פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 885)

שבועות היה מצויין (בעיקר טעים ומשמין), קצת הפוגה מהעבודה.
פגשתי בחג שלושה חברים מהישיבה התיכונית ואת המחנך שלי מכיתה ז' (בערך)!
שבוע עבודה מקוצר ועמוס, ב"ה קשה אבל כיף.
*הצלחתי להתקשר לשדכנית (ב"ה היא גם ענתה)*

התפילות בביה"כ היו מצוינות
הצלחתי לשחרר לי יומיים עם המשפחה
זכיתי לתפוס כמה שרירים בעקבות שוטטות בטבע ועבודה במטע מקסים
היתה מוזיקה נהדרת ברדיו
חברה שכיף תמיד לראות
ואנשים מלאים בכוונות טובות בדרכים

שיתן לי לב לדעת ועיניים לראות ואוזנים לשמוע

אחרי שבת מעולה בבית עם כל האחים
אחרי שבועות מרומם בישיבה
אחרי פרידה מוצלחת ב"ה

שבועות מרומם!
שבת עם חברים ששמחתי לראות.

שבוע נפלא
שבועות מדהים
שבת מקסימה בבית, טיול ארוך עם אחיין בן שנה וחצי [פעם חשבתי איזה באסה זה שכשיש ילדים קטנים אז משקיעים המון זמן במה שמעניין אותם ולא אותנו, יורדים לרמה שלהם, משעמם וזה. בפועל- זה הדבר הכי מדהים בעולם. לחוות איתם דברים בפעם הראשונה שלהם, ובפעם השלושים. איך הוא שמח ומתרגש כשהוא רואה חתול ("מיייי"), ואיך נשבר לו הלב כשהחתול הולך("מיייי"). ואיך אחרי חצי דקה הוא שוכח מזה. איך העיניים הסקרניות נפערות ושואבות את המראות הפשוטים של העולם. פשוט להיות נוכח בחיים שלו, שותף לחוויות, לעיצובן ולמה שהוא יזכור מהם].
חסדי ה'

אתה יכול להיות אבא

עדיין מנסה לעכל ולהבין עד הסוף.

מאפשר לחשוב על השיר רבות.

שיר מקסים ביותר!!!

אחרי קריאה שנייה אהבתי
כתוב עם עומק..

האנשה יפה של הלב בבתים הראשונים.

 

"לא חיסרתי בעולמי כלום" - מתוחכם ומשתלב בהקשר.

ליבה בעי זה בכוונה?
אולי ליב"ה;)
סתם כתבת יפה נורא
בהצלחה

לא הבנתי את השקלא וטריה שלך.. העיקר שאהבת..

נחמד, אבל לא ראיתי שם גיוון רב ומעניין....

 

אם למישהו יש עוד רעיונות חוץ ממה שכתוב בשרשור ההוא (ובלי להיכנס על וויכוחים של כמות הערבים בבאר שבע...) אשמח לדעת.

 

תודה רבה!!!

חח מניחה שאתה מתכוון אלי😅
אבל קיבלתי 'על הראש' מ @ארגוב כבר,אז זה לא יחזור שנית

וואלה לצערי לא ממש מכיר מקומות טובים לדייטחם, לא התנסיתי בזה הרבה כל כך..

ממש דרומית לעיר העתיקה,ליד באר אברהם, יש פארק " גן הפעמון" (כככה קוראים לו בוויז...) מקום ממש יפה!

בלילה יש שם אורות וכאלה...זה גם ליד נחל בארשבע..(רבע שעה הליכה מהמרכזית)

 

ויש את 'מתחם הקטר' בשדרות טוביהו....יש שם גם מסעדות.

 

ויש את הטיילת שלידהמרכזית....גם נחמדה.קניון קרית הממשלה וזה...

הזמן עושה את שלו... את צודקת שכדאי להתעסק בדברים אחרים...

כדאי לצאת מהסרטים ולא להתעסק בו בכלל. להעסיק את עצמך ולהיות עסוקה...

נשמע קשה מאוד ובעזרת השם יהיה לך כח וגם זה יעבור...

אבל למה את יודעת על זה שכיף להם ביחד? כאילו למה להכאיב לעצמך? 

אם תרצי בפרטי אשמח לדבר איתך על זה

נסי להבדיל בין הגעגוע אליו לגעגוע לקשר.

לחוויות שלנו ביחד ולצחוקים. או שאולי געגוע זה לא התיאור הנכון, פשוט זיכרונות שקופצים לבקר מידי פעם ומשאירים תחושה לא ברורה...

ככה, זה קולע בול לתחושות👌

רק חיפשתי מקום לפרוק בו בלי לנסות לרצות ולהשפט על ידי משהו, אז תודה על האפשרות(:

שכשאין משהו - אז חושבים ש"אולי בעצם"... למרות שבפעל לא היו ממשיכים.

 

סוג של "יצר הרע" כזה...

 

לא להיבהל. שקלת, החלטת. הרי אי אפשר למשוך בלי סוף שמא...

 

 

תתחדשי ותצליחי.

אחלה מוטו

נשמע שהוא לא מרגיש מספיק בנוח איתך...

ידוע לך אולי למה?

 

שהוא מרגיש תמיד שהוא צריך להתאמץ בסיטואציות חברתיות וכו.
אבל הוא אמר לי כמה וכמה פעמים שאיתי הוא מרגיש בנוח מאוד. והוא לא היה חייב להגיד את זה..

אולי הוא לא באמת מרגיש בנוח למרות שהוא אומר?
מה אני אמורה לעשות עם זה?

אלא בגלל באמת כמו שהוא אמר שהסיטואציה עצמה קשה לו,

אולי הוא ביישן מאוד, או מופנם... 

מעניין לשאול אותו אם היו לו קשרים שהוא כן נפתח בהם, או לשאול לגבי הרגשת הנינוחות עם מי בד"כ הוא מרגיש ככה, והאם באמת לעומת קשרים אחרים הוא חושב שפה יש פוטניצאל להפתח אלייך.

 

ולפעמים צריך לזמן לעשות את שלו, ולהרפות ולראות אם יש שינוי מהצד השני, לא להראות לחץ לשינוי מצידך אצלו, 

אבל את חייבת להבהיר לו שיהיה בינכם כנות כלפי הקשר ובשיח, כי אין טעם שהוא ינסה שהקשר יעבוד בגלל סיבות כאלו ואחרות (אולי מבחינה שיכלית את מתאימה לו מאוד, או שבאמת נעים לו איתך אבל משהו בכללי מפריע לו) ולא יעדכן אותך במצב, ואח"כ סתם תתאכזבי...

חוץ מזה, לא ספרת הרבה מעבר (ולא שאת צריכה) איפה הכימיה שלכם מתבטאת אז אני לא באמת יכולה להבין איפה היא עומדת ... 

 

 

 

 

כשאנחנו יוצאים הכל זורם מעולה והוא לא נראה כאילו הוא מתאמץ יותר מדי. הוא גם אומר(!!!! ) שממש טוב לו וכיף לו.
בגלל זה לא ככ ברור לי מה יושב עליו.

שהוא מרגיש שהוא צריך להיות ב100% שלו כשהוא נפגש איתך. 

יעני הוא לא נותן לעצמו להתשחרר יותר לידך.

 

לדעתי, תראי לו שאת מאוד נהנת מהמפגשים איתו ושאת מקבלת אותו איך שהוא ואולי אפילו תסבירי לו שאת נהנת גם סתם לשבת איתו בפארק, ולא לעשות משהו שדורש יותר מדי השקעה כי את מבינה שהוא עייף ורק עצם הנוכחות שלו איתך עושה לך טוב.

והוא יודע את זה... 🙁

ולכן הוא מעדיף לא להפגש מאשר להפגש בקטנה...

תחשבי על זה נורופן..

בדיוק כפי שהוא אמר, אבל לחוץ ועמוס כנראה.
אני מאמינה שהוא חוזר עייף ממש ,כך שזו הסיבה שהוא לא נפגש איתך . אם את אומרת שהקשר טוב מאוד אז אולי הוא מרגיש לא רציני להיפגש כשהוא עייף ולא איתך כמו שצריך.

אם אתם מרגישים באמת חופשי,אני פשוט הייתי מתקשרת ואומרת שאת מבינה אותו שהוא לחוץ. ואת מעריכה את ההשתדלות שהוא עושה..אבל קשה לך התחושה הזו בקשר . מה את אמורה לעשות?(פשוט כך לשאול).

מה דעתך?

והוא אמר לי שקשה גם לו שהוא לא רואה אותי, וזה לא שהוא לא רוצה, הוא פשוט לא מצליח....

ועוד אם הבחור בעצמו אומר שכיף לו, אז בכלל...

הרגשת כיף היא מאוד חשובה בפגישות... 

 

אולי הוא מרגיש שהקשר קצת "רץ" לו והוא צריך לעכל דברים, יותר בנחת.

אז יכול להיות שטוב לו איתך מאוד, אבל הוא צריך לעכל את הטוב הזה לאט לאט ולא לרוץ עם הקשר.

אולי..

דבר ראשון יש את מה שאמרו פה שבגלל שהולך טוב צריך טיפה לעכל דברים.

דבר שני אם תעברי על שרשורים ישנים תראי שיש בנות שמתלוננות על בחורים שרצים מהר מדי עם הקשר ביתר התלהבות. יש הרבה בנים שיודעים שזה מלחיץ ולכן דווקא כשהולך ממש טוב הם יחזיקו אחורה קצת עד שהם
יהיו בטוחים שהבחורה על אותו תדר.

פתרון: תראי לו שאת מרגישה טוב עם הקשר ותרמזי לו שאת מעוניינת לראות אותו יותר יקח קצת זמן אבל זה יכול לעזור , אם עבר זמן ולא עזר תגידי לו באופן ברור זה כבר אמור לפתור את הבעיה (שיהיה בהצלחה!!)

אם הוא אמר שכיף לו לא נראה לי שהוא מבלף זה סיכוי נורא קלוש.

אם אתם עוד לא ברמת דבק מוחלט אז שיחמיא לך זה שהוא אומר שלא נח לו. הוא נשמע סתם עייף בערבים ורוצה להיות חיוני.
שאלה למחשבה - מה קורה בסופ"שים?
ואם נגיד תקפצי לאכול איתו ארוחת צהרים מחוץ לבסיס זה אופציה?
וזה שהוא לא לחוץ להפגש איתך אומר שהוא באמת מרגיש שאת חברה מבחינתו. אני לא אומר שאתם בטוח מתאימים ואת צריכה לחשוב אם המצב והאדם מתאימים לך, אבל עצם זה שאתם באמת חברים והוא באמת מחובר אליך - זה טוב ב"ה. לפחות אם זה באמת אתם.

ואם את חושבת שחוץ מזה הוא מדהים אז בכלל אל תייחסי לזה חשיבות גדולה מידיי .

אם את לא בטוחה מה בדיוק הסיבה אז פשוט תשאלי אותו בצורה ישירה כדי שתוכלי להיות רגועה .

אבל אם הוא חוזר בשעות מאוחרות ועובד קשה זה הגיוני מאוד.
אדם רוצה להיות במיטבו בדייט, ואי אפשר להיות במיטבך אחרי יום של עבודה עמוסה ונסיעות. בטח לא בצבא, שבו יש תנאים קשים ולא מתחשבים.
(יש הרבה מקומות שבהם לא עושים כלום, לא נשמע שהוא במקום כזה).

אני מציע לנסות להאמין למה שהוא אומר ולא לחפש סיבות מתחת לשטיח הוא גבר, סביר להניח שהוא אומר בדיוק את הסיבה האמיתית.

וזה ישבור את הקרח בינכם

גורם להמון כאב לב מיותר, דמיונות ופרשנויות שגויות.
דבר שני- איזה כיף! את בקשר טוב עם בחור חמוד ומיוחד שאומר לך דברים בכנות ושמח להיות איתך.
וגם קצת קשה לו.
קשר זה דבר סוחט רגשית, לא במובן השלילי, אלא שהתעסקות מוגברת ברגשות, והעצמה שלהם באופן כללי- לא פשוטות בכלל למי שלא רגיל לזה. גם אם זה רגשות מאוד חיוביים.
(דוגמא- לי תקופת האירוסין היתה די סיוטית. וזה לא שלא הייתי שמחה, או לא אהבתי או לא הרגשתי ביטחון. זה פשוט טילטול רגשי.)

אז זה הגיוני.
ומצד שני- את לא צריכה לסבול בגלל זה. בעיניי זה ממש הגיוני שתסבירי לו שקשה לך שהקשר כמעט בלי פגישות. ושאת מבקשת שתיפגשו פעמיים שלוש בשבוע.
דווקא לשתף בצרכים וברצונות שלך זה דבר טוב ונהדר.
וגם ישמח אותו לשמוע שאת רוצה לפגוש אותו יותר..

ואז אולי הוא היה עושה מאמץ ומבין שככה לא מנהלים קשר במיוחד שהוא הגבר..

אפשר לחשוב שהוא עשה משהו לא בסדר.

קורה שאנשים עסוקים לא יכולים להיפגש שבוע. מה לעשות.

הוא נותן את מה שהוא יכול/רוצה לתת והיא תחליט האם זה טוב לה או לא.

מאוד לא בריא לבוא בדרישות לצד השני.

לפי מה שהיא כתבה זה לא קרה פעם אחת אלא זה התנהגות תמידית שלו ואין ספק שזה מציק..
אז צריך לפתוח את הדברים ולדבר על זה כי וואלה באיזשהו מקום זה לא מכבד

לא נורא אם לא הבנת את הקשר.

סתם מעצבן אותי שאומרים לי מה כתבתי

אמרתי מה אפשר לחשוב.

תמיד כדאי לצאת מנקודת הנחה שהוא בסדר והיא בסדר ועכשיו צריך לפתור את הבעיה, במקום לחפש מי לא בסדר ולבוא אליו בדרישות. זה לא מוביל לשום מקום טוב.

מה שהיא כתבה כן מצריך בירור(:

חושב באמת כמו שאמרו גם לפני, שכדאי לשחרר ולתת לזה להגיע בזמנו- ז''א להרגיש את ''השטח'' ולפי זה לכוון הלאה..
וגם לדעתי שווה לך להעלות מולו גם את הצד שלך בצורה קצת יותר ברורה כדי שיבין איפה את נמצאת.. אחרת זה חד צדדי ויכול להימרח- שיכיר את הציפיות שלך

את כותבת שנפגשתם פעמיים ושלוש בשבוע זה בסדר גמור.
הוא אומר לך שהוא רוצה?! מעולה. שיראה גם רצון להיפגש, להתקשר, להתעניין בשלומך. הוא צריך להראות סימני חיים

כל עוד בפועל הוא לא מראה נכונות ורצון לקשר איתך, הדיבורים שלו על גבול דיבורי סרק.

אתם במהלך של פגישות. לא חושבת שמכבד מצידו להחזיק אותך ככה, בלי לתת לך סיבה רלוונטית להתנהגות הזו.

תתחשבי בלו"ז שלך. ואל תחכי לרגע שיודיע לך מתי הוא יכול. אולי זה נשמע קצת סנובי ולא מכיל את הסיטואציה אבל אסביר-

לעתים, אנשים, ואפילו הם האוהבים הגדולים ביותר, מרגישים בשלב מסוים נוח להתאים דברים מסוימים ללוז שלהם, לגישה שלהם וכו'. מכיוון שמדובר פה בעניין טכני. (כל עוד לא נתן לך סיבה אחרת..) תתייחסי אל זה כך ותגיבי כ-עניין טכני.

ז"א, תהיי ברורה מתי את יכולה. ושאת מצפה לפגישה פעם בשבוע/שבועיים לפחות. ויודיע לך מראש ולא ברגע האחרון.. תכבדי את הזמן שלך, ותאמרי מה את מצפה לפי מה שמתאים לך. עצם העובדה שתעמידי את צרכייך גם על השולחן, שתראי שאת פה, ו"זקוקה" לפגישות ולסדר מסוים- העניין יסתדר לעניות דעתי.

א - י
יא - כ
כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
קא - קיב
קכב - קל
קלא - קמ
 

א - י
יא - כ
כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע

קא - קיב

קלא - קמ

א - י
יא - כ
כא - ל
לא - מ

סא - ע

קא - קיב

יא - כ
כא - ל
לא - מ

סא - ע

קא - קיב

סא - ע

קא - קיב

@פרח כתום אולי את רוצה?
כא-ל כבר נלקח..

אני מכירה מעלה אליהו
ועוד אחת..

מה שמכיר אותה קצת, היא ישיבה גבוהה, די זורמת. חבר'ה טובים ודוסים.

זתומרת, יש בה רצינות, אבל גם חברתיות וזרימה..זה מהמעט שאני מכיר

שתי ישיבות גבוהות:

עטרת נחמיה- בראשות הרב מיכה הלוי.

מעלה אליהו- בראשות הרב חיים גנץ.

 

וישיבת הסדר אחת:

אורות אביב.

 

ישיבת 'עטרת נחמיה' מאופיינת ברצינות לימודית ובגישה מעמיקה.(גם באופן הלימוד וגם במבט על ענייני השעה).

לישיבה יש שדכן שנקרא עומר שפס 0503303617.

 

את שאר הישיבות אני פחות מכיר.

קחי דף ועיפרון ותכתבי את כל הדברים שחשובים לך.
תמחקי את אלו שלא עוברים את מבחן המציאות, והרי לך רשימה מותאמת אישית של דברים שחשובים לך.

ככל שתצאי לדייטים תדייקי את הרשימה שלך. רק על ידי ניסוי וטעיה תוכלי לדעת מה באמת מתאים לך ולהתכוון לשם בחיפוש אחר בן הזוג.

כנראה אנשים חושבים שהם מכירים אותך ויודעים מה מתאים לך.

אין סיבה לדאגה.

לא ממש הבנתי את המשפט של הרצון, את לא רוצה סתם ככה או את לא רוצה כי לא ברור לך מה את מחפשת?

אם אין לך רצון כרגע אז אל תצאי. יש משהו בדייטים שהם נעשים בלית ברירה שיותר קל לנפנף את המדויט.
ובמידה והיה רצון, המאמץ היה מורגש יותר.

אם אין רצון כי לא ברור מי את ומה מתאים לך.. שבי עם עצמך או עם חברה ותנסי לראות מה חשוב לך, מה טוב לך וכד'..
הרב קוק אומר שכדי להניע משהו- להיות בעל יכולת כלשהיא צריך לעבור כמה שלבים לפני.
הידיעה (זה השלב שכעת את צריכב לברר)
ובעקבות כך יגיע הרצון שלך ואז היכולת

את מסוגלת וברור שיש מישהו שמחכה לך אז.. קדימה

לפעמים יש צורך בחישוב מסלול מחדש.

גם אם לפני שהתחלת לצאת חשבת שמשהו X מתאים לך,

אחרי תקופה פתאום מבינים שאולי מתאים דווקא Y 

ואנשים שאת נפגשת איתם מחדדים לך יותר מה את רוצה ומה פחות.

 

זה מוכר, וזה טוב לפעמים לעצור ולבחון את הרצונות של עצמינו. 

מעיין חשבון נפש שכזה..

 

בהצלחה!

 

לא צריך לחשוש, צריך לדעת להתמודד .
לחשוב מה גורם לך לא להיות סגורה על עצמך,לדבר עם אנשים שמכירים אותך שיעזרו מהצד במה שאפשר. שיחוו דעתם.
לפעמים דברים מסויימים נראים לנו נוראיים ומבירור וגילוי אחר מה שעומד מאחוריהם- מבינים שזה לא ככ נורא ומוצאים לכל דבר פתרון.

מקווה שהמעט שכתבתי עזר.
הצלחה

כדי לראות אם אני מוכן לצאת, אז צריך להתמקד טיפה ולשם לב למה שחשוב לי-

בחיים בכלל, בחברים/ות, איזה דגשים באישיות שאני מעריך/כה "קונים אותי" ואני 

שואף לשם.. 

וככה להציף לעצמי את עקרונות חיי, ומה אני תכל'ס מחפש 

בהצלחה בע''ה

לדעת מי אתה, מה אתה, ומה אתה רוצה זה קורה באזור גיל 94. אני אישית מחפש את האחת שתלך איתי בחיים המטורפים האלה

והרבה יותר משנה אחת.

הפיתרון לא תמיד יהיה לקחת דף ועיפרון ולגבש תוך 10 דקות מה את רוצה מהחיים ומעצמך.

לפעמים בהירות הרצון מגיעה אחרי תהליכים ארוכים ומורכבים שלוקחים שנים.

את לא רוצה להתחתן עם מישהו לפני שהתגבשת ולגלות אח"כ שאתם כבר לא מתאימים כי השתנית ואת כבר מישהי אחרת.

אם את עדיין צעירה, זה בסדר לקחת פסק זמן ולא לתת לנושא החתונה להשיח את דעתך מבירורים פנימיים שלך עם עצמך. יהיה יותר קשה לך להתפתח כשתהיי בתוך זוגיות כי כבר לא יהיה לך את החופש הדרוש להיות מי שאת באמת רוצה להיות. וגם הזוגיות שלך לא תהיה הכי יציבה ועמוקה אם את לא תהיי שלמה עם עצמך קודם.

אבל אל תדאגי, הבלבול שאת נמצאת בו זה סימן טוב שיש לך לאן להתקדם ולהתפתח. זה אומר שמשהו בך דוחף אותך להגיע למקומות משמעותיים ונכונים יותר עבורך מאיפה שאת נמצאת כרגע.

@געוואלד?

אני לא דוברת ארמית.. מה קרה באוטובוס?

רוצה שנדבר באמצעים האנ-פורומיים?

אז - ללב שלך. מקווה שיעבור כמה שיותר מהר..

רחמנות... @נפש חיה. אדם טוב סה''כ. למה לעשות לה ככה

נראה לי שכן דפקא.

אהיודעת שלא התכוונצ.

א.
" קינאה. תאווה וכבוד מוציאין את האדם מן העולם"-
מהעולם הפנימי שלו
הציורי שלו.
מה 'יש' שלו.
הקיימות
הנוכחות שלו כעולם מלא וגדוש עניין וטוב.
מהעצמיות הטובה שלו עצמו.
מתוקף היותו.
אהוב
טוב
חשוב.

ב.
אנשים קטנים
לעולם לא קטנים.
הגדלות שלהם
היא שמקטינה את היחס השלילי
למה שקורה

והכל
טוב.

הכל בגזירת עליון.
עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים.

גם המציאות הזו היא נס. פלא.
נפלאים מעשיך ונפשנו (עדיין לא) יודעת מאד.


בעזרת ה
שנדע להתרומם מהדברים
ולמצא את יד ה הטובה
בכל
מכל
כל.

וגיוועלד צודק, את בנאדם טוב ומתוק!

האידיש לא קיימת 2000 שנה!!!

חיסקת גם אותי

בהצלחה

בכנות, אני לא הבנתי מה כתבת (שפת הקודש כנראה..)
אבל העיקר שזה מחזק אותך

ארוס= ראיתי בחור מאורס


לאתקפא חלשין= לחזק חלשים (מהפיוט אזמר בשבחין)

כי הרגשתי חלישות דעת
תלישות
וקצת נאבדתי.


הבחור של מקודם ועוד אנשים עזרו לי
לאסוף את עצמי


ולצלוח את הערב הזה בטוב.
אני מרגישה קצת כמו "מלכת המדבר" (תואר של מי שסיימה טיול גיפים מאורגן לנשים....)
שצלחה מסע

ועכשיו בדרך הבייתה

לעוד מסע מתוק מחר
ועוד אחד של שבת קודש

ועוד אחד


בעזרת ה'.

השם ית ייתן לנו כח
ושמחה!

ראית את ארוס אל האהבה?
אל תתני לו לשלוח בך את חציו

אני באוטובוס חזור.
ונשארתי עד הסוף!! כפיים לי
הייתי רווקה בין ים מטפחות
חייכתי
חיבקתי
התעניינתי

קצת דיברתי
הרבה הקשבתי
כשהרגשתי שצריכה לבד אויר
הלכתי הצידה

התחזקתי לפני גם בזכות ילד מתוק
שבזכותו שיניתי פאזה
ובזכות עוד אנשים טובים ואהובים
הצלחתי לשמור על שפיות.


אני לא יודעת אם נהניתי עד הסוף
אבל כן
אני שמחה שהלכתי. שראיתי.
נוכחתי בחשיבות גם של כל אחת בתור חברות
גם אם רחוקות ממני

וגם בטוב שלי הפרטי.


ובנות שמחו שבאתי.
וטוב לקבל פידבק כזה.

חלקתי עם חברה את התובנות
שרשמתי פה
והיא עזרה לי להבין
שאני טובה ובסדר

ולשמוח ביכולות שלי
שאני בטוחה שייצמחו ויצמיחו
דברים
טובים
וחשובים.

אני בדרך
וטוב לי!
ברוך ה ששם אותי פה
במעמד כזה
ובטווח כזה של זמן איכות
עם עצמי
ואיתו ית'.

הכל שלו.
כולנו שלו והוא שלנו.
ברוך ה זכינו.



ואיזה כיף שאתם פה
הקשבתם
ומעודדים
ולהיות חלק מזה.

אני עכשיו באוטובוס
מהורהרת
שפויה
רגועה
נינוחה
שלווה.



ההקשבה שלכם מדהימה.

תודה רבה!

ואני הרוס..

 

 

 

סתאאם עזבו שטויות... לא שווה להיות עצוב בשום מצב 

מביך לראות אתכם

התכוונתי לחזק בתכלס אבל... 

היה טיפה לא נעים
אבלbr />


הכל טוב .



ברוך ה.

לא ברור מה היה בעבר ועד כמה הנקודה הזאת חמורה ואם היה שינוי וחזרה בתשובה של אותו בחור.
כך שקשה להתייחס באופן קונקרטי.

באופן כללי, יש מקרים שהורים לא קיבלו חתן ולאחר זמן מה היחס השתנה לטובה.
הייתי מדברת עם אמא לבד, מנסה לשקף לה את הדברים דרך המשקפיים שלי, מנסה להראות לה שאני רוצה את אותו בחור כבעל, מתוך בגרות ולא מתוך התאהבות או רצון ליחס של בן המין השני.
תנסי לברר איתה מה קשה להם, תבואי במטרה לחשוב על הדברים. אולי הם צודקים?

אם אחרי הכל היא תבין אותך,
יהיה קל יותר להשפיע על דפוס החשיבה של האבא.

הבחור יודע שזה המצב? מה דעתו?קצת מבאס להכנס למשפחה שלא רוצה אותך.....
אני באופן אישי לא אבחר את בעלי לפי רצון הוריי, אבל יהיה לי קשה אם הם לא יתמכו בהחלטה שלי להינשא לו. יש לכך השלכות להמשך החיים.
ואם הורייך לא השתכנעו, את צריכה לעשות חשיבה מול עצמך, והייתי גם מתייעצת עם יועצת זוגית או אשת מקצוע, זה לא פשוט לנהל ככה חיי זוגיות- שיש עוינות.
ואולי זה אומר שיווצר נתק.



ובהקשר לפחד...
"הפחדים הם פתיות גמורה, אין לאדם לפחוד כלל כי-אם להדהר, יותר שהוא פוחד הוא נופל, וכשהוא מתפחד, מעצם הפחד בא לו המכשול. ע"כ צריך הוא להתגבר בשכל לדעת שאין לו כלל ממה להתפחד. כל ציורי הפחד הנם רק צבעים פזורים מציור גדול שצריכים להשלימו, וכשממלאים אותו הם מצטרפים לכולו להמשיך בטחון גדול ועצום מאד. הממלא את כל הנפש עז וגבורה. והמזיקין עצמם וכל צללי בלהותיהם מתהפכים לכחות מסעדים ועוזרים, המשמחים ומרחיבים את הדעת, ומציאות הרע והקלקול שבהם כלה ד) לגמרי, ומרץ-החיים שבהם מתהפך לכח מעודד באומץ קודש. וששון ושמחה ישיגו ד), וחדות ד' מעוזכם ה" (מידות הראי"ה)

בהחלט סיטואציה לא פשוטה.. בהצלחה לך

שככל שהזמן יעבור הכעס שלהם ישכך קצת והם יהיו יותר רגועים ופתוחים לדבר בהיגיון... כל התגובות שלהם בנושא היום הם מאוד מכעס ולא ממקום של חשיבה לתחושתי..
אבל אולי אני באמת מחפשת תירוצים וסתם דוחה את הבלתי נמנע

שהיחס שלהם לבחור לא ישתנה בצורה דרסטית עם הזמן, אבל שווה לך לנסות להראות להם בצורה כנה ו''דוגרית'' את הצדדים הטובים- בשביל זה צריך גם תזמון טוב..., מה שאולי הם לא הצליחו להבין ממך

ובנוסף כדאי לך לבדוק עם עצמך למה ההורים כ''כ מתנגדים, אם זה בגלל סטיגמה ודעות קדומות או שיש באמת מה לחשוש- מה שאני מכיר מההורים שלי בד''כ, זה שאין להם אינטרס שלילי, והם צודקים לפחות בצורה חלקית.. 👍

אבל לדעתי, בדכ במצבים כאלה החששות של ההורים כנראה מוצדקים וכדאי לשמוע מה יש להם להגיד..

אבל אין להם שום היכרות איתו.. בקושי לפני כמה שנים הם הכירו אותו ובטח ובטח שלא עכשיו (הספיק מאז לסיים תיכון, לעשות שלוש שנים בישיבה גבוהה ולהתגייס). הייתי מבינה אם הם היו חוששים או לא ככ מתלהבים בהתחלה כי כן היה 'תאקל' בינהם אבל הם פוסלים בצורה ככ נחרצת בלי בסיס שהוא באמת הגיוני ורלוונטי..

ברור לי בסופו של דבר שאני חייבת לדבר איתם.. פשוט ממש מפחדת מתגובה שתהיה קיצונית (בעבר הם כבר איימו בסגנון של 'לא נגיע לחתונה שלך') ושלא נצליח לתקשר בצורה טובה.. באופן כללי איו בעיה להתנסח, רק מולם תמיד קשה לי לדבר ולהביע את עצמי כמו שצריך

אני יכולה להגיד לך על מקרה שקרה לי שגם היה לי תאקל עם ההורים

הייתי כל כך מאוהבת בבחור שגם חשבתי על ההורים שלי שהם שופטים מהר מדי ולא מכירים אותו בכלל (הם לא הסכימו להיפגש איתו אפילו פעם אחת...)
אבל בדיעבד אני יכולה להגיד לך שהם צדקו בכל מילה שלהם. הבחור היה בעיתי מאוד עם נטיות אלימות ואני פשוט לא ראיתי את זה בכלל מרוב שהייתי בתוך זה...

מודה לה' כל יום על זה שהציל אותי מהבחור ההרסני הזה.

 

שוב, לא יודעת מה המקרה שלך, אבל הנקודת מוצא היא שהורים רוצים בטובתנו. ואני בטוחה שהם רוצים שתתחתני ותקימי בית עם בחור ראוי... לכן אני לחשוב שכדאי לדבר, ולהקשיב באמת למה הם עדין מרגישים כך כלפיו ולברר את הנושא היטב.

אלא לקחת שיחה רצינית עם ההורים, לבקש מראש שיתייחסו בנחת אל מה שאת אומרת, ואם יש מה להגיב יגיבו בצורה שתסביר את דעתם באופן שתוכלי להבין, ולא רק בכעס.

 

תדברו. תגידי מה שיש לך לומר ולמה נראה לך, תקשיבי למה שיש להם לומר, תבדקי באמיתיות אם יש לך מה לענות על זה - ואז תראו הלאה.

שלא לעשות את זה בבת אחת.
כשאת מחליטה שהגיע הזמן לספר, אל תספרי מיד על הרצון להתחתן, זה בטח ירתיע מאוד. ספרי קודם על זה שאתם יוצאים, אח"כ - שהקשר מתקדם טוב, ואח"כ שאתם רוצים להתחתן. (כמה זמן בין שלב לשלב הבא? תבדקי עם עצמך - מתי הם כבר בסדר עם השלב הקודם. יכול להיות ששווה לך אפילו לחכות חודשים (רחמנות על הבחור😅)).

כל זה רק לאחר שאת בטוחה שאת רוצה להתחתן איתו. אחרי שחשבת למה ההורים שלך כועסים עליו והאם זה רלוונטי. (התשובות שתעני לעצמך יכולות גם לשמש אותך אח"כ בדיון עם ההורים).

ד"א, יכול להיות גם שתצטרכי להתחיל צעד אחד יותר מוקדם, כלומר קודם להבהיר להורים שהם צריכים לשמוע אותך ולא לבטל את דעתך (באופן כללי) - זה קורה לפעמים שהורים לוקחים יותר מידי אחריות על ילדיהם גם אחרי תחום שבת מרוב אהבה - ורק אז להעלות את העניין עצמו. ואל תיגררי לכעסים ומריבות, זה לא יועיל לך, רק דיונים מכבדים.
בהצלחה עם עצמך, עם ההורים ועם בן הזוג!

את צריכה לכבד אותם. אבל את אחראית על החיים שלך. וכדאי לך להפסיק לכבד את דעתם בגיל נורמלי ולא מאוחר מדי. רק את יודעת מה נכון לך.

מה טוב לנו.


אמת
טוב לשמוע בעלי הניסיון
אבל לא לבטל דעתינו תדיר
מפניהם.


בפרט לא בנושאים ששייכים לבניין העתידי שלנו כאנשים בוגרים

ההורים שלך הם כנראה בין היחדים שאין להם אינטרס מנוגד, אין להם כוונה להרע לך והם לא רוצים שתפגע. (בהנחה שמדובר בהורים נורמטיבים).

להפסיק לכבד את הדעה שלהם?! על מה ולמה?
"רק את יודעת מה נכון עבורך"? ממש לא.. ואם היא מאוהבת יתכן שהיא לא רואה את המציאות.
כל חיי הם דאגו לי וגם כעת זה כנראה נובע מדאגה.
מרגיש לי קצת ילדותי וכפוי טובה לומר משפטים כאלו.

לא חייבים להסכים עם כל מה שההורים אומרים, לא צריך לקבל החלטות רק לפי זווית הראיה שלהם.

אבל בחייאת חבר'ה - אל תהיו מפגרים. הם ההורים שלכם, תקשיבו להם ותהיו כנים עם עצמכם, הם בהחלט יכולים להבין את הסיטואציה ולתת עצות חכמות.

בכיבוד הורים כשהם מתנגדים לשידוך.

בכלל, בכל מצווה אין להורים זכות למנוע את האדם.

 

ההלכה מכירה בכך שלההורים הם לא סגנים של אלוהים והם לא יודעים כל. יש להם מגבלות, ויש להם אינטרסים ואינטריגות לפעמים. גם אם הם בטוחים שהם צודקים ועושים הכל לטובה.

בתגובה שלי לא קבעתי שאכריע לפי דעתם. אבל לפסול אותה על הסף מתוך יוהרה שאני יודעת הכל?

גם להורים יש יוהרה.

ההורים אינם כלילי השלמות.

לכן התורה הקדושה קבעה להם גבולות.

 

לא הבנתי מה הקשר "להתבטא ככה"? מישהו אמר שצריך לבזות אותם על הדרך?

הוא בסה"כ אמר שאדם צריך לזכור שהוא זה שאחראי על החיים שלו (אחרי 120 אין השלכת אחריות).

אם חשבת שהוא התכוון שמותר הלכתית לבזות את ההורים, כנראה שהייתה פה אי הבנה.

@דוד=) יכול להיות שלא הבנתי.. ויותר הגיוני שאני לא בעד הגישה הזו.
ערב טוב

לך בדרך שלך. ההורים יכולים לטעת טיפים, נגיעות עדינות. הם לא יכולים להתקרב להכתיב לך את הדרך

למרות שהרבה מקרים שאני מכיר ממקור ראשון הסתדרו בסוף, אז יש תקווה!

זה מה שכתבתי בפסקה הקטנה אחרי מצטער שלא היה ברור כל כך

אל תדאגי, הקב"ה לא שוכח אותך ובעזרת ה' בזמן הנכון לך יגיע הבחור הנכון והראוי.
תזכרי שכדי להתחתן צריך בחור אחד - אז אולי מבאס שאין כמות של דייטים אבל ב"ה זה גם חיובי. את לא נשחקת סתם.

תני מקום להרגשה המבאסת ותמצאי מקום להחליף כוחות.
אחותי, אם תרצי אני כאן תמיד ❤

תראי אם תלכי לאולמות תראי שכל יום אנשים מתארסים ועומדים להתחתן, 

אנחנו חיים בעולם דינאמי,

יום אחד אתה למטה, יום אחד אתה למעלה

טיב המצב שלך לא נמדד ביחס לחברותייך, בנאלי כמה שזה נשמע...

אם עשית את כל ההשתדלות את יכולה לשמוח כי יש כאלה שגם את הצעד הזה קשה להם לעשות

ברגעים כאלה, ההמלצה שלי זה ללמוד אמונה ולהתחזק באמונה אין פתרון אחר...