פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 73)

כי זה תלוי במה, במי , באיך וכו'.. 

תזכור שהאחת שלך 

מחכה לך ותקבל אותך כמו שאתה

ברור לי שהתגובה נכתבה ממקום טוב ורצון לחבק, ולכן מרשה לעצמי לכתוב את התגובה הבאה ומקווה שיקחו אותה - לא רק את, למקום חיובי.

תגובות כאלו, בלשון המעטה, שמות את השואל במקום המתמסכן וככזה שבא לבקש רחמים. רוב רובם של האנשים לא אוהבים את הפוזיציה הזאת, ולכן, גם אם הכוונה טובה, לא חושב שזה הצעד הכי חכם להעמיד את השואל בעמדה כזו. ב"ה, אני במקום מאוד שלם עם עצמי, זה לא מוריד ממני שום דבר והכל טוב. יכול לדבר בשם עצמי אבל מניח שאני מדבר בשם עוד רבים, אם שאלו שאלה - תענו על השאלה. ליטופים וכו'? אסון. בכל תחום. גורם ללא מעט אנשים או להרגיש שמרחמים עליהם ולא לשאול יותר או להיתקע במקום ולא להבין היכן הם נמצאים. 
מצטער אם יצא תוקפני, זה נשמע שזה ממקום חיובי, ואת נשמעת אדם מקסים - הייתי שמח להאיר לך את הנק' הזו.

אני חייבת להגיד לך שהתגובה שלי נכתבה ממקום אמפתי אבל ממש לא מרחמים. 

אשאל ככה- 
מה זה יעזור לך אם תשמע תשובות של אחרים בכן ולא?

הרי התשובה האמיתית היא כל מקרה לגופו. 

תסכים איתי שלא דומה מחלה כרונית אחת לשנייה 
לא דומה מחלה כרונית מאוזנת למחלה כרונית לא מאוזנת 

לא דומה מחלה כרונית שמשפיעה באופן ידוע ו/או ישיר על פוריות 

לא דומה מחלה עם השפעה גנטית מובהקת ללא.. 

וכן הלאה.. 

ואם ציפית לקבל תשובה ספציפית לסיפור שאותו הצגת 

אני מתנצלת. 

אנשים שמתמודדים עם מחלות כרוניות מסביבי שהתחתנו, וגם עם שלל מצבים אחרים - כולל דברים גנטיים, כולים דברים שמשפיעים על התפקוד.

אני לא רואה שדווקא אלו שנשארו רווקים סובלים ממצב מסוים (כמובן שייתכן שלחלקם יש ואני לא יודעת מזה.).

גם בלי מצב רפואי מיוחד ידוע, אנשים אומרים לא על סמך דברים רבים, כמו -

מוצא, גובה, גיל, שם, מקצוע, מקום מגורים, מראה וכן הלאה.

אני מסכימה עם ברוקולי - האם משנה באמת מה האנשים פה יענו לך? 

כלומר, אם היית שואל כאן (נניח) האם להגיע לדייט עם חולצה מכופתרת או חולצת פולו, היית מקבל תשובות שונות (שתלויות גם בסגנון האישי של כל מגיב), ולפיהם בוחר איך לנהוג. אבל כאן, זה משהו שלא תלוי בך, אין לך מה לשנות, אז מה זה משנה?

אבל כן אכתוב משהו אישי - כשהציעו לי לצאת עם מישהו שיש לו מוגבלות פיזית, קודם כל השדכן תיאר לי אותו כמו שהיה מתאר כל אחד אחר לשידוך, ושאל אותי מה דעתי, ואמרתי שזה נשמע בכיוון. ואז הוסיף וסיפר על המוגבלות, ושאל אם זה מפריע לי. אז הלכתי לברר מה זה אומר בדיוק, התייעצתי עם איש מקצוע, ולפי זה קיבלתי החלטה.

הייתי מתייחס באופן דומה לשעבוד נוסף, כגון עבודה.

אפילו אם זה מעבר לנטילת כדור, כגון אפילפסיה.

הייתי שואל את עצמי.

הבן אדם הזה בעצם לא יהיה איתך

בזמן הזה, לדוגמה חצי שעה בשבוע.

כי הוא עסוק בעצמו ובטיפול בבעייתו הרפואית

האם הייתי לוקח אותו,

כשאני יודע שהוא חצי שעה בשבוע.

באותו זמן, לא יהיה פנוי וזמין בשבילי.

כלומר, ממילא הוא לא זמין בשבילי, כשהוא בשעת העבודה.

אבל כאן זה כאילו עוד עבודה שהוא עושה גם מהבית.

אז כל אחד יעשה את השיקול

לפי עניינו, ולפי כמות השעבוד אם כן, כן, לא לא.

(במאמר מוסגר, יש כאלה שיהיה מכורים גם לעניינים נוספים, כגון: סיגריות, איפור, שתיית בירה, משחק בקנדי-קראש.. אולי משחק מחשב או בכל התמכרות.

או בדברים חיוביים כגון: בילדיהם ממערכות נישואין קודמת,מחוייבות ללימוד תורה בבית מדרש.)

בפועל בדר"כ בן הזוג לא יהיה בזמינות מלאה 24/6

וכל אחד ממילא עושה את השיקול הזה

בת דודה שלי ספרה פעם שהיא יצאה עם בחור אקדמאי ד"ר למשהו
משפחה מוצלחת כנראה...

היה דייט נחמד, וכשהם הגיעו לרכב שלה הוא קלט תו נכה על הרכב 
והוא שאל על זה, וכשקיבל את התשובה שזה בגלל אח קטן 
זו הייתה הסיבה לסיום הקשר

אז יש גם מקרים הזוים וקיצוניים

לפי ההיגיון -שלו-.
אז יש לה אח נכה ו...מה זה אומר ?

אני באמת מנסה להבין.

איגניקה – ויקיפדיה

אז אתה אומר שבגלל שהאח נכה,

הוא חושש לצאצאים נכים ?

אני באמת רוצה להבין.

או שמבחינתו עצם זה שיש לה אח נכה, אפילו אם זה לא גנטי כמו למשל תאונת דרכים, מעיד על כך שהיא לא מספיק טובה עבורו.

או במילים אחרות:

תורת הגזע

את הקטע של תאונת הדרכים, ממש לא. זה כבר הזוי מדי, גם בתור תאוריה.
אבל מה שכן, תמיד לומדים דברים חדשים. יש המון דברים שעד שלא שומע אותם או קורא להם, לא היה לך מושג שהם קיימים.

למשל, אני עד לפני כמה שנים,

לא חשבתי -בכלל- על האפשרות שיש אנשים שמתחתנים -בעיקר- כדי לצאת מהבית.

ולמנוע התלקחויות.. זה ממש תלוי בסוג המחלה.. (אם זו הייתי אני שצריכה להחליט) אם אין גורם גנטי, וסה"כ המחלה לא תופסת חלק משמעותי בחיי היום יום, בעיני אין שום סיבה להוריד.. אתה יכול לברר על המחלה הזאת קצת, לדעת עליה יותר, וזה אולי יעזור לך להבין מה זה אומר, ועד כמה זה משמעותי

לי למשל יש אטופיק דרמטיטיס- אסתמה של העור בעברית, זה כרוני, אבל העניין הוא שיש כ"כ הרבה דרגות חומרה, ותקופות שבהן זה מתלקח, וטריגרים להתפרצות, ואזורים של התפשטות ששונים מאדם לאדם.. אצלי ברוך ה' זה ממש ממש בקטנה, ואני יודעת שאם אני אומרת את זה בדייט הבחור רוב הסיכויים קצת ירתע מזה.. אפילו שזה ביום יום לא גורם לי לשום דבר מעבר ללשים קרם ידיים כל ערב... 

בקיצור, זה ממש תלוי מה המצב וכו

מסיבה פשוטה יצא לי לשדך ולכל אחד יש משהו ! או יקבל משהו..

אחד בלב

אחד חרדה (יש מיליון תסמינים ורמות , לא הכל נשימה )

אחד כאב רגל כרוני

אחד כאב בטן כרוני

אחד לקטוז

אטופיק

והשני אסתמה

אחת 

אחד עור

אחד אלגריה

אחד קשב וריכוז

בקיצור תנוח דעתך

ולכולם יש בזמנים הקשים את אותה שאלה מי תרצה אותי?.. להגיד? 

אז צר לי להגיד אף אחד לא מיוחד 

לכל אחד יש את ההתמודדות שלו ולמי שאין עוד יתמודד..

ירצו והכל בסדר

בטח עכשיו שהמצב במדינה רגיש ובהחלט אנשים יסבלו מהמצב עכשיו גם בעתיד ..

וזה עוד קשוח כל החיים לדאוג שיהיה אוכל מתאים, וזה גם גנטי וכו וכו.. נו ו? הם חיים ושמחים ברוך ה', וגם זה שאיבחנו לה את זה חודש אח"כ זה רק מראה כמה שום דבר לא בידיים שלנו, ודברים גרועים וקשים פי אלף יכולים להגיע תוך רגע.. אף אחד לא ערב לך שמחר בבוקר תקומי בריאה (בע"ה כן אבל כלום לא שלנו)

שדי עם הבולשיט תחיה את החיים בלי לשפוט אף אחד .. וזהו

לא מפחיד אותי היום כמעט שום דבר ..

העיקר שהאדם יהיה חזק ויתמודד ויעריך את עצמו ויאללה באלגן (:

שבהחלט משפיעות על התפקוד ועל הגנטיקה...

התשובה היא לא

מבקשת אפילו מס' של הרופא האישי שלו לשמוע ממנו על חומרת המחלה ועל הסיכונים.

ואז מחליטה כשכל המידע לפני.

אם זה לא משפיע על התפקוד ואין סיכונים משמעותיים אז יש מצב שכן

מה שכתוב באינטרנט חופף למבחן התוצאה

לדבר עם הרופא זה רק בשלבים מתקדמים יותר

ולא לעניין לפני

מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך...

נראלך שכל דייט שהבחור יצא הבחורה תדבר עם הרופא לפני .. ואם לא ילך?

מיותר סתם שם עליו סטיגמה מיותרת

את יודעת לפני חודש רופאה דרמטית אמרה לאחותי משהו שלא יעבור לה בחיים ..

מי מספר לה ? שעבר לה אחרי חודש וחצי?

קיצר .. יש מלא רופאים מלא דעות

כל עוד זה לא משהו רציני שמשפיע על השני ..

אין עניין לדוש לפני ולעשות מנמלה פיל

כשאתה מרגיש שמישהו נסגר בפניך, אז או שאתה שותק או שאתה מנסה לרצות אותו.

(אני לא אומר כאן "לרצות" במובן השלילי. במובן חיובי של לנסות לתת אווירה טובה ולעודד אותו להיפתח שוב.)

ביטוי שאני אומרת שאני נסגרת

אני מתחילה להבין את הסיבוך

אז מה כן? תציעי

למה? תסבירי. לא בשביל דיון. בשביל הסבר.

בלי הדברים האלה קשה לא להרגיש תחושה של נפנוף. זה לא מאפשר לתקשר בעניין.

וברור שכשהתקשורת טובה יותר, זה לא יוצא ככה וזהו.

להציע מה כן  ..

לפעמים גם אין לי רעיון מה כן

ומשום מה מרגיש לי שמופתעים ממני שלא באלי..

לגבי זה

וברור שכשהתקשורת טובה יותר, זה לא יוצא ככה וזהו.

לא יודעת ..

גם עם בעלי לעתיד שיחיה יהיו לפעמים פערים בתקשורת וזה אולי חלק מהתקשורת הנקבית זכרית .

כל עוד זה בגדר המאוזן ולא מתיש .

ואמרתי, לא רק להגיד מה כן. לפעמים גם להסביר למה לא עוזר

אזגם אם לא יגיבו תפרסמי 

אני אשמח לתגובה אם כך המצב

אפילו אחד קורא זה עוזר

נראה בשאלה שלך שאת יוצאת מנקודת הנחה שכדי לאמן - היית חייב לחוות את זה בעצמך.

אני חולקת על נקודת המוצא הזו.

אונקולוג לא חייב לחוות סרטן, פקידת סעד לא חייבת להיות מאומצת, מאמן כושר לא צריך להחזיק בשיא אולימפי.

אין סיכוי בעולם שמישהו יבין אותי, במובן הכי עמוק ופנימי של המשפט הזה. אני אפילו לא בטוחה שאני יכולה.

אבל קיימים בעולם כלים ושיטות שיכולים לעזור לנו לגבש את העמדות והתפיסות שלנו לגבי כל מיני דברים. ומי שמלמד אותם את הכלים והשיטות האלה, לא חייב לעבור בעיני בדיוק את אותו מסלול כמו שלי (קצת כמו "עין תחת עין", שאין דבר כזה באמת). בהרבה מובנים, הדברים האלה נכונים לא רק לרווקים, אלא גם לתחומים נוספים של יחסי אנוש.

אני מאמינה שכל אדם חווה משברים וקשיים, בתחומים שונים. אין אדם שאין לו משא.

אם היית אומרת לי שאת מתלבטת בין מאמנת בת 18 לבין מאמנת בת 35, הייתי אומרת לך ללכת לזאת בת 35 - כי אני יוצאת מנקודת הנחה שהיא חוותה יותר דברים בחיים שלה, יש לה ניסיון חיים יותר עשיר, יותר שנים ללמוד, יותר בגרות ובשלות נפשית, שלרוב האנשים אין בגיל 18.

מצד שני,

נניח שיש שתי מאמנות בנות 40. אחת התחתנה בגיל 20, והשנייה בגיל 35. אני מניחה שרוב המאמנות עוסקות בזה כנשואות, ולכן לראשונה יש יותר ניסיון באימון - לא דומה רופא שעשה ניתוח אחד לזה שעשה מאה, לזה שעשה אלף. במילים אחרות: זה שמישהי חוותה את חווית הרווקות, לא אומר שום דבר על יכולות האימון שלה.

אז לדעתי, לא צריך להתייחס לגיל - אלא יותר לניסיון החיים ולניסיון כמאמנת. לכל מאמן יש גישה שונה, וצריך למצוא שידוך טוב גם לזה, מישהי שמדברת את השפה הפנימית שלך. אפשר אולי לדבר עם בנות אחרות שהתאמנו אצלה.

גם שלא דומה מישהי שהתחתנה בגיל 28 לדוגמא אחרי משברים וקשיים והמון ניסיונות לשפר את עצמה והבנה עמוקה של איפה היא טעתה ואיפה היא שיפרה ומה תיקנה בסדר ומה לא תיקנה בסדר והפכה למאמנת זוגית מיד אחרי החתונה..לעומת ילדה שהתחתנה בגיל 18 בלי הרבה מאמץ וצורך לשנות משהו אם בכלל והפכה למאמנת זוגית. 

במקרה הנ"ל שתיהן עם אותו ניסיון מבחינת המקצוע..רק שלבת 28 יש הרבה יותר מה להציע מהחוויה האישית שלה, לא בגלל שהיא עם יותר ניסיון בעיסוק הזה. ועל זה אני חושב שהיא מדברת.

שגם אז לבחורה בת 28 לדעתי יהיה הרבה יותר מה להציע אבל לא ככלל, אלא כסברה בעלמא.

נניח שיש שחקן כדורגל ששיחק כשוער. 15 שנה התמקצע בתפקיד, עד שפרש.

לעומתו, יש אדם אחר שכלל לא היה שחקן, אבל ב-15 השנים האחרונות היה עוזר מאמן.

אם אני עכשיו רוצה למנות מאמן לקבוצה, את מי הייתי שוכרת?

יכול להיות שמישהי הייתה רווקה הרבה שנים בגלל משהו מאוד ספציפי. זה לא אומר שום דבר על היכולת שלה להכיל ולהתמודד איתי.

כשאני הולכת לאיש מקצוע, אני רוצה לקבל ממנו כלים. ולכן השאלה הרלוונטית מבחינתי, זה איך נראה ארגז הכלים של איש המקצוע. אם יש לו בארגז כלים רק את הקלף של הייתי רווקה עד גיל 28, זה לא מספיק בשבילי. וגם הפוך - אם הקלף היחיד הוא ניסיון של 10 שנות נישואין, זה גם לא מספיק בעיני. כלומר, אני לא מחפשת שהמאמנת תגיד לי איזה חיים קשים היא חוותה, שתדע לחבק אותי ולתת לי אמפטיה - יש לי מספיק אנשים אחרים בחיי שעושים לי את זה. מהמאמנת אני רוצה לקבל כלים להתמודד עם המצב.

ליטול עצה מהזקנים זה חשוב. אני לא מזלזלת בניסיון חיים. יש לזה ערך עצום בעיני - אבל זה עדיין לא גובר על זה שיש כאן עניין של מקצועיות. ואנשי מקצוע לא חייבים לחוות בעצמם את הדבר שעליו הם מייעצים. 

בסוף כתבת כאן הרבה דברים שהם בגדר הנחות, אבל לא בטוח שמי שהתחתנה בגיל 28 בהכרח עברה משברים, קשיים, המון נסיונות לשפר את עצמה וכו'.

אגב, בוא נגיד שהיא אכן עברה את הדברים האלו. לא בטוח שזה בהכרח מה שיעיד על היכולות המקצועיות שלה.

למשל-

אם תבוא אליה מישהי שעברה התמודדויות שונות לגמרי משלה שהובילו אותה לרווקות מאוחרת? לכאורה, פתאום כל הניסיון נעשה לא רלוונטי (מעבר לגבולות האמפתיה).

ומנגד, אם תבוא מישהי עם אותן ההתמודדויות, ואותה המאמנת תראה את עצמה במטופלת ותכוון אותה באופן שנכון לה (המאמנת) ובהסתמך על הניסיון שלה, ולא באופן שנכון לאותה הבחורה (בפסיכולוגיה זה נקרא העברה נגדית אם אני לא טועה, וכשמדובר במאמנת שככל הנראה עברה קורס אימון כלשהו במקרה הטוב, וקורס ליווי לרווקות במקרה הרע, ולא בטוח שיש לה היכרות מקצועית עם עולם הנפש, לא מן הנמנע שדבר כזה יקרה)? לכאורה, כל הניסיון נעשה לרועץ.

אני יכולה להגיד על עצמי, שכשקראתי את השאלה גם היה לי איזשהו אנטי אוטומטי למאמנת שהתחתנה מהר כי היא לא עברה את החוויה והיא לא תבין וכו'. אבל בסוף כולנו יכולים להיות אמפתיים גם מבלי להכיר את כל החוויות מקרוב. אז חשבתי על זה עוד קצת ונראה לי שזה היה קשה לי כי זה סוג של מנכיח לי איפה אני כבר לא אהיה, ואולי זה גם מרגיש קצת כמו 'ויקומו המלפפונים וכו' או פתגמים אחרים מהסגנון.

ונראה לי שזה זמן טוב לשאול למה אני אמורה לדעת מתי הבנאדם שמייעץ לי/מטפל בי/ענארף התחתן?..

להרים גבה ולשאול מה ילד בן 18 מבין בזוגיות שהוא יכול לייעץ לי? כנ"ל לגבי ילדה אבל שוב אמרתי את זה כסברה לא ככלל.

יכול להיות מישהו בן 18 שמבין הרבה יותר מגבר בן 35 עם ניסיון עשיר כי הבורא נטע בילד תכונות והבנה עמוקה בנושא. אבל שוב זה כמו שאמרת רק הנחות אבל כן דבר שיכול להיות במציאות.

אבל למה לא "מזה ומזה אל תנח ידך"?

ייעוץ מקצועי אינו תחליף לייעוץ מחברים, בני משפחה, הורים, אנשים עם ניסיון, אנשים שסתם מבינים, זאת פשוט זווית נוספת

תראה אני אדם שמשהו כמו מעולם לא חווה חרדה. אבל יצא לי ללמוד על חרדה, לשמוע פסיכולוגים בנושא, וכמה פעמים כשהייתי ליד אנשים שעברו התקף חרדה רציני ביותר, הצלחתי לעזור להם יפה מאוד. כמו הנדסאי שלמד על מכונות ויודע לתקן מכונות.

ניסיון אישי בהחלט יכול להיות ערך מוסף אם כי לפעמים אני חושב שדווקא מבט נייטרלי ומנותק יכול להועיל, לתת עצות טכניות במקום "להיות באותה ביצה". עכ"פ גם אם יש לה ניסיון מרתק, הניסיון הזה בנוי על החיים שלה, על פילוסופיות החיים שהיו לה, על הרגשות שהיא חוותה, זה לעולם לא יהיה אותו הדבר כמו הבחורה שמולה. ומהבחינה הזאת, היא יכולה גם להשליך מעצמה דברים שהם לא בהכרח רלוונטיים, ואולי במקום להיכנס לחוויה הייחודית שלה, זה יותר כמו "הייתי שם אני מבינה סמכי עליי"

לכל שאלה תשובה, זה לא משנה אם אחרי 20 שנה של התמודדות עם חרדה, גילית טכניקות נשימה וקירקוע והירגעות, או שקראת את זה בספר ואתה פשוט מתאר את מה שקראת. כנ"ל כאן

בהקשר הנידון. אם מדברים על היחס בין פסיכולוג למאמן באופן כללי זה דיון אחר.

יש מאמנות שמכשירות מאמנות אחרות כמו מיכל וולשטיין שמכשירה מעצמה.

יש מכונים שונים שמכשירים.

יש בתי ספר שמלמדים קורס של אימון אישי של שנתיים.

יש לימודי תואר שני בטיפול(שרוב הקורסים הם חרטוט אחד ענק )

יש לימודי טיפול רגשי באקדמיה, מקומות פרטיים שמלמדים, מכללות דתיות או כלליות, ההיצע רחב ונרחב ממש.

המושג מתודיקה שייך יותר לתחומי החינוך וההדרכה.

ממה שידוע לי, בתחום של טיפול משתמשים יותר בהתערבויות/טכניקות ובמודלים.

מתודיקה משמשת על-פי רוב להעברת מסרים, והמטרות של שימוש בהתערבות הן קצת רחבות יותר. כן יכול להיות מצב שטכניקה מסוימת תשמש לצורך העברת מסר, אבל נראה לי שההבדל כאן הוא שאין מסר אחיד..

בנוסף, מתודה היא מתוכננת על-פי רוב, וטכניקה נעה על התפר שבין פחות מתוכננת ללא מתוכננת בכלל.

והאמת גם לא מתכנן..אבל יש משהו במה שאת אומרת שמעלה שאלה בהתחלה (במיוחד המקרה הראשון) אבל אני חושב שבסוף, זה מאוד תלוי בה או בו.

הם יכולים להיות מאוד בוגרים לגילם ועם הבנה עמוקה שהבורא חנן אותם בה(שגרמה להם להימשך לנושא), שלא קשורה בכלל לגיל שבו הם התחתנו. אבל לזכור שעם כל זה, עדיין צריך לברר ולשאול אחרים שכבר היו אצלם איך הם חוו את זה והאם זה באמת תרם להם..לא אחד שניים, אלא כמות כדי לקבל באמת תמונת מצב כוללת.

הייתי מייעץ לך מה שהייתי מייעץ לאחותי, אם מרגיש לך מאוד מוזר ובאופן אישי *לך* זה נשמע לא טוב, אז אולי מראש עדיף לא ללכת אליה או אליו ספציפית, כי זה יכול להביא למצב שאת באה בקטע של "בחינה" לראות מה יש לה להציע ואז חבל כי יכול להיות שבאמת יש לה ואת סתם מפסידה..ואם זה המצב אז אולי מראש עדיף ללכת למישהו עם ניסיון רב יותר ועם שם קצת יותר מוכר ששמעת עליו.

אם יש כמה מומלצות אעדיף ללכת למישהי שחוותה מה שאני ..ויש משהו במה שאת אומרת !

אבל אם מישהי צעירה גם ממש מומלצת והשניה פחות אז אלך לצעירה ..

אז לא יודעת זה מבלבל אותי 

אבל מבינה את התחושה הזו. איך מי שלא חווה את זה יכול להבין אותי?

אבל כמו שכתבו קודם, גם פסיכולוג לא חווה כל הפרעה נפשית או כל משבר ועדיין יש לו יכולת להבין (או לפחות לנסות להבין) ולעזור לאנשים במשברים וקשיים. הוא לא עובד רק מתוך ההזדהות שלו וההבנה של ״וואי חוויתי אותו דבר אני יודע איך אתה מרגיש״ אלא מתוך ידע, מקצועיות וניסיון.

לכן, גם אם המאמנת עצמה לא מכירה מעצמה את החוויה הזו- יש משהו שכן משך אותה לשם, כנראה התנסות מסוימת. ואם היא בעלת ניסיון ומומלצת, אז זה אומר שהיא ראתה המון ומכירה המון רווקים ורווקות ויש לה ידע והבנה, שאמנם הם לא ממקור ראשון אבל זה אפילו יותר טוב, כי הם יותר ״רחבים״  -  ראתה  מגוון של קשיים והתמודדויות והכירה אותם לעומק.

לפעול רק מתוך החוויה האישית שלך בתור מאמן זה בעייתי יותר, אתה מכיר רק מקרה אחד. ואף פעם לא תהיה בדיוק בדיוק חוויה זהה. ואז אפשר להתבלבל ולחשוב שכולם חווים את מה שאתה חווית. דווקא המרחק הזה הוא חשוב. להבין שאתה לא בהכרח מבין, ולהיות פתוח לשמוע.

מקווה שזה מובן כי כתבתי מהר😅

אם אין אינדיקציה, הגיוני לחשוש ממקום כזה

אבל אם היא מצליחה לעזור לאנשים,

מה זה משנה אם עברה את זה או לא? עובדה שהיא מצליחה!

מצד האמת, מי שהיא מספיק רצינית ומקצועית ויודעת להתייעץ עם אחרות כשצריך- זה מספיק.

מצד ההרגשה שלך- חשוב שתלכי למישהי שאת מרגישה שתבין אותך. אז אם היא התחתנה בגיל 18 ואת מעל גיל 30 אולי זה קצת יותר קשה לה להזדהות איתך. אבל הייתי פוסל רק על פער מאד משמעותי כמו שהזכרתי. וגם זה, מצד ההרגשה שלך. בעיקרון אם היא מקצועית ומתייעצת אין בעיה.

כנ"ל לגברים. העיקר שהוא יודע לקלוט את העולם של הרווק שמולו ולעשות התאמות לגיל ולמצב.

ואני רוצה להגיד כמה מילים על אימון.

אני עברתי פעם אימון, לא קשור לרווקות. והדברים שעבדתי עליהם באימון הם דברים שהמאמנת לא חוותה, אבל זה לא באמת שינה. באימון היא לא נותנת לי עצות. היא מעבירה אותי תהליך שקשור אלי, היא שואלת אותי שאלות, והתשובות הן שלי, לא שלה. אבל על ידי השאלות שלה אני מגיעה להרבה דברים שלבד לא הייתי מגיעה, הרבה הבנות שמאפשרות לי לשנות דברים ולהגיע למקומות שלא הייתי חושבת שאני יכולה להגיע אליהם.

בקיצור, אני לא חושבת שהזמן שלקח למאמנ/ת להתחתן רלוונטי פה. התהליך הוא של ה'מתאמן', ואת התשובות הוא מגלה מתוכו ולא מתוך הניסיון של המאמנ/ת.

חשוב לתת מקום להרגיש מה שאת מרגישה

אני מאוד מאמינה שנשים יודעת טוב אחרי כל המחשבות המבלבלות ..

מה נכון להן באמת ..

צריך להרגיש את זה ולא להתעלם

לגבי הנ.ב זה מאוד משתנה תלוי מה מרגיש לי באותו רגע

לא קל אחרי קשר לאסוף את עצמך ולהתחיל הכל מחדש.

והפחד להיפגע, לצפות ולהתאכזב..

התחושות מובנות לגמרי

יש משהו שלמדת על עצמך מהקשר הזה?

מה אהבת בבחור שיצאתי איתו?

מה היה חסר לך שם?

את שואלת שאלות טובות

נשמע שהכל אצלך ממש טרי ואת צריכה לתת לעצמך את הזמן וזה הכי הגיוני בעולם מה שאת מרגישה.

זה ממש אינדיבידואלי כמה כל אחד יצטרך לעצמו אחרי קשר.

תרגישי את עצמך ותביני את היכולת והמסוגלות שלך מתי שתוכלי להיפתח לקשר חדש.

אני אחרי קשר משמעותי כרגע. והתחלתי אחרי חודש. אבל זה אינדיבידואלי אצל כל אחד

כרגע אני דיי מהבהב לא יודע אם נכון לי לצאת כרגע בא לי מנוחה

הלוואי שתמצאי את מה שמחזק אותך.

אני לא חושבת שנכון להשוות את פרקי זמן ההתאוששות שלך לשל אחרים.

אם את מרגישה שזה קשה לך, ואת לא בטוחה אם כדאי או לא - למה לא ללכת לפגישה אחת ולראות איפה את עומדת? נכון, יש לזה מחיר כלכלי, אבל למה לא לנסות? מה יש לך להפסיד?

אם ״הופתעת״ שהקשר נחתך.
כי זה לדעתי, דבר שיכול להלחיץ מאוד,
כי אז כל פעם שנכיר אנשים ונחשוב שהכל סבבה לגמרי,

נהיה חשדניים מאוד ,שבכל פגישה בכל רגע, הכל יכול להסתיים. וגם זה ישפיע על הקשר ויכול להקשות עליו להתפתח.

ולכן, מה שחשוב זה -הדדיות- בקשר.

מעין סימנים קטנים שהקשר נבנה בצורה -טובה- שכל אחד נותן איזה משהו.

לדעתי, תתייעצי עם יועצת לזוגיות כדי למנוע מצבים כאלה.

בהמון מקרים אם קשר נחתך בצורה פתאומית ולא ברורה,

זה בד״כ אומר שהוא גם נבנה לא טוב.

שצד אחד חי בלה לה לנד והתעלם מתמרורים קטנים כי היה ממוקד להגיע ליעד. זה לא עובד ככה.

זה כמו בעבודה.

גם כשאתה מגיע לעבודה ואתה מלא במוטביציה,

אם משהו לא מרגיש לא נח ואתה סופג וסופג בסוף זה יכול להתפוצץ בגלל שהתמקדת ״העיקר להשאר בעבודה״.

לא.

אם יש בעיה, מדברים עליה. מסמנים גבולות.

אם בא לך( רק רק אם את מרגישה שזה יעזור לך לשחרר), תפרטי קצת מה בעצם היתה האכזבה הגדולה
ואז לקוראים יהיה קל יותר לתת לך פידבק כדי לחזק אותך לגבי הסיבוב הבא.
ובעזרת השם יהיה סיבוב הבא ואת לא הראשונה שעוברת את זה

אבל כמובן, מנוחה לנפש זה דבר חשוב. לחשוב. לתכנן. בלי לחץ. ולבוא לסיבוב הבא עם -יותר- כוחות ותבונה מהסיבוב הראשון.
כך צוברים ניסיון ובסוף יש בינגו ובד״כ, בהמון מקרים מתברר (בדיעבד) שהמסלול הזה, היה -הכי- טוב בשבילך.

בהצלחה.

ידעתי תמיד שזאת אפשרות - שהקשר יסתיים. ותמיד דיברנו על זה, וזה תמיד היה בדיבור.

אבל היה בדיבור גם שיכול להיות שזה יעבוד. ורציתי ממש שזה יעבוד.

ולכן האכזבה. שלמרות שידעתי שאולי זה לא ילך, רציתי אותו ממש. ומרגיש לי פשוט פיספוס מטורף...

(כמובן, שאני לא יכול לדעת בדיוק מה קרה בקשר הזה, אז תקחי את זה בפרופורציה המתאימה)

את צריכה להפריד בין 2 דברים.

אכזבה, באסה, עצבות. טבעי לגמרי. נגמר קשר.  הכל טוב. 

אבל לגבי ההרגשה של -פיספוס מטורף-.
כשאני קורא את זה, מיד נדלקת לי נורית כמו ברכב כשלא שמים חגורת בטיחות.

זה פשוט לא מסתדר לי.

תארי מקרה קיצוני,

בחור מסתכל ישירות לבחורה בעיניים ואומר לה ״שומעת ? אני לא מעוניין להקים איתך משפחה ובטח לא להביא ילדים. שלא נדע״.

זה נשמע לך הגיוני שאותה בחורה תגיד לעצמה אח״כ ״וואי..איזה פספוס מטורף״ ? אני מקווה מאוד שאת חושבת כרגע ״ממש ממש לא״.

אז..את צריכה לשים לב שאת -בכלל- לא באיזור הזה. אבל לא קרובה אפילו.

כי זה פשוט לא נכון לחשוב ככה.

פספוס מטורף זה ש 2 אנשים ממש ממש רוצים אחד את השני,

ואז אחד מהם חייב לנסוע לחו״ל ללימודים והקשר..מתפספס בגלל המרחק. *זה* פיספוס מטורף.

כשמישהו לא מעוניין בקשר, לא פיספסתי כלום.

למעשה, כשזה קורה -לפני- החתונה, הרווחת.

מקווה שהבנת את רוח הדברים.

את חייבת לקחת את זה בפרופורציה הנכונה

ואת חייבת חייבת -להנות- -מהדרך- לא רק -מהיעד-.

לדעתי, תלכי ליועצת לזוגיות או משהו כזה (אין לי מושג בזה אגב)
מישהו -אובייקטיבית לגמרי-. שתוכל להגיד לך כמה דברים פחות נעימים. חברות ומשפחה לא יגידו לך את זה.

בהצלחה.

״שתוכל להגיד לך -גם- דברים פחות נעימים״

כי בגדול אם אני יוצאת ויוצאת ורואה חברה שלא נראים מתאימים או שלא הלך מכל סיבה שהיא, ואז יש בחור שמכל הבחינות זורם ומתאים והכל, ויוצאים כמה פגישות וסבבה, ופתאום הוא מוריד ברור שיש כאן תחושת פספוס.. אין מה לעשות.. לפחות אצלי זה ככה.. עובר אבל סבבה

ובנוסף הקטע של להנות מהתהליך.. לא מצליחה להבין איך נהנים מזה....אני יוצאת עם בחור שאני לא מכירה, צריכה להציג את עצמי בערך, וזה לא כמו חברה שאני מדברת איתה בשיא הצחוקים והזרימה ומדברות על מה שבאלנו כמה זמן שאנחנו רוצות.. פה יש 'כללים'.. ואני באופן טבעי לא מצליחה לזרום ב100 אחוז, ובוודאי שלא להנות מזה..

אם יקח לך עכשיו 10 שנים

למצוא בחור עם התאמה דומה

אז יש פה מימד קל של פספוס מטורףףף לכאורה

כל כך אין לי כח שאין לי גם מה לכתוב לך אבל אני בכל זאת יוצא עם הצעות שנשמעות מעניינות ולפעמים הלב נפתח ונותן מקום

יאללה שה' יפנק אותנו קצת בכוחות ורצונות

אני ממש חושבת שזה יכול לעזור לי לצאת עם בחורים אחרים. אבל אין בזה משהו "לא פייר"?

שכוויכול אני עדיין עצובה על סיום הקשר, שאני מפחדת להשוות בחורים אליו, מפחדת להוריד מאחרים כי הם יהיו שונים ממנו .. 

1. כי היא כבר שמעה ממך תשובה חיובית.

2. היא הצעה ש"נשמעה טוב"

3. כי מעורב בזה אדם נוסף, וזה מעלה את הרצינות

4. כי היא הגיבה מהר

וזה מנסיוני מעיד מאוד על אופי ההצעה

בחורה שלקח לה יומיים לשלוח את המספר

כנראה יש דברים בגו..

שהיא צנועה ושקטה מתי שצריך ומקשיבה למה שאומרים לה .

ומתי שיש לה דעה חשובה אז הכל הפוך

שצריך לפעול היא הכי בעלת דעה ופעילה .

מדהים

אנלוגיה בינה לבין מרים?

לעצם הענין, אני מאוד מסכים שאפשר לעשות אנלוגיה. שתיהן מאוד פועלות ומזיזות דברים לטובה לכיוון הגאולה והודאה על הגאולה.

[כנראה שזה מה שגרם למרים לפעול במקרה של הרד"ק כי היא התכוונה לטובה, רק שם היא עשתה טעות.]

שער יג הוא כותב שהנשמות של מרים ואסתר נחצבו מאותו מקום, ואם אעיז להסביר את עומק דבריו בקבלה (שכמובן לא אביא), בצורה שנוגעת לעניינינו, יוצא שלשתיהם יש תבונה לראות את העתיד וככה לייסד ולהוליד את עמינו לגאולה.

נשות התנ"ך "גדולות ישראל".

רבקה עם גניבת הברכות, רחל עם נתינת הסימנים ללאה לפי המדרש ועם גניבת התרפים, תמר עם יהודה, אביגיל שהצילה את דוד מבוא בדמים, חנה עם שמואל. ועוד.

נכון שזה היה פחות "כללי" בחלק מהמקרים, אבל העקרון הוא שהן ידעו מתי צריך לפעול ואיך לפעול.

יש אחת שלא פעלה כשהיה צריך (פעמיים. בשניה היא פעלה רק אחרי שהניעו אותה לפעול) ובכל זאת המלוכה ממשיכה דרכה, מעניין למה זה ככה (יש לי רעיון עם מקור, אבל אני רוצה לשמוע את דעתך)

למה שאמרת, שיוצא מהפסוקים וה'עמק ברכה' שמרים ואסתר פעלו בזמן מכריע של גאולה של יציאת כל עם ישראל מעבדות לחירות- מרים; וממוות לחיים-אסתר, והם בעצם חוללו את כל התהליך.

בזכות נשים צדקניות נגאלו- מרים דחפה את כל הנשים הצדקניות האלה. אסתר- זה ברור מכל המגילה.

חלק מהנקודה של העמק ברכה 'יסוד שבתבונה', זה לידה כמבואר באדרא זוטא. מרים היא כל כולה לידה, מחזירה את עמרם ויוכבד, גורמת לשאר הזוגות לחזור, דוחפת להולדת ילדים. היא הייתה מהמיילדות לפי הדעה הראשונה. דיברנו באישי פעם לגבי ה'ר' בשם שלה בקשר למרירות השעבוד. שאר השם שלה מורכב מ'מים'. מים מביאים חיים לאדם. בזכותה היה הבאר. הולד נמצא במעי אמו במים.

זה היה הטרוניא שלה על משה שפרש מאשתו ציפורה.

זה גם קשור לפסוקים בדברי הימים ש @כְּקֶדֶם ציין על הלידה שלה עצמה.

אסתר היא גורמת ממוות לחיים שזה נחשב לידה מחדש של העם. היא גם מולידה את דריוש שבימיו נבנה המקדש.

אז הנקודה אצלם שהם עמדו בתקופה מכריעה לכל העם ופעלו ודחפו ללידה חדשה לעם נולד כי עשה, וגרמו ממש גאולה לעם כולו.

לא התייחסת לסוף הדברים.. (הכוונה לבת שבע אם לא היה מובן)

לכל שושלת דוד המלך והמשיח, לוט ובנותיו, תמר ויהודה, רות המואביה שמתגיירת, חשש ממזרות של דוד (תלוי בפרשנות) ועד לבת-שבע והלאה.

"מי יתן טהור מטמא".

אבל גם שם, בכל המקרים הנשים היו פעלתניות חוץ מאצל בת שבע.

אני חושב שזה כי היא ודוד זה הדבר הטבעי והנכון, וממילא יש אצלה בעיה עם הקטע של הלפעול. היא כאילו כבר חיה את האמת וקשה לה "להתחבר" לקשיים שבדרך. הקו הזה מבוסס על הגמרא בסנהדרין קז.

לגבי הפסיביות שלה.

זה נשמע נכון מבחינה השקפתית ההסבר שלך.

מבחינה הלכתית זה מובן לפי התירוץ הראשון בכתובות ט ע"א למטה שחלק מהראשונים והאחרונים קובעים שזה עיקר התירוץ ולא השני.

בסוף זה יכול להתחבר טוב עם הכיוון ההשקפתי שלך כמו שהמהר"ל מסביר ב'אור חדש' ובעוד מקומות על "כפה עליהם הר כגיגית".

שמרים מחילה מכבודה הייתה דיי מכוערת ואף אחד לא רוצה להתחתן איתה שנים בגלל זה ונחשון בן עמנידב(דיי בטוח שזה הוא) התחתן איתה לשם שמים למרות שהייתה מבוגרת ממנו בהרבה. ויש פסוק בדברי הימים שכתוב שכשהיא התחתנה היא כביכול חזרה לחיים ואז גילו שהיא יפהפיה . וזה דיי דומה למרדכי ואסתר שהיה ירקרוקת כידוע וזקנה

אבל ישמצב שאני מתבלבל בין מרים למישהי אחרת🤭

@חסדי הים תקן אותי אם אני טועה

באסתר זו דעה אחת. הדעה המרכזית בגמרא שאסתר הייתה מארבע הנשים היפהפיות בעולם. הפסוק כותב עליה "והנערה יפת תואר וטובת מראה".

יש תירוץ מהפסוק שהדעה בגמרא מתכוונת שרק אחרי זה אצל אחשוורוש היא הפכה לירקרוקת בגלל תעניותיה ועדיין היא נשאה חן בעיני אחשוורוש שיושיט לה שרביט הזהב.

(אבל זה לא נכנס כל כך לגמרא, כי אז הגמרא יכלה להגיד שהדעה הזאת מסכימה שהיא הייתה מארבעת היפהפיות, רק לזמן קצר נתכערה.)

הגופה שלו בעזה..

ובכמ צריך להמשיך להתפלל, אשרייך..

אם את/ה רוצה להיות אקטיבי, דבר עם שדכנים, להזכיר לחברים על קיומך, אולי אתרי הכרויות (אם כי אין שם דוסים כמעט).

ללכת למקומות שאפשר להכיר בהם(התנדבויות/שיעורים מעורבים)

שיהיה בהצלחה רבה

ואולי כאן נכנס גם העניין של ההגדרה של מיהו דוס - 

יותר סביר שתמצא דוס באתר היכרויות מאשר בהתנדבות מעורבת...

רק לא כדאי לבנות על זה.. זה הכל.

אבל בהחלט עוד אפיק ליצירת שידוכים כמו שאני בעצמי כתבתי

כך שפחות מסתבר לי שכולם יהיו בכולם

יש יוזמים שונים של פו"פים במסגרות שונות

בכל אתר\מיזם - יש יותר בנות מבנים.

בדקתי עכשיו באתר, ואני רואה מאות דוסים שרשומים.

בנוסף, מכירה לא מעט דוסים ודוסיות שהכירו באתרים.

אתר זה בהחלט עוד אופצייה להגדיל את המעגלים ולהגיע באופן ישיר אל אנשים שעד עכשיו לא היה לך שום קשר אליהם.

כתיבה של סטיגמות כאלה סתם מרחיקה אנשים פוטנציאליים.

אין שום דבר פסול באתר שאמור למנוע מדוסים או דוסיות להירשם.

יש המון אפיקים איך להכיר, ולדעתי - נכון לנסות בכמה שיותר במקביל, כדי למצוא מישהו כמה שיותר מהר.

זה מאד תלוי גיל... ככל שהגיל עולה יש באמת יותר באתרים כי "כל האמצעים כשרים".

אין שום דבר פסול באתר, פשוט המבול הזה של התמונות עושה לא טוב להרבה אנשים אז זה מרחיק אותם משם..

ולו אני הייתי בונה אתר, הייתי עושה דברים קצת אחרת מכמה בחינות.

אחד מהם זה לא לשים בחזית את התמונה כברירת מחדל.

הצעה למי שזה מציף אותו, ועדיין לא רוצה לפספס את הפוטנציאל שיש באתרים:

לבקש עזרה ממישהו אחר, ואולי מישהי אחרת:

נגיד לבקש מאמא\אחות לעבור על הכרטיסים, וכך במקום להיות חשוף למאות - הן יעשו את החלק הזה, ויגבשו רשימה של כמה פוטנציאליות, ורק אותן אתה תבחן ותראה אם מתאים לך לפנות.

לדעתי, אנחנו צריכים להיות אקטיביים בתהליך החיפוש שלנו.

כשאין הצעות - לנסות ליצור, כשהמטרה היא ליצור הצעות רלוונטיות. אז לפני שיוצאים לדרך, לנסות לדייק לעצמך מה את מחפשת, ומי את - איך את מוצגת, בכרטיס ובתמונה. האם זה באמת מעביר את מי שאת ואת מה שאת מחפשת?

אם כן, האם יש מקומות מסוימים שאת יכולה לפנות אליהם (לדוגמה, שדכנים של ישיבות מסוימות)?

מעבר לזה, צעדים פרקטיים שלדעתי גדאי לעשות - וכל המרבה הרי זה משובח. אין מה להתבייש, הרצון לזוגיות הוא רצון טבעי ונורמלי.

1. לפנות לשדכנים. יש רשימה בשרשור הנעוץ.

2. להירשם לאתרים.

3. להירשם למיזמים. (בד"כ יותר זול מהאופציה הקודמת...)

4. לשלוח את הכרטיס שלך בקבוצות וואטסאפ ייעודיות.

5. לנסח הודעה קצרה, ולבקש מחברים לפרסם בסטטוס שלהם בווטסאפ, וכך להגיע למכרים של חברים.

6. אפשר לפרסם את ההודעה בעוד דרכים, לדוג' לבקש מבת דודה לפרסם בקבוצה של מדרשה\ קבוצה של אברכיות מישיבה בסגנון שלך.

7. לפנות לאנשים שיצאת איתם שהקשר איתם היה חיובי (מבחינת הסגנון שאת מחפשת) ולשאול אם אולי יש לו חברים שיכולים להיות רלוונטיים.

8. להשתתף באירועים שמיועדים להיכרויות.

9. לתזכר את הסביבה שלך שאת פנויה ומחפשה - כולל עמיתים לעבודה, שכנים, חברים של ההורים.

10. לפרסם כאן בפורום מי את\מה את מחפשת, ולהפנות לצד ג' (תחת המשתמש שלך או באנונומיות דרך @ברוקולי).

11. להיפתח לעוד הצעות: לבחון על מה את מסנן הצעות, ולראות אם את רואה דברים אחרת - לדוג', להרחיב את טווח הגילאים\גובה\עדה\מקצוע וכו'.

12. לנסות לחזור לקשרים ישנים (אם רלוונטי).

13. לנסות לחזור להצעות ישנות (בין אם נשללו על ידיך או על ידי הצד השני).

בהצלחה!

אם את רוצה תכתבי לי בפרטי, אכתוב לך את הנייד שלו

באמת יש נטייה לשכוח שסך הכל האדם רוצה כלים שיעזרו לו להתמודד בצורה יותר נוחה במסע הזה ..

לפעמים כל מיני כנסים או ליווים כאלה ואחרים

עולים באמת יקר מאוד

אבל זה לא נובע משרלטנות לדעתי .. אלא מתוך חוסר חיבור למה באמת האדם מולך צריך /זקוק .

מכל רווק ורווק

והם צריכים לעשות תיאום ציפיות ..

אבל בגדול הוא אמור לשאוב כוח מהכלים שהמטפל נותן .

אמנם כל עוד מקבל השירות יודע לאן הוא הולך - אין פה שום פסול מוסרי או ערכי.

אני משערת שיש הרבה שניגשים לתחום עם רצון טוב, לי באופן אישי קשים כמה דברים ולכן יש לי קצת הסתייגות..-

אימון באופן כללי הוא תחום עם הרבה פוטנציאל ברעיון, ויש בו כלים חשובים אבל בפועל הוא לא מספיק מבוסס מחקרית וכמעט ואין עליו רגולציה, וחבל. אגב, זה גם מתבטא באתיקה מקצועית..

בסוף יש כאן מפגשים עם נפש, אבל אין מספיק התמקצעות בתחום.

בנוגע לאימון לרווקות באופן ספציפית אני חושבת שיש בתחום הזה איזושהי הסתכלות שעשויה להיות מצומצמת מדיי, והיא גורמת לזה שלפעמים במקום לטפל בדברים מהותיים, שמים פלסטר על סימפטומים.

ואם לדבר לרגע גם תדמיתית- העובדה שישנן לא מעט מאמנות שמפציצות את הווטסאפ והמיילים בסטטוסים ובסיפורים הופכת את זה לזול ורדוד.

מצליח לעזור לאנשים להגיע לחתונה.

סביר להניח שבתחום כל כך רגיש אנשים שבחרו לעסוק בו יהיו אנשים מאד טובים ורגישים ומכיר אחת כזאת.

אהל כמובן שיהיו גם את אלו שינסו לנצל ויוציאו שם רע

יש שמלינים על כך שמדובר בתחום לא מפוקח ואותם מאמנים אינם מטפלי נפש מוסמכים / אנשי מקצוע פרופר.

אבל אגלה לך סוד, גם פסיכולוגים קליניים עם תואר שני ומעלה יכולים להיות חסרי תועלת לחלוטין (כולנו מכירים את "כן כן, אני מבין *הנהון*", ואינספור עדויות על אנשים שמטופלים 5+ שנים וזה לא שינה אותם בכלום)

צריך להבין מהו התחום ומה המגבלות שלו.

הבעיות שיכולות לצוץ בחיפושים אחר זוגיות הן מגוונות, יש כאלה שיש להם חששות מפגישות, יש כאלה שלא ברור להם מה הם מחפשים, יש כאלה שברור להם יותר מדי מה הם מחפשים ולא יזיק להם ראש קצת יותר פתוח, יש כאלה שמזניחים את עצמם ומתפלאים למה הם לא מושכים, יש כאלה שבאים עם ציפיות, בלי ציפיות, חרדות, יש כאלה עם טראומות ילדות הפרעות אישיות ו-CPTSD...

מאמן יכול בסה"כ לתת מה שהוא יודע, אם זה מפילוסופיית חיים שהוא הבין או מניסיון,

לפעמים זה יכול להיות ממש עמוק וקולע, לפעמים זה יכול להיות רדוד ולא קשור (ולפעמים זה יכול להיות רדוד ונכון)

לפעמים לא מספיק לומר את המילים וצריך לעשות איזשהו מהלך תרפי כדי שהרווק באמת ישתכנע ויישם

=> מה שלפעמים מצריך המון סבלנות, ידע וניסיון, כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות

זה כמו פרסומות להחזרי מס

האם הם לוקחים ערימה של כסף על זה? כן

האם יש מקרים שבהם אין זכאות וסתם לקחו לך עמלה? כן

האם יש מקרים שבאמת רואים תוצאות יפות? כן

האם זה משהו שיכולת לעשות גם לבד? עקרונית כן, אבל זה נכון לגבי כל שירות, או שאנחנו עושים לבד, ואם אנחנו לא רוצים או לא יודעים או שאין לנו ה-facilities אז משלמים למישהו שיעשה

<צ>

זה שבע ברכות וגם זה רק כי הוא אתר קורע...

בהגדרת סינון "דתי לאומי תורני" רואים בחורים ערסים טיפוסיים, בהגדרה "מסורתי" כולם עם טלית ותפילין, תמונות כותל... זה מצחיק😆

למה הכל כזה גלוי?

ואשכרה ראיתי שם בנות שאני מכירה

אבל כע מילה ששמה הם מישלנו

שליש זה סתם לאשכנתוזים

בד"כ

מגדירות את עצמן כמו שהן

נשמע אחלה, מקסימום תמיד אפשר ללמוד תוך כדי תנועה

שאלו אותי מה אני מחפשת והיו לי מעט דברים שממש חשובים, ואז גם בפגישות עם רוב הבחורים די הסתדרתי ומבחינתי היה אפשר להמשיך... זה בד"כ מעיד שאתה בנאדם נוח שמסתדר עם הרבה אנשים..

מהצעה להצעה אני בהחלט יכולה ללמוד על עצמי יותר מה אני רוצה, אבל גם צריך להיות עם יד על הדופק,  לראות שאני לא הופכת לבררנית על דברים שטותיים..

יהיו דברים שיהיו חשובים לך יותר או פחות.

לכל אחד יש דגשים שהם שונים, אין כאן נכון או לא נכון.

זה דורש בעיני קצת יותר ממודעות עצמית - אלא איפה אתה רואה את עצמך בתוך זוגיות. 

בסופו של דבר אנחנו מוקפים בהרבה אנשים טובים, ויש לא מעט בנות טובות שתוכל לבנות איתן זוגיות מדהימה.

והרבה סוגים של 'תפקידים' שאפשר לתפוס בזוגיות.

ממליצה לקרוא\לשמוע על התחום.

הדברים שחשובים לי?

מה ההבדל אם זה חלק ממני או משלים?

לבחון מי אתה מה יש בך מה אתה אוהב ומה פחות

ומה אתה יכול להביא

נניח .. רגיש , אדיב , מאיר פנים

חסרונות שאתה פחות אוהב מופנם

מחפש גם מישהי מאירת פנים.. אבל פחות מופנמת..

זו סתם דוגמא לגבי מה יש בך ומתוך כך אתה מחפש אותו באחר . 

ומה אין בך וגם מחפש באחר

זה שילוב

חשוב מאוד קודם להכיר את עצמך לפני שמתחילים