עבר עריכה על ידי ניצן_מ בתאריך כ"ג בתשרי תשע"ח 13:59
היי. האמת שאני פעם ראשונה כותבת פה, יצא לי לקרוא פה בשיטוטים באינטרנט אבל לא ככ מעבר..
אני יודעת שזה א-ר-ו-ך אבל ממש כבר מיואשת והחלטתי לפרוק פה הכל למי שיהיה כח לקרוא ולהגיב.
אז ככה, מאז שאני זוכרת את עצמי גדלתי (התחיל בהורים ופשוט המשכתי לדרוש זאת מעצמי כל החיים) על להצליח להצליח ולהצליח.
האמת, בלי להשוויץ, מבחינה אישית, לימודית וחברתית תמיד הצלחתי. יש לי רקע מאד(!) לא פשוט מהבית, וכשאני נפתחת לאנשים ומספרת הם די בהלם. (עבריינות, אלימות, סמים בעיות נפשיות שהשפיעו על המשפחה וכו').
לפני 3 שנים החלטתי להתחיל לצאת, כמהתי לזוגיות, הייתי בלחית במלוא מובן המילה, רציתי גבר לאהוב ושאוהב בחזרה, שאעריץ אותו, שיהיה הרב שלי. אבל לא הרגשתי שזה זה עם שום בחור(יצאתי עם 17) , הייתי נכנסת לאתרי הכרויות ובוכה לה'. בזמן הזה חברות שלי החלו להתחתן בזו אחר זו ודי נשארתי בודדה עם עצמי, חיה בשגרה של עבודה בית עבודה בית ובעיות בבית.
עוד בעיה במציאת זוגיות שהיתה לי היא שהבחור שאני רוצה לא תואם את הרקע שאני באה ממנו ככ, לכן ההיצע דל, וגם אלה שמציעים לי לפעמים נרתעים מזה שלא גדלתי כמוהם, מה שגם תיסכל אותי.
לפני כשנה הכרתי אותו, בחור מדהים, לב זהב, רגיש רגיש ותורני שהכיל אותי עם כל ה* שלי, אבל הוא נלחץ מהבלחיות שלי ופשוט עזב אחרי כמה חודשים.
ובנקודה הזאת האמון שלי אבד. לא הבנתי בשכל איך יום אחד בחור יכול להיות מאוהב בי ויום למחרת פשוט עוזב.
בכיתי לילה לילה הרגשתי שאיבדתי הכל ואת הזיווג שלי.
החלטתי לא להיתקע ולהמשיך הלאה, יצאתי עם בחורים נוספים אבל הרגשתי שאין, "זה לא זה". אז החלטתי להשקיע בקריירה ובעצמי כדי לא ליפול לייאוש.
בשלב כלשהו הבחור חזר, מודרך יותר, רוצה יותר, הודה בפני שהלחץ פשוט הרג אותו, הרגיש חנוק ממני אבל אף פעם לא הפסיק לאהוב אותי ואולי ננסה להמשיך. שמחתי מאד, זכרתי כמה אהבתי והערצתי אותו, אבל משום מה באתי באגרופים, פחות מכילה, אבל התחברתי אליו לאט לאט בחזרה, והוא התחיל לדבר איתי על חתונה, הייתי בעננים, הדבר המדהים הזה שחלמתי עליו ככ הרבה עומד להתגשם, ואיתו!!
אמא שלי שראתה אותי ככה בעננים קראה לי לשיחה וביקשה ממני להיזכר איך הרגשתי כשהוא נפרד ממני ושאשקול איתו את הצעדים שלי טוב טוב. התעצבנתי עליה. הסברתי לה שאני מודרכת והוא באמת מדהים ואכפת לו ממני.
אבל בסתר הלב כנראה משהו התחיל לזוז, התחלתי לסבול מחרדות פעם ראשונה בחיי, מקיאה, משלשלת כאבי בטן. וזה רק הלך והחמיר, שיתפתי אותו והוא הכי תמך בי בעולם. אמר שזה לא מדאיג אותו וזה הכי טבעי שיש ואם שקט יעזור לי אז הוא מוכן קצת להרפות. אבל התחילו לעלות בי ספקות שאנחנו בכלל לא מתאימים, אני יותר חכמה, יותר יפה(וכן כן אני יודעת שזו גאווה, אבל תמיד חלמתי על מישהו חכם כזה, אבל מצאתי איתו יותר חיבור רגשי. ולא הוא ממש לא טיפש, אלא אחד שפחות יש לו קוצים לשבת ללמוד פחות מכיר את העולם ופחות מכיר מילים מסובכות, אני בדיוק הפוך, רצינית, עם מאגר חברים קטן, חורשת לימודים, חולה על מדע. )
רצוי לציין שבכל פעם שהרגשתי ברצפה והוא הרים אותי היתה לי אליו הערצה מטורפת, לא האמנתי שקיימים אנשים כאלה, אבל הפחד מנע ממני לאהוב אותו ולהימשך אליו אז בהמלצת קרובה הלכתי לטיפול. הטיפול עזר והחרדות נעלמו. (נשאר פחד, אבל לא חרדות)
באותה תקופה היה לי ריב ראשון איתו שקשור למצב שלי, ובזמן הריב הוא הלך להתייעץ לגבי עם בחורה שהכיר ואיכשהו הם התנשקו. כשנפגשנו אחר כך הוא סיפר לי זאת מעצמו בוכה כי הרגיש ממש רע עם עצמו, רצה ללכת למקווה להתפלל, והיה מרוסק עד עמקי נשמתו, לא האמין שיש תקווה למה שעשה. ישבתי איתו לילה שלם והסברתי לו שאני לא כועסת עליו, ושכנראה לא הייתי בשבילו מספיק בגלל הפחד ולכן הגענו למצב הזה, החלטנו לקום מזה ביחד, לסלוח אחד לשני ולבדוק מה קורה איתנו הלאה. (אני רציתי לפחות באותו זמן כדי שיקום מזה) ובאמת זה היה מדהים המשכנו ביחד עם תמיכה משותפת.
אבל אז הכתה בי עוד תובנה: אני לא נמשכת אליו. זה הלחיץ אותי מאד. התחלתי לחשוב שאני א מינית. פתאום היכתה בי ההכרה שאני לא יודעת אם בכלל נמשכתי בעבר. שיטוטים אחרי בעיות שונות באינטרנט רק הלחיצו אותי יותר.
ופשוט יום אחד שהיינו ממש קרובים, החלטתי לחבק אותו, גם כדי לקבל קצת תמיכה וגם כדי לבדוק אותי, (כל החיים שמרתי נגיעה!) התחלתי להרגיש בתוכי משהו קטן כזה שמבקש יותר ומצד שני קצת דחייה(היה לו ריח לא נעים מהפה). זה גרם לי להתחיל לחשוב שבסה"כ יש לי רצון מיני מסוים שאני רוצה שהוא ימלא לי, אבל אני לא ככ נמשכת א-ל-י-ו, אז נפלנו עוד כמה פעמים והתחלתי להיות ממש מתוסכלת. לא הבנתי מה נהיה ממני,
בחורה דוסית שמצליחה כמעט בכל תחום, פשוט נופלת בזוגיות ובנגיעה, לא מבינה מה נסגר איתי. הבחור הזה ככ טוב,אבל איך אני יכולה לאמלל אותו אחרי החתונה אם אני לא בטוחה לגבי המשיכה.
כמובן שבנושא הזה כבר לא יכלתי לשתף אותו, והייתי מבולבלת עם עצמי, אז פשוט המשכתי ליפול איתו בנגיעה יותר כדי לחזק את הביטחון שלי בעניין הזה.
ופתאום הבנתי עוד משהו שאין בי את הרצון החזק הזה של להתחתן בכלל, (לאו דווקא איתו), שאני כבר לא מעריכה אותו כמו בעבר. (אני יודעת שחוסר ההערכה התחילה מהבגידה).
אבל הבחור לא הפסיק לתת את נשמתו והמשכנו יחד עד שהשלב מסוים נמאס לי שכל הפגישות סובבות סביב הפחד שלי מלהתחתן איתו אז החלטתי לחתוך כדי לברר עם עצמי מה קרה לי ומה אני רוצה מעצמי. הבחור בכה בפני ואמר שהוא מפחד לאבד אותי ושלא אחזור אבל לא היתה ברירה.
ועכשיו אני בוכה בוכה, אני יודעת בוודאות שהייתי חייבת לחתוך, אם המצב היה ממשיך כך אני לא יודעת מתי הייתי מוכנה לחתונה אם בכלל והיינו נופלים יותר בנגיעה.
מבחינה רגשית אני יודעת שהוא יכול להכיל בי הכל כולל הכל, גם אני אותו.
אבל בתקופה האחרונה עלו בי כמה תובנות מהקשר שאני רוצה לבדוק:
1. אני לא רוצה להתחתן מאז שנפרדנו בפעם ה1. פשוט אפס רצון. ולכן זה מסביר לי את הפחד האיום שהייתי נתונה בו. אני שיא העצמאית, מרוויחה טוב אנשים בעבודה ממש מעריכים אותי. (אבל אין זוגיות בגלל חוסר הרצון הזה): )
2. אני לא שמחה איתו בימים רגילים כי כנראה הפסקתי להעריך אותו. פעם פעם הייתי ממש מעריצה שלו. הרגשתי שהוא האדם הכי מושלם שקיים. (בימים שאני ברצפה/ יושבים יחד בים עם שירים וכו' אני פשוט רוצה אותו כבעל אבל למחרת בבוקר הכל נעלם.)
3. זהות מינית- אין לי מושג איך אני יכולה ככ לבדוק את זה, אף פעם לא הייתי בקשר עם מישהו, אני בחורה שכלתנית כזאת, בחורים חכמים יותר מעניינים אותי, (מצד שני נשמע לי דפוק ולא מושך להיכנס עם פילוסוף למיטה).
ועכשיו יש לי עוד כל מיני בעיות בבית /= אני פשוט שוכבת במיטה מתוסכלת, חברות שלי לא גרות קרוב אלי, אין לי ככ עם מי לדבר.
אני לא רוצה תגובות של מזל שעזבת אותו הוא בגד בך והוא ימשיך לבגוד, דברנו על זה שנינו שברור שזה היה גרוע ביותר וצמחנו מזה. אין לי איך לבטא בכתב את המסירות שהוכיח כלפי כל הקשר.
אבל אני ממש מבולבלת ומתוסכלת. חושבת לעצמי בטח כמה הוא פגוע ובוכה עכשיו ומה גרמתי לו, ובכלל למה נגענו אחד בשני כשהוא לא בעלי, ועוד יותר מזה מה קרה למודעות העצמית שלי, איך זה שאני לא אני מאז שהכרתי אותו לטוב ולרע.
(אני בתהליך של טיפול עם מאמנת אישית), אבל חייבת קצת תמיכה ואולי כמה מילים מהניסיון שלכם.
תודה ענקית!!!! וסליחה על החפירה!
