פורום הורות (עמוד 185)

א. זה שהיא קונה ירקות ופירות בסוף היום לא אומר שמה שהיא קונה לא טוב. אם את מבררת ורואה שבאמת היא קונה רקובים ושזה עקבי הייתי מדבר עם המנהלת.

 

ב. אם היא קונה בשוק יכולה להיות גם בעיה של כשרות, ואם אכן כך אז יכול להיות שגם בתחומים אחרים של כשרות יש בעיות. גם זה דבר שטעון בדיקה.

היא גם ה'מנהלת'. אין אדם מעליה.לכן הדשגתי שזה מעון פרטי

והיא ממש לא עושה קניות. בכל מקרה גם מעל המנהלת אמורה להיות סמכות, היא לא הבעלים נכון?

 

אבל אם הם לא במצב לא טוב אז מה הבעיה בעצם (חוץ מעניין הכשרות שטעון בירור)?

אני לא יודעת למען האמת. אברר זאת. תודה.

לא אכילים הם בטוח לא..
זה לא נראה טרי וחיוני כמו ברגיל?
אז מה.
לפעמים עדיף, יחסוך עלויות במקום שיפדו מכם תשלומים נוספים

מה שאני לא הייתי קונה הביתה,

לא הייתי רוצה שהבנות שלי יאכלו במעון.

לא נראה טרי וחיוני כמו ברגיל , אז מה ?

אז יכול להיות שזה נגוע,

יכול להיות שזה רקוב למחצה,

יכול לעשות כאבי בטן,

הערכים התזונתיים בירק ישן הם לא כמו הערכים התזונתיים בירק חדש

ואותו דבר בפירות.

לפעמים לוקחים מספיק כסף בשביל לקנות טרי,

ומתקמצנים או רוצים לשלשל יותר רווח לכיס.

אם הם חוסכים בזה, אולי הם חוסכים גם בדברים אחרים?

חוסכים בחומר ניקוי כשמנקים שירותים?

חוסכים בנייר טואלט?

חוסכים במים?

שמעתי על מעון, זה היה איזה מעון מפוקח בהנהלה של רשת מעונות חרדית , לא פרטי, היה פיקוח של התמ"ת, שהנחו את הילדים שלא מורידים מים כשיש רק פיפי

. בגלל זה בת של חברה של אמא שלי לא הייתה מורידה אצלנו מים

שאלתי אותה למה? הייתי בערך בת 10 והיא בת 3 , והיא אמרה שהגננת אמרה 

שלא מורידים מים כשיש רק פיפי כי חבל על המים. (דוגמה קיצונית וזה היה מזמן, אבל היה, הילדה גדלה בסדר בסוף,

כרגע חיילת מקסימה בקורס הו"ד , את ההכנה לשירותים בבסיס היא קיבלה במעון... )

 

אני בטוח הייתי מבררת את זה.

חברה קצת עין טובה..
ואולי המטפלות עושות קניות לביתו הפרטי? אמרת שזה בסוף יום אז זה מחזק את השערתי

הדגשתי שזה מגיע למעון וזה מה שילדנו מקבלים.
אכן @@כבשה מתולתלת ,הם לא ירקות ופירות במצב טוב. ויתכן שיהיו רקובים חלקית והיא תוריד את החלק הזה. אך היחס מכעיס אותי.
מדוע ילדיי צריכים לקבל אוכל פחות טוב כאשר התשלום גבוה והוגן כיאה לגן פרטי.

ירקות רקובים חלקית , ולשמחתי בדרך כלל נאכל לפני אצלנו ולא קורה הרבה.טפו טפו .

הולכים אצלי לפח או לפינת חי של השכנים.

גם אני לא אכין מטבוחה מעגבניה כמעט רקובה . 

מה שלא נאכל טרי, לא נאכל גם בבישול. 

אם הם כאלה קמצנים שם, מקבלים תשלום הוגן כמו בגני ילדים פרטיים אחרים, וקונים ירקות רקובים חלקית לילדים , אני תוהה לעצמי על מה עוד חוסכים במקום כזה.

אני הייתי פונה אליהם ומבררת.

 

 

בעיניי זה מזעזע.

אני גם הייתי כועסת ומתרתחת על זה.
במעון פרטי שולחים כל יום דוגמית מהאוכל כדי לוודא שהאוכל טוב.

ועדיין זה מרגיז שאת גם ככה לא עם הילד שלך ושולחת אותו למטפלת בלב חושש ומקווה שיהיה לו טוב בגיל כזה קטן ומשמעותי וגם התזונה מאוד משמעותית.

אני מקווה שהמטפלת הזאת נחמדה לפחות.כי זה מה שהוא יקח איתו אחרי הכל מהתקופה הזאת...

אבל מכעיס ומקומם זה כן.
בפירוש .בפרט שכתוב ירקות טריים .

וגם קצת מדאיג.

כמה אפשרויות

א. להעלות את הנושא . פשוט לדבר על זה .

ב. לדבר עם עוד הורים ולספר להם . אם יש בעיה כלכלית -תדאגו לספק ירקות טריים. בכל מקרה זה קל יותר להתמודד כשיש עוד מישהו לצידך .

ג. זה מעון פרטי? של נעמ"ת/ויצו/אמונה ? 

 

 

משורשר למי שכתבה "תסמונת דאון נחשב באוטיזם"

יש לך רעיון מה את רוצה להתחפש ....

 

אפשר מעודדת -חצאית ורודה ופנפוני מעודדת . (נזכרתי שראיתי בחנות ומשהיא חפשה בגים של מעודדת )

 

משקפיים מצחיקות , אם את בקטע של איפור  אז גומות חן , אולי פפיון מצחיק , כתר ,מניפה .

 

מקווה שעזרתי .

אשמח לרעיונות נוספים.

אפשר סתם דברים מצחיקים לפורים.

נראה לי שפשוט אתחפש בוורוד

לא הייתי רוצה שהילדים שלי יקבלו כזה דבר

הייתי מורידה את הסוכריות ואת העדשים ומחליפה את הוופלים בוופלים רגילים,

ואת הטרופית במשהו קצת יותר טוב, כמו למשל בייגלה 

שתי ברכות במשלוח.

 למרות שהם לא חייבים אבל אם כבר זה דרך מעולה ללמד ילדים מה מברכים..

ככה אנחנו התחלנו..

גם ככה הילדים מופצצים במתוקים מכל סוג וצבע בחודש אדר.

הילדות שלי ישמחו מאוד לקבל אוזן המן עם קצת במבה ושוקולד.

באמת עצוב שזה כך...

אבל שמחה לספר שבסביבתנו אפשר לראות הרבה מלכות אסתר (אם להשתמש בביטוי הילדים השגוי הזה) וגם מרדכי היהודי ודומיו. הבת שלי התחפשה פעם לאסתר המלכה (והייתה מתחפשת שוב, אם לא הייתי מבקשת ממנה לגוון), והבן שלי למרדכי היהודי על הסוס.

אז עוד לא אבדה התקווה!

מה אם סמי הכבאי , חיילים ,....

ולבנות נסיכות למינהן  פיות , מלכות אסתר , נסיכות -גברות .....

 

 

נ.ב  החלפתי היום סיעת בגן הילדים אצלנו והייתה הגננת רוטציה מישוב אחר .

היא החליטה לשלוח את הילדים מהמפגש  לנטילת ידיים או לעבודות יצירה , לפי תחפושות .

כל מי שמחופש/ת ל .... יקום עכשיו וכו

וכן לצערנו אין ממש דמוית מהגילה /תנ"ך ....חוץ ממלכת אסתר הקלסאית .

היא אמרה למשל כל מי שהיה מורדכי יקום  , ולא היה ....

לעומת זאת כשאמרה חיילים קמו יחסית הרבה .....

תלוי באזור /סביבה שבה אתה גר .

 

 

השיחות של שולמית בן שעיה, כאן.

 

 

תודה רבה!

שצריך לחנך ילדים מהגיל הרך ל"מיניות".

 

יחס בריא לגוף, הוא דבר טבעי ונורמלי, ואינו צריך חינוך כזה דווקא.

 

וגם הנושא השני, אינו מצריך זאת.

 

כל דבר בזמנו. וכמובן, בצורה נכונה.

לפני זה בכלל לא נראה לי שצריך בכלל לדבר איתם .

סביב גיל 6-7 אולי תלוי בבת/בן וגם בחברה . אם הם שואלי ורוצים לדעת אז אולי .....

 

בכלל לא מדובר רק על מתי לדבר עם הילדים - חינוך ליחס לגוף עובר בהמון דרכים לא מילולות. שיחה מפורשת היא חלק קטן מאוד מהתמונה (וגם היא עשויה להפתיע ולהגיע בגיל מוקדם יותר).

כדאי להורים לחשוב על הנושא, לשים לב למה שהם משדרים בהקשרים שונים, לא להתעלם ולדחות שהילד יגדל.

המסרים שמוטבעים בגיל הרך הם אלה שמשפיעים בהמשך החיים יותר מכול.

 

 

שמירה עליו ובהמשך גם דברים נוספים.

וכן, מאמינה שמגיל 0 צריך לחנך לזה.

כמובן שבכל שלב מה שמתאים.

אבל אם לא נתכונן מראש לשאלות והתעניינויות של ילדינו בנושא הזה,

אנו עלולים למצוא את עצמנו מופתעים ונבוכים מול שאלות כאלה,

וזה עלול להיות מסר לא טוב.

של הדברים הללו בשם הזה, מראה על תפיסה לא נכונה.

 

ברור שחשוב לשים לב (מה שכתבה בהתהוות) מה משדרים בהקשרים שונים. אבל עצם ההגדרה של דברים כ"כ פשוטים וטריוויאליים ("יחס לגוף") כ"חינוך למיניות", הוא עצמו תפיסה בעייתית. לדעתי, הורה ש"משדר" במחשבתו הסמויה, שזו המשמעות, זה עצמו כבר שדר מוטעה...

 

לא אומר שלא צריך לחשוב איך להתייחס ומה לענות לשאלות, כמו בכל תחום. וגם לא צריך להיות "מופתעים ונבוכים".. לכל היותר אומרים, אני עסוק/ה כרגע - עוד מעט אענה, וחושבים בינתיים...

 

כמו ש"שלום בית" הוא מושג רחוק מאוד מעולמם של ילדים רכים, ובכל זאת אפשר לומר שאנחנו מחנכים אליו מגיל אפס בדרכים שונות, ודברים שנטבעו בגיל הרך משפיעים עליו מאוד --- כך אין פסול מלומר שגם כשאנחנו מחנכים ליחס בריא לגוף, אנחנו בעצם על הדרך מחנכים גם למיניות בריאה, ואין כאן עיוות.

 

שבוודאי חינוך ליחס נורמלי לגוף, משפיע בעקיפין גם על דברים נוספים שקשורים לכך עם הזמן - כמו שמשפיעה הקרנת יחס נכון לחברים ולאחים וכו' וכו', כפי שציינת יפה.

 

גם אין בעיה שבאיזשהו מקום, בראש, אדם מודע להשלכות החיוביות שיהיו לחינוך לדברים כאלו, גם בעתיד הרחוק יותר, מעבר לערכם העצמי.

 

אבל לא בריא בעיני, להגדיר כך. בגיל צעיר, לא זה מה שמחנכים אליו. לא שייך לשם. ולא טוב לחשוב על זה יותר מידי בהקשרם. כל שלב ועניינו. לפעמים, עצם ההגדרה הזו, יכולה לבוא מחינוך קיצוני הפוך שאדם חווה, ואז הוא אומר לעצמו, אני אחנך מגיל צעיר..  אבל זה מה שאמרתי, צריך להיות נינוחים. אם אתה תעלה על הכביש הנכון, תגיע למחוז חפצך, גם אם בינתיים תיהנה מהנוף שבדרך. אם תחנך בצורה נורמלית ורגועה, גם התחנות הרחוקות יותר תגענה בזמנן. בינתיים, חשוב על הילדים עם מה ששייך אליהם.

 

כלומר: יש הבדל בין לומר שאם מחנכים ליחס בריא לגוף, אז "על הדרך" בעצם מחנכים בכך גם לדברים שהשלכתם רחוקה יותר, כפי שכתבת - לבין לומר "איך מחנכים למיניות בריאה מגיל 0" ולהתכווין לחינוך ליחס בריא לגוף וכד'.

 

[ולגבי ה"תואר" - נו.. חודש אדר..  מכל מקום, לומדים הדדית]

 

ובשולי  הדברים: לא כל מה שמגדירים היום "חינוך בריא ליחס לגוף" הוא באמת חינוך בריא. לפעמים זה בדיוק ההיפך - והאנארכיה המוסרית הגויית תופסת עליו טרמפ, לטשטש כל הבדל בין הנשמה לגוף ולהקהות כל רגש אנושי נורמלי. כמו שגם יכול להיות עיוות בהקצנה לכיוון השני. חינוך בריא, כולל גם שלוה וכבוד ואי-היסטריה, ויחס נורמלי ושמח, וגם התפתחות של צניעות ובושה טבעיים. ותחושה טבעית של הבדל היכן נמצאים.

 

יחס בריא לגוף שלנו כן שייך לילדים.
מיניות זה נושא שקשור למשיכה הגופנית בין שני המינים.

אני יכולה לתת לך רעיון משם : אומנם לא רקמנו אבל המחנכת חילקה לכולנו צורת שער מטפט זהב שהדבקנו על הכריכה, וכל אמא קישטה אותו בטוליפ וחרוזים קטנטנים בכל מיני צבעים שהנחנו על הטולים ומעט שקעו אל תוכו.

 

 

פתח שערי שמיים לתפילתנו
רק תפילה אשא
לב טהור ברא לי ורוח נכון חדש בקרבי
כל הנשמה תהלל יה הללויה


או שאפשר פסוק עם שם של הילד

בהצלחה(:

 

ברור לי שאני ארקום פסוק וציור. פסוק לא תהיה בעיה למצוא, אבל עם ציור נתקעתי. בעבר עשיתי ציורים שקשורים לירושלים, כרגע קצת מיציתי את הנושא... מחפשת כיוון אחר.

תודה בכל אופן.

 

ציור של שערים....
ופסוקים יש הרבה על שערים-
לדוג' בואו שעריו בתודה

אולי משהו שיותר קשור לא"י. (א"י, תפילה- זה קשור, לא?)

לי אמא שלי רקמה את שבעת המינים, עד היום אני שומרת.

אולי את מפת א"י עם ירושלים במרכזה- כמקום שאליו מתפללים,

 

אולי ידיים נשואות לשמים, בתנועה שמביעה תפילה.

מקומות קדושים (אחרים).

 

קבר רחל , קברי צדיקים , מערת המכפלה - חברון ,

 

 

אפילו עוד לא קיבלנו את העטיפות. אני פשוט יודעת שלוקח לי המון זמן הדבר הזה, אז אני מעדיפה להיערך מראש.

אם כבר התעניינת אז אמשיך את ההתייעצות:

נראה לי שאלך על דוגמה של שערים, הרעיון מצא חן בעיניי. איפה אני יכולה למצוא דוגמה מתאימה?

ועוד שאלה - יש לי בבית חרוזים אדומים שקופים עדינים, יפים מאוד. הייתי רוצה לשלב אותם באיזה שהוא אופן. יש לך רעיון איך הם יכולים להתקשר לציור שערים?

תודה תודה.

 

לצערי אצלנו מקבלים דוגמה אחידה ולא מכינים משהו מיוחד.

אבל- אמא שלי אלופה בזה, היא הכינה גם לאחיינים שלי דברים מהממים. אני אשאל אותה איך מכינים דוגמה.

 

יש לי המלצה על מישהו פרטי מעולה מבאר שבע,

אנחנו עצמנו קיבלנו עליו המלצה מראש היחידה לנוירולוגיה ילדים בשער"צ.

הכיוון של הפרעות קשב, או add, או בעיות תקשורת, או ויסות חושי.
לא יודעת בדיוק. לכן מאבחנת...

ובאר שבע זה רחוק לנו. תודה

שאת צריכה איבחון פסיכודידקטי לקטע של הקשב (בשערי צדק נחשב מקום טוב)

ויסות חושי זה מרפא בעיסוק לדעתי

ובעיות תקשורת לא יודעת אבל זה עוד מישהו אחר לדעתי (אולי פסיכיאטר?)

ובקשר לבעיות תקשורת זה לא משהו ברמה של אוטיזם או משהו כזה.
זה יותר בכיוון של קושי להתחבר.

ומרפאה בעיסוק גם מאבחנת?

אז לדעתי תתחילי בפגישה אצל פסיכולוגית ילדים (ומרפאה בעיסוק אולי?) יש מכונים שיש לך את שניהם באותו מקום.

אם את רשומה בקופת חולים אז אפשר ללכת למכון להתפתחות הילד של הקופה.

שגם מאבחן?

כלומר, הם מפנים למכון שמתמחה בזה, מהתקציב שלהם.

בהצלחה בהתאקלמות!

פשוט מגיעים ונרשמים

פשוט אנחנו בארץ לתקופת ניסיון. אז אני לא בטוחה שזה יהיה פשוט אם אני לא רוצה עדין לרשום אותם כעולים חדשים.

זה די נפוץ אצל עולים חדשים וילדים של עולים וותיקים

יש הרבה ילדים שהולכים לאיבוד בתוך שפות שונות

וכמובן קשיי קליטה וסביבה שונה - גם לילדים קטנים לוקח זמן להתרגל

גדולה שלי לא דיברה בטרום-טרום עד חודש שבט בערך כי אנחנו לא מדברים עברית בבית ולקח לה זמן ללמוד ולהתרגל למסגרת - עד אז הייתה בבית. וברגע שלמדה שפה והתרגלה אז הכל נהיה בסדר

יכול להיות שיש גם הרגשה של חוסר יציבות כשעדיין לא יודעים מה יהיה וזה משפיע על ילדים

ובקשר לתקופת ניסיון - קליטה לוקחת כמה שנים טובות בדרך כלל.

והקשיים היו לה עוד לפני כן. רק ששם כבר התחילו לטפל בזה ובארץ אנחנו צריכים להתחיל הכל מהתחלה.

כי סוג האבחון שונה שם. וזה לא עוזר לי לטיפול בארץ.

יכול להיות באמת שהקשיי תקשורת התחילו מהפער בין השפות בבית ובגן? למרות ששם היו לה גננות שגם דברו עברית.

בכל מקרה קושי בטיסות חושי שאני חושדת שיש לה בטוח לא קשור למקום ושפה

כל הכבוד שיש לכם יד על הדופק

 

אם אתם חוזרים לחו"ל בעתיד הקרוב,

לע"ד תתעסקו בזה כעבור כמה חודשים שתהיו שם ויסתגלו חזרה.

 

אם אתם בכ"ז רוצים, יש אבחון שעושים בגן, בד"כ כדי להמליץ לעלות לכתה א או שלא,

ויש אבחון של מרפאה בעיסוק-

 

שניהם כלליים שיתנו לכם כיוון.

ולא יקרים מדיי.

 

בכ"מ תאמרו לפני את סטטוס המגורים- א. שישקללו את זה באבחון- אם יש צורך,

ב. אולי יאמרו לכם לחכות לחזרה לחו"ל

(קשה לי לקרוא לזה "הביתה"- לא בזלזול, אני מבין לגמרי את ההשלכות וקושי ההחלטה- ב"ה שאיני צריך להתמודד עם תיק כזה..)

 

אבחון פסיכודידקטי- המחיר באזור  -3000-2500- שניים/ שלושה מפגשים-

אם אתם לחוצים לריטלין/ לברר האם זה ADD או ADHD

 

באזור השומרון- אפנה אתכם לזול יותר

 

הכי חשוב- אל "תעלו" בשביל מימון קופת חולים!!

דרך אגב- לאו דווקא שיש להם מימון לדברים האלה..

 

בהצלחה..

יש לך המלצה לאבחון של מרפאה בעיסוק באזור שומרון- מרכז?

ולכל כיוון יש פן "אידאלי" אחר.

אצלנו אישית ההפרש הוא שנה וחצי, ולדעתי הוא היה טוב מאוד.

זו ההמלצה של ארגון הבריאות העולמי, מכל מיני סיבות, וביניהן: שיקום רצפת האגן, הנקה, פחות סיכוי לדיכאון אחרי לידה, פחות סיכון למומים בעובר.

גם אצל חז"ל נראה שהסטנדרט הוא שנתיים בין לידה לתחילת הריון חדש (אז זה קרה באופן טבעי... הלוואי עלינו...) כי במשך שנתיים אחרי הלידה גוף האישה מתפרק, ובמשך שנתיים גם חלה עליה מצוות הנקה, ולפעמים הריון חדש ממעט את החלב.

אצלנו זה שלוש וחצי שניים משהו כזה .

הגדולה עוד מעט בת 7 (בניסן ), הקטן בן שלוש וחצי (רק בקיץ - באב יהיה לו 4)

 

יש כאלה משפחות שמעדיפות /רוצות ילדים צמודים ,אחד אחרי השני (שנה או שנה וחצי ).

ויש כאלה שמעדיפות פער גדול יותר , יותר נח  או כל מיני סיבות .

 (ההריון /לידה היה קשה , היה משבר בבית /מחלה קשה של אחד מבני המשפחה .....)

מה לדעתי מאוד מאוד לא אידאלי ולא בריא,

הבדל של 11 חודשים עד שנה וחודש  בין לידה ללידה

כי הגוף עוד לא התאושש מהלידה הקודמת.

אחר כך מי שבריאה בגופה ונפשה, ורוצה ללדת צפוף , וטוב לה ולמשפחתה עם זה,

אשריה וטוב לה והלוואי עלי.

אצלי , לצערי, אני לא יכולה ללדת צפוף. אני , על עצמי, מנעתי שנתיים וחצי אחרי הלידה של הגדולה,

כשהגדולה הייתה בת שלוש וחצי אחותה נולדה. 

מכירה כאלה שיולדות כל שנתיים או פחות, והן שמחות וטוב להן,

זה תלוי בהרבה גורמים. 

את מכירה את עצמך...

בהצלחה.

מבחינה אידאולוגית - כל עוד אין פגיעה בגוף ובנפש של האישה ובשלמות הבית ההורות והזוגיות, נראה לי שלהביא כמה שיותר חיים לעולם זה האידיאל.

ענית לו תשובה טובה נראה לי וגם להסביר שמי שצוחק עליו הוא דפוק וזהו

אין מה לעשות יש כאלה שנראים שונה - שמנים מדי, רזים מדי, עם משקפיים מצחיקים-,  או שיש להם הרגל משונה  אז העיקר זה ביטחון עצמי

אני מניחה שאם הוא מסתדר בגן אז הוא יסתדר גם אחר כך

ללא סיכון בטיפול הומאופתי מסויים.

אם תרצי אפנה באישי (נשאל את מנהל הפורום איך).

לבקש מאלעד לקשר ביננו.

תזדהי בפניו, תודיעי כאן שהזדהית וזה מקובל עליו, וגם אני אזדהה.

אפשר גם דרך תחיה דולה מנהלת פורום הריון ולידה.

ההחלטה היא בסופו של דבר שלך . 

אתם לא חייבים להסכים - זו רק דעתי. 

 

נכון שזה רק משהו קוסמטי וחיצוני, ומי שצוחק עליו לא בסדר, וזה שהוא מרגיש מוזר זה לא מוצדק - ובאמת, הכל נכון מנקודת מבט של אדם מבוגר. 

בעולם של מבוגרים, אנחנו יכולים לראות אדם עם כל מיני "תיקים" או תסמונות (כמו טורט, לדוגמה) ולא לעשות מזה סיפור. 

 

אצל ילדים, זה אחרת. אצל ילדים, דבר כזה יכול להפוך את הילד למושא ללעג למשך שנים והנזק הנפשי שיכול להיגרם לילד כזה הוא עצום. סיכוי טוב שכל חייו הוא יסבול מחוסר בטחון עצמי ושזה יפגע לו באיכות החיים גם כשהוא יהיה אדם בוגר למשך כל חייו. 

 

אני חושב שאם יש אופציה לעשות ניתוח קוסמטי, ואם הסיכונים הם לא גבוהים (ואני מניח שהם לא) - אז זה שווה את זה. לכל אדם מגיעה ילדות נורמלית ולא טראומתית. גם במחיר של כמה חודשים של טיפולים. 

וכן - ילדים נורמליים שהסבירו להם יתרגלו ויפסיקו להציק ואם יהיו כאלה שלא אז כנראה בעיה היא אצלם והם כבר היו מוצאים מישהו חלש או שונה במקצת והיו מציקים לו

ילדים זה לא יצור הגיוני במיוחד ומאוד קשה להסביר להם - וזאת בהנחה שאכן ההורים מנסים להסביר להם. 

ויכול מאוד להיות שהבעיה היא אצל אותם ילדים - אבל במציאות, הילד הזה הוא זה שייפגע ושהילדות שלו תיהרס. 
טראומה של כמה חודשים בעקבות טיפול רפואי, בעיני, היא פחות נוראית מטראומה בכל שנות הילדות. 

 

אבל זו רק דעתי. 

רק להבהיר שאין לי כל כוונה לנתח את הילד..אפילו לא העליתי את זה א\כאופציה,

הרופא המנתח אמר לנו שעד גיל שנה הוא ממליץ לנתח בגלל ההיבטים הפסיכולוגיים אבל כעת הסיכונים גוברים וכבר לא מומלץ ..

כשהסיכונים לחייו של הילד גוברים יורדת האפשרות של ניתוח מיידית ..(שלא נדבר הלכתית שזה ממש אסור)

אשמח רק לעצות איך להגביר לו את הביטחון ללא ניתוח ..ואם יש שיטות שעוברות מפה לאוזן ללא סיכונים..

האנונימית שהציעה רעיון הומאפטי תודה רבה לך- אנסה ליצור איתך קשר באישי בהמשך.

אני מכירה בחורה שבגיל השידוכים עשתה ניתוח לסידור לסת ואף וזה היה באישור הלכתי...

אבל בלסת ואף אין סיכונים כמו ראש. הייתי מתייעצת עם הרב פירר

מול אחותו ומול הילדים בגן,

עושים את שלהם, וזה הכיוון הטוב ביותר

 

במקרה ולא תערכו טיפולים (מסוכנים ומיותרים לדעתי)

הוא יאלץ להתגבר ולהתמודד ויצא מזה דווקא בכוחות מחוזקים, בדיוק כפי שהציג את המוזרות שלו מול החברים בגן ויצא המוצלח בכל הסיפור

איך שאת מתארת..

היום הוא בן 10.. וזה מתאזן עם השנים.

עדיין יש לו צורת ראש מוזרה.. אבל יותר מאוזנת

חוץ מזה לא יכולה ליעץ כלום. בהצ ל חה!

אומנם היה לי "רק" שסע בשפה מה שגרם לפה והאף שלי להראות זוועה אבל כילדה הייתי משוכנעת שמי שצוחק עלי סתם מקנא בי כי אני חכמה.זה מה שאמא שלי הכניסה לי לראש וזה מה שנתן לי כח לא להפגע.וגם כשגדלתי.תמיד אפילו בתור ילדה פיצית הסברתי לכולם שככה הקב"ה ברא אותי וכשאגדל אעשה ניתוח וכבר לא יראו(גם לאנשים מבוגרים הייתי מסבירה בלי בושה)לא נפגעתי מאנשים שהסתכלו עלי מוזר כי לא שמתי לב אליהם.וזה רק בזכות ההורים שלי!
אני חושבת שזה בידים שלך להחדיר לו שהוא לא שונה.

אין לי תשובות, אבל בבחירה בין מבנה ראש רגיל לאמא מקסימה עם תשובות יצירתיות נראה לי שהיה לו הרבה מזל

תודה  רבה על התגובות!

אין לכם מושג כמה עודדתן אותי..

שיהי בשורות טובות לכולם!!

עם בעיות קוסמטיות כאלו ואחרות... הייתי בדרך כלל זו שהתחברה אליהן מאחר והן היו לרוב בנות רגישות ומיוחדות! מהר מאד לא ראיתי את הבעיה בכלל אלא את החברה האהובה. הבנות האלו ב"ה התחתנו עם אנשים טובים ומקימות בתים לתפארת. ברור לי שהן חוו דברים לא נעימים בילדותן, אך בזכות המשפחה התומכת ועוד כמה חברות אמת שראו ללב, הן יצאו מדהימות אחת אחת! זו בהחלט יכולה להיות מקפצה לחייו של הילד, אם בוחרים להתמקד בדברים הנכונים בחיים...ולא מדברת על האיכות של האינטליגנציה הרגשית שלו שברור לי שתהיה מדהימה... מה שאמרת לו לדעתי היה מקסים והוא נשמע ילד מתוק שיצליח בחיים עם אמא כזו אוהבת שחושבת על טובתו! לדעתי מה שאת עושה מצויין... כשיגדל קצת אם נראה לך שזה עדיין מפריע לו עוד, ראיתי סרטון מרגש מאד ביוטיוב על אדם בשם "ניק" ללא ידיים ורגליים... ב"ה שזה אפילו לא קרוב למקרה שלכם, אבל רואים שם אדם לתפארת עם לב ענק שאפילו התחתן ונולדו לו ילדים...וק"ו ק"ו לבנך היקר... הרבה הצלחה!

ספר העוסק בהתמודדות של ילד בעל מראה זוועתי  (נראה הרבה יותר גרוע ממה שאת תיארת) עם החברה.

ילד מתוק בן 11

עם חוסר אצבעות בכף יד

ההורים נתנו לו מנות יתר של בטחון עצמי

 

מה שגרם, שגם ילד חדש בגן-

לא הצליח "לסובב" אותו ליותר משתי דקות

 

וכן, שהוא עצמאי לחלוטין מבחינה פיזית

 

בקיצור, איך שתשדרו- ייתן עמוד שדרה

 

מבלי לגרוע, לשיקולכם לטפל בניתוח

 

לפי רמת ההבנה שלו, אני בעד שתעבירו לו מידע רלוונטי-

שיידע את "מצבו" , אולי שיידע שבהגיעו לגיל X יוכל להחליט לגבי ניתוח

 

עיקר השידור-

כן, אני לא כמו כולם, יש שוני X, 

העיקר- שכולם יתייחסו אליי בכבוד,

ושבין האזניים הכל נמצא.

 

ושלא אתבייש מלשחק עם החברים בגלל השוני.

 

גילוי נאות-

מדובר לעיל באחד מילדיי, 

וכל הגננות והמורים קבלו אותו ככה,

גם המחמירים שבהם-

לא הרשינו להם לתת לו שום "הנחה"

 

בהצלחה

 

 

 

במקצועי אני מורה ושנה אחת הגיע לכיתתי תלמיד חדש עם לקות חיצונית מסוימת.

לא משהו נוראי, אבל כן משהו שילדים יכולים לצחוק עליו.

הוא בא עם רקע מבית ספר אחר שם צחקו ולעגו לו.

בהתייעצות עם היועצת, עם הוריו ועם הילד החלטנו לשתף את ילדי הכיתה

ולהעביר שיעור בנושא השונות בינינו

וכי לכל אחד יש קושי מסוים בתחום אחר ולנו כחברה אסור לצחוק על זה,

אלא לקבל כל אחד כפי שהוא.

אח"כ סיפרתי לילדים ישירות על הילד עצמו (שבחר לא להיות נוכח בשיעור),

על הקושי שלו ועל כך שאנו מקבלים אותו בדיוק כפי שהוא.

זה עשה פלאים.

הילדים קיבלו אתו כפי שהוא בצורה נהדרת.

יש לציין כי חובה לעקוב כל הזמן ולוודא שאף אחד לא מציק לו גם בהמשך.

לא בטוחה אם זה מתאים למקרה שלך,

לילד שלך זו לא לקות רק משהו חיצוני קצת אחר.

אבל שווה לחשוב על זה.

בהצלחה.

ככה שייקח את זה איתו הלאה, לחיים..
אפשר להגיד לו וגם שיאמר לילדים ש"ככה הקדוש ברוך ברא אותי" "כל אחד איך שהשם בורא אותו".
מעבר לזה תמיד לתת לו את הביטחון ולהמשיך כמו שאת עכשיו זה מחזק את הילד שאת מראה לו שהוא רגיל כמו כולם כי הוא באמת כזה וילדים קטנים לא מבינים ועד שיגדלו קצת אז החברה סביבו תהיה יותר בוגרת ויפסיקו להציק לו או להסתכל כאילו הוא שונה.

שלום לך

 

מבינה אותך מאוד . גם אני הייתי (ועדיין קצת  ....) במקום הזה .

אנחנו עברנו לישוב לפני כמעט 4 שנים . התחלתי להכיר יותר אנשים כשאר בתי הלכה לגן הילדים ....

שם הכרתי הורים ואת הגננת , ולאט לאט נוצרו מעיין קשרים קטנים .

גם כיום לא ממש מרגישה שיש לי חברה , פה ושם אמהות שמדברות בגינה בשכונה כשהילדים בסביבה.

אני רוב הזמן בבית ולא עובדת מסודר (כשאני בבית המון זמן , אני מרגישה כמוך מתסכלת במקצת .....)

אמנם הילדים שלי כבר קצת גדולים והם במסגרות (גן וכיתה א') .

מדי פעם כאשר צריך אני מחליפה פה ושם את הסייעות בגן אצלנו וגם בבית הספר .

אז נחמד לי ויש לי קצת חברה , לא יותר מזה .

 

בעזרת ה' יהיה בסדר צמריך הרבה הרבה סבלנות ואורך רוח .

אולי כשאת יוצאת לגינה אם ביתך תנסה לדבר אם האמהות ששם (גם אם הן לא דתיות , אז מה הן לא בני אדם?).

תנסי למצוא משהו משתוף איתן , תספרי להן (אולי) שאת חדשה כאן ותשתפי אותם במה שאת מרגישה .....

בקיצור תנסי לזרום ....  מקווה שהיה בהצלחה

בגן שעשועים? 

אם יש לך ילדים בגיל גן אז להיפגש עם ילדים מהגן שלהם אחה"צ ואז את גם פוגשת את ההורים

יש פעילויות לאימהות בחופשת לידה כמעט בכל קניון. אפשר לברר את זה דיי בקלות באינטרנט

ואם אתם מקושרים לגרעין אז אולי אפשר באמת ליזום איזה משהו בשביל להכיר יותר בנות. אולי לברר אם יש מישהי בחופשת לידה (בטוח יש) ולהיגש איתה.

 

מבינה אותך לגמרי, זה ממש קשה.. תתנחמי בזה שזה זמני- ככל שיעבור הזמן כך תכירי יותר,

ואצלי ברגע שהילדים נכנסו למעון זה גם נתן לי כבר חיי חברה משלי עם אימהות אחרות..

תבררי אם יש דבר כזה.‏ ואם יש תלכי כדי להכיר.
את יכולה להציע לבת שיצא לך להכיר לקבוע חברותא משותפת אחת לשבוע ולומר לה שתפרסם לעוד בנות.
תבקשי להצטרף לקבוצת ווצאפ של הנשים אם יש וככה תהיי מעודכנת.
ושבעלך יזמין לשבת חברים מהגרעין ווכה תכירי את הנשים שלהם.

משתדלים לכבות אך יש מזגנים על שעון שבת בליילה ותינוק שצריך לחמם יותר...

אני הפותחת. אנחנו עכשיו 4 נפשות ב"ה והחשבונות חשמל נראים לי גבוהים באופן לא ברור..

אנחננו לא משתמשים בדברים שצורכים יותר מגי חשמל מזגן כמעט ולא חוץ מבימים הממש קרים.

אורות משתדדלים לכבות.

 

מקרר עובד תמידד ומכונת כביסה שבימים החמים עובדת יותר כדי להשלים.

החשבון האחרון יצא 550 בערך ואני מתחרפנת מזה!!!

למישהו יש טיפים לחיסכון?

לא מכבים אורות כשיוצאים מחדרים כי זה מבזבז יותר חשמל.

נורות- חסכוניות.

שימוש מושכל בדוד.

 

שימי לב אם יש לך מכשירי חשמל ישנים שזוללים.

 

 

500-1000 לחודשיים. הגבוה בחורף בגלל הדוד, המזגן, הרדיאטורים.
תאורה חסכונית וגרים בשפלה

החורף יותר, הקיץ פחות.  שנ"ש היה פחות מזה בכל מובן שהוא. כמעט כל הזמן יש מישהו בבית...

מרגישה שהחשבונות שלנו גבהים מדי ביחס לשימוש.

או שתנסו(מי שיודע ) להאיר את עיני למה יכולות להיות הסיבות לכך שהחשבון גבוה למרות שנראה לי

צריכה סבירה.

דוד (אולי יש בעיה והוא לא מחמם כמו שצריך? אנוחנו החלפנו דוד לפני שבועיים וזה שינוי גדול- תוך 10 דקות יש ממים חמים לכולם (6 נפשות), ולפני כן- הדוד דלק שעה וחצי ולא היו מספיק מים חמים)

תנור אפיה

מזגן

מייבש כביסה (לתלות בחוץ בימים שאפשר)

רדיאטור

 

לא נראה לי שכיבוי אורות יוצר חסכון משמעותי, הנורות היום מאוד חסכוניות.

נורות חסכוניות

לכבות את התנור 5 דקות לפני מה שצריך ולהשאיר סגור וכו...  טורבו זולל חשמל

מייבש כביסה

מזגן עם כח סוס גדול

 

להשתדל להפעיל מכונת כביסה בשעות בהן התעריף נמוך יותר: 8:00-16:00, 00:00-06:00

ואם אפשרי אז גם תנור וכו'...

4 נפשות,

יש תינוקת שמפעילים לה כל הזמן מזגן על חום כשקר מאוד ומזגן על קור לא מקפיא כשחם מאוד.

400 לחודש בשיא הקיץ או שיא החורף כשטוחנים מזגן ומפעילים בחורף מלא מייבש כביסה. אין לנו דוד שמש, זו דירה שכורה, ואף אחד מאיתנו חוץ ממני לא מסוגל להתרחץ במים קרים,

ככה שגם בקיץ שמים דוד. 

בחודשים אדר עד סיוון , ותשרי-חשוון שפחות מפעילים מזגן, ובקיץ אני כמעט לא שמה מייבש (רק למגבות  של התינוקת, כי יש לה עור רגיש ) , 150 ש"ח לחודש. 

 

בערך 200 לחודש בלי מזגן

ו400 עם מזגן

והעיצוב ממש חמוד

במשנה ברורה?

 

[וגם מה שיש בכיפה שחורה "שתי שכבות", זה לא בגלל כל מיני כוונות, אלא פשוט כי טכנית זה מיוצר כך, שיחזיק מעמד]

 

ומה שהלך הרצי"ה זצ"ל ככה, ועוד רבנים, כי למה שילכו אחרת?.. הם מעל ה"רמה" הזו שילבשו כיפה כזו או כזו מ"חשש" שיזהו אותם כסטיגמה כזו או אחרת. הלכו, כי כך גם הלכו אבותיהם, ולא היתה להם כל סיבה לשנות.

יש חסידים מסויימים, שהולכים דווקא עם כיפה מצמר, ואצלם זה באמת חלק מ"תג הזיהוי".

 

אבל אכן ב"ציבורנו", התפשט הדבר הזה, שרבים הולכים בכיפה סרוגה. נחמד. הרצי"ה זצ"ל היה מעיר רק על הגודל, שיהיה בגודל ראוי.

 

[עפ"י הסוד, יש משהו כזה שנקרא "תרי מקיפין", שני מקיפים. בחב"ד שמים לב לכך. אבל זה ע"י חבישת כובע מעל הכיפה]

ש"הקילקול" הכוונה שהם חושבים עכשיו אחרת בגלל הכיפה .שהחליפו את דעתם,מגזרם, והם כבר לא באידיאל של כיפות סרוגות,וכל הנוגע לקיטלוג כיפות.
זה לא נכון 👆
לגבי שתי שכבות- יש הרבה רבנים בציבור שהולכים עם כיפה סרוגה ובטוח הם בדקו את העניין לגבי זה .וכניראה אין איסור כי אם הם הולכים כך.. אז בוודאי שהם מהווים דוגמא לעם.ולא ניראלי שהם רוצים להטעות ציבור שלם! אם ישנה טעות בנושא אז תגיד ..
הכיפה זה לא אמור להיות משנה. בכל אופן עדיין זה מראה על סמליות מסויימת..לא רמה רוחנית,לא רמה דתית,אך ורק השתייכות,וגם בהשתייכות זה לא תמיד נכון.
יש בתי ספר שאומרים להם לבוא רק עם שחורה או רק סרוגה..כי הם מחנכים לאידיאלים מסויימים.
יש ביתספר שגם וגם, כל הכיפות..זה הכי טוב!
תעשו מה שנוח לכם,וגם מה שאדם מרגיש. לדוגמא..שמעתי על רב שכאשר הוא התחזק אזי הוא החליף מכיפה שחורה לסרוגה כי עם כיפה שחורה הוא הרגיש יותר מקורב, יותר שלם במצוות..
וגם להפך..אדם עם כיפה שחורה שמחליף לסרוגה כי עם כיפה סרוגה הוא מרגיש שהוא יותר מתחבר לה',יותר מרגיש הזדהות עם ערכים,יותר עושה מצוות .
יש כאלה שיגידו שעם כיפה שחורה או סרוגה לא משנה זה לוחץ אותם,זה מחייב אותם אז הם רוצים להחליף כיפה..
זכותם שיעשו מה שמקרב אותם לה' [[:

ומה אכפת לכם איך זה יישמע???

 

ללכת עם האמת שלכם , ושהעולם יעשה מה שהוא רוצה. 

 

על הדרך תרוויחו ילדים עם חשיבה עצמאית . 

כמו מה שכתב ד. ברגע שזה דבר אחד, זה לא משנה שהוא יוצר מכמה שכבות. אם צריך 2 שכבות אז שימו כיפה ואז כובע.
בכל מקרה, מה המקור המדויק שצריך 2 שכבות?

קחי בד גזרי אותו בצור עגולה

ותתפרי לחלק התחתון של הכיפה

ופתרת את הבעייה

כיפות שחורות מארבעv חלקים זה כמו צלב. הכי גרוע. לכן הרבה דואגים ל 6 חלקים.

 

במעבר לכיפה שחורה מהסיבה שציינת קיים חשש לאיסור דאורייתא של "בל תוסיף".

אי אפשר לעבור על חשש דאורייתא בשל עניין שהוא בגדר מנהג ישראל או מקסימום עניין מדרבנן.

 

.

לא מופיע במשנ"ב שני כיסויים, מה שמופיע שלא להסתפק בכיפה אלא ללבוש גם כובע כי ככה עומדים לפני אנשים חשובים.

היום לא הולכים ככה לפני אנשים חשובים ואין בכך שום עניין.

הדרשה המוזרה שעשו שכיפה שחורה נחשבת שני כיסויים, היא וורט לא מוצלח ולא מעבר לכך.

אגב, חב"דניקים שמקפידים על עניין שני כיסויים על פי הקבלה, במקרה שאין להם כובע לובשים 2 כיפות ולא מספקים בכיפת הקטיפה.

 

אין שום עניין הלכתי בכיפה שחורה או סרוגה. יש עניין הלכתי בגודל הכיפה (ויש בכך כמה דעות).

יש עניין שתהיה כיסוי ראש שמרבה יראת שמים (ולכן אין שום טעם בכיפות עם דברי ליצנות).

רבנים גדולים שמו כיפה שחורה כי זה מה שהיה נהוג כשהם היו ילדים.

בפירוש שמעתי כך מהרב זלמן מלמד שהוא עצמו לא מחליף את הכיפה, אבל יש צד של הידור דווקא בכיפה הסרוגה כי היא יותר יפה...

 

הרב בניהו ברונר על שני כיסויי ראש.

עיין בסימן צ''א ס''ק י''ב. שם כתב המ''ב:"ובזמנינו צריך להשים בעת התפלה כובע בראשו כדרך שהולך ברחוב ולא בכובע הקטן שתחת הכובע כי אין דרך לעמוד כן לפני אנשים חשובים" יוצא מכאן שאדם שעומד לפני רב ראשי או ראש ממשלה בכיפה סרוגה כך גם יכול להתפלל.

אין עניין בשתי שכבות אלא רק משום עמידה לפני מלך. ואנחנו עומדים בכבוד היום עם כיפה סרוגה לכבוד ולתפארת. וגם זו כיפה יותר יפה ובדרך כלל יותר יציבה על הראש.

הראש זה לא לחם משנה שצריך שתי שכבות להיות דומה למן במדבר !

א. כשהמשנה ברורה מדבר על שני כיסויים הוא מדבר על כובע וכיפה משום שכך היה הדרך להתלבש אז בצורה מכובדת. שניי הכיסויים בכיפה השחורה לא קשורים לזה. זו פשוט מין בדיחה שחרדים אומרים על הכיפה הסרוגה כמו הבדיחה שבכיפה הסרוגה יש חורים דרכם בורחת היראת שמים... לא צריך להיות טמבל.
ב. הרב אבינר לא יודע את משנ"ב? הרב שרקי גם לא? את יותר צדיקה מכל רבני הציונות הדתית? קצת צניעות.
ג. אגב, רק כדי להבהיר עד כמה את מדברת שטויות. אם זה היה נכון חרדים לא היו לובשים מגבעת... כל הקטע של המגבעת זה בשביל הכיסוי השני. אז אם את כבר חוששת לכיסוי השני תקני לילד כובע או אפילו תהדרי בשטריימל....
ב. הכיפות השחורות שרבני הציונות הדתית לבשו פעם היו משכבת בד אחת, לא כמו כיפות הקטיפה שכיום נהוגות בציבור החרדי. כך שגם מזה אין ראיה. מה גם שהם פשוט לבשו כיפות שחורות כי עוד לא היה נהוג כיפות סרוגות.

אומנם כל מה שכתבת נכון
אבל מה זו ההתנשאות הזו?!?!
מה הסגנון כתיבה הזה?
יש כאן מישהי שיש לה שאלה, יש לך תשובה תענה בצורה מכבדת ולא דורסת.

רמז: "כמו אביו"

רק ששתיהן בד.
ככה זה כשכותבים בלי למשש ממש את.הנושא..


זה לא חשוב לכלום, סתם התחשק לי לתקן.

גם לאוזניי גונבה השמועה על הצורך בשני כיסויים, אבל אף אחד עדיין לא הראה לי מקור לדבר, אולי זאת טעות שמגיעה ממה שהמשנה ברורה כותב לגבי הטלית, שלא כדאי שיסיר את הכיפה

(הכובע הקטן- כלשונו) מתחת לטלית כי לפעמים הטלית נשמטת ואז מתפלל בגילוי הראש. ברור לכל בר דעת שמכאן אין להוציא שיש ענין בשני כיסויים.

מעבר למה שהזכירו כאן בדיון שלא ברור שכיפה שחורה טובה יותר מכיפה סרוגה, גם אם נניח שזה נכון, אני לא חושב שילד צריך ללכת עם כיפה שחורה "כמו המשנ"ב" כשאביו ממשיך ללכת עם כיפה סרוגה.

 

לדעתי, לא ראוי להחמיר על ילדים בדבר שההורים עצמם לא מקפידים עליהם לגבי עצמם.

 

הדיון בנושא הזה הוא אחר, וזו פעם ראשונה שאני נתקל בזה בהקשר של כיפה, אבל כבר יצא לי כמה פעמים להיתקל בהורים לילדים עם פאות ארוכות "כי זה נחמד \ יותר יפה" או "כי ככה פיאות באמת צריכות להיראות", בעוד האבא לא חושב לרגע שזה יפה על עצמו, או שככה צריכות להיות הפיאות שלו.

 

אני לא מדבר על ילד שמבקש דבר כזה, האם לתת לילד "להחמיר" בדבר שההורים לא מחמירים, אלא על מקרה כמו פה, שההורים עצמם באים ויוזמים דבר כזה, שיפול על הילד, ואולי גם יגרום לו סבל חברתי (אני לא יודע לאיזה בית ספר הוא הולך ואיך יתייחסו שם לכיפה שחורה), כשהם עצמם לא חושבים לשלם את המחיר הזה.

להחמיר. אין פה החמרה, רק משהו שלטעמם יפה. 

לא עניין דתי בכלל. 

אם הילד לא מתנגד וזה לא גורם לו שום סבל,

נניח שלא אכפת לו, 

אז אין עם זה שום בעיה גם אם לאבא אין. 

 

אבל אני מסכים איתך שלא נכון להטיל על הילד חומרות שההורים לא עומדים בהם. 

ואז גם שחור וגם ציוני.

אף אחד כאן לא יגיד לך : לכי על זה , או - תמשיכי למנוע. ואם יגיד הוא חסר אחריות.

 

לי נראה שאת רוצה מאד וכל מה שאמרת נכון . לשיקולך . מאחלת החלטות טובות וליווי אישי של הרופא הכי טוב במדינה  (שהוא במקרה גם פסיכולוג , עובד סוציאלי , מיליונר וכולי..) וכמובן ילדים בריאים ומתוקים. 

ואם הוא מרגיש שזה גדול עליו עוד ילדים?! זה משפחה גם שלו

לצערי לא התחתנתי , אבל נראה לי שלפני הילדים -חשוב הקשר שלכם . חשוב שיהיה לכם טוב יחד . חשוב שהוא ירגיש בטוח -בעצם מה התפקיד שלו , לצורך העניין , זה לא משנה . התפקיד שלך , זה לדאוג לרווחתו . לכן אם זה גדול עליו , אז אולי לשמוח מאד במה שיש , ואם אפשר שהוא יפגוש איזה אבא מאושר לכמה ילדים עם כל מיני פטנטים לתחזוקת משפחה מאושרת , אז לא יזיק . תשובה בערבון מוגבל מאד . אכן את מתארת בעיה לא פשוטה. 

4 הילדים הראשונים שלי נולדו די צפופים. הגדולה עוד לא חגגה 5 כשהרביעית נולדה.

אח"כ כבר התחילו הפרשים יותר גדולים (2.8, 3, 3.5) בין ילדי הרביעייה הבאה.

 

התחתנתי בת 24 וניראה לי ש8 ילדים זה מכובד ביותר.

 

אין צורך להילחץ מהפרשים. ואפילו להיפך: מהרביעייה השנייה נהניתי יותר בגידול. כל תינוק קיבל את "מלוא זמן תינוקותו"

ההרגשה שלך, וה"מוזר לך" הם אמיתיים ובריאים לגמרי. וכמובן הרצון. גם כשהמצב מצריך תקופה כזו.

 

 

אבל הכל בדיבור ביניכם, מידי פעם, בנחת ובלי לחץ. עד שהרצון (או לפחות ההסכמה לו) יהיה הדדי.

 

 

אבל חשוב, לשמור על ה"תודעה" הבריאה. גם אחרי הפסקה כזו, אפשר לחזור ולהיות "לא מתוכננים".

 

[לגבי ה"רגע לנשום - לא פעם אחרי שלושת הראשונים, יש למרבית הפלא יותר זמן לנשום.. גם מתרגלים לנשימות בקצב ששייך למצב כזה.. הילדים גדלים, ורואים שהם מסתדרים גם אם לרגע לא מנהלים אותם..]

 

נכון שבאה לך ואת רוצה , את צריכה גם לחשוב מה טוב כרגע לכם כמשפחה .

(גם דעת העל חשובה לצורך העניין)  אז מה אם היה רווח גדול מידי .

אולי זה טוב שהילדים הגדולים יעזרו כאשר הוי אחים קטנים (בבסטר טיפול וכו ....)

 

אני מכירה (אחת מהשכנות שלי ) שיש לה 6 ילדים . היא התחתנה צעירה יחסית .

יש לה 3 צפופים -צמודים (לא כל כך יודעת את ההפרש )  ואז כמה שנים טובות עשתה הפסקה ויש עוד שלוש .

השלוש הגדולים  : שרות לאומי , יא  י ( משהו בסגנון הזה ....)

והשלש הקטנים יור כיתה ג-ד , א, ו5 .

 

*את גם לא צריכה להילחץ מהגיל שלך (27 אמרת ). אני בת 30 ויש לי 2 לבנתיים . ופער של שלוש וקצת שנים .

הגדולה בכיתה א' עוד מעט (בניסן)  והקטן בן 3.5

טוב שלקחת צעד אחורה.

 

את בסדר גמור והיא - שה' ישלח לה רפואה שלמה, - לפעמים חולים מתנהגים ככה.

מצד אחד תמחלי לה ותשתדלי לא להישאב לדיכדוך ומחשבות מיותרות - רק תתפללי עליה, מצד שני, קחי מרחק ממנה.

משמים. זה כנראה לא לכוחות שלך כרגע, אפילו רק מבחינה רגשית.

תתפני להריון שלך ב"ה, ליילדיך ולבעלך. מישהו אחר יקח את התפקיד הזה במקומך, אל תדאגי.

אני לחלוטין לא מצדיקה את ההתנהגות הזאת, לפי מה שאת מתארת זה הכי לא מגיע לך בעולם, אבל כדאי להיות מודעים שיש אנשים שכשקרה משהו לא נעים לא יודעים או לא מצליחים להסביר את זה במילים, אז הם מנסים להסב את תשומת הלב במעשים... יכול להיות שהיא עושה את הדברים האלה כדי להגיד לך שפגעת בה אולי במשהו קטן שלא שמת לב וזה בדיוק לחץ לה על איזה פצע? אם כן, ואם יש לך כוחות לזה (נשמע שיש לך כי את כזאת אחות מקסימה ומסורה) אולי תגידי לה את זה שנדמה לך שאולי היא נפגעה ממך ואם כן את רוצה לשמוע מה קרה ושתגיד לך במילים בבקשה. כי אמרת שאת לא רוצה להתעמת איתה אבל זה לא להתעמת אלא להקשיב וזה דבר קצת שונה.

את ממש צדיקה.

 

 

המסירות שלך באמת מעוררת הערכה והשתאות, ואשריה שזכתה באחות מלאת חסד ואהבה כמוך.

 

עכשיו, מה עושים עם העלבון הזה?

 

אני עונה לך על פי דברים שלמדתי ממש לאחרונה מאישה חכמה שאני אוהבת מאוד.

 

בשלב הראשון, משלימים עם זה שהעלבון שם, ולא מנסים לנפנף אותו. העלבון הזה הוא נורה אדומה שנדלקת אצלך, והוא ראוי לתשומת לבך האוהבת. הוא לא אויב שצריך לגרש.

 

בשלב השני, כדאי להגיע להבנה פנימית עמוקה של מה שהתערער אצלך. בבסיס יש לכולנו צרכים רגשיים די דומים: הערכה, הכרה, הקשבה, ביטחון ועוד. כשנדלקת אצלך נורה כזאת, כנראה שאחד מהצרכים האלה שלך מאוים, ורצוי לזהות אותו ולספק לעצמך את מה שחיוני לך כמעט כמו חמצן. זה לא פינוק, זה צורך בסיסי.

 

איך את מזהה איזה צורך שלך נפגע? את מתחילה לשוחח עם עצמך. למשל:

-מה אני רוצה? מה הדבר שממש הייתי רוצה שיקרה כרגע?

-אני רוצה שהאחות שלי תקשיב / תבין / תודה / תגיד / תעשה כך וכך.

-למה? למה אני רוצה את זה?

-כי זה יגרום לי להרגיש ש...

בינגו! גילית מה את רוצה להרגיש. גילית את לב העניין. זיהית את הצורך שלך. הצורך האמיתי והעמוק שלך הוא תמיד עצמי, תמיד קשור אלייך עצמך, אנשים אחרים הם רק הדרך להגיע אליו. כל זמן שהתשובות שלך לעצמך כורכות את המילה "היא", תמשיכי להעמיק פנימה, עד שתגיעי לגרעין - מה את עצמך צריכה.

 

סיכוי טוב שעצם זה שתגלי את הצורך הבסיסי שלך שנפגע - יקל עלייך ויביא אותך להשלמה. אם לא, צריך לחשוב איך להשלים אותו, אילו מקורות תמיכה את יכולה להשיג לעצמך שיעזרו לך למלא את החיסרון. בעלך? הילדים? אנחנו כאן בפורום? חברה טובה? האחות הנוספת? מי יודע, אולי אפילו תגלי שמתאים לך ללכת לאותה אחות שפגעה בך ולהגיד לה בכנות: "ברכה'לה, אני ממש זקוקה לכמה מילים טובות / לאמון שלך בי / להסכמה שלך למה שעשיתי / לכל דבר אחר". אולי כשהיא תשמע את הצורך שלך בצורה ברורה היא תירתם להיענות לך?

 

אגב, מקובל מאוד שמי שמעניק לאחרים תמיכה אינטנסיבית מקבל באותו זמן תמיכה מגורם אחר. זה צורך חשוב מאוד, ויש לו אפילו שם: סופרויז'ן.

 

חזקי ואמצי, אישה צדקנית.