירונית.. באמת בדיחה.
תתאמי פגישה, ובה גם תתאמו ציפיות, על דרכי יצירת קשר וכו'...

כתבת מהמם.
בהצלחה....

ולתת עוד דוגמאות... אני אשמח. תודה רבה!)

מקווה שירדתם לסוף דעתי. (לא שאני מאוד עמוק, אבל פשוט חשבתי על זה הרבה עד שהגעתי להפנמה של הענין בכלל ולדוגמאות האלה בפרט..)

אני איתך.
ובהצלחה. גם בך וגם בה בע"ה.

בהצלחה לכל עם ישראל

יש לי מה עוד לומר. אולי בהמשך

בעולם הגדול והרחב,
לדעתי אפח'ד כאן כמעט לא הבין מה אני רוצה מחייו...
(חוץ ממי שהגיב פה ובפרט @אילת השחר).

קיצר, התייאשתי...

גם הדרך להבנה מסוימת, עד שמתיישבת על הלב.
נסה ללמד זכות.

פשוט לפעמים לא רוצים, מסיבות כלשהם, להראות שגם אנחנו חשבנו על זה, ממש ממזמן, ולמדנו והרחבנו עוד הרבה.
ולפעמים גם שאנחנו חושבים שנכון להשאיר לאדם לומר, לחשוב ולהתקדם בעצמו. לא תמיד נכון להגיב.

אז. אתה יכול להתייאש אם זה מהנה אותך.
אבל אל תאמר על מי שלא הגיב שלא הבין. כי אולי דווקא הוא הבין. דווקא יותר ממי שהגיב.

דברי הוצאו קצת מהקשרם. לא התייאשתי ממי שלא הגיב ח''ו... זה באופן כללי. ואני לא אומר שהוא לא הבין, אלא שהבין אחרת ממה ש*אני* התכוונתי.

אני מתכוון שיש תחושה שלא מבינים אותי לפעמים כמו שהייתי רוצה שיבינו

שלפעמים מבינים אותך (לא תמיד כמובן), ומחליטים למרות זאת לא להראות.

ברור שקל להבחין עם חבר שדיברת איתו פיזית. רק קצת קשה יותר באתר.

אפשר להמיר את התמימות בענווה, לא?

מה ההבדל בין השניים?

- לחיות חיי ענוה

מושלם זה לא קיים, אני מאמין שהתכוונת למשהו אחר, אבל כנראה לא הבנתי...

בהצלחה בשני המישורים

ממש קשה להתחבר לאנשים "תמימים" ואני גם מפרשת את המילה הזאת כדברים פחות חיוביים בעיניי

(כמו לדוג' חוסר מודעות.. )

~תמימות בשבילי זה לומר לילד ששואל על המכוניות בשבת, שהן בדרך לחדר לידה להביא תינוק לעולם!
~תמימות בשבילי זה לשאול רב ולחכות למוצא פיו הקדוש ולעשות בלי לבטים.
~תמימות בשבילי זה לתפוס זוג ידיים מקומטות ורועדות בחתונה ולרקוד עם נפש צמאה ליחס מחוץ למעגל השוקק
~תמימות בשבילי זה להתלהב מלרוץ בגשם בעצימת עיניים, מלהפנות אותן למעלה ולטבוע בשמיים, באינסופיות הזאת שמובילה לאמונה.
~תמימות בשבילי היא לדמוע מילדה שמספרת סיפורי צדיקים בהתלהבות
~תמימות בשבילי זה לראות ילד מתגלגל מצחוק כשמניפים אותו מעלה והוא בטוח שיתפסו אותו
~ תמימות בשבילי זה לענות לשאלת "מה נשמע" סתמית ברצינות
~תמימות בשבילי היא לפעמים לא טובה כי יש אנשים שלוקחים את העולם הזה קשה.
תמימות בשבילי היא מילה עמוסה שהייתי שמחה לכמה קילו נוספים ממנה לסובבים אותי במיוחד בזמנים מסוימים.

התמימות מורכבת בעולם הזה, שאיבד את היופי שבתמימות.

כל מילה שלך.

אפשר לצטט בספר שלי?

קטונתי מלהיכתב בספרן של צדיקות

ואממ...חושבת שיהפך להיות ספר של צדיקות כשדברייך יכנסו לתוכו

(וזה רק שלי..הפצלשת שלי רוצה לכתוב לבד).

והבית שאני רוצה לבנות הוא בין השאר בית של הקפדה על מצוות ויראת שמים
יכול להיות שהוא מדהים באישיות אבל השאיפות והרצונות יהיו סותרים
מכירה מקרוב מישהו כזה והוא אכן התחתן עם בחורה נסיכה מתוקה ממש ובכיוון הלייטי יותר (בסטיגמה החיצונית של מכנסיים, חצי כיסוי ראש)

בעיקר בשביל להכיר לו מישי,איך אפשר לנסות לתת עליו כיוון?

הוא נשמע כמו נשמה טובה 

שאיבדה דבר בסיסי חיוני מדי.

.מסכן..מה זה לא מאמין בזה?

מילא אם הוא היה אומר שקשה לו , מכביד עליו, אין לו כח..או משהו כזה...

רגע, הוא סתם עצלן כזה או שזה בא מתוך תפיסת עולם מסודרת? האופציה השנייה גרועה ממש..

 

מה הכוונה שאח"כ יש הרבה כאלו?מסורתיים?

מסורתיים זה משהו אחר לגמרי לדעתי..

אני לא מכירה כאלו ,מצליחה לחשוב על אחת אבל היא ממש איבדה כיוון ה' ירחם..

התיאור שלך יכול לנבוע משתי סיבות;
-הוא באמצע תהליך של בירור עצמי וכחלק מתהליך הזה הוא נמצא בשתי עולמות.
-הוא בחר לו דרך חיים, שבה הוא עושה מה שנוח לו מכל צד.
בשתי הדרכים הללו קשה לחיות לאורך זמן （באם הוא באופציה השנייה, האם באמת הוא יצליח לשמור נגיעה כשהוא לא מניח תפילין?）כשאין בסיס אמוני חזק אי אפשר באמת להקפיד, והירידה תהיה בלתי נמנעת.

כשבחור/ה כזה רוצה להתחתן אזי הבירור לעיל, של מה הוא רוצה ולאן הוא מנסה להתקדם, הכרחי.
אם הוא בעיצומו של תהליך, אני חושבת שנכון לחכות קצת. עד שעולים על מסלול ברור. （ככה ניתן להגיע לשתי הקצוות ונראלי קצת פחות נכון לבנות ככה בית）.
אם הוא חי ככה מהאופציה השניה, וזו דרך החיים שלו, אני משערת שהוא יוכל למצוא מישהי כזו.

וכן, יש בחורות כאלה. אצל בנות מטבע הדברים זה פחות בא לידי ביטוי
מקווה שהייתי ברורה מספיק

שומר שבת כשרות ונגיעה שזה בעצם לעתיד שמירת טהרת המשפחה זה לא דתל"ש.
יש לא מעט בנות כמוהו אבל לא בערוץ הזה.
פה תימצא חרדליו"ת וחרדיות בעיקר
לגבי התפילין ןהתפילה.
כשתהיה לו משפחה סביר שבשבתות הם ילכו להתפלל בבית כנסת. גם אם זה דתי חברתי, הוא לא מנותק.

אל תקרא לו "דתל"ש שאיבד את זה לגמרי"
כי זה יכול לדרדר אותו למקום לא טוב. התורה היא עץ חיים למחזיקים בה, גם אם לא בדרגת " תומכיה מאושר"

בעתות שמחה גדולה, או חלילה בעתות צרה הוא יחזור להניח תפילין ולהתפלל .
בזמנים כאלו הוא לא יתעכב על התיאוריות שלו מאמין או לא, הוא יפנה ישר לאבא שלו..

ראית איך יאיר לפיד חיפש את הסידור מבר המצווה שלו כדי להתפלל על הנערים החטופים, הי"ד?
אז תדע לך שאין יהודי שלא יודע להתפלל מהלב כשלב שלו סוף סוף מרגיש

ולעמוד לידו כשהוא קורא...

אז לברוח משם מהר לפני שהוא קורא (ברצינות - הקטע של מכתב זה לא רק שיותר קל לכתוב מלדבר, אלא גם שיותר קל לא לראות את התגובות בזמן אמת)

או שמדברים על זה בפגישה הבאה

בלי לדעת על מה מדובר נראה לי קודם כל  שהכותרת שלך מוגזמת ממש..

לא פירטת מה היה בדיוק אבל ציינת שיצאת מזה ואת כבר לא שם אז למה כ"כ ברור לך שהבחור יבהל ויברח?

אם מה שכתבת נכון ממש לא בטוח שיגיב כמו שאת חושבת..

לדעתי ראוי מאוד וצריך לספר לו. בשבילך, בשבילו, בשבילכם..

את רוצה לדעת שהוא יכיל ויקבל אותך, את כולך, לא?

יש לך הזדמנות לבחון את זה..

אבל לפני זה נראה לי שכדאי לך לעבור איזשהו תהליך עם עצמך (ויתכן ורצוי להעזר באיש מקצוע)ולעבד את מה שהיה,

 את לא חטאת הרי, חווית קושי בתק' מסוימת בחיים שלך. אין לך במה להתבייש,יודעת שיש את עניין הסטיגמות, אבל לפחות בינך לבין עצמך תסתכלי על הדברים כמו שצריך להסתכל.. 

כשתעשי את זה עם עצמך יקל עלייך גם להגיש את הדברים לאחר. מה שתשדרי ותעבירי זה מה שהבחור יקלוט..

בשום אופן לא להעצים מעבר למה שזה באמת. 

 

(* ולאולי למקרה הצורך הזה או כל צורך אחר כדאי להשיג איזשהו "אישור" מגורם מקצועי מוסמך שהכל בסדר או משהו כזה.?.)

 

בהצלחה!

יפה על הכנות לספר, ואני חושב שאפשר לומר את זה בצורה אגבית שתעזור להבין שזה באמת כבר לא רלוונטי להיום
ברגע שזה מגיע ממקום כזה אז גם הבחור ירגיש ממך שזה לא משהו שמפריע לקשר ביניכם ודווקא יעריך את השיתוף שלך
אני חושב שצורת השיתוף של מידע רגיש חשובה ממש ויכולה לתת פרופורציות, כי באופן אינסטינקטיבי זה יכול להישמע מרתיע וחבל לכן הכי טוב להגיע לשיחה כזאת או כל צורה של העברת המידע הזה, באופן בטוח שמשדר חוסן ביחס לנקודה הקטנה הזו
דווקא אם מספרים את זה בתור ''תיק'' זה יכול להישמע גדול ורציני, אבל בהתייחסות נכונה זה יכול דווקא לקדם את הקשר, כי את משתפת בנקודה אישית👍

אז אל תספרי וזהו

שלא סיפרתי כי כאילו זה נגמר אז מה הענין.

 

ואז אחרי הארוסים כל פעם שפגשנו מישהו/ משהו קשור הייתי בלחץ אימה.

נשברתי שבוע אחרי החתונה וסיפרתי. הכל.

 

בעלי לא הבין למה סיפרתי. לא מפריע לו אבל מה זהרלוונטי היום?

 

בקיצור יש דברים שלנו הם נורא משמעותיים כי הם עיצבו אותנו

אבל אחרי זמן לא רלוונטיים

וכל אחד הרי התעצב ממסלול חייו, דרמטי יותר או פחות...

הצלחות!

 

ובנוגע לפחד- כנראה הוא לא יברח. אבל קל להזדהות איתך...

אלא כעבר קשה.

הרי זה לא שעשית משהו רע, אלא שהייתה לך תקופה קשה. לא בחרת אלו נסיונות לקבל, והקב"ה נתן לך ניסיון קשה אבל נראה שעמדת בו לעת עתה וכל הכבוד על כך.

שנית, אני חושב שחובה לספר לו בכל מקרה, גם כי את לא רוצה כל הזמן לפחד שמישהו/י מהעבר יספר לו על זה ויתכן שזה יפגע באמון.
ומהצד השני, את רוצה לודא שהוא מסוגל לעמוד בזה אם חס וחלילה זה יצוץ מתישהו, לדוגמא: אם זה עלה במהלך מבחנים, וכרגע את לא סטודנטית ואז כשתהיי סטודנטית זה יעלה. ואחד הדרכים לדעת שהוא יעמוד בכך, זה שהוא מכיר את זה ומרגיש שהוא מסוגל להתמודד. לכן, כדאי שתספרי לו ותדברו על זה יחד.
בנוסף, אני מאמין גדול בכך שהרבה יותר טוב להיפרד במהלך קשר מיותר מאוחר, אז אל תסתירי דברים כי את מפחדת שהם יהרסו את הקשר.
ובכלל, אמון זה דבר חשוב ובטח בנוגע למצב בריאותי או נפשי של בני הזוג, אל תסתירי את זה אם את חושבת שהוא הבחור. (מצד אחד את לא רוצה שכל העולם ידע, אבל מאידך גיסא חשוב שבעלך לעתיד יכיר.)

ושני דברים לסיום:
א. ברגע שתספרי זה כבר לא ירבוץ עלייך כמשא שאת לא יודעת מה לעשות איתו.
ב. אני מאוד מעריך את זה שהצלחת להשתחרר לבד ובאמת כל הכבוד.

אם תרצי הרחבות, מוזמנת בשמחה לאישי

בהצלחה רבה

לדעתי, קשר שאין לו יעד יחסית קרוב (שנה שנה וחצי גג) של חתונה בין זוג דתיים הוא בעייתי מאוד.
קשר הוא דבר דינמי שצריך להתקדם כל הזמן ואם לא הוא מתסכל, הופך למשעמם ומורכב.
אם אתה דתי וזה לא הולך להתקדם בתקופה הזו לדעתי זה יהיה קשה יותר אפילו מלחיות עם הכמיהה הנוכחית.

וכמובן, הכי טוב לדעתי זה להתייעץ עם הרב שלך או כל בעל נסיון חיים שיש לך קשר אישי איתו

עם כל הקושי, לדעתי, תסיים את הצבא (שנה ו-4?) ותתחיל לצאת....

כמעט אף אחד לא מגיע מוכן 100% לנישואים..

יש פה ענין טכני של צבא.

אתה צריך להחליט אם אתה מעדיף לחכות, או להיכנס לענין רציני עכשיו.

 

קשר עם חברה בתכנון כ"כ ארוך? אתה מאמין בזה?

מאמין שתשמרו נגיעה? כמה זמן?

 

אם אתה טיפוס שנקשר רגשית זה יהיה בין קשה לבלתי אפשרי.

 

לא מזמן חברה שלי שאלה אותי: אז את רוצה להתחתן בכלל? זה נשמע שממש אין לך כוחות ורצון לזה

אמרתי לה, בטח שאני רוצה להתחתן, אבל עם בעלי, לא עם אחרים! רק איתו!

אם המטרה שלך(ותבררי שזאת באמת המטרה שלך) היא להתחתן עם אהוב ליבך אז כנראה שתצטרכי להתאמץ. והרבה.

ככל הנראה שהמאמץ יזכיר לך את את החוסר ויגרום לך להרגיש רע. רע מאד.

לדעתי הגישה הבריאה היא להבין שייתכן שהשגת המטרה שלך תגרום לך להרגיש יותר טוב. אבל, ייתכן שלא. שתתחתני ועדיין לא תרגישי יותר טוב(אני מתכוון בקביעות).

לכן אני חושב שאת צריכה לא לפחד להתאמץ ושאולי לא תיפגשי על המקום את אהוב ליבך. כי אולי תרגישי יותר טוב אחרי החתונה וזה שווה את זה.
מצד שני תזכרי שייתכן שחתונה לא תגרום לך להרגיש יותר טוב. ולכן את תהיי עצובה מהחוסר.

בהצלחה

כתבת דברי טעם. זה הולך אצלי ביחד, ההתמודדות עם השמחה הפרטית שלי וההתמודדות עם הרצון להתחתן.
עליות ומורדות והכל משמשים בערבוביה.

מתמודדים. משתדלים לדייק. ו-ה׳ יעזור.

סתם לגרום לחיוך ברגעים קטנים

הסתומים האלה מצליחים לגרום לי לחייך