אני רוצה לצטט לכן מתוך "אביהם של ישראל" חלק רביעי:
הרב מרדכי אליהו זצ"ל דיבר המון על הגאולה שתבוא מתוך אחדות.
אני רוצה לספר על תפילה שארגנו בציון של הרב מתוך אהבת ישראל גדולה ואחדות.
תפילה שפעלה ישועות שראינו עין בעין.
התאספנו בציון של הרב זצ"ל כמה חברות שזקוקות לישועה...
התאספנו במעגל יחד כל הנשים ואמרנו את תפילת האור החיים הקדוש על גלות השכינה, מילה במילה בתחנונים.לאחר מכן, כל אחת לפי הסדר אמרה את שמה ושם אימה, התפללה בלחש את תפילתה האישית, ואנחנו התפללנו במקביל בלחש שהקב"ה יושיע אותה ויעזור לה. בזכות החיד"א הקדוש, בזכות האבא שלנו הרב אליהו זצ"ל, שיפתחו לה שערי שמיים לתפילתה, שאבא בשמיים יושיע אותה.
בקבוצה שלנו הייתה בחורה רווקה ששנים רבות מחפשת את בן הזוג שלה. היא הייתה בת 38.5. קיבלה הרבה ברכות מהרבה רבנים, ושום דבר לא זז אצלה.הייתה בחורה שהיה לה קשר ארוך עם בחור והיא לא הצליחה להחליט, אישה שזקוקה לישועה גדולה בקשר לביתה הקטנה ועוד.
התפילות היו מאד חזקות. במיוחד שהתפללנו כולנו זו על זו מכל הלב. זה היה מאד מרגש. הרגשנו כולנו כמעט את הנוכחות המוחשית של הרב.
לאחר פחות מיומיים הציעו לאותה בחורה להפגש עם מי שהיום בעלה, לאחר ארבעים יום היא התארסה..
גם אצל הבחורה שלא הצליחה לקבל החלטה לגבי קשר ארוך שהיה לה חל שינוי בתוך הארבעים יום והיא קיבלה החלטה.
גם אצל האישה שהייתה זקוקה לרחמים לביתה הקטנה חל שינוי לטובה, והישועה התחילה לבצבץ.
נפעמנו ממה שקרה והתחלנו להתאסף מידי פעם כמה נשים \בנות לתפילה בציון הרב.
לפי המלצות הרבנים אנו מתחילות את התפילה כך : א. כל אחת נותנת צדקה כפי שלבה אומר לה וכפי יכולתה. ב. מהרהרות בתשובה ג. אומרות את תפילת האור החיים הקדוש ביחד על גלות השכינה. כל אחת אומרת את תפילתה אישית בלחש וכולן מתפללות עליה באותו זמן.
והכל מתוך אהבה ואחדות.
ומזווית הראיה של שובל לוגסי "בעלת הנס 
"אני הבחורה בעלת הנס..
הייתי רווקה שנים, בעצם כמעט כל ימי חיי. שנים של דייטים, פגישות אינסופיות, כואבות, לילות של בדידות, טלפונים של ואל שדכנים , פגישות עיוורות, פגישות חוזרות,שנים רבות רבות של בקרוב אצלך. בתור הבת הבכורה היו כמובן ציפיות מצד המשפחה, כשהאחים הקטנים החלו להתחתן אז בנוסף לבקרוב אצלך נראו גם מצד המכירים דמעות בצידי העינים בכל הארועים המשפחתיים.
אני חיה 38 שנה שמתוכם כ20 שנות חיפשו זוגיות מי שנשוי וודאי יודע אילו תחושות הפסד הרגשתי. והיו גם נשואים שידעו להזכיר כי " הזמן לא חוזר" ו"לא נהיים צעירים יותר"
מוזר לחשוב שכ"כ הרבה זמן ומקרים עברו , היום זה לא ברור איך אפשר לעבור את זה בכלל.
יצא לי לפגוש את הרב בכמה הזדמנויות ולקבל ממנו ברכה, וכנראה שלא הגיע הזמן. לאחר שקראתי את הסיפור על הבחורה הרווקה שהגיעה לאחר שנתיים מברכתו האחרונה ש"לא יצאה לפועל" והרב "כעס" עליה מדוע חיכתה כד שביקשה שוב- החלטתי לעשות מעשה!
הצטרפתי למעגל תפילות נשים בציון של החידא ובציון הרב אליהו זצ"ל. זה היה ביום קר והייתי מקוררת כהוגן אבל נסעתי מהצפון הרחוק לעיר הקודש להגיד לרב-
לא שנה, לא שנתים, אלא שנים רבות רבות אני מחכה שהברכה תתגשם.
נכנסתי גם לחיד"א שהרב כ"כ העריך, ויחד עם צדקה והתפילות והדמעות חשבתי: הרב, אמרת שלא לחכות, והרי נפגשנו כמה פעמים, גיל 38 זה גיל ש"הגיע הזמן מזמן", הבדידות כואבת, והזמן מה יהא עליו, איך זה שברכתך לא התקיימה? השם יעזור..
חזרתי הביתה עם עיינים דומעות ועם תקווה בלב. מלאה תחושה של אור שממלא את כל הנשמה. זה היה ביום חמישי, בשבת חברה חשבה על שידוך בשבילי ( מי שהיום בעלי), במוצאי שבת היא התקשרה ובשני נפגשנו...
נפלא ומרגש, וקרוב קרוב לכל אחת ואחת מאיתנו! חייבות להאמין...
)
שכל המאמצים יהיו לטובה
