פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 73)

במשפחה, בשכונה, בבי"כ, בעבודה, בלימודים, בישיבה - 

האם כולם הם מגניבים, מובילים, יצירתיים, יציבים, אוהבים לטייל, קלילים, עם ראש על הכתפיים, יודעים מה הם רוצים, אידיאלסטים, עמוקים, חכמים, בוגרים, בעלי שאיפות?

ממש לא.

זה לא שיש סוג אחד של אנשים ("המגניבים") שמתחתנים, וכל השאר נשארים רווקים.

ומעבר לכך, אנחנו אנשים מורכבים. לצורך העניין, אני די בטוחה שיש לך שאיפות כלשהן. שיש בך יציבות. גם אם אתה לא איינשטיין, לא יודע לפתור משוואו דיפרנציאליות, זה לא אומר שאין לך חכמה בתחומים אחרים. הדברים האלה הם לא שחור לבן.

לדעתי,

אתה צריך לעשות את הצד שלך. לעבוד על המידות שלך.

את הבחירה אם לבחור בך על היתרונות והחסרונות שלך - תשאיר לה. אל תעשה בשבילה את החשבונות האלה. אל תנסה להבין את השיקולים שלה. תהיה האדם הכי טוב שאתה יכול. תשתחרר מכל החישובים והמשוואות שאתה עושה.

לא עונה על הדרישות... של מי אתה צריך לענות על דרישות? של אף אחת! רק של אחד. רק מולו. רק ה' יביא לך את הכלה שלך בזמן הנכון.

תתייעץ עם רב... 

מעניין אותי האם אין בך את התכונות האלה במידה חזקה ואתה שלם עם זה, או שהן בך ופשוט אתה לא מוציא אותן לפועל ולכן לא שלם עם זה. 

כולנו מחפשים במה להשתפר תמיד... אם אתה חושב שיש מקום לחיזוק אחת התכונות האלה אצלך- עשה זאת.

יש לך מטרה והיא להקים בית. מכאן תבנה לעצמך תכנית עבודה עם יעדים ואפילו זמנים. איך אתה רוצה לראות את עצמך בעוד 3 חודשים מהיום ועל מה אתה עובד בזמן הזה? 

זה לא הגיוני רשימה כזאת ארוכה של תכונות שאין בך. אפשר להקים בית בלי כמה מהתכונות האלה לגמרי, אבל כל הרשימה ביחד אתה בטוח שאין בך שום דבר מזה? לא נראה לי.

ואתה יודע מה גם אם כן, תחשוב מה התכונה שאם תחזק אותה ממילא שאר התכונות גם יתחזקו.

ומצטרפת ל@לגיטימי בכל הפסקה האחרונה שלה.

אפשר לפרק את האדם לתכונות.

לדוגמא - יש ליוסי הרבה חברים כי אנשים אוהבים להיות לידו בגלל שהוא מגניב מצחיק מוביל ואידיאליסט..

אמנם זה לא הכרחי.

אפשר להתייחס לאדם כמכלול שלם.

לדוגמא - ליוסי יש הרבה חברים כי אנשים אוהבים אותו.

הדוגמא הראשונה מדברת על אהבה שהיא אהבה אינטרסנטית שחז"ל קראו לה "אהבה התלויה בדבר"

הדגומא השנייה מציינת אהבה יותר עמוקה, אהבה לאדם עצמו ולא לאינטרסים ולפונקציות שהוא ממלא.

אבל לא אבטל את דבריך לגמרי.

שמסתכלים על 'כרטיס' מסתכלים על פונקציות.

אמנם אפשר לנסות להסתכל מעבר פנימה - לאדם.

וגם כשמדברים על תכונות זה לא כזה דיכוטומי כפי שאתה מציג את העניין.

אפשר להיות מגניב בתחום אחד ובתחום אחר בכלל לא. יש חנונים שבעיניהם להיות האקר זה מגניב ולהיות ערס זה לא. אז זה סובייקטיבי לגמרי מה מגניב בעיניך.

אידיאליסט? יש מעשה כזה או אחר שאחרי שאתה עושה אותו אתה הופך לאידיאליסט? זה נראה לי פשטני מדי.

מצחיק? יש אנשים כבדים שמתחברים לאנשים כבדים.. וגם לאנשים כבדים יש סוג של חוש הומור שהם אוהבים.

אפשר להסתכל העולם כאילו הוא מחולק למעמד גבוה ונמוך ובאמת ההוגים הסוציולגיים על פי גישת הקונפליקט ככה חילקו את העולם. אבל יש בתיאוריות שלהם הרבה דברים לא פתורים שלא מסתדרים.

חז"ל עצמם האמינו במעמדות אך חילקו אותם בצורה שלא הסנוביות והאינטרסים הם העיקר אלא רצון ה' ודברו המתגלה אלינו ובכך גם המעמדות הפחותים יותר אינם ניזוקים כלל. ומי שמנצל את תורתו כדי להשיג מעמד, וואו, כמה זה חמור בעיני חז"ל.

חבל שצורך ההסתכלות המרכזית על העולם תהיה בצורה מעמדית. ככה זה משטח את הנשמות הקדושות שבו.

חבל שכך

אבל בסופו של דבר, הבחור שבאמת מתאים לך יגיע עכשיו מהר יותר כי את פנויה

בהצלחה!

הזמן עושה פלאים

תרופת קסמים

ולאט לאט תקומי מזה.

זה לא צריך להיות בבת אחת.

תתני לעצמך זמן לכאוב ולעכל.

בסופו של דבר, יכול להיות באמת דבר נפלא, אבל להיות מקורקע במציאות לא זוכים. כמו שציינו עכשיו את חיי הבל בין סוכות לחנוכה. הוא נוצר ביצירה אידיאלית אבל מכמה סיבות הוא לא זכה להיות מקורקע במציאות.

היום הביטוי 'הבל' נהפך למילה לדבר שאין בו תועלת, אבל במשמעות המקורית זה דבר אידיאלי שיכול להימשך לזמן מסויים אבל בסוף לא נקבע במציאות מכל מיני סיבות.

זה חלק מהתוכנית של ה' הכל מושגח

גם הדברים העצובים

ואולי ממנו לומדים יותר ..

תפללי לאבא שיאיר לך שיקח ממך את הכאב ויכוון אותך לתקן את מה שהיית צריכה ולדייק אותך בדרך החדשה 

והכי חשוב תסמיכי על ה' גם ברגעים שאת שבורה ומוחלשת תמיד יש לך כוחות 

גם שזה מרגיש שאת ריקה 

פעם שמעתי שיעור של רב שאומר אם בחור אמר לך לא תשמחי , מי יודע כמה עצב מיותר הוא חסך לך בעתיד. 

תודי אפילו שה" שומר עליך 

אז מודה שלא הצלחתי להגיע לדרגה של לעשות עכשיו סעודות הודיה 

אבל אני כן מאמינה שה' משגיח בכל זאת .. 

זה קשוח ממש ממש. אני מבינה אותך לגמרי. כל פרידה היא קשה, במיוחד אם רצית אותו ככ...

תני לעצמך זמן. תעכלי את זה. עברת חוויה לא פשוטה. תפנקי את עצמך קצת בימים האלו, תדרשי מעצמך פחות, ותצאי מזה.

תזכרי שה' יודע הכי הכי טוב מה מתאים לך. ונכון שכואב אבל בע"ה יהיה לך מישהו שהכי הכי טוב בשבילך.

לפעמים כשקשה לי אני מנסה לדמיין את עצמי כנשואה לבנאדם שאני הכי רוצה, איך הייתי מסתכלת אחורה על הפרידות הקודמות. וזה מעודד קצת.

ולבכות זה משחרר. ממש. תני לעצמך את זה.

ממש נורא.

תעשי לעצמך חסד ואל תתני למחשבות של ׳אין לי סיכוי אי פעם למצוא זוגיות מאושרת אחרי שבר כזה׳ לתפוס מקום של ריאליות..

למרות שזה כל כך כואב ומפרק

תתני לעצמך זמן (הרבה) להתפרק ולהתנחם..

אבל באמת כמו כל הקלישאות בסוף תמצאי!  באמת באמת. בהצלחה!

שלום יקרה

קודם כל חיבוק ענק.. פרידה של קשר שהיה משמעותי בשבילי זה ככ כואב, מפרק, מחליש, מפחיד, מתסכל.. ופשוט עצוב.

כמו שאמרו פה לפני, תני לעצמך לכאוב. אבדת פה משהו יקר.. כמו אבלות..

אל תרוצי להמשך. תני לעצמך הפסקה, תנסי לפרוק לחברה..

לפעמים אחרי פרידה אנחנו מריצות בראש 'מה היה אילו'.

אולי אם לא הייתי אומרת את המשפט הזה , אז הקשר היה מצליח להתקדם.

אולי אם לא הייתי עושה ככה אז הוא היה מרגיש יותר ככה..

וזה מחרפן. זו מערבולת שאין לה באמת מוצא.

כדאי לעצור את גלגל המחשבות הזה בכך שתביני שהכל זה חלק ממך. את זו את יחד עם החסרונות שלך והטעויות שלך. ומי ששלך יכיל וירצה בך יחד עם כל המכלול שלך. את לא אמורה להיות במתח על כל טעות ליד הבחור שלך.

אז אם הוא חתך (אולי) בגלל הדברים הנל שעשית- כנראה הוא לא שלך!

לסובב את המחשבות האלה לחיבור לעצמי. לרצון הטוב שהיה במעשים האלו. וגם אם יש לך מסקנה מהם- זה רק לעתיד. בקשר הבא תתנהלי יותר טוב.

אבל את עשית הכי טוב שאת יכולה בקשר! כי עוד לא היו לך את התובנות האלו..

וזה מכוון מהקב'ה שעוד לא היו לך אותם.

הכל מדוייק מה' ובעז'ה בקשר הנכון זה יצליח.

תרשי לעצמך להרפות.

את עושה את ההכי טוב שלך כרגע ובעז'ה ה' ישלח לך את הנכון בזמנו בקרוב.

'היית קרובה יותר מאי פעם להתחתן'

ועכשיו את קרובה עוד יותר!

כי הוכחת לעצמך שאת מסוגלת להפתח למישהו חדש. לפתוח את הלב. לנכוח בקשר. להתמסר. לרצות באמת להתחתן. להעיז.

אז את בטוח יכולה לשחזר את היכולות האלו עם מישהו חדש!!!

לא עכשיו.. אחרי ההפסקה שתאספי כוחות מחדש

ובפרקטי:

תני לעצמך לפרוק, להתגעגע, לכאוב

חבקי את עצמך

תעטפי את עצמך באנשים שנותנים לך כח

תפנקי את עצמך

תחזרי לבטחון בעצמך ובטוב שלך

בטחון ששלך יבוא ויעריך אותך כמו שאת. את ראויה לזה.

ולאט לאט

תרגישי

שהגעגוע שאת מרגישה הוא כבר

לא געגוע אליו

אלא

געגוע לקשר, ליחד

וזה הזמן לצאת לקשר חדש...

בהצלחה רבה!!! שיהיו בשורות טובות לכולנו.

צריך לתת מקום וזמן לכאב, אבל חשוב מאוד לא להגיד לעצמנו משפטים מייאשים, כי הם נכנסים לראש ומתקבעים, בפרט בזמנים קשים וכשהלב שבור, ואחר כך קשה להוציא את זה וזה יוצר חסימות ומעכב.

במקום זה כדאי להגיד לעצמנו משפטי אמונה.

וחשוב גם להחליט שהיה ונגמר. כלומר- לא מנתחים יותר, לא חושבים, לא מאשימים, לא מדמיינים, לא נתלים, לא שוקעים בזכרונות. גם אם זה קצת מנחם ונעים, זה הרסני.

האם זה עובר?

הכל עובר. הזמן מכהה את הכל. 

אבל, השאלה היא איך זה עובר, ותוך כמה זמן.

לדעתי,

צריך לשהות בזה.

זה כואב.

וצריך לתת מקום לכאב הזה.

אבל -

צריך לדעת לתת לאבל הזה גבול. 

להגיד לעצמך - אני נותנת לעצמי שבוע להתאבל.

בשבוע הזה לתת מקום לכל הכאב והאכזבה. לבטא אותם בצורה שנוחה לך, לדוגמה בכתיבה.

ובסוף השבוע -

קודם כל לפנק את עצמך, במשהו שעושה לך טוב וכיף.

ולהמשיך במסע שלך.

בשלב השני,

בואי נדבר על "זה". מהו ה"זה" שאבד.

דמיינת לעצמך איזושהי תמונה בראש של העתיד, והעתיד הזה נכרת. היה קשר, ואיננו. היה כאן פוטנציאל גדול שנמוג.

מה היה טוב בקשר והיית רוצה שיהיה גם בקשרים הבאים? מה בו מצא חן בעינייך? (ואם "הכל" זאת התשובה שלך, זה בעייה. אין אדם מושלם.)

זה שאף אחד עד אליו לא גרם לך להרגיש ככה, לא אומר שגם בעתיד לא יהיה מישהו שיגרום לרגשות כאלו.

אני מסתכלת סביבי, ואני רואה אנשים שנשואים בשנית עשרות שנים (אם בגלל אלמנות\גירושין), ונראה שהנישואים השניים לא פחות מוצלחים מהראשונים. אני לא חושבת שהם אותו הדבר, אבל אני רואה שאנשים ממשיכים הלאה בחייהם. כמובן שאני מכירה לא מעט אנשים שביטלו אירוסין, כולל ממש סמוך לחתונה - והם קמו מזה, ומצאו מישהו אחר להגשים איתו את הפוטנציאל.

זה לא אומר שזה לא כואב.

זה לא אומר שלא נופלים נמוך.

איבדת משהו.

נכון, משהו די ראשוני, אבל עדיין איבדת אותו.

ולכן חשוב לדעתי לתת ללב לאבד ולעבד את זה, ואז להמשיך הלאה. כי הלאה גדול מחכה לך...

אתם ממש חמודים שמשתתפים בצערי ועונים.

אם אין לי למי לבכות במציאות לפחות כאן אפשר לפרוק.

אז כנראה שזה באמת עובר עם הזמן, אבל עכשיו זה כואב. שה' יעזור לכולנו, אין לי עוד משהו אחר לומר.

את זה שרוצה אותך, את זה שבאמת מגיע לך, שיאהב אותך.

היה בחור אחד שיצאתי איתו,  כל כך כריזמטי, הוא הראה כאילו הוא בעננים מהקשר כאילו הכול מבחינתו חתום, וזה משך אותי גם לחשוב על זה ככה, התלהבתי כל פעם לפגוש אותו,  ואז פתאום הוא חתך ואמר שלא הרגיש כלום מעולם. הקשר היה קצר אבל זה שבר אותי בטירוף. בכיתי כמה ימים. הרגשתי שהוא ריסק לי את האמון, שגבר יכול לומר משהו אחד אבל להרגיש אחרת לגמרי . לקח לי זמן לבנות את זה שוב ולא להיות חשדנית.

וזכיתי באיש המדהים שלי שאוהב אותי, והוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. מודה לקב"ה שהבחור ההוא חתך, אחרת היו לי חיים אומללים.

טוב לשמוע שגם אחרי כאלה דברים אפשר לקום.

אצלי זה היה אחרת, ידעתי שהוא פחות בכיוון ממני ודיברנו על זה. אבל עדיין כואב לי ברמות, אני מרגישה החמצה נוראית של חיים שלמים.

תני לעצמך עכשיו להתאבל

רק חשוב לומר שאת בסדר גם אם לא עובר, ום אחרי תקופה לא עובר, מותר לפנות לעזרה..

מגיע לך חיים שמחים בלעדיו גם אם זה לא נראה עכשיו

ועבודה עם מישהו חיצוני יכולה לעזור ושווה את השמחה שלך, ושיהיה לך טוב❤️

ועוד משהו שבטוח יכאיב לך, אבל לדעתי כדאי אז אומרת

תזרקי עכשיו את המזכרות ממנו,או שתתני למישהי לעשות את זה בשבילך.. זה תמיד יכאב🙈

עדיף עכשיו ולא אח''כ כשזה יפתח שוב את כל הזכרונות

חיבוק.

יצאתי עם מישהו שמאוד רציתי והוא כל הזמן התלבט ובסוף נפרדנו וממש בכיתי אח"כ והייתי שבורה.

לקח לי בערך 5 שנים להתגבר עליו כולל מערכת יחסים ארוכה וכושלת (באשמתי, לא הייתי מוכנה להודות שלא באמת רציתי את הבחור).

היום אני נשואה שנתיים+ לאדם מקסים, שלא יכולתי לבקש יותר טוב ממנו. לא היו לי איתו פרפרים בבטן כמו עם הבחור הראשון אבל אני כ"כ שמחה בו (זאת לא המלצה להתחתן בלי פרפרים בבטן, רק תיאור המציאות האישית שלי - אני לקחתי סיכון ובמקרה זה השתלם לי).

לדעתי - קחי את הזמן שלך. בסוף הרגשות מתקהים ויפנו מקום למערכת יחסים חדשה שבעז"ה תצליח ותהיה מעולה בשבילך ותשמח אותך.

החוויות שלנו מעצבות את האישיות שלנו ואז הדעות, הרגשות והרצונות משתנים מספיק כדי להכיל ולרצות מישהו אחר.

לא נראה לי שאין מישהו ומישהי בגיל לקראת נישואין, בגיל המתאים לנישואין - שלא מודע שקיימים הבדלים מאוד גדולים בין גברים ונשים.

מרכזיות השכל אצל האיש והרגש אצל האישה; הבדלים נפשיים ורגשיים.

חז”ל למדונו בתלמוד כי: “בינה יתירה באשה יותר מבאיש”.

נכתבו על כך ספרים למכביר, בהם ספרים מאוד מפורסמים מלפני 25-30 שנים, כמו גברים ממאדים ונשים מנוגה (ויש לספר הזה עוד המשכים במיקודים שונים),

יש סרטונים והרצאות, והרבה איזכורים בגוגל, לפרופ׳ יורם יובל בנושא ההבדלים בין המוח הגברי והמוח הנשי.

אצל הנשים יש יותר קישורים בין שני חצאי המוח. זוהי הסיבה שהן מסוגלות לבצע משימות שונות במקביל ובו-זמנית. משום שלצורך עיבוד מידע הן משתמשות בשני חצאי המוח יחדיו, בשונה מהגברים המעבדים מידע בכל אחד משני חצאי המוח בפני עצמו.

המטרה בסוף זה להוליד טוב מאוד, אבל יש מאבק.

בגן עדן האשה נמשכת אחרי הנחש ומקיימת איתו יחסים ובוגדת באדם (שבת קמו ע"א), האדם מאשים את האשה שהיא החטיאה אותו, שזה נכון אבל הוא לא לוקח אחריות עצמית, ומטיל הכל על האשה.

החג הבא זה פורים (אחרי ט"ו בשבט), שנולד מתוך מאבק בין אחשוורוש לושתי, שבסוף הוא מוציא אותה להורג, ומתגלגל כל ענין פורים שגם בו יש מאבק בין אסתר לאחשורוש, ולפי הדעה בחז"ל (מגילה יג ע"ב) שמרדכי היה בעלה של אסתר, אז גם יש מתח ביניהם איך לפעול.

פפפוס בן יהודה שהחמיר יותר מדי על אשתו היה נועל בפני אשתו ויוצא (גיטין צ ע"א) ואז אשתו בגדה בו ויצא מזה כל יש"ו והנצרות (כמו שיש מסורות בראשונים).

זה קורה בכל בתוך כל זוגיות בעולם יש מאבק בין הכח הגברי לכח הנשי.

בעולם שלנו המודרני רואים את זה עם מאבק הפמיניזם מול השמרניים יותר.

זה לא חייב להוליד אסונות, אלא יכול להוביל להרמוניה ואחידות נפלאה.

אבל קודם כל צריך להכיר במאבק שמתחולל. זה לא חייב להיות קרב אגרוף והאשמות אישיות, אבל כן עימות חזיתי בין הערכים והצלחה ליישבם בצורה שמתאימה לכל זוג.

להגיד שהמאבק הזה, הוא דבר ששייך לגן, זה להתעלם מרצינות וכבדות הנושא, והצורך להתייחס אליו בצורה הכי טובה שמביאה בסוף שלום ושלוה.

בא ותתחבר למציאות ולעובדות של אורח החיים שלנו כיום.  

מאבק בין פמיניזם ושמרנות אינו משהו, שכנראה, יותר מידי משפיע על הפרט, על זוגות מהסביבה שאתה חי בה, מהקהילה סביבך.

אצל הוריך ומשפחתך הקרובה אתה רואה תככים ומאבקים מהסוג שהבאת בדוגמאות של אדם וחוה, אחשורוש וושתי , פפוס בן יהודה ואישתו?

שהזוגות שמסביבי מצליחים ליישב בשלום את המאבקים האלו פחות או יותר.

אבל זה מאבק תמידי.

הייתי עד למקרים גם של התפוצצות.

יש מתח, ובמידה מסויימת הוא בריא. בסוף בשביל שמשיכה תעבוד (ואנחנו רוצים שהיא תעבוד) צריכה להיות קוטביות וקוטביות בריאה, כלומר סוג של מתח. זה בסדר גמור. ככה זה צריך לעבוד.

מולידה כר למתח בריא של יצירה. יצירה נובעת מתוך ערכים, מידות והרגשות שמתנגשים, ואז זה מוליד הרמוניה הרבה יותר משוכללת שמצליחה לכלול את הכל לפסיפס מרהיב.

כל הזמן יש את התנודתית של התנגשות, מתח ולפעמים ריחוק, גיבוש עמדות ויצירה מחדש, שמולידה עד שהתהליך חוזר עד אין סוף.

(לכן דרך הלימוד של היהדות זה קושיא וסתירה שמולידות תירוץ.)

[זה בלי להתייחס לבסיס המשותף הרחב שצריך שיהיה לזוג, שזה לא הענין של השרשור]

אני כן משתמש במילה 'תככים' ואסביר את כוונתי. אני לא התכוונתי לפירושים על משלי כט, יג מלשון מרמה.

אלא לחיבור של כמה פירושים: רש"י שזה מזימות חיוביות, רלב"ג שזה מבוכה, ר' משה קמחי שבר.

זאת אומרת שכל אחד יוזם בצורה חיובית מהצד של הנפש שלו את הדרך שהוא חושב שצודק, ויש התנגשות שגורמת למבוכה ושבר, שאז יש תיקון.

אלא עם גבר אחד ספציפי.

הנה דוגמה מתחום אחר כדי להמחיש את הנקודה:

נניח שאני יוצאת עם קיבוצניק (חילוני). הוא כנראה שמאלני בהשקפת עולמו, וכמובן יש לזה הרבה סיבות.

אבל

ייתכן שהקיבוצניק הזה ספציפית הוא דווקא ימני בהשקפת עולמו, בניגוד לרוב הקיבוצניקים.

במילים אחרות,

ברור שישנם הבדלים בין גברים לנשים, לא רק פיזיולוגיים. אבל כשאנחנו מדברים על תכונות נשיות\גבריות, אנחנו מדברים על אישה\גבר ממוצעים.

וכשאנחנו נפגשים עם מישהו, אני לא יוצאת עם ממוצע, אלא עם אדם ספציפי - ולכן אסור להסתכל עליו בתור חלק מזהות קולקטיבית של "גברים", אלא לזהות את התכונות שיש בו, במינונים הייחודיים לו.

לדוגמה, נשים נחשבות יותר דברניות. אני יכולה להעלות בראשי לא מעט נשים שאני מכירה שהם די שתקניות, ולעונת זה גברים שלא מפסיקים לדבר.

לכן אני חושבת שאנחנו צריכים כמה שיותר להנמיך את הסטיגמות שיש לנו מראש, ולנסות להכיר את האדם שמולנו.

ברור שצריך להתייחס לכל יחיד ויחיד, אבל יש תבניות כלליות שמשפיעות.

אלה עם אחת יחידה ומיוחדת.

כמובן שיש תכונות ותבניות כלליות, אבל חייבים להפריד בין זהות קולקטיבית לזהות אישית בקשר הזוגי.

ואחת.

ברור שיש גם להתמקד ביחיד ובייחודו.

אז תתייג

אני פשוט חושבת שאדם שעבד על המידות שלו לא יפגע בבן זוג שלו בגלל הכללות או דברים שעבר

אלא עשה עם עצמו עבודה

אין עניין להיכנס למאבקים מיותרים

להיות מציאות באמת של בן-אדם שעבד על עצמו המון, והוא/היא תתחתן עם אדם דומה ויהיו כמעט ולא תככים, והם באמת יסתכלו על התככים כאלו כגן ילדים.

אני לא יודע לאיזה מדרגה הגיע כל יחיד ויחיד, ולכן נזהרתי להזכיר אותך אישית.

אני כן חושב שבעולם הכללי והמציאות הרגילה, ולדעתי הבריאה, יש את התככים האלו כפי שפירטתי.

אבל אני לא נכנס לעבודת המידות וטיב הקשר של כל פרט, לכן לא תייגתי אותך.

שאומרת שבנות וזה שבנות מסתכלות המון על הבעות פנים ומייחסות אליהן הרבה חשיבות. ומזה נובעות כל־מיני אמירות כמו "היא נעצה בי כזה מבט" "היא הסתכלה עליי ככה" "הוא עשה לי פרצוף". זאת לעומת בנים שבקושי מסתכלים על הדברים האלה וגם לא נוטים לנתח יותר מדי אלא דברים קונקרטיים יותר כמו מילים או מעשים.

לא יודע אם התיאוריה הזאת נכונה או לא אבל האמת זה לא כזה חשוב כי מה שאני חותר אליו הוא: יש דברים שאנחנו רואים אותם כי אנחנו בוחרים לראות אותם. ולולא היינו בוחרים לראות אותם, כלומר, לא היו לנו הדפוסים במוח שעושים הפרדת "רקע־עצם" (figure-ground) לאותו עניין, לא היינו שמים לב אליו בכלל. בערך כמו שחובב פטריות יכול לזהות המון סוגים של פטריות בכל חורשה אבל האדם הממוצע יכול לטייל יום שלם ביער בלי לשים לב לפטרייה אחת אלא אם כן היא ממש בולטת. או מבקרי ספרות שחורשים יצירה ספרותית שתי וערב בעזרת סימבוליקה פרוידיאנית שרחוקה מאופן המחשבה גם של האדם הממוצע וגם של המחבר. מן־הסתם ככל שתשתדל לסווג תופעות לפי מערכת מסוימת הם ילכו ו"יסתווגו" יותר בקלות ולעיתים יותר קרובות.

תראה כמו שאמרתי לך בעניין אחר אני לא רואה את מאבק הארכיטיפים הקוסמי בחיי יום היום שלי יותר מדי – יכול להיות שאני רואה ופשוט בוחר להתעלם כי זה לא מעניין אותי. בכל־מקרה כל הבנות שהכרתי היו אישיויות מאוד ייחודיות שקשה להכניס בתוך תבנית של "קלישאה נשית" או משהו בסגנון.

האם יש הבדלים בין גברים לנשים? האם יש להם השפעה על אינטרקציות בין המינים? האם לתורה יש מה ללמד בנושא? כן, אבל אני בעד פרשנות מצומצמת / מסוייגת יותר אחרת ככל שהארכיטיפ מפותח ומשמעותי יותר הפרשנות של המציאות נעשית מקובעת ומוגבלת.

תראה לאיזה פזרנות כוחות הגיע הדור הזה כי לא ברור מה הם תכונות גבריות ונשיות, ובכלל יש בלבול מי הוא גבר ומי אשה.

בהתבוננות שלי גברים שהיו יותר מחוברים לגבריות שלהם, ונשים לנשיות שלהם, הם אנשים יותר כנים מוצלחים.

אני לא טוען שיש הבדל דיכוטומי, אבל כן חשוב לדעת הגדרות וגבולות וזה דווקא עוזר לאדם להתעמק ולהתפתח.

אני חושב שחשיבה בדפוסים ריגידיים שלא יודעים להתאים את עצמם לסביבה ולמצב היא שיטה מוצלחת

כמו שאמרתי בהחלט אפשר ללמוד המון מדברי חז"ל בנושא אבל צריך לקחת אותם בתור עקרונות גמישים־רכים שבאים להוסיף ולא להכניס את כל המציאות לתוך שבלונה מסוימת

אכן אפשר גם לחלוק עליי בנושא יש גם הרבה גישות "שבלונתיות" גם בלימוד וגם במדרש פשוט זאת לא צורת חשיבה שמתאימה או תורמת לי

של המח ודפוסי התנהגות מסורתיים שהיו מקובלים מדור דור שיש להם סיבות טובות.

(אני לא אומר שזה על כל התנהגות מסורתית, אבל הרבה מהם יש להם כמה וכמה נימוקים ומתבססים על הטבע של האדם)

ובכלל, הרבה מהשרשורים שלך, לא רק בלנ"ו, הם 'אורות בלי כלים' (טענת חב"ד על ר' אהרון מסטראצ'ילה...). אם רוצים להתחתן, צריך למצוא איך מישבים את האורות בכלי המציאות.

שזה אור היחידה מנותק לגמרי מהמציאות. לא מסוגלים לקבל שהוא מת ונתלים בחזון שוא ותפל.

אני מאמין בדרך של חז"ל ותלמידי הגר"א. גאולה בדרך הטבע ושמשיח בא בהיסח הדעת. צריך לפעול לגאולה הטבעית, ושההתמקדות במשיח זה דבר על טבעי אלוהי שלא צריך להתמקד בו בעשייה.

אני מחובר לגדולי הדור בעלי ההלכה.

לגביי אישית אני צריך התחברות בנשמה של הבחורה ובאור שלה לפני ששנינו נבנה כלים.

אני לא רוצה בחורה רק ככלי אלא כפנים בפנים.

"והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים".

אחרי זה נבנה את הכלים ביחד.

שער התורה והמצוות ש"ד פרק יח הוא אומר חידוש עצום: "אשר דרך כלל כל מצות דרבנן וגזירתם הי' הכל מצד הגלות אשר אז היה הסט"א שולט אשר ע"כ היו צריכים להמשיך אורו ית' מצד עצמותו"

שזה יתפרסם.

אלא אם כן אני מכיר טוב את הבחורה ויודע שהיא לא תעשה דבר כזה.

זאת בכלל לא הייתה הכוונה שלי.

אין לי בעיה שמשתפים מידע שאני כותב, בגלל הצורך של פריקה או שיתוף רגשי.

(אפילו אם מרכלים עלי מאחורי הגב, לא מזיז לי.)

בכתיבת השרשור היה במחשבתי, לבנות שמשתפות לצורך פריקה או שיתוף רגשי. לא חשבתי על הקטע של רכלנות.

פשוט אני מנצל את זה להפיץ תורה. באמת.

(לא נראה לי שאני כזה חשוב שידברו עלי בלי הנוכחות שלי ולא נראה לי שזה קורה הרבה, רק לפעמים יש סימנים שרואים שזה קורה. אז אני מנצל את זה לטובת הפצת תורה)
 

אני כן  מבקר בנים ובנות כאחד באופן כללי כמו שאני עושה כאן ובצמ"ע, אבל הכוונה של השרשור הזה הובן לא כראוי.

אני אישית משתדל לנהוג כדברי הגמרא ביומא ד ע"ב: "מניין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור שנאמר (ויקרא א, א) וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר." והסמ"ג הביא זאת בלאו ט בקשר לא לרגל (לא לרכל). והמגן אברהם מביא את הגמרא באו"ח קנ"ו.

אבל אני לא שופט כלל אחרים שעושים את זה, במיוחד בנות שיש להן צורך רגשי לעשות זאת.

אם באמת יש לי סוד אני יודע לאיזה אנשים/ונשים להגיד להם והם לא יעבירו הלאה.

לפחות מקווה שזה כך...

כלומר: זהירות נורא חשובה. עוד דוגמה היא "שתזכה להתחתן עם זאת שאתה יוצא איתה" בזמן שהרגע בדיוק חשבתי להפרד...

לגבי א אני לא מסכים, כי אני מקווה שכאשר יוצאים עם מישהו או מישהי מתכוונים באמת לקחת אותו במלוא הרצינות. 

יכול להיות מישהו שמפספסים אותו כשלא יוצאים איתו, אבל כאשר נמצאים בשיחה של 1:1 עם מישהו, אחרי שהסכמנו לצאת איתו, אחרי שמישהו חשב שיש הגיון להפגש וכך עשינו... אני מקווה שמספיק שמים לב לתכונות החיוביות של האדם.

מה היית חושבת עליו? היית מוכנה לצאת איתו בכלל?

(כתבתי בלשון נקבה בגלל הניסוח המקורי).

הכוונה שלי בא' היתה לא בהכרח כלפי מישהו שיוצאים איתו כרגע, אלא גם הצעות - על מה אנחנו שוללים הצעה? וכשאנחנו יוצאים עם מישהו ונפרדים אחרי פגישה אחת, האם באמת נתנו לקשר הזה הזדמנות? האם הספקנו לעמוד על התכונות החיובות של האדם מולנו, או שנתקענו במשהו שלא מצא חן בעינינו ולא נתנו הזדמנות לבחון גם את הדברים הטובים?

ומעבר לזה, האם אנחנו משתחררים מהסטיגמות, ומנסים להכיר באדם שעומד מולינו ולא בתבניות?

הוא הייטקיסט, אז הוא בטח XYZ.

היא אחות\מורה, והיא בטח ABC.

הוא למד בישיבה X, אז הוא Y.

היא למדה במדרשה A, אז היא B.

ובוודאי יש המון כאלה, שבזוגיות היו יכולים להיות מדהימים, וכחברים הם מדהימים, אבל לעבור את המכשול של יצירת הקשר קשה להם מאד. לגבי זוגיות זה ממש קיצוני כי המחסום ליצירת הקשר הוא ממש גבוה - בין השאר דווקא בגלל הדרישה לבלעדיות, אז אם יש לי רק מישהו אחד אבחר את המגניב מביניהם ולגבי השני אפילו לא אשב איתו לשיחה של שעה

שיצאתי עם מישהו, והיה דייט ראשון ממש לא משהו - וידעתי מראש שמדובר באדם שהוא מאוד ביישן, שקט, שכנראה יהיה לו קשה להיפתח בהתחלה. אחרי הדייט הוא שלח הודעה ושאל אם אני מעוניינת להמשיך, ושאלתי אותו אם הוא מעדיף שנשוחח. הוא אמר שלא, שהוא כאב כל כך הרבה פרידות אחרי דייט ראשון, ולכן הוא מעדיף הודעות. כתבתי לו שמבחינתי הדייט לא היה משהו, אבל גם שהרגשתי שבקושי הצלחתי להכיר אותו, ולא הייתי רוצה לשפוט על ידי דייט אחד. ואז גם דיברנו בטלפון, וניסיתי קצת להציף ולשקף את הדברים, ונפגשנו לדייט שני - והוא היה הרבה הרבה יותר מוצלח מהראשון, אין מה להשוות בכלל.

בתחילת דרכי כנראה הייתי נפרדת ממנו אחרי פגישה אחת, וכמו שאמרתי, הוא העיד שרוב הקשרים שלו לא ממשיכים לדייט שני. אבל למדתי דברים בדרך, ואני ממש שמחה שניסתי שוב, וחוויתי דייט אחר לחלוטין. זה לא שהוא נהיה פחות ביישן או שקט, אבל הוא הרגיש יותר בנוח להשתתף בשיח - לא רק מבחינה טכנית לגבי זמן הדיבור, אלא גם מבחינה מהותית לגבי תוכן השיחה.

אישית, אני גם לא תמיד אעדיף "מגניב"  על פני "לא מגניב". לא כולן מחפשות את זה שבמרכז העניינים - וכמובן שאנחנו מסתכלים על סך תכונות של אדם, ולא על משהו אחד ספציפי.

מצד אחד הרבה פעמים לא מרגישים שום רצון לפגישה שניה, ומצד שני ההבנה שדייט שני יכול להיות שונה בקיצוניות היא לא טריוויאלית ולפעמים גם לא נכונה.

לגבי "מגניב" - לאו דווקא "במרכז העניינים". אבל בהכללה יש תכונות אטרקטיביות יותר ויש פחות. יש תכונות אטרקטיביות בעיני אדם מסוים, ויש כאלה שחיוביות בעיני הרבה. ולאו דווקא מדובר בתכונות שרלוונטיות לזוגיות באופן ישיר.

יש לה מידות טובות, אני מאמינה שאם אעביר את זה בצורה טובה, היא תסכים.

ושהתוצאה באמת תשמח אותה.

אז רק צריך רעיון איך אני עושה את זה וזריז.. 

להביא לה את זה למודעות.

בסופו של דבר, מישהו שאכפת לו מהמראה זה לא הכי כדאי. אם תסיבי את תשומת ליבה היא פתאום תהיה יותר מודעת לעצמה, יותר חסרת ביטחון, ופחות טבעית ואז תביא את עצמה פחות...

לכי תדעי

אני גם קצת מלאה, התחלתי להתאפר בתחילת הקשר עם ארוסי והוא לא שם לב ובסוף הוא גם אומר שהוא מעדיף בלי איפור

זה שהארוס שלך מעדיף שתהיי בלי איפור לא אומר שהוא לא שם לב למראה. זה אומר שהאיפור לא עושה אותך יותר יפה בעיניו (ואולי להיפך). את פשוט מוצאת חן בעיניו כמו שאת, ואיפור לא יפה בעיניו. אם הוא היה בכלל "לא אכפת לו מהמראה" אז למה הוא מעדיף בלי איפור?

יופי מורכב מהמון פרטים. באופן כללי יש מישהו שפרט מסוים יפה בעיניו יותר ויש שלהיפך, אבל בהכללה יש דברים שהם די מוסכמים כ"יותר". אפשר לתת לה יותר מודעות לנראות גם בלי שהיא תתעסק בזה באופן קיצוני - למשל לומר לה שבגדים מסוימים יפים לה, לראות איך היא מאורגנת בסיטואציה מסוימת ולומר שזה מחמיא לה, וכו. 

הריווח שוה את התועלת. 

ולפעמים רק ישר אנשים קולטים .

להאמין שזה בגלל זה ..

כל-כך הרבה רווקות דוגמניות ..

ובנות שהתחתנו שלא מודל היופי וזה סבבה זה רק מראה לך שכל אחד יש לו את הזיווג שלו

בניגוד לאתרי היכרויות אחרים שקמו למטרות כלכליות, 252 (שיש לה מטרות כלכליות בתחום הדרכה\יעוץ\אימון) הקימו אתר היכרויות בגלל דרישה שעלתה מהשטח. לפיכך, מבחינה טכנולוגית הם פחות טובים מאשר אתרים אחרים.

ברוב האתרים, מתאפשר לשוחח (באמצעות הודעות) עם אנשים, ולראות אם רלוונטי. בשלב השיחה זה בסדר גמור גם לבקש מספר לברר. ב-252 אין אפשרות לשיחות, אלא לאיתותים. לאיתות אפשר להגיב בלא + טקסט, או בכן (ללא טקסט) - ואז מקבלים מספר טלפון של האדם.

בכלל, אני חושבת שטוב ונכון לתקשר.

לכן-

לכתוב לה הודעה (בהנחה שיש התאמה בסיסית, כלומר שמעניין אותך לברר עליה) - וזה אומר שאו שאתה מגיב "לא" לאיתות יחד עם הטקסט, או שאתה מגיב "כן" ושולח לה הודעה לטלפון-

תודה שפנית אליי! את האמת, אני חדש באתרי היכרויות, לא יודע בדיוק איך דברים מתנהלים. אני לא רוצה לייבש אותך, אבל אני רוצה גם לברר אם זה שייך בכלל. השארת מספר לבירורים בכרטיס, אז אני מתכנן בזמן הקרוב להתקשר ולברר, ואחזיר תשובה עוד יום-יומיים (האם לך בכרטיס יש ג"כ מספר? אם לא, אולי תציע גם לה לברר מבחינתה?).

לא צריך להתבייש, זה בסדר גמור להגיד שזו פעם ראשונה.

בהצלחה!

לרוב לדעתי כדאי לקחת הפסקה כשזה התחושה ולהתעסק בדברים שיעשו לך טוב על הלב

לעשות משהו שמחיה אותך?

נותן לך כוחות?

אני לא יודעת אם התכוונת בפן הכללי או בפן האישי (ויכול להיות שגם וגם) - 

אבל גם בתוך התקופה המשוגעת הזאת, צריך לשמור על עצמינו, לדאוג לעצמינו.

זה בסדר להיות בלי כח,

צריך לתת לזה מקום, לשהות במקות - 

אבל גם לשים לזה גבול, לדעת להתרומם מהנקודה הזאת.

מקווה שזה קצת עבר לך עד עכשיו -

ובכל מקרה, שולחת חיבוק מכאן.

מאז עברו הרבה מים בנהר.. חח

בהחלט שיש בי גם מקום שחסר כוחות עייף וחסר סבלנות וכואב

הלוואי שה' ואני נהפוך מספדי למחול 

ובכלל שמשיח יבוא 

כל אחד והמקום הנוח שלו.
הכי טוב להתייעץ עם המדויט

לא יודעת למה את מתכוונת בזה שאת לא יודעת למה לצפות -

אולי אפשר לתאם ציפיות?

מה עם מקומות סגורים שאינם בתי קפה?

כי אתה לא צריך למצוא את מה שמחפש ההמון אלא את מה שמתאים לך.

מה מתאים לך? שאלה אחרת. שווה לעשות בירור.

לא איפה ההמון,

אלא איפה מסתובבות בנות הזוג הפוטנציאליות?

הרי אתה לא מחפש כמות, אלא רק אחת שתתאים לך.

נדיר שמתנהל אחרת, בין אם ארוך או קצר יותר

ולא מוכנות לפרט יותר, זה אחרי שביקשתי שיפרטו, הן גם טורחות לומר שמבחינת הפרטים האחרים אני בחור טוב

כנראה שלא היינו כאן.

רוב הקשרים נגמרים תוך דייטים בודדים, וברור שלא מכירים באמת את האדם מולנו אחרי כמה שעות איתו.

אם היה דרך לפצח את העניין הזה, גם שדכנים היו מגיעים להצלחות גבוהות יותר....

ובכל זאת, כמה דברים שלדעתי אתה יכול לנסות לעשות ויכולים להועיל:

1. לעשות 'דייט דמה' עם חבר קרוב\בן (או בת) משפחה. אולי משהו בהתנהלות שלך בדייטים מרחיקה, ומבט חיצוני של מישהו שמכיר ואוהב אותך יכול לתת לך ביקורת בונה שרלוונטית אליך.

2. לשלוח אדם שאתה סומך על שיקול דעתו לדבר עם כמה מהבנות שיצאת איתן, ודווקא מבחינתך זה היה נראה רלוונטי. שאותו אדם ינסה להבין קצת יותר לעומק מה היה שם בקשר שלא מצא חן בעיניהן, ולא הרגישו בנוח לומר לך בצורה מפורשת וישירה.

3. סינון יותר טוב - לדייק מה אתה מחפש.

4. בדיקה עצמית:

א. איך אתה מגיע לדייטים? נקי ומסודר?

ב. מה אתם עושים בדייט? האם אתה רגיש וקשוב לצרכים ולרצונות של הצד השני?

ג. על מה מדברים בדייטים? האם אתה מקשיב, מתעניין בה?

ד. איך האינטראקציות שלך עם אנשים אחרים? אולי אתה מופנם ולוקח לך זמן להיפתח? אם משהו כזה הוא הכיוון, אפשר לנסות לחשוב על טיפול שיעזור לך להביא את עצמך לידי ביטוי.

שההצמדות למה שמה שהם אומרות זה אולי לאו דווקא... חוסר כימיה זאת אמירה כללית שלא אומרת הרבה.

אולי הכיוון להסתכל פנימה?

איך אתה מרגיש בדייטים?

לרוב מרגיש שכיף בדייט

יצאתי עם מישהו שהיה ממש נלהב והרגיש שזורם ממש טוב ושכיף, ולי היה ממש לא טוב איתו. ולא כי הוא עשה משהו לא בסדר.

זה באמת עניין של כימיה. גם לא משדרים על אותו גל אפשר להגיד. מקום אחר לגמרי של כל אחד. 

אם זה קרה לך עם הרבה בחורות, תנסה לברר מול עצמך או מול מישהו שמכיר אותך טוב (אבל שהקשר לכם לא ייפגע בגלל זה) אם יש משהו שאתה מפספס. זה יכול להיות משהו קטן שמשפיע ממש, אבל משמעותי.

אני לא ממליצה על כלום, לחיוב ולשלילה, אבל היו פעמים שאנשים התייעצו פה לגבי מאמן לחתונה. זה לע"ד אם משהו שקורה לך הרבה, ועם חבר אתה לא מצליח לפענח מה זה, אולי מאמן יעזור לך. גם כי אדם זר ויכול לראות אותך בערך כמו שבחורה רואה אותך, וגם כי מנהסתם יש לו הרבה ניסיון (אם ללכת למישהו אז רק אם יש לו הרבה ניסיון, והסמכה מקצועית אמיתית) ויכול להגיד לך דברים שהוא יודע שגורמים לזה. ולא, אני *לא* נכנסת לסוגיה של מאמן חתונה. הנחתי את זה כאן רק.

מעורר חשיבה, אולי זה באמת זורם חברי מדי ופחות לדברים אחרים.

הצעות איך לנתב את הדייט באופן טוב יותר?

ולא על דברים טכניים

בנים לפעמים לא מבינים שמה

שאחרכ עובר לבחורה אחרי פגישה  היא חושבת איך היא הרגישה בחברתך ?

מה גרמת לה להרגיש ?

שאתה רואה אותה? שכיבדת אותה? מה גרמת לה להרגיש

ופחות דברים טכניים.. אתה יכול להיות הכי חכם / נאה/ מפולפל אבל אם לא נתת לה להרגיש טוב הכל לפח

להיות קשוב לבחורה. אם היא מספרת משהו תשאל עליו. ולפי התגובה שלה תדע אם לשאול על זה עוד או לא.

מישהי שמתלהבת ממשהו ומקבלת מולה צנון, תהיה ככה גם...

בכללי להיות קשוב לשפת גוף של אנשים ולאופן הדיבור. לא צריך להבין בזה הרבה. אם אתה רואה שמשהו לא נעים לה, שהיא מתכווצת, אל תמשיך. ואם אתה רואה שהיא נלהבת, תתלהב איתה. 

להחצין התלהבות יותר ממה שיש?

אבל אם היא מתלהבת ממשהו ואתה לא תתן לה הרגשה שזה חשוב, היא לא תרצה להמשיך מנהסתם. היא תרגיש זלזול. תתעניין אפילו קצת, אם היא מספרת לך בהתלהבות על משהו שהיא הכינה נגיד, תתעניין על זה. תפתח עם זה את השיחה. ושהיא תראה שאכפת לך ממנה.

נסה לחשוב אם אתה מתלהב ממשהו, אילו תגובות שלה היו גורמות לך להתכווץ ולהרגיש לא נעים, ואילו היו משמחות אותך.

מנסה לחפש איזה סגנון אנשים אתה מתחבר אליהם וזורם איתם 

עם חברים ומשפחה,

מעניין ההערה על הסגנון אנשים

אמרו לך?

אם אין משהו מיוחד שגורם לזה, כדאי לברר אולי עם מישהי,אין מה לחפור בזה לדעתי.

תנסה אתה להסתכל על הפעמים שאתה לא מרגיש חיבור ונפרד מבנות,אז גם הצד השני מרגיש לפעמים דברים כאלה רק שהפעם זה בא מהצד השני כלפיך.

הכמות מי הצד שנפרד יותר בכלל לא משנה.

יכול להיות שאתה בסדר גמור וגם אלה שנפרדת מהן בסדר גמור.

אותו דבר לגבי שורש וגרביים. לבנים ולבנות...

יש כאלו שיפה עליהם (תלוי בגרב גם.. ) ויש כאלו שמכוער. באמת.

"סנדלים בשביל האוורור (וגם הנוחות ראוי לומר)

וגרביים בשביל הצניעות"

שזה טבע עם גרביים ועוד ארוכות

ועוד מתלבשות יפה מודעות לעצמן

מה אני מפספסת פה

ובנות כלכך יפות מלאכיות .. מה אני לא מבינה שהן כן? או שהן התחלקו על השכל

שלא תביני לא נכון גם לי יש טבע אבל ממש לא עם גרביים 

אבל עם קצרות דוקא כן.

(עניין של טעם או נוחות שגוברת על הטעם. את יודעת.....).

זה כבר עניין של אופנה

אם בחורה לובשת שמלה של זארה ויש לה לק והיא מתוקתקת והיא שמה גרביים עם טבע .. זו אמירה של בחירת אופנה

ואני לא מבינה למה? איך

מתי בפעם האחרונה ראית אנשים פשוטים שהולכים לעבודה עם חליפה ועניבה? מתי בפעם האחרונה ראית אישה עם כפפות לבנות ליופי או כובע עם נוצות או עם פירות?

אני משער שהשינוי שאת מדברת עליו הוא כי אנשים עושים יותר מה שנוח להם.

כשהייתי ביסודי היו ילדות שבאות לבית ספר עם פלטפורמה. היום בנות בגיל בית ספר ו20+ הולכות עם נעלי ספורט ביומיום.

אני ממש מבינה אנשים שהולכים ככה בתור מישהי שאחרי כמה שעות עם נעל סגורה מרגישה שאני חייבת לחלוץ ולשחרר

טוב אולי אני קנאית שככה לא אכפת להן מכלום

אהבתי את הוויב