פורום הורות (עמוד 132)

אבל  הרבה  יותר  פשוט  וזול  דרך הקופה

ומאוד דאגתי, ואז אמרו לי: כשיהיה רעב יאכל, וזה בדיוק מה שקרה. חודש חודשיים אחרי הוא התחיל לאכול. כנראה שהחלה שלך עדיין מספיק לו, ואין צורך לדאוג

אצלי כמעט לא אכלו מוצקים לפני גיל שנה

תהיי רגועה, בגילו זה כל מה שהוא צריך. הגוף שלו לא מוכן ולכן הוא דוחה את האוכל.אל תתעקשי אבל כל הכבוד על התשומת לב והדאגה

אם יש קושי להניק אפשר לתת תמ"ל או דיסה

ודווקא כן היה רעב ולא רגוע, אבל לא רצה כלום חוץ מהנקה.
בסוף זה קרה...
מעצמו. אני כבר מיציתי את הנסיונות המטורפים, להכין לו כל מיני דברים. האוכל היה בבית, ופשוט הוא הסכים בסוף.
הילדון הזה- עד היום יש לו קושי תחושתי- אני בטוחה שזה קשור.
תפילות, נחת, זה יבוא.

ולא לדאוג כשהוא ירצה הוא יבקש
אפשר להציע לו כשאת אוכלת ממה שיש על השולחן.. ירצה יקח לא אז לא.. בנחת..

מה שעזר אצלנו- זה אוכל יותר מתובל- הוא ממש לא אהב ירקות מבושלים במים; וכשניסיתי להביא מהאוכל שלנו, הוא הרבה יותר אהב.
חות מזה, ממש עזר לי אתר - המתכוניה- יש לה מלא מתכונים לפי גיל התינוק ורעיונות מגוונים לאוכל אצבעות ; נגיד לחמניות בטטה או סלק- כשהכנתי את זה הרגשתי שסוף סוף הוא מתחיל לאכול

בגיל הזה, הייתי מביאה לו דברים ממש טעימים! למשל טחנתי תפוח ותמר ובננה יחד, זה מתוק וטעים! והוא מרב גועל היה אפילו לפעמים מקיא.. כבר חשבתי שהוא לא יודע לאכול..
בגיל 9 חודשים היינו אצל חמותי והיא הביאה לו קציצות עוף, הילד טרף אותם אחת אחרי השניה ומאז הוא התחיל לאכול לאט לאט. בקיצור, הפירות והגיל לא דיברו אליו.. גבר קטן😘

יכול להיות שידלג על המרוסק? אכל לחם עם גבינה! חלה, בשר טחון לבד.. דק דק...

אם את רוצה שהוא יאגל פירות והוא לא מסתדר עם פרי חתוך את יכולה לנסות להביא לו מרוסק בכפית תוך כדי שהוא אוכל אוכל "אמיתי'..

למוצקים (רכים כמובן או שיכולים להינמס בפה כמו פריכיות, קרקרים, בסקוויטים, רך של הלחם..)
ומה שמצחיק שעכשיו שהוא בן שנה ותשע הוא מת על מרק כתום ומרק אפונה שפעם הוא לא נגע במרקמים האלה

אצלי הקטנה גם דילגה על אוכל טחון.. ממש הצטמררה כשהבאתי לה, אפילו מעדן שוקולד היתה עושה פרצופים ומוציאה.. אז חיכיתי עד שהגיעה לגיל שיכלה לאכול קוביות קטנות של כלמיני מאכלים.. היום ב"ה היא כבר אוכלת הכל..

בסוף כל הילדים אוכלים. כל עוד אין ירידה דרסטית במשקל זה לא בעיה

קודם כל צריך להבין שהוא נולד והיה לבד, הכל היה שלו. הילד השני נולד למציאות בה יש שניים, ולכן טבעי לו להתחלק מאשר לילד הראשון. דבר נוסף, הוא לא חייב לתת הכל.. יש דברים שהם שלו וזה לגיטימי.

כן הייתי אומרת נחמד לנו לשחק כשאנחנו חולקים ונותנים אחד לשני

הייתי נותנת לילדים להסתדר בעצמם, והילד הגדול יבין לבד מהן ה"תוצאות.." ויחליט בהתאם לזה מה טוב ונכון

הכל היה שלו עד עכשיו. ויש המון צעצועים התפתחותיים כאלו, שאני לא הולכת לקנות פעמיים. ונכון שהם היו שלו, אבל גם לקטן מגיע! זה לא כל כך גיל שהקטן לוקח לו  אלא אני מניחה צעצועים בפני הקטן, והבכור פשוט לא נותן לי להניח בפניו אף משחק ('זה שלי!! לא אמא זה שלי!!' ) חוץ מדברים שהוא כבר שכח שהם שלו (מובייל, אוניברסיטה וכדומה, ואנחנו כבר רוצים להמשיך הלאה..

 

אני יודעת שזה נושא רגיש ונכנס לחייו עוד יצור קטן שהוא לא בדיוק הזמין.. אבל עדין..

ומוסיפה שאם ירצו יוכלו לשחק ביחד

באמת הקטן שיחק בעיקר במשחקי תינוקות שהגדול שכח מהם.
אפשר עכשיו להחביא כמה משחקים שיתאימו לקטן בטווח הקרוב, ולהוציא לו עוד כמה שבועות.

איכשהו הגיע שלב (בגיל שנה וקצת) שהקטנה נהייתה חברה ממש והם התחילו לשחק יחד, ואז הגדול שכח בכלל שפעם המשחקים היו רק שלו.

עם השלישי זה יותר קל, כי השניה מלכתחילה לא הרגישה שכל הבית שלה... (אם כי, את הפריטים הבודדים שהם שלה בהגדרה היא לא מוכנה לחלוק ויהי מה!).

כמו ללמד את האח לשחק או שיבחר צעצוע מסוים שהוא נותן לאח.

אצלנו עם הבכור, עוד טרום הילדים הבאים, בכל פעם שקניתי משהו, הדגשתי שזה בשביל המשפחה שלנו.

לפעמים הוא היה שואל: אמא זה שלי? ועניתי כן, וגם שלי וגם של אבא, של כל המשפחה שלנו.

אא"כ- זה משחק שקניתי במיוחד בשבילו ביום ההולדת.

גם כשקונה כיום משחקים לבית-משתדלת לנהוג כך וזה חוסך לי הרבה מריבות בנושא, אם יש ריב על משחק אנו לרוב עושים תורות או פתרון דומה של פשרה. 

במתנות האפיקומן שכולם קיבלו הדגשנו שמי שקיבל- אחראי על המשחק אך כל האחרים רשאים לשחק בו. הוא יכול לדוגמא להיות אחראי על סדר התורות. הם מתלהבים בהתחלה מהתפקיד אך תוך כמה ימים לרוב המשחק הופך לכללי.

 

גם כאן- אולי כדאי לומר לבכור בטון נחרץ שמשחקים א, ב, ג וכו' הם לא שלו אלא של כל הבית ולכן כולם יכולים לשחק. אמא ואבא קנו לכולם.  

 

כמובן להגדיר בקול רם גם מה שלו באופן בלעדי כדי שלא יזדעזע מדי מהאמירה. (לזכור שהקטן יגדל וירצה לשחק גם במשחקים האחרים בהמשך- אז לחשוב בתבונה מה את מחליטה ששלו, תוך  הסתכלות על העתיד ועל יכולת האכיפה של הענין)  יכול להיות שבפעם הראשונה הוא יהיה בהלם מההפקעת הרכוש - אך בחזרה על המשפט מדי כמה ימים העניין יופנם.

המשחקים של כל הילדים. כמו שבגן המשחקים של כולם. גם בבית המשחקים של כל האחים. זה לא נתון לבחירה. אולי זה יגרום כעס בהתחלה, אבל כך הוא ידע שזה מה שההורים אמרו, זה מה שנכון ואז גם אם יפגין רכושנות, אפשר להעיר (לא כל פעם אבל כן להעיר) וילמד שזו המציאות והוא יסתדר איתה יופי טופי. כמו כל כלל שיש בבית.

בבית הוא גם בונה את המתחם האישי שלו, וחשוב לא לטשטש לו את זה

המטרה זה לומר לו שזה החוק בבית... ומותר שיהיה לו קשה... ולתת לו מענה לקושי. אבל שיהיה לו בראש ברור מה צריך להיות. סבבה, וקשה לי להיות במקום הזה, אבל זה מה שנכון...

קשה לי לאכול בריא, אבל ברור לי שזה מה שנכון. אני מתקשה מאוד מאוד, לא תמיד מצליחה, אבל זה מה שנכון. על זה אין עוררין.

הבנתי שהדוגמא קשורה לשאלה שנשאלה.. לא? אני חושבת שזה מעבר לזה שקשה לו, ויתמודד. זה פשוט לפעמים לא נכון להתעקש על דברים כאלה, אבל מותר לחלוק

קודם זה החוק בבית. אין על *זה* ויכוח.

שלב הבא, לתת מענה לקושי, לעודד כשחולק, לספר סיפורים על משפחה של כמה ילדים ושמשחקים יפה ביחד. לחשוף אותו למציאות הזאת.

מגיל 0 הן מודעות לכך שהכל שייך לעוד מישהי😁

יש לנו במשפחה תאומים בגיל של הבכור שלי, וכשנולדה להם אחות קטנה, היו מציעים לה כל ממתק שקיבלו במעון😆 אני הייתי בהלם כי הילד שלי היה כ"כ רכושני...

לבת שלי גם היה מאוד קשה בהתחלה כשפתאום השתמשנו במשחקים שלה גם לקטן. מה שאני זוכרת שעזר היה שבהתחלה קנינו כמה משחקים חדשים (לא מהיקרים כמובן) שהוגדרו מההתחלה שהם לכל המשפחה ועכשיו הקטן יכול לשחק בהם, וכשהיא רצתה לקחת לו אותם אז אמרתי לה שתבחר משחק אחר לתת לו, וככה לאט לאט היא התרגלה לראות גם אותו משחק במשחקים, וכבר שכחה שפעם הכל היה שלה.

תארי לך שבעלך היה חלילה מביא אישה חדשה הביתה, ואומר לך שאת חייבת לחלוק איתה את הבגדים שלך, את התכשיטים שלך, את האוטו שלך, את החפצים שלך...

היית בטח רוצה להרוג אותה.

ככה בדיוק ילד מרגיש. מבחינת ההיקשרות של ילד והורה מבחינתו זאת אותה עוצמת קשר.

מה שכן אפשר לעשות-

לחשוב על הצורך של הילד הגדול ולמלא את הצורך בדרך אחרת, ככה שהוא לא יצטרך להגן על הטרטוריה שלו כדי להרגיש שייכות.

למשל-

אפשר להראות לו תמונות כשהוא היה בגיל של הקטן ושיחק במשחקים מסוימים.

לספר לו כמה הוא שיחק בהם יפה.

להגיד לו- כמה גדלת ב"ה, אני כל כך שמחה. ב"ה עכשיו אתה גדול יותר ויש לך משחקים של גדולים. לקחת 2 ארגזים ולשאול אותו- מה של קטנים ומה של גדולים? למיין איתו ביחד. ואולי להזמין אותו לקנות משחק אחד חדש של גדולים שיהיה שלו (אפשר גם סתם סוג של מכונית קטנה בכמה שקלים)

אח"כ לשאול אותו- הנה משחקים של תינוק, למי ניתן אותם? מי אוהב משחקים של תינוקות?

בשלב יותר מאוחר אפשר להציע משחק משותף. נניח לקשקש ברעשן עם התינוק וליצור אינטרקציה, ולהזמין את הבכור להצטרף, וככה ללמד אותו ליצור משחק משותף.

אצלנו בבית יש דברים שהם של כולם, ודברים שהם פרטיים של כל אחד. הרבה פעמים אני מעודדת את הגדול להעביר לאמצעית. כמובן בנחת ובשמחה. חשוב שילד ירגיש שיש לו משהו שהוא שלו, זה חשוב מאוד לתחושת הביטחון של הילד ולהתפתחות מנטלית תקינה. בבית הורי היה לכל אחד מאיתנו מגירה משלו ששם היו הדברים שהם רק שלו וכל השאר היה של הבית, אם היה לי מקום בבית למגרות נוספות גם הייתי עושה ככה. 

דבר נוסף- יכול להיות שהוא צריך משחקים חדשים? אצלי האמצעית בת שנתיים וחצי והקטנה חצי שנה והם משחקים במשחקים שונים לגמרי.

ובאופן כללי אני נמנעת כמה שאני יכולה מדרישות. מודה שלפעמים אני מאבדת את זה, בעיקר כשאנחנו מחוץ לבית וקשה לי להשתלט עליהם לא בסביבה הטבעית. אבל באופן כללי כשמבקשים בצורה ישירה זה מעורר את הרצון הנגדי של הילד במיוחד בגיל הזה, גם לנו יש רצון נגדי. אני מתכוונת, שברגע שמבקשים תמיד יש משהו בלב שגורם לנו להתנגד. אני מבקשת בדרכים עקיפות. נניח אם הוא שכח את האור בשירותים אני אומרת "האור". או נניח אם לא פינה את הצלחת אני אומרת "המקום של הצלחת בכיור".

בהצלחה...

אולי תנסי לגרום להם לשחק יחד? או לחילופין לשכנע את הבכור להסביר לקטן איך לשחק וכך הוא ימשיך וישלב אותו במשחק בצורה טבעית יותר ובשלב מסוים יתנדב לכך בעצמו מאחר וירגיש אחראי

במקרים כאלה נגיד הילד צווח "זה שלי",

אני ישר אומרת לו- "נכון זה שלך הצעצוע הזה... שלך נכון? אתה מאד אוהב לשחק עם זה. שיחקת בזה הרבה עוד ממתי שהיית ממש ממש קטן...לחצת פה ככה ופה ככה ואז זה מנגן נכון?" וכו' בקיצור קודם כל להוריד את החרדה שלו סביב זה שזה שלו או לא שלו. הרי זה לא באמת משנה ההגדרה של מי זה. (לפחות לא בגילאים האלה...)

 

אח"כ אפשר להתקדם הלאה ולהגיד לו ,הנה בוא נשחק ביחד ונראה לאח שלך איך משחקים בזה. לוחצים פה ואז פה...". "לאאאא זה שלי"... "נכון בטח זה שלך נכון. אנחנו יודעים... עכשיו בוא נראה לו איך משחקים...עושים ככה וככה..." וכו'

 

חוץ מזה עכשיו אפשר גם להסיח קצת את דעתו ולהוציא עוד איזה משחק של גדולים יותר ולעניין אותו. להגיד לו "בוא נוציא את זה. זה מתאים לילדים גדולים בוא תראה מה עושים עם זה".

 

בד"כ (גם בגיל קצת יותר גדול) ברגע שמוציאים את הרוח מהמפרשים ומסכימים איתו שזה שלו זה מוריד את כל העניין סביב הנושא ומהר מאד הם עוברים למשהו אחר.

תוך שאת מרחיקה את היד שלו ממך. לתת קונטרה- חיבוק, ליטוף. דיבור נעים.

לאט לאט הוא יירגע.

בהצלחה!

עצמו.


אולי משהו של גישת הורים? יש הרבה היום...
אדלר/ שפר/ מרים אדהן וכו'...
 

מידי פעם זה עובד, אבל גם לא תמיד.

נראה לי יותר קשה לי עצם זה שהוא מרביץ, ועוד יותר לעצמו.. זה פשוט יעבור עם הגיל? :/

ממליצה להיעזר בפורומים של הורים
אולי להציץ בספרי דר' אבולעפיה.

אשמח לעוד עצות, אם יש למישהו ניסיון...

הבן שלי בן שנה וארבע- מרביץ כחלק מהתקשורת איתנו. .בדרך כלל אני לוקחת לו את היד ומראה לו איך ללטף ולהשתמש במגע עדין יותר.
אם הוא מכאיב אני מחזיקה לו את היד ואומרת לו בתקיפות: זה כואב!! אני לא מרשה!!

ככל שהוא לומד מילים חדשות ומצליח לבטא את עצמו מילולית- זה הולך ופוחת. (קורא בשמות. צועק די כשהוא לא רוצה משהו וכד')
יתכן שהמכות הן תסכול שהוא לא מצליח להביע את עצמו. לנסות לשאול אותו: רוצה x? רוצה y? כדי להראות שמבינים אותו.

כדי שתשימי לב אליו....

אז אפשר פשוט 'לא לשים לב' שהוא עושה את זה.

או בעדינות להזיז אותו מהקיר או הרצפה...

חמותי כשהבן שלה היה דופק את הראש כשהיה קטן, היא כבר פחדה שיהיה לו איזה זעזוע מח מזה..

הלכה לרופא לחוצה וכו' והוא אמר לה שפשוט תפסיק להתייחס אליו כשהוא עושה את זה, וזה יפסיק.

הפלא ופלא- הוא הפסיק אחרי פעם אחת או פעמיים, הוא אפילו הסתכל עליה לראות שהיא שמה לב שהוא דופק את הראש, והיא הנהנה לו שהיא רואה ושהוא יכול להמשיך... אז הלך כל הקטע והוא הפסיק.

 

בגיל הזה גם הבן שלי הרביץ לכולם, זה מן גיל שכזה. זה עובר אחרי כמה חודשים.

אני פשוט הייתי לידו בחצר וכל פעם כשבא להרביץ לאיזה ילד הייתי מזיזה אותו משם...

מתיש.

לעצמו בראש.

 

תודה!
אני באמת ניסיתי כמה פעמים להתעלם אבל כואב לי הלב הוא דופק את היד בראש, לא עם הקיר ב"ה.. אבל עדיין...

שמחה לשמוע שזה נורמלי.. מקווה שיעבור בקרוב!
תודה לכולן!

בדגש על קהילת נווה זית.

מבחינת רמה דתית - יש טווח רחב.

נווה זית, נגיד, הוא חלק מגרעין אלישיב..

זה לא גרעין נפרד..

אבל זה קהילות שונות, זה בטוח.
ובקיץ נכנסים לעוד שכונה, כנראה דרך 'גרעין אלישיב'.

רוב האנשים שמתפללים ולומדים בו בקביעות הם תורניים וצעירים יחסית. 

בבית המדרש יש שיעורים בכל ערב. 

בית המדרש נמצא בגבעת שמואל הישנה - כך שמחירי השכירות שם לא גבוהים *יחסית* לגבעת שמואל. (התחילו לבנות קניון חדש ממש ליד בית המדרש - ואני לא יודע מה תהיה ההשפעה שלו לכשיוקם). 

 

מגבעת שמואל יש יציאות לפתח תקווה ולכביש 4 וזה בערך 30 דקות נסיעה לכפ"ס בבוקר סטנדרטי. 

 

את יכולה פשוט לכתוב בגוגל "בית מדרש קהילתי גבעת שמואל" או לחפש את דף הפייסבוק שלהם. 

אבל לא יודעת מספיק. שווה בדיקה...

או לאחת עם המלצות משכנים

אם מטפלת מבוקשת ומוכשרת

תגיע  לגור לידי ואני אשמע דברים טובים

אז כן

שם טוב זה דבר טוב תמיד

גם ככה לא את כולם מכירים, ומי שיש לה ילד ראשון לא מכירה אף מטפלת.

אם את מפרסמת אז אנשים מנסים, מתרשמים ואם טוב להם- משאירים.

 

החזה והגב - שמן זית חמים עם מעט עארק ולעסות עד שהליחה משתחררת והכל מתנקה.

בשילוב עם מי מלח לאף.

גם עיסוי כמו שכתבו לך

ועוד:

א. להימנע ממוצרי חלב 

ב. לטפוח על הגב מהאמצע עד למעלה, בהדרגה, כשהגב מוטה למטה. כמה פעמים ככה- כמה פעמים ביום. 

לשים כמה פרוסות בצל טרי ליד הכרית לפני השינה...קסם!

להרתיח חלב עם חמאה ודבש ולשים בהם את הזרעי פשתן הטחונים. טעים ומוציא את הליחה.

 

כמה הוא מסתדר לבד, וכמה העניינים האלה לא נוגעים לו והוא מתייחס לנוכחות שלך במקלחת בצורה פשוטה ועניינית.

יש כאלה עד גיל 9-10.

גם הוא ירגיש יותר עצמאי, גם לך מטלה אחת פחות.

אם את רואה איזה קושי נקודתי טכני אז אפשר להעיר בעדינות.

ועושה לו יסודי

אבל אפשר כבר להראות לו איך בכחות עצמו. יתרגל בהדרגה.

לנו המליצו על יונדאי i30 סטיישן ועל קיה, לא זוכרת איזה.
ובאמת בשניהם נכנסים 3 כסאות בקלות.

אפשר גם לשאול בפורום הרכב של כיפה, בד''כ יש להם תשובה לזה

הבאגז' מאד גדול שזה יתרון ענק לעגלות

אינפנטי למשל נחשב לצר.

של יועצת שינה בדיוק על הנושא הזה

מחפשת לך

ייעוץ שינה לתינוקות | יועצת שינה | נעמה ברודי שמש | שיטת לילה טוב | חלומות נעימים

אולי היא ישנה המון בצהריים? אולי כדאי לברר

באיזה שעה את משכיבה אותה? אולי זה מוקדם מדי?

אולי כדאי להשכיב אותה קצת יותר מאוחר, ואם יש אפשרות שתהיה אחרי הצהריים בגן שעשועים

או אפילו סתם הפעלה בתנועה בבית העיקר שתהיה פעילה ואז תגיע למיטה שפוכה...

כמו שיעל מהדרום הציעה...

לא זוכרת כמה עלה, זה היה די מזמן.
בעיקרון ראיתי את הספר הזה גם בספריות, אפשר לבדוק.
אבל למרות שהוא יקר, לדעתי הספר שווה את ההשקעה, מאוד מאוד מומלץ...

ובדברי שיר יותר מוזל

קחי מספריה לדעתי ואם תהני תקני

ספר טוב בעיקרון יש לנו אותו

אבל אין זמן לקרוא

איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו - אדל פייבר, אליין מייזליש | ספר בקטגוריית - בנושא בוקנט חנות הספרים באינטרנט של רשת צומת ספרים - booknet.co.il

77 ש"ח

כבר שנים שאני מחפשת ותמיד כשנדמה שמצאנו פינה מסתבר שלא..

היינו פעם בחוף ניצנים ב5 בבוקר והיה מעולה. 

הייתי בסוף חודש תשיעי, והשעות היחידות שבהן יכולנו לעשות משהו היו לפני הזריחה או אחרי השקיעה...

אם אני לא מתבלבלת בשם.. חוף של חסידות בנתניה. הגברים נכנסים למים והנשים לבושות רגיל מקסימום משתכשכות קצת, ממש נחמד שם.. כמובן שמידי פעם יכולים לעבור מראות שמי שמקפיד מאוד עדיף שגם לשם לא יגיע. אבל בגדול אנחנו ממש נהננו..

ושעות בנות ואין דבר כזה לבא לשם משפחות בעונת רחצה מוכרזת

אולי לא הבינו אותי נכון

זה בד"כ לא שונה מידית רגילה של ארון בהרבה.
יש בתלפיות איפשהו 2 חנויות סמוכות

נדמה לי שבמוצצים ראיתי עמדה שלמה עם כל מיני ידיות צבעוניות, אבל אלה של הילדים הן יחסית יקרות. זה גם קצת עמוס בשביל שידה שלמה.

 

אם אתם דווקא רוצים להשקיע, אנחנו הזמנו ידיות לארון בגדים אצל מישהי שמצאתי באינטרנט, היא מציירת בעצמה על עץ ואפשר להזמין אצלה מה שרוצים. לא זול אבל נורא יפה. הזמנו אצלה גם מדף ספרים והוא דווקא היה זול יחסית.

תחפשי שרון גולדשטיין, היא מהשרון למיטב זכרוני, שלחה לנו בדואר.

יש לו גם צבעוניות, ויחסית את הסוגים הבסיסיים. מבחר גדול.

לא נכנסתי לשם לאחרונה אבל אני מניחה שעדיין יש.

של רהיטי עין חרוד.

מחזיקה מעמד יפה כבר למעלה מעשור, עם לא פחות שובבים .

 

המעקה של המיטה הגבוהה ממש מאסיבי וסוגר כמעט על כל האורך של המיטה.

 

עוד עצה - לבדוק ביד 2 ואפילו באגורה.

אנשים מוסרים רהיטים חדשים כמעט.

 

הסתכלתי באתר שלהם עכשיו, ולא ראיתי שם מיטות קומותיים...

שווה להתקשר לשאול אם קיים דגם של קומותיים.

 

מתכת נשמע לי לא מספיק יציב, נוטה להתנדנד כי היא קלה מדי בדרך כלל.

אולי אם מקבעים אל הקיר עם ברגים גדולים אז אפשר לסמוך על זה.

אם יש אפשרות הייתי אפילו מונעת גישה לסולם ו/ או שמה מזרון מתחת למיטה למקרה שמישהו יפול .....

פשוט הבן הגדול יותר לא כ"כ אוהב לישון במיטה העליונה. ומישהו מהם יהיה חייב לישון במיטה העליונה - או שהם יישנו במזרנים על הרצפה. (שזו גם אופציה שחשבנו עליה).

לכן חשבנו על מיטה נמוכה ומוגנת כמה שאפשר.

שלהם מיטהלי. הם יקרים אבל המיטות שלהם מעץ מלא ומאאדד איכותיות גם השירות ממש סבבה. יש לך לאן לפנות ועם כל בעיה הם באים ומתקנים

כדאי לבדוק איפה יש סניף קרוב אלייך
הם איכותיים מאוד וישראלים

לא יודעת מה הסיטואציה אבל "שלום בית" בבית שלך עצמו עדיף על שלום בית עם האחים.

בעל קודם לכולם!

 

וכמובן שאם אפשר- לנסות לעשות אח"כ גם שלום עם האחים...

 

בהצלחה!

התשובה יכולה מאד להתשנות בהאתם לסיטואציה, מערכת היחסים באופן כללי

טיב התקשורת הזוגית

 

בדר"כ כשעומדים מול שאלה שזה נראה - זה או זה

כמעט כדאי לנסות לפתוח את הראש, להרחיב את ההסתכלות ולחפש עוד דרכי אמצע אפשריות

 

אם תתני יותר פרטים יהיה אפשר יותר לכוון

ראשית למצוא דרך להפגיש בין האחים לבעל.
כמו אירוח בשבתות, ערב עם האחים גיסות ילדים.
להזמין את האחיינים אחה'צ ,ימי הולדת בחוג המשפחתי, זה מאוד מקשר ומחבר בין כולם...
מעשה טוב אחד יותר טוב מאלף מילים ויועצים.
כי "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" השאר יבוא מאליו....
ולעצם שאלתך.. ברור תמיד שהבעל קודם וכמו שענו לך הכל תלוי בסיטואציה. בהצלחה!

חושב שברור שעדיף שכולם יהיו מבסוטים,
אבל אם כבר צריך לחתוך איפשהו אז שלום הבית הפרטי עם הבעל קודם כשכדאי לנסות לראות איך אפשר עדיין לא להסתכסך עם האחים, בחכמה

עם אחים שלך את לא בונה משפחה.
עם אחים שלך את לא חיה את חיי היומיום.
וכנראה שתישארי אחות שלהם גם אם ממש ממש תעצבני אותם..

וכמובן- עצם ההיקלעות למצב כזה היא בעיה שכדאי לפתור בהקדם...
(למה כדי לרצות את האיש צריך לפגוע באחים ולהיפך?)

למה צריך לעשות משהו לא נחמד לאחים?
ומה ההגדרה של משהו לא יפה?
ומה קשור בעל לאחים?

עוד נקודת הסתכלות - מבעל אפשר להתגרש ואם אין ילדים מנתקים קשר.... אחים זה לנצח. גם אם ניתק קשר צריך לשבת שבעה.

מאחים אפשר לנתק קשר ואפילו לא צריך להתגרש.

 

 

קשר אז זה לא באמת כי הם עדיין אחים שלך ולפי ההלכה תצטרך לשבת עליהם שבעה. מה שחשבתי קשור גם למה שרשמו בהמשך שבעל שמפריד מאחים שהם רבים הכוונה לא יחיד זה אומר דרשני. שמשהו פה צריך בדיקה אם באמת הבעל צודק כי במקרה כזה נראה לי שרוב הסיכוי שהאחים כי הם כמה וגם אם הבעל כן צודק אז המצב לא בריא שנאלצת לבחור בין בעל לאחים וגם לצער את ההורים בכך. קורה וטבעי שיש ריבים במשפחה אך כמו שרשמו וב"ה לשמחתי קרה נמצא הפתרון לבעיה ובא שלום בישראל. חג שמח ובשורות טובות!

בס"ד

 

 

לא משיגים שלום בית על ידי פגיעה באנשים אחרים.

מצד שני שלום בית אכן אמור להיות במקום הראשון.

 

אם בעלך דורש פגיעה אמיתית- במי שלא יהיה לענ"ד זאת לא דרישה לגיטימית.

עם זאת ייתכן שמה שבמת הוא צריך זה לא שתפגעי בהם, אלא משהו אחר שהוא זקוק לו ממך.

 

בקיצור אם תנסי להבין קצת יותר לעומק את בעלך, לענ"ד תוכלי לשמור על שלום בית,
בלי לפגוע באף אחד

בכל מקרה בחיים אל תכנסי בין 2 גורמים. ואם הכניסו אותך צאי משם! פשוט תודיעי שאת לא חלק מהעיניין ואת לא רוצה לבחור ביניהם. אם את רוצה משהו תעשי אותו גם אם זה יכעיס את אחד הצדדים, אבל אם אין לך דעה אישית וכל בחירה שלך תכניס אותך "למחנה" מסוים ממליצה לך פשוט לצאת משם. צריך הרבה כח בשביל זה, מניסיון. זה קשור לא רק למשפחה. גם עם חברות, בעבודה, וועד-בית, אפילו בלארגן מתנה משותפת בגן. לבחור צד כשאין לך שיקול-אישי גורר אח"כ תסכולים (זוכרת אז הלכת עם אחים שלך נגדי... או- רבתי עם כל האחים שלי בשבילך...). כמובן שאם יש לך דעה אישית ואת יודעת מה את רוצה אז תעשי מה שאת רוצה בלי קשר לחילוקי דעות ביניהם. תבהירי את זה עצמך ולכולם.

אחרי שקראתי את התגובות, אני רוצה לציין שמובן מאליו שאין הכוונה לעבור עבירות בגלל שהבעל אמר.

אם התורה לא התירה לעבור על המצוות בשביל כיבוד אב ואם, מובן שגם לא בשביל אף אחד אחר.

אם השאלה היא כזו, בעלך קודם. אם היית בעל הייתי אומר אותו דבר.
בעלך רוצה שתפגעי בהם? כלומר הרצון שלו הוא הפגיעה? או שהוא רוצה משהו שיכול לגרום לפגיעה בהם.
מה דעתך בנושא(אם מוציאים את הלחץ והמתח).
אם תתני עוד פרטים נוכל לעזור.

אבל תמיד צריך לזכור, הבית שלכם קודם לכל. המחויבות שלכם היא קודם כל זה לזו. תחשבי מה היית רוצה במקרה ההפוך.

ב"ה הצלחתי לסדר (בעזרת האחים והבעל) שכולם יהיו מרוצים .

 

קשה מאוד לקרוא את השאלה הזו
בעלך, אישך הוא בן בריתך. האיש הכי קרוב אליך בעולם, לעולם. 
התחתנתם וקשרתם את נשמותיכם זו בזו ואת כל חייכם לבניין עדי עד. 
אומרים חז"ל , זכו שכינה בינהם. 
ז"א שכל עוד מכניסים בניכם משהוא או מישהוא אחר ... אין שכינה. 
ואז .. אש אוכלתם... זה מסכן את הבית ממש. 

כמה צריך להחמיר היום בשלום בית?? 
מלא ! המון ! 

המשפחה, איתם תמיד אפשר לשקם קשר ולעבור דברים, זה משפחה.  
ואולי גם אפשר לעבור תקופה מסויימת שיש מחלוקת ולחיות עם זה. 
אבל בתוך הבית .. 
אם אין אהבה, אין שיחה, אין חום.  אפשר להתפרק ..  

בעלך זה את. את זה בעלך. יש פה אחד בשני גופים. וזה מבצר שאף אחד לא נכנס. 
אף אחד. 
וכולם צריכים להבין את זה. 

אין מצב לשאול "למה בעלך עושה ככה? " צריך ישר לתקן, זה "אנחנו עושים ככה" 
אנו בדור שמלא דברים נכנסים בתוך הקשר וצריך לנקות ולשמור בחומרה רבה . 
בהצלחה 

זה בא בהדרגה. בעל כזה, מרחיק את האישה מכל מערכת התמיכה שלה. קודם הוא מפריד בינה לבין חברותיה, אח"כ בינה לבין בני משפחתה הקרובים -- אחיה והוריה. לרוב הוא גם מנסה לגרום לכך שהיא תפסיק לעבוד כדי שהיא תהיה תלויה בו תלות מוחלטת. בעת ובעונה אחת הוא מתחיל להתעלל בה ובילדיה.

 

לכי ליעוץ, ואם זה לא עוזר , כדאי לפרק את החבילה.

שלפרק את החבילה זה צעד קצת קיצוני...
לא פשוט להיות במצב כזה, ועוד יותר לא פשוט להגיע להחלטה כזו, פשוטו כמשמעו- זה לפרק את מה שקיים... וכדאי שצעדים כאלה יבואו בזהירות..
אם ח''ו מגיעים, זה צריך להיות בשיקול דעת רציני
וסתם ככה קשה לשמוע בצורה קלילה שפשוט צריך להתגרש😐
ונראה לי שהמקרה המדובר הוא סטנדרטי לחלוטין..

חלאס עם הכביכול אבחונים האלה! תשאירו את זה לאנשי מקצוע.

ה' ירחם על כל אלה שיורים "תתרגש" מהמותן. הכפרת עוונות שלהם תהיה קשה.

אז תזהר לא לעשות דיאטה כדי שלא תהיה שמן....
כי הרי דיאטה גורמת לשומן לא?
תמיד ראוי ובמיוחד בסטיסטיקה לבדוק את כיוון הקורלציה. (ז''א לשים לב בין הסיבה למסובב).

---

למען האמת אני לא נשוי אבל מה שכתבת נראלי ממש לא נכון. ז''א ייתכן באמת שהרבה מ"הגברים המכים" ככה פועלים - אני לא מכיר כלכך את דרך פעולתם למען האמת.
אבל יש עוד מילארד סיבות אחרות לאנשים לעשות מריבות.... לא חסרים סיבות... (אולי ראוי להגיד בעקבות תגובתך ב''ה?)

האם במצב שכזה הדבר הנכון הוא פירוק החבילה זה החלטה שלה. אבל אני לא חושב שהסיבה הזאת
צריכה לנבוע מהחשש שמא הבעל עושה תוכנית זדונית להרס חייה. וכרגע נמצא רק בהכנות לשלב הראשון.

אלא, מהחלטה שקולה ואחראית שזה לא נכון להקריב קשר משפחתי לטובת נישואים עם בעל x. ביחס למכלול השלם של המציאות וכו' (גם לא בטוח שהיחס המנוכר למשפחתה יהיה תמיד, ייתכן שזה זמני. אבל פה אני ממש לא מכיר את המצב...)
בכזה מקרה יהיו אנשים שיגידו שזה נכון ועדיף, ויש כאלו שיסתייגו. כמובן שזה ביחס למכלול השיקולים.

בכל מקרה,
אם היית כותב שהיא צריכה להיזהר ולבדוק שמא הוא לא ממשיך ומתכנן תוכניות זדוניות, אז הייתי חושב שהתשובה שלך אחראית והגונה. אבל לאבחן בקריאה של הודעה אחת שהבעל מכין תוכנית ארוכת שנים למען הכאתה ובגין זה לפרק את החבילה .
זה נראלי אבסורד.... או רשעות. (את זה הקב''ה יודע)

איזה מסקנות את מסיקה כ''כ מהר! יכול להיות אלף ואחד מקרים ואת בחרת את המקרה האלף ואחד... הכי קיצוני..

בעקרון ברור שהבעל קודם. אבל המצב הזה לא טוב. אין מספיק פירוט בכדי לתת הצעה טובה.

מדובר במקרה מאוד סטנדרתי וכולם הסתדרו וכבר וכבר שכחו מזה...

ובובות כמובן.. 

 

 

 

פלסלינה עם צורות ומערוך, או ללמד לעשות דמויות, חוברות צביעה/ משימות

אם יש רעיונות נוספים, אשמח לשמוע.

ארגז תחפושות יכול להיות להיט אם הבנות בעניין...

את כל המשחקים שכבר משעממים תחביאי לחודש לפחות.
כשתוציאי אותם ופשוט תניחי על הרצפה או באיזו פינה בחדר, הם יהפכו לאוצר מרתק...

ועוד שיטה להפוך משחק/פעילות למעניינת- פשוט שבי והתחילי לשחק/לצייר/להרכיב בעצמך.

קליקס , סולמות וחבלים /סולמות ונחשים ,דומינו , תפוס את הצוללת ,

תפוס את הכוס , הך פטיש , מגנטים, פטריות , חרוזי גיהוץ (גדולים ).

 

איזה משחקים היא אוהבת / מעניינים אותה .

חשבה ואתגר , בניה של דברים (קליקס , פזליים), משחקי דימיון ....

 

בהצלחה

לבנות שהולכות אם חצאיות ארוכות  ונוסעות באופניים נא לשם לב !

 

שהחצאית יכלה להסתבך בגלגלים וצריכים לפעמים לחתוך את החצאית .

אצלנו בישוב זה קרה ,בעלי עזר לבת של השכנים ממול כי החצאית שלה נתקע באופניים ונצמדה ממש לרגל.

ואז היה צורך לגזור את החצאית , בזהירות כדי לא לפגוע ברגל .

 

 

וגנזנו.

גם ככה האופניים האלה זאת סכנה גדולה!

אופניים ,אופנוע , במבה , קורקינט ,בימה -עגולה /גו'ק  , תלת אופן .....

כל אלה הם כמו כלי רכב . והם מסוכנים אם לא מלמדים את הילדים /נערים להשתמש נכון!

 

אתמול אני והבן שלי בן ה4.5 הינו בדרך לגינת משחקים כאשר הוא נסעה על אופנוע  (מפלסטיק) ,

והחליט שהוא נסע על הכביש . רצתי אחריו וצעקתי שיעלה למדרכה כי זה מסוכן. פתאום ראיתי רכב

(אחת ההשכנה שלנו ) . הוא היה צמוד למדרכה (לא הספיק לעלות ) היא בלמה /או נסעה לאט .

בסוף זה נגמר בטוב . היא אמרה לי שהיא ראתה אותו אז לכן נסעה לאט יותר .....

צעקתי עליו כמובן שלא עושים כך זה מאוד מסוכן וכו .....

אמנם אנחנו גרים בישוב ולא בעיר אז יש פחות תנועה , אבל בכל זאת , צריך להיזהר .

מקווה שהרבה יקראו את האזהרה החשובה הזו

גם כשמכניסים שבת מוקדם זה עדיין יוצא ממש מאוחר,

יש אפשרות לאחר את ארוחת צהריים ביום שישי ושישנו צהריים?

קחי בחשבון שלשנות הרגלים זה לא בפעם אחת, כמו שיש שעון ביולוגי- אז אם הילדים רגילים לריב- זה יקח זמן לשנות,

והכי חשוב שאתם ההורים לא תהיו עייפים ורעבים- להתכונן בהתאם (אם היו ילדים קטנים יותר הייתי מציעה להאכיל אותם לפני הארוחה, אבל זה לא המצב)

כאשר המצב הפיזי מאפשר רוגע, לנסות לשנות הרגל ע"י למשל להבטיח מנה אחרונה או מאכל מסויים מאוד טעים בתנאי ששומרים על אווירה רגועה בארוחה, אחרת לא מגישים לשולחן.

 

עניין נוסף- לא להכריח לשבת ליד השולחן את מי שלא מסוגל לכך,

עדיף שימרח על הספה עם ספר מאשר שיעצבן את כולם, ככה נשארים רק אלה עם מצב רוח רגוע- גם אם זה אומר רק ההורים, זה עדיף על פני כל המשפחה וכולם עצבניים.

 

ועוד עניין- אם אחד עובר את הגבול ולמשל אתם חושבים שצריך להעניש אותו, אז לא לעשות זאת בעצבים כי זה הורס גם למי שנשאר, בענייניות להגיד לו, חביבי, עברת את הגבול, החדר שלך מחכה לך (או כל דבר אחר)

 

להתחיל את הארוחה במנה שמדברת לילדים- למשל אם מתחילים בסלטים והילדים לא אוכלים אז זה פתח לצרות- גם הם עדיין רעבים וגם יש זמן של שעמום.

לקצר את הזמן שבין ההגעה הביתה ועד תחילת הארוחה-המלאכים יעדיפו שישירו לכבודם כל בית פעם אחת מאשר שהשולחן יהפוך למקום של מריבות.

 

בהצלחה!!

 

ליזום עזיבה של השולחן. אני מגישה מנה ראשונה ואז כשהילדים מסיימים אותה, אני מציעה להם ללכת לשחק/לקרוא. התאווררות באמצע האוכל. ואז מסיימת לאכול עם בעלי ומתארגנת למנה עיקרית. 

 

ונזכרת בעוד משהו - לא להכניס שבת רעבים. לפעמים מרוב טרדות ההכנות שוכחים שיש משפחה רעבה... אז להציע טעימות ממה שמכינים לשבת, שישבו, יאכלו משהו, לא מידי מאוחר כי אז לא יאכלו בשבת.

 

כשההורים לא עייפים, הרבה יותר קל להתמודד עם ילדים, אפילו עצבניים. להכניס שבת מוקדם ממש עוזר!!! 

 

 

על הנהגת החפץ חיים- שכאשר היה מגיע עליו אורח בליל שבת היה שר שלו עליכם אחרי המוציא, מחשש שאולי הוא רעב...

לגבי פתרונות: נראה לי שהעיקרון לפיתרון נתון כבר בשאלה: החכם עיניו בראשו. תתארגנו קודם , בדרך שמתאימה לכם, כיצד לשנות את האוירה, כיצד יהיה יותר רוגע.

מספר רעיונות(שכבר נכתבו): להכניס שבת מוקדם, לדאוג שלא יהיו " מורעבים", לנסות לעניין אותם במתרחש בסעודה (מבחינת תוכן: סיפורים, דברי תורה, שירים שואהבים, אפשר שכל ילד יכין משהו לשולחן שבת...)

קודם כל שבת נכנסת מאוחר אס מאוד עייפים ורעבים גם בהורים מן הסתם.
אני חושבת שהם מנסים לבחון אותנו איך אנחנו מגיבים
הרי סיטואציה כזאת שכל בני המשפחה יושבים יחד לארוחה זה לא משהו שקורה במשך השבוע.לפחות אצלינו. אני מרגישה שהם משחררים את המתחים והלחץ מכל השבוע.
מה שניסינו לעשות זה להסביר את חשיבות הערב הזה.
לא מתחילים לפני שכל אחד יושב במקומו כי אם לא אז נוצר בלאגן ומריבות
ובאופן כללי ראיתי שברגע שמתחילים לאכול נרגעים הרוחות.
אין ספק ששבת שנכנסת מאוחר זה לא פשוט.
בעינין הקטנים יותר גילאי גן כיתה א
אני מאכילה לפני הקידוש.

לנו עןזר להכין א.צהריים פשוטה כמו פתיתים ברוטב, ספגטי וכו
וללכת לנוח מי שלא רוצה לישון יכול לקרוא ספר. אבל המנוחה הכרחית

לא לכעוס לא להעיר.... להתעלם מדברים שהילדים עושים כל עוד לא מדובר באלימות, תמשיכו את הקידוש והסעודה כרגיל...
התמזל והתארחתי אצל מאחד מהצדיקים, כל כך התפעלתי מהילדים הקטנים בזמן שהבוגרים והזוג ערכו את הסעודה, הקטנים ישבו בספה דיברו ושתו מרק, איזו שלווה היתה שם..
אל תחפשו לחנך בערב שבת כל וויכוח הכי קטן מאבד פרופורציה...תיהיו חכמים לא צודקים.
לדאוג ששולחן שבת יהיה מעניין את הילדים הם מאבדים מהר מאוד את הסבלנות.
שהילדים יכינו דברי תורה (והקטנטנים ישירו)יהיו שותפים בקניות בחלק של הממתקים וכו'...
להכניס את אוירת השבת כבר ביום חמישי להכין שולחן מי שיש באפשרותו.
הכי חשוב שאתם תיהיו רגועים זה מאוד מקרין לילדים.

נ"ל שהובאו כאן מגוון די כולל של הערות ורעיונות

 

סע' שבת היא כמו שמונה עשרה- חוזר על עצמו....

אמרו חכמים העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים

 

גם אם נק' חדשה תוסיף משהו- זה יחלוף..

 

הייתי שומר את העניין ככה ולא מתרגש.

 

כשהילד יגדל ניתן להעיר את עיניו-

כמו שעשינו סע' שבת וזרמנו עם החוסר השתתפות-.../

כמו שזה תמיד אותם עצבים- על האחות שמפריעה/ המרק הלא טעים-.../

 

כלומר- להשתמש בשגרה הנצרכת- ובקשיים שלה/ בקומבינות שנעשו לרכך את המפגש שלה עם המציאות-

כדי שיעזור לו עם החיים הבוגרים שם ייתקל גם בשגרה שוחקת..

 

נ.ב- בשלום עליכם ואשת חיל - אצלינו- איני מאשר הפרעות ואיני מחייב נוכחות. מי שקשה לו יכול לצאת. קידוש צריכים להיות נוכחים ובשקט- מגיל חינוך

נבב- לפעמים לתתת לילד משהו לאכול לפני קידוש ובהתארגנויות וכו'- זה נצרך- הוא פשוט רעב ולא יכול לחכות

לקבוע לכל ילד את מקום הישיבה שלו בשולחן, בלי מריבות מי יושב איפה ומי לא יודע איפה לשבת...

 

שנית, לתת מראש ובתכנון לכל ילד תשומת לב חיובית פיזית ממלאת- חיבוקים ונשיקות, לשים לב למעוך כל אחד מהם. זה חשוב יותר משירה רוחנית קדושה של עוד בית מאיזה שיר. ועושה סיפתח רגוע

האם אתם מוזגים את האוכל לפי סדר הילדים? שכולם יודעים מי קודם ואיך מחכים בסבלנות?

או שכל פעם מי שבוכה יותר מקבל קערת מרק ראשון?

 

ולתת להם אחריות בשולחן- מי עוזר בזה, מי מביא הפעלה לשולחן, מי אחראי שקט בין האחים, מי תורן הזמנת האחים לקידוש, וכולי

אהבתי את הביטוי שלך להענקת חום ואהבה בזמנים הלחוצים של סעודת ליל שבת.

 

והנקודות שאת מעלה חשובות ומועילות.

 

@כוחות שמימים

מתי אמרת?

עודדת אותי

כנראה בזמן של קושי..שמחה שעודדתי

ביום שישי צריך להיות אוכל משביע, ולא סתם נשנושים, וגם סמוך להדלקת נרות.
אם יש אפשרות שינוחו בצהרים- הכי טוב.
לפעמים הילדים מחביאים את דפי הקשר מתחת למפית של החלות, ואז הם בציפיה שאבא יגלה את 'ההפתעה' וישאל אותם.
חידות לפרשת שבוע עם צ'ופר מתוק לעונים- בסבב לפי מקום הישיבה.
תפקידים לעזרה יכולים לתת תחושת אחריות ומעורבות.

זה באמת עזר...
פעם שמעתי שכמה שיותר מתכוננים לשבת ככה גם השבת נותנת לך כי את באה עם כלי יותר גדול יענו את מכינה את עצמך
אפשר גם לבקש מהילדים להגיד דבר תורה והם יהיו עסוקים בזה לפני האוכל בהפסקה של בין הארוחות .. (אם יש)
ובאמת ילדים קולטים הכל אם יש עצבים הם יהיו בעצבים אם ההורים שידרו כמה שיותר רוך ושמחה ושירים בשבת זה מה שיהיה
שנזכה כולנו

וגם כמה שיותר מחמאות לילדים מילים טובות של אהבה(:

אצלנו גם. קבוע, עד לפני שנתיים ככה כי כולם כבר גדולים. זה משהו, סעודת ערב שבת הזאת

אבל מנסיוננו:
כן, קורה אצל עוד (הרבה.) בתים, ובמשפחות הכי טובות. ...
מומלץ:
א. להתעקש על שנת צהריים ביום שישי, מי שלא יישן לא יוכל להגיע לקידוש, ויילך לישון לפני. אם לא נרדמים, אז לשקול להשכיב אותם לישון ביום חמישי קצת יותר מאוחר ואז הם יהיו עייפים בשישי.
ב. לתת להם לאכול אחרי הדלקת נרות, לפני שאבא חוזר.

אז כנראה העייפות, הלהתחיל סעודה שכבר בדרך כלל הולכים לישון בערך, אולי גם כבר רעבים.

 

אפשר לומר לילדים מראש, לפני הסעודה, את הסדר:

 

 

היום נשתדל לעשות את הסעודה לא הרבה זמן, שלא תהיו עייפים מידי.

 

נשאל חידון קצר, כל מי שעונה בתור שלו, מקבל ממתק (תודיעו מראש, עונים לפי הגיל, כל שבת מתחילים ממישהו אחר).

 

וכל אחד יכול לספר משהו טוב שהיה לו השבוע.

 

 

ותנסו לעשות כך. לזרז בלי לחץ. להביא מהר מנה ראשונה. אחריה, חידון, כל אחד בתור, כל אחד יודע (חידה ברמה המתאימה), כל אחד זוכה לפידבק חיובי על התשובה. כל אחד ממתק על המקום.

 

אם יש רצון וכח לילדים, גם יספרו מהשבוע. אם לא, לוותר על זה.

ילדים קטנים. קשה לשבת בליל שבת הרבה זמן.

 

רעיונות להתמודדות עם הנושא:
לא לבוא רעבים לארוחה
לישון בצהריים ולקום רעננים
להעניק המון חום ואהבה על השולחן
לחפש תכנים שיעניינו את כולם
להביא איזה קינוח טעים
להפחית לילדים זמן במחשב ובפלאפונים (זה יוצר לילדים בכניסת שבת הרגשה של ישהו שחסר להם ואז הם מתעצבנים)
בתור הורים - לא להתעצבן בכלל!

אפשר לעשות אחרי הסעודה משחק שנקרא עין טובה - תקנו חטיפים וממתקים, ותבקשו מהילדים לומר אחד על השני דברים טובים שעשו במשך השבוע, כל דבר טוב שמשהו אומר על השני מזכה אותו בבחירת ממתק. אם תתמידו בזה תגלו שהם הולכים במשך השבוע עם פנקס כדי לרשום דברים טובים על האחים שלהם. ככה גם יתגבשו וגם יהיה להם חוויתי..

בהצלחה

קודם כל, נותנים ארוחת ערב בסביבות 6:15.
מי שרוצה יאכל את המנה האחרונה בזמן ארוחת שבת.

את הקטנים הייתי מכריחה לנוח גם אם לא לישון.

להכניס שבת מוקדם.

מתקלחים בסביבות 2,3 (אחרי ארוחת צהרים) וכולם הולכים לישון.

כל ילד בחדר אחר כדי שלא תהיה להם "סיבה למסיבה"... (ואין לי בית גדול בכלל!)

 

מי שהולך לישון בלי בעיות- מקבל משהו טוב אח"כ.

 

אצל כולם זה עובד חוץ מילדה אחת שלי. שתהיה בריאה.

אבל לפחות השאר- נחים.

זה עוזר מאוד בשבתות הקיץ!!
 

 

כשאנחנו ההורים עייפים ורעבים יש לנו הרבה פחות כח נפשי ופיזי לשלוט במצב ולהרגיע את האוירה, אנחנו אפילו לא תמיד שמים לב עד כמה הפתיל שלנו קצר

 

יום שישי עמוס, חייבים לתכנן איך להתארגן כך שיהיה להורים זמן לנוח מתישהוא במשך היום, וגם - לאכול. פשוט להקפיד לאכול.

 

הורים רגועים = ילדים רגועים

 

כל זה כמובן בנוסף לעצות של לדאוג שהילדים לא יהיו עיפים ורעבים - כמו לקבל שבת מוקדם ולדאוג שיהיה להם מה לאכול לפני שבת.

 

סוף מעשה במחשבה תחילה

רציתי לספר לכם על שינויים שעשינו ושבאמת עזרו,

לא שאין ריבים, מעשי 'תשומת לב' למיניהן וכו', אבל הסעודה בערבי השבתות האחרונות הייתה בהחלט טובה.

אז

א. - זה היה גם קודם, מכניסים שבת מוקדם.

 

ב. התחלתי להקפיד על קניית עוגת שמרים טעימה או רוגלכים ולחלק אותם ממש מעט לפני הדלקת הנרות, לדאוג שכל אחד ואחד מבני המשפחה יאכל, שאף אחד לא ייכנס לשבת רעב.

(מלבד זאת תמיד באופן קבוע אנו אוכלים ארוחה משותפת ומזינה בשישי בצהרים).

 

ג. הודענו לילדים שבשלום עליכם הם יכולים להמשיך בעיסוקים שלהם, ובאשת חיל אנו מצפים מכולם לשבת במקומותיהם סביב השולחן.

 

ד. בזמן 'שלום עליכם' אני מעט רוקדת עם מי שנמצא באזור השולחן ולא מתעסק בעיסוקים אחרים. זה גם מכניס שמחה וגם תשומת לב לילדים

 

ה. עניין המקומות - הפסקנו את הריב התמידי של 'מי יושב ליד אבא, מי יושב ליד אמא'. קבענו סדר מקומות קבוע והוא משתנה בכל ארוחה בכיוון השעון וממשיך בשבת הבאה מהמקום שהפסיק. לפני הארוחה כל אחד יודע איפה הוא יושב ואין פה תחרות / אי צדק.

 

ו. בד"כ בסלטים רק בעלי ואני נוגעים. הוספתי סלט קצוץ שאני יודעת שיותר ילדים אוהבים.

 

ז. מנה ראשונה - בד"כ הייתי מביאה רק אחרי כמה דקות. עכשיו מגיעה על ההתחלה עם הסלטים.

 

ח. לפני שבועיים עשיתי ארוחה שונה בתכלית מהארוחה ה'פולנית' שלי - במקום מנה ראשונה, מרק, ומנה  עיקרית הגשתי מנה ראשונה ואז לחמניות המבורגר עם חגיגה של בשר טחון, מלפפונים חמוצים, מטבלים וכו' שכל אחד הכין לו מנה טעימה כרצונו, הילדים חיכו לזה והיה ממש מוצלח... (למרות שהייתה פחות אווירת שבת).

 

עד כאן...

כמובן שהמצב עדיין לא מושלם בכלל,

יש מי שמתעצבנים קבוע ומעצבנים קבוע

אבל קצת יותר טוב...

 

 

 

אשרייך. משקיעה מחשבה ומאמצים לשינוי לכבוד שבת קודש.

אהבתי את הרעיון של המקומות הקבועים

השינוים שעשית  הם שימת לב לצרכים של הילדים ולקצב שלהם..... 

לקצר את הסעודה ו מאחרי המנה הראשונה והזמירות הראשונות מי שרוצה לקום שיקום.... 

תעשו הפעלות שיחות עם הגדולים ואווירה משוחררת כולם ירצו להיות חלק מזה..

מי שמעצבן קבוע לתת לו תשומת לב מיוחדת.
אין ילדים מעצבנים, יש ילדים שחסר להם משהו(בד"כ יחס, חום, אהבה) והם צריכים את זה ביותר.
ילד שלא מקבל חום ואהבה לפי מה שהוא צריך,
לוקח בכח תשומת לב..
הכל תלוי דווקא בהורים! ילד הוא יצור מקבל..

אח"כ חשבתי על זה שפשוט בחלבי אין מנות. הכל על השולחן. לכל אחד מה שהוא אוהב ואין זמן ביניים.

כי אני אישית לא בעד חלבי. לא כל כך מתחברת..

 

אבל גם כשהארוחה בשרית ויש סלטים ודגים ואח"כ בשרי-

כבר בתחילת הסעודה אני מוציאה לילדים צלחות עם אוכל מהמנה העיקרית והתוספות- מהאוכל הבשרי.

גם ככה לא מענין אותם הסלטים והדגים...

קבלת שבת מוקדמת ובלי לחץ על הקידוש בשביל לתת לילדים לאכול

אנחנו משתדלים שינחו /ישנו  בצהריי שישי .

ויש מעיין "שתי סעודות" ערב שבת .

אחת -ממש אחרי הדלקת הנרות .

השנייה היא אחרי שאבא חוזר מבית הכנסת עם שלום עליכם אשת חייל וקידוש.

הם שותים מהיין ואכלים משהו קטן ואז הולכים למיטה לישון.

אין אצלנו סלטים ומנות וכו .....

אחרי נטילת הידיים והחלה שמים את הכל על השולחן. (מנה /מנות עיקריות ).

 

נ.ב

 

אצלי הילדים גם קטנים יחסית . 4.5  , 8 (כיתה ב').

היא נשארת לפעמים קצת יותר זמן בשולחן . ובעלי מספר לה פ"ש .