פורום הורות (עמוד 173)

 

yoni@makshivim.org.il

 

 

yonilavi10@gmail.com

שזה לא יעזור אם ידברו איתם...

כמו אנשים לא בריאים שעליהם את מדברת

אחרת א"א להסביר למה לשנוא את אבא ושות'

כשבן אדם בשנות עשרים גר בבית הורים ומתעלם מהם ומזלזל בהם כי לדעתו הם לא מוסריים מספיק ולא מכירים תודה הוא סתם חוצפן. ברור שזה עולה לעצבים של הורים. אני במקומם הייתי מראה לילד כזה את הדלת שמישהו יותר מוסרי יארח אותו. 

או שאתה גר בנפרד או שאתה מתנהג לפי כללי הבית. וכן ככל שגיל עולה יש יותר הרגלים מוזרים ופחות סבלנות. 

יש הרבה אנשים שכבר בגיל 55 הם זקנים ומתחילים להרשות לעצמם אמירות לא במקום. 

מה שכתבת זה נכון מול בן אדם נורמלי שיכול לנהל דו-שיח ומוכן להגיע לפשרות בתנאי שגם אתה כזה. 

במקרה של שירשור קודם זה לא היה ככה. היא בתכלס כתבה שהיא שונאת את אבא כי הוא מעצבן. 

אם אבא יגיד דברים כאלה עליה יזרקו עליו עגבניות למרות שבגיל הזה הוא לא חייב לה כלום וממש לא צריך לסבול בבית את בן אדם ששונא אותו ומזלזל בו

בקשר לכך שאדם בשנות ה20 גר אצל הוריו וכולי ..במציאות שלנו, יש אנשים , שאם לא אצל ההורים הם יגורו ברחוב. כשמדובר בנשים , זה חמור מאד . אז זה לא כאילו שיש לה ברירה. 

 

לפעמים מדובר במעגל קסמים וראיתי את זה -הורים שהיו גרועים מאד , אז הילדים שלהם לא מצליחים לבנות בית / להסתדר בעבודה ,וכך יוצא שהם חייבים לגור אצל ההורים שהיו כאמור הורים גרועים . 

אמא , שלא נמצאת בבית . מטיילת ברחובות ומטפחת את עצמה , בעוד הילדים זרוקים . הורים אלימים-מכים , מתעללים רגשית. לצערי מכירה את הדברים האלו . הילדים היום בשנות ה30-40.

 

אם ראיתם אדם מבוגר עם בעיות רגשיות/חברתיות  - לא תמיד , אבל לפעמים תבדקו מי ההורים שלו ואיזה חינוך הוא קיבל בתור ילד. 

 

אותי זה דיי מלחיץ בתור אמא. 

ואותה התנהגות בעיתית בדיוק!

מה זה אנחנו מכונות?

אוף...

ובגיל 30-40 להאשים את אימא זה קצת לא שייך.  איך יתומי שואה הסתדרו בלי הורים? עולים בודדים שאין להם משפחה? אלו שהורים שלהם במצב כלכלי קשה וחיים בהוסטל?

אלה שאצל הורים מאוד מאוד צפוף?

ואני מכירה מלא בני 30-40 שממשיכים לגור עם הורים כי זה כיף ונוח ולא מזיזים אצבע בבית ולא עובדים .

בעצם הורים כן אשמים - לא היו צריכים לפנק אותם ולתת להם יותר מדי ואולי היו צריכים להוציא אותם מהבית בגיל 25.

יש הרבה הורים שהיו בסדר יחסית אבל לגור אתם בגיל 25 זה סיוט מתמשך כי הם חולים, עצבניים, דואגים, שואלים, לא גמישים, דורשים צומי ומשווים עם ילדיהם של כל החברים שלהם ומרשים לעצמם הערות שאפשר להעיר לבן 5 ולא לבן 30 או אמירות לא במקום כי עכשיו הם זקנים ומותר להם. 

צעיר שגר בבית הורים אמור להשתתף בהוצאות שוטפות ובעבודות בבית ויותר ממה שהוא עזר בילדות. כמה צעירים שגרים עם הורים מבינים את זה? ואם הם לא אז באיזה שהוא שלב זה יתפוצץ

ובכלל בן 30-40 הוא מזמן לא ילד. חצי מהחיים שלו כבר עברו.  

כי אם יש הורה שצריך לבקר אותו כמה פעמים בשבוע ובאותו זמן להחזיק עבודה למשל ...

אי-אפשר לגור עם ילדים שובבים אצל הורה זקן. או שהוא גר באזור אחד וילד גר ועובד באזור אחר.

כנראה אין מנוס מבית אבות במקרה כזה. ילד לא יכול להישאר רווק במשך עשרות שנים רק בשביל לגור עם הורים. או צריך לחפש להורים דירה בקרבת מגורים של ילד או הפוך. 

 

חוץ מהחלק הדליק אולי... ,
העץ עצמו - בסדר גמור (פעם פחם היה תרופה לכאבי בטן..)
ביסקוויטים - לא רואה בזה בעיה, במעונות נותנים להם
אם את רוצה- יש מיוחדים לתינוקות שהם רכים יותר.
(סתם סוכר מיותר לדעתי, אפשר לתת פירות ואוכל רגיל.. )

גפרור מסוכן כשהוא לבד, סכנת חנק ופציעה. אם איתך אז להשגיח מקרוב. הפחם עצמו לא אמור להיות רעיל אבל גם לא בריא.
ביסקוויט, תלוי בתינוק אם מוצץ או לועס או בולע חתיכות. בריא- ממש לא, מכיל מלא מרגרינה וסוכר.

מלבד לכסות את הריפוד של הסלקל בחיתול כותנה נושם, שזה יהיה מה שיבוא במגע עם התינוק.

 

ולציין שטוב שאת עירנית. בימים חמים כאלה, כשהרכב לוהט, כדאי לחגור את התינוק רק אחרי שמצננים את הרכב עם מזגן במשך כמה דקות טובות.

לפתוח את 2 הדלתות של הרכב לפחות 5 דקות לפני - זה מקרר את הרכ מהר יותר מאשר מזגן. ומחליף את האוויר ברכב

ומה עם להשאיר חלון חצי פתוח בצד שלו?

להשאיר את החלון פתוח בצד הנגדי מקדימה- כך האויר מגיע אליו

ככה היה עם שני הילדים שלי, ועכשיו לפני שהשלישית תגיע בע"ה אנחנו אפילו חושבים לעשות טיפול למזגן, שיקרר יותר טוב. למרות שאני לא בטוחה כמה זה יעזור, כי היא עם הגב לכיוון הנסיעה..

בכל אופן אולי באמת מאוורר קטן כזה שיהיה מולו (רק צריך לוודא שיהיה מספיק בטיחותי..)

 

הלואי שיתנו כאן עצות טובות, אני גם אחקה אותן

יש פורומים של רכב ברשת

 

האמת היא שבעלי הלך לבדוק ואמרו לו שהמזגן בסדר
זה רכב ישן עם נפח מנוע קטן וכנראה שבגלל זה הוא לא מצליח לקרר כמו שצריך

 

תודה

לכסות את החלון שלידו עם וילון כמה שיותר אטום ואם לסלקל יש גגון אז לשים אותו ככה שלא יחסום את הקצת אויר שמגיע מהמזגן.

"מאוורר לרכב" "מאורר נטען"

אני מניח שלמצת הם יותר חזקים.

לבדוק את העוצמה. או להסתכל על נתוני האריזה ולהשוות. 

לתלות לא במרחק יד שלו.

בכל מקרה נוסעים 5 דקות ראשונות עם חלונות פתוחים 

האוטו מתקרר יותר מהר לדעתי

עוד אפשרות לקחת צינור גמיש ולתפוס צד אחד עם איזולירבנד שחור לפתח מזגן 

או לחתוך אותו עם שן בצורת רי"ש או T בצורה שמאפשרת לתפוס אותו על הסורג של הפתח מזגן

 לא ניסיתי.

לא אסתטי אבל קריר. סה"כ עם מעבירים את זה נמוך לא רואים את זה כ"כ. 

אפשר לצבוע עם ספריי את הצינור. 

 

וחוץ מזה שאת הדקות הראשונות ממולץ לנסוע עם מזגן פועל וחלון פתוח
יוצא מהמזגן והתעלות שלו רעלים שהוא עומד בשמש

אבל אני חושב שצריך לשים 2-3 כאלה לקירור יעיל של הרכב.

 

וכמובן לכסות את הכיסא שלא תגיע אליו השמש באופן ישיר

 

http://he.aliexpress.com/item/Solar-Power-Car-Auto-Cool-Air-Vent-With-Rubber-Stripping-Car-Ventilation-Fan/32228027425.html?spm=2114.010108.3.1.LzOGnt&ws_ab_test=searchweb201556_0,searchweb201602_2_10037_10017_507_10032_401,searchweb201603_1&btsid=867fd00e-68b4-4484-8bf1-932394035bb2

אם רלוונטי, ד"ר דוד בויגנמן. רח' יגאל 4 אאל"ט.

 

לטיפולי שורש ממליצה על ד"ר בר גיל בתל אביב או שמא פרופ' בר גיל.

היחיד שאפשר לסמוך עליו. 2600 למיטב זכרוני לשן רגילה (2 תעלות).

כנראה יקר אבל אם עושים את זה גרוע זה כפרת עוונות, אז לא רציתי להסתכן.

ד"ר בויגנמן עשה לאבא שלי כמה טיפולי שורש מצוינים.

אם אין לך כסף רזרבי את יכולה לוותר על הפרופ' בר גיל..

לרפואה כמו שראיתי אז זכותו המלאה. 

חן חן על ההמלצה הנוספת על ד"ר בויגנמן. 

עזרת מאד!

 

 

חיפפתי ואכלתי אותה.

 

אבל זה נשמע פחות דרמטי)

שלא תגידו היינו בורים ולא ידענו! 

ולא, זה עולה הרבה יותר מבורי.  

עכשיו זה כבר ברור.

צריך ללכת לבוררות

אצל הד"ר ברברי

במגדל השן.

ואז יתברר 

האם יש לסגור את תהומות ההחניכיים

בבורות בתקציב.

בררר...איזה פחד.

כן גם אתה המתרברב "אני מצחצח 3 פעמים ביום". 

(בלדה לשן טוחנת עליה השלום)

 

 

בכל מקרה, לפני שבועיים סיימתי טיפול שורש אצלו, אני לא מאמינה שאני כותבת את זה - אבל זה לא כאב! ואני יש לי פוביה מרופאי שיניים ואפשר כבר לכתוב בלשון עבר: היתה לי פוביה.

והוא גם לוקח מחירים טובים.

בקיצור, מומלץ

עופרה גל.
יש שם הרבה רופאים וכל מי שהיינו אצלם בינתיים היו מקצועיים ובמחירים הוגן.

אשמח להמלצה על רופא גבר. 

מישהו שיכול לקבל בזמן הקרוב.

תודה רבה

ויש שם בוודאות רופא גבר. אני טופלתי אצל דוקטור הראל, יצאתי מאוד מרוצה.
תנסה לברר: 03-5340710
זה בקריית אונו קרוב לבית החולים, לא בבית החולים עצמו.

בתור מטפלת אני אומרת לך שזה חשוב. לעבור לה זה יעבור בכל מצב, גם אם יקח זמן. אבל הייתי ממליצה לעשות את זה בכייף...
לא לעזוב עבודה, זה לא ילד ראשון שקשה לו להתרגל למטפלת חדשה.

והעבודה לחודש ולא צמשתלמת כספית רק הנסיון משתלם ולהיות בשטח...

מקצועית.

יכול להיות שזה מועצם בגלל שהיא אצל מטפלת.

תני לזה עוד כמה ימים או שבועיים. תראי אם משתפר.

אל תלחצי. בת כמה היא?
את חייבת לשדר לילדה שאת שמה אותה בביטחון גמור, אם גם את לא בטוחה בעצמך היא מרגישה הכל, מרגישה אותך.
כמטפלת כמה שנים וגם אני בעצמי כשהייתי שמה במשפחתון.
הכלל הראשון הוא לתת לילד את מלוא הביטחון שיהיה לו כיף והוא נמצא בידי טובות
ולהגיד לו אמא עכשיו הולכת לעבודה והיא תחזור לקחת אותך בצהרים. בנתיים אתה תשחק תישן תאכל אצל... ויהיה לך כיף.
בהחלטיות גמורה.
הכלל השני. לא להימרח בזמן שאת מעבירה אותה למטפלת. כמובן אחרי הסבר קצר על הצרכים של הילדה לתת נשיקה חיבוק ופשוט ללכת.
אל תדאגי היא אולי תבכה אבל הם נרגעים אח"כ.
ברגע שהיא תראה שזה משהו באופן קבוע יומיומי ויהיה לה סדר יום. היא תהנה מאוד.
שוב מה שאת משדרת עובר אוטומטית לילדה

ואפשר לשאול את אלו שאתם מתארחים אצלם - צריך להביא משהו?שמיכות כריות?

אבל רציתי להבין למה אנשים לא משאירים שמיכות וכריות? למה הם מתכוונים? זה ממש מוזר לי...

יש כאלה שזה מפריע להם
יש כאלה שזה טרחה גדולה להחליף את כל המצעים והציפיות (ובצדק.) - כמו שכתבו פה.
יש כאלה שמניחים שתקחי לבד
ויש כאלה שפשוט שוכחים (אני מהסוג הזה.. לכן אני רושמת לי כשמתארחים אצלנו מה צריך וכו'... ועדיין שוכחת לפעמים)

האמת שפתאום כשאני חושבת על זה, אז אנחנו אף פעם לא נותנים את החדר שלנו,

אלא את החדר אירוח שיש בו ספת נוער נפתחת ובארגז מצעים שלה יש שמיכה וכרית.

ובאמת בזמן האחרון כשנתנו את הבית שכחנו להוציא אותם ועוד סט מהארגזי מיטות שלנו...

פדיחה... זה פשוט חדר לא בשימוש ואנחנו שמחים לתת אותו בלי שזה גורם לנו להתארגנות 

(ולא חשבתי על המצעים בזמן האחרון... ).

[אבל את החדר ילדים אנחנו כן משאירים פתוח ושם יש כריות ופוכים (אבל הפוכים של הילדים..) על המיטות, אפשר לקחת משם... יוו איך אני מתפדחת פתאום.. אגש לשכנות לברר שהשבת עברה בשלום...]

 

אז אולי זאת הסיבה גם איפה שאת התארחת, אולי?

 

 

ויש שני דברים נפרדים לדאוג להם, כפי שציינת: כלי המיטה המאסיביים (שמיכות וכריות) והמצעים הדקים.

 

בכל שנות האירוח וההתארחות שלי יצא לי לדעתי לראות את כל ההרכבים האפשריים - האורחים דואגים לשתי הקטגוריות, המזמינים דואגים לשתי הקטגוריות, בעלי הבית דואגים לשתי הקטגוריות, אלה דואגים לא' ואלה לב' - הכול. הכול בנורמה.

לכן כשאני עומדת להיות צד אחד מהשלושה, אני משתדלת תמיד לוודא מראש מה האירוח כולל, מה מצפים שהוא יכלול. אם אני המזמינה או בעלת הבית, אני גם אומרת מה מבחינתי בכיף לספק ומה כבר מסבך אותי (זה משתנה מעת לעת, לפי הנסיבות).

מכניסים באותה שיחת בירור גם את השאלות הרות הגורל על המחם, הבוילר, שעון שבת, מאווררים... שיהיה ברור לכולם מה הציפיות ולא תהיה הפתעה לא נעימה כמו שהייתה במקרה שלך.

 

 

באופן אישי, אין לי בעיה להשאיר כלי מיטה שלא בשימוש.

אבל כלי מיטה שלנו, זאת הרבה טרחה מבחינתי להוריד את המצעים ולהחזיר במוצאי שבת.

אני חושבת שמי שלא מביא כלי מיטה, צריך לוודא מראש שמשאירים לו

זה הרי לא מובן מאליו.

במיוחד משפחות שמגיעות בתחבורה ציבורית או טרמפים, כמעט בלתי אפשרי להסחב גם עם פוכים וכריות.

 

לדעתי כדאי ליידע בתור המארחים- כיוון שעוגמת הנפש יכולה להיות גדולה. (בעיקר בחורף כמובן)

מן הסתם התכוונו שתביאו איתכם.

אז גם ברור לי שמשאירים לי.....

באמת להבא אני אלמד לשאול....

 

שמיכות - יש לי רק שתי שמיכות חורף שמיועדות לאורחים, שאותן אני משאירה, ובד"כ אני אומרת למארחים שאין לנו יותר. בקיץ אני יוצאת מנקודת הנחה שמתכסים בשמיכה קלה או בציפה של שמיכה, ואת זה אפשר להביא מהבית כמו המצעים.

לדעתי ברור שלא שייך לחטט בארונות ולחפש. לא הייתי רוצה שיעשו לי כך. אולי אפשר לשאול את המארחים אם בעלי הבית אמרו להם משהו, ואם לא - אז לקחת מהם.

לפי דעתי מראש שהאנשים שאתם מתארחים אצלם ישאלו את מי שמשאיר לכם את הדירה. אם להביא או לא.
אני אישית משאירה
ולפעמים שמה גם מצעים נקיים

רציתי להבין מה עומד בראש של מי שלא משאיר... פשוט רציתי להבין אותם - משאירים דירה כ"כ נעימה + מיחם ועוגות אבל ללא שמיכות וכריות - פשוט לא הצלחתי להבין אותם אז אני מנסה כאן...

הם כן מורידים את כל המצעים מהמיטות אז גם ככה הם טורחים... לא מצליחה להבין ומאוד רוצה להבין...

לוקחים איתנו שמיכות וכריות במיוחד בחורף. כי אין להורים מספיק וגם סתם נח לנו עם שלנו. אבל בד"כ מודיעים למארחים שלקחנו.

גם מי שמתארח אצלינו מגיע בד"כ ברכב.
אנחנו גרים במקום כמעט בלי תחבורה ציבורית.

בדרכ לא מבקשים
בפעמים שביקשו, ביקשו רק כריות....

מצפים שהמארחים יביאו לכם. מאוד הגיוני לדעתי

 

נראה לי שאת מתכוונת לשרשור הזה:

עזרה - הורות

אמנם אין שם הרבה תגובות, אבל אולי יצרו איתו קשר באישי - את יכולה לנסות לשאול אותו.

ההמלצה החמה שלי, כרגיל - עירית לוי. אין כמוה.

 

 

או בערבי נשים אני מוצאת את עצמי בצד ואין לי אומץ לפתוח בשיחה עם מישהי.
אני מרגישה שאני חייבת לעשות שינוי ולעבוד על זה באופן רציני.
זה גם תקע אותי הרבה בראיונות עבודה שלא התקבלתי בגלל החוסר ביטחון.

אם יש לכם עוד המלצות על מאמנים או סדנאות בנושא,
מאוד אשמח לשמוע.
תודה!!

שלא מדמים יהודים לאיש הזה. כי אפילו היהודי הכי גרוע - לא מתקרב לרשעות שלו.

ברור שמסבירים לילד שראש הממשלה היהודי היה בן אדם טוב,

ואילו השני היה רשע מרושע...

אבל בעיני הילד, הפרצוף של שניהם דומה...

גם אם נכעס על הילד, על ההשוואה שהוא נתן, הדימוי יישאר בנו לבין עצמו, 

והמטרה שהילד לא יהיה מופנם, ויביע את הרגשות שלו מצד אחד, ומצד שני, לא יפגע באנשים אחרים,

מה הייתם מעירים לילד שנתן את ההשוואה הנ"ל על שולחן שבת לפני הסבתא, הדודים, והבני דודים?

קודם כל, תגובה אינסטינקטיבית (זה גם בריא), לא "מבהילה": לאא... אפילו היהודי הכי רשע, הוא לא כמו זה...

 

אח"כ שואלים, בהתענינות: למה חשבת שהוא דומה..

 

אם יגיד: כי הוא רשע, עשה כך וכך.... אז מסבירים בנחת את ההבדל, עם ההזדהות עם תחושותיו לגבי מה שהיהודי עשה לא בסדר.

 

ואם אומר ש"הם ממש דומים, אותם פנים".... אז מחייכים ואומרים שההוא כ"כ רשע, שאפילו אם מבחוץ היה כאילו נראה דומה למישהו - הוא באמת אחרת לגמרי...

אז אחרי שמבררים למה הוא התכוון,

ומוודאים שהוא סתם שם לב לפרצופים דומים ולא מעבר לזה,

אפשר להניח לו

הילד התכוון שהם דומים בפנים

שהסיבה שעלה "דימוי" אצל ילד - זה כי יש לו איזה "מקדם עוינות" כלפיו...

 

אבל זו הזדמנות, להסביר בקצרה את ההבדל החד משמעי, אפילו כשיש סיבות טובות לכעוס.. כאומרים: עד כאן....

 

[תיקון: רק כעת ראיתי שאת אומרת שהוא לא התכווין למעשים, אלא לפנים בלבד. משום מה, מקודם "קראתי" הפוך בטעות. אז באמת יותר פשוט]

בסך הכל שם לב שיש דמיון במראה?

אם הוא לא התכוון לומר שום דבר מעבר לזה- אז לדעתי אין בכלל על מה להתעכב פה.

קורה, ששני אנשים שונים הם דומים.

רעות נקרא לזה.

הדוד פישל בגדול. מכל היבט. 

אבל כרגע אין מה לעשות חוץ מ

לראות שהילד לוקח באיזי את ההתקפה עליו כשאמר בתמימות של ילד 

שהם דומים מה שבאמת נכון כנראה אז מה יש לבוא בטענות. 

ילד לא מבין פוליטקלי קורקט 

(סבתא שלו שמנה הוא יגיד לה "סבתא למה את שמנה?" 

הוא לא מתכוון לרגע להעליב.) 

אם אפשר שהדוד יתנצל בפניו באמת. אם לא אז לא. בלי טובות. 

לבקש כעקרון, לא להתערב לכם להבא. 

כעקרון לא לתת משקל לרע. איפה שאפשר לחזק את הטוב. 

זה לא יתן כלום סדרות חינוך מייגעות על רשע וכו' 

לענ"ד האישית כמובן. 

להחליק. 

לדפדף.

הלאה.

אם הוא חוזר על זה צריך לראות מה שורש העניין. 

 

 

אולי להסביר לילד למה הדוד הגיב ככה. להסביר לו שהדוד פשוט לא הבין למה הוא התכוון. איכשהוא "לנטרל" את תגובת הדוד.

ואם אפשר - להסביר לדוד היקר שלא צריך להיבהל מכל דבר שילד אומר. הוא רק ילד.

כי באותו רגע שהילד אמר, אנו כהורים לא ייחסנו לזה חשיבות.

אף אחד לא שאל לדעתו של הדוד. ולכן פיו היה צריך להשאר סגור. 

ובמידה והשתחרר לו, שינקה אחריו. 

ולא יעשה מזה אידאולוגיה חינוכית. וגם יחנך את ההורים של הילד איך ומה.

בינתיים זה הוא שהעליב ילד מול כל השולחן. 

 

לומר לילד בן 10 "תסתום את הפה".....

 

חבל שלא אמר לעצמו רגע קודם..

 

 

תעברו הלאה.

אני הייתי אומר לילד שזה לא יפה לדבר ככה.

ומעביר את זה הלאה.

אבל נראה לי שבמקרה שלכם אפשר לומר את זה גם לדוד...

הסברנו לילד מי היה ראש הממשלה, מצד אחד.
ושלא לקחת ללב כל הערה שהוא מקבל, מצד שני

כל מה שכתבת..

שלי בגיל 1.10 ועדיין לא גמלתי ממטרנה. נעים לי ולה שהיא אוכלת משו לפני השינה..

 

אבל בעיקרון בטיפת חלב אמרו שאפשר להפסיק ולתת בקבוק חלב במקום המטרנה . (סוג של שוקו לבן)

 

והיא גומלת את עצמה לבד מהמטרנה היא כבר לא רוצה כ"כ. מוזר אבל ככה היו כל ילדי, מי ששתה מטרנה...
לשאלתך את יכולה לתת לו תה בלי סוכר כמובן צמחים או תה עם חלב או חלב חם

ואיזה סוג של תחליף את מחפשת? לערכים התזונתיים או לנישה של בקבוק חם לפני השינה?

יש דייסה על בסיס מים ואפשר על בסיס אחר..
שאר התפריט נראה בסדר גמור..
ואת יכולה לתת לו ארוחת ערב יחד איתכם או כמו הארוחת בוקר..

אצלינו הוא אוכל ארוחת ערב עם כולם.

חביתה, ירקות, לחם, גבינה, לפעמים מרק\אורז\פסטה\פיצה\פנקייק\לביבות\תפו"א. מה שהגדולים אוכלים.

(למרות שתכלס מבחינתו זה לאכול רק חביתה כל יום. המאכל האהוב עליו...)

 

אם הוא יאכל איתכם זה יגוון לו כבר את הארוחות. גם בצהריים.

 

בערב אפשר גם דייסת קווקר. זה משביע.

חוץ ממה שניתן להיחנק ממנו.
אפשר לתת בקבוק של מים או מיץ או משקה חם כדי להתפנק עם הבקבוק. נשמע שהוא אוכל מאוזן ולכן מבחינה תזונתית כנראה לא זקוק כבר עכשיו למטרנה.

דווקא אחלה מבחר. לא יקר ובריא באופן יחסי.
אפשר לשים בבקבוק גם מרקים ומחיות דלילות.

זה יעלה יותר אבל בטוח יהיה יעיל הרבה יותר. ואולי אז תצטרך פחות שיעורים...

רצוי אולי גם לא בבריכה גדולה אלא בריכה טיפולית קטנה יותר.

מן הסתם אין לה הרבה מה לעשות בקבוצה הגדולה כשכולן נהנות ומתקדמות והיא לא מסוגלת לעשות כלום.

ואז יתכן ולא תרצה בכלל.

נשמע פתרון טוב.

פשוטכמה שיעורים פרטיים.

עוד הצעה זולה יותר

תקני חליפת הצלה או מצופים גדולים שאפשר ללבוש

ותני לה לשהות במים 

בלי שום ציפיה לחץ או משהו 

סתם להשתחרר.

אולי אפילו לשחרר אותך ואותה ביום שישי אחד מהמטלות 

וללכת לבריכה לזמן ארוך.

אפשר גם עם סטודנטית לחנוך או משהו בסגנון 

או ילדה שמיניסטית של חברים.

צלילה נעימה

הקורס הנוכחי הוא קורס מטעם בי"ס בשעות הלימודים (לא נראה לי נכון שתשב בצד ולא תשתתף). מכיוון שניסיתי להכין אותה - רשמתי אותה בשנה שעברה לקורס שחיה. מה שקרה בסוף שהיא מאוד רוצה ולא מצליחה לגבור על הפחד.

רשמת אותה והתברר שהיא לא יכולה. קורה. 

למה שתהיה בצד. יותר יתסכל אותה. 

או שדוחים בשנה. 

או שיעור פרטי. 

או שמוצאים פתרון עם המורה. 

אבל גם אם ימצא פתרון שהילדה תהיה עם מצופים גדולים או אפודת ציפה בזמן השיעור

לא בטוח שהיא תצליח לשחרר כי היא תמיד תחשוב על זה שהיא "מאחור".

היא נמצאת כרגע במקום שמעל הרמה שלה.

מה לעשות.

היית שמה אותה עכשיו בשיעור מתמטיקה לכיתה יא? לא. אותו דבר. 

שתקח שלושה שיעורים פרטיים ואולי 

היא תצליח לקבל ביטחון.

ואם לא, לא קרה כלום. 

העיקר שתרגיש כיף ולא תסכול. 

אולי המדריכה מוכנה להעביר לה שיעור פרטי לפני או אחרי? 

דברי עם המדריכה. היא יכולה לתת לך פתרון מקצועי. 

ממים זה אף פעם לא היה חופשי. 

מה עשה? קנה קיאק קנה אפודות ציפה לו ולילדותיו 

יצא לים הפתוח! זורק את הילדות מהקיאק. צפות. מבסוטיות.

א"א לטבוע גם אם רוצים. 

טוב יש לך עוד רעיון נועז

לאי ודעת אם הוא פחד ברמה הזאת, אע"פ שהוא פחדן בכללי, אבל הוא גם פחות כשרוני בללמוד תנועות. ב"ה כשרוני בדברים אחרים.

אמא שלי מצאה מורה פרטי מווינגייט שלימד אותו בבריכה קטנה לבד (הבריכה של הילדים, באיזה מקום בשעות שהיא היתה ריקה, משהו כזה).

והא למד לשחות מעולה.

במיוחד בשביל זה
אחד על אחד
מקבלים החזר מהקופח

אני עד היום פוחדת בעמוקים, בעלי, להבדיל, לא מפחד בכלל במים...

אני, כמו הבת שלך, "למדתי" שנה קודם בבריכה עם אמא שלי ובכיתה ו' מטעם משרד החינוך.

כל הזמן הייתי במים הרדודים ולא התקדמתי לשום מקום...

חששתי מה יהיה עם הבת שלי, בחופש שאחרי כיתה ג' לקחתי אותה למורה מ ע ו ל ה!!! היא אומנם היתה עם עוד 5 בנות בקבוצה, אבל קיבלה יחס אישי.

המורה עבדה לפחות שניים עד שלושה שיעורים רק על התמודדות עם החשש במים.

רק כשראתה שכל הקבוצה מרגישה היטב במים, היא עברה לעמוקים.

היא לימדה אותן צעד אחר צעד באהבה ובהבנה.

הבת שלי לא מפחדת בכלל, והבן אי"ה יעבור בחופש הקרוב גם הוא תחת ידיה של אותה מורה.

עצתי לך, למצוא מורה טובה, לא בהכרח פרטי, אלא מורה טוב- שתרגישי שהוא זורם עם הילדים ומבין אותם, זה לא פחות חשוב.

אם את באזור הר חברון, אוכל להמליץ לך.

וכן... גם אני למדתי בכיתה ו' ויש לי אפילו תעודה שאני "יודעת לשחות" ומה שזכור לי הוא שהצלחתי לעשות חץ. אבל אני לא יודעת לשחות עד היום!

אני מאזור המרכז ולצערי עוד לא נפלתי על המורה הנכונה. אולי אבקש המלצה להידרותרפיה.

קיץ בריא!

אברר בשבילך אם רלוונטי לך.
אני למדתי בבריכה העירונית, כמעט תמיד יש שם מורי שחיה ורובם מאוד מקצועיים. פשוט גשי ובררי.

 

עד כמה הילדה הכירה אותה?

אצלנו, לבן שלוש שבקושי הכיר לא אמרתי כמעט כלום, רק ציינתי שסבא נפטר ושזה עצוב לי. הוא לא מבין מה זה אומר, ובכל מקרה אין לזה כל כך משמעות בחייו, אז לא ראיתי צורך להיכנס להסברים.

אני חושבת שלא כדאי להגיד שסבתא בשמים. בגיל צעיר מבינים דברים כאלה פשוטו כמשמעו, מחפשים, דואגים ממטוסים... עדיף להגיד "נפטרה", ולראות אם שואלת הלאה. אם לא אין צורך להיכנס לזה, לענ"ד.

תורנות ברכב נשמעת כמו רעיון טוב. רק להיות ערניים ולשים לב היטב שלא בהיסח הדעת יוצאים ומשאירים אותה בפנים (דברים כאלה, לא עלינו, קורים כנראה בעיקר בעיתות חריגה מסדר היום הרגיל, בנסיעות לא מתוכננות וכדו' - אז בזמנים כאלה רצוי לגייס יתר הקפדה).

 

 

ותמיד נכנסנו אליה בכל פעם שהגענו אליהם.
לאחרונה היא התאשפזה בבית החולים והגענו ביחד לקבר אותה, הבת שלי הכינה לה ציור ואמרה לה רפואה שלימה. אחר כך היא חזרה לבית הורי, ובשבת האחרונה היינו אצלם ונכנסו אליה כמה פעמים לשמח אותה ולהגיד לה שבת שלום.
היא ילדה שמאוד מתעניינת ושואלת וחשוב לי להיות מוכנה עם מה להגיד לה.

 

איזה חינוך למצוות, אשריכם!

ואשריה שזכתה שסבתך הייתה בעלת משמעות בחייה.

 

איך לענות לשאלותיה אני לא כ"כ יודעת, אבל בכל מקרה אני ממליצה לגשש בעדינות ולבדוק אם היא אכן מחפשת תשובות. גם אם היא כרגיל מתעניינת, יכול להיות שבמקרה הזה היא תסתפק בתשובה קצרה ופשוטה. אני חלילה לא אומרת למנוע ממנה תשובות אם היא רוצה אותן - רק לא להעמיס עליה מידע אם היא לא רוצה אותו.

 

 

אומרים שסבתא נפטרה, ולא נראה אותה יותר, מסבירים שהיא היתה זקנה מאוד ולכן נפטרה, לדעתי אפשר להסביר שהיא אצל ה', אם הילדה מתעניינת איפה היא עכשיו

כדאי לספר כבר עכשיו? או שלקראת הפעם הבאה שנבוא להורים שלי נספר לה שסבתא כבר לא שם? ובינתיים לא להגיד על זה כלום?
(נשמע לי יותר מתאים להגיד לה רק לפני שנבוא, רק שמוזר לי שהיא בכלל לא תדע ממה שקרה בינתיים)

לפי דעתי כדאי לספר לילדה, מיד...
אפשר להגיד לילדה, בטון עצוב: שיותר לא נראה את סבתא.
ולחכות לתגובה של הילדה,
אם הילדה שותקת, כנראה שהיא מבינה, וכל מה שצריך זה לתת לה חיבוק ונשיקה, ולהראות לה שזה עצוב...
אם הילדה שואלת למה?
אומרים לה, את זוכרת שביקרנו את סבתא בבית חולים, היא לא הרגישה טוב...
אם הילדה ממשיכה לשאול, אז איפה סבתא?
להסביר לה בעדינות שהיא נפטרה, במילים עדינות, ושזה עצוב לכולם... וכולם מתגעגעים לסבתא...
לא לספר לילד פיקח, לפי דעתי זה טעות, ואם הילד מבין שלא סיפרו לו, הוא יכול לחשוב שיש דברים שלא מספרים...

אנחנו מגיל צעיר הסברנו שאדם שנפטר- הגוף שלו נקבר באדמה והנשמה שלו עולה לה'.

אח"כ כשתיסעו זה כבר ישב לה בראש. גם אם היא תישאל שוב זה כבר לא יהיה מידע ממש חדש.

גם עניין המוות מצטרף לרשימה ארוכה ארוכה של נושאים שאם לא עושים מהם עניין אלא מתייחסים אליהם בטבעיות , גם הילדים מקבלים את זה כמובן מאליו בצורה בריאה ואפילו לא שואלים יותר מידי שאלות...

 

ברוך ה' לא התנסתי במקרה שלכם, מה שכן אני יכול לומר שהרבה פעמים יצא לנו להזכיר את עניין המוות (רק דוגמא מהחודש האחרון: הילולת ר' שמעון בר יוחאי- היום שבו הוא נפטר/ מת. . איפה הקבר שלו? במירון . וכו' וכו')  ואף פעם לא נרשמה התיחסות חריגה מצד הילדים... 

נעזרתי בניסויים שנכתבו פה, תודה לכולם!
היא שאלה קצת, אבל באמת לא התעסקה יותר מידי בנושא.

שסבתא לא בבית.

היא תשכח מהר מזה...

 

 

 

 

א. לא להילחץ מזה - זה נותן לה נקודת כוח נגדכם וחבל
ב. יש לך אפשרות לראות מה צבע השתן שלה? זה יתן לך אינדיקציה למצב הנזולים בגוף (לא אחרי שנת לילה.)
ג. מה עם לתת לה לאכול פירות עשירים במים? כמו ענבים/אבטיח..
ד. להסביר על החשיבות של המים בגוף - בגיל הזה כבר אפשר להבין ויש סרטונים/ספרים בנושא
ה. מקרה קיצון- לתת "שלוקים" /"איגלו"/"פופיסים"- אייך שאתם לא קוראים לזה..

טבלת שתיה . לעשות דף לפי ימיים ...

ובכל יום כל כוס מדבקה, בקבוק קטן בנונית 2 וכו ...

ואחרי עשרה או15 מדבקות /נקודות מעיין פרס קטן של שקל וחצי (נו פרסי יום הולדת כאלה ...)

או טבלה דומה בין אחים /את - מעיין תחרות כזאת .

 

נ.ב היה תקופה שגם אני עשיתי לבת שלי כך ( אני והיא ).

גם אני מהאלה ששתייה לא ממש חברה שלהם ....

 

ובנוסף להסביר את חשיבות השתייה , ולראות את צבע השתן.

אם הוא לבן או צהוב. אם הוא לבן לעודד אותה איזה גדולה את, אזה טוב ....

 

בריא מאוד לשתות בשלוקים - כל כמה דקות שלוק. ככה המים נאגרים בגוף טוב.

אני זוכרת כשהייתי בהריון והייתי צריכה להגדיל את כמות השתייה שלי - כוס גדולה של מים נראית די מפחידה כשלא צמאים. אבל שלוק קטן - מה אכפת לי? ואחרי עשר דקות - עוד שלוק... במשך יום שלם זה יוצא הרבה נוזלים!

אז לא להיכנס איתה למאבקים שתשתה כמות יותר גדולה, פשוט להזכיר לה לעתים קרובות לקחת שלוק.

ולהסתכל על השלוק שלה כדבר טוב ומבורך. לא אוי כמה מעט שתית אלא נהדר, כמה הגוף שלך שמח עכשיו. הוא קיבל אספקת מים נהדרת לעשר דקות הקרובות! ואז נשתה עוד קצת.

הייתי מכינה לה קרטיבים ביתיים במקום שלוק.

הפותחת כתבה שלפעמים עושה טובה ושותה שלוק קטן, אני הבנתי שהכוונה היא שהיא שותה כמות קטנה מאוד של מים, ולזה התייחסתי.

אפשר גם לשים בתבנית של הקרח או תבנית סיליקון עם צורות מים ותרכיז תפוחים להקפיא ולתת לה למצוץ

אמנם לא כל עשר דקות אבל 2-3 ביום זה אפשרי ,זה לא סוף העולם.

וזה גם מדרבן , במיוחד ילדים שלשתות מכוס או בקבוק זה לא ה"תחביב " שלהם.

 

 

אם את מתפדחת לרשום פרטים בריש גלי,

קיים פורום סגור להורים לילדים מתבגרים

רציתי עצות באופן כללי איך להגיב איך להתייחס.
לדוגמה ביקשתי ממנו לחזור בשעה מסוימת חזר שעתיים אח"כ
כבר אין לו חשק לעזור כמו פעם
מבקש משהו ולא מפסיק לדבר על זה, אם לא הרשתי לו.
אני מרגישה שאני פשוט לא יודעת איך להתמודד

הרבה פעמים ברגע שמשנים קצת בגישה, יהיה לילד המתבגר הרבה יותר רצון לשתף פעולה: בעצם מה שהיה מתאים עד עכשיו כבר לא מתאים.

לא מתאים להורות לחזור בשעה מסויימת ולצפות ממנו לעמוד בזה ללא עוררין,

לא מתאים לדרוש ממנו עזרה ולצפות ממנו להושיט אותה ללא וויכוח, וכו' וכו'.

 

לא מתאים כי הוא מתבגר, מגלה את הכוחות שלו, את ההעדפות שלו, את העצמאות שלו.

מה שמתאים עכשיו זה ליצור שיתוף פעולה מתוך הסכמה והבנה של ההעדפות שלו:

 

"מתי אתה חושב לחזור הביתה? - 21:00? זה קצת מאוחר, אבל אני חושבת שנער בגיל שלך יכול לחזור ב 20:30. כן. זה בסדר".

"כשתחזור תוכל לעזור לי? מה תוכל לקחת על עצמך? כלים? מצויין. אז את הכלים אני משאירה לך. לא כלים? אז מה אתה מעדיף? כביסה?"

"תוכל לעזור לי בשמירה על הקטנים היום אחה"צ? כן, אני יודעת שאלו השעות שאתה משחק עם חברים אבל היום אני ממש זקוקה לעזרה הזו. אני אשתדל מחר לאפשר לך אחה"צ פנוי".

וכן על זו הדרך.  

לדבר אליו כמו אל מבוגר - לכבד את ההעדפות שלו ואת לוח הזמנים שלו - כמובן במסגרת האפשר.

זה גיל שאפשר להנות ממנו כל כך. והוא יוכל להביא לידי את הבגרות שלו רק אם נאפשר לזה מקום.

מצד שני, אם לא מאפשרים, ואנחנו כהורים לא עוברים פאזה, אפשר להגיע למקומות קשים של התנצחויות אינסופיות עד כדי מרד.

אני באמת חושבת שאני צריכה לשנות פאזה.
יורד לי האסימון לאט לאט
השאלה שלי איך עושים זאת

א. גיל ההתבגרות היום עלול להיות בגיל כתה ג..

 

ב. אם יש לכם כח- חוג הורים/ הדרכת הורים

גם אם לא תסכימו עם הכל, ירחיב אופקים.

 

ג. יש לדעת את רמתו ומה הוא מסוגל להכין. ושהוא גם יידע בעצמו בערך איפה הוא עומד..

 

ניתן במצב כזה לתת לו לשימות/ דרישות. ובמידת הצורך לעמת אותו (בעדינות- "את חורשת!!") באם אינו ממלא את חובותיו

 

ד. חינוך לכסף- כנ"ל- למצוא נתיב שמדבר אליו. הוא לא מריך לשלם מחר חשמל. 

אך שיהיה מודע למושג "כלכלה", ושיהיה לו ביצוע מעשי של "שילמתי/ יש לי/ אין לי/ אני מחכה עד שארוויח עוד/ יש לי אך אני חוסך"

צריך לקחת בחשבון כמה דברים:

בגיל הזה הילד לא מבין מה עובר עליו הן נפשית והן פיזית

אם נוסיף לזה הורה שמנסה להבין מי שלא מבין מה עובר עליו נוצרים לנו הורה וילד מתוסכלים..

 

כשמנסים להבין ילד שעובר תהפוכות, זה ילד שהרבה פעמים אין לו תשובות, הוא לא תמיד שם כדי להקשיב לעיצות

ולכן ישנה התנגשות.

 

בגיל הזה הכי טוב זה להיות שם בשבילו.

בלי לתת לו פתרונות,

פשוט להיות אמפתיים ולגלות הזדהות עם רגשותיו.

בלי ביקורת, ובלי שיפוטיות

בשלב הזה לא עוזר להרביץ מוסר. זה או נכנס מצד אחד ויוצא מצד שני,

או שבמקרה הגרוע פשוט לא "נקלט"..

 

ההורים בגיל הזה הם לא חלק מהפתרון

ההורים הם שם הם כדי להקנות את הפינה החמה.

לילד יש בחירה האם לספר או לא את שארע לו,

וככל שנלחץ יותר הוא פחות יספר ויותר יסתגר

צריך לתת לילד לבטא את עצמו, מתוך עצמו.

 

הוא כרגע מגבש אישיות ודעה,

הוא מתחיל לראות איך העולם נראה בחוץ, כשהוא לא צמוד להורים

זו איזשהי עצמאות מההורים

ואם ההורה יתן לו את המרחב אז הילד ידע גם מתי לחזור

 

גם ילד שמתנהג בצורה חריגה בגיל הזה (הסתגרות, השתוללות), זה ילד שצריך לעזור לו

זו קריאת מצוקה שמשהו עובר עליו והוא לא מצליח לבטא את עצמו נכון

הדרך היחידה לעזור לו, זה לעזור לו להבין שהבעיה היא חיצונית לו.

אם הוא כועס אפשר לומר אני מבינה שמשהו מציק לך

אם הוא לוקח משהו מהבית, אפשר לומר אני מבינה שהיה חסר לך משהו

צריך להגדיר את הבעיה, אבל לא לתייג את הילד כבעיה

ושוב- הם לא זקוקים לעיצות שלנו, אלא רק אותנו שם מקשיבים

 

 כמובן שאפשר להגיד: בבית שלנו לא עושים כך וכך, זה אני ממש לא מסכימה. בודאי שכן יש מקום להצבת גבולות

אבל במקום שאפשר להתפשר עדיף לומר: הייתי שמחה שתבחר כך וכך, אבל הבחירה בידך ואני סומכת עליך שתבחר נכון כי אתה ילד חכם, ילד נבון, ילד טוב.. וכו'.

לומר זאת לא ממקום של שתלטנות ורודנות אלא ממקום של סמכות

מלחמה תרחיק אותו עוד יותר..

אלא אם כן הילד מבקש מפורשות שנחליט עבורו. שם אפשר להתערב ולהחליט.

מעבר לזה פשוט לתת לו את האופציה לבחור, ובמקביל לתמוך ולחזק את הטוב שבו.

 

וכמובן מעל הכל הרבה הרבה תפילות

 

בהצלחה רבה!!

 

הבן שלי מתבגר/ אלי שיינפלד
לנו מאוד עוזר להסתכלות והבנה של הגיל .
וגם סבלנות עד כמה שאפשר והרבה תפילות.
אנחנו משתדלים גם הרבה לדבר איתם על הנושאים הבעייתיים. לנסות למצוא פתרון ביחד.
לא תמיד זה ישים. לפעמים אין זמן או סבלנות לפתוח דיון, אבל משתדלים. אחד הדברים שמתבגרים ממש שונאים זה שמכריחים אותם לעשות דברים. צריך לדעתי להכריח בהגיון. להסביר בדיוק למה צריך לעשות כך וכך ואז גם אם לא "בא להם" הם לפחות יודעים שיש הגיון מאחורי הדברים.
גם אנחנו רק בתחילת הדרך וחוץ מזה כל ילד זו התמודדות שונה. כמו אצל הקטנים יותר לכל אחד מתאים גישה שונה.

אם תינוק בן חצי שנה בוכה זה לא אותו היחס כמו ילד בן 10
ואם ילד בן 5 בוכה זה לא אותו דבר כמו ילד בן 10.
אין מספיק נתונים מבחינתי.

קיבל מכה או נעלב או איזו אכזבה אז מנסה להרגיע ולנחם במילים, חיבוק, נשיקה

אם הוא עייף או רעב אז בהתאם - לנוח ולאכול

אם הוא דורש משהו שאסור אז כלום - מחכה שיירגע

אם רואים שיש חום אז אקמול ורופא

 

 

אמנם כיוונתי אותו לתינוקות, אבל נראה לי שבהרבה מקרים זו תהיה התייחסות הולמת גם לבכי של ילדים, ואפילו של מבוגרים.

(אם כי אני מסכימה גם עם שתי קודמותיי ^^)

לנוכח בכי מר

 

 

לא ''מה קרה'', לא ''תפסיק לבכות כמו תינוק'', לא נסיונות לתת עצות.

הייתי אומרת משפט כמו ''נראה שאתה מאוד עצוב בגלל משהו"..
ברגע שהוא מתחיל לספר אפשר לשדר אמפתיה (''אויש.. זה באמת ממש לא נעים..")
הילד לא צריך יותר מזה.



זה על פי ספר חינוכי מוצלח שקראתי

שני דברים נוספים שעזרו לי כשהיה בכי מוגזם שלא נרגע:
*לצייר מה שקרה (לספר מה שקרה לילד, ותוך כדי לצייר באופן סכמטי מה שמספרים, לא צריך כשרון מיוחד לציור, רק שיהיה אפשר לספר ולהצביע על החלק המתאים בציור), אצלנו עזר כבר מגיל שנה וחצי בערך, באופן ממש מפתיע לפעמים.
*לספר סיפור על ילד שקרה לו אותו דבר, ולתאר את הרגשות שאתם חושבים שהילד הרגיש (בזה השתמשנו מגיל קצת יותר גדול, כשמבינים סיפורים פשוטים, סביב שנתיים).

נשים ברחוב או בגינה..

ולדעתי עדיף מטפלת ממעון...

בגיל כזה..