בשניהם הייתי עם אוכל נורמלי, ושניהם מקומות קטנים יחסית כך שאתם האנשים היחידים שם כמעט ואתם יוצרים את האוירה..

כולל משלוח מנות וסוף שנה לכל הצוות.

רק לסוף שנה - אני מאמינה שבאזור ה-20-30.

וזה תלוי כמובן במספר הילדים ואנשי הצוות, אבל בגן רגיל זה הכיוון.

יש בהרבה חנויות טיפוח מבצעי סוף שנה לגננות, די שווה, לפחות לשאר אנשי הצוות. לגננת ולסייעת העיקרית אנחנו לרוב קונים מתנה יותר גדולה או תווי קניה.

זה
המלצות לספר ילדים על גמילה? - הריון ולידה

סיר הסירים - שיפצתי קצת את הגירסה המקורית לנוחיותי . למשל לא אמרתי שהוא "ילד קטן" - למה להקטין אותו ? אמרתי -ילד.

גם אני עושה את זה לעיתים

 

"חיש הביתה ילדה חמודה", במקום "חיש הביתה ילדה לא טובה" ועוד ועוד.

(ויהי ערב, פניה ברגשטיין).

 

"חיפושית לי קטנטנה, הוי כמה היא חמודה, יש לה שבע נקודות שחורות ושתי כנפיים אדומות"

במקום: "חיפושית לי קטנטנה הוי כמה היא מסכנה היא כ"כ רוצה לברוח אבל אין לה אין לה כוח".

חיפושית פרת משה רבנו לא יודעת לברוח???? שתי שניות והיא עפה מהיד....

כן רואה משהו חינוכי, לאור ההתעללות בנמלים, ושאר חרקים על ידי הקטנטנה אצלנו

 

 

כי אני תמיד אומרת "חיש הביתה" ואז נתקעת וזה לא מצטלצל טוב..

הנה עין ועוד עין....

........

אספר מעשיה

(לוחשת באוזן)

שמעת? המשחק נגמר נגמר!

(במקום "לא שמעת, אין דבר, המשחק נגמר נגמר" שנותן תחושת החמצה)

 

 

יש את חוף קיסריה, טיילת זיכרון

יש אכסניה בזיכרון וצימרים נחמדים..

 

טיול בטיילת של ארמון הנציב , גן סקר ,

יש גם במרכז העיר מעיין פעילות בחמר לזוגות /קבוצות .

אני ובעלי הינו שמה פעם ,זה חמוד .

או בכל מושב דתי באיזור המרכז. אם איזור חפץ חיים מתאים לכם - אז ביד בנימין יש צימרים.

 

תהנו!

עשרים דקות ממודיעין

יש בבית חרון ,

צמר ילד אשדוד  (מושב אחד שקרוב לאשדוד , לא זוכרת ת'שם )

או שתאחרו את שנת הלילה או שתורידו קצת מהשינה במהלך היום ותראו אם זה גורם לה לקום יותר מאוחר. והאמת לקום כל שעתיים לילדה בת חצי שנה נשמע לי תקין (הבת שלי לא לקחה מוצץ אז היא פשוט ישנה איתי וינקה כל הלילה) אולי יש בנות שיותר מבינות בזה ממני.

הורדנו את השעה משבע וחצי לשש וחצי בגלל שראינו שהיא כבר מאוד עייפה... ובוכייה. .

היא עוד די קטנה...

וכשמניקים בשכיבה זה נוח למדי, כמעט לא מרגישים בהתעוררויות התכופות במשך הלילה...

ניסיתי לישון איתה לידי, היא הייתה במיטה מתחברת אבל אז לא הייתי ישנה בכלל.. היא לא הייתה ישנה עמוק וגם אני והייתה מתעוררת לעתים תכופות אף יותר

כנראה שהיא עדיין זקוקה לאוכל במהלך הלילה.

הוא משביע יותר
ולשים אותה לישון יותר מאוחר
נגיד 10
כך גם תתעורר מאוחר יותר

אומרים ששינה ביום גוזלת מהלילה
אבל זה לא תמיד מדוייק
אבל להשתדל שלא תישן כמה שעות לפני שהולכת לישון

אל תשכיבי אותה ללילה מוקדם כל כך. תני לה רק לחטוף תנומה ב18:30 בלי הטקס וההירדמות במיטה - אפשר להושיב בעגלה והיא תרדם מעצמה לשינה קצרה.

אחריה שתהיה פעילה מעט, תאכילי אותה מזון מוצק, ותשמרי את כל הטקס לשעה מאוחרת יותר.

אפשר לפצל את הטקס - לעשות אמבטיה הרבה יותר מוקדם אחה"צ או בבוקר.

בהדרגה היא תתרגל לצרף את פרקי הזמן שהיא ערה לפרקי זמן ארוכים יותר ולישון שינה רציפה יותר בלילה. 

 

עדיף לא לתת תמ"ל אם את רוצה לשמור על ההנקה.

את יכולה במשך היום בהדרגה להגדיל את כמות המוצקים שהיא אוכלת.

ובלילה לתת לה לינוק כשהיא מבקשת.

ההנקה כבר מבוססת זה לא דורש מהתינוק מאמץ. עובדה שכבר אוכל מוצקים וזה בסדר.

ודוקא ב6 וחצי לא הייתי מרדימה לשעה ואז מעירה...
שינה בבוקר ובצהרים ואפשר גם נמנום של חצי שעה אחה''צ אבל עד 6 זה מספיק. ולהשכיב ללילה בסביבות 7וחצי-8 ואז גם יקום בסביבות 7-8.
לצפות מילד לישון יותר מ11-12 שעות זה לא הגיוני.

ואולי במקום לדחוף מוצץ להניק אולי רעב.

ושלי מתעורר אפילו יותר . לא אומרת שזה תקין. אבל מבינה את הקושי

יש נשים שאצלן ההנקה תיגמר.

זה לא קשור רק להנקה מבוססת או לא, זה קשור למנגנון ייצור החלב ולכמויות.

גם תינוק בן חצי שנה שבאופן רגיל יונק בלי מאמץ, יתעייף ולא יתאמץ יותר אם הכמויות ילכו ויתמעטו.

 

ונכון - במקום מוצץ כדאי להניק, לפחות בחלק מהפעמים. ככה כתבתי גם אני.

אנסה לשנות שוב את זמן השינה.. ונראה

נראה לי באמת להלביש אחרי שכבר נרדמת אולי

היא אכן חכמה ושובבה נורא [חווינו דברים דומים עם התאומים שמעליה, אבל בגיל הרבה יותר גדול...]

לפעמים אכן היא נרדמת בלי פיג'מה... הבעיה יותר היא הטיטול.

אם נלביש לה אחרי שתירדם - היא עלולה להתעורר. ומכיוון שההרדמה שלה היא בעיה בפני עצמה - אני לא לוקחת את הסיכון...

[אתמול היא בכתה והתעקשה ולא הסכימה להירדם במיטתה (אחרי שכבר הדבקנו לה סלוטייפ לאורך הפיג'מה כולה...), ורק אחרי שהשכבתי אותה על הספה - היא חיבקה את הבובה שלה, ונרדמה תוך שניות...]

יש הרבה תינוקות שלא עושים תוך כדי שינה, אלא רק כמה דקות אחרי שמתעוררים מוציאים כמות ענקית. אם גם היא כזאת, אפשר מיד כשקמה להושיב על סיר, או לחתל.

כי אפילו לא שמתי לב שהורידה... והיא קמה יבשה.

אבל הרבה פעמים היא קמה רטובה בטיטול ואפילו מלוכלכת - כך שאני מפחדת לקחת את הסיכון.

למען האמת חשבתי לנסות להתחיל איתה גמילה - כל פעם במשך היום כשהיא מורידה את המכנסיים והטיטול, אני מושיבה אותה על הסיר. בינתיים בלי הצלחה... אבל מי יודע, אולי בסוף היא תהיה צעירת הנגמלים שלי?

מה עם חיתולי גמילה? היא מורידה גם אותם?
אפשר לשים כאלה רק בלילה.
ויש בגדי ילדים שנסגרים מאחור, או שאפשר לשים הפוך.
אפשר לשים לה טייץ, יותר קשה להוריד אותו.
בהצלחה....

מעין משחק כזה) - אז חיתולי גמילה לא ישנו לה.

טייץ נראה לי שהיא כן תצליח להוריד...

נחפש אולי באמת בגדים כאלה שנסגרים מאחור.

תודה!

חס וחלילה לא תוציא ותכניס לפה? אולי אני סתם אימא פולניה אבל יש פעוטות שיודעים להוריד סלוטיפ. שלי ידעו לפרק כל דבר. 

אולי לתת לה לרוץ בלי טיטול איזה 20 דקות בלי לרדוף אחריה ואז להלביש כבדרך אגב?

ואכן, זה לא פתרון אידאלי.

אני לא אתן לה לרוץ ברחבי הבית בלי טיטול מלכתחילה. אנחנו משתדלים לחנך לצניעות כבר בגיל הזה.

בכל אופן - זה לא שהיא לא מוכנה להתלבש, היא דווקא נהנית, אבל נהנית גם להתפשט...

אבל כשהם מגלים את היכולת הזאת של להוריד בגד זה באמת נהיה קשה.. שלי גם בורחים וצוחקים או מתקרבים ואז בורחים וצוחקים. אז אם אני לא בעניין של לרדוף אחריהם עם מכנסיים אז באמת עדיף לחכות כמה דקות ואז להלביש שילד לא ירגיש שזה מפריע לי ויהיה עסוק במשהו אחר

וגם את הפיג'מה..

עם חולצה מעל. יהיה לה מסובך להוריד את הכתפיות.

נראה לי עדיף מאשר להעיק עליה עם בגדים שאין לה אפשרות להסיר.

 

טיטול הייתי מחזירה אחרי שהיא נרדמת, אבל על הבגדים הייתי מוותרת.

היא גם מצליחה להוריד??

כשהכפתורים על הגב. מקווה שזה יהיה לה נוח.

כל שאר הפתרונות שהעלו פה - נראה לי שלא יצלחו עליה...

לתת לה חצי שעה להוריד ושתשימו לה והיא תהנה מזה ואז בלילה ה לשים הפוך כדי שהיא תוריד או שתצליחו להסביר לה שעכשיו ישנים עם בגדים..

ואז קשה להם למצוא את המדבקות...

הלבשתי לה הטיטול הפוך, ואת הפיג'מה הפוך (הטיקטקים על הגב).

בהתחלה נראה היה שזה עוזר. היא ניסתה לפתוח כהרגלה, ולא מצאה את הכפתורים. נראה היה שהיא מקבלת את רוע הגזרה.

אחרי רבע שעה היא כבר הייתה בלי כלום...

 

אין מה לעשות, פשוט ניתן לה להרטיב את המיטה כאוות נפשה

ואז יהיה לה קשה להוריד?

אולי יש לה בעית תחושה שלא נוח לה בגדים מסויימים..

לגיסתי היה, כשהיתה תינוקת לא אהבה בגדים - רק להיות בלי..

עשו לה טיפול מסויים עם מברשת קשה וזה השתפר.... 

 

או שסתם חם לה... קיץ עכשיו...

או שהיא מזיעה בשינה.

 

זה באמת נראה לי שכאילו היא נהנית להוריד. עכשיו, אחרי הרבה זמן שהיא הייתה בלי כלום, היא בכתה, וכשבאתי אליה היא הושיטה לי את הפיג'מה והטיטול כדי שאלביש לה...

היא כמובן שוב הורידה אחרי כמה זמן, אבל לפחות נשארה עם הטיטול, וככה נרדמה.

הגיעה למצב הזה

 

** וכן הייתי צריכה לכבס מצעים בבוקר ..

 

אגב, אני שמה מכנס וחולצה. ואז היא לא מורידה.

הבן שלי גם עשה כך ופשוט נגמל תחילה בלילה, בשניה שהתעורר הייתי לוקחת אותו לשרותים וככה הוא נגמל.

בהצלחה!

חשבתי להתחיל לגמול אותה עוד חודשיים-שלושה, אף-על-פי שאת ילדיי הקודמים לא גמלתי לפני גיל שלוש, אבל גמילת לילה חשבתי להתחיל כתמיד רק הרבה אח"כ...

תתחילי איתה גמילה..

את החמישית שלי התחלתי לגמול בגיל שנה וחמש עקב בעיות בהלבשת חיתול (יותר נכון לומר שהיה קל יותר לפתח פצצת גרעין מלהלביש לה חיתול)...

ודווקא בלילה היא ישר לא עשתה כשביום היא עדיין פספסה (אגב היום להיפך, בלילה לסירוגין וביום בכלל לא)

לוקח זמן, מספר חודשים, צריך סבלנות והרבה נחת רוח אך זה שווה את זה..

בטח לילדה המתוחכמת והפעילה שלך..

להתפשט ולעשות את כל המהלכים שהיא עושה, הרבה יותר מורכב מאשר ללמוד לשלוט בשריר טבעתי פשוט שנפתח ונסגר (פי הטבעת והשופכה). כמו שהיא יודעת לפתוח/לסגור פה/עיניים היא תלמד לעשות זאת..

תקראי קצת על גמילה מוקדמת ותקפצי למים.. תהיה לך חוויה חדשה..

בהצלחה!!

אז מחכה קצת...

קראתי קצת על זה - נשמע מסובך, האמת, אבל אני מקווה לנסות ובע"ה להצליח.

אתם כבר בעניין.. היא רואה בלי הפסקה.. יותר קל בקבוצה מאשר לבד.

על זה מתבססת הגמילה הקבוצתית בגן. זה נהיה שיח והמושגים מדוברים כל הזמן..

ייתכן שבגלל זה היא מבלגנת את החיתול..

תנסי כמה ימים ותראי לאן זה הולך.. יתכן מאוד שתופתעי לטובה.

גמילת ילד צעיר יותר קלה מגמילת ילד בוגר במובנים רבים..

גם ככה היא שובבה לא קטנה, שופכת הרבה פעמים מים וכדומה, כך שכרגע אין לי כוח לעוד ילד שמפשפש בכל מקום...

(וניסינו קצת להושיב אותה על סיר, כשהורידה לעצמה את הטיטול. בינתיים בלא הצלחה יתרה...)

תנסי להושיב על הסיר בהתחלה דווקא בזמנים שיש סבירות גדולה, את יודעת, לאחר שינת לילה וצהריים, כ20 דקות לאחר שתיה/אבטיח. ככה זה נותן לילד תחושה של הצלחה, ויותר קל להסביר לו מה הוא צריך לעשות על הסיר. לדעתי, בגיל צעיר אפשר גם לשלב סיר עם טיטול בשלב הראשון של גמילה, עד שהילד מתרגל לסיר לפחות. הבן שלי תמיד הלך אחרינו לשירותים, כשלקחתי לשם את אחותו הגדולה. אז קניתי עוד סיר, והייתי מושיבה אותו, ומדי פעם הוא היה מצליח. עוד לא היה לי כוח להוריד לו את הטיטול, אבל כשהתחלתי לגמול אותו ברצינות (קרוב לגיל שנתיים), כבר לא היה לו התנגדות לסיר

לגבי פיג'מה, אולי לקנות לה שמלה פשוטה וזה יהיה מעין כותונת? היא יודעת להוריד שמלות? לפעמים יש גם שמלות עם שכבה כמו בגד גוף עם טיקטקים בפנים

מצליחה להוריד...

השלישית שלי בגיל הזה בדיוק גמלה את עצמה ביום.

אמנם אח"כ הגיע החורף והטיטול חזר, אבל איך שהתחיל הקיץ שאחריו- הילדה שוב נגמלה בצ'יק, ואיתה, בניגוד לגדולות לא חיכיתי בכלל עם גמילת לילה.

אחרי שבוע שהיא היתה בלי טיטול ביום- הורדתי טיטול בלילה וזה התגלה כיעיל הרבה יותר מאשר לחכות עוד הרבה זמן עד לגמילת לילה. (שלושתן מרטיבות לפעמים- אבל דווקא היא הכי פחות....)

 

הוא איך לדאוג לך עצמך. את אחרי לידה, תקופה שלרוב הנשים היא רגישה ולא פשוטה. אני זוכרת על עצמי כשאני בשבועות שאחרי לידה - כל דבר קטן נראה לי בלתי פתיר. ולא סתם! כי באמת לא הייתי במצב לפתור. כי אחרי לידה הגוף והנפש פועלים על מצב אחר, מכוונים למטרות אחרות. זו תקופה והיא עוברת, והדברים בע"ה ייראו לך קלים ופשוטים יותר, אבל עד שהיא תעבור - כדאי להשקיע בקבלת עזרה. שלא תצטרכי להתמודד עם כל כך הרבה לבד. נסי לחשוב את מי את יכולה לגייס, מה אפשרויות התקציב שלכם, מה המשאבים שעומדים לרשותך כדי שיהיה לך יותר מקום פנוי ונינוח בנפש להקדיש לקטן-גדול שלך (וגם לקטן-קטן כמובן). אם יש עלייך יותר מיכולת הנשיאה הטבעית שלך, אין שום פלא שאת לא מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלו. את בת אדם, לא מלאך 

 

 

ועכשיו זה שנים על שניים או אחת על שניים.. נסי להבין את המקום הזה..
אני חושבת שצריך לתת לו את התחושה שהאח הקטן שלו.. בא לעזור לאמא עם התינוקי שלך.. אוי התינוקי של x רעב בוא נביא לו לאכול.. ככה זה יצור אצלו תחושה של קשר לתינוק כי כמה שהוא קטן הוא כבר בגיל שהם משייכים לעצמם הכל ומה ששלהם הכי חשוב..
וגם.. לנסות ליצור זמן שרק את/ בעלך איתו רק איתו בלי הסחות של אנשים ופלאפונים זמן אישי רק לו...
הרבה מילים חמות אוהבות מחזקות מחבקות. הרבה מגע וחום...
זה שינוי וזה בעזרת ה יעבור והם יהיו חברים הכי טובים..
(שלי יהיה קצת יותר גדול בלידה בע"ה מקווה שנעבור את זה בקלות)
ומצטרפת ל'בהתהוות' לגמרי! את צריכה לראות מאיפה את מתמלאת בכוחות לטפל בשני קטנים..
מזל טוב! ובהצלחה!

מתנה שהוא באמת אוהב, ולהגיד לו, תראה מה אחיך הקטן הביא לך...

כי הוא הביא לה רק מתנה אחת
והיא רצתה עוד אחת

אז בזהירות

המתנה הכי טובה שאת נותת לו זה אח. הוא לא צריך שום ניחמוים על זה שנולד לו אח זה הדבר הכי טוב בשבילו.

מבחינתו אח זה איום, אח זה מפחיד ולוקח את התשומת לב.

מה שכן לא לזלזל בחכמה שלהם "זה מהאח החדש" כי ברור שתינוק קטן לא יכול להביא מתנה.

מה שאנחנו עשינו-
קנינו בובה בגודל של תינוק רגיל. עם אביזרי האכלה וטיפול.
כשהיא באה לבקר בבית החולים הבאתי לה אני ואמרתי לה שכל הכבוד שהיא גיבורה שאמא בבית חולים והיא ילדה נפלאה.
והיא התלהבה מהבובה ממש.
עד כדי כך שהכנסנו בטעות את הבובה גם לתינוקיה כי היא החליטה ששם התינוקת שלה צריכה להיות

זה מתנה שבע"ה תהיה לו שם כל החיים
זו מתנה שתלמד אותו להתמודד ולשתף ולחלוק
שתגן עליו ותהיה שם בשבילו
מתנה שתבין אותו יותר ממה שאמא ואבא יבינו הרבה פעמים. שהוא יוכל לשחק איתה ולאהוב אותה.
נכון, היא גם תגזול לו מהתשומת לב של אבא-אמא, אבל היא תעניק לו הרבה יותר בתמורה.
וכדאי לראות את זה באור הנכון כי הילד קולט את מה שאת משדרת
ואם תשדרי שהאח זה איום- זה מה שהוא יהיה. וחבל.

זאת המתנה הכי טובה שילד יכול לקבל. יותר מכדור או ספר או טרקטור מעופף.

ואם הוא גדול מדי ומבין שהאח הקטן לא הביא לו מתנה- אז אפשר לומר שזו מתנה לכבוד זה שיש לו עכשיו אח קטן. או בגלל שהוא מתנהג כל כך יפה עם האח הקטן.
אבל הכי חשוב זה לראות את הדברים באור הנכון, שתהיי מסוגלת לשדר את המסר הנכון.

כמו שקונים משחק חדש לכבוד החג. זה מתוך הבנה שהילד גם חלק מהשמחה- ומה שמשמח אותו זה משחק חדש, מתנה. האח לא כ"כ משמח אותו- הוא לא מבין את המשמעות והוא לא בטוח מתחבר ליצור הקטן והתובעני הזה. אבל אם תהיה לו מתנה אז הוא גם יהיה שמח- ברמה הילדותית שלו.

פשוט אפשר לקנות ולהגיד שזו מתנה בגלל שנולד לך אח קטן.

לתת לגדול איזה פינוק מיוחד- שקית קורנפלקס, משחק שהוא אוהב וכו' השמורים לו רק לזמן שאת מאכילה את התינוק, כשבעצם התינוק תופס אותך לחלוטין.
אצלי היה טקס קבוע שבזמן הארוחה של הקטנה אני מספרת לו סיפור שאהב מאד.
ככה התינוק החדש משתלם- כשאמא מטפלת בו זה הזמן גם של הגדול להתפנק...

כל תשומת הלב היתה אליו. פתאום עוד מישהו - הוא "מודאג"....

 

קודם כל, זמנים שמוקדשים לו לבד. בנחת וקרבה.

 

ולקבל ביחד את הקטן, שה"משחק" הזה יהיה גם בשבילו.. הוא כאילו שותף, בלי לגרוע ממקומו העצמאי, וגם מזכותו להיות תינוק גם כן.

 

תופעה מוכרת ורגילה. לא להיבהל מידי.

"איזה כיף שיש לך תינוק"
"התינוק שלך אוהב אותך"
לתת לו להוציא מגבונים לחים כשצריך להחליף לתינוק ולשבח על איזה כיף לתינוקי שיש לו כזה אח גדול שאכפת לו ושעוזר לאמא
לקנות קצת מתנות קטנות ולתת לו כל פעם- מהתינוק, כי הוא אוהב אותו, כי הוא אח שלו..
כשבאים אנשים לבקר לשים לב שהם מתייחסים יותר לגדול ופחות לקטן..

מצד אחד להעצים את תחושת האחריות של הגדול לתינוק ומצד שני לשים לב שממשיכים לתת לו יחס..

מסכימה עם מה שנאמר. טריק קטן שעוזר לנו:

 

לקנות (או אם יש בבית) בובה כזו שנראית דומה לתינוק ועגלה. 

ושזה יהיה התינוק "שלו". 

את מחליפה לתינוק - תזמיני אותו שהוא "יחליף" לבובה

את מרימה ומרגיעה- שגם הוא ירגיע.

את יוצאת לטיול בעגלה, שגם הוא ילך עם עגלה קטנה.

 

עוזר ליצור חיבור אליך, כי אתם ה"מטפלים", הגדולים, שמטפלים ביחד. 

 

(זה עבד ככ טוב עם אחד הילדים, שכשאני ישבתי להניק, גם הוא רק להביא את התינוק שלו...)

בס"ד

 

הגדול שלי היה בן שנה וחודש כשנולד הקטן,

כשנכנסתי הבייתה לראשונה עם התינוק על הידיים, 
"הגדול" בדיוק עמד בלול.

הוא הסתכל עליינו רגע, עשה פיף על היד ליד האף,

(כשמו שהוא היה עושה על הטיטול המלא שלו לאחר החלפה..)

ושכב עם ראש מופנה ממני הצידה....

 

מה שעשיתי- מאד חיזקתי את המקום שלו כ "גדול".

אם זה באוכל "הינה אתה גדול אתה כבר אוכל מרק טעים, כשאח שלך יהיה גדול כמוך,

הוא ילמד ממך"

או שהוא משחק בקוביות על השטיח, והקטן בעגלה- "תראה איך קטני מסתכל עליך!
הוא לומד ממך איך משחקים. כשיהיה יותר גדול תראה לו.."

 

או "אוי, תראה צריך להחליף לו טיטול. אתה יכול להביא לי טיטול בשביל קטני? תודה!
איזה ילד גדול!"

כשמחזיקה את הקטן בידיים הייתי כאילו מדובבת אותו "אני אוהבת את אחי הגדול"

ומלטפת את ראשו באמצעות היד של קטני.

כל מיני קטנות כאלו,

וב"ה זה ממש עזר. זה הגיע למצב שהוא לא היה מרשה שהקטן יבכה,

והיה קורה לי להגיע מהר  אם הקטן מתעורר...

פעם שטפתי כלי כשהקטן התעורר, הגדול רץ אליי :"טני בכה!! טני בכה!!" (עם צירה בכ', ובתרגום קטני בוכה...)

וכשראה שאני מתמהמהת (לקח לי כמה שניות לרחות ידיים מהסבון ולנגב-)

הוא משך לי בחצאית, ומסביר שוב ושוב בטון של "איך את לא מבינה??." "טני! אימא טני!!"

 

גם כשהם קצת גדלו והקטן היה זוחל והורס לגדול מגדלים מקוביות וכ',
הייתי אומרת "אוי ואבוי.. מה טני עשה... זה בגלל שהוא קטן, נכון?"

וה"גדול" היה מלטף את ראשו "קטני..."

 

נדמה לי שמה שהכי עוזר זה להזדהות עם הבכור שלך,

להבין שהוא לא עושה שום דבר מרוע או ממידות רעות,

אלא רק מפחד על מקומו, ואז לענות בהתאם לצורך-

שאת המקום שלו בבית אי אפשר לקחת ממנו...

 

הקושי היותר גדול בהתמודדות עם אח נוסף זה הסנוויץ,

כי אז הבכור מקבל חיזוק למקום שלו, הוא עוד יותר גדול,

והסנוויץ כבר לא הכי קטן אך גם מקום של הגדול כבר תפוס..

וגם כאן הפיתרון זה להקשיב, להזדהות, ולשדר שיש לו את המקום שלו

לא בגלל המספר הסידורי שלו בבית אלא כי פשוט אין לו תחליף.

וזה דבר שכדאי גם לשדר לבכור.

אין לך תחליף- לא בגלל משהו ספציפי, אלא כי ככה ה' ברא,

שיש רק יוסי" אחד לאימא. ואין אף אחד כזה בעולם...

(ואותו דבר על כל ילד אחר.)

 

בכל אופן המון מזל טוב ובהצלחה!!

 

 

 

 

 

ב"ה היום הם מספיק גדולים כדי לריב בלי שירגישו מי הקטן ומי הגדול,

אבל בסופו של דבר כן מורגשת בבית הערכה של האחים לבכור למרות ההפרש הקטן בניהם...

 

 

ב"ה 

התקופה הכי קשה שניתה לי בחיים. לא ישנתי בכלל כמה חודשים + ייסורי מצפון + רגרסיה של הילדה ובכי היסטרי. אני רק יכולה להגיד לך שאם אצלינו זה עבר, זה כנראה יעבור אצל כל אחד... משהו כמו שלושה חודשים ואז זה משתפר בע''ה. מצטרפת להמלצה לדאוג בעיקר ליצמך ואני גם מוסיפה שזה גיל טוב להכנעס את הגדול למסגרת, אבל זה לשיקולך

לדעתי כדאי לך להכניס את שניהם למעונות בספטמבר...

עם שניהם יחד בבית.

 

אולי עדיף לא לחכות לספטמבר...לנסות לקחת עזרה של מישהי בשבילו לחודשיים שלושה הקרובים, מספיק אפילו לכמה שעות ביום - מה שיותר נוח לך - בוקר או אחה"צ. התקופה המורכבת הזו חולפת מהר. חבל להמשיך ככה, ובהמשך תוכלי לשקול מחדש אם יש צורך בכלל להכניס למסגרת בספטמבר.

 

תהיה לכל אחד מכם הפוגה מהשני ומהמצב המורכב, את תוכלי לנוח, לאגור כוחות ולהיות סבלנית יותר, והוא יזכה בפרק זמן שמוקדש רק לו/לגילו על ידי מישהי אחרת שכרגע יש לה סבלנות וכוחות יותר ממך.

 

בהצלחה.

את אומר שהצטרף ילד למשפחה, וכפי שקורה במשפחות רבות נוצרת איזה שהיא תחושת קנאה בן האחים. הגיוני ומקובל. אבל את אומרת שזה כבר הפך להיות לגמרי בלתי נסבל ושאת לא יכולה לסבול את הצרחות שלו ואת ההרבצות (את ההתנהגות בככלי) יש לי דרך התמודדות להציע לך, קודם כל נסביר למה הילד מתנהג ככה... הוא רוצה צומי!! פשוט כך. הוא נוקט בפעולות שיגרמו לסביבה לתת לו תשומת לב (בצורה שלילית אומנם) הוא רוצה ייחס כפי שהיה רגיל לקבל וכל השינוי הזה עם אח חדש מקשה עליו.. קודם כל צריך להתייחס אליו כאל ילד בוגר ואחראי למרות שהוא קטן, לדבר אליו (להשתדל בעדינות כי מה שהוא שומע משפיע על ההתנהגות שלו.)נניח אם הוא מרביץ להורה שמחזיק את  אחיו, לתת לו איזושהי הפרדה ולעמוד בה לדוגמא:"למה להרביץ מאמי? עכשיו אמא/אבא/כל אאחד אחר  עם התינוק עכשיו זה הזמן שלהם איתו ועוד מעט ניהיה איתך(ולעמוד בזה ואפילו להגיד לאחרים שהוא יראה שיש גם דגש עליו) ולהקפיד לתת זמן איכות איתו הכולל איזשהוא משחקעם הרבה הרבה אהבה חיבוקים וכו' חשוב להכניס לראש שהוא לא עושה את זה ממניע שלילי ולהתייחס בהתאם. ללמוד להעביר אותו לצד של התינוק כמו:"תביא לו בבקשה את הבקבוק מהעגלה" "תלטף אותו" וכמובן שהוא יהיה נוכח בתמונה בחלק מהסיטואציות "תביא לנו ספר ונקרא לך ולתינוק"כאלה.. יש עוד דרך ששמעתי בהרצאה שהביאו לנו לאולפנה.. והיא שכל פעם שהוא מתנהג לו יפה ךתת לו צומי בדאך טובה נניח הוא מרביץ? אז לחבק אותו.... נכון. זה נשמע מוזר וכאילו הוא ירביץ כדי לקבל חיבוק וכאלה אבל העובדות מוכיחות אחרת. גם טוב לשבת איתו ולדבר על המעשה שלו... לא מתוךךך שוםם!!! כעס! אלא ממ ש ממש בעדינות. הוא בוכה או צורח? לשים לב למה שהוא אומר להתייחס אליו אחרת הוא ימשיך... ואם הוא לא אומר אז שוב פעם לחבק ולדבר איתו... מקווה שזה יעבוד ממש בהצלחה!!! זה אתגר לא פשוט בכלל אבל אם באמת תאמינני בו שהוא לא עושה דברים מתוך רוע ותחבקי אותו מאהבה אמיתית אמיתית ולא בשעת כעס שיש האהבה איזשהו חלק פגום זה באמת יכול לעזור!!!! אז ממש בהצלחות נשמה

לנו היה את ההפרש הזה והיה מאד מאד לא קל.

היום, במרחק של כמה שנים טובות וילדים גדולים שהם גם אחים בקשר חברי הדוק אנחנו

יודעים שהיה שווה.

 

אז קחו נשימה ארוכה, הרבה סבלנות ותפילות ותזכו להרבה נחת בע"ה.

וחיבוק עד יעבור זעם (:

ילדתי לפני שלושה חודשים הגדול עכשיו בן שנתיים.

אני ממש משתפת את הגדול בטיפול של הקטנה- עוזר לי להחליף טיטול מקלחת וכו..

כל הזמן הסברתי לו שיש לנו אחות קטנה שאנחנו מאוד אוהבים ואנחנו מטפלים ,ומשחקים איתה ביחד. נדמה שהם לא מבינים הרבה אבל באמת הם מבינים הכל!

נותנת לו להחזיק לנשק בהשגחה

 

הילד הגדול בעצמו עשה חלוקה: אני- של הקטנה אבא-שלו.

ז"א כשאבא חזר הביתה אבא רק שלו!

ככה יש לו את המקום שלו ששם הוא נשאר התינוק

בעניי זאת חלוקה טובה שאחרי חודש וחצי בערך התאזנה..

 

בהצלחה!

תודה על העידוד והעצות..

בעז"ה בספטמבר שניהם יכנסו למעונות. הגדול כדי להיות במסגרת מסודרת, עם לו"ז וחברה, והקטן בלית ברירה.

עד אז, ננסה ליישם את העצות שניתנו לנו פה.

תודה רבה!

הגישה אצלנו שהתינוק הוא רווח למשפחה ולאחים. ולמרות עדינותו מותר לשחק איתו ולהחזיק וכו.
זאת אומרת שהגדולים מחזקים את התינוק מהרגע שהוא חוזר הביתה ועוד בבי"ח (בן הגדולים יש לי הפרש של שנה וחודש) כמובן שההחזקה היה ביחד איתנו, אבל זה נורא מרגש אותם.
עוזרים בכל מה שצריך, כשהם רוצים מביאים דברים וכו'.
שמים מוצץ למשחקים, גם אם הם לא יודעים איך לעשות את זה נכון.
לדוגמה הגדול לא היה מצליח לשים מוצץ לבת שאחריו. אז היה שם לה בלחי...
השניה נעלה נעלים לשלישית כשהיתה בת שבועיים.
הכל מותר כל עוד זה לא מסוכן או לתינוק לא נעים. אם לתינוק מפריע אז אני מסבירה שלא נעים לו ומפסיקה אותם.
וגם נותנת לגדולים אחריות במה שאפשר, נגיד לנגב פליטה עם חיתול מהשטיח.
ככה הם מרגישים שותפים, אחראים יותר, ובעיקר נהנים מהצעצוע החדש שהגיע הביתה.
ואצלנו זה עבד. ב"ה לא נתקלתי במצב כזה של קנאה. הם מאוד שמחים ומתרגשים מכל ילד שמצטרף למשפחה.
ומהר מאוד אני מוצאת אותם מנהלים שיחות עם התינוק- עומדים ליד העריסה וצוחקים (גם התינוק וגם הגדול) שפה משלהם.

עוד משהו: מסבירה להם את חוסר היכולת של התינוק לעומתם, ואיך לשמור עליו: לא לגעת בראש, ללטף בזהירות וכו'.

מה שחשוב לומר שההתארגנות הראשונית של מעבר מיד לשתים, דורשת מאיתנו ההורים זמן הסתגלות ההתארגנות של מה עושים מתי ואיך.

בהצלחה רבה!!!
הם יהנו מקרבת הגיל הזאת בינהם.

אם זה משנה, הרווחים אצלי הם שנה וחודש ושנה ו8 ובעז"ה שנה ו10.

שזו תקופה חולפת, כמה שבועות ותשכחו שזה היה....

 

זה נורמאלי?

אתם חייבים לטפל בזה. אם זה לא חולף

זה הגיל, זו התקופה. כל מטפלת במעון תוכל לספר לך על הילדים שנושכים וכו'. המטפלות במעון של הבן שלי (עכשיו בן שנתיים וחצי וזה היה בתחילת שנה) שלחו מכתב להורים, כתבו על התופעה והסבירו איך הן מתמודדות אתה. בגדול, נראה שזה עזר. הילד בגיל הזה לא מבין כ"כ שמה שהוא עושה כואב לשני, כשם שהוא חש כאב, לכן מה שעשית זה נכון, אומרים בתקיפות "לא נושכים" "לא מרביצים" ומזיזים את היד או הראש כולו... (כך אני עושה גם כשהוא לוקח צעצועים ממישהו) אין טעם להיכנס איתו לדיונים של "זה לא יפה", או "זה לא מצחיק" (כשהוא צוחק בתגובה). לא הייתי מורידה אותו ממני לגמרי אם לא משהו קיצוני. אצלי הוא עשה כמה פעמים משהו ממש כואב, לסבא, לאבא ולי, הוא דחף עם היד את המשקפיים. אבל זה קרה שלוש פעמים והתגובה היתה מאד חריפה, פשוט מרוב הלם וכאב... הוא לא חזר על זה מאז.

לק"י

רק חושבת, שאולי אם הוא נהנה מהצומי שסביב המכות והנשיכות- אז הפתרון הוא לא לתת לזה יחס. נגיד להוריד אותו או להרחיק בלי מילים.

לא יודעת אם זה מתאים לגיל, או שהוא צעיר מידי.


ועוד משהו- לנסות להפוך לחיובי את המעשה.
הוא מרביץ? אז לקחת את היד שלו וללטף יחד איתו, ולהמליל את זה (שזה נעים וכו') וכו'.


בהצלחה

כנראה התגובה שלך לא עוזרת לו. הוא צריך משהו אחר, אולי משהו בהתנהלות שלך מולו דורם לו להמשיך?

 

הדרכת הורים של איש מקצוע יכולה להיות מאוד קצרה ונקודתית- ולעזור המון.

בגילאים צעירים הילדים מושפעים מאוד מהר מתגובות ושינויי תגובות של הוריהם. שינוי יכול לבוא די מהר את עושה מה שנכון עבורו, ומתמידה בכך.

 

ממליצה.

 

בהצלחה

א. הוא ממוקד ולא נסחב שנה
ב. כל הזמן אומרים לך כמה אחוזים נותרו
ג. למדתי על עצמי דרך התשובות.

חמוד יאד! בהצלחה!

גם לנו זה כל הזמן היה מתלכלך עם אבקה זה עושה את אותה פעולה רק זה בא בצורת ג'ל.

עכשיו נזכרתי ששמתי פעם ג'ל אבל הוא לא ממש מנקה טוב את הכביסה.

האבקה מנקה טוב ומשאירה לכלוך 

והג'ל ל מנקה כ''כ טוב ולא משאיר לכלוך.

עוד רעיונות?ותודה

אל תשימי ישירות על הכביסה אלא במגירה.
אמא שלי משתמשת בקפסולות לכביסה,היא טוענת שהן נהדרות. הם קצת יקרות, כשקל למכונה אבל אולי שווה לנסות.

כמה את שמה במכונה? מלאה עד הסוף?
הכמות המומלצת היא ⅔ או ¾ מכונה כל פעם.

את שמה את האבקה בתא המיועד?
כמה אבקה את שמה?

בת כמה המוכנת כביסה? הסל"ד גבוה או נמוך? (600 הכי נמוך שמומלץ לפי מה שאמרו לי)
את שמה על התוכנית המתאימה?

זה תמיד היה כך או שעכשיו התחיל?

את עושה "תוכנית ניקוי" למכונה מידי פעם? (הפעלה על מכונה ריקה+ מלח לימון ולהוציא את התא של החומרים ולנקות היטב בסבון ומים) בערך פעם בחצי שנה - שנה כדאי.

או ממלאה את המכונה יותר מדי כמו שאמרו.

המכונה שלי מצויינת ועובדת פחות משנה. כל עוד השתמשנו באבקת כביסה טובה הכל היה מצויין, עכשיו קנינו אבקה זולה והיא משאירה לי כתמי אבקה על הבגדים.
הבעיה חד משמעית באבקה. לפני זה היתה לנו מקסימה והיא מצויינת.

אני לא ממלאת יותר מידי את המכונה, ולא שמה יותר מידי אבקה.
אז אם יש לך אבקת כביסה זולה יכול להיות שבאמת היא הבעיה.

תורידי קצת בכמות האבקה.

 

היה לי את זה גם בעבר...

זה מאוד משמעותי

אופציה של עוד סבב שיטפה וסחיטה זה עוזר...אבל גל הרבה יותר טוב לדעתי

נראה לי ממש תלוי מצב, קשה לענות בכלליות
מצד אחד אני לא חושבת שזה נכון לא עבור הילד ולא עבור ההורים להישאר בזוגיות רק כדי שיהיו לילד הורים נשואים. זה בדרכ יפספס את המטרה. ילדים מבינים ומרגישים..
מצד שני, ריב שקורה בתדירות נמוכה לענ"ד זה דבר שהוא נורמלי. לא אידיאלי אבל נורמלי.. הרי אנחנו בני אדם.. והרי גם הילד\ה תגדל ותכנס בע"ה לזוגיות עם ריבים. אז אפשר אפילו "לנצל" את המעמד ולהראות שאבא ואמא רבים אבל גם מתפייסים ומבקשים סליחה וסולחים..
קיצר ממש תלוי בתדירות ובמצב. והאמת? לדעתי זה גם ממש תלוי ברצון ההורים להישאר יחד- הורים שרבים כל הזמן אבל רוצים להישאר יחד ימצאו את הדרך ואת השיטה להפוך את חייהם לנורמלים, והילד ירגיש זאת. לעומת זאת אם שני אנשים לא רוצים לחיות יחד נראה לי קשה מאוד להחזיק זוגיות רק בגלל שיש גם ילדים. ואם כן- זה יפספס את המטרה.. אולי כדאי לנסות למצוא סיבות אחרות ללהישאר יחד.
אולי סופ"ש בצימר בלי הילדים יוכל דווקא לעזור כדי לגלות מחדש אחד את השני ולהצמיח סיבות ללהישאר יחד..

בס"ד

 

הורים ש"רבים" ומשלימם לא כל כך נורא לטווח הארוך.

בייחוד אם זה נעשה בכבוד, ולא באמת מריבה אלא חילוקי דיעות וכד'.

הם אמנם מאד נלחצים- אבל כשרואים שהכל עובר הם מבינים שזה חלק ממערכת יחסים.

מקרים בהם עדיף לילד לראות הורה אחד רגוע- אלו מקרים מאד מאד ספציפיים ונדירים.

כשאבא ואימא ביחד - גם אם הם לא תמיד זוג יונים-

עצם היחד שלהם נותן כוח לילד.

 

גם בנפרד ניתן לגדל ילדים עם חוסן וכ' 

וילדים שמטופלים נכון על ידי ההורים מתגברים על כל הקשיים כולל כולם-

כותבת בתור אימא גרושה שאבא של בניה לא בקשר איתם כבר שבע שנים.

גם על זה אפשר להתגבר, ולגדל ילדים שמחים מלאי חיים ואופטימיות.

(למרות הכאב שתמיד נוכח בלבם)

 

קל וחומר שילד שמקבל משני הוריו אהבה וחום -גם אם בנפרד זוכה.

 

דבר נוסף המשוואה הורה לבד רגוע- לא תמיד משקפת.

הורה לבד הרבה פעמים גם יכול להיות לא רגוע.

ילד להורים נשואים לא מתמודד עם זה שאימא שלו בדייטים למשל...

(וכן יש גילאים ושלבים שהם יודעים...)

 

לסיכום-

מצב בו אישה אומרת לטובת הילדים שלי עדיף להיפרד-

זה מצב מאד קיצוני. (כדי שיהיה אמיתי)

זה או אלימות, או בעיות נפשיות, (ולא כולן) או בעיות אובייקטיביות אחרות-

שלא ניתנות לגישור.

אם מסתכלים נטו על טובת הילדים ברוב המקרים עדיף להם שהוריהם ביחד.

 

ונ"ב-

זה שהילדה נראית לך עצובה, והיא בת להורים גרושים לא חייב להיות קשור...

ילדים להורים גרושים יכולים להיות עצובים גם מסיבות אחרות..

(לא האנונימית הפותחת)
למרות שאני מעט חלוקה על
" מקרים בהם עדיף לילד לראות הורה אחד רגוע- אלו מקרים מאד מאד ספציפיים ונדירים.
כשאבא ואימא ביחד - גם אם הם לא תמיד זוג יונים-
עצם היחד שלהם נותן כוח לילד. "
לא תמיד זה נותן כח לילד כשההורים יחד. לפעמים הם משוועים שיפרדו. הרי לא תמיד זה מתחיל ונגמר ב "לא תמיד זוג יונים ", יש מעבר..

בס"ד

 

זה שכל עוד ניתן להציל את הנישואין,

להיעזר באנשי מקצוע,

לעבוד באמת ולא להתייאש- אז זה הכי טוב בדרך כלל גם לזוג,

אך וודאי שלילדים.

 

כשהייתי קטנה היו תקופות שמאד רציתי שההורים שלי ייפרדו,

והם באמת נפרדו לתקופה וב"ה חזרו.

(ואני זוכרת שבלב כעסתי על אימא שהסכימה לאבא לחזור לבית,

כי היה לנו הרבה יותר נוח בלעדיו...)

 

אח"כ התברר שבאמת הסיבה למתחים שאבא שלי יצר הייתה סיבה צדדית שנפתרה.

(קשיים ככליים ועבודה במקצוע לא מתאים בעליל, וכ')

כילדה (שחשבה את עצמה מאד בוגרת) שיוועתי שהם ייפרדו.

זה לא אומר שזה היה הפתרון...

כשיש מציאות קשה הילד רוצה שזה יפסיק, הוא לא באמת מסוגל להבין את ההשלכות,

ורק לאחר שנים במבט לאחור יודע להעריך ולהבין מה שלא הבין בגיל 12, 13...

 

 

לא כל יחד נותן כוח לילד, אבל כל עוד ניתן לעבוד על היחד הזה- זה שווה גם את התקופות הקשות.

אומרים בהחלטיות- אנחנו לא מדברים כך, אם זה לא עוזר אפשר לומר שמי שימשיך לדבר כך לא יכול להמשיך להיות בסלון ולקחת את הילד לחדר, אם את מעריכה שהליכה לחדר זו מלחמה נוספת אפשר לומר 'ילד שמדבר כך לא יוכללה שיך לשחק ב... ולקחת את המשחק או לא נוכל להמשיך ליהיות בגן שעשועים וללכת הביתה, בקיצור - להבהיר בצורה ברורה שכוללת מעשים שלא מדברים כך , לאחר מכן כשהילד רגוע אפשר לדבר איתו ולשאל למה דיבר כך, אולי כעסת על אמא ולהסביר שכאשר כועסים אפשר לומר זאת בדרך אחרת ולהדגים איך וגם לחזק על הטוב, בפעם הבאה שתכעס ותאמר לי יפה כמו שדיברנו תקבל שלוק/ נקודה וכו...

אולי פשוט לגרום לכך שמשפט כזה יסיים את הויכוח

אני מניחה שזה מגיע ממקום של "אני רוצה משהו ולא מקבל'

אז אפשר לדבר ואפשר להסביר למה לא הולכים עכשיו לגן שעשועים (לדוגמא), ואפשר גם לנסות להציע פשרה, אבל ברגע שנאמר משהו כזה כל הדלתות נסגרות, הויכוח נגמר, אמא\אבא לא מוכנים לדבר על זה יותר ואולי אפילו מתרחקים. אפשר להגיד בטון אסרטיבי ש"בכלל לא מתאים לילד כמוך לומר דברים כאלה ואמא עכשיו לא מדברת על זה יותר.."

 

וברור שזה לא הכרחי שהם שמעו את זה ממכם, הילדים שלי מביאים לי כל מיני מטעמים (לטוב או לרע) שהם שומעים בגן מחברים..

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=9635&cat_id=3809

"למה אתה מתחצף?" 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=9620&cat_id=3809

 

 

השבת הסמכות ההורית

ד"ר מיכאל אבולעפיה

אינני מבין איך עלי לנהוג עם ילדי בן העשר בנושא גבולות וסמכות... מזה מספר שבועות הוא מתחצף אלי, ובעלי טוען שאין הקול שלו נשמע... מה עלי לעשות בנידון?

להלן 12 תנאים להשבת הסמכות ההורית:
1. יצירת חיבור. יש להרבות במחמאות, בחיבוקים, בחוויות חיוביות משותפות. בראש ובראשונה יש לערוך שינוי בתפיסה של ההורה, כדי לראות בילד את הטוב הקיים בו. כי הרי זהו התנאי להשבת הסמכות, היות שבגיל זה לא ניתן לשים גבול אלא מתוך יצירה של מרחב בלתי מוגבל של אהבה אין סופית. 
2. תיאום בין ההורים. מאחר שהילד הוא האחד המאחד בין ההורים, תצטרכו לתאם ביניכם: מהו הקו האדום, ומהי התוצאה הטבעית של המעשה הרע. אפשר אף לכתוב סולם תגובות, ובו לכל התנהגות - תגובה מתואמת.
3. הדרגה. החזרת הסמכות הנה תופעה הדרגתית, וביכולתם של שני הצדדים להקל על השינוי, עד שמתהווה תהליך כמעט טבעי. כמו כן, לכל ילד גבול אחר המוצב לפי טבעו, טבעו של ההורה וחכמתו כמחנך. לכן חשוב לא לעסוק בהדבקות של עיקרון נלמד, אלא לאפשר לו לצאת באופן טבעי מתוך תוכנו.
4. אין עונש! העונש הוא חיתוך הכוחות של הילד, וממילא הוא מותיר אווירה של טינה ושנאה. תחת זאת קיימת תוצאה טבעית של מעשה שלילי: "הרמת יד על אחותך, תיגש לחדר ותחשוב על המעשה שלך כמה דקות". התוצאה הטבעית תהיה מותאמת לגילו של הילד. עם הנער לדוגמה, יהיה ניתן לדבר על כך שהוא כעס ושבר את הגיטרה ולכן עליו לעבוד כדי לשלם עבור גיטרה חדשה... מתוך שיחה הגיונית ולא שיפוטית. 
5. זהירות מתוויות. יש להפריד בין המעשה השלילי ובין המהות הטובה של הילד. הילד איננו 'שקרן' אלא 'משקר', הוא אינו 'חוצפן' אלא 'מתנהג בחוצפה'. הבלבול בין המהות הפנימית והממד החיצוני גורם להדבקת תוויות, וקשה יהיה לילד להיפרד מהן בהמשך חייו.
6. דיבור נינוח. "דברי חכמים בנחת נשמעים". כלומר הצבת הגבול אינה קשורה לצעקות או להרמת יד. המכות אינן מחנכות כלל. להפך, הן גורמות כעס, ערך עצמי נמוך ובהמשך אלימות מילולית, חוצפה, או אפילו תוקפנות פיזית מצד הילד. 
7. שיקול דעת. לפעמים יש צורך בהעלמת עין, כלומר אף שהילד "עבר על החוק", ההורה מבין שעדיף להתעלם, כי כך הילד יחזור לטוב הנשמתי שבו. לפעמים להפך, יש צורך "לעשות הצגה גדולה" בתגובה למעשה רע, כדי שהילד יבין את חומרת המעשה, כמו לדוגמה כשילד עושה דבר מסוכן לעצמו או לחברו. אז על ההורה להעמיד פנים כאילו הוא כועס באמת. אולם גם אז הילד אינו חש שההורה שונא אותו או מנתק קשר עמו, ולכן השמת הגבול אינה משאירה רושם שלילי מדי.
8. יראה וכבוד. יש הבדל מהותי בין האב והאם. הרי ידוע שהילד ירא יותר מאביו ומכבד יותר את אמו. על כן, על האב לנסות לעורר בעיקר את בחינת היראה בלב הילד, יראה מלשון 'ראיה', לראות את הבחינות השונות לפי ערכן הפנימי. האב יעבוד על הסמכות דרך עוררות היראה, והאם על ידי עוררות הכבוד. 
9. סלידה מהרע. עיקר עבודת הסמכות קשורה בהבנה הברורה שאינני שלם עם המעשה הנורא שנעשה. אי אפשר לייצג עמדה נפשית בלא בהירות ודבקות במטרה. כשאהיה משוכנע שמדובר בנושא חשוב ביותר, אוכל לשים גבול.
10. דוגמה אישית. כאשר אנו מציבים לעצמנו גבולות ופועלים לפיהם, הדבר פועל ישירות על נפש הילד.
11. אל ייאוש. לפעמים הצבת הגבולות מצריכה תהליך ארוך. העיקר הוא להתמיד באותו כיוון, ולפעמים נדרש זמן רב.
12. עשה טוב וסור מרע. חשוב לדעת: תמיד יש להעדיף הסרת פרס שהובטח בעבר או העדר חוויה טובה שהייתה אמורה להיות, במקום גבול שלילי. 
בתקווה שתצליחי לעצב לילדך את אישיותו על ידי גבולות, כי הם חלק נכבד מהחינוך... אך מתוך אהבה ואמונה בנשמה היקרה שה' נטע בו. 

בגילאים האלה הם לא מבינים את מה שהם אומרים, לא מבינים שזו חוצפה. הם סתם חוזרים אחרי משפטים ששמעו בגן.

 

להסביר בנחת שכך לא מדברים עם אמא ואבא ונותנים משפט חלופי שמכיל רגש: אני עצוב ש... אני כועס ש... אני מאוכזב ש... 

 

 

הלוואי ומצליח לעמוד בניסיון על הצד הטוב ביותר...

כדי שתגיבו באופן שהילד יבין שהוא עבר כאן גבול.

איך תגיבו בחומרה? זה תלוי בכם. הכל יחסי למה שאתם רגילים

מסכימה עם מה שנאמר לפני, שככל הנראה זה משפטים שהוא שומע איפשהו ופשוט חוזר עליהם.

 

לדעתי צריך לחלק את זה לשני עניינים:

1) אופן הדיבור: לומר (ובנחת ובחיוך..) - "אצלינו בבית לא מדברים כך"

2) העובדה שכרגע הוא מתוסכל/כועס/מרוגז ומחפש דרך להביע את זה: "אני מבינה שאתה מאוד כועס בגלל...?"

 

לא חושבת שצריך להתרגז או להיות נורא קשוחים , בטח לא בגיל צעיר אבל גם בכלל, אלא אם יש סיבה ממש ממש ממש סופר מוצדקת. להיפך. הילד עוד יבדוק גבולות הרבה פעמים, זה התפקיד שלו כילד - לגלות מה עושים בבית וזה התנהגות מקובלת ומה לא. ככה לומדים. אם נאבד שיווי משקל כל פעם שהוא "יבדוק", איפה הדוגמא שלנו כהורים שלא מדברים בעצבים ובחומרה? אני מאמינה בחינוך מחיוך ושמחה. (עד כמה שאפשר כמובן..) זה התפקיד שלנו להבהיר בנחת מהי התנהגות מקובלת בבית ומה לא.

 

מצד שני - הילד מתוסכל וצריך לתת לו כלים חלופיים להביע כעס או תסכול. אם נכעס ולא נקשיב לו בגלל שהוא אמר מילה לא יפה, רק הגדלנו את הכעס ואת התסכול במקום לעזור לו לפתור ולמצוא דרך להתמודד.

 

לי יש בת שלוש בבית, שחוזרת עם פניני חכמה מדהימים מהגן (אומרת לסבתא: את מטומטמת!!) וזה פשוט מצחיק כי היא כזו מותק, וברור לי שהיא שמעה את זה בגן, כמו הרבה דברים אחרים שילדים אומרים זה לזה, ואין לה דרך להבחין מהו דיבור לגיטימי ומה לא. 

 

על כן, אומר לה: אנחנו לא מדברים ככה לסבתא. אני מבינה שאת כועסת בגלל שרצית שהיא תשב לידך?

 

ולרוב, זה פותר את הבעיה.

 

כמובן, שזה תיאור של מצב אידיאלי, שבו אני רגועה ועם סבלנות (לצערי.. לא תמיד )

 

 

"זאת מילה לא טובה. לא טוב להגיד אותה" 

ואז במוח שלה נקלט מטומטמת=לא טוב

ולא רק כי אצלנו מדברים אחרת. 

כמובן זה רק כיוון. ואיש הישר בעיניו יעשה.

רק שזה לא השפיע עלינו

כמה דברים:
1. תהיי חזקה. מכירה מקרוב את התיסכול והמצבים שזה יכול להביא אותך אליהם..
2. הבן שלי עוד מעט בן שנתיים. המטפלת הסתדרה איתו וגם בגן (מגיל שנה וחודשיים) הוא בסדר גמור עם ללכת לישון. בבית עדיין קשה, אז אל תדאגי מהבחינה הזאת- מה שקורה בבית לא בהכרח קורה מחוץ לבית.
3. בשבילך- בדיעבד אני מצטערת שלא לקחתי יועצת שינה כי כמו שאמרתי אנחנו כבר כמעט שנתיים עם הסיפור הזה, וזה בכלל לא פשוט.. לפני כמה שבועות הוא התחיל גם להתעורר בלילה ולצרוח. בדקתי תולעים אוזניים בטן כל מה שאפשר וכלום לא עזר.. בסוף פניתי לרפואה האלטרנטיבית לדיקור סיני. באותו לילה הוא ישן לילה ברצף!! מאז אנחנו בסדרת טיפולים ולאט לאט גם ההליכה לשינה נהיית הגיונית.
בקיצור, לדעתי תשקלי יועצת הנקה או דיקור סיני- משהו שיקל גם עלייך (אם דיקור אז אצל מישהו עם נסיון בילדים.. לא כל אחד..) כי חבל לסחוב את זה עד גיל שנתיים..

אצלינו זה גם קרה 

וכשהייתי יותר קשובה לסימני העייפות זה ממש עזר לא להגיע למצב שהוא עייף יותר מידי ואז כבר קשה לו להירדם

יכול להיות שזו לא הבעייה אבל סתם אני אומרת מה שהיה אצלי

שלחתי לפני שבועיים אולי. 

מי שרוצה למכור לא עובד ככה.

א, יש כאן שני מופעים שונים שמארגנות קבוצות שונות.
ב. לא באתי לשווק. באתי להעלות אפשרות לנושא.

 

yoni@makshivim.org.il

 

 

yonilavi10@gmail.com

שזה לא יעזור אם ידברו איתם...

כמו אנשים לא בריאים שעליהם את מדברת

אחרת א"א להסביר למה לשנוא את אבא ושות'

כשבן אדם בשנות עשרים גר בבית הורים ומתעלם מהם ומזלזל בהם כי לדעתו הם לא מוסריים מספיק ולא מכירים תודה הוא סתם חוצפן. ברור שזה עולה לעצבים של הורים. אני במקומם הייתי מראה לילד כזה את הדלת שמישהו יותר מוסרי יארח אותו. 

או שאתה גר בנפרד או שאתה מתנהג לפי כללי הבית. וכן ככל שגיל עולה יש יותר הרגלים מוזרים ופחות סבלנות. 

יש הרבה אנשים שכבר בגיל 55 הם זקנים ומתחילים להרשות לעצמם אמירות לא במקום. 

מה שכתבת זה נכון מול בן אדם נורמלי שיכול לנהל דו-שיח ומוכן להגיע לפשרות בתנאי שגם אתה כזה. 

במקרה של שירשור קודם זה לא היה ככה. היא בתכלס כתבה שהיא שונאת את אבא כי הוא מעצבן. 

אם אבא יגיד דברים כאלה עליה יזרקו עליו עגבניות למרות שבגיל הזה הוא לא חייב לה כלום וממש לא צריך לסבול בבית את בן אדם ששונא אותו ומזלזל בו

בקשר לכך שאדם בשנות ה20 גר אצל הוריו וכולי ..במציאות שלנו, יש אנשים , שאם לא אצל ההורים הם יגורו ברחוב. כשמדובר בנשים , זה חמור מאד . אז זה לא כאילו שיש לה ברירה. 

 

לפעמים מדובר במעגל קסמים וראיתי את זה -הורים שהיו גרועים מאד , אז הילדים שלהם לא מצליחים לבנות בית / להסתדר בעבודה ,וכך יוצא שהם חייבים לגור אצל ההורים שהיו כאמור הורים גרועים . 

אמא , שלא נמצאת בבית . מטיילת ברחובות ומטפחת את עצמה , בעוד הילדים זרוקים . הורים אלימים-מכים , מתעללים רגשית. לצערי מכירה את הדברים האלו . הילדים היום בשנות ה30-40.

 

אם ראיתם אדם מבוגר עם בעיות רגשיות/חברתיות  - לא תמיד , אבל לפעמים תבדקו מי ההורים שלו ואיזה חינוך הוא קיבל בתור ילד. 

 

אותי זה דיי מלחיץ בתור אמא. 

ואותה התנהגות בעיתית בדיוק!

מה זה אנחנו מכונות?

אוף...

ובגיל 30-40 להאשים את אימא זה קצת לא שייך.  איך יתומי שואה הסתדרו בלי הורים? עולים בודדים שאין להם משפחה? אלו שהורים שלהם במצב כלכלי קשה וחיים בהוסטל?

אלה שאצל הורים מאוד מאוד צפוף?

ואני מכירה מלא בני 30-40 שממשיכים לגור עם הורים כי זה כיף ונוח ולא מזיזים אצבע בבית ולא עובדים .

בעצם הורים כן אשמים - לא היו צריכים לפנק אותם ולתת להם יותר מדי ואולי היו צריכים להוציא אותם מהבית בגיל 25.

יש הרבה הורים שהיו בסדר יחסית אבל לגור אתם בגיל 25 זה סיוט מתמשך כי הם חולים, עצבניים, דואגים, שואלים, לא גמישים, דורשים צומי ומשווים עם ילדיהם של כל החברים שלהם ומרשים לעצמם הערות שאפשר להעיר לבן 5 ולא לבן 30 או אמירות לא במקום כי עכשיו הם זקנים ומותר להם. 

צעיר שגר בבית הורים אמור להשתתף בהוצאות שוטפות ובעבודות בבית ויותר ממה שהוא עזר בילדות. כמה צעירים שגרים עם הורים מבינים את זה? ואם הם לא אז באיזה שהוא שלב זה יתפוצץ

ובכלל בן 30-40 הוא מזמן לא ילד. חצי מהחיים שלו כבר עברו.  

כי אם יש הורה שצריך לבקר אותו כמה פעמים בשבוע ובאותו זמן להחזיק עבודה למשל ...

אי-אפשר לגור עם ילדים שובבים אצל הורה זקן. או שהוא גר באזור אחד וילד גר ועובד באזור אחר.

כנראה אין מנוס מבית אבות במקרה כזה. ילד לא יכול להישאר רווק במשך עשרות שנים רק בשביל לגור עם הורים. או צריך לחפש להורים דירה בקרבת מגורים של ילד או הפוך.