פורום הורות (עמוד 184)

מול זה, לא שייך. זה רק עושה יותר ענין מדבר שהילדים לא באמת לוקחים אותו ברצינות.

אבל אפשר כן לדבר איתם שזה לא שייך, מול התוכן של השיר האמיתי. לתאר בצבעים חיים מה זה היה כשמרדכי יצא מלפני המלך.. וממילא, מה שייך לקחת שיר כזה לשטויות כאלו.

אבל לא "להיאבק" לדעתי.

שמורים מצטרפים - תת רמה.

אז המן יוצא בלבוש סמרטוט

אבל מפריע לי שיש אווירה שזה בסדר

אני חושבת שלא רק הורים צריכים לדבר על זה אלא גם מורים

מי יכבד אותם אחרי חודש של שירה כזאת? 

כי לא לוקחים את זה ברצינות.

אבל בוודאי לא צריכה להיות אוירה ש"מסכימה" עם זה. לכל היותר, מעלימים עין במבט של "השטויות שלהם".

בעיני, הבעיה העיקרית היא, החשש שכאשר ישירו באמת "ומרדכי יצא", מה שיעלה זו האוסציאציה האווילית הזו. וזה יכול לפעמים לקלקל לטווח לא קצר. במקום לחנך מגיל צעיר לרוממות-הרוח שצריכה להיות עם המילים האלו ששרים, אז השטות הזאת.

זה מאבק של ליצנות מול שמחה של מצוה.

ואנחנו שרנו איתן את השיר...

בעיני ממש לא צריך לעשות מזה ענין, כי השיר הזה הוא בן חמישים שנה לפחות, וכל הילדים שרים אותו, וכל הילדים מבינים שזה לא יפה אבל עדיין נהנים לשיר אותו, בעיקר כי זה מצחיק אותם.

וגם אותנו זה הצחיק כשהיינו בכיתה ב' ויצאנו בסדר גמור, ללא הפרעות, ומכבדים את ההורים והמורים ואת כל מי שצריך.

אז לא נראה לי שהשיר הזה כ"כ מזיק.

בסך הכל שרים אותו באווירה של ונהפוך הוא, והילדים בעצמם יודעים שזה קצת לצאת מהמסגרת, ועדיין הם מבינים שזה לא באמת.

אגב אצלנו זה "ליהודים היתה אורה ושמחה,אורה ושמחה ונהפוך את הכיתה"..

מצטערת אם זה לא נראה לכם.

אבל באמת שלא נראה לי צריך לקחת את זה כ"כ ברצינות.

מאוד צרם לי ואני לא בן אדם שמכבד את הדור הקודם כמו שצריך לצערי

כפי שאני זוכרת מילדות שלי אז ברגע שצוחקים על מישהו אז כבר לא מכבדים אותו

וזה כן שיקף את התחושה כלפי מורה או איש תחזוקה או מבוגר אחר

וחוץ מזה גבולות היום זה לא כמו בדור הקודם. ואגב אם נשיר את זה על ילדים הם ייפגעו עד לב השמים, אנחנו בטח נרגיש הורים לא מתחשבים. אז למה מותר לשיר על מנהל? 

וזה לא רק בחודש אדר אלא זה מתווסף לכל מה שהיה גם לפני ויהיה אחרי

האם אימא שלך גם שרה אתך כמו אתם שרתם עם ילדים? אולי זה ההבדל

וחוץ מזה אם מותר לצאת ממסגרת בבית ספר אז למה לא לעשות את זה גם בבית?

ולמה כיף ושמחה צריכים להיות שלובים דווקא בפריצת מסגרות וצחוק על מישהו?

אצל חילונים כבר גדל דור די אבוד מחוסר גבולות

אמא שלי לא שרה איתי כי היא לא גדלה בארץ...

אבל לא זכור לי שום ענין סביב השיר הזה. גם כששרנו אותו בתור ילדים היה לנו ברור שזה בצחוק.

ולא חושבת שלשיר ככה יגרום לילד לזלזל במנהל של בית הספר.

לא שאני מעודדת את השיר הזה אבל פשוט לדעתי לא צריך להתעכב על זה, לא נראה לי שזה כ"כ מזיק.

השיר בדר"כ בא מתוך אווירה פורימית שיש בכיתה ולא כזלזול בהורים ומורים.

אם ילד לא מבין את ההבדל אז מסבירים לו.

לפני שלשים שנה בערך...

לא גרע מהכבוד שרחשנו למנהל האגדי של בית הספר שלנו. 

אני חושבת שהשיר פחות מכוון למנהל כלשהוא, ויותר להרגשה שאם מי שאחראי עלינו וקובע מה עושים או לא עושים ייעלם לאיזה זמן זה יהיה נורא כיף, וזו הרגשה די חובקת עולם של ילדים נראה לי. 

שירים טיפשיים ונחמדים...

  וגם השי הזה  ליהודים היתה אורה ושמה ונהפוך את הכיתה ....

למרות שחסרים הרבה פרטים - מהתמונה שעולה ממה שכתבת נראה שיש הרבה מקום לאופטימיות. אם יש הבנה הדדית ורצון לשמור על הזוגיות זה כבר בסיס טוב.

לגבי הכעסים - אני רואה מקום לאופטימיות גם בנושא הזה, עובדה שהוא הצליח לרסן את הכעס ברמה הקיצונית. כל מה שהוא צריך לעשות זה לשכפל את התהליך שהוא כבר עשה לרמה הפחותה יותר של הכעס, כל פעם להוריד שלב עד שהוא ישלוט בכעס.

בשביל לעשות הוא קודם כל צריך לדעת ולהפנים את הבעייתיות שבהתפרצויות כעס וכמה זה מפריע לך. יכול להיות שהוא בכלל לא רואה את הבעייתיות שבזה, אולי זה מה שהוא מכיר מהבית של ההורים שלו לדוגמא. את יודעת להגיד איך ההורים שלו היו מהבחינה הזאת?

מה שכתבת מצריך חשיבה .

בקצרה  : יש מקום לתקווה שתישארו ביחד. מישהו אחר יאמר לך ,שאת צריכה לפרק . העניין הוא שכל מה שתחליטי הוא נכון . כי מה שקורה זה , שכשמחליטים משהו , אז לאט לאט באופן פסיכולוגי אדם מחזק את ההחלטה שלו . כלומר אם תחליטי חלילה לפרק , את תמשיכי לראות את כל המגרעות והפעמים שהוא פגע בך  . אם תחליטי להידבק , אז את צריכה גם להחליט לחזק את כל הטוב של בעלך , ואת כל הטוב שבא לך דרכו וממנו. 

מרגישים שאת קרועה , כלומר לא יודעת להחליט. 

את מספרת שהוא סירב לקנות משהו פחות ערך בסופר , ומצד שני מספרת שהוא משקיע ונותן הרבה מעבר ליכולתו . 

פעם אישה חכמה המליצה להסתכל על קמצנות כחוסר בנפש , סוג של חולי , של הפרעה , וזה נכון . אז גם אפשר לראות את זה באופן סלחני . צריך גם לזכור , שהגבר נתקלל בקללה "בזיעת אפיך תאכל לחם" -כך שהוא , ויתקנו אותי הגברים -מצוי בסוג של חרדה/אחריות להביא את הכסף , להביא את הלחם הביתה . כן , גם בעידן שלנו . לפעמים החרדה הזו משתקת אותו , ולפעמים היא גורמת לו להיות לא רציונאלי -כגון מה שתיארת . 

...וזה היה בקצרה ...

אם כן, את לחלוטין יכולה להשתמש בכסף הזה לצרכים הללו. בסופו של דבר זה לטובתו ולטובת הבית,

גם אם הוא לא רואה זאת.

זו החכמה שלך כאשה לדעתי. לנתב את הדרך הזו. האם האופציה היא להפרד כאשר אתם כ"כ קשורים? 

אם הוא לא מסכים הוא לא חייב לדעת (אולי אפשר טיפול טלפוני אצלה? או חלק מהטיפולים כך) 

טוב שאת דואגת לעצמך/כם

אפשרי להתקדם ולשפר

נק' מוצא טובות

לברר בעירייה לגבי טיפול- מוזל/בקשת הנחה

להתפלל

למי שיש ביטוח בריאות משלים (כמו כללית מושלם או מאוחדת זהב) יש השתתפות משמעותית בטיפולים פסיכולוגיים, שווה לברר.

את יכולה לראות באתר שלהם או לדבר עם המוקד בטלפון.

הבעיה היא שיש להם רשימה של מטפלים איתם הם עובדים (אם רוצים מטפל אחר אני חושב שהם משתתפים פחות, צריך לבדוק מולם).

אני מעריך את זה.

לדעתי המצב שאת מתארת והנכונות שלך להתעמת עם המציאות עין בעין יאפשרו ליועץ מנוסה לעזור לך להתאהב בו מחדש, וליצור מצב בו את מאושרת עם בעלך, על כל חסרונותיו.

אם בעלך יבין את זה, ואני מאמין שכן כי גם הוא משתוקק לאהבה ותחושת שותפות מצידך - לדעתי הוא יסכים שתמשיכי בטיפול

בשתי ההודעות הראשונות -

שאם לא הזמנים של התפרצויות הכעס, חוסר הסבלנות, ה"פתיל הקצר", אז היה טוב. היו נשארים דברים חיוביים, שאת מרגישה טוב איתם, ומקשרים ביניכם.

כלומר, תיאורטית, אם היה לוקח איזה "כדור" שהיה ממתן ומרגיע אותו, אז מה שהיה נשאר זה לא רק "פרווה" אלא חיוביות.

אם זה כך, אז לכאורה אכן צריך שוב לתפוס שיחה ביניכם.

להעלות קודם כל את החיוב שבו, שביניכם, ו"לשים את האצבע" על הנקודה. לומר לו שכשעולה בו כעס, זה ממש מקלקל. להביא דוגמאות שהיו לאחרונה, ולומר מפורש שאת מעלה את זה לא כי את רוצה לבקר, אלא כי את רוצה שתמצאו דרך שגם כאשר יש מה להעיר וכד', זה יבוא ממצב פנימי רגוע - וכך החיוב שבו ובקשר ביניכם יוכל להיות השליט העיקרי בזמן.

לומר לו, שכמה שאת אוהבת אותו - את ממש לא יכולה עם זה. יש לך מהדבר הזה תחושות קשות; ואת רוצה להיות יכולה להרגיש אליו יחס אוהב ומעריך קבוע, כל הזמן.

ולומר, אפשר להתייעץ עם מישהו מבין, לראות מה עושים נגד כעס/ביקורתיות מופרזת שעולה לפעמים לאדם. אבל אם אתה לא רוצה, אני סומכת על היכולת שלך לחשוב על דרך - תציע מה אפשר לעשות.

אם יבוא ממנו, אולי יהיה יותר טוב. ותחליטו גם מראש מה עושים אם אחרי כמה זמן יש "מעידה", שלא מתייאשים בגלל זה; אלא שהוא יקבל אם את תסבי את שימת הלב שקרה, ויחזיר למסלול של התיקון. אולי הרגל ממושך - ישנה את הכיוון.

וכמובן, תשתדלו למצוא זמנים להרבות בחיוב, מעבר למלחמה בשלילה. זמנים שהוא קצת רגוע מהעבודה, לצאת ביחד, לדבר בנחת, לשמוח זה בזה.

זו ענ"ד.

הלוואי שתצליחו.

א. זה שהיא קונה ירקות ופירות בסוף היום לא אומר שמה שהיא קונה לא טוב. אם את מבררת ורואה שבאמת היא קונה רקובים ושזה עקבי הייתי מדבר עם המנהלת.

ב. אם היא קונה בשוק יכולה להיות גם בעיה של כשרות, ואם אכן כך אז יכול להיות שגם בתחומים אחרים של כשרות יש בעיות. גם זה דבר שטעון בדיקה.

והיא ממש לא עושה קניות. בכל מקרה גם מעל המנהלת אמורה להיות סמכות, היא לא הבעלים נכון?

אבל אם הם לא במצב לא טוב אז מה הבעיה בעצם (חוץ מעניין הכשרות שטעון בירור)?

מה שאני לא הייתי קונה הביתה,

לא הייתי רוצה שהבנות שלי יאכלו במעון.

לא נראה טרי וחיוני כמו ברגיל , אז מה ?

אז יכול להיות שזה נגוע,

יכול להיות שזה רקוב למחצה,

יכול לעשות כאבי בטן,

הערכים התזונתיים בירק ישן הם לא כמו הערכים התזונתיים בירק חדש

ואותו דבר בפירות.

לפעמים לוקחים מספיק כסף בשביל לקנות טרי,

ומתקמצנים או רוצים לשלשל יותר רווח לכיס.

אם הם חוסכים בזה, אולי הם חוסכים גם בדברים אחרים?

חוסכים בחומר ניקוי כשמנקים שירותים?

חוסכים בנייר טואלט?

חוסכים במים?

שמעתי על מעון, זה היה איזה מעון מפוקח בהנהלה של רשת מעונות חרדית , לא פרטי, היה פיקוח של התמ"ת, שהנחו את הילדים שלא מורידים מים כשיש רק פיפי

. בגלל זה בת של חברה של אמא שלי לא הייתה מורידה אצלנו מים

שאלתי אותה למה? הייתי בערך בת 10 והיא בת 3 , והיא אמרה שהגננת אמרה 

שלא מורידים מים כשיש רק פיפי כי חבל על המים. (דוגמה קיצונית וזה היה מזמן, אבל היה, הילדה גדלה בסדר בסוף,

כרגע חיילת מקסימה בקורס הו"ד , את ההכנה לשירותים בבסיס היא קיבלה במעון... )

אני בטוח הייתי מבררת את זה.

ירקות רקובים חלקית , ולשמחתי בדרך כלל נאכל לפני אצלנו ולא קורה הרבה.טפו טפו .

הולכים אצלי לפח או לפינת חי של השכנים.

גם אני לא אכין מטבוחה מעגבניה כמעט רקובה . 

מה שלא נאכל טרי, לא נאכל גם בבישול. 

אם הם כאלה קמצנים שם, מקבלים תשלום הוגן כמו בגני ילדים פרטיים אחרים, וקונים ירקות רקובים חלקית לילדים , אני תוהה לעצמי על מה עוד חוסכים במקום כזה.

אני הייתי פונה אליהם ומבררת.

כמה אפשרויות

א. להעלות את הנושא . פשוט לדבר על זה .

ב. לדבר עם עוד הורים ולספר להם . אם יש בעיה כלכלית -תדאגו לספק ירקות טריים. בכל מקרה זה קל יותר להתמודד כשיש עוד מישהו לצידך .

ג. זה מעון פרטי? של נעמ"ת/ויצו/אמונה ? 

משורשר למי שכתבה "תסמונת דאון נחשב באוטיזם"

יש לך רעיון מה את רוצה להתחפש ....

אפשר מעודדת -חצאית ורודה ופנפוני מעודדת . (נזכרתי שראיתי בחנות ומשהיא חפשה בגים של מעודדת )

משקפיים מצחיקות , אם את בקטע של איפור  אז גומות חן , אולי פפיון מצחיק , כתר ,מניפה .

מקווה שעזרתי .

אשמח לרעיונות נוספים.

אפשר סתם דברים מצחיקים לפורים.

לא הייתי רוצה שהילדים שלי יקבלו כזה דבר

הייתי מורידה את הסוכריות ואת העדשים ומחליפה את הוופלים בוופלים רגילים,

ואת הטרופית במשהו קצת יותר טוב, כמו למשל בייגלה 

שתי ברכות במשלוח.

 למרות שהם לא חייבים אבל אם כבר זה דרך מעולה ללמד ילדים מה מברכים..

ככה אנחנו התחלנו..

גם ככה הילדים מופצצים במתוקים מכל סוג וצבע בחודש אדר.

הילדות שלי ישמחו מאוד לקבל אוזן המן עם קצת במבה ושוקולד.

באמת עצוב שזה כך...

אבל שמחה לספר שבסביבתנו אפשר לראות הרבה מלכות אסתר (אם להשתמש בביטוי הילדים השגוי הזה) וגם מרדכי היהודי ודומיו. הבת שלי התחפשה פעם לאסתר המלכה (והייתה מתחפשת שוב, אם לא הייתי מבקשת ממנה לגוון), והבן שלי למרדכי היהודי על הסוס.

אז עוד לא אבדה התקווה!

מה אם סמי הכבאי , חיילים ,....

ולבנות נסיכות למינהן  פיות , מלכות אסתר , נסיכות -גברות .....

נ.ב  החלפתי היום סיעת בגן הילדים אצלנו והייתה הגננת רוטציה מישוב אחר .

היא החליטה לשלוח את הילדים מהמפגש  לנטילת ידיים או לעבודות יצירה , לפי תחפושות .

כל מי שמחופש/ת ל .... יקום עכשיו וכו

וכן לצערנו אין ממש דמוית מהגילה /תנ"ך ....חוץ ממלכת אסתר הקלסאית .

היא אמרה למשל כל מי שהיה מורדכי יקום  , ולא היה ....

לעומת זאת כשאמרה חיילים קמו יחסית הרבה .....

תלוי באזור /סביבה שבה אתה גר .

השיחות של שולמית בן שעיה, כאן.

שצריך לחנך ילדים מהגיל הרך ל"מיניות".

יחס בריא לגוף, הוא דבר טבעי ונורמלי, ואינו צריך חינוך כזה דווקא.

וגם הנושא השני, אינו מצריך זאת.

כל דבר בזמנו. וכמובן, בצורה נכונה.

לפני זה בכלל לא נראה לי שצריך בכלל לדבר איתם .

סביב גיל 6-7 אולי תלוי בבת/בן וגם בחברה . אם הם שואלי ורוצים לדעת אז אולי .....

בכלל לא מדובר רק על מתי לדבר עם הילדים - חינוך ליחס לגוף עובר בהמון דרכים לא מילולות. שיחה מפורשת היא חלק קטן מאוד מהתמונה (וגם היא עשויה להפתיע ולהגיע בגיל מוקדם יותר).

כדאי להורים לחשוב על הנושא, לשים לב למה שהם משדרים בהקשרים שונים, לא להתעלם ולדחות שהילד יגדל.

המסרים שמוטבעים בגיל הרך הם אלה שמשפיעים בהמשך החיים יותר מכול.

שמירה עליו ובהמשך גם דברים נוספים.

וכן, מאמינה שמגיל 0 צריך לחנך לזה.

כמובן שבכל שלב מה שמתאים.

אבל אם לא נתכונן מראש לשאלות והתעניינויות של ילדינו בנושא הזה,

אנו עלולים למצוא את עצמנו מופתעים ונבוכים מול שאלות כאלה,

וזה עלול להיות מסר לא טוב.

של הדברים הללו בשם הזה, מראה על תפיסה לא נכונה.

ברור שחשוב לשים לב (מה שכתבה בהתהוות) מה משדרים בהקשרים שונים. אבל עצם ההגדרה של דברים כ"כ פשוטים וטריוויאליים ("יחס לגוף") כ"חינוך למיניות", הוא עצמו תפיסה בעייתית. לדעתי, הורה ש"משדר" במחשבתו הסמויה, שזו המשמעות, זה עצמו כבר שדר מוטעה...

לא אומר שלא צריך לחשוב איך להתייחס ומה לענות לשאלות, כמו בכל תחום. וגם לא צריך להיות "מופתעים ונבוכים".. לכל היותר אומרים, אני עסוק/ה כרגע - עוד מעט אענה, וחושבים בינתיים...

כמו ש"שלום בית" הוא מושג רחוק מאוד מעולמם של ילדים רכים, ובכל זאת אפשר לומר שאנחנו מחנכים אליו מגיל אפס בדרכים שונות, ודברים שנטבעו בגיל הרך משפיעים עליו מאוד --- כך אין פסול מלומר שגם כשאנחנו מחנכים ליחס בריא לגוף, אנחנו בעצם על הדרך מחנכים גם למיניות בריאה, ואין כאן עיוות.

שבוודאי חינוך ליחס נורמלי לגוף, משפיע בעקיפין גם על דברים נוספים שקשורים לכך עם הזמן - כמו שמשפיעה הקרנת יחס נכון לחברים ולאחים וכו' וכו', כפי שציינת יפה.

גם אין בעיה שבאיזשהו מקום, בראש, אדם מודע להשלכות החיוביות שיהיו לחינוך לדברים כאלו, גם בעתיד הרחוק יותר, מעבר לערכם העצמי.

אבל לא בריא בעיני, להגדיר כך. בגיל צעיר, לא זה מה שמחנכים אליו. לא שייך לשם. ולא טוב לחשוב על זה יותר מידי בהקשרם. כל שלב ועניינו. לפעמים, עצם ההגדרה הזו, יכולה לבוא מחינוך קיצוני הפוך שאדם חווה, ואז הוא אומר לעצמו, אני אחנך מגיל צעיר..  אבל זה מה שאמרתי, צריך להיות נינוחים. אם אתה תעלה על הכביש הנכון, תגיע למחוז חפצך, גם אם בינתיים תיהנה מהנוף שבדרך. אם תחנך בצורה נורמלית ורגועה, גם התחנות הרחוקות יותר תגענה בזמנן. בינתיים, חשוב על הילדים עם מה ששייך אליהם.

כלומר: יש הבדל בין לומר שאם מחנכים ליחס בריא לגוף, אז "על הדרך" בעצם מחנכים בכך גם לדברים שהשלכתם רחוקה יותר, כפי שכתבת - לבין לומר "איך מחנכים למיניות בריאה מגיל 0" ולהתכווין לחינוך ליחס בריא לגוף וכד'.

[ולגבי ה"תואר" - נו.. חודש אדר..  מכל מקום, לומדים הדדית]

ובשולי  הדברים: לא כל מה שמגדירים היום "חינוך בריא ליחס לגוף" הוא באמת חינוך בריא. לפעמים זה בדיוק ההיפך - והאנארכיה המוסרית הגויית תופסת עליו טרמפ, לטשטש כל הבדל בין הנשמה לגוף ולהקהות כל רגש אנושי נורמלי. כמו שגם יכול להיות עיוות בהקצנה לכיוון השני. חינוך בריא, כולל גם שלוה וכבוד ואי-היסטריה, ויחס נורמלי ושמח, וגם התפתחות של צניעות ובושה טבעיים. ותחושה טבעית של הבדל היכן נמצאים.

אני יכולה לתת לך רעיון משם : אומנם לא רקמנו אבל המחנכת חילקה לכולנו צורת שער מטפט זהב שהדבקנו על הכריכה, וכל אמא קישטה אותו בטוליפ וחרוזים קטנטנים בכל מיני צבעים שהנחנו על הטולים ומעט שקעו אל תוכו.

ברור לי שאני ארקום פסוק וציור. פסוק לא תהיה בעיה למצוא, אבל עם ציור נתקעתי. בעבר עשיתי ציורים שקשורים לירושלים, כרגע קצת מיציתי את הנושא... מחפשת כיוון אחר.

תודה בכל אופן.

אולי משהו שיותר קשור לא"י. (א"י, תפילה- זה קשור, לא?)

לי אמא שלי רקמה את שבעת המינים, עד היום אני שומרת.

אולי את מפת א"י עם ירושלים במרכזה- כמקום שאליו מתפללים,

אולי ידיים נשואות לשמים, בתנועה שמביעה תפילה.

מקומות קדושים (אחרים).

קבר רחל , קברי צדיקים , מערת המכפלה - חברון ,

אפילו עוד לא קיבלנו את העטיפות. אני פשוט יודעת שלוקח לי המון זמן הדבר הזה, אז אני מעדיפה להיערך מראש.

אם כבר התעניינת אז אמשיך את ההתייעצות:

נראה לי שאלך על דוגמה של שערים, הרעיון מצא חן בעיניי. איפה אני יכולה למצוא דוגמה מתאימה?

ועוד שאלה - יש לי בבית חרוזים אדומים שקופים עדינים, יפים מאוד. הייתי רוצה לשלב אותם באיזה שהוא אופן. יש לך רעיון איך הם יכולים להתקשר לציור שערים?

תודה תודה.

לצערי אצלנו מקבלים דוגמה אחידה ולא מכינים משהו מיוחד.

אבל- אמא שלי אלופה בזה, היא הכינה גם לאחיינים שלי דברים מהממים. אני אשאל אותה איך מכינים דוגמה.

יש לי המלצה על מישהו פרטי מעולה מבאר שבע,

אנחנו עצמנו קיבלנו עליו המלצה מראש היחידה לנוירולוגיה ילדים בשער"צ.

שאת צריכה איבחון פסיכודידקטי לקטע של הקשב (בשערי צדק נחשב מקום טוב)

ויסות חושי זה מרפא בעיסוק לדעתי

ובעיות תקשורת לא יודעת אבל זה עוד מישהו אחר לדעתי (אולי פסיכיאטר?)

אז לדעתי תתחילי בפגישה אצל פסיכולוגית ילדים (ומרפאה בעיסוק אולי?) יש מכונים שיש לך את שניהם באותו מקום.

אם את רשומה בקופת חולים אז אפשר ללכת למכון להתפתחות הילד של הקופה.

פשוט מגיעים ונרשמים

זה די נפוץ אצל עולים חדשים וילדים של עולים וותיקים

יש הרבה ילדים שהולכים לאיבוד בתוך שפות שונות

וכמובן קשיי קליטה וסביבה שונה - גם לילדים קטנים לוקח זמן להתרגל

גדולה שלי לא דיברה בטרום-טרום עד חודש שבט בערך כי אנחנו לא מדברים עברית בבית ולקח לה זמן ללמוד ולהתרגל למסגרת - עד אז הייתה בבית. וברגע שלמדה שפה והתרגלה אז הכל נהיה בסדר

יכול להיות שיש גם הרגשה של חוסר יציבות כשעדיין לא יודעים מה יהיה וזה משפיע על ילדים

ובקשר לתקופת ניסיון - קליטה לוקחת כמה שנים טובות בדרך כלל.

כל הכבוד שיש לכם יד על הדופק

אם אתם חוזרים לחו"ל בעתיד הקרוב,

לע"ד תתעסקו בזה כעבור כמה חודשים שתהיו שם ויסתגלו חזרה.

אם אתם בכ"ז רוצים, יש אבחון שעושים בגן, בד"כ כדי להמליץ לעלות לכתה א או שלא,

ויש אבחון של מרפאה בעיסוק-

שניהם כלליים שיתנו לכם כיוון.

ולא יקרים מדיי.

בכ"מ תאמרו לפני את סטטוס המגורים- א. שישקללו את זה באבחון- אם יש צורך,

ב. אולי יאמרו לכם לחכות לחזרה לחו"ל

(קשה לי לקרוא לזה "הביתה"- לא בזלזול, אני מבין לגמרי את ההשלכות וקושי ההחלטה- ב"ה שאיני צריך להתמודד עם תיק כזה..)

אבחון פסיכודידקטי- המחיר באזור  -3000-2500- שניים/ שלושה מפגשים-

אם אתם לחוצים לריטלין/ לברר האם זה ADD או ADHD

באזור השומרון- אפנה אתכם לזול יותר

הכי חשוב- אל "תעלו" בשביל מימון קופת חולים!!

דרך אגב- לאו דווקא שיש להם מימון לדברים האלה..

בהצלחה..

ולכל כיוון יש פן "אידאלי" אחר.

אצלנו אישית ההפרש הוא שנה וחצי, ולדעתי הוא היה טוב מאוד.

זו ההמלצה של ארגון הבריאות העולמי, מכל מיני סיבות, וביניהן: שיקום רצפת האגן, הנקה, פחות סיכוי לדיכאון אחרי לידה, פחות סיכון למומים בעובר.

גם אצל חז"ל נראה שהסטנדרט הוא שנתיים בין לידה לתחילת הריון חדש (אז זה קרה באופן טבעי... הלוואי עלינו...) כי במשך שנתיים אחרי הלידה גוף האישה מתפרק, ובמשך שנתיים גם חלה עליה מצוות הנקה, ולפעמים הריון חדש ממעט את החלב.

אצלנו זה שלוש וחצי שניים משהו כזה .

הגדולה עוד מעט בת 7 (בניסן ), הקטן בן שלוש וחצי (רק בקיץ - באב יהיה לו 4)

יש כאלה משפחות שמעדיפות /רוצות ילדים צמודים ,אחד אחרי השני (שנה או שנה וחצי ).

ויש כאלה שמעדיפות פער גדול יותר , יותר נח  או כל מיני סיבות .

 (ההריון /לידה היה קשה , היה משבר בבית /מחלה קשה של אחד מבני המשפחה .....)

מה לדעתי מאוד מאוד לא אידאלי ולא בריא,

הבדל של 11 חודשים עד שנה וחודש  בין לידה ללידה

כי הגוף עוד לא התאושש מהלידה הקודמת.

אחר כך מי שבריאה בגופה ונפשה, ורוצה ללדת צפוף , וטוב לה ולמשפחתה עם זה,

אשריה וטוב לה והלוואי עלי.

אצלי , לצערי, אני לא יכולה ללדת צפוף. אני , על עצמי, מנעתי שנתיים וחצי אחרי הלידה של הגדולה,

כשהגדולה הייתה בת שלוש וחצי אחותה נולדה. 

מכירה כאלה שיולדות כל שנתיים או פחות, והן שמחות וטוב להן,

זה תלוי בהרבה גורמים. 

את מכירה את עצמך...

בהצלחה.

מבחינה אידאולוגית - כל עוד אין פגיעה בגוף ובנפש של האישה ובשלמות הבית ההורות והזוגיות, נראה לי שלהביא כמה שיותר חיים לעולם זה האידיאל.

ענית לו תשובה טובה נראה לי וגם להסביר שמי שצוחק עליו הוא דפוק וזהו

אין מה לעשות יש כאלה שנראים שונה - שמנים מדי, רזים מדי, עם משקפיים מצחיקים-,  או שיש להם הרגל משונה  אז העיקר זה ביטחון עצמי

אני מניחה שאם הוא מסתדר בגן אז הוא יסתדר גם אחר כך

ללא סיכון בטיפול הומאופתי מסויים.

אם תרצי אפנה באישי (נשאל את מנהל הפורום איך).

לבקש מאלעד לקשר ביננו.

תזדהי בפניו, תודיעי כאן שהזדהית וזה מקובל עליו, וגם אני אזדהה.

אפשר גם דרך תחיה דולה מנהלת פורום הריון ולידה.

ההחלטה היא בסופו של דבר שלך . 

אתם לא חייבים להסכים - זו רק דעתי. 

נכון שזה רק משהו קוסמטי וחיצוני, ומי שצוחק עליו לא בסדר, וזה שהוא מרגיש מוזר זה לא מוצדק - ובאמת, הכל נכון מנקודת מבט של אדם מבוגר. 

בעולם של מבוגרים, אנחנו יכולים לראות אדם עם כל מיני "תיקים" או תסמונות (כמו טורט, לדוגמה) ולא לעשות מזה סיפור. 

אצל ילדים, זה אחרת. אצל ילדים, דבר כזה יכול להפוך את הילד למושא ללעג למשך שנים והנזק הנפשי שיכול להיגרם לילד כזה הוא עצום. סיכוי טוב שכל חייו הוא יסבול מחוסר בטחון עצמי ושזה יפגע לו באיכות החיים גם כשהוא יהיה אדם בוגר למשך כל חייו. 

אני חושב שאם יש אופציה לעשות ניתוח קוסמטי, ואם הסיכונים הם לא גבוהים (ואני מניח שהם לא) - אז זה שווה את זה. לכל אדם מגיעה ילדות נורמלית ולא טראומתית. גם במחיר של כמה חודשים של טיפולים. 

וכן - ילדים נורמליים שהסבירו להם יתרגלו ויפסיקו להציק ואם יהיו כאלה שלא אז כנראה בעיה היא אצלם והם כבר היו מוצאים מישהו חלש או שונה במקצת והיו מציקים לו

ילדים זה לא יצור הגיוני במיוחד ומאוד קשה להסביר להם - וזאת בהנחה שאכן ההורים מנסים להסביר להם. 

ויכול מאוד להיות שהבעיה היא אצל אותם ילדים - אבל במציאות, הילד הזה הוא זה שייפגע ושהילדות שלו תיהרס. 
טראומה של כמה חודשים בעקבות טיפול רפואי, בעיני, היא פחות נוראית מטראומה בכל שנות הילדות. 

אבל זו רק דעתי. 

רק להבהיר שאין לי כל כוונה לנתח את הילד..אפילו לא העליתי את זה א\כאופציה,

הרופא המנתח אמר לנו שעד גיל שנה הוא ממליץ לנתח בגלל ההיבטים הפסיכולוגיים אבל כעת הסיכונים גוברים וכבר לא מומלץ ..

כשהסיכונים לחייו של הילד גוברים יורדת האפשרות של ניתוח מיידית ..(שלא נדבר הלכתית שזה ממש אסור)

אשמח רק לעצות איך להגביר לו את הביטחון ללא ניתוח ..ואם יש שיטות שעוברות מפה לאוזן ללא סיכונים..

האנונימית שהציעה רעיון הומאפטי תודה רבה לך- אנסה ליצור איתך קשר באישי בהמשך.

אני מכירה בחורה שבגיל השידוכים עשתה ניתוח לסידור לסת ואף וזה היה באישור הלכתי...

אבל בלסת ואף אין סיכונים כמו ראש. הייתי מתייעצת עם הרב פירר

מול אחותו ומול הילדים בגן,

עושים את שלהם, וזה הכיוון הטוב ביותר

במקרה ולא תערכו טיפולים (מסוכנים ומיותרים לדעתי)

הוא יאלץ להתגבר ולהתמודד ויצא מזה דווקא בכוחות מחוזקים, בדיוק כפי שהציג את המוזרות שלו מול החברים בגן ויצא המוצלח בכל הסיפור

איך שאת מתארת..

היום הוא בן 10.. וזה מתאזן עם השנים.

עדיין יש לו צורת ראש מוזרה.. אבל יותר מאוזנת

תודה  רבה על התגובות!

אין לכם מושג כמה עודדתן אותי..

שיהי בשורות טובות לכולם!!

ספר העוסק בהתמודדות של ילד בעל מראה זוועתי  (נראה הרבה יותר גרוע ממה שאת תיארת) עם החברה.

ילד מתוק בן 11

עם חוסר אצבעות בכף יד

ההורים נתנו לו מנות יתר של בטחון עצמי

מה שגרם, שגם ילד חדש בגן-

לא הצליח "לסובב" אותו ליותר משתי דקות

וכן, שהוא עצמאי לחלוטין מבחינה פיזית

בקיצור, איך שתשדרו- ייתן עמוד שדרה

מבלי לגרוע, לשיקולכם לטפל בניתוח

לפי רמת ההבנה שלו, אני בעד שתעבירו לו מידע רלוונטי-

שיידע את "מצבו" , אולי שיידע שבהגיעו לגיל X יוכל להחליט לגבי ניתוח

עיקר השידור-

כן, אני לא כמו כולם, יש שוני X, 

העיקר- שכולם יתייחסו אליי בכבוד,

ושבין האזניים הכל נמצא.

ושלא אתבייש מלשחק עם החברים בגלל השוני.

גילוי נאות-

מדובר לעיל באחד מילדיי, 

וכל הגננות והמורים קבלו אותו ככה,

גם המחמירים שבהם-

לא הרשינו להם לתת לו שום "הנחה"

בהצלחה

במקצועי אני מורה ושנה אחת הגיע לכיתתי תלמיד חדש עם לקות חיצונית מסוימת.

לא משהו נוראי, אבל כן משהו שילדים יכולים לצחוק עליו.

הוא בא עם רקע מבית ספר אחר שם צחקו ולעגו לו.

בהתייעצות עם היועצת, עם הוריו ועם הילד החלטנו לשתף את ילדי הכיתה

ולהעביר שיעור בנושא השונות בינינו

וכי לכל אחד יש קושי מסוים בתחום אחר ולנו כחברה אסור לצחוק על זה,

אלא לקבל כל אחד כפי שהוא.

אח"כ סיפרתי לילדים ישירות על הילד עצמו (שבחר לא להיות נוכח בשיעור),

על הקושי שלו ועל כך שאנו מקבלים אותו בדיוק כפי שהוא.

זה עשה פלאים.

הילדים קיבלו אתו כפי שהוא בצורה נהדרת.

יש לציין כי חובה לעקוב כל הזמן ולוודא שאף אחד לא מציק לו גם בהמשך.

לא בטוחה אם זה מתאים למקרה שלך,

לילד שלך זו לא לקות רק משהו חיצוני קצת אחר.

אבל שווה לחשוב על זה.

בהצלחה.

שלום לך

מבינה אותך מאוד . גם אני הייתי (ועדיין קצת  ....) במקום הזה .

אנחנו עברנו לישוב לפני כמעט 4 שנים . התחלתי להכיר יותר אנשים כשאר בתי הלכה לגן הילדים ....

שם הכרתי הורים ואת הגננת , ולאט לאט נוצרו מעיין קשרים קטנים .

גם כיום לא ממש מרגישה שיש לי חברה , פה ושם אמהות שמדברות בגינה בשכונה כשהילדים בסביבה.

אני רוב הזמן בבית ולא עובדת מסודר (כשאני בבית המון זמן , אני מרגישה כמוך מתסכלת במקצת .....)

אמנם הילדים שלי כבר קצת גדולים והם במסגרות (גן וכיתה א') .

מדי פעם כאשר צריך אני מחליפה פה ושם את הסייעות בגן אצלנו וגם בבית הספר .

אז נחמד לי ויש לי קצת חברה , לא יותר מזה .

בעזרת ה' יהיה בסדר צמריך הרבה הרבה סבלנות ואורך רוח .

אולי כשאת יוצאת לגינה אם ביתך תנסה לדבר אם האמהות ששם (גם אם הן לא דתיות , אז מה הן לא בני אדם?).

תנסי למצוא משהו משתוף איתן , תספרי להן (אולי) שאת חדשה כאן ותשתפי אותם במה שאת מרגישה .....

בקיצור תנסי לזרום ....  מקווה שהיה בהצלחה

בגן שעשועים? 

אם יש לך ילדים בגיל גן אז להיפגש עם ילדים מהגן שלהם אחה"צ ואז את גם פוגשת את ההורים

יש פעילויות לאימהות בחופשת לידה כמעט בכל קניון. אפשר לברר את זה דיי בקלות באינטרנט

ואם אתם מקושרים לגרעין אז אולי אפשר באמת ליזום איזה משהו בשביל להכיר יותר בנות. אולי לברר אם יש מישהי בחופשת לידה (בטוח יש) ולהיגש איתה.

מבינה אותך לגמרי, זה ממש קשה.. תתנחמי בזה שזה זמני- ככל שיעבור הזמן כך תכירי יותר,

ואצלי ברגע שהילדים נכנסו למעון זה גם נתן לי כבר חיי חברה משלי עם אימהות אחרות..

משתדלים לכבות אך יש מזגנים על שעון שבת בליילה ותינוק שצריך לחמם יותר...

אני הפותחת. אנחנו עכשיו 4 נפשות ב"ה והחשבונות חשמל נראים לי גבוהים באופן לא ברור..

אנחננו לא משתמשים בדברים שצורכים יותר מגי חשמל מזגן כמעט ולא חוץ מבימים הממש קרים.

אורות משתדדלים לכבות.

מקרר עובד תמידד ומכונת כביסה שבימים החמים עובדת יותר כדי להשלים.

החשבון האחרון יצא 550 בערך ואני מתחרפנת מזה!!!

למישהו יש טיפים לחיסכון?

לא מכבים אורות כשיוצאים מחדרים כי זה מבזבז יותר חשמל.

נורות- חסכוניות.

שימוש מושכל בדוד.

שימי לב אם יש לך מכשירי חשמל ישנים שזוללים.

החורף יותר, הקיץ פחות.  שנ"ש היה פחות מזה בכל מובן שהוא. כמעט כל הזמן יש מישהו בבית...

מרגישה שהחשבונות שלנו גבהים מדי ביחס לשימוש.

או שתנסו(מי שיודע ) להאיר את עיני למה יכולות להיות הסיבות לכך שהחשבון גבוה למרות שנראה לי

צריכה סבירה.

דוד (אולי יש בעיה והוא לא מחמם כמו שצריך? אנוחנו החלפנו דוד לפני שבועיים וזה שינוי גדול- תוך 10 דקות יש ממים חמים לכולם (6 נפשות), ולפני כן- הדוד דלק שעה וחצי ולא היו מספיק מים חמים)

תנור אפיה

מזגן

מייבש כביסה (לתלות בחוץ בימים שאפשר)

רדיאטור

לא נראה לי שכיבוי אורות יוצר חסכון משמעותי, הנורות היום מאוד חסכוניות.

נורות חסכוניות

לכבות את התנור 5 דקות לפני מה שצריך ולהשאיר סגור וכו...  טורבו זולל חשמל

מייבש כביסה

מזגן עם כח סוס גדול

להשתדל להפעיל מכונת כביסה בשעות בהן התעריף נמוך יותר: 8:00-16:00, 00:00-06:00

ואם אפשרי אז גם תנור וכו'...

4 נפשות,

יש תינוקת שמפעילים לה כל הזמן מזגן על חום כשקר מאוד ומזגן על קור לא מקפיא כשחם מאוד.

400 לחודש בשיא הקיץ או שיא החורף כשטוחנים מזגן ומפעילים בחורף מלא מייבש כביסה. אין לנו דוד שמש, זו דירה שכורה, ואף אחד מאיתנו חוץ ממני לא מסוגל להתרחץ במים קרים,

ככה שגם בקיץ שמים דוד. 

בחודשים אדר עד סיוון , ותשרי-חשוון שפחות מפעילים מזגן, ובקיץ אני כמעט לא שמה מייבש (רק למגבות  של התינוקת, כי יש לה עור רגיש ) , 150 ש"ח לחודש. 

בערך 200 לחודש בלי מזגן

ו400 עם מזגן