פורום הורות (עמוד 180)

לפי השנתון הוא אמור לעלות או להישאר?

אם צריך להישאר (כלומר אם נולד אחרי ה- 1 בינואר) ואת רוצה להקפיץ אותו - הייתי חושבת פעמיים.

רשמית - את צריכה אבחון של פסיכולוג התפתחותי או חינוכי (אני לא סגורה על החינוכי, אולי קליני?) - פרטי כמובן. זה מה שאמרו לנו, עשינו את כל הפרוצדורה, הילדה הייתה בשלה לחלוטין לגן (עכשו רוצים להקפיץ אותה לא') וגילינו בדיעבד שבמחלקת חינוך אפילו לא פתחו את האבחון. סתם שלחו אותנו ומרחו אותנו.

אז הייתי בודקת מראש מה המדיניות במקום שבו את גרה. עם מחלקת חינוך. אני יודעת שיש מקומות שבהם עדיין ילדי חורף כאלו יכולים להיות או פה או פה. לרוב זה יותר קשוח. 

שנתוני רישום

רישום תלמידים יעשה עפ"י השנתונים שנקבעו ע"י משרד החינוך. תלמידי שנתון 2014  אינם זכאים לרישום! לא ניתן לבצע רישום גם אם מדובר בפער של יום אחד! רישום לא יעשה במהלך שנת הלימודים לתלמידים שאינם זכאים לרישום.

יחד עם זאת, בשנתיים האחרונות משרד החינוך מאפשר בחינת  בקשות חריגות לרישום תלמידי שנתון 2014 בתנאים הבאים:

• אושר הליך שיבוץ חריגי גיל (מדי שנה מתקיים דיון ומתקבלת החלטה באם לאפשר שיבוץ חריגי גיל בכפוף לאילוצים).
• יוגשו לבדיקה בקשות לשיבוץ תלמידים שתאריך הלידה שלהם עד 15.1.2014. לא יאושרו תלמידים קטנים יותר.
• הורים יתחייבו בתשלום שכר לימוד כ-900 ₪ לחודש ללא צהרון (עדכון תשלום יימסר בעת השיבוץ).
• בקשות יוגשו עד תאריך 30.5.2016, בקשות שיוגשו מאוחר יותר לא ידונו.
• ההורים יתבקשו למלא מסמכים והתחייבות לתשלום. כמו כן, יתבקשו למלא הצהרה בנוגע להתפתחות הילד (גמילה מטיטולים/ מוצץ/ בקבוק וכדומה).
• שיבוץ יעשה על בסיס מקום פנוי, בגן בו משובצות שתי סייעות, ילד חריג גיל יחיד בכיתת גן והמלצת הוועדה.  

ילידי השנתון המיועדים לרישום לגן חובה (גילאי 5): 1 בינואר 2011 עד 31 בדצמבר 2011
ילידי השנתון המיועדים לרישום לגן טרום חובה (גילאי 4): 1 בינואר 2012 עד 31 בדצמבר 2012
 ילידי השנתון המיועדים לרישום לגן טרום טרום חובה(גילאי 3): 1 בינואר 2013 עד 31 בדצמבר 2013​

תבררי במקום שאת גרה מה הנהלים כי יכול להיות שזה משתנה מעיר לעיר.

 

אני הבנתי ממנהל בחינוך החרדי שנהלי הרישום שם יותר קלים, זאת אומרת גם שם את צריכה את כל האישורים המקצועיים וכו' אבל ברגע שיש לך הוא מקבל אותך לגן בהחלטה שלו וזה פחות בכל הוועדות והכללים הנוקשים שהעתקתי למעלה .  לכן אם יש לכם אופציה כזאת באזור שווה לברר גם  "במוכר שאינו רשמי". כמובן שהכל תלוי גם בעומס של  הרישום לגן ועד כמה המנהל בא לקראתכם ורוצה אתכם אצלו.

בגן של ביתי יש ילדה שעלתה מהמעון חודשיים לפני גיל שלוש. עוד לא גמולה סופית, עוד ישנה צהריים בגן שהוא עד 14:00.

והיא פשוט התינוקת של הגן.

הילדים מתייחסים אליה כמו בייבי ולא כמו חברה.

מציקים לה מאהבה חונקת.

וב11:00 היא נרדמת בפינה.

וגם הגננות לא עוזרות מידי לגמילה.

וזה ממש עצבן אותן בתחילת שנה כל הקטע וחבל להתחיל ברגל שמאל. לעשות רק אם הילד מוכן לחלוטין מבחינה שכלית, גופנית ומנטלית.

יש גם מקרים אחרים, יכול להיות שמדובר על ילדה מפותחת וחכמה במיוחד, שקטנה ביום יומים מהתאריך שקובע לעלות לגן... מה ההבדל בינה לבין ילד אחר שגדול בשבוע אבל מבחינה התפתחותית יותר קטן? 

בכל מקרה מה שחשוב זה לשקול בצורה ישרה ועניינית את טובתו של הילד, בין אם להעלות ובין אם להשאיר עוד שנה. הבעיה שהרבה פעמיים להורים יש נגיעה בדבר, ומזה צריך להיזהר... 

חלק מהבעיה זה הפער הענקי בין מעון לגן.
אני ראיתי את זה גם אצל גדטל בשנתון וגם רואה אצל קטנה בשנתון.
מעון לא מתאים חהם וגן לא מתאים להם.
הם נופלים בין הכסאות.
הגדול נשלח לגן פרטי שהותאם לגילו והיה משהו באמצע בין גן למעון. היה מעולה.
עכשיו עברנו דירה ובמקום מגורינו כעת אין גן כזה עד 17:00 וזה ממש חבל.....

אגב למה הכוונה לקחת את החוק לידיים? נשמע קצת מבהיל.

אם הכוונה להכאה, עזבו חוק, זה יכול רק להחמיר את המצב בגיל כזה.

 

ממה זה נובע? תסכול שלה? המקום שלה בבית? אולי הפרעת התנהגות קלה שלא איבחנתם?

אולי אפילו חוסר איזון הורמונלי חריף.

 

התשובה מה עושים נגזרת מהשאלה ממה ההתנהגות נובעת.

יכול להיות שצריך איבחון.

יכול להיות שהיא זקוקה לחום ותשומת לב בנפרד מאחים אחרים, כתרופה מונעת, עוד לפני שהיא מתפרצת.

יכול להיות שהיא צריכה טיפול אלטרנטיבי להשבת האיזון ההורמונלי.

יכול להיות שצריך להעמיד גבולות באופן תקיף אבל בחוכמה.

 

אם זה ענין מתמשך של קושי בלהעמיד גבולות מולה, אפשר, בנוסף לאיבחון, לחפש חומר על השיטה של פרופ' חיים עומר או לפנות אליו לטיפול. הוא מתמחה בהשבת הסמכות ההורית באופן כללי, ובמיוחד אצל ילדים עם הפרעות התנהגות.

הוא עושה את זה מאוד חכם. באופן שמכבד מאוד גם את הילד או הנער/ה.

 

 

כשמשהו נעשה שלא כרוחה, להסביר בנחת למה נעשה - ולא להתרשם מידי.  אם תסביר עניינית מה היא רוצה, אפשר ללכת לקראתה כשזה ניתן.

זה גיל לא קל, בוודאי לבת. 

 

גם הורים שלא "מפחדים" יכולים להיתקל בתנהגיות כאלו. ולפעמים אם הילדה תפחד לנהוג כך - אבל זה יהיה לה בלב ובסוף יתפרץ באיזה אופן, זה לאו דווקא יותר טוב.

 

 

"איך לדבר כך שהמתבגרים יקשיבו ולהקשיב כך שהמתבגרים ילמדו לדבר" של הוצאת לייף סנטר.

כדאי להכנס לאתר שלהם.

מאד מאד ממליצה על סדרת הספרים שלהם.

הספרים כתובים ברור ומובנה מבחינת הגישה ועם הרבה המחשות ובצורה קולחת.

בעיה אחת בספר היא שהדוגמאות לקוחות מתרבות לא כ"כ יהודית (בעיות של מסיבות, שתייה, בינו לבינה ועוד קונפליקטים ומרידות של גיל ההתבגרות).

אבל במצב כמו שאתם מתארים, הספר הזה יכול לתת לכם כלים מעולים.

נושמים עמוק.

את הטלפון העברתי לחדר פנימי. שיחות אישיות עם הילדים או בעלי אני עושה בחדר שלנו (המשרד שלי ). אני מוכרחה תמיד להיות לבושה ועם כיסוי ראש, ואף אחד לא יכול להסתובב בבית אפילו לא בגילוי חלקי כי כל שניה הדלת עלולה להיפרץ והשכנה עלולה לשרבב את הראש פנימה ולשאול שאלה דחופה...

 

אבל זאת שכנה זהב . ומהרבה בחינות היא כמו אחותי.

מה שמחזק זה שבזכותנו המשפחה הזו התחילה לשמור שבת, שהילדים סופגים אצלנו ערכים.

 

שכנים .

אם הם מקסימים זכית. זה לא מובן מאליו. אני מכירה אנשים שעוברים דירה בגלל יחסי שכנות מעורערים.

ואם את אחרי הכל רואה בהם את הטוב, סימן שאת שכנה לתפארת .

 

שכנים זה עבודה על המידות, וגם ללמוד להרפות.

אם לה לא איכפת לגור במדרגות ושישמעו אותם מנהלים חיי משפחה משם, מה איכפת לך שישמעו את הילדים שלך רבים? הכי טבעי בלחץ הזה של פסח.

 

את יכולה לנסות להפוך את הקושי ליתרון.

 

שיהיה לך טוב ורגוע ושמח ככה, במצב העניינים הנתון .

ביום בבוקר ובערב "לי לא אכפת מה אנשים אחרים חושבים עליי"

הבית שלי לחוץ, אני כזאת וכזאת וככה אני וזאת משפחתי. זה מה יש. וככה טוב לי. 

 

כמה שזה נשמע מעצבן, אין הרבה אופציות אחרות.
הייתה לי שכנה שהייתה משאירה זבל בחדר מדרגות - קופסאות של פיצה, שקיות עם חיתולים מסריחים ושקיות ענק עם שאריות אוכל מצחינות. הערתי לה פעם פעמיים ולא עזר, רק יצר מתיחות. היו כמה פעמים שזרקתי במקומה את הזבל (שקיות ענק כבדות) וזה גרם לה להרגיש לא נוח. היא אמרה לי "לא, תעזבי, לא את..." אבל לא הייתה לה בעיה להמשיך עם ההרגל שלה. בסוף הבנתי שלא יעזור ללכת ראש בראש. נותר לי רק להכיל אותה. כשאנחנו עזבנו נפרדתי ממנה בידידות.

כולכן צודקות...

באמת עבודה על המידות כי יש קטעים שאני רוצה קצת שקט ומרגישה שזה עבר כל גבול...

הילדים שלהם כל היום שם בחוץ משתעממים ודופקים בדלת שלנו וההורים בשיא האדישות מנהלים את חייהם בין הבית לרחבה של המדרגות, באמת אני לא מבינה את העניין הזה, אני לא הייתי מרגישה בנח בכלל להתנהל ככה אפילו 10 דקות רק מהחשש שזה מפריע.

אולי כבר עדיף להעיר כי אני שונאת להקפיד ולהתפוצץ בשקט, אני לא כזאת.

אולי אם זה ימשך גם בחול המועד אני אעיר

פשוט הם כנראה עושים את זה כי הבית שלהם קטן וצפוף, לנו יש דירה מורחבת ולא כזה צפוף

תגידי לה כשאת רגועה. אל תעירי לה. תדברי איתה. בחוכמה. 

כמו בכל אינטרקציה עם בעלך, הבוס, המתדלק, והקופאית. נניח.

ספרים עם ציורים מעניינים או כרטיסי לוטו עם ציורים..בובות,אוטו,‏ חיות ‏,
תכלס יש מלא...

הכי ממליצה על פאזלים מעץ של צבעים או צורות או חיות...לוקח זמן עד שילמד אבל כשידע זה ממכר אותם..

וגם קוביות זה מעסיק מלא...

יש לנו לגו, צינורות, קצת קוביות מפלסטיק וכמובן מכוניות. פזאל קיבלנו והוא עוד לא יודע ולסבא וסבתא יש גם סברס..ספרים הוא באמת מאוד אוהב.

חיות זה רעיון, מה אוהבים בגיל הזה את החיות הפשוטות מפלסטיק?ראיתי שיש כמה סוגים

בגיל הזה הם לא מעריכים עדיין ערך כספי וכל דבר מעניין אותם.
לא יצא לך לראות אותו משליך צעצוע חדש ונוצץ והולך לשחק בשקית ניילון?

חרוזים להשחלה, פאזל עץ, 

משחק זול ומעולה לגיל הזה

קופסאות שימורים סגורות של טונה, גליל נייר טואלט, ארגז קרטון שתעשי בו חורים בצורות, בקבוק פלסטיק עם מים ונצנצים או שעועית\אורז בתוכו. חוט של טלפון/מטען, מכשיר חשמלי מקולקל שאינו מסוכן.
יעסיקו אותו יותר מכל משחק קנוי ותוכלי לגוון לו כך שיישאר סקרן. בשלב מסוים אני מניחה שיתעייף ויירדם, אפילו די בתחילת הסדר בגיל כזה. חג שמח!

לאחר 6 שנות שימוש הכסא לא בטיחותי, לא הייתי לוקחת סיכון על הילד שלי, אם הכסא היה במחסן ולא השתמשו בו, אני לא יודעת, אני הייתי מעדיפה לקנות חדש, יש כסאות בטיחות לא יקרים ב200-250 שקלים

של מבוגרים?

 

 

ש. האם למושב בטיחות יש תאריך תפוגת תוקף?
ת. נושא אורך החיים של מושב בטיחות הוא נושא שנוי במחלוקת ואיננו חד-משמעי. יש לעשות הבחנה בין מושב בטיחות חדש שנרכש זה עתה לבין מושב בטיחות שהיה בשימוש מס' שנים.

מושב בטיחות חדש:

מושבי בטיחות חדשים שלא נעשה בהם שימוש ואוחסנו כראוי, אמורים להיות תקינים לזמן ארוך יותר, בהתאם לאישור היצרן. 
התקנים לפיהם נבדקים מושבי הבטיחות מתחדשים ומתעדכנים תדיר. בארה"ב, למשל, שודרגו התקנים בשנים 1996, 1999, 2002 ו-2003. כלומר, מושב בטיחות שיוצר בתאריך מאוחר עומד בתקנים משופרים. 
יצרני מושבי הבטיחות משפרים את בטיחות ונוחות השימוש במושבי הבטיחות שלהם, מעבר לנדרש בתקן.  כך, שמושב בטיחות שיוצר בתאריך מאוחר יותר, סביר להניח כי הוא משופר. 
שימוש במושב בטיחות לאחר מספר שנים:

מוסכם כי מושב בטיחות מיד שנייה עלול להוות סכנה אם לא יודעים את ההיסטוריה שלו, אם חסרים חלקים ואם חסרות הוראות ההתקנה. 
יצרנים שונים טוענים כי מושב הבטיחות אינו מומלץ לשימוש של יותר מ-5-8 שנים זאת מכיוון שהחומרים ממנו הוא עשוי עלולים להתבלות במהלך שנות השימוש. אחרים טוענים כי בעיה זו של בלאי הפלסטיק איננה בעיה אמיתית. 
מומלץ להישמע להוראות היצרן ולהשתמש במושב הבטיחות לפי מס' השנים המומלץ על-ידיו. 
התקנים לפיהם נבדקים מושבי הבטיחות מתחדשים ומתעדכנים תדיר, כמצוין לעיל. 
יצרני מושבי הבטיחות משפרים את בטיחות ונוחות השימוש במושבי הבטיחות שלהם, מעבר לנדרש בתקן, כמצוין לעיל. 
אדם המעוניין להשתמש במושב הבטיחות שלו זמן ארוך יותר מהמצוין על-ידי היצרן, למרות שהדבר איננו מומלץ, צריך לבדוק כי המושב שלם, לא חסרים בו חלקים, קיימות הוראות ההתקנה וכן שהוא לא עבר תאונה. 
 ש. מאיזה גיל בטוח להושיב ילד במושב הקדמי של הרכב?

 ת. המלצת ארגון 'בטרם' היא להסיע ילדים כשהם יושבים במושב האחורי ברכב עד גיל 13, זהו המקום הבטוח

 ביותר עבורם. זאת מכיוון שמרבית תאונות הרכב מערבות בצורה כלשהי את חזית הרכב. לכן, כאשר ילדים 

 יושבים במושב האחורי, אנו מרחיקים אותם מאזור הסכנה. כמו-כן, כרית האוויר הקדמית מותאמת להגנה על

 מבוגרים ועלולה לפגוע בילדים.

אין לי בעיה שהילדים ילכו עם בגדים שהיו של הילדים של אחותי,

המיטת תינוק לא חדשה וגם לא העריסה וגם לא הארון. גם השידת החתלה לא..

אבל כשהמכונית שלך נוסעת על 90 קמ"ש זה סכנת חיים. 

אין כאן שום קשר לפינוק בכלל. כסא בטיחות בן יותר משש הולך לפח.

אגב יש כאלה שקונים כיסאות ב1000 ש"ח. אנחנו קנינו את שלנו ב300 והוא בסדר גמור. עם תו תקן והכל וגם נח לילד.

יש דברים שלא שווה לקחת בהם סיכון..

ומסבירים שלכסא יש תוקף..
כל כסא כדאי לבדוק בהוראות יצרן אני ראיתי גם כסאות של 8 שנים..
ושאתם לא מתפשרים על הבטיחות של הילדה שלכם.
ומקסימום קונים בעצמכם כסא..

יצרנים שונים טוענים כי מושב הבטיחות אינו מומלץ לשימוש של יותר מ-5-8 שנים זאת מכיוון שהחומרים ממנו הוא עשוי עלולים להתבלות במהלך שנות השימוש. אחרים טוענים כי בעיה זו של בלאי הפלסטיק איננה בעיה אמיתית. 

נקודה למחשבה.

בשביל 1500 שקל של כסא בטיחות שעמד במבחני ריסוק..

ש. האם למושב בטיחות יש תאריך תפוגת תוקף?
ת. נושא אורך החיים של מושב בטיחות הוא נושא שנוי במחלוקת ואיננו חד-משמעי. יש לעשות הבחנה בין מושב בטיחות חדש שנרכש זה עתה לבין מושב בטיחות שהיה בשימוש מס' שנים.

מושב בטיחות חדש:

מושבי בטיחות חדשים שלא נעשה בהם שימוש ואוחסנו כראוי, אמורים להיות תקינים לזמן ארוך יותר, בהתאם לאישור היצרן. 
התקנים לפיהם נבדקים מושבי הבטיחות מתחדשים ומתעדכנים תדיר. בארה"ב, למשל, שודרגו התקנים בשנים 1996, 1999, 2002 ו-2003. כלומר, מושב בטיחות שיוצר בתאריך מאוחר עומד בתקנים משופרים. 
יצרני מושבי הבטיחות משפרים את בטיחות ונוחות השימוש במושבי הבטיחות שלהם, מעבר לנדרש בתקן.  כך, שמושב בטיחות שיוצר בתאריך מאוחר יותר, סביר להניח כי הוא משופר. 
שימוש במושב בטיחות לאחר מספר שנים:

מוסכם כי מושב בטיחות מיד שנייה עלול להוות סכנה אם לא יודעים את ההיסטוריה שלו, אם חסרים חלקים ואם חסרות הוראות ההתקנה. 
יצרנים שונים טוענים כי מושב הבטיחות אינו מומלץ לשימוש של יותר מ-5-8 שנים זאת מכיוון שהחומרים ממנו הוא עשוי עלולים להתבלות במהלך שנות השימוש. אחרים טוענים כי בעיה זו של בלאי הפלסטיק איננה בעיה אמיתית. 
מומלץ להישמע להוראות היצרן ולהשתמש במושב הבטיחות לפי מס' השנים המומלץ על-ידיו. 
התקנים לפיהם נבדקים מושבי הבטיחות מתחדשים ומתעדכנים תדיר, כמצוין לעיל. 
יצרני מושבי הבטיחות משפרים את בטיחות ונוחות השימוש במושבי הבטיחות שלהם, מעבר לנדרש בתקן, כמצוין לעיל. 
אדם המעוניין להשתמש במושב הבטיחות שלו זמן ארוך יותר מהמצוין על-ידי היצרן, למרות שהדבר איננו מומלץ, צריך לבדוק כי המושב שלם, לא חסרים בו חלקים, קיימות הוראות ההתקנה וכן שהוא לא עבר תאונה. 
 ש. מאיזה גיל בטוח להושיב ילד במושב הקדמי של הרכב?

 ת. המלצת ארגון 'בטרם' היא להסיע ילדים כשהם יושבים במושב האחורי ברכב עד גיל 13, זהו המקום הבטוח

 ביותר עבורם. זאת מכיוון שמרבית תאונות הרכב מערבות בצורה כלשהי את חזית הרכב. לכן, כאשר ילדים 

 יושבים במושב האחורי, אנו מרחיקים אותם מאזור הסכנה. כמו-כן, כרית האוויר הקדמית מותאמת להגנה על

 מבוגרים ועלולה לפגוע בילדים.

לאחרונה קניתי כסא בטיחות ב250 שקלים, מה הבעיה איתו?, אני חושבת שהכסא הכי יקר שראיתי בחנות עלה 1000

לפי מבחני ריסוק.. זה מה שעולה כסא טוב..

אולי בצור קשר או אודות

כדאי להמליץ כאן על דברים יפים שמצאת. 

 

בין אחים עוקבים או צפופים, תמיד יש איזה שהיא תחרות

חוץ מלהשגיח ולהרחיק,

וגם- ללטף אותו כשהוא בועט במקום לכעוס,

(כי הוא בעצם רוצה לזכות בתשומת ליבך

על ידי שירחיק את הקטנה, בדרכו שלו )

לא נראה לי שיש יותר מה לעשות

 

אבל אולי אם התגובות יהיו כאלה

זה יפחית מהתגובות שלו בצורה ניכרת

בהצלחה כולנו באותה סירה..

ולנסות להרבות את האהבה האחווה השלום והרעות ביניהם .

לרתום אותו לעזרה בטיפול בקטנה. (אגב, כמה היא קטנה? תינוקת בת כמה חודשים?)

לתת לו את המקום שלו לבד - לקחת אותו בלעדיה לגינה, לקניות, להקדיש לו זמן בנפרד ממנה.

לתת לתינוקת לנשק ולחבק אותו הרבה (תינוקת יכולה להמיס את הקשוחים שבאחים ). אם זו תינוקת קטנטנה, אפשר להניח אותה עליו, להעיר אותו בבוקר על ידי שמקרבים את הפנים שלה ללחי שלו. ואם יותר גדולה, לארגן חיבוקים קבוצתיים...ריקודים משותפים לצלילי מוזיקה, וכו' וכו'.

לא יודעת בת כמה אחות הקטנה אבל מכות של ילד בגיל הזה כואבות גם לילדים יותר גדולים ולתינוק קטן יכולים לגרום נזק. היא לא כרית אגרוף שיבעטו בה. גם אם בועט בעצמו תינוק.  

פשוט להרים את הקטנה (הכי נוח - לשים אותה במנשא) וללכת לעשות משהו באזור אחר. וכך כל פעם שהוא מכה.

בזמנים אחרים כמובן שלתת המון תשומת לב וחיבוקים וסיפורים, גם לתת לו לגעת בה וללטף בהדרכה, אבל כשקרה והכה - לקחת אותה ולהתרחק ממנו בלי יותר מדי עניינים ודיבורים.

בהצלחה!

אמא שלי היתה בהנחית הורים וזה מה שאמרו שם -
לא להתיחס בכלל לקטע הזה שהוא מרביץ כאילו הילד לא שם רק להגיד לדו אוי מתוקה שלי מה קרה למה את בוכה? להרים אותה ופשוט להתעלם ממנו וכך לא יהיה לו חשק לעשות לה את זה כי הוא לא מרוויח כלום.
דבר נוסף שאני מוסיפה מעצמי שזה להפוך לו את הרצונות לדו הוא עולה עליה אז להגיד איזה חמודי איך אתה מחבק אותה כל הכבוד!!
הנה עכשיו תעשה לה טובה וכו וככה הילד מתבלבל ומפחית את ההתנהגות הכואבת..
בהצלחה

ראשית זה ממש יפה מה שהוספת, של לבחור לפרש את ההתנהגות לטובה, ואז הוא כבר מאמין לנו שהוא באמת רצה לטובה. מקסים!

שנית קראתי שוב את מה שכתבתי וחשוב לי לחדד, כי זה משהו שבתור אמא צעירה לא הבנתי מספיק טוב: לא כדאי שההתעלמות תהיה בהפגנתיות, בבוטות, להפנות אליו פנים אטומות, לסובב את הגב כשהוא פונה, או שום דבר כזה. כשכתבתי לא להגיב התכוונתי פשוט לא להיות במחשבה של "איך להגיב לו, איך לחנך אותו", אלא במחשבה עליה של איך להרחיק אותה ולשמור עליה. זה לא שאם הילד לא יבחין שהתעלמנו ממנו נהרס האפקט, או משהו כזה.

היא בת 8 חודשים

מה שנוגע למיידית, צריך כמובן לדאוג שלא תהיה במקום שיכול לגשת אליה. ואם נמצא במקום כזה, אז צריך להיות ממש קרובים, כדי שאפשר יהיה לעצור בעדינות אבל באופן שלא יגיע אליה, ברגע שזה מתקרב.

 

מעבר לזה: א. יחס אליו בפני עצמו גם כשהיא לא בשטח. ב. לשחק איתו ביחד עם הקטנה: כעת אתה הגדול ונותן לה כדור, והיא מחזירה.. ו"להחזיר" עם היד שלה, וכד'. ליצור אינטראקציה אחרת ביניהם, בתיווך שלך.

 

ג. כשמרביץ, לתפוס את היד, לא "חזק". להגיד: זה כואב לה, בוא נעשה טובה.. וללטף עם היד שלו.

"כמה היא אוהבת אותך" "איזה אח גדול נהדר אתה" "איך אתה דואג לה" "איזה כיף לה שיש לה אח גדול כמוך"

"אוי תראה היא צריכה להחליף חיתול, רוצה להביא מגבונים לחים לתינוקת שלך?" "איך אתה שומר עליה" וכו' וכו'

שירגיש שהיא שלו.

אפשר לקנות לו כל מיני שטויות קטנות ולהביא לו בשמה- לגרום לו לאט לאט לאהוב אותה

לשבת איתו ושיעשה לה עשר אצבעות לי יש ולשבח על זה שהוא משחק יפה עם אחותו

לספר לאחרים כשהוא שומע איזה אחראי הוא וכמה הוא דואג לה ועוזר לגדל אותה

להגיד לו כמה שהיא אוהבת אותו ולשאול: "נכון שגם אתה אוהב אותה מאוד? תעשה לה נשיקה\טובה.."

 

זה גם אחלה לחיים, שיגדלו להבין שהם שם אחד בשביל השני, שתהיה להם אחריות כלפי האחים שלהם..

 

בהצלחה

אצלי יש הפרש של שנתיים, והגדול גם מציק הרבה לקטנה.
אבל שמתי לב שכשאני נעלמת מהאיזור והוא כאילו "משגיח" עליה, (לדוגמא אם אני בשרותים, או במטבח והם בחדר)
הגדול ממש מתייחס אליה יפה.
כאילו הוא מרגיש שגם אם ירביץ לה אני לא אוכל לכעוס עליו, כי אני לא נמצאת
ולכן הוא מתחיל לשמור עליה.
אח"כ אני משבחת אותו על ההתנהגות היפה לאחותו, ורואה איך זה משמח אותו.
לא מחייב שדקות אחר כך כשאני איתם בחדר הוא שוב יחטיף לה כדי לקבל צומי מאמא שלו....

-(הוא במעון או בגן עירוני?) אם הוא במעון- זה גם התפקיד שלהן, ובד"כ יש להן הרבה ניסיון מקצועי.

 

לגבייך: לי הגננת אמרה שכשילד יכול לעשות לפחות טיפה כשמושיבים אותו על הסיר- אזי הוא בשל לגמילה. כדאי לדבר איתו, לא לכעוס או להיגעל כשרואים שיוצא, וכמובן לעודד כשמצליח.

 

קשיים: 3 פעמים בורח לה ברצף.... מנקים וממשיכים הלאה....

 

צריך לבוא לגמילה בסבלנות ובפניות לתהליך הזה

הוא נראה לי באמת בשל לפי זה, כי מצליח לעשות בסיר.
(פיפי)
מרגישה שיש לו קצת חרדה מהמצב הזה, ואני דווקא כן מנסה לשדר לו שהכל בסדר, ולא נורא אם בורח וכו'.
אשמח לטיפים נוספים אם יש, ועוד שאלה-
מתאים "להפיל"את זה על הגננת?
כמובן, אם נראה שבמהלך חופשת פסח כן יש הצלחות?
איך שולחים לגן ילש בגמילה, פשוט מביאים אותו עם תחתונים?

אם יש שאלות אפשר לשאול אותי פה ואענה באישי או כאן..

יש באתר שלהם איזור לגנים ומעונות יום. פשוט תמלאי ותצרפי את המסמכים הרלוונטים. אני לא בטוחה שפתחו את ההרשמה לדרגות עבר, אבל אם לא זה יהיה קרןב לאחרי פסח. את צריכה 3 תלושים אחרונים ואישור הרשמה לגן, וכן צילום תז וספח סרוקים אם אני לא טועה. ישגם אישורים אחרים (גרושה, חד הורית וכן) וצריך חותמת עורך דין על חלק. אבל לא משנה איזה סוג עורך דין אז טוב לסנג'ר מכר כדי שלא יעלה כסף.

אם היא יושבת, אפשר לנדנד אותה בנדנדת תינוקות בגינה. קצת להגליש במגלשה.

 

-אצבע לאצבע נחבר

-יש לי יש לי שתי ידיים מוחאות כפיים

תחפשי באינטרנט בטוח יש ביוטיוב או משהו

מוחאות הן אחת ושתיים מעלה הן עולות.. יש המשך תסתכלי באינטרנט.

חוץ מאיפה אמא?הנה אמא.

גם את זה היא מכירה 

וכשאני עושה משחקי אצבעות היא מביאה אותם כבר..

 

אולי לעודד אותה קצת לזחילה, לשים לה צעצועים קצת רחוק ממנה שתגיע אליהם, וכמו שאמרו מעליי- לטייל בעגלה...

אני לוקחת אותה לגינה וזה עוזר היא שמחה אבל אני מתפדחת

כי היא קטנה ולא יודעת לעשות כלום בגינה

אז אני מסתכלת על האנשים והם עלי בחזרה ואין מה לדבר.

הם בטח צוחקים עלי שאני מוציאה אותה בכזה גיל 

אני חדשה באיזור אז אין לי חברות חוץ משכנה אחת ..

זה גם בשבילי וגם בשבילם. זה כל כך מפתח, מרגיע, מטעין באנרגיות.

אם לא נוח לשבת בגינה אפשר פשוט ללכת לטיול קצר עם העגלה.

 

אנחנו עושים ככה (למדתי את זה ממנהלת פעוטון יצירתית וחכמה): כל יום סיבוב קבוע. הולכים לאט, ואני מפנה את תשומת לב התינוק לדברים מעניינים - עץ עם עלים ופרחים - אם יש ספסל אז מתיישבים תחת העץ ומתבוננים, אם עוברת ברחוב משאית מעניינת, אולי טרקטור, חתול, כלב. אני משוחחת עם התינוקות על מה שרואים.

ופעם או פעמיים בשבוע יוצאים למקום אחר, פחות מוכר - לשפת הים למשל או לפינת חי.

התינוק לומד המון גם מהחוויה הקבועה וגם מהחוויה הלא שיגרתית.

 

ואין לך מה להתפדח בגינה. את לא חייבת לשבת שם הרבה זמן. מספיק לעבור שם בסוף המסלול שאתן עושות וטיפה לנדנד אותה בנדנדה לתינוקות או להגליש אותה במגלשה הקטנה.

אני דווקא רואה המון אמהות צעירות או סבתות שפורסות לקטנטנים שמיכה על משטח השעם בגינה ושמות להם כמה משחקים. תענוג לשחק באוויר הטוב.

ומה שנחמד זה שההתבוננות והחוויה והאויר הטוב עושים לקטנים תאבון ןמעייפים - הם אוכלים טוב ואח"כ ישנים יפה.

אולי אני אתגבר בזכותכם.

כל אמא וגם אבא יודעים שלדבר עם התינוק זה חלק מההתפתחות שלו ואף אחד לא מסתכל עליך בעין לא טובה אם את עושה כן. אני כל הזמן שרה ומדברת עם הילדים בדרך לגן ואני עושה את זה מאז הילדה שלי היתה תינוקת. וגם לגבי הגן שעשועים, את פורסת שמיכה עם צעצועים מביאה פירות בשבילך (וגם לילדה אם היא אוכלת) ויושבת בנחת שעה קלה, זה טוב לך וטוב גם לה כי היא רואה עוד ילדים, ותינוקות מאוד אוהבים לראות ילדים אחרים. אין לך מה להתפדח, וגן שעשועים זה מקום מושלם להכיר חברות חדשות

במדינת הגמדים-אני מזיזה הרבה את האצבעות היד כדי שימשוך את תשומת ליבה.
בכללי כשאני שרה בגיל הזה אני מפעילה המון את האצבעות והידים זה ממש מרתק אותם

ומצביעה לה על דברים, הנה עץ, הנה אוטובוס, הרעש הזה זה ציפור, יש פה המון עורבים וחתולים כי לא סוגרים את הזבל,הנה סיר, הנה תמונה של בית המקדש שאנחנו עוד מעט נבנה...... אז היא לא מבינה, מזה משנה? והכי הכי טוב- את באמת יכולה לדבר אל עצמך וכולם חושבים שאת מדברת אליה. שלא לדבר על המשנה החינוכית והפוליטית שאת יכולה להרביץ בה! האוזן שמתה לשמוע רק אותך כל הזמן וזה מה שעושה אותה מאושרת

 

 

יש שיר שחברה לימדה אותי:

שלושה דגים הלכו לטייל בים,

שלושה דגים הלכו לטייל בים

שלושה דגים הלכו לטייל בים אחד צלל לים

 

שני דגים

שני  דגים הלכו לטייל בים

שני  דגים הלכו לטייל בים

שני  דגים הלכו לטייל בים

אחד צלל לים

 

דג אחד

דג אחד הלך לטייל בים

דג אחד הלך לטייל בים

דג אחד הלך לטייל בים 

ישר לתוך הפה!

 

בבית הראשון 3 אצעות שוחות

בבית השני 2, בבית השלישי 1 כשבפה מכניסים לפה ואומרים אמ!. הבת שלי מתגלגלת מצחוק כשהיא שומעת את השיר.

 

גם על הקיר הולך לו עכביש קטן (the incy wincy spider למי שמכיר)

 

תצביעי לה על הדברים ותשאלי אותה אם היא רואה דברים, גם בבית אם את רואה שהיא מסתכלת על משהו: את מסתכלת על המובייל? יש בו הרבה צבעים יפים ותצביעי לה על הצבעים. לקשקש לה, אי אפשר לדעת מה היא מפנימה (וגם זה נורא חמוד לראות אותה בוהה בך בתמהון).

 

בוא אליי פרפר נחמד (עושים תנועה של "בוא "עם האצבע)
שב אצלי על כף היד (מצביעים על כף היד)
שב, תנוח, (מלטפים את כף היד)
אל תירא (עושים תנועה של "לא ")
ותעוף בחזרה! (מנופפים בידיים)

זוכרים את זה?
כל עוד לא מוזכרת המילה פורים במפורש אפשר לשיר אותו כל השנה.
אפשר לשיר את שירי ההגדה ולשים שירי ילדים לחגים (יש ביוטיוב) לקראת כל חג.
 
עוד משהו - ספרי תינוקות מקרטון או כאלה משילב שמיועדים לאמבטיה (אולי הדבר היחיד בשילב שעולה פחות מ700 ש"ח, הם איזה 15 אם אני זוכרת נכון). זה מספק תעסוקה, עינין ונשנוש

ולמה אני מתכוונת? לא להראות שזה לא יפה לק זועק ושאת שונאת את זה, לא להראות שיש לך בעיה עם המערכונים... לה-ת-ע-ל-ם!! ילדים אוהבים לעשות 'דווקא' במיוחד על דברים שהם יודעים ש'אסור'...

אצלי הקטן מנסה לחכות את הגדולה , שבכיתה א' .

היא מביא שירי מורליים וכל מיני דברים מבית הספר.

שממש לא הייתי רוצה שבני בן השלוש וחצי ילמד.

מדי פעם מראה לה סרטונים (שאני מקבלת /שולחים לי בווצאפ ), והיא שרה וחוזרת אחרי זה .

והוא כמובן אחריה . אני מביה אותך (קצת , כי גם אצלנו זה כך , רק במינוני שונים .....).

 

בהצלחה לך .

אולי לקחת את הגדולים לשיחה ולדבר בכנות שקטנים עדיין קטנים ועליהם בתור אחים גדולים יש אחריות לא לחשוף אותם למה שלא צריך. לבקש מהם עזרה ושיתוף. 

מצד שני אני ממש לא מבינה מה הקשר בין גיל להתנהגות כמו לא לקום לבית ספר. גם למתבגרים צריך לשים גבולות.

דווקא בגיל הזה אמורים לקחת קצת אחריות - לקום ולהתארגן לבד, אולי לעזור לפיזור קטנים

ודווקא בגיל  הזה בכלל יש טעם ללכת לבית כנסת. ילדים קטנים לא  צריכים להתפלל וזה גם ארוך מדי בשבילם אפילו עד גיל 10 לפחות. ילדים קטנים משחקים בחוץ. 

ילדים קטנים משחקים בבית או בגן. לא הולכים לשחק בבית כנסת (וגם לא בחצר של הבית כנסת)

יש דברים שמרשים לגדולים כי הם גדולים - הם יכולים ללכת לישון יותר מאוחר כיון שהם צריכים פחות שעות שינה. הם יכולים בגיל מסויים (גדול!) לשתות כוס קפה כי הגוף שלהם כבר גדול והקפאין לא יג'נן אותם לגמרי. אבל דברים שליליים במהות אסורים להם וגם לנו! אם ספר הוא ל"מבוגרים" כי הוא מכיל תכנים מיניים, או אלימות רבה, כנראה שזה לא מתאים כל כך גם לקורא מבוגר. אם סרט לא מתאים לצפייה לילדים בגלל אלימות או צניעות הוא גם לא מתאים למבוגר. אם המון ג'אנק פוד לא מתאים לילדים והם צריכים לאכול בריא אז וודאי גם מבוגרים. 

אולי כדאי לבדוק מה בעצם סתם שטותי ואפשר להתעלם? (כמו מערכונים מטופשים). מה באמת מתאים לגדולים יותר ולא לקטנים? (לק, נגיד, באמת מתאים למישהי מבוגרת יותר. אולי אפשר להרשות לבנות הקטנות רק אחרי הגן ולהוריד לפני שהולכים לישון כי זה נורא כיף להן). ומה לא מתאים לשום גיל שהוא, ולכן באותו מידה שאת לא רוצה שהקטנים יתנהגו ככה, את גם לא רוצה שהגדולים (כמו חוצפה, לדוגמה).

אחרי שאת מגיעה לנקודה אחת או שתיים שבאמת אסור לכולם - שם עובר הגבול, והתגובה על המעבר על הגבול תהיה פחות או יותר אותו דבר לכל ילד בגיל הבנה (לא גיל שנתיים שלש, כן?). כל ילד שמתחצף שומע שכאשר הוא מדבר ככה זה מוריד לאמא את החשק לעשות דברים בשבילו, ולכן אין לה עכשיו כח לעשות מה שזה לא יהיה. 

ואחרי כל זה, הרבנית שלי אמרה הרבה פעמים שהיום בכל שנה עוברים דור. אני רואה את זה בחוש. אפילו באותה משפחה הקטנים שונים ממה שהגדולים היו בגילם. 

בהצלחה. 

זה גם ממש תלוי באופי שלהם. מרגיעה אותך שבת דודה שלי לקחה את גיל ההתבגרות קצת קשה וזה לא השפיע כלום על ההתנהגות של האחים הקטנים. הם כמובן הבינו שהיא קצת קוקו...( כבר יכלו להבין )
ונדמה לי שכמה שפחות תקחי את זה קשה ככההם יראו שזה לא מרשים אותך....

רק לא הבנתי למה נתפסתם לעניין בית הכנסת. אף אחד לא אמר שהילדים שלי הולכים לשחק בבית כנסת. רק אמרתי שזה אווירה שאני לא רוצה שילמדו הקטנים שאח שלהם שחייב במצוות ישן בבוקר שבת במקום להיות בבי"כ.

וד"א יש גם הרבה יתרונות לגדולים בבית, לא הכל נורא. רק לא יודעת בדברים מסויימים איך למנוע את החשיפה.

לא מדובר בחוסר צניעות או משהו כזה אלא בדברים אחרים שהסברתי.

ואני גם לא חוששת שהקטנים יהיו בדיוק כמו הגדולים, כל ילד הוא בפני עצמו ויש לו בחירה חופשית.

אני באה ממשפחה גדולה וכל אח יצא שונה מאוד מבחינת השקפה דתית או אנטי דתית והקטנים לא הורידו כיפה כי הגדול עשה את זה. זה לא העניין.

 

לדעתי. הוא רואה שישן לא ;) אם אפשר לגרום לגדול ללכת להתפלל כי טוב (אני לא יודעת את גילו וכו'. יש גם מניינים מאוחרים ב 9 למשל. ) האמת הילד הקטן לומד גם הרבה ממה שאתם משדרים לו וממה שהוא מרגיש כלפי הדת והקב"ה. כלומר הוא צריך לדעת שהוא צריך ללכת לבית כנסת בשבת בבוקר ושירגיש וידע שזה עושה לו טוב. שתהיה לו חוויה כיפית יותר מאשר לישון ... כלומר שאחיו מפסיד ולא מקיים כי קשה לו. לא מתגבר על היצר. אבל באמת צריך ללכת. הוא צריך ללמוד גם להכיל אנשים שונים ממנו. תמיד יש בכל משפחה גם המורחבת. את אמרת שהיו בביתך גם אז הכי טוב תתיעצי עם משפחתך. ב"הצלחה

אבל זה בעצם גם על כל דבר אחר

בין הגדולים והקטנים. אחיי ואני גדלנו בבית אחר לגמרי מאחיי הקטנים- כי הוריי השתנו, כי אנחנו היינו.. והם עברו איתנו גיל התבגרות, עם חלקנו לא פשוט, אבל החינוך הטוב של הוריי גבר על הטיפשות של הגיל הזה וחדר לקטנים.
וגם אם שמתי לאחותי הקטנה לק הייתי עושה את זה ברשותה של אימי, ורק צבעים שפויים ולא מזעזעים (כמו שאני הייתי שמה)
וגדלתי מאז ואחיי רואים איפה אני היום ומבינים שזו טיפשות חולפת..
את ובעלך צריכים להאמין בחינוך שלכם, שהוא מספיק טוב, ולהאמין בקב״ה שיכוון את חינוכם של הקטנים לטובה.

הבן שלי באותו גיל . ובצהריים הוא בשבת נרדם בדרך כלל לשעתיים שעות .ו

פעם אחת -שתיים הוא נרדם לשלוש שעות ואז בסביבות שמונה -תשע בערב נרדם .

בדרך כלל ישן שעתיים ומתעורר לבד ,אם ממש עייף אז ממשיך לשון ואז נרדם מאוחר יחסית .

תנסה להעיר אותה שלא תישן שלוש שעות אלה שעה וחצי -שעתיים ותראי אולי יש הבדל .

אולי זה תקופה כזאת , שהיא מאוד עייפה /מוצאה המון אנרגיה .....

 

חיונית? רגועה? יש לה תיאבון?

זה חדש?

תמיד ישנה הרבה. רק שאני רואה ילדים בגילה שמעבירים יום שלם בשיא האנרגיה..

http://www.maccabi4u.co.il/8606-he/Maccabi.aspx?TabId=8607_9512

 

נראה ממש בסדר אצלך.

רק מצחיק שכתוב שם שילד צריך לישון רק במיטה שלו ולא על הספה או במיטה של ההורים, וגם לא שההורים ישבו לידו עד שנרדם.

אצלנו נרדמים בכל הדרכים האלו ואין שום בעיות שינה...

אני מתרצת את זה בכך שהם נרדמים בהסעה שמביאה אותם מהגן - נסיעה הרי מרדימה.

אבל הנה - היום, בלי גן, אחד מהם נרדם, וכבר ישן איזה שעתיים...

בקיצור, כנראה שתקין. 

‏ מאמינה שכל ילד זקוק לכמות שונה של שינה והכל בהתאם גם לאנרגיות שמוציא,לתזונה ושאר מרכיבים....

תקשיבי לאינטואיציות...


הבת שלי קמה אמנם ב10‏ בבוקר...‏ ישנה בצהרים שעה וחצי מ2‏ .‏ לפעמיים שעתיים.
לפעמים שעה.

וישנה בסביבות 9וחצי-‏ 10‏ וחצי....ומסוגלת יותר גם מבחינתה....
אנחנו משתדלים להקדים לסביבות 8וחצי-‏ 9.‏ ולא תמיד הולך....

אם תישן יותר משעתיים אצליח להרדים אותה אולי בחצות.אולי אחרי....

והיא צוציקית...רק בת שנתיים.‏ אבל תמיד היתה כזאת...

עכשיו בת שנתיים וחמישה, אבל כבר מגיל שנה וחצי לא ישנה בצהריים (רק לעתים רחוקות אחרי לילה שישנה מאוחר), וישנה מ8 וחצי-9 עד 7-8 בבוקר.
אבל גם לי נראה שאם בשעות הערות הילד חיוני וערני, אז הגיוני שלילדים שונים יהיו צרכים שונים ולא כולם לפי הספר, מי יותר ומי פחות...

אני סוחבת אותו עד הערב ואז ציק צ'ק נרדם

ואחרי שבוע ++ של סיר בבית, הוא ירגיש הרבה יותר בטוח בעצמו.

 

הוא נשמע ממש בוגר וחכם!!!

 

 

אז להחזיר לטיטול?
אני מפחדת שזה יעביר לו את המסר הלא נכון
ויכול להיות שעוד יום- יומיים הוא כבר יצליח
מצד שני אני לא רוצה שיתאפק ככ הרבה
מה לעשות??

אם הוא יודע להתאפק הוא ממש גבר!

אדיר!!!

יש לו שליטה והבנה מדהימה!
אין לי ניסיון בשאלה הזו, אבל לעניות דעתי, לא מזיק לילד להיות עם טיטול בגן. יש עוד דברים בהם הגן שונה מהבית, והילד יודע להפריד.
אבל מצד שני, אולי כן עדיף לסחוב עוד יומיים ואז יתרגל להיות בלי טיטול בכלל... באמת התלבטות

לפעמים כשנותנים להם לבחור זה דווקא מחזק את הבטחון העצמי, והוא הופך שותף להחלטה הזו....

אני אנסה בערב.

 

תודה!!

חבל לך על ויכוח עקר עם גננת, מניסיון: לפני גיל שנתיים אין מה לדבר איתן בנושא
אך בהחלט ניתן להתחיל את תהליך הגמילה המקסים בו התחלת, ולהמשיך רק בבית.
ובגן יהיה עם חחיתול בינתיים.
ילדים יודעים לעשות את ההפרדה בין סביבת הבית וסביבת הגן

אז אחרי שאתמול עברנו יום לא פשוט עם הגן, שלחתי את הקטנצ'יק היום בלי טיטול ועם המון תפילות שיצליח

ו.. הוא הצליח!!

פספס פעם אחת, כשהיו בחצר (אז היו מלא הסחות דעת) אבל הצליח פעמיים!!

ובערב כשאמרתי לו ששמעתי שהיום הוא הצליח בגן היה לו חיוך של מליון דולר על הפנים

ממש הרגשתי איך הוא גאה בהצלחה הזאת

 

תודה לכל העונות, כמה כיף שיש כאן עם מי להתייעץ ולשתף

אבל בגדול - חומץ, מלח לימון, סודה לשתייה, לימון..

אמרו לי להשתמש בחומץ כמו באקנומיקה לניקוי מקלחת ושירותים
לניקוי אבנית מקומקום/מיחם- תרתחי חומץ או להשרות אותו לילה ואח"כ להרתיח מים כמה פעמים להוציא את הרייח או עם מלח לימון+ מים- להשרות לילה או יום והכל יוצא..
כדאי להוציא את הראש של הברזים בבית ולהשרות במלח לימון + מים רותחים/חמים כדי לנקות אותם מבפנים כל האבנית והלכלוך שהצטבר.

מכונת כביסה - כדאי לבדוק מה הכמות המדויקת שצריך: בגדול להפעיל על תוכנית כותנה עם מלח לימון ומכונה ריקה..

אסור להרתיח חומץ בקומקום כי זה עלול להרוס אותו. כנ"ל לגבי תרמוס חשמלי. זה פוגע בציפוי הפנימי של הקומקום, ובמקרה של תרמוס עלול להרוס את האיטום שלו.

אפשר להרתיח 2/3 מים ולהוסיף חומץ אחרי ההרתחה, מנקה לא רע את האבנית, וסיכוי קטן יותר לנזק.

אפשר לזרז את הפעולה ובמקום להרתיח כמה פעמים, פשוט לבחוש בזהירות בכף עץ (לא כשהקומקום רותח, סכנה)

אם עושים סורגים רגילים
וחס ושלום חס ושלום
יש שריפה והדרך היחידה זה לצאת מהחלון ,האם ניתן לנסר אותם, זאת אןמרת זה משהו שכיבוי אש ערוך לזה?

אני שואלת ברצינות פשוט גם אני חושבת לעשות סורגים ,בעיקר נגד נפילות אבל מעדיפה את הסורגים הרגילים כדי שיהיה גם בטיחון וגם בטיחות לילדים ביחד.
ואמא שלי כל הזמן מכניסה אותי לסרטים שזה מסוכן אם חלילה קורה משהו.

אשמח אם תתייחסו עניינית
ולפותחת השירשור אם זה לא לעניין הניצלו"ש תגידי ואפתח חדש..

ממה שזכור לי לימון-מיץ, מלח ומעט סבון כלים
אפשר גם אבקת סודה לשתיה+ חומץ. להשתמש רק עם כפפות!!

למקרר-- חומץ מנקה פשוט מעולה!! רק לא לשכוח חומץ כשלפ..

ספוגית הפלא ממה שידוע לי לא מכילה חומרים רעילים והיא מצוינת להברקה של ברזים, לניקוי כללי של כתמים לא מאוד קשים

ארונות מטבח ושאר מדפים אפשר בסבון כלים פשוט

סירים- לחצות לימון לשניים, להוסיף מים רותחים ולהפעיל על אש כמה דקות ארוכות, יוצא מבריק מבפנים

עדיף להשתמש באג'קס. חומר עדין.

מנקה מאוד יעיל ולא מעלה קצף (ואז אין צורך לעבוד פי כמה כדי לסלק את שאריות הסבון). מספיק ניגוב בסמרטוט רטוב, או אם זה כתם עקשן אז עם ספוג פלא.

 

אני מנקה בו את כל הבית, כולל את הרצפה.

בדיוק בדיוק מה עושים?

תודה!

גם מינונים, וגם איך מנקים - בספוג רך? בסקוטש?+

והנה עוד טיפים שנראים טובים

http://www.pitria.com/clean-tips-2016

מה לשים ואיך לנקות?

עליתי על זה! - נשואים טריים

משחת שיניים להברקת ברזים.. (משחת שינים זה לא טבעי כ"כ אבל אני מניחה שיש ברוב הבתים כיום) פשוט למרוח, להשאיר כמה שניות, ולהוריד עם מטלית/סמרטוט/נייר/מים

חומרים כימיים? כמו אקונומיקה וכו'?

אם את משתמשת בכפפות גומי ומשתדלת לא לנשום את אדי החומר - חלון פתוח וכו', אין בעיה.

אני לא מסוגלת לחשוב על החומרים האלה בתוך התנור ואחר כך לאפות בתננור... משהו מחריד אותי במחשבה הזאת... 

קרו אסונות רבים לילדים שהתעסקו עם חומרים מסוכנים.

אז עדיף להחזיק רק מה שאין ברירה, בארון שאינו נגיש לילדים.

חברה שלי הגיעה למיון כי ניקתה עם יותר מדי אקונומיקה ולא אווררה מספיק. זה גם מזיק לעיניים.

וגם בסודה לשתייה. 

אני משתמשת בסבון כלים אקולוגי שעשוי מקליפות הדרים ואיך שאני שופכת ממנו על סיר רואים איך כל השומן בורח ממנו.
מדהים. אני לא זוכרת שום סבון כימיקלי שניקה לי ככה יפה .
לפעמים מנקה איתו עם מלח לימון.
זה החומר שאני עובדת איתו אפשר למצוא בניצת הדובדבן עולה בערך גג 15 לפעמים יש מבצע. אולי זה אפילו עולה עשר. לא זוכרת.

לא ינקה. אם את לא רוצה חומרים.

בשביל להוריד לכלוך שרוף צריך סודה קאוסטית (קצף תנורים). 

או סתם לגרד אם כף עץ עד שיוצאת הנשמה. 

מרססים.שמים מאוורר שפונה לחלון והולכים משם.

ואחרי חצי שעה כבר אין אדים.

מעבירים סמרטוט. ובזה נגמר. 

מלח לימון סבון וכו' טוב אם זה לא מלוכלך מדי. זה לא ממש מנקה. 

וגם הם לא חומרים מתאימים לטיפול בשומן שרוף. 

מי מלח בריכוז גבוה טובים להרבה דברים. 

ואפשר להשתמש באבקת כביסה חומץ מלח לימון..