בס"ד
"כמדבר הזה שהכל דשים בו"-
דישה זה הוצאת הפסולת מהחיטה באמצעות דריכה עליה.
אפשר להרגיש שהכל סתם, סתם עוד דייט לא מוצלח שחבל שהתבזבז עליו זמן,
ואפשר לנסות להפיק מכך את התועלת.
הפז"ם עושה את שלו-
אבל לאן אנחנו ניקח את הדברים?
הידע שהניסיון מביא אתו מוציא ממך את מי שאת באמת:
למשל מה שאמרת - שאת פחות מרשה לעצמך לזרום- אפשר לקחת את זה זה באמת שלילי,
כי זה מלחיץ וכ' ואפשר לשמוח על המודעות שנפתחה והתחדדה.
אם היום תחליטי שאת עצמך בלי סינונים זה יהיה כי בחרת בזה למרות שזה עלול להרתיע,
ולא מתוך מחוסר מודעות להשלכות.
מצד שני אם תחליטי שבעקבות הידע שהתווסף לך דבר מסויים לא תעשי יותר בדייט ראשון,
כי זה עשוי להתקבל לא טוב בצד השני, זה לא הופך אותך לפחות את, אלא מגלה בך את הצד הנוסף,
שמתחשב בדעה או הרגשה של זולת.
למשל במוח שלי אני מאד צינית, אבל מרשה לעצמי לדבר בציניות רק עם הקרובים אליי ביותר שמכירים אותי היטב, ולעולם לא אהייה צינית בדייט ראשון. האם זה הופך אותי לפחות "אני"? לענ"ד לא.
כי אני זה לא רק מי שאני ומה שבא לי לראש, אלא גם מה שאני בוחרת במפגש מול זולת.
עד כאן התייחסות כללית ופילוסופית למושג "המרחב להיות".
לגבי להוכיח את עצמך, השאלה במה זה מתבטא.
אם זאת השקעה לקראת, בגדים מראה, וכד'
או שזה בדיבור יותר מחשבה על הנאמר, ולא לומר כל דבר,
או סתם תחושה כללית שאת במבחן, וחסימה מהיכולת ליהנות מהתקשורת...
איך זה משפיע עלייך?
יש כאלו שדווקא כשהם צריכים להוכיח את עצמם הם במיטבם,
יש כאלו להפך.
קודם כל תנסי לברר איך בדיוק זה משפיע עלייך.
את הדברים הטובים שזה גורם לך- לשמר,
את התחושה הלא נעימה לסנן.
כאן זה המקום להכניס את האמונה שהכל מאת ה' לטובתך בין אם ירצה ובין אם לא.
בהצלחה!!!