פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 976)

זה עוזר לעשות איפוס לעולם הרגשי, ואז אפשר לחשוב בצורה צלולה

 

טיול לקברות צדיקים עם חברה ממש טובה יעזור

אבל אני לא יודעת איך לברר, מה לשאול, כי סכה הייתה תקופה כיפית ויש זכרונות נעימים אז אני לא יודעת אם זה געגוע לרגעים האלה או שאותו אחד חסר לי

כדאי ומומלץ מאוד לקחת קצת חופש ונופש

ויותר השאלה מה מסתתר מאחורי נתון מסוים
והאם אפשר לדעת

זו שאלה שלגמרי לגיטימי לשאול
ולפעמים כששומעים מה יש לחבר'ה לומר,
נרגעים ונכנסים לפרופורציות ומגיעים לדייט בנחת

עדיף מלשמור בבטן רק כי "זו שאלה ילדותית"

אני פשוט מאמין שמישהו פותח ניק ופותח שרשור
כי משהו באמת מטריד אותו

אם הוא ספציפית אכן מגזים, יהיה מי שיישר אותו בשרשור
לא עולה כסף לאף אחד ששואלים

והשרשורפלצת שלך נסגר...

יש אופציה לתקן זאת?
פרוטקציות או משהו?

כי אם כן תקרא את התגובה של עוגיפלצת

שמתנגחים בתופעה מאשר שרשורים על פסילות על דברים שטותיים

ואני אומר את זה בתור רווק מזדקן

Add - הפרעת קשב - קושי בריכוז לאורך זמן וכו'
Adhd - הפרעת קשב וריכוז +היפראקטיביות
שניהם לא סותרים עדינות, ובמיוחד add
כמובן שניהם לא סותרים חוכמה !
היום אחוז משמעותי מהילדים מאובחן אם אבחנה כזו או אחרת כך שהאבחון לא אומר לך שום דבר
אל תפחד תבדוק אם מה שיש אצלה טוב לך או מפריע.
בהצלחה !

לדעתי יש לזה הרבה יותר חיובי משלילי במיוחד בנישואים

שמכיר/ה אותה טוב במה זה מתבטא בדיוק, מה ההשלכות וכדו'.
אפשרות נוספת-להתיעץ עם איש מקצוע.

לא מבין בדברים האלה
בהצלחה

אני הייתי מבקשת (מהחברה הקרובה שלה) שתסביר לי במה זה מתבטא ותספר לי דוגמאות עליה גם מהיום יום בעניין, יעזור לך להבין את "הדמות" יותר.


בהצלחה!

קשב וריכוז זה לא לקות למידה (דיסלקסיה- קושי בקריאה, דיסגרפיה- קושי בכתיבה, דיסקלקוליה- קושי בחישוב).

וזה לא היפראקטיביות שזה קושי לשב במקום ליותר מרגע אחד וחייב כל היום לזוז.

קשב וריכוז זה חוסר היכולת למקד את ההקשה והריכוז במאה אחוזים לזמן ממושך.

למשל כשאני מדבר עם מישהו ואני שם לב לכל מה שקורה מסביב, מדבר או מקשיב למישהו ורואה מישהו עובר לידי ושאנשים אחרים א ישימו לב לזה.

כיום גלל המדיה והטכנולוגיה כמעט לכולנו יש רמה מסויימת ל קשב וריכוז בגלל שהכל רץ מהר והעולם מתנהל יותר מהר.

לי יש קשב וריכוז וחברה שי דווקא מוקסמת מזה וזה נחמד בעיינה. לי זה לא מפריע בחיים חוץ מזה שאני חייב להתעסק במשהו בידיים כשאני מדבר עם אנשים.

בד"כ הפרעות קשב וריכוז לא מערבים היפראקטיביות (שלא מצויה כמעט בכלל בנשים),

פעם קראו לזה ADD. ולהיפראקטיביות ADHD.

 

היום איחדו את השמות, יש שני סוגים של ADHD עם היפראקטיביות, והפרעת קשב שהיא ADHD בלי היפר אקטיביות (PI - predominantly inattentive).

 

לגבי כמה זה מפריע, זה לא תלוי בהפרעת קשב, כמו שזה תלוי בבעיות ריגשיות.

בעיות רגשיות מפריעות לכל אחד, פשוט אנשים עם הפרעות קשב וריכוז פחות חזקים רגשית (מסיבות שלא רלוונטי לפרט כאן) והם עלולים להתרסק לגמרי ולצאת מסדר החיים.

זה דבר לא מצוי כי מדובר על הפרעות רגשיות כמו דיכאון או חרדה, דברים שבאים מטראומות רגשיות או ח"ו אחרות.

 

בתכל'ס? לא כזה ביג דיל.

מכיר את זה מקרוב (אצלי זה אולי קצת כן;))

 

נ.ב,

מאוד מומלץ לשני הצדדים ללמוד ספר על לחיות עם זה, זה יכול להפוך את החיים מכיף לסופר-כיף.

במיוחד בזוגיות, כי לפעמים אנשים "רגילים" לא מבינים למה אנשים עם הפרעות קשב לוקחים הרבה דברים בצורה קיצונית יותר.

קל מאוד לפשר על הפערים.

זוגיות זה דבר שכל אחד מחפש..

השאלה ממה נובע הפחד? בית? ילדים? שגרה?

דווקא לרוב זה קורה הפוך. יש חשש ואז "קשר מדהים" כזה כמו שציינת מסיר את הפחד הזה..

 

הנקודות המרכזיות, הן בד"כ:

1) בגיל מבוגר אדם כבר רגיל לעצמו. ההכנסה של אדם אחר לחיים אומרת להשתנות במידה רבה ולשנות הרגלים.

2) תחושה של חוסר יכולת. חיים משותפים מביאים הרבה אתגרים, אדם שמרגיש שהוא לא מסוגל לעמוד בהם

יפחד מאוד מהחיים האלו.

3)קשור ל1- התפיסה הכללית שנישואים זה "עול" "כלא" וכולי. כביכול להתחתן זה "gmae over" עד עכשיו חייתי

חיים מאושרים וחופשיים ומעכשיו אני נתון תחת מסגרת שלוקחת לי את החופשיות. מיותר לציין שזו תפיסה שקרית

ומזיקה שהורסת חיים לאנשים.

4)פערים בין הדמיון שהתפתח מאוד בשנים של החיפושים לבין המציאות. פחד שזה לא יתאים כי זה לא עומד בקריטריונים.

 

מומלץ ללכת ליועץ\יועצת שיעזרו למצוא את הסיבה ולהשתחרר ממנה.

 

להתחתן זה אף פעם לא קל
בגיל מאוחר זה קשה הרבה יותר
אבל זה מאוד מדהים
אתה יודע מה הסיבה שאתה כ"כ פוחד?

מדברת בדיוק על זה

הפחדים שחוסמים בכל שלב ואיך פותרים

 

יש הרבה הרבה חששות. לפני הישיבה, לפני הצבא, לפני הלימודים, לפני הכניסה לעבודה.... תמיד יש ממה לחשוש. אבל בסופו של דבר אנחנו נכנסים לזה ובד״כ מרוצים מזה.
תנסה לחשוב על פעמים שחששת מאוד ממשהו, ובסוף התגברת על זה ונכנסת לזה. תעשה רשימה של דברים כאלה, זה יכול לחזק אותך ולהזכיר לך שאתה מסוגל.
כמובן, זה אחרי שאתה חושב שאתה בשל לחתונה...

בן אדם בן 28 הוא יחסית אדם מבוגר
שיש לו כבר הרגלים דעות מוצקות מאוד
מחשבה מאוד מושכלת ומפותחת המון ניסיון
כשצעירים אין את זה ויותר קל להתחתן ככה.
כי אתה בא בלי כלכך פחד ממה יהיה
ויותר קופץ למים העמוקים מה שנקרא
ומסתדר..

יכול להיות שלא ראית בחיים שלך מודל זוגיות נורמלי ...
ואז כשאתה נכנס לקשר ואפילו אוהב בו .. אתה בסוף מחרב את הקשר ולא מצליח לעשות הצעד כי הפחד מקשר שאתה לא יודע איך להתנהל בו משתק אותך כיוון שלא היה לך מודל לזוגיות נכונה

אז בוודאי שזה מרתיע, אבל כל פעם שבאה הצעה אזרתי אומץ, שינסתי מתניים, והלכתי בכל הכח נגד יצר הרע!

חידוש שלך, או ששמעת ממישהו?

אני בהחלט ממליץ לשמוע הכל ישר ממנו

אוסיף הסבר נוסף:

זה שהאישה קרובה יותר למדרגת הקדושה של מסילת ישרים שבה אפשר לכרוך ביחד קודש וחול, מעיד על כך שהיא קשורה יותר לעולם עתידני - עולם הבא.

זה גם מסתדר עם העובדה שהיא לא חטאה במישרין בחטא אדם הראשון, כי ה' ציווה את האדם לא לאכול מעץ הדעת, ולא את חווה (לפי פרק ג', פסוק י"ז).

לכן האדם גורש מגן עדן לעולם הזה בתור עונש, וחווה הצטרפה אליו לאות הזדהות למרות שלא הייתה באמת חייבת, כי היא שייכת יותר לעולם הבא. לכן גם האדם קיבל קללה שקשורה יותר לעולם הזה ממש - עבודת אדמה.

זאת הסיבה שהגברים מרגישים בעולם הזה יותר כמו בבית יחסית לנשים, כי זאת הסביבה הטבעית שלהם (עד תיקון החטא בעתיד כמובן), לכן ההיסטוריה היא, מה לעשות, פטריארכלית ולא מטריארכלית. ולגברים קל יותר לחיות כאן מבחינה מסוימת. וזאת הסיבה שהגבר, כל עוד הוא חי בעולם הזה, מברך "שלא עשני אישה" והאישה מברכת "שעשני כרצונו", רצונו הראשיתי והאמתי.

 

@אהבה בתענוגים, נראה לי השרשור הזה יהיה מעניין בשבילך...

מזכיר לי משו שכתבתי

 

רק אומרת את זה יותר ברור...

כשאומרים ה"אישה חומרית" זה לא ברור... כי זה נכון שהיא מתעסקת בחומר בפועל, אבל זה דווקא כי היא רוחנית.

היא לא צריכה להתעסק ברוח בשביל להיות קשורה אל הקב"ה...

 

כי אישה היא באמת יותר חומרית ופשוט יש לה הכח להעלות את זה, כי היא גם יותר רוחנית,
ואפשר לראות את זה כשאישה 'זורקת' אז היא תגיע למקומות יותר נמוכים וחומריים מאשר הגבר, כי היא באמת יותר חומרית.

אבל בד"כ בין בעל ואישה יש קצת הבדל והתפקיד של כל אחד הוא אחר, כמו שכתבת

לא תלוי במה שאת לומדת

אני אישית עם גרביים, אבל בעקרון יש מלא בנות שלא שמות/ הולכות עם ארוך/ נעל סגורה..

בואי נגיד- שזה ממש ממש לא יהיה השיקול שלך אם לבוא או לא, בעיני זה באמת שולי..

ובאמת שאף אחד לא אוכף אתזה רציני..

בהצלחה ממש!!
אם את צריכה עזרה במשו נוסף שקשור, אני כאן.. 

חייב נעליים סגורות וחצאית שמכסה את הברך...
וברור שזה לא משנה איזה מקצוע את לומדת

שאיזה 70% בנות מהפורום הזה הן מכלליסטיות בתכלס

בקשר למכללה שעומדת להסגר, זה בוודאות לא במכללה שעליה אני מדברת, אני התכוונתי למכללה ירושלים לבנות בבית וגן

בנות מכללת בית וגן כמובן...

חוץ מאחת אבל היא שמה אותן בגלל שהיא התחזקה בלי קשר למקום

 

לא יודע מה הכללים שם, אבל זאת המציאות

כתבת פשוט ועם זאת נוגע.
לפעמים המחשבות והרצונות הכי עמוקים שלנו מובעים הכי טוב בלי קישוטים.
דברייך שיצאו מהלב, חודרים אל הלב שלך ושלנו.
בעז"ה תמצאי אותו בקרוב מאוד.

השאלה היא לא איך אני רואה אותה...

זאת מציאות קיימת ,היא מודעת לזה ומנסה לעבוד על זה.

אבל לא עברה טיפול ייסודי.

אז שתלך מהר לטיפול יסודי... זה לא דבר שעובר לבד! וכמו שאמרת בעצמך, זו מציאות קיימת... כל הכבוד לה שהיא מודעת ומנסה לעבוד על זה! זה כבר חצי מהפיתרון. אם היא לא היתה מודעת זה היה קצת מסובך... עכשיו כשהיא מודעת ומוכנה לטפל בעצמה, מטפל מקצועי יהיה הפיתרון הנכון.

ניחוש מאוד לא מקצועי שלי - יש סיכוי שמדובר בהפרעת אישיות גבולית (חפש על זה קצת בויקיפדיה ובגוגל). בכל מקרה כדאי שתלכו למישהו מקצועי.

לדאבונך ולאושרך, זה לא ממש עניינך.

הוא דואג לאחותו ואכפת לו ממנה. ואם החרדי ההוא יתחתן איתה ואח"כ הכל יתפוצץ לו בפנים, יהיו גירושין כואבים. ואת זה הוא מנסה למנוע.

https://he.wikipedia.org/wiki/הפרעת_אישיות_גבולית

אנשים שקשורה אליהם ואז להביא לה בצורה של משחק אישיות, לעשות משחקים כמו רביעיות ודברים כאלה..תנסו לחפש באינטרנט, בטוח יש!

היופי פשוט צריך לבא במידה כמו כל שיקול ותכונה אחרת..
ויופי לא נמדד לעולם בתמונה אלא רק בפגישה. (שלא לומר פגישות)

אז תדע שעברת את הגבול בין ׳גם׳ ל׳רק׳.

ואני לא יודע אם זאת אהבה או התאהבות?

צריך פשוט לשים לב ולהזהר לא להתעוור מההתאהבות הזו וליפול באיזשהו פח...

ב. תבחן את עצמך ותראה אם יש באופי דברים שמפריעים לך ואם כן, אז האם פתאום אתה אומר לעצמך משהו בסגנון ״...אבל היא יפה...״.
אז תדע שוב עברת את הגבול מ׳גם׳ ל׳רק׳.

ג. אם היא גם וגם, ואתה עוד מאוהב בה אז תשמח וזהו

להסתכל על זה בגישה מסויימת לדעתי.

הגישה בעיניי היא לחפש חיבור כללי.

וגם ההבנה מה זה חיבור כללי דורשת התעמקות ובירור וביקורת עצמית.

אני חושב שאם אתה מתמקד רק ביופי אז הוא העיקר בשבילך,ואם ככה אז אתה צריך להיות כנה עם עצמך.

אבל אם הגישה שלך היא תמימה ואמיתית למצוא חיבור סה"כ.אז אתה נמצא בשלב ה'גם', והכל בסדר.

זה אולי דוקא טוב שאתה שומר את ההתרגשות רק למקרים של התפתחות קשר משמעותי.

תמשיך להתפלל אבל תהיה שקול בדייטך ובחירותיך.
תשיג תוצאות הרבה יותר מהר כך

ואח"כ כשהשכל יאשר, הרגש יתפתח....
כמובן להמשיך להתפלל.
אני זוכרת שהרב אליהו אמר להגיד 10 פרקי תהלים ואז להגיד 'את הטוב תקרב את הרע תרחיק והטוב בעיניך עשה.'
אותי אישית זה מחזק.

זה בסדר

בהצלחה!!

אבל לך תדע, נסתרות דרכי ה', אולי דווקא כך תמצא את אשתך...

ערב מבורך

יש מקום לשאוף לבעל שירומם אותך,
ויש מקום להתכונן לזה, להשתדל להתעלות לדרגה הרוחנית שהיית מצפה ממנו (ואם תסתכלי על זה טוב טוב, זאת גם הדרגה הרוחנית שאת מצפה מעצמך).
אני יודעת על עצמי שהרבה מההתקדמות שלי הייתה מבירור של מה אני רוצה מבעלי...

(נניח- שומר עיניים, אז גם אני התחלתי להקפיד על צניעות לפי ההלכה, ובלי סחבק עם בנים... ויש עוד המון).

מבחינת ציפיות חיצוניות (חתיך וכו) אולי יש פחות מה לשנות, אבל מבחינה פנימית יש המון, וההסתכלות שלך על הבעל הווירטואלי היא הזדמנות לקפיצת מדרגה, להגיע למקום שבו את כל הזמן בוחנת את עצמך מול המקום שהיית רוצה לעלות אליו, ומתעלה

נ.ב.
אם אני לא טועה, הרב גינזבורג כותב על זה בספר אהבה, בפרק של הכמיהה, מומלץ

למיטב זכרוני, הוא כותב שיש עניין לצייר מראש את בן הזוג האידאלי ולשאוף לכך (וגם לעבוד כדי להיות ראוי לו)

רצוי להסתכל בפנים, אחד הפרקים הראשונים- זיקה/כמיהה.

זה משהו שצריך לחוות ממקום עמוק. אבל אנסה לתת קצת הסבר בעזרת החונן לאדם דעת.

בנישואין, אנחנו למעשה ממש 'יוצאים מתוך העור שלנו', ומציאות החיים שלנו מתרחבת. וזה ממש-ממש כך.
אם עד היום הטרידו אותי דברים שנוגעים אלי ולעולם שלי - ולו הדברים העמוקים ביותר, אבל סביב עצמי - ורק בשביל הדגמה קלה עד היכן הדברים מגיעים: איך אני רואה את עצמי מתקדם בעבודת ה', איך אני רואה את האידיאלים שאני עובד למענם, מה היחס שלי לקב"ה ואיזה מידות אני צריך לתקן, איפה אני רואה את התרומה שלי לעם ישראל - כל אלו, דברים גדולים שמכוונים החוצה, מכוונים כלפי חוץ וכלפי האידיאל. אבל עדיין, מרחב החיים שהם סובבים סביבו, הוא - אני (כמובן, ברור שזה בא לידי ביטוי גם ואולי יותר בדברים הקטנים יותר, כמו - האם מתאים ללכת למקום מסוים בערב מסוים, האם אני רוצה להתחבר לאדם מסוים; האם נעים לי וטוב לי בסיטואציה כזו ואחרת, האם אני אוהב עניין כזה ואחר).
ובזוגיות, יש עוד אדם. מרחב החיים שסביבו החיים שלי סובבים מתרחב, באמת - זה ממש ככה. מתחיל בדברים הקטנים ביותר, כמו - פתאום צריך ליסוע כל הזמן כדי להיפגש (מדהים כמה זה יכול פתאום לפגוע בהספקים בלימוד... אתה מרגיש ממש ביטול תורה! כמובן, זה בוודאי לא ביטול תורה, זו מצווה גדולה ונוסעים בשמחה... אבל פתאום זה תופס מקום, ולפחות פעמים בשבוע...), ופתאום צריך לפנות זמן לשיחות. ממשיך ברמות יותר גדולות - אתה צריך פתאום להתעניין בתחושות ובמחשבות של עוד מישהו, וזה לא סתם להתעניין - זה להתעניין, זה לזכור, זה שיהיה חשוב לך. יש עוד אדם שמה שעובר עליו, משמעותי ובעל השלכות ממשיות גם לגביך.
כל זה רק בשלב הפגישות... וגם בשלב הפגישות, לענ"ד נכון כבר לפתוח את הלב ולחשוב ולהתכונן גם לשלב הבא. ובשלב הבא - לא רק אשתך מתווספת למרחב החיים שלך, אלא אתם בונים *בית* ביחד. עוד לפני הילדים, עצם הבית: בונים משהו משותף. משהו שצריך להיות עם שורשים בעבר ועם שאיפות לעתיד. אגב, את המשהו הזה אי-אפשר לבנות לבד - גם לי וגם לה יש חלק בבנייה שלו... בוודאי יהיו בו דברים ממנה שלא העליתי על דעתי, ודברים ממני שהיא לא העלתה על דעתה. ודברים ששנינו לא חשבנו עליהם, אבל הצורך הביא לכך.
ואחר כך ילדים.
ולפעול למען השאיפות שהעמדתם בבסיס הבית.

כל הדאגה הזו, המעשית ביותר, סביב מרחב חיים רחב יותר - עם כל האידיאלים והפעילות כלפי העולם שהיו עד עכשיו, זה כבר קומה אחרת לגמרי.
אם אני פועל למען אידיאלים ונשאר בתוך עצמי, ייתכן שאוכל בכל זאת להצליח: ארץ ישראל תהיה מיושבת יותר, תורה תהיה נלמדת יותר.
אבל אם אני בזוגיות ונשאר בתוך עצמי, זה יקרוס: אפגע בה, כנראה שגם היא בי (כשאני שקוע בתוך עצמי ולא מבחין בעובדה שמולי יש אדם נוסף, אחר ממני, קשה לי הרבה יותר להבין למה ומתוך מה הוא עושה מה שעושה, וזה עלול לפגוע), ויהיה קשה מאוד לשרוד כך.

ולדעתי, אם אני כבר עובר למרחב חיים רחב יותר - שלא סובב רק סביב עצמי - זה באמת מטריד אותי, איך אני יראה בעיניה. לא מתוך שקיעה חזקה יותר בעצמי, כי חשוב *לי* להתחתן, אז חשוב *לי* איך מי ש*אני* בקשר איתה רואה *אותי*, אלא כי *היא* מעניינת אותי, ו*עולמה* משמעותי עבורי, וכרגע גם אני בעולם שלה, וכנראה מעסיק חלק ניכר מהעולם שלה. וחשוב לי שזה יעסיק את העולם שלה בצורה טובה (בין אם אני מתאים לה בעיניה, או לא).

חושב שזה לוקח את הדברים למקום אחר
ב"הצלחה!

(נו כבר, תבשר לנו בשורות טובות, חבר..)

(חחח, בע"ה. אנחנו את שלנו עושים, ובתפילה שהקב"ה ישלים אותנו - תרתי משמע (:
והאמת שבפעם האחרונה שבדקתי, את היית יותר קרובה לזה ממני)

רק הערה- איך שאני רואה את זה, יש עוד דרכים להרחיב את העצמיות שלנו ו"לצאת מהאני".
כשפועלים למען אידיאל מסויים, כמו ישוב הארץ, לימוד תורה, גמילות חסדים על שלל סוגיה וכולי,

גם שם אנחנו יוצאים מתוך המקום העצמי אל כלל שקצת רחב מאיתנו (גם אם הוא כולל אדם אחד), ומעט מתכללים איתו.
אין ספק שבנישואים זה בא לידי ביטוי בצורה הרבה יותר מקיפה, עד לרגעי היום יום לילה לילה ממש.

ומסכימה איתך ששם אנו מרחיבים את עצמיותינו (אם נעבוד על כך) באמת. ברמה אחרת.

רק שלא נחשוב שעד שאנחנו לא שם אין לנו דרך לפעול מעבר לאני-עצמי-אנוכי..

נכון, אפשר גם לפני כן.
אבל לפני כן אפשר גם שלא, אפילו במקרים שחושבים בטעות שכן.
ואני מדבר בעיקר על מהפך תודעתי... לא רק לפעול למען האידיאל, אלא ממש להכיר בו כמשהו קיים, ושקיים גם באמת מחוץ לעולם שלי. ולדאוג לו לגמרי אעפ"י שהוא איננו אני - לא רק כי אני מכיר בערכו בתוך העולם שלי, בתוך המושגים ומרחב החיים ש*אני* מצליח לקלוט - אלא, מתוך עולם מושגים ומרחב חיים שלא נמצא אצלי בכלל, אלא שם.
לדעתי, כדי לעשות באמת את המהפך הזה, צריכה להיות חוייה ממשית, של מישהו שמחוץ לי, שבתוך עצמי *בלתי אפשרי* למצוא את הפתרונות לענייניו. שאני *חייב* לחפש את הפתרונות לענייניו אצלו, ולא אצלי. *חייב* לצאת מתוך העור שלי.
עם אידיאלים כלליים שאני פועל למענם - אם אני חושב שהם לא אידיאלים, או שאני חושב שהם אידיאלים רק באופן כזה או באופן אחר - אני פשוט לא אפעל למענם, או אפעל רק באופן חלקי, וכו'. עם אשתי - אם אפעל למענה רק במסגרת מה שאני חושב ומה שאני מבין, ולא פשוט אשב ו*אקשיב* לה ו*אדבר* איתה, ואשמע מה *אותה* מטריד - זה לא יהיה טוב.

צריך איזון בין ההקשבה לעצמי לבין השותפות עם הזולת. כך אני חושבת. וזה נכון בהתמסרות לאידאלים כלליים ונכון בין בני זוג.

בשניהם המטרה היא באמת לתת, באמת להשפיע טוב. בשניהם צריך להיות מחוברים לעצמינו, לרצונות שלנו, יכולות וצרכים שלנו.

ההבדל בניהם הוא במינון, ברמת הנתינה, ברמה שהיא מקיפה את החיים ונכנסת בתוכם. 

 

למשל, כשאתה עוזר למישהו כי אתה באמת רוצה להיטיב איתו, ואז הוא כפוי טובה, או צועק עליך ולא נעים לעזור לו, עדיין יתכן שתתן לו את העזרה כי אתה יודע שהוא באמת צריך אותה. זה תלוי בכמה אתה מאמין בזה וכמה אתה מוכן לתת את עצמך למען זה גם כשזה לא נעים.

ובנישואים, אתה גמור אחרי יום שלם של עבודה, ובבית מחכים ערימות של כלים, בלאגן, ואישה עצבנית על זה שאחרת.. (סתם זורקת סיטואציה..אבל יתכנו דברים שכאלה) גם שם, תצטרך לצאת מעצמך בשביל הבית, הזוגיות. וגם אז כשתעשה את זה, זה יהיה מתוך האמון בבית ובזוגיות שלכם. מתוך האמון *שלך*, בתוך עולם המושגים והערכים *שלך*.

 

מה שאני באה להגיד, שהמהפך התודעתי שאתה מדבר עליו בהחלט מתחדד מאוד בנישואים, אך אפשר לחוות אותו גם לפני, ותוך כדי בתחומים אחרים בחיים.

ושבסופו של דבר, אנו חווים את העולם דרך עצמינו, כך שגם כשאנו פועלים החוצה זה מתחיל מתוכנו (בין אם האישה, בין אם הזקוק לעזרה).

בוודאי שצריך איזון.

וכאמור, אפשר גם לפני.

 

אני חושב שאני מדבר על יותר מאשר איזון בין "לפעול למען" לבין "לפעול לעצמי". אני מדבר על זה, שהחיים שלי אמורים לסבוב לא רק סביב עצמי.

זה יותר עמוק מאשר לדעת לפעול גם למען הזולת.

אם החיים שלי לא סובבים רק סביב עצמי, וכך גם החיים שלה לא סובבים רק סביב עצמה - ממילא ייווצר האיזון הזה. כי שנינו סובבים סביב שנינו, וכמו שהצרכים שלה חשובים בעיני ומטרידים אותי - כך גם הצרכים שלי חשובים בעיניה ומטרידים אותה. וכך גם הצרכים שלי חשובים בעיני ומטרידים אותי והצרכים שלה חשובים בעיניה ומטרידים אותה. אנחנו חולקים מציאות חיים משותפת.

מה שמעסיק אותי בחיים, זה לא רק העולם שלי, אלא גם העולם שלה. זו רמה אחרת בכלל מאשר לדעת לפעול גם כלפי חוץ.

הלוואי ונזכה בע"ה.

''האם היית שמח שהבן/ת שלך יצא עם מישהו/י כמוך?'' נותן פרופורציות

כל הזמן כיוונו לדבר הזה..

את רוצה חתן צדיק וכו' - מעולה! התחלה טובה.. אבל מה את עושה בשביל זה?!
להתפלל עליו זה טוב אבל לא מספיק.צריך לעבוד על המידות שלך, האישיות שלך, להתפלל על עצמך- להיות ראויה לאדם כזה.
את רוצה שהוא יראה את הפנימיות שלך? - תתרגלי גם ראייה אמיתית. פנימית ולא חיצונית.

ואני משתדלת לחשוב כך על כל צעד בחיים- זה טוב להתפלל ולרצות דבר מסויים, אבל עד כמה אני מוכנה לקבל את השפע הזה? כמה אני עושה בשביל זה?

לגבי החברות שלך, מצער. אבל מבינה אותן, היום מאד קשה להתמקד בעיקר ולהוציא את הטפל. העניין הוא, לא איך הן נראות.. אלא מה חשוב באמת.
עצה שלי, דברי איתם בכנות על הנושא. זה יכול להשפיע.

אני בכללי משתדלת לחשוב על כל צעד בחיים לפי הגישה הזאת. כי תמיד טוב ומבורך להתפלל ולרצות דבר מסויים, אבל עד כמה אני מוכנה לקבל את השפע הזה? מה אני עושה בשביל זה?

ואשרייך שהגעת לתובנה הזאת(:

כל כך נכון כל מה שאמרת..
תודה לך!

איזו התבוננות עצמית
ואיזו חתירה לאמת


ב"הצלחה!

אני לא ראיתי את הסרט עדיין.

אבל אני לא אוהבת את הביקורול החריפות שקראתי על הסרט.

בחייאת בן אדם יצר סרט. רק על זה מגיע לבמאית כל הכבוד

בס"ד

מסכימה איתך לגבי הסוף שהיה מאכזב...
ובאמת המון חומר למחשבה!

אהבתי ממש לראות את התהליך שלה.. את האמונה והרצון להרגיש את הביטחון שהקב"ה ילך איתה לפי הדרך שלה... אגב אני מאמינה בזה מאוד!!! רק לא אהבתי ולא הסכמתי שהיא ממש התנתה עם הקב"ה שהיא מתחתנת עד תאריך מסויים.. וזה לא נכון בעיניי...!

בכל מקרה לדעתי זה סרט חובה (ואני מאידיאל לא רואה סרטים... ככה שמומלץ!)

על אמונה חזקה כ"כ בה' ולא רק בדייטים...
הרעיון הזה מאוד אמיץ.

לא שאני רואה סרטים אבל אולי הפעם ננסה אם יש משהו מיוחד באמת

שווה לנסות? 

מציבה עובדה לה'?



או שלא הבנתי.....

בס"ד

זה באמת לא נכון להציב עובדה לה'.. הנכון הוא ללכת בביטחון שה' ילך איתי לפי הרצון שלי... אבל בלי לקבוע עובדות..

אם כבר אז בבטחון שרצוני קולע לרצונו..

בא לי לראות את הסרט, לא בא לי שהוא יסופלר

הוא לא דתי, נכון?
אין לך כ"כ מה לחשוש שזה יפריע לך לנישואין.. רוב רובם של האנשים לא מתחתנים עם מי שהם התאהבו בו לראשונה.. בעז"ה תתחתני עם מי שאת תאהבי באמת! ותבני שהוא הכי נכון וטוב בשבילך

זה הגיוני שבמהלך החיים נתאהב במישהו שלא נתחתן איתו בסוף. אבל ברגע שמצאת את האחד, את מתמקדת בו ומשקיעה בו, והאהבה שלכם תגדל יותר מכל מה שיכולת לדמיין.
תנסי לו לקבע לעצמך את המחשב שאת אוהבת אותו. להרשות לעצמך להגיד "אהבתי", או אפילו רק "נדלקתי". זה לגיטימי, קורה. אבל זה בעבר והלב צריך להיות מכוון קדימה, לזה שייכנס לחייך בהמון אהבה, וגם יישאר.

בלי לזלזל בקושי של להיות מאוהבת במישהו ולא לעשות עם זה כלום, בשום צורה, חשוב להבין את הנקודה הזו.

זו הבנה שיכולה להציל אותך מחיים אומללים.

התאהבות, היא ממש אבל ממש לא אהבה. לכן היא גם לא תפריע לך לחיי הנישואים, בדיוק כמו העובדה שחלום

על אוכל לא משביע.

התאהבות היא למעשה מצב גופני, שנוצר כתוצאה מהרבה גורמים שחוברים ביחד, ונותנים לך תחושה

שהתאהבת.

למעשה ההשפעה של התאהבות על המוח דומה להשפעה של סמים(רוב הסמים פועלים בצורה כזו שהם מחקים

את המצב הטבעי של התאהבות) וה"היי" הזה של ההתאהבות הוא למעשה ה"היי" של לא מעט מהסמים.

אהבה היא תוצאה של מערכת יחסים ארוכת טווח ומלאת מחויבות והיא נבנית בפרטים הקטנים(והגדולים) של היום

יומי והשגרתי. לוקח לה זמן להיבנות.

ההבדל המהותי בין שתיהן הוא משמעותי. כי הן נובעות משני מקומות שונים- ההתאהבות מגיעה משום מקום

והולכת אחר כך בדיוק באותה צורה. בעוד האהבה מגיעה מעמל ועבודה, אבל היא גם נשארת ומתחזקת אם לא

הורסים. הסיבה לכך היא שהתאהבות היא בדמיון ואילו אהבה היא בעולם. התאהבות היא השלכת כל חלומותייך

על בחור מסויים, וקישור שלו עם הדמיון שלך על מי הבחור הנכון לך. בהתאהבות את לא חייבת לגמרי להכיר אותו

או אפילו שיהיה לך קשר מינמלי איתו, זה לגמרי עולם דמיוני. ואפילו את המעשים במציאות את תשפטי על פי הדמיון

הזה.

לעומת זו אהבה נוצרת בעקבות ומתוך מפגש עם האדם שמולך, מפגש במציאות, עם היתרונות והחולשות, עם

האדם ולא עם החלומות שלנו על האדם.

 

לכן אין לך מה לפחד מההשפעה של זה על חיי הנישואים.

 

מה בחורה דתיה צריכה לעשות אם היא מתאהבת?

להזכיר לעצמה שזה ממש לא קשור לבחור הזה באמת, אלא רק הדמיון שלה, ולחכות שזה יעבור. כי זה יעבור.

אחרי שהיא נרגעה, היא יכולה לברר האם יש בזה באמת משהו רלוונטי. לפני זה, אם זה לא לגמרי הפוך זה

עדיין ייראה רלוונטי וחבל.

חסד. אהבה. אמונה. שמחה. תפילה. משמעת עצמית. משפחה. הלכה. מסורת. שלום עולמי. איכות הסביבה. ילדים. קריירה. כסף. מוסר. חינוך. עקרונות. לב טוב. עין טובה. פתיחות. אמת. הקשבה. גבורה. לימוד תורה. כשרות. טהרה. קדושה. שפע. ענווה. שבת. ארץ ישראל. תנועת נוער. ראש גדול. אחריות. מוזיקה. תיקון. הומור. רחמים. תקשורת. מוזה. מצוות. יראה. נצח. קהילה. שוויון. זריזות. זהירות. כיבוד הורים. כבוד למבוגרים. חוק. ידע כללי. טוב. יצירה. סיפוק עצמי. תמימות. זוגיות. טיולים. ויתור. דבקות. זרימה. נחת. שמירת הלשון. אמון. ביטחון. שגרה.


אם יעלה לי עוד אני אכתוב לך בהמשך

תנועת נוער, אהבה, משפחה, נתינה, לימוד תורה, מקצוע, הקשבה, הכלה, ענווה, גאווה, צניעות....

ועוד על זה הדרך...

אולי תחפשי באינטרנט, בטוח יש.

כל השאר הם רק סעיפים של יראת שמיים אמיתית

מה יראת שמיים כוללת ונותנת?

נשמע מעניין...

יש ערימה של קלפים עם ערכים.
לוקחים 5 קלפים ביד, וכל פעם מוסיפים מהקופה. כאשר ביד צריכים להשאר רק 5, מה שנראה לך הכי חשוב.
אפשר לדון על זה למה כל דבר יותר חשוב ממה שהורדת. וכו'

~~הבהרה: הרעיון לא שלי! מישהי כתבה אותו כאן בעבר. לא זוכרת מי~~

מה יש באהבת התורה שכ"כ חשוב לזוגיות? 

 

לא מצליחה להבין

20161109230321.docx

מאמצת בעז"ה..

את מתארת פה הרבה רגשות! בלבול, רצון ואפילו געגוע ( געגוע זה למשהו שכבר היה ואיננו ואולי יהיה שוב?)

נשמע מאוד מורכב! 

ובד"כ שנוחתים על עצמינו דברים מורכבים ההרגשה אחרי שזה מסתיים היא הרגשה נפלאה.

אז קודם כל- אני כל כך מבינה אותך!! כל כך... 

 

"והכל פתאום נראה גדול עליכם ומאיים"- ואי ההרגשה הזאת במיוחד... 

 

ודבר שני שחוויתי מה שאת מתארת כתבתי את כל הרגשות שלי בפירוט נרחב ביותר, וחיכיתי וחיכיתי.

ואז, אחרי הרבה זמן שעבר, אחרי שכבר הכל שכך (מלשון משכך כאבים חח), קראתי את הכל וזאת הייתה הרגשה כל כך מספקת.

 

לפעמים חשבתי שזה מיותר לכתוב את התחושות האלה במיוחד שראיתי שזה חוזר על עצמו אז כאילו, מה הטעם לכתוב, אבל מסתבר שכל פעם יש תובנות חדשות.

 

 

 

איזה מזל שיש לנו את אלוקים!

שאנו מאמינים בו שהוא מלווה אותנו ומדייק איתנו בדיוק מה נעבור, עם מי, מתי ואיך..

שאם לא זה אז..

כמה קשה היה יכול להיות לחוות חוסר וודאות.

או ריקנות.

או שאין הצעות.

או שיש לא מתאימות.

או שלא מעוניינים בי.

או שאני לא מעוניינת. ולמה עוד דייט חסר קשר..?

והתלבטויות וספקות ו..

וכל מה שהתקופה הזו מביאה עמה בקיצור...

 

אם לא הייתי מאמינה שכל שלב בדרך הזו מוכתב ונכון לי, ושזה לטובתי

הייתי פורשת מהמשחק הזה כבר ממזמן.

 

איזה מזל..

 

מבינה אותך ממש

 

 

באמת

אבל הפוכה קצת.

 

אין לי הרבה מה להגיד. רק לאחל הרבה בהצלחה !

באמת.ממש מבין אותך.
יישר כוח !
וכמובן לא לשכוח לחייך

זה לא פורום שידוכים. אף אחת לא תאמר לך "קח אותי"
זה פשוט לא המקום, צר לי לאכזב
נסה למכור את עצמך באתרים שמיועדים לכך.

יש פה עשרות זוגות שנשאו בעקבות הפורום, המספר המדוייק אצל @Admin.
מה שכן לא נראה לי שמשירשור אחד כזה יצא שידוך, אבל משהות רצינית בפורום בהחלט כן, ולכן זה לא יהיה יעיל להיות כאן בשביל זה אבל אם אתה כבר כאן זה אחלה דרך....

זה לא אתר הכרויות קלאסי, זה פועל אחרת.

פה אתה כותב, משתתף בדיונים וכו' ואם בחורה קוראת ומוצאת את מה שאתה כותב מעניין וצודק (הכוונה שהיא באותו "ראש" איתך) אז יש מצב שתפנה אליך (וכנ"ל הפוך)

יכול להיות שמראש אין כוונה כזאת

לפי דעתי מילת המפתח כאן היא "השתתפות"

ב. גם בפועל יצאו לא מעט
ג. ערוץ 7 והפורומים הם מיסודם של ישיבת בית אל ובהובלת הרבנית מלמד, כששאלנו אותה למה הם בעצם נותנים פלטפורמה לקשר בין בנים לבנות היא אמרה שאחת ממטרות הפורומים היא לייצר זוגות...
אז במחילה- מי אתה שתחליט בנחרצות שפה זה לא המקום?