פורום הורות (עמוד 184)

מגבת לידיים ולפנים - מגבת בגודל בינוני - והיא תלויה (בעיקרון) על משענת הכיסא במטבח או לפעמים מונחת בקצה השיש (יש בן משפחה שיש לו נטיה לקחת איתו את המגבת לחדר אז אני מבלבלת את האויב ).

אני מחליפה בתדירות גבוהה,  תלוי לפי כמה מהילדים נמצאים בבית (ישיבות/אולפנא/שירות לאומי) או אם יש אורחים לסעודות שבת או חג, ברגע שהיא ספוגה או מלוכלכת.

משתמשים בה בידיים נקיות. אחרי שטיפה בסבון.

לניגוב כלים פה ושם או נשיאת סירים חמים, יש לי מגבות קטנות שאני מחביאה בארון אחרת ישתלטו גם עליהן .

שנוטלים ידיים לא?). והיא תלויה ליד הכיור בדרך כלל (אם אף אחד לא הפיל אותה).

במטבח יש מגבות\מגבת שמשמשות לניגוב ידיים. ולפעמים לניגוב כלים כשצריך (למה לנגב כלים? הם מתייבשים במתקן ייבוש...).

למה צריך מגבת מיוחדת לנטילת ידיים?

כי יש לנו הרבה יותר כלים לשטוף ממה שמתקן הייבוש מכיל. הנגלה הבאה מגיעה הרבה לפני שהם התייבשו.

לגבי מגבת לנטילת ידיים - בשביל ההידור.

גם מין משטח בד כזה לייבוש כלים

גרים בקופסת גפרורים.

לא נראה לי שתצליחו לפתור לי את בעיית הכלים הלא נגמרים...

אם כי לא אכפת לי שתנסו

בכ"א אשמח לשמוע לגבי המגבת לנטילת ידיים, זו השאלה העיקרית שלי.

לחלופין בידית התנור

מיועדת רק לנטילת יידים ושטיפת ידיים כל השבוע. מחליפה כל יום יומיים

יש לנו פשוט מגבת רגילה

 הן נמצאות על השיש /על ידיות הארונות לפעמים או על כיסאות במטבח .

והמגבת מיועדת לניגוב ידיים , ליבוש כלים לפעמים ......

למרות שאפשר ליחד משהו יפה לשבת

הבעיה שתוך שניה היא נרטבת

אני בשבת מחליפה מינימום 3-4 מגבות ידים

אני רק אציין שמהגמילה של הטיטול ועד לגמילה של המוצץ עברו 7 חודשים 

זה הקטע שהוא לא מתעקש לא אגיד שלא אבל יש פעמים שהוא מבקש מוצץ אבל לא עושה סרטים וכזה בלילה הוא ישן בלי מוצץ השאלה היא אם יש קשר בין המוצץ לבין זה שהוא עושה לי כל פעם בתחתונים כמה שאנחנו יושבים ומסבירים לו יש פעמים שהוא כן עושה בשירותים ואנחנו דואגים לצ'פר אותו בכל מיני דברים כמו מדבקות או ממתק קטן ואציין גם שזה הילד הרביעי שלי ואף פעם לא היה לי בעיות עם השניים

יוכל להיות שהכל ביחד מלחיץ אותו . גם גמילה וגם מוצץ .

אולי אפשר לנסות לשאול אותו מה מציק לו ,למה הוא עושה כך .....

ילד עם צרכים מיוחדים זה לא מספיק .

* לפי השאלון זה יותר לילדים אוטיסטים או תסמונות (דאון ואחרות ) .

שמח  לעזור כמה שיכלתי , היה לי קצת קשה לענות על השאלון הזה .

כי ילדי לא בקטגוריות אלו .....

כדאי להפוך כל בגד לפני שמכבסים. ככה הוא משתפשף בחלק הפנימי שלא רואים.

לכבס בכביסה עדינה ובטמ' נמוכה כמה שאפשר. רק בגדים ממש מלוכלכים לכבס בתוכנית מלאה ובחום. 

לתלות ואם חיבים להשתמש במיבש- אז רק בחום נמוך.

האמת שלא יזיק לנו דיסק חדש של דודו פורים, כי מה שהיה לנו התקלקל... (אל דאגה, יש לנו גיבוי על המחשב).

ואני לא מרגישה הורה טוב שידעתי את זה, כי השיר הזה מתנגן לי בראש בזכות הפעמים הרבות שסילקתי את הילדים למחשב, כדי שאוכל להתקדם בשקט בהכנות לפורים...

מחדש..

קצת זמן לעצמך. יום-יום אם אפשר.

קצת זמן לעצמכם.

התבוננות מידי פעם, כשהילדים ישנים או כד', בטוב ובמתיקות שבהם, בערך של זה, בשמחה לטווח ארוך.

ועם זה - גם לחשוב איך להקל על העול היום-יומי. לחשוב, או לשמוע רעיונות מבעלי נסיון.

גם אין לי כוח לעבוד , ולפעמים גם אין לי כוח לחיות. מה עושים? לא לוקחים את עצמכם ברצינות , וממשיכים איכשהו . פה ושם מנסים לשפר עמדות נגד היצר הרע . הרבה נופלים . לוקחים קצת ויטמינים , ויטמין סי . למחרת עוד פעם אוכלים ג'נק בכמויות -כמו שעשיתי הערב ....

פעם בשנה הולכים לאיזה מקום רחוק להתפלל . סוג של מילוי מצברים . לפעמים אין גם כוח לתפילה , אז הולכים למקום כמו הים . בקיצור מנסים דברים .

בהצלחה !

אפשר גם לפנות איזה ערב מדי פעם (תלוי בעומס העבודה החיים , ילדים,) ולצאת לבלואות ולהנות .

באולנג , סרט , קניון .... או סתם ערב נחמד בבית (משחקי קופסא חמודים , סתם על הספה יחד ....)

* למי שיש ילדים קטנים ואין /קשה למצוא ביביסיטר אז הפתרון הוא להישאר בבית.

ולשחק  רמי , מונופול , קלפי וכל משחק כייף אחר ..... ואפשר להוסיף גם איזיה חטיף או ממתק לאכל ביחד .

אבל זה לא נשמע מצב כל כך תקין מה שתיארת עכשיו. 

למעשה, זה נשמע מה שהרגשתי כשהייתי עם דיכאון מאובחן.

לכן ממליצה מאוד ללכת לדבר עם מישו, אפילו רופא משפחה או אחות נחמדה שיעזרו לחשוב האם ואיזו עזרה חיצונית כדאי לקבל...

בהצלחה ובשמחה!

הייתי בודקת יותר רציני. זה קשה אבל יש איזשהיא שמחה ברמה כלשהיא ביומיום

כמה פעמים זה פוגש אותך במשך היום? כל היום? רק בערב?

לנו גם היה ניסיון של עקרות וב"ה ביתנו מלא היום(למעלה מחמש) ואני באמת נזכרת בתקופה אז ומודה לה'

שפע כוחות ובריאות

שהיו מתים שיהיה להם ילד לחבק ושמחים בחלקכם.
 

להיות הורה זה דבר לא קל ולפעמים קשה...

אני פשוט אורזת ונוסעת לאמא שלי (אם היא מכונה לקבל אותנו) ומתפנקת שם... חוזרת בכוחות מחודשים...

ומסתבר שבימינו הילדים יכולים להיות בגיל עשרים ו, וההורים עדיין עלולים להרגיש ככה!

אני שומעת מחברות שמבוגרות ממני ונחרדת!

ואחרי שיודעים שזה ממש נורמלי ובסדר גמור וכולם מרגישים ככה לפעמים חוץ מאלה שהם גלגול של הרב אריה לוין, דואגים להתפנק! ואם אין כסף לבייביסיטר, או אי אפשר להשאיר את הילדים עם בייביסיטר אז מתפנקים באמבטיה, או במגנום (אהההה...מגנום....). ואם בן הזוג הוא סביר אפשר לבקש ממנו שייקח מדי פעם את הילדים לשעתיים כדי לצאת ולחזור בן אדם ולא מפלצת. 

אני עברתי יותר מדי שנים בהרגשה שאני שונאת להיות אמא. לצאת, לצאת ולצאת! ולדעת שהמציאות תמיד משתנה ויום אחד הם יתבגרו, או אולי מחר תרגישי כבר יותר טוב.

ואהבתי את הביטוי גלגול של רבי אריה...

ומודים לקב"ה שלכם יש. ושמחים בטורח. גם זו מתנת שמים. אלה שאין להם ילדים מוכנים להתחלף אתכם. תגידו תודה!

בזמן מעשה...וזה לא יעזור למי שאין לו ילדים להחליף כי אז יהיה לו קושי אחר...

לכל דבר יש פלוס ומינוס

ואני לא מתכוונת להוריד לא מהקושי הזה של הילדים ולא מהקושי שאין ילדים 

נסיון אחר ביותר...

(כי באמת באמצע הלילה כשאת מתה לישון  העיניים נעצמות הגוף חלש -והתינוקת בוכה ולא נרגעת זה נסיון מאוד קשה....

זה הצרכים שלי מול של השני והצרכים שלי בוערים..וגם רוצים לתת לילד ולהיות הורים טובים )

ושוב שום כוונה להוריד מהקושי של מי שמצפה

(גם אנחנו חיכינו וכל חודש התאכזבנו . עד שזה קרה ואז כבר לא האמנתי עד שלא ראיתי בעיניים)

ותראי שירד הרבה מהקושי. עניתי את זה פעם לזוג שחיכה ואחר כך התלונן על העומס. הצעתי להם לחזור למצב הקודם. הם ממש לא שמחו על הרעיון... ויש להם אחלה ילדים. שווה את המאמץ. ואפשר עוד להאריך. יותר טוב לשמוח בחלק הטוב של לטרוח בגידול ילדים בריאים... ולא רוצה להאריך...

כפויי טובה ...

לחשוב רק הורסים...כמו שכתבתי.

רב האפרוחים החמודים שקונים בחנויות הם עודפי זכרים שנזרקו מהלולים. 

אפרוח חמוד גדל להיות תרנגול בלתי נסבל שעושה קוקוריקו בארבע לפנות בוקר. 

אם תשחטו אותם זה נהדר, אבל אם לא, נא לא לזרוק אותם לטבע כמו שעושים כל מיני...

זה לא משחק שקונים וזורקים. ואין שום סיבה להביא עוד אוכל לחתולי רחוב - יש אותם יותר מדי, הם שמנים ומזהמים חול בגנים. ואגב יש מספיק זקנות שמאכילות אותם. 

תמיד אומרים שמכניסים חיה הביתה כדי ללמד ילד אחריות וחמלה. בפועל מלמדים משהו הפוך לגמרי. זה לא עליך - זה תמיד ככה.

דרך העולם זה שיש טורפים וניטרפים. אבל הנטרפים גם יודעים להגן על עצמם ולישרוד חלקית.

אלו שגדלו בין בני אדם אין להם את היכולת האת. גם לדאוג לעצמם למזון לבד רוב הסיכוים שהם לא מסוגלים.

והחתולים לא צריכים את המזון הזה. זה לא שהם בטבע ואין להם אוכל אחר.

ככה שזה ממש סתם צער בעלי חיים. זה לזרוק אותם לגווע ברעב או להיות משחק לחתול.

גם אם הותרנו לאכול בעלי חיים, לא כדאי לאמץ סגנון התייחסות אדיש כזה, שלא תתקבע בנפש אכזריות חלילה.

מומלץ ללמוד את הסיפור על רבי, בבא-מציע פ"ה ע"א.

לא מוכרחים להתעקש על מוצא אכזרי בדווקא.

או לחילופין לגדל ולמסור לשחיטה.

רציתי להגיב לנקודת המוצא של הכותב שמעליי, לנימת הדברים.

כשמתחילים מרגישות ואכפתיות, מן הסתם הפתרונות שיימצאו יהיו עדיפים על אלה שמגיעים אליהם מתוך "ככה זה, אלה החיים" / "לך כי לכך נוצרת".

אני מודה שמעולם לא ראיתי בעצמי, אבל שמעתי שזה עניין של שניה וזהו.  אני כן האכלתי נחשים בעכברים ויכולה להעיד שיכול לקחת דקה או יותר עד שהעכבר מת, כך שלמות על ידי טורף כנראה לא כזה מלהיב. 

למה לא לזרוק? יש כמה סיבות. אחד זה שהמוות עלול להיות ארוך ומלווה בייסורים (החיה נפצעת ושוכבת יומיים עד שהיא מתה). סיבה נוספת היא שזה עלול לפגוע אקולוגית בסביבה. אתם יודעים כמה זמן עבר מהרגע שברחו 14 ארנבונים עד שכיסו את יבשת אוסטרליה? 50 שנה. הנזק האקולוגי בל יתואר. המיינות  (הציפורים השחורות חומות האלה עם הצהוב מסביב למקור) שהיום דוחקות את רגליהם של המון מינים מקומיים ברחו במקור מהספארי ברמת גן. 

אין לי בעיה עם זה שדואגים שחיה תחיה חיים טובים ואז משתמשים בה לאוכל - מוות מהיר ונקי יחסית. 

האמת, ואני מתביישת בזה, שאנחנו אוכלים המון עוף שגדל בתנאים לא תנאים, וביצים כנ"ל. יש לי חלום לעבור לביצי חופש ועוף אורגני, אבל זה חלום יקר למדי. 

2. אם חיה טורפת אותה זה עניין של שניות או דקות. 

3. אין חשש להתפשטות תרנגולים, 

ואם יתפשטו, למה לא?

4. מה הבעיה שמין חדש ידחוק את רגליו של מין ישן?

בקשר לשני המשפטים האחרונים, מסכים ומזדהה

זה  שהמין הישן עלול להכחד, וחבל שמשהו שהקב"ה ברא ייעלם לחלוטין מהעולם. אחרי שזה נעלם אין דרך חזרה. לא נוכל להחזיר לחיים את החיות שנכחדו. לעיתים שחרור חיות גורם הרס אקולוגי רציני ממש כגון ביעור יערות ומידבור. היה אי באוקיינוס השקט ששחררו לתוכו ארנבונים ועיזים. תוך כמה עשרות שנים הוא הפך מאי מיוער בג'ונגל טרופי לסלע עירום עם כמה דקלים מסכנים קרוב לחוף. (round island למי שמתעניין).

נכון ששחרור תרנגולת אחת לא תדחק את רגליהם של חיות אחרות, אבל המנטליות לא טובה, כי חופש אחד מביאים אפרוח חמוד וכשהוא הופך לתרנגול גדול ומכוער זורקים אותו, בחופש הבא זה ארנבון קטן וחמוד וכן על זה הדרך. 

ונראה לי שלקיחת אחריות כוללת לקיחת אחריות על מה קורה לבעל החיים כשכבר לא רוצים אותו. הרי אף אחד לא מכריח אותך לקחת חיה הביתה. אם כבר לקחת תיקח אחריות עד הסוף. אם לא בא לקחת אחריות אפשר לקנות כרטיס לגן החיות, או לשחק עם הכלב של השכן. 

לי היה בזמנו רעיון על הקמת מעין "ספריה" לחיות, שאפשר להלוות חיה לזמן מוגבל לאנשים שיודעים יפה מאוד שלא בא להם לטפל בארנב שמונה שנים. בינתיים זה ברמת הרעיון בלבד.  

אני לא חושב שאני צריך לסעוד אותו לעת זקנתו. 

אין בעיה לקחת אותו לשימושי.

להינות ממנו כשאפשר ולעזוב אותו כשזה לא נוח לי. 

זה לא יצור אנושי. 

היא כתבה שבגלל שהחיה מבויתת היא לא מיומנת לברוח ולהתגונן כמו בטבע. ולהיות טרף זה אכזרי יותר מאותה הסיבה שנחירה (קריעה מהגב) יותר אכזרית משחיטה כשרה ומהירה - צורת המוות.

מסכים עם מי שאמר שברגע שקנית בע"ח הוא באחריותך (גם הלכתית אגב, למשל אסור לך לאכול לפני שהאכלת אותו, אתה חייב בנזקים שהוא עושה וכו') ולכן אתה צריך לדאוג שלא יצטער יותר ממה שמתחייב - ולהיות טרף זה לא דבר מחויב.

מעבר לצער בעלי חיים, לשחרר תרנגולות זה גם נזק סביבתי (אצלנו היו עד לא מזמן תרנגולים שמישהו שחרר והם הסריחו והציקו להרבה אנשים).

האם מותר לך להרוג חיה סתם כי בא לך בלי שחיטה? הרי בישבילה זה אותה התוצאה אם תאכל אותה או סתם תהרןג לכיף? אני מקווה שאתה חושב שהתשובה היא שלילית.

אז כאן אתה עושה בערך אותו הדבר. 

זה לא לשחרר חיה שהולכת לחיות עכשיו בטבע לפי חוקי הטבע.

וזה גם שונה מלתת אותה לאריה בגן חיות שנמצא באחריותך ואתה צריך להאכיל אותו.

במקרה שאתה מתאר זה ממש סתם.

לנקות אחריה, 

להאכיל אותה, 

לשמור שלא יהיה לה קר מידי או חם מידי

אתה באמת חושב שאני מחוייב לסעוד אותה עד שתמות מזיקנה?

הוא הציל אפרוח ממיתה אכזרית,

והעניק לו שנות חיים בבית חמים ותזונה מפנקת

למה את דורשת ממנו מה שאינך דורשת מהלולים שרוצחים אותם בעודם תינוקות?

זה לא מצב נורמלי שמכניסים יצור חי הביתה לצורך שעשוע וכשנמאס אז זורקים אותו

את הרב שלנו שואלים הרבה בנושא וזה לא כזה פשוט

כי רוב האנשים לא יודעים באמת איך לגדל אותם. וצריך בשבילם תנאים מיוחדים.

מכירה כמה ילדים שנהיו צמחונים אחרי דיונים כאלה... לא לכולם זה טבעי.

אולי תחכימי אותי מה התנאים שהם צריכים

כדאי קודם ללמוד מה התנאים שבעל חי צריך כדי לחיות טוב.

כדאי לבדוק איך הוא נראה ומה הוא עושה כשהוא בוגר ולחשוב טוב אם אני רוצה לחיות עם זה בבית. 

כדאי לבדוק מה אורך החיים שלו (אורך החיים של אוגר, נגיד הוא שנה עד שנתיים - אידיאלי לאנשים שרוצים חיה חד פעמית כזאת...)

אם ממש רוצים חיה לזמן מוגבל אפשר לאסוף חלזונות, להחזיק אותם בקופסא עם קצת אדמה, ירקות ולחות ולשחרר בכיף בשניה שנמאס. גם כדרוריות (אורי כדורי) נורא כיפיים ואני אישית מאוד אוהבת שלשולי גשם....

קצת מצער אותי שהפסדנו אותם, 

ומצער אותי שהם סבלו מקור ולא ידעתי

חשבתי שיש לי את הידע הנחוץ....

אני לא חושב שהיה מימד של התאכזרות בהתנהגות שלי כלפיהם. 

ו.. זה לא נראה לי קשור לפורום הזה.

פורום הריון ולידה נשמע יותר קשור

לא  יוצא  לי  ברכה  לגננת...  משלוח  מנות  ארוז  ומוכן  וההשראה  נעלמת

מה  כתבתן  לגגנות  המסורות,  אנא  שתפו  כי  התאידו  האותיות

נגיד  אם  בבוקר  לא  תהיה  ברכה, אבוא  לקחת  את  הילד בצוהריים  עם  המשלוח  ואתיר  המבוכה

ולא  סליחה  שכתבתי  בחרוזים,  זה  מפאת  הנסיונות  החוזרים והנשנים.

אפשר לעשות אשפת-חיצים.

כלומר, חגורה עם כיס תלוי עליה.

קשת - כנראה שהכי נוח ללכת עם זה, על הגב ומוחזק מהכתף אל המותן..

מן הסתם היו נושאים ביד, וכשלא משתמשים שמים כך. זה לא קריטי...

הילד מתחפש לדוד המלך. (חוץ מתהילים )מה מאפיין את הדמות?

כמובן משהו שניתן לביצוע...

אפשר זקן אדמוני,

מן הסתם "גלימה" של מלך...

אפשר כיתובית "דוד מלך ישראל חי וקיים" - או על הכתר, אם מכינים לבד, או על הגלימה. כתוב, או מודבק באותיות סוֹל וכד'.

אם הילד ידע מה כתוב, זה "ינפח" אותו" בדמיון..

ובן - כמובן חייב איזה נשק.. אפשר "חרב", או חץ וקשת, אם זה לאותו ילד.

מִּפַּעַם..

http://blog.hinuch-torany.com/2012/02/blog-post_27.html

ו-כן.זה אותו ילד.

כל שנה הוא מתחפש ללוחם אחר מהתנך.שנה שעברה הוא היה שמשון הגיבור.

העיקר שהתחפושת תכלול חרב ענקית

זה חתיכת בד\עור מחוברת לחבל. ושמים בפנים את האבן, מסובבים ומעיפים את האבן.

ואשפת חיצים זה כמו תיק צר וארוך ותלוי בד"כ עם רצועה על הכתף מאחורה. או באלכסון.

מול זה, לא שייך. זה רק עושה יותר ענין מדבר שהילדים לא באמת לוקחים אותו ברצינות.

אבל אפשר כן לדבר איתם שזה לא שייך, מול התוכן של השיר האמיתי. לתאר בצבעים חיים מה זה היה כשמרדכי יצא מלפני המלך.. וממילא, מה שייך לקחת שיר כזה לשטויות כאלו.

אבל לא "להיאבק" לדעתי.

שמורים מצטרפים - תת רמה.

אז המן יוצא בלבוש סמרטוט

אבל מפריע לי שיש אווירה שזה בסדר

אני חושבת שלא רק הורים צריכים לדבר על זה אלא גם מורים

מי יכבד אותם אחרי חודש של שירה כזאת? 

כי לא לוקחים את זה ברצינות.

אבל בוודאי לא צריכה להיות אוירה ש"מסכימה" עם זה. לכל היותר, מעלימים עין במבט של "השטויות שלהם".

בעיני, הבעיה העיקרית היא, החשש שכאשר ישירו באמת "ומרדכי יצא", מה שיעלה זו האוסציאציה האווילית הזו. וזה יכול לפעמים לקלקל לטווח לא קצר. במקום לחנך מגיל צעיר לרוממות-הרוח שצריכה להיות עם המילים האלו ששרים, אז השטות הזאת.

זה מאבק של ליצנות מול שמחה של מצוה.

ואנחנו שרנו איתן את השיר...

בעיני ממש לא צריך לעשות מזה ענין, כי השיר הזה הוא בן חמישים שנה לפחות, וכל הילדים שרים אותו, וכל הילדים מבינים שזה לא יפה אבל עדיין נהנים לשיר אותו, בעיקר כי זה מצחיק אותם.

וגם אותנו זה הצחיק כשהיינו בכיתה ב' ויצאנו בסדר גמור, ללא הפרעות, ומכבדים את ההורים והמורים ואת כל מי שצריך.

אז לא נראה לי שהשיר הזה כ"כ מזיק.

בסך הכל שרים אותו באווירה של ונהפוך הוא, והילדים בעצמם יודעים שזה קצת לצאת מהמסגרת, ועדיין הם מבינים שזה לא באמת.

אגב אצלנו זה "ליהודים היתה אורה ושמחה,אורה ושמחה ונהפוך את הכיתה"..

מצטערת אם זה לא נראה לכם.

אבל באמת שלא נראה לי צריך לקחת את זה כ"כ ברצינות.

מאוד צרם לי ואני לא בן אדם שמכבד את הדור הקודם כמו שצריך לצערי

כפי שאני זוכרת מילדות שלי אז ברגע שצוחקים על מישהו אז כבר לא מכבדים אותו

וזה כן שיקף את התחושה כלפי מורה או איש תחזוקה או מבוגר אחר

וחוץ מזה גבולות היום זה לא כמו בדור הקודם. ואגב אם נשיר את זה על ילדים הם ייפגעו עד לב השמים, אנחנו בטח נרגיש הורים לא מתחשבים. אז למה מותר לשיר על מנהל? 

וזה לא רק בחודש אדר אלא זה מתווסף לכל מה שהיה גם לפני ויהיה אחרי

האם אימא שלך גם שרה אתך כמו אתם שרתם עם ילדים? אולי זה ההבדל

וחוץ מזה אם מותר לצאת ממסגרת בבית ספר אז למה לא לעשות את זה גם בבית?

ולמה כיף ושמחה צריכים להיות שלובים דווקא בפריצת מסגרות וצחוק על מישהו?

אצל חילונים כבר גדל דור די אבוד מחוסר גבולות

אמא שלי לא שרה איתי כי היא לא גדלה בארץ...

אבל לא זכור לי שום ענין סביב השיר הזה. גם כששרנו אותו בתור ילדים היה לנו ברור שזה בצחוק.

ולא חושבת שלשיר ככה יגרום לילד לזלזל במנהל של בית הספר.

לא שאני מעודדת את השיר הזה אבל פשוט לדעתי לא צריך להתעכב על זה, לא נראה לי שזה כ"כ מזיק.

השיר בדר"כ בא מתוך אווירה פורימית שיש בכיתה ולא כזלזול בהורים ומורים.

אם ילד לא מבין את ההבדל אז מסבירים לו.

לפני שלשים שנה בערך...

לא גרע מהכבוד שרחשנו למנהל האגדי של בית הספר שלנו. 

אני חושבת שהשיר פחות מכוון למנהל כלשהוא, ויותר להרגשה שאם מי שאחראי עלינו וקובע מה עושים או לא עושים ייעלם לאיזה זמן זה יהיה נורא כיף, וזו הרגשה די חובקת עולם של ילדים נראה לי. 

שירים טיפשיים ונחמדים...

  וגם השי הזה  ליהודים היתה אורה ושמה ונהפוך את הכיתה ....

למרות שחסרים הרבה פרטים - מהתמונה שעולה ממה שכתבת נראה שיש הרבה מקום לאופטימיות. אם יש הבנה הדדית ורצון לשמור על הזוגיות זה כבר בסיס טוב.

לגבי הכעסים - אני רואה מקום לאופטימיות גם בנושא הזה, עובדה שהוא הצליח לרסן את הכעס ברמה הקיצונית. כל מה שהוא צריך לעשות זה לשכפל את התהליך שהוא כבר עשה לרמה הפחותה יותר של הכעס, כל פעם להוריד שלב עד שהוא ישלוט בכעס.

בשביל לעשות הוא קודם כל צריך לדעת ולהפנים את הבעייתיות שבהתפרצויות כעס וכמה זה מפריע לך. יכול להיות שהוא בכלל לא רואה את הבעייתיות שבזה, אולי זה מה שהוא מכיר מהבית של ההורים שלו לדוגמא. את יודעת להגיד איך ההורים שלו היו מהבחינה הזאת?

מה שכתבת מצריך חשיבה .

בקצרה  : יש מקום לתקווה שתישארו ביחד. מישהו אחר יאמר לך ,שאת צריכה לפרק . העניין הוא שכל מה שתחליטי הוא נכון . כי מה שקורה זה , שכשמחליטים משהו , אז לאט לאט באופן פסיכולוגי אדם מחזק את ההחלטה שלו . כלומר אם תחליטי חלילה לפרק , את תמשיכי לראות את כל המגרעות והפעמים שהוא פגע בך  . אם תחליטי להידבק , אז את צריכה גם להחליט לחזק את כל הטוב של בעלך , ואת כל הטוב שבא לך דרכו וממנו. 

מרגישים שאת קרועה , כלומר לא יודעת להחליט. 

את מספרת שהוא סירב לקנות משהו פחות ערך בסופר , ומצד שני מספרת שהוא משקיע ונותן הרבה מעבר ליכולתו . 

פעם אישה חכמה המליצה להסתכל על קמצנות כחוסר בנפש , סוג של חולי , של הפרעה , וזה נכון . אז גם אפשר לראות את זה באופן סלחני . צריך גם לזכור , שהגבר נתקלל בקללה "בזיעת אפיך תאכל לחם" -כך שהוא , ויתקנו אותי הגברים -מצוי בסוג של חרדה/אחריות להביא את הכסף , להביא את הלחם הביתה . כן , גם בעידן שלנו . לפעמים החרדה הזו משתקת אותו , ולפעמים היא גורמת לו להיות לא רציונאלי -כגון מה שתיארת . 

...וזה היה בקצרה ...

אם כן, את לחלוטין יכולה להשתמש בכסף הזה לצרכים הללו. בסופו של דבר זה לטובתו ולטובת הבית,

גם אם הוא לא רואה זאת.

זו החכמה שלך כאשה לדעתי. לנתב את הדרך הזו. האם האופציה היא להפרד כאשר אתם כ"כ קשורים? 

אם הוא לא מסכים הוא לא חייב לדעת (אולי אפשר טיפול טלפוני אצלה? או חלק מהטיפולים כך) 

טוב שאת דואגת לעצמך/כם

אפשרי להתקדם ולשפר

נק' מוצא טובות

לברר בעירייה לגבי טיפול- מוזל/בקשת הנחה

להתפלל

למי שיש ביטוח בריאות משלים (כמו כללית מושלם או מאוחדת זהב) יש השתתפות משמעותית בטיפולים פסיכולוגיים, שווה לברר.

את יכולה לראות באתר שלהם או לדבר עם המוקד בטלפון.

הבעיה היא שיש להם רשימה של מטפלים איתם הם עובדים (אם רוצים מטפל אחר אני חושב שהם משתתפים פחות, צריך לבדוק מולם).

אני מעריך את זה.

לדעתי המצב שאת מתארת והנכונות שלך להתעמת עם המציאות עין בעין יאפשרו ליועץ מנוסה לעזור לך להתאהב בו מחדש, וליצור מצב בו את מאושרת עם בעלך, על כל חסרונותיו.

אם בעלך יבין את זה, ואני מאמין שכן כי גם הוא משתוקק לאהבה ותחושת שותפות מצידך - לדעתי הוא יסכים שתמשיכי בטיפול

בשתי ההודעות הראשונות -

שאם לא הזמנים של התפרצויות הכעס, חוסר הסבלנות, ה"פתיל הקצר", אז היה טוב. היו נשארים דברים חיוביים, שאת מרגישה טוב איתם, ומקשרים ביניכם.

כלומר, תיאורטית, אם היה לוקח איזה "כדור" שהיה ממתן ומרגיע אותו, אז מה שהיה נשאר זה לא רק "פרווה" אלא חיוביות.

אם זה כך, אז לכאורה אכן צריך שוב לתפוס שיחה ביניכם.

להעלות קודם כל את החיוב שבו, שביניכם, ו"לשים את האצבע" על הנקודה. לומר לו שכשעולה בו כעס, זה ממש מקלקל. להביא דוגמאות שהיו לאחרונה, ולומר מפורש שאת מעלה את זה לא כי את רוצה לבקר, אלא כי את רוצה שתמצאו דרך שגם כאשר יש מה להעיר וכד', זה יבוא ממצב פנימי רגוע - וכך החיוב שבו ובקשר ביניכם יוכל להיות השליט העיקרי בזמן.

לומר לו, שכמה שאת אוהבת אותו - את ממש לא יכולה עם זה. יש לך מהדבר הזה תחושות קשות; ואת רוצה להיות יכולה להרגיש אליו יחס אוהב ומעריך קבוע, כל הזמן.

ולומר, אפשר להתייעץ עם מישהו מבין, לראות מה עושים נגד כעס/ביקורתיות מופרזת שעולה לפעמים לאדם. אבל אם אתה לא רוצה, אני סומכת על היכולת שלך לחשוב על דרך - תציע מה אפשר לעשות.

אם יבוא ממנו, אולי יהיה יותר טוב. ותחליטו גם מראש מה עושים אם אחרי כמה זמן יש "מעידה", שלא מתייאשים בגלל זה; אלא שהוא יקבל אם את תסבי את שימת הלב שקרה, ויחזיר למסלול של התיקון. אולי הרגל ממושך - ישנה את הכיוון.

וכמובן, תשתדלו למצוא זמנים להרבות בחיוב, מעבר למלחמה בשלילה. זמנים שהוא קצת רגוע מהעבודה, לצאת ביחד, לדבר בנחת, לשמוח זה בזה.

זו ענ"ד.

הלוואי שתצליחו.