פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 888)

שאפו על הרעיון.

א+ב.

את תותחית!

ג' או ד'.

למרות שגם ה נשמע מעניין חח

זה הקישור:

בקרוב אצלך 19-25 (בנים)

שצריך למלא. והם יפרסמו בקבוצה

בס"ד

אבל כדי לוודא צריך שמישהו אמיץ ייכנס לקבוצה ומכיוון שהוואטסאפ שלי די מחוק אני אצטרך גיבור אחר שיעשה את זה

זו קבוצת הפייסבוק של המיזם:

https://www.facebook.com/groups/151215618739476/

מעלים כרטיסים דרך המנהלים. אפשר לבחור להעלות את הכרטיס לוואטאפ, ולא להעלות אותו לפייסבוק..

צודק. ברוך ה' אני כזו"
מתוך יושרה פנימית והכרה בערך העצמי שלך .

בעלי הרבה פעמים אומר לי מחמאות,

שאני אסתכל פנימה ולא אסכים איתם, כי אני לא רואה את זה בי והוא כן רואה.

אבל זה הכי כיף בעולם שהוא מחמיא י, כי זה נעים ומשמח אותי.

וזה לדעתי המדד- האם נעים לי לשמוע, האם זה משמח אותי.

או שזה נותן לי תחושה דביקית, מגעילה, מטרידה...

לא דומה זוג שנפגש שבועיים לזוג נשוי לדוגמא..

בלי לחץ, פחד וחשש. בלי לדאוג מה יהיה ולמה בכלל אני מגיע לה. בלי שעון ובלי חיצונית שקרית, גסה ורדודה.לא באמת רצויה, תפלה.

תודה רבה!

איך הוא יידע שהוא ממש מתאים אם לא כתבת על עצמך...

מאיך שאנשים מגיבים פה בשרשורים...

אבל לרשום בשרשור הכירות יכול לעזור

ומעניין אותי אם בנות לא רושמות שם כי לא רוצות שיתחילו איתם

או מסיבה אחרת

לרשום על עצמי ומה אני מחפשת לפני כל הפורום, זה לא אתר היכרויות...

וגם לא תמיד אנשים פה פנויים לקשר, אז למה שסתם יהיה רשום...

שמי שכותב על עצמו בשרשור שם צריך להסבר למה..

אני חושב שהנטייה הטבעית של האנשים היא לא לכתוב שם בלי קשר..

סתם כי הם לא מרגישים ממש באמת חלק ממשהו שצריך לספר על עצמם.

בא לי להישאר אנונימית

(עכשיו אני כבר ממש לא.. בהתחלה עוד ניסיתי )

עוד ועוד פרטים עלי רק יגבירו את הסיכוי שיזהו אותי.

וגם- מרגיש לי חשוף מידי לענות על כל השאלות בשירשור הזה. 

אם מישהו מתעניין, שישאל בפרטי ואם יראה מתאים אני כבר אענה לו..

וגם 2- לענות שם הופך בעיני את השהות שלי פה למטרת הכרויות, וזו לא מטרתי כאן..

אם כבר פונים או שלי נראה מתאים, אני אבדוק. אבל מלכתחילה, לא בשביל זה אני פה.

שומעים בפגישה.

הייתי אמרת משהוא כזה- "אשמח להיפגש איתך, איך את מבחינת הימים?מתי נוח לך?"

להגיד "שלום אני מוישי.. מתי נפגשים? "  

נשמע קצת מוזר לא?

לא מטרת שיחת הטלפון. אחרת אתה עלול או לפתח ציפיות שווא או להתאכזב ולפתח ספקולציות שיכולות להיות מוטעות. אין כמו לראות את האדם פנים בפנים.

בכל אופן הוא שאל מנקודת מבט של גבר אז אני עניתי מה הייתי מצפה בתור בחורה 

מהשיחה הראשונה אפשר לקבל רושם כללי על הבן אדם.

יש פרטים שאתה יכול לגלות בשיחת טלפון ולפסול ולחסוך אי נעימויות בפגישה.

בס"ד

חוץ מזה שכמה זמן כבר לוקח הגיור?

תטבול, ברית וביי

בקטע של הציד טרולים אתה נורא יעיל, אני לא מבזבזת זמן בלחפש אותם

בקיצור יש לי זמן, רוצה לבוא איתי לחתונה? 

בס"ד

אני בחתונות תמיד מחפשת את המעגל הזה כי זה תמיד מרגיש לי כאילו מזניחים אותו קצת. 

אני ממש רוצה בתור כלה לשים לב למעגלים האלה. גם הם רוצים לשמח!

בס"ד

אורות מעצבנים לא עושים לי טוב,

דוחק וצפיפות לא עושים לי טוב.

אני אתחתן במקום מרווח, בלי אורות דיסקו, עם ווליום שפוי ואשתדל להכניס את כולם.

לא רוצה שכל החברות שלי יהיו סביבי דחוסות, רוצה קצת מרחב נשימה. אה ואני שונאת שחברות משתלטות על הריקודים ולא נותנות לאף אחד להיכנס. הייתי בחתונה כזאת שהאמא של החתן (!) לא הצליחה להידחף וכנ"ל הדודות שלו. זה היה נורא.

בס"ד

מה עם קצת רגש??

של סיפורי מעשיות של ר' נחמן להבדיל...

כתיבה יפה...

בעיניי הדברים שכתבה רוז' מהממים וחשובים,

ויש בהם עומק ואמירה חזקה- שהכל הכל מחובר לה' וזה הבסיס וזו השאיפה.

דברים שהבאת בשם הרב קוק זצ"ל, למה שכאן.

ראשית, זו שפתחה בשרשור - הדגישה ביחוד את האור במה שהגיעה אליו. אמרה דברים פשוטים ונכונים לגמרי.

דבר שני, גם אצל הרב זצ"ל, יש דברים ששולל באופן מוחלט. אינו "מתפשר" עם שלילה או טומאה. אלא שנכון, שבהיות שיש שאיפות טובות, שלא מוצאות את מקומן הנכון או השלם - אז צריך להראות את החיוב שביסוד השאיפה, ואיפה "מקום מנוחתה" המשוכלל. אבל זה לא אומר שמץ על אופן היישום המוטעה כשהוא מוטעה, בוודאי כשהוא בטומאה חלילה.

ובעיקר  -הרי מה שהיא הביאה, היה בשביל הפיסקה שציטטה בסוף ביחוד. והיא נכונה לחלוטין. אדרבה, מאירה את האמת בצורתה הפנימית, וגם ה"הנגדה" לקלא-אילן נכונה מאד. דומני שבהרבה מקומות אפשר למצוא אצל הרב זצ"ל בדיוק את הדרך הזו.

מה נאמר שם? שיש הבדל בין התכלת האמיתי לבין המזוייף ("קלא אילן", צבע תכלת שאינו התכלת שעליו ציוותה התורה בציצית).

ומסביר, שהתכלת האמיתית, גורמת לאדם לפנות מתוך ראייתה, אל הרקיע אל כסא הכבוד.. לשם היא דומה ומכוונת. התכלת המזוייפת, נראית מבחוץ אותו דבר, אבל היא חיצונית, אינה מרוממת, וממילא משאירה את האדם על המישור הנמוך, התאוותני, החומרי, ובסופו של דבר, גם שקשור אל הטומאה.

בנושא עליו מדובר - זה ממש בדיוק כך. ואין מה להאריך.

להיפך, המחשבה שה"דת" (לא אוהב את המילה הזו כ"כ..), זה איזה כמה פרטים חיצוניים שאנחנו מקיימים, כי כך צריך, אבל לא משפיע על התרבות שלנו, לא מבטא את כל המהות הפנימית, הנשמתית; לא משהו שגורם שדברים שהם כאילו "אותם נושאים" בכמה וכמה עניינים, יהיו בעלי משמעת אחרת לחלוטין, זו דווקא המחשבה החיצונית. 

בלי להכחיש שאכן יש דברים של יושר אנושי, ששייכים לכלל בני אדם. וגם הם  - כשבתוך המכלול - משקלם וערכם שונה.

כמו שאתה כותב, ב"רובד מסויים".. זה לא שמוצא טוב ברע עצמו. הרע הוא רע והטוב הוא טוב. אלא שיש איזו נקודת שאיפה מסותרת וכד', שיכולה להתגלות גם בצורה מקולקלת. "המבדיל" אומרים על בין קודש לחול. בין טומאה לטהרה - זה קונטרסט. אח"כ, לגדולי בעלי הפנימיות, מציאת ה"נקודה" שמחיה את הנטיות שליליות ג"כ.

אבל כשמדובר, כמו כאן, על הבדלה בין דרך של קשר שבקדושה, שבפנימיות, שמתוכו שאר כחות החיים כל אחד במקומו, לבין מה שהראה כביכול "אותו צבע" מבחוץ - ההבחנה חשובה מאד. זה בין גן עדן לגיהינם...

כל היכולת להעלות את נקודת הטוב שבעומק השלילה, באה אחרי ההבחנה החריפה ביניהם.

זה נכון, שכדי "להילחם" באופן שמשיג ניצחון מלא של הטוב - לא די לשלול את אורח החיים המקולקל (שגם זה חשוב), אלא לקחת את נקודת השאיפה הטובה, ולשים אותה במקומה הנכון. 

אזל לא זה היה הנושא.

לגבי הקשיים שהזכרת בסוף - זה ברור. העבודה שאנחנו תופסים שעניינה של הדרכת התורה היא גילוי המהות הפנימית שלנו, אינו סותר את זה שיש כובד הגוף, ויצר הרע וכו'. אבל אם יודעים שהשאיפה היא אל מה שהוא באמת העומק הפנימי, קל וחומר כשזה מוסבר, כמו בנושא שנידון - יותר קל להדריך גם את החיים המעשיים לכך, בצירוף תירגול מעשי.

הוא להכניס כאן פיסקה כזו מאורות הקודש..

קודם כל, מלא מקורות - גם מהרב כמובן - על הכיעור והגועל שברשע. אח"כ, יש מקום להבין גם את הצד הנסתר הזה. 

וכשמדברים בעוה"ז, מדברים קודם על איך שזה מתגלה, וברשעה נלחמים. כמו שבאוייב נלחמים על אף שבכל אומה "גנוז" משהו טוב..  הרע הוא רע, הוא הוא טוב. היה אומר הרצי"ה, בין קודש לחול - יש מגע. בין קודש לטומאה - קונטרסט, התנגדות מוחלטת. 

דברים נסתרים, זה מעבר לכך. ואם מישהו לא יתפוס שאין זה סותר, מטב לא יתעסק כלל עם הרובד הנסתר, מאשר יחטא בחטא קורח ועדתו "כולם קדושים", בחטא קין, שהביא מהפסולת, בחטא הנצרות שאמרה שכולם "טובים" ומילאה את הארץ בשפיכות דמים.

ברובד של ההסברה, תלוי על מה מדובר. וזה לא נכון ששלילת הרע אינה תורמת כלל. ממש אין דבר כזה. אצל הרב יש דיבורים חריפים של שלילת-רע. גם אצל הרצי"ה.

אלא שאכן, העיקר הוא להאיר את החיים שבטוב.

וגם, תלוי אל מי מדברים. וכאשר מדברים אל אנשים שיש להם שייכות אל הענין הטוב שעליו מדובר, ויש גם צד של יצר הרע, אז בוודאי שההארה של מה שיש בטוב, מול הזיוף במה שנדמה לו מבחוץ כביכול - שזה הנושא עליו דובר כאן - אמיתי מאד ומועילה מאד. 

זה לא כמו "לצעוק" על מישהו שאינו מבין מה אתה רוצה ממנו או להשפילו.

אדם נורמלי, מבין היטב כשממחישים לו את הכיעור שברע - בלי לפגוע בו עצמו - מודה על כך ופתוח יותר לקבל מה שמעבר לכך.

[אגב, גם בלשונך, "אורות קטנים שמהבהבים לשתי שניות".. יש אותו סוג של שלילת הרע מול החיוב. אדרבה, מה שהיא ציטטה עוד עמוק מכך, כי הוא מוסבר למי שחש אותו]