פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 100)

וגם- אנחנו לומדים המון וצומחים בעיקר מהמקומות שהיו לנו כואבים וקשים

מה הקושי בעניין האמון?

כדאי לשקול לטפל בזה, לא להתיחס לזה כצלקת אלא כפצע.

ובכללי לי לא כ"כ קשה לתת אמון באנשים, במיוחד לא אנשים שאני פוגש לראשונה. צריך קצת אמונה (בה'), עין טובה.

כמובן שהפגישות מבוססות על אמון, שהאדם שמולך מספר לך מידע אמין על עצמו וכל הסובב אותו ושהוא מביא את עצמו ולא מזייף התנהגות. יש דברים שניתן לבחון ולבדוק אבל הפגישות והסובב אותן, לדעתי ומסברתי האישית, הן לא עניין של איסוף מידע אלא של חוויה. אני לא אומר שלא לעשות בירורים וכדומה, כמו כן צריך לברר כמה שיותר ולבדוק את ההתאמה ע"י התבוננות שכלית.

בכללי, כדאי לפנות לשדכנים שמחפשים את טובתך (ולא את טובת הצד השני שהם מנסים לשדך) ושדכנים שמתאימים למה שאת מחפשת, כלומר שמתעסקים עם אותו סוג הציבור. בסופו של דבר, אני חושב ששדכנים (לא סתם חברה שמשדכת חברה של חברה שלה) מבררים מידע באופן יותר מדוייק, או שזו יחודיות של ברוקולי בלבד

@הפי

אז מחילה אם חוזר על דברים...

"לא תרתח ולא תחטא". כשאנחנו כועסים, אנחנו לא אנחנו. אנחנו מאבדים את עצמינו. גם אם בסופו של דבר יכול להיות ש"ילך טוב" והכל יעבור בשלום, זו פשיעה להיכנס למצב כזה שיכול להיות שנעשה דברים לא טובים. יש בידינו את המושכות, ואסור לנו להביא את עצמינו למצב שנאבד שליטה בעצמינו. וגם לא מובטח לנו שנוכל לשלוט במצב לגמרי. עצה פרקטית שיוצאת מזה, לחשוב על זה, ולחשוב על כל האמרות האלו של "כל הכועס כאילו עובד ע"ז", שעבודה זרה זה בדיוק זה, "איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע" (שבת ק"ה עמ' ב'), האדם מאבד את עצמו כשהוא כועס.

מה שכתבתי זה פתרון זמני/כללי. אבל ביותר פרוטרוט הרבה פעמים הכעס נובע מזה שהאדם חומד דברים. האדם חשב שזה "מגיע לו" ו"שלו" ושפתאום מישהו אחר לקח את זה, או שפתאום הוא מנוע מלהשיג את מה שהוא רצה, הוא כועס. אם אדם יבין שהכל קצוב משמים בדיוק לפי מה שהוא צריך ומה שטוב לו, ואין כל נימה נוגעת בחבירתה, אז הוא יהיה שמח. לעומת עשיו שאמר: "יש לי רב...", יש לי הרבה, ולכן תמיד התאווה להשיג עוד ועוד, יעקב אמר: "יש לי כל". יש לי הכל, את כל מה שאני צריך, ה' דואג לתת לי בדיוק את מה שטוב לי, ולכן אני שמח בחלקי ולא כל הזמן מתאווה להשיג עוד ועוד ולא מסופק ממה שיש לי. ברגע שהאדם יבין שהכל בידי שמים והכל מנוהל ע"י ה', והאדם לא יקופח, וכל דבר שמגולגל בעולם זה ע"י ה' וזה לטובתו, הוא לא ירגז ולא יכעס כשהדברים לא מתנהלים לפי מה שהוא ציפה וחשב לנכון ולטוב. (אגב, חובות הלבבות בשער הבטחון אני חושב מדבר על היחס בין הבטחון בה' לבין ההשתדלות, איך אפשר לשלב את שני הדברים בלי סתירה.....).

מקוה שעזרתי

נ.ב. זו התגובה היחידה (כמעט) שלא הגבת לה....😥

1. אכן, הייתי מודע שזה לא מעלים לגמרי את הכעס.

2. אכן זה קשה לשלב בין הדברים, אבל אני חושב שזה לא סותר. הציפייה היא מה' שימלא חסרוני, והיא לא אמורה לסתור את העובדה שהוא לקח, שינה את התוכניות. נגיד לדוגמא אדם התפטר מהעבודה. זה מעצבן קצת. אבל הכעס לא אמור להיות על הבוס, אלא הציפייה היא מה', שייתן לי עבודה. ולהתפלל אליו שיסדר עבודה. כשה"בעיה" היא מהבוס, אז הרבה יותר קל לכעוס עליו שהוא לא בסדר וכו'...אבל אם הקב"ה הוא זה שגרם שהבוס יפטר, פתאום המבט על זה הוא אחר, כי ה' רוצה בטובתינו והכל לטובה. נראה לי זה המבט שצריך להיות. ואני מסכים שקשה לשלב אותו עם ציפייה....

אכן....

בשמחה, שמח לשמוע שעזרתי....

באופן כללי מה זה כעס?
בדרך כלל כעס זה ציפיות של מהעולם, מהיקום ומהחבר'ה. אנחנו באים בציפיות, בטוחים שהכל יקרה בדיוק כמו שאנחנו רוצים ומצפים ואז...זה לא קורה.
מה שקורה אז זה שכל הציפיות שלנו מתנפצות לנו בפרצוף, אנחנו נבהלים ומתמלאים בכעס כי אנחנו מאמינים שהוא יעזור לנו לקדם את הציפיות שאנחנו בטוחים שהן נכונות וטובות.
אז בקיצור:
כעס זה לרצות להופיע רצון שמתנגש על המציאות ומתנפץ.
אז מה עושים, יש כמה דרכים לעבוד עם כעס:
א. בעוד שפרויד טוען שפורקן ליצרים זה דבר בריא אנחנו כיהודים טוענים שזה לא אז צריך להתאמץ לא לתת לכעס לפרוץ בצורה חיצונית. אפשר לכעוס בתוך הלב אבל צריך לדבר בצורה רגועה.
אם רואים שמתחילים לאבד שליטה צריך לעצור את השיחה, לעצום עיניים, לספור עד עשר, לצאת לטיול קטן עד שנרגעים ולחזור בכוחות מחודשים.

ב. צריך ללמוד לנתח את הכעס, ללמוד מה גורם לנו לכעוס וללמוד להבא להתרחק ממנו. צריך להבין שמטרת השני היא לא להכעיס אותי אלא הוא בטוח שהציפיות והרצונות שלו טובים כמו שאני בטוח בשלי ולכן הוא לא אדם רע אלא שנינו בעלי מטרות טובות.
ג. והדבר הבסיסי יותר זה להבין שהכעס לא באמת עוזר, אם נכעס גם אם ננצח בוויכוח אנחנו נפסיד, אבל גם לא ננצח בוויכוח בדרך כלל, הצד השני יכעס גם הוא או שהוא פשוט לא יגיב ולא יסכים בלב. כעס זה דבר מובן אבל לא דבר נכון
ד. יש עוד אבל אומרים שאנשים לא קוראים הודעות ארוכות אז אני אעצור כאן

אם את מרגישה תקופה שהכעס יותר נוכח בחיים שלך, אפשר להתבונן ברגש הזה. 

לאן את שואפת להגיע? עבודת המידות היא מתמשכת זה לא בום וזהו.

(אבל זה עבודה משתלמת מאוד מאוד אולי הכי משתלמת בחיים )

בס"ד

כעס הוא תגובה לרגש כלשהו שעלה בנו, למשהו שקרה, הוא לא רגש ראשוני. זיהוי הרגשות והסיטואציות שמובילות אותנו לכעס יכול לעזור לעצור אותו לפני. החכמה היא לעצור שנייה לפני שמגיעים לכעס, לנשום עמוק ולראות אם יש אולי דרך אחרת להתמודד עם הרגש שעולה בנו.

עם כל זאת כל עוד זה בטווח הנורמלי אז לקבל גם את זה שאנחנו בני אנוש ומדי פעם אנחנו כועסים. בזוגיות ובכללי בחיים צריך לדעת להכיל גם את זה.

ומודעות דורשת גם לדעת מה עושה טוב ולא, נכון?

כי מה שמתאים לך זה פשוט מה שמתאים לך, גם אם זה מיוחד גם אם זה פשוט

אם הוא מתאים מעולה אם לא אז לא. מיוחד או לא זה כבר שאלה אחרת. לא?

ה' מכין לך את ההכי טוב הפי<3

-הולכת להתחתן עם עצמי-

ז"א "אבא שלי הוא חסן נסראללה, אמא התגיירה לפני שהיא ילדה אותי" נשמע נורא מפחיד, ואז מסבירים "בפועל אנחנו לא בקשר על נסראללה ולא נדרשים לקשר עם הארגון. אמא נשואה מחדש והבית מתנהל בצורה נורמלית, כך שמי שלא יודע את הפרטים בכלל לא ישים לב".

כמובן נקטתי דוגמה מופרכת בשביל להדגים, אבל אני מניח שבאופן כללי פתיחות בקשר לחוויה חשובה מאד. להסביר "אמנם המשפחה שלי כך וכך, בפועל זה מרגיש כך. אם מפריע לך משהו אפשר לשתף ונדבר על זה בצורה פתוחה, בלי להיעלב, ונראה אם זה באמת מפחיד כמו שזה נשמע".

כמובן זה דורש את היכולת של שני הצדדים לדבר בצורה פתוחה. לא אופייני לקשר בטח בדייט ראשון. אבל אפשר לנסות.

באיך  ומתי אתה מציג את הדברים לצד השני.

יכול להיות שזה נאמר בדרך מאוד מרתיעה, ואפשר להציג את הדברים בצורה אחרת - בצורה שתיתן לזה את הנפח השולי שיש בעניין.

ואולי אולי כדי למנוע את מפח הנפש, כדאי גם לדאוג שהצד השני ידע את זה מראש.

בנוסף,

קשר אמור להתבסס על כנות. אז אם נעשה כאן משהו אקטיבי כדי להסתיר (כי אתה מתכנן לספר בדייט מאוחר יותר) - זה יפריע לי מאוד, בכל שלב של הקשר. זה גם הופך את הדבר משולי למשהו בעל נפח, שהופך את זה לאישיו.

אם הציעו לי לצאת עם מישהו, ואני מגיעה לקשר עם הידע שהרקע המשפחתי שלך הוא א\ב\ג (מהמציע\בירורים\אחר) - לא אשאל בדייטים ראשונים על זה, אלא רק אחרי שהחלטנו להעמיק את הקשר, שמגיעים לרמה מסוימת של פתיחות.

אני ממליצה לך לקחת את ההצעה של @ברוקולי ברצינות, ולנסות לנסח איתה איך אפשר לתווך את זה בצורה הראויה לצד השני.

אני גם חושבת שחשוב להבין את הצד השני. נכון שאנחנו מתחתנים רק עם אדם, אבל למשפחה של האדם יכול להיות השלכות מאוד גדולות על הקשר. בנושאים כאלו הייתי מתייעצת עם הנשואים בפורום המקביל, שיש להם ניסיון.

אולי אפשר להגיד את זה בצורה כללית יותר ומעורפלת?

משהו שלא יעלה הרבה שאלות אצל הצד השני..

בס"ד

ואני לגמרי חותמת על זה שנישואין לא מבטיחים אושר...

*חזק ויאמץ לבך

😅

אין הצעות = שולחים כמה שיותר קורות חיים ולא מתעקשים על קל"ב

ראיון עבודה שנכשל = מנסים להבין מה הסיבה (שואלים את המעסיק ישירות/מתייעצים עם מביני עניין) ומתכוננים לראיון הבא בהתאם

לתחושות האלה. כן, אני מרגישה כרגע מסכנה. אני מרגישה עצובה ומיואשת

בלי שום ביקורת עצמית

לשהות בזה

למרות שהתחושות האלה לא נעימות והרצון הטבעי שלנו הוא לא להרגיש אותן ופשוט להמשיך הלאה, לקום, לפעול, להצליח

אם לא תתני לתחושות האלה מקום זה רק יגדל ויגדל וישפריץ במקומות לא צפויים

אחרי שנתת מקום וניקית מעצמך את הייאוש את יכולה להתחיל לחשוב ולראות את התמונת מצב שלך בצורה בהירה יותר

ומשם הדרך לפעול קלה יותר

בעיניי העניין זה לתת מקום לרגשות שלך ואחכ את כבר תמצאי את הדרכים איך לעזור לעצמך 

וממשיכים לחפש בשיא המרץ...

הזכרת לי את אגרת ש"א של הרב קוק שבה הוא נשאל בדבר השמחה בעבודת ה' אז שם את זה כאן. אולי זה יכול לחזק פה מישהו.

https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%94:_%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%AA_%D7%A9%D7%90

זה נראה נכון. בעיקר בהרגשה שלי.

ואם היא ביישנית?

אולי זה שתשאל אותה שאלות כל הזמן ילחיץ אותה?

אולי היא כן רוצה ח\לשמוע דווקא אותך?

אי אפשר להכליל, לא לכאן ולא לכאן...

למה אתה חושב שאצל בנות זה הפוך? כאילו אצלן זה כן טוב לשווק את עצמן? לא הבנתי למה אתה מתכוון 

אני חושבת שטוב שכל אחד ייתן מקום לצד השני ויהיה אותנטי

בפשטות...

ומי שאצלו זה שינוי כיוון, שישנה כיוון

שתהיה בעז"ה צדיק בן צדיק (אני בטוח שאתה כזה, אבל לטענתך....), אוחז מעשי אבותיו בידיו, וכך יהיה "ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל".

לפי המעשים הבת זוג של האדם, לכולם מגיע וחייבים גם כן, אלא שאיזה אחת יתחתן הרי זה לפי מעשיו. 

אלא שפשוט אין לו זכויות כדי שתהיה סייעתא דשמיא למצוא זיווג....אבל בכל מקרה הוא טועה....

בכל מקרה - את יכולה לבקש ממנו תשובה כנה, ולומר לו שאת לא נעלבת אם הוא יגיד "כרגע לא מעוניין אבל אולי בעתיד אשנה את דעתי".

להסתיר או להקפיא את המנוי זה פרוצדורה ולא על כל הצעה שווה לעשות את זה.

יש הרבה מצבי ביניים של תפוס - יכול להיות למשל שבדיוק הוא פנה למישהי ומחכה לתשובה שלה, או שהוא מנסה להחזיר קשר ישן וזה תהליך...

מה שכן, אם הוא לא מתכוון לענות בחיוב להצעות מהאתר, אין כל כך הגיון מצידו להיות נוכח שם. אבל אנשים לא תמיד פועלים בצורה רציונלית.

'הנה עבדי' וכו' הפסוקים בישעיהו. 'הוי"ה למלך'. 'לחיי העוה"ב'.

כמה גימטריאות של ראשי התיבות של תחילת הפסוק.

קודם כל אתה לא חופשי, אתה תלוי תלות כלכלית בהורים (כנראה).

אתה נהנה לאכול צ'יפס ופיצה, אבל האם זאת תוכנית התזונה שלך לעשר השנים הקרובות?

בדיוק באותה מידה, "אני נהנה להיות לבד" זאת הסתכלות מאד צרה ולא רלוונטית. האם כאשר אתה מתבונן על האפשרות להיות בקשר זוגי טוב לעומת האפשרות להיות לבד, אתה באמת מרגיש שלהיות לבד זאת התוכנית הנכונה?

זה עניין שלך, מה דעתך?

האם את מחפשת מישהו שמאידיאל לא הולך לצבא? או שפשוט משום שהוא לומד לא הולך? אם האפשרות השנייה נכונה, אכן יש כאלו במגזר....@ברוקולי, תעזרי לה....

כבר אין שדכנית.. ויותר קל להתמצא בישיבות.

תודה. בעז"ה נזכה לישועות