פורום הורות (עמוד 199)

אני לא שמה לב לחשבון חשמל גדול במיוחד. (בטח לא לעומת הקיץ שהמזגנים דולקים בקצב...)

 

מה שטוב בו שהחום שלו נעים ולא מחניק כמו כן את מכוונת את הטרמוסטט לעוצמה שאת מעוניינת וכשהוא מגיע לאותוה עוצמת חום הוא נכבה ורק שומר על החום הקיים וכך זה אפילו חוסך בחשמל.

 

עוד יתרון לרדיאטור- אפשר להניח עליו בגדים שיתחממו, אני מניחה לילדים שלי את הפיז'מות וככה אחרי האמבטיה הם לובשים פיז'מות חמימות ונעימות.

 

וכך גם בבוקר עם הבגדים.

יש בצד אזור עם פתחי אוורור ששם כתוב במפורש שאסור לכסות.

 

אבל על כל השאר מותר.

מחמם נהדר, שימוש זול.

רק צריך להתקין מפצל לגז במטבח, בהנחה שאין נק' גז נוספת.

אשמח גם לרעיונות לספרים בנושא שאפשר לקרוא עם הילד.

הוא עדיין מתכחש לנושא תספורת : ( 

לבקש שיגזרו תלתל יברכו את הילד

בספרים הקדושים מובא שזה כמו עץ,
3 שנים אסור לאכול מפירותיו ורק בשנה השלישית קוטפים ומותרים לאכילה,כדכ שערות ראשו של המתוק,3 שנים אסור לגוע בהם ובשנה השלישית גוזזים לו ומחנכים אותו לכיפה וציצית,
זה בעצם הזמן שהוא גמר להיות תינוק וכעת מתחיל החינוך.
הרבה מזל טוב.
כמובן שיש ענין גדול ללכת לקבר רשב"י במירון ולגזוז שם את השערות.
לפחות להתחיל ואם עורכים טקס באולם או משו אפשר להמשיך שם..

יש שם אולם נחמד כזה... (אין לי מושג אם עולה כסף..)

שהולכים לקבר של צדיק או מקום קדוש (מערת המכפלה, כותל, מירון, עמוקה, עיר דוד, צפת...)
בדר"כ מבקשים מרב שנמצא במקום שיחתוך את השיער ראשון ויברך את הילד..
אח"כ מכבדים את הסבים והסבתות וכל מי שחשוב לכם-לגזור לו את השיער..
ובסוף שמים לו כיפה וציצית קטנה-חדשים..
(אח"כ בבית/אצל ספר מסתפרים כמו שצריך)

אפשר לעשות סיור במקום למשפחה, אפשר לעשות ארוחה נחמדה לכולם,ללכת למסעדה או כל דבר שעולה לכם..

טיפ קטן- לדאוג שבזמן שגוזרים לו את השיער יהיה לו מלאי של ממתקים (סוכריות, מרשמלו דברים כאלו...) ואז זה יעסיק אותו והוא לא יבכה..
וכמובן- לעשות הכנה נפשית כמה זמן לפני- "אתה יודע שתכף תהיה בן שלוש? ואז יגזרו לך את השיער ותהיה כמו אבא ותראה כמו גדול.. נכון שאתה רוצה להיות כמו גדול?" ... דברים בסגנון הזה.. ולחזור על זה שוב ושוב עד שהוא בעצמו יתרגש וירצה בזה..

שיהיה בהצלחה!! חלאקה זה כזה כיף! הילד באמת הופך לגדול..

אצלנו במשפחה עשינו באיזה יער משהו מצומצם עם סבא וסבתא ודודים...שרנו לילד,בירכנו..חילקו ממתקים
והשוס היה שהכנו פיתות ותה בשטח..היה אששש

ולאיכות הבגד.. הדרך להוריד אותם זה להבריש במברשת עבה (של השטיחים)
אם לא, אז אחד אחד..
ולהבא לכבס הפוך ומעלות נמוכות

אם כיבסת כמו שאת רגילה, וזו לא פעם ראשונה שאת קונה שם, וזה אף פעם לא קרה,

יכול להיות שמשהו לא תקין בפס הייצור.

 

תמיד כדאי לשאול - אולי לקוחות נוספים התלוננו.

 

האם יש תנועה מסויימת, שוחקת במיוחד, שאת חוזרת עליה שוב ושוב במהלך יום העבודה? זאת אולי סיבה.

ועדיין, אם פס הייצור תקין, זה לא אמור לקרות.

(ראיתי בפוראבר 21 ובתמנון..יש גם באיקאה) זו גלגלת עפ מדבקות שאת מגלגלת על הבגד והיא מורידה את הסיבים

הכדורים הקטנים האלה... כמו בסריגים.

לאחר הרבה בדיקות ונסיונות, זה מה שעשה אצלי את ההבדל

זה בעיקר חיסון, כמו עד עכשיו. יש סוגי נוגדנים שהגוף מייצר בצורה מיטבית רק בגיל שנה, ויש גם סוגים שרק אחרי גיל שנה. אז כמובן שצריך את הגיבוי החיסוני מאמא בינתיים, ולכן המלצת ארגון הבריאות העולמי להניק עד גיל שנתיים.

חוץ מזה יש לה עוד תפקידים, למשל רגשית כמו שכתבת, ותמיכה בהתפתחות המוח (שבשלב הזה עדיין גדל בקצב מאוד-מאוד מהיר וצריך את החומרים המתאימים) ועוד כל מיני.

ו--- גם תפקיד תזונתי. כל מיני חומצות שומן הכרחיות, חלבונים וכו'. אבל תפקיד תזונתי לא אומר שההנקה צריכה בהכרח להשביע לבד. היא כבר לא משביעה לא כי החלב התמעט (אחרי שההנקה כבר מתבססת ועברו כמה חודשים זה לא אמור לקרות... אלא אם כן את בהריון חדש) אלא כי הצרכים של הקטנה גדלו, והיא כבר לא יכולה לשבוע רק מחלב.

כמו שירקות הם מרכיב חשוב והכרחי בתזונה של מבוגרים, אבל הם לא יכולים להיות כל התזונה. זה לא מספיק.

אז איך אוכל והנקה הולך ביחד? פשוט - ביחד כמו שירקות ובשר הולכים ביחד. נותנים גם מזה וגם  מזה.

קודם כל תודה!...
אם אני מביאה לה כל היום אוכל מוצק חוץ מדי פעם באמצע היום ובבוקר ובלילה זה יכול להסתדר?כי הגוף לא מקבל שדר להמשיך לייצר חלב..או שהגוף מתרגל למספר ההנקות האלה...?תודה גדולה(-:

למיטב הבנתי, מערכת ייצור החלב משתנה תוך כמה שבועות. בהתחלה היא תלויה בהורמונים כלליים, שזורמים בכל הגוף (ומשפיעים גם אל כיווץ הרחם ועוד). צריך לדעת איך המערכת ההורמונלית הזאת פועלת כדי לא להשבית אותה בטעות. וזה נכון שבשבועות הראשונים אם אין פינוי חלב במשך כמה שעות רצופות עלול להיווצר אצל חלק מהנשים מצב שהגוף לא יפריש את ההורמונים המתאימים לייצור חלב.

 

אבל אחרי שההנקה מתבססת, ועובר עוד כמה זמן, ייצור החלב נהיה "מקומי", בשד עצמו. זה נהיה מאוד פשוט - פעולת היניקה של התינוק "לוחצת על הכפתור" ומייצרת לו עוד חלב, על המקום. ישר מהיצרן לצרכן לכן הרבה נשים בשלב הזה כבר לא צריכות רפידות ולא מרגישות מלאות לקראת הנקה - כי השד מייצר את הרוב תוך כדי ההנקה עצמה.

בתחילת ההנקה למרבה הצער די קל לשבש את המערכת. אבל כשמגיעים לשלב הזה הייצור כבר די יציב ולא פשוט לערער אותו. הרבה נשים מגלות שחודשים אחרי שהפסיקו להניק - עדיין יוצא חלב בלחיצה.

בגיל חצי שנה יש קפיצת גדילה, מה שאומר שבאמת יכול להיות שאין לך מספיק חלב בשבילה ולכן היא לא שובעת- כדי לגרום לגוף לייצר כמות גדולה יותר. אז לדעתי כן כדאי לך להמשיך להניק יותר זמן כל פעם, או לעיתים יותר קרובות- ע"פ דרישתה. כי אם תשלימי כל הנקה עם אוכל, או שתחליפי הרבה באוכל- אז ייצור החלב שלך באמת לא יגדל.

בגיל הזה לדעתי רוב התזונה כן מבוססת על הנקה, ומוצקים נכנסים בין לבין או כתחליף לארוחה או שתיים, לא יותר מזה. כך לדעתי בכל מקרה.

ובאופן כללי- ההנקה היא לגמרי לא פינוק- כמו שכתבו לך. למעשה- ההנקה היא אף פעם לא פינוק. כל עוד הילד יונק הוא מרוויח הרבה מאוד.

תינוק שרוצה צומי - הורות

אמנם הוא התפתח לכמה כיוונים נוספים אבל אולי יעזור לך.

גם כשהיא היתה קטנה יותר הרגשתי שאני צריכה להיות צמודה אליה..אני חושבת שזה גם משהו אצלי שצריך לשנות וגם אצלה אם זה אפשרי למצוא פיתרון שהיא לא רק תזחל..אשמח אם יש לכם עצות.

כי צריך תמיד להשגיח (הבת שלי גם בת 9 חודשים) כשאני רוצה לעשות משהו בבית אני שמה אותה בכיסא אוכל ומביאה לה אוכל שהיא יכולה לאכול בידיים לבד. או שמה במיטה שלה ושמה לה שם הרבה צעצועים או שמה אותה בעגלה ושמה לה שירים במחשב (זה ממש מקרה חירום כשהיא לא רוצה את האפשרויות האחרות ויש משהו דחוף לעשות בבית) אבל זה יוצא בסך הכל משהו כמו שעתיים כל היום בשאר הזמן אני באמת משגיחה עליה והיא זוחלת בכל הבית.

שזה עוד שעה- שעתיים שאפשר לעשות בהם דברים.

אני נותת לו לשחק בקרבת מקום ועושה את שאר הדברים..
גם כשאת מבשלת או עושה כל דבר אחר- עדיין אפשר לשים עליו חצי עין..

ו--עצה הכי גדולה-לשחרר...
לתת לה לשחק במה שהיא רוצה (כל עוד זה לא מסוכן) גם אם זה אומר שאח"כ תצטרכי לסדר אחריה..
לתת לה להסתובב בבית אחרי שניקית אותו בצורה סבירה ואין על הרצפה חלקים קטנים שהיא יכולה לבלוע-גם אם זה אומר שהיא תאכל קצת לכלוך..
אי אפשר כל היום לרדוף אחריה.. והיא צריכה גם ללמוד להתעסק עם עצמה..
אז לתת לה קצת חופש עם חצי עין פתוחה..
מהר מאוד היא תלמד מה כדאי להכניס לפה ומה לא.. במה היא אוהבת לשחק ובמה לא.
וזה יפנה לך את הזמן בשבילך ובשביל דברים שאת צריכה לעשות..

שאני הגעתי למסקנה שבסופו של דבר זה יוצא יותר חסכוני בזמן לתת לה לבלגן את הבית ולסדר אחריה כדי שאני אוכל לעשות דברים.
כי כל הדברים שהספקתי לעשות לא משתווה ל5-10 דקות שלוקח לי לסדר את הבית אחריה.

אולי להביא לה משחקים למטבח שתתעסק איתם? הבן שלי אוהב להפוך את כל הצעצועים ואז להתעסק בהם מדי פעם כשהוא עובר

כשאני במטבח הוא גם מגיע לשם ואז יש לו ארון ששמתי שם רק קופסאות וכלים מפלסטיק שהוא מוציא ומשחק בהם וזה מעסיק אותו המוון זמן.

שימי אותה על מזרון או על שטיח עם כמה צעצועים שהיא אוהבת ותלכי לעיסוקייך... מדי פעם תעברי ותראי מה היא עושה שם עם עצמה...

 

 

פעם בכמה זמן להכין סיר ענק ולטחון ולהקפיא במנות קטנות ואז לא צריך לבשל כל יום

מה שבתאל1 הציעה אני עושה וזה עוזר

יש גיל שהם מאוד אוהבים להוציא ולהכניס דברים ולהעביר ממקום למקום.
בגיל הזה אני הייתי מביאה לילדים 2 כלים 1 עם דברים בפנים (אטבים, לגו, כלים ועוד..) והשני ריק ומראה להם להעביר לקופסא השניה.
זה היה מעסיק אותם כמה דקות טובות..

בנוסף לי תמיד יש ארון 1 של כלים שאני מגדירה אותו בתור ארון שאפשר לשחק בו.

גם אני באותו מצב, וכשהיא מסכימה לשחק קצת בלול אז יש כמה דקות שקט..

אם אני במטבח אני שמה אותה על הרצפה עם צעצועים באזור שלי, וכל זמן שאני רואה אותה אני יכולה לעשות דברים.

וזה באמת קשה..

 

בבוקר, מיד אחרי שהיא קמה, אני שמה אותה בעגלה והיא מסתכלת איך אני מארגנת את המיטות ומתארגנת בעצמי.

אין לי מושג בפועל מה ההורים עשו,
אבל איתי, כשהיא נרדמה אצלי בידיים, הנחתי אותה בזהירות בעגלה/במיטה והשארתי את הידיים עליה עוד קצת. שהיא תרגיש את החום הזה, המגע הפיזי...
אולי במיטה כדאי לשים קצת שמיכות מסביב, לא ליד הראש, לתת לה איזו שהיא חמימות... שהיא לא לבד במיטה הגדולה...

זו דעתי ממני הקטנה...

רגעים כאלה שקורים לנו במשך היום, מצחיקים מעצבנים וכו' שקשורים לבונבונים..
תקני אותי אם אני טועה.

כלומר, מה עם ביטוח? מה קורה אם חלילה יש נפילה? את תממני את הטיפולים לכל חיי הילד? או שהבנתי לא נכון ולביטוח כן דאגת.

להשחיל לתוך קופסא:
מקלות יצירה (כמו מקלות ארטיק אבל עגולים) לתוך בקבוק קטשופ / בקבוק "רוטב סנדויץ". משחק אהוב מאוד!
אפשר פונפונים גדולים לתוך קופסת מטרנה שחתכת במכסה חור בגודל מתאים. או פקקים רחבים לתוך קופסת מטרנה או כלי אחסון שקוף.
מפתח מוטוריקה עדינה.


לגבי "שלא יאכלו מהרצפה" - לדאוג שיהיה נקי!! לשטוף כל ערב, לסגור חדרים אחרים וכו.

לגבי הרישום, גיסתי עושה כך והיא עושה את זה אצל יועץ מס - רואה חשבון מהקהילה, שסומכים עליו. הוא מתמצא היטב בכללים ואין לו ענין לסבך אותה. היא לקוחה שלו ומשלמת על השירות.

קצת קשה שיתאים לכולם...

נראה לי שאם תקחי לך נושא ותלכי איתו כמה ימים יהיה יותר קל. תעשי יצירות, תשירי שירים, תספרי סיפורים בנושא.

יצירות: תנסי לחשוב מה יש בחוץ שאפשר ליצור איתו. הם אוהבים מאוד.

נניח- הדבקת עלי שלכת, איסוף בלוטי אלון, וכל מה שיש...

 

ממליצה לך לקנות דיסק של אריאלה סביר "משחקצב"- שירי הפעלה לילדים, אצלי מאוד מאוד אהבו את זה.

 

לגבי פתיחת עסק- קחי לך מישהו שילווה אותך. זה פשוט אבל יש הרבה דברים שחשוב לדעת לגבי מילוי דו"חות, הצהרות הון, טפסים וכו'.

לגבי רעיונות: אתר "הלול"- נותן רעיונות בחתך של גיל ונושא.

לגבי להיות עצמאי ולפתוח עסק משגשג ומפרנס: צריך לדעת להיות עצמאי, יש קורסים של משרד התמ"ת שעוזרים ומכוונים בתחום.

זה לא משחק ילדים (תרתי משמע) וזה לא פשוט כמו שמדמיינים.

רעיונות נוספים:

קביעת לו"ז קבוע יקל עלייך את ההתארגנות והמחשבה על רעיונות...לדוג':

עד 8:30 משחקי בוקר- תיבות פעילות - חיות/מטפחות/דמויות/קוביות וכדו'.

עד 9:00 תפילה קצרצרה (שמע ישראל) ומפגש בוקר- שירים, דקלומי אצבעות  והפעלה עם  שירים. אפשר לעשות מפגש עם חיות וכדו'

9:00 ארוחת בוקר

9:30 יציאה לחצר/ בימי גשם אפשר סיפור בהמחשה (בובה של חילזון ללולי שבלולי, פרפרים לשלושה פרפרים, בלונים למעשה בחמשה בלונים וכדו')

10:00 יצירה (הדבקה, מדבקות, ציור עם צבעי ידיים, גואש, צבעי פסטל וכדו')

10:30 תיבת פעילות- כמו בבוקר, אבל תיבה שונה...מכוניות גדולות/ לגו גדול וכדו'

11:00 פינות- משחקי דימיון- איסוף של ציוד - תחפושות, עגלת בובה כלי מטבח וכדו'

11:30 ארוחת צהריים

12:00 שינת צהריים.

 

שימי לב שהחלוקה היא כל חצי שעה החלפת פעילות, לקטנים יותר זה יכול להיות גם כל רבע שעה, אין להם עדיין סבלנות ליותר מזה...

זה לו"ז פחות או יותר מהפעוטון אצלנו מהישוב...

ב"הצלחה!

בסכום קטן יחסית נותנים ליווי מצוין...

תודה רבה על התגובות זה מאוד עוזר!!
אשמח לעוד עצות וטיפים!!

כמו שהציעו לך, משחקים עם פקקים (הרחבים- כמו של ספרינג/ מים בטעם/ חלב תנובה 3 ליטר), הבן שלי מת על זה ואני לא מבינה איך לא נמאס לו... תלכי למחזורית הקרובה ותתחילי לאסוף, יש בכל מיני צבעים. את יכולה לשדרג ועל חלק מהפקקים להדביק או לצייר בע"ח, ירקות ופירות, כלי נגינה. תקחי קופסא של סימילאק או כל קופסא אחרת שיכניסו לתוכה. ולגיוון את יכולה כל פעם לתת את אותם פקקים רק בקופסא שונה.

 

כדורים בכל הגדלים והצבעים זה להיט! מנסיון!! (או שזה רק בגלל שיש לי בן?!)

 

ביוטיוב יש כל מיני דקלומים ושירים שילדים אוהבים.

 

ממליצה לך לפרסם במקום מגורייך ואצל קרובייך שתשמחי לקבל משחקים לא שימושיים. לפעמים אנשים מחפשים רק איך להיפטר ממשחקים במצב טוב, פשוט כי אין בהם יותר שימוש. בימבות, ספרים קשיחים,עגלה ובובה, פאזלים מעץ, לגו גדול וכו' 

 

בקרוב (אם אני זוכרת נכון ב11.11), יהיו מבצעים גדולים באליאקספרס, זה אומר שתוכלי למצוא משחקים בשקלים בודדים. 

 

חוצמיזה, ממליצה לך להוציא כל משחק לזמן קצר וכל שבוע להחליף בין המשחקים. זה מחדש לילדים והם מסתקרנים, משחקים יותר זמן.  

 

 

 

והוא העומד לימינכם.

אל תשימי לב מה אומרים אנשים שמרגישים קרובים אליכם ומעורבים - מן הסתם מאיכפתיות ומרצון טוב - אבל לא הם זכו בילדים שלכם ולא הם שמגדלים אותם.

לכי עם הלב שלך ועם החוכמה האימהית שהקב"ה חנן אותך בה.

 

קחי לתשומת ליבך רק עצות מועילות ומחזקות.

 

המון בהצלחה.

ישועת ה' כהרף עין.

 

אם ה' נתן לכם נסיונות כאלו, בוודאי גם מתן בתוככם את הכחות. תיבנו ותתעצמו מתוך בנין ההתגברות, הסבלנות.

 

ואם "מטפלת מטיחה האשמות", צריך לבדוק אם היא מתאימה. היא לא עושה לכם טובות, אלא נשכרת לעבודתה. שלא תיתן ציונים. את יכולה להגיד לה שאת מבקשת שתבחין בין הדברים. מה ששייך לטיפול המקומי, בכבוד. מה ששייך למבנה המשפחתי שלכם וכו', נא לא להביע דעה.

 

הצלחה רבה.

מצטרפים לתפילתכם!

חיזקו ואימצו!

מתוך אמונה גדולה ברבש"ע-נותן החיים, האמינו בעצמכם, האמינו בילדכם!

יש לכם את הכח לצמוח! יש לכם את הכח לגדל ולהצמיח!

 

יש לילדים את הכוחות הבריאים להצליח!

עלינו ההורים מוטלת החובה, להאמין בילדינו! מתוך אהבה גדולה, ומתוך בטחון בד' שמלאים הם בכוחות בריאים, טובים וישרים. (גם בילדים אוטיסטים. מהכרות.) להזהר לא להחלש ולא להחליש.

רק להאמין! לתת להם כח!- זה יתן גם לכם כח!

זה ענין של זמן... פירות קוצרים אחרי שזורעים בדמעה...

כל מילה טובה נותנת הרבה כח! גם אם קשה לכם להאמין במילים, תגלו פלאים...שני הצדדים מתעצמים מכל מילה...

 

אמר הרב נריה זצ"ל "גדולים, הופכים חלומות גדולים למציאות" -חייבים חלומות גדולים! ועם עין טובה, לחשוב רק טוב...

להאמין בהם מכל הלב! ולפעול לממשם... בעזרת ד' יהפכו למציאות.

 

תראו אתם בישועתכם.

ויראו כל ישראל בישועה הכללית והשלימה!

 

שמה אילה בלוך- אושרת היא דתייה ואישה מקסימה

לך זה מתאים אני לא יודעת אם היא מטפלת גם בזוגות.

שוה לברר.

ללחוץ על נחיר אחד עם האצבע בדיוק בשקע שבצד האף מעל הפתח של הנחיר.

כשנחיר אחד סתום, הרבה יותר קל לנשוף החוצה בעוצמה.

 

כנראה שהנזלת אצלו סיבית/סמיכה/צמיגית במיוחד (מחילה, גם אני מפליגה בתיאורים ) ולא קל להניע אותה החוצה.

 

ועצות לסיים את הנזלת - ויטמין C , להפחית מוצרי חלב - לפחות לימים של ההצטננות.

 

 

לשנות מבט:

 

לחשוב, עד עכשיו הוא אוהב אותי "רק" כי אני אשתו. אח"כ - גם כי אני אמא של הבת..  חוץ מזה, כשיש "פרוייקט משותף" כזה, זה דבר מקרב מאד. מגדלים ביחד, דואגים ביחד, חושבים ביחד.  אדרבה, זה "דלק" חדש לַקשר - מעבר לדלק הראשוני.

 

אם תסתכלי כך, אז לא תעסקי בקנאה מאהבה שלו לילדה (בעז"ה), כי אתם תאהבו אותה ביחד. עוד "ביחד".

 

וזה גם גוון אחר של יחס - אלייך ואל ילדה.

 

וזה כמובן, חלק אינטגרלי ומרכזי מהנישואין.

במקום הזה , שפוחד להיות נטוש . לא מתוך הרגשה ש: "אני לא בסדר" , אלא מה מביא אותי לחשוב שאם יבוא ילד -אני לא אהיה נאהבת יותר , ואני אקנא.

 

אם זה קשה מדי , או מפחיד או כואב -אז סליחה 

 

באופן כללי ילדים לא מחזקים או מפוררים קשר . אם כבר , אז מחזקים , כי האהבה מתגברת. יש אותו ויש אותך ,ויש את הפרי של האהבה הזו . פעם מישהי אמרה לי שכל פעם שהיא מחבקת את הילדה שלה ומנשקת אותה , היא מרגישה שזה אבק נישוק וחיבוק לבעלה . הילדה דומה לו . כלומר יש משהו ממנו -אצל הילדה המשותפת שלהם . 

זאת אומרת ייעלם, בין אם יהיו ילדים ובין אם לא. כוונתי היא שברור שעדיין תאהבו אחד את השני ותתנו ותרעיפו אהבה ותתחשבו אבל ככה זה כרגע זה עטד טרי שנה וחצי, אבל בהמשך הקשר מצריך ילדים זה בונה , זה רובד נוסף, הקשר הולך ונבנה. הוא יאהב אותך אל תדאגי וגם את הילד או הילדה, זה כמו שמביאים עוד ילד, האהבה לא מתחלקת היא מתכפלת!

והיא לא תהיה אישה קטנה היא תהיה תינוק עם חיתול ומוצץ, ואולי בכלל יהיה לך בן אבל זה לא משנה

אני חושבת שאם זוגיות טובה אז בטוח זה לא אמור לקרות 

 

אפשר בהומור, לרדת על עצמך... תבחרי זמן ששניכם באווירה טובה, שהוא קשוב אליך ותעלי את זה.

ישנה תופעה מוכרת שגברים לאחר לידה חשים שהתינוק "גנב" את האישה - היא משקיעה רק בו זמן וכוחות. תמיד אומרים למצוא זמן לחזק את הקשר עם הגבר לאחר לידה. אז למה שלא יהיה מצב הפוך- שהאישה חשה נטושה?!

כמובן, הכל בפרופורציות ולא בהגזמה. אבל שיתוף של הבעל בחששות יכול לפרק אותם.

ואם אתם צעירים תבלו עוד קצת ביחד....

ילדים אכן לוקחים הרבה מן הזוגיות ומשנים את הסדר הקיים (גם בהמון מובנים חיוביים וטובים ) , תחכי קצת והרצון יגיע...

הוא יכול להישאר בכיתה א' עד הבר מצווה...

 

להיפך - צריך להתמודד עם החששות.

 

לפעמים החששות נובעים ממקום עמוק שיש לברר ולפעמים אין להם בסיס.

זו לא סיבה להתמהמה עם ללדת ילדים.

שבהן יש לטפל בלי קשר.
המציאות היא שילדים אכן משנים את המאזן בבית וצריך להיות מוכנים נפשית ופיזית לגידול ילדים , אף אחד לא במירוץ (להתמהמה עם ילדים כלשונך) מותר גם להנות מתקופת הנישואים ומהזוגיות לבד , בטח אם הם צעירים.

זו תשובה ל"מותר" להנות מתקופת הנישואים והזוגיות לבד. מה גם שבמקרה הזה הם נשואים כבר שנה וחצי ב"ה. לא תגידי כמה חודשים ספורים.

 

ב. כתבת לה שנשמע שהיא עוד לא מוכנה לילדים - הפותחת מתנסחת בבגרות ובאחריות. מעבר לבגרות פיזית ונפשית בסיסיות, לעולם אי אפשר להיות מוכנים למציאות שילדים משנים את המאזן בבית, כשלא מתמודדים בפועל עם השינוי.

 

גם אם לא מדובר בחרדות, אחרי נישואין וזוגיות, גידול ילדים זו עבודה על המידות. ושוב, לא ניתן לעשות אותה באופן תאורטי.

ובמצוקות נפשיות וגם בתכנון המשפחה כך שלקבל היתר זה דבר פשוט.

ב. זה נכון שלעולם אי אפשר באמת להתכונן להלם הרגשי והפיזי שבהבאת ילד לעולם אולם דווקא בין השורות ניכר מהודעת הפתיחה שאין עוד מוכנות בסיסית להביא ילד לתוך הקשר, זה שלב שלא עובר חלק אצל כולם יש כאלה שצריכים את הזמן ואת ביסוס הזוגיות לפני.

 

כל החיים שלי רציתי ילדים , ונולדה לי בחסדי השם (אין מילה אחרת לתאר את זה ) ילדה אחת . הייתי בגיל שבו נשים אחרות הן כבר סבתות. מה שאנשים לא מבינים , זה -שהמתנה הזו הריון וילדים , היא זמנית מאד , מוגבלת מאד , ולפעמים היא לא ניתנת בכלל. 

 

ההלם הרגשי והפיזי שאת (פרח בר) מדברת עליו, נובע מכך שהחיים המודרנים מנתקים אותנו מעצמנו -ילד הוא שינוי , אבל הוא לא הלם . 

 

בהסתכלות ארוכת טווח , ברמה הגשמית , ילדים זה מה שנשאר אחרינו . לאור האמור לעיל , הפותחת -את צריכה להביא את עצמך למקום שבו את משתוקקת לילדים , או פתוחה לזה . אבל "להיות כמו כולם" זו לא סיבה טובה. 

וכל הכבוד על האומץ לדבר על זה.

אני מאמינה שעולם כמנהגו נוהג - כל אחד ימצא את מקומו בתוך התא המשפחתי המשתנה.

התגובות שקיבלת כאן מחממות את הלב ולא נותר לי אלא לחזק אותן ואותך

א. אם כבר האהבה שלך לילד תבוא על חשבון האהבה אליו ולא ההיפך...
ב. ילד זה דבר שהכי מקרב הדבר שהכי מרגש בחדר לידה שבעלי מחזיק את התינוק/ת החדש/ה ואני מרגישה שהוא מחזיק משהו שזה בעצם יצירה של שנינו יחד, דבר שמבטא את האהבה שלנו בצורה מוחשית קשה לתאר את עוצמת הדבר. וככל שהם גדלים הם בעצם רק מעצימים ומגדלים את האהבה. צריך לדעת להחמיא זה לזו דרך הילדים כל פעם שמתאהבים בילדים להסתכל זה על זו ולדעת שזה מראה כמה טוב ביניכם.. כמה הילדים מהממים/צדיקים וכו' זה כי יש להם אבא/ אמא כאלו מדהימים וכו'...

דבר ראשון- לא להפסיק את המטרנה ב"בום"
תחליטי על ארוחה אחת שאת מביאה לו אוכל במקום מטרנה וככה מתקדמעם עד שמגיעים לשלוש ארוחות.
דבר שני- לפחות בהתחלה- לא להביא לו את האוכל כשהוא רעב מידי (כי אז לא תהיה לו סבלנות לאכול עם כפית) ןגם לא כשהוא שבע מידי (כי אז הוא בכלל לא ינסה). צריך למצוא זמן באמצע..
למשל, אם הילד שלך אוכל מטרנה כל שלוש שעות- אחרי שעה וחצי מהמטרנה הראשונה להביא לו לאכול- ואת המטרנה הבאה לדחות קצת.
דבר שלישי-באיזה כפית את משתמשת? אם יוצאות לו עכשיו שינים- יכול להיות שכפית ברזל מכאיבה לו.. תנסי את הכפיות מפלסטיק.
דבר רביעי ואחרון-לא להתייאש. גם אם הוא אכל רק כף אחת ביום זה טוב.. להמשיך ולהתמיד עד שהוא יאכל ארוחה מלאה. ברגע שהוא יאכל ארוחה אחת- יהיה קל מאוד להגיע לשתי ארוחות ומשם הלאה.
(אני זוכרת שגם אני חשבתי שהילד לא שבע מהאוכל ממש- אבל זה סתם נראה לך.. כמו שאת שבעה- גם הוא יהיה שבע)
בהצלחה רבה!!!

החשיפה למוצקים עכשיו חשובה מאוד, אבל פחות בקטע התזונתי (גם, אבל כאמור - בשביל זה מספיקה כמות קטנה) ויותר בקטע החינוכי. זה הזמן שהוא הכי פתוח ללמוד הרגלי אכילה טובה - לכל החיים!

וזה אומר בעצם שקשאת מסיחה את דעתו ומכניסה לו כמה שיותר אוכל, את בעצם, מתוך כוונה טובה בלבד --- מלמדת אותו לנשנש מול הטלוויזיה, או עוד הרגלי אכילה בעייתיים שרואים אצל מבוגרים. לא כדאי. ממש לא כדאי.

אל תתייאשי, את עוד לגמרי יכולה לשנות. תני לו לשבת לידך כשאת אוכלת, לראות אותך נהנית מאוכל טוב, ובמקביל שכל הזמן יהיה מולו משהו קטן - ירק, קציצה, ביצה קשה - ושיהיה לו חופש גמור ללוש אותם, למעוך, לזרוק, לטעום, לירוק. ככה לומדים ליהנות מאוכל, ובתהליך הדרגתי גדלות הכמויות שנכנסות. בלי לחץ.

בהצלחה! ובשמחה! אוכל זה כיף!

אפשר לשאוב והבת שלך כבר גדולה ויכולה לאכול אוכל רגיל (כששלי הגיעה לגיל 9 חודשים הפסקתי לשאוב במשפחתון היא מקבלת אוכל רגיל ובבית הנקה). לגבי השאלה אם לצאת לעבוד או לא זה תלוי בך מה את חושבת שיעשה לך טוב ברור שהבת שלך מרוויחה מזה שאת איתה אבל אם את מרגישה חוסר סיפוק ושיעמום לא יקרה כלום אם היא תלך למעון. אם את רוצה הריונות צפופים להשאר עם כל ילד תקופה בבית אומר שאת לא תעבדי למשך תקופה ארוכה האם זה יעשה לך טוב? אם אתם לא לחוצים על כסף כן הייתי ממשיכה ללמוד כי בעתיד זה יהיה קשה יותר.

המשכורת של בעלך מספיקה לכלכל אתכם?

 

אם כן, לדעתי כדאי לך להשאר עם התינוקת בבית.

 

 

 

תבדקי כמה תרוויחי בסוג העבודה שאת מחפשת, תורידי מהמשכורת את המחיר של מעון/מטפלת ותחשבי אם שווה לך לעבוד בשביל הסכום הזה וההרגשה של מימוש היכולות (שכמובן אין לזלזל בה, זה חשוב מאד )

 

ואם את מתלבטת על תואר שני, תבדקי כמה זה קשה, כמה ימים בשבוע.. לא פשוט ללמוד עם ילד אבל זה כן אפשרי

 

בהצלחה ומזל טוב!

אני לא יודעת אם המקצוע שלך מאפשר,

אבל את יכולה לנסות לעבוד במשרה חלקית ולקחת מטפלת לפי שעות כך שזה יצא לך מן הסתאם פחות ממעון, וגם את תהני מהילדה וגם מעבודה 

גם מעון אם את עובדת לפחות 24 שעות יש לך הנחה מהתמת...יש מחשבון של דרגה בתמת באינטרנט את יכולה לבדוק...

א. לא מרדימים אותם עם מחט אלא עם מסיכה..
ב. לדעתי זה גיל שהסברים לא תמיד עוזרים.. זה גיל שלדעתי.. כל הכנה שתעשי לו הוא לא ישכב מול אנשים זרים המכשירים שהוא מפחד מהם, יחייך ויזמין את הרופא...
ג. לדעתי.. את צריכה להיות בטוחה בעצמך שזה לטובתו וכמה שפחות להיחלץ מה סיטואציה ומהבכי שלו. לשדר לו שהוא בידיים טובות וכו..
בריאות!

אני היית די היסטרית,(עם הבת הראשונה, לפני שנים רבות) אז נתתי לבעלי בעיקר לשהות איתה לפני כדי לא להשפיע מהפחד שלי, והוא זה שנכנס איתה לתוך חדר הניתוח.

החלק הקשה זה הצום שלפני, אבל אין מה לעשות, זה עובר....

עברנו ניתוח בגיל 6.

אבל כשהייתי צריכה לקחת את בת השנתיים וחצי או קצת יותר לחיסון-

יום לפני החיסון שיחקתי איתה ולקחתי בובה ואמרתי לה הנה הבובה באה עכשיו לאחות וצריכה לעשות חיסון כדי להיות בריאה והיא עושה ככה וככה ועושה דקירה קטנה ואוי הבובה בוכה קצת ואמא נותנת לה נשיקה ופרס.

וחזרנו על המשחק הזה 80 פעמים... ופעם אני הייתי התינוקת ופעם הבובה וכו'.

(היא כמובן אמרה "לא רוצה" כשאמרתי במשחק שהולכים לחיסון אבל אמרתי כל פעם שחייבים וצריך לעשות את זה כי...).

זה ממש עזר. הרגשתי שהיא הרבה יותר לוקחת את זה בקלות מפעמים אחרות. למרות שברור שהיא בכתה.

 

אני לא חושבת שצריך להכין אותו ל"רעיון שיכניסו לו מחט לגוף" או לעשות עניין מהכניסה לבית חולים.

הוא עוד קטן זה נראה לי מסובך מדי להבנה שלו. ומה אכפת לו אם נכנסים לבית חולים או לקניון או לספריה וכו'? לא נראה לי שההבדל ברור לו בכלל.

תכיני אותו למה שהוא יכול להרגיש. דברים פשוטים יחסית. ולהסביר שזה כדי שלא יכאב לו ושיהיה בריא וחזק.

 

דבר נוסף- תבררי אבל אני כמעט בטוחה שלפני ההרדמה נותנים סירופ שמטשטש קצת ככה שהילד כבר די רדום

מה שכן אולי כדאי להכין אותו לפתיחת וריד למרות שיכול להיות שגם את זה עושים כבר אחרי הטישטוש. אם לא- אז כדאי לדרוש שישימו לו משחת אמלה שזה מאלחש את האזור.

 

בקיצור הכי חשוב שתכיני אותו לבדיקה של הרופא שידע לקראת מה הולכים ולמה.

 

אם לפני הניתוח צריך להיות בצום תכיני לו כל מני משחקים לבוקר כדי להסיח את דעתו. כמו בועות סבון וכד'.

בהצלחה.

שלדעתי לא צריך להכין הרבה מראש. הוא עוד קטן. אפשר יום יומיים קודם.

בינתיים כבר עשיתי לי רשימה של שאלות למזכירה שם (באורך הגלות..) כדי שיהיה לי מושג מה הולך לקרות..

ב. בהיות שהוא אמור להיות מורדם, אז בעצם אין ענין שידע על "ניתוח" ושום דבר משמעותי מעבר למה שהוא עתיד לראות/לחוש.

 

ג. הרדמה לא אמורה להכאיב בשום שלב. אם זו מסיכה, תוך רגע הוא כבר "בחלומות". אם מחט, אז שמים קודם חומר אילחוש, וכך צריך לבקש. אם את תעמדי בצד השני, הוא לא יראה את זה בכלל.

 

ד. אז בעצם, אם היה מדובר רק בניתוח, היה אפשר לומר לו שצריך לעשות לו איזה משהו קטן לא כואב כדי שלא יהיו לו כאבים בבטן, ושהוא לא ירגיש כלום. הרופא יגע קצת בבטן וזהו. אתה אפילו תישן קצת בינתיים (אם אמור ללבוש בגד של בי"ח, להוסיף שיתנו פיז'מה מצחיקה של בית חולים).

 

ה. ה"בעיה" זה דווקא הביקור המקדים.. בדרך כלל, יש להם איזו "גישה" לענין. אפשר לומר שם, שמה שאפשר לדחות לזמן שהוא כבר מורדם - עדיף..

 

כעיקרון, כמה שההורים לוקחים יותר בשלוה וב"אגביות" וענייניות וביחס נעים, כך גם הילד קולט.

 

לגבי ביה"ח, מניין לילד מה זה "בית חולים". תראו לו דברים מענינים במקום. גם בחדר ניתוח, אפשר להראות איזה מנורות מענינות יש וכו'. "תשכב לרגע, נספור ביחד עד 10 וגמרנו"..  (ב8 יירדם..)

 

כבר ראיתי ילדים קטנים שעוברים תפירה בראש, הרדמה מקומית, ובגלל שלוה של ההורים, אמון של הילדים, ושיחה נינוחה תוך כדי, לא היתה בהלה ולא ציוץ..  כאילו משוחחים על כוס שוקו...

מסכת ההרדמה הפכה להיות משחקי מחבואים עם אמא ותוך 40 שניות הוא היה רדום... ההסברים על הניתוח ובית החולים רק מפחידים...

כשמתעורר, להתכונן להרגשה לא נעימה ובכיונים.

 

הרבה חום ועל הידיים. עובר תוך זמן מה..

בתי צריכה גם לעבור ניתוח כילה בטבור. ואנחנו מחפשים המלצות למנתח. אנחנו גרים במיגדל העמק. יש לכם רעיון?תודה.

מנתחים ברמבם דרך מכבי
אם רלוונטי תצרי קשר בפרטי..

בהצלחה רפואה שלימה והחלמה מהירה!

יש הבדל בין ניתוח כילה לבין בקע בטבור.

בטבור זה הרבה יותר פשוט. (לדוג'- באותו היום כבר משתחררים הביתה.)

את הבת שלנו  ניתח ד"ר בוריס אורקין שהכרנו אותו כי היה הכירוג במרפאה שלנו, מאז הוא כבר הפסיק לעבוד שם, אבל המשיך איתנו בבי"ח קפלן ועכשיו הוא במעייני הישועה.

הוא היה בסדר גמור, והשרה עלינו (ועל הילדה) בטחון.

 

בזמנו כשבררנו על הניתוח- בקע בטבור- הרופאים עשו פרצוף שזה ניתוח קל ולא משהו מסובך שצריך לבחון בדקדקנות מי המנתח.

לפי מה שהבנתי בקע בטבור דורש מעקב עד גיל 4 שעד אז זה יכול להיסגר לבד, אם זה לא נסגר עד גיל 4 אז צריך ניתוח.

(בעבר הייתי בסיטואציה עם חברה ומנתח ילדים בכיר, החברה אמרה לו שהיא עברה ניתוח לבקע בטבור בגיל שנה וחצי, הרופא אמר שהמנתח שלה רצה להרוויח עליהם כסף כי לפני גיל 4 לא חייבים טיפול ניתוחי)

ממליצה מאוד על דן (דני) ירדני!
אני יודעת שיש לו מרפאה פרטית בעפולה.

לפשט את הדברים -לרמה של בן שנתיים . חשוב שיבין שאתם אוהבים אותו , שאולי זה לא נעים , אבל זה לטובתו . 

 

הילדה שלי עברה איזשהו טיפול מתמשך , אבל זה היה לפני גיל שנה .כך שלא היו נדרשים הסברים. חיבקתי הרבה , לפעמים בכיתי קצת איתה . אמרו לי שצריך להיות חזקים ולשדר לילד , שאת יודעת מה את עושה , ומה הולך לקרות, למרות שבגילאים מוקדמים לפחות , אין מה להסביר . בכל זאת , למרות שהיתה בת כמה חודשים , דיברתי איתה מהלב . הבטחתי שהכל יהיה בסדר . אני זוכרת שהבטחתי לקנות לה אופנים אדומים (לילדה בת כמה חודשים...) שהיא תהיה בריאה וכל מני דברים כאלו . אז נראה לי שזה טוב לדבר מהלב . 

 

בהצלחה!

כאשר עבדתי בבית חולים במחלקת ילדים, הרבה מהילדים שם היו לפני/ אחרי ניתוח. וההכנה שלהם לניתוח הייתה לא פעם ע"י צוות מקצועי (פסיכולוגית רפואית, מרפאה בחיות או במוזיקה..) היו מקרים שהליצנים הרפואיים של בית החולים (במידה והילד נרגע מהם) הכינו את הילד לניתוח או אפילו נכנסו איתו לחדר הניתוח לפני ההרדמה. 

הייתי מציעה לך אולי אם כל הדברים לעיל לא רלוונטים, לקחת בובה/ דובי ולהסביר לילד ע"י כך במילים פשוטות (ותקריני לו רוגע, ושאת שומרת עליו וכך גם הרופאים וכו..) שהדובי חולה וצריך לרפא אותו ושילטף אותו, (אפשר ממש להסביר על הדובי את התהליך הפשוט של הניתוח: שיכניסו אותו לחדר עם בגד מיוחד ויהיו אנשים עם בגדים ירוקים שאוהבים אותו ורוצים לרפא אותו וכו....) וככה כיד הדימיון הטובה. ואח"כ תגידי לו שמה שעושים לדובי צריך לעשות גם לו. ואיזה כיף שאמא ואבא שומרים עליו. 

אני מבינה שמדובר בילד בן שנתיים וחצי וזה נשמע מטופש לספר לו סיפורים על דובי וכו.. אבל באמת מניסיון הילדים מבינים וזה יכול להרגיע אותם ולעזור להם (כמובן כאשר מדברים בשפה שלהם ולא מידי גבוה..). 

רפואה שלימה!

הוא גם ככה לא ממש מבין, הכי חשוב לפנק במתנות

על כל התגובות.
אני קצת (הרבה מאוד) היסטרית מהניתוח הזה
והפורום הזה הצליח להרגיע אותי כמו שאף אחד אחר לא..
תודה!!

בכורי עבר ניתוח כזה.

הוא היה בהחלט מודע לעניין אך היה גדול יותר - קרוב ל6.

איני יודעת היכן תעברו את הטיפול, אך אצלו - נתנו לו לפני כן, עוד כשהיינו איתו בחדר, חומר כלשהו להרגעה והוא נהיה רגוע ומנומנם. המשכתי לקרא לו סיפור שהיינו באמצעו עד שהגיע הזמן ללכת לחדר ניתוח.

ליוויתי אותו עד החדר. שם נתנו לו את ההרדמה העמוקה יותר לצורך הניתוח וכך הוא לא התנגד או נבהל. זה עבר ממש ברוגע.

 

(עברנו לפני כן טיפול כלשהו עם בן אחר, והוא באמת ברח מחדר הניתוח, עם הבגד והכל, למסדרון... חמוד כזה - היינו צריכים ממש לשכנע ולהתאמץ להשכיבו במיטה. ב"ה הרופא והמרדים היו נפלאים וסבלנים. אבל ראיתי בדיעבד כמה קל יותר זה היה עם ההרגעה המקדימה)

 

כפי שכתבו לך, גם אצלו ההתעוררות וההתאוששות היו סבירות מאד, תודה להשם.

בנוסף, יש לפעמים במקומות ייעודיים לילדים חדר משחקים לזמן ההמתנות, ולעיתים גם ליצן\נית רפואיים.

אל תהיי לחוצה מידי. תהיו איתו, ויהיה בעז"ה בסדר.

איחולי לבריאות ולרופ"ש!

עם הרדמה כללית - אמרנו לו רק יום לפני שהוא עובר מחר בדיקה (ניתוח) לא כואב בזמן שהוא ישן ואמא ואבא יחכו לידו כל הזמן עד שיתעורר.

אגב ההחלמה הייתה מדהימה וקלה - תוך כמה שעות אחרי הניתוח הוא חזר לתפקוד מלא.

תבקשי שירדימו אותו עם מסכה ואז הוא בכלל לא יודע על כל מה שהולך בחדר ניתוח.

ואם אפשר שיהיה כמה שיותר מוקדם בבוקר כדי שלא ירגיש את הצום והמתח של הלפני...

תקנו לו מראש מתנות ופינוקים ותתכונני להרבה צומי שהוא ירצה אח"כ- אם אפשר שהמשפחה תבוא לעזור 

להצחיק אותו ולהסב את תשומת ליבו כי זה יכול להיות מעיק הבכיונים אחרי.

 

ועוד טיפ מנסיוני- אולי זה ברור אבל כדאי ששני ההורים יהיו ביום של הניתוח (אם בעלך לא יכול אז סבא או סבתא או דודה)

שיהיה עוד מבוגר כי זה יום מפרך וצריך עזרה ביום הזה עם ילדים קטנים שאי אפשר לזוז מהם.

ותדאגי לארגן מראש אוכל מזין ומגוון לך ולילד.

 

רפואה שלמה!

כדאי לפני שנכנסים לומר, שאחרי שגומרים הולכים לקנות, נניח אוטו שהוא בוחר.. משהו שאוהב. לומר בנחת, לא שיחוש שיש "סיבה מדאיגה"...  ואז תשומת הלב מופנית לחכות שיגיע כבר "אחרֵי"..  וגם שווה את המחיר..

למרות שהוא לא היה פעיל כבר הרבה זמן, ברגעי החרדה חזרתי לקרוא בו והוא מאוד הרגיע.
עברנו ב"ה את הניתוח בשלום. לפנינו עוד מספר ימים של החלמה אבל נראה ששלב החששות כבר מאחורינו.
תודה לכולם, ובשורות טובות לכל עם ישראל 💕

הילד בטח עוד לא מבין איזו מהומה היתה סביבו....

תשאלו את האורטופד. גם הבת שלי הייתה צריכה ולאורטופד הייתה שקית עם נעליים שאנשים שסיימו טיפול השאירו אצלו אז הוא בחר משם נעל בגודל המתאים וכשסיימנו החזרנו לו אותה. נראה לי רעיון נחמד...

האורטופד שלנו היה בסורוקה (היינו בכללית)

 

בהצלחה!

יש מאות סוגים

 

נראה לי שהוא לא מביא את כל הנתונים.

חוץ מזה שבימבה ג'וק הכי זול שם ב93. זה בוודאות יכול לעלות הרבה פחות.

זאת של ה40 היתה הרבה יותר טובה...

חיפשתי באינטרנט (גם לא בזאפ), וראיתי הכי זול באיזור 80...

אין לי זמן להתרוצץ בין חנויות, ובחנות לידנו יש בערך ב90.

לנו יש אותה וגם רגילה והיא בשימוש תמידי..