פורום הורות (עמוד 181)

אבל לתת מכה, ביחוד אם ההורים מאוד נמנעים ובעיקרון מחנכים בדיבור ולא מכים, זה לא במקום.

אני אחראית על החינוך
מי שחושב שאני צריכה לנהוג אחרת ממה שאני עושה מוזמן לבוא ולהסביר ולנסות לשכנע אותי בצדקת דרכו.
אבל אני המחנכת של הילדים שלי

ואוי ואבוי למי שירים יד על הילד שלי

כמובן שצריך לשים את הגבולות בנועם אסרטיבי.
כמובן שזאת דעתי בלבד..

וצריך להעביר את המסר הזה כמו שכתבת, בנועם ובאסרטיביות, לסבא/סבתא שמרימים יד על הילד.

זה לגבי מכה.

 

יש משפחות שבהן סבא וסבתא מעורבים יותר, שם מתקיים שיווי משקל אחר, ואם זה מקובל על כל הצדדים, גם זה בסדר.

בעיקרון, ככל שהסבים מעורבים יותר מבחינת הזמן שהם מקדישים, האמצעים, והטיפול בנכדים, אי אפשר למנוע מהם להביא לידי ביטוי את ההשקפה החינוכית שלהם.

 

ובאופן כללי יש ענין לכבד, ואפילו לקבל נקודות מסויימות בתפיסה החינוכית של דור הסבים.

מן הסתם גם להם יש מה לתרום לחינוך ולגידול הנכדים.

אבל ברור שאת אחראית, ואת גם מתווה את הדרך החינוכית במשפחה הגרעינית שלך.

בתור יחס טבעי שלהם עם הילדים,

 

בתוך התחום שזה נוח להורים.

 

[טבעי שאם ילד יפנה לסבא/סבתא, למשל, בצורה לא ראויה, יגידו לו שלא מדברים כך... אם הם מבינים ענין, יעשו את זה בצורה נעימה]

 

וכתוב בשולחן ערוך, עפ"י דברי הגמרא: כשם שמצוה ללמד את בנו (תורה) כך מצוה ללמד את בן בנו, שנא' והודעתם לבניך ולבני בניך (וגם ללמד תלמידים, אלא שבנו קודם לבן בנו, ובן בנו קודם לכל אדם).

אז רואים מזה, שיש איזו מעורבות באחריות החינוכית מבחינה זו.

 

אלא שבהיות שההורים קודמים באחריותם (וגם מצוות חינוך, כפשוטה, היא לכאורה דווקא על ההורים. אפשר לשאול שאלת-חכם, האם ל"בני בנים הרי הם כבנים" יש רלוונטיות גם בכך. לכאורה כשההורים קיימים, זה עסק שלהם ולא של הסבא/סבתא), אז חינוך ראוי, הוא כזה שלא יוצר מתחים.  ולכן, מסתבר שסבא/סבתא, יֵדעו להוסיף דברים טובים משל עצמם, בצורה מתונה, אבל לא באופן שיוצר אצל ההורים תחושה שהם נכנסים לתחום שלהם, מתערבים היכן שלא רצוי להורים (כמובן, מדובר על הורים נורמטיביים, שיש להם קו חינוכי נורמלי משלהם).

 

ה"רשאים לתת מכה", אינו כ"כ שאלה של "רשאים". פורמלית, אם הם מעורבים בחינוך באופן מציאותי (וזה תלוי מה קורה במשפחה),  אז כמו שהמלמד רשאי, גם הם..

 

אבל, מעבר לכך שכיום זה לא מומלץ גם להורים - אם זה נגד רצון ההורים, בוודאי נראה שההורים רשאים לקבוע את האופן שהם רוצים שילדם יתחנך.

ובכלל - לסבא וסבתא יש דרכי השפעה אחרים. אם הם עוברים ל"תקן" הזה, לדעתי בד"כ מזיקים למה שהיו יכולים להשיג מכח "מעמדם"..

 

 

 

יש משפחות שההורים חוזרים רק אחרי הצהרים מאוחר וגרים ליד הסבים
ויש משפחות שמגדלים את הילד עצמאית

אם הילד חוזר מבית הספר ישר לבית של סבא וסבתא ונמצא שם כמעט עד הערב - יש להם הרבה יותר אמירה לעומת ילד שמגיעה לבקר שעה שעתיים פעם פעמים בשבוע

כמו שטוביה2 אומר/ת , ילד שנמצא רוב היום אצל סבא וסבתא הם רשאים לדעתי לחנך בדרך שלהם.
אין מה לצפות מההורים שלך 'קח שמור על הילד שלי עד הערב ואל תצעק/תחנך אותו בצורה שלא מתאימה לי'
אני בתור דוד לא נשוי למשל, שגר אצל ההורים עדין- גם הייתי מתערב אם הילד היה מתנהג בדרך שלא מתאימה לדרכי. לא יכול להיות שגם הילד יהיה אצלי בבית כל היום וגם יגידו לי לא לחנך אותו ולעשות מה שבא לו בבית שלי.

רשות החינוך הייתה נתונה להם כלפי בניהם. והרשות הזו נגמרה. אין להם רשות להתערב לגבי הנכדים. אלא אם כן הנכדים עשו להם משהו שהם נפגעים ממנו. במקרה כזה הולכים להורים. אין להם שום רשות להכות נכד!!!!! אף פעם לא. ההשלכות לכך יכולות להיות חמורות ביותר עד כדי ניתוק הקשר. ודרך אגב גם להורים לא כדאי להכות. ראיתי פעם סטיקר  -  ילד הוא לא טלוויזיה אם מכים אותו הוא לא פועל. (המקורות שלי יצחק קדמן, והשכל הישר) נראה לי מספיק.

אם את מתכוונת דברים כמו אידיאולוגיה, בריאות הילד (לדוגמא כמות אוכל לילד שזה אתגר לו, ההחלטה האם הילד מוכן מספיק לדברים כמו גמילה וכו), אז לסבא וסבתא אין שום זכות בעינין הזה, כמו שגם אסור להם בצורה אקטיבית לחבל בחינוך של ההורה. מצד שני, ילדים מבינים שיש כללי התנהגות שונים בכל מקום, והורים צריכים להבין שכמו בגן אם הילדים נמצאים הרבה מאוד זמן אצל סבא וסבתא דברים לא בהכרח יהיו כפי שהם בבית.

 

הבת שלי אצל ההורים הרבה ולהורים שלי יש הרבה כללי התנהגות, וכל עוד זה לא משהו שנראה לי שיפגע בה או במערכת היחסים בינהם או מוגזם מאוד, זה בסדר. מותר להם לקבוע ולקבל יחס מכובד בבית שלהם ומותר לי לקבוע קווים אדומים לקביעה זו, כלומר איזון. 

 

באופן כללי לא כ"כ ברורה לי הגישה של "מכה לשם חינוך". זו גישה שלא נראית לי הגיונית או משתלמת או בריאה (לא נראה לי שהיא אי פעם הייתה לגיטימית או רלוונטית, כמו הכאת האשה אצל הרמב"ם, גם לשם חינוך). יש דרכים הרבה יותר טובות ובריאות ונעימות לחנך ילד.

 

 

אם הם נמצאים רוב היום עם הילד- צריך לקחת את עניין החינוך כתופעת לוואי...
ולגבי מכה- אם הילד עושה משהו מסוכן וזו תגובה ישירה (למשל ילד קטן מנסה לדחוף משהו לחשמל) אז ברור שכן. אם זה מכה כי הוא לא הקשיב וכו לדעתי לא. אבל אם הם נמצאים המון שעות אם הילד- הגיוני שזה יקרה, כמו שעם הורים זה עלול לקרות

א. להכין הצגה (או המבוגרים או הילדים)

ב. לתת פרס קטן (צימוק..) על כל שאלה שהילד שואל. (שאלה דווקא, כי זה הענין בליל הסדר, שישאלו)

ג. להכין חידות- מכל מיני סוגים שמתאימות לכל הרמות, גם למבוגרים

ד. להדפיס כמה קטעים יפים שכתובים בשפה ברורה- כל קטע נותן מבט עומק על משהו אחר- המכות, חרות וכד'.

במוצאי החג, ממירים את האגוזים בכסף ממש. תלוי בגיל של הילדים - עכשיו שהם גדלו, אגוז יכול לעלות 3-5 שקלים.

הבורסה קטנה על מה שהולך פה בליל הסדר...

 

יש לי פה כמה וכמה אנשי עסקים.... בעלי מבין את הראש וזורם איתם. מבחינתו זו השקעה בלימוד תורה וחיבוב מצוות.

שאלה יפה. כי העיקר בליל הסדר זה לשאול.

ולא היינו ממירים אלא אוכלים אותם בעונג רב...

לדבר או לשחק או לצחוק או סתם להקשיב לילדים ורק לכוון קצת אם יש צורך

לעורר אותם לשאול 

לא לסתום את הספונטניות עם תוכנית מוכנה והדוקה מדי של קלט פלט ידע. 

אוקיי נעשה ככה נשאל ככה הם יענו ככה 

למה שזה לא תהיה חגיגה של חופש וכיף 

ילד רוצה להתבטא להשתולל קצת לך על זה זה החג שלכם ובשבילכם

העיקר לראות אותם ולתת לכל אחד את המקום שלו את המבט שלך את ההקשבה לו

לא צריך יותר מדי רצינות חינוכית כולם מסביב קפואים ערב קדוש=דום שתיקה הערות תשב ככה אל תעשה ככה

או כולם ממלאים את המשבצת שאנחנו מדמיינים

ילדים מה אתם אומרים איך מרגישים עבדים? 

איך בני ישראל הרגישו אחרי קריעת ים סוף? 

להתחפש, להציג, להכין ציורים גם מסוף ההגדה , לקשט איתם את השולחן 

לא משנה מה ואיך העיקר האווירה שאותה קובע ומוביל בעיקר ראש המשפחה 

* להערך איך לא להתחרפן מהלחץ לא לצרוח וכו' כי זה מדגדג וזה כל שנה קורה 

  להחליט השנה קובעים את ליל הסדר שלושה ימים לפני. בכאילו. וזהו. כשיש דד ליין - מספיקים.

עד אז הבית נקי. להכין תוכנית עבודה עם זמנים ולהדפיס. 

 

יש דוגמאות???

הקטנים את הציורים והיצירות, הגדולים את המחברות.

מתייחסים למה שציירו או כתבו לפי סדר הנושאים בהגדה.

 

 

זה בעצם עניינו של הכרפס.

ללבוש חולצות לבנות כמו כאפיה. 

 

 

לא רק ל'אנשים תורניים' קליל מהנה מומלץ!

 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=56776&cat_id=3754

הרב יוני לביא

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=48038&cat_id=3781

סדר פסח לדוגמה הרב פיירמן 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=56795&cat_id=3754

פסח במשפחה הרב ד"ר אבולעפיה

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4643&cat_id=3955

ההגדה החינוכית הרב אבולעפיה מומלץ!!

 

שנזכה לפסח שמח נקי שקט רגוע וליציאה מההרגלים וקבלת רוח חדשה

לקטנים :
1. בניית פירמידות מלגו
2. לפזר בחדרים צעצועים מזכירים את המכות
(ניתן לקנות צעצועי פלסטיק קטנים וזולים בחנויות מקס סטוק זול סטוק וכדומה. - צפרדעים , חיות טורפות וכיו״ב) לשלוח את הילדים לחפש
3. להכין אביזרים להצגות קצרות שהילדים יציגו בשעת שולחן עורך.

שאומרים קטע מהדף שלו אומר"פסח מצה ומרור" ומקבל צימוק\אגוז\ קוביית שוקולד

אצל ההורים שלי פעם שעברה חילקו מיד אחרי קדש לכל הילדים (נניח גיל 9 ומטה) ממתק- במבה או תפוציפס כדי שישאלו למה
כל אחד קורא קטע ומי שלמד משהו מספר
הילדים עושים הצגה של יציאת מצריים למה נשתנה
את כל ההוצאה של הקערה וההחזרה והכיסוי וכו עושים בצורה בולטת כדי לעורר לשאלות
שואלים את הילדים חידות
כשהייתי קטנה- היינו מקבלות מתנה לליל הסדר משחק חדש שווה וכך היינו משחקות ליד שולחן הסדר ולפעמיל משתתפות

עונים לו "כדי שתשאל"

הרבה שמכבדים אותנו וגם כאלה שלא...

במשפחה של בעלי - זה המצב, לצערי.

אמנם יש לנו בנות ולא בנים, אבל אני מאמינה שגם לבנות לא טוב לראות את זה. (במיוחד שהן שמות לב לכל פרטי הלבוש, שיהיו בריאות..)

הבעיה היא שזו המשפחה ומשפחה, כידוע, אי אפשר להחליף, ולא רק שאי אפשר להחליף- אלא שאנחנו אוהבים את המשפחה ומחוברים אליה, גם אם מעשיהם לא תמיד עולים בקנה אחד עם תפיסתינו.

תראי, אני לא חושבת שאת צריכה להילחץ מזה, מצד אחד. ומצד שני- גם לא לתת להכל לקרות בלי שום התערבות מצידך.

כלומר- כל ארוע או מפגש משפחתי צריך לשקול לגופו. לשבת אצל סבא וסבתא- מן הראוי ללכת כרגיל, וכשיגדל וישאל- אז תענו מה שתענו.

אבל לחתונה שבה "מפציצים" בגדים- לא צריך לקחת אותו, בטח לא כל עוד הוא קטן.

אם מרגישים שיש דודה שמתלבשת בצורה ממש לא לענין- אז פשוט להתרחק או להתחמק או משהו כזה. אני לא חושבת שזה נכון לבקש מבני משפחה לשנות את הרגליהם בשבילכם. אלא אם כן נראה לך שיקבלו את זה בהבנה ובשמחה ולא יפגעו מזה.

 

וגיסתך לא צנועה..זה בעיה
לדוגמא כמובן

וילדים יודעים יפה מאוד לעשות את ההפרדה הזו- הם מבינים היטב שגם אם סבתא או דודה הולכת לא צנוע- אצלנו בבית כן הולכים צנוע.

זה גם רלוונטי להמון דברים אחרים, קטנים יותר. שפה שאצלנו בבית נמנעים ממנה, טלויזיה, כמובן. ועוד דברים.

 

אבל אלו החיים, וזו המשפחה שלנו ואנחנו אוהבים אותם וגם כיף לנו איתם.

ויותר מזה- אם עולות שאלות, זו הזדמנות מצוינת לדבר על הדברים. להסביר כמה אנחנו שמחים וגאים בכל שאנחנו מקיימים את המצוות. כמה ה' שמח במעשים שלנו וכו' וכו'

 

אפשר לבקש.

 

אבל מעבר לכך, לכאורה לא שייך.

 

 

אתם יכולים להעמיד את הפגישות על מינון לא גבוה, בזמנים שיותר בעייתי עם הלבוש.

 

ואל תגידו לילד "לא להסתכל", זה יכול לגרום ההיפך.

 

ובעלך צודק, כשתגיעו לגיל, תתייעצו יותר מפורט.

יש הבדל בין חורף לקיץ. אפשר לחזק את הקשרים בעיקר בחורף... ובקיץ לחפש יותר חֶברה אחרת.

כי זה בסלון

כי אפשר לכבות אותה ודי. אבל אנשים- אי אפשר להעלים בלחיצת כפתור...

לפי מה שאני ראיתי- העמידה על שלנו בצורה ברורה ונעימה די עוזרת. אני חד וחלק לא מוכנה שהן יראו טלויזיה. אז אם היא נדלקת- או שאני הולכת איתן למקום אחר, או מראה להן איזה סרטו מערוץ מאיר במחשב או מבקשת מבעלי שיכבה.

זה גם לי כ"כ חורה הטלויזיה אצל ההורים. 

 

מה הקטע גם לעשות ערב משפחתי ולהדליק טלויזיה למול נרות חנוכה?

 

זה הרי כ"כ דיסוננסי

אני גדלה בבית כזה... לאמא שלי היו 6 אחים חילונים... ואני מתכוונת למחללי שבת... ולאבא שלי יש 2 אחים- אחות- לייט ואח- הדוד היחיד החרדי שלנו (אבל גר רחוק כך שאין ממש קשר...) אמא ואבא שלי התחזקו ואנחנו לומדות בבית יעקוב ואחי בישיבה (שחורה) ותמיד היינו נפגשים עם המשפחה אבל ידענו להבין מגיל קטן שאנחנו שונים, מיוחדים!!! ולטוב! ההורים שלי אמרו לנו שלא כולם זוכים לראות את ה' ולכן הם לא מקשיבים לו. כשראיתי את בנות דודות שלי לבושות בקיץ במכניים וחולצת בטן ידעתי שהן מסכנות (אפילו שהייתי ילדה קטנה...) וכשהיינו הולכות לדודה לישון-היינו יודעות שלא הכל אפשר לאכול כי הרי נסיכה לא אוכלת אותו אוכל שהומלס אוכל! אני מיוחדת!! אבלללללל הם ידעו לומר לנו שלהם אסור לדעת שככה אני חושבת! אני ידעתי שכמו שאיש שמן נעלב כשאומרים לו שהוא שמן ככה הם יכולים להעלב אם אומר להם שהם פחות ממני... ואני יכולה לומר לך שדודה שלי שראתה אותנו נוהגות כך בתור ילדות קטנות החליטה יחד עם בעלה שהם רוצים שהבנות שלהם יראו כמונו... הם שמו אותן בבית ספר דתי, האמא התחילה לשים כיסוי ראש, הם הוציאו תוך כמה שנים תטלויזיה ועכשיו הם דיי דתיים... וכנ"ל על רוב האחים... לאט לאט כולם רואים את האור! 

 

מקווה שעזרתי... אם את רוצה עוד פרטים את מוזמנת לאישי!!!!

בהצלחה!!!!!!!!

והוא אברך!! ידענו להרגיש שונים ולשים הפרדה... כל הכבוד להורים שלי! אין עליהם...

מאד התפעלתי משתי ההודעות, מתום הלב, מהיחס להורים, ומהתוצאות המעשיות של הגישה.

 

למה לחשוב אחרת?....

אבל סורי שחשדתי סתם... ובאמת שאין כמו ההורים שלי! אחלה חינוך נתנו לנו!!

ויש ילדים גדולים ולומדים להסתדר ב"ה. לומדים לא להסתכל בלא צנוע ומצד שני לאהוב את כולם.

יש לנו גם הרבה חברים שמתלבשים ככה וב"ה הילדים מסתדרים ומקבלים את זה בטבעיות שהם ככה ואנחנו אחרת. והבנים יודעים להסיט את העיניים.

לנו יש גם בעיות עם נגיעה בין בני דודים וכו' שהילדים שלנו עוד צריכים ללמוד להתמודד עם זה. אבל בע"ה הם יתמודדו כמו שאני ואחי התמודדנו עם המשפחה המורחבת.

הגדול שלנו בן 5. והסבא וסבתא לא דוסים.
אנחנו מחנכים אותו על כל מיני דברים שאצלנו לט עושים ככה.
אצלנו לא רואים טלויזיה. אז או שאני ישים לו ערץ מאיר או שלא.
לגבי הבגדים, הם יתרגלו ולא יעשו עניין אם לא תעשי.
השבוע היינו באירוע ממש לא לטעמנו. כמובן שהיינו הרבה בחוץ. יום אחרי זה דיברתי איתו מה היה והוא אמר שהבנות עשו תנועות לא יפות. ומאוד שמחתי שדווקא נוצרה לי הזדמות לדבר איתו כשאני איתו בסיטואציה, וכך אסביר לו יותר טוב.

כל הדודים משני הצדדים חילוניים/שומרי מסורת בצורה בסיסית.

גדלנו בידיעה שאנחנו שונים מהם,שהם עדיין מבולבלים,טועים וכשהם יבינו אז הם ודאי יחזרו בתשובה,כמובן שידענו שאסור שהם ידעו את זה כי אז הם עלולים להעלב.

לדוד שלי שהוא גם שכן של ההורים יש ילדים בגילנו שמטבע הדברים נוצר קשר כמעט כמו של אחיות/ אחים.אבל תמיד ידענו שהם יכולים לבוא אלינו אבל אנחנו לא יכולים לבוא אליהם. האמת שגם דוד שלי מאוד כיבד וכשהיינו נכנסים אליו מסיבה כלשהי תמיד הם היו מכבים את הטלויזיה.

וההורים שלי גידלו משפחה לתפארת!! כל הבנות נשואות לבחורי ישיבות והקימו בתים של תורה. הבנים הגיעו לישיבות מובחרות וחלקם כבר נשואים. 

בקיצור, הכל ענין של גישה שלכם כהורים. לא להילחץ מהענין ולתת לילד להבין שזה פשוט לא מתאים ולא לומר לו שזה אסור.(לעניות דעתי צריך להשתמש במילה "אסור" בשעת הדחק בלבד)

 ואגב, הדוד שלי השכן שלנו-הבנים שלו כולם!! חזרו בתשובה.... אז כנראה שנתנו דוגמא טובה...

לאט לאט, בנימוס אבל בנחישות. בלי לפחד מההשלכות.

בהתחלה זו מלחמת עולם באמת. כי מי שעומד מולך נאחז בדפוס הישן של היחסים ביניכם. אחר כך יש את שלב התדהמה כי מי שעומד מולך מבין שכללי המשחק משתנים. אחר כך יש את שלב בדיקת הגבולות החדשים מצידו/ה. 

 

זה תהליך לא פשוט, זאת דינמיקה טיפולית למעשה, שבה גם המקום הישן שלך מתערער, או יותר נכון, משתנה לטובה, אבל בכל זאת בהתחלה לא יציב. 

זה דורש כוחות (אבל גם המצב הקיים דורש כוחות) ואולי תמיכה של איש מקצוע או מטפל.

זה יכול להיות יותר קל אם מתארגנים מראש על חלופות זמניות מבחינת דיור ועזרה (שזה לא ירפה את ידייך - פשוט קחי את זה בחשבון), או לפחות על חברים טובים, בתים נעימים שאפשר להתארח בהם כדי לקחת פסק זמן מהחיכוך ולקבל תמיכה.

 

יכול להיות שצריך לשתף גורם שלישי שיש לו השפעה ושאמא שלך רוחשת לו כבוד והערכה. אותו גורם צריך להיות מודע לשינוי שאת מעוניינת לחולל ולהיות מוכן להיכנס לתמונה כשמלחמת העולם תפרוץ . תצטרכי ליידע את אימך לגבי אותו אדם ולתפקיד שלו במשוואה בינכם. זאת טקטיקה יעילה במקרים של מניפולציות של צד אחד כוחני על צד חלש יותר.

 

הרבה בהצלחה. בעז"ה תצליחי. 

 

לדעתי, לא צריך להגיד לילדה בת שנתיים וקצת "בקול תקיף". היא בוכה על הריחוק, ומנסה דרך לקירוב בחזרה. לא מעוצם "הבנתה" את הדברים..

 

הכי טוב, אם עושה כך, להגיד לה בקול מתון, לא מרביצים לאמא, תעשי "טובה", ולקחת את היד שתלטף לך את הלחי. ולחייך, "יופי"...

 

צריך להבחין בין הגילאים. להורים לילד ראשון, גיל כזה כבר נראה "גדול", אבל הוא לא..

 

העצה לקחת את היד ולעשות 'טובה' לא תעבוד במקרה הזה. היא לא עושה את זה כמשחק אלא מתוך כעס, כך שהיא רק תכעס יותר אם אנסה לעשות כך (פעם ניסיתי, כך שאני יודעת שכך זה אצלה).

ומתוך מה שאתה אומר אני מבינה שזה נורמלי שילד בגיל כזה ירביץ להוריו מתוך כעס? וזה לא מעיד על חינוך לקוי? מאיזה שלב כן היית מגיב יותר בחומרה?

(יש לציין שהיא בהחלט מבינה באופן מרשים, יותר מבני גילה, אבל בהחלט יכול להיות שאנחנו טועים בתגובה, ולכן שאלתי)

מ"חינוך לקוי"... מה פתאום.

 

והייתי מציע לך, לחבר מה שכתבה "מודדת כובעים", עם מה שאני כתבתי.

 

כלומר, קודם, באמת להגיב ב"הזדהות", מתוך אמפתיה, (לפעמים אחרי סיוג ראשוני, לא מרביצים לאמא): מה קרה, את כועסת, את רוצה...?

 

ולפעמים אחרי שהיא קצת נרגעת, לקחת את היד..

להשתתף בצערה.

 

זו הדרך שלה להביע רגשות כרגע. תעזרי לה.

 

לא חושבת שהדרך זה להתנגד לעצם המכה, כי הכוונה שלה להסביר מה היא מרגישה ולא לנקום בך.

בן שנה ו-9 מתוק מתוק מתוק

אבל גם.. כשמתעצבן מרביץ- אם לי, אם לאחיו..

כשהוא מרביץ לי אני אומרת שאסור ומתרחקת. נשמע לי הכי הגיוני- להבין שזאת התוצאה של המעשה.

אבל יש מצב שאני טועה..

יש מצב... הוא פשוט קטן מידי לתגובה כזו.

הבת שלי בת שנה ושמונה היא גם מתוקה ומהממת ושמחה ומקסימה, אבל מרביצה מתסכול (או בועטת תוך כדי החלפת חיתול) ואני בהחלט מתרחקת, אפילו עושה לה פסק זמן קטן (יחד עם האסור להרביץ לאמא וזה כואב לאמא, בשיטת הטניה ביירון למי שמכיר). היא לחלוטין מבינה וזה אכן פוחת. מידי פעם היא מנסה שוב וזוכה לאותה תגובה. 

זה ממחיש לה מה אסור ולמה. באותה מידה אני מאוד מאוד מעודדת התנהגויות טובות ונעימות כדי שתבין ששווה לה להתנהג בצורה אחת ולא בצורה אחרת.

 

תעשי מה שמרגיש לך נכון ותתמידי.

 

 

לדעתי, "התניה פבלובית"...

 

גם, להבדיל, עכבר, שיחטוף איזו מכת חשמל אם מתקרב למשהו, לא יתקרב אליו...

 

אין בכך "הבנה".

 

אפשר לומר בנעימות שלא מרביצים. אבל "להתרחק" בגיל כזה, לדעתי לא במקום.

גיל קטן מאד.

 

כשם שצריך לא לאחר שלבים בחינוך, כך צריך גם לא להקדים..

גם לילדים וגם למבוגרים. היא גם יודעת לסדר את החפצים שלה, ולמה? כי היא מקבלת כל הכבוד וכפיים כשכן וחוסר שביעות רצון (לא חוסר אהבה) כשלא. אני מבינה לגמרי למה צריך לנקות את הבית, אבל רוצה? אוהבת? לא, אבל רצפה נקיה זה נחמד.

אני לא רואה בזה הקדמה אלא הקניית ערכים נכונים מהתחלה, בדיוק כמו הרגלי אכילה, שינה, יהדות ותורה וכל מיני דברים אחרים. 

יש בשפע מומחים שאומרים שבנושא הזה צריך להיות מאוד חזקים כבר בגיל מוקדם בדיוק כמו אש בתנור. 

עוד דבר- תנסה להיות אישה בהריון כשהילדה בועטת לך בבטן מכל מיני סיבות שלה הכי הגיוניות בעולם. לדעתי כל אחד מחליט בהתאם למקום בו הוא נמצא. עכשיו זו התניה, כמו להגיד שמע ישראל לפני הדשינה, בעוד זמן יתווסף הסבר כשיהיה רלוונטי להבנה והכלה. 

התניה זה דבר אוטומאטי. אילוף. גרוע מאד היה, אם הכל היה "התניה"....

 

חינוך זה הרבה מעבר לכך.

 

נכון, שיש גם ענין של הרגלים. וגם ענין של תחושות טובות שמחזקות את ההרגלים הנכונים.

 

קודם, צריך לתת מקום להתבטאות הטבעית. אח"כ מכוונים את הכחות. לא צריך לפחד.

 

לכן, יש גילאים שונים בחינוך. למשל, עפ"י דין, "לאפרושי מאיסורא" ע"י ההורים בלבד, זה מזמן שהילד מבין "לא". עייני "שמירת שבת הישן", שזה מגיל שנתיים-שלש. לפני כן, אולי הוא יירתע ממשהו כואב. אבל זה לא שמץ הבנה. אולי כחנות.

 

יש גילאים של הרגלים, מזמן שהילד יכול. "קטן היודע לנענע לולב" וכו'..

 

גיל חינוך, זה בכלל בערך מגיל שש.

 

 

כמו שילד קטן שאינו מברך, אנחנו לא נעכב לו את האוכל... כך גם היחס החם. אנחנו לא "נתרחק" מפספוס שעוד לא בן שנתיים, בגלל שהוא נתן מכה. נגיב טבעית שלא מרביצים ל..  בנחת.  אפשר לומר, "לא חוסר אהבה" - אבל ילד קטן הוא רגיש, ומיד מרגיש את ה"התרחקות". הוא לא אמור להרגיש דבר כזה בגיל זה. טעות. לא "מחנכים" על חשבון יחס בסיסי.

 

קלו וחומר "מבוגרים"... מבוגר שכל החיים שלו זה "התניה", הכל "מקל וגזר", איזו רמה נמוכה היא זו...

מה עם עבודה מאהבה, מהכרת הערך והטוב.

 

גם לנקות את הבית כי כך זה יפה ובריא, זו לא התניה. זו הבנת הערך, שמתגברת על העצלות הרגעית-הטבעית. לפעמים זה עצמו נותן את החריצות. זה בדיוק מה שעוד אין לילד קטן. אכן, לא נמתין ש"יבין" הכל - ונרגיל לדברים טובים ונכונים. אבל כל דבר, בשלב המתאים.

 

שמע ישראל לפני השינה, זה לא "התניה", זה הרגל נכון. בוודאי שטוב להרגיל לדברים נכונים גם טרם הבנה.

יש הבדל בין הרגל קדוש, שיש בו גם סגולה עצמית, לבין "שלילה" בגיל שעדיין מוקדם לה.

 

לגבי אשה בהריון... כמובן אף אחד לא דן על מצבים ספציפיים, ואיש לא "שופט". דובר על העיקרון מה נכון לכתחילה. להבין תגובות אינסטנקטיביות של ממש "מדוייקות" אפשר בקלות. בד"כ, אם הן לא קיצוניות, ובאות מהורה אוהב-  לא יקרה מזה כל רע.... אבל לא צריך לעשות מהן אידיאולוגיה..

 

מדרגות.

זה לא מתאים אמא גדולה לא מרביצים לה אסור...

את כועסת בואי תקחי כדור ותכווצי אותו 

או תתני לי יד חזק.נצעק ביחד.  או איזה מעצבן ש...ולתמלל את הרגש-אני כועסת שלא הביאו לי מה שרציתי.נכון?

היא תתקן לא . אני עצובה  כי.. או כן 

-מכה מגיעה מרגש חזק שאין לו אפשרות ביטוי...-

האם עזרתי?

הרגשתי ככה כשהיתי ילדה.זה לא כזה מזמן...

לדעתי כל הבעיות שלנו בחינוך זה כי אנחנו שוכחים ש-

גם אבא היה פעם ילד קטן ש...

גם אמא היתה פעם ...

מכירים את השיר?

חושבים גם ככה?

 

זה בהחלט מספיק לילדה כל כך קטנה

במיוחד לד. שהסביר והאיר, ולמוסדות כובעים ורק אמונה שהציעו איך לעזור לה להבים ולהביע את הכעס שלה.
כשורה שוב לאחרונה הגבתי כך ובהחלט הרגשתי איך זה הרבה יותר נכון ומתאים!
תודה!

שומרת על הכוחות שלי.

למה לא? אם הם חזרו נקיים ונשארו נקיים.

 

הטקס שינה נשמע מקסים. אבל אפשר לקצר את התרפיה בהדרגה אפילו ל5 דק'.

או לבחור - ערב עם להקריא סיפור, וערב אחר עם תרפיה.

 

ואפשר בהמשך כשתצטרף התינוקת בעז"ה, להקדים את הסיפור לאחה"צ, בזמן ההנקה או זמן אחר, ולסים את היום בקריאת שמע ו 5 דק' תרפיה.

כדאי להרגיל לגירסה המקוצרת כבר מעכשיו.

 

בשעה טובה .

בד"כ אני יושבת ומניקה את התינוק בזמן שאני מספרת את הסיפורים והשירים אז זה סוג של מנוחה גם בישבילי.

אבל אין ספק שזה עלול להיות גם קצת כובל.

 

לא רואה שום בעיה עם הבגדים.

במקום שאת תצטרכי לעשות הכל..
אני זוכרת שלנו בתור ילדים היה קלטות ודיסקים של מלא סיפורים ושירים ומאוד אהבנו.
סיפורי התנ"ך, סיפורי ילדים, 100 שירים/סיפורים ראשונים, ועוד מלא סוגים
(כשגדלנו- חבורת מצוות..וכאלה)

אפשר אולי - לשים להם קלטת/דיסק ואח"כ תבואי לעשות איתם את התרפיה או שהפוך..

אפשר להמיר חלק מהתפריה במוזיקה של נחל ויער (מנגינות של דמיון מודרך והרפיה.. )?? או שפחות יתאים? (אולי לשלב את המנגינות מעכשיו ברקע?)

מה עם אבא? יכול להקריא סיפור מידי פעם או שלא נמצא בזמנים האלו?


לגבי הבגדים - אם לא התלכלך ולא הזיעו יותר מידי לא רואה בזה בעיה.. (חוץ מתחתונים נגיד.. )

במקום שאת תצטרכי לעשות הכל..
אני זוכרת שלנו בתור ילדים היה קלטות ודיסקים של מלא סיפורים ושירים ומאוד אהבנו.
סיפורי התנ"ך, סיפורי ילדים, 100 שירים/סיפורים ראשונים, ועוד מלא סוגים
(כשגדלנו- חבורת מצוות..וכאלה)

אפשר אולי - לשים להם קלטת/דיסק ואח"כ תבואי לעשות איתם את התרפיה או שהפוך..

אפשר להמיר חלק מהתרפיה במוזיקה של נחל ויער (מנגינות של דמיון מודרך והרפיה.. )?? או שפחות יתאים? (אולי לשלב את המנגינות מעכשיו ברקע?)

מה עם אבא? יכול להקריא סיפור מידי פעם או שלא נמצא בזמנים האלו?


לגבי הבגדים - אם לא התלכלך ולא הזיעו יותר מידי לא רואה בזה בעיה.. (חוץ מתחתונים נגיד.. )

גיליתי שיטה ממש טובה
את שמה על הגז עם מים ואבקת כביסה.
תני לזה לרתוח בסבבה שלו איזה עשר דקות, והכל יורד..
וגם הבית מריח מצוין..
מבחוץ אני לא מכירה. רק ממיס שומנים..

צמר פלדה (לא לנשום כשבוצעים ממנו חתיכה) וסבון כלים רגיל.

אחרי ניקוי כזה זה כבר לא חמץ...ולא כדאי לנשום רעלנים בשביל להבריק.

בשקית זבל אטומה שמה במרפסת לכמה שעות, ואז בדרך כלל נשאר רק לשטוף ויוצא מבריק

אבל אם הוא אוכל אוכל מבושל ומגוון שאת בישלת, זה אוכל בריא לא?

 

אולי כדאי לפנות לרופא משפחה שישקול אותו, יגיד אם חורג מהנורמה, ואולי יפנה לבדיקות.

 

אם הכל תקין, ובכל זאת כל המכלול שתיארת מטריד אותך, אני הייתי מציעה ללכת על טיפול אלטרנטיבי - הומאופתיה לדוגמא, ויש עוד אפשרויות טיפול אלטרנטיבי.

בדרך הזאת לא מתעכבים על נקודות הקושי וחלילה מכניסים אותו למעגל קסמים שלילי לגבי אכילה, אלא נותנים מענה כולל גם לתיאבון המוגבר וגם לאופן האכילה - חיפזון, השמעת קולות, וגם מענה רגשי.

 

בהצלחה.

יש לי ילדה שאוכלת ככה, היא בת כמעט 6.

אולי לא בצורה שאת מתארת- אבל בהחלט עם הידיים, והרבה, ומנגבת את הידיים על כל דבר  אפשרי חוץ מהמפית..והערות לא עוזרות בכלל. גם לא כעס.

יש עוד הבדל- הילדה שלי לא מנומסת בשאר תחומי החיים כמו הבן שלך .

 

אני לא יודעת למה הם אוכלים ככה- אולי צורך תחושתי שמקבל מענה באכילה עם הידיים.

אולי הם מאוד מאוד רעבים ולכן אוכלים הרבה ומהר.

שאלה: הוא ממש שמן? שמנמן?

כי אני במקומך לא הייתי רוצה להכניס לו לראש שהוא שמן. זה יכול לסבך אותו עם עצמו ולהוריד לו את הבטחון העצמי.

אם אכן הוא כבר שמנמן (שלי כזו)- אז אפשר לדבר איתו בעדינות על זה, יותר בכיוון של בריאות, מה טוב לו, מה לא טוב לו. ללמד אותו את פירמידת המזון (שלי למדה בגן וזה עוזר לנו. נניח היא רוצה לחם עם חמאה פעמיים ביום אז אני מזכירה לה שחמאה היא מהמשולש העליון, שממנו אוכלים רק מעט).

וגם- לשנות את התנהלות הארוחה. כלומר- וזה קצת קשה- כשהוא יושב לאכול- קודם כל למלא את הצלחת בסלט, ורק אחרי שגומר את הסלט מקבל פחמימה וחלבון. אפשר גם להגביל לשתי מנות פחמימה, ואם רוצה עוד- אז מחליטים שיכול לאכול עוד שלט, או אולי פרי לסיום הארוחה

ומעבר להכל- אם זו לא התנהגות שתמיד היתה, אלא משהו שהתחיל לפני זמן מסוים- אז הגיוני מאוד שיש כאן ענין רגשי כלשהו ששוה לבדוק אותו ולתת לו מענה. .

נגיד כשאני רעבה אני לפעמים אוכלת מהר/לא מרוכזת ממש ואז גם מן הסתם אוכלים יותר..
אז אולי מידי פעם בין הארוחות, תשימי תפוח חתוך על השולחן או ירקות או תציעי לו משהו קטן לאכול מעדן משהו..

אישית לא הייתי מעירה לן אם זה פוגע אפילו בנו המבוגרים הערות בנוגע לאוכל פוגעות.

עדיף להתייעץ עם הרופא ילדים, אפילו ללכת בלעדיו.

 

יכול להיות שיש איזו שהיא בעיה רפואית שגורמת לו לא לשבוע (קיימות כמה כאלה)?

 

יכול להיות שיש איזשהו קושי נפשי שגורם לו לברוח לאוכל ולהיות שקוע בו?

 

הוא ילד פעיל באופן מיוחד? ילדים שמוציאים הרבה אנרגיה צריכים גם יותר אוכל.

 

סליחה על השאלה, אבל יכול להיות שהוא למד את היחס המוגזם לאוכל מאחד מכם והוא רק מקצין?

 

ודבר אחרון - יכול להיות שלא מספיק לו לאכול 3 ארוחות, אולי כדאי להוסיף לו ארוחות ביניים קטנות ובריאות (פרי, מעדן ללא סוכר, חטיף בריאות וכדו'). ככה הוא ירגיש תחושת שובע וגודל הארוחות יקטן וגם חילוף החומרים יהיה יעיל יותר.

 

אם זה דבר חדש יחסית כדאי לברר מה קרה בסביבות השינוי,יכול להיות שהוא מדחיק משהו שאתם לא מודעים לו אז קודם לנסות לברר...
חוץ מזה
@ שתיית 2 כוסות מים 20 דק' לפני הארוחה תגרום לכל אדם לאכול פחות.
מומלץ להתחיל עם סלט .אפשר להוסיף לסלט או לכל תבשיל(ישר על הצלחת) זרעי צ'יה .
לנסות לדבר איתו תוך כדי שהוא אוכל,למשוך את הזמן בין ביס לביס. זה אמור למתן(שימי לב מה קורה לך בשבת ,אם אתם שרים בתוך הסעודה).

אצלי עבד עם הילדה

משהו דומה לשלך בקשר לאכילת יתר אז הם התחילו ללכת לתזונאית בשבילה-(נראה לי מקבלים החזר) אבל הם לא אמרו לה שזה בשבילה כי היא היץה נפגעת אז כל שבוע היא הולכת עם האבא ואת מה שהתזונאית אומרת כולם עושים והיא מרגישה כאילו היא נבחרה ללכת בשביל להגיד לכולם איך צריך לאכול..

הגעתי למסקנה שזה אכילה רגשית כתוצאה מלחץ חברתי....שוחחתי עם המורה שלו והתבהרו לי דברים נוספים...
אגב לשאלתכם זו תופעה לאחרונה , הוא ממש לא שמן...
אני בקשר כעת עם גורמים חינוכיים בכדי לעזור לו..
תודה על הכיוונים-אין ספק שזה פתח לי כיווני מחשבה לעזור לילד.
אז תודה ובשורות טובות!

http://www.soragim.co.il/cms_data/soragit_lp_soragim/

הם מאוד בטיחותיים.

 

הסיבה שהם רק נגד ילדים ולא פריצות כי לוקח לנסר אותם במסור חשמלי בערך חצי דקה פחות מהתקן נגד פריצות...

 

מי מנסר היום? זה אולד פאשן

למרות שאני לא שולל את זה בתור רעיון.

נראה לי רק שכדאי לעשות השוואה ולראות עד כמה ההבדל במחירים משמעותי- כי אם הוא לא משמעותי אז אולי עדיף ללכת על סורגים רגילים? ככה מרוויחים גם יותר בטיחות, ביטחון, גם לטעמי יותר יפים... גם לסורגים רגילים אפשר לעשות "בטן" וזה משמש אחר כך לאדניות וכו'.

באופן כללי כדאי לבדוק אצל כל מיני בעלי מלאכה כי בתחומים האלה הרבה פעמים הטווחי מחירים עצומים. אם מחפשים טוב אפשר למצוא בעלי מלאכה שעושים עבודות במחירים מצחיקים לעומת הצעות אחרות.

 

וזו הסיבה היחידה שאני מבררת על סורגים שהם נגד נפילות. 

 

כמובן, כשיש תקציב, עדיף רגילים, לכאורה...

'אבא קורא לי הדר, ואתה קורא לי אמא'
לא לעשות עניין, אבל להתעלם לגמרי לדעתי גם לא נכון כי הוא לא ידע שצריך להיות אחרת.

אני אומרת עם חיוך: "בשבילך אני אמא.."

 

ומזל טוב יקרה!

"לא הדר.. אמא"..

 

ואם יגיד שוב בשביל ה"חוכמה", פשוט להתעלם. זה יעבור. ומהר. אין מה להתרגש.

להגיד לו בשבילכם אני אמא. אם מנסה להמשיך אז את חוזרת בשבילך אני אמא .

אחרי פעם שניה-שלישית , לא לענות לו עד שיבין ..... ועד שהוא קורא לך,עוד פעם .

 להמשיך בדרך זו ....עד שבסוף יקרא לך אמא .

את אמא שלו ולא חברה שלו .(זה חשוב להמשיך , שהיה גדול ..... יכבד אותך ולא יחשוב שאת חברה ....)

 

לא אומרים: בשבילך אני אמא.. הוא בכלל לא מבין את המשפט הזה.

 

ולא צריך להגזים, "את אמא שלו ולא חברה שלו"... זה לא "אוייב"... תינוק, שנהנה מה"חוכמה". לא יעשו ענין, לא יהיה ענין. ואין חשש ש"בגלל זה" כשיהיה גדול לא יכבד אותה. לא להרגיש מאויימים.

בת השנתיים שלי עושה את זה כל הזמן ומחכה לראות תגובות.

(חייבת להודות שזה מתוק מדבש...)

ואני שואלת אותה: מי אני? עד שהיא עונה: את אמא!!

לא להיבהל ולא לעשות מזה עניין.

כל הילדים ככה, וכשהם גדלים קצת הם מבינים יותר ומפסיקים עם זה.

אצלנו הם לפעמים מתבלבלים... אז אנחנו פשוט צוחקים איתם על זה...

לדעתי אחד הדברים שיכול לעזור זה דווקא לדבר איתם על זה: מה השם של אבא?מה השם של אמא?ככה הילד יודע שיש להורים שם וגם יודע שבשבילו הם אבא ואמא.

זה לא נכון בכל עניין.

 

למשל ילד גדול שמפספס "להכעיס", לא יעזור לדבר איתו. יותר יעיל יהיה לטפל בצד הטכני, בלי כעס ובלי אכזבה ממנו.

וגם לא תינוק שקורא להורים בשם פרטי. עדיף להתעלם ו/או לחזור אחרי המשפט שאמר ולהחליף את המילה "הדר" ל"אמא".

וגם לא ילדה שמרביצה לאמא. שגם על זה דובר לאחרונה.

 

לא מכל דבר צריך לעשות אישיו...

 

 

וכמובן שכל דיבור צריך להיות בהתאם לגיל ויכולת ההבנה והתפיסה של הילד.

 

הכוונה היא שבמקום להתנגד או להגיב בחומרה או להפעיל טכניקות כגון קריאה לאבא ואמא שלא בשמם (במידה וזה נעשה רק כדי שהילדים לא ישתמשו בשמותיהם הפרטיים של ההורים), כדאי לדבר על הדברים, לפרק מוקשים, לפזר ערפל ואי הבנה.

אבל בדרך שלילית.

 

אני לא בעד הדרכים שכתבת. אבל עדיין לא חושבת שכל דבר צריך להיות "נושא" שמלבנים.

כל גיל וכל נושא והשיטות שמתאימות לו. 

 

הדוגמא של עשית צרכים היא דוגמא קיצונית וקשה - הילד פוגע גם בעצמו, וצריך לחשוב היטב ובאופן מערכתי איך לא מגיעים למקומות האלה. אבל אני בהחלט חושבת שילד שמנסה להשיג תשומת לב בדרך שלילית שייך לשקף לו, לשוחח על הדברים, לבדוק איפה הוא חש מצוקה.

בדרך כלל כשפועלים באופן הזה, בונים אצל הילד מודעות עצמית ובגרות נפשית, מפתחים את האינטליגנציה הרגשית, והכי חשוב - מקנים לו כלים יעילים וחיוביים לתקשורת.

לפעמים צריך לדבר ולהאזין, לפעמים צריך "לדלג" ולא לחפור מידי ולהרגיל את הילד שכל דבר הופך ל"פרשה".. הכל לפי הענין.

סיפור רגוע, עם יד על הראש. ולהנמיך את הקול בהמשך הסיפור.

 

[אם לא יעזור - לשאול בשעות היום, אם הוא מרגיש מה מפריע להירדם בזמן. ולא לדבר על זה יותר מידי, כי אז זה יהפוך ל"תופעה"..]

אולי באמת נשכלל את ה'אוירה'. תודה.

 

אני חושבת שהבעיה זה המוצץ. קשה לו בלעדיו.

(אני נזכרת בעצמי בתור ילדה, הלילות הארוכים... רחמי עליו)

הצעתי לשאול אותו על זה.

 

כדי שירגיש לגיטימי לדבר על כך. זה לא משנה בכלל מה הגיל.

 

 

ברור שזה קשה. יכול ממש להיות לא פשוט.. 

לפעמים ה"אוירה", כולל יחס וחום פיזי שהוא מרגיש מהיד על הראש, זה יכול להיות קרוב למה שהמוצץ היה עושה. אחרי שנרדם - כבר ממילא פחות משנה.

אצלי הגדולה בת 7 לאחרונה ,בשבועיים האחרונים לא נרדמת בקלות .... .

אז אני באה למיטה ושאלת אותה למה היא לא נרדמת ? רעבה , צמא , אולי משהו מציק לך ....

היא בכיתה א ' אז אמרתי לעצמי אולי המתח ו"הבלגאנים" של חודש אדר ופורים .....

מנסה להרגיע אותה מלטפת אותה ובסוף היא נרדמת .

 

נ.ב

יום אחד של תחילת אדר , היא שאלה מה הם צריכים להביא למחר .... מה כתוב להן בטבלה

(הם קבלו טבלה וכל יום כתוב מה יש ....) אמרתי לה שאני לא יודעת . כתוב יום הפוך ואין לי מושג מה זה .

אמרתי לה שאברר אם המורה /או איזה אמא ..... ורק לאחר שבררתי אמרתי לה היא נרגעה .

וזמן מה לאחר מכן נרדמה .

לדעתי מה שיעזור זה לתת לו תחליף 

כמו בגד או צעצוע

קשה להפרד בכזו קיצוניות ממוצץ

יש כאלה שמצליחים ויש שפחות

תנסי, אולי יועיל

הניתוק מהמוצץ הגיע מרצונו, לא לחצתי עליו בכלל.

זו הסיבה שקרה רק בגיל 6+.

תודה

ולתת לו לקרוא או להסתכל על ספרים עד שהוא נרדם?

ועוד משהו חזק מאוד - אם ההורים הולכים לישון אני מגלה שהילדים נרדמים במעין לית ברירה.

בלילות שבת עכשיו כשהם גדולים (11 - 6) אנחנו לא אומרים להם להכנס למיטות, אלא כל עוד שהם לא עושים רעש מעבר לסביר הם יכולים להשאר ערים ולשחק כמה זמן שבא להם. אני ובעלי, לעומת זאת, נופלים שדודים בשמונה וחצי בערב. תוצאה? כל הילדים מרצונם החפשי במיטות ונוחרים עד תשע...(כשביום חול הם יכולים בכיף להיות ערים עדיין בעשר וחצי למרות שהם במיטות מתשע).

יש אפשרות להוריד צריכת סוכר ? בסביבות שש לתת תה קמומיל חזק. זה לא טעים אז צריך להסוות את זה . תוצאה בתוך שבועיים -אם תצליחי לעמוד בזה . בהצלחה!

הצעתי לילדון: בא נפחית סוכר בחלב שלפני השינה. חברה שלי אמרה שאולי זו אחת הסיבות שקשה לך להירדם.

והוא ענה: מאיפה היא יודעת?!  אמרת שמה שקורה בבית לא מספרים בחוץ!

איזה פשוש חכם !!! , דרך אגב נדמה לי שאם את נותנת תה קמומיל , זה בסדר להמתיק .

לא מצליחים להרדם דווקא כי הולכים לישון מאוחר מדי (נכון לגבי תינוקות, ילדים ואף מבוגרים).

שמעתי את זה מיועצת שינה ואצלנו זה נמצא כנכון מאוד

יכול להיות שהוא הולך לישון מאוחר מדי בשבילו?

(נכון שהמוצץ זה הסיבה הרשמית אבל שווה לחשוב)

זה לשכב במיטה עם הילד צמוד, אפשר גם לחבק אם זה נוח.

או לשבת ליד עם יד על המצח ובין העיניים

כי הוא צריך תחליף למגע הכייפי הזה של המציצה.

 

ואחרי חודשיים שלושה זה נהיה יותר יותר קל בכל אופן.

@רממ

אם כן, מוזמנת לאישי..

הבית שלה מלא ציוד של גן (היתה גננת 30 שנה במעונות של 'אמונה').
יש לה חצר עם משחקי גינה (מגלשה,בית וכו').
היא אשכרה מביאה ריתמיקאית לילדים..
בקיצור,ממש מעון, רק בקבוצה קטנה ויחס אישי!
מוזמנת לפנות באישי..

אבל הי - לא פורום בישול כאן .

 

סליחה שאני לא עונה לעצם הענין. שבת תיכף.

אלא רק לאחר שמכירים את המשפחה.
גם כאן. לדעתי כדאי להכיר לפחות את ההןרים ואת המקום בו הילד יהיה

בהנחה שהאמא החורגת מגדלת את הילדים באופן נורמטיבי (אין אלימות מילולית או פיזית, יש טיפול סביר ויחס טוב),

אז קודם כל, יש להעריך מאוד את העובדה שהיא ממשיכה לטרוח בגידול שלהם ולוקחת את המעמסה הזו על עצמה.

 

וגם להבין שהמצב מורכב מאוד. יתכן שאפילו אמא ביולוגית היתה נתקלת באותם קשיים מול הילדים אחרי חוויה של שכול ואובדן.

 

ואחרי שמעריכים ומבינים, כדאי להציע לחברה לשוחח עם האם החורגת, בנחת ובנעימות עד כמה שאפשר, ובכל זאת להציג את הצד שלה ושל אחיה הקטנים. ולהציע שיהיה שיתוף פעולה בין שתיהן לתועלת כולם. ואולי לפנות יחד לייעוץ אצל איש מקצוע.

 

אם האמא לא מוכנה לשמוע או לשתף את חברתך בטיפול בילדים, אפשר להציע לחברה לפנות למבוגר נוסף שקשור למשפחה, או שהוא דמות רבנית או חינוכית שהאמא מעריכה כדי שיתווך ביניהן.

 

בהצלחה רבה. הקב"ה ינחם אותם.

אשריה שיש לה חברה כמוך.

 

 

ראשית, הילדים לא רק צריכים "סמכות הורית", אלא צריכים פשוט מישהו שימלא את מקום האבא/אמא.

 

מאד יפה מצד האם החורגת, שלקחה על עצמה את זה.

 

הילדים עצמם, נמצאים במצב לא פשוט. בצער עמוק על אביהם, בתיסכול שהיא לא באמת האמא שלהם.

 

לאחות הגדולה יש תפקיד חשוב. היא בשבילם הגדולה מהמשפחה האותנטית.

 

 

לענ"ד, כדאי שהאחות הגדולה תשב לשיחה עם האם החורגת.

 

קודם כל, תאמר לה שהיא מאד מעריכה את המשימה שהיא נטלה על עצמה. תזכיר שזה מצב לא-פשוט לכולם. לאשה שאיבדה את בעלה וצריכה להתמודד עם מציאות כזו. לילדים, שאיבדו את אביהם וצריכים להתמודד עם מציאות כזו.

 

אחרי שתביע הערכה, שתאמר לאם-החורגת, אם היא מוכנה שמפעם לפעם תשוחחנה לגבי מה שאפשר לעזור לצעירים יותר. איך מצד אחד להתנהל איתם בדרך שמתאימה להם, ומצד שני שהם גם יקבלו אותה יותר.

 

מן הסתם אם היא תהיה מוכנה להיות גם קשובה לאחות  הגדולה, אז האחות תוכל לעזור לייצר יחס חיובי יותר אצל אחיה הצעירים. כל תוכל להשפיע במשהו על דרך החינוך שלה, וגם על תחושת האחים ביחס לדרך ולאם החורגת.

 

במקביל, כדאי שהיא תקדיש זמן מפעם-לפעם, לשמוע את האחים. להקשיב מה מפריע להם. הדמות שלה היא עוגן חשוב במציאות הזו.

 

וה' יתן לה כחות, לפי המשימה החשובה הזאת.

 

[אחרי שכתבתי, פתחתי את ההודעה שלפני - וראיתי שנתכוונּו בערך לאותו דבר..]

פחות ממאה ליום?
יותר מ100?
תני כיוון..
(יש גם ארוחת צהרים לילדים)

כמה אחראיות יש?
100 שח ליום זה הרבה בשבילי....
כשיש מלא בחורות שעושות בחצי מחיר אצלינו בישוב.
גם מדובר על 6-7 ימים אז 700 שח זה הרבה לדעתי. במיוחד עם יש יותר מילד אחד.

ואת זה אני כותבת בתור אמא עובדת עד ארבע וחייבת את הקיטנוץ האלה.....

בהצלחה

אני מכירה כאלה שלוקחים 120-150 (ואפילו יותר) ליום
(וזה האלו הזולים בגנים) וכאלה שלקחו פי 2 מזה ליום.
ואזורים שלוקחים בהם 70-50 ליום.. הכל תלוי באזור.

זה גם תלוי בשעות, בהאם יש/ אין א. בוקר/צהריים - כי יש כאלה שהם עד 13 ויש כאלה שהם כמו הגן עד 16..

נסי/ה לברר באזור שלכם מה המחירים.
אם זה קייטנה שאת/ה עושה עצמאית - הייתי מנסה לחשוב עם עצמי כמה אני רוצה סה"כ להרוויח ובהתאם עושה מחיר, כי כמו שאמרו פה - יש משפחות עם יותר מילד אחד וזו הוצאה רצינית לשבוע.

ואם יש 10-12 ילדים ולוקחים נגיד 200 סה"כ לכל השבוע זה יוצא סכום נחמד לפי דעתי. (2000+ לשבוע זה מספיק לי.) לא חייבים לכלול את שישי ואפשר לעשות עד 14 ככה שזה בלי א. צהריים אבל עדיין נותן להורים את רוב היום.

בגלל שזה קייטנה ולא מסגרת קבועה לכל השנה - ההורים בעיקר מחפשים בייביסיטר לזמן הזה. שהוא יותר מבייביסיטר רגיל ויש עוד ילדים בגיל ועדיין קצת מסגרת.

כולל א. בוקר ופירות, מ8 וחצי עד 13:30, כולל שישי
400 שח סך הכל

יצא זול להורים ומשתלם בשבילך.
מעל 3 ילדים כבר יהיה לך שכר יפה, אבל קחי בחשבון שזו עבודה קשה אז לא להגזים בכמות הילדים שאת לוקחת, אלא אם יש לך עזרה. זה מלא אחריות וחבל לקחת סיכונים, לא בטוחה אם יש אופציה לביטוח לזמן קצר כל כך, שווה לברר.
אם יש אוכל, תכנים וחומרים שאת מביאה תקחי אותם בחשבון בתמחור הקייטנה כך שעדיין ישתלם לך.
אני הייתי משלמת כ500 שקלים, אבל אני גרה בעיר. קחי גם בחשבון שזה לפני פסח, זמן לחוץ ועמוס גם לך וגם להורים. אל תקחי מחיר נמוך גם משום שהקייטנה תגזול ממך משאבים בתקופה לחוצה ולכן שזה לפחות כלכלית ישתלם. בהצלחה!

ולוקחת 10 שקלים ליום. סך הכל- 80 ש"ח לכל הקייטנה.

 

אני כבר עושה קייטנות בפסח 6 שנים ברציפות והשנה עוד לפני שפירסמתי התקשרו אלי הורים ורשמו את הילדים שלהם

פתק שמסיר אחריות ממך.

אחרת כל מקום היה עושה את זה

אבל אם חס וחלילה יקרה משהו לאחד הילדים וההורים יהיו מעוניינים לתבוע
הם יתבעו אותה
בדרך כלל אלו סוכומים גבוהים

יש הגדרות ברורות מתי צריך ביטוח

אבל אם יתבעו אותה היא תצטרך לשלם מכיסה

אבל אם את נהנית ומרגישה שהמחיר מספיק לך, אז כל הכבוד. מה עם עלות חומרים שונים, מים וחשמל, זה באמת מכסה? ביטוח בטוח לא נכלל במחיר, רק קחי בחשבון, קייטנה עלולה להפוך לאסון גם אם את הכי מסורה, ילדים משתוללים ועושים שטויות. אני הייתי מהססת לפתוח עסק עם רווחים כאלה שאני עלולה לשלם עליו סכומי עתק, שלא לדבר על הצער והשם הרע שזה ייתן לי, אפילו לכל החיים..

יש את נזריאן רופא אוזניים ילדים במכבי , בהדסה הקטנה -קירית יובל .

(רח' צילה - אם זכור לי נכון הרחוב ).

אולי הוא מקבל בעוד מקומות (לא יודעת /זוכרת ).

הוא כן מתעסק אם פעוטות היה של הבת שלי שגרנו בי-ם .

(היא הייתה קטנה .... עברנו שהיא הייתה בת שלוש וחצי )

עד אז הוא טיפל בה.

 

 

 

נ.ב

מקווה שזה השם שלו .....(ליתר ביטחון תבדקי )

מומלץ מאוד מאוד!

מומלץ מומלץ.