א. אתה מניח שלהגיד לא זה דבר רע. ברור שבסופו של דבר זה קשה ותהליך מורכב, אבל בסופו של דבר, חלק מבניין האדם זה כשהוא מתחשל.ברור שאנחנו מתפללים לה' שלא יביא אותנו לא לידי נסיון ולא לידי בזיון, ועדיף להתחתן על הפעם הראשונה. אבל כשקורה נסיון, ה' חשב שכנראה זה מה שנכון, וזה מה שיגלה את הכוחות שלנו ויצמיח בנו כוחות חדשים.
ב. אם מישהו יתחתן עם מישהי רק מתוך רחמים, למרות שהם לא מתאימים או שהיא לא מוצאת חן בעיניו, זה לא טוב. אם עכשיו תצא עם מישהי ותגיד לה, אני חושב שזה לא מתאים כי כך וכך, היא תבין נראה לי....לפעמים גם אי אפשר לומר הכל, אבל עצם העניין הוא שזה הכי טוב.
ג. אני רואה את זה בתור הזדמנות. היום אפשר להתחתן רק אשה אחת, ויש הלכות צניעות שצריך לשמור, ובסופו של דבר לאדם לא יהיו כמעט הזדמנויות להכיר לעומק נשים. ברור שלא לעשות את מלכתחילה, אבל בסופו של דבר, אדם קיבל הזדמנות ליצור קשר, להכיר עולם מסויים שלא היה נחשף אליו. לכן, יש מטרה גם בזה, וזה תורם לאדם לחיים. אפילו זו הזדמנות לצבור חוויות, פאדיחות וכו'....לצבור נסיון. יש המון כלים שאדם מקבל מקשר, ולכן אין מה להצטער ולהגיד, סתם היה לשווא, בסוף האדם קיבל מזה המון דברים. ושוב, אני מדגיש, זה לא שווה את המחיר, הרבה יותר "נוח" ועדיף לא להיכנס לזה מראש, אבל כנראה ה' חשב שהדברים החיוביים שבקשר הזה צריכים להיות, ולכן הוא רצה שזה יהיה, צריך להסתכל באופן חיובי על הדברים החיוביים שהיו.
ד. בכללי, כל אדם הוא מיוחד. וכל חיבור בין שני אנשים הוא מיוחד. וכל חיבור בעולם מקרב את הגאולה, כפי שהרב זצ"ל כותב באורות התורה פרק י' פסקה י"ד: "מי שקשה לו ללמוד פרטים ודברים גלויים, מפני תשוקתו העליונה לכללים ולדברים נסתרים....מ"מ (מכל מקום) צריך להתגבר גם על מניעה זו. ובהיותו כופה יצה"ר כזה, שבא ממעלה עליונה, כופה הוא את מדת הדין בשרשו העליון ומרבה בכל העולם כולו חסד ורחמים עליונים, שהם מתגלים לכל בריה, לשמח את כל המעשים, ולהושיע לכל הנדכאים, ולפתח שערי תשובה לכל הרחוקים והמיואשים". זאת אומרת, כשיש איחוד בין שני עולמות, בכך יש איחוד בין העולם הזה לבין העולם הבא, בין החול לבין הרוח, בין הגוף לבין הנשמה, בין ישראל לבין אביהם שבשמים, והגאולה מתקרבת. ואכן הגאולה זה כשאנחנו עצמינו משתנים ומתקרבים למקום גבוה יותר, שונה מאיתנו. אנחנו "מתכללים" יותר ומבינים ששורש נשמות ישראל שאנחנו חלק ממנו הוא יותר גבוה וכללי ממה שחשבנו שהוא. זו חלק מהעבודה של הגאולה. (להפוך מר למתוק ומתוק למר....).
ה"א. אנחנו בעולם הזה וזה חלק מהעניין. שמעתי בדיוק השבת דבר תורה על זה ש"קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף". הוא הביא כמה פירושים להבין את ההקבלה, מה קשה בעצם בקריעת ים סוף? ואמר, שהקושי הוא שלנו, לא קושי פיזי כ"כ, אלא קושי נפשי. חוסר הוודאות הזאת, להיכנס לתוך הים, בלי לדעת מה שיקרה. וככה גם בזוגיות, אנחנו נכנסים למערכת שלא בדיוק תלויה בנו ולא הכל בשליטה, יש פה בעסק הרבה סייעתא דשמיא. ופה מבחן האמונה שלנו, האם אנחנו באמת יכולים לשחרר, ולתת לקב"ה לנהל את העסק ולסמוך עליו בעיניים עצומות שהכל יהיה טוב?
ו. מבחינה מוסרית, וודאי שאין פה בעיה, שהרי כל דייט הוא על מנת זה שאם לא יהיה טוב, אפשר לומר: "לא". זה לא מוחלט כמו חתונה, זה בדיוק הפואנטה.
ז. זה כמו לבנות בניין ואז לא להמשיך לטפח אותו אלא לעבור לבניין אחר. גם אם הבניין הראשון לא גמור, ובקושי עומד על תילו, והבונה ישכח ממנו, בסופו של דבר הייתה פה יצירה, היה פה משהו שהיה ונותר. שמעתי שכשאדם התאמץ להוריד רעיון מסויים לעולם, אז אחרי לאנשים אחרים יהיה הרבה יותר קל להוריד אותו. לדוגמא, אחרי שהרב זצ"ל עמל בהשגה של לימודי האמונה, הוא השאיר לנו, הפשוטים, את האפשרות להבין ולהעמיק באמונה הרבה יותר פתוחה. כך גם פה, לפעמים עצם זה שבנינו פה משהו הורדנו משהו לעולם, פתחנו דלתות. הבניין הזה לא לשווא.
מקווה שתצליח....
