פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 976)

כאילו, אני גם הולכת לבית הכנסת בשמחת תורה כי נהנת לראות את הגברים שמחים ורוקדים ושרים (חוץ מזה שזאת גם הזדמנות לפגוש את כל הדודים שלא ראיתי משחת תורה שעבר)
אבל ממש לא מחפשת בדרך חתן
ולפעמים אפילו יותר נהנת להסתכל על הזקנים

האלה עם הזקן הארוך והלבן שרוקדים לאט... השראה לא יודעת, ממיס כזה.

הרב אריה שטרן למשל...

חמודים כאלה


כבר חשבתי שאני הלא נורמלית היחידה כאן ושמפספסת את הפואנטה של שמחת תורה בבית הכנסת

כל פעם מחדש בהלם מהשחרור והשמחה שאני לא תמיד רואה בבית.

 

מרגש ומשמח..

לא שחרור כזה כמו בישיבה. מתנהגים שונה.

בלי משחקי האגו, מקולפים ממסכות, אי אפשר להשוות את זה להתנהגות הרגילה המשועממת והאפאטית שהוא מפגין בבית..

והוא הורג אותי אם הוא קורא את זה.

שנה שעברה הוא אשכרה ניגש אלי ואל חברה שלי (היה נראה כאילו הוא ידע מרחוק שאנחנו מתות לברכה ממנו) וכשמלא בחורים לידו (ועוד איזה אחד שנראה כמו איזה 'משמש' שלא נותן לאף אחד לגשת אליו) כשהוא בא לכיווננו, הוא סוג של ניגש- הסתכל, נעצר רגע ובירך...
משהו הזוי!

מרחוק והוא פשוט חצה את כל אולם ביה"כ ובא ללחוץ לי ליד ולברך

 

ת"ח ואיש מרשים

נניח בקטע בחתונות שהבנות באות למחיצה ומתחילות לתצפת (הייתי בממש מעט שהיה ככה) אני בד"כ מפסיק לרקוד, לא נוח ונוגד בעיניי את כל המהות של לרקוד בהפרדה.

 

זה נכון גם לגבי כל ריקוד, חוץ מבפורים שאתה לא בפוקוס, לא נוח שמסתכלים עליך, ואתה תמיד מרגיש את זה.

מה גם שזה מ-ב-י-ך, אתה מנסה לרקוד בדבקות לשם שמים ובא מישהו ונועץ בך מבטים!

אם אישתי היתה רואה אותי רוקד היה גורם לה להגיד לי לא

אני באה לדברים האלה ממש לא כדי לתצפת על בחורים. אני מנסה לרקוד קצת (חוץ ממקומות צפופים כמו מרכז וכאלה...) וליהנות מהאווירה.

ככלל, אני משתדלת לא לבוא לאירועים כאלה שאני יודעת שאני רק אעמוד ואתצפת. תודה, מעדיפה להידחס עם מאות בנות ולרקוד ולא להידחס עם אלפי בנות רק בשביל לראות פיסת כיפה.

זו דעתי 

פרטים יבשים: שם, גיל, גובה, עדה מגורים מקומות לימוד
משפחה (אב..אם..אחים..) סגנון, רמה דתית
תכונות
תמצית של מה שמחפשת בשתי משפטים
זהו
אפשר לצרף תמונה

ע"פ פרטים יבשים?נראה לי שצריך גם פרטים יבשים וגם כמה מעמיקים..לא?

תכונות, מה מחפשת
זה פרטים לא ככ יבשים...

אבל בכל אופן, כמה שיותר תפרטי השדכן יקבל תמונה יותר ברורה עלייך!

הפרטים הטכניים חשובים אבל פחות מעניינים,

הכי חשוב זה הסגנון שאת מחפשת, תכונות אופי שלך, ואפילו אם תוכלי לפרט על סגנון בחורים שיצאת איתם בעבר שהיו רלוונטים בעבורך זה מאוד עוזר (כנל סגנון ישיבות שאת חושבת שיכול להתאים לך וכו')

והערה קטנה השדכן הוא שליח, הקב"ה יכול לעשות שהוא זה שיימצא את השידוך שלך גם אם תרשמי 3 שורות על עצמך.... נסתרות דרכי ה' 

20161025155202.doc

עזרתם לי מאוד

לפעמים אפילו אפס הצעות במשך חצי שנה ואז הכל בבום

משעשעת אותי השאלה משום מה חח

אממ בחודשים מוצלחים אז בין שתיים לשלוש... יש תקופות של גשמי שידוכים ממש, ויש תקופות מדבריות במיוחד.

וכמובן החוק מרפי הזה שאם אני נפגשת אז יש הרבה הצעות...

 

 

בס"ד

תמיד זה קורה לי- אני מקבלת הצעה אחת ואז מגיעות עוד 4..... ויש תקופות של כלום....

בטח שאין הבדלה מוחלטת בין התחלה להטרדה, זה הופך את הנושא להרבה יותר מסובך

למרות שיש כאלה שיודעים לפשט..
התייחסתי למקרים שזה נמשך תקופה ממושכת, כמו מישהו שחי בהתלבטות אינסופית.
אם נניח בחור יודע שאין לו אומץ לפנות או ליזום בדרך אחרת אז שיפסיק עם המבטים האלה ולכאורה גילוי העניין
ויתרכז במה שצריך להתרכז..
אני מרגישה שאני מהווה סוג של מטרד בעצם הנוכחות שלי (ואני צריכה להיות שם.) וזה לא נעים..
ואני לא משתפת פעולה עם זה וזה לא נפסק (למרות שקיוויתי בהתחלה שיזום או משהו).

אני לא בעד שאני יזום
אבל למה את מרגישה מטרד כאילו אחותי..

רחמנות..

זה לא התפקיד שלה

גם כן,עצוב לי שהחברה חיה בסרט שהגבר צריך לעשות הכל בכדי להצליח בקשר עם הבחורה,והבחורה?!אוי ואבוי אסור לה ליזום...אסור לה להוציא עליו שקל,הוא חייב לקחת אותה למסעדות ולהוציא עליה אלפי שקלים.

הוא לא חייב לה כלום,והיא לא חייבת לו.אז למה הוא זה שצריך לפעול,והיא לא?

אני לא אומר שלא צריך לפעול כלל,שצריך שיהיה אגו מנופח לגמרי עד שאחד מהם יחליט לשבור אתו וליזום תמיד..ממש לא..אני בעד שיהיה שילוב של שניהם..לפעמים הוא,לפעמים היא..ככה זה אמור לעבוד.

 

ואני לא מדבר על נאומים פה בפורום.(טוב,גם קצת..אבל זאת מנת הפתיחה..אני מתכוון לגעת בלבבות של מילוני אנשים ''מי יודע וחנני ה' '' וכוח רצון מטורף אני גם אצליח,בעזרת השם יתברך.

הוא חייב להגיד מי הניק המחולם

תעדכני אותו שצריכה עוד זמן

ובהצלחה בהחלטה!

לדעתי אל תמרחי עוד זמן ותודיעי לו.

קבעת אתו,ואחרי רגע את מתחרטת..אם תרצי שוב בקרוב?לא בטוח שהוא עדיין ירצה להמשיך להיפגש אתך..את לא החלטית.אם את לא בטוחה תבקשי עוד זמן,תגידי שאת עדיין לא בטוחה אבל אל תסכימי ותבטלי,זה מראה שאת לא רצינית..

איכשהוא זה די מוריד... בהרגשה כזה... ובסה"כ נפגשתם רק פעם אחת ואם את לא- 'בטוח מורידה אותו' אז הייתי אומרת לך לא להגיד לו כלום כבר ולבוא לדייט שני כי יכול להיות שדווקא זה יברר לך ויעזור לך אם את רוצה להמשיך או לא. ומצד שני, הוא גם לא ידע שהתלבטת כי אחרי שצד אחד מתלבט הצד השני מגיע עם ציפיות הרבה יותר נמוכות וזה לא כיף בכלל לדעת שהתלבטו עליך...

קיצר, לדעתי אם חשבת על זה ואת רוצה לחתוך אז ברור שתעשי את זה עכשו ואל תמשיכי לדייט שני אבל אם את לא בטוחה, אז אל תגידי לו כלום כבר ותזרמי ותחליטי אחרי הדייט...

 

בהצלחה גדולה!

אלא אם כן לא היית שם מאה אחוז ז"א נלחצת או רצית שזה יגמר כבר (: לפי דעתי זה בסדר לחשוב קצת אבל בכל זאת תזכרי שיש מולך אדם עם רגשות אז תחשבי קצר ולעניין(;

עשיתי חושבים, והבנתי שמגיעים לשם הרבה חלכאים ונדכאים למצוא ישועה. והרבה פעמים גם נערות צעירות שמתפללות לזיווג הגון או משו. אז פשוט, את יכולה למצוא שם חברות.

 

 

אנשים זה בהחלט נורא אדומה תהיו חברותיים באמת שחיוך גורר ואם יש לכם קבוצה של חברים תכניסו אל תהיו קמצנים
שלכולם יהיה עגולי שמחהה לא רק לכם

ולך בובי אני כותבת תנסי להיות במסגרתת עם אנשים גם התנדבות זה טוב (:

גמאני קצת ..

אני ממש מבינה מה את מרגישה כי גם לי קורא את זה אבל אני יודעת למה זה קורה לי!! כי אני כל כך מצפה ומייחלת למשפחתיות הזאת
ואני הכי משוגעת על משפחה שלי ואוהבת אותם
אבל זה סוג של התמודדות.....

פשוט תכניסי לעצמך לראש שזה זמני ויגיע הזמן שלא תצטרכי לפנות את החדר כי יהיה לך את הבית שלך.. זאת פשוט התקופה של החגים שמעצימה את זה אבל כשתחזרו לשגרה תתגעגעי אליהם ותרצי שהם יבואו

לא בצורה כ"כ קיצונית. כלומר אני אוהב מאוד לדבר עם אחי הגדולים וגם להיות עם האחיינים שלי (במיוחד באזור גיל 2-5, שאז הם ממש מתוקים, אח"כ גם אבל הם כבר גדולים יותר) וכיף לי איתם כשהם באים. אבל באמת זה גם מאוד מעצבן כי צריך לפנות את החדר, ואין שקט ויש בלאגן, וצריך לשטוף הרבה כלים...

אבל אצלי זה נראה לי לא קשור לזה שאני עדין לא מצאתי את שלי, כי זה היה גם הרבה לפני שחיפשתי... ודוקא כשאני רואה את כל הבלאגן שכרוך בגידול ילדים מול העיניים זה גורם לי להסתכל הרבה מאוד על הצד החיובי בזה שאני עדין לא נשוי ואני כביכול "חופשי" לעשות מה שאני רוצה...

אולי תנסי פשוט ללכת להתארח אצל חברות כשהאחים באים? 

לא לעשות את זה כל הזמן, אבל מדי פעם להתאוורר ולצאת מהבית...

זה נראה לי יכול ממש להועיל.

גם מצד העצמאות וגם מצדדים אחרים שלכולנו יש לפעמים בבית.

אני לא חושב שזאת בריחה ,יש שלב שצריך להתקדם ולהיות פחות תלויים בהורים.

בעיניי ככל שיותר עצמאים זה גם יותר התפתחות ברמה האישית.

ובטוח שזה יועיל לחיי נישואים אח"כ.

וזה היה נוראי!
החזרה.
לא כי רע לי בבית, פשוט כי עברתי את הגיל של לחיות בבית תחת עינהם הבוחנות של ההורים, ומיציתי את הצורך לדווח על כל תזוזה שלי מחוץ לבית ועוד כמה דברים.

אני לא חושבת שזאת בריחה.

היום אני שוב מחוץ לבית, ומחכה ליום שאני חוזרת לבית, כל פעם מחדש.
לא ברחתי. אני יכולה ורוצה לחזור הביתה. אבל לא קבוע, לביקור.

כנראה שיש גיל שזה כבר מעיק מידי.

אפשר הסבר?

בס"ד

 

כי כמו כבר אמרו כאן יש גיל שכבר הופכים לעצמאיים יותר וזה קשה לגור בבית, ושההורים כל הזמן רוצים להיות בעיניינים.. זה באמת קשה..

כשהתחלתי את הלימודים האקדמיים שלי עברתי למעונות כי אני גרה רחוק מהמכללה שלי.. לא הבנתי כמה שזה עשה לי טוב עד שלא גרתי שם תקופה.. אני פשוט פרחתי!! היה לי כיף העצמאות הזאת, זה שאני מסתדרת לבד, עושה לי את הקניות, לא צריכה לתת דיווח על כל דבר שאני עושה או מתי אני חוזרת וכו'.. והכי חשוב בעיניי ההתפתחות והגדילה התורנית שלי היו פשוט אחרת כשלא הייתי בבית... פשוט היה לי טוב ב"ה...

השנה עזבתי מוקדם יותר את המעונות (בגלל תקופת מבחנים וכל מיני..) וכבר תקופה מה שאני בבית- ולא שאני לא אוהבת את הבית ואת ההורים שלי חלילה!! - אבל אני כבר ככ מחכה שוב לצאת מהבית.. באמת שקשה שההורים מתערבים וחושבים שזה שחזרתי לגור בבית אז אני שוב הילדה הקטנה שלהם...

 

בכל מקרה- זו לא בריחה.. ולדעתי זה ממש שווה, וילמד אותך הרבה על עצמך...
בהצלחה!!

 

אני מרגיש מאוד בודד. אפילו כשאחיין שלי ראה את הבית והבין את המצב, הוא שאל אותי 'עם מי אני מדבר'.
מצד שני, אולי הבדידות, ידחוף אותי להתחתן.

אני חושב שבסופו של דבר, כדאי לעזוב את הבית, ולצאת לעצמאות.
אמנם, אני חושב שבמיוחד בת, עדיף לה דירה עם שותפות, כי היא לא תוכל לסבול את הלבד הזה, וגם כדאי כלכלית להיות עם שותפות.

אם אפשר לשאול

ועצמאות אישית וייחודיות, אבל לכל דבר יש גבול.

הקיצור, מצד אחד טוב לי לבד בדירה, מצד שני יש זמנים שקשים

אני מנסה לארח ולהתארח, אבל אני בשכונה חדשה, ואין לי הרבה חברים.

אם יש דברים שבאמת בלתי אפשריים לחיות בבית עם המשפחה אז זה כדאי מאוד.
אם יש קושי סביר ותנאים סבירים לחיות בבית אז לא כדאי
מה הלב שלך אומר לך?
אני לא אוהב את המשפט "הגיע הגיל לעזוב את הבית"

מביאה איתה אתגרים נוספים שמחדדים את הקושי

תחליטי החלטה כזאת עוד חודש, כשההשפעה של החגים תעבור ותראי איך זה להיות בבית

וגם עדיף שתוציאי מהמשוואה את הדברים הלא קשורים כמו מה יגידו, הגיע הגיל, מה אחרים חושבים וכו׳ ותעשי רק מה שטוב לך

אני גרה בבית, ותמיד בחופשים וכאלה אני שוקלת לעבור למעונות... ואז זה עובר, וגם הרצון שלי למעונות עובר...

 

אם את מסוגלת כלכלית-אני נניח מעדיפה להמשיך ולגור בבית ולעשות כל יום שעה דרך הלוך/חזור ללימודים מאשר מעונות כי אני רוצה לחסוך את הכסף להמשך החיים.
זה טוב כי זה מרגיל אותך לדאוג לעצמך ולהתחשב באחרים...ובמיוחד במצב שלא טוב בבית אז כדאי סהכ

שלכולם יש הורים חופרים

זה יעשה לך רק טוב

לקחת בחשבון את המקום הרוחני תורני שבו נמצאים היום ולאן רוצים להגיע
כי דירת רווק/ה יכול להיות בור עמוק לנפילות ,הייתי שם .

תלוי גם בשותפים ובנורמות החיים שלהם.

כשאני מחוץ לבית יותר קל לי מבחינה רוחנית

כשאני בבית אני יותר מרשה לעצמי לוותר ולשחרר בכל מיני דברים

בס"ד

כשאתה מחוץ לבית זה יכול לקדם אותך לכיוון התורני שאתה באמת רוצה להיות בו.. ויותר קל כי אתה משוחרר מהמקום של ההורים...
כך זה היה אצלי.. אני מאוד התחזקתי כשיצאתי מהבית...

לדעתי זה עוזר לקשר בריא ל2 הצדדים: להורים ובנים/ בנות.
מנטרל הרבה חיכוכים וויכןחים. באופן טבעי בגיל כזה לא אמורעם לחיות עם ההורים.
לא שהחיים בדירת רווקות/ סטודנטיות אידיאלים אבל זה עדיף.

מעל גיל 20 זה זמן לצאת מהבית ...
במיוחד אם לא כזה טוב לך שם .
אצל אמא של בעלי הם מבית מזרחי עמך (לא כל כך יפה להגיד פרימיטיבים)
(אני מבית מזרחי למחצה , ולא עמך , אמא שלי אחרי השירות עברה לדירת שותפות)
ושם הם נהגו שרק כשמתחתנים יוצאים מהבית,
יש לו דוד רווק בן 58 שבחיים לא עזב את הבית
ועד היום גר עם אמא שלו , שלדעתי גם בגלל זה הוא בחיים לא התחתן ולא יתחתן . (מי רוצה להיכנס לקשר עם בן אדם בן מעל 40 שגר עם אמא שלו ואין לו דירה משלו ? זה נשמע רע ממש.)
למה אני מספרת את זה?
כדי להמחיש שלגור עם ההורים אחרי שמתבגרים
זה לא אידאלי ... אפילו שדוד מנשה זה מקרה מאוד קיצוני ...
לצאת מהבית תורם לעצמאות,
להכנה לבית משלך כמו לדעת לעשות קניות בצורה נכונה כלכלית , לבשל , לנקות גם אם לא מבקשים ממך או מזכירים לך ...
ההורים לא יושבים לך על הזנב
ועוד הרבה יתרונות .

שאפשר לומר שגיל 20 זה הגיל.

יש כאלה שמתאים להם לצאת בגיל 19 ויש כאלה שגם בגיל 21 עדיף שעוד לא ייצאו מהבית....

לדעתי זה מאוד אינדיבידואלי, וכל אחד צריך לעשות את הבדיקה עם עצמו אם זה טוב ונכון לו.

התכוונתי סביבות גיל 20
19-23 כזה ...
זה אינדיווידואלי
אבל לגור עם ההורים בגיל 25ננניח
זה לא להיט

רע זה לא בהכרח,
גם לא בהכרח יפגע בסיכוי להתחתן.
אם לבן אדם יש הורים שמניחים לו לנפשו
והוא מכבס לעצמו , מבשל לעצמו וכד', הגיוני.
יש לי גיס בן 30 בן אדם ברמה עם עבודה טובה
שאמא שלו מכבסת לו , תולה לו כביסה, מקפלת לו כביסה , מנקה לו את החדר, מגהצת לו, מבשלת לו , מגישה לו, מפנה לו וגו', כאילו הבן אדם בן 12 מקסימום .
הוא לא מחזיק שם מגב בחיים , לא יודע איך שמים מכונת כביסה, בחיים לא קיפל או תלה לעצמו בגדים , לא מרים סיכה בבית , ומבחינת שניהם זה סבבה . בעלי התחתן איתי בגיל 20 , אז היה לו יותר קל ללמוד איך מתפקדים בציוויליזציה ולשנות את הרגלי המלך מרוקו של אמא שלו , כשבן אדם מורגל עד גיל מבוגר לפינוק יתר , רחמנות על מי שתהיה אישתו...

ומטופשות ברובן
אני ואישתי התחתנו בגילאי 30+++
אני עד החתונה לא יצאתי מהבית (הייתי בפנימיה ובצבא מחוץ לבית) ואישתי מגיל 19-20 יצאה מהבית. אני לא רואה הבדלים גדולים בנינו
את מדברת על יכולת ניהול בית שזה בחצי שנה לומדים. יותר חשוב לדעת לנהל חיי זוגיות וזה לא לומדים לעשות מחוץ לבית

לפעמים דוקא המרחק גורם להעריך יותר ולהשקיע יותר באיכות של הקשר עם ההורים, זה חשוב מצד בנית העצמאות שלך.
מצד שני יש כמה דברים שכדאי לעשות לפני כן:
לברר על מקום טוב מבחינה דתית וחברתית לא ביצה שתוריד אותך למטה.
אחרי שתבררי טוב על מקום מתאים עם שותפות כלבבך (לא חייבות להיות החברות שלך) ושיש בדירה את הדברים שחשובים לך (למשל מקום מרכזי או נקי ושקט שותפות מתחשבות וכו׳)אז תיידעי את ההורים אל תמסרי להם את הדברים כסגורים וחתומים אלא תני להם את ההרגשה שאת מתיעצת איתם ומה הם חושבים על כך- זה יתן להם את ההרגשה שמתחשבים בהם תסבירי ממקום שקול ובוגר מתוך תקוה שיבינו אותך . אם את כבר יודעת שהם לא יבינו אז תגידי שזה לנסיון ..
גם לי עצמי היה קשה לעשות את המעבר הזה ולבסוף כשעשיתי ראיתי שהוא היה חשוב ונצרך, חשוב שתחדדי לעצמך שזה התקדמות לבנית בית נאמן בישראל ושלב באמצע.
בהצלחה !

כל עוד הקשר עם ההורים טוב וזה לא מזיק ומעיק עדיף את הבית
אני מכירה מישהי שהיה לה ממש לא טוב בבית וכשהיא עזבה לדירת רווקות היא התחתנה תוך שנה..
הרעיון הוא פשוט שיהיה טוב כדי שנוכל להיות שמחים בחיינו

בתור בכורה בבית של קטנים בהחלט הרגשתי צורך להתקדם לשלב אחר. לא ארוחת ערב בשש בערב, לא לחפש תירוצים ולדווח מתי אני יוצאת ובאה, בלי להתמודד עם שירותים מלוכלכים מקטנטנים...
רציתי להרגיש רווקה באמת לפני שמתחתנת. זה עשה לי ממש טוב, אבל לא לכולם זה מתאים.
זה עשה אותי נורא עצמאית במובנים שעכשיו עוזרים לי כנשואה. ואני באמת חושבת שכן יש משהו הגיוני בלצאת מחסות ההורים בגיל מסויים.

הייתי בהר הזיתים, היה ממש נהדר.

ואני אומר את זה בתור רווק מזדקן...

תלוי עד כמה יש הפרדה,

בכללי כמעט כל אירוע דתי כיום הוא בסיס לפו"פ

השניה וכדומה?

אני ראיתי מלא פוטנציאל לזה, ולא קרה בכלל
(מלא מבטים הדדיים מהצד של הבנים לצד של הבנות
שהסתיימו במבטים וזהו)
לא בשביל זה הלכנו ללימוד אבל האווירה אכן שם אז למה לא לנצל את זה?

קורץ לציבור שלנו?

אף פעם לא עשיתי את זה וממש לאחרונה חלמתי שעשיתי את זה ואפילו קמתי מרוצה מעצמי... לא ברור בעליל

במובן של רשימות מכולת

כשפוגשים מישהו כבדרך אגב, ויש איזשהי מציאת חן כבר זה נותן יותר בטחון- לשני הצדדים.

בעיניי בכלאופן

ואז כל דייט ראשון הוא פגישה מהנה

 

יש לי רקורד ארוך מדי, ומאז שעמדתי על הכלל הזה כמעט ולא היו לי דייטים ראשונים מתישים

אני הייתי במדרשה, כך שהייתה אווירה בלחית אבל לא היו שם בנים...

חבר אומר לי 'בוא לפה, יש פה מלא בנות'
רציתי ללכת כדי לתת לו מכות...

זה נחמד שיש אלטרנטיבה דתית לפאבים למיניהם.
אירועים מהסוג הזה הם ברכה לציבור שלנו. צריך להרבות בהם

למד לחיות עם זה

תסביר פעם אחת שזה לא נעים לך, ותדאג לשמור על הנושא הזה מחוץ לדיון.

תבטיח שתעדכן ותתייעץ אם תצטרך- ותעשה את זה כשצריך. עדיין תשמור על זה כגבול.

כלומר- אני משתף כפי שנוח לי, אבל אני לא רוצה שתתערבו.

אתה יכול לנסות לדבר עם אבא\אח\אחות שיסבירו לה שזה לא נעים לך.

 

 

ירד הלחץ.
תכלס הם ההורים שלך.אוהבים אותך ורוצים בטובתך.
תן להם את התחושה שאתה מכבד אותם ותשתף במה שאתה כן מרגיש שאפשר(דברים לא חשובים אפילו אחרי שנגיד אמרת לא תתיעץ איך אומרים לא..

קיצר תן להם תחושה שהדעות שלהם גם נורא חשובות לך.
לאט לאט הם יראו שאתה בא מעצמך ויפסיקו לחפור, יתנו לך ספייס טיסמכו עלייך שתבוא להתייעץ ולספר גם בלי שהם יציקו.
במקביל גם להגיד להם שזה מציק לך שהם שואלים..להסביר שתשמח לשתף אותם מאוד אבל הלחץ שלהם גורם לך להתרחק ולא לשתף אותם. תעשו עסק-הם לא שואלים אתה מספר בלי ששואלים, מה שנכון נח ומתאיל לך

מקווה שזה יעזור
ב"הצלחה!

לדעתי כמה שפחות לשתף הורים בזה הם מתאכזבים וזה סתם..תגיד מראש שאתה מעדיף לא לשתף ואם יהיה משו בכיוון טוב תעדכן

אני ממש הסכמתי עם מה ששמחה אמר..

וזה גם מה שאני עושה.
אצלי זה עזר.

-מה הולך? יש מישהי חדשה?

-אה אמא, איזה מעמולים טעימים הכנת אתמוווווווללללל!!!!!!111111

 

פעם הייתי פשוט מתעלם, אבל אז קלטתי שהם נעלבים וזה

רעיא שטיא.
 

תמיד עובד.

 

אל תלחם, אל תאבק. אל תנסה לדבר בהגיון. אל תחשוב בהגיון.

 

 

א-י
יא-כ

לא-מ
מא-נ
נא-ס

פא-צ

קא-קיב

קיט-קכא
קכב-קל
קלא-קמ
קמא-קנ+ יהי רצון.

א-י
יא-כ

לא-מ
מא-נ
נא-ס

פא-צ

קא-קיב

קלא-קמ

א-י
יא-כ

לא-מ
מא-נ
נא-ס

קא-קיב

קלא-קמ

יא-כ

לא-מ

נא-ס


קלא-קמ

לא-מ

נא-ס

חג שמח!

וגם אני לא יוצאת עם כאלה שמבקשים תמונה...
ואני פוסלת מעוד כמה סיבות.. בעיקר כי חברה שלמ לפני שהתחתנה, ממש נהרס לה הביטחון העצמי כשהיתה באתר הכרויות, והכל היה בסדר עד שנתנה תמונה.
ממש לא רוצה לתת יד לתופעה הזאת.








(מה שכן, לאחרונה התחזקה אצלי התאוריה שחיצוניות היא לא בהכרח חיצונית ושהיא חשובה גם כי היא (לפחות אצלי - בטוח) סימן ולא סיבה.
וגם, שמגיע לכל בנאדם בעולם להימשך לבן הזוג שלו מלכתחילה.

כלומר, אם יש משהו שמאוד מפריע, לא לנסות לטאטא מתחת השטיח.

משיכה זה עניין חשוב שאסור להתעלם ממנו).

אז חיצוניות זה לא הדבר הראשון שבודקים, אבל כן הדבר הראשון שרואים •בפגישה•. וכנראה שלא סתם הקב"ה ברא חיצוניות.

כל מילה!
מסכימה איתך!

אני כנראה מחוייב להסכים איתך

אבל רק כשזה בא ביחד עם האישיות, המראה המשקף שאת מדברת עליו הוא לא מראה שרואים בתמונה אלא רק פנים אל פנים

אני כן ביקשתי ,
לא רציתי לשרוף זמן על בן אדם שדוחה חיצונית ,
ואני ממש לא בררנית.
לא רציתי מישהו שמן בהגזמה יתרה או מוזנח בצורה קיצונית .
בעלי לטעמי יפה מאוד ולא דוגמן , לא רציתי דוגמן, לטעמי הוא יפה,אני מאוהבת בו ממש , שש שנים נשואים וזה הולך ומתגבר, הוא הכי טוב שיכולתי להתפלל אליו והוא נמוך מהממוצע (1.65 מטר , אני 1.63 מטר) ,לשמחתי הוא לא הסטראוטיפ של הבחור היפה שכולם מסתכלים עליו בעיניי הוא הכי יפה , אני הייתי יפה ממש לפני ההריון הראשון , ועם הלידות והגלולות ובעיות רפואיות נהייתי שמנה ממש , יפה ומטופחת, אבל מידה 46. התחתנתי במידה 40. וטוב לנו , החיים המשותפים הם מעבר למראה חיצוני . אבל היה חשוב לי לבקש תמונה כדי לסנן קטסטרופות.
ויצאתי גם בלי לפסול עם הרבה פחות יפים ממנו , הם סיימו איתי.אחותי במקרה ראתה אותי בדייט ובבית אמרה לי "מי זה המכוער הזה? " אמרתי לה שכל עוד הבן אדם שם דאודורנט, לא מתלבש כמו הומלס , מגולח או עם זקן/זיפים לא של חמאסניק אלא של יהודי , ולא לובש טריפל אקסטרה לארג' אלא מקסימום 2xl , מבחינתי אין לי הרבה דרישות חוץ מיזה .
פעם מישהו תיאר את עצמו כבעל מבנה גוף ממוצע , והבן אדם היה נראה בתמונה כמו מישהו שלובש 4 אקסטרה לארג'. שמן ברמת הזנחה קיצונית, זקן מוזנח , לבוש של יצור, אמר שהוא בן 28 ויש מצב ששיקר , היה נראה בתמונה בן 35 מינימום, מזל שלא יצאתי איתו , הוא נעלב ושלוש שנים הטריד אותי בטלפון בשעות הזויות.בן אדם מטורף קשות . נס שלא יצאתי איתו בסוף . גם כשאותי העליבו לא התנהגתי ככה, פעם מישהו (שמן, נמוך ועם אף ארוך דווקא) פסל אותי כי "אמא שלך פרחה", שמע מאיזו שכנה שאמא שלי מתלבשת לא משהו ... יופי , בוקר טוב, לא חדש לי ,אני יודעת שאמא שלי פרחה , זאת אמא שלי, מה אני אשמה בדיוק ? אגב , לפני שנתיים ,אמא שלי פתחה לנו את הדלת במצב טוב יחסית לעצמה בבית (מכנס פיגמה קצר וגופיה) הבת שלי הייתה עוד במעון ואמרה לה "סבתוש , תעלי מהר מהר מהר להתלבש , את לא לבושה ככה לא מקבלים אורחים" ... בעלי מקבל אותה כמו שהיא ... אמא שלו תכל'ס הרבה יותר יותר פרחה ממנה, גם בלבוש ליציאות , ביגוד פייאטים ונוצצים שקטן עליה ב2 מידות ושרשראות ואיפור שפכטל .אמא שלי מחנכת פרחה לייט שמסתדרת יופי עם התלמידות קיפוח טעונות טיפוח שלה שזה עוד טוב יחסית... חמותי אשת קיפוח טעונת טיפוח מעיירת פיתוח בפני עצמה . בעלי רואה חשבון מאוניברסיטה, גיסתי היה לה תואר ראשון עוד בתיכון , בגיל 23 התחילה דוקטורט, גאונה משהו לא אנושי , שני גיסים שלי דוקטורנטים אחד לפיזיקה אחד למשהו בטכניון , הנדסה אזרחית נראה לי , עוד לא בני 32 גאונים ברמת המוטציה , לא יודעת איך יצאו להם כאלה, חמי נהג סמי טריילר, אבל כן חכם, היה פוטנציאל , החיים לא איפשרו לו ללמוד . לכל אחד שבא הביתה , אינסטלטור, הובלות למקרר חדש , כל אחד , חמותי שולפת מקופסא מיוחדת תעודות של כולם מהתעודת הצטיינות בכיתה ט' עד הממוסגרות של המצטיין בתואר ועוברת לפי סדר ומתחילה עם נאום "מאיפה באנו ואיזו נחת ואיזה ילדים ואיזה משכילים ובשיניים מימנתי להם" תכלס צודקת , מגיע לה קרדיט על ההשקעה והדחיפה והמימון, אבל מבחינתה חוץ מהילדים שלה כולם סתומים ולא שווים כלום ...לקחה את זה טיפה רחוק
אז שתי ה"פרחות " נהנות ביחד... ומזל שאותו אחד פסל אותי ...

אבל ממש נקרעתי מצחוק מהתיאור החי שלך

הן נשמעות ממש חמודות סה"כ, למרות שהן "פרחות"
וכייף לקרוא את הגישה שלך.
(צחקתי בקטע טוב וחיובי.. )

אמא שלי מהממת ...
היא גם לא כזאת פרחה בהגזמה..
היא מורה מוערכת עם ותק מימי תרפפ"ט

צריך כמה שיותר מהר לנסות לצאת מזה ולחשוב על משהו שמח! לא להתעסק עם זה.

(כידוע א"א לחשוב שני דברים במקביל)

 

אבל מה הקשר??

 

מחבל צריך להרוג מהר לפני שהוא יעשה עוד משהו!

הרב קוק כותב "כל המידות אפשר להעלותם, מפני שיש להם שורש בקדושה

חוץ המעצבות שאין לה שורש כלל".

 

והרב הסביר בשיעור שהעצבות זה פשוט העדר חיים, יענו מוות.

 

"אז תזכנו להיות בשמחה כי זה העיקר מכל העיניינים להיות בשמחה תמיד"

 

אורות הקודש ג' פסקה י"ג

 

והשיעור לא באינטרנט (והאמת שכבר שלחתי לך אותו)

למה להגיד "מוות"?

כי המוות בעיקרו הוא לא דבר שלילי.
זאת מציאות אחרת פשוט.

לא?

זה נכון שהרב קוק כותב גם "שהמוות הוא חזיון שווא"

אבל שם הכוונה למה שאנחנו קוראים מוות- שאדם מת ל"ע.

 

פה הכוונה באמת למוות.

אני לא ממש מרוכזת כדי להבין עכשיו

וגם
ניצלשתי וזה לא יפה |נוזפת בי|


בהזדמנות קרובה בע"ה.

בינתיים

אמממ...
הבנת
יופי

כי נרדמתי 4 שעות במקום שעה... באסה עצומה לכאורה

 

ואז נזכרתי:

1. יש לי את ה', והוא אוהב אותי, ואני שמח בו. למי שיש את ה' יש הכל!

2. התחלתי להגיד ולהרגיש תודה על הדברים הנפלאים שיש בחיי. וגם על הדברים שעדיין לא נפלאים בחיי. ה' נותן לנו כ"כ הרבה!

 

והתחושה עברה תוך כמה דקות ב"ה

פשוט עושים דברים שמשמחים אותך... חברות, טיולים, תחביבים ועוד...

וזוכרים- לא להילחץ מזה. קורה לכולם וזה הגיוני...

גם לי יש את אותה בעיה וזה סוג של מעגל, מתי שאין משהו מוגדר לעשות אז מגיעות כל המחשבות האלו, והם גורמות שלא יהי'ה חשק לעשות כלום, ואז אני עוד יותר בדיכאון. לעומת זאת כשאני עסוקה אין לי זמן למחשבות האלו, ואחר כך יש לי סיפוק שעשיתי דברים וזה נותן לי חשק לעשות עוד. אז לדעתי הפתרון למצוא כמה שיותר מחויבויות שימלאו את הזמן זה אמנם קשה אבל אם מציק לך המחשבות זה שוה.

הסתובבתי ברחבי העיר בחול המועד,
מכל פינה הופיעה מולי סוכה שמתוכה בקעו שירי החג היפים 
כמה אנשים שהכרתי בדרך בירכו אותי:
"מועדים לשמחה! "
ואני השבתי להם
"חגים וזמנים לששון !"
כשהגעתי לביתו של רב השכונה,
נכנסתי לסוכתו וברכתי אותו:
"מועדים לשמחה" 
הוא חייך והשיב לי:
" מועדים לשמחה"
ואז התיישב ושאל אותי:
"אתה יודע מה הפרוש
'מועדים לשמחה'?"
עניתי לו:
"וואלה, החג הוא מועד אז שיעבור עלינו בשמחה" 
הרב הנהנן בראשו לאות הסכמה ואמר:
"אתה צודק, אבל בוא ושמע פרוש נוסף,
מועדים מלשון למעוד כלומר ליפול,
אנו מועדים הרבה בחיים שלנו אז לפחות שהמעידה שלנו לא תכניס אותנו לדיכאון,
שנמעד ונשאר בשמחה"
עניתי לו:
"וואי תכלס! ... הרב אתה גאון"
"לא גאון חביבי, רק מציאותי" ענה לי הרב.

חברים,
יש לכולנו מידי פעם מעידות,
אנו מועדים שפוגעים במשפחה שלנו, בחברים שלנו. 
החיים שלנו מלווים בהם, במעידות. 
אבל תחשבו על זה רגע,
אם כבר נפלתם,
אל תכנסו לעצבות,
אל תתנו לנפילה לפגוע בכם.
תזכרו שאנחנו בסה"כ בני אדם, אל תמשיכו ליפול,
תקומו !
תהיו מבסוטים ותחייכו...
השמחה שלכם
תוציא אתכם מהנפילה.

" מועדים לשמחה "

בס"ד

חיזקת אותי ממש מותק שלי!!

את מסמיקה אותי..

חיוך ענק העלת לי על השפתיים עכשיו

אנחנו תמיד אומרים:
"מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון"
מועדים לשמחה זה בעצם שמטרת המעידות שלנו, הם בסוף לשמחה. כמו שכתב מי שמעלי.

ומה זה חגים וזמנים לששון?
חג - חג זה מסתובב. שכל הבלבלולים שלנו והזמנים שאנחנו מרגישים שכלום לא יציב והכל רע הזמנים האלה עוד יצא מהם ששון.
המטרה של כל החושך זה שבסוף נעלה.

(מהראל חצרוני)

היי חמודה...

ראשית- נעים להכיר את הרגש עצב...
יש אנשים המתכחשים לעצב כרגש... אז לא!!

את מציינת שלרוב את שמחה- וזה טוב.
במידה ויש עצב דבר ראשון כדי לקבלו!! כשם ששמחה היא רגש גם העצב .. אז לא לנסות ולהדחיקו...

שנית- לנסות לחשוב ממה נובע העצב?? מגעגוע? פרידה? פגיעה??

אם ניתן לפתור את הבעיה- מה טוב... ואם לא- גם זה לפעמים בסדר. .. אז לנסות לעזור בדרך שונה כגון לישות משהו שאוהבים-שירים אפיה ועוד...

ועוד דבר חשוב שאני תמיד אומרת למטופלים שלי- לשתף ולספר ולשפוך למישהו.... לא להישאר לבד...
לא להתייאש... זה יעבור

בהצלחה וחיבוק גדול...

אשתדל ליישם ולעסוק בדברים שאני אוהבת .. מכיוון שהבעיה לא ככ פתירה אני משתדלת לשתף חברה שמבינה זה עוזר מאוד, אבל לפעמים אני מרגישה שזה מעיק עליה... אבל אני יוצאת עם כח והקלה אז זה שווה ;)

תודה!!!!!!

שמחה לשמוע...
תמיד תוכלי לשתף