להתקרב אליו (לפעמים אני מרגיש שדווקא מתרחקות), חוץ מהספרייה. כל פעם שאני מתיישב, מתיישבת בחורה לידי או מולי.
לפעמים מתחיל קצת סמוך טוק. פעם בחורה אפילו הרגישה חופשי לבקש ממני מסטיק, שזה קצת מוזר. (מסטיק מתוך הפה שלי. סתם לא עד כדי כך, מקופסה)
מעניין למה דווקא שם.
וואי כמה רווק אני שזה נותן לי תחושה טובה שבחורה מתיישבת לידי, שאני לא מאוס לגמרי.
בצורה נפשית וגופנית כשיושבת לידי בחורה.
מה עבר עלי היום בפנים, כמעט ואי אפשר לתאר.
יש לי מזל שהמח שלי הרבה יותר חזק מהנפש והגוף שלי (אם נגדיר בצורה לא מדוייקת) וכך אני יכול לעבוד ולהתרכז אפילו יותר קיצוני במצבים אלו, כי המח עומד במבחן ורוצה להתגבר.
אבל זה לא מוביל בסוף למקומות טובים נפשית.
יש אננסים מתחת לים?
רק שזה לא יגרום לבחור להיות חלש אופי. שיהיה יציב.
תחזק את עצמך ותעבוד על מה שאתה צריך לעבוד עליו ואז לא יבואו תלונות מבחוץ
מספיק בנות שמחות בזה
אל תדאג
מתוך חולשה שזה בד"כ פחות מושך.
אני לא אומר שלגבר לא צריך להיות לו רגעים של גילוי חולשה עם בת זוגתו, זה טבעי. אבל בסוף החברה מצפה, ולפי דעתי זה טבעי יותר שהגבר יהיה בד"כ חזק רגשית ופחות יגלה חולשות.
ל2
יש כאלה שרוצות בחור רגיש אכפתי עם עולם פנימי עשיר ויודע לקבל רגש של הזולת ושלו בלי לפחד . בדרך כלל מדובר הבחורים יציבים היות והם לא מפחדים מהרגש.
מאפיין בדרך כלל בנים שהם לא מפחדים להיכשל בדברים.. לא לוקחים קשה שלא מצליחים .
הם מאוד יודעים לתת כי מאוד נוח להישען עליהם .
הם בדרך כלל באמצע
ויש רגישות שהיא כמו נדנדה , (אני 'גבר גבר' או ילד ילד,שלל רגשות וחוסר יכולת להכיל אותם מה שגורם לההצפה יום יומית המערכת הזוגיות תהיה בעיקר סביב הגבר , מתי הוא שמח / כועס/ מעניק / עצבני/ עצוב.
יש בנות שאוהבות את זה ויש שלא
כמו שהרבנית אומרת תחפשו בחור רגיש שהוא אציל.
ולא שהרגש מנהל אותו באופן תדיר.
* שלא ישמע מדברי כאילו רגש זה פסול ממש לא , שרגש באופן קבוע משתלט על האנשים מסביבך זה דורש עבודה .
אפשר להרגיש לכאוב/ לשמוח וכו' ועדיין להצליח להתעניין בשני ולחוות איתו.
ראיתי את הפרסום לספידייט - הניצחון האמיתי: ספידייט מלחמה ענקי בזום
מישהו היה בזה? איך זה? יש הצעות רלוונטיות?
פשוט ראיתי שהשאלות ממש בסיסיות, גיל גובה והשקפה, בלי שום דבר נוסף...
ממליצים \ לא ממליצים?
כמו בדיקה של 7 כרטיסים קצת יותר לעומק - כאשר ההתאמה הראשונית היא באמת רק לפי הפרמטרים שרשמת.
במילים אחרות:
זה כמו להיכנס לאתר היכרויות,
להפעיל מסנן של גיל, גובה, השקפה - ואז לבחור אקראית 7 כרטיסים שעונים על ההגדרות האלה.
האם מישהו מהם יהיה רלוונטי? אולי.
אפשר להסתכל על זה גם כעוד דרך להכיר.
בסופו של דבר כל מי שנרשם לזה מחפש את אותו הדבר.
זה משהו שעושים מהבית, ובשעה אפשר לקבל תמונה קצת יותר רחבה משבע כרטיסיות - כי אתה ממש משוחח עם האדם.
למה לא לנסות?
האם הפלטופורמה הזאת מתאימה לכל אחד? לא.
האם זו הדרך האידיאלית להכיר? לא.
אבל זו דרך שקיימת, אז אולי שווה לנסות.
מה הם עושים עם זה שיש יותר בנות מבנים?
וזה ככה ברוב המיזמים בלי קשר למלחמה.
אם אין מישהו שעומד בקריטריונים - הם לא משבצים - אז במקום 7 פגישות יכול להיות שיהיו רק 5 או 2.
באופן כללי כמעט תמיד יש יותר בנות מבנים בדברים כאלה.
נכון שעם המלחמה והמגויסים יש פחות בנים זמינים - אבל דווקא זום כזה יכול להיות רלוונטי לאחרים - יכול להיות מישהו שמוצב במקום מסוים ויהיה פנוי לעשות זום, יכול להיות מישהו בתפקיד לא קרבי, יש לא מעט אנשים שפטורים ממילואים מסיבות כאלה ואחרות - ויכול להיות שבתקופה שקשה לצאת מהבית (תלוי איפה גרים, אזעקות וכו') - זום זה יכול להיות דרך טובה להתחיל קשר.
אחרי זה שזה נראה לי יחסית טוב מתוך שש.
היה נחמד.
הפעם אין לי כח לזה.
גם שמים עלי כל בחורה גבוהה כי ציינתי את הגבוה, ונכון שמיחסים לסבא רבא שלי תפילה שיהיו צאצאים בעלי קומה, אבל מספיק הגובה שלי ותפילה, והעיקר שהבחורה תהיה בעלת מידות בפנים.
[גם אני בסיום שמואל א בחידושים שלי, ורואים מה קרה לדמות הגבוהה מול הדמות היותר נמוכה. סיפור טראגי אם ממש מעיינים בכל הפרטים, לפחות הוא זכה בעולם הבא עם שמואל וגם מסר נפש לצאת למלחמה על אף שהוא ידע שיפול, אבל הסיפור קשה מאוד, במיוחד נוב אבל גם שאילת האוב מבחינה רוחנית, עם כל התירוצים למעשיו של הרדב"ז, הנצי"ב (ברור שדבריו לא נכונים בענין) והעיקר האלשיך שנראה לי הכי הגיוני בענין זה.]
השאלה מיועדת לגברים עד גיל 22, האם היית יוצא עם שמיניסטית, כשמדובר על בחורה שהיא מאוד בוגרת, מכווננת מטרה ויודעת מה היא רוצה מהחיים שלה, ויש לה סיבות מאוד טובות ועמוקות למה היא רוצה להתחתן מוקדם..
אשמח לשמוע תשובות והסברים גם למה כן, גם למה לא..
שרשמת בוגרת, זאת היא שמגדירה את עצמה כבוגרת או כל מי שמכיר אותה יכול להעיד עליה שהיא בוגרת?
ולגביי הסיבות, לה הם יכולות להיות מאד עמוקות ורצניות ולאחרים ההפך. הכל תלוי במבט של האדם ובמה שהוא עבר ועובר בחיים שלו
יש סיכוי שאת נותנת דוגמא לסיבה?
אבל זה רק אני את מבינה..
דבר ראשון זה שלב אחר בחיים, בין אם היא בוגרת ובין אם לא היא צריכה לסיים שמינית, 1-2 שנים שירות לאומי / מדרשה, 2-3 לימודים, בקיצור ים זמן עד שנכנסים "לחיים האמיתיים"
גם למישהו בגיל 20 לא הייתי ממליץ להתחתן מאותה סיבה בדיוק בין עם בת 18 או בת 80
לא שזה בלתי־אפשרי פשוט ההדרכה הנכונה לענ"ד זה גיל שבו צריך לעבור תהליכים מאוד חשובים וחשוב לעבור אותם באופן עצמאי, בראש ובראשונה לימוד תורה (גם לבנים וגם לבנות), לסיים עם החובות האזרחיים, לרכוש (או לכל הפחות להתחיל לרכוש) מקצוע, להתנסות קצת בעבודות
בנוגע לבגרות - לא יודע לא קונה את זה, אחד הדברים שהבנתי עם הזמן זה שבגרות לא זהה לחלוטין עם חכמה / פילוסופיית חיים נכונה / אחריות, את אלה אפשר לסגל כבר בגיל צעיר, אבל יש דברים שבאים רק עם הגיל (למשל יישוב הדעת ומתינות) כי הם קשורים יותר בהתפתחות הפיזית-ביולוגית של המוח ופחות בהתפתחות השכלית
הסבר? נישואין זה דבר טבעי, בעבר היה בגיל הרבה יותר נמוך. היום בגיל הזה יש כאלה שירגישו בשלים ויש כאלה שלא. כל עוד הבת מרגישה שהיא במקום יציב מבחינה אישיותית, השקפתית וטכנית אז לדעתי אפשר להתחתן ולהמשיך את החיים כזוג הרבה יותר נחמד להתבגר יחד. הרבה פעמים ככל שמחכים נוספים תירוצים למה לא להתחתן וזה לא טוב. מי שבמקום יציב שלא יחכה. כמו שעם הזמן יכולים להתבגר ולהשתנות לטובה לפעמים יכול לקרות ההיפך, ונישואין זה דבר שרק מייצב את האדם ומיישב אותו.
יש לי עוד מה להרחיב אבל לא בפורום הזה.
מה שכן, לגבי מי שאת יוצאת איתו ותכלס גם לגבייך, תתייעצו עם מישהו גדול האם לצאת כבר או לא. לרבנים יש ראיה אחרת מאיתנו. לקרוב שלי הראש ישיבה המליץ לצאת מוקדם והוא התחתן בגיל 19, כשבד"כ ההוראה בישיבות היא לחכות לגיל 21. אז זה מאוד תלוי, אבל בגדול זאת הגישה בעיניי.
ספציפית, אנשים נשואים שהתחתנו בגילאים האלה.
כי תשובה לשאלה שלך בכותרת - כן, יש אנשים שמוכנים לצאת עם שמינסטיות, ואני מכירה באופן אישי כמה בנות שהתחתנו בשמינית.
אבל
לי יצא לדבר עם כמה זוגות כאלה, וזה מה שהם אמרו לי:
הם לא מתחרטים על זה שהם התחתנו צעירים, אבל בדיעבד הם מבינים שזאת היתה החלטה לא נכונה - למרות שהם היו מאוד בוגרים, מכווני מטרה וכו'.
כמובן - אני כותבת לך את דעתם של אנשים ספציפים, ולכן אני ממליצה לך לנסות לדבר עם זוגות שנישאו בגיל צעיר - והיום הם לפחות בני 30, שיש להם נקודת מבט רחבה על העניין. אז חוץ מלהזמין מישהי לכוס קפה (ובתקופה זאת זה אולי מורכב, אולי תנדבי לשטוף כלים או לקפל כביסה בזמן שאתן מדברות) - אולי כדאי לפתוח את השרשור הזה בפורום המקביל, ולשנות את הכותרת - השאלה היא לא אם יש מישהו שיסכים לצאת, כי התשובה לזה היא כן, אלא השאלה היא עלייך - האם נכון לשמינסטית להתחיל לצאת.
אענה לך בתור אחת שהתחתנה בגיל שבע עשרה ובעלי היה אז בן עשרים ושתיים
התחתנו כשהייתי בתחילת השמינית
לי זה היה מאוד נכון ומדוייק
בעלי הוא הבחירה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי
ואני שמחה מאוד בשביל שה' יתברך הוביל אותנו בו כדי שנתחתן
כל המציאות חיים שלי הובילה לכך שזו הייתה החלטה מדהימה וטובה עבורי ועבורנו להתחתן כשאני כלכך צעירה
ואני מודה על זה ושמחה בזה ברוך ה'
אבל-
ומאוד חשוב לי לומר זאת..
לא תכננתי להתחתן כלכך מוקדם, להפך, לא הייתי בכיוון בכלל- על אף שהייתי מאודד בוגרת לגילי
זה לא משהו שתכננתי או רציתי מלכתחילה
אבל אני ובעלי הכרנו, התאהבנו והחלטנו להתחתן
זה קרה באופן טבעי
לא כיוונתי לשם מראש
לא החלטתי שאני רוצה להתחיל לצאת בגיל כלכך מוקדם
זה ברוך ה' פשוט קרה
ואני מודה על זה כל יום
עכשיו
אולי אני טועה
והלוואי שאני טועה חח
אבל רוב מי שאני מכירה שהחליטו להתחיל לצאת בגיל כזה במכוון לא דווקא היו באמת בוגרות ובשלות לחתונה ולכל מה שחיי נישואין כוללים, לא דווקא הבינו לקראת מה הן הולכות
הרבה פעמים ראיתי שזה הגיע לבנות ממניעים שבעיניי עלולים להיות מסוכנים עבור זוג
כמו רצון לברוח מההורים
או להוכיח למישהו שהיא מספיק עצמאית ובוגרת ויכולה להתחתן כבר
או איזשהו מקום של לחץ חברתי במקומות שמקובל בהם להתחתן מוקדם- שכל החברות מתחתנות בגיל שבע עשרה/שמונה עשרה ובחורה מרגישה לחץ ושהיא חייבת גם להתחיל לצאת
(ומדגישה שכתבתי 'רוב'.. מכירה גם כאלו שבאמת היו בשלות לכך והחליטו להתחיל לצאת בגיל כזה)
כך או כך
אני מאוד ממליצה לברר טוב על הבחורה לפני
לראות שיש התאמה בעיניי יותר חשוב מהגיל שלה
לעניות דעתי זה לא קרטריון לפסילה אם שאר הדברים נשמעים לך טובים ומתאימים עבורך
יש בחורות צעירות טובות ומהממות♡
__
מקווה שאיכשהו עזרתי..
בהצלחה~
אנונימיתחד''פוזה תלוי גם בסיבות שהבחורה רוצה לצאת כבר.
לדעתי זה מוקדם לנסות, אבל אם החיים מובילים לשם זה בסדר.
שואל דווקא פה כי הנגזרת בעייני היא דייטים.
בכל אופן, העניין הוא שאני מרגיש שמלבד העובדה שאני לא דברן גדול, מה שכבר יוצר איזה קושי בשיחות בדייטים.
יש לי קושי מהותי יותר.
אני שם לב בפרט בשנים האחרונות שאני ממש מתקשה להגיד דברים ברורים בכל מיני דיונים ועל כל מיני שאלות וסוגיות. ואז או שאני שותק. או שאני אומר לא יודע. או שאני אומר את המובן מאליו.
מלבד תרבות הפלורליזם שאני שבוי בה עוד סיבות לכך לדעתי הן העובדה שבהרבה נושאים כשאני שומע דעות של אחרים יש להם טיעונים טובים בעייני, וכן שגם לא מעט נושאים מצריכים ידע שלא תמיד יש לי וכן תפיסה שלא קל ולא תמיד זה מעשי ליישם כל מיני אידיאלים ואמיתות בשל שיקולים שונים ..
המלחמה קצת הציפה לי את זה בצורה חזקה.
למשל, מניח ששאלה קלאסית לדון בה זה מה צריך לעשות עם עזה?
אין לי שום תשובה ברורה להגיד בנושא. לכל היותר להגיד את המובן מאליו שצריך לגרום להרתעה גדולה. אבל אמירות שהרבה יסכמו עליהם ונשמעות לחלק לא קטן מהבנות שאפגש איתן מובנות מאליהן כמו להחזיר את ההתישבות בגוש קטיף - אני בשל היותי מתקשה לומר דברים חותכים לא מצליח לומר זאת.
כנל לגבי שאלות שדנו בהן בפורום צמע כמו עסקת שבויים או הירתמות של ביינישים למשימות מעשיות.. לא מצליח להגיד בקול ברור שעסקה היא דבר לא נכון או שביינישים צריכים להישאר בישיבה.
אפשר לצאת ככה? זה לא מתכון להיחתך בקלות? אפשר לנהל דו שיח בו אחד הצדדים כמעט לא נוקט עמדה ? אולי תפתיעו אותי שזה בכלל לא מיוחד ורבים חשים את התחוששות הללו?
[מסייג את המובן מאליו - ברור שיש גם דברים שאני נוקט בהם עמדה - אני מזהה את עצמי כדתי לאומי למרות כל ההערכה לציבור החרדי וכו וכו.. אבל כאמור בהרבה תתי נושאים וסוגיות אי היכולת להתבטא צפה..]
יש כאלה שמחפשים שיקשיבו להם
יכול להיות שזה יפעל לטובתך
שכל פעם שהם מארחים רווקים אצלם בשולחן שבת -
היא מתפעלת מכמות האידיאלים
ותוהה לעצמה אם גם לה היו כ"כ הרבה
כשהיא הייתה רווקה
כנראה שכן..
על כל פנים יש גם כמה נשואים עם עודף אידיאלים
אבל מצאתי לזה רמז בשיר
"איש על מחנהו" - נשוי עם משפחה
"ואיש על דגלו" - רווק עם אידיאלים
אין לי מושג מה צריך לעשות עם עזה.
וגם לא שאר הדברים שכתבת.
בכלל, אני לא מחפשת זוגיות פוליטית, לא מחפשת מישהו שיסכים או לא יסכים איתי בסוגיות האלה.
אני לא מחפשת מישהו שיודע את התשובה לכל שאלה.
לוקח זמן וידע לבנות עמדה משל עצמך בנושאים, ומי אמר שאתה בכלל מבין בהם?
זוגיות היא ברמה אחרת לחלוטין. כשאני מחפשת אדם יציב, זה לא אומר שהוא צריך לדעת איזה החלטות הרמטכ"ל צריך לקבל עכשיו.
אני גם לא חושבת שצריך לבוא לזוגיות עם עמדות ברורות של מה לעשות כשהילד מסרב ללכת לישון או שהוא שהתחצף בכיתה.
אני כן רוצה לראות את צורת המחשבה, לשמוע את ההתלבטויות שיש לך - בלי שצריך להכריע. להבין מה מטריד אותך, איך אתה רואה את הדברים, איך אתה תופס אותם - גם אם זה לא מגובש עד הסוף, גם אם זה משהו זמני שאתה מנסה עוד להבין. אני רוצה לדעת שיש דברים שחשובים עבורך, שיש לך עמוד שדרה.
דווקא זה שאתה לא עקשן וסגור על משהו מסוים יכול להיות דבר חיובי מאוד.
אני רוצה לדעת שאתה מסוגל לדאוג לי, לאהוב אותי, להכיל אותי - וזה מה שחשוב. איך הדברים האלה קשורים לנקיטה בעמדה פוליטית כלשהי? זה פשוט לא המהות של זוגיות בעיני.
א' מבחינה מציאותית לא הגיוני שבן־אדם יוכל להבין בכל הנושאים ברמה שהוא יכול לגבש דעה. כדי שתהיה לך דעה בהלכות מקוואות אתה צריך להיות מומחה רציני להלכות מקוואות. וכדי לגבש דעה בעניינים צבאיים או מדיניים צריך להיות בעל הבנה מאוד רחבה ומעמיקה בכל הנושאים הנוגעים לזה. זה שלכל אחד יש דעה והוא יודע מה צריך לעשות, ואחרי זה גם יוכיח את טענותיו באמצעות חכמת הדיעבד ובכן לא נראה לי שזה באמת מועיל במשהו או מעיד על בינה יתרה.
ב' מבחינה מעשית לרוב אין לנו השפעה על הדברים האלה. לדעתי צריך לסגור את בז"ן בגלל זיהום אוויר. מה אני יכול לעשות בנדון? ללכת להפגין? לשלוח מכתב לשר? להצית את בז"ן? המקסימום שאני יכול לעשות זה להתפלל שה' יעשה הטוב בעיניו. עניינים שיש לנו עליהם השפעה ממשית (למשל ברמת הקהילה, או אם אתה רוצה לשאת במשרה ציבורית) אז כן צריך לגבש דעה וחלק מהעניין זה להיות מומחה לאותו תחום ספציפי.
לכן לשאלה "מה צריך לעשות עם עזה" - מה אני, אחו, יכול לעשות עם עזה? התשובה היא כלום חוץ מללמוד תורה
ג' מה זה עוזר להיכנס למחלוקת? כולם אומרים שפוליטיקה זה לא בריא ואפשר גם לחיות חיים שלמים מבלי לדבר על פוליטיקה. יש אנשים שנהנים מזה, ההורים שלי למשל מאוד אוהבים לדון באקטואליה, כי זה מוסיף אולי חריפות ועניין, יש אנשים שמעדיפים לדבר על מזג האוויר וסוגי עננים כי זה נושא רגוע ופחות שנוי במחלוקת. בכל־מקרה לאנשים לרוב אין בעיה עם זה שאומרים להם "לא למדתי מספיק את הנושא כדי לגבש דעה"
לא יודעת אם אי נקיטת עמדה זה משהו שמפריע לבנות, אבל אולי שתיקה מוגזמת יכולה לגרום לבנות לחתוך. אתה צריך להביע את הדעות והרגשות שלך גם בלי להיות נחרץ על מסקנה סופית מסויימת בנושא הנידון. אבל אם לא תגיד כלום לא יהיה אפשר להכיר אותך.
בסוף החוסר נחרצות היא בדרך כלל בגלל מורכבות, לכל צד יש מעלות וחסרונות. אפשר להציג את המעלות והחסרונות שאתה רואה ומרגיש בלי להכריע. אפשר גם להגיד שאתה מבין ומסכים עם הצד שהבחורה מציגה ולציין נקודה ספציפית שאתה באמת מבין ומזדהה איתה.
וכמובן אפשר לומר שאתה מבין את השיקולים לצד מסויים אבל לא מסוגל להכריע בגלל שאתה לא מבין לגמרי בנושא או כי אתה לא מכיר את הצד השני.
לדעתי נחרצות מוחלטת בלי הכרה במורכבות לא מראה על חכמה יתרה.
צריך שיהיה לבן אדם עמוד שדרה, שיש לו דבר שהוא חושב, שיותר נראה לו. ואם יש הרגשה שאין לך אחד כזה - אז צריך לפתח אותו.
שלום לכולם 
רציתי לשתף במיזם שידוכים שאני מתנדבת בו - "החצי השני"
מה שמיוחד במיזם הוא שהוא מחולק לפי קבוצות גיל, לכל משודך יש מנהל אישי שלו והוא אחראי להעביר לו הצעות.
במקביל בקבוצה מתפרסמים 3 הצעות כל יום, במידה ויש הצעה רלוונטית ניתן לפנות למנהל של אותו משודך/משודכת ולבדוק התאמה.
הקבוצות נפרדות לבנים ולבנות.
דווקא עכשיו, שיש כל כך הרבה אבל ועצב בעם. צריך להראות לאויב איך אנחנו צומחים מתוך השבר. וממשיכים לבנות בתים ולחזק את עם ישראל!!
בואו למצוא את החצי השני שלכם (מיועד לדתיים)
להצטרפות:
050-299-0403
זה המספר
שולחים לו הודעה בווצאפ
ואז הוא מגיב
זה כמו בוט
אבל עם מעורבות אנושית
בסוף יש מישהו, או מישהי
שאחראית לייצר את השידוך
ויש פארקים נוספים ברחבי העיר, זה לא כל כך קשה למצוא אותם.
ומרחב מוגן-
לדעתי כל פארק שנמצא ליד בניינים ישנים שיש להם מקלט בקומת הקרקע
למשל הפארק מול הרבנות והמועצה הדתית
זו סיבה לגיטימית לעצור?
ואם כן, איך עושים את זה? מה אומרים לבחור?
קשר מתקדם כבר. אבל כל פעם חוזרת יותר מותשת... זה לוקח לי כ"כ הרבה כוחות.. והשבוע חזרתימפורקת אחרי הפגישה... ואני לא חוזרת שמחה.
הקטע הוא שלכאורה בטכני הוא מתאים לי. אבל לא מספיק טוב לי איתו...
זה דבר ראשון
אחרכ חושבים ומגיעים למסקנות
כדאי להציף מולו את זה.
אם המצב הוא שאחרי ההפסקה את מרגישה שקל לך הרבה יותר וחוששת שלחזור יקח ממך כוחות אז נכון להיפרד. (כמובן שבפגישה אם מדובר בקשר מתקדם)
זה דעתי לפחות.
לדעתי, קשר זוגי אמור לתרום לבני הזוג, בית אמור להיות המקום בו אנו צוברים אנרגיה לעולם ולא מקום ששואב את האנרגיה שלנו.
את לא צריכה להיות פרופסור (אני יודעת שזה לא אשמתך) שיהיה לך טוב איתו זה הרמה הבסיסית...
ונגיד שאת מחכה... מה יכול להשתנות? זה הבן אדם, זה האופי שלו. לא סותר שהוא בן אדם טוב, אבל אין מה שעושה לך חשק להשאר איתו כפרטנרית לחיים.
תנסי לדייק לעצמך כמה שיותר מה היה לך טוב ומה לא התאים לשאיפות שלך זה יעזור לך להיות יותר ברורה
מה תגידי לו אני סומכת עלייך
שיחת פרידה זה קשה...
תהיי החלטית אבל תרפדי את זה כמה שיותר, תודי ותחמיאי לו על הדברים הטובים שבו זה חשוב
תקשיבי לו תני לו להתבטא להגיד כל מה שהוא רוצה שירגיש שהוא ניסה הכל (כשידע שלא נראה לך מתאים) ולא שנעשה לו עוול...
ותתפללי.
יכול להיות שזה מושפע מהמצב ולא קשור דווקא לבחור?
כדאי לחשוב על זה
הסיבה לגיטימית ונשמע לי מהשאלה שלך שזה מה שאת רוצה
אבל האם כדאי או לא אז כמו שענו לך זה ממש תלוי, האם זה קשור לקשר הספציפי ? למצב הכללי שלך? לקשרים בכללי?
מה הסיבה שזה מתיש?(מעלה סיבות אולי יעזור לך לדייק)
1. תקופה עמוסה לכולם ולהוסיף קשר שנבנה זה קשוח.
2. קשר של דייטים מלא בחוסר וודאות וזה סוחט ביחוד ככל שיש קשר (כי עלולים להיפגע יותר).
3.משהו בקשר לא מרגיש לך טוב על אף הנתונים 'הנכונים'.
אם זה משהו שקשור אלייך ולצורך שלך שווה לדייק לך מה את צריכה ולבקש את זה בקשר.
אם לתקופה להעלות את זה בקשר ולעשות רשימה על הקשר מה טוב לך בקשר יכול להיות מחזק.
אם זה בגלל משהו שקשור למבנה של קשר כזה אני מאוד מזדהה היה לי ממש קשה ומה שעזר לי היה להבין שגם אם אפסיק את הקשר הזה גם בקשר הבא יהיה די ככה...
אם זה קשור לקשר הספציפי תביני מה קשה לך ותפעלי בהתאם.
התלבטתי אם מתאים וראוי לכתוב את ההודעה הזה בימים אלו. בשבת ניסיתי להתנתק, וזה מה שחשבתי. אני עדיין לא בטוחה שזה הזמן הנכון, אבל החלטתי בכל זאת לשתף בגלל הפרשות שבוע.
א.
בסוף הפרשה, אחרי העקידה, אנחנו קוראים על כך שאברהם מקבל ידיעות על משפחת אחיו, נחור. רש"י אומר שזה נועד להגיד לאברהם שזיווגו של יצחק נולדה - רבקה, שהיא בת בתואל בן נחור. בהמשך רשימת התולדות של נחור כתוב שהיתה לו פילגש בשם ראומה שילדה צאצאים - ובהם מעכה. הספורנו אומר (כב, כד): "והגיד המגיד שגם פילגשו ילדה את מעכה שהיתה כמו כן ראויה לבנו אם לא יבחר ברבקה ולא יצטרך לזרע כנען", כלומר שהפירוט הזה בא להגיד לנו שיצחק יכל לבחור לא להתחתן עם רבקה, ועדיין להינשא למישהי ראויה ממשפחת אברהם.
ב. הגרי"ד סולוביציק:
"הצו שניתן לאברהם באור כשדים לא גרר עמו פרטים כלשהם. אברהם מעיד ואומר "ויהי כאשר התעו אתי אלהים מבית אבי" (בראשית כ, יג). הרמב"ן מדגיש כי אברהם היה אובד דרך כשה תועה. האלוהים לא הנחה את אברהם. הוא הביך אותו; היכה אותו בתמהון וערבב את דעתו. הוא הורה לו להתקדם, ללכת "אל הארץ אשר אראך". האם מצויה ארץ זו במזרח או במערב? שום רמז לא נתגלה לאברהם. האלהים רצה שאברהם ינחש, יגלה באורח אינטואטיבי, יריח בדרך כלשהי את ניחוחה של הארץ, יחוש בכח משיכתה, יימשך אל הארץ באורח ספונטני, כך שמצפונו או הכוכב שינחה אותו בדרכו יהיה לבו של אברהם. לו שגה אברהם במסעו ההרפתקני אל הארץ, הכול היה אובד; אברהם לא היה הופך למנהיג הכריזמטי ולאבינו.
היציאה ממלכת הכשדים העמידה לפני אברהם את האתגר או המבחן המכריע שנועדו לבחון אם הוא ראוי לכריזמה האלוהית. ה' דרש זאת משום שההיסטוריה תובעת מאתנו לעיתים קרובות פעולה החלטית ובחירה נועזת בין חלופות שהן זהות בקסמן ובמשיכתן, דבר המאלץ אותנו לסמוך אך ורק על חשיבתנו האינטואטיבית. פעמים רבות אנחנו מגיעים להחלטה רבת חשיבות, לפסיקה גורלית, לא בעקבות חשיבה לוגית המונה יתרונות וחסרונות אלא בעקבות האזנה לרחשי ליבנו. האלהים רצה שאברהם ישמש לנו כדוגמא." (עמודו של עולם, עמ' 79-80).
למה חשוב לי להעלות את הנקודות האלה?
1. אני חוזרת שוב על עמדה שהצגתי בהרחבה בעבר: אין 'אחד' - אלא יש מישהו שמכוח הבחירה שלנו הופכים אותו לאחד. יש יותר מאחד פוטנציאלי, והבחירה בו הופכת את הפוטנציאל לממשות - וברגע שהתחייבנו, שאר הפוטנציאלים כבר לא רלוונטיים, כי לא בחרתי בהם. וזוהי גם קריאה בעיניי לאקטיביות לעומת פאסיביות. לא לחכות שדברים יקרו, אלא לגרום לדברים לקרות.
2. מה שהופך את האחר להיות שלי, זה הבחירה בו. זה לא אומר שהוא הכי טוב בעולם, שהוא הכי יפה בעולם, הכי עניו בעולם, הכי שמח בעולם, הכי מאושר בעולם, הכי X בעולם - חוץ מאשר הכי שלי בעולם. ואני בטוחה שמי שזה לא יהיה בסוף, יהיה מישהו שהוא יותר ממנו. אבל אני לא מחפשת את האדם הכי מושלם, אלא את האדם שיחד נוכל ליצור זוגיות בריאה ומצמיחה - וזה יוצר את השייכות. זוגיות שבה אחד הצדדים פוזל החוצה, כי מי שבחוץ הוא יותר X - משהו מהותי שם חסר בעיני.
3. וזה מוביל אותי לנקודה השלישית - יש לנו בחירה חופשית, ואנחנו יכולים לטעות. לבחור בחירה שגויה. הגרי"ד אמר שאברהם אבינו יכל לבחור אחרת, ואז כל ההיסטוריה היתה אחרת. יכול להיות שגם אני אטעה בבחירה שלי (וכמובן זה יכול להתבטא לשני הצדדים - קשר שבחרתי לסיים, או קשר שבחרתי להתחייב אליו) - אבל ב"ה בנתיים הנר עוד דולק ואפשר לתקן. אין מכתוב. צריך להקשיב ללב שלנו, לתת לו מקום להרגיש. והבחירות הקשות שיש לנו הרבה פעמים זה לא בין שחור ללבן, טוב לרע.
אביה ויצא ממנה המשך שושלת דוד, ולשיטות מסוימות משיח.
שמעתי בנות שחוששות ש"האחד" שלהן ל"ע נהרג במלחמה, וחשוב לי להגיד שאסור לנו להסתכל על הדברים בצורה הזאת, אלא להסתכל על כל הצעה והצעה כאילו זה מישהו שאנחנו יכולות להפוך אותו לאחד שלנו, ולא להיכנס לחשבונות שמיים.
אין לי מושג מיהו. עוד לא הכרתי אותו
אבל פתאום מרגישה כמה הוא חסר לי... כמה הייתי רוצה אותו עכשיו...
ולא, אני לא לחוצה להתחתן. ואפילו לא יודעת אם באלי בכלל.
אבל עכשיו הוא כ"כ חסר לי...
מזדהה איתך
כן זה מצחיק לפעמים שאנחנו מרגישות ככה
אני אפילו מסוגלת להרגיש אהבה אליו
ואני לא יודעת מיהו איך הוא נראה ומה האופי שלו
זה אולי קצת לא הגיוני אבל זה אמיתי
אני גם מתגעגעת ורוצה אותו
כמו שאת אומרת לא לחוצה לחתונה
אבל לדעת שהוא זה הוא והוא רק שלי...
בנתייים קחי חיבוק ממני עד שהוא יתן לך את שלו🫂❤️🤍
הרגשה נעימה
או הרגשה של תיסכול?
כי את רוצה דבר שאין לך
כולם רוצים לחיות בזוגיות. זוגיות טובה. מוטבעת בנו כמיהה טבעית לתור אחר שותף או שותפה לחיים.
כמיהה לחצי השני, השאיפה לחיים משותפים אינה נובעת רק מהרצון להביא ילדים לעולם, אלא כדי לחוש שלמות פנימית. מישהו אמיתי שיסייע להתמודד עם מהמורות החיים.
בהיות האדם לבדו הוא חש שאינו יכול להשיג את שלמותו אלא על-ידי מציאת בן או בת זוג.
הזוגיות והערגה לזוגיות הן מיקרו קוסמוס של חיינו. אנו נושאים טנא עמוס ומתחדש של רצונות המניעים אותנו, וכשאנו מממשים אותם, במקום להתרכז בהם, תשומת לבנו נתונה לרצונות שטרם הוגשמו. כך למשל כבני נוער אנו רק מייחלים לרגע שנסיר מעלינו את עול לימודנו ואת מרות הורינו. אנו מדמיינים שהעולם כולו ישתנה עבורנו, עם הגיענו לגיל בגרות. כשאנו מתבגרים, אנו כבר מצויים בכמיהה לדבר הבא. אנו רק רוצים לסיים את חובות לימודנו לקראת רכישת מקצוע. כשהמקצוע בידינו, אנו שוכחים עד כמה השתוקקנו להשיג את התעודה שתסייע במציאת מקור פרנסה קבוע. עתה אנו תולים את יהבנו בחיי הנישואין. וכך אנו מתגלגלים משאיפה לשאיפה, מכיסופים לדבר אחד ותשוקה לדבר אחר. הכמיהה דוחפת אותנו קדימה וצובעת את הרגעי בצבעים עתידיים.
אי״ה, לכולנו, ״עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי:״ (שיר השירים, ג׳ ד׳)
הערה קטנה על הסיומת
הבנתי שזה בעיה להשתמש בפסוקי שיר השירים באופן שמתאר קשר זוגי. זה מגשים את שיר השירים.
בפסוקי שיר השירים לתיאור יחסי זוגיות ואהבה אנושיים.
למשל: פורום קולך.
https://www.herzog.ac.il/vtc/tvunot/megadim/mega59_barzily.pdf
עבודת מחקר של מכללת מכון הרצוג
תורה לא לומדים מהרחוב
תראה לי מקור.
אפשר דרך הקושי האישי החזק להתחבר יותר לכלל ואז לפחות יוצא מהקושי רווח מסויים.
ישועות לעמ"י ולך בקרוב בעז"ה
אני מחזק את עצמי מזה, כי אני חושב שזה מעיד על הכמיהה ועל עוצמת הצורך, שכשזה יבוא זה יהיה עוצמתי
אם את לא מכירה אותו, איך יכול להיות שהוא חסר לך?
וכן אם לא מכירה, היאך כבר חושבת על חתונה עימו?
זה משהו נשמתי. שהנשמה מחפשת את החצי שלה.
אין לי הסבר אחר..
אבל זו המציאות. חושבת ומרגישה כמה הוא חסר לי...
לא יודעת למה געגוע באמת. הרי לא מכירים עדיין... אבל זו ההרגשה... הרגשתי חצי...
זה כמו אישה בהריון
היא אוהבת את העובר שבתוכה עוד לפני שהיא יודעת מה המין שלו עוד לפני שהוא קיבל צורה ברורה. מהרגע שהיא יודעת שהיא נושאת אותו בתוכה היא אוהבת אותו גם שהוא קטן בגודל של בוטן, לפני שהוא הראה סמני חיים בתוכה
איך זה הגיוני לך??
כי הוא חלק ממנה הוא שייך לה!! היא נותנת מעצמה בשבילו היא יצרה אותו!
ככה זה גם עם החצי השני שלנו
הוא חלק מאיתנו הוא ישלים אותנו
אנחנו כל החיים שלנו נתנו לו. שמרנו על הצניעות שלנו בשבילו! התפללנו עליו! התחזקנו ומבלי לדעת זה השפיע גם עליו!
זה הכי טבעי שיש
ה' נתן לנו את הרצון הזה
לנו הנשים! כי את הגברים הוא חייב במצוות פרו ורבו! אותנו לא. אז בשביל שזה יתקיים ובאמת יהיה חיים חדשים בעולם הוא הטביע בנו הנשים את החשק להתחתן ואת אהבה לבעל העתידי מגיל צעיר
כמעט כל בת בת מצווה מתחילה לפנטז על החתונה שלה
כל ילדה בגן רוצה להתחפש לכלה!
אחרי הכל רשום "אל אישך תשוקתך"
זה חלק מהטבע
אין סיבה שלא נרגיש את זה.
רק שממה שנכתב שמה זה גם על דבר שלא מכירים ולא ידוע. לכן שאלתי..
לצורך העניין בע"ח יודעים שהם רוצים להתרבות גם מבלי שלימדו אותם או שחשבו על כך לעומק
אצל האדם יש חיבור בין מערכת ביולוגית לבין שכל חושב/לומד לכן הגיוני שיהיו יחסי גומלין ביניהם
איך מתגעגעים למציאות שאנחנו לא מכירים, שלא חווינו.
אבל אני חושבת שבהקשר הזה (בלת"ק) הגעגוע לקשר, לא לאדם ספציפי מסוים, ולתחוזה ולהבנה של מה זה נפש קרובה - זה משהו שייתכן שחווינו עד כה.
יותר מורכב זה איפה נפגשים במצב הזה?
חח
שם כנראה הכרנו כבר😜
אולי מרגישים לא נעים להמשיך את השגרה האישית כשהמצב הלאומי לא רגוע, וגם יש כאלה שלא לוקחים סיכון מהאזעקות בדרך ובדייט עצמו
(אישית אני לא ככ מבינה אני רק משערת)
נכון יש את הקטע שבנות עם האוכל שהן שולחות או עם כל דבר אחר שהן תורמות הן מוסיפות בהומור גם את המספר שלהן
אז מה אתם חושבים על זה? זה מוריד לכם מהן?
נכון שזה מצחיק ומראה על קלילות וזרימה
אבל זה נראה לכם זול או חוסר כבוד או שהפוך אתם מעריכם את האומץ שלהן?
וכמו כן אתם באמת עושים את זה
באמת יוצא מזה משהו???
אעריך כל תגובה
הקטע שנראה שזה יותר תפס אצל רווקות חילוניות. יש הודעות שזה בכלל אחות קשה פרטים על אחותה הרווקה ואז זה כאילו נותן לה פתח להתחמק..
לא חשבתי מספיק על שאר החלקים בגלל מה שכתבתי למעלה.
הוא מחלק ספרים שכתובים בהומור
כדי להקליל את האווירה
וכל בחורה מקדישה ספר לחייל ( ממש רושמת הקדשה)
בסוף רושמת מספר של חברה או אחות לברורים
או את שלה אם יש לה אומץץץץץ
זה בחורות דתיות או חרדיות -+
הוא מחלק את זה בפלוגות של דתיים
מה אתה אומר?
העניין הוא שיכול להיות שאת נופלת על אחד שפחות התאים ואז הלך המאמץ… לכן אולי כדאי לחשוב על פורמט שונה, נגיד לבחור את הסיפורים האלה, לכתוב הקדשה ואז להפיץ דרך ווטצאפ או בשיתוף פעולה עם אלגו על בסיס סינון מסוים נגיד גיל, רמה דתית אישיות וכו (ואז יש לך גם פחות חשיפה לא רלוונטית).
אני מציע שתסתכלי על זה כך שיש כאלה שיתלהבו ויש כאלה שלא, ואת מחפשת את אלה שיתלהבו מהיוזמה שלך.
חוץ מהקדשה
נכון שזה לא כל כך אפקטיבי כי היא לא תרשום פרטים
אבל אם ובמקרה מישהו יזרום הוא יקח פרטים מהמספר שהוסיפו ( לפרטים כמו חברה או אחות..)
ונגיד אך והכל מתאים אז הם יחליפו מספרים
וכמו כן רושמים למי שפנוי
אבל לא נראה לי מישהו יזרום על זה עד הסוף...
רווקים שגם ככה הסיבה היחידה שלהם לצאת הביתה היא בשביל שיוכלו להיזכר מעט איך זה לישון על מיטה נורמלית ולשבת על המושב בבית הכיסא, והרווקים האלה ישלחו מכתבים לרווקות שמחפשות רווקים שמחפשים רווקות שיפנו אליהם.
אז אתה לוקח אחריות על היוזמה הזאת?😜
כבר מלא בשדכנים, כל הזמן מגיעות שדכניות מיחידות אחרות…
(ועכשיו אני סוף סוף מרוצה שמצאתי את המקום והעת להזכיר את השדכנים בצבא…)
אבל מוזמנת לשלוח אני מכיר את כל הביינישים בבסיס.
חדשה באתרים...
מישהו יודע מה הנוהל לגבי שליחת הודעות בין משתמש מנוי ללא מנוי?
אם לי יש מנוי ולו אין, הוא יכול לענות לי, או שהוא חייב לשלם כדי לענות?
ואם לי יש מנוי, הצד שלא מנוי יכול לשלוח לי הודעה?
או ששני הצדדים חייבים להיות מנויים כדי להתכתב?
תודה מראש
אם לאחד מכם יש מנוי, אתם יכולים להיות בקשר.
מנוי יכול ליצור קשר עם מי שלא מנוי, לא מנוי יכול לענות למי שכתב לו אבל לא ליזום שיחות חדשות.
המטיילת בארץיא - כ
כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
צא - ק
קא - קיב
קיג - קיח
קיט - קכא
קכב - קל
קלא - קמ
קמא - קנ+ יה"ר
תהילים לרפואת כל הפצועים, שחרורם של כל השבויים והחטופים, הצלחת כוחות הביטחון.
"כי. ארוץ - כמו 'ארצץ' , וכמוהו "מרוצתם" (יר' כג , י). ויש אומרים: ארוץ אחרי הגדוד , כדרך "ארדוף" (להלן , לח) , שימצא עם אחרים ופעם לבדו; והטעם: כי בך לבדך אנצח רבים. וטעם בך - עמך, או: בשמך שאקרא."
המדרש תהלים אומר: [כי בך ארוץ גדוד]. בגדודי עמלק"
הזוהר שמות (ט ע"א) כותב על שם כ"ב-'בך':
רזא דשמא קדישא כללא דעשרין ותרין אתוון וכנ"י לא מתברכא אלא מגו שמא דא דאקרי בך כמה דאת אמר (שמות ל"ב) אשר נשבעת להם בך (בראשית מ"ח) בך יברך ישראל (תהלים י"ח) כי בך ארוץ גדוד, ובזמנא דשלימו אשתכח לא הוה מתפרש דא מן דא".
בריקאנטי בנשא בברכת כוהנים מעיר ששם כ"ב, זה אותיות "יברכך ה' וישמרך. יאר ה' "
אפשר לכוון במילים אלו בברכת הכוהנים על בטחון ב-ה' וישועתו וברכת ושמירת החיילים.
מה עושים אם המלחמה תפסה באמצע קשר והבחור גויס?
מצד אחד טוב ורוצים להמשיך, מצד שני איך? ומה יהיה? כמה זמן נהיה ככה? מרגישה שהמרחק לא עושה לי טוב ומעלה המון חששות וחוסר ביטחון בקשר, אבל מה האלטרנטיבה?
בגדול הוא יחסית זמין אז מדברים בטלפון אבל גם זה, בגלל שלא חווים אחד את השניה דברים מקבלים משמעויות אחרות והמרחק וחוסר הידיעה מה יהיה פשוט קשים.. מרגישה שאני כל הזמן חושבת על זה והוא מן הסתם פחות אולי בגלל שלי יש יותר זמן..
איך אתם חושבים שנכון להמשיך קשר במציאות כזאת?
תודה רבה לעונים!
מטרת הקשר אינה הקשר אלא בירור התאמה לקראת נישואים. מנסים להכיר אופי כו' דרך פגישה / התכתבות כל-אחד לפי כמה שהוא מבין שנדרש לפני קבלת החלטה וברגע שמחליטים מתארסים ואז מתחתנים. שאלות של מרחק או חוסר זמינות לא מהוות לדעתי שיקול של ממש בעניין הזה זה לא שצריך להיות קודם זוג ואז להתחתן.
לדעתי אם הייתי במצב כזה אז אפשר היה להקפיא את ההתקדמות לעת עתה ולהמשיך בהמשך אם נראה שיש לזה פוטנציאל
יש לך הזדמנות לעודד לוחם בצה"ל
ולהרים את רוח היחידה כולה
אנחנו לא יודעים מה יהיה, כמה זמן זה ימשך.
קשה לנהל קשר מרחוק, במיוחד קשר שלא בטוחים לגביו.
אני גם לא חושבת שיש תשובה אחת נכונה לכל המצבים.
בכלל, אני חושבת שבזמן המלחמה צריך לשים לב טוב טוב במה אנחנו משקיעים את הזמן. קל מאוד להישאב למקומות לא טובים, מחלישים - במיוחד אם נמצאים במצב שבו אין שגרה רגילה.
אני חושבת שכדאי לך לנהל שיחה עם דמות שאתה מכירה וסומכת עליה, שנשואה הרבה שנים - להציג בפניה את המצב, ולראות מה היא אומרת. אולי היא תוכל לשקף לך דברים שאולי את לא רואה, ובעקבותיה לנהל שיחה כנה עם המדוייט.
השתדלות !ממליצה לך להתייעץ עם נשים שהבעלים שלהן בקבע/היו תקופה, או בסדיר...
בתור אחת כזו, יכולה להגיד לך שקודם כל- זה באמת קשוח. זה באמת קשה. עם הדמעות שלי היו יכולים למלא דליים שלמים.
ואז... זה זמן מדהים, לפתח את התקשורת ביניכם. ללמוד לפתוח את עצמך, להגיד מה את צריכה, מה את רוצה, לספר לו איך עבר עלייך היום, ללמוד לבטא את עצמך במילים.
לעשות שיחות וידאו, לבקש אותן הרבה, ופשוט לדבר. לשאול אותו מה שלומו, לספר איך את , לפתוח נושאים שמעניינים אותך.
תגידי לו שקשה לך המרחק, תשתפי אותו, אבל מתוך מקום שרוצה את העצה שלו ולא מתוך מקום שבוחן שוב ושוב את הקשר ושם אותו בסימן שאלה.
תזכרי שזאת תקופה חולפת, ואני מקווה איתך ועם כולם שהיא תחלוף מהר, ועל הצד הטוב ביותר בעז"ה.
מסכימה ממש שזו יכולה להיות הזדמנות מדהימה.
אנחנו הכרנו כשבעלי היה חייל והתחתנו למציאות הזו, אבל עדיין עכשיו כשהוא מגויס זה הרבה יותר מורכב, הוא הרבה פחות זמין, הרבה פחות פנוי בראש.
בעיני חשוב תיאום ציפיות, כמה זמן הוא ואת יכולים להקדיש לכזה קשר, כמה כוחות, מעדיפים לעשות הפסקה (לשים לב שזה לא נובע ממקום של ויתור סתם) או להמשיך ולהעמיק.
לא חסרים אנשים שעשו את זה (גם בקורונה אני מכירה כל מיני שתחזקו קשר מרחוק) ואני בשמחה יכולה לתת יותר טיפים, מעדיפה באישי.
אבל בעיקר לעבוד על שיח, ללמוד לדבר, גם רגש, בטלפון, זה כלי מדהים לחיים גם בלי קשר.
בהצלחה ענקית!
הגיוני שיהיה נוח לשתף רק שנפגשים פנים מול פנים.
ואולי גם באמת חלק מהעבודה הריגשית שיכולה להקל על העניין היא לתת מקום לכך שיש חוסר ודאות ושזה בסדר גמור.
מרגישה שזה לא פייר בכלל לצפות ממנו למשהו עכשיו, כי מלחמה ובאמת מלחמה זה לא זמן לקשר. בטח ובטח לא לבנייה שלו. אז ממש לא רוצה לבקש או לצפות ממנו למשהו. ומצד שני, מה יהיה? נהיה ככה בחודשים של המלחמה? לא נראלי שנגיע למקום כלשהו ואם כן זה לא יהיה מקום של התקדמות..
אוף זה פשוט מתסכל ואין לדעת מה נכון.
אם את באה בגישה שמלחמה זה לא זמן לקשר- רוב מוחלט של סיכויים שבאמת לא ייצא מזה קשר...
שווה לעשות תיאום ציפיות, תנסי להבין ממנו אם לדעתו אפשר להמשיך ואם כן איך אפשר לעשות את זה בצורה מועילה וטובה יותר.
כשהוא זמין- איך את רוצה שיהיה? מה הוא יכול לתת לך? מה היכולות שלו? ואם הוא עייף שיגיד לך מראש שלא תתחילי לפתח שיחה ארוכה ואז הוא יבאס אותך...
יכולה להגיד לך אצלי שבזמנים שהוא לא היה זמין ימים שלמים הייתי בסוף כל יום מקליטה לו איך עבר לי היום ואיך אני מרגישה, עזר לי המון לפתוח, קידם את הקשר שלנו בטירוף, והוא גם אמר שעזר לו לפני שהוא מתקשר להבין באיזה מצב רוח אני, על מה לדבר, איך להגיב לדברים... שלא נהיה מנותקים.
כי לפני זה היו פעמים שהייתי במצב רוח ברצפה והוא כולו היה בעננים, קשר מרחוק יכול להרגיש מנותק ולא אפשרי,
אבל הוא לא חייב להיות ככה.
נניח להקדיש לו את השיר רחוק רחוק
(הוא גם רחוק, זה גם שיר מרגש, וגם קשור למצב "עכשיו ברור, לי לא יועילו מערות ולא צוקים גבוהים או מחילות סמויות")
תאמיני. בתוך כל החושך הזה, תאמיני. דברים משתנים, ישנה תזוזה. תאמיני שישנו עתיד גם אם את לא עד הסוף מסוגלת לדמיין אותו. גם אם את מפחדת ממנו. תאמיני שמגיע לך, שאת זכאית, שיש לך זכות. למרות שאת מפחדת, ביחד עם הפחד, תחזיקי אמונה. אמונה היא הכוח החזק ביותר, לא?
גם אחרי שנים ויותר מדי ניסיונות שנגמרו באכזבות, תאמיני.
כן!
אין שלם יותר מלב שבור
הלוואי שגם נרגיש את הכוחות
ואין מה לעשות. רק צריך להיות חכם ולהיזהר מליפול לבורות שבמסלול, ואם נפלנו להיזכר איך היינו כשהיינו צעירים (רוצים, אופטימיים, תמימים, מוכנים להכיר וללמוד) ולקום מהר.
יתכן אפילו שרוב העיכוב זה בגלל הבורות ולא בגלל המסלול.
וזה לא פייר כלפי פותחת השרשור.
והיא באמצע מבחן..
נשמח לעזור לה
מה היא צריכה?
לק"י
יש להתבדח ויש להעיק.
אז תחשבו על זה.
זה לא כי בעיה בו אלא כי פשוט לא מתאים.
קצת דחוף🙈🙈
ובכלל, תהיה בטוחה בעצמך, תבואי באמון שמגיע לו כל הטוב שבעולם.
אם זה מה שהוא ירגיש ממך ולא רק שאת רוצה לרצות אותו ולא נעים לך, זה יהיה הכי טוב עבורו
או ילד, שיש דברים שכואבים לו ויש שלא.
לכולם כואב להיפרד, וכולם רוצים לדעת מה הסיבה לפרידה כדי לדעת ללמוד ולצמוח מזה.
אז אם את שואלת מה הכי כואב לגבר כשמורידים אותו? אם לא אומרים לו את האמת, או שמסבנים אותו.
תסבירי לו למה את חושבת שזה לא מתאים, אין שום סיבה להעלים ממנו כלום.
לגבר שהוא ביישן או עדין בשבילי
זה לא יפגע בו???
או אם אני אגיד שאני לא רואה אותו כגבר אלא יותר בתור אח ( זאת אומרת לא נמשכת אליו) זה לא יפגע בו???
זאת שאלה רטורית
פחות כואב לומר את האמת
זאת האמת....
הוא אמר ש
"גבר זה לא איזו חיה
או ילד, שיש דברים שכואבים לו ויש שלא"
בטח אם את חושבת שהצד השני הרגיש טוב בקשר וראה לזה פוטנציאל, זה מתסכל מאוד לא לדעת על מה זה נגמר.
הדוגמא שנתתי
הכל זרם והיה טוב והוא מאד רצה להמשיך
אבל אני לא ראיתי אותו בתור גבר
ולא יכולתי לומר לו את זה
אז כן הוא קיבל תשובה עמומה...
אם הוא לא גבר, אובייקטיבית, זה חשוב שהוא ידע את זה...
ואם הוא לא גבר, סובייקטיבית, תסבירי לו את זה שלא יאכל תסביך
שהוא אמר
זה באמת מחרפן ומשגע תשכל
(לפחות בהתחלה) לא לדעת על מה הורידו אותי
מה הבעיה בי...
למה אני ראיתי אותו כבעלי לעתיד והוא לא ראה בי אישתו....
אתה מבין?
אבל עדיין אני לא אומר כל דבר ואת האמת
לכן רשמתי שזה רק בהתחלה מחרפן
אחר כך זה עובר...
קודם כל זה מוריד את תחושת ה"אני לא טוב מספיק". ואל תספר לי על עבודת המידות. גם אם מישהו צורח לידך אתה יכול לעשות עבודת המידות, ובכל זאת תבקש ממנו בעדינות לשתוק. אז אותו דבר, אני אעשה את עבודת המידות שלי, אבל כשאת אומרת לי לא תתני לי להרגיש שלם עם זה.
במיוחד כאשר יכול להיות שאני חי במחשבה שהיא מצאה בי חמש תכונות גרועות, בזמן שבאמת יש בי תכונה גרועה אחת בלבד. לדוגמה - אני חושב שאני קמצן ולכן היא אמרה לי לא, אבל האמת היא שאני ממש לא קמצן. אז אם היא תספר, אני אדע שאני בסדר בתחום הזה.
דבר שני - אולי באמת פעלתי בצורה שמדגישה צד מסוים באישיות שלי, ולא ידעתי שבדייט מצופה ממני להדגיש צד שונה באישיות. כשאתה תלמיד בשיעור אתה מציג צדדי אישיות שונים מאשר כשאתה מלמד. אולי כאן הדגשת צדדי אישיות שעושים רושם גרוע על בנות באופן כללי?
ועוד משהו משמעותי - אם לדוגמה היא פסלה אותי כי אני גבוה מדי, יכול להיות שבעתיד אקפיד לציין מראש "דעו שאני גבוה וקחו בחשבון כדי שלא נבזבז דייטים מיותרים". כמובן זה נכון גם לגבי תכונות נפשיות יותר, פשוט לדייק את החיפוש ואת ההתאמה.
והערה נוספת - זה נכון גם אם מדובר רק בדייט ראשון. הרי אם לדוגמה מדובר במישהו שכבר שנתיים לא עובר דייט ראשון, אולי הגיע הזמן שמישהי תזכיר לו לצחצח שיניים? (או כמובן תכונות עמוקות יותר שכדאי לו לעבוד עליהן)
ולגבי האמירה ש"שינוי שמגיע מתוך ריצוי לא מחזיק מעמד" - אולי זה מגיע מתוך הבנה? אולי אחרי שמישהי שמאד רציתי שמה לי מראה מול הפנים, פתאום הבנתי שמשהו בהתנהלות שלי, באופי שלי, באישיות שלי, הוא לא טוב וצריך לשנות אותו? אבל בלי שתגיע מישהי כזאת, אני אמשיך להתנגש בקיר עד שתגיע ההארה
אז העלתי את זה בכוונה!
כי זה הכי פוגע
כמו שיאומרו לי שאני לא נשית
( שאין סיכוי שיגידו את זה
תודה לאל...)
ברור שצריך להפעיל את השכל, אלת תגידי למישהו שאתם לא מתאימים כי הוא סתום, אבל צריך למצוא דרך להגיד את זה בצורה נכונה, ולא לשקר.
וכיוון שרוב הקשרים לא נגמרים על מקרי קיצון אלא בשטח האפור, חשוב לחדד, בעיקר לצד השני אבל גם לך זה יעשה טוב לברר מה את מחפשת הלאה
להגיד את שתי המשמעויות.
כמו שהמדרש ורש"י אומרים על הפסוק שהבאתי וככה מפרש הימ"ג בשמואל א, כג את מה שנאמר לדוד "קום רד קעילה", וגם בהמשך הפרק על שאול.
לרדת זה משורש יר"ד לכן גם כל המאפיינים של גזרת פ"י כמו "להוריד" "יורד"
לעומת זאת לרדות זה משורש רד"ה כמו "רודה"
כמו "ואתה תרד מטה מטה" מן הסתם זה לא מלשון רדייה כמו "וירד מים עד ים"
צריך לזכור שמדובר בבן אדם.
אני חושבת שצריך להשתמש בביטויים רגישים יותר.
כמעט כולנו נחווה פרידות - בין אם זה הצד שנפרד או זה שנפרדים ממנו. מעטים הם האנשים שזוכים להתחתן עם הראשונה.
ההדרכה הכללית בעיני - מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך. אין כללים, אין דרך נכונה - מה שמתאים לאחד לא תמיד יתאים לשני. אין משהו שהוא "הכי פחות כואב" לכל הגברים. מה שהוא נקודה רגישה אצל אחד יכול בכלל לא להזיז לשני.
1. פרידה זה דבר כואב, במיוחד אם הצד השני לא היה מעוניין. אי אפשר להתחמק מהכאב הזה, ואולי עדיף לא לסבן את זה - כדי להבהיר שזה רצונך. מי שעומד מולך זה אדם שהרגיש שהוא מספיק בשל כדי להקים בית, אז סביר להניח שיש לו תעצומות להתמודד עם הקשיים בדרך.
2. לא דומה פרידה אחרי פגישה אחת, שתיים שלוש - לפרידה אחרי חודש, חודשיים, שלוש.
3. לא בכל מקרה צריך לומר את כל האמת. יש עניין של טאקט, של רגישות. מהניסיון שיש לי, בד"כ בקשרים קצרים - לא נותנים סיבה לפרידה, אלא ברור שזה על בסיס חוסר התאמה (אני יוצאת מנקודת הנחה שדברים בעיתיים מבררים מראש). אני גם לא חושבת ששייך לתת סיבה לגבי משהו שאי אפשר לשנות אותו.
4. אפשר וכדאי להגיד מה היה טוב (גם אם זה לא מתאים).
5. אם הצד השני עשה משהו מזעזע - בהנחה שזה נעשה בתום לב - וזה משהו שלא נעים להגיד באופן ישיר, אולי שווה להגיד משהו לצד שלישי. מעין עזרה בשבילו לעתיד. (כתבתי על זה פעם בהקשר של הגיינה - אולי האדם לא מודע מספיק שצריך להגיע בבגדים נקיים ולא מסריח - יש איזשהו חסד בזה שמישהו יעיר לו על זה, ואני לא חושבת שמי שיצאה איתו פעם אחת צריכה לעשות את זה, ולכן צד שלישי יכול להיות פתרון).
6. אם החלטת להיפרד, אל תחכי שלושה ימים כדי להגיד לו את זה.
ועוד הערה קטנה קטנה -
אני לא יודעת אם זה הפעם הראשונה שלך שאת רוצה להיפרד. אני לא יודעת מה מתחבא תחת המושג של "חוסר התאמה".
אבל אולי, אולי -
אולי בדייטים שהיו לכם ראית רק צדדים מסוימים שלו, ולא נתת זמן ומקום לצדדים אחרים? אולי הוא קצת ביישן ולוקח לו זמן?
אם החלטת להיפגש איתו, כנראה שהיה בסיס כלשהו שחשבת שיש פוטנציאל.
ולכן, אולי במקום להיפרד באופן חד-צדדי, כדאי לדבר איתו על מה שמפריע. להציע לו לדבר על זה בכנות, גם אם זה לא נעים לשמוע.
אולי משיח כזה יעלו דברים אחרים לחלוטין. וזה רלוונטי בעיני גם לפני שמחליטים להיפרד, אלא גם את מתלבטים. לדבר על מה שמפריע.
יכול להיות שזה ממש לא מתאים וממש לא שייך, אבל זורקת את זה כאופצייה שאולי שווה לשקול אותה. לפעמים אנחנו מפספסים אנשים ורק בדיעבד מבחינים בזה.
בהצלחה!
אז בעיני זה ממש לא 'פרידה'
פרידה זה אחרי קשר ארוך ומשמעותי..
המושג להוריד זה פשוט המקבילה החרדית של 'לחתוך'
בוחרים 'להוריד' את השידוך
יוצאים לפגישה ומורידים את השידוך, ולא- יוצאים לדייט וחותכים.
פשוט בסהכ עניין של שפה אחרת שבעיני הרבה יותר מכבדת
אנחנו בני אדם עם רגשות, והביטויים האלה מפחיתים בעיני את האנושיות, ונשמעים יותר כאילו הצד השני הוא מוצר.
הרבה יותר מכובד, ומקובח בציבור החרדי.
לחתוך בעיני זה מושג נורא, לא משתשמת בזה אף פעם
(אא"כ להוריד שידוך הכוונה לעצם השידוך ולא לצד השני).
לחתוך מישהו או להוריד מישהו- שניהם לא נשמעים טוב. אולי עדיף כבר להישאר עם המילה הרעה לחתוך מאשר להלבין אותה ולהרגיש בסדר.
מאחורי השימוש במילים האלה עומדת מידה רעה כלשהי (גאווה, כעס, חוסר בטחון עצמי) או סתם חוסר מחשבה ונגררות.
כתבתי שהמושג להוריד- הכוונה היא להוריד את השידוך.
משם זה מגיע, שפה שמקובלת בציבור החרדי.
אף אחד לא מוריד אף אחד ולא יותר מאף אחד, פשוט בוחרים להוריד את השידוך שהוצע
מה, לא קורה שלא רלוונטי???
לא כל אדם אמור להתאים לכולם
יש שוני
אין מה להפגע במיוחד אם זה בהתחלה
זה כמו שבגד יהיה קטן או גדול עליכם אני לא מבינה מה הפגיעה פה
במשהו מתקדם אני יותר מבינה
בהתחלה לא
את כותבת:
בד"כ בקשרים קצרים - לא נותנים סיבה לפרידה, אלא ברור שזה על בסיס חוסר התאמה
ואחר כך:
אני לא יודעת מה מתחבא תחת המושג של "חוסר התאמה".
את מבינה שיש כאן בעיה? בדיוק כמו שאת לא בטוחה מה חוסר ההתאמה שהיא מרגישה, גם אין משמעות לאמירה "ברור שזה על חוסר התאמה" - כי לא יודעים מה מתחבא באמירה הזו (שלא נאמרה אלא ברורה מאליה)
לגבי דעתי האישית בנושא פירטתי בהודעה אחרת כאן
כשנפרדים ממך אחרי פגישה אחת, שתיים, שלוש - זה שונה לחלוטין ממי שנפרד ממך אחרי חודש, חודשיים, שלוש. רמת ההיכרות היא אחרת לחלוטין. מי שנפרד אחרי זמן קצר, לא עושה את זה מתוך מקום של היכרות מעמיקה איתי, כנראה לא נחשף לצדדים רבים של האישיות שלי, פחות מודע לחלומות ולשאיפות שלי וכו' - ולכן, בהגדרה, הפרידה היא על בסיס משהו חיצוני יותר מאשר פנימי - שאני קוראת לו חוסר התאמה. לתת הגדרה למה זה חוסר התאמה זה חשוב בעיני, גם בשביל עצמך - לדייק את עצמי, מה כאן היה לא מתאים ואיך בקשר הבא אני יכולה להימנע מזה.
כשאני כותבת לפותחת שאני לא יודעת מה מתחבא מתחת למושג הזה, אני מתכוונת למקרה הספציפי שלה - למה בעיניה יש חוסר התאמה.
האם הוא לא מוצא חן בעיניה מבחינה חיצונית? האם הדינימקה בפגישה היתה לא לרוחה? או אולי מיליון דברים אחרים. אם היא היתה כותבת נגיד שהוא שתקן מידי לטעמה, יכול להיות שהוא בכלל לא כזה, ואולי אם הוא יתגבר על הביישנות הראשונית שלו היא תגלה בכלל שהוא די רעשן.
בעיני זו הבנה די בסיסית - הכאב של פרידה אחרי דייט אחד שונה לחלוטין מהכאב של פרידה אחרי חודשים, בכל מיני מישורים.
אני מסכימה איתך שפידבק מהצד השני מאוד יכול לעזור לי להשתפר.
אבל
בהנחה שמדובר בקשר קצר, אני לרוב לא מרגישה בנוח להגיד מה מפריע לי - או אולי לא את כל מה שמפריע לי - כי אני יודעת שאני לא מכירה כל כך את הצד השני, ואתה לא יודע איך זה יתקבל שם; כי זה יכול להיות משהו מאוד פוגעני, מעליב ונושא רגיש אצל השני (לא דבר המשתמע); כי הוא נמצא במקום כל כך רחוק ממני שאני לא חושבת שהוא אפילו מסוגל להבין את הנקודה; כי אולי זה דברים קטנוניים (אבל שלי הם חשובים) ולא הייתי רוצה שזה מה שהוא יחשוב עליי; זה לא המקום שלי להעיר לו על דברים שבעיני הם בסיסיים.
אני גם חושבת שעיקר העניין בדייטים צריך להיות החוויה של להכיר אדם חדש, ופחות לשפוט לעומק את האישיות שלו.
סיפרתי פה פעם בעבר שקיבלתי פעם טלפון ממאמנת\יועצת או משהו כזה, שאמרה לי שהיא עובדת עם מדויט עבר שלי, והיא רוצה להבין למה נפרדתי ממנו כדי שהיא תוכל לעזור לו. אמרתי לה דברים שבחיים לא הייתי אומרת לו.
שאני מדברת עם גבר אני מדברת איתו בכנות
לא מתנשאת מעליו ..
הרי אם אני חושבת שלא מתאים בסוף זוגיות זו משוואה של שניים.
זה לא אומר שהוא פחות טוב ואני צריכה "להוריד" אותו
זה לא משחק .
זה אומר שיש פה חוסר התאמה וזה לא משנה מצד מי
והגמרא ביבמות סג ע"א: "א"ר אלעזר אכל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר (בראשית ה, ב) זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם".
כל כך מדוייק ונכון, כי אתה מרגיש שיש בך עוצמות וחוזקות שרק יכולים לצאת אל הפועל אם תתחתן.
אתה בעצם חי חיים חצויים.
יש כמה נקודות שונות או זהות(בכל אופן בחרתי לחלק אותם לכמה)
שאני מרגיש שאני צריך לשפר ולשנות ביחס לבנות. בכלל ובפרט בנוגע לדייטים וחתונה..
מרגיש נחות ביחס להרבה בנות - מרגיש פחות חכם,בוגר, עצמאי ביחס אליהן..
מתפעל מאוד מיופי ולפעמים חושש שאסתנוור ממנו למרות ששכלית הבחורה לא תתאים.
לא מספיק מודע לחסרונות שיש גם לבנות.
לא מספיק מודע להבדלים שיש בין בנות רובן נראות לי כמקשה אחת. הכוונה אם היא נאה ונראית כלפי חוץ דוסית אז אני פחות מבין במה הן נבדלות, וגם אם כן לא יודע לומר עד כמה זה מפריע לי ... (למשל עשתה/מעודדת צבא או שירות, הייתה/תשלח את ילדיה לבנע או אריאל ..)
בשורות טובות בעה.!!
ביחס למודעות להבדלים, זה פחות קריטי לסנן לפי דברים כאלה, מה שחשוב זה שכאשר תצא תצליח לראות אם היא מתאימה לך ואתה לה או לא ולא מה הסיפור של הפרמטרים.
מעניין אם יש דבר כזה
בחורה עם קצת בטחון עצמי
שתצא עם בחור גם
ויעודדו אחד את השניה, ויתחתנו ויצאו מזה
בחור ובחורה שיעשו גם את האפקט הפסיכולוגי וירימו אחד את השניה,
ולא יבהלו מהחולשות של השני
נגיד בן אדם, בתקופה שאף אחד בחברה או במשפחה
לא מתייחס אליו יותר מידי
הוא ב"וואקום", עכשיו הוא בכלל מחפש שמישהו יתן לו מקום ויכיל ויקשיב לו, ויתייחס אליו בכלל
ואז מגיעה בחורה...
אין לו סיכוי אני חושב לא להשבות במרחב של הקשר שנוצר לו
כמו שאתה כותב, בכלל בלי קשר לבחורה
סוף סוף מישהו מקשיב לו ונותן לו מקום
אפילו בלי לעשות כלום
היא יכולה רק לשתוק, והוא ירגיש מאושר
יכולים להדליק לו (או לי, אני מדבר כאן גם על עצמי כשאני ב"וואקום")
100 נורות אדומות, והיא בכלל לא מה שהוא חיפש ואין התאמה בשאיפות , בנתונים, ואין מידות
אבל מה אתה רוצה, שהוא יוותר על הקשר ויחזור לאן? לוואקום, הוא בעצם יוצא עם זה
שמגיע לו מקום בעולם, בלב של מישהו,
בלי שהנושא הוא מי זאת..
לכן אני אומר, להרבה מהנישואים שלא הצליחו,
אני מטיל את האחריות על ההורים והחברים והסביבה , שנתנו לבן אדם כזה ווקאום
שכבר כל אשה שתתן לו בדל של האזנה וההקשבה,
תסחוף אותו אחריה כמו מגנט..
אני באמת מתלבט, מה אתם אומרים, על המצב הזה, דייטים ב"וואקום", זה מטלטל נפשית
אני גם חושב על עוד משהו בחברה שלנו הדתית שתכלס אין מי שאחראי לדאוג לנו, אין תרבות של שידוכים כמו אצל החרדים,
ואין פתיחות של ליזום הכירות בחברה מעורבת, כמו החילונים,
אז הרבה מגיעים למצב הזה של מחסור פשוט בהצעות..
אני חושב הפתרון ליזום יותר, ולהפסיק עם המה חושבים עלי,
שלא יהיו כמו המצב במדינת ישראל, שיורים עלינו ואנחנו עסוקים במה יגידו, כשכל אחד בכלל כבר דאג לעצמו מזמן ולאינטרסים שלו.
ומתוך זה אני חושבת יש הרבה הדרכה ועידוד להיות בטוב וכו' ולהיות בעשייה וכו' כדי לא לצאת מתוך מקום נזקק אלא מתוך מקום גבוה שמחפש קשר הדדי.. אבל זה באמת קשה, כי הרווקות מזמינה הרבה פעמים מקום טבעי כזה של רצון בקשר ואז נתלים בקשר שהוא לא באמת בר קיימא או לא מתאים רק לצורך העניין וזה כואב..
עם זאת אם הפער באמת קיצוני אז לא נראלי שקשר כזה יחזיק לאורך זמן, או שלהפך דוקא ייפתח איזה קשר עם בנאדם שהוא לא בדיוק מה שחיפשת אבל יכול להביא להקמת בית נהדר, בזכות המקום שאני קצת זורק את עצמי למה שבא .. אז אולי זה יכול קצת לעזור לשחרר את השכל ולהיות עם לב פתוח שאולי יכול לזמן דברים נפלאים...(וקצת יותר סיכון ללב הפועם)
נקודה למחשבה..
@אדם פרו+ אולי אפשר לעבוד על זה מצד אחר - לנסות לבטל את הוואקום מצידנו, בעבודה פנימית ובעבודה חיצונית.
לגבי הרגשת נחיתות ביחס להרבה בנות:
*אני מכירה את ההרגשה אתה לא לבד (אני נעלבת כשאומרים לי שאני נראית פחות מגילי ומפרשת את זה כ"את לא בוגרת" בגלל שאני מרגישה ככה)
* תבדיל בין ההרגשה שאתה מקבל מבחוץ להרגשה שבאה ממחשבה שלך. יש לך גם יתרונות, ואם הצד השני רואה את זה תזכור שזה רק בראש שלך
*תזכיר לעצמך מה החוזקות שלך
*אתה תמצא מישהי שתהיה בוגר ועצמאי בשבילה
*תמשיך להיות בהתקדמות אישית ובסוף תגיע למצב שאתה בוגר ועצמאי כמו מה שאתה שואף אליו
בקשר ליופי: זה תמיד חשש שקיים שנסתנוור ממשהו זה לא חייב להיות יופי זה יכול להיות גם תחושה מסויימת שהצד השני נותן לי. אבל זה חשש שצריך להשאר בירכתי המוח ולצאת רק אם החשד נהיה פרקטי ולהפעיל את הביקורת שלנו. המודעות היא חיובית. וכמו כל חשש צריך כאן גם ביטחון בה'.
לגבי הנקודה האחרונה-
חושבת שיעזור לך לכתוב מה השאיפות שלך, ואז כשתדע מה אתה מחפש תדע את ההבדלים... כי תשווה כמה זה מתאים לשאיפות שלך. זה שבדברים מסויימים לא יהיה לך אכפת זה לא בהכרח רע, זה אומר שזה שולי בעיניך ולא שם מתמקדות השאיפות שלך. תחפש את הנקודות ששם כן אכפת לך ותתמקד בהן.
ועוד משהו שמבדיל בין אחת לשניה, זה עניין של חיבור אישי. אולי על הנייר שתי בנות יהיו אותו דבר- נאות ודוסיות, אבל איך החיבור ביניכם? יש טאצ' בין נפש לנפש?
שמעת פעם על תסמונת המתחזה – ויקיפדיה?
אני לא מכירה אותך, אבל אני בטוחה שיש בנות שהם פחות חכמות, בוגרות ועצמאיות ממך.
מה זה משנה?
אתה צריך רק אחת...
האם חשוב לך להיות יותר חכם מאשתך? יותר בוגר ממנה? יותר עצמאי ממנה?
אני לא חושבת שצריך להתייחס לבני אדם במדדים כמותיים. אם אתה קיבלת בפסיכומטרי X, והיא קיבלה X+10, אז זה כבר לא רלוונטי? בסופו של דבר כולנו מכלול של תכונות, ואני מניחה שיהיו נקודות בהם אהיה 'יותר' ממנו ונקודות שבהם אהיה 'נחותה' ממנו. אז מה?
אני חושבת שאתה צריך להסתכל על זוגיות בצורה אחרת לחלוטין. מה הציפיות שלך מזוגיות? מה אתה מצפה לתת לאשתך, ומה אתה מצפה לקבל ממנה?
יצא לי לראות זוגות שלכאורה אחד מהצדדים 'נחות' יותר מהשני במובנים רבים - אבל זוגיות זה לא תחרות של מי יותר, אלא משהו פנימי ועמוק הרבה יותר - ויכול להיות שכשתדבר עם אותו הזוג, הם דווקא יגידו לך שהמצב הפוך ממה שנראה כלפי חוץ. בזוגיות אנשים מדברים על יכולת הכלה, הקשבה, תחושת יציבות ובטחון - והדברים האלה לא בהכרח נכנסים לקטגוריות שמנית.
תחשוב על העניין בקטע של חברים - האם חברים חייבים להיות באותה רמת משכל? האם לא יכול להיות חבר שטותניק וחבק בוגר בני אותו גיל? וכו'
יופי זה משהו שמסנוור. כל מיני דוגמאות עולות לי לראש, כמו שמואל הנביא כשהוא בא למשוח את דוד.
כתבתי פה לא אחת על ההבדל בין יופי חיצוני ליופי פנימי. בקצרה, יש יופי אובייקטיבי - דברים שכולנו נסכים עליהם שהם יפים. אבל יש יופי סובייקטיבי - שנובע מתוך הקרבה הנפשית שלנו לאותו הדבר. לדעתי, חייבים להגיע לרמה של יופי סובייקטיבי כדי להתחתן - כדי שבעיניך היא תהיה הכלה הנאה והחסודה שלך. כדי שהיא תישאר כזאת גם כשהיא תהיה ברגעים פחות יפים אובייקטיבית. גם אם תעלה הרבה במשקל, והעור יתקמט, והשיער ילבין. וכו' וכו'.
אני לא בטוחה למה אתה מתכוון ב"התאמה שכלית" - בהנחה שמדובר בדברים שאפשר לדעת מראש, למה אתה בכלל יוצא איתה?
אפשר להסתנוור מהרבה דברים, לא רק מיופי, לדוגמה מעושר. לכן לדעתי - לא למהר בקבלת החלטה. לבחון את הקשר עצמו עם מישהו שאתה סומך עליו (ונשוי הרבה שנים). לבדוק שאתה יודע להגדיר מהם הנקודות הטובות (והפחות טובות) שאתה מוצא בה.
אתה הרי לא בוחר דוגמנית לפרסומת, אלא בת זוג שתהיה לצידך ברגעים הטובים, אבל גם באלו שפחות. מה יקרה כשתהיו בדרך לשבת, ותתקעו בפקק, ויהיה מאוחר, וכשזה סוף סוף ישתחרר יהיה לכם פנצ'ר? ואפשר להמשיך עוד ועוד.
לחסרונות של גברים אתה מודע?
האם יש חסרונות שהם מוגבלים לנשים או לגברים?
האם גם כל החברים שלך נראים לך כמקשה אחת?
האם כל החברים שלך שלומדים בישיבה X הם מקשה אחת?
אם יש נקודה שבעיניך לא רלוונטית לקשר, אז למה לחפש?
אני לא מצפה ממי שאני יוצאת איתו שיהיה לו עמדה מגובשת לגבי כל נושא בעולם. אני גם לא מצפה שיהיו לו בדיוק את אותם עמדות ודעות שיש לי. חשוב לי לבדוק מה השאיפות שלו, מה היחס שלו לדברים שחשובים לי - ודברים אחרים פחות מטרידים אותי. (נניח מעולם לא שאלתי\ביררתי לגבי תנועת הנוער שאליו הוא ירצה לשלוח את ילדיו העתידיים, או מה יחסו לגיוס נשים).
אני למשל מכיר גרוש שאין לו גרוש על הנשמה. מסתדרים..
למרות שאנשים חושבים ככה.
רוב הרווקות יעדיפו רווק מאשר גרוש, זה נכון.
אבל גרוש שזה לא כי הוא בעייתי, ועבר כבר את המשבר- בעיניי אין בזה בעיה.
כן מבררים יותר. ואת זה תיקח בחשבון.
עוד נקודה- במגזרים ובתים שמאד חשוב מה יגידו- שם באמת עשוי להיות קשה יותר.
בסוף לא רק שהתחתן עם רווקה (שרצתה אותו מאד), היא גם צעירה ממנו ב10 שנים
