פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 890)

הייתי בחורה צעירה טובה מבית טוב, בחורים החלו להתעניין ולשאול אודותיי וההצעות היו רבות ומגוונות. כמובן שלא התלהבתי מכל הצעה, היו לי דרישות!
 יום אחד הציעה לי חברה של אמא שלי בחור שלדבריה הוא בחור זהב! בחור טוב, חביב, חברותי, רגיש וחכם. היא אמרה שהוא כמוני, נפגש הרבה אך לא מצא עדיין את הבחורה המתאימה. הסכמתי לפגוש אותו ולראות במו עיני על מי מדובר.
 קבענו במסעדה, הכל טוב ויפה, אך ברגע שראיתי אותו מתיישב מולי הבנתי למה הוא עדיין לא מצא את הבחורה המתאימה לו. הוא אמנם בחור רגיש, נבון, פיקח, משעשע, חביב, אדיב, בחור ממש מיוחד! התרשמתי שאכן מדובר בבחור טוב! אבל... הייתה לו צלקת נוראה על הפנים! צלקת ממש דוחה... שהתחילה מהעין והגיעה עד לסנטר...
פנים טובות ועדינות, ניכר שהוא היה בחור יפה... אבל הצלקת הורסת את הכל!
 היה לי ברור שאין מצב, אני לא אפגש איתו עוד! אני לא יכולה להרשות לעצמי להיות בקשר זוגי עם בחור שיש לו פני צלקת, אחד כזה שאני אפילו לא מסוגלת להביט בו...
 כשהפגישה הגיעה לסיומה, הוא שאל אותי בעדינות ואפילו עם קצת חשש: "אני לא יודע מה איתך, אבל אני ממש נהניתי בחברתך ואשמח להיפגש איתך שוב. מה את אומרת?" לא יכולתי לענות... לא יכולתי הוציא מילה מהפה... התביישתי, התחלתי להתפתל בכיסא, לא מצאתי את המילים הנכונות כדי להגיד שאני לא מעוניינת... השפלתי מבט ושתקתי...
הוא בחור כל כך רגיש, שאפילו לא האיץ בי. ניכר היה שהוא רגיל לתגובות כמו שלי.
 הוא שאל שוב בעדינות בקול נעים: "אז מה תשובתך?" "אמממ... תראה.... " התחלתי לגמגם "אתה בחור מצויין, בחור ממש טוב! ממש התרשמתי ממך... אבל..."
 ברגע שאמרתי את המילה "אבל", הוא קם מהכיסא, הסתובב והשפיל את מבטו. לאחר כמה שניות אמר בקול שבור: "אני יודע מה ה'אבל' שלך אומר... ה'אבל' הזה מה שגרם לשאר הבחורות לברוח..."
 שתקתי, לא ידעתי מה להגיד! הוא הסתובב מעט, אמר לי: "שיהיה לך המשך לילה נעים ובהצלחה בכל!" והלך עצוב ומושפל.
 אני מצידי, נשארתי לשבת עוד כמה דקות... בכיתי! הרגשתי רע מאוד! גם כעסתי! כעסתי על החברה של אמא שלי, חשבתי לעצמי : איך היא מעיזה בכלל להציע לי בחור מבלי להגיד לי שיש לו צלקת! איך היא העיזה בכלל לגרום לי לפגוע ולשבור בחור בצורה כזאת!
 חזרתי הבית ומיד טלפנתי אליה. היא ענתה ולפני שהספיקה להגיד לי "שלום" התחלתי לתקוף ולדבר ברצף, סיפרתי לה הכל! הסברתי לה כמה זה היה משפיל בשבילי ובשבילו.
 אחרי שסיימתי לדבר ולפרק את כל התסכול שלי באוזניה, היא אמרה: "אני כל כך מבינה אותך וכל כך מצטערת לשמוע... תביני, הוא ביקש ממני בפירוש שלא להגיד שיש לו צלקת על מנת לנסות את מזלו. הרי אם הייתי מספרת לך שיש לו צלקת גדולה על הפנים לא היית מעוניינת לנסות ולהיפגש איתו..."
 "ברור שלא הייתי נפגשת איתו!" אמרתי מיד. "טוב, אז אני מבינה שאת לא מעוניינת להיפגש איתו שוב..." היא אמרה "אבל אני חייבת לספר לך לפחות למה יש לו צלקת על הפנים.
כשהוא היה בן 122 הוא התארח בצימרים עם משפחתו בצפון הארץ, המקום היה עם נוף מדהים ועצים רבים והוא החליט לטייל ולהנות מהטבע. במהלך הטיול הוא ראה לפתע קבוצת נערים מציקים ומטרידים ילדה קטנה שהייתה בערך בת 9. הילדה הייתה נראית כל כך מבוהלת, היא עלתה על אחד העצים אבל הבחורים החלו לנענע את העץ על מנת לנסות להפיל אותה על הרצפה תוך כדי שהיא צורחת ובוכה.
 מבלי לחשוב, רץ הילד וצעק להם 'תפסיקו'! וניסה לסלק אותם באגרופים. אחד הנערים אמר לו: 'לך מפה זה לא עניינך!' אך הילד בשלו צועק 'תפסיקו! תפסיקו!' ובעט בהם.
 זה הרגע שהבחורים עזבו את הילדה ופנו אל הילד, הם הרביצו לו חזק בלי רחמים. ואז תפס אחד הנערים קרש והרביץ לו עם הקרש. הבעיה שבקרש הזה היה נעוץ מסמר חד... וזה מה שהרס לו את הפנים וגרם לצלקת שעל פניו...
 הוא סיפר לי שלא היה אכפת לו שהרביצו לו, העיקר שראה שהילדה הסתלקה וניצלה מאותם נערים. אז את מבינה, הוא באמת בחור טוב, פשוט המקרה הזה הרס לו את הפנים... הלו? הלו?? את שומעת אותי???"
 לא עניתי, בכיתי! בכיתי כל כך שלא הצלחתי אפילו להשמיע קול... בקושי רב, עניתי בבכי: "אני רוצה לצאת איתו, אני מסכימה!"
"מה?! באמת?! את רצינית?!" היא הייתה בהלם!
"כן! אני רצינית, אני אשמח להיפגש איתו שוב" "מה גרם לך לשנות את דעתך?" היא שאלה "הצלקת!" עניתי בבכי
"הצלקת?! איך זה שפתאום הצלקת שלו גרמה לך לשנות את דעתך?"
"את טועה זאת לא הצלקת שלו, זאת הצלקת שלי! אני הייתי הילדה שהוא הציל!"
אתם מבינים, הבחור הזה הוא היה הילד שהציל אותי כשהייתי בת 99 מאותם נערים! אני זוכרת את זה טוב, איך הוא לא פחד ואפילו שלא הכיר אותי הסתכן בשבילי!
אני גם זוכרת שראיתי את הפנים שלו מלאות בדם... הרבה שנים תהיתי מה עלה בגורלו...
 אני ממש מתרגשת לכתוב את הסיפור הזה! אני כותבת לכם כאישה נשואה לבעל מדהים, הבעל הכי טוב שיכולתי לבקש... הבעל ששומר עלי ושמר עלי עוד לפני שהכרנו! הוא נושא על פניו את הצלקת שלי.

קיבלתי בדוא"ל.

כן בדיוק אלו שעוד לפני שהספיקו לומר שלום ומה נשמע שואלות אם יש לכם מישהו/י?

אלו שתמיד דואגות לברך אותכם בלי הפסקה כי הנכד/ה הרווק/ה כל כך חייב/ת להתחתן וזה כבר ממש לא משנה עם מי!

כי מה לא בסדר בבן של השכנה שנמוך ממך ב10 ס"מ?

ולמה לא לנסות לצאת עם החבר של הבן של חברה שלה שכל הקשר ביניכם הוא היותכם ממינים שונים?

ובכלל, כשמתחתנים ויש אהבה שום דבר כבר לא משנה...!! ואהבה זה הרי כל כך פשוט... אז מה הבעיה לאהוב מישהו אחד מתוך שלושה בחורים שסבתא הציעה? למה לא לעשות לה נחת? היא כבר כל כך רוצה לעשות קולולולווו בחתונה...

והיא כמובן תזכיר שהיא לא תחיה לנצח והשנים מתקדמות מהר... ואם סתם בא לכם לדעת אז לנכדה של חברה שלה יש כבר שני ילדים...

מכירים את הסבתות האלו???

אז סבתא שלי.

כמהההההה

ואני לא מדברת רק על לצאת לדייטים

או על הבירורים

או על זה שכל העולם מתערב לך בחיים

חושב שכל אחד יכול להתאים לך

והיי לסבתא שלי יש בן של בן של בן דוד וגם הוא דתי

או לזה שההורים מאוכזבים וכבר רוצים לראות נחת מכל מה שהם השקיעו בו כל חייהם ומגיע להם לראות נחת אמיתית!

או לזה שהתמונה שלך מפורסמת באלף מקומות למרות שמה שרצית זה רק בית צנוע של תורה

או לזה שאת פוגעת בבנים אחרים בלי לרצות אפילו פשוט כי זה לא מתאים

או לזה שהם פוגעים בך כי מה לעשות זה לא מתאים

או לזה שסבתא וסבא שלך כבר זקנים ולא בריאים כמו פעם וכל כך רוצים כבר ולא מפסיקים לדבר על זה ולשאול וכמה שזה כואב לך אבל הכל מאהבה, את יודעת

או לזה שהחברות שלך מוצאות ומתחתנות ויולדות אחת אחרי השניה ולא מבינות אותך

או על זה שלא נשארו לך חברות לצאת איתן כי כולן בחיים שלהן ואיך את לא מבינה את זה

או על זה שביום העצמאות או פורים או לג בעומר או בסתם יום של חול לפעמים את לבד כי הן לא יכולות להיות ספונטניות כמו פעם

או על זה שאת מנסה להיראות עסוקה כדי שידעו היי גם לי יש חיים

או על זה שבוחנים אותך כאילו היית בובה בחנות ואת לא

או על זה שאת לא מצליחה להבין איך זה שאחרים מוצאים איך להם זה כל כך קל ולך לא והרי אהבה זה דבר פשוט לא?

או על זה שתמיד חשבת שזה סיפור ממש קליל העניין הזה הרי את יודעת מה את מחפשת ובסך הכל צריך למצוא אז למה לא

ואני אפילו לא מדברת על החגים שהלבד כל כך מורגש אז כשכולם עם בני הזוג

או על זה שאין לך כבר אוויר

אין לך

כי את לבד

כי אין לך גבר שייתן לך ביטחון וכוח ואת תתני לו את אותו הדבר

או על זה שאת כבר לא מצליחה לשמוח כמו פעם כשחברה מספרת לך שהיא יוצאת עם מישהו או מתארסת

או על זה שאת לא מבינה מה דפוק בך למה כולם כן ואת לא

ואני גם לא מדברת על הכעס עליך

כעס עצום וגדול ונורא

כעס של בדידות ושל שנים יפות כל כך שמתבזבזות כשאני לבד

ולא יחזרו

כעס על הקב"ה שאני כל כך אוהבת

שתמיד האמנתי ואני עדיין מאמינה

שתמיד אהבתי

וכל יום אני עדיין אוהבת

שתמיד בחרתי

וכל יום אני בוחרת מחדש

ואיך אתה מאכזב אותי ככה

איך אתה משאיר אותי ככה לבד

איך לקחת את הילדה הכי תמימה שיש

שזכרה אותך בכל מקום ותמיד ואהבה אותך בלי גבולות

איך שכחת אותי ככה

אבל אני לא מדברת על זה

אני מדברת על אותם רגעים קטנים

רגעים שהולכים בהם ברחוב ורואים זוג מחזיק ידיים

רגעים שעושים קניות בסופר ורואים ילדה קטנה רצה לאבא שלה שעושה לה אבויויו

רגעים שחוזרים בהם מבית הכנסת ורואים זוגות מדברים על איך היה לך השבוע

על אותם רגעים קטנים שכל כך רוצים לספר למישהו ואין מי שיבין

דברים שרק אתה תבין

על הרגע שרוצים להניח את הראש

להפסיק לחשוב

להירגע

לדעת שעכשיו אפשר

אפשר להרגיש את הנחת

אפשר לנשום עמוק

לתלות את הנעליים

להגיע הביתה

ויש לי חברות ומשפחה, ב"ה

אבל מי כמוך יודע שזה לא אותו דבר

אלוקים יודע שהשתדלות היא כבר לא מילה גסה בשבילי

וכמה דברים ניסיתי ועשיתי והשתדלתי והתאמצתי כדי שתבוא

וגם עכשיו כשאני כותבת את זה אני בוכה כאן כמו תינוקת

כי אני יודעת

כן, אבא, אני כבר יודעת-

שזה לא רק בידיים שלי

הלוואי שהיית עונה לי

הלוואי שתביא לי כבר טוב

טוב אמיתי

טוב ממך

כזה שברור שהוא ממך

כזה שאני לא יכולה לחשוב או ליצור או לדמיין בעצמי

טוב נגלה

של בית

של משפחה

של אהבה

של ביחד

הלוואי שתחבק אותי חזק וחזק

תראה לי שלא שכחת!

מישי שיתפה אותי שיש לה איזשהו בעיה\לא בעיה רפואית

לפי הרפואה לא חולה, אבל יש איזשהו סיכון שאולי בעתיד כן..

ואז עלתה בי שאלה האם היא צריכה לציין זאת לבחורים שמציעים לה?..

מה אתם הייתם עושים?.. או איך הייתם מגיבים בתור הבחור?..הייתם רוצים לדעת לפני או שזה לא משנה.?..

ומידי פעם זה צף.

זה ממש מוזר כי אני החלטתי לסיים את הקשר אחרי שנפרדו ושוב חזרנו. 

אבל הוא עולה לי במחשבות 

בעיקר כי היה טוב, 

כי הוא היה הרציני הראשון שלי (ועד עכשיו גם האחרון)

כי היו לו תכונות טובות

(וגם כאלה שלא - ובסוף הן הטו את הכף)

מההתחלה השכל רצה לבדוק שוב, 

לא אפשר לרגש להתפתח

ובכל זאת המשכתי כדי לבדוק היתכנות קשר, 

אולי דברים יסתדרו בראש,

אולי סתם נלחצתי וחיפשתי על מה לחתוך

אבל לא.. 

לאחר פרידה וחזרה

ואחרי הרבה דיונים והתייעצות עם אימא ורבנית החלטתי שזה לא נכון לי.

נפרדנו סופית. 

למה זה קורה אני לא מצליחה להבין

הרי אני סיימתי את הקשר

אני הכנתי את עצמי לזה

ובכל זאת הוא חוזר לפעמים למחשבות שלי,

הכיף שהיה בקשר

(לדעתי לא צריך רק כיף, צריך גם הגיון והחלטה שכלית לפני זה

ועובדה שלא היה לי רגש אליו בגלל שהשכל לא אפשר)

אני לא רוצה שנחזור, זה בכלל לא הדיבור  

כי אני יודעת שהוא יצא מזה שבור

ואני לא רוצה לנסות שוב.

גם זה לא נכון לי. 

אבל דיי

דיי תשכיח אותו ממני

ותשלח לי את שלי,

בעז"ה בקרוב,

לתמיד. 

סופריקה 

שבוע טוב לכולם!!! 

מה שלומכם?? (אפשר באמת לענות...)

השבוע לא שלחו לי יצירה חדשה אז אני מעלה קטע קצר שכתבתי לפני כמה שנים. 

מוזמנים לשלוח לשבוע הבא, אני מזכירה אפשר לשלוח כל דבר יצירתי:

שיר, סיפור קצר, צילום, קריקטורה, ציור. 

זו דרך להעשיר את הפורום ונותן אפשרות להכרות מכיוונים אחרים ומעט שונים של חברי הפורום. 

מחשבות

אני הולכת ברחוב רואה איך הוא כבר גדול, כיפה על הראש ופאות קצרות. חמוד! גדל.

אני נזכרת ביום שבו מתוך השינה של הבוקר כשהעיניים עדיין לא לגמרי פקוחות ראיתי אותו מול עיניי,

ילד קטן שנה וחצי בערך. עיניים כחולות גדולות ויפות ושיער עם תלתלים בלונדיניים.

היה לו מבט שואל, תמוהה אבל גם חמוד.

חייכתי אליו ושלחתי יד ללטף את הלחי שלו.

את מכירה אותו? שמעתי את חברתי שואלת, זיהיתי אותה יושבת על אחד הכיסאות בחדר שלי.

באותו רגע התעוררתי, פקחתי עיניים גדולות והרמתי גבות. לא? עניתי לה.

מצאתי אותו ליד הדלת של הבית שלך, מה נעשה איתו?

המבט החומל בפניי התחיל לזחול לתוך ליבי. איזה ילד מתוק ויפה. איך נותנים לו להסתובב ככה? שאלתי וקמתי במהירות מהמיטה. צריך להחזיר אותו.  

אני אוהבת ילדים, לא רק אוהבת אולי קצת משוגעת על ילדים.

אהבה שלא תלויה בדבר. אני רואה אותם והלב שלי מתרחב, צינורות שפע זורמים כמעיין בלתי פוסק, רוצים לתת, להעניק. כשנותנים באמת ילדים גם יודעים להחזיר.

אני נשארת במיטה מחבקת כרית אהובה שנשארה לי מזמן שהייתי ילדה קטנה.

אני אוהבת לחשוב, על רגעים שבהם כמעט הייתי אמא.

כשאני חושבת על כך אני מרגישה רחוק.

אבל יש הרבה בנות בגילי שהן אימהות זה יכול לקרות ואפילו בקרוב זאת לא מחשבה רחוקה.

אני עושה סיבוב במיטה אבל המחשבות עדיין שם.

אני רואה תמונה ברורה. אולי יותר מאי פעם ושאלה גדולה מה אני רוצה יותר?

בעל שיהיה איתי ייתמוך וירגיע יקשיב ויעודד.

או להיות אמא עם מטפחת על הראש, טבעת על האצבע והרבה שיחות שלא נענו מאדם אחד.

כמובן שאם הייתי שואלת מישהו הוא היה עונה לי שאני בעצם רוצה או צריכה גם וגם.

ואני חושבת שתלוי באיזה יום שואלים אותי.

לפעמים אני רק רוצה להיות אמא עם ילד קטן בעגלה. ילד מתוק שצריך לחבק לעטוף והשכיב לישון.

ולפעמים אני רוצה להיות סתם אישה שצריכה להתחתן ולהזמין אנשים לחתונה ולחפש להקה ושמלת כלה.

לרחף בין עננים לקנות מטפחות ולראות הרבה שיחות שלא נענו מאדם אחד.

ולפעמים בעיקר בסוף יום עבודה אני רוצה מישהו שיהיה שם שאני אוכל לדבר איתו או להתקשר אליו ולספר לו איך היה היום ושהוא יספר לי גם. שנחשוב על לקנות דברים ביחד או לבקר חברים. לריב על שטויות ואחר כך להתרחק ולהתגעגע ולהתפייס ולהתגעגע.     

ב"ה

שוב לראות אם יש לעוד שדכניות רעיונות

שוב לכתוב מי את, מה את עושה ומה את מחפשת

שוב הם רוצות תמונה דבר שממש מעצבן אותי אבל כבר התפשרתי

ושוב הם סתם מקשקשות ומציעות סתם בלי לחשוב יותר מדי

שוב לבכות ולא להבין מה קורה

ושוב לנסות להאמין שהכל מה'

בהיכרות דרך שדכנית..יש לי כמה התלבטויות שאולי אוכל להיעזר במישהי שמבינה קצת..תודה מראש

ואני לא טרול..ואני יודעת שצריך להיזהר משיחה באישי (חוסכת לאלו שירשמו כאן..ובצדק רק שזה לא המקרה)

א - י
יא - כ
כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
צא - ק
קא - קיב
קיג - קיח
קיט - קכא
קכב - קל
קלא - קמ
קמא - קנ+ יה"ר.

יישר כח לכולם!!

תודה מראש לעונים!

בתור ילד עברתי ניתוח בגב שהשאיר צלקת בולטת, גדולה ולא ממש יפה. כמובן שהחולצה מכסה עליה ולא רואים אותה כל עוד אני לובש חולצה (אם מישהו תהה, לרוב אני נוהג ללבוש..)

א. רציתי לדעת כמה זה משנה משהו וכמה זה עלול להפריע.

ב. מתי מספרים על זה, אם בכלל?