פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 98)

כִּנּוּס לְבֵרוּר שְׁאֵלוֹת, זִירָה, בָּמָה: רָצוּי לָדוּן בִּבְעָיָה זוֹ בְּפוֹרוּם רָחָב יוֹתֵר. הַשְּׁאֵלָה הָעָלְתָה בְּפוֹרוּם בֵּין-לְאֻמִּי.

ברור שאלות ובמה זה בדיוק מה שעושים כאן.

כשעונים תשובה לשאלה גם אם זה לא מה שאתה רוצה שיענו זה עדיין חלק מהמטרה של הפורום. 

אהלן! אז, חח הוא כאילו צורת התרגשות דיגיטלית. כשמישהו רושם "חח" בסרטון או בשיחה, זה משפיע על האווירה. זה כמו הרעש הקטן שמתפשט בחדר כשמישהו מצחק ואז כולם עוקבים אחריו ומתחילים לצחוק גם. אז כשאתה רואה "חח" במקום כתוב, זה משפיע עליך גם להתחיל לחייך. אז תפניק את השרירים של הפנים שלך ותגיד "חחח"! אולי תגיד גם "הייות!" או "אספרסו!" כדי להוסיף לזה טאצ' נוסף של הזויות, כי החיים צריכים להיות קלילים ומלאים בצחוק. תהנה מכל רגע ותקפוץ לתוך הזרמת החיים בצחוק ובשמחה!

(זה מה שהוא כתב 🙄)

'תגובה' לפי המשמעות בחז"ל. נגיד בירושלמי בברכות. (אני יודע שבערבית אפשר לטעון שתגובה זה תרגום ישיר של תשובה)

אני לא פה לענות על שאלות בשרשורים, אלא לכתוב את תחושותיי סביב הנושא בשאלה או בהודעה הפותחת.

לא טומנת ידך בצלחת

רכיבים:

תפוחי אדמה חתוכים למקלות

מעט תבלין גריל

קורט מלח 

כף שמן

מכניסים את כל הרכיבים לנינג'ה גריל, מפעילים על מצב אייר-פריי ל-20 דקות, מדי פעם מערבבים.

מושלם עם שניצלים, סטייקים, קציצות, דגים, וכמעט עם כל מנה מהחי!

זה אתה הזמנת שמלה משיין? מישהי הגיבה שם את הטקסט הזה חחחח

או מישהו

זה באמת לשאול ולהבין?

או סתם לפרוק את עצביך שלא עונים למה ששאלת?

בסוף המטרה היא שיהיה טוב לשניכם ואתם לא רוצים להגיע מותשים לפגישה.

נראה לי למצוא משהו באמצע הדרך יועיל לשניכם.

אולי להפגש בשעות אחרות, להשאיל פה ושם רכב מההורים וכדו'. בהצלחה! 

צריך לברר איתו מה ההלכה אומר לגבי שלב החיזור.

אבל נעשה כזה דבר.

במקום שהוא יתחיל להתפלפל מה נכון אם תעשי ככה ומה נכון אם תעשי אחרת

כל מיני חישובים, תועלת, רווח והפסד,

נחליט ש @advfb ירשום מיד את הפתרון לשאלה שלך ומה שהוא יחליט, את תעשי.

הגישה הזו שנועדה לחסוך כאב ראש, מקובלת עלייך ?

חבל כי הוא נתן את התשובה שהכי חששתי ממנה.

מה ההלכה אומרת על שלב החיזור ? נשמח להסבר.

שתעשו מה שטוב לכם

כי...את המשפט ״שכל אחד יעשה מה שבא לו, עם מי שבא לו, כמה שבא לו״

 שזה ממשפחת ״שתעשו מה שטוב לכם״,

אומרים במקומות חילונים מאוד.

 הייתי אומר מילה חמורה יותר על המקומות האלה אבל עכשיו צהריים. חשוב לשמור על אוירה קלילה.

אין שום דבר בהלכה על -שלב החיזור- ? 

אך הנוכחות שלו מקבלת מקום אחר. בדבר חובה, מצווה מוהבקת הלכתית, אז אכן יש ראש מסויים.

אך במקום רשות, יש שפה אחרת יותר חופשית, שגם בה ה' יתברך נמצא.

אולי אתה מדבר על פילוסופיה/מחשבה יהודית ואז אני מאמין שיש דיבור על היחס הכללי בין המינים, לא מספיק מבין כדי לדבר על זה.

אין הלכות כיצד טוב להתנהג בדייטים בהלכה (חוץ מעניין של המרחק והתייחדות)  

"תניא: ר"ש אומר מפני מה אמרה תורה "כי יקח איש אישה" (דברים כב, כד) ולא כתב "כי תלקח אשה לאיש"? מפני שדרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש, משל לאדם שאבדה לו אבידה – מי חוזר על מי? בעל האבידה מחזר על אבידתו"

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9F_%D7%91_%D7%91

אם אתה רוצה לשמוע עוד מקורות אולי כדאי לפתוח על זה שרשור חדש.

נשאלת השאלה :

מתי -מתחיל- שלב החיזור ?

האם מיד, לפני הפגישה ולפני השיחה הראשונה או אחרי קליק ריגשי שבו הבחור שלנו מרגיש ״אני מעוניין בה...״ ?

זה מורכב. כי אפשר להתעניין בבחורה גם לפני שיחה וקליק ריגשי, מספיק ששומעים פרטים כלליים.

בעיקרון,

אני בעד שנחליט,

שהוא צריך להגיע אליה כי קשה שלה. אני קיבלתי את הרושם שבאמת קשה לה. 

אבל, זה צריך להיות בתמורה למשהו,

כי אחרת כל בחורה תתחיל לחשוב ״שכל העולם יגיע אליי ויסע 3 שעות ברכבת״ אז לא .

זה חייב להיות בתמורה למשהו. 

וכרגע, מה שעולה לי בראש (כמובן שאשמח לעזרה ודעה נוספת ): 

א. הוא יגיע אליה. 

ב. היא צריכה להזמין לארוחה כלשהי. עדיף בשרים. (זה רק רעיון..כן ? וכמובן שהכל היה במסגרת חוקי האל, אם יש בעיה בארוחת בשרים בפגישות ראשונות)

ג. *ו* היא נפגשת איתו ( כשלמעשה הוא מגיע עד אליה) ***רק*** אם היא מרגישה שהקשר ***מתקדם****.  זאת אומרת, 

בשום פנים ואופן, חס וחלילה, היא לא מנצלת את זה שהוא בא אליה ומספרת לעצמה ״לא יודעת, יאללה, שנפגש, גם ככה הוא זה שבא לכאן״

advfb , מה דעתך -בגדול- על הכיוון הזה ?

 כמובן אתה מוזמן לחדד אבל פחות להתפלפל, אנחנו רוצה להגיע לתשובה -סופית- ולומר :

בחורה יקרה, זה, מה שתעשי. זה מה שהפורום החליט.

 החלטה מספר 452353 *מכת פטיש על שולחן*.

אבל א סבבה מעולה שיבוא אפילו לכיוון גם אני אתאמץ קצת רציתי באמת לדעת שזה בסדר לבקש את זה בכלל

וב לגבי להזמין אותו אני מאמינה שרוב הגברים שאני אפילו אציע את ההצעה הזו יעלבו ולא יסכימו אלה אם כן זה קשר מתקדם ממש 

אנחנו לא מדברים על זה שמישהו שאנחנו מעירים מצותת לשיחה שלנו, או עומד ומסתכל עלינו שעות.

אם גם אני וגם היא בבית קפה, כנראה שגם לה יש סיבה שהיא שם, ולכן היא לא תשב ותבהה בי.

במה זה שונה מלהיות בדייט עם חברה קרובה, במובן הזה של סיטואציה פגיעה\אישית?

גם בין חברות לא הייתי רוצה שמישהו אחר יצותת לשיחה שלנו.

אני פשוט לא מצליחה להבין זה מפדח..

ברגש לא .. יש תחושות פיזיות של מבוכה

מה נעשה

חוץ מהקטע שזה מוזר לעבור ממצב של להיות חברים שמשתפים כמעט בהכל,מדברים חופשי פתאום הופכים ל2 אנשים זרים.זה פשוט לא טבעי ויוצר תגובות בהתאם.

או שתי סיטואציות:

1. כשאת בדייט עם מישהו את פוגשת מכר/ה

2. פגישה אקראית עם אקס (נראה לי לשם כיוונה התגובה של @אנו.נימית )

הסיטואציה הראשונה פחות מביכה, אלא אם כן הדייט שלך הוא חייזר שאת מתפדחת להיראות איתו ברבים, או שמי שפגשתם בדרך הוא רכלן גדול, ואז מחר כבר יפוצו עלייך שמועות שאת מאורסת או בקשר מתקדם, ואם זה מישהו שמכיר את שניכם, אז בכלל יש סיכוי שתהפכו ל"ידועים בציבור".

הסיטואציה השנייה היא בלתי נסבלת מבחינתי. ואל תשאלו למה. לא. מסוגלת. לפגוש. אקס. ברחוב. ואם זה קורה, אני מגיבה על הפנים.

יודעת שזה לא רציונאלי, אבל זה חזק ממני.

אז... @ אקסים שמרו מרחק!!😆

שמתי לב שלא קראתי נכון את השאלה..

מסכימה עם ox2694 וחפירות ולפעמים הטפות מוסר נלוות לזה מצד קרובים  ורחוקים.

ב. עדיין, הסיטואציה הזאת וכל מה שקשור לתהליך הזה זה משהו אינטימי. אישי. אז יש תחושה שצריך לבודד אותו משאר העולם, כי זה שלי ולא שלהם (ואנשים זרים לא מפריעים, הם סתם חלק מהנוף) 

וגם: @(אהבת עולם)

@אנו.נימית

@חתולה ג'ינג'ית

אנחנו מדברים על זה שמישהו שמכיר אותך רואה אותך בדייט.

ההיגיון שלי אומר שאם אנחנו מתאמצים להסתיר מהסביבה הקרובה (קרובים ומכרים) שאנחנו נמצאים בקשר, והם רואים אותנו בדייט -> משמע אנחנו כבר לא מתאמצים, וזה קשר רציני וכו' וכו'.

אני חושבת גם שיש ערך כלשהו - הרבה לפני שמתארסים - להיפגש בדייט עם הסביבה הקרובה, לבחון את הקשר כשמרחיבים אותו מעבר לרק שנינו. אולי זה עוד סיבה שאותי זה לא מפדח, אלא עו הזדמנות להעמיק את הקשר.

אני יוצאת מנקודת הנחה שבכל חברה יש אנשים רכלנים וחסרי טקט. אבל למה שאני ארקוד את חיי לפי החליל שלהם? מה אכפת לי? שיגידו שאני מתארסת, והם יצטרכו לאכול את הכובע לגלות שזה היה דייט ראשון ואחרון... זה לא שאני מטעה אותם, זה הם רואים את המציאות בצורה לא נכונה.

אני מסכימה שהקשר עצמו הוא אינטימי, אבל סוג האינטמיות בשלב הזה של דייטים הוא סוג של אינטימיות ציבורית - הוא נעשה בין כה וכה לעיני אחרים, בין אם הם זרים ובין אם הם מכרים. אותי לימדו שקשר שמבודד מהעולם הוא קשר שעלול להיות מסוכן...

לי זה נשמע קצת מוזר, אבל אני יודעת שיש תרבויות שבהם מקובל שתפקידו של הבחור בדייט הוא להגיע לבית של המדוייטת, לדפוק בדלת, להגיד שלום למשפחה, ואז לקחת את המדוייטת לדייט. זה לגמרי מוציא את הרוח מהקטע של הפדיחה, כי כולם מודעים לעניין.

לגבי לפגוש אקסים ברחוב, זה באמת נושא אחר, אני חושבת שצריך לחלק גם את זה: אנשים שהיה לך איתם קשר משמעותי, ואנשים שלא היה לך איתם קשר משמעותי. אם הם מהסוג הראשון, אני מבינה שיש בזה מבוכה (אבל זה ממש לא פדיחה בעיניי). אם זה מהסוג השני, יש מצב שאני בכלל לא אזהה אותם... בכל מקרה, שלום נימוסי ועוברים הלאה. למה צריך להגיב משהו יותר מזה?

אבל רובנו לא במצב הזה כרגע וזה דורש הרבה עבודה לשחרר את זה. אנשים שדוחפים את האף רק מקשים על העבודה על זה.

ואני ממש הרגשתי את זה, שבקשרים שהיה לי בהם טוב היה לי אכפת הרבה פחות שיראו אותנו ביחד וזה בלט בעיקר בקשרים שגם ככה חתכתי בהם בסוף.

מבחינתי התהליך עצמו הוא אינטימי (בעיקר מול עצמי אולי?) ולא דייט מסוים או אדם ספציפי. אז אני לא מעוניין שיכנסו לי הסחות דעת או הפרעות חיצוניות. בא לי שגם המעטפת תשאר שלי עד שאחליט להוציא את זה החוצה. וכמו שאהבת עולם הזכירה, בקשרים שהולך טוב אז גם החשיפה יותר קלה.

אבל אני מניח שזה יותר עניין של אופי ופחות משהו שיש לו הגיון מובנה מסויים ולכן יכול להשתנות בין אנשים.

ונקודה קטנה שלא הבנתי, את מנסחת כל הזמן כאילו מפריע לך איך שאחרים מתנהלים. למה זה חשוב? אם לך אין בעיה אז הרווחת... וגם אם הצד השני לא רוצה בשלבים ראשונים, הרי ברור שזה חייב לקרות מתישהו, אז אין מה להלחץ לדעתי. 

בדייט הראשון שלי עם מישהו ראתה אותנו מישהי שזיהתה והעבירה הלאה את המידע שאנחנו מתארסים🤔  

וזה *בדיוק* החלק שיפגוש אותך כשאת בדייט...

לפני הרבה שנים *המורה שלי מכיתה א'* ראתה אותי הולך עם בחורה ברחוב. כנראה גם ראתה שאנחנו מדברים ושכיף לנו ביחד.

האם היא אמרה לי שלום בנימוס?

לא!

היא התחבאה באיזה חור ולמעשה אין לי מושג איפה בדיוק היא הייתה כשראתה אותנו.

האם היא שמחה בליבה ושמרה זאת לעצמה? 

לא!

היא התקשרה לאמא שלי לדווח לה. אמא שלי לא ידעה איך לאכול את הסיפור הזה.

ו...הבחורה הייתה בכלל בת דודה שלי שפגשתי במקרה באוטובוס, באותו הזמן היא עדיין הייתה תלמידה בבית יעקב.

קרה לפני שנים לאחי. פגש איזה מכר רחוק שכל הזמן לא הפסיק לקרוץ לו.

אחרי יומיים אמר לאמא שלי שראה אותו עם מישהי.

המישהי היא אחותי... 

יכול לומר לך שכל מי שאני מכיר ויתר על דרישות כאלו ואחרות במהלך הדרך. במקרה שלי מלכתחילה הרשימה היתה קצרה כך שבמקום לוותר דייקתי אותה יותר. 

לדוגמא - אם תמיד חיפשתי אשה שרוצה בית תורני עם הנחת יסוד מוטמעת שתהיה מאותו תת-תת-תת-מגזר שלי, ויתרתי על החלק של תת המגזר.

דוגמא שניה מכיוון אחר - תמיד היה חשוב לי אשה צנועה ועדיין מאוד חשוב. הקו האדום הבסיסי ביותר אצלי. בלית ברירה עם הבנה של המצב בשטח אני נפגש גם אם כאלו שפחות ממה שרציתי, כל עוד כמובן בגדרי ההלכה וקצת מעבר.

שכיום אני חושב כלא באמת חשובים ו/או שטותיים

יש דברים שכבר לא קווים אדומים בהקשר רחב יותר. אבל עדיין יש להם חשיבות.

לדוג' רמת ההקפדה על צניעות בלבוש.

זה לא שזה לא חשוב לי או שטותי בעיני. אלא שבהקשרים מסויימים אני מקבל סטיה מסויימת משם.

מה השאיפות הדתיות שלה?

מה היחס שלה למקום הזה שהיא נמצאת בו?

אלה שאלות די מנחות בעיני שעוזרות למסגר את העניין במקום נכון יותר.

אם נצליח להסתכל (ואפילו לשפוט) על האחר כמו שאנחנו מסתכלים על עצמנו, דברים היו מקבלים משמעות שונה בהרבה מהדברים.

זה הבסיס של ההקשר.

אם אצליח לשפוט את עצמי כמו שאני שופטת את האחר..

השמיים הם הגבול

שוב, אלה לא קווים אדומים אבל דברים שהייתי אולי קצת קיצוני לצד אחד והיום פחות או להיפך

פעם לא הייתי רוצה לצאת עם מורות. זה ישר התקשר לי לעצלנות שעמום וכו'.

היום אני דווקא אעדיף מורות.

אני חושב שמה שהשתנה זה שהבנתי שהפן הנשי תופס בעיני יותר מקום משחשבתי והבנתי שדווקא הפשטות הזו לכאורה דווקא טובה בעיני.

ועדיין, אם ארגיש שמישהי נמצאת במקצוע כזה סתם ככה והיא לא באמת אוהבת מה שהיא עושה, זה יוריד לי.

התקשר לי לזה:

בחורה הכי סטנדרטית שיש - לקראת נישואין וזוגיות

חשוב לי שהוא יהיה בוגר וידע להכיל גם דברים אחרים וחשוב לי גם שיהיה לו חן

בעצם זה שני דברים 

בעבר היתה לי תמונה אוטופית וכמעט לא אנושית.

כיום במקום שהרבה יותר מסוגל להכיל מורכבויות אנושיות, מתוך הבנה או בגרות מסויימת שהתפתחה בי, שבן זוג הוא לא מלאך.

בעבר הייתי פוסלת בלי לבדוק בכלל כל מי שגר באזור שלי,אחרי שפגשתי מישהו אחד כזה בטעות עבר לי.

אבל קלטתי מתישהו שמה שאני מחפשת לא קשור בכלל לדמות שיש לי בראש ולכן תמיד התאכזבתי ממה שראיתי. ברגע שקלטתי את זה, יכולתי ליצור מחדש דמות שעונה על הצרכים שלי ולא דמות שבנויה בשנים של בל"חיות ילדותית.

חיפשתי מישהו שכבר לא בישיבה, פתוח, וכו', אבל דמיינתי בחור ישיבה צול"ר...

פעם זה היה ממש קריטי בעיני, עד כדי לא להפגש אם אין אצל מי לברר

היום כל עוד אני סומך באופן כללי על השדכן אני לא מוצא טעם בבירורים

שידוך עם גרושה פעם היה בעיני ממש לא אופציה והיום אפשרי

אבל צריך לקחת בחשבון שיש הבדל בין "אז היה חשוב לי והיום לא" לבין "אז היה חשוב לי והיום אני מבין שטעיתי".

או יותר נכון, כמה דרגות שונות:

1. היה חשוב לי כבחור צעיר כי אני צעיר, היום אני מבוגר ולא צריך, אבל אם ישאלו אותי אמליץ לעשות כמו שעשיתי (חסרון אמיתי ובאמת רק מי שמבוגר יכול להכיל אותו)

2. היה חשוב לי כבחור צעיר, וכיון שזה היה חשוב זאת לא היתה טעות, היום השתניתי והתבגרתי ואני מסוגל להכיל ולקבל גם דברים שבזמנו דרשו גמישות מחשבתית גדולה מדי (כלומר חסרון אמיתי ואני אישית לא הייתי מצליח להכיל אותו לצערי)

3. היה חשוב לי אז וזה היה טעות להתמקד בזה, בסופו של דבר זה לא באמת משפיע ואם הייתי טיפה מתגמש הייתי מגלה את זה (כלומר חסרון אמיתי אבל בצעירותי ייחסתי לו יותר מדי חשיבות)

4. היה חשוב לי אז וזאת היתה טעות עובדתית (כלומר חסרון למראית עין אבל לא אמיתי)

בעצם יש גם:

0. חסרון אמיתי, היה חשוב לי כבחור צעיר, ועדיין חשוב, אבל המבחר מצטמצם ואני צריך להתפשר

וגם:

#. יש דברים שהם תלויי גיל ותקופה. לדוגמה לפני 30 שנה אני מניח שמישהי בלי טלפון נייד זה לא היה בעיה, ואילו אם היו מציעים לי היום מישהי בלי טלפון נייד אני מניח שלא הייתי רוצה לתחזק קשר כזה

דוגמאות (בלי קשר לדעתי האישית, סתם דוגמאות שכל אחד יכול להבין):

הצעה בלי תמונה (פעם היה ממש נדיר להעביר, היום זה מאד מקובל)

מישהי בלי מקצוע מסודר (בת 20 או בת 30, זה משנה)

ועוד ועוד

פחות סומך על שדכניות ומקפיד לברר, ועם חברה מעודכנת.

וכן, משתדל להפתח למצבים משפחתיים כמו גרושה או מגזריים כמו חוזרת בתשובה אבל כפי שכתבת זה מגיע יותר מחוסר ברירה ולא לכתחילה. 

אז הפורום קצת שקט...

והדבר הזה עלול ליצור תחושה כאילו כולם כבר התחתנו או ממש בדרך להתחתן.

אז לא.

זה לא המצב.

תמתין 20 דקות, התוכנית שאסור לומר את שמה תסתיים ואז תראה שהם יחזרו לפורום

ותבין שיש עוד מלאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רווקים ורווקות ואחת מהן...תהיה איתך לתמיד. שלך.

אני יודע את זה כי כרגע דיברתי עם מישהו שיכולה להיות אשתך (סטטיסטית כן ? רווקה, עם ישראל)

עזרתי לה (דרך האינטרנט)

להדפיס תמונות במדפסת לייזר שחור-לבן, כדי לנסות דרך *נוספת* וחדשנית לשלוח תמונות לשדכנים

וכמובן שהיא אוהבת לבשל. אל תוותר על זה.

בהצלחה !

אמנם בן אבל חותם על כל מילה!

לצערי מודע כבר מזמן, דברים שלא חלמתי אי פעם שאדע.

מוסיף עוד נקודה שנתקלתי בה - לא מדובר בחוסר בטחון בה' או בדומה לזה.

בע"ה תפגשי את בעלך מחר - תעברי את התהליך היום! תתני לכם אפשרות למשפחה גדולה ומאושרת.

באמת ממש ממש חשוב להעלות למודעות

ובע"ה שתזכי להתחתן ממש ממש בקרוב!

קריטית שלא מספרים בקידום נושא שימור פוריות לרווקות.

עובדתית עד היום אין תינוק אחד שנולד משימור פוריות של רווקה

זאת לעומת ביצית מופרית עם זרע של זוג נשוי/לא נשוי.

זאת האמת העצובה שאני מרגישה שמסתירים אותה

נכון שיתכן שבעתיד יצליחו ותתפתח טכנו' שתאפשר

אבל זה לא מבטיח כלום.בינתיים אין תוצאות לדבר הזה.ההליך הפולשני והלא נעים בלשון המעטה עצמו דורש המון כוחות נפש במיוחד מבחורה דתית רווקה.

צריך לתת את כל הנתונים לפני שמשווקים משהו באגרסיביות, במיוחד בערוץ 7.

רק רציתי לומר.

מאיפה העובדות שלך?

זה ממש דיני נפשות, וצריך להיזהר מאוד מאוד במה שאומרים.

ישנם אלפי (אם לא יותר) ילדים שנולדו מביציות מוקפאות.

הנה לדוגמה מחקר על 543 נשים שהקפיאו ביציות, ונולדו להן תינוקות:

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35597614/

(ואלו כמובן רק נשים שהשתתפו במחקר).

מה שחשוב לדעת זה מה שהם גילו במחקר הזה:

הסיכוי ללדת תינוק חי מביצית מוקפאת היא 39% - אבל אם ההקפאה היתה מתחת לגיל 38, האחוז הזה עולה ל-51% (או ל-70% אם הוקפאה כמות של לפחות 20 ביציות). גיל ההיריון לא חשוב, אלא רק גיל ההקפאה, ולכן זה מאוד קריטי לעשות את זה בגיל צעיר יותר.

ודרך אגב, התינוק הראשון שנולד בשיטה זו - נולד בשנת 1986. מקור: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/21775211/

ועצרתי כששאלתי ואמרו לי את זה.

אולי אביא מקורות בהמשך.

"עובדתית עד היום אין תינוק אחד שנולד משימור פוריות של רווקה" - המשפט הזה שגוי, ושגוי החל משנת 1986.

אולי זה נכון ספציפית לבית חולים שדרכו עשית את התהליך. בעולם זה לחלוטין לא נכון. מצאתי בקלות עשרות מחקרים, ממדינות שונות, שבוחנות את התהליך והאחוזים - ובהחלט נולדו ונולדים תינוקות רבים מאוד ברחבי העולם מהקפאת ביציות.

אני לא אדם כזה שפל אם חשבת שהתגובה שלי נבעה מזה שזה לא רלוונטי יותר אצלי. אני מדברת ברמת הארץ.דווקא יש לי מקור מעולה לזה אבל צריכה זמן שאין לי כרגע לחפש. אם זה לא היה ברור אני חושבת שיותר עדיף לעשות את זה מלא לעשות כי בכל זאת בשביל הסיכויים בעתיד כחלק מההשתדלות והגיוני שלא כל אחת תחשוב ככה, בתחושה שלי המחיר גדול מדי כרגע.

מה שאותי מכעיס זה השיווק האגרסיבי בערוץ , אני מרגישה שמוכרים אשליות בלי באמת לתת את כל הנתונים.כל אחד יכול להתקשר למכון פועה שזה הגוף שהכי בעד ומקדם את זה ולבקש מס' טלפון של נשים שעברו את ההליך ונולדו להם תינוקות -המס' אפסי.

אני אוהבת שמספקים את כל הנתונים ומאפשרים לבחור באמת.השתתפתי בזום עם דר' חנה קטן ובנות שעברו את זה ושם ניתנה התחושה שאם תקפיאי 20ביציות יש לך 20 עוברים מובטחים..אפילו הנתונים שאת הבאת מסבירים למה זה.

נראה לי שהיה כאן קצר בתקשורת.

התכוונתי שייתכן שבעבר ביררת לגבי התהליך, ושהיום זה לא רלוונטי אלייך כי התחתנת. אני מבינה שלא, ואני מאחלת לך שתזכי בעז"ה בקרוב ובקלות.

לגבי נתונים בישראל, הנה המקור הכי מוסמך שהגעתי אליו: https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/e8195be0-bbbe-ea11-8118-00155d0af32a/2_e8195be0-bbbe-ea11-8118-00155d0af32a_11_17704.pdf

לפי עמודים 9-10, בתי החולים לא העבירו את המידע למשרד הבריאות ולכן חסרים נתונים. מה שהם כן יודעים להגיד, זה שבשנים 2018-2019 בוצעו כ-200 החזרות של ביציות שהוקפאו, הופשרו והופרו, אבל הם לא יודעים לכמה הריונות זה הוביל.

לפי הסטטיסטיקות בעולם, רובם המוחלט אמור להוביל להיריון. ובנוסף, המספרים עולים כל שנה, כך שהמספרים של 2022 כנראה גבוהים יותר.

האם אלו מספרים אפסיים?

יש נשים מעבר למכון פוע"ה....

גם באופן אישי, כל עוד אני צעירה מספיק, ובעז"ה שאזכה להינשא - אעדיף בתחילה להרות באופן טבעי, ורק מאוחר יותר לפנות לביציות הקפואות, כך שהגיוני לי שאין כ"כ שעברו את כל התהליך מול פוע"ה.

ומעבר לכך, מה זה משנה אם זה בארץ או בעולם? הטכנולוגיה עובדת.

אני לא יודעת לגבי השיווק האגריסיבי בערוץ. אני יודעת להעיד על עצמי, אין לי שום רווח כלכלי מהעניין - ואני ממש לא באה למכור אשליות.

אין לי ספק שאין כאן אחת שתתחיל את החלק הרפואי של התהליך לפני שהיא מבררת טוב טוב את הנתונים - ועם רופא פוריות. למעשה, לפני שמתחילים בתהליך בבית החולים, עושים פגישת ייעוץ שבו הרופא מסביר על התהליך, ואפשר לשאול כל שאלה. הם מבהירים שם היטב - לא כל ביצית קפואה שווה היריון, ולכן הם ממליצים על יותר מסבב אחד. לא כל ביצית ששואבים תוכל לעבור הקפאה, לא כל מה שעובר הקפאה ישרוד, לא כל שקפא יוכל להפשיר, ולא כל מה שמופשר יעבור הפריה כמו שצריך, ולא כל מה שעבר הפריה ייקלט כמו שצריך וכו'. כל מי שדיברתי איתו בתהליך הזה הבהיר לי היטב את הנ"ל.

מה שבאתי להדגיש כאן, זה שיש מחיר בלתי הפיך בלהישאר פאסיבית.

עם כל הספקות והחששות - לי יש אופצייה שמחכה לי, ששריינתי לעצמי בגיל 30.

מי שתעשה את זה בגיל מבוגר יותר - בדגש על מעבר לגיל 35 - מפחיתה בצורה משמעותית את הסיכויים ללדת בדרך זו.

ודווקא בגלל שזה לא 100% מצליח, ושהאחוז יורד עם הגיל - אני מנסה לעורר כאן את הבנות בגילאים הרלוונטיים להתחיל לברר, להעמיק, להעיז.

להתפשר אם הבן זוג הוא קצת פחות ממה שאנחנו מחפשים

כדי להתחתן בגיל צעיר

ולא ללכת לתהליכים כ״כ מאתגרים,

כשאפשר לעשות את זה בחינם ובאופן טבעי והרבה הרבה יותר בטוח

 ופחות זולל אנרגיות נפשיות וכלכליות שעדיף לשמור אותם לדברים אחרים.

נכון שלכתוב את זה...זה קל מאוד.

ואני לא שופט אף אחד, בכל החלטה שהוא יקבל. אלה החיים שלו, הכל טוב.

פשוט מרגיש לי משהו לא נכון כאן.

שנים, אני *באמת* חושב, שמי שרוצה *באמת* להתחתן יכול.

בטח לגבי *רוב מוחלט בציבור*. (אני שם בצד מקרים חריגים מאוד)

הבעיה היא שאנשים לא מוכנים להתפשר, כי בסדר העדיפויות שלהם יש משהו *יותר*

 חשוב להם מאשר להקים משפחה *עכשיו*.

שוב. לא שופט אף אחד ואף החלטה.

זה לא ביקורת שלילית, אלא יותר נועד לפנות לחבר׳ה הצעירים לחשוב טוב טוב על השיקולים שלהם.

בקנייה של כמה שקלים בודדים מרוויחים רווחה כלכלית לכל החיים.

התגובה שלך לדעתי לא במקום.

ההודעה, כפי שכתבתי, מיועדת לבנות בגיל הרלוונטי.

אתה לא אישה.

חברותי ואני, שהגענו לגילאים האלו כרווקות - זה ממש לא בגלל חוסר רצון להתחתן. או בגלל בעייה בסדר העדיפויות.

בניגוד למה שכתבת, ההודעה שלך מאוד שופטת, ויודעת בדיוק מה הסיבה שרוב המוחלט של האנשים לא התחתן. וזה ממש לא נכון בעיני.

נדמה לי שזה פורום דתי כאן

גם אם זה לא עניין שלי בתור בן, ההתמודדות וההשלמה והבגרות בהחלט משמשים כהשראה. תודה.

@לאצעיר

@ברוקולי (ואולי אפשר לשים קישור במדריך הנעוץ גם בשביל העתיד.)

@טליהk1

@advfb

@קנגורו.

זה כל כך, כל כך חשוב! בתור בן, לא הייתי מגיב אם זה היה אחרת.

מאחל לך ולכולם כאן למצוא את זיווגם במהרה ולגדל משפחה שמחה, מאושרת ובריאה. 

לפעמים נראה לי שזה אשמתנו 

כמה מקסימות אני מכירה שעשו את זה ויש לי דמעות

כי זה לא פייר

אנחנו לא קובעים מה פייר.

לפחות הקב"ה נתן לנו בדור הזה אפשרות להקמת משפחה גם בשלבים מאוחרים יותר.

נכתב כרווק מזדקן מאוד שלצערו עמוק עמוק בתוך הסיפור הזה 😞

לא הבנתי למה אשמתנו? 

מישהו שיכול בפתיחות וברגישות לדבר על דברים שאולי פחות נעים לנו לשמוע, מישהו שיעזור לנו לצאת מאיזור הנוחות שלנו, מישהו שאנחנו יודעים שרוצה בטובתינו.

תודה על הדברים החשובים שכתבת!!

חיפשתי ומצאתי - תנחומא פרשת תרומה: 

סימן ב

ויקחו לי תרומה... מעשה בחבר אחד שהיה בספינה עם פרקמטוטין הרבה, היו אומרים לאותו חבר: היכן פרקמטיא שלך? היה אומר להם: פרקמטיא שלי גדולה משלכם. בדקו בספינה לא מצאו לו כלום, התחילו שוחקים עליו. נפלו עליהם לסטים שללו ונטלו כל מה שנמצא בספינה. יצאו ליבשה ונכנסו למדינה, לא היה להם לא לחם לאכול ולא כסות ללבוש. מה עשה אותו חבר? נכנס לבית המדרש ישב ודרש. עמדו בני המדינה כשראו שהוא בן תורה מרובה, נהגו בו כבוד גדול ועשו לו פסיקתו כהוגן וכראוי בגדולה ובכבוד. התחילו גדולי הקהל לילך מימינו ומשמאלו וללוות אותו. כשראו הפרקמטוטין כך, באו אצלו ופייסו ממנו ואמרו לו: בבקשה ממך, עשה עמנו טובה ולמד עלינו זכות לפני בני העיר, שאתה יודע מה היינו ומה אבדנו בספינה. בבקשה ממך עשה עמנו חסד, דבר להם אפילו על הפרוסה שינתן לתוך פינו ונחיה ולא נמות ברעב. אמר להם: הלא אמרתי אליכם, שפרקמטיא שלי גדולה משלכם, שלכם אבד ושלי קיימת. הוי, כי לקח טוב נתתי לכם:

מעשה בחבר אחד שהיה בספינה עם פרקמטוטין הרבה, היו אומרים לאותו חבר:

היכן פרקמטיא שלך?

היה אומר להם: פרקמטיא שלי גדולה משלכם.

בדקו בספינה לא מצאו לו כלום, התחילו שוחקים עליו. נפלו עליהם לסטים שללו ונטלו כל מה שנמצא בספינה. יצאו ליבשה ונכנסו למדינה, לא היה להם לא לחם לאכול ולא כסות ללבוש.

מה עשה אותו חבר?

נכנס לבית המדרש ישב ודרש.

עמדו בני המדינה כשראו שהוא בן תורה מרובה, נהגו בו כבוד גדול ועשו לו פסיקתו כהוגן וכראוי בגדולה ובכבוד.

התחילו גדולי הקהל לילך מימינו ומשמאלו וללוות אותו. כשראו הפרקמטוטין כך, באו אצלו ופייסו ממנו ואמרו לו: בבקשה ממך, עשה עמנו טובה ולמד עלינו זכות לפני בני העיר, שאתה יודע מה היינו ומה אבדנו בספינה.

בבקשה ממך עשה עמנו חסד, דבר להם אפילו על הפרוסה שינתן לתוך פינו ונחיה ולא נמות ברעב.

אמר להם: הלא אמרתי אליכם, שפרקמטיא שלי גדולה משלכם, שלכם אבד ושלי קיימת. הוי, כי לקח טוב נתתי לכם:

טדה

מה קורה לפורומים?

 זה פורום דתי חושב שראוי לערוך.

מאשר לרשום בכרטיס הכרויות של אתר דתי :

״מחפש לא רזה ולא שמנה״.

אז ניסיתי להסביר לבנות שתמיד מגזימות במה שהן רואות מול המראה...

איך זה נראה ״לא רזה ולא שמנה״ כדי שירגישו בנח לשלוח הודעה...

אבל עכשיו...בגלל האזעקה שהפעלת (אפילו אני נבהלתי כשראיתי ״אזהרת צניעות!״ )

ההנהלה הבכירה ערכה את התמונה

ובנות למרות שהן ״לא רזות ולא שמנות״ עדיין -לא- ישלחו הודעה לצד השני. חבל. פשוט חבל.

נקווה שזה רצון השם.

תודה.

לא ולא ולא

בהנחה שהטרמינולוגיה שלנו זהה.

"אחראי" זה לא "אשם". בדוגמא של המטבח - אם הבעל הוא אחראי על הפרנסה בבית (אפילו אם לא עובד!) אז אחריותו למצוא פתרון (גם אם הפתרון יהיה שהאשה תעבוד יותר).

בדוגמא עם הילד - האמא "תיקח פיקוד" כל הטיפול בילד (גם אם זה אומר לשלוח את הבעל איתו לחדר מיון).

בסוף השאלה כאן היא על חלוקת סמכויות, תפקידים ואחריות. יכול להשתנות כמובן ביו זוג לזוג וקיצוניות זה תמיד מוגזם אבל ברוב הבתים האבא לוקח אחריות על הפרנסה והאמא על גידול הילדים.

ולמתקשים - לא. זה לא אומר שרק האמא מגדלת ורק האבא עטבד, זה אומר חלוקת אחריות. 

וכמובן שלא סובל את הנ"ל.

נראה לי שאנשים צריכים להבין את המונח אחריות ולקיחתה. במיוחד בלנ"ו לקראת נ"ט.

והאמת שכשקראתי את ב', אז בהתחלה באתי להגיד שברמה מסויימת כן כי האבא התחייב בכתובה וכו', אבל, כשקראתי את הדוג' - אז ממש לא. אני מסכים שיש לגבר אחריות מסויימת על פרנסת המשפחה (אם כי אני גם באמת חושב שהעולם השתנה ושהגיוני מאד שהתחום הזה צריך להתעדכן. איך ומה וכמה זה שאלה, אבל עדכון כלשהו בוודאי צריך), אבל זה לא אומר שכל מה שקורה בתחום הכלכלי רובץ על גבו. לדעתי המשמעות הכמעט יחידה של ההתחייבות הזו היא להביא מספיק כסף הביתה כדי להחזיק את משפחתו. טעויות כלכליות זה משהו אחר.

ב. לא

כל פעם שמדברים על האישה אחראית לילדים הגבר על הפרנסה

שאישה אחראית להוליד ילדים ו9 חודשים בהריון ועוד 3 התאוששות.

לגבר אמור להיות רצון לפרנס למה זה כזה מוזר ?

בטח אם רוצים לפחות 3 ילדים ויותר

בן אדם בהתאוששות .. מן הסתם השותף שלו אמור לעזור..

כי המתנה של שניהם הילדים לא רק שלה

אם האישה לא אחראית להוליד ילדים זה משהו אחר

אבל לא זכור לי שגבר מוליד כסף אז שיצור אחד כזה

או לפחות ינסה ליצור

ברגע שאישה מולידה ילדים זה כבר ואו

אז כן שאישה רוצה שגבר יתעורר על עצמו בעניין של אחריות זה לא בקטע של פינוק

זה בקטע של מה נעשה שאני יהיה עסוקה בהריון ולא אוכל לתפקד כלכלית טוב

אם אישה יכלה לבחור שהוא יולד ילדים אז סבבה שיוויון

אבל אתם לא יכולים להוליד אז תמודדו.

תפסיקו להתבכיין .

דבר שני רק בשבת שמרתי על אחיינים שלי זה הרבה יותר קשוח מאשר יום שלם שאני עובדת משמונה עד שש

אז שגבר יוצא לעבודה זה לא להשתחוות לו

האישה שומרת על הילדים אחרי הגן ועוד לפעמים אחרי שהיא בעצמה עובדת עד שהגבר חוזר מהעבודה

תעריכו את הנשים שלכם

ותפסיקו להתבכיין

לגבי התשובה שלך

לא לא

למה? כי הדוגמאות על הפנים

אנשים מנתחים כל מיני ניתוחים לגבי תפקיד האישה ותפקיד הגבר, כשבסופו של דבר מי עושה במשפחה זה סידור פנימי בין בני הזוג עצמם.

יש כאלו שטוב להם חלוקה שיוונית, כמעט שיוונית, כמעט מסורתית, מסורתית לחלוטין, אברכות, או אלף הגדרות וסידורים שהעיקר בהם זה אם זה טוב לשניהם והם מעריכים זה את זה, אז זה בסדר.

אני לא בזוגיות אני עונה לתגובות פה שמתבכיינים

נראלך שאני אגיד למדויט שלי תפסיק להתבכיין? ממש לא

נשמע שמחפשים אשם. שני ההורים אשמים, אבל לא צריך לחפש אשמים כי זה לא עוזר.

מי ששם לב זה האחריות שלו להבין מה צריך לעשות, אבל לא מפילים אחד על השני. בסוף פועלים יחד. הילדים הם של שני ההורים כמו שאחריות על כלכלת הבית היא של שני ההורים.

אצלנו בבית אמא מרוויחה יותר מאבא. זה לא אומר שיש לה יותר אחריות על דברים מבחינת כלכלה. זה של שניהם יחד, אבל מתוך מקום של המון כבוד אחד לשני כי אמא יודעת שאבא שלי עושה את המקסימום שהוא יכול כדי להרוויח וגם אבא שלי מעריך את אמא שלי על כמה שהיא עובדת. החלטות כלכליות הן ביחד וככה גם ההשלכות.

לא אוהבת את החלוקה הזאת של "הוא אשם"

אז לא לא

לגבי א אני אמא וכן מסכימה שאני יותר אחראית על הילדים כלומר ילד חולה= אקח יום חופש ולא בעלי

אבל הדוגמא שאתה נותן כאן לא קשורה אם ילד הולך לטיול אופניים עם אבא ופתח תראש זה לא אשמת אף אחד ולכן אין כאן עניין של אחריות של האמא יש כאן עניין של אחריות של שנינו לטפל בו רפואית

לגבי ב האחריות הכלכלית על האבא יותר מתוקף זה שאני יותר מחסירה שעות עבור הילדים זאת אומרת שאם יש חוסר כלכלי הוא יעשה שעות נוספות

לגבי הלוואה למטבח זה לא אומר שהאשמה או האחריות עליו..זה על שנינו באותה מידה ושנינו נישא בעול הזה יחד..אתה צריך לשנות נקודת מבט בזזריז..

נ.ב אם את אישה ורשמתי בזכר אני מתנצלת

כל פעם שאני קורא תגובות כאלו אני מהרהר במשמעות המשפט הנ"ל.

מצד אחד - חז"ל אמרו (וזה מספיק כמובן) ובנוסף בחוויה האישית שלי רואים את הצד שבו הדעת הוא הצד הפחות מוביל באשה (לעומת הרגש).

מצד שני - איך אתן מצליחות להחזיק את כל התסבוכת הזו בפנים? ועוד להבין אותה?

כנראה שלא אתה.

בכללי, שגבר אומר מה 'נשי' ואישה אומרת מה 'גברי' בעיניה, זה באופן טבעי יכול ליצור חוסר נעימות. (גם כבן/בת אותו מין אומרים על המין שלהם/ן, אבל זה פחות בולט במידה מסויימת).

אלא הסגנון שזה נאמר. הסגנון של חז"ל לא תמיד מתאים לסגנון המדובר ברחוב. בסלנג. שחז"ל אומרים דברים יש להם מגמה, כיוון, מסר. כאשר אומרים את המשפט עצמו מחוץ להקשר שלו הרבה פעמים זה יכול להוביל לחשיבה לא מחמיאה ביחס למדובר. הסגנון של הגמרא זה להביא הרבה משפטים פשוטים שלעיתים סותרים ואז לפשר ביניהם ע"י פרשנות (אוקימתא למשל). כך גם המשפט "נשים דעתן קלה" נאמר בהקשר מסויים. לפעמים יש גם דברים נכונים מבחינת המציאות, אבל העניין הרגשי מאחוריהם הוא לא נאמר.

כבר שתכתוב משהו שנשמע לא טוב על נשים מבחינה ריגשית שזה יתקבל על הלב כנראה שתצטרך להסתייג במפורשות מכך, כי המשפט הזה לא תואם את השפה של הרחוב.

מחזק את דברייך דהיינו

איפה כתוב יותר מהאיש?

וכמו שכבר אמרו אנשים חכמים:

בינה זה להבין דבר מתוך דבר

בינה יתרה זה להבין דבר מתוך כלום 

1. ענה לך. (:

2. מה רצית להגיד בזה :

בינה זה להבין דבר מתוך דבר

בינה יתרה זה להבין דבר מתוך כלום 

(למרות שלא שמעתי על להבין דבר מתוך כלום)

אמרת את זה ביחס לפריקה שמישהי כתבה.

לא חושב שהתכוונת לזלזל חלילה אבל המשפט הזה בקלות מקבל פירוש שלילי או שנוטה לשלילי גם אם לא התכוונת.

נשמע שיש צורך בעזרה חיצונית.

ייעוץ, טיפול, משהו.

חבל בגלל כל מיני חשבונות לא קונקרטיים להפסיד דברים.

את במו ידייך הורסת ולא מאפשרת לטוב לבוא (לא בכוונה כמובן!) בגלל אותן החשבונות.

בהצלחה!

ותפס אותי הקטע הזה והותיר בי רושם מסויים - "קשה לי לסמוך על עצמי. אני לא מאמינה ביכולת שלי לקבל החלטות טובות עבור עצמי. אז מולך, או מול כל גבר אחר שיעמוד כאן, זה הופך בלתי אפשרי. הרי רק אני מולך, רק אני רואה את זה, רק אני אבחר בך ואצטרך לבחור כל יום מחדש שוב ושוב ושוב. אני נקרעת בין הצורך, שלא לומר הנואשות, לשים את הראש ולהירגע, סוף סוף לומר 'יהיה בסדר, דברים מסתדרים, וגם כשהם לא, אני יכולה ורוצה להתמודד איתם', לבין הדחף השתלטני להגיע לתוצאה מדויקת שאיכשהו תבטיח שיהיה בסדר."

המפגש עם הזולת תמיד מפגיש אותנו עם עצמנו. לכן, ממה שאני מכיר ומאמין הגיוני שהקשיים והאתגרים שמפגשים אותך לא באו יש מאין, מסתבר מאוד שהם קיימים בעוד מקומות בחיים שלך. המפגש עם הזולת בדייטים הוא המפגש הכי עוצמתי ולכן הוא מלמד עלינו המון, והוא גם נחווה בצורה מאוד אינטנסיבית. מה שאת מתארת הוא לא ייחודי רק לך וכל אחד חווה חוסר יצביות ברמה כזאת או אחר, במיוחד בשלב הזה בחיים. נשמע מהמתח שאת מתארת שיש שני אפשרויות - או להרגע ע"י האמירה "יהיה בסדר" או להגיע לתוצאה מדוייקת שאיכשהו תבטיח את זה שיהיה בסדר. אלו נראים לי שני קצוות מאוד מנוגדים אך בעלי מכנה משותף - האמונה שיש ודאות. ואז כשאין את האמונה הזאת - נורא. נראה לי שאמון הוא מוליד ודאות מסויימת אך היא מסגנון מסויים. זאת לא ודאות של נבואה. זאת ודאות של קשר מאוד חזק. איך זה עובד? אדם בוחר לתת אמון באדם אחר, שנראה לו שווה את זה, הוא משלם מחיר מסויים של סיכון ואז מקבל תשובה מהניסיון הזה - לפעמים האמון לא 'הצליח' ואז האדם משלם את המחיר שהיה מוכן לשלם אותו, לפעמים זה מצליח, איזה כיף, ואז נדרש מהאדם להתקדם ברמת האמון, ושוב, לבחור מחיר מסויים שהוא מוכן לשלם ואז לראות אם הוא מפסיד את המחיר הזה או שהוא מתקדם לשלב הבא. שמעתי אמירה יפה של הרב שרלו שהוא אומר שהבחירה להתארס עם משהו/מישהי זאת הבחירה ללכת למסע לעבר הלא נודע עם הבנאדם שאפשר לסמוך עליו ביחס למסע מהסוג הזה. אמון נוצר כזה נוצר כמו שהוא נוצר עם חברות או בקשר עם בני משפחה או בכל קשר אחר. ללכת בהדרגה נראה לי זה הסוד של העניין. זה מה שעלה מהרהורים אישיים, מקווה זה הוסיף.

אחרת צריך לשקול את האמצע מבחינת תחב"צ ולא מבחינת קילומטרז.

פארק ענבה במודיעין נחמד מאוד.

לגבי המשודכת , לא סגור על זה ,אז כן מעדיף גם אפשרות נוחה של תחבצ

לגבי פארק ענבה חשבתי על זה הרעיון נחמד אבל מחפש לכל מקרה עוד, יש עוד מקומות שמכיר?

https://www.tremp.co.il/between/cities_between_two_cities.php?language=Hebrew&from=%D7%A4%D7%AA%D7%97+%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%94&to=%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D

ואני ספציפית הייתי מעריכה ממש אם היה בא לאזור שיותר קרוב אלי במידה והוא עם רכב נגיש

במקרה הזה , אין לי בעיה אבל לא עד לירושלים(לא קשור לעצלנות או משהו)

אז מחפש מקום אמצע או אפילו 75/100 אבל מקום נוח, פשוט אין כלכך הרבה ישובים ליד ירושלים כזה

אבל רק אם בא לך בכלל להתעסק בזה.

אז אני אמתין לאישור קודם

ואם תסכים, אשאל בכיף (וגם אז כמובן רק אם בא לך לענות)

תודה.

נ.ב - במקרה ראיתי בשבוע האחרון את  הסרטים שהאזאם 1 ושהאזאם 2...

אבל..לא חושב שיש קשר לזה שאני פונה אליך. אולי.

הקושי הוא שכרגע שהיא מלחיצה מאוד את עצמה. לכן השאלה המקורית שלי היתה איך אפשר לעזור בזה אם בכלל. אני כל הזמן משדר שלא צריך להחליט כלום עכשיו אלא להמשיך לברר.

כשהיא שיתפה אותי שהמערבולת הפנימית שלה היא בין לנתק את הקשר כבר עכשיו לבין להתקדם הבנתי את הקושי שלה. כבר עכשיו היא נפרדת ממני ו(כביכול) מתחתנת איתי 50 פעמים בשעה... (נראה לי הקוראות יבינו את זה יותר טוב ממני).

השאלה הכי חשובה - איך נותנים את הבטחון הזה? לדעתי זה הדבר הנחוץ ביותר כרגע.

מביא מקום מאד בוגר

כשזה קשה ומאיים על משהו שאתה מאד רוצה..

חיזוק! תצליחו!

הלוואי שיהיה לכם טוב!

אבל לפעמים אנשים לא מכירים בתכונות שיש בהם ובכוחות שלהם. אולי זה זה.

כמובן לפעמים זה הפוך ומספרים לך דברים לא נכונים

אני אומרת בכל פעם שאני מחפשת מישהו שהולך לעבוד, לא רוצה מישהו שישב ללמוד עכשיו שנים.

הציעו לי מישהו, עשינו בירורים והכל, בערך הדבר הראשון שהוא אומר לי בפגישה זה שהוא רוצה להיות דיין וללמוד שנים.

בפנים.

לבדוק באמת מה חשוב לך. "להתגמש" בנתונים כמו גיל, מגזר, נתונים חיצוניים וכדו'. להתמקד במה שבאמת חשוב ובסיסי לך בבית. מעריך שיפתחו לך עוד אפשרויות.

כחלק מזה זה גם המבט אחורה - אולי היה קשר שכדאי לנסות שוב. לאו דווקא זה שאת רצית, אולי הוא רצה ואת פחות וכדאי לראות אם משהו השתנה אצלך?

דברים שכתבתי פעם ואולי יעזרו מבחינה פרקטית - לקראת נישואין וזוגיות

כל הכבוד! אז עוד כמה דברים - לקראת נישואין וזוגיות

(ובכלל, אני לא חושבת שאת צריכה לחפש את הזיווג, אבל זה נושא אחר. יזרקו עליי כאן עגבניות, יכולה להסתכל בשרשורים הארוכים האחרונים שהשתתפתי בהם).

לכי לתחנה המרכזית בירושלים,כל מקום בירושלים,רחוב יפו, הכותל, באוטובוסים.איפה לא?יש את הסוגים המגזרים והכיפות.

תחזרי לספר איך היה

אפשר אולי דרך חברות, משפחה,רבנים של ישיבות וכו' שלא מוגדרים רשמית 'שדכנים'.