פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 72)

יש לי הרבה נושאים שמציקים לי בחיים ולפעמים זה כיף לשבת ולחשוב את כל המחשבות השליליות ולהרגיש איך אני שוקע עמוק יותר בבוץ בדיוק כמו שזה כיף לגרד פצעים

לרוב על בעיות משמעותיות אנחנו חושבים כל-כך הרבה שכבר טחנו את כל האפשרויות לפחות כמה פעמים ואם נמשיך לחשוב נגיע בדיוק לאותה מסקנה כמו שאם פותרים את אותו תרגיל במתמטיקה מגיעים לאותה תוצאה

במקרה כזה אני אומר לעצמי שאם אין לי משהו חדש שיכול להפר את המשוואה פשוט אין טעם לחשוב על זה

האם עשיתי שינוי משמעותי בחיים שלי? האם הגעתי לתובנות משמעותיות? האם עברתי תהליך? אם כן אז אני יכול לנסות לחשוב על אותו נושא מחדש אם לא אז חסר תועלת

לי אישית למשל עוזר לחשוב על נושאים שמטרידים אותי מיד אחרי נסיעה לקברות צדיקים כי אז באמת עם היציאה מהשגרה אפשר לקבל מבט אולי מפוכח יותר

ונניח אחרי חודש לשאול את עצמי האם אני במקום אחר

אכן לעתים קרובות אנחנו באמת נמצאי במקומות לא טובים בלי קשר לרווקות ושווה לשפר, אתה יודע אין הבדל בין אלה שרצים להתחתן לבין אלה שמפחדים חוץ מהמודעות העצמית...

לגבי שמחה וחיות אין לי עצה יעוצה - "נתת שמחה בלבי" כלומר עיקר השמחה מעת ה'

אבל בהחלט מאיתנו לנסות לשנות דברים בחיים שלנו

לפני שאענה לשאלה המרכזית אחדד עניין מסויים - הקשר בין אשמה למסכנות הוא לא הכרחי. אפשר להיות מסכן וגם לא אשם, אפשר להיות אשם ולא מסכן. מעניין למה זה בעיניך התחבר..

לגבי השאלה עצמה - רווקות בהגדרה היא מצב של חוסר בזוגיות יציבה. החוסר הזה מוליד מתוכו כאב של הבדידות.

כדי לא להתמודד עם המציאות בה יש כאב, יש כמה אפשרויות,

אפשר להכחיש אותו ("לא כואב לי בכלל, לא מפריע לי") 

אפשר להדחיק אותו ("בואו נעביר נושא..." כל פעם שזה צף)

אפשר להצדיק אותו ("אני מסכן ולכן זה צודק שאני לא בזוגיות", כך לא תהיה לאדם אכזבה מהציפיות שלא התגשמו כי אם הוא מסכן אין לו למה לצפות)

ואפשר... לכאוב אותו. להכיל אותו.

וזה כואב.

וזה שובר לפעמים.

אבל גם קמים.

כאב? - תחושה טבעית ובריאה מאין כמוה!

חוסר התמודדות? - יכול להיות טוב בתור פתרון זמני בלבד.

אפשר להחליף את המילה רווקות בהודעה שלך בהרבה מילים אחרות.

רווקות, כמו גם מצבים אחרים, יכולה להוביל למקומות נפשיים כאלה ואחרים. זה טבעי ונורמלי לחוש קושי.

אבל יש שלב של קושי שבו צריך לפנות לעזרה חיצונית. לאיש מקצוע שיעזור לתת כלים להתמודד עם הקושי.

מה שאחרים מרגישים נראה לי לא רלוונטי.

אם לי יש פחד גבהים, מה אכפת לי שכל האחרים יכולים לעלות על הגשר בלי בעיה?

אתה צריך להסתכל על עצמך. אם אתה מרגיש שזה קשה לך, תוקע אותך, מונע ממך להתקדם, משבית שמחה וחיות - למה אתה מחכה?

יכול להיות שפגישה אחת תסדר לך קצת יותר טוב את הדברים, ותוכל לתת לך את הכלים שאתה זקוק להם.

המשותף בין רווקות לשאר המילים שאפשר להוסיף ליד המילה "מסכנות" זה כל משהו שמבטא חוסר.

לחיות בחוסר בעניין מסויים (גם אם הוא מקיף וגדול) לא מחייב להיות מוגדר כ"מסכן" מכך.

לחיות לצד החוסר - זה להיות גיבור, לא מסכן.

מה שהתכוונתי לומר, זה שאין משוואה כזאת שרווקות = מסכנות, נישואין = חוסר מסכנות.

אלא שבכל מצב ושלב בחיים אפשר לחוש במסכנות, ובכל תחומי החיים. אפשר להרגיש מסכן בגלל מקום המגורים, בגלל סוג העבודה, בגלל המשכורת, בגלל המשפחה שנולדת לתוכה, בגלל מצבך הפיזי וכו' וכו'.

ואני חושבת שיעזור לפותח לקבל הדרכה וכלים איך להתמודד עם מסכנות באופן כללי. להבין שזה לא גזירת גורל שהוא חייב לחיות לפיה, אלא רגש שאפשר להתמודד איתו, למסגר אותו בצורה מסוימת.

שוב, תחושת המסכנות היא אמיתית. היא נוכחת. השאלה היא עד כמה התחושה הזאת מנהלת את החיים. זה לא משנה לי אם אחרים חשים כמוני או לא, כל עוד זה משבית אותי, פוגע בי, מונע ממני להיות מה שאני רוצה ושואפת - יש מקום לדעתי לפנות לאיש מקצוע.

מסכנות בהקשר של סטטוס משפחתי זה הרבה פעמים באה ביחס לחברה בה אדם נמצא. לדוגמא בחור בן 25 יכול להרגיש בישיבה "רווק זקן" כי סביבו הרוב נישואים אבל כשהוא יוצא מהישיבה הוא מגלה שזה פחות משקף.. בכללי, לפעמים הסיפור הוא להתמודד מול תיוג חברתי ולאו דווקא משהו פנימי. לפעמים העבודה היא גם מבפנים וגם מבחוץ.

לאט לאט ככל שקשר מתפתח אפשר לשאול ברגישות שאלות יותר ריגשות וגם לשתף בחששות. אם זה לא מתאפשר תוך כדי קשר, הקשר לא בריא וכדאי להפיסק אותו ממילא, גם אם הוא לא מסתיר כלום.

אבל דורשת המון זמן רגישות וסבלנות...

אין פטנט מקוצר יותר?

אם כן, אשמח לשמוע על זה. יש רק עבודה קשה.. 

אבל היא שווה את זה ;)

ובפרט פה - פגישה לצורך היכרות מעמיקה היא סיטואציה רגישה. כנראה שגם במידה מסויימת ניהול זוגיות היא סיטואציה רגישה. נראה לי כל החיים זה עבודה על זה, לא רק בצד של ההיכרות הראשונית.

ממילא זה חשש אמיתי שיש לו על מה להתבסס

למה זה לא בסדר לומר מה עובר עלי?

למה הכל צריך להיות פוגע?

אוף.

למה זה צריך להיות פוגע?

בעיני, בקשר עם בחורה שנוצר אמון מסויים, אני אשמח שהיא תשתף אותי בחששות ובמה שעובר עליה גם אם לא הכל דבש. כך האמין לה שהיא רצינית ורוצה ממש לנסות להיות בתוך הקשר. זה יפהפה בעיני שאחד מהשניים משתף מה עובר עליו. זה צעד משמעותי.

מעבר לכך - עדיף להיות בסיטואציה בה מסיימים קשר בצורה כנה ואמיתית מאשר להיות בסיטואציה בה ממשיכים קשר בצורה לא כנה ומזוייפת.

אז אין רצון לאדם להביא את עצמו לקשר או אין רצון להיות נוכח נוכחות משמעותית כאשר הזולת מביא את עצמו אל הקשר

הוא בא מסביבה מסוימת ואת מסביבה אחרת (נגיד הוא חרדי ואת לא)

ואת חוששת שאולי זה בגלל שבעולם החרדי יודעים עליו דברים ולכן הוא ברח למסגרת אחרת?

כי את מציינת "פתיחות" אבל מי שפתוח בדרך כלל לא מחביא סודות.

ולכן אולי כדאי שתבדקי אם הוא יוצא גם עם המגזר שלו - ואז באמת זה פתיחות

ואני מאמין שאם תגידי לו מה מפחיד אותך אולי הוא יוכל לתת לך מקורות אמינים לברר על זה שהוא בסדר

מי שיודעים עליו דברים

נגיד

נאלץ "להפתח" לעוד כיוונים,מדברת על פתיחות כזאת.

אם זאת תהיה אחת כמוהו מה טוב והכי טוב ואם לא

אז ניגשים ל"נחותות" יותר ועוד יותר ועוד יותר..

הבנת?

(מנקודת המבט של החברה שלו.אני ממש לא שם,בזה לזה אבל לא שופטת את מי שאני לא מכירה כי יכול להיות שהוא יוצא דופן).

אם הוא בוגר מספיק הוא ישמח לתת לך מקורות

רוב האנשים הם בסדר.

נכון שאנחנו לא נפגשים עם רוב האנשים, אלא עם אדם אחד מסוים.

נראה מההודעות האחרות שלך כאן שיש איזשהו פער מגזרי. ככל הידוע לי, בציבור החרדי מקובל לברר הרבה דברים לפני שיוצאים, ויש דברים שמוגדרים כשלדים בארון שמתגלים בבירורים בכאלה. בציבור הדת"ל זה פחות מקובל, (וגם אם יש למועמד אח שלא שומר תו"מ, זה לא כזה אישיו). עוד הבדל מאוד גדול בין חרדים לדת"ל זה אורך הקשר טרם אירוסים.

אבל גם כאן וגם שם, יש דברים שמי שרוצה להסתיר - יכול להסתיר, ואף אחד לא ידע על זה.

קשר צריך להיבנות, לדעתי, על אמון. כפי שכתבתי, במגזר שלי הקשרים יותר ארוכים מאשר במגזרים אחרים, וזה נותן זמן לבנות את הקשר. לבחון אותו בהקשרים שונים, בסביבות שונות, בסיטואציות שונות. לאט לאט להתקרב, ולהכיר יותר את האדם שמולך. ועם זאת, להיות רגישים, לנסות לזהות אם יש נורות אדומות. להתייעץ.

נראה שיש משהו מסוים שמטריד אותך - למה לא לשאול אותו על זה? למה הספקות שאוכלים אותך נראים לך יותר טובים\בריאים לקשר? אולי לדבר עם מישהו שמכיר אותו ואת הדבר שמפריע לך? להתייעץ עם מישהו בעולם האמיתי עם יותר פרטים?

יש אנשים שרק רוצים לקבל את החיבוק, את המקום הזה של אני מבין את הצער והכאב שלך.

אבל יש אנשים שחושבים שאין מצב בעולם שיש מי שמבין אותם, את הקושי הספציפי שהם נמצאים בו, ודווקא שמחים לקבל עצות איך אפשר להגיע למקום יותר טוב.

אבל

אני חושבת שיש הבדל גדול במי האדם, ובאיזה הקשר. יש דברים שאמא שלי יכולה להגיד לי, ואם השכנה שלי תגיד לי זה יהיה ממש לא שייך.

אם מישהו זר ייגש אליי ויתחיל לספר לי כמה הוא מבין אותי, או שהוא יתחיל לייעץ לי - מבחינתי זה חסר טאקט בכל מקרה.

תודה!

שאף אחד לא יכול להבין באמת 

וזה בסדר

אין לי צפייה שמישהו יבין אותי

אך לי רצון ומן זקיקות שאנשים קרובים אלי יהיו איתי מתי שהם מדברים עלי.

ומתי שבנאדם משדר "אני איתך" זה וואו.

ובנאדם שממש איתך בבחינת "עמו אנכי בצרה",

גם כאשר הוא לא מבין,

אז הוא מלא בפליאה ואולי כאב,

ואז הוא מבין אותי,

גם אם הוא מבין שהוא לא מבין. לא כל אחד מגיע למדרגה הזאת.

הנה דיון בעבר על הנושא, בלי קשר למלחמה:

נישואין של אדם בריא ואישה נכה - לקראת נישואין וזוגיות

וספציפית לתגובה שכתבתי שם: אתה צריך לברר מה הציפיות שלך מנישואין. - לקראת נישואין וזוגיות

לגבי סוג ב.

כולנו סוג ב של מישהו.

לדוגמה, אנשים ממגזר אחר מסתכלים עליי כסוג ב.

אנשים שחשוב להם גובה מסוים (שאינו שלי) אני סוג ב בשבילם.

אנשים שחשוב להם עדה מסוימת (שאינה שלי) אני סוג ב בשבילם.

וכו' וכו'.

אבל למה אני צריכה לנהל את החיים שלי לפי הגדרות של אחרים?!

מה הופך אדם ל"איכותי"? איזה אדם לא איכותי בעינייך?

התשובה לשאלה שלך, היא שיש בנות שיסכימו לצאת ויש בנות שלא יסכימו לצאת. 

לבחירות שלנו יש השלכות על החיים בהמשך. אם חלמתי לעשות את שביל ישראל בפנסיה עם המשפחה, זה כנראה לא יוכל לקרות אם אתחתן עם מישהו בעל פציעות מסוימות. כמובן ששביל ישראל זה רק דוגמה, וצריך להבין ספציפית מהי הפגיעה ואיך זה משפיע על החיים.

באותה מידה, אם אתחתן עם מישהו שמשרת בקבע, זה משליך על צורת הקשר. לשני הצדדים ברור מהם האתגרים שכרוכים בקשר כזה - ולכן גם כאן, הייתי מציעה לכל מי ששוקלת להיכנס לקשר כזה, לדבר עם זוג שחי ככה כבר עשרות שנים כדי להבין מה ההשלכות.

כאשר הדברים ידועים מראש, כל אחד ואחת יכולים לעשות את השיקולים שלהם ולראות אם זה משהו שהם מוכנים להתמודד איתו.

ולפי מה שאני מבינה,

זה לא שמסתובבים עכשיו מאות קטועי גפיים רווקים. יש כמה עשרות של קטועי גפיים מהמלחמה, ולכי תדעי כמה מהם רווקים ורלוונטיים (וכמובן ישנם עוד רבים בעלי פציעות רבות ומגוונות). מצד שני, מעבר לפציעות הפיזות, כנראה שיש לא מעט שיש להם "פציעות" נפשיות, וזה משהו שלא בהכרח ניתן לראות אותו...

היי, זאת שאלה מצויינת וחשובה ואני קצת חשבתי עליה, וזה קשה מאוד מאוד אבל עם כל הצער אני אומרת שזה ממש תלוי.. אני אישית מישהו שחסרה לו יד/ רגל/ התעוור ודברים מהסוג הזה (שלא נדע ושכולם יחזרו בעז"ה בריאים ושלמים בגוף ובנפש) אני כן אצא, כי זה פשוט כל כך גברי בעיניי שדווקא הפגם הזה אפילו יפה ומושך, וכמובן שמה שהוא עשה למעני ולמען העם, זה מקרין עליו פשוט. אבל מודה שיהיה לי קשה מאוד עם פגיעות מסויימות שממש מעוותות מישהו ויכול להיות שאני אירתע, ואם אני רואה שזה משהו שממש קשה לי להסתכל וזה מפריע לי להתחבר אליו וחוסם לי פשוט את העיניים מלראות אותו, ולזה משהו שאני לא מצליחה לשחרר, אז אני לא אצא איתו ואבין שכנראה הניסיון הזה לא בשבילי ויש מישהי גדולה יותר וחזקה יותר שמתאימה וראויה לו.. כמובן שזה לא בגלל שהוא סוג ב' וזה הפסד שלי, זה ממש להפסיד גיבור כי החיצוניות שלו תופסת מקום משמעותי יותר אז זה כנראה אומר משהו עליי, לא עליו. כל זה כמובן לגבי פציעות ופגיעות שהן רק פיזיות.

זאת דעתי שהשם ישמור על כולם שיחזרו שלמים, ורפואה שלימה ואיתנה לכל הפצועים אמן!

אני יודעת על עצמי שלא.

ולא מחוסר הערכה לאנשים האלו אלא כי אני יודעת שזו התמודדות, ומציאות שלא מתאים לי לבחור בה.

ברור שאם להתפשר על מישהו עם מוגבלות כלשהי- עדיף מישהו שזה לא "סתם" אלא מתוך עזרה והקרבה.

אבל אני לא רואה את עצמי מסוגלת לחיות במציאות שכזו.

כמובן כל זה על פגיעה משמעותית. אם יש משהו זניח- רוב הסיכויים שלא יפריע לי.

ליהרג ולהיפצע למען עם ישראל, ככה יהיו הרבה בנות גיבורות שמוכנות להתחתן עם פצועים, ולא כ"טובה" אלא מתוך הערכה והכרת הטוב.

כל אחד וסוג הגבורה שלו.

בגדול זה ממש מוסיף להערכה שלו ..וגם היכולת לחזור ולהיפגש של הבחור עצמו מעוררת התפעלות

בפועל זה כמובן תלוי ברמת הפציעה, כמה היא משפיעה, על מראה, על תפקוד,  וכמה תדרוש ממנו כזוג..

אבל בגדול אסכים לשמוע הרבה יותר מאשר של בחור שנולד ככה 🙈 (זה כנראה גם דורש תיקון, אבל זה כבר הרבה יותר קשה)

הלואי שיהיו בשורות טובות בקרוב

ושכולכם תחזרו בע'ה שלמים ובריאים! 

(כזאת שמשפיעה על זוגיות באופן דרסטי)

אין לי בעיה.

אני מחפשת בן זוג, לא פועל.

במיוחד שפצועי מלחמה מקבלים עזרה כלכלית מטעם צה"ל, אז זה מפצה על הפציעה מהבחינה שאפשר לשכור עזרה בבית במקום הדברים שאדם לא פצוע היה עושה

לי זכורה שנה כזאת בגיל 26, כך שזה לא קשור לזה שרואים את הגיל שלך ונרתעים...

בנוסף, אני לא יודע מה הטווח שכן סביר בעינייך - יש הרבה רווקים בני 35 ומעלה שבשבילם את נחשבת צעירה ממש (לצערנו הרב...).

ומשהו חשוב בעיני לגבי הפסקה שלפני האחרונה - נורא מתביישים לדבר על זה, וזה מובן. וזה נורא אישי. ומצד שני - גבר לא יכול לדעת אם מולו מישהי שלא התחתנה עד גיל מאוחר מאד ומבחינתה שני ילדים זה די והותר וגם על זה היא לא חשבה יותר מדי, או מישהי שמבחינתה החלום הוא עשרה ילדים והיא תעשה כל מה שאפשר כדי להגיע לשם. לגבר שפוגש אותך אין שום דרך לדעת. ולכן השאלה היא לא אם הרפואה המודרנית מסוגלת לפרגן, אלא אם הבחורה הספציפית הזאת בכלל מעוניינת. ולכן אם בחורה מעוניינת בזה, והיא תהיה גלויה לגבי מה היא חושבת על ילדים, זה נותן לה יתרון ענק על פני אלה שלא. (יש לפעמים גרושות או אלמנות עם ילדים שמצהירות מראש שמחפשות זוגיות ולא ילדים נוספים, או שמצהירות שכן רוצות עוד. אצל רווקות ההנחה היא תמיד שרוצות אבל נדיר שיגידו כמה מוכנות להתאמץ וכמה ילדים מבחינתן זאת השאיפה)

לפני הכל צריך לזכור - החיים לא נעצרים. מרגישים את זה טוב טוב כשקשה אבל צריך לדעת גם לשמוח ברגעים הטובים שבדרך. יש לך יום הולדת. זה זמן לשמוח ולחגוג (משפחה? חברים? לקנות לעצמך משהו נחמד?).

את מתארת מציאות מאוד קשה ש"זר לא יבין". רק מי שחווה אותה על בשרו מסוגל להבין מה עובר עליך.

צריך לזכור שזה שבשנה האחרונה לא נפגשת עם אף אחד (יורדת לי דמעה רק מלכתוב את זה) לא אומר כלום על מחר ומחרתיים. יכול להיות שברגעים אלו ממש בעלך לעתיד קורא את הכרטיס שלך.

ומזכיר לך - הוא קיים. זה שאת לא מכירה אותו לא אומר שהוא לא מחפש אותך בנרות. הוא מתפלל עליך כל הזמן וכל דמעה שאת מורידה שורפת לו. בע"ה כל הצער הזמני (אם כי הארוך) הזה רק יגרום לכם להעריך אחד את השניה כשתבנו את הבית שלכם ביחד.

אני יודע שלא ביקשת עצות פרקטיות אבל נותן למרות הכל ומקווה שיועילו. בתור מישהו שמתמודד עם מצב קרוב לשלך אני רואה את זה כסימן מהקב"ה לנסות להפתח לאפיקים אחרים שעד היום לא הייתי מסוגל לשמוע. מודה ומתוודה שלרוב עדיין לא מצליח.

במקרה שלך יש דרך "פשוטה" - כל שנה שאת מסכימה להוסיף להפרש ביניכם מוסיפה עשרות (אם לא מאות) בחורים פוטנציאליים. לאו דווקא כאלו שמתעקשים רק על "צעירה" אלא כאלו שעושים את התהליך ההפוך ממך ומחפשים בהפרש גדול יותר כלפי מטה כי בגילאים הקרובים יותר כבר אין הצעות חדשות.

הייתי מברר עם החברות הרווקות שלך עד איזה גיל הן מוכנות להפגש ולוקח את זה כקריאת כיוון כללית לגיל שאפשר "להתפשר" עליו. יש בחורים מקסימים מאוד, גם בגילאים מבוגרים שפשוט מחפשים את האשה שלהם.

כנ"ל שינוי סטטוס - גרושים ואלמנים. עם כל הקושי גם אפשר לשקול עם ילד\ים. פעם מישהי אמרה לי שהיא מסתכלת על זה כלאמץ ילד. וזו גמילות חסדים נפלאה וזכות עצומה שהבית שלך יעמוד על בסיס מצווה שכזו.

כדאי מאוד גם לשקול ברצינות לנסות לחזור לקשרי עבר. כתבת שלא השתנית כמעט - גם אם זה נכון, אולי הוא השתנה?

יש המון לכתוב אבל מדובר בנושא מורכב שכל נגיעה בו מעוררת תחושות לא פשוטות.

אסיים בלאחל לך שאת יום ההולדת הבא שלך כבר יחגוג לך בעלך בביתכם המשותף. בית מלא אהבה, שמחה, הבנה, דבקות וילדים

לשנה הבאה בבניין חורבה מחורבות ירושלים שלך. ושל כולם כאן.

רק רוצה לומר לך שכדאי מאוד להרגיע את הלחץ,לחץ אף פעם לא מסייע אם כבר פועל בדיוק הפוך בכל המישורים.

המסקנה שאם המצב שלך כרגע הוא כזה צפוי להיות רע יותר ככל שיעלה הגיל בכלל לא נכונה..

תבדקי טוב מה הדרישות שלך. יכול להיות שאת נעולה על טווח גילאי מצומצם מדי, אם 31 שלך מלחיץ אותך סביר ש35 של בחור גם מלחיץ.נכון?

תרגיעי ותרגעי.הכל בסדר.

לא מכירה אותך אבל אני חושבת שיש סיכוי שאוכל לעזור לך, תנקטי בכל אמצעי הזהירות הנדרשים כי את לא מכירה אותי וכו וכו,

את מוזמנת לפנות אלי משם המשתמש הרגיל או מפוצלש שלך ואולי יהיה לי למי להפנות אותך.

בהצלחה!

מאחלת לך באופן אישי, וגם לכל עם ישראל...

ממש כואב לקרוא את מה שכתבת. הייתי רוצה לתת לך חיבוק, אז אני מקווה שתסתפקי באחד וירטואלי.

אני שמחה לקרוא שאת דואגת לעצמך ועוברת טיפול.

ותזכרי, מה שהיה בעבר לא אומר שום דבר על העתיד. היום (!) את יכולה לפגוש מישהו, ולא להבין בכלל למה חיפשת כל כך הרבה...

מזל טוב!

אני חושב שאנחנו רוצים אנשים בערך בגילנו, ולכן בני 25/26 ירגישו שיש פער בגיל 30 לעומת 29.

אולי כדאי לבדוק שאת לא מחפשת/נותנת לאחרים לחפש אותך רק במקומות שאנשים משמעותית יחסית צעירים.

תודה על הברכות, מאחל אותם גם לך ושתזכי שהשנה יתמלאו משאלות ליבך לטובה

רוצה להוסיף שלפעמים רצון ה' מהאדם זה לא שיביא הרבה ילדים, אלא שיהיה לו קשר ממש טוב ועמוק עם אשתו, דבר שכידוע גם מוריד שפע וברכה לעולם. בשביל זה צריך שתהיה התאמה טובה מלכתחילה, ולכן לא צריך לעשות מהפרמטר של הגיל עיקר גם במקרה של חשש שלא יהיו הרבה ילדים, אלא להיות פתוח למה שה' רוצה לתת. 

חשבתי שזה גם לא תלוי בקשר ממש טוב ועמוק- לפעמים מה שה' רוצה זה שנתחתן גם עם מי שלא הכי מתאים (כשיש כמובן התאמה סבירה ומשיכה) ונתקדם ביחד, וגם לאפשרות הזאת צריך להיות פתוח

ה' רוצה לטובתנו

אז הוא מביא לנו מציאות שלא נרצה מישהו לכתחילא, אבל אם לזה נשמור על "ראש פתוח" גם לכוון לא רק למי שממבט ראשון היינו פוסלים, בדיעבד רואים שזה דווקא מצליח

מכל מיני סיבות אחרות שאפשר לפרשן

ועם השנים כמו בתפעול מכונה- הגלגלי שיניים של הזוג עובדים יחד... (לא אכילה. כמשל.)

כתבתי קצת ממחשבה שלי

וקצת ממה שחוויתי

וגם @נפש חיה.

מוזר לי קצת השפה הזאת - 

מאיפה לנו לדעת מה ה' רוצה?

אין לנו נבואה, אין לנו קשר ישיר לקב"ה, ולכן לענ"ד אין לי איך לדעת אם ה' רוצה שאתחתן עם אדם X או Y, כמה ילדים יהיו לי (וברור לי שיש בזה צד של בחירה שלי) וכו'.

אם אין לי מושג אם ה' רוצה שאוכל אבטיח או מלון, אז אין הבדל ביניהם

אם אני יודע שאני רוצה אבטיח ולא רוצה מלון, וה' לא אמר לי מה הוא רוצה, אז המסקנה היא לעשות מה שאני רוצה

לא יודע איך זה אצלך, אצלי דברים שנכונים בלי סיבות דתיות הם פשוטים יותר מאשר להכניס גם את רצון ה' לסיפור.

אבל אם הקב"ה גלגל לפתחו של אדם סיטואציה מסויימת, כנראה הוא רוצה לאותת לו באמצעות ההתמודדות הזאת.

ואומר שוב

אין קשר ישיר בין ההשתדלות למציאות. אפשר ברצות ה להתחתן עם מישהי צעירה שלכאורה תביא הרבה ילדים, ובפועל יש מציאות אחרת או שונה מהמצופה.

אפשר לעשות תואר שלישי 

ובמציאות, לעבוד במשהו שלא קשור לתחום.

אם תאכלי תהיי שבעה, אם לא תאכלי תישארי רעבה

אם תסעי לירושלים תהיי בירושלים, אם לא תסעי תישארי איפה שאת.

ברור שיכול לקרות אירוע חריג, אבל יש טבע שבו העולם מתנהג. גם זה רצון ה', אם כל כך מטריד אותך השאלה אם ה' רצה או לא

ולא מטריד אותי

נכון

הכל ברצון ה'

אבל הבחירה או האופן שבו אנחנו בוחרים להתנהל בסיטואציה 

נמצאת בידיים שלנו.

תגידי שלאמא שלךיש איזה קטע עם עין הרע או משהו. בקיצור תנסי להחליק את זה כמו שזה באמת תכלס

קצת ילדותי להגיד כזה דבר לא? ילדה של אמא כזה

פעם אחת משהו שקשור לאחים עולה לדיון, את מזכירה את זה, וזהו

אני לא מכירה פרטים.

הנושא של שכר ועונש זה נושא גדול ומורכב, ואני לא חושבת שפה זה המקום לדון בזה.

חז"ל מפרשים את הפסוק שהבאת בצורה קצת שונה מאיך שזה משתמע בהודעה שלך.

צדיק ורע לו זה לא משהו חדש.

הקב"ה נתן לנו בחירה חופשית, איננו מריונטות שנמצאים בידיו.

והשפת אמת מאריך בזה הרבה בעניין המרגלים

ביטחון לאו דווקא קשור לזכויות

ולא ראיתי את מה שאתה אומר. אני לא רואה איך הירושלמי קשור, ובשפת אמת לפרשת שלח לא ראיתי משהו שקשור לעניין. תוכל להיות יותר ספציפי?

ראשית אני מקווה שהבנתי נכון, הנושא המקורי היה על ביטחון מוחלט בה' ומה שרציתי לומר זה שזאת מערכת נפרדת משכר ועונש

לגבי היותנו בובות על חוט או לא ובכן כמה גישות שונות יש בזה כידוע בחסידות אחד העניינים הגדולים ביותר הוא ביטול האישיות כלפי השי"ת (אינסוף מקורות) לעומת אולי גישות אחרות כמו הרש"ר הירש שמאוד לא מסכים עם זה באופן מפורש ביותר

בכל-מקרה לגבי ביטחון:

קרבן העדה על הירושלמי שם:

אחת אומרת נפול לים. הן הצדיקים גמורים כי אמרו אין מעצור לה' להושיע בים או ביבשה.

נחזור למצרים. הן הרשעים גמורים.

נעשה עמהם מלחמה. בינונים ואמרו שצריכין התעוררות מלמטה בפועל כי אינן ראויין לנס גדול.

נצווח כנגדן. גם אלו בינונים אלא שאמרו שדי בתפלה והוה התעוררות במחשבה ובדיבור.

בקיצור הצדיקים הם אלה שפשוט בוטחים בה' בלי חשבונות של זכויות ועדיפים על אלה שסבורים שאינם ראויים לנס גדול

שפת אמת שלח

תרל"ז

במדרש יבש חציר כו' ודבר אלקינו יקום לעולם משל למלך שהבטיח לאוהבו מתנה ומת אוהבו נותנו לבנו כו' ע"ש. וקשה הנמשל אינו כמו המשל שהרי השי"ת הבטיח להאבות לתת ארץ כנען לבני ישראל זרעם. אכן ביאור הענין כי האבות זכו לבחי' ארץ ישראל במעשיהם הטובים והיו מוכנים באמת לבחי' ארץ הקדושה כמ"ש ארץ מגוריהם כו'. וגם אמת הדבר כמו שהיו בנ"י אחר יציאת מצרים ומעמד הר סיני היו מוכנים ג"כ לבוא לא"י מצד מעשיהם כמו האבות והי' תיקון שלם [ולפי זה אפשר הי' מרע"ה נכנס עמהם ג"כ]. אך שגרם החטא בעגל ונתרחקו מבחי' א"י. אך השי"ת רצה להכניסם מצד הבטחת אבות כמ"ש אשר נשאתי כו' ידי כו'. ולכן לא הכירו המרגלים אשר שייך להם ירושת הארץ שהי' נכסה מהם עי"ז שלא היו מוכנים לזה מצד מעשיהם. אמנם הי' זה רק הסתר ואם היו מאמינים בהשי"ת היו נכנסין בזכות זה הנסיון עצמו.

תרמ"ב

בענין חטא המרגלים כתבתי במקום אחר כי היו רוצין להשיג הכל בדעתם להיות מוכנים לכך. ובאמת בחי' ארץ ישראל היא בחי' דוד המע"ה דלית ליה מגרמיה כלום. אבל האמת כי מה שמוכנים לקבל הנהגה עליונה הוא גדול מאוד מהשגת האדם. וע"ז רמז המד' בפסוק יבש חציר כו' כמ"ש מקודם כל הבשר חציר כו'. ודבר אלקינו יקום לעולם. נראה כי אם הי' בחסד עליון כרצונו ית' לא הי' הפסק לדבר כמ"ש יקום לעולם. לכן חז"ל אמרו כי ע"י בכייתם בכי' של חנם נקבע לדורות. וחלילה שיעניש השי"ת לדורות בנקמה בלבד. רק הפי' כי ע"י שרצו שיהי' ביאת הארץ בזכותם פגמו בבחי' הנ"ל ולכן הי' הפסק לדבר. ולפי זה נראה כי אפשר הם היו יכולין לכנוס בדרך זה רק השי"ת בעבור דורותינו השפלים רצה שיהי' רק בחסדו ית'. וכתיב לא בגבורת הסוס כו' בשוקי האיש כו' רוצה ה' כו' המיחלים לחסדו. ואחר קבלת התורה שהי' השגת הדעת הי' המכוון שיבטלו עצמם לחסד ה' בלבד כמ"ש במ"א פי' אדם ובהמה שע"י הדעת של אמת עושין עצמן כבהמה:

תרס"א

ונראה כי שליחות מרגלים שהי' על פי הדיבור כדי שיראו באמת שאינם מוכנים לזה כמ"ש מרע"ה לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת כו'. ומ"מ בשביל השבועה שנשבע הקב"ה לאבותינו היו נכנסים כמ"ש במד' יבש חציר כו' ודבר אלקינו יקום ע"ש המשל. והכוונה כי הקב"ה כרת ברית עם אברהם אע"ה כמ"ש ומצאת את לבבו נאמן כו' וכרות עמו הברית. שהי' זוכה לפנימיות א"י שהיה לבבו נאמן. אבל הברית והשבועה היו אעפ"י שלא יזכו בנ"י להמשך אחרי מעשה אבותיהם. לכן כתיב ב"פ לתת לתת לזרעו. ולפי שלא הי' בזכותם לא זכו לראות ולהבין שבח א"י הפנימיות כנ"ל:

מלב"ים על פרשת וישלח

(ח – ט) "ויירא יעקב מאד". הנה הבוטח בה' אין לו לירא מב"ו, והיראה מורה שאין בטחונו כראוי, כמ"ש מי את ותראי מאנוש ימות ותשכח ה' עושך, בפרט שיעקב היה לו הבטחה מה' ולא היה לו לירא, וה' אינו עושה נס למעלה מדרך הטבע רק למי שבוטח עליו בכל לבו, ואחר שראה יעקב שהוא מתירא, לכן "ויצר לו", שזאת עצמו הצר לו שמזה דן שאינו ראוי לנסים אחר שבטחונו בלתי שלם, וע"כ נסה לעשות הכנות טבעיות ותכסיסי מלחמה, "ויחץ את העם עם הצאן והבקר לשני מחנות", היינו שמן העם שאתו דהיינו הנשים והטף עשה מחנה אחת, ומן המקנה והרועים עשה מחנה שניה. "ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת", שהיינו המקנה והרועים, "והכהו", יהיה בתוך כך הנפשות לפליטה, כי אז יודע שבא למלחמה וינוסו או ילחמו אתו:

= הפחד הוא מצד יצר הרע אפילו שזה פחד שחסרות לו זכויות כו' ("וירא מאוד וייצר לו" -> מלשון יצר הרע)

היא על מה שכתב הפותח: "שאני באמת באמת בידיו של ה׳ יתברך." (ומכאן המריונטה).

ו"אני סמוך ובטוח שהוא יחזיר לכם חיבוק ענק". (וכאן שאלתי איך הוא יכול להיות בטוח בזה).

להבנתי, אין קשר בין הדברים האלה למידת הבטחון שאתה מדבר עליו, ובוודאי שיש גישות שונות.

רבון העולמים ידעתי כי הנני בידך לבד כחומר ביד היוצר

וככל שסומכים על הקב"ה שהוא יחזיר לנו חיבוק הרעיון הוא שזה יקרה בזכות עצם הביטחון בכך

אני כבר לא שם. אני אכתוב על זה באריכות פעם.

לא תמיד הייתי עובדת כדי לברוח

לפעמים דווקא עבודה עצמית, פנימית

עזרה לי להתקדם בתחום הזה.

יש סיפור על ראש ישיבה אחד (מקווה שהסיפור מומצא) שאמר שאצלו בישיבה אין יצר הרע. אין משברים. לא מתבחבשים. אין כלום. כששאלו אותו איך הוא בטוח ככ אז הוא ענה "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר".

ברור שזה לא נכון. נפש לא עובדת ככה. זה מקום לברוח אבל זה לא פוטר את הבעיה. זה טבעי ונורמלי, אבל צריך לזכור שזה לא פתרון. אני לא יודע מה @משה התכוון, אבל ככה אני מפרש את זה...

בעבודה פיזית זה יכול לקרות, הגוף עובד והמוח לא חושב. אבל זה לא מציל אותנו ממשברים ומקשיים. לפעמים ההפך.

עבודת הנפש היא עבודה. צריך לעבוד. כדי להיות בריאים בנפשנו, לשמוח בעצמנו. אלו לא סתם מילים בעלמא..

בנימה אישית, מזדהה עם השאלה..

בהצלחה לנו. לכולנו.

מי שעסוק בעבודה חיובית אין לו זמן לעסוק ב"שטויות" כמו המנגנונים של הנפש. בפועל מה שקורה זה שהמנגנונים בסוף מנצחים זה רק לוקח להם עוד כמה שנים.

מצד שני כאסטרטגיה לטווח קצר לפעמים זה נכון. אם יש משהו שמעיק על הנפש לא צריך לעסוק בו כל היום וכל הלילה. צריך להקצות לו זמן מוגדר ופיתרון ויחס כדי להבין איך המנגנון עובד ולמה ולתת לו יחס רך ומכבד. אבל לא לתת לו להשתלט על החיים.

כשאני בפגישה ומשהו מבפנים מציף אותי - אני כותב אותו בצד בקובץ טקסט. ואחר כך חוזר אליו. עכשיו אני בפגישה.

אינטנסיבי תמידי, במיוחד של המח, זה חוסם רגשות.

זה לא שאני מנסה. זאת המציאות שלי.

ברור שיש זמנים שפורצים הרגשות שלי, אבל זה בד"כ רגשות שהם החוצה ופחות פנימה.

במידה ועוסקים בדברים משמעותיים או לכל הפחות לא דברים מזיקים

במידה ועושים זאת מתוך מודעות

זו בריחה קודם כל. ייתכן שזו גם הדרך הנכונה להתמודד. אבל בריחה זה כן.

איך יודעים אם זו דרך טובה להתמודד? אני חושבת שזה תלוי אם כשדבר כזה מגיע שוב, אם יש בנו יותר כוחות להיות בו ולעבור אותו, או שאנחנו עוד יותר חייבים לברוח.

אחרי פרידה קשה...

לא משנה מה אני עושה, עדיין כואב.

אבל אם עברנו את פרעה, בעז"ה גם זה יעבור.

דברי אמת.. (לפחות מבחינה אובייקטיבית)

אז צריך לחשוב מתי העיסוק הוא בדברי אמת (דברים שיקדמו אותי גם אם לא נעים להתעסק בהם) ומתי בדברי שקר (דברים שלא מקדמים אלא מדכאים ומחלישים) ולפי זה להחליט.

ולפעמים אותו דבר יכול להיות פעם דברי אמת ופעם דברי שקר

שיש לי חבר שהתחתן בגיל צעיר כשמעליו יש 5 אחים שלא התחתנו.

כששאלו את אחים שלו מה יש להם להגיד אז הם אמרו:

כשלפעמים הדלת של הבית נעולה ואי אפשר להיכנס צריך את האח הקטן שיכנס דרך החלון ויפתח מבפנים.

חיזק אותי מאוד. 

לא אהבתי את סגנון התגובה שלך. מתקיף משהו. 

לדעתי יש לפגישות שתי עניינים שאפשר למצות במשפט אחד - מטרתן להכיר את הבן אדם שלפני יותר טוב כדי לבדוק אם הוא "מתאים לי".

אבל ה"משפט אחד" הוא לא במקרה.

אחת הטעויות, בעיני, היא החלוקה של הסיפור לשתי משימות. הרבה טעויות נעשות כשמנסים לעצור באמצע ולקבל החלטות

בריצה, אני צריך להרים רגל כדי להצניח אותה במרחק מסוים מנקודת ההתחלה. אבל אם תעצור לבדוק באמצע, זה לא יראה כמו ריצה.

אותו דבר - המטרה בדייט היא לא להכיר את האדם. יש מרחבים שלמים שייקח לך שנים להכיר. המטרה היא לבחון היתכנות של יצירת קשר על בסיס מה שיעבור ביניכם - תחושות, אינפורמציה, מה שיהיה - במהלך הפגישות. אז הפגישות מייצרות המון DATA אבל מלבד נקודות מסוימות שאפשר להגדיר והן ב"קווים האדומים" שלך, השאלה היא בכלל לא מה אתה יודע עליה אלא האם בסופו של דבר אתה מוכן לקחת על עצמך את האחריות, הנכונות, וכו' להתחתן איתה. ולהיפך. זה לא משנה מה היא יודעת עליך, השאלה היא אם היא קלטה מה שהיא צריכה כדי לרצות להתחתן איתך

לוקח את ההתבוננות הזו לתשומת ליבי.

אדם סביר בקושי מכיר את עצמו.

בטח שלנסות להכיר מישהו אחר זה מוגזם. בפועל אנשים מפתחים היכרות ברמה זו או אחרת. אבל לצפות ממישהו שיהיה מעוניין באמת להכיר אותך וגם להצליח, זאת דרישה די משמעותית.

אני מבין שאתה כאדם שעוסק בכתיבה רגיל לנבור בנבכי נפש (וכתיבה יכולה להיות תוצר לוואי של ההרגל הזה), אבל אנשים בדרך כלל לא חיים כך ובצדק.

אם הייתי מאמין שמשוררים חווים זוגיות טובה יותר, הייתי אומר שבחיפוש זוגיות הנבירה הזאת נכונה וכדאית. אבל אני מרגיש שזה לא כך, אולי להיפך.

חיזקת..

תקשורת- קל לבדוק מהר

כמיה- גם

אופי- לוקח זמן 

שאיפות / מטרות (תורניות ובכללי)- גם

דווקא את הקטע של התקשורת אני שופט ממש מאוחר יחסית, לפעמים קשה לאנשים לתקשר בהתחלה כמו שצריך ולא מצליחים לראות בגלל שבאמת עוד לא מכירים. ראיתי את זה אצל כמה אנשים שדי הוכיחו שהם ההפך ממה שחשבתי עליהם מבחינת תקשורת.

*לא מדבר על מצב קיצוני של תענית דיבור בדייט.

**יש מצב שלא הבנתי על מה דיברת בתקשורת.

או צריך להסביר הרבה

יש תקלים בהבנה

בכל הפגישות

כל אחד יכול להעיד על עצמו, אז אי אפשר לדעת מה בד"כ קורה אצל אנשים.

אנשים פוסלים על דבר שניתן להעלות על הדעת.

רק משהו מאוד חשוב שלדעתי השמטת (ולא בגלל שאתה לא שם על זה דגש) -

מידות.

יכול להיות שאת פוסלת על זה בהתחלה, אבל בעיניי זה מאוד מורכב לבחון מידות בדייטים הראשונים. לדעתי, אנשים באים לידי ביטוי בסיטואציות מגוונות ובמצבים שבהם הם מרגישים בנוח.

הדוגמה הכי קלאסית זו קמצנות למשל, יכול להיות שהוא לא משלם בדייט הראשון כי הוא קמצן, אבל יכול להיות שהוא הבין ממך שתעדיפי לשלם/לא רצה לגרום לך להרגיש מחויבות כלפיו אם תרצי לחתוך. זו דוגמה אחת, יש מלא. בקיצור, את עניין המידות אני בוחר לבחון לאורך זמן.

*ברור שאם זה קיצוני וברמה שקשה ממש לשפוט לכף זכות אז זה לא שייך, אבל זה ממש מיעוט בעיניי.

אוריד ישר.

יש מידות שאפשר להוריד עליהן ישר ויש שמורכב יותר.

אין הבדל בין מידות לבין הדברים שציינת.

כל עוד אין משהו קיצוני, אין סיבה לא להמשיך לפגישה שנייה.

אבל לרוב האנשים, ברוב הקשרים, אין משהו קיצוני.

רוב האנשים הם תחת ההגדרה של "בסדר". אם ניקח כדוגמה את עניין היופי החיצוני, רוב האנשים הם לא יפים בצורה קיצונית או מכוערים בצורה קיצונית - אלא נראים סבבה - ובטח ובטח אם אתה רואה תמונה לפני, כך שאם לא מתאים לך אפשר לסרב מראש.

ולכן אחרי פגישה אחת, לרוב לא בהכרח היה וואו, אבל גם לא היה מזעזע. 

וככה גם בפגישה השנייה.

אבל

בסופו של דבר לא כל כך אכפת לי למה אנשים אחרים מסיימים את הקשרים שלהם. דברים שמפריעים לאנשים אחרים לא בהכרח יפריעו לי, ודברים שמפריעים לי לא בהכרח יפריעו לאנשים אחרים.

בכל פעם אני שואלת את עצמי, האם אני רואה פוטנציאל בקשר הזה? אם כן, אמשיך לצאת. אם לא, אז לא.

ושקשר מסתיים, אני מנסה להבין מה היה המקום שלי בתוכו. מה יכולתי לעשות אולי אחרת. איך אני יכולה ללמוד מזה על הקשר הבא שלי.

סיפרתי פה בעבר שקיבלתי פעם טלפון מאשת מקצוע שליוותה מישהו שיצאתי איתו בעבר (3 דייטים), והיא התקשרה לשאול למה סיימתי את הקשר ולמה אני לא רוצה לנסות שוב. ממה שהבנתי ממנה, היא קיבלה ממנו רשימת טלפונים והיא ניסתה לברר למה, כדי שהיא תוכל לנסות לדייק אותו.

אם אתה מרגיש שהרבה קשרים שלך מסתיימים מהר או מוקדם מהצפוי, אולי כדאי לך לעשות משהו דומה - לשלוח דמות שהבנות ירגישו בנוח לשתף, שיש לו ניסיון וידע רלוונטיים כדי גם לעבד את המידע ולחזור אליך עם דברים שיוכלו לעזור בבניית קשרים עתידיים.

בפורום, כי בסופו של דבר רוב האנשים שפעילים כאן הם אנשים שיש להם ניסיון בקשרים שלא הובילו לחופה...

לכן אולי יותר נכון לדייק את השאלה שלך ולהפנות אותו לנשואים - נניח, מה גרם לכם לרצות להמשיך את הקשר אחרי שלוש פגישות...

הם התחתנו רק פעם אחת יותר ממני (ונתעלם לרגע ממקרים חריגים של כאלה שהתחתנו יותר)

פעם הייתי מתייעץ עם חברים נשואים ולאט לאט גיליתי - מתוך היכרות עם איך שהבית שלהם מתנהל - שכל אחד בעצם התיחס לדברים שנכונים כלפי האשה שלו ודברים שעובדים בזוגיות שלו, מתוך מחשבה שאצל כולם זה אותו דבר

אבל כן יצא לי לענות לחבר נשוי, שניסה לשכנע אותי להפגש שוב עם מישהי בטענה ש"גם אני חשבתי על אשתי כך וכך" - עניתי לו "אם חשבת שהיא כל כך גרועה למה התחתנת איתה". הוא ענה שהיו גם דברים חיוביים שהוא חשב עליה (וגם בהם הוא טעה), שהיו נראים בעיניו חשובים. אמרתי לו שזה בדיוק ההבדל

נכון שזה פעם אחת יותר ממני, אבל הפער הוא עצום. (אולי כמו יועץ הורות ללא ילדים ועם ילד אחד...).

אבל מסכימה לחלוטין שחבר נשוי זה לא בהכרח הכתובת. זה שאדם נשוי לא אומר שהוא מבין יותר טוב ממני על זוגיות. ולכן אני ממליצה לפנות לנשואים מנוסים יותר, אנשים עם מספר דו ספרתי של שנות נישואין, שיש להם ניסיון חיים ופרספקטיבה.

ואם היית מציע לי להתייעץ עם שני אנשים בני 35, אחד התחתן בגיל 20 עם הראשונה שלו ועם 15 שנות נישואין, והשני התחתן בגיל 30 עם 5 שנות נישואין - יש מצב גדול שהייתי בוחרת בשני.

נגיד מישהו שנוזף בך כמו ילדה כי איחרת לדייט וכו

וגם השקפה שאני מרגישה שאין לי איך להתחיל לבלוע

אם אני מוריד על זה אני מבין שלא ביררתי כמו שצריך..

תכל'ס אם בדקתי כמו שצריך וסה"כ ראיתי שהפגישה לא שונה באופ דרמטי ממה שביררתי, נותן עוד צ'אנס

שאיפות אחרות מבחינה דתית

יחס לא מכבד אלי או לעקרונות שממש חשובים לי

תקשורת גרועה

גם בגלל הסיבה הפשוטה שמי שיש לו חשק ורצון מתפלל חזק יותר ופועל יותר ומוכן יותר להתגמש, וגם בגלל שאנחנו בשלב מתקדם ועמוק יותר של תיקון חטא אדה"ר- תיקון הרצון.

ולפעמים ממש רוצים ומרוב אכזבה הרצון נשבר וזה משמיים כי ה' רוצה בדיוק את זה- שהאדם יבנה את הרצון מחדש.

עצם הרצון החזק של אדם במשהו מסויים יכול לגרום לה' לתת לו אותו, בתנאי שאין איזה דבר שמונע מה' לתת לו אותו (כגון שיש לו עבירות).

זה לא קשור לצדיקות, זה פשוט חלק מטבע העולם, ככל שאדם רוצה משהו חזק יותר יש יותר סיכוי שה' יתן לו אותו או את חלקו (בלי קשר לדברים שהרצון גורם להם שהזכרתי בהודעה הקודמת. עצם הרצון פועל וגורם לה' לתת).

הוא מסביר בהמשך הפסקה שהחשק הוא בבחינת סוף מעשה, והוא דבוק במחשבה תחילה- ותחילת המחשבה (=הכוונה) של ה' היא שממנו כל ההשפעות (אני לא סגור שהמשפט האחרון זה בדיוק מה שהוא התכוון. בכל מקרה העקרון הוא שהרצון של האדם הוא התכלית כלומר היעד שה' כיוון אליו כשברא את העולם ולכן אם האדם מממש את התכלית- רוצה, הוא יקבל).

*לחשק יש כח לפעול אותו דבר שהוא משתוקק לו הרבה- לחשק של האדם יש יכולת להביא אליו את מה שהוא כל כך חושק בו

*מצד הרצון שלו פועל אפילו כל חמדת עולם הזה, אם לא יהיה דבר מעכב שבמשפט אין מגיע לו זה ומונעין ממנו מ-ה' -הרצון של הבן אדם יכול להביא אליו או "להשיג" לו את כל מה שאדם יכול לרצות בעולם הזה(חמדת הכוונה כמו לחמוד-היינו לרצות), אם לא יהיו לו עיכובים במשפט, היינו שיש עליו איזה דין שבגלל עבירה או מעשה כזה או אחר לא מגיע לו אותו "חמדת עולם הזה" שהאדם כל כך רוצה, ומונעים ממנו על פי גזירת ה' יתברך.

*לולא זה על ידי החשק היה משיג כל מה שחושק- הכוונה , אם לא היה הדין או הקיטרוג שיש עליו בשמים, שמונע ממנו להשיג את מה שהוא כל כך רוצה, הכח של החשק היה מביא אליו את כל מה שהוא כוסף לו וחושק בו.

ויוצא בסוף בסיכום, שלחשק של האדם יש כח לפעול(הכוונה לעשות למענו) את כל מה שהוא חושק בו(חמדת עולם הזה), אבל למה הוא לא משיג? כי יש כנראה דין או קיטרוג עליו בשמים, ואפילו שהוא כל כך כל כך רוצה, ואמרנו שהחשק יש לו כח עצום להביא לו את אותו דבר, הוא עדיין לא מקבל, למה? בגלל שה' מונע ממנו בגלל עבירה או מעשה כזה או אחר. ואם לא היה את עניין העבירה, האדם על ידי החשק היה מושך אליו את כל מה שחושק בו, אם באמת חושק בו.

צדקת הצדיק רמ״ט:א׳

כל כך הרבה רווקים ורווקות לצערינו שלא מתחתנים. ולא בגלל שהם לא רוצים. וגם אם יש כאלו שאתה סובר שבאמת לא "חושקים" ממש להתחתן, זה מיעוט ביחס לכלל. וגם אם הוא יתגמש(שאגב אני ממש ממש ממש מסכים עם זה שזה יעזור לו / לה למצוא את הזיווג) זה עדיין לא מקושר לחשק.

למרות שעכשיו אני מבין, שאולי באמת יש צד לומר שאם הוא באמת "חושק" הוא יעשה *הכל* בשביל להתחתן, גם אם זה אומר להתגמש גוואעלד.

אבל אני חושב שתמיד יהיה מה שמעכב("דבר מעכב שבמשפט") כי אין נקי מעוון. ומי שהחשק פועל לו כנראה נקי מעוון, כי כך אפשר לפרש את דבריו, מדוע לא פועל? כי לא נקי מעוון, ואם לא עניין העוון, היה פועל כל מה שרוצה.

לגבי דברי רב צדוק שיש דברים שמונעים מלקבל את מה שרוצים, הוא לא מתכוון שכל עוון מונע וצריך להיות נקי. הוא מתכוון שלפעמים יש חשבון מסויים שמעכב, כדאי לראות גם את המשך הפסקה

כי גם אם כן וגם אם לא, מי יכול היום להעיד על עצמו שהוא נקי מעוון שיכול לרצות ולקבל?

בין אם הוא רוצה ובין אם לא לעניות דעתי תמיד יהיה מה שמעכב, מה שיביא אליו את הזיווג זה לא החשק אלא תפילות ותשובה והכנת עצמו בבחינת כלי לקבל את האישה והשפע שבא עם הנישואין, כי לפי דברי ר' צדוק, קשה, המון רווקים ורווקות רוצים מאוד מאוד מאוד להתחתן, וחושקים ממש כבר להקים בית וכו' אז למה לא מקבלים אם החשק פועל כל מה שחושק, אלא בגלל "דבר מעכב שבמפשט" . אז היום לא חושב כל כך שיש נפקא מינא לחשק *בעניין זיווג*, אלא תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה ואז אולי יכול לבטל דבר שבמשפט וככה לזכות לזיווג. אבל החשק כשלעצמו לדעתי לא פועל הרבה בגלל ריבוי עוונות. ונכון, תמיד יהיו יוצאי דופן שבמקרה הזה הם כנראה צדיקים שהחשק כל כך פועל להם את הדבר הנחשק.

שאדם אומר "אין לי חשק" הוא מדבר על 'דודא' למשהו.. 

אבל חשק פה זה משהו פנימי מאוד חזק ומאוד עמוק..

רש"י כותב: "יבצור רוח נגידים - רוח גסה של נדיבים וממעט גאותם. יבצור - יְמַעט , כמו 'לא יבצר מהם'."

הר"ש מטראני כותב: "יבצור ויחתוך הבורא רוח שלנגידים , שלא יתגאו ויתנשאו על ירושלם. יבצור - לשון 'בצירה' וחתיכה."

בליקוטי מוהר"ן תורה יג: "להמשיך השגחה שלימה, א"א אלא עד שישבר תאוות ממון. ושבירתה, הוא ע"י צדקה. כי איתא בזוהר (פינחס דף רכ"ד ע"א) רוחא נחית לשכך חמימא דליבא, וכד נחית רוחא לבא מקבל ליה בחדוה דנגונא דליואי. רוחא, זה בחי' צדקה, שהוא רוח נדיבה, על ידו מקררין חמימות תאוות ממון. וזה בחי' (תהלים ע"ו) יבצור רוח נגידים, שהרוח ממעט תאות הנגידות והעשירות. נגונא דליואי, זה בחי' משא ומתן באמונה, ששמח בחלקו, ואינו אץ להעשיר. כי הנגינה זה המשא ומתן, כמ"ש (שם פ"א) שאו זמרה ותנו תוף. חדוה, זה ששמח בחלקו."

אפשר היה לנסח את זה גם אחרת. למה רק בנות? שכל האנשים ידעו שרוב מוחלט של האנשים יודעים להעריך את הטוב המיוחד שבאנשים!

סתם

בנות זה אחלה מה היינו עושים בלעדיהן

🤣🤣🤣

שנועדה להיות משקל נגד לשרשור של @איש ולא תולעת .

חנופה זה תמיד רע. במיוחד שמה שכתבת זה קישקוש, 

בנות לא ניחנו ביכולות כאלו ואחרות על פני בנים.

מה זה הפרשנויות האלה? זה ממש לא התחיל מההודעה שלו זה התחיל הרבה לפני

ומה שהוא כתב זה דברים ידועים ומוסכמים- לפחות חלק מהם, אתה יכול לחלוק אבל קשקוש זה לא ואין עניין גם להתדיין עם מי שבא בגישה כזאת...

הרגשתי ב-"רוב המוחלט של הבנים" שזה כמו שתגיד "אבל פלוני אלמוני לא" עצוב שזאת הרמה שהגענו אליה..בריונות כלפי גברים.

אה סליחה שכחתי שזה מותר, לא משנה תמחק את מה שאמרתי, הכל טוב.

מרגיש לי ואני רוצה להאמין שיש פער גדול בין המציאות למה שהולך בפורום,כאן יש כל הזמן הרגשה של מלחמת מינים וחבל לכולנו.

למשל לגבי ההוא שפתח שרשור על כפכפי נשים

יצא לי שמישהו אמר לי את זה אבל כשהיה בטוח שאני לא הולכת ככה (בזמנו כן הייתי הולכת ככה רק יצא במקרה שלא הלכתי ככה לפגישות איתו..)

וכשהוא אמר את זה מודה שחשבתי ביני לבין עצמי שזה מוזר אבל בו זמנית שמחתי לדעת את זה פשוט כי אני לא בן ולא מתפקידי לשפוט איך בנים בנויים (מדברת על הנורמאלים ולא השרוטים באמת למשל מי שלבוש צנוע פועל עליהם כמו לבוש לא צנוע וכו כי אחרת אין לזה סוף).ובו זמנית צריך להבין שבהרבה מקרים בנות באמת לא מבינות מה הבעיה.

אני מסכימה שבגדול בנות הן יותר ביקורתיות כי הן פשוט יותר רגישות ויותר שמות לב לכל מיני דברים.

בד"כ יותר קשה להתגבר כשיש על מה מאשר כשפחות.

בגלל כמה סיבות פה יותר קל להגיע למקומות האלה מאשר במציאות

ולגבי מה שכתבת אחרי זה- אני מסכים. יש לי כמה דברים להוסיף, אולי אכתוב בהמשך

נועדנו לחיות בזוגיות וככה לומדים אחד מהשני ומתאזנים.

כשהגיל עולה ולא מתחתנים, לפעמים לא רק שלא מתאזנים אלא מתקבעים על הצד שלנו. ואז צריך לחשוב ולהתבונן כדי להתאזן באופן יזום וככה יהיה קל יותר להתחתן.

נניח במקרה שדיברת עליו- בנים לא צריכים להתקבע על צורת המבט שלהם, אלא ללמוד מאיך שבנות מסתכלות על זה וככה קצת להתאזן. 

נכון בשני הכיוונים.

ההתקבעות הזאת מפחידה..

אם אין יכולת להתגמש אז עם מה יש לעבוד?

רק חזק ואמץ.

לדעתי, ככל שהזמן יעבור גם לא תקבל הצעות, מאמין שאולי חלק יכתבו לך כאן שאם תצא יותר וכו' אז תקבל הצעות - זה נכון, אבל מציע לא לסמוך על זה, בטח שלא רק על זה.

לדעתי, אתה צריך ליזום. למה אני מתכוון? ראית מישהי שיש סיכוי שהפרטים שלה יתאימו לך? תחתור לשם, תבקש לראות פרטים מהסובבים. חבר משותף זה הכי טוב, אבל אתה מייצר, לא אף אחד אחר. במקביל, ויותר חשוב, תפתח את עצמך. תורה ויראת שמיים, מראה חיצוני, שמחה, התקדמות בחיים. תהפוך את עצמך למישהו שקשה להגיד לפרטים שלו לא. בהצלחה.

חברים - אם לא עזרו לך עד עכשיו, לא יעזרו לך הרבה בהמשך.

אני יכול להגיד על עצמי שהיו לי הצעות מחברים, אבל משדכנים היו בערך פי 2, וזה למרות שלא פניתי להרבה.

והצעות משדכנים הרבה פעמים הן גם הצעות טובות יותר, מהסיבה הפשוטה שהמאגר שלהם גדול יותר, והם עובדים באופן מקצועי.

דהיינו - הם מחפשים את הבחורה שהכי מתאימה למה שאתה מחפש, מתוך מאגר של עשרות או מאות.

זה שההיכרות שלהם היא פחות אישית זה לא כל כך קריטי, כל עוד אתה יודע להציג את עצמך, להגיד מה הדברים שחשובים לך ומה באופן כללי אתה מחפש.

חברים לעומת זאת - המאגר שלהם דל מאד, ולפעמים גם קורה שהצעה מגיעה ממקום שבכלל אשתו חברה ממש טובה של פלונית והיא החליטה שאתה טוב לפלונית, בלי קשר לשאלה אם פלונית טובה לך או קשורה איכשהו למה שאתה מחפש.

אפשר גם לפנות לאתרי הכרויות אם הרעיון הזה לא מרתיע אותך.

ויש גם את "אלגו", שגם לו יש את היתרונות שתיארתי שיש לשדכן. המאגר שלו ענק, והוא מחפש באופן אובייקטיבי בהתאם לבקשתך.

ה' משנה הכל בשניה

היתה לי חברה שלא הסכימה לצאת מסיבות שלה. יצאה רק עכשיו ובום על הפעם הראשונה התחתנה ..

אז נכון זה סיפור נדיר אבל זה עדיין מראה שלא משנה הזמן אלא אם ה' שולח או לא שולח 

יש את המדרש הזה של רבי שמעון שהוא יצא מהמערה..

אצא ואראה איזה קול יוצא בעולם. יצא וישב על פתח המערה, ראה צייד אחד שפורס מצודה כדי לתפוס ציפורים. שמע רשב"י בת קול שאומרת: 'דימוס' (חופשי), וניצלה הציפור.

בקיצור ה' מכוון הכל אתה יכול לצאת לכמה דייטים שאתה רוצה אם זה לא הזמן לא יהיה חתונה ..

להיות אקטיבי. לא לחכות שמישהו יציע לך הצעה, ליזום הצעות. 

ולדעתי, נכון לנסות בכל דרך אפשרית.

האם לישיבה שלך קיים שדכן?

איזה סגנון של בחורה אתה מחפש? איפה היא תהיה?

ניסית לפנות לשדכנים מהרשימה בראש הפורום (ותוכל להתחיל באלו שנראה לך עונים על הסגנון הזה)?

מיזמים? (אלגו, שגרירים וכו')

אתרים? קבוצות וואטסאפ (כמו קורעים את הים)?

אם לא, למה אתה מחכה?

ובנינו,

24 זה לא כזה גיל מבוגר להתחתן...

@מרגישחסרתקווה

זה מאוד תלוי בשגריר שלך ובתיאום שלך איתו. לא קיבלת ממנו שום הצעה?

לא הכרתי את החצי השני, הלכתי להסתכל, וממה שאני רואה - זה נראה פחות מקום שמיועד לציבור שאני שייכת אליו (ואולי זאת גם הסיבה שלא שמעתי על זה).

כמובן, ייתכן שזה כן מתאים לך - אני הרי לא מכירה אותך.

באלגו ובשגרירים, מה שמשותף הוא שזה סוג של שגר ושכח - אתה שוב פעם נהיה פאסיבי ולא אקטיבי. ולכן, במקביל, אני חושבת שאתה צריך להמשיך ולהיות אקטיבי בכיוונים נוספים.

אני חושבת שחשוב לנסות ליצור הצעות רלוונטיות, ולכן  (לדוגמה) לא הייתי ממליצה לך להתקשר לכל השדכנים ברשימה בראש הפורום, אלא לנסות קצת ולדייק מה אתה מחפש ולהשקיע כוחות בכיוון הזה.

אם יש לך כבר כרטיס שמייצג אותך, אולי שווה לשלוח אותו במיזם של קורעים את הים. ואולי לפני ששולחים אותו, שווה להראות אותו למישהו אחר שמכיר אותך שיעזור קצת לשפצר אותו.

אם לא - איך יש לך פריווילגיה להתייאש?

לירות לכל הכיוונים, אתה לא היחיד שלו מקבל הצעות

לדעתי צריך לצאת קודם כל מנקודת הנחה שההורים לא חייבים לכם כלום.

דבר שני לא להכריח שום צד בכלום. אם יש הורים שיכולים\רוצים לתת יותר שיתנו ואם לא אז לא(לא חייב שיהיה שיוון בין הצדדים,כל אחד זה משהו אחר). לא להכריח שום צד בכלום.

אפשר כן לבוא ולהסביר לאבא שלה מה המשמעות של הדברים וזה שזה לא מכסה את הצד שלהם אבל, זה חתונה בסוף שלכם אז תקחו אחריות. גם מהצד של הדחייה של החתונה, אל תתנו לעניינים האלה להרוס את הקשר.

לסיום,שמעתי פעם שאם בזיווג צצים בעיות סביב כסף אז זה סימן שמדובר בזיווג אמיתי/שורש נשמה(לא זוכרת מדוייק) אז שכוייח ושוב,מזל טוב! 

תזמינו רק קרובים עד לדרגה של בני-דודים וצאצאיהם וממש חברים קרובים. תביאו אחד שיכול להריץ לכם קומפילציה של שירים. תשתמשו עם שמלת כלה מושכרת וכדומה.

תורידו עלויות.

סבא רבה שלי היה משדך זוגות מחתן אותם בחופה כרב בחינם בחצר שלו, ואז היו נכנסים פנימה לבית אוכלים ממה שסבתא רבה שלי וסבתא שלי ואחיותיה וחברות שלהן וחברות הזוג היו אופות ומשלות, ושמחו פי אלף ממה שמחים בחתונות הנוצצות של היום.

אם הם ממנים את החינה, וביחד יהיה עוד 40 אלף לחתונה, זה מספיק, לא?

יהיה המתנות של החתונה יכסה הכל ביחד בטוח. 

תמיד אפשר הלוואה או לעבוד או כל מיני, אין פה טענה ממשית למה לבטל או לדחות.

דבר ראשון אתה רוצה את האישה נכון?! מה זה משנה מה נותנים או לא

שאני התחתנתי לפני כמה שנים עם בעלי היה בלאגן מהצד שלו והם הצהירו שהם לא נותנים ולא משלמים על כלום ברמה של חליפת חתן לא יממנו לו ואני אוסיף שההורים ששל בעלי עמידים מאוד מאוד ושבחתונה של כל האחים הם מימנו הכל ונתנו את המתנות של החתונה לזוג

אבא שלי קרא לו לשיחה אצלינו ואמר לו אתה החתן שלנו הביא לו ו6000 שקל לחליפה ולכל הדברים של החתונה ואני ובעלי מימנו את החתונה לבד וב"ה הסתדרנו עברו מאז שנים יש לנו ילדים ולא הייתי מוותרת עליו בחיים בגלל סיכסוך כזנ או אחר על כספים

אז בקיצור עצתי לך אם זו הבת זוג שאתה רוצה לחיות איתה את החיים שלך אל תוותר בגלל כסף! יש אנשים מלאים בכסף עם חיים מרירים עדיף אישה טובה והכל יבוא בע"ה

גם אני לפני חתונה הסתכלתי על סכום של 40 אלף כסכום גדול היום בעיני זה לא סכום גדול הפורפורציות בחיים משתנות והעיקר לחלוק את החיים עם הבנאדם הנכון כי גירושים עולים יותר זה בטוח;)

פשוט יפה מכובד ויאללה ביי

מה פתאום לבטל .. תחשבו ביחד 

זה אתגר קטן 

ולא נעים .. אבל תחשבו מה אפשר לעשות

לא צריך את כל הארועים היקרים האלה. מיותר. לא צריך את כל מאות המוזמנים שרובם בכלל של ההורים. מיותר.

הרעיון הזה לכשעצמו אגב יהיה לחץ גדול על ההורים שבסוף כן רוצים ארוע שיכבד אותם.

ועוד נקודה: כסף של ההורים הוא כסף של ההורים. זה פשוט הכסף שלהם. מה זה משנה מה הם עושים איתו? זה זכותם. הוא רוצה לתת לבנים? זכותו. זה שלו. זה לא משנה כמה יש להם. הם לא רוצים לתת וצריך לכבד את זה בלב שלם ובנפש חפצה.

אתה מניח שחתונה היא אירוע *שלך*

מה עם האפשרות שחתונה היא אירוע של ההורים, ואתה בסך הכל פונקציה של "חתן" בכל הסיפור? אני יודע על אנשים שמאמינים בזה. ולכן בעיניהם כל האחריות על האירוע היא של ההורים, ואילו החתן-כלה הם בסך הכל רכיב חשוב, לא מבוטל, באירוע.

ולגבי המוזמנים - באמת מעניין לדעת כמה מוזמנים הם של חתן-כלה (חברים, קרובי משפחה) וכמה חברים של ההורים. אני לא בטוח ש"רובם בכלל של ההורים".

ברוב הארועים מעל גודל ממוצע ומעלה רוב המוזמנים זה חברים לעבודה של ההורים והארוע נראה בהתאמה.  הסיפור זה שהאמונה הזו יכולה להיות לחץ דו סטרי על ההורים אם חשוב להם לעשות ארוע כזה וזה חלק מהעניין.

אני בזמנו עשיתי חשבון של חצי חצי. ואצל שני בני זוג (הורים) שעובדים בחברה גדולה זה יכול להיות אפילו עוד יותר (בתור פרילנסר שעובד  במשרה חלקית ביותר הוזמנתי לארועים, אז תחשוב על מנכ"ל או משהו מהסוג הזה).

אבל כשהייתי אמורה, התבאסתי על זה.

יש משהו נחמד באירוע גדול, אבל אני פחות מתחברת.

והתבאסתי מזה. העדפתי בהרבה אירוע קטן...

וגם תכנון אירוע גורר כ"כ הרבה ויכוחים, כספיים וטכניים (או רק אצלינו?) שזה הוסיף לרצון לעשות משהו כמה שיותר פשוט עם כמה שפחות תכנונים. דיג'יי במקום תזמורת, אין הרבה מוזמנים...

את יכולה לסדר לנו קורנה

חדשה עד שאמצא את בעלי

למה הוא נאבד ממש טוב

ולאכול בחד"א.

אל תגזים גם

אולי במקום איפור נעשה צבעי ירוק ובמקום הינומה איך זה נקרא של החיילים הרשת השחורה הזו

אתה מדבר פה על עשרות אלפים כאילו כלום😅 מה זה "סה"כ עוד 10 אלף"??

אתה יודע כמה חודשים של עבודה לוקח לבן אדם להרוויח כזה סכום נטו? (כמה שנים הוא השקיע כדי להגיע לזה, כמה הוצאות עוד יש לו, עוד ילדים) גם אם יש דירה, גם שם יש הוצאות, מעבר לזה ש... היא שלו. הוא עבד עליה, הוא השקיע בה.

ההורים שלנו, ב"ה, דווקא היו בצד השני... לתת כמה שיותר. והיה לי מאוד קשה עם זה... אני השתדלתי כמה שיותר לחסוך בעלויות, ואני ובעלי הצענו שנתחתן באיזו גינה כדי שההורים לא יוציאו הרבה, הצעתי לבטל את האירוסין, לקחתי שמלה במחיר זול יחסית (וכמובן שלא ציפיתי מאמא שלי לשלם עליה).

בסוף ההורים החליטו להשקיע, וזה שלהם לגמרי ואנחנו מאוד מעריכים את זה שהם רוצים לעשות לנו טוב.

המחשבה שלנו הייתה שאנחנו החלטנו להקים בית, אנחנו עובדים בשביל זה, ואנחנו נסתדר עצמאית. וכל שקל נוסף הוא בונוס.

שההורים ישלמו על הוצאות החתונה זה המוווןןן כסף )אתה קולט את הסכום??( וזה בכלל, בכלל לא ברור מאליו.

כל, אני בכלל מתבייש לקחת מההורים, כי אני ביישן. (הם כן תומכים במקרים מסוימים, כי פשוט זה חלק מהקשר שאבא שלי רוצה עם הילדים שלו וגם יש להם הרבה יותר יכולת מאיתנו, אבל זה רק במקרים הכרחיים וגם שם אני מתבייש)

דבר שני, גם אם יהיה לי מספיק כסף בעצמי לעשות אירוע גדול כשאתחתן, לא אעשה. זה סתם חומריות מיותרת, ולא מביא שמחה אמתית. שמחה אמתית זה מהדברים שהם בצניעות (עיין סוכה מט ע"ב).

לא הכמות והרהבתנות קובעות אלא האיכות והקדושה.

חוץ מזה, שמה אפשר לעשות אירועים גדולים כאלו רק מובילים לקנאה ותחרות.

לא שאישית אכפת לי בכלל מה אחרים עושים, אבל בפועל יש הרבה אנשים אנשים שכן נכנסים ללופ הזה של קנאה ותחרות.

בסופו של דבר, יש היגיון בכל צד, השאלה היא האם זה כה קריטי? ואם כן, איך מתמודדים עם זה?

זה דבר ידוע ש"לית כתובה דלית בה תגרה" כשסוגרים אירוסין ורוצים להתחתן ולהקים בית של קדושה בעמ"י היצר הרע נכנס,

וזה דבר ידוע אז שלא יהיה חלישות אלא תדעו שזה חלק מהתהליך ושאתם בדרך הנכונה.

דבר שני- אל תשכח שזה עובר אחרי החתונה. ז"א עכשיו האירוע תלוי בהורים של שני הצדדים אבל אחרי החתונה לא צריך להגיע להסכמות, אלא כל צד בנפרד, והזוג מחליט את ההחלטות שלו בעצמו.

מקווה שיגיעו להסכמות ושיעבור בטוב ובשמחה בעזרת ה'.