אחרי 357 שיחות בירור, אני מתחיל להשכיל שאני לא מצליח במשימה..
לאחד אני מדגיש,טוב, לשנייה לא.
כאן זוכר, כאן שוכח.
כאן ממחיז כאן שואל בחולשה.
והכל מתקבל,
כולן כולן בדיוק מה שאני מחפש
ובפגישות איפה זה ואיפה אני.
ואף הפערים בין דמויות מטשטש, כולם עטויות בשמחה, כולם עמוקות כגלי הים.
כולן אופטימיות, וכולן שפיציות וצדיקות ועוד ועוד, ובאמת באמת.
ואני לא אומר שלא חלילה.
אבל חילוקי הנפשות, כה רבים הם, ובעיקר את שאלתי איני מצליח לשאול.
ואינני מבין איך וכיצד, הלא אם נתבונן בחילוקי מאכל לדוגמא
יש הבדל כה גדול בין תבשילי מרוקו לתבישלי אשכנז,
בין קובנה סחופת שמן לגפילטע פיש,
ולא בקאע העדתי, אבל בקטע האישותי- אופיי- שאיפתי, בא לידי ביטויייי.
"מה שעיני רואות אינו אלא הקליפה. העיקר סמוי מן העין."
מה שאוזניי שומעות אינו אלא מעטפת כלל כללית.
אי לכך ובהתאם לזאת, אני מעוניין להעביר את המשימה לידי אימי שתחיה, המאופיינת בחדות השיחה,ובחיתוך ברור של הדברים.
האם נשמע הגיוני,
האם יפריע לכן בנות ישראל?
חחח חנקת
מה שאפשר להקל ולהוריד מהראש, עדיף
