את טיולי החלתי בגינת ביתי, נזכרתי איך שם שאלתי לראשונה היכן אהבתי, ענה לי שר הגן הבט השמימה וספור עלי העץ ונקווה שתצא עם פחות בנות ממנו עד שתמצא.
המשכתי במסעי לפארק רעננה, ושאלתי אותו אולי כאן,ענה לי שר גן זה מעט בזעף, ערשך רעננה? הרגע קנית שידה חדשה, למה תטרח להחליפה? מימי האגם אף הם שאלוני, מים רבים כיבו אהבתך? והברבורים גיגעגו בקול דק.
משם הדרך קצרה למרינה בהרצליה ולחוף תל אביב בנקדותיו השונות, אף אל מצוקי רשפון ונתניה, ואף שם שאלתי, שאגתי, בכיתי, צחקתי. שרו של ים, לקח הכל ועטף את ים דמעותי בשקו. שרו של ים שאלני, ואמר הראית את ההוא שנבקעתי לקראתו, האתה אחוז בסודו? ואני סבתי על עקבי והמשכתי בנדודי. לא לפני שאספתי את כל גחלי הפקל"ים שאינם, ואת אדי הגז שהתאבכו אל מעל הים.
כיסיתי פחות או יותר את המרכז, בהגיעי אל רכבת מרכז שם אספתי כל ירושלמית שבאה אל העיר השנייה, או לחילופין פגשתי גוש דנית הגרה במרחק נגיעה. שר של רכבת המשיך לדהור לכל כיוון, רצה לדייק על 94% לפחות אחוזי תמרון, ואני כבר בין קרונותיו שאלתי איה נחמתי. וכתבתי אל דפי, את געגועי.
וכנקודה אחרונה נוספת הילכתי על שפת הירקון לצלילי שקיעת בין ערביים, ושאלתי את הנחל, אם ראה אותי הצפרדע שמחפש את האחת שתוציא אותי לפני שאשתגע, אמר לי הנחל, אני בסך הכל זורם אל הים, אולי אל תתרגש יותר מידי, ותתחיל לזרום גם עתה אל ענן.
המשכתי במסעי קצת , קפצתי צפונה קצת דרומה, אולי אל מספיק זאת יש לציין, הייתה שם אנרגיה שונה, מנותקת, והמקומות הילכו עליי קסם, אך המסע גזל ממני ממון דם יזע ודמע, ושבתי אל מחוזות הילדות ואל בנות ירושלים.
גן סאקר הקלאסי, לא ידעתי שהוא כה גדול, אך עתה שמו אולי מזכיר לי קצת צלקת, או אריה בוגד בחילופי אותיות, שזורק את אחיו אל בין החולות. למרות שעדיין אשמח להסתובב ולבהות בחרדי ממנגל או באיזה קרקס להטוטים ושפן מתהולל גם משחק קל, יסיט את דעתי, עד אמצא היכן להניח ראשי.
משם כה קרוב הוא גן הורדים, כמה פעמים קטפתי לה רוזמרין, כמה פעמים היא סירבה בנימוס ואני המשכתי להיות מסניף בדימוס. אבל המקום עוד הילך עלי קסם, לא ידעתי שיש כ"כ הרבה גנים נחמדים שברא בהם להנות בני אדם, והמקום הזה היה מלא בסיפורי בסיס ומי עשה מה, לא זוכר שבאתי לשם כבר כשהכרתי אחת לעומק, למרות שמחזה כזה בעצם, ממני חומק, והתום החרדי הילך בין שביליו ואולי שוב טווס או ברבור שר את שיריו.
משם הילכתי אל טיילת מד"א, שאולי שוכן על צלע ההר, להכין תרופה ללב הנשבר, שאם אחד הצדדים יחצה ליבו לשנים, מיד נקרא למעלה, ויבוא המושיע ממהר לקול סירנת "לך ירושלים".
ירושלים מלאה בקסם ולא אלאה אתכם בכל שריה, חומותיה הילכו עלי פלא, במרומי הר הזיתים דימתי בנפשי שאפגוש אהבתי, אז דימתי , מכל הקברים קרא אלי שר ייאוש, ועניתי כנגדו עוד יקומו המתים. ונדהמתי מחוצפתו, כאן? מול כל גדולי אומה, אתה פונה אלי? חצוף.
עמק רפאים לא נתן לי מנוח, רפאני ה' וארפא, מכתי אנושה, וזה לא מחזה, הילכתי בו כדמות רפאים, אחר שקיפצתי בדרכיו בצחוק תמים. שאלתיו, היש עוד רוח בי, היש עוד רחמים, וכשתמו המסעדות הרגשתי את בטני מתהפכת, ותמהתי האם בנפשי יורדת שלכת?
ופתאום יום אחד, את פגעת בי במטוטלת של תום, ופתאום היכית בי מתוך חלום, ומתוך תהומות נשייה, שמעתי קול עמום, קול צחוקך בקע מבעד לחלון, חולי האהבה שב לרפאני. געגוע קדום החל לסלחני, לנקותני, להשכחני, להזכירני.
והכרחתי אותך לחזור לכל המקומות, ולא הנחתי סלע שלא פתחתי בו מעיין נובע, ולמדתי לדבר במקום להכות.
והחולי התחיל להצמיח שורשים, ושבתי להאמין באמת בחי העולמים, ושבתי אל המקומות האבודים.
ועמדתי למרגלות הר הזיתים, והבטתי אל ההר העומד בהוד קדומים אל מקום המקומות.
ואמרתי שר של כל השרים.
שיר של כל השירים.
מה תגידו לו
שלי ושלכם
שלה הוא.
שלכם.
אני.
]
לא חשבתי על זה!
תעני במקום לצחוק