פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 850)

הבנתי שהיא טובה אבל אין למספר. תחפשי בגוגל

בהצלחה רבה!!

יש משהו מבאס להגיע לדייט, ואחכ לגלות שזה לא היה קשור בכלל, כי היה המון השקעה מאחורי זה.

אבל אם שנינו כבר באותה עיר, אז זה לא דורש מאמץ גדול, פשוט לשבת לראות אם יש זרימה, ואם אין לא קרה כלום, כי בכמ אני כבר פה...

(כמובן לא באמת ציפיתי מהשירשור הזה למשהו, אבל אם היה רצינות מצד מישהי הייתי הולך על זה)

בס"ד

 

אני מתגעגעת אליך!!!

 

געגועיי כי רבים המה..







לירושלים.







סתאאםם, ברור שאלייך!!!
(אני צריכה קצת חיזוקים מהלב הטהור כי ליבי הופך ציניקן יותר ויותר פה)

בס"ד

 

בכ"א- את יותר ממוזמנת להתקשר אפילו שכבר דברנו היום, ולשפוך את ליבך המרחף..!

ב"ה התאוששתי מאז שדברנו.. עכשיו אני אהיה פנויה רק בשבילך בעז"ה!!

 

(לא באמת חילוניה)

(ברור)

עכשיו מישהי תבוא איתך?


לפחות היית מסתיר את זה..

דווקא רוב הבנות אמרו שלא יפריע להן....

פעם הבאה תודיע בשעה קצת יותר מוקדמת..

;)

סתם חחחח
וואו שאלה עמוקה...

'אהבה', כמו עוד מושגים, זה משהו מופשט, ואי אפשר להגדיר אותו, בגלל שזה שייך למרחב אומנותי...
ומה שכן אפשר לדבר עליו ולתאר אותו מצד היחס שלנו אליו, איך אנחנו פוגשים אותו איפה הוא מופיע בחיים, איך זה משפיע עלינו...

אהבה-
אהבה זה הטוב בהתגלמותו,
האהבה סוערת ושקטה כמו המים,
היא מקרקעת, מנחמת ואוספת כמו האדמה,
היא נזקקת כמו האוויר לנשימה,
והיא בוערת בהכל כמו האש!
האהבה נמצאת בכל מקום, בכל פינה.
היא רואה ואינה נראת, היא נראת ואינה רואה.
היא עיוורת.
היא מעוורת.
היא החיים עצמם, היא הסיבה, היא התכלית.
היא נמצאת בכולם, וכולם נמצאים בה, גם כשהיא אינה נראת.
היא סיבת האכזבות, הכאבים, העלבונות, הקנאה, הבלבול, המלחמות, הבושה,
השלום, האושר, הפיוס, העבודה, הנחמה, הילדים והזיקנה.
ואומרים שיש עוד תקווה, קוראים לזה אהבה, ומחכים לבואה,
אבל היא כאן, קיימת, נוכחת תמיד, והיא לא באה לבד, היא רק מחכה, שנבחין בה, שנעודד אותה, שנגדיל אותה.
האהבה היא אור, והיא דווקא אוהבת את החושך, היא אוהבת לנצנץ, לחמם שם.
היא מסתורית, כולם מדברים עליה, ואף אחד לא יודע לרדת לסוף דעתה.
האהבה היא הסיבה שבגללה ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ.
ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו.
האהבה היא סיבת הגלות, היא תכלית הגאולה המתאחרת.
האהבה היא הכל.
היא תופסת הכל ואינה נתפסת בכלל.
היא נשגבת מבינתינו, אבל נוכחת בקרבנו.
ואהבת את ה' אלוקיך, ואהבת לרעך כמוך.
האהבה היא הכח לאחד את הכל, לה' אחד.


חולת אהבה-
שיוויתי ה' לנגדי תמיד.

שהאהבה של עם ישראל לקב"ה חולה.

הכוונה שבפנים רוצים לאהוב אותו אבל לא כל כך מצליחים, ועד שכן זה בא עם שיבושים.

 

 

אבל לגבי השאלה עצמה..

אני נמנע מלענות כי אני בין כך לא אצליח לנסח את זה 

ברמבם כתוב:

וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני וכל שיר השירים משל הוא לענין זה.

בינתיים אני אקח את זה חזרה 

שנים צודקים. אולם הרמב"ם הזה בכלל לא קשור לפסוק שמבקש אמונה הביא, ואנסה להסביר.

ברגוע צודק וזה באמת הבעיה בפסוק, כלור הנצי"ב כמדומני או אחד הפרשנים האחרים אומרים שבאמת "שחולת אהבה אני" הראשון הוא מצב של "שהאהבה של עם ישראל לקב"ה חולה, הכוונה שבפנים רוצים לאהוב אותו אבל לא כל כך מצליחים, ועד שכן זה בא עם שיבושים", והיינו שאנחנו חולים בגלל אהבת ה' אלינו, וזה בעיה, וזה לא אמור להיות כך, ולכן הרעייה עוברת את כל המגילה של שיר השירים להגיע לתיקון של זה: "מה תגידו לו שחולת אהבה אני" שאז היא מבינה שהאמת הפוכה, שהיא חולה לא בגלל אהבת דודה אלא בגלל החוסר באהבת דודה ורוצה את אהבתו כדי שתתרפא מחוליה, ואז באמת המצב המתוקן כמו שכותב הרמב"ם אם כי הרמב"ם התייחס לאהבה שלנו לה' כאשר "שחולת אהבה אני" זה אהבת ה' ביחס אלינו.

מקווה שהובנתי כי כתבתי את זה מאוד מהר ואם כ אולי לא היה שייך שאכתוב כלל...

פעילות ניורו-כימית וביו-כימית במוח, שבין הייתר נגרמה מייצור מוגבר של אוקסיטוצין, שמובילה לייצור קורטיזול מזורז.

 

מקווה שעניתי.

כי האמת, שהמדענים לא ירצו להודות בה, זה שזה הפוך, הפעילות הניורו-כימית הנ"ל היא תוצאה של האהבה ולא הפוך...

כן, זאת היתה בדיחה.
מבחינת מדע, מה שמוביל לכל הפעילויות הביולוגיות הללו הוא לא ידוע. פרומונים למשל....

תוצר ישיר של הרצון לתת שלא על מנת לקבל תמורה.

הרצון לתת את מה שהשני רוצה ולא מה שאנחנו רוצים לתת לו (הרב אליהו דסלר).

הרצון לתת לו את מה שהוא לא מצפה לקבל (המהר"ל מפראג)

 

אהבה היא גם להתאים את עצמנו לאדם שמולנו ולא לצפות ממנו להתאים את עצמו אלינו. 

באש גדולה ומרגשת ועל מנת שתמשיך האש צריך עצים

העצים הם ההשקעה שלנו אחד באחת ואחת באחד

אהבה זה רצון להיטיב, לתת, להיות ביחד ולבנות יחד

אהבה זה מוכנות לוותר גם כשקשה וגם כשקשה מאוד

אהבה זה לבוא לקראת ולהפתיע במתנות קטנות וגדולות

אהבה זה להתגבר ולמצוא כוחות גם כשנדמה שאין

ככל שנותנים יותר אוהבים יותר

ולסיום

אהבה זה הדבר הכי מדהים שקיים.

כתבת ממש יפה ונוגע..

לגבי חתונה בגיל יותר מאוחר אני חושב שזה לא באמת בעיה, כי בסוף מה שחשוב זה לעשות את הצעד הזה מתוך מוכנות נפשית ועומק של זוגיות...אז אם תדחה קצת וזה יהיה טוב יותר- מעולה👍

נראה לי שבכללי יש היום קצת לחץ סביב גיל החתונה, למרות שלהרבה בנים/ות יתאים להיבנות כמו שצריך ואח''כ להיכנס לזה...
בסופו של דבר גם, אני חושב גם שאם אתה יוצא וזה הולך טוב ויש כיוון רציני אז לא תהיה באמת בעיה לשלב, פשוט הבעייתיות מתחילה בזה שיוצאים ויוצאים ועובר זמן ולא קורה כלום... אז כדי שזה לא יגרום להוצאת כוחות נפש מיותרים, מעדיפים לדחות ובצדק.
זאת חלק מהבעיה בדייטים, שזה לפעמים לא הולך לדון מקום ופשוט חבל על הזמן... אבל אם זה קשר טוב ובריא אני לא חושב שיהיה רצון לדחות אותו

שני חלקים, עקרונית ומעשית.


עקרונית - אני חושב שאתה צריך לחשב שנים ולבדוק אם המהלך של דחיה כזו הוא נכון (לדוגמא כמה ילדים אתה רוצה), ואם אתה מספיק מבין את החשיבות של לבנות בית בישראל.

מעשית - 1. יש פחות בנות. 2. לעיתים קרובות ככל שאנשים מתבגרים עניין החתונה נהיה להם מורכב יותר(לדוגמא מן מסויים, חייבים מישהי בדיוק לפי הדרישות) 3. הלכה: א. להיות בלי אישה עד גיל כזה זה מורכב עד בלתי אפשרי (תשלים לבד. אתה בן) ב. יש חיוב להתחתן, וצריך סיבה מספיקה(הלכתית ורעיונות) לדחות את החיוב-מצווה הזה.

בהצלחה אח יקר!

יש פחות בנות?
נניח גיל 27...
בנות בגיל 23 לא יוצאות איתך?

שאל פה בנות, פתח סקר..

וגם הפרשים גדולים יותר.

@חדשש, קח בחשבון שלא מחייב שתתחתן בדיוק בזמן שתרצה .
ולכן אתה לא בוחר את הזמן של החתונה אלא את הזמן של החיפוש.
ויתכן שהחיפוש עצמו יקח שנתיים - שלוש.

מעניין.


(מקווה שלא התכוונת ש"יש בנות" אלא שהרבה מהן יוצאות)

3 שנים בערך.
יש כאלה שמתחתנים עם בחורה שגדולה מהם בשנה ויש כאלו שמתחתנים עם בחורה שקטנה מהם ב7 שנים.

שלא יסתבך אח"כ בגללך

מפה לשם, שלושה פיצקלכים עזרו לו לכבות את הנרות על העוגה ביום הולדת 27...

קח בחשבון שזו ממש לא דעת ההלכה (שהיא לכל המאוחר להתחיל לחפש בגיל 24, אם אתה לומד תורה ״פול טיים״). אבל אני לא רואה עניין ללחוץ אדם לתוך נישואין אם הוא עדיין לא מוכן.
מצד שני להמרח עם זה מעבר לגיל 30, זה כבר להתחיל להסתכן ברווקות מאוחרת ואפילו קבועה.

לא כ"כ הבנתי ואלו נתונים חשובים.....

בגיל מאוחר יהיה יותר קשה.
מכירה הרבה רווקים שבגלל לימודים/טיולים וכו דחו את הגיל ובסופו של דבר בגיל 30+ נתקעו.
ואי אפשר להחזיר את הזמן.
למחשבה....

גם אם קרה לך שבחורות איחרו לך-

עדיין לא הייתי מכלילה ככה..

 

(באופן אישי בחורים איחרו לי הרבה, ואיחורים ממש משמעותיים , ואני עדיין לא חושבת שזה חיסרון של רוב הבחורים, אולי זה חלק מהתיקון שלי בעולם... )

 

 

מאחרות יותר.
יש הרבה מחקרים על זה, וכל מי שמתבונן במציאות רואה את זה.

את יודעת איך חברות שלך?

יש אחת שלא מגיעה לאף מקום בזמן.., היא נשואה, ולא נראה לי שאיחרה לכ-ל הדייטים שלה, אבל נראה לי שלחלקם כן (אבל לא איחורים דרמטיים..)

 

מה שניסיתי להגיד לחסדי הים זה שלא יעשה הכללה,

ולדעתי זה בכלל תלוי אופי ולא תלוי מגדר

 

 

לדעתי כדאי לקבל בסלחנות כי דייטים נקבעים בשעות של עומס בד"כ ובמקומות שהרבה פעמים לא מכירים וקשה מאוד לתזמן

לגבי נשים- מעניין אותי על מה אתה מתבסס.. מכיר מחקרים מדעיים אמיתיים על זה?

http://m.stokesentinel.co.uk/s-ladies-waiting/story-12538036-detail/story.html

אני מאוד לא אוהב איחורים, כי אני בד"כ מקדים.

אני תמיד מקדימה

בדייט הראשון הראשון שיצאתי, הדריכו אותי לאחר בחמש דקות בכוונה
זוכרת שהייתי דיי בשוק והתנגדתי בתוקף

אולי אתה צודק ויש משהו בזה שבנות מאחרות, ואפילו בכוונה

כאילו בד"כ אני מגיעה בזמן,

 

אבל אם בחור יאחר לי ב5 דקות אני לא אספור לו איחור, וגם לא אצפה שיספרו לי על איחור כזה..

בנאדם לא יכול לתזמן את האוטובוס שלו או את הפקקים על השניה שקבעתם..

לא תופסת על הדקה את מי שמאחר
וגם כנראה לא כל כך יפריע לי
אני פשוט לא אוהבת להיות הצד שמאחר

אבל יכולה להבין את אלה שמאשרים לבחורה לעשות זאת..

 

מניסיון אישי, היה לי יותר נעים כשבחור חיכה לי מאשר לחכות לו.

וגם-

אם הבחור מגיע ראשון, הוא בד"כ עושה סריקה של השטח וכבר יודע איפה פחות או יותר הוא רוצה שנשב, וזה באמת יותר נעים מאשר שהוא מגיע ומתחיל לשאול *אותך* על המקום..

 

וברגע שזה גם ככה רק כמה דקות, אז זה לא כזה נורא.

 

(שוב, לא עושה זאת בכוונה, אבל לא פוסלת את הגישה)

 

ועכשיו כל גברברי הפורום יאכלוני חיה על דעותי הנלוזות לגבי גברים ודייטים

את לא מעוניינת לשבת היכן שאת רוצה?

ומנסיון שלי-

שהבחור הגיע קודם הוא היה יותר נינוח יותר הרגיש בטוח

 

וכשאני הגעתי קודם, והוא לא הכיר את המקום, לרוב הבחורים קצת נבוכים בסיטואציה.

רק כי הגעת קודם?

אז לא יכולה לתת הסבר לנבוכות של אחרים..

 

כותבת מהחויה האישית שלי, ממה שאני ראיתי.

 

אתה רוצה שאני אשער? יכולה לנסות..

אולי כי הוא מרגיש שזה אחריות שלו שנמצא מקום נורמלי לשבת, וכשהוא מתחיל להסתבך ולא בטוח איפה יש מקום כזה זה מביך אותו?

אולי מביך אותו להתחיל להסתובב עם בחורה לחפש מקום ולא למצא ולא למצא? 

 

לא *תמיד* זה מביך, אבל היו כאלה שהיה להם מביך

אבל גם אם לא מביך- כן ראיתי שהבחור היה יותר נינוח ומשוחרר לומר לי: אפשר לשבת בצד הזה או שם (כלומר הוא כבר מכיר את המקום).. מאשר- טוב, אז נלך לראות איפה אפשר לשבת..

לא מכיר גברים שנבוכים מדבר כזה. אין שום סיבה גם...

אבל, לאור העובדה שאת חרדית, אני מניח שהבחורים החרדים הם אחרים לגמרי משאר בחורי ישראל

שים לב שאמרתי במפורש שזו פרשנות שלי, 

אולי יש סיבה אחרת למבוכה, אולי הם בכלל נבוכים ממני.. או מהסיטואציה..

ברור שזה לא תמיד כך, אבל כן בחלק מהפעמים

 

אגב, התיחסתי בדברי בעיקר לדייט ראשון, ואולי גם שני

ברגע שמכירים יותר וזורמים זה כבר פחות משנה..

אכן, אני נזכר כי פעם קראתי באחד הספרים(שאינני זוכר את שמו) כי אחת מהתכונות של הגבר הוא לדעת היכן מקומו.

 

ובאם הוא נכנס למקום שהוא איננו מכיר ומתמצא, הוא קצת יתבלבל ויתיישב במקום הראשון, להבדיל מאישה שזה לא מפריע לה, משהו על ראיה מרחבית.

 

 

יפה שעלית על זה בעצמך.

הוא אמר לי שהוא מחכה לאשתו שתגמור את השופינג!

עיכוב שלא ניתן לצפות מתי יסתיים או לזרז אותו.


אולי נדבר עם חנויות הבגדים שיעלו מחירים?
בעצם זה לא יעזור.

אחרתי מעל חצי שעה.

לאידת אם התכוונת להצחיק..

אבל סגולות מוזרות פשוט מצחיקות אותי..

וגם דאגה כנה של המבוגרים בסביבה זה דבר משעשע

 

צריך שעון מסוים כדי שזה יעבוד? (יד\קיר)

או שכל שעון מספיק?

כנראה הכוונה לשעון יד (למרות שזה התחיל עם שעון כיס ושרשרת)

"תודה אמא שאת חושבת ודואגת עלי"
"פעם הבאה מעדיפה מזומן"
וכו..

אבל לא כששומעים תיאור אלא אחרי שרואים את הבנאדם, ולא בתמונה

ולמה? כי משיכה זה חשוב מאוד. וכשלא מתחברים למראה הרבה פעמים זה משפיע על המשיכה

כן לצאת גם אם ראית תמונה ולא נמשכת?

אבל אני חושבת שאם זה קורה למישהו הרבה אז כן, לצאת למרות שבתמונה זה לא נראה משהו.

כי זוגיות זה לא לשבת מאחורי שולחן בבית קפה
ולרכל על דא והא

במצב האידאלי לא היינו אמורים להסתכל על זה בכלל, כמו אברהם אבינו. אלא שעוד לא הגענו לרמה הזאת, ולכן צריך שתהיה מציאת חן גם מצד המראה החיצוני.                                                                                               מצד אחד אסור להיות מאלה שמגזימים ומחפשים דמות שראו באיזה סרט או באיזה דמיון, מצד שני צריך האדם שמולך ימצא חן בעיניך, כולו, איך שהוא. במצב מתוקן יהיה נדיר לפסול על מראה חיצוני, וזה לא אמור להעשות בגאווה גדולה.

ע"כ.

"ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את"

 

רשי מפרש- מ"א עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם ועכשיו הכיר בה ע"י מעשה.

"הנה נא ידעתי", הנה נא- שקודם הוא לא ידע.

ומנסיון גם אם לא מתחברים למראה כדאי לראות איך האופי.. אני אישית ממש לא התחברתי לאיך שראיתי אותו בפגישות ורציתי לפסול אחרי פגישה ראשונה וגם אחרי שניה למה לא פסלתי לא יודעת אולי לחץ ממי ששידכה לי אבל נפגשנו הרבה וראיתי שיש אופי והיום אנחנו נשואים כבר יותר משלוש שנים באושר עם ילד מדהים וחמוד
והמראה שלו מושלם בעיני ...
כמובן שאם יש ממש סלידה כאילו ממש אז לא אבל אם זה משהו ש״ אפשר להסתכל עליו/ עליה ״ בלי להרגיש נסלד אז לדעתי אין מה לפסול במיוחד עם האופי טוב...
ושוב זו רק דעתי .. כל אחד פועל אחרת
בהצלחה!

אבל אני חושב שיש הבדל בין בנים לבנות בעניין הזה.

אופי של בן יכול לגרום לבחורה לראות אותו אחרת מאיך שהיא ראתה אותו בהתחלה.

אצל בנים עניין המראה החיצוני של הבחורה הוא יותר דומיננטי ובעל משקל אפילו אם האופי שלה מדהים בעיניו.

על המראה החיצוני של בת. זה אפשרי, אבל נדיר יותר מאשר אצל בנות.

באמת זה ככה?

אתה חושב שבנים נצמדים כ"כ על מראה חיצוני בנעילה ואי אפשר לצאת מזה?

רשמתי שאם יש סלידה והוא באמת מרגיש שלא אוהב את המראה זה משהו אחר...
אבל אם המראה כן בסדר אבל לא מה שהוא ציפה אז כן יש מה לנסות ..
זאת הייתה כוונתי

בפגישה הראשונה שלי אני לא מחפש מולי את הטופ מודל הבאה, אני מחפש מציאת חן. אי אפשר להשיג את התוצאה בתמונה שמבקשים לפני. את התמונה בוחנים בקרירות ועם זאת בחטטנות מחליאה, כמו שמעזים לבחון אדם עיוור.
בפגישה המבטים מבוישים משהו. תוך כדי הדיבור של הנפשות, נוצר בעיניי הרושם הבלתי אמצעי של שפת הגוף, של גוון טון הדיבור ומכלול הנתונים החיצוניים של האישה שעומדת מולי. בהגזמה שיש בה אמת, אנחנו בוחנים כך גם את החברים בני המין שלנו. אני רוצה לזהות נפש שאני יכול להתחבר אליה. אני מחפש "קליק" (והמושג הזה מתגלה בעומקים נפלאים כששומעים אותו מפי אחד מגדולי דורנו).
את השאר תשאיר לריבונו של עולם שקבע כלל בעולמו "אין אפוטרופוס". המשיכה היא טבעית וחזקה מהכל. ודי לחכימא, בטח בסביבת פורום מעורבב ולא סטרילי.

כי לפי התגובות שלך נשמע שאתה מתכוון לשאול על לפסול לפי תמונה, ומהשאלה זה לא ממש נשמע ככה..

 

אענה בכל מקרה

 

ברור שנכון לפסול על מראה חיצוני.

אם יש דחיה- אין שאלה בכלל, ברור שצריך.

אם אין דחיה, אבל המראה מפריע גם כשמתקדמים בקשר- בהחלט שיקול רציני.

 

מתי לפסול?

בשום אופן לא לפי תמונה (גם לא מעונינת לראות תמונה לפני..)

וכן לתת צ'אנס לפני שמורידים על דבר כזה. מאמינה שאם יש חיסור רגשי, הדיעה לגבי המראה החיצוני יכולה להשתנות מאד

האם ראוי לפסול על פי תמונה לפני שנפגשים?
וגם האם ראוי אחרי שנפגשים לפסול על פי מראה

השאלה איך מסתכלים על זה.

 

מבחינת הרצוי- האידיאל- שאנשים לא יתחתנו על פי מראה חיצוני ולא יפסלו על פיו. 

 

מבחינת המצוי- המציאות - במידה שאין התאמה ומשיכה והזוג לא מצליח להתגבר על זה, הנזק אדיר.

 

ולכן למסקנה במציאות של ימינו עדיף להתחשב בנטיית הלב (למשהו מסוים, והתרחקות מדבר אחר).

אך(!) להיות עם היד על הדופק ולהבין על מה זה נשען. האם אני מגזים? האם זה באמת מפריע לי או רק אמור להפריע לי? וכו'

לדעתי צריך קודם כל להכיר בנאדם כמכלול. אחר כך, לשים לב אם יש דחייה רצינית - לא להמשיך. לטובת שני הצדדים.
היתפסות שלי על מראה חיצוני של האחר מרגישה לי כחיסרון בעצמי. נקודה שעליי לעבוד עליה.

בגלל זה אגב, אני לא מבקש תמונה..

בתמונה אין את החן והנעימות של האופי שמאד יתכן שהיה מוסיף ליופי

וניהלתם שיחה

זה מכסה על משהו אחר... " זה לא זה" למה? יש לזה סיבה...,
ממקרים שהכרתי זה משהו פתאום שלא מתאים לה...
כדאי לשאול מה הכוונה שזה לא זה... זה נשמע לי דיי תירוץ כזה למשהו אחר..

שאתה לא רוצה לחפור - כי תכלס מה זה משנה מה הסיבה זה שפתאום היא לא תחתוך אז לא נעים לשאול... השאלה היא האם כדי לנסות לחדש את הקשר אחרי תקופה מסוימת בהנחה שהרגש קצת השתנה (ואם כן אחרי כמה זמן?) או שזה סופי - כי הרגש החליט...?

אבל אם זה באותו רגע שהיא אומרת " זה לא זה״ שואלים ״למה״ אז זה לא חופר חוץ מזה זכותו וזכותה של כל אחד/ת לדעת למה זה לא זה...
אם מישהו אחרי תקופה היה אומר לי זה לא זה סתם ככה בלי סיבה זה קצצת מעצבן...במיוחד שעד עכשיו הוא הראה טוב מאוד שזה זה...
אבל עכשיו דיברתי עם אחותי וזה מה שהיא רשמה:
״ כי זה לא זה, אין חיבור, אין דיבור איתו ומרגישים שזה לא זה...לא מרגישים כלום אחד לשני״

טוב אני אישית לא מסכימה בכלל אני גם הרגשתי שזה לא זה הרבה זמן והמשכתי לנסות כי זאת לא סיבה מספיק טובה בשבילי...ובסוף התחתנתי עם ה״ זה לא זה״ הזה שנפגשתי איתו ואני לא מצטערת לרגע! אם יש סיבות אחרות אז זה מובן אבל סתם הרגשה בעלמא?!

ולדעתי לחדש קשר צריך לבוא דווקא ממי שחתך אותו...אלא אם כן אתה ממש רוצה אולי כן כדאי לנסות...על זה אני לא ככ יודעת לענות...

אם כאני זה שיוזם את חידוש הקשר - אני צריך לנסות לשאול אותה מה הבעיה האמתית? או סתם לשלוח הודעה כללית? או ישר להתקשר? לנסות דרך גורם שלישי? ובכללי אם את אומרת - לא! אם הבחור היה מנסה לחדש את הקשר הוא יוצא נודניק או שזה לגיטימי בענייך, ואפילו נתפס בצורה טובה?

ואיי אני ממש לא יודעת איך לענות אם לשלוח הודעה או להתקשר... כי אצלנו הכל דרך גורם שלישי...
וזה תלוי בה יש כאלה שיראו את זה כמשהו חמוד שהוא מנסה לחדש קשר - לי זה היה נתפס כמשהו יפה דווקא...
אבל אולי יש כאלה שיחשבו מה הוא לא הבין שזהו?!
זה ממש תלוי באופי שלה ...
זה אכן שאלות מטרידות וקשות
ניסיתי ממה שנראה לי בטח יתנו פהה עוד עצות טובות והלוואי שהכל ילך טוב וכולם ימצאו את מי שמתאימ/ה להם...

...זה באמת מרגיש לא זה.

אני יודעת מה זה מרגיש לא זה... הרגשתי גם אבל אף פעם לא חתכתי בגלל זה... אלא אם כן יש עוד סיבות.. לזה התכוונת?
כאילו מה הפך את זה להרגיש לא זה .. אם עד עכשיו זה כן היה זה? חח איך זה נשמע
🙂

הכל אשמת הבטן, כאילו אתה אשם בקילקול קיבה שלה...

(ד"א אני לא בטוחה שבחורים לא אומרים משפטים כאלו גם...)
אולי אין סיבה מהותית ואולי יש.
בכל אופן, כל אדם רוצה להרגיש משהו שהוא נמצא בקשר, ולכל אחד יש את הזמן שלו בו הוא מרגיש שזה צריך לבוא.
יש אנשים שיספיק להם דייט אחד כדי להבין אם יש סיכוי לחיבור רגשי (ולא נתווכח אם זה בסדר או לא)
ויהיו כאלה שיתנו לעצמם 3-4 דייטים.

וגם אם לא מסכימים עם הדפוס הזה , אין לנו יכולת לחנך את כל העולם.
מחייכים וממשיכים הלאה

והתשובה הכי נכונה והכי אמיתית היא:

 

לפעמים התשובה הזו באה לכסות,

ולפעמים התשובה הזו לגיטימית ואמיתית..

 

בס"ד

 

יש כאלו שיגידו את זה באמת כדי לכסות על משהו,

ויש כאלו שיגידו את זה כי באמת מרגישות שזה לא זה...

 

גם תלוי כמה זה תקופה קצרה.... אחרי 3-4 דייטים נראה לי פחות בעייתי לסיים ככה אם זו באמת הסיבה שבגללה היא סיימה את הקשר....

 

ויש כאלו (וכאלה) שנותנים קצת צ'אנס בהתחלה כדי לבדוק איך הקשר מתקדם ומתפתח, ולא מסיימים ישר רק בגלל תחושה מסויימת...

 

שיהיה בהצלחה בעז"ה!

טוב, לא מפתיע בנושא הזה

 

אבל באופן אישי מעדיפה גם להנות מהדרך, ולא רק לשמוח שהגעתי ליעד..

 

וחושבת שקבלתי המון מתנות דווקא מהשהות במנהרה,

מתנות שלא הייתי מקבלת אם היתה לי מנהרה קצרה יותר.

אז לא מבקשת עוד מתנות כאלה 

אבל לא מוותרת על מה שכבר קיבלתי..

ואת טוענת שאת לא מסכימה. 

גם יכול להיות

 

חשבתי שאתה מתכון לומר שהאוצרות בחושך הם לא הדבר האמיתי, זה לא באמת מה שאנחנו רוצים,

אנחנו מחפשים אותם ומתנחמים בהם, כשבעצם זה רק פירורים מהאור הגדול שמחכה לנו.

ולכן כתבתי לך- שמבחינתי האוצרות האלה הם אוצרות בפני עצמם.

 

אבל כנראה הבנתי אותך לא נכון..

מקוה שלא אכפת לך שבזכותך העליתי על הכתב את משנת חיי וזיכיתי בה את הרבים

 

(אה, וגם הקפצתי לך את השרשור |מזדקף בחשיבות|)

שהשהייה בחושך בלי לדעת מתי זה יגמר,

גורמת לאדם להלחם במצב העכשוי ולגלות כוחות שלא ידע עליהם.   אכן אוצרות

אז יוצא שהבנתי את זה באיחור? חחח

 

 

וחשבתי שצירפת אותי לחבורת האופטימים... אני לא מופיע ברשימה? 

 

חיובי זה תמיד טוב!!

 

לא הבנתי,

אתה שואל אותי אם אתה הבנת באיחור?

איך אני יכולה לדעת מתי הבנת..

 

עכשיו בכל אופן אני אקרא את המשפט הזה במשמעותו החדשה.

משפט יפהפה!

 

 

נראה לי שבזמנו צירפתי אותך לחבורת האנשים שאוהבים את עצמם,

במעמד חגיגי זה אני מצרפת אותך לחבורת האופטימים!!

(ובזה עליך להוריד את תדירות הבכי שלך. בזמן האחרון אתה בוכה יותר מדי פה בפורום עם האימוג'י הזה!)

 

התכוונתי שאו שהבנתי מאוחר מידי כי זו כבר משנת חייך..

או שגנבת לי אותה ולא שמתי לב חחח

 

 

(סגור, מהיום אני מבסוט אש! )

א. מה הקשר של השאלה לכאן?

ב. למה אתה צריך לפתוח פצלש כדי לשאול את זה?

ג. נראה לי אתה צריך לבקש רשות מ@מבקש אמונה לנצלש את שרשורו לשאלה כ"כ לא קשורה

סתם שלא תוכל לערוך

למה כתבתי בסדר

 

וזו הודעה כבר לא רלוונטית..

השאלה במקום

ביקשו ממך תשלום סימלי

לא סמיילי

 

ויש לך עוד שתי שאלות לענות עליהן בנוסף

שלושה דברים

אז מה אומרת?

ל1 ו2

 

אני קצת עוקב אחרי ההודעות שלך

לא יודע מי אתה 

אבל רק לצורך ההבהרה אתה מוזמן להבהיר שאתה זה לא אני

(אתה פשוט ממשיך דיון שפתחתי בהקשר למה שאני כתבתי מן הסתם)

 

תודה והמשך ערב נפלא 

 

 

אני לא משיח בן דוד.

העיקרון הוא שאנשים להוטים למצוא אהבה,

גם הנשואים בעצמם,

אהבה היום זה חלום גדול שהרבה שואפים לזה

ולא הרבה זוכים לו..

אז תפסו טראמפ על ט"ו באב..

אני שמעתי רב שאמר במפורש שזה לא חג ולא כלום...

זה אכן יום מיוחד וכל מה שנכתב עליו בגמרא, אבל לא מעבר... 

לא תופס את טראמפ

אבוי לנו להגיד שזה לא כלום..

שבת נחמו, ז' דנחמתא, ט"ו באב - בית המדרש

ובטח יש עוד ספרים שמדברים בנושא

איך הוא יכול להגיד ש"זה לא חג ולא כלום".
המנהג לחוג את היום הזה, כבר מופיע בתנ"ך.

וזה יוצא ביום שני שזה בכלל חגיגה

כמו שבחנוכה מכינים אוכל משמן לזכר נס פך השמן,

וכמו שבפורים עוטים מסכות על הפנים כמו שה' עשה בימים ההם,

כך גם היום אנחנו עושים מחוות קטנות ואישיות של פיוס לזכר הפיוס בין השבטים וגם כדי להידמות לקב"ה שהתפייס עם עמ"י בדור המדבר.

כמו שאומרים: "השלום מתחיל בבית".

כי אוהבים ומחפשים תירוץ להנות ולתת מתנות ולהביע אהבה.

(מספר על עצמי)

אהבה, מרגיש לי חוקות הגויים

אם אפשר להבין את המהות הכללית של היום בעמ''י, אשמח!

שמחפשים 'סיבה למסיבה'.

הרי אהבה זה לא רק לחיות ביחד בשלום, זה מעשים אקטיביים, וזה מאוד עוזר שיש תאריכים מיוחדים. אחרת השיגרה יכולה לשחוק בקלות..

זה אומר שאנחנו לא יכולים להיות "שותפים" ליום הזה?

 

לט"ו באב יש מקורות מחז"ל שזה יום מיוחד (לא חג), זה לא המצאה של הדור שלנו.

אני חושבת שפחות...

אני לא באה למחוק את ט"ו באב, אני באה לתהות לגבי מה שהפכו אותו להיות...

כמו שרחפת אומרת, אני מרגישה שזה העתק הדבק של יום האהבה הבין לאומי, ושזה מיותר כהאהבה נוכחת בכל ימות השנה.

מה שאני רואה מסביבי זה בעיקר הרבה התעסקות בעניין של שידוכים עצות מזה אהבה וכו'

 

בציבור הכללי באמת הפכו את זה לחג האהבה, ואנחנו צריכים להזהר לא להדבק בזה.

מה הבעיה בזה שט"ו באב זה חג האהבה?

אהבה זו מילת גנאי או מילה גסה?

ממתי זו הייתה בעיה ביהדות לעסוק בחיזוק הקשר הזוגי ובשלום בית ששם ה' נמחק מפניו?

"ואהבת לרעך" זה כלל גדול בתורה

ובכלל זה מרגיש לי מאולץ ולא אמיתי,

חיזוק קשר זוגי צריך להיות כל יום

לא רק כש"חייבים" כי זה חג האהבה.

 

נכון שצריך ימים שחוזרים לשורש איפה ואיך התחלנו לאהוב בשביל לתחזק ולחזק את הקשר,

אבל זה נראה לי יותר מתאים ליום נישואים של כל זוג.

לא בתור חג לאומי.

יונתן, תבוא לכאן יותר

כמו שאין בעיה שחג הפסח הוא חד הטיולים.


יש אמת, ומנסים להגיע אליה. לא צריך לדחוף דברים אחרים, גם אם הם לא בעיתיים בפני עצמם, בשביל להסביר את מהות החג.


בטח בחג כזה שהגמרא מעידה על גדלותו.

"בה"י באב היו יוצאות וחלות בכרמים לראות, זה היום היה אהבה למאות, חושקות צאינה וראינה משפחות נאות.
טוב לאם הבנים שמחה, יום זה בו לשמחה, כי מוכן הוא כיום סליחה, להיות הנאה ל-אומה משעבוד נחה.
בה"י באב שש ורצה, עוברת בבנות היפה כתרצה, פודה כגבור יצא, צפצפה בקולה וזה צור פצה.
בה"י באב קח מני אסון, רבת בו שמחה וששון, שלח קול חסון, תכפתי גאולה בקול שמחה וששון."

עשו את זה מבחינת ה"ראש" שלהם, למשהו מגעיל - אם כי ב"ה אני לא מתמצא בפרטים - מאה ושמונים מעלות מהטהרה המקורית של היום הזה, שהיתה בזמנו.

 

הרי חכמים אומרים בפירוש, ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב ויו"כ" שהיו עושים בהם שידוכים, היו קמים הרבה בתים בישראל. ההיפך המוחלט מהפריצות של ה"אהבה" שכאילו הלבישו על זה, שהיא מהגורמים הראשיים, בנוסף, להחרבת בתים בישראל כיום, "תרבות" כזו.

 

בנוסף, הגמרא מזכירה עוד דברים שאירעו ביום זה, ובכללי יש בהם אכן גם מהכיוון שהזכרת, של הסרת מחיצות בעם ישראל ("הותרו שבטים לבוא זה בזה" וכו').

 

כמו כן, הרי במפורש לא חגגו יום זה במשך הדורות, חוץ מאי אמירת תחנון. ציון היום היה בזמן המקדש בעיקרו.

אז כמו עוד דברים במורשת ישראל, אם קודם כל נאמנים למקור ולהלכה - לא "ממציאים" חגים חדשים, לא מגזימים לפי  נטיית הלב במה שרוצים (וממילא גם מפחיתים במה שלא רוצים) - אפשר עם שיבת עם ישראל לארצו, "להחיות" קצת רוח של דברים שמעקת הגלות לא היה לנו כ"כ "ראש" לזה. ואפשר להרבות אחדות בעם ישראל, ולקבוע אולי כינוסים של שדכנים להתאמץ יותר וכד'.

 

אבל להצטרף ל"תרבות" שכאילו ממציאה מחדש את מנהגי ישראל, כולל כנגד עצמם, שוכחת בכלל את המקור, סוג של עם-ארצות-למהדרין, בוודאי שאין מקום. אינני יודע מי "שותפים" לכך - אבל ברור שאת צודקת שאם יש כאלה, זה לגמרי לא בסדר.

היתה השבוע מצגת של חיל החינוך על טו באב. אחרי שעברו על סיפור פילגש בגבעה אחד מהחיילים שאל "רגע, אז בעצם יום האהבה התחיל בגלל אונס של מישהי?"

זה היה הרגע שבו הממ החליט שצריך לעבור למצגת הבאה.

אבל אונס פחות אירוני מרצח

המשולבת עם שורש מסורת ישראל

יש עניין בחסידות

אני מכיר אתזה מ'נתיבות שלום' (שליימווות)

שלכל חג יש תכונה מסויימת

איזה 'אור' מסויים, שהוא מופיע בעולם

(לדוגמא- פסח- חירות, פורים- ביטחון)

וההארה הגדולה של החג המקורי מאירה שוב בעולם

מה שנקרא 'זמן מאיר בתכונתו'.

וההארה לא מסתלקת אחרי החג, וזהו הבדל בין חג לשבת

שבת- ה' קבע את זמנה, התערותא דליעלא

ובחלוף השבת האור מסתלק חזרה למעלה.

(והבשמים בהבדלה הם בשביל לנחם את הנשמה על אבדן הנשמה היתרה שהגיעה וחלפה)

אך בחג- ישראל מקדשים את הזמנים

זותומרת שהחגים נקבעים על פי עיבור החודש, שהוא בשליטת ישראל.

וההארה של החג לא מסתלקת, היא נשארת איתנו

(וזו סיבה מדוע אין בשמים בהבדלה שאחרי חג. הנשמה היתרה לא מסתלקת)


עכשיו, פה נכנס העניין של מנהג ישראל

קהילות מוצא שונות מחזיקות במנהגים שונים

מה שמעיד לכאורה, ואני חושב שלא רק לכאורה

על הבלבול וחוסר ידיעת האמת האחת והמדוייקת

אך מצד שני- מה ששמר חזק על היהדות במשך כל הגלות זו ההחזקה במנהגים

כי מנהג זה של קהילה

קהילה זה אומר אני לא לבד בגלות

קהילה זה אומר אני חלק מקבוצת יהודים. ציבור

השתקפות של מה שיהיה בא"י

כשעמ"י ישוב (וכבר הולך ושב ב"ה) לארצו

והביחד בגלות נתן הרבה כח

וגאוות יחידה

והרגשת שותפות

על כן מנהג ישראל קודש הוא

כי דווקא המנהגים השונים בין הקהילות

הם אלו שעזרו לעגן את היהדות דווקא באותה קהילה מסויימת

לא במקרה מנהג מסויים התפתח בקהילה אחת

ומנהג שונה בתכלית התפתח בקהילה אחרת

כי כל קהילה והמקום שלה, תרתי משמע

וכל קהילה וההתמודדות שלה

עם קשיים מבחוץ ועם קשיים מבפנים


עכשיו

מפה לשם השתרש שטו באב הוא חג הרומנטיקה היהודית

ואיני יודע אם יש לכך מקור תורני או לא

משום שאני בור ועם הארץ

וזה מקצת שבחי שאומר בפני


אך מכל מקום- כך השתרש


וב"ה שכך

כי רומנטיקה זה מקסים

וזה מחדש, ומחייה, ומרענן, וכיף

כשזה עם הנכונה, ובדרך הנכונה

שגם זה אנלא סגור איך בדיוק

כי מלבד היותי בור ועם הארץ

וזה מקצת שבחי

אני גם רווק

שעוד לא זכה לשמח את אשתו

ולפנק אותה

ולהפתיע אותה בדברים טובים ומשמחים ומקוריים

ויה"ר שאזכה במהרה

סליחה על הנצל"ש לפצל"ש

רץ לדווח על עצמי ולחסום אותי


בעיה טכנית קלה


לענייננו


אז טו באב תפס כחג הרומנטיקה היהודית

וזה מקסים


כי ביומיום לא תמיד זוכרים

ולא תמיד יודעים

מה לעשות

ואיך לעשות

אז בא טו באב, ומוציא מאנשים

או לפחות אמור. או לפחות לפחות מסוגל לכך

רומנטיקה

והתאהבות

וקיטשיות

וגם אם אין מקור ברור לכך שזה עניינו

הרי אמרנו שישראל מקדשים את הזמנים

ומנהג ישראל דין הוא

או קודש

או גם וגם

לוזוכר


ומכיוון שדוסים לא פטורים ממנהגים

זו הזדמנות פז בשביל הצולער להוציא מתוכו ומעצמו

(או אולי אפילו להוליד מעצמו, כיוון שזו ברייה חדשה בשבילו)

רומנטיקה

וקיטשיות

וגם אם יש לו גושים של זקן מדובלל

ונעלי ספורט שחורות בלויות

וציצית צמר שידעה ימים יפים יותר

ולבנים יותר

זו הזדמנות פז בשבילו לעשות משהו בשביל אשתו

ולחזור עם איזה דובי גדול

שמחזיק לב

או הזמנה לבית קפה אחרי שדאג לסידור לילדים

(ולסידור לבית. זתומרת בית מסודר. מקווה שזה אפשרי. אולי אני חב"ס. נוסף בחגיגיות אחר כבוד לרשימת התכונות שלי)

או כל דבר

משהו שיעשה טוב לאשתו

העיקר העיקר

שיכתוב לה פתק

או יותר נכון מכתב

אישי אישי

ממנו אליה

ולא פחות משזה חשוב בשבילה

זה חשוב בשבילו

לעצור רגע, לעשות חושבים

להסתכל, להתבונן

מה זו אשתו בשבילו

מי היא

כמה היא משמעותית בחייו

שזה לא מובן מאליו

שהיא לא מובנת מאליה

ויכתוב לה

וגם יעמוד מולה

ויסתכל במבט עמוק לתוך עיניה

ויאמר לה




שהוא אוהב אותה

ואפילו שכשהוא יבוא הביתה

לאשתו העייפה

והצנועה לעייפה

שלא מבינה מאיפה זה נחת עליו

ופייר הוא גם לא נראה הכי קזנובה

עם הזקן המדובלל

והנעליי ספורט השחורות שנפתחו קצת בקצה

ולמרות שלא תבין מאיפה זה בא

היא ת ב י ן מ א י פ ה ז ה בא

ותבין שזה בשבילה

ממנו

בשבילה

שהוא אוהב אותה


וזה לא שעד עכשיו לא אמר

ולא עשה

ולא ביטא

אהבה

אבל עכשיו הוא עושה אתזה אחרת

ויוצא מגדרו, במובן הפשוט של המילים

והוא 'מגחיך' תצמו

לכאורה הכי לכאוראית שבעולם

בשבילה



ומכיוון שלמדנו על פי החסידות שזמן מאיר בתכונתו

זו אחלה הזדמנות בשבילו

ובשבילם

לעלות על העגלה

ולהוסיף ולהכניס קצת קיטשיות ומחוות רומנטיות לחיים

והרי הארת החג לא עוזבת בחלוף החג

אלא ממשיכה ומלווה לאורך כל השנה

אז זה משהו שימשיך איתם, אצלם

בעז"ה

ובהשתדלותם

כל השנה

בדברים קטנים

ומצחיקים

ומגוחכים

וסביר שגם לא תמיד מוצלחים

אבל בהחלט מבטאים

אהבה




ואהבה. או אהבה




אהבה זה דבר טוב

אפילו שוכנעתי

צ׳כוייח

למה הפכו את ט“ו בשבט לחג הנטיעות (כשזה ממש גרוע לנטוע שתילים רכים בשיא החורף)?
למה הפכו את יוה“כ לחג האופניים?
למה הפכו את פורים לחג שבו הכל מותר (סטייל ליל כל הקדושים, להבדיל*10000)?

לכל השאלות האלו יש את אותה התשובה
והיא שכשאין חיבור אמיתי למקור של החג, אז נכנסות השפעות חיצוניו? מתרבויות/דתות אחרות.
את ט“ו באב הפכו לולנטיין, את פורים להלאווין וכו.
גם כי יש צימאון למשמעות וכשהיא לא אמיתית אז היא בדיוק ההיפך
וגם כי ההנהגה הדתית של קום המדינה לא השכילה ליצוק תוכן אחר ממה שיצקו לתוכו אנשי ההתיישבות הראשונים ”עולם ישן נחריבה“ וכו...

לי באמת שאין הבדל איך לקרוא לזה..

באמת שלא מפריע לי להשתמש במילה לחתוך/לסיים/לגמור/לזרוק..

וגם לא בביטוי דייט של 'וידוא הריגה'..

 

אני יודע שלמילים יש משמעות וכו' וכו'..

 

ועדיין נשמע לי קטנוני מדי ולא באמת קריטי ומשמעותי.

להפך, נותן לזה גם ממד יותר מחוייך לדעתי.

כי בדרך כלל זה מתאר מצב שאחד בעניין, והשני לא... אז יוצא שמצד זה שהוא לא בעניין, הוא מנחית על זה שבעניין את חוסר עניינו... (חחח יצא מצחיק)
כמו בכביש, שקוראים לזה שמשהו 'חתך' אותך... הכוונה שיש כאן מהלך והוא נגדע שלא מרצון, ומבחוץ כאילו

ואם נגמר משהו משמעותי

"אחי, היא חזלשה לי תחיים.."

סיום קשר לפעמים נגמר לכאורה בגלל "שטות" גם אם יש הצטברות גדולה של טינופת.
הפריע לך נקודה מסוימת בה,מה פתאום עכשיו החלטת שזה לא מתאים לך?התשובה היא שהמשיכה נעלמה.
אם תתחיל עם בחורה ברחוב והיא תתן לך את המספר שלה,יש סיכוי שהיא לא תענה לך יום למחרת,כשתתקשר.אתה יודע מה הסיבה לכך?מכיוון שבאתו רגע היא נמשכה אליך,אבל המשיכה עברה לה כי עבר קצת זמן.
בכדי לשמר את המשיכה הבחורה צריכה להיות מושקעת.אני לא מתכוון שתגיד לה "כן" לכל מה שתבקש או שתקדיש לה את כל הזמן שלך או שתקנה לה דברים רק כי היא ביקשה או כי אתה "נחמד".

ב. מה שאלתי מה ענית...

ג. כבר נפרדתי מבחורים שאם לא היינו שומרים נגיעה לא היה אכפת לי לממש את המשיכה.
ככה שזה לא תמיד סיבת הפרידה.

שמנסה לחיות בסרטים הוליוודיים.
יותר מזה,לא התייחסת לחלק מהתגובה שלי.
מה שכתבת לגבי הבחורים - זה נקרא מתח מיני.
אין ממומשת ולא ממומשת במשיכה(על פי מה שאני יודע).משיכה קורית,את יכולה בכלל לא לחבב מישהו אבל כן להימשך אליו...

לא אפול מהרגליים אם יגידו לחתוך.

לזרוק - אנלא זבל, אי אפשר לזרוק אותי.

אין פסול באף אחד! אפשר להחליט שלא מתאים *בשבילי*. לא צריך לפסול.

פוסלים את ההצעה של השדכן, לא את האדם.

להשתמש בזה.. אומרים את זה על דברים ספציפיים שהם חלק מהאדם: תפסלי על מראה חיצוני? תפסלי חצי עובד חצי לומד?

למה לא להגיד, האם מתאים לך ככה וככה?

אני כן נזהר בלשוני כי אני יודע שבנות לוקחות אישי כל מילה כזו. אני אישית אומר לסיים.

אבל לא משנה אם הוא אמר לזרוק/לפסול/לסיים/להפסיק/כל מילה אחרת הוא התכוון לדבר אחד. שאתם נפרדים.

תכניסו את זה לראש. יעשה לכן חיים יפים.
(כמו גם שנכנס לראש שעדיף לברור מילים יותר רכות ופחות מסוכנות לתרגום שלילי)

זה לא אומר שאחרים צריכים גם, שום מילה לא מביאה לי כאב לב, בכי ומספד. וגם לא טיפה מזה.

מה שכן, אין סבלנות יתרה לאנשים ש'זורקים' אנשים אחרים. וב''ה החיים שלי יפים +

לדעתי זה נטו ביטוי. לא מקניט ולא בעל משמעות שלילית.

וזה מורכב לאלה לסיים בצורה זהירה וטובה.

אני השתדלתי בעבר להבין לי דף עם מילים.
כי ביום יום אני אומר "לחתוך", אבל מול בחורה שיכולה להיפגע, מעדיף לומר "לסיים". ותוך כדי הדיבור זה יכול להפלט אז כותב לי וככה קל יותר.

ממש יפה וחמוד!

אהבתי ממש!

 

בעיקר את השורות האחרונות..