פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 72)

שאפשר לשחק שם משחקי קופסא

אחלה מקום 

אולי בשלבים יותר מתקדמים כדאי, אך בדייטים ראשונים לא הייתי ממליץ. 

ואני מסכימה

את השקט והפרטיות שלכם, עופו על זה..

זה פשוט לא כמו בית קפה שיש לכם את הפינה השקטה שרק שלכם

https://www.games-relationships.fun/

גמ"ח משחקי זוגיות, יש כמה מוקדים בירושלים (ובמקומות אחרים) שאפשר להשאיל ולקחת לבית קפה כבחירתכם...

עדיין לא נפגשתם בכלל.. בפגישה אחת שתיים עדיין לא מוליכים לקשר אלא טיפה חווים אחד את השני

ואין כזה דבר להיות בטוח בקשר לפני שהוא נוצר. קשר זה בבחינת "דבר שלא בא לעולם" שאי אפשר עדיין לדעת מה טיבו. כשבונים אותו ביחד (בין אם זה פגישה ראשונית יחסית או ממש בנייה בקשר מתקדם) אז אפשר לדעת מה טיבו. ובקשר טוב, תמיד יש עוד מה לגלות..

תמיד שווה לנסות אולי יצא מזה משהו טוב

וכמובן שתבדוק עם עצמך מאיזה סיבות זה נראה לך מתאים

והכי חשוב שבאמת אי אפשר לדעת מראש אם משהו יצליח או לא 

תברר, תשאל איזה מישהו שמכיר אותה שיגשש, צד שלישי וכו

אני אומר בושה לא קיימת בתחום הזה.. כל אחד כפי יכולתו

וגם מאוחר יותר זה הגיוני בהחלט.

אם אתה מאמין שקיים פוטנציאל, למה לא לבדוק את זה ברצינות?

בעיני, כל עוד אתה מאמין שיש פוטנציאל, זה לא הונאה, גם אם אתה לא בטוח לאן זה יילך. 

ובכלל, לדעתי ככה רוב הקשרים מתחילים - יש אישזהו זיק של פוטנציאל, ואחרי הפגישות הראשונות זה דועך או מתגבר.

שאין לו מטרייה

וברצינות, זה מאכזב אבל לא נראלי קריטי ומראה על משהו.

אאכ חוזר על עצמו שוב. 

חוצמזה שבאמת לא נעים להיפגש במזג אוויר סוער ככ. 

ולדעתי האישית יותר לגיטימי שבחורה תבטל בגלל דבר כזה מאשר בחור. גם כי רגישות לקור וגם כי לוקח לנו ככ הרבה זמן להתארגן וכשיש הרבה רוח או גשם זה הורס... אם כי גם זה לא נעים.

לעבור למקום סגור

לא כיף

אם הייתי יודעת מראש מה זה ידרוש הייתי וחה ביום/יומיים.

אם זה פגישה ראשונה או שנייה זה הגיוני - הוא עוד לא יודע מה הוא מפסיד אבל אם זה כבר קשר רציני אז חבל.. אפשר להיפגש במקום סגור קרוב לבית
למרות שאם אתם גרים רחוק זה יכול להסביר כי באמת קשה לנסוע בחורף

אני מזדהה לחלוטין עם התחושות האלה.

ככל שהרווקות מתארכת, והאנשים שהיו קרובים אליי מתחתנים וממשיכים במסע הזוגי בעוד אני נותרת מאחור, הבדידות הולכת ומתעצמת.

נכון, יש סוגי קשרים אחרים, יש משפחה, החברות הנשואות הן עדיין חברות - אבל זה לא אותו הדבר.

ובטח ובטח בתקופה הזאת, שכל השגרה התערערה לחלוטין. אולי נאלצת לעבור למקום אחר, אולי את לא יכולה לעשות את הדברים שהיית רגילה למלא בהם את הלו"ז. אולי מצפים ממך להתגייס למאמץ בצורה כזאת או או אחרת, ואין לך כח לזה.

אני חושבת שעצוב וקשה לכולם, רווקים ונשואים. אני שמחה שאין לי אתגר כהורה שצריך לתווך את מה שקורה כאן לילדים.

אגב, אני גם חושבת שאפשר להרגיש בודדים בזוגיות ובנישואין. כלומר אני לא חושבת שזה רגש שיעלם ביום מהימים. (וזה הזכיר לי קצת את השרשור הזה: האם לרווקים יש מונופול על בדידות ? - לקראת נישואין וזוגיות)

איך נראה לי נכון להתמודד עם הבדידות?

להעניק לחיים שלי כיום, כרגע, כאן ועכשיו משמעות. למלא את היום יום שלי בעשייה של דברים טובים ומעילים. לא לתת לעצמי זמן לשקוע, לא לתת דלק לתחושות האלה.

לטווח הארוך, אפשר וכדאי לפתח קשרים - למצוא חברות רווקות שאפשר לחלוק איתן את הבדידות. זה לא חייב להיות מישהי זרה לחלוטין, אפשר נניח מישהי שלמדה איתך באולפנה, אבל מבוגרת\צעירה ממך בכמה שנים. יש תועלת גדולה לדעתי בדיבור ושיתוך אחרים במה שקורה בפנים, עצם השיח עצמו הוא מאוד חשוב בעיני.

וזה קל להגיד, אבל לא תמיד פשוט לבצע.

מרגישה קרוב ודומה.. זאת תקופה מאתגרת

משאירה אותך עם עצמך, ויש בלב תחושות ורגשו עוד יותר עמוקות שהמצב מעורר.. ואין עם מי לחלוק ולהקשיב ולשתף והכל נשאר בלב.. וזה חסר

מה שכן מרגישה שהצער וההתמודדות שכולם חווים נותנים בי איזו תחושת שותפות וכך כן מרגישה חלק ממשהו גדול וזה קצת נחמה וכך גם יכולה להרגיש בכל מיני סיטואציות חלק, שבמצב אחר אולי הייתי מרגישה יותר לבד,  ועכשיו יותר בקלות יכול להיות חלק כי זה משהו משותף לכולם..  

מה שקצת עוזר, משתדלת כן לתרום בכל מיני מקומות כשיש זמן, בעיקר בכאלה שאני לא מרגישה בהם 'מקוטלגת' יכולה להיות מי שאני בלי החשוף הזה של הרווקות, שהוא גם מגביר את תחושת בלבד לפחות אצלי...דוקא שפוגשת אנשים קרובים, זה הרבה פעמים צובט בלב וקשה.. ובמקומות שבהם אין היכרות מוקדמת אז זה משחרר, וכיף לפגוש אנשים, בכל מיני גילאים סוגים ופחות נוכח.. חקלאות וכדומב...

ואם כבר הגיע גל כזה קשוח.. אז לפעמים הדבר היחיד שיכולה לעשות זה לבכות ללמעלה.....

ואז גם קצת שמחה אם הגיעו קצת דמעות משחררות, כי בתקופה הזאת מרגישה שמרוב תחושות הכל תקוע וכבר לא ברור מה קורה בפנים, אז הבכי עוזר לשחרר, ולחזור לאיזה מצב של זרימה...

ודבר אחרון לנסות קצת ליצור..לפעמים לבד קשה.. אז להצטרף לקבוצה, קורס, משהו כזה.. זה גם משהו שנותן כוח, אפילו שבתקופה זו זה אולי יכול להרגיש מיותר ואין מוזה... זה נצרך וחשוב לדעתי..

אולי לתת לאנשים שסביבך להתקרב בבאמת? אם יוצא לך לבלות ביחד עם האנשים סביבך (חברה, אמא, אחות) לא להשאר בשיחות הרדודות אפשר לשתף מלב אל לב... 

בשיחות הסתמיות אין קרבה אמיתית, צריך לחלוק דברים יותר עמוקים ולתת להכיר אותך כמו שאת. לא חייבת להיות חזקה. תשתפי בכנות. גם אם עצוב לך. 

בדידות שיש רק הד חלול לקול העצמי שלנו.

צריך לנסות להיקשר קשר פנימי ברובד שאפשר.

לעשות דברים משמעותיים

לקרוא ולשמוע סיפורים

שההרשמה נסגרת בחמישי, ההתנדבות בשני, ונקבע למוצש?

אם אפשר ללכת להתנדבות פו"פ גם מאוחר יותר/ בכל זמן שאת רוצה אז עדיף שלא ללכת כרגע...

אבל אם זה משהו של פעם ב- אז אני חושבת שזה מוסרי. את לא מתחייבת עדיין לא כשאת יוצאת לדייט ראשון ולא כשאת הולכת להתנדבות. שניהם בגדר פוטנציאל. 

אבל ספציפית קהל היעד הזה, זה יותר משהו של פעם-פעמיים בשנה - וזה מקום שיהיו שם יותר אנשים שמגיעים מרקע תרבותי דומה לי, לעומת האדם הספציפי שמאוד שונה ממני מבחינה תרבותית (לא בטוחה אם זה חסרון או יתרון).

אבל זה כאילו שיש לי ציפור אחת ביד, ואולי צריך להתמקד בו ולא בשניים שעל העץ...

אוף, אני ממש מתלבטת מה נכון וראוי לעשות...

אני לא חושבת שזה יגרום עוול לבחור שאת נפגשת איתו פעם ראשונה, בגלל שדייט ראשון הוא עדיין לא יצירת קשר של ממש... לאחר מכן זה כבר משהו אחר וזה לעשות שיקול מחדש.

תדעי שנכון, את מכניסה את עצמך למקום קצת מבלבל של לבחון כמה במקביל, אבל זה יהיה רק בשלב הראשוני ואחרי זה תוכלי להחליט מחדש, האם את רוצה להכיר את הבחור של הדייט יותר לעומק, או שהוא בכלל לא הכיוון שלך. (בסופו של דבר אם לא תלכי להתנדבות והדייט יהיה לא בכיוון את תתבעסי)

לסיכום ממה שאני מבינה אל תוותרי על ההתנדבות כי ההתנדבות הזאת היא גם הזדמנות טובה עבורך (אפילו יותר מהדייט, נכון?) והיא לא מחייבת שתצרי קשר עם מישהו, ואם כן, תמיד תוכלי להחליט עם מי את רוצה להמשיך. וזה יהיה בצורה מסודרת והגיונית.

הרבה בהצלחה🙌

אם הפו''פ ביום שני תיפגשו בשלישי ואז יהייה יותר בהירות

בגלל כל הספקות, להירשם לאירוע פו"פ - גם אם זה עולה כסף, מקסימום יהיה נזק כלכלי.

לקבוע דייט.

אם זה לא נראה לך, או שלא נראה לו - הפתרון פשוט, את יכולה ללכת בלב שלם לאירוע פו"פ.

אם היה לך טוב בדייט, וגם הוא רוצה להמשיך שוב - אז אולי תהיה התלבטות.

אבל אז לפחות יהיה לך הרגשה של איפה את נמצאת, ולא בם אדם זר שמעולם לא נפגשת איתו.

אם את הולכת ובמקביל ממשיכה את הקשר איתו - נכון לדעתי לשתף באיזשהו שלב שהקשר יותר מחייב (אם מגיעים לשלב כזה).

זכורים לי שרשורים על בנות שיצאו עם מישהו, ואחרי דייט-שניים ראו שהוא עדיין מחובר לאתרים, והן הרגישו נבגדות. 

איך היית מרגישה אם היית נרשמת לאירוע, מגיעה - ופוגשת שם גם את המדוייט?

אולי נכון לבדוק את הדינימיקה בדייט הראשון, ולספר לו שנרשמת לאירוע כזה עם חברה, ואם אכפת לו שתלכי. כמובן שצריך לדעת להציג את זה כמו שצריך.

מקום נחמד ושקט

המדינה לא מממנת שהות למפונים במלונות יוקרה.  

לא במלך דוד או וולדורף אסטוריה בירושלים ,

גם לא במלון כרמל, במרכז הכרמל בחיפה.  

כן מתארחים מפונים בדן פנורמה בחיפה.  

כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי"

אומר שן הרד"ק: "פלאות עדותיך - מענין "כי יפלא ממך דבר" (דב' יז , ח) , כלומר: נסתרות יש בהם , על כן נצרתם נפשי המשכלת , כלומר: נתנה עיניה מאד בהם להבינם , או שמרה אותם לעשותם , לפי שהבינה אותם וידעה תועלתם; כי מי שלא יבין המצוה , לא ישמרנה על הנכון. ויש לשאול , כי הנה אמר משה רבינו עליו השלום "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך" (דב' ל , יא) , ואיך אמר דוד פלאות עדותיך? התשובה , כי מה שאמר "לא נפלאת" , רוצה לומר , שאין המצות אמורות דרך משל , שיפלא ממך המשל , איך תבין אותו; "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" (שם , יד): "בפיך" - כמו שתלמוד אותו בפיך , כן תבינהו בלבך , וכן תעשה אותו , כי אין במצוה משל ― ומכאן תשובה לנוצרים , שאומרים שהתורה משל ― ומה שאמר דוד פלאות עדותיך , על עקר המצות ועל טעמם , ואיך יורה עליהם השכל; או לאי זה דרך יצא אדם מהם , כי ענפים רבים יש להם."

רבי מתתיהו היצהרי על הפסוק אומר: "שסודות התורה הנמצאות בה הנרמזים בעדות הם נעלמים מאד מצד עצמן".

המדרש תהלים אומר: "לכן אמר דוד מכל הקולות יבואו הפלאים שעשה הקב"ה עם ישראל, מה הם הפלאים, פלאות התורה, לכן נאמר פלאות עדותיך וגו', וכן הוא אומר פליאה דעת ממני וגו' (תהלים קלט ו). על כן נצרתם נפשי וגו'. נפשי היא נוצרת אותי, וכה"א נצרה כי היא חייך (משלי ד יג), וכתיב רק השמר לך ושמור נפשך וגו' (דברים ד ט), אם שמרת את התורה נפשך את שומר, לכך נאמר על כן נצרתם נפשי."

נראה להגיד שכדי לעמוד על סודות התורה צריך לשמור אותה, כי אז הנשמה של האיש מישראל נקשרת לנשזמת התורה ואז יש יותר הבנה נפשית עמוקה של סודות התורה.

כלכך מרגש לשמוע את זה

תודה ששיתפת אותנו

זה ממש מחזק

מותר לשאול איך זה קרה?

מאורסים אצלינו לא פגשו את המשפחה המורחבת לפני אירוסין, גם בגילאים צעירים וגם בגילאים מבוגרים.

אבל אחים (והורים) - כולם פגשו לפני, בכל גיל. ולפני האירוסים. ואם לא התאפשר פיזית - בזום.

בקיצור, לא נראה לי נכון לכתוב את זה כמשהו מחייב לכולם, כל משפחה והדינמיקה שלה..

וההודעה שלך הזכירה לי את זה:

נעם לי לקרוא את זה - לקראת נישואין וזוגיות

אמרתי ש*אם* המשפחה הגרעינית תפגוש את המאורס רק בחתונה אף אחד לא יכעס.

ככה אחותי הגדולה העידה על עצמה.

היא פגשה אותה, אבל רק פעם אחת.

את גיסי מהצד שלה ראינו 10 פעמים לפני שהתחתנו לפני 12 שנים.

לגבי משפחה מורחבת אני חושב שיש עוד פרמטר חוץ מגיל והוא כמה כבר הספיקו להתארס (ממאורס למאורס פחות מקפידים על מעגל היכרות רחב לפני האירוסים והחתונה)

זה על הסוגריים בסוף. אני מכירה ויודעת מניסיון שאצלינו זה אחרת לחלוטין...

מה הנקודה שמפריעה לך?

למה דווקא היא, ולמה דווקא עכשיו?

(יעזור לי כאדם זר שלא מכיר אותך לנסות להבין איך אפשר לחזק...)

זה מתבטא בזה שכשיש הצעה טובה או מישהו שאני רוצה זה מלווה בהרבה חשש והרגשה שאני לא ראויה. התחושה הזאת דוחפת אותי למקום תלותי ומרצה. 

אם היה קשר טוב ואז נפרדנו יהיה לי קשה להתגבר, בגלל התחושה הזאת.

הדבר הנכון בעיני הוא לפנות לעזרה מקצועית.

אם ל"ע היה לך כאב פיזי, היית כנראה קובעת תור והולכת לראות רופא, מתוך תקווה שיהיה לו הכלים והידע לזהות מה הבעייה ולתת לה טיפול. גם בתחום הנפשי אסור לזלזל - ויש כלים ודרכים לטפל בדברים שאינם פיזיים.

ואנסה בכל זאת לכתוב משהו על מה שכתבת:

מכירה את תסמונת המתחזה – ויקיפדיה?

הרבה אנשים מרגישים שהם לא ראויים. זו לא תחושה שייחודית לך.

אבל חשוב ללמוד לאהוב, להכיל, לכבד ולהעריך את עצמינו.

ככל שאנחנו קרובים יותר למישהו, אנחנו חשופים יותר למגרעות ולצדדים השליליים שלו, וזה נכון גם לגבינו. והרבה פעמים זה מסתיר על הדברים הטובים - וחייבים לדעת גם לזהות אותם. ללמוד להגיד לעצמי שאני ראויה - ולפרט למה. מהם נקודות החוזק שלי. איזה דברים טובים אני יכולה להביא לקשר.

מה הופך אדם להיות לא ראוי?

ויותר מזה, אני יודעת שאתחתן עם מישהו שיש לו חסרונות, דברים שלא ימצאו חן בעיני, שיעצבנו אותי - והפוך, דברים פחות טובים שהוא ימצא בי, אבל אני מחפשת את הבחירה ההדדית - שכוללת בחירה במכלול שהופך אותי לאדם. מישהו שיהיה איתי גם ברגעים שאהיה פיזית ונפשית במקומות נמוכים. אני לא רוצה להתחתן עם מישהו שרוצה בי רק את הצדדים הטובים, כי גם הצדדים האחרים הם חלק בלתי נפרד ממני.

אבל כן, פרידות כואבות, ונותנות מכה לאגו. אבל האם זה שמישהו נפרד ממני אומר שאני לא ראויה?

ממש לא. זה אומר שהוא לא רואה פוטנציאל בקשר שלנו, ושנצטרך לנסות להצמיח את הפוטנציאל הזה עם מישהו אחר.

עכשיו תסתכלי ימינה ושמאלה, ולא רק בישראל, ולא רק יהודים. רוב העולם נמצא בזוגיות. האם את ראויה פחות מרוב העולם? האם יש בך משהו שהוא עד כדי כך חריג? קחי בחשבון שזה כולל גם אנשים שיושבים בכלא על פשעים, אנשים חסרי השכלה ובעלי השכלה, עשירים ועניים - זה חוצה יבשות ומגזרים. למה דווקא את פחות ראויה מכל אחד אחר?

"לפנות לייעוץ מקצועי"

להגיד מילה טובה, לא

לעודד חבר לא

לשוחח עם הילד שלך לא

רק לשלוח אותו לטיפול במוסך

כ"כ מעצבן ומקומם אותי

כן לא ידענו עד היום שיש אנשי מקצוע

אז בא נפגע בכולם, לא ניתן להם תחושה שהם שווים ורצויים, לא הקשיב להם , נהיה אנטיפטים

ואם יקרה משהו

נצקצק בלשוננו, ונגיד

"שלחנו אתכם לטיפול מקצועי, או לא?"

ברור שכולנו יודעים שישנם אנשי מקצוע,

אבל לא תמיד זה ברור לנו שאנחנו יכולים\צריכים לפנות אליהם.

אם היה לך כאב בטן שחוזר על עצמו, אולי היית מפרסם הודעה בפורום, ואולי היית מקבל כל מיני עצות, כל מיני תרופות סבתא, אבל אם זה לא היה עוזר - היית פונה לרופא, מתוך הבנה שהציבור הרחב לא מצליח לתת מענה לבעיה הספציפית שלך. אם הכאבים היו משביתים אותך, היית גם משקיע סכום כסף גדול כדי לפנות למומחה בתחום.

לצערי, בתחום בריאות הנפש, לא לכולם ברור שצריך להשקיע בזה משאבים וזמן. לא כולם מודעים למה טיפול כזה יכול לתת.

נגיד מההודעה שלך משתמע שלהציע לאדם לפנות לעזרה מקצועית שיכולה לעזור לו = לתת לו תחושה שהוא אינו רצוי, אינו שווה. והמשוואה הזאת ממש לא ברורה לי. הקשבתי למה שהיא כתבה, ביקשתי ממנה להרחיב - האם זה אנטיפתיות? איפה אתה רואה שפגעתי בה?

מעבר לכך, יש הבדל בעיני בין תמיכה שמקבלים מחברים לבין תמיכה מאנשים זרים.

אני לא מכירה את מי שעומד מאחורי הניק - זוהי ההודעה הראשונה שפורסמה תחת ניק זה.

אני יכול לכתוב לה שהיא מדהימה ומהממת - אבל אם אני הייתי פותחת ניק חדש ומישהו היה כותב לי את זה, הייתי נעלבת, כי הוא בכלל לא מכיר אותי ועל איזה בדיוק הוא מסתמך?! 

ושים לב, לא כתבתי לה תלכי לייעוץ ביי.

כתבתי לה שאם היא מרגישה\חושבת שהתחושות האלה מגבילות\כובלות אותה, שתפנה למישהו מקצועי שיעזור לה עם זה - אבל אז גם הלכתי וכתבתי עוד דברים. למעשה, 85% מההודעה שלי היא תגובה מעבר ל"לכי לאיש מקצוע".

ועוד עניין - אתה מרמז כאן לאחריות שלנו כחברה כלפי האחרים כאן.

אז כן, אני מאמינה שהאחיות שלנו היא להפנות לטיפול מקצועי - כי אנחנו לא מקצועיים. אם לא היינו מפנים לעזרה מקצועי - יש בזה עוול. זה לא עניין של כסת"ח, אני לא פוחדת מתביעה משפטית או משהו כזה, אני באמת מאמינה שזה יכול לעזור. וזה מה שחבר צריך לדעת לעשות. להגיד את האמת גם אם זה לא נעים לצד השני לשמוע.

ואכתוב כאן בלשון יחיד לגבי עצמי - בתחום של לנ"ו אני די כישלון - אני לא מצליחה בו יותר מידי, אז באמת יש משהו מצחיק בזה שאני מייעצת לאנשים מה לעשות. האם יכול להיות שהעצות מזיקות לאנשים? יכול להיות. אני מקווה שמי שנמצא בצד השני של המסך מודע לכך, ושכל אחד קורא את ההודעות מתוך משקפיים בררניות, ולא לוקח אותם כתורה מסיני.

אם מישהו היה מפרסם הודעה בפורום וכותב - אני רוצה לפרוק, לקבל כאן חיבוק ותמיכה - אז זה סוג התגובות שנכון לכתוב - מחבקות, לא שיפוטיות. אבל הפותחת כאן ביקשה עזרה שהיא בתחום הטיפולי, ולכן זה הדבר הנכון לעשות. בעיני הדברים שכתבתי מחזקים, נותנים לה כיווני מחשבה ונקודות מבט שיכולים לעזור לה במצב שהיא נמצאת בו.

(ואם אתה כבר מקביל את זה למוסך, אולי זה לא רעיון רע לעשות 'טסט שנתי' נפשי, לבדוק שאנחנו בסדר מול איש מקצוע).

קודם כל זה כמובן לא אישי אני חדש בפורום יחסית, לפחות בתקופה האחרונה

וזה נגד התגובה המרגיזה "לך לטיפול", שאני שומע אותה גם לפעמים בחיים

ואני אומר בלב הבן אדם לא הקשיב, לא הבין, העיקר כאילו הביא לי את הפתרון..

קראית את מה שהגבת והבנתי

ואני רוצה לומר

שבמקרה הזה של בטחון עצמי נמוך

לבוא לבן אדם שמרגיש לא שווה לא מוערך, תקוע, לא ראוי וכו'

ולומר לו, אתה צודק, באמת אתה בבעיה קשיה, באמת אתה חריג ברמות שאי אפשר לטפל בך

זה בטוח לפגוע בו

והוא מרגיש עוד יותר לא לגיטימי,

וזה יכול להביא אותו לעוד יותר ועוד יותר פינה

שהוא לא צריך כבר את החברה שיגידו לו כמה שהוא לא ראוי לזוגיות ולאהבה, ולהצלחה

הוא כבר אומר את זה לעצמו,

מתייאש ומפסיק להשקיע..

וממשיך לשקוע

לכן אני מציע לא להגיד כלום

בדברים האלה שזה תסכולים של שנים

הכי טוב להקשיב,ומוצא אחרון אם באמת ראית או שמעת משהו חריג

לשלוח לאיש מקצוע

לא על אוטומט, כי האוטומציה הזאת היא מעגל שיכול להמשיך, והוא יכניס לראש שלו "ואפילו כולם שולחים אותי לטיפול..."

ובנושא של ההודעה שנתכה כאן של השרשור

קודם כל תני תמיכה.

"הערך העצמי שלי נמוך", שמעת את המשפט הזה , מייד תני תמיכה, בלי להכיר, תכתבי לה את שווה ,את מדהימה,

קיבלת מצווה דאורייתא, של לשמח יהודייה, לא ישר להפעיל חקירות שב"כ, זה בהמשך אם יהיה לך כוחות להרים את הבן אדם

כי ממה ששמתי לב היא סוג של מודעת לעצמה, בקושי כתבה כמה משפטים נחמדים

לא ברור שצריך להפיל אותה למעגל הטיפולי, שיכולות להיות לו השלכות לא טובות ומיותרות, סורי שאני לא אומר אמן לכל קונספציה שמשוננת על ידי כל עדר

אני קצת מכיר את החיים, והמטפלים ם רוצים להתפרנס וליצור תלות של המטופל בהם..

וגם לדעתי לא פייר במקום להקשיב לבן אדם, לשלוח אותו לטיפול 

אם את לא רופאת משפחה אל תשלחי לרפואה מייעצת

גם בזה יש כללים

הטון של התגובה הזאת הרבה יותר מכבדת בעיני מאשר התגובה הראשונה.

אני חושבת שנתת פרשנות לא נכונה לתגובה שלי. 

כתבת: "אתה צודק, באמת אתה בבעיה קשיה, באמת אתה חריג ברמות שאי אפשר לטפל בך" -

ואני כתבתי בדיוק ההפך. זו בעייה נפוצה, ויש דרכים מאוד טובות להתמודד איתה. היא לא הראשונה שמרגישה ככה, וגם לא תהיה האחרונה.

אנשי טיפול זה לא רק לאנשי קצה, זה לא צריך להיות מוצא אחרון. גם אם אני חיה את חיי ברמה של 9 מתוך 10, ללכת לטיפול שיעזור לי להיות 10 מתוך 10 זו המלצה נכונה בעיני, מאשר לחכות שאהיה ברמה 1 מתוך 10....

התגובה שכתבתי מטרתה להעלות שאלות ונקודות מבט חדשות של השואלת בעיני עצמה כדי לעזור לה עם מה שהיא תיארה - ממש לא חקירות שב"כ. לא ביקשתי תשובות, זה שאלות רטוריות מבחינתי.

לגבי מטפלים, צריך להבין שיש ויש. היה על זה שרשור לא מזמן, לגבי מאמנים וכו'. יש אנשים שיש להם דוקטורט בפסיכולוגיה, ויש כאלה שעשו קורס של ייעוץ בזום של ארבע שעות. כשאדם בוחר מטפל, הוא חייב לבדוק לדעתי את ההכשרה וההסמכה שלו, ולהחליט אם זה משהו שמתאים לו. לרוב האנשים הטיפולים לא גורמים "השלכות לא טובות ומיותרות" - אלא ממש ההפך. זה כמו להגיד לאדם לא ללכת לרופאים בגלל מקרים של רשלנות רפואית.

כמובן שהדברים כאן הם לא במקום להקשיב, אלא בנוסף.

ואתה לא מכיר אותי, אולי אני כן רופאת משפחה ולכן יכולה לשלוח לרפואה מייעצת?

תודה רבה 

קראתי את הקישור ויכול להיות שיש לי את זה כי אני פרפקציוניסטית.
אני חושבת שיש לי סיבות טובות להרגיש לא ראויה כי אני יודעת את החסרונות של עצמי ואת הקשיים שלי. זה קצת אישי האמת... בסוף אני מרגישה שקצת אני תקועה במקום ביניים- רוב הבחורים יהיו או ברמה גבוהה לי מדי או נמוכה לי... את הרמה הנמוכה אני פוסלת, ונשארת עם אלה שמרגישה קטנה לידם...
לגבי ההשוואה לכל העולם אז זאת מחשבה יפה, אבל אני רואה הבדלים בין העולם לשידוכים בעולם הדתי בכמה דברים: בעולם הכללי מתחתנים בגיל מבוגר יותר, אין ציפיות ולחץ כזה שכל הדוסים מתחתנים ראשונים... דבר שני, ההיכרות נעשית עם פחות "שכל" ופחות שופטים לפי התאמה ושאיפות וככה יותר קל להיות במערכת יחסים עד שמתפתח לקשר רציני... לא שאני חושבת שזה טוב, אבל אולי זאת סיבה למה כל האנשים גם כאלה שלא מתאימים ממש לחיי זוגיות איכותיים בסוף עושים את זה.

ומה את חושבת, שלאנשים אחרים אין חסרונות וקשיים?

ומה יקרה כשתגלי שגם לבן זוגך יש חסרונות וקשיים?

[אדגיש - אני לא מחפשת תשובות לשאלות האלה, זה נועד בשבילך. ממש לא חייבת לשתף בתשובות, ברור שזה אישי. את יכולה גם לפנות אליי באופן אישי אם תרצי].

האם את יכולה להגדיר מה זה "רמה גבוהה"?

איך את מחלקת אנשים לרמות? איך את מדרגת אנשים? מה הופך מישהו להיות ברמה גבוהה או נמוכה? האם זה פרמטר אחד או כמה פרמטרים? האם ייתכן שאת יוצאת עם מישהו שמבחינות מסוימות הוא "רמה גבוהה" ומבחינות אחרות הוא "רמה נמוכה"? האם את מחפשת מישהו שהוא "רמה בינונית"?

האם אותם הפרמטרים הם אילו שחשובים לזוגיות?

אני מכירה מישהו שהוא גאון, מבחינה שכלית הוא באמת ברמה מאוד גבוהה. כשהוא חיפש להתחתן, הוא לא חיפש מישהי עם IQ דומה לשלו. הוא לא חיפש אתגר אינטלקטואלי בזוגיות, אלא לבנות זוגיות שמכבדת, מעריכה, אוהבת את הצדדים האחרים שלא באים לידי ביטוי בשאר החיים שלו. והוא מצא מישהי שהיא לא העיפרון הכי חד, אבל מעניקה לו חום, אהבה, הכלה. היא נכנסה לזוגיות מתוך ידיעה שהוא הרבה יותר חכם ממנה, אבל בסופו של יום זוגיות והורות זה לא משוואה דיפרנציאלית. החכמה בעיני היא להבין מה אני יכולה לתת לצד השני - מבחינת קשר נפשי.

מבחינת ההשוואה לשאר העולם, אני אומרת לעצמי שפושעים שיושבים בכלא על דברים נוראים ואיומים מצליחים למצוא זוגיות, אז למה אני לא? אין לי ספק שהמידות שלי יותר טובות משלהם..

לדעתי את צריכה גם להוציא מהראש את הציפיות והלחץ של החברה. ההחלטה עם מי תתחתני היא אחת ההחלטות הכי חשובות שתקבלי בחייך - ואסור שהיא תנבע מתוך לחץ חיצוני ולא רצון פנימי. אני יכולה להגיד לך שמהחברות שלי, הראשונות שהתחתנו - חלקן היו דוסיות וחלקן פחות. כלומר, אי אפשר לחלק את המעגל החברתי שגדלתי בתוכו לדוסיות ולא דוסיות, ולפי זה לשייך מי התחתנה (או עדיין רווקה..). אני מכירה בנות דוסיות פיצוצים שהן ממש לא צעירות...

אני גם לא יודעת מיהם האנשים "שלא מתאימים ממש לחיי זוגיות איכותיים". אני חושבת שזוגיות זה משהו שצריך ללמוד אותו, ולא חסרים היום כלים ודרכים לעשות את זה. זה לא משהו שצריך להתבייש בו - וההפך, ככל שנלמד הזוגיות עצמה תהיה יותר איכותית. אני מסתכלת על עצמי, על הקשרים הראשונים שהיו לי כשהתחלתי לצאת, ואיך הקשרים שלי נראים כמה שנים אח"כ...

איך מייצרים הצלחות? להתנסות בדברים שאני טובה בהם?

תודה

בימי נערותי דיברתי פעם עם פסיכיאטר לגבי סטרס עצום שהיה לי בנושא הישגים לימודיים. הייתי סופר פרפקציוניסט והרגשתי שאני חייב להשיג את הציונים הכי טובים שאפשר ברמה מאוד מאוד לא בריאה. וכמובן הלחץ מצד הסגל בבית הספר שכל העתיד תלוי בזה ודברים בסגנון לא הועיל. אז הוא אמר לי שהוא מקשיב למה שאני אומר וזה נשמע לו בדיוק כמו בנות עם אנורקסיה שמודדות כל חמש דקות כמה הן שוקלות ומתחרפנות אם הן עלו ב‏־100 גרם כי אז הן לא במשקל המושלם, כך שזה דפוס חשיבה שקיים הגם שאין בו שום היגיון, מי שחווה את זה באמת חושב ככה וזה קשה לשנות דפוסי חשיבה אבל עבור מי שלא זה נשמע מגוחך.

וזה באמת היה הלם עבורי לשמוע את זה כי זה איפשר לי להסתכל על עצמי מהצד: למה אני רודף אחרי אותם מספרים? מה בכלל המשמעות של להיות מושלם? האם יש משמעות כלשהי להגדרות השלמות שאני ממציא מלבד אותה משמעות שאני מייחס להן?

בקיצור מה שאני אומר זה שצריך להשתחרר מדפוס החשיבה הזה של "ערך עצמי". מה זה בכלל הביטוי הזה? אפשר בכלל לאמוד את הערך שלך - יהודיה עם נשמה אלוקית טהורה? שכתוב בגמרא שכל־אחד צריך לומר שבשבילו נברא העולם? ובכלל כל העולמות היו כדאים להיברא רק בשביל שאת תעשי מצווה אחת?

לפי מה אנחנו מודדים אנשים? לפי כמה הם יפים, כמה כסף הם מרוויחים (שאגב זה בעיקר עניין של מזל כמו שכתוב בגמרא), כמה העולם הרגשי שלהם "מסודר" (קרי צריך להיות קרי־רוח ומחושבים)? לא מדובר במדדים קפיטליסטיים מומצאים? יש להם איזו משמעות מטפיזית בכלל?

אני נגד הרעיון של לבחון אנשים דרך עדשה של איכותיים יותר או איכותיים פחות, וגם לדעתי במערכת יחסים בריאה לא אמור להתקיים בכלל דפוס החשיבה הזה, זה לא משנה אם בחור הוא "כמה רמות מעלייך" מה שמשנה זה שהוא מתחבר אלייך ומוכן לאהוב אותך וזה בכלל לא תלוי בשאלה של "כמה את שווה" או קוטן וגודל כי אין כזה מונח. ואם יש אז זה לא בריא וזאת תוצאה של חשיבה מערבית מעוותת. זה לא שולל את העניין של סינון הצעות לא מתאימות אלא רק את דפוס ההסתכלות של "סרגל ערך" לינארי.

דיברתי עם כל־מיני אנשי מקצוע בתחום ברה"ן לגבי הנושא הספציפי הזה וזאת הגישה היחידה שנותנת לדעתי מענה של ממש, כל־מיני דיבורים על "ליצור לעצמך ערך" (שאגב את זה אמר לי פסיכולוג קליני – עצה גרועה שלא עזרה בכלום) זה כמו לומר לאותה ילדה אנורקסית שכדי שהיא תרגיש טוב עם עצמה היא צריכה להציב לעצמה יעדים ולעמוד בהם. ממש לא. גם אם היעדים שלה יהיו בריאים בטווח BMI תקין הבעיה היא לא רק התוצאה אלא העובדה שזאת חשיבה והתמקדות מאוד מאוד לא בריאה.

בדיוק הבעיה זה מיקוד בדבר שולי/לא קיים

השתכנעתי גם (בהקשר אחר)

אני חושב כל אחד זה

יכול לפגוש אותו בנושא אחר

כמו עם הטיל שכתוב עליו "איפה זה פוגש אותך"

אבל  קשה לי לחשוב שמישהו יאהב אותי פשוט בגלל מי שאני... "עם אידיאלים לא קונים במכולת"... עם אהבה בלבד לא מקימים בית.
 

המשפט "בשבילי נברא העולם" כל כך לא ברור לי, עדיין.

אבל יפה, תודה רבה

בסוף לדעתי זה לא סיפור של מי אוהב את מי בגלל מה. הנה בתרבות המערבית גם זוגות שמתאהבים מאוד ומוצאים אחד בשני הרבה מעלות ממעלות שונות בסוף 50% גירושין.

בגמרא שהקב"ה נותן לכל אדם חיבה למקום שלו, גם אם זה לא המקום הכי פורח ויפה, וגם למקצוע, גם אם זה לא המקצוע הכי יוקרתי, גם לעוד עניינים ובין השאר חן אישה בעיני בעלה, כלומר, ברמה היותר עמוקה זה פחות שאלה של מעלות וחסרונות אלא משהו פנימי שנבנה עם הזמן, חלק מזה זה כוח של הרגל (במובן החיובי של המילה), חלק מזה זה חוויות שעוברים ביחד, עד שהופכים ליחידה בלתי־נפרדת (כמובן מצריך הרבה מאמץ והשקעה והתגברות). אפילו ברמה הכי פשוטה, אנשים שאנחנו רגילים אליהם נראים לנו יפים יותר (לכן לרוב כל עם נמשך לאנשים מהעם שלו, לפי הגמרא במסכת מגילה)

לכן גם אם תהיי הכי מושלמת אהבה זה משהו שנוצר עם הקשר (גם ברמה הביוכימית – נושא מאוד מעניין) ולא כזה קשור למה הערך שלך

@לגיטימי? העלתה נקודות מאוד חשובות שבסוף הרבה אנשים לא בהכרח מחפשים שלמות כלשהי או מכלול של תכונות אלא יכול להיות שמה שחשוב להם זה אהבה והכלה (וגם לא בהכרח, יש הרבה סגנונות), "מושלמת" בשביל מישהו אחד זה מעצבנת בשביל מישהו אחר

"מושלמת" בשביל מישהו אחד זה מעצבנת בשביל מישהו אחר

אהבתי...

אני חושבת שזו טרמינולוגיה נכונה - זה שמישהו לא מתאים לי, לא אומר שהוא לא ברמה. אני לא יודעת לסווג אנשים לפי רמות. בגישה כזאת גם מרגישים הרבה יותר בנוח לשדך מדוייטי עבר עם חברות...

וחוצמזה, עוד דברים שחשבתי עליהם לפותחת - 

קשר זוגי במהותו יש שאיפה לקרבה, לאינטימיות רגשית - כלומר להיות במקום חשוף, במקום פגיע. למצוא מקום שבו זה בסדר להיות אני, במכלול שלי, שיש בו גם דברים טובים וגם דברים פחות.

אני חושבת שאת צריכה לברר מול עצמך מה הציפיות שלך מקשר. מה את מצפה שבן הזוג ייתן לך? איזה תחושות, איזה רגשות? ולהפך.

אישית שמתחוללת בעיקר בתוכך ..

לחשוב חיובי על עצמך , לדעת להפסיק מחשבה שהיא לא תעשה לך טוב .

ברמה המתקדמת להבין שהערך העצמי שלך לא תלוי בהצלחות או הפסדים .

כלומר אני טובה כי עשיתי מה שאני יכולה לא חשוב מה התוצאה .

ואז לא משנה אם יגידו לך לא או כן , לך יש את המקום השלם בתוכך .

זו עבודה של כל החיים.. 

יש עוד כמה דברים 

ואם יש נטייה לברוח מהם ולהכחיש אותם עד כמה שניתן (שהיא נטייה טבעית ומאוד מובנת וסטנדרטית) אז לנסות להיות פחות שפוטי ויותר ענייני ביחס לעצמך ולדעת שאיפה שאתה נמצא זה בסדר ואם תקבל את זה ותכיר את זה, אז אדרבה תוכל רק לעלות מעלה מעלה. להתגבר על הפחד להתאכזב מעצמך ולדעת שזה טבעי ונורמלי להכשל בעניינים מסויימים. זה לא טוב, זה לא כיף, זה לא נעים, אבל אלו חהיים וזה קורה לכולם לכן חשוב להרגיש נורמלי וסטנרטי, גם אם לא נעים. לכל אחד יש לו את הקשיים היחודיים שלו שנובעים מהמקום בו הוא נמצא בחיים כעת שמושפע מאוד מההסטוריה האישית והמשפחתית שלו. לומר לעצמך, כן זה נורמלי ומובן שזה קשה אם גדלתי למציאות שבה X Y Z.. ככה כולנו. גם היתרונות וגם החסרונות שלנו נובעים מהמקום בו אנחנו מצאנו את העצמנו בחיים. 

שינוי בתדמית האישית שהאדם יוצר לעצמו, בין מחוסר בטחון וחוסר אהבה לתדמית הקיימת לתדמית חדשה טובה וחזרה. בין אם להיפך חלילה וחס, הוא מצריך שבירה של דפוסי חשיבה. לוקח זמן לשנות דפוסי חשיבה. כי אם אדם חשב עד עכשיו על עצמו שהוא לא יכול הוא לא יוכל ברגע לשנות את זה. אבל זה דורש עבודה מתמדת. קודם כל בזיהוי העניין. מאוד טבעי לחשוב שהדפוס חשיבה הקיים הוא נכון ואובייקטיבי. הרגע שהאדם מגלה ואומר "רק רגע, אני טיפה מגזים, אני מרגיש יותר מדי בעוצמה את הכשלון/חולשה" זה הפתח לשינוי הדפוס. אחרי הרגע הזה אדם יכול לנסות לשכלל מחדש בצורה אובייקטיבית איפה נמצא ולאט לאט אחרי הרבה פעמים שאדם עושה את החשבון הזה זה חודר ונעשה חלק ממנו

נתת נקודה למחשבה

ה' שומר.

לפני כמה ימים ערבי אחד שנראה חביב רצה לקחת אותי טרמפ. הוא אמר שהוא מחכה למישהי ואז כשאמרתי שאני כבר מחכה למישהי שלוקחת אותי אז הוא נסע בלי לקחת את האישה

חח חמודה

תראי את רחל היה אצלה בבית יותר ממחבל אחד

חוץ מזה נכון הוא אחד אבל עם הרכב שלו יכול לסוע לכפר שלו..

ויש להם מבט כלכך מוזר

מה אף פעם לא ראיתם אישה?

לכי תדעי עם איך שהנשים שלהם נראות אולי באמת הם לא ..

אני ככה כבר כמעט ארבע שנים

מאז שעברתי פיגוע ויצאתי ממנו בנס ללא פגע

זה מתיש וקשה, והם כמעט בכל מקום...

ודעי לך שזה נורמלי לפחד ולהרגיש ככה

זה באמת הזוי שהם ממשיכים להסתובב בנינו כאילו כלום

זה היה בעיניי הזוי עוד הרבה לפני המלחמה הזו

אבל עוד יותר במציאות המורכבת הזו

לק"י

קצת מלחיץ אותי לראות אותם עם כלי העבודה של הגינה

אין לדעת אם הם לטובתינו או לא. וגם אם כן, מתי הם יעברו צד....

ופועלים ערבים לא חשבתי שיש כרגע.

לק"י

ליד בית הספר של הבן שלי יש בניין בבניה.

הבנו שכרגע אין שם פועלים ערבים. מקווה שימצאו להם תחליף ראוי ולא שונא ישראל.

לב על 100 זה לא הרבה כ"כ.. על 200 דווקא כן💗

וכן, בהחלט...במיוחד בתקןפה הזאת

אבל תשמח אחי

זה באמת יכול להכאיב ואי אפשר לברוח מהבאסה הזאת. אבל כמה שזה קשה בהתחלה, בסוף הנפש שלנו באמת חזקה ואופטימית. במצבים נורמליים פשוט הזמן עובר והנפש משתחררת.

אני חושבת שאחרי זה כשעולות הצעות נוספות זה מחזק את ההרגשה שזה לא סוף העולם ובעזרת ה' יהיה טוב.

זה מבאס.. אבל נחסך לך ! 

סיפור דומה, רק שהבחורה התארסה עם חבר טוב שלי מהשיעור

"מה' יצא הדבר" קראנו בפרשת השבוע שאפילו לבן הרשע הבין... אז נכון שזה טיפה קלישאתי לכאורה, אבל זה נכון.

אין דבר כזה תכנונים

אני לא יכולה לסמן מישהו ולהגיד הוא שלי ..

מה שכן קצת מתסכל לצאת עם מישהו תקופה ואז הוא מתארס עם מישהי אחרת אבל צריך להחזיק באמונה

ולזכור שה' יודע הכי טוב ואז התסכול עובר לשמחה והקלה.

או שאולי כן ואני לא יודע...
בכל מקרה, אני רציתי לצאת איתה ולא עשיתי את זה מסיבות כאלה ואחרות.
ועכשיו כשהיא מתארסת זה קצת מבאס.
אבל אני אתגבר.

זה מחזק!
 

יהי רצון שאני אזכה יחד עם כל בני ובנות ישראל למצוא את הזיווג שמתאים לי!!

א. קודם כל, כן, זה מבאס.

צריך לתת מקום לבאסה, לכאב.

נראה שאתה דמיינת איזושהי מציאות אוטופית, שמשהו במה ששמעת עליה תפס לך את הלב, פיתחת ציפיות והתאכזבת - ויש מקום להתאבל עליהם.

ב. הפרדה בין דימיון ובין מציאות

בדימיון שלך אתה יוצא איתה. בפועל, יש מצב שהיא היתה מתנגדת מלכתחילה לקשר. 

גם אם לך הקשר נראה מתאים ונכון ובעל פוטנציאל גדול, ייתכן שהצד השני לא רואה את זה ככה. צריך לזכור שבקשר יש שני אנשים, ואתה רק אחד. יכול להיות שהיא לא היתה מוכנה לצאת איתך בגלל משהו שאתה לא יכול לשנות, כמו הגובה שלך. בפועל, ייתכן גם שהיא בכלל לא היתה מודעת לקיומך - בתור מישהי מהצד השני, קרה לי ששאלו אותי אם אני פנויה, אמרתי שלא, ואחרי כמה זמן כששאלו שוב שוב לא היתה פנויה, ולא תמיד נוח\נעים לחזור למי שהציע לי בעבר והעדפתי לפנות להצעה נוכחית, כך שאני יודעת שהיו אנשים ששמעו עליי ואמרו כן - אבל אני סירבתי לשמוע פרטים (אפילו שם) של מישהו אם הייתי בקשר אחר.

מעבר לזה, יש ציטוט של ר' נחמן - אדם נמצא היכן שמחשבותיו נמצאות, ודא שמחשבותיך נמצאות במקום שאתה רוצה להיות. כתבתי קודם שצריך לתת מקום לבאסה ולכאב, אבל אחרי השלב הזה צריך גם להתרומם מעבר, ולהפנות את המחשבות והדימיונות כלפי מישהי אחרת. הרי אנחנו לא רוצים להיות בקשר עם מישהי מאורסת, אז אנחנו צריכים ללמד את המוח והלב שהיא כבר לא רלוונטית. זה אולי קל לכתוב וקצת יותר קשה לעשות - אבל כמה טיפים: שעמום, זמן מת וכו' - זה לא טוב. להיות עסוק. לנתב את הכוחות לעשייה (רק אחרי שלב הכאב והבאסה, כן?). לשחרר משהו שחשבנו שהוא שלנו ומגיע לנו זה לא הדבר הכי פשוט, וזה גם שיעור גדול בעבודת המידות - מה זה "מגיע לי"?

בכלל, לבנות מגדלים באוויר עלול להיות מסוכן, במיוחד אם זה קורס במשך כמה חודשים - תחשוב שאני מגיעה לקשר, שמבחינתי הוא חדש לחלוטין, ומגלה שהוא כבר מתלבט איזה צבע חליפה ללבוש בחתונה. זה ממש מלחיץ... זה שלך יש תמונה בדימיון, לא אומר שאני גם שם.

ג. להוציא מהראש את האחת

אני מסתכלת סביבי, ואני רואה רווקות ורווקים שהם אנשים מדהימים. באמת. מי שמתחתן אלו לא יחידי סגולה - אלא רוב מוחלט של האנשים. כל אחד מאיתנו ייחודי ומיוחד - ואין אחת ספציפית יחידה שמחכה לך. ב"ה אנחנו חיים בדור שיש לנו מבחר גדול (תחשוב על כמה דורות אחורה, אנשים היו צריכים לבחור מתוך קהילות יחסית קטנות...), ואני בטוחה שיש לא מעט נשים עם פוטנציאל מאוד גבוה שתוכלו לבנות יחד בית. זה לא שלקחו לך את האדם הכי טוב והכי מדהים וכל מה שנשאר לך זה בררה. ההגדרה של מי הכי מתאימה לך שונה לחלוטין ממי שמתאימה לאחר, ולכן גם מי שאתה תמצא תהיה הכי טובה והכי מדהימה בשבילך - כי אתם תצמיחו את הזוגיות יחד.

ד. לנסות להבין מה אתה יכול ללמוד מזה

מה מצא חן בעיניך בה? האם זה מסלול חיים? התכונות? משהו אחר? איפה אפשר למצוא מישהי בכיוון דומה? אולי אפשר לשאול את מי שרצה לשדך - אולי יש לה חברה שמתאימה?

ה. להיות אקטיביים

חז"ל התירו להתארס בחול המועד שמא יקדמנו אחר. הציעו לך הצעה שנראית לך רלוונטית והיא היתה תפוסה? לבדוק שוב אם רלוונטי אחרי זמן מה. ראית\שמעת\נתקלת במישהי שיכול להיות רלוונטי? תעשה צעד. לא לחכות שיגיעו אליך. אם הקמת בית זה מה שחשוב לך, תראה במעשים שלך את החשיבות של זה בעיניך.

ו. להתפלל

צריך להרחיב?

אבל אם משמח אותך תשמח..

ולגבי מה לעשות, את האמת מה שעזר לי וזה ישמע מאוד מאוד קלישאתי זה רק הזמן..לא עשיתי יותר מדי אם כי לנסות לשכוח זה משהו גדול אז יוצא שכן עשיתי ולא התעמקתי יותר מדי.

אבל חייב לסייג את הדברים ולהגיד שגם עכשיו לאחר זמן, זה עדיין צף לפעמים אבל לא בתדירות ובעוצמת הרגש שהיה צף בעבר.

והעצה הכי טובה ונכונה זה תפילה לבורא עולם שיעזור לך להמשיך ולשכוח כדי לבוא הכי נקי למיוחדת שלך בעזרת ה'

לא עלינו, שיוצאים כמה שנים אז יוצא בדרך לשידוך שיצליח, בונים על הרבה אנשים עם השנים. קח פרופרציות. אל תתקע על בנות ספציפיות ואל תחכה לאף אחת כי ב"ה אף אחת לא תחכה לך כמו שב"ה אתה לא מחוייב לחכות לאף אחת. העולם לפניך

מקווה שבאה לך בטוב התגובה ;)

תודה על התגובה!

גם אם הוא כאן את צריכה לקחת ממנו את כל הפרטים אפילו הכי קטנים

אין לך מושג מי יעבוד עלייך

הסיכוי שהוא כאן הוא ממש קטנטן

אז אל תצפי

את לא יודעת אילו דברים עלולים לקרות פה מהודעה כזו.

מספיק מישהו אחד שירצה לנצל את זה וישלח לך הודעה, את עלולה להסתבך. מאד.

תשמרי על עצמך 

שיש מצב לא ממש יודעת מה הולך פה, שכותבת הודעה לבחור שהיא ראתה פעם יחידה בתחנה מרכזית...

אנחנו יודעות מה עלול לקרות..

הוא לא יוכל להוכיח שזה אכן הוא.

סתם מגזימות כרגיל..

הן כבר הולכות צעד קדימה.

אפילו אם זה הוא, מי אמר שהוא בחור טוב?..

חח הזייה

רק שתדע שהרבה מאד בנות נפגעו פה (ובכללי) . ואנחנו מזהירות שדבר כזה לא יקרה. במיוחד מישהי חדשה שלא ממש יודעת מה הולך פה.

ועד שהוא (או היא...) ישלחו תמונה לוודא שזה אכן הם, עלולים להוציא ממנה פרטים בעיתיים מאד.

וזהו. אין לי כח לריב איתך.

שיתאר את עצמו אם זה אכן הוא, מה הוא לבש באותו יום וכדומה

מה הסיכוי שסתם אדם ידע

(אני רואה שכבר אמרו את זה)

ובעזרת ה' יש שם אולם שמחות שאני חולמת להתחתן בו

אז מספיק עם זה

לא יודע אבל למה כל כך לא עפים על פתח תקווה ברשתות

מסכנות.. חיות בסרט רציני חח..

(כמעט אין מישהי שלא נשרטה מזה בחיים שלה ואתה חושב שלא נהיה דרוכות אחרי זה?)

אפשר פחות או יותר לאמת אם זה הוא (אני מניח שהיא זוכרת איך הוא נראה, וגם אפליקציות לפי שמות ומספרים)… מה ההבדל בין זה לבין היכרות כלשהי באינטרנט או אתרי היכרויות… הסכנות אותן סכנות.  

לחוצה ברמות אחרות בקטע הנ"ל .. וד"ל..

לא ברור מה מפחיד אותה כל כך .. זה לא מעיד על כל הבנות.

מה שאתה רואה כאן זה צביר של שלוש בנות שמכירות אחת את השניה וסביר להניח שיש להן הרבה במשותף.

לדעתי רוב הבנות לא היו מעירות הערות כאלה..

וטוב שכך!

התגובות של הניקיות כאן קריטיות בהחלט. צריך להיות מנותק וחצוף כדי לכתוב הודעות כאלו מבטלות.

כל פלטפורמה אנונימית היא כר פורה למטרידנים שמנצלים את המצב. אף אחד כאן לא אמר שרוב הגברים הם כאלה, רק שקיימים חולי נפש כאלה לצערנו והודעה כזאת יכולה למשוך אותם.

ובהחלט היו כאן סיפורים לא קלים.

אין לך מושג מה זה להיות אישה ואיזה סכנות עומדות בפניה בגלל זה. אז עדיף שפשוט תשתוק.

פשוט גועל נפש הצורת דיבור שלכן, הבחור סך הכל אמר שלא צריך להיות כל כך לחוצות. "כאילו שאם מישהו יכתוב לה שזה הוא הוא לא יוכל להוכיח שזה באמת הוא" תקראו קצת במקום לאבד את זה.

וחוץ מזה מה נראה לך שהיא תיפגש אם מישהו שיגיד לה "כן זה אני" והיא תגיד לו "יאללה מגניב בוא ניפגש" תנשמו הכל בסדר לא נראה לי שהיא טיפשה כמו שאתן מחזיקות ממנה.

הן מזהירות מבנים מטרידים בעוד שהן עושות דבר גרוע לא פחות עם כל מי שלא מסכים לדעתן. 

אפשר לומר שזה סוג של טרור .. הן מקושרות אחת לשניה ומנצלות את הסיטואציה.

ולעצם העניין, ברור שהן טועות. 

להעיר הערות בשרשור כל כך יפה של מישהי שמנסה לחפש מישהו שמצא חן בעיניה.. בעיני זה דבילי..

גם אם נגיד שקרו מקרים מסוימים , לא צריך להעכיר את האווירה. תצאו מנקודת הנחה שהיא מספיק בוגרת לדאוג לעצמה.

אבל אתה לא צריך לזלזל ובטח שלא בבת ספציפית...

חוץ מזה, אתה יודע שזה נושא נפיץ וצריך לכתוב בזהירות יותר...

תכונה מאוד מכוערת חייב לציין.

לא שווה תגובה בכלל.

שפוגעים בך ?

מזלזלים בך?

אתה לא יכול לפגוע ואז להיתמם

אתה בחור בוגר קח אחריות

לחוצה ברמות אחרות בקטע הנ"ל .. וד"ל.- על מי כתבת את זה?

זה באמת מוגזם לכל הדעות .

אף אחד לא רוצה לפגוע בך אבל תפסיק לשחק אותה טמבל תהיה אדם טוב

שלא נדבר על ההודעות שאתה רושם לי בפורום ואני שותקת .

אז כן כתבתי שתשתוק ואני באמת חושבת שאתה צריך לשתוק .

עד שתעשה בדק בית

אין פה שום כוונה לפגוע

ואין לך שום יכולת לאמת מי באמת עומד מאחורי המסך.

ותאמין לי שבקלות ועם קצת מניפולציות אפשר למשוך כאן שיח באישי מבלי לאמת האם זה הבחור המדובר.

אז האזהרות שכתבו כאן הן בהחלט ממש במקום.

אבל היכרות באינטרנט זה מסוכן

וזה עוד יותר מסוכן לכתוב את זה ככה שזה ממש להזמין את זה

אנחנו לא מדמיינים כמה יכולים להגיע למקום כזה בקלות ובפתאומיות. 

ובוא נעזוב בצד את הפגיעות הידועות שקורות במכוון...  

חוץ מהן אפשר גם להפגע בפלטפורמה אינטרנטית כזאת בגלל תמימות. פגיעה נפשית אני מתכוונת. אתם הבנים לא מבינים מה זה קשר בשביל בנות. אין לכם בעיה להיות עם כמה בנות אם זה רק היה אפשרי. אצלנו זה לא ככה! אנחנו מקדישות למישהו אחד את כל החיים שלנו את כל הלב שלנו... אין לי כוח להסביר אבל אם נקלענו לקשר לא מתאים-- אכלנו אותה פשוט. זה שורט את הנפש שלנו . לקח לי לעבור משו כדי להבין שלשמור על ההלכה כמו שצריך זה מה ששומר עלינו... אנחנו לא יודעים יותר טוב מההלכה... עוד מהשלב של שיח בין בנים לבנות, לא רק "ייחוד". ויש פה גם בנים דוסים שלא שומרים על ההלכה הזאת ויוצא שהם מתנהגים בחוסר אחריות... 

אז לכל הבנים עם הלב הטוב אני רק רוצה להגיד לכם משהו: 

אם אתם לא מתכוונים להתחייב לקשר עם מישהי- אל תדברו איתה פשוט.

....

סליחה. רוב הבנים הערכיים באמת לא ככה כפשוטו, הגזמתי..אבל אני עדיין חושבת שיש בזה משהו... 

קחי בחשבון שרוב הסיכויים שזה לא הוא .. אז ממש תעשי לך סימנים.

ואולי עדיף דרך צד 3 בהצלחה

שולחת כוחות 

התייעץ עם איש מקצוע שבקיא בעניין (וגם אם שואלים רב, לוודא שמדובר ברב שבקיא בנושא).

כי אין תשובה נכונה לכל אחת שנכונה בכל זמן, אלא צריך להתייחס לדברים באופן אישי, לפי מה שקרה ואיך שזה משפיע.

והערה בתגובה ל:@כי קרוב.

לא נכון לתת הדרכה הלכתית בצורה כזו, במיוחד שתחת הכותרת של "פגיעה מינית" יכול להיות טווח מאוד רחב של דברים.

תגידי לרבנים בתשובה שכתבו כלל זה.. רק העתקתי בגדול

היא לא ביקשה ממך הנחייה הלכתית, וככלל, לא מקבלים תשובות הלכתיות בפורום.

ובטח ובטח בנושא שהוא סופר רגיש, ומכיל מורכביות רבות - העתקה של פסיקות שלא בהכרח רלוונטיות למקרה הספציפי המדובר יכול לגרום יותר נזק מתועלת. 

תקרא תלמד הנושא, ואז תחליט אם מה שעניתי נכון או לא. 

גם מכון פועה למשל שמבינים בדברים משתמשים בתשובה הזאת בחוברת שלהם. ואכן יש מקרים שגם אם האיש המקצוע יגיד משהו לא בטוח שהוא צודק, הוא כמו רופא, שנותן חוות דעת מקצועית, אבל לא הפוסק.

אני לא חולקת על כך שקיים פסק כזה או אחר (וזה לא שנתת את ההפניות למקורות שהבאת).

אני חולקת על זה שאתה חושב ש:

א. היא ביקשה הדרכה הלכתית מהפורום;

ב. המידע שהיא נתנה מספיק בשבילך כדי להשליך על מקרים אחרים;

ג. מה שהיה נכון לאנשים בתשובות האחרות בהכרח רלוונטי גם לגביה.

הפותחת שאלה שאלה ערכית. אתה העתקת תשובה הלכתית.

ואני עדיין מתעקשת - תחת המילים "פגיעה מינית" מסתתרות טווח רחב של צורות פגיעה שונות, וייתכן מאוד שהם נעשו פעם אחת או הרבה פעמים, על ידי אדם אחד או כמה, בגיל צעיר או מבוגר, קרוב משפחה, מכר או זר - ומעבר לכך, יכול להיות ששני אנשים עברו את אותה הפגיעה בדיוק, אבל ההתמודדות שלהם שונה.

והדין לא שווה לכולם - אלא כל אחד צריך לפנות באופן אישי ולקבל הדרכה אישית לפי המקרה.

זה כאילו שתכתוב שכל מי ששבר את הרגל צריך להיות עם גבס שבועיים - ואנחנו יודעים שזה לא נכון, כי יש סוגי דברים שונים, זמן ההחלמה הוא שונה, ותלוי בפרמטרים נוספים כמו גיל, ושלפעמים צריך ניתוח ולא רק גבס וכו'.

וצריך לזכור שכאן בפורום אנחנו אנשים אנונימיים, אנחנו לא יודעים מי עומד מאחורי המסך ומה עבר עליו.

א. ההדרכה ההלכתית כל כולה מבוססת על בדיקות ומחקרים, ושוב את לא קראת ולא למדת אותה, ולכן את שוב חולקת על סמך אויר..

ב. המידע שהיא נתנה מספיק, כי זה חשוב להבין שברמה העקרונית חייבים לספר זה המצב הרגיל! אלא שיש מקרים יוצאי דופן שזה מה שכתבתי שיש הבדלים בין בנים לבנות ובאיזה צורה היה וכו' וכו', אין עניין לחזור על דברי שוב.  וזה חשוב, כי אפשר היה להבין שבכללי לא מספרים אלא אם.. ועוד אפשריות.

ג. הם דיברו על אופן כללי, לא משהו פרטי. ושוב כבר כתבנו שיש מקרי קיצון יוצאי דופן.

ד. הדבר האחרון שכתבת הוא יותר נכון, שבאמת יש אנשים שלא יושפעו מדבר כ"כ ויש שמאוד יושפעו מדבר יותר פעוט. אבל כבר התייחסו לזה בכמה מקרים, שגם כאלו שנראה שלא הושפעו מהדבר, מ"מ כעבור כמה זמן או בגלל משהו שעברו, זה חזר אליהם חזק! (ואם לא סיפרו על זה זה עילה לגירושין אפילו, לא צחוק). לכן הדוגמא עם הרגל טעות סה"כ. כי רגל אחר שנרפאה היא נרפאה לגמרי), משא"כ נפשי שזה לא ברור כלל...

ה. בכל מקרה מי שכתב את התשובה ראה מה שכתבתי ומה שאת כתבת, הוא יבחר אם התייחס לזה או לא.

למדתי ואני לומדת הלכה, היא פשוט לא רלוונטית כאן.

לא כי ההלכה לא רלוונטית למקרה - ברור שיש להלכה מה להגיד על זה - אלא שהפותחת לא ביקשה הדרכה הלכתית מאנשים אנונימיים ברשת.

(ומבחינתי, האמירות שלך הם באוויר כי לא הבאת להם מקור. ושים לב שבגם בנושא זה יש הבדלים השקפתיים שרלוונטיים גם לפסיקה).

המידע שהיא נתנה מאוד לא מספיק. זה מאוד תלוי מהי הפגיעה וכו', לא רוצה להיכנס יותר מידי לפרטים. (האם כל סוג של פגיעה זה משהו שהצד השני ירגיש מרומה לגביו?). ואתה מפספס משהו מאוד מאוד חשוב בפסיקה הלכתית - וזה במיוחד בנושא שכל כך רגיש.

ההפנייה הנכונה לשואלת שאלה כזו, זה לתשובה כזו:

הכנות לחתונה במקרה של פגיעה מינית בעבר | יועצות הלכה - נשמת

ולא לפסיקה הלכתית.

ואכתוב עוד משהו:

כגבר

צא מנקודת הנחה שיש סבירות לא נמוכה שמי שאתה יוצא איתה היא קרבן לפגיעה מינית כלשהי. 

ייתכן שהיא לא סיפרה על זה לאף אדם בעולם - כי זה דורש תעצומות נפש מאוד גדולות.

ולכן

כשיוצרים זוגיות, כשהקשר הולך ונבנה -

אם אתה מצפה שפגיעה כזאת תסופר לך לפני החתונה -

לדעתי אתה צריך לדאוג לאיזושהי רמת קרבה ואינטימיות של שיח, ליצירת מרחב מכיל, בטוח, מוגן.

צא מנקודת הנחה שלא מדובר בהסתרה אקטיבית, אלא במנגנון התגוננות מפני הפגיעה שמדחיקה אותה.

מדובר בדבר שכיח, ולכן אל תופתע אם גם המדויטת שלך נפגעה, ואני מקווה שברור לך למה היא לא תספר על זה בבירורים, דייט ראשון או שלישי....

נראה לי כן הבנתי מה כוונתך, אבל כבר שטחתי טענותיי.

מרגיש לי שיש סיבה להתעקשות שלך.

בין אם פסקו XYZ בנושאים כאלה אי־אפשר להורות הלכה למעשה מבלי שיהיה ת"ח גדול שיֵדע את הפרטים

כמו שלא דנים דיני כתמים מתוך אינטרנט או ספרים

אני לא רואה איך אפשר לתת תשובה בנושא כזה בכזאת קלות זה פשוט חוסר אחריות מוחלט.

תקרא מה שכתבתי ומה שהם כתבו, באופן כללי ברוב המקרים צריך להודיע, אם כי יש מקרים יוצאי דופן שלא מחוייבים. הרעיון שלהם שזה נחשב סוג של מום או דבר שאדם רגיל מקפיד עליו, ולכן הסתרתו היא מרמה.

אז כבר הם השאירו מקום שיש מקרים יוצאי דופן.

ואתה סתם משווה לכתמים בלי לחשוב אפילו, מה הקשר בין בדיקת כתמים שעיקר הבעיה היא הגוון, שהמסכים והמצלמה משנים (זוהי הסיבה שהרב אליהו אמר שלא לבדוק ע"י צילום, עי' ספר פועה) לבין אמירה שבכללי דבר כזה נחשב כדבר שיש להודיע, למעט מקרים יוצאי דופן?

מתוך מהירות כתבת דברים לא קשורים כלל.

כל שאלה הלכתית בה שהשואל אינו יודע את התשובה ואינה הלכה מפורשת שו"ע ולא מדובר באפרושי מאיסורא הרי שאסור לענות עליה אלא ת"ח שקיבל היתר הוראה.

זה נכון לגבי הלכות שבת, הלכות עירובין, דיני ממונות כתמים ומקוואות. אם למישהו יש ספק אז בבקשה במקום להתחיל להתפלפל בשו"תים שיפנה לת"ח מומחה ויגיד לו מה דעתו.

בנושא הספציפי שלנו אני לא יודע בדיוק לאיזה תשובה הפנית (כיוון שלא הפנית) אבל ממה שראיתי שכתבו על הנושא של דברים שחובה לספר בשידוכים יש בזה כל־מיני גדרים וגם כמה דעות שונות.

משל למה הדבר דומה, זה כמו לומר שכל אחד שנפל מצוק חייב לספר, כי רוב צוקים הם גבוהים, וזה כנראה אומר שהוא שבר כמה עצמות, ויש סיכוי טוב שהן לא התאחו 100%, לכן יכול להיות שיש לזה השלכות בריאותיות, ואנשים רגילים כנראה מקפידים על זה... בקיצור ספקולציות על־גבי ספקולציות במקום דבר ראשון להבין את כל המקרה על כל פרטיו ולאחר מכן להסיק את המסקנות המתבקשות.

ויודע מה, אם אני לא יודע לחשוב מתוך מהירות, תשאל ת"ח אמיתי האם שאלה כזאת מצריכה התייעצות עם ת"ח או שמספיק לחפש תשובות באינטרנט או בספרי שו"ת. לא נראה לי שאני צריך לקשוט את עצמי בכך שאני מציע להפנות שאלות הלכתיות לת"ח.

אין עניין להמשיך בזה..

זה תלוי בכמה דברים, בין בנים לבנות, ומתי היה, ובאיזה צורה היה (הסכמה או כפייה למשל), ובעוד הרבה דברים.

מבחינת ההלכה, יש תשובה מפורטת של כמה דיינים (כמו הגריש"א למשל) שבכללי מחוייבים לספר, אם כי יש מקרים מסויימים שיש דיינים (כמו הגרמ"א) שהקלו בזאת.

מעבר לחובה ההלכתית יש גם הצד שאם לא מספרים וזה יתגלה אח"כ אז זה יכול לגרום נזק באמון ועוד. ואם לא יתגלה זה גם לא יקיים דברי המהרי"ק (שלא יסתירו אף דבר בינהם..).

הלכך צריך לברור טוב המקרה שלך וככה תידע מה לעשות.

שהכוונה לצד השני

לדעתי לפני אירוסין (כשברור שזה יגיע לשם). בשבילך ובשבילו.

בשבילו- שלא ירגיש מרומה, שידע לקראת מה הוא הולך ויכין את עצמו לזה.

בשבילך- שלא תרגישי שאת מסתירה ממנו משהו חשוב, שתהיי רגועה ותדעי עוד לפני האירוסין שהוא איתך. שיהיה לכם יותר זמן להתכונן לחתונה במידה ויש צורך.

וגם שבמידה וזה לא מתאים לו עדיף שזה יגמר לפני שמתארסים (בחור טוב שהתחבר אלייך לא יפסיק את הקשר בגלל זה לדעתי). ובכל מקרה את צריכה מישהו שיכיל ויתמוך אז גם מצידך זו בדיקה שאת צריכה לעשות לו לפני שאת מחליטה שהוא יהיה בעלך.

בשורות טובות. בהצלחה!

הפגיעה לא צריכים לספר מיד. זה דבר שצריך אמון והבנה כנה ועמוקה של הצד השני כדי לשתף.

באופן כללי, השאלה עד כמה זה נוכח, איך זה משפיע ומתבטא.

יש קושי בזה שלפעמים גם הנפגע עצמו שמתגבר ומתמודד יום יום עם נזקי הפגיעה, לא תופש עד הסוף עד כמה הפגיעה יכולה להשפיע, ואז במשך החיים הדברים מתבררים יותר. למשל, בן-אדם יכול לחשוב שהוא התגבר על זה באופן מסויים, ופתאום דברים בנישואין עצמם יעוררו דברים מחדש.

לכן האם ומתי לספר, זה תלוי בכמה גורמים, וצריך להתייעץ עם אנשי מקצוע.

העיקר לחפש בן או בת זוג שהוא/היא מכיל ורגיש ומוכן לעבור איתך תהליכים נפשיים ולעמוד לידך ולחזק אותך ולהיות רך, עדין, ומעודד.

שנית, ברור שזה משתנה בין אדם לאדם ומצב למצב.

אבל אתן את הזווית שלי:

חשוב שיהיה לפני אירוסין מצד אחד, ומצד שני חשוב שיהיה בזמן שסומכים על האחר ורוצים לשתף גם בדברים קשים מאוד.

מתפלל לכחות והחלטות נכונות

נשמע קשה מאוד.. אפילו קשה לדמיין את זה.

אולי משהו קטן שאפשר לומר - כל התמודדות אישית שמתלבטים עליה אם לספק, מתי לספר וכולי היא בעיקר נוגעת בנו ולאו דווקא באיך השני תופס אותנו. נראה לי שזה נכון בצורה רוחבית.יכול להיות שיש לזה השלכות על המשך קשר, אך השאלה היא נוגעת באדם עצמו קודם כל וחשוב מאוד מאוד לשים לב ולהבין שמשם מתחיל הדיון.

העולם שלנו הוא עולם שבור. זה קשה. בהצלחה!

שהשני יתפוס את הגילוי.

יכול להיות קשר מעולה, אבל השני לא יוכל להכיל את הדבר הזה מכמה סיבות.

כל קשר תלוי בתפיסות וברגשות של שני הצדדים.

מתוך שאדם תופס את עצמו ככה הוא מגיע לזולת. יש גם שיקולים של "פוק חזי מה עמא דבר" אבל אדם קודם כל מרגיש את עצמו ומתייחס לאיך שאחרים תופסים אותו לפי איך שהוא תופס את עצמו.

התשובה לשאלה "איך אני תופס את עצמי?" היא שאלה שלעיתים לא פשוטה בכלל בכלל, במיוחד במציאויות מורכבות. נסיון תשובה לשאלה הזאת הוא חשוב מאין כמותו ונראה לי שמשם מתחיל כל היחסים הבינאישיים עם הזולת.

זה לגמרי תלוי בך, באיך חווית את זה אז, איך היום, ועד כמה הקשר שלכם חזק..

יש סוג של דברים שאת לא ממש צריכה להיות בלחץ מזה. נניח אם לדעתך זה פגע ביחס שלך לסביבה - זה משהו שהוא אמור לחוות ולהרגיש כבר בפגישות איתך. עד כמה את בנאדם שמסוגל לסמוך על אחרים, לקבל או לתת. זה משהו שממש לא אמור להדאיג אותך.

עיקר הדאגה זה על דברים שהוא לא חווה.

יש מקום לשיקולים הלכתיים-מוסריים. יש מקום לשיקולים נפשיים. אבל את לא יכולה לתת לזרים כמונו להכריע בשבילך בשאלה הזאת. גם לא לזר שהוא איש מקצוע. הוא מאוד יכול לעזור - ואם את רואה לנכון להיעזר במישהי כזאת - אדרבה. אבל זאת החלטה שלך שאת צריכה להרגיש שאת שלמה איתה לגמרי.

למה את צריכה להיות שלמה עם זה?

כי יש כבר שלב - שאת לא תרגישי שאת "צריכה" לספר לו. את תרגישי שאת "רוצה" לספר לו. אמנם את מפחדת מהתגובה, מהיחס שלו, מהדעות שלו, מהרגישות או הטאקט.. ככ הרבה פחדים - אבל ברור לך שאת רוצה שהוא ידע מה שעבר ועובר עלייך כי את מרגישה שהוא ככ משמעותי בחיים שלך שאת רוצה לשתף אותו. כמו שאת שאת משתפת אותו בעוד חוויות שלך.

זה כמובן קורה כשהקשר נהיה עמוק ופנימי ומכיל ומבין... יש לשתף, ויש לשתף. וזה כמובן משהו מאוד עמוק בנפש שלך.. הנקודה היא שאת צריכה להיות שם.

לדעתי? כל עוד לא ברור לך שאת רוצה לשתף אותו בזה, ולא רק "צריכה" כי יש חוק מוסרי כזה, אם יש כזה.. אז הקשר שלכם עוד צריך להתחזק כדי להתחיל להתלבט בהאם לשתף ואיך וכמה ולמה ועד כמה וכו'.

ראיתי לפני יומיים, התכוונתי לענות בישוב הדעת, אבל אין ישוב הדעת, אז מחילה על הקיצור במקום שראוי להאריך.

קודם כל, מצער מאוד לשמוע. כמי שליווה כמה אנשים בסיטואציות מהסוג הזה, עברת דברים נוראיים ואיומים.

חזקי ואמצי. כל הכבוד שאת בכלל מסוגלת לחשוב על הקמת בית וישראל.

אני כותב את הדברים עם דמעות, אבל אין ברירה.

אחרי החיזוק הגדול אלייך, כפי שאת מודעת היטב, זו התמודדות ארוכה, שתמשך עוד גם אחרי החתונה. מובנים מסויימים שלה, רק יתחילו אחרי החתונה, כשהעיסוק במיניות אמור להפוך ממשהו שלא אמורים להתעסק בו במיוחד - לחלק מהותי, חשוב וקדוש, מבניין החיים המשותפים שלכם.

זה טוב, זה נעים, זה משמח - אבל זה גם עלול באופן טבעי, להקפיץ את כל הטריגרים. כמובן, עם הדרכה מתאימה, לפני ואחרי החתונה, אפשר לצמצם את המורכבויות, אבל הן יהיו קיימות.

ממילא - לא כדאי לך שהבחור איתו את בונה את חייך, לא ידע למה הוא נכנס ולא ראוי לעשות לו את זה. לענ"ד, חייבים, לפחות באופן כללי, לספר לבחור כשכבר יש ביטחון בקשר, אבל לפני החלטה סופית על אירוסין.

וכן, סביר שיהיה מי שזה ירתיע אותו, זה עלול להיות מצער, אבל גם מסננת טובה למי שהוא אולי בחור טוב, אבל לא באמת מסוגל להיות השותף שלך בחיים.

ושוב, הרבה ברכה והצלחה בחיים המורכבים. בעז"ה הבית שתבני יהיה חלק מהתיקון למציאות הנוראה הזאת.

הראב"ע מפרש: "כי. אביונים - כנגד שהזכיר 'ואני עני וכואב' (לעיל , ל). אסיריו - כמחשבת אויביו שיאסרוהו. ואם על בני הגלות , יותר נכון."

הרד"ק: "כי שומע. אביונים - הם בני הגלות , והם אסיריו , אע"פ שהם אסירי הגוים. כי כאשר ירצה הוא , לא יהיו אסיריהם; ויאמרו אז הגוים , כי יי' שומע אל אביונים , ולא בזה אותם בגלותם , כאשר היו הגוים אומרים."

הימ"ג מפרש את הפסוק באסירים ממש כפסוק בתהלים קז, י: "ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל".

האביון בפסוק שהוא מתאווה לחירת, כרש"י דברים טו, ד: "אביון - דל מעני, ולשון אביון, שהוא תאב לכל דבר".

הדרך של הגויים להשפיל ולבזות את האסירים והשבויים והם נמצאים במקום שפל, לכן כאשר הם משתחררים:

לג רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ;    דֹּרְשֵׁי אֱלֹהִים, וִיחִי לְבַבְכֶם.

לד  כִּי-שֹׁמֵעַ אֶל-אֶבְיוֹנִים ה';    וְאֶת-אֲסִירָיו, לֹא בָזָה.

לה  יְהַלְלוּהוּ, שָׁמַיִם וָאָרֶץ;    יַמִּים, וְכָל-רֹמֵשׂ בָּם.

לו  כִּי אֱלֹהִים, יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן, וְיִבְנֶה, עָרֵי יְהוּדָה;    וְיָשְׁבוּ שָׁם, וִירֵשׁוּהָ.

לז  וְזֶרַע עֲבָדָיו, יִנְחָלוּהָ;    וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ, יִשְׁכְּנוּ-בָהּ.

הגויים משפילים ומבזים את האסירים והשבויים, אבל כאשר הם נושעים זה פתח לגאולה השלמה, כי גם המשיח הוא בחינת עני המתאווה להשתחרר ולגאלינו.

כדבריו הנפלאים של האור החיים על דברים טו, ז: "ובדרך רמז ירמוז להעיר הערה גדולה על א' המיוחד שבאומה שאליו אנו מקוים ומצפים מתי יבא והוא מלך ישראל משיחנו אשר הוא אביון, וכבר נמשל לעני כאומרו (זכרי' ט') עני ורוכב על חמור, ורמז הדבר אשר יסובבנו להיות אביון ואמר בך פירוש בסיבתך כי עונותינו האריכו קיצנו, גם רמז בתיבת בך כי הוא אביון בנו שמתאוה מתי יבא לגאלנו, וצא ולמד ממה שאמרו רבותינו ז"ל במעשה רבי יהושע בן לוי שכשראהו מלך המשיח שאלו על ישראל שבעולם ואמר לו ריב"ל כי הם יושבים ומצפים ביאתו וכששמע כן געה החסיד בבכיה רבה מתשוקתו לבא לגאלם, ולזה רמז באומרו מאחד אחיך שהוא המיוחד שבאחיך, על דרך שפירשו רבותינו ז"ל (תרגום יונתן בראשית כ"ו י') באומרו כמעט שכב אחד העם שרצונו לומר אחד המיוחד שהוא מלך העם, ואומרו באחד שעריך להעיר אליו שהוא מיוחד שבסנהדרין שאין כמוהו מורה כאומרו (ישעי' י"א) ושפט בצדק וגו' ולא למראה עיניו ישפוט וגו' אלא והריחו ביראת ה', ופירוש שעריך על דרך אומרו (דברים כ"ה ז') ועלתה יבמתו השערה ואומרו בארצך להעיר כי הורתו ולידתו בארץ ישראל הקדושה"

בעז"ה ישתחררו כל השבויים במהירה!

באופן כללי,

או התלבטות על הצעה ספציפית?

או אולי משהו אחר?

באיזה הקשר נכון להתחיל את המסע הזה

אתה כותב כאן משהו כללי, שדי לא מובן לי. אז אני מצרפת קישורים לדיונים שהיו בעבר בנושא:

איך יודעים שמוכנים לצאת? - לקראת נישואין וזוגיות

רבותיי המלומדים, שאלה לי ע/אליכם- - לקראת נישואין וזוגיות

שאלה חרושה ובסיסית - לקראת נישואין וזוגיות

איך יודעים שמוכנים לצאת - מבחינה ריגשית ונפשית? - לקראת נישואין וזוגיות

בשלות לנישואין והתאמה - לקראת נישואין וזוגיות

טיפים לדייט ראשון, ובכלל. - לקראת נישואין וזוגיות

אם תרצה כמובן להעלות נקודות ספצפיות שאתה רוצה שנתייחס אליהם, נסה קצת להרחיב את השאלה, מה מטריד אותך.

אם כן אז קבל טיפ

אם לא, טעיתי, מקסימום יועיל למישהו אחר

אז ככה

זה לא נקודת אל חזור גורלית

וזה לא שאתה כבר מעכשיו בשביל להחליט חייב לדעת שאתה מסוגל ומוכן תיאורטית להחליט להתחתן עוד חודש

אתה יכול להחליט להתחיל ואחרי זה לראות שלא מתאים/נכון ולהחליט להפסיק

תוך כדי המסע הזה עוברים המון שינויים והמוכנות לחתונה צומחת הרבה מתוך השינויים האלה

אתה רוצה? מרגיש בגדול שאתה מוכן?

יאללה

מקסימום תטעה... זה הכי אנושי בעולם...

בצורה נפשית וגופנית כשיושבת לידי בחורה.

מה עבר עלי היום בפנים, כמעט ואי אפשר לתאר.

יש לי מזל שהמח שלי הרבה יותר חזק מהנפש והגוף שלי (אם נגדיר בצורה לא מדוייקת) וכך אני יכול לעבוד ולהתרכז אפילו יותר קיצוני במצבים אלו, כי המח עומד במבחן ורוצה להתגבר.

אבל זה לא מוביל בסוף למקומות טובים נפשית.

יש אננסים מתחת לים?

רק שזה לא יגרום לבחור להיות חלש אופי. שיהיה יציב.

תחזק את עצמך ותעבוד על מה שאתה צריך לעבוד עליו ואז לא יבואו תלונות מבחוץ

מספיק בנות שמחות בזה 

אל תדאג

מתוך חולשה שזה בד"כ פחות מושך.

אני לא אומר שלגבר לא צריך להיות לו רגעים של גילוי חולשה עם בת זוגתו, זה טבעי. אבל בסוף החברה מצפה, ולפי דעתי זה טבעי יותר שהגבר יהיה בד"כ חזק רגשית ופחות יגלה חולשות.

ל2

יש כאלה שרוצות בחור רגיש אכפתי עם עולם פנימי עשיר ויודע לקבל רגש של הזולת ושלו בלי לפחד . בדרך כלל מדובר הבחורים יציבים היות והם לא מפחדים מהרגש.

מאפיין בדרך כלל בנים שהם לא מפחדים להיכשל בדברים.. לא לוקחים קשה שלא מצליחים .

הם מאוד יודעים לתת כי מאוד נוח להישען עליהם .

הם בדרך כלל באמצע

ויש רגישות שהיא כמו נדנדה , (אני 'גבר גבר' או ילד ילד,שלל רגשות וחוסר יכולת להכיל אותם מה שגורם לההצפה יום יומית המערכת הזוגיות תהיה בעיקר סביב הגבר , מתי הוא שמח / כועס/ מעניק / עצבני/ עצוב.

יש בנות שאוהבות את זה ויש שלא

כמו שהרבנית אומרת תחפשו בחור רגיש שהוא אציל.

ולא שהרגש מנהל אותו באופן תדיר. 

* שלא ישמע מדברי כאילו רגש זה פסול ממש לא , שרגש באופן קבוע משתלט על האנשים מסביבך זה דורש עבודה .

אפשר להרגיש לכאוב/ לשמוח וכו' ועדיין להצליח להתעניין בשני ולחוות איתו.