פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 100)

נשמע שאתה עושה הכל באמת כדי לחפש אותה 

עובד ממש קשה

זה בהחלט ראוי להערכה וגם להערצה

(חשוב לזכור שאם עשית הכל .. צריך לתת לה' להוביל אותך גם.. לשחרר להתפלל 

אנחנו לא יודעים מתי התפילה תענה ואיך 

אנחנו לא יודעים כלום..)

אתה אלוף

חיזקת ממש

ואת הפזמון תשמע פעמיים - שלוש

זה ייתן את רוח הדברים שרציתי לכתוב.

תצליח!

בע"ה יהיה רק טוב!

"- לנסח הודעה קצרה, ולבקש מחברים לפרסם בסטטוס שלהם בווטסאפ, וכך להגיע למכרים של חברים.

- אפשר לפרסם את ההודעה בעוד דרכים, לדוג' לבקש מבת דודה לפרסם בקבוצה של מדרשה\ קבוצה של אברכיות מישיבה בסגנון שלך.

- לפנות לבנות שהקשר איתן היה חיובי (מבחינת הסגנון שאתה מחפש) ולשאול אם אולי יש להן חברות שיכולות להיות רלוונטיות.

- להשתתף באירועים שמיועדים להיכרויות.

- לתזכר את הסביבה שלך שאתה פנוי ומחפש - כולל עמיתים לעבודה, שכנים, חברים של ההורים, גבאי בבית כנסת.

- לפרסם כאן בפורום מי אתה\מה אתה מחפש, ולהפנות לצד ג' (תחת המשתמש שלך או באנונומיות דרך @ברוקולי).

- להיפתח לעוד הצעות: לבחון על מה אתה מסנן הצעות, ולראות אם אתה רואה דברים אחרת - לדוג', להרחיב את טווח הגילאים\גובה\עדה\מקצוע וכו'.

- לנסות לחזור לקשרים ישנים (אם רלוונטי).

- לנסות לחזור להצעות ישנות (בין אם נשללו על ידיך או על ידי הצד השני)."

רעיונות - לקראת נישואין וזוגיות

אני עושה כל מה שכתבת פה 😅

ברוח מה שכתב @היום הוא היום

- לפנות אל מישהי שאתה מכיר וסומך על חוות דעתה (אמא\אחות\גיסה\בת דודה, אבל לא בהכרח קשורה משפחתית, כמו אשתו של חבר שלך (בשיחה בשש עיניים)) - לבקש ממנה לעבור יחד איתך על הכרטיס שלך. אולי אפשר לנסח את הדברים קצת אחרת? להדגיש נקודות אחרות? אולי יש שם שגיאות כתיב מביכות? אולי חסר שם מידע קריטי? אולי כדאי לשכתב אותו לחלוטין?

- (אם אתה שולח תמונה) להראות לה גם את התמונה שאתה שולח. בהרבה מאוד ערוצים, זו המסננת הראשונה, בין אם אנחנו אוהבים את זה ובין אם לא. תמונה מקצועית יכולה לעזור. קח בחשבון גם מה אתה משדר בתמונה - מבחינת סגנון הלבוש, מיקום הצילום וכו'.

- לפנות לדמות חינוכית שאתה מכיר וסומך (גם כאן יש חשיבות בעיניי לאישה דווקא, ושיש לה ניסיון בזוגיות) - ולנסות לשקף מולם את הקשרים האחרונים שהיו לך. לקבל פידבק על דברים שאולי אפשר לעשות קצת אחרת. (נניח, שבכל דייט ראשון אתה הולך לבית קפה, מזמין משהו ואוכל עם הידיים, וזה מגעיל את כל מי שאתה יוצא איתה, והן גם לא מוכנות להעביר הלאה. כמובן משהו שהמצאתי...)

- לחשוב מה אתה יכול לעשות אחרת ממה שעשית עד כה. איזה דברים לא היה לך את הכוח\אומץ לעשות, ולעשות אותם. עדיף להתבייש קצת עכשיו, מאשר להישאר רווק עוד כמה שנים, לא?

כרטיס, תמונה. תקשורת בהתחלת קשר. כי נשמע שאתה משתדל יפה בהשגת הרבה מקורות להצעות אז הייתי מתמקד שם. בהצלחה

מההודעות כאן את בכלל לא נשמעת לי אדם מפחיד...

את חושבת שזה משהו ספציפי בך, או שזה בגלל שהסיטואציה מפחידה?

אני מתרשמת שדייט איתך זו חוויה מאוד נחמדה וחיובית

אבל אני גם מזדהה עם מה שכתבת, ואני חושבת שהרבה מאוד פעמים האנשים נרתעים, ולא מוכנים לתת לזמן לעבור ולהכיר אותי - אלא מעדיפים לברוח. וזה מבאס.

שמעתי על גישה שאומרת להתחיל מהדייט השלישי. כלומר, מראש, בטלפון או בפגישה ראשונה להגיד שאת ההצגה הזאת ההתחלתית - מדלגים עליה, והולכים ישר לנסות לחוות משהו יחד. כאילו במקום שזה יהיה כמו שיחה עם מישהו שבמקרה התיישב לידך באוטובוס ומנסה להרשים אותך - לעבור את השלב של הקליפה החיצונית ולפנות ישר לאיזורים הפנימיים יותר.

אני אוהבת את התגובות שלך

כן אני מבחינתי להתחיל ישר בלי מגננות וכאב ראש ..

תראי אולי הם מקבלים וייב קליל פתוח סנובי נשי

וזה מלחיץ אותם.

אבל האמת היא שאני גם חוששת ואני לא רוצה להוביל את הקשר ולתת להם ביטחון .

אני זקוקה לבחור שפשוט לא יפחד מהנשיות שלי (נקרא לזה ככה) ויהיה פה בשבילי , בלי לנסות להרשים.

כי אולי בחור תופס אותי בתור סנובית עם ביטחון ..

אבל אני הפוך

כלומר לא שאין לי ביטחון ..אבל אני גם ביישנית מאוד , וזה הזוי איך פתאום אני צריכה להגיד לגבר אל תדאג הכל טוב. (שאני רואה שהוא ממש נלחץ לדבר איתי).

ועם כמה שזה נשמע מוזר, גם מאוד טבעי. טבעי שלא ארגיש בנוח עם בחורה שאני לא מכיר, והגיוני שקודם ארצה לבחון מול מי אני יושב ורק אז אחליט אם להפתח. לא מול כל אחת ארצה להפתח, וגם לא מול כל אחת כדאי. ולבוא ככה על ההתחלה.. לא יודע, פגיע מדי

מצד שני מעיד על עצמי שבקשרים שהמגננות לא היו במקום דווקא כי נראה שהיה מאוד לא שייך (מכל מיני סיבות) נוצרו דברים מעניינים מאוד.

מבינה , ועדיין יש בי רצון שהוא יהיה כנה בלי לנסות להרשים או לפחד עוד מההתחלה

פשוט - להביע עניין בצד השני, להפתח בעצמך כדי להעמיק את הקשר. לומר בסוף בפירוש - נראה לי שיש מקום להכרות נוספת\מעמיקה.

מורכב - אחרי פעם-פעמיים כאלו כשהצד השני לא מעוניין אנחנו נחסמים\מעלים מגינים כדי לשמור על עצמינו. מעגל קסמים.

בכלל - המון פעמים חלק מהשיקול מה לומר אחרי הפגישה הראשונה-שניה מורכב גם מ"מה אני חושב שהשני רוצה" באותה מידה כמו "מה אני רוצה".

הפחד מדחיה או אפילו ההערכה שהצד השני פחות מעוניין יכול לגרום לנו "להקדים רפואה למכה" ולחתוך בעצמנו.

אפשר להשתדל לשדר חיוכים ועין טובה ואז זה מרגיע. 

אני חושב שגבר שרואה שאישה רוצה להיות רכה איתו הא נהיה קצת יותר עם ביטחון. יש בנושא שיעורים של המאמנת חדוה לוי.

אבל העיקר מצידך כמה שיותר לתת להם הרגשה טובה. יהיו כאלה שיצטרכו הפנייה לעזרה בגלל הביישנות וזה גם בסדר גמור בשלב מסויים. יהיו כאלה שזה יספיק להם.

בהצלחה

אבל הייתי שמחה אם הצד השני יזכור שיש גם אותי

ואם הוא החליט שאני משהו מסויים זה לא אומר שאני כך

בסוף הכל הוא איך הוא תופס \רואה אותך. 

וכבר כתבת שאת לא רוצה שישאל על כל דבר. 

בדייטים. אל תדאג אני רק נראית קשוחה. 

משהו כזה. צריך לחדד את הניסוח אבל שידע באמת שאת לא קשוחה כו שזה נראה או איך שתנסחי את זה.

ובאמת שכמה שתשתדלי יש בחורין ביישנים שלא בשלים להתחתן עד שלא ילכו לעזרה מקצועית. אז יש ם קושי אובייקטיבי גם. ואולי בעדינות תצליחי לעזור לחלקם לקבל עזרה ותרוויחי מזה גם

שמכירים אותי זה נעלם מהר

יכול להיות שאנשים מתמקדים בהתחלה בתקופות הטובות שהיו להם כי הם שמחים יותר לדבר על הנושאים האלה… ככל שהקשר מתקדם אז משתפים בעוד נושאים…

אם מה שהיה אכפת לי זה המטרה

שהעיקר שבסוף אשלים את עצמי בזוגיות ואולי גם אביא ילד צדיק שהיה שווה לחכות - ניחא.

אבל ההרגשה שלי זה שבא לי אהבה, בא לי לנצל את החיים...

ככה שגם אם זה יקרה בגיל 40, אני כנראה ארגיש תחושת החמצה רצינית על העבר שהייתי לבד

רווקות מבנים כי להם יש את התורה "ראה חיים עם האשה אשר אהבת- אם תורה" עד שמתחתנים.

אתה צריך תזכורת של הגמרא ש"כל השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה... בלא טובה... בלא שמחה..."?

שהתורה מתעמקת כשמתחתנים, אבל עד אז התורה במקום אשה ואתה יכול להתנחם בה כאשה.

לא אומר שזה "במקום" או שאתה יכול להתנחם בה כאשה. זה כבר חידוש שלך.

אתה לוקח דבר קטן ועושה אותו דבר גדול.

לאשה ואמרו שמה שקהלת אומר: "ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך". הכוונה באשה זה תורה.

דוד המלך אומר: "זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני".

בעירובין נד ע"ב דרשו את הפסוק במשלי על הרגשות העמוקים לתורה כמו אשה:

א"ר שמואל בר נחמני מאי דכתיב אילת אהבים ויעלת חן וגו' למה נמשלו דברי תורה לאילת לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה ויעלת חן שמעלת חן על לומדיה דדיה ירווך בכל עת למה נמשלו דברי תורה כדד מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם באהבתה תשגה תמיד כגון רבי (אליעזר) בן פדת אמרו עליו על רבי (אליעזר) שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי

ועלה אמורים להתעצבן עליך? או על זה שהבנים סבבה?

"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" הנשים קדמו לגברים.

שיש להן את התורה, אבל בשום מקום לא כתוב שהתורה היא כמו איש. רק כמו אשה...

"לבנים יש את התורה ולכן יותר קל להם"? גם לבנות יש את התורה.

לא חושבת שנזכה ככה

שכתבת?

אולם לפי דברי הגמרא בבא בתרא (דף צא עמוד א) שאבצן זה בועז. ,(אם כן - בועז שנולד בשנת 2489 לבריאת העולם, נפטר בסוף ימי שיפוטו בשנת 2792. ויוצא לפי זה שבועז חי 304 שנה. ועיין רש"י בדברי הימים (שם) שבועז הוליד בגיל שלוש מאות שנה. וכתב כן לפי דברי הגמרא שאבצן זה בועז.)

תודה להילל מאירס שעשה סדר

לכתוב 'המיוחס לרש"י' כי רש"י לא כתב את הפירוש על דברי הימים. כנראה גם לא מבית מדרשו.

המדרש דוחה את הרעיון הזה כביכול בשם רש"י בדיוק פשוט.

כתוב "ויתן ה' 'לה' הריון"- העניין היה בה שלא יכלה להוליד, לא הוא.

"א"ר שמעון בן לקיש, רות בת ארבעים שנה היתה ולא נפקדה וכיון שנתפלל עליה אותו צדיק מיד נפקדה, ויאמר ברוכה את בתי לי"י ויתן י"י לה הריון ותלד בן". בפסיקתא זוטרתא אפילו לא היה לה רחם: "ויתן יי' לה הריון. אמר רבי שמעון בן לקיש עיקר מיטרין לא היה לה ונתן לה הקב"ה עיקר מיטרין".

גם זה לא כזה קשור לגמרא בבבא בתרא כי גם השאלה לגבי בועז שכתוב מפורש במגילה, לא קשור אם הוא מזוהה עם אבצן או לא.רק אם הוא מזוהה עם אבצן אי אפשר להגיד את תירוץ הראב"ע.

פשוטו של מקרא שיש חוליות באמצע שחסרים והחשיבו את החשובים, והוליד זה גם יכול להיות על נכד, כי הוא גורם לו להיוולד.

יעלי בנימין - אולפנת מעלה לבונה

@הללויה~ 

מוזמנת לדבר איתי

בלי ביסוס הלכתי וסתם ממקום של תחושה?

תשאל פוסק. אישית הייתי מתיר (אם צריך) ממגוון סיבות נוספות. 

או שזה באוויר

ובלי לקצר ולסדר זה כן מכער.

פשוט תחשוב אז?

בנתיים זה מיותר

אם אתה שואל שאלה הלכתית, לך לפוסק (ולאשתו )

לעניין הרעיוני 

ברור 

כן.

ככל הידוע לי, אין אף דעה שאוסרת להסתפר בערב חג, או יותר מדוייק, אין אף דעה שמתירה להכנס מנוול לחג.

אם לא הסתפרת לפני.

הלוואי שאני יצא עם מישהי כבר בשבועות.

היה מסתפר אפילו הלילה מיד אחרי הספירה.

עיין "תורה בציון" להגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א, שם הוא מונה מספר מקובלים גדולי עולם שהלכו יחד כחבורה קדושה להסתפר בליל סיום הספירה כהלילה הזה.

תמשיך לנסות בשליש

תראה אם יש הרבה שרוצים, ואם כן, תארגן. 

אמנם עם מחיצה באמצע האולם, אבל עדיין

אבל די משוכנעת שמי שנמצא בחתונה כלשהי, הסיכוי שיהיה שם עוד ניק, סביר למדי

אתה לעולם לא תדע איך תסיים

לעולם אל תוותר על החלומות שלך

אתה אף פעם לא יודע כמה אתה קרוב

לעולם אל תוותר על החלומות שלך

לא?

1 לעולם לא תדע כמה קרוב היית

2. אף פעם אל תוותר על החלומות שלך

אבל הכיתוב לא הפוך? 

יעני זה שעדיין לא הגיע ליהלומים הוא אמור לא לוותר על החלום

ומי שכבר בסנטימטר האחרון הוא לא ידע כמה קרוב הוא היה... לא?

כל הקטע זה שאחרי העבודה הקשה שלו הוא מתייאש למרות שהוא עבד ממש קשה

אז לא זה לא הפוך

עכשיו כשהתבוננתי שוב , זה באמת מובן ככה.

אני חושב שכדאי הן לפנות להורים של שאר התלמידים ולמסור להם שיראו את פירות הבאושים אצל ילדיהם ויטפלו בכך.

בנוסף, כדאי אולי להזמין לכיתה מישהו שמעורב בסיפורי ההתאבדות הללו כדי להעביר שיחה לתלמידים שיזעזע אותם.

וכל הכבוד לאותה אמא, מוערך ממש

לא יכולים לראות פירות בואשים כי זה מוסתר והרבה פעמים מוסתר טוב טוב.

"החלק המעניין בסיפור היה שהתלמיד הזה לא עבר חרם במובן המקובל של המילה:

הזמינו אותו לכל האירועים, דיברו איתו, שיחקו אותו כדורסל. מבחוץ הכול נראה יופי, זה רק הבפנוכו שהיה רקוב עד היסוד."

משיחה עם ילדים של 5 דק אפשר להבין מי נמצא "באילטה" .. קשה לראות את זה .. זה לא כמו בסרטים, מבחוץ הכל נראה טוב 

. בפנים הבעיה.. והילדים יודעים יפה מאוד מי מנהל את העניין גם אם זה לא נכתב על הנייר

 כי אם אחרים מרגישים שאין להם מקום .. וכולם נוהרים אחרי ילד/ה מסוימיים

אחרכ לדבר עם אותו ילד ולהסביר לו את החשיבות.. או מה הוא עושה לא נכון + לדבר עם אותה חברה שיגלו גמישות ויבאו לעוד אנשים הזמנות לחשוב ביחד + לחוד לאיזה אנשים כן מגיע להוביל .. אנשים שמסתדרים עם כל הסגנונות .. שיזמנו אליהם הביתה ללמוד למבחן / לישון באוהל את כולם ולא אותה קבוצה שוב ושוב

לספר להם.

ממש כואב לקרוא.

פשוט אני חושב ואולי אני נאיבי שאפשר לזעזע את הילדים שידעו לפעול נכון.

כ"כ קשה לשמוע את זה

(וברור לי שלא הייתי בעצמי נקי בזה כשהייתי ילד. ואולי דווקא בגלל זה זה מפריע לי כ"כ)

ואיזה מלאך הילד שסיפר לאמא!

הלוואי שאצליח לגדל את הילדים שלי להיות כאלה: לשים לב לאחרים ולא לוותר לאותם ביריונים.

אבל הזכרת בריונות והסרטון הזה מדבר על אותו עניין.

הלוואי שאצליח לגדל את הילדים שלי להיות כאלה: לשים לב לאחרים ולא לוותר לאותם ביריונים.

העניין הוא שהיום אין כביכול בריונים חיצונית..

זו יכולה להיות מדריכה בבני עקיבא שמבחוץ נראת דוסית נעימה ולזרוק משפטים יפים .. אבל בפועל לא תזמין בנות מסוימות לבית קפה/ אם תזמין תתעלם מהן../ אופי של אדישות כלפי האחר למרות שיודעת שהיא מובילה חברתית..

תגרום לפחות ל7 בנות להיות שקופות ולהישאר בסוף בבית בגללה וזה במקרה הטוב. במקרה הרע..

זה יכול להיות מדריך בבני עקיבא .. שקוטל כל מילה שניה בחור יותר חלש חברתית באופן רציף..

כל האנשים שפתאום לא מגיעים לפגישות / מגיעים לעיתים רחוקות..

לאף אחד לא כיף להיות מנודה ולא אמור להיות עליך סימן ..

אתה יכול להיות אדם הכי יפה הכי מתוק הכי נעים ועדיין להיות כזה

נשמע סרט דמיוני? זו המציאות תפקחו עיניים

אבל הרבה מתחיל ומסתיים בטיקטוק ובווטסאפ וגם בכיתה

ההורים לצערי היום כמעט ולא מעורבים ולא יודעים במה הילדים מתעסקים

וגם שעסוקים מצדיקים את הילדים במקום לקחת לטיפולים בעניין  

ובתור מורה הרבה דברים שקורים אחרי בית הספר המורים צריכים לטפל.

אני שוקלת ברצינות לעזוב את מערכת החינוך בגלל המצב הזה

ההורים היום לצערי לא תמיד מצליחים לחנך את הילדים 

וכל הכבוד לילד שסיפר לאימא 

אני חושב וככה גם אני עושה כשיש מצבים שהעיקר הוא לעזור לילדים להרגיש טוב חברתית ולבנות חוסן שלא יעשו עליהם חרם ושיפסיקו ההצקות.

לפעמים צריך לערב מבוגרים ולפעול משמעתית ולפעמים צריך לעזור למוחרם לתנהג בצורה שלא מעוררת צרות.

אבל את נוגעת בנקודה כואבת, ההורים עובדים היום קשה כדי להתפרנס והמורים והיועצים די קורסים מרוב עומס. וקשה לטפל מספיק. 

נראה לי יש איזו התארגנות חדשה לטיפול בנושא בצורה ממוסדת ארצית. זה מצויין

ספר צריכה להיות עמוק בעניינים ולהעלות פתרונות עם המורות, ההורים והילדים.

כלל יהיה נקוט בידך: החיים לא נהיים קלים יותר.

ככל שאנחנו מתבגרים, נוספים לחיינו עוד אחראויות ועוד דאגות.

היום זה בגלל התואר, מחר זה בגלל שאתה מחפש עבודה, מחרתיים זה כי בדיור התחלת עבודה תובענית. אפשר לדחות ולדחות.

1. אני חושבת שצריך לצאת רק אם אתה מרגיש שאתה מוכן להתחתן. נניח ותצא מחר עם מישהי, סביר להניח שייקח לכם כמה חודשים עד שתחליטו להארס, ועוד גמה חודשים בין האירוסין לחתונה - כך שגם אם זו תהיה הראשונה שלך, זה עצמו יכול לקחת זמן. כמובן שיש גם כאלה שנפגשים, מתארסים תוך חודש ומתחתנים תוך חודשיים נוספים, אבל הם יותר בצד החריג, לפחות במגזר. אז בכל מקרה להגיע לשלב של לבשל לשבת ייקח זמן. (והערה נוספת בעניין הזה, שמתקשרת לסעיף הבא: סוג הקשר בינך לבין אשתך תלוי בכם. מי שיבשל לשבת לא חייב להיות אתה, ולא חייב להיות היא - זה גם לא חייב להיות תשובה אחת קבועה. אפשר להתחשב בעומס...)

2. בוא נחשוב רגע על מי שאתה יוצא איתה: בייניש קלאסי מסיים את המסלול בגיל 23. נשארו לך עוד שנתיים לתואר, מהמינוח הזה אני משערת שמדובר בתואר שאורכו 4 שנים, כך שאתה בערך בן 25.

עכשיו בוא נחשוב על הבת הדת"ל הקלאסית: שנתיים ש"ל + מדרשה, שלוש שנים תואר - בגיל 23 יש כבר תואר. לא יודעת מה טווח הגילאים שאתה מוכן לצאת איתו, אבל בהנחה שאין לך בעייה גם לצאת עם מישהי שמבוגרת ממך - יש מצב שיש לה גם תואר שני כבר..

בגלל הפער הזה בין בנים ובנות במגזר, ממה שאני רואה בסביבה שלי - לרוב, האישה היא המפרנסת הראשית בשנים הראשונות, בין אם בעלה סטודנט ובין אם הוא אברך (לא שאלת על זה בכלל, והיו על זה הרבה שרשורים בעבר). בד"כ נשים לומדות מקצועות שהם פחות מכניסים כלכלית, אך מאפשרים יותר גמישות בהעסקה מבחינת השעות. אז אם זה המצב, תוכל לפרוש את התואר שלך בלי חשש.

עוד משהו לעניין הזה, זה לברר במקומות עבודה של המקצוע שאתה לומד - האם עדיף להשקיע בעבודת סטודנט? בציונים בקורסים? האם מספיק לעבור, או שחשוב לשמור על ממוצע מסוים?

הרעיון הוא להכניס בפרופורציה את החשיבות של הלימודים שלך. בדר"כ קורסים הם יותר תיאורטיים, ומעסיקים מתחשבים בניסיון בעבודה. האם בעבודה השנייה שלך למישהו אכפת מה הממוצע שיש לך? אם התשובה היא לא, אז אולי צריך לקחת את זה בחשבון.

אם אתה מעמיד בראש סדר העדיפויות שלך להתחתן, אז זה צריך להתבטא גם במעשים.

זה בסדר שיש תקופות עמוסות בחיים, שיש לנו פחות זמן לחברים וכו'. אבל אם אתה מתחייב עכשיו לקשר, אתה תהיה חייב להשקיע בו - פיזית, כלכלית, נפשית.

עינינו רואות כי סטודנטים (ואברכים) מצליחים להתחתן.

של @לגיטימי? אשמח להוסיף בשני מישורים.

קודם כל, תנסה לראות איך אתה יכול לטייב את השימוש בזמן שלך, או לפחות לשפר את התחושה לגבי המצב שלך, כך שלא תרגיש ב'פיגור אחרי הקצב' אלא תהיה זה שמכתיב אותו.

א. אתה ערוך מבחינת לו"ז? יודע מה צפוי לך בלימודים? בעבודה? בכלל? לפעמים לשבת עם עט מול לוח שנה זה כל מה שצריך.

ב. אתה עובד 2-3 ימים בשבוע. אם המצב הפיננסי שלך מאפשר לך, אולי כדאי לשקול צמצום ליום-יומיים בשבוע, או אפילו רק הזזה של שעות העבודה לזמנים שמבחינתך בכל מקרה לא יהיו מנוצלים למשהו אחר.

ג. אתה יכול לומר שאף פעם לא ישבת וגלשת ברשת להנאתך? או סתם שכבת במיטה? זו פריוילגיה רווקית לגיטימית לחלוטין (וגם אני "חוטא" בה) אבל כשמבינים שהזמן שיוקדש לזוגיות יכול לבוא על חשבון הזמן הזה, ולא על חשבון דברים חשובים אחרים, זה עשוי להוריד את מפלס הלחץ..

דבר שני, באופן כללי לא נכון להיות מוטרד בשאלה מהי 'טובת מי שתתחתן איתה', מהסיבה הפשוטה שכשזה יקרה תוכל לשאול אותה באופן ישיר.. לכן אני חושב שאין סיבה שתעסוק עכשיו בשאלה ההיפותטית האם טובתה שתפרוס את התואר או תסיים אותו כמה שיותר מהר.

מאחל לך בהצלחה בעניין הזה ובכלל.

ניסית לשלב דייטים בפועל?

תבדוק בלו"ז שלך איך אתה יכול להשחיל דייט שתיים בשבוע ותראה בצורה מעשית איך זה יכול להסתדר.

בכל אופן, כל עוד לא תנסה לא תדע!!! 

אם היה צריך, הייתי מקפיא לימודים שנה אחת כדי לעבוד בשביל זה.

כרגע אתה צריך לחשוב על עצמך על מנת לפרק את המצב.

אם הלימודים והתואר כלכך מתישים ,בכל זאת, האם אתה מרגיש סיפוק ? אנרגיה?

או רק חוסר כוחות חוסר אנרגיה חוסר סיפוק.?

אם התשובה שאתה קצת מאוד עייף מהחיים בגלל התואר והעבודה 

שינוי יכול לעשות לך טוב .

בטח אהבה של אישה.. אבל לא ככה ..

אתה קודם צריך לשנות משהו במסלול שלך ,

 להגדיל את העבודה או להגדיל את התואר או לפרוס אותו יותר למרחק .

תחשוב איך לגרום לך להיות עם יותר אנרגיה ?

זה מה שחשוב שתהיה יחסית בסדר בחיים 

ולא גמור . 

ואם אתה מרגיש שהלימודים והעבודה קשיים אבל אפשריים .. אז כן אפשר לנסות לצאת גם לדייטים .. בתנאי שאתה בא בראש ראלי לזה 

בהצלחה

שאם החלטת שאתה יוצא אתה צריך לתת את ה200 אחוז, בלי תירוצים של עומס וקושי

בצד השני יש אישה שצריכה לקבל ממך את המקסימום שלך

וברור שיש שבועות ותקופות קצת יותר קשים אבל בסך הכללי

בטוח..

הוא אנושי

כל מה שהוא צריך (לדעתי) זה להיות רציני ולפנות לה זמן לפני שהוא נכנס לזה וכמובן מקום בלב

או במילים אחרות את המקסימום

שכרגע העיקר בשבילך הוא למצוא שמחה וכוחות בה שאתה עושה. אם אתה לא רוצה לעבוד במה שאתה לומד אז שוה לעשות מסלול מחדש. אם הואר מבאס והמקצוע טוב, צריך לחשוב איך ללמוד יותר בכיף

משהו נשמע קצת עייף וקשה להפגש ככה. 

אז הכיוון הכללי הוא למצוא דרך להתייעל ולקבל כוחות ושמחה ומתוך זה לצאת. הגיוני גם שבשנה השלישית והרביעית יהיה קצת יותר קל. תבדוק עם חברים איך זה בתואר שלך

מה שכתבתי ..

לא ראיתי אותה

מתחזקת בי התחושה שאם עושים את ההשתדלות המקסימלית ועדיין הכל מרגיש אבוד ואין שום סיכוי ורק "נכנסים ראש בקיר" זה אומר שהתשובה פשוטה ומונחת לך מול העיניים. רק צריך לפקוח אותן. 

מקווה שצודק. 

ואולי דווקא זו שרצתה ואתה לא היא הנכונה? 

משחקי מחבואים 

מה את עושה? מתנדנדת

אבל את צריכה להתחבא..

מזה משנה במילא ימצאו אותי ..

נכון - לקראת נישואין וזוגיות

אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות את המאמצים להפוך את מי שאנחנו יוצאים איתו לאדם המיוחד לנו, ליצור איתו את הקשר הפנימי.

אני לא חושבת שיש מישהי שמתחבאת לך, ושברגע שתפגוש אותה יהיו לבבות ופרפרים.

גם לא הייתי רוצה שמי שייצא איתי יתחייס לזה כמו משחק.

אני מאמינה בעבודה. ביגיעה. בהשתדלות. בהתמודדות - ומתוך אלה צומחת הבחירה.

ולכן אני מסכימה גם עם מה שכתב @לאצעיר -

לפעמים יש הבנה שלא מיצינו כמו שצריך קשרי עבר. שאולי אם נעבוד עכשיו יחד, נוכל ליצור משהו יחד, משהו שלא הצלחנו ליצור בסבב הקודם. אולי עכשיו יש לנו יותר ידע וכלים מאשר קודם, אולי משהו אובייקטיבי במציאות השתנה.

זה ממש בוער בך אה?!

זה כבר נראה שאת בעצמך לא מאמינה בזה ואת מנסה ממש חזק לשכנע את עצמך..

כי אני חושבת שהרבה אנשים מסתובבים עם הנחת יסוד שגויה, שמפריעה להם ליצור קשרים.

הם לא מבינים שקשר = עבודה, אלא מניחים (בצורה מודעת או לא מודעת) שקשר = גזירה משמיים.

אני 100% משוכנעת.

קשר הוא עבודה שמבררת בסוף מה שנכתב למעלה. והא בלא הא לא סגי. חייבים את שניהם. 

את הצד של העבודה הנחוצה כבר הצגת, הצד השני הוא שבית בישראל הוא לא דבר נורמלי, חומרי וארצי (אף על פי שהוא מופיע ומתבטא דווקא בצדדים האלו ואכמ"ל). 

אדם צריך לדעת שהוא בונה עולם ונצח ומכוון לשמיא. 

בנוסף צריך לדעת שהכל מכוון מלמעלה ולא מנותק. 

חוזר ומדגיש - זה לא סותר עבודה\השתדלות! 

לא ברורה לי המשוואה שאת מציגה. 

שלא בטוחה שזו הבמה לעשות אותו, לגבי בחירה חופשית.

כשאני בוחרת בן זוג, זה בגלל הבחירה החופשית שלי (ושלו).

אני חושבת שכולנו גדלנו על המשפט הזה ש"זה לא נישואים קתוליים", שגט זה מצווה.

כן, אנחנו יכולים לטעות בבחירה שלנו. או יותר נכון, כן, אנחנו טועים בבחירות שלנו.

במבט נצחי, במבט אלוקי, אפשר לתת משמעות והקשר לטעויות שאנחנו עושים, אפשר לראות את זה כחלק ממשהו גדול יותר.

בראייה הארצית והנוכחת שלנו, בחירת בן זוג זה לא גזירה שנכפתה עלינו. לא נגזר עליי להתחתן עם X, אלא אני אבחר להתחתן עם X.

ראייה כזאת מעבירה את האחריות מהקב"ה אליי. אני לא פאסיבית בחיים שלי. החיים שלי תלויים גם בבחירות שאני עושה, בתוך המציאות של העולם שהקב"ה מנהל.

הדברים שכתבתי קודם עונים גם להודעה הזו. 

אני רק חוזר ומדגיש - אוי ואבוי למי שחושב שהקמת בית בישראל היא ברובד האנושי התחתון *בלבד*. שבעצם אין הבדל בין בית ישראלי לבית של אומות העולם. 

שכינה בינהם כנראה שלא תהיה בבית כזה. 

באופן מוחלט יותר ממה שבדרך כלל אנשים מתכוונים. ותקני אותי אם אני טועה

להבנתך, אם יש את "האחד", זה אומר שלא משנה מה יקרה, אתם תהיו יחד. ואין דרך אחרת.

אני חושב שזה צעד נוסף מעבר להיגד שרק עם "האחד" זה באמת יעבוד.

ההבדל נעוץ בין היתר בהבנה שזה בכל זאת מצריך עבודה. (ואולי כאן גם נכנסת הבחירה) זו לא חתונה קתולית כי אני יכול לעשות כל מיני דברים (בחירה חופשית) שירחיקו אותי מה"מטרה".

קשר שווה גזרה משמיים.

אלא אם כן מדובר בבחור/ה עם קשיים רצינייים ליצור קשרים חברתיים מהילדות, או אנטיפתיים בצורה ניכרת.

מכירה אישית זוג שהבחורה שכמעט לא דברה במשך 13 דייטים. הבחור אמר  שהיא דברה כמה מילים בכל דייט.

והמשיכו להכיר והיום נשואים עם ילדים.

ומכירה עוד סיפר דומה.

כך שקשר לא תמיד קשור לעבודה וגם לא לאופי חברותי. אלא לרצון ה' מי יתחתן ומתי. 

שממנה @לגיטימי? מזהירה. הכל תלוי מאיפה אתה מגיע.

אם אתה טיפוס שעושה את כל ההשתדלות, מחפש, יוזם ופועל אקטיבית בנושא זה (ובכלל) - בד"כ צריך לעבוד על הצד של "גזרה משמיים", רצון ה' וכדו' כדי לא לאבד את החשבון.

אם אתה טיפוס מלא בטחון בה' (בצורה מעשית מסויימת) אז דווקא העבודה היא להשתדל ולא לשקוע חלילה בעצלות\חולשה וכדו.

הכל צריך להיות באיזון של רצון ה' מול השתדלותינו ופעולותינו.

באמירה זהירה אומר שגברים בד"כ יותר שייכים לטיפוס הראשון ונשים לשני. כמובן שיש יוצאים מן הכלל.

הגבתי בשרשור הזה:

אני לא מסכימה איתך - לקראת נישואין וזוגיות

אבל זה ממש לא סותר שצריך סייעתא דשמיא

יש אנשים שבאמת ניסו , למדו עשו ונשארים במקום ולא רק זה לפעמים המציאות מתהפכת עליהם. 

את לא יכולה להגיד שזה לא משמיים .

יש דברים שנקראים מציאות המערכת ..

את יכולה להכין מצגת לפרזטציה , להיות הכי רצינית, לעבוד על זה ימים לילות להתייעץ עם מי שמבין לתת בזה את הנשמה שבך ובסוף לדבר גם בביטחון ויפה.

ובסוף המרצה פחות התחבר / חלק מהסטודנטים פחות פירגנו .

מזה אומר?? שיכלת להשקיע יותר????

ממש לא 

זה אומר שנתת את כל כולך וזה מה שחשוב

שאנשים אומרים זה משמיים 

אז כן זה משמיים לטוב ולרע 

ברגע שעשית את ההשתדלות שלך מהמם

יש עוד משתנים שלא קשורים אלייך

אין עניין סתם להלקות אנשים שהם לא בסדר .

כאשר משמיים זה נבחר שלא לעבוד

זאת לא היתה הכוונה שלי.

נכון, אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו - אבל אף אחד לא התחייב לנו שהחיים יתנהלו לפי התוכנית שלנו.

כאן נתת דוגמה על איך אנשים הגיבו להשתדלות (הכנת המצגת).

ההחלטה של עם מי להתחתן שונה בעיניי מבחינה מהותית, ולכן זה שונה.

אני מאמינה בהשגחה ישירה

להגיד לך שאני מאמינה בהשגחה ישירה שיהיה טוב? 24/7 ברור שלא

אמונה זה לא יאלה אני מאמין שיהיה טוב

אלא אני הכלי פה 

עשיתי מה שאני יכול .

למה את חושבת שאמונה זה הכל טוב מה'. לא הכל טוב , לא מה'?!

אני מנסה להבין ..

אצלי אמונה זה אני כלי 

זה לא מה שאני אומרת.

אנחנו עושים השתדלות במיליון תחומים.

כשאת תחליטי להתחתן עם מישהו, זה לא כי תצא בת קול ותגיד לך הפי, זה מי שמחכה לך מששת ימי בראשית.

זה גם לא מבטיח שהנישואין שלכם יהיו טובים לנצח נצחים, כי זה מגיע מה'. אני מאמינה שהקב"ה יצא טוב ורע, שהוא נתן לנו את חופש הבחירה - גם עם מי להתחתן. וייתכן שנבחר להתחתן עם מישהו, ונגלה שזו היתה בחירה שגויה.

כלומר - כשאנשים מתחתנים זה לא כי נגזר עליהם, אלא כי הם בחרו זה בזו.

עצם הנישואין לא מבטיח לחיות באושר ובעושר.

אני מסכימה עם האמירה של: נישואין לא מבטיח לחיות באושר ועושר(:

ברור שלא ..

החיים זה עבודה

לגבי הבת קול את לא יכולה לדעת 

אולי כן .. אולי אני / אדם אחר בדרגה של בת קול(יש גם פירוש כזה) שיצאה מהשמיים 40 יום לפני שנולדת (:

בכל מקרה..

הנקודה שאני חושבת שלא הבנת אותי עד הסוף, זה שאני לא חושבת שזיווג מה' אומר מושלם או טוב לנצח.

אני כן חושבת שיש לך תפקיד בעולם, ואת דורכת בתחנות שה' יעד לך, ונסיונות שה' יעד לך ,וכן יש לך בחירה אבל גם השגחה ישירה.

גם כאן אני מאמינה שה' משגיח, בטח בזוגיות שזה דבר כלכך טהור..

תחשבי ..לפעמים גם מתנה שנותנים לאדם אין לו כלי ליצוק לתוכו את השפע , 

מבינה? 

אני חושבת שגם אם לפעמים אדם נגע ביעוד שלו אבל לא היה מוכן נפשית/ רגשית לקבל את זה.

זה לא סותר שזה לא היעוד שלו .

אבל אחרי הכל ולמרות הכל 

עדיין אני מאמינה שה' שומר עלייך ,והוא רוצה לתת לך טוב הרבה יותר ממה שאת חושבת .

וגם הטוב שאת יוצרת עם הבן זוג שלך זה לא בגלל שאת כלכך רגישה והוא כלכך מכיל 

זה בגלל שה' החליט שיצא לך לטובה!

אל תתבלבלי זה לא בגללך

הכל הכל ממנו 

זה לא סותר שאת חייבת לתת את המיליון אחוז שלך בחיים

פסימית ואופטימית כאחד

מצד אחד, 40 יום קודם יצירת הוולד וכו'. ומצד שני, מזווגים לו לפי מעשיו. הגמ' עונה כאן בזיווג ראשון כאן בזיווג שני. נעזוב כרגע את ההסבר המדויק מה עונה הגמ', יש מס' דעות.

בשורה התחתונה ברור שיש אלמנט של ייעוד ואלמנט של עשייה. 

איך את מסבירה את הדברים האלה?

ובכלל, האם בכל דבר שאת עושה יש בחירה?

האם אדם שחצה את הכביש בזהירות והגיע רכב במהירות גבוהה ודרס אותו היה בעל בחירה? (אפשר לחשוב על כל מיני דוג')

האם הבחירה שלנו היא היכולת להגיב למצבים שבאים לפתחנו או היכולת להחליט מה יהיה מסלול החיים שלנו? האם באמת יש לנו שליטה בלעדית על החיים שלנו?

להסביר, מביאה בהמשך ציטוט של הרב שמואל אריאל. והנה קישור גם לעוד מאמר שלו בנושא (בעז"ה בעתיד אגיע לעיין בתוכן... עתניאל | "האם כל אירוע מכוון משמיים?" – עיון בסוגיית ההשגחה)

כידוע, יש מחלוקת ביהדות לגבי גבולות הגזרה של בחירה חופשית (רמב"ן-רמב"ם, וכמובן הנהגה ניסית מול טבעית).

אני לא מבינה איך הדוגמה שלך קשורה לעניין - אני לא חושבת שמישהו שנדרס בתאונת דרכים בחר להידרס. הוא כן בחר לחצות בזהירות בדיוק בזמן הזה. זה שבחרנו משהו מסוים (לחצות בזהירות) לא אומר שהתוצאה תהיה כמצופה (להגיע בשלום לצד השני).

"בגמרא עצמה מובאים שני סייגים לאמירה זו: הגמרא בסוטה שם מחלקת בין זיווג ראשון לזיווג שני. ובמועד קטן יח, ב אומרת הגמרא "שמא יקדמנו אחר ברחמים", דהיינו שייתכן מצב שבו אדם יפסיד את זיווגו בגלל תפילתו של אדם אחר.

הראשונים הביאו מקורות נוספים, שמהם עולה שזיווגו של אדם אינו תלוי רק בגזירת שמים, כגון: עצם החיוב המוטל על האדם לשאת אשה; הפסוק "פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה"; הדרכות חז"ל שיש להשתדל לשאת אשה הגונה; ועונשים המוזכרים בדברי חז"ל על מי שנושא אשה שאינה הגונה. מכל אלה עולה בבירור שהדבר נתון גם לטבע ולבחירת האדם.

מתוך כך, במקורות רבים פירשו מימרא זו באופן מצמצם. 

בעלי התוס' תופשים כפשוטו את "שמא יקדמנו אחר ברחמים", וסוברים שהתפילה יכולה לשנות את זיווגו של אדם.הריטב"א מוסיף, שגם הזכות יכולה לשנות את הזיווג המיועד. וכך כותב בספר מנורת המאור, שההכרזה בשעת יצירת האדם היא רק אופציה, שתתממש אם יהיו ראויים זה לזו. אם במהלך חייהם יתברר שאינם מתאימים, כגון שזה צדיק וזו חוטאת או להפך, יקבעו להם משמים בני זוג אחרים. 

לפי דרך זו, אמנם הזיווג נקבע בהשגחה, אבל הוא תלוי במידה רבה בבחירתו של האדם - במסלול החיים שבו הוא בוחר ובמצבו הרוחני בכל עת.

ואילו לדעת הרמב"ם באופן בסיסי הזיווג כלל אינו נגזר משמים, אלא נתון לבחירת האדם. הוא מפרש את המימרא רק במקרים חריגים, שבהם הקב"ה מזמן לאדם זיווג טוב כשכר על זכויותיו או זיווג רע כעונש על חטאיו."

העתקתי מכאן: https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/zhr-31-10.pdf

עמודים 14-15, מופיעים שם מקורות ותירוצים נוספים שלא הבאתי. 

הרב הפנה למאמר של הרב צפני דרורי (https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/zhr-20-7.pdf), אין לי זמן לקרוא אותו, רק מעתיקה את הסיכום, שאני חושבת שהוא מדגיש את החששות שלי (עמודים 7-8, הדגשה במקור):

"גם אחרי מפגשים מרובים והיכרות טובה הזוגות מתקשים לקבל החלטה. זוגות מתפרקים בעקבותיהם של חששות ופחדים. ויש המנסים למצוא מזור לחולשתם על ידי פנייה ל"מקובלים" לקבל אישור מיסטי, תמיכה משמים, להחלטתם. שהרבנים יפסקו, להיפרד או להתחבר. ככל שמתרבים הלחישות על זוגות שנפרדו, מתערער הביטחון הפנימי בזוגיות תמימה ופשוטה. לפעמים, דווקא האמונה בזיווג מן השמים גורמת לבקש אות מגבוה, ומתגברת הדרישה לצדיקים שזוכים לסייעתא דשמיא, שיראו את הנסתר מעיננו.

"תמים תהיה עם ה' א-להיך" - ציוותה התורה: לא ללכת לבקש נסתרות.....

האדם חייב להאמין ברגשותיו וברגשי בת זוגו. בתוכם נמצאים ההדרכה הא-להית, ולא בשום מקום אחר. מצוה להתפלל על הזיווג, ושמבטאים את הדברים לפני ה', הכול מתבהר יותר. מוכרחים לטהר את הנפש לפני קבלת החלטה, להשתחרר ממוסכמות. יש למחוק את העיכובים של 'מה יאמרו עלינו'. חשש מדברי חברים ורכילויות מעכבים את הראייה הטבעית והפשוטה. לא חייבים להיות חולי אהבה. לא חייבים להעריץ את החתן או את הכלה. חייבים לבחון את המידות והתכונות, הטובות הן בעיניהם. האם יבנו יחד בית שיגדל את שניהם, בית שיגלה את הטוב שבהם, את הטוב לדורות, בבנים ובנות יראי ה'? מוכרחים לטהר את הנפש מדמיונות הלקוחים מרומנים וסרטים. כשאוהבים - כולם יפים, וכששונאים - היופי הופך ל"נזם זהב באף חזיר". את האהבה אי אפשר להעיר כי אם ברגש תמים ואמיץ, בסילוק הפחד הנורא המשתק את כוחות הנפש. אם רצונכם בעזרת תלמידי חכמים, בקשו מהם בקשה אחת בלבד: שילמדו אתכם איך מסלקים את הפחד, איך מתרחקים ממבט טמא וצדדי, איך שומעים את קול הדממה הדקה האומרת לכם: 'הנה שלך לפניך, בוא נא קח'. אחרי החופה כבר תגלו שכל מה שראיתם קודם היה קטן ומצומצם, כי מעשה ה' גדול מכל דמיון. אל תשכחו את החוויה הגדולה של התקופה הראשונה לאחר הנישואין, חוויה שממש אפשר למשש אותה בידיים.

חוויה זו, וודאות זו, היא שתיתן לכם כוח לבאות. גם אחרי החתונה יש קשיים. גם אחרי שנים, שואלים שאלות, נסוגים אחור. הביטחון כי "מה' אשה לאיש", וודאות זו שגילינו נפלאותיה אחרי כריתת הברית - היא השומר הנאמן, המדריך הטוב לחיי הנישואין עד זקנה ושיבה, במזל טוב."

עשה לי בלאגן שלם

אנחנו מאמינים שיש מישהי כזאת, אבל זה לא פותר אותנו מאחריות לעבוד.

לא סתם חז"ל המשילו את זה לאדם שמחזר אחרי אבידתו, יש מישהי שהקב"ה מייעד אותה במיוחד לך, והתפקיד שלך ושלה הוא להתאמץ כדי שתמצאו אחד את השנייה.

הידיעה שהיא מתחבאת, לא סותרת את העובדה שצריך לחפש אותה ולהתאמץ בשבילה.

אני רואה שלא כיוונתי לדעתך, ושאולי היה נכון להגיב יותר בקטע של אמפתיה מאשר להביא את נקודת מבטי.

אני חושבת, שכל אדם שיצא לי להיתקל בו במהלך החיים - מבחינה זוגית, עבודה וכדומה, זומן ע"י הקב"ה בזמן הנכון ובמקום הנכון, וזו בחירה שלי מה לעשות עם המפגש הזה. לפעמים העבודה וההשתדלות זה להבין שהקשר לא טוב ואולי אפילו להפסיק אותו ולפעמים צריך ללמוד לתחזק את הקשר נכון ולאורך זמן.

כך שמצד אחד יש השגחה של הקב"ה שמזמן את האדם הנכון ויש גם בחירה שלנו, למשל להתחתן עם האדם הזה.

אין לדעת ממה השם מציל אותך וחוסך ממך בכדיי שתגיעי ישר לדבר האמיתי והנכון עבורך

ממה 🙄

אתה מוזמן לשאול את המדוייטת הבאה שלך על חוויות מפגישות. יהיה לך קשה לישון בלילה. 

רק ציינתי שהן עוברות דברים לא פשוטים (מן הסתם לא כולן אבל שמעתי סיפורים מסמרי שיער) 

שאין לי מושג מה קורה נסתרות דרכי האל..

מזדהה לגמרי. 

וגם שילדים קטנים שואלים: את אמא?

בע"ה בקרוב ובשמחה !!!

למרות שהזמן האחרון בנות שואלות אותי יותר את נסיכה? וילדים את אמא ? 

בעיקר ששואלים איפה אשתך? וכבר קרה לי לא פעם ששאלו אם הפנויה הכי קרובה פיסית היא אשתך (כולל הסהתא דלהם...) 

אם את אומרת שלאחרונה הם מכנים אותך ככה הרבה אז זה אומר שזה קרוב. אינטואיציה כזאת של ילדים.

נבואה ניתנה לתינוקות

בעה בקרוב לכולנו 

ואז הפורום הזה יינטש לגמרי אמןןן

אבל זה צובט

זה צובט מצד שני זה מרגש שהם רואים בי דמות אכפתית מבינה.. מכניס כזה להלם

חחח..אפילו אצל קטנטנים זה שלב כזה בהתפתחות של הכללה, שכל דמות אישה הם מכנים אמא, כל דמות גבר זה אבא וכל חיה עם 4 רגלים זה הב הב..;) 

מבינה את הכאב..בע"ה בקרוב מאד גם שלך יגיע❤️

נכון זה כואב אבל זה גם מרגש

הכנה לילדים שיהיו לך. ברוך השם שאוהבים אותך