שלום לכולם,
הבן שלנו בן 2.7 ואנחנו מאד רוצים לספר אותו בל"ג בעומר.
אנחנו מחפשים רעיונות איך לספר אותו בחגיגה עם המשפחה בלי לתת הרבה דגש לעניין השיער אלא יותר לך שהוא כבר גדול (הבעיה שזה לא היומולדת שלו...).
נשמח לקבל רעיונות...
ולא רלוונטי ליסוע למירון...
תודה.
לפי השנתון הוא אמור לעלות או להישאר?
אם צריך להישאר (כלומר אם נולד אחרי ה- 1 בינואר) ואת רוצה להקפיץ אותו - הייתי חושבת פעמיים.
רשמית - את צריכה אבחון של פסיכולוג התפתחותי או חינוכי (אני לא סגורה על החינוכי, אולי קליני?) - פרטי כמובן. זה מה שאמרו לנו, עשינו את כל הפרוצדורה, הילדה הייתה בשלה לחלוטין לגן (עכשו רוצים להקפיץ אותה לא') וגילינו בדיעבד שבמחלקת חינוך אפילו לא פתחו את האבחון. סתם שלחו אותנו ומרחו אותנו.
אז הייתי בודקת מראש מה המדיניות במקום שבו את גרה. עם מחלקת חינוך. אני יודעת שיש מקומות שבהם עדיין ילדי חורף כאלו יכולים להיות או פה או פה. לרוב זה יותר קשוח.
רישום תלמידים יעשה עפ"י השנתונים שנקבעו ע"י משרד החינוך. תלמידי שנתון 2014 אינם זכאים לרישום! לא ניתן לבצע רישום גם אם מדובר בפער של יום אחד! רישום לא יעשה במהלך שנת הלימודים לתלמידים שאינם זכאים לרישום.
יחד עם זאת, בשנתיים האחרונות משרד החינוך מאפשר בחינת בקשות חריגות לרישום תלמידי שנתון 2014 בתנאים הבאים:
ילידי השנתון המיועדים לרישום לגן חובה (גילאי 5): 1 בינואר 2011 עד 31 בדצמבר 2011
ילידי השנתון המיועדים לרישום לגן טרום חובה (גילאי 4): 1 בינואר 2012 עד 31 בדצמבר 2012
ילידי השנתון המיועדים לרישום לגן טרום טרום חובה(גילאי 3): 1 בינואר 2013 עד 31 בדצמבר 2013
תבררי במקום שאת גרה מה הנהלים כי יכול להיות שזה משתנה מעיר לעיר.
אני הבנתי ממנהל בחינוך החרדי שנהלי הרישום שם יותר קלים, זאת אומרת גם שם את צריכה את כל האישורים המקצועיים וכו' אבל ברגע שיש לך הוא מקבל אותך לגן בהחלטה שלו וזה פחות בכל הוועדות והכללים הנוקשים שהעתקתי למעלה . לכן אם יש לכם אופציה כזאת באזור שווה לברר גם "במוכר שאינו רשמי". כמובן שהכל תלוי גם בעומס של הרישום לגן ועד כמה המנהל בא לקראתכם ורוצה אתכם אצלו.
בגן של ביתי יש ילדה שעלתה מהמעון חודשיים לפני גיל שלוש. עוד לא גמולה סופית, עוד ישנה צהריים בגן שהוא עד 14:00.
והיא פשוט התינוקת של הגן.
הילדים מתייחסים אליה כמו בייבי ולא כמו חברה.
מציקים לה מאהבה חונקת.
וב11:00 היא נרדמת בפינה.
וגם הגננות לא עוזרות מידי לגמילה.
וזה ממש עצבן אותן בתחילת שנה כל הקטע וחבל להתחיל ברגל שמאל. לעשות רק אם הילד מוכן לחלוטין מבחינה שכלית, גופנית ומנטלית.
יש גם מקרים אחרים, יכול להיות שמדובר על ילדה מפותחת וחכמה במיוחד, שקטנה ביום יומים מהתאריך שקובע לעלות לגן... מה ההבדל בינה לבין ילד אחר שגדול בשבוע אבל מבחינה התפתחותית יותר קטן?
בכל מקרה מה שחשוב זה לשקול בצורה ישרה ועניינית את טובתו של הילד, בין אם להעלות ובין אם להשאיר עוד שנה. הבעיה שהרבה פעמיים להורים יש נגיעה בדבר, ומזה צריך להיזהר...
אגב למה הכוונה לקחת את החוק לידיים? נשמע קצת מבהיל.
אם הכוונה להכאה, עזבו חוק, זה יכול רק להחמיר את המצב בגיל כזה.
ממה זה נובע? תסכול שלה? המקום שלה בבית? אולי הפרעת התנהגות קלה שלא איבחנתם?
אולי אפילו חוסר איזון הורמונלי חריף.
התשובה מה עושים נגזרת מהשאלה ממה ההתנהגות נובעת.
יכול להיות שצריך איבחון.
יכול להיות שהיא זקוקה לחום ותשומת לב בנפרד מאחים אחרים, כתרופה מונעת, עוד לפני שהיא מתפרצת.
יכול להיות שהיא צריכה טיפול אלטרנטיבי להשבת האיזון ההורמונלי.
יכול להיות שצריך להעמיד גבולות באופן תקיף אבל בחוכמה.
אם זה ענין מתמשך של קושי בלהעמיד גבולות מולה, אפשר, בנוסף לאיבחון, לחפש חומר על השיטה של פרופ' חיים עומר או לפנות אליו לטיפול. הוא מתמחה בהשבת הסמכות ההורית באופן כללי, ובמיוחד אצל ילדים עם הפרעות התנהגות.
הוא עושה את זה מאוד חכם. באופן שמכבד מאוד גם את הילד או הנער/ה.
כשמשהו נעשה שלא כרוחה, להסביר בנחת למה נעשה - ולא להתרשם מידי. אם תסביר עניינית מה היא רוצה, אפשר ללכת לקראתה כשזה ניתן.
זה גיל לא קל, בוודאי לבת.
גם הורים שלא "מפחדים" יכולים להיתקל בתנהגיות כאלו. ולפעמים אם הילדה תפחד לנהוג כך - אבל זה יהיה לה בלב ובסוף יתפרץ באיזה אופן, זה לאו דווקא יותר טוב.
"איך לדבר כך שהמתבגרים יקשיבו ולהקשיב כך שהמתבגרים ילמדו לדבר" של הוצאת לייף סנטר.
כדאי להכנס לאתר שלהם.
מאד מאד ממליצה על סדרת הספרים שלהם.
הספרים כתובים ברור ומובנה מבחינת הגישה ועם הרבה המחשות ובצורה קולחת.
בעיה אחת בספר היא שהדוגמאות לקוחות מתרבות לא כ"כ יהודית (בעיות של מסיבות, שתייה, בינו לבינה ועוד קונפליקטים ומרידות של גיל ההתבגרות).
אבל במצב כמו שאתם מתארים, הספר הזה יכול לתת לכם כלים מעולים.
עם כל הסבלנות...
יש לנו שכנים מקסימים שבקומה שלנו יש רק אותנו ואותם ובינינו משטח קטנטן שמפריד, והם גם במהלך השנה כל הזמן עם דלת פתוחה גם כשממש לא בא לך שישמעו את כל מהלך חייך (אבל בתוך הבית, מילא) ועכשיו הם פשוט כל היום בחוץ, כל היום, כי הבית נקי. הבית שלי עדיין על גלגלים, יש לנו יותר ילדים, יותר לחץ ולא בא לי לשמוע כל היום אנשים ושישמעו את הילדים שלי רבים, שיחות בנושאים אישיים או אפילו סתם כל ההתנהלות של הבית פשוט מלחיץ ומפריע.
באמת אין לי משהו נגדם, הם אנשים מקסימים ולכן לא נעים לי להעיר, אבל זה מאוד מפריע.
נכון שעוד מעט זה יגמר, אבל אני עוד מנקה ואני צריכה קצת שקט...
ואם אני אאפשר לילדים שלי לטייל בחוץ גם תתחיל טיילת בין הבתים אז הילדים שלי בתוך הבית, בקיצור מלחיץ...
נושמים עמוק.
את הטלפון העברתי לחדר פנימי. שיחות אישיות עם הילדים או בעלי אני עושה בחדר שלנו (המשרד שלי 
). אני מוכרחה תמיד להיות לבושה ועם כיסוי ראש, ואף אחד לא יכול להסתובב בבית אפילו לא בגילוי חלקי כי כל שניה הדלת עלולה להיפרץ והשכנה עלולה לשרבב את הראש פנימה ולשאול שאלה דחופה...
אבל זאת שכנה זהב 
. ומהרבה בחינות היא כמו אחותי.
מה שמחזק זה שבזכותנו המשפחה הזו התחילה לשמור שבת, שהילדים סופגים אצלנו ערכים.
שכנים 
.
אם הם מקסימים זכית. זה לא מובן מאליו. אני מכירה אנשים שעוברים דירה בגלל יחסי שכנות מעורערים.
ואם את אחרי הכל רואה בהם את הטוב, סימן שאת שכנה לתפארת 
.
שכנים זה עבודה על המידות, וגם ללמוד להרפות.
אם לה לא איכפת לגור במדרגות ושישמעו אותם מנהלים חיי משפחה משם, מה איכפת לך שישמעו את הילדים שלך רבים? הכי טבעי בלחץ הזה של פסח.
את יכולה לנסות להפוך את הקושי ליתרון.
שיהיה לך טוב ורגוע ושמח ככה, במצב העניינים הנתון 
.
כולכן צודקות...
באמת עבודה על המידות כי יש קטעים שאני רוצה קצת שקט ומרגישה שזה עבר כל גבול...
הילדים שלהם כל היום שם בחוץ משתעממים ודופקים בדלת שלנו וההורים בשיא האדישות מנהלים את חייהם בין הבית לרחבה של המדרגות, באמת אני לא מבינה את העניין הזה, אני לא הייתי מרגישה בנח בכלל להתנהל ככה אפילו 10 דקות רק מהחשש שזה מפריע.
אולי כבר עדיף להעיר כי אני שונאת להקפיד ולהתפוצץ בשקט, אני לא כזאת.
אולי אם זה ימשך גם בחול המועד אני אעיר
פשוט הם כנראה עושים את זה כי הבית שלהם קטן וצפוף, לנו יש דירה מורחבת ולא כזה צפוף
חרוזים להשחלה, פאזל עץ,
ש. האם למושב בטיחות יש תאריך תפוגת תוקף?
ת. נושא אורך החיים של מושב בטיחות הוא נושא שנוי במחלוקת ואיננו חד-משמעי. יש לעשות הבחנה בין מושב בטיחות חדש שנרכש זה עתה לבין מושב בטיחות שהיה בשימוש מס' שנים.
מושב בטיחות חדש:
מושבי בטיחות חדשים שלא נעשה בהם שימוש ואוחסנו כראוי, אמורים להיות תקינים לזמן ארוך יותר, בהתאם לאישור היצרן.
התקנים לפיהם נבדקים מושבי הבטיחות מתחדשים ומתעדכנים תדיר. בארה"ב, למשל, שודרגו התקנים בשנים 1996, 1999, 2002 ו-2003. כלומר, מושב בטיחות שיוצר בתאריך מאוחר עומד בתקנים משופרים.
יצרני מושבי הבטיחות משפרים את בטיחות ונוחות השימוש במושבי הבטיחות שלהם, מעבר לנדרש בתקן. כך, שמושב בטיחות שיוצר בתאריך מאוחר יותר, סביר להניח כי הוא משופר.
שימוש במושב בטיחות לאחר מספר שנים:
מוסכם כי מושב בטיחות מיד שנייה עלול להוות סכנה אם לא יודעים את ההיסטוריה שלו, אם חסרים חלקים ואם חסרות הוראות ההתקנה.
יצרנים שונים טוענים כי מושב הבטיחות אינו מומלץ לשימוש של יותר מ-5-8 שנים זאת מכיוון שהחומרים ממנו הוא עשוי עלולים להתבלות במהלך שנות השימוש. אחרים טוענים כי בעיה זו של בלאי הפלסטיק איננה בעיה אמיתית.
מומלץ להישמע להוראות היצרן ולהשתמש במושב הבטיחות לפי מס' השנים המומלץ על-ידיו.
התקנים לפיהם נבדקים מושבי הבטיחות מתחדשים ומתעדכנים תדיר, כמצוין לעיל.
יצרני מושבי הבטיחות משפרים את בטיחות ונוחות השימוש במושבי הבטיחות שלהם, מעבר לנדרש בתקן, כמצוין לעיל.
אדם המעוניין להשתמש במושב הבטיחות שלו זמן ארוך יותר מהמצוין על-ידי היצרן, למרות שהדבר איננו מומלץ, צריך לבדוק כי המושב שלם, לא חסרים בו חלקים, קיימות הוראות ההתקנה וכן שהוא לא עבר תאונה.
ש. מאיזה גיל בטוח להושיב ילד במושב הקדמי של הרכב?
ת. המלצת ארגון 'בטרם' היא להסיע ילדים כשהם יושבים במושב האחורי ברכב עד גיל 13, זהו המקום הבטוח
ביותר עבורם. זאת מכיוון שמרבית תאונות הרכב מערבות בצורה כלשהי את חזית הרכב. לכן, כאשר ילדים
יושבים במושב האחורי, אנו מרחיקים אותם מאזור הסכנה. כמו-כן, כרית האוויר הקדמית מותאמת להגנה על
מבוגרים ועלולה לפגוע בילדים.
אין לי בעיה שהילדים ילכו עם בגדים שהיו של הילדים של אחותי,
המיטת תינוק לא חדשה וגם לא העריסה וגם לא הארון. גם השידת החתלה לא..
אבל כשהמכונית שלך נוסעת על 90 קמ"ש זה סכנת חיים.
אין כאן שום קשר לפינוק בכלל. כסא בטיחות בן יותר משש הולך לפח.
אגב יש כאלה שקונים כיסאות ב1000 ש"ח. אנחנו קנינו את שלנו ב300 והוא בסדר גמור. עם תו תקן והכל וגם נח לילד.
יש דברים שלא שווה לקחת בהם סיכון..
ש. האם למושב בטיחות יש תאריך תפוגת תוקף?
ת. נושא אורך החיים של מושב בטיחות הוא נושא שנוי במחלוקת ואיננו חד-משמעי. יש לעשות הבחנה בין מושב בטיחות חדש שנרכש זה עתה לבין מושב בטיחות שהיה בשימוש מס' שנים.
מושב בטיחות חדש:
מושבי בטיחות חדשים שלא נעשה בהם שימוש ואוחסנו כראוי, אמורים להיות תקינים לזמן ארוך יותר, בהתאם לאישור היצרן.
התקנים לפיהם נבדקים מושבי הבטיחות מתחדשים ומתעדכנים תדיר. בארה"ב, למשל, שודרגו התקנים בשנים 1996, 1999, 2002 ו-2003. כלומר, מושב בטיחות שיוצר בתאריך מאוחר עומד בתקנים משופרים.
יצרני מושבי הבטיחות משפרים את בטיחות ונוחות השימוש במושבי הבטיחות שלהם, מעבר לנדרש בתקן. כך, שמושב בטיחות שיוצר בתאריך מאוחר יותר, סביר להניח כי הוא משופר.
שימוש במושב בטיחות לאחר מספר שנים:
מוסכם כי מושב בטיחות מיד שנייה עלול להוות סכנה אם לא יודעים את ההיסטוריה שלו, אם חסרים חלקים ואם חסרות הוראות ההתקנה.
יצרנים שונים טוענים כי מושב הבטיחות אינו מומלץ לשימוש של יותר מ-5-8 שנים זאת מכיוון שהחומרים ממנו הוא עשוי עלולים להתבלות במהלך שנות השימוש. אחרים טוענים כי בעיה זו של בלאי הפלסטיק איננה בעיה אמיתית.
מומלץ להישמע להוראות היצרן ולהשתמש במושב הבטיחות לפי מס' השנים המומלץ על-ידיו.
התקנים לפיהם נבדקים מושבי הבטיחות מתחדשים ומתעדכנים תדיר, כמצוין לעיל.
יצרני מושבי הבטיחות משפרים את בטיחות ונוחות השימוש במושבי הבטיחות שלהם, מעבר לנדרש בתקן, כמצוין לעיל.
אדם המעוניין להשתמש במושב הבטיחות שלו זמן ארוך יותר מהמצוין על-ידי היצרן, למרות שהדבר איננו מומלץ, צריך לבדוק כי המושב שלם, לא חסרים בו חלקים, קיימות הוראות ההתקנה וכן שהוא לא עבר תאונה.
ש. מאיזה גיל בטוח להושיב ילד במושב הקדמי של הרכב?
ת. המלצת ארגון 'בטרם' היא להסיע ילדים כשהם יושבים במושב האחורי ברכב עד גיל 13, זהו המקום הבטוח
ביותר עבורם. זאת מכיוון שמרבית תאונות הרכב מערבות בצורה כלשהי את חזית הרכב. לכן, כאשר ילדים
יושבים במושב האחורי, אנו מרחיקים אותם מאזור הסכנה. כמו-כן, כרית האוויר הקדמית מותאמת להגנה על
מבוגרים ועלולה לפגוע בילדים.
איך מגיבים לתינוק בן שנתיים כמעט, שמרביץ ובועט באחותו הקטנה?
כמובן שאני מנסה להפריד ולהעסיק אותו, ותמיד להשגיח (מתיש!)
אבל זה קורה ואני תוהה מה לעשות שיועיל?
בין אחים עוקבים או צפופים, תמיד יש איזה שהיא תחרות
חוץ מלהשגיח ולהרחיק,
וגם- ללטף אותו כשהוא בועט במקום לכעוס,
(כי הוא בעצם רוצה לזכות בתשומת ליבך
על ידי שירחיק את הקטנה, בדרכו שלו 
)
לא נראה לי שיש יותר מה לעשות
אבל אולי אם התגובות יהיו כאלה
זה יפחית מהתגובות שלו בצורה ניכרת
בהצלחה
כולנו באותה סירה..
אכן מתיש.אנונימי (2)ולנסות להרבות את האהבה האחווה השלום והרעות ביניהם .
לרתום אותו לעזרה בטיפול בקטנה. (אגב, כמה היא קטנה? תינוקת בת כמה חודשים?)
לתת לו את המקום שלו לבד - לקחת אותו בלעדיה לגינה, לקניות, להקדיש לו זמן בנפרד ממנה.
לתת לתינוקת לנשק ולחבק אותו הרבה (תינוקת יכולה להמיס את הקשוחים שבאחים 
). אם זו תינוקת קטנטנה, אפשר להניח אותה עליו, להעיר אותו בבוקר על ידי שמקרבים את הפנים שלה ללחי שלו. ואם יותר גדולה, לארגן חיבוקים קבוצתיים...ריקודים משותפים לצלילי מוזיקה, וכו' וכו'.
לא יודעת בת כמה אחות הקטנה אבל מכות של ילד בגיל הזה כואבות גם לילדים יותר גדולים ולתינוק קטן יכולים לגרום נזק. היא לא כרית אגרוף שיבעטו בה. גם אם בועט בעצמו תינוק.
ראשית זה ממש יפה מה שהוספת, של לבחור לפרש את ההתנהגות לטובה, ואז הוא כבר מאמין לנו שהוא באמת רצה לטובה. מקסים!
שנית קראתי שוב את מה שכתבתי וחשוב לי לחדד, כי זה משהו שבתור אמא צעירה לא הבנתי מספיק טוב: לא כדאי שההתעלמות תהיה בהפגנתיות, בבוטות, להפנות אליו פנים אטומות, לסובב את הגב כשהוא פונה, או שום דבר כזה. כשכתבתי לא להגיב התכוונתי פשוט לא להיות במחשבה של "איך להגיב לו, איך לחנך אותו", אלא במחשבה עליה של איך להרחיק אותה ולשמור עליה. זה לא שאם הילד לא יבחין שהתעלמנו ממנו נהרס האפקט, או משהו כזה.
היא בת 8 חודשים
מה שנוגע למיידית, צריך כמובן לדאוג שלא תהיה במקום שיכול לגשת אליה. ואם נמצא במקום כזה, אז צריך להיות ממש קרובים, כדי שאפשר יהיה לעצור בעדינות אבל באופן שלא יגיע אליה, ברגע שזה מתקרב.
מעבר לזה: א. יחס אליו בפני עצמו גם כשהיא לא בשטח. ב. לשחק איתו ביחד עם הקטנה: כעת אתה הגדול ונותן לה כדור, והיא מחזירה.. ו"להחזיר" עם היד שלה, וכד'. ליצור אינטראקציה אחרת ביניהם, בתיווך שלך.
ג. כשמרביץ, לתפוס את היד, לא "חזק". להגיד: זה כואב לה, בוא נעשה טובה.. וללטף עם היד שלו.
"כמה היא אוהבת אותך" "איזה אח גדול נהדר אתה" "איך אתה דואג לה" "איזה כיף לה שיש לה אח גדול כמוך"
"אוי תראה היא צריכה להחליף חיתול, רוצה להביא מגבונים לחים לתינוקת שלך?" "איך אתה שומר עליה" וכו' וכו'
שירגיש שהיא שלו.
אפשר לקנות לו כל מיני שטויות קטנות ולהביא לו בשמה- לגרום לו לאט לאט לאהוב אותה
לשבת איתו ושיעשה לה עשר אצבעות לי יש ולשבח על זה שהוא משחק יפה עם אחותו
לספר לאחרים כשהוא שומע איזה אחראי הוא וכמה הוא דואג לה ועוזר לגדל אותה
להגיד לו כמה שהיא אוהבת אותו ולשאול: "נכון שגם אתה אוהב אותה מאוד? תעשה לה נשיקה\טובה.."
זה גם אחלה לחיים, שיגדלו להבין שהם שם אחד בשביל השני, שתהיה להם אחריות כלפי האחים שלהם..
בהצלחה
-(הוא במעון או בגן עירוני?) אם הוא במעון- זה גם התפקיד שלהן, ובד"כ יש להן הרבה ניסיון מקצועי.
לגבייך: לי הגננת אמרה שכשילד יכול לעשות לפחות טיפה כשמושיבים אותו על הסיר- אזי הוא בשל לגמילה. כדאי לדבר איתו, לא לכעוס או להיגעל כשרואים שיוצא, וכמובן לעודד כשמצליח.
קשיים: 3 פעמים בורח לה ברצף.... מנקים וממשיכים הלאה....
צריך לבוא לגמילה בסבלנות ובפניות לתהליך הזה
נשאלתי על ילד (מעל בר מצווה) שרוצה להתקלח עם אמו ביחד, האם הדבר מותר?, ואם לא, אז איך אפשר להסביר לו (צריך נימוק משכנע בשבילו)
למה צריך "נימוק משכנע"??
זה לא מתאים ולא צנוע, וזהו.
אם הוא כבר מעל גיל 13, הוא אמור להבין גם בלי לרדת לעומקה של סוגיה
ואם הם יהיו עם תחתונים זה בסדר?
אתה בטוח שאתה לא טרול? ממה שאני מכירה ילדים , כבר בגיל 8 הם לא נותנים רשות לאמא להכנס למקלחת.
-אצבע לאצבע נחבר
-יש לי יש לי שתי ידיים מוחאות כפיים
תחפשי באינטרנט בטוח יש ביוטיוב או משהו
חוץ מאיפה אמא?הנה אמא.
גם את זה היא מכירה
וכשאני עושה משחקי אצבעות היא מביאה אותם כבר..
אולי לעודד אותה קצת לזחילה, לשים לה צעצועים קצת רחוק ממנה שתגיע אליהם, וכמו שאמרו מעליי- לטייל בעגלה...
אני לוקחת אותה לגינה וזה עוזר היא שמחה אבל אני מתפדחת
כי היא קטנה ולא יודעת לעשות כלום בגינה
אז אני מסתכלת על האנשים והם עלי בחזרה ואין מה לדבר.
הם בטח צוחקים עלי שאני מוציאה אותה בכזה גיל
אני חדשה באיזור אז אין לי חברות חוץ משכנה אחת ..
זה גם בשבילי וגם בשבילם. זה כל כך מפתח, מרגיע, מטעין באנרגיות.
אם לא נוח לשבת בגינה אפשר פשוט ללכת לטיול קצר עם העגלה.
אנחנו עושים ככה (למדתי את זה ממנהלת פעוטון יצירתית וחכמה): כל יום סיבוב קבוע. הולכים לאט, ואני מפנה את תשומת לב התינוק לדברים מעניינים - עץ עם עלים ופרחים - אם יש ספסל אז מתיישבים תחת העץ ומתבוננים, אם עוברת ברחוב משאית מעניינת, אולי טרקטור, חתול, כלב. אני משוחחת עם התינוקות על מה שרואים.
ופעם או פעמיים בשבוע יוצאים למקום אחר, פחות מוכר - לשפת הים למשל או לפינת חי.
התינוק לומד המון גם מהחוויה הקבועה וגם מהחוויה הלא שיגרתית.
ואין לך מה להתפדח בגינה. את לא חייבת לשבת שם הרבה זמן. מספיק לעבור שם בסוף המסלול שאתן עושות וטיפה לנדנד אותה בנדנדה לתינוקות או להגליש אותה במגלשה הקטנה.
אני דווקא רואה המון אמהות צעירות או סבתות שפורסות לקטנטנים שמיכה על משטח השעם בגינה ושמות להם כמה משחקים. תענוג לשחק באוויר הטוב.
ומה שנחמד זה שההתבוננות והחוויה והאויר הטוב עושים לקטנים תאבון ןמעייפים - הם אוכלים טוב ואח"כ ישנים יפה.
אולי אני אתגבר בזכותכם.
ומצביעה לה על דברים, הנה עץ, הנה אוטובוס, הרעש הזה זה ציפור, יש פה המון עורבים וחתולים כי לא סוגרים את הזבל,הנה סיר, הנה תמונה של בית המקדש שאנחנו עוד מעט נבנה...... אז היא לא מבינה, מזה משנה? והכי הכי טוב- את באמת יכולה לדבר אל עצמך וכולם חושבים שאת מדברת אליה. שלא לדבר על המשנה החינוכית והפוליטית שאת יכולה להרביץ בה! האוזן שמתה לשמוע רק אותך כל הזמן וזה מה שעושה אותה מאושרת
יש שיר שחברה לימדה אותי:
שלושה דגים הלכו לטייל בים,
שלושה דגים הלכו לטייל בים
שלושה דגים הלכו לטייל בים אחד צלל לים
שני דגים
שני דגים הלכו לטייל בים
שני דגים הלכו לטייל בים
שני דגים הלכו לטייל בים
אחד צלל לים
דג אחד
דג אחד הלך לטייל בים
דג אחד הלך לטייל בים
דג אחד הלך לטייל בים
ישר לתוך הפה!
בבית הראשון 3 אצעות שוחות
בבית השני 2, בבית השלישי 1 כשבפה מכניסים לפה ואומרים אמ!. הבת שלי מתגלגלת מצחוק כשהיא שומעת את השיר.
גם על הקיר הולך לו עכביש קטן (the incy wincy spider למי שמכיר)
תצביעי לה על הדברים ותשאלי אותה אם היא רואה דברים, גם בבית אם את רואה שהיא מסתכלת על משהו: את מסתכלת על המובייל? יש בו הרבה צבעים יפים ותצביעי לה על הצבעים. לקשקש לה, אי אפשר לדעת מה היא מפנימה (וגם זה נורא חמוד לראות אותה בוהה בך בתמהון).
לצערי הקטנים יותר בבית נחשפים מוקדם מידי לדברים ע"י האחים הגדולים ואין לי דרך למנוע את זה.
ממש חבל לי. רוצה שהקטנים יזכו לגדול בתמימות שהגדולים זכו לה.
לדוג', הילדה שלי בת 7 מדקלמת כל מיני מערכונים מטופשים שהבן הגדול משמיע. זה אמנם לא מילים גסות או משהו אבל זה פשוט כלכך מטופש שלא מתאים לי שילדה קטנה תשמע את זה. כנ"ל כל מיני שירים שהוא שומע.
או שהגדולים מתחצפים או מורדים בכל מיני דרכים (כמו לא לקום לבי"ס, או לתפילה בשבת) ואני ממש לא רוצה שהקטנים יחקו אותם.
או סתם ענייני בנות, שהגדולה שמה לק (בצבעים מזעזעים) ואז הקטנות מבקשות גם.
ובכלל שפת הדיבור, אני לא חושבת שהגדולים שלי שהיו בגיל הקטנים דיברו בצורה כזאת, לא יודעת להגדיר בדיוק מה אבל הם דיברו בצורה הרבה יותר ילדותית שמתאימה לגילם.
מה עושים?
אצלי הקטן מנסה לחכות את הגדולה , שבכיתה א' .
היא מביא שירי מורליים וכל מיני דברים מבית הספר.
שממש לא הייתי רוצה שבני בן השלוש וחצי ילמד.
מדי פעם מראה לה סרטונים (שאני מקבלת /שולחים לי בווצאפ ), והיא שרה וחוזרת אחרי זה .
והוא כמובן אחריה . אני מביה אותך (קצת , כי גם אצלנו זה כך , רק במינוני שונים .....).
בהצלחה לך .
אולי לקחת את הגדולים לשיחה ולדבר בכנות שקטנים עדיין קטנים ועליהם בתור אחים גדולים יש אחריות לא לחשוף אותם למה שלא צריך. לבקש מהם עזרה ושיתוף.
מצד שני אני ממש לא מבינה מה הקשר בין גיל להתנהגות כמו לא לקום לבית ספר. גם למתבגרים צריך לשים גבולות.
דווקא בגיל הזה אמורים לקחת קצת אחריות - לקום ולהתארגן לבד, אולי לעזור לפיזור קטנים
ודווקא בגיל הזה בכלל יש טעם ללכת לבית כנסת. ילדים קטנים לא צריכים להתפלל וזה גם ארוך מדי בשבילם אפילו עד גיל 10 לפחות. ילדים קטנים משחקים בחוץ.
יש דברים שמרשים לגדולים כי הם גדולים - הם יכולים ללכת לישון יותר מאוחר כיון שהם צריכים פחות שעות שינה. הם יכולים בגיל מסויים (גדול!) לשתות כוס קפה כי הגוף שלהם כבר גדול והקפאין לא יג'נן אותם לגמרי. אבל דברים שליליים במהות אסורים להם וגם לנו! אם ספר הוא ל"מבוגרים" כי הוא מכיל תכנים מיניים, או אלימות רבה, כנראה שזה לא מתאים כל כך גם לקורא מבוגר. אם סרט לא מתאים לצפייה לילדים בגלל אלימות או צניעות הוא גם לא מתאים למבוגר. אם המון ג'אנק פוד לא מתאים לילדים והם צריכים לאכול בריא אז וודאי גם מבוגרים.
אולי כדאי לבדוק מה בעצם סתם שטותי ואפשר להתעלם? (כמו מערכונים מטופשים). מה באמת מתאים לגדולים יותר ולא לקטנים? (לק, נגיד, באמת מתאים למישהי מבוגרת יותר. אולי אפשר להרשות לבנות הקטנות רק אחרי הגן ולהוריד לפני שהולכים לישון כי זה נורא כיף להן). ומה לא מתאים לשום גיל שהוא, ולכן באותו מידה שאת לא רוצה שהקטנים יתנהגו ככה, את גם לא רוצה שהגדולים (כמו חוצפה, לדוגמה).
אחרי שאת מגיעה לנקודה אחת או שתיים שבאמת אסור לכולם - שם עובר הגבול, והתגובה על המעבר על הגבול תהיה פחות או יותר אותו דבר לכל ילד בגיל הבנה (לא גיל שנתיים שלש, כן?). כל ילד שמתחצף שומע שכאשר הוא מדבר ככה זה מוריד לאמא את החשק לעשות דברים בשבילו, ולכן אין לה עכשיו כח לעשות מה שזה לא יהיה.
ואחרי כל זה, הרבנית שלי אמרה הרבה פעמים שהיום בכל שנה עוברים דור. אני רואה את זה בחוש. אפילו באותה משפחה הקטנים שונים ממה שהגדולים היו בגילם.
בהצלחה.
רק לא הבנתי למה נתפסתם לעניין בית הכנסת. אף אחד לא אמר שהילדים שלי הולכים לשחק בבית כנסת. רק אמרתי שזה אווירה שאני לא רוצה שילמדו הקטנים שאח שלהם שחייב במצוות ישן בבוקר שבת במקום להיות בבי"כ.
וד"א יש גם הרבה יתרונות לגדולים בבית, לא הכל נורא. רק לא יודעת בדברים מסויימים איך למנוע את החשיפה.
לא מדובר בחוסר צניעות או משהו כזה אלא בדברים אחרים שהסברתי.
ואני גם לא חוששת שהקטנים יהיו בדיוק כמו הגדולים, כל ילד הוא בפני עצמו ויש לו בחירה חופשית.
אני באה ממשפחה גדולה וכל אח יצא שונה מאוד מבחינת השקפה דתית או אנטי דתית והקטנים לא הורידו כיפה כי הגדול עשה את זה. זה לא העניין.
חוזרת מהגן גמורה, נרדמת על הספה לשעתיים- שלוש, ואז ערה עד 8 וחצי 9.
אם אני איכשהוא מצליחה להחזיק אותה ערה בעזרת אטרקציות- היא במיטה ב6 וחצי נרדמת תוך חצי דקה.
גם היום- בחופש הלכה לישון ב1 וחצי בערך למשך 3 שעות ונרדמה ללילה ב8 וחצי
נורמלי לגילה שעות שינה כאלו ארוכות?
אני תוהה אם לבדוק לה ברזל וכד'.
הבן שלי באותו גיל . ובצהריים הוא בשבת נרדם בדרך כלל לשעתיים שעות .ו
פעם אחת -שתיים הוא נרדם לשלוש שעות ואז בסביבות שמונה -תשע בערב נרדם .
בדרך כלל ישן שעתיים ומתעורר לבד ,אם ממש עייף אז ממשיך לשון ואז נרדם מאוחר יחסית .
תנסה להעיר אותה שלא תישן שלוש שעות אלה שעה וחצי -שעתיים ותראי אולי יש הבדל .
אולי זה תקופה כזאת , שהיא מאוד עייפה /מוצאה המון אנרגיה .....
תמיד ישנה הרבה. רק שאני רואה ילדים בגילה שמעבירים יום שלם בשיא האנרגיה..
רק מצחיק שכתוב שם שילד צריך לישון רק במיטה שלו ולא על הספה או במיטה של ההורים, וגם לא שההורים ישבו לידו עד שנרדם.
אצלנו נרדמים בכל הדרכים האלו ואין שום בעיות שינה...
אני מתרצת את זה בכך שהם נרדמים בהסעה שמביאה אותם מהגן - נסיעה הרי מרדימה.
אבל הנה - היום, בלי גן, אחד מהם נרדם, וכבר ישן איזה שעתיים...
בקיצור, כנראה שתקין.
היי,
הקטן שלי בן שנה ו-9. ונכון שלדעת הרוב זה מוקדם מאוד אבל מזה כמה חודשים שהוא רואה את אח שלו הולך לשירותים ומביע ממש התעניינות
אז התחלנו לשבת על הסיר לפני המקלחת בערב
ואז התחלנו לבלות ערבים בלי טיטול- כשמגיעים מהגן מורידים טיטול
ועכשיו יצא שראשון-שני הייתי בבית אז ניסיתי להוריד לו את הטיטול בשבת ליום שלם וזה זרם יופי (כמה נפילות, אבל זניח..)
ואז השארתי אותו איתי בבית בראשון ושני וסיימנו עם אפס פספוסים ביום שני
בשלישי הייתי צריכה לחזור לעבודה, ושלחתי אותו לגן בלי טיטול
אבל בגן הוא לא מוכן לשבת על הסיר עם הגננת
אז בשלישי חזרתי מוקדם ובאתי וישבתי איתו על הסיר (והוא עשה..)
והיום ביקשתי להישאר בבית והלכתי כבר פעמיים- בפעם הראשונה הוא לא הסכים להתיישב כשהגננת מסתכלת אז הושבתי אותו לבד ורק אחר"כ היא הצטרפה
ובפעם השניה הוא כבר הסכים לשבת כשהיא מסתכלת אבל שאני לא אעזוב את החדר
והיא אמרה לי "אל תבואי, מכאן נסתדר לבד.." ועכשיו התקשרתי לשאול ומסתבר שהיא ניסתה להושיב אותו שוב אבל הוא לא רצה וממש התנגד אז היא לא שמה אותו.. עד שהגיע הזמן לישון צהריים והיא שמה לו טיטול.
ברור לי שהילד ממש מוכן ויכול. הוא פשוט מתבייש מהגננת או משהו, ולא מוכן לשבת לידה.
ויש לי התלבטות:
הגננת דיי לוחצת לוותר ולהחזיר אותו לטיטול. אני ברגשות מעורבים:
מצד אחד הוא באמת עוד קטן ובינתיים מתאפק ממש המון בשביל לא לעשות ליד הגננת
מצד שני הוא יכול. וכל התהליך עד עכשיו עבר ממש בטבעיות. והוא ממש מתבאס כשאני מנסה לשים לו טיטול ואני מפחדת שזה יפגע לו בביטחון העצמי.
בעיקרון עיקר ההתלבטות זה בין זה שלדעתי חזרה לטיטול ישלח לו מסר לא נכון של ויתור במקום לעבוד על הדברים (והאמת שעם קצת שיתוף פעולה מצד הגננת זה היה לענ"ד נפתר בקלות..) לבין זה שבפועל הילד התאפק היום איזה שעתיים וזה קצת מלחיץ אותי שהוא לא עושה..
אשמח לשמוע תובנות,
סליחה על האריכות.
ואחרי שבוע ++ של סיר בבית, הוא ירגיש הרבה יותר בטוח בעצמו.
הוא נשמע ממש בוגר וחכם!!!
אמא_מאושרתאם הוא יודע להתאפק הוא ממש גבר!
אדיר!!!
אני אנסה בערב.
תודה!!
אמא_מאושרתאחרונהאז אחרי שאתמול עברנו יום לא פשוט עם הגן, שלחתי את הקטנצ'יק היום בלי טיטול ועם המון תפילות שיצליח
ו.. הוא הצליח!!
פספס פעם אחת, כשהיו בחצר (אז היו מלא הסחות דעת) אבל הצליח פעמיים!!
ובערב כשאמרתי לו ששמעתי שהיום הוא הצליח בגן היה לו חיוך של מליון דולר על הפנים
ממש הרגשתי איך הוא גאה בהצלחה הזאת
תודה לכל העונות, כמה כיף שיש כאן עם מי להתייעץ ולשתף
שנה שעברה בנקיונות לפסח שמעתי על כל מיני אפשרויות לנקות בלי כל החומרים הכימיים, (במיוחד את התנורים).
זה עבד יופי אבל לא יודעת למה לא רשמתי את זה ואני ממש לא זוכרת את המצרכים הנדרשים. אשמח מאוד אם מישהו מכיר ויוכל לרענן את זכרוני. (והפעם אשתדל לרשום הכל).
תודה מראש.
אסור להרתיח חומץ בקומקום כי זה עלול להרוס אותו. כנ"ל לגבי תרמוס חשמלי. זה פוגע בציפוי הפנימי של הקומקום, ובמקרה של תרמוס עלול להרוס את האיטום שלו.
אפשר להרתיח 2/3 מים ולהוסיף חומץ אחרי ההרתחה, מנקה לא רע את האבנית, וסיכוי קטן יותר לנזק.
אפשר לזרז את הפעולה ובמקום להרתיח כמה פעמים, פשוט לבחוש בזהירות בכף עץ (לא כשהקומקום רותח, סכנה)
~א.לבדיוק בדיוק מה עושים?
תודה!
גם מינונים, וגם איך מנקים - בספוג רך? בסקוטש?+
והנה עוד טיפים שנראים טובים
חיפשתי לך את השרשור, ומצאתי!~א.לאראחרונהאם את משתמשת בכפפות גומי ומשתדלת לא לנשום את אדי החומר - חלון פתוח וכו', אין בעיה.
אני לא מסוגלת לחשוב על החומרים האלה בתוך התנור ואחר כך לאפות בתננור... משהו מחריד אותי במחשבה הזאת...
קרו אסונות רבים לילדים שהתעסקו עם חומרים מסוכנים.
אז עדיף להחזיק רק מה שאין ברירה, בארון שאינו נגיש לילדים.
חברה שלי הגיעה למיון כי ניקתה עם יותר מדי אקונומיקה ולא אווררה מספיק. זה גם מזיק לעיניים.
וגם בסודה לשתייה.
לא ינקה. אם את לא רוצה חומרים.
בשביל להוריד לכלוך שרוף צריך סודה קאוסטית (קצף תנורים).
או סתם לגרד אם כף עץ עד שיוצאת הנשמה.
מרססים.שמים מאוורר שפונה לחלון והולכים משם.
ואחרי חצי שעה כבר אין אדים.
מעבירים סמרטוט. ובזה נגמר.
מלח לימון סבון וכו' טוב אם זה לא מלוכלך מדי. זה לא ממש מנקה.
וגם הם לא חומרים מתאימים לטיפול בשומן שרוף.
מי מלח בריכוז גבוה טובים להרבה דברים.
ואפשר להשתמש באבקת כביסה חומץ מלח לימון..
זה לגבי מכה.
יש משפחות שבהן סבא וסבתא מעורבים יותר, שם מתקיים שיווי משקל אחר, ואם זה מקובל על כל הצדדים, גם זה בסדר.
בעיקרון, ככל שהסבים מעורבים יותר מבחינת הזמן שהם מקדישים, האמצעים, והטיפול בנכדים, אי אפשר למנוע מהם להביא לידי ביטוי את ההשקפה החינוכית שלהם.
ובאופן כללי יש ענין לכבד, ואפילו לקבל נקודות מסויימות בתפיסה החינוכית של דור הסבים.
מן הסתם גם להם יש מה לתרום לחינוך ולגידול הנכדים.
אבל ברור שאת אחראית, ואת גם מתווה את הדרך החינוכית במשפחה הגרעינית שלך.
בתור יחס טבעי שלהם עם הילדים,
בתוך התחום שזה נוח להורים.
[טבעי שאם ילד יפנה לסבא/סבתא, למשל, בצורה לא ראויה, יגידו לו שלא מדברים כך... אם הם מבינים ענין, יעשו את זה בצורה נעימה]
וכתוב בשולחן ערוך, עפ"י דברי הגמרא: כשם שמצוה ללמד את בנו (תורה) כך מצוה ללמד את בן בנו, שנא' והודעתם לבניך ולבני בניך (וגם ללמד תלמידים, אלא שבנו קודם לבן בנו, ובן בנו קודם לכל אדם).
אז רואים מזה, שיש איזו מעורבות באחריות החינוכית מבחינה זו.
אלא שבהיות שההורים קודמים באחריותם (וגם מצוות חינוך, כפשוטה, היא לכאורה דווקא על ההורים. אפשר לשאול שאלת-חכם, האם ל"בני בנים הרי הם כבנים" יש רלוונטיות גם בכך. לכאורה כשההורים קיימים, זה עסק שלהם ולא של הסבא/סבתא), אז חינוך ראוי, הוא כזה שלא יוצר מתחים. ולכן, מסתבר שסבא/סבתא, יֵדעו להוסיף דברים טובים משל עצמם, בצורה מתונה, אבל לא באופן שיוצר אצל ההורים תחושה שהם נכנסים לתחום שלהם, מתערבים היכן שלא רצוי להורים (כמובן, מדובר על הורים נורמטיביים, שיש להם קו חינוכי נורמלי משלהם).
ה"רשאים לתת מכה", אינו כ"כ שאלה של "רשאים". פורמלית, אם הם מעורבים בחינוך באופן מציאותי (וזה תלוי מה קורה במשפחה), אז כמו שהמלמד רשאי, גם הם..
אבל, מעבר לכך שכיום זה לא מומלץ גם להורים - אם זה נגד רצון ההורים, בוודאי נראה שההורים רשאים לקבוע את האופן שהם רוצים שילדם יתחנך.
ובכלל - לסבא וסבתא יש דרכי השפעה אחרים. אם הם עוברים ל"תקן" הזה, לדעתי בד"כ מזיקים למה שהיו יכולים להשיג מכח "מעמדם"..
רשות החינוך הייתה נתונה להם כלפי בניהם. והרשות הזו נגמרה. אין להם רשות להתערב לגבי הנכדים. אלא אם כן הנכדים עשו להם משהו שהם נפגעים ממנו. במקרה כזה הולכים להורים. אין להם שום רשות להכות נכד!!!!! אף פעם לא. ההשלכות לכך יכולות להיות חמורות ביותר עד כדי ניתוק הקשר. ודרך אגב גם להורים לא כדאי להכות. ראיתי פעם סטיקר - ילד הוא לא טלוויזיה אם מכים אותו הוא לא פועל. (המקורות שלי יצחק קדמן, והשכל הישר) נראה לי מספיק.
אם את מתכוונת דברים כמו אידיאולוגיה, בריאות הילד (לדוגמא כמות אוכל לילד שזה אתגר לו, ההחלטה האם הילד מוכן מספיק לדברים כמו גמילה וכו), אז לסבא וסבתא אין שום זכות בעינין הזה, כמו שגם אסור להם בצורה אקטיבית לחבל בחינוך של ההורה. מצד שני, ילדים מבינים שיש כללי התנהגות שונים בכל מקום, והורים צריכים להבין שכמו בגן אם הילדים נמצאים הרבה מאוד זמן אצל סבא וסבתא דברים לא בהכרח יהיו כפי שהם בבית.
הבת שלי אצל ההורים הרבה ולהורים שלי יש הרבה כללי התנהגות, וכל עוד זה לא משהו שנראה לי שיפגע בה או במערכת היחסים בינהם או מוגזם מאוד, זה בסדר. מותר להם לקבוע ולקבל יחס מכובד בבית שלהם ומותר לי לקבוע קווים אדומים לקביעה זו, כלומר איזון.
באופן כללי לא כ"כ ברורה לי הגישה של "מכה לשם חינוך". זו גישה שלא נראית לי הגיונית או משתלמת או בריאה (לא נראה לי שהיא אי פעם הייתה לגיטימית או רלוונטית, כמו הכאת האשה אצל הרמב"ם, גם לשם חינוך). יש דרכים הרבה יותר טובות ובריאות ונעימות לחנך ילד.
מודדת כובעיםא. להכין הצגה (או המבוגרים או הילדים)
ב. לתת פרס קטן (צימוק..) על כל שאלה שהילד שואל. (שאלה דווקא, כי זה הענין בליל הסדר, שישאלו)
ג. להכין חידות- מכל מיני סוגים שמתאימות לכל הרמות, גם למבוגרים
ד. להדפיס כמה קטעים יפים שכתובים בשפה ברורה- כל קטע נותן מבט עומק על משהו אחר- המכות, חרות וכד'.
במוצאי החג, ממירים את האגוזים בכסף ממש. תלוי בגיל של הילדים - עכשיו שהם גדלו, אגוז יכול לעלות 3-5 שקלים.
הבורסה קטנה על מה שהולך פה בליל הסדר...
יש לי פה כמה וכמה אנשי עסקים.... בעלי מבין את הראש וזורם איתם. מבחינתו זו השקעה בלימוד תורה וחיבוב מצוות.
לדבר או לשחק או לצחוק או סתם להקשיב לילדים ורק לכוון קצת אם יש צורך
לעורר אותם לשאול
לא לסתום את הספונטניות עם תוכנית מוכנה והדוקה מדי של קלט פלט ידע.
אוקיי נעשה ככה נשאל ככה הם יענו ככה
למה שזה לא תהיה חגיגה של חופש וכיף
ילד רוצה להתבטא להשתולל קצת לך על זה זה החג שלכם ובשבילכם
העיקר לראות אותם ולתת לכל אחד את המקום שלו את המבט שלך את ההקשבה לו
לא צריך יותר מדי רצינות חינוכית כולם מסביב קפואים ערב קדוש=דום שתיקה הערות תשב ככה אל תעשה ככה
או כולם ממלאים את המשבצת שאנחנו מדמיינים
ילדים מה אתם אומרים איך מרגישים עבדים?
איך בני ישראל הרגישו אחרי קריעת ים סוף?
להתחפש, להציג, להכין ציורים גם מסוף ההגדה , לקשט איתם את השולחן
לא משנה מה ואיך העיקר האווירה שאותה קובע ומוביל בעיקר ראש המשפחה
* להערך איך לא להתחרפן מהלחץ לא לצרוח וכו' כי זה מדגדג וזה כל שנה קורה
להחליט השנה קובעים את ליל הסדר שלושה ימים לפני. בכאילו. וזהו. כשיש דד ליין - מספיקים.
עד אז הבית נקי. להכין תוכנית עבודה עם זמנים ולהדפיס.
לא רק ל'אנשים תורניים' קליל מהנה מומלץ!
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=56776&cat_id=3754
הרב יוני לביא
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=48038&cat_id=3781
סדר פסח לדוגמה הרב פיירמן
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=56795&cat_id=3754
פסח במשפחה הרב ד"ר אבולעפיה
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4643&cat_id=3955
ההגדה החינוכית הרב אבולעפיה מומלץ!!
שנזכה לפסח שמח נקי שקט רגוע וליציאה מההרגלים וקבלת רוח חדשה
שאומרים קטע מהדף שלו אומר"פסח מצה ומרור" ומקבל צימוק\אגוז\ קוביית שוקולד
עונים לו "כדי שתשאל"
