פורום הורות (עמוד 106)

לכתוב את כל הדברים הלא-נעימים האלה עזר במשהו?

אני חושבת שאת חכמה ומיוחדת מאוד, וממש מתכווץ הלב לשמוע כמה שאת סובלת.

אני חושבת שאין לאף אדם בעולם זכות לקרוא לך בכינויי גנאי. גם אם זה מקובל בכיתה - זה לגמרי לגמרי לא בסדר. מי שעושה את זה היא בפירוש לא חברה. רחמנות עליה.

אני מציעה לך להתרחק מחברתה של כל ילדה שמדברת אלייך לא יפה. זה טוב שאת משתדלת לא לריב. באמת לא כדאי לריב. אבל לשמור מרחק כמה שרק אפשר.

וכשהיא בכל זאת מתנהגת בצורה המצערת הזאת, תזכרי ותשנני לעצמך שזה לא קשור אלייך ולא אומר כלום עלייך - רק עליה. תנסי ממש לא לשמוע את המילים המכוערות האלה. להישאר בעולם המחשבות הטוב והיפה שלך.

וכמובן לעשות חיים עם החברה שכיף לך איתה, שהיא באמת חברה!

החברה הטובה הזאת היא בשכבה שלך רק בכיתה אחרת? את חושבת שיש אפשרות לבקש לעבור לכיתה שלה?

והאם בית הספר שלכם הוא עד כיתה ח? ושנה הבאה אולפנא? תוכלי לנסות ללמוד עם החברה הטובה באותה אולפנא?

כתבת שמפדח לך לשתף את ההורים, וזה מובן. אבל אולי תוכלי לספר להם בעקיפין? אם לא בעל פה - אז בכתב. אם לא ישירות - אז בעזרת מתווך. למשל אולי תספרי לדודה שאת מאוד אוהבת ותבקשי שתספר בשמך להורים? אפשר גם רעיונות יותר יצירתיים - אולי למשל תכתבי מכתב לחברה על כל מה שאת עוברת ואופס - תשכחי אותו על השולחן בסלון לדעתי אם ההורים יידעו, הם ינסו לעזור לך. ויבינו אותך יותר, ולא יכעסו שאת לכאורה מזלזלת.

אל תתייאשי. גם לי היה שלב שהיה לי מאוד מאוד קשה חברתית בכיתה. ב"ה גדלתי ודברים השתנו מקצה לקצה. שמרי על אופטימיות 

זה בכלל לא נשמע "מגעיל" שאת כותבת כך. הרי כל יום אנחנו מתפללים לה' שיציל אותנו מחבר רע...

תראי לו מה שאמר רבי יוסי בן קיסמא, "איני דר אלא במקום תורה", ותסבירי , שלמרות שרבי יויס בן קיסמא בוודאי היה חזק בטוב שהוא רוצה בכל זאת ידע שחברה לא טובה, זה משפיע לא טוב. אח"כ כבר עלולים לא כ"כ להרגיש לא בסדר מדברים שאינם טובים. כמו אדם שמאבד תחושה ביד.. גם לאבד תחושה בנפש זה לא טוב.

תמחישי לו מה יכול לצאת משיחה טובה. שאיפות טובות, דברים טובים שרוצים לעשות. דברים מעניינים שיש להם איכות. וכמה ההיפך זה משיחות כאלה.

את יכולה לומר לו: קח לדוגמה, כדי להרגיש את הדברים. נניח שאתה כמה שנים בשיחות כמו הרמה של השיחה שלהם. אתה מסתכל על עצמך עוד כמה שנים, אומר: וואי, על מה בזבזתי את השיחות עם החברים, איזה נושאים טפשיים זה הכניס לי בראש. לעומת זה, נניח יש לך חברים השיחה איתם גורמת יותר לדברים טובים, רצונות טובים, אוירה נעימה - עוד כמה שנים אתה מסתכל אחורה, אומר: איזה מזל שלא מילאתי את הראש בזבל, שהתרגלתי לחֶברה טובה, עם רמה.

יתכן שמבט כזה, שילד בדרך כלל לא מסתכל עליו, על "איך זה ייראה" כשמצטבר, ימריץ אותו להתנתק מהם, ולהתחבר עם האחרים. אם תראי שהוא איתך בכיוון, את יכולה לייעץ לו מעשית: לשניים האלה, תגיד שלום כשאתה רואה אותם ו"תמהר" הלאה... תייצר לך את החברה שטובה לך באמת.

הוא חווה משהו לאחרונה שגורם לו לפנות דווקא אל חברתם של חברים שמורידים אותו?

תנסי לברר איתו בעדינות מהזווית הזו.

איזה יופי שהשיח פתוח והוא משתף. לא מובן מאליו.

אותה איפה בדיוק הכאב? בצידי הראש? לאורך המצח? סביב איזור האף?

בצדדים בד"כ זה מעיד על מגרנה

במצח- לחץ, מתח 

סביב איזור האף- ייתכן סינוסיטים

מעבר לזה, כמו שכתבו ייתכן באמת גם התייבשות. ממליצה להעזר ברופאה האלטרנטיבית עוד לפני הטיפולים הקונבנציונאלים.. תרגישו טוב!!

ראשית אכתוב שמאוד אהבתי את השיטה שהציעה ערשק בהעלותך.  לא פוקדים על הילד, רק מתארים עובדות.  נותנים לילד להגיע למסקנות לבד.

הספר "לשיקום הסמכות ההורית" נכתב על ידי ישראלי, בישראל.  תחילה כתב באנגלית, כי חשב שלא יהיה מי שיתעניין ברעיון בישראל...  בהמשך תרגם את עצמו לעברית.

הספר טוען שילד תמיד רוצה לעשות את הדבר הנכון (בהנחה שהוא ילד נורמטיבי הגדל במשפחה נורמטיבית...).  אבל לפעמים קורה משהו, והילד עובר את הגבול.  היכן הגבול?  כל משפחה והגבול שלה.  באותו רגע, הילד בעצם מבקש מהמבוגר האחראי שיחזיר אותו לתוך הגבול המקובל.

עם ילדים צעירים, הפתרון הוא חיבוק דב.  לדוגמא - ילד זרק משחק במקום להרים ולסדר.  האמא\אבא, בעדינות, אוספים את הילד אליהם, אומרים שאצלנו בבית שומרים ומכבדים משחקים, ופשוט מחבקים אותו, עם הגב של הילד אל החזה של המבוגר, בלי להכאיב, למשך כמה דקות.  בספר הוא ממליץ על שעה.  מעולם לא הייתי במצב כזה.  כמה דקות בהן הילד מנסה לחמוק מהידיים, רואה שאי אפשר, מרגע, אולי מנסה שוב.  יש ילדים שמתעצבנים וזורקים את הראש אחורה, אל הסנטר של מי שמחזיק אותם - תזהרו!

תוך מספר דקות בהן ההורה אינו מדבר (את המשפט האחד הוא אמר, לא נכנסים לדיונים עם הילד), הילד נרגע.  בד"כ הילד שעכשיו רגוע, מסתובב בתוך החיבוק ומבקש בעדינות - אמא, את יכולה לחבק אותי?

לכאורה, כל הזמן הזה הילד היה מחובק, אלא שהילד מבין שבעצם המבוגר הציב לו גבול פיזי, כי הוא חרג מהגבול המשמעתי.  המבוגר לא הכאיב לילד.  בשום פנים ואופן אין כאן ענישה פיזית אלא ישנה הצבת גבול פיזי.  ואחרי החיבוק והנשיקה, החיים חוזרים למסלולם התקין (והצעצוע מורם על ידי הילד בלי שההורה מבקש זאת שוב.

טכניקה מעניינת מאוד.  אפשר לעשות עם ילדים צעירים מאוד, גם בני שנתיים.  מומלץ למצוא את הספר ולקרוא אותו.  יש הצעות מעניינות גם לגילאים בוגרים יותר.

הרעיון הוא למשוך את הילד פנימה, אל ההורה, ולא לדחוף אותו החוצה (להבדיל  ממכות\סטירות - גם מעליב וגם מעיף את הילד ממני).  הילד רצוי, ההתנהגות טעונה שינוי.

בהצלחה!

אולי יחלקו עליי כאן (וזה בסדר ) אבל---

אני מעדיפה בגילאים שנתיים-שלוש-ארבע לא לאתגר יותר מדי את שרירי הציות של הילדים.

אני רואה על הילדים הגדולים שלי שכבר בגילאי בית ספר - אם הבקשה שלי היא נורמלית וסבירה, אין להם בעיה לציית. זה כאילו לא -- לא מאיים עליהם, מבינה? הם מרגישים כבר מספיק מגובשים, יש להם מספיק 'אני עצמי', כדי שהם יוכלו לעשות משהו שמישהו אחר אומר להם ועדיין להישאר שייכים לעצמם.

בגילאים הצעירים יותר זה אחרת. מסביבות גיל שנה וחצי, שנתיים, כשילד מתחיל לנסות לגלות מי הוא ומה הוא עושה פה ומה הוא רוצה מעצמו - רואים אצל הרבה ילדים שהציפייה שהם יעשו משהו לפי הוראה מבחוץ כאילו מערערת אותם. והם מרגישים חייבים להתמרד מולה, להראות שהם הקובעים. זה נורא קריטי להם להיות הקובעים והמחליטים - כך הם בונים את עצמם.

אז לכן בגילאים האלה, אם אני רואה שילד מתחיל להגיב באנטי, אני מנסה לנטרל הזדמנויות כאלה מראש. לא להעמיד אותו במצב של או-או = או שתציית לי או שתתנהג בחוצפה (אני גם לא רוצה שיתייג את עצמו כילד חוצפן, לפעמים התיוג הזה מחריף את המצב).

אז אני עוקפת. למשל רואה שזורק צעצוע, לא מגיבה. אחרי חמש דקות הוא בא אליי עם איזה עניין - אמא תספרי לי סיפור, אמא תורידי לי את הטושים, אמא השרוול נתקע לי, אז אני אומרת שאני לא יכולה לעזור. הוא מופתע, תולה בי עיניים גדולות ומתוקות: "למה?" אני אומרת - כי הלגו זרוק על הרצפה. זהו, רק יידעתי אותו למה אני לא עוזרת, לא פקדתי עליו... אז הוא לא מתמרד, הוא מבין שזה בידיו. בחלק גדול מהמקרים (לא תמיד) הוא יבחר מעצמו בשלב הזה ללכת ולאסוף.

מבינה את העיקרון? איך זה נשמע לך?

אם קצת קשה לו, אפשר לעזור לו או לוותר. אפשר גם לא לשים לב ולא להגיב אם הוא עושה משהו בדווקא.

מצד שני יש ילדים שאם לא מגיבים מיד פשוט מביאים את המצב עד שלהורים לא תהיה ברירה אלא להתערב אז עדיף כבר להתערב ישר וזהו. 

צריך ועדת שילוב.
ההוראה מתקנת זה בעצם שעות שילוב.

זה לא ועדה מלחיצה. יותר משהו רישמי כזה. בד"כ זה המורת שילוב, היועצת, המחנכת, אולי הפסיכולוגית של המועצה, אולי המנהלת של הבי"ס. וההורים כמובן.
דנים קצת בילדה, מה הבעיות שלה ומחליטים אם מגיעות לה השעות או לא. ההחלטה תלויה  גם בכמה ילדים שצריכים את השעות יש בבי"ס...

אם יש איבחון מסודר אז די בטוח שתקבלו את השעות. אבל כנראה שזה לא הכרחי.

כל מה שכתבה חילזון123.

וגם - מורת השילוב (מורת הוראה מתקנת בעצם) תוכל להורות על הקלות בבחינות כגון בחינה בעל פה, הקראת השאלות עבור הילדה, תוספת זמן וכו', שיחייבו את כל המורים.

כששעות השילוב מעוגנות במערכת בצורה רשמית, בדרך כלל מורת השילוב רואה את עצמה אחראית לילד גם באופן כללי. זה בא לידי ביטוי ביחס אישי והתעניינות לאורך כל שבוע הלימודים, ומורות מסורות במיוחד יתנו מעבר לשעות בפועל ויכנסו מדי פעם לשבת לצד התלמיד בכיתת האם ולסייע.

אין מה להילחץ . להשתדל בוועדה להיות "עורכת הדין" או ה"שגרירה" של הילדה. אם את חושבת שהשעות שהיא מקבלת מיטיבות איתה, והיא נהנית מהסיוע של ההוראה המתקנת, ספרי בועדה כמה הילדה נתרמת מכך וכמה זה מקדם אותה, ושאתם מצפים לקבל שעות בשבילה גם בשנת הלימודים הבאה.

בהצלחה.

זה עובד על שניים מהם ולא על השלישי (האמצעי)

הגדול כבר פחות תלוי בזה שאשב שם, אחרי שמסודר במיטה וקרא קריאת שמע לא מפריע לו שאלך. הקטן נרדם יחסית מהר ואם אני אומרת שהולכת רגע וכבר חוזרת בדר"כ כבר נרדם לבד.

אבל האמצעי אם אני אומרת שהולכת רגע וכבר חוזרת, רגע אחרי הוא כבר קורא מהמיטה "מי בא לשבת לידי???" (יש את הגדולים שהולכים לישון יותר מאוחר ולפעמים אני מסנג'רת אותם לשבת שם במקומי, ומרגישה בפנים את הרגשות אשמה האלה על ההתנהלות הדפוקה שלי) ואם עוד שני רגעים אף אחד לא הגיע הוא יורד מהמיטה וזה כבר מקפיץ לי את העצבים

בדר"כ בגדול הם די הולכים לישון באותה שעה. סביבות 18:30 ארוחת ערב, מקלחות (בחורף לא כל יום)

בערך 19:30 הולכים למיטה. קריאת שמע, קצת פטפוטים (איתי) ולילה טוב.

הבעיה שקשה לסיים את הפטפוטים, אני לא רוצה לקטוע את זה בעצבים כי רוצה שילכו לישון מתוך אווירה נעימה, אז זה קצת נמרח ואח"כ עוד יושבת לידם עד שנרדמים, זה יכול להיות סביבות 20:00-20:30 ולפעמים אפילו מתקרב ל 21:00

יש פה בערך שעה שלמה שאני מרגישה שהייתי יכולה לחסוך. הייתי רוצה שיעלו למיטה בערך ב 19:30 מקסימום שאני אשב לידם לקריאת שמע משותפת. חיבוק נשיקה לכל אחד וללכת משם. נשמע לך חלום בר השגה?

וואלה, אני צריכה לחשוב על זה.

יש לילד זמן איכות איתי אחה"צ וחוץ מזה, נגיד שאת הפטפוטים כן נשאיר (מסכימה איתך שזה זמן איכות מאד נעים שנחרט בנפש) - אחרי שגומרים לפטפט והוא כבר ממש מנומנם במיטה. וכולם בשקט, כל אחד במיטה שלו מנומנם, אם הוא קולט שקמתי משם הוא מיד קורא לי לחזור, זה יותר נראה כמו תלות לא בריאה שלו שעדיף שילמד להשתחרר ממנה. זה כבר לא נשמע לי תקין. את לא חושבת?

בזמן הזה, אז זה גם תקין בעיניך שהבת הגדולה צריכה לשבת לידם והם לא יכולים ללכת לישון בעצמם אם אני לא נמצאת?

הבת הגדולה שלי "יורדת" עלי - אמא מה זה הפינוק הזה, את התינוק אל תרגילי לזה שלא נהיה כבולים ככה גם אליו כשהוא יגדל ועוד כל מני פנינים בסגנון...

כי אם לא יושבים לידו הוא לא הולך לישון. 

ואם אני יוצאת והגדולה שומרת - אם היא לא יושבת לידו הוא לא הולך לישון.

אגב, הוא גם לא רוצה חיבוק. אני אומרת לו הרבה שאני אוהבת אותו וגם מחמיאה לו על דברים ספציפיים - לא חמוד ומתוק אלא מציינת דברים חיוביים בו. לפעמים הוא אומר לי - די כבר, כל הזמן את אומרת שאת אוהבת אותי.

לא כל כך מבינה מה הוא מנסה לשדר לי בזה

שיש לו חלומות מפחידים או שהוא מפחד שיהיה לו חלומות מפחידים. לי זה נשמע כמו סתם מניפולציה

הצעתי לו מנורת לילה קטנה והוא לא רצה, אמר שהחושך זה לא הבעיה. גם נכנס מספיק אור מהפרוזדור

על מה??

זה שאת יושבת איתם וזה שאת עושה את זה בלי עצבים זה מדהים 

הקושי שלך מובן אבל הוא קושי טכני, בבקשה אל תוסיפי עליו רגשות אשמה!

לילדים המצב הקיים מצויין בעיני

שיגידו שאני מפנקת אותם.

שאני לא מקנה להם הרגלי שינה עצמאית.

אני מרגישה כאילו אני בעונש.. ההגדרה הזאת - "עכשיו אני צריכה לשבת (בפרוזדור)" יש לזה קונוטציה כמו לשבת במעצר בית... 

טוב, האמת שקצת הפכתן לי את הראש

אולי אני צריכה לנהל איתו שיחה בנושא, עם האמצעי שלי שלמעשה רק הוא הבעייתי כאן - שאחרי הפטפוטים כשמשתרר השקט, גם אם הוא לא נרדם לגמרי ואני צריכה לקום כי יש לי משהו אחר לעשות, הוא צריך ללמוד להשתחרר, להרגיש שאני איתו גם אם אני במטבח כרגע ולא בפתח החדר שלו.

לא משעמם לו והוא כן עייף בשעה הזאת

אם הוא ישן יותר מאוחר אני רואה למחרת שהוא עייף ושזה לא היה לו טוב.

כמו שאת אומרת כל אמא ומה שנח לה הבעיה שנהייתי כבולה לזה וזה כבר לא נוח לי.

עם הגדולים אני כבר לא מצליחה להיזכר מה בדיוק היה. כנראה שלא יכולתי לתת להם את זה כי היה לי את הקטנים לטפל בהם. אז לא היתה לי האופציה בכלל להתלבט בעניין..

עוד פעם שירותים ועוד פעם צמא ועוד משהו דחוף שנזכרים לספר לי, וכל אחד כזה גורר גם את השאר שנזכרים בעוד משהו לספר

שצריך לקבוע כללים חדשים בתקיפות (אך ברגישות). הם מספיק גדולים בשביל להבין שכללים משתנים לפעמים (לפחות שני הגדולים מביניהם).

לומר: "חמודים, לאמא יש עיסוקים בערב. אני מאוד שמחה לשבת אתכם ולפטפט אתכם עד שאתם נרדמים, אבל זה פשוט בלתי אפשרי. לכן מהיום אני יושבת עם כל אחד לפני השינה לזמן של חמש/עשר דקות, מדברת איתו קצת, ואח"כ הולכת לדברים שמחכים לי בבית. אני מאמינה ובטוחה שאתם גדולים מספיק כדי להירדם לבד."

אולי אפשר להציע להם לבחור חפץ חלופי כלשהו שיהיה איתם במיטה, ויעזור להם להירדם בלעדייך - ואפילו יהא זה ספר, שיאחר מעט את שעת השינה שלהם.

בהצלחה! מדהימה שהחזקת מעמד עם זה עד עכשיו...

(רק לשם הבהרה: אצלי הגילאים האלה הם הגדולים בילדים שלי... עם בני החמש ומטה אכן צריך לשבת לפעמים עד שנרדמים, אבל עם שני הגדולים יותר - ודאי שלא. אנחנו נותנים להם להירדם לבד, בד"כ עם ספר).

ותודה על המילים הטובות

אני מרגישה את הצורך בשינוי כי זה לא נכון לי המצב הזה. לא כי אני חוששת שזה מזיק לילדים

התחברתי לפיסקה שלך בענין השיחה לא בזמן ההשכבה.

 יכול להיות שקשה להם להתנתק מהעשייה של הבית (הרי יש ילדים גדולים שעדיין ערים ופועלים), ובכך שהם "מחזיקים" אותך לידם - הם מוודאים שהם לא מפסידים כלום...

(ולעניות דעתי 19:30 זה קצת מוקדם... הילדים של בד"כ עוד לא חולמים לישון בשעה הזו...)

אפשר גם להעסיק אותם במיטה בהאזנה לדיסק מרתק - כך גם הם לא ישמעו את הפעילות שבבית...

באמת אני רואה שהאמצעי, כל פעם ששומעים איזה צחוק או דיבור מהסלון הוא מיד שואל - מה מצחיק? ממה צחקתם?

כנראה שקשה לו להתנתק ממה שקורה בבית, שהוא באמת מרגיש שהוא מפסיד משהו

הבעיה עם דיסק שאם זה מרתק הוא לא ירדם כי הוא יקשיב לדיסק

בכל אופן, לדעתי זה עדיף מאשר שתשבי לידו. ותאמרי לו בפירוש שאחרי הדיסק הוא הולך לישון, ולא קורא לך. יכול להיות שזה כן יעייף אותו בסופו של דבר...

אני עושה את זה.

אבל פה אני מחפשת פתרון שורש ליום יום

וזה כבר שואב אותך קחי עזרה מקצועית ותתטפלי בבעיה הזו. למה להפוך את חווית השינה לך ולהם לסיוט?

בימים האחרונים ממש השתפר. שלל העצות, התגובות והגישות שקיבלתי פה עזרו לי להגיע לכמה תובנות:

קודם כל הבנתי והתחברתי לזה שיש משהו יפה וחיובי בשעת איכות הזאת.

הצלחתי למקד שהבעיה זה עם האמצעי בשלב שגמרנו לפטפט והוא קרוב להרדם. אז שוחחתי איתו על זה בזמן רגוע יום אחד אחה"צ והסברתי לו. וגם שמנו תהילים מתחת הכרית. 

תודה לכולם!

שהיו תקופות ששמתי ליד שעון מעורר לעוד שעה-שעתיים, נרדמתי על מזרון על הרצפה לידם, וכשקמתי היה לי יותר מרץ להמשיך מה שאני צריכה להמשיך...

לי אישית זה לא עובד טוב. אני קמה גרוע ואח"כ מתקשה להרדם בחזרה לשנת הלילה.

בכולופן תודה על ההתייחסות

כמו שאתם רואים עבר כמעט חודש. והכל כל כך שונה היום

מדהים איך שהסיעור מוחות הזה בפורום וחוכמת ההמונים עוזרים להתאפס ולהתפקס

כיום כשהולכים לישון - יושבת לידם כמה דקות, קצת מפטפטים. מזכירה להם שאני יושבת טיפלה ואח"כ קמה וכשכולם פחות או יותר מאופסים במיטות שלהם ובמוד של הליכה לישון אני כבר משוחררת לקום ולעזוב את השטח.

לפעמים לאמצעי קשה לעשות את המעבר החד מפעילות תוססת לשכיבה פסיבית במיטה אז אני מציעה לו לקרוא קצת ספר במיטה עם פנס ואחרי כמה דקות לסגור את הספר ולישון. זה עוזר לו לעבור להירגעות ושכיבה רגועה ולגלוש מתוך זה לשינה. זה לא דרוש לו כל לילה אבל לפעמים כן ואז זה מאד עוזר

שוב תודה לכולכם, ההתייעצות פה זה מה שעזר לי לעבור את התהליך הזה עם הילדים!

המון הצלחה וברכה לכולם.

שיממש את החלום בפורים ולא מאוחר יותר כל השנה...

אם הוא ממש ממש רוצה הייתי הולכת לקראתו אלא אם כן זה משהו שבאמת לא שייך בכלל.  

בס''ד

תודה רבה על ההתייחסות! הדמות היא לא סמל של עמדת כח, רוע ושליטה. יותר בכיוון של כאובוי, רק משהו אחר. יש לו חבר אחד שהתחפש ככה בשנה שעברה וזה מה שנתן לו חשק להתחפש ככה גם, זה כל הסיפורץ ב''ה אין בבית לא משחקי מחשב ולא סרטים (עונה גם ל@מודדת כובעים). למה כאובוי זה בסדר בעינייך? (מנסה באמת להבין כדי לגבש לעצמי דעה בנושא).

תודה שוב!

למה מלך או מלכה זה כן בסדר? אפשר להגיד שיש פה בצע שלטון וכסף. מה חינוכי בזה? סתם... בדיחה

תחפושת לא משקפת שאיפות אלא נראית מעניינת, טוב לשחק בה, היא תרשים את חברים שלו... 

לשחרר

השאלה באיזה רמה זה מפריע לך. 

אני חושבת שאם הילד רוצה את זה כבר כל כך הרבה זמן עדיף לתת לו, זה לא בא ממקום של הזדהות עם סרטים וכו 

מציעה לך לעשות בירור עם עצמך מה בדיוק מפריע לך בזה, על מה זה יושב אצלך. 

זה יעזור לך לגבש לעצמך דעה ברורה יותר ואז גם אם תחליטי לוא לאפשר לו, יהיה לך גם יותר קל לעשות את זה. כרגע הילד לא מקבל מסר ברור ואת לא מצליחה להיות ברורה איתו

הוא ישחק וישכח... 

תסבירו לו בנועם שאתם לא אוהבים תחפושת רעה, הוא ילד טוב, ובוא נבחר אם להתחפש לזה או לזה, או אפילו לזה. אולי לקחת אותו לחנות לבחור.

הייתי מנסה לחשוב מאיפה עלה בדעתו הרעיון: אולי סרטים, משחקי מחשב, ומרחיקה את "הגורם האחראי". יש היום מספיק תוכניות יפות וחינוכיות, אבל להתלכלך על הגרועות שבהן...

כן הייתי מנסה לעדן איכשהו את הרעיון. אבל אם לא נמצא תחליף הולם אז בסדר
וגם בתנאי שזה לא דורש קניה של משהו יקר.
לדוגמא, נגיד אם הילד רוצה להיות צב נינג'ה וזה לא מתאים כי זה דמות מסרט וכו' אז אולי נינג'ה רגיל (סתם לוחם יפני כזה) זה יהיה יותר סביר?

סה"כ בפורים זה זמן כזה שפעם בשנה יש לו אפשרות להיות מה שבד"כ הוא לא.
אז זה שהוא רוצה להיות דמות רעה זה לא דווקא בגלל שהוא רוצה להיות רע, אלא להפך אולי.

וגם הרבה ילדים אוהבים להתחפש למשהו חזק כי זה תכונה שלא תמיד יש להם אותה וזה זמן כזה שאפשר לחוש קצת יותר חזק וגיבור מהרגיל. זה לא צורך רע כ"כ ואולי לא חייבים ממש להלחם בזה.

הוא בטח רואה ממילא שאת לא מתלהבת 

בגדול בנסיון חיים ופרספקטיבה רחבה של החיים 

הדברים האלה לא מה שיעשו את ההבדל כדאי לשמור את המלחמות לדברים יותר מהותים וחשובים

לא מאמינה שזה מה שיעשה את ההבדל בחיים שלו בעתיד ולא כדאי ליצור אנטי סתם 

כמובן זה הגישה שלי לא נראה לי כל כך מהותי ומשמעותי שיהיה מבסוט ויעבור לו זה לא שאם עכשיו הוא יהיה כזה דמות זה מה יעשה את העתיד שלו עדיף לתת לרצון לצאת ולהשתחרר ולעבור מאשר לחנוק אותו ולהשאיר אותו שם להרגיש שיש בזה משהו.

ואני גם יחסית דוסית בלי סרטים וזה אבל הכי חשוב שיהיו ילדים בריאים ומבחינה נפשית אני לא היתי עושה עסק על משהו שילד רוצה שנה נראה לי מסיג את התוצאה ההפוכה. (יותר ירצה ויראה לו מיוחד)

למרות שהוא באמת קטן וזה לא קריטי אפשר לכוון אותו אבל אם לא הולך בקלות ומיד לא היתי נכנסת לזה כדאי לשמור את זה לדברים יותר חשובים בחיים.

מה שקרה לדעתי זה שצניחת השער של הדולר פגעה בך והורידה את הרף (בשקלים, ביורו, לא משנה באיזה מטבע) שצריך לשלם לפיו.

שער הדולר היציג הוא 3.4899

תכפילי ב 75 הגעת ל 260 בערך

ותמיד מומלץ לקחת קצת מרווח בטחון 

למקרה שהדולר יעלה בדיוק בפער שבין היום שקנית ליום שהם שלחו את זה או ליום שזה הגיע, אני לא יודעת מתי בדיוק מחשבים את המכס

אני משתדלת בדר"כ לא לעבור את ה 230 ש"ח

אז אם הסכום גבולי, באמת שווה ללכת על האופציה הזו.

אבל עשיתי את ההזמנות אחת אחחרי השניה באותו יום - והם איחדו לי אותם.

הרכבה- אולי מקליקונים. למרות שאצלי לא התלהבו מזה.

עוד רעיונות- כל מני קלפים (קוקוטאקי, סויש וכד')
משחקי חשיבה כמו נסיך ונסיכה וכד'
בניית דגמים (משושים, פיטריות קטנות, יש לנו משהו שזה כמו משולשים קטנטנים שצריך לסדר לתמונה\דגם על לוח)

איך הם חשבו לעשות את זה?!

תגזרי את זה ותלכי עם זה לחנות. שם כבר יגידו לך איזה מידה זה.
וגם תוכלי להכניס את זה לתוך הנעל ולראות איזה נכנס וכמה רווח יש

יש ילדים עם כף רגל רחבה יותר שצריכים מס' גדול יותר בגלל הרוחב.

לכי איתו למדוד.

בעיקרון יש טווח שמוסיפים על האורך של הרגל כדי שיהיה מקום לצמוח במשך חלק מהעונה לפחות, אבל יש גבול כמה אפשר להגדיל את הטווח בלי שהנעל תהיה רחבה מדי ותתנדנד על הרגל או ארוכה מדי ותסכן אותו בנפילה.

זה משהו שאפשר לראות רק בעיניים, על הרגל של הילד.

יש וירוסים שלוקח יותר זמן לעבור

אולי תלכי לחוות דעת שניה אצל רופא אחר

רופא אומר לך שיש חשש להסתבכות, ולכן תתני אנטיביוטיקה אחרי שלושה ימים.

את לא מומחית לזה - וגם אימהות שאומרות ש"הן לא נותנות", זה עדיין לא אומר כלום. כשיש חשש שמא תהיה הסתבכות - אז ברור שהרבה פעמים לא תהיה הסתבכות. ומי שלא חוותה הסתבכות, יכולה לומר שלא קרה כלום...

כך לא דנים בעניינים כאלה. הרי זה נושא ששייך לפיקוח נפש. מה יקרה אם במקרה הספציפי כן יסתבך? האם ה"סטטיסטיקה" של אימהות אחרות תועיל לכם במשהו? לא.

אנטיביוטיקה זה לא רעל. ולא כ"כ מהר הגוף הופך לחסין מפני סוג שלה. לכן, אם את מהססת - יכולה לשאול עוד רופא, אולי יותר מומחה - אבל בוודאי לא לפעול כנגד הדעה הרפואית, ללא מישהו אחר שממש מומחה לכך (וגם לעשות בדיקת דם לתינוק בגיל הזה, זה לא משהו הכי נעים..)

העיקר לא להחליט לבד שבעצם זה מיותר.

להתייעץ עם רופא מנוסה ואחראי.

שיחזיק לכמה שיותר שנים...

אפשר לעשות את הדלקת הנרות "ברוב עם" , ולגבי החלות - להזכיר במשך כל השבת שהיא זו שאפתה אותן...

במהלך השבת היא יכולה להעביר דבר תורה קטן באחת הסעודות, לעשות פעילות נחמדה שקשורה לגיל מצוות (למשל - חידות על מצוות, או משחקי חברה כמו טאבו. אני לא מספיק מכירה).

ובמוצאי שבת אפשר לעשות אירוע קצת יותר גדול, עם שיר לכבודה או סרטון לכבודה או הרקדה וכדומה.

אם יש לה כישרונות מיוחדים כלשהם - היא יכולה להכין דברים בעצמה לשבת המשפחתית. אם, למשל, היא אוהבת לצייר - אז היא יכולה להכין מזכרת מאורית לכל המשתתפים, או סיפור מאויר קטן שיחולק לכולם... וכו'.

מזל טוב!

אצלנו ב"ה החליטו לא לשחק השנה...

הגבילו ל3-4 פעמים. ונראה לי שהגבילו ל20 שח לכל הפעמים יחד.
+ משלוח מנות גדול ביום של התחפושות לענק (לא עושים הגרלה נוספת למשלוחים) לא זוכרת באיזה סכום... (אבל בטח לא יותר מ15)
בסופו של דבר היא השתמשה בפחות כסף כי היא הכינה פופקורן פעם וכו'.

והאמת שגם הסכום הזה נראה לי גדול מדי
העיקר זה העיצוב המקורי, הברכה והיחס

או דלקת אוזניים או אודם באוזניים - שכואב כמו דלקת רק שלא נותנים אנטיביוטיקה.

בקיצור - לכו לרופא שיאבחן.

לאודם באוזניים - טיפות אוטידין (שהרופא אמור להציע בעצמו) זה להרגעה מקומית. ואם לא מצליח להרגיע אותה אז נורופן או אקמול עד שיעבור לה.

תרגישו טוב!!

יכול להיות שהיא מוציאה שיניים, יש הרבה ילדים שזה הולך אצלם ביחד.

ובוודאי שבבתים שהם באמת "חרדים" ולא רק בפלומבה, או סתם בתים עם יראת שמיים, ילדים לא אמורים לראות כל מיני "סדרות" בעייתיות. ועדיף בכלל לא להתרגל לאופן הבילוי הזה.

ההשפעה של החברה בנושא הזה, יכולה אכן להיות בעייתית. חבל.

למשל שבוע בלי אמא.

הילדים שלי רואים סרטים מצויירים. לא יכולה להגיד שאני ממש סומכת את ידי על כל סרט אבל מרשה להן לראות מה שהרימון לא מסנן והתקציר נראה לי סביר. לא נראה לי שמישהו שממש מקפיד על כל משפט שאומרים בסרט היה מסכים להראות אבל אני אישית לא מקפידה איתן עד כדי כך. מרשה להם להיות במחשב רק שעה בשבוע, ולרוב הם מעדיפים לשחק ולהתכתב עם חברים במייל בשעה הזאת כך שיוצא לראות סרט פעם ב... חוץ מאחת הבנות שחולה על סרטים ורואה לצערי כל שבוע.

אפשר חולצה וחצאית שחורות ולגזור מבריסטול עיגולים בכל מני צבעים ולהדביק על הבגדים.
או לגזור עיגולים צהובים ולשים מלא סמיילים 

אפשר להכין צווארון כזה מאל-בד לבן בצורת אקורדיון. לגזור בצורת טבעת ולהשחיל בחור הפנימי גומי שזה יהיה אסוף כזה על הצוואר. (מקווה שזה מובן...)
או להכין פפיון אדום גדול עם גומי שתשים על הצוואר.

גרביים בצבעים שונים
 

אפשר פיאה צבעונית

ןגם לתינוקת אפשר לקחת אוברול חלק ולחבר עיגולים צבעוניים...

תודה! זה אחלה רעיונות!

בכלל שכחתי שיש משהו בצוואר 

איך את מדביקה בריסטול לבגדים?

זה לא נושר?

זה לא מסוכן לתינוקת שמכניסה דברים לפה?

המון תודה!

אם זה בגדים שאפשר להרוס אפשר עם דבק מגע או משהו כזה.
אם לא רוצים להרוס אז אפשר לתפור את זה בזהירות.

אפשר לעשות את העיגולים מסול ולחבר כנ"ל. אפשר גם סול מנצנץ כזה.

יש דבק מיוחד לבדים. הדבקתי איתו פעם סול לסווצ'רט. זה החזיק אבל לא היה מאד חזק. זה התקלף די בקלות.

אפשר לעשות את העיגולים מבד לבד ואז זה ידבק יותר טוב עם דבק בדים. ויהיה יותר נח ללבישה. (או לתפור את זה. אז זה יהיה הכי חזק. לא צריך תפירה מסובכת מספיק לתפוס את זה בשני קצוות או משהו כזה).
לפני פורים יש הרבה פםעמים בחנויות יצירה וצעצועים רצועות לבד קטנות יחסית. או מלבנים כאלה כמו שקונים שמיניות בריסטול.

לתינוקת הכי טוב בד לבד.

ואם יש לך אוברול בהיר שאת מוכנה להקריב לטובת העניין אפשר פשוט לצייר עליו בטושי ארטליין. למרות שזה יהיה אולי קצת פחות יפה. וזה לא נראה לי יהיה ניתן כבר לכביסה כי הטוש ימרח...