פורום הורות (עמוד 207)

אם זה לא דווקא מפר את השיווי משקל ומקשה.

בס״ד

 

לא עם חמותי, עם סבתא שלי... 

חשוב לזכור שהכל מאהבה. 

הביטחון העצמי שלה מתערער כשאת מחליטה אחרת ממנה. אז היא פוצחת בנאום שנועד להרגיע את עצמה.

 

אם תסתכלי על זה ככה, יהיה לך יותר קל.

 

אל תסבירי את הסיבות שלך - למה את חושבת אחרת. שוב, זה מערער את הביטחון העצמי שלה.

 

תגידי שאת תחשבי על זה. ואחר כך תגידי שחשבת ובכל זאת החלטת אחרת. בלי להתווכח בכלל.

 

את לגמרי צודקת לגבי הבת שלך. אגב, ברוב המקרים את היא זו שצודקת לגבי הבת שלך....

ואם את לא צודקת - אז את שומעת את העצה, ותחשבי עליה בבית.

 

לא לקחת ללב בכלל. אשרייך שאת נעזרת בה, ואשרייך שאת מודה לה ומעריכה אותה בכנות.

זה אמור להספיק.

אבל הבנתי עם הזמן שזה בעיקר ענין של אופי, וסגנון דיבור או סגנון חיים, ולכן צריך לקבל הכל בערבון מוגבל.

לא שזה לא מעצבן אותי כשזה במינונים גבוהים מדי או בזמנים רגישים, אבל בסופו של יום- את צריכה לעשות מה שנראה לך נכון. ובסופו של דבר היא תקבל את זה וזהו.

ובעלך צודק- תגידי בסדר ותעשי מה שאת רוצה. אל תכנסי בכלל לדיונים או ויכוחים, כי אין טעם. 

 

ומן הסתם בליבה היא מעריכה אותך גם אם היא לא אומרת את זה בצורה מפורשת.

כי זה ממש דיבור פולני...

אין מה לעשות
זכית שהיא עוזרת לך
לפי ההודעות פה בד"כ מעירים בלי לעזור

אם זה נכתב רק לפריקה - אל תמשיכי לקרוא.

 

אבל אם בא לך לקבל עצה קטנה (יותר נכון - הצעה לשינוי העמדה מולה):

אני לא הייתי מנהלת איתה דיונים. את יכולה להקשיב, לשמוע את הטיעונים שלה, לשקול את זה, ואחר כך להחליט לבד. וגם אין צורך לגשת ולעדכן אותה בהחלטה.

כשהיא מדברת את מקשיבה (באמת! מן הסתם יש משהו בדבריה) בכבוד, אבל בסיום דבריה - את לא חיבת להסביר את עצמך. את מחליטה, ולא חייבת לשתף אותה בשיקולים. היא לא רואה את התמונה המלאה, מה לעשות...

את יכולה למשל לומר :'מעניין, אני אחשוב על זה', 'לא חשבתי על הנקודה X שהעלית עכשיו', 'את צודקת ש...'.

ובאמת - מתוך כבוד לראיית עולמה ולנסיון החיים שלה. אבל את המחליטה - הקב"ה נתן לך את התפקיד .

 

ואיזה אמא מסורה את! (גם אני לא שולחת לצהרונים כשאני בבית, מהסיבה הזאת).

 

וכדאי כמה שיותר מהר!!! ככל שמטפלים בזה מוקדם זה עוזר יותר...

הוא ילד מאד מתרפק, מחבק, אוהב שמחזיקים ומחבקים אותו

אולי הוא צריך מגע חזק .. יש טיפול וכדאי באמת כמה שיותר מהר.

 

זה לא נעים, בוא נעשה "טובה"..

ותסבירי איך עושים..

 

יש גיל כזה שהם מרביצים לשם המשחק, אבל ברמה שתיארת נשמע קצת חריג

יש גם הרבה זמן ביום שהוא משחק בכיף, מחבק, עושה המון דברים טובים ב"ה..

אבל הוא גם הרבה מתנהג באלימות...

וב"ה הוא לא ראה כאלה דברים בשום מקום...

הם לא עושים את זה על מנת לפגוע, במרבית המקרים..

תסבירי לו בנחת מה כן לעשות, ובהצלחה..

אבל בלי להתעצבן, אלא בשמחה "אתה רוצה לעשות לאמא טובה? " וכו'.

הם כאלה מתוקים, הכוונות שלו טובות...

אגב, אני שמתי לב שהקטנה שלי נשכה כי אני הייתי נוהגת לנשוך לה את הפולקע בחיבה כזאת ומאז שהקפדתי לחדול גם היא חדלה, אז אולי הוא מנסה לחקות את ההתנהגות האוהבת שלך.

הוא עדיין קטן. איך שהוא יתחיל לדבר ולתקשר בצורה אחרת זה יעבור לו..

היה לי משהו דומה עם הבת שלי בת שנתיים 

הוא ממש קטן ובודק את היכולות שלו, מה רמת החוזק שהוא מפעיל.
כתבת שאוהב חיבוקים. נשמע לי די קשור אחד לשני. את יכולה לתת לו מגע עמוק- מסז'ים וכדומה, חיבוקים חזקים שיענו על הצורך התחושתי שלו.
וכן, כשהוא מרביץ למשל- לקחת לו את היד ולהגיד לו שיעשה טובה במקום.
אבל נשמע שיעבור. אני חושבת שכל תינוק לומד ככה את העולם.

ותודה על התגובה...

אל דאגה הן לא מזיקות וגם נראלי שיש בזה אפילו סימן טוב(בנוגע לשממית)

גם אני כמוך הייתי מעדיפה שהיא תעשה זאת מהעבר השני של החלון

אבל אין לי מושג איך להעביר אותה

 

תוציאי אותה...

אז להחשיך את החדר, לפתוח קצת חלון ולהציב פנס בחוץ שרק הוא יהיה מקור האור בחדר.

כשהיא יוצאת (בתקווה...) לסגור מהר את החלון.

ושימי רשתות בחלונות

בנתיים ב"ה היא פינתה את חדר השינה ועברה לסלון. (יש!!!) (-: 

ותודה לכולם על התגובות.....

 נ.ב. יש לנו רשתות...

רעשנים, כל מני חיות או פרצופים, מחזיק לעפרונות

נחמד ליצירות מגלילי נייר טואלט.

מקסים מקסים!

יצירות ממש פשוטות וכיפיות.

נגיד להכין איתם חלות... שהם יעשו את הצורות.

או עוגיות- אותו עיקרון.

זה הרבה בלאגן אבל שווה את זה...

 

אם יש לכם חומרי יצירה כמו צבעי ידיים, צבעי גואש, טושים, מדבקות וכו'- זה יכול מאוד להעסיק את הילדים.

אפשר גם לצאת איתם לאיזה פינת חי או משהו באזור.

מקרטונים של מארזי טיטולים. 'פתחנו' צד אחד של הקרטון, הנחנו חומר מילוי, ועטפנו בבד בפנים וטפט בחוץ.

אם תרצי אעלה תמונות.

חוץ מזה - פעם העליתי בפורום יצירה קובץ עם רעיונות ליצירה עם ילדים (חלק מחומרים קנויים). את יכולה לחפש אותו שם.

אולי אפשר גם עם מהדק סיכות 

אני עדיין מחפשת דרכים עמידות יותר.

במקום אחר הציעו לי לתפור בחוט ניילון.

של סוגת עולה גרושים

 

הרעיון הוא של @ruthi המקסימה

אני למשל, גיליתי לאחרונה שבשל חיבתם הנודעת למים, ילדים מאוד אוהבים לנקות!!

תני להם שפריצר עם מים וסבון, סמרטוט ומגבת, ותראי איך הם יהיו מבסוטים עד הגג!

לגדולים יותר-כנ"ל, אפשר לתת דלי ומגב.

 

קחי בחשבון שתצטרכי 'לעבור' אח"כ שוב על ה"נקיון המדהים" שהם ייעשו, אבל בשביל השעות שזה מעסיק אותם זה שווה.

 

יצירה-- שמעת על קווילינג??

זו שיטה, יפנית נראלי של שימוש בנייר לקיפולים ועיצובים.

תראי פה למשל-- (משמאל למעלה)

 

אפשר לעשות ככה מלאן דברים- בובות, פסלים, מגנטים, תכשיטים וכו.

כדי שיהיה עמיד פשוט למרוח דבק נוזלי שקוף על הכל בסוף העבודה.

 

בר בצק- חפשי מתכון, זה רץ פה.

 

בישול-

כדורי שוקולד, עוגת ביסקוויטים, הכנת סלטים, הכנת מעדנים ביתיים, מיצים וכו.

 

בהצלחה ובהנאה!!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                      

 

 

 

לילדים בגילאי 3-6 שווה להשקיע כ60 שקלים בקניית חרוזים גדולים , וכמובן חוטי נילון , ואז לשבת ולעשות מחרוזות , קישוטים  שאפשר לתלות על עץ. אנחנו למשל עשינו מובייל עם חרוזים , חוטי ניילון , ושיפודי עץ (שחתכתי להם את השפיץ)

 

עוד יצירה שלא דורשת יותר מדי , אבל זה מצריך מעוף -ציור . לפעמים אני נותנת לילדה שלי גואש והיא מציירת...על האוטו !-זה כמובן בתנאי שיש אוטו לבן מג'וייף ולא אכפת לך להסתובב עם קצת קישקושים עליו . אחרי שבוע בערך אני מורידה את זה עם זרם חזק של מים . לפעמים נשארים כתמים....

 

טיולים ביחד - בשכונה - לא עולה כסף .

 

ממש מתחנן שיציירו עליו. דרך אגב מאז הפעם האחרונה שמחקתי כבר מזמן לא ציירנו . צריך לגייס אותה לזה . לדעתי זה עוזר גם נגד גניבות , כי זה כל כך מוזר , שגנבים רואים אותו כזה ומתבלבלים . או שזה הגיל המתקדם שלו , והמכות שהוא קיבל?

לוקחים צעצועים מהיומיום -בגודל בינוני. מכניסים לכמה קופסאות קרטון ששמרת בצד , ואז הילד צריך לנחש מה יש בקופסא. אם יש לך 5 קופסאות ו5 צעצועים , אז זה סוג של משחק זיכרון לקטנים . 

 

מדבקות -גם עוזר . 

 

 

בס״ד

שניצלים, חלות, לחם, קציצות, קרמבל, מר בצק, גואש, הדבקת צורות על נייר, מדבקות, ״התעמלות״, מוזיקה, לזרוק בקבוקי פלסטיק במכולת המחזור ואחרון אחרון ממש חביב - אנחנו עובדים על ״ספר החופש״ שלנו ! קנינו מחברת עם כריכה קשה ועל כל דף כותבים דבר אחד שעשינו ומקשטים עם ציורים, תמונות והדבקות ! ככה כל דבר ״קטן״ שעשינו / קרה לנו הופך לסיפור משל עצמו וזה מעצים כל חוויה וחוויה תהנו ! (הילד כמעט בן 3).

ועוד דבר (לא 100% קשור אבל אולי כן) - לקחתי משהי בתשלום לשעתיים-שלוש ביום שתהיה עם הילדים כדי שאספיק להשתלט על הבית וגם שאשאר שפויה...

חופש כיף ובריא

סתם מפגש עבור אמהות?

את יכולה לארגן בעצמך.

להשיג מספרי טלפון, לשאול ולברר אמהות שיכולות להתעניין

ולארגן סבב

כל פעם אצל מישהי אחרת.

יש אפשרות גם לצרף את הילדים,

סביב נושא של לימוד, ארוחה, יצירה

וכך יש במפגש תועלת לאם ולילדים- שנפגשים ומשחקים ביחד

לקחת אותו פעמיים. בערך שעתיים אחרי שהולך לישון ועוד פעם לפני שאתם הולכים לישון או באמצע הלילה.

אצלנו זה מאוד עזר, ועדיין עוזר. לאט לאט יורדים לפעם אחת בלילה שלוקחים אותו, ובע"ה נגיע למצב שלא צריך לקחת בכלל. (גם את בת ה6 וחצי אנחנו לוקחים פעם פעמיים, אז אל תתבאסי..)

אני הייתי מחזירה טיטול ומחכה לראות יותר בשלות.
אם כל לילה הוא מפספס, זה נשמע מתסכל מאוד גם לך וגם לו.
בשלות לגמילה בלילה יכולה להופיע עד גיל שש וזה בגדר נורמלי. מעבר לזה יש שעוד לא מצליחים אבל אז כבר ימליצו לטפל.
בגיל שנתיים וחצי מאוד יכול להיות שהמערכת פשוט לא בשלה, פשוט אין לו יכולת פיזיולוגית לשלוט על הצרכים שלו כשהוא ישן.

(עוד לא התנסיתי עם ילדים שלי בשלב הזה, מה שאני כותבת זה רק מתוך ידע תאורטי..)

כי אכן יתכן שזה גורם לו תסכול , וחוויה לא נעימה. הוא עוד קטן , וזה עוד נורמטיבי . יש ילדים שגם בשלב הזה עוד לא גמולים בכלל. גמילת יום זה יופי. בלילה זה משהו אחר. 

וחכי לראות שהוא קם יבש לפחות שבוע/שבועיים...

ורק אחר כך,תורידי שוב.

 ככה הוא חושב שהוא עם תחתון ולרוב קם יבש ב"ה. מעל הטיטול אני שמה לו תחתון סתם בשביל ההרגשה שלו בבוקר.

בבוקר מיד כשקם אני מורידה לו.

 

בע"ה כשיפסיק להרטיב נוריד לגמרי

 

בהצלחה

אחד הורדתי בגיל 5, אחת בגיל 4 וחצי

אם את בעצמך לא כועסת ולא מתוסכלת, אין סיבה שהילד יקבל טראומה. להפך, אם תחזירי - זה יראה לו שאת לא סומכת עליו.

הקטנה שלי בת הארבע כבר כמה ימים ברצף קמה רטובה, למרות שנגמלה לפני שנתיים. אני יודעת שזה החופש הגדול: חסרה שגרה נורמלית, משתוללים עד מאוחר ואז לא מצליחים לקום כשיש פיפי. אם את אומרת שכבר היה שיפור- לדעתי כדאי לחכות בסבלנות עוד חודש- חודשיים.

קחי בחשבון שחורף זה גם תקופה קשה, בגלל הקור. אז אם תחליטי שהוא לא מוכן לגמילה עכשיו- תצטרכי לחכות עד אחרי פסח הבא...

הבשלות של שלפוחית השתן מתפתחת עד גיל 5,ילד עד גיל 5 יכול להרטיב בלילה וזה תקין.

חבל להרוס לילה לכולכם

הייתי מחזירה חיתול ומחכה לקיץ הבא

מניסיון של חמש גמילות

כמובן ולשים על זה דגש במהלך היום?
סתם מחשבה..

תשאלי אותו אם הוא רוצה לישון עם טיטול או בלי..

תשאלי- אולי יעזור לו אם יהיו לו סיר ליד המיטה?

 

שאלת אגב- הוא מתעורר אחרי שהוא נרטב או שהוא ממשיך לישון?

 

למה לבלבל אותו. הייתי מודיעה בחביבות , שמהלילה תישן עם חיתול ובבוקר תלבש תחתונים . בלי לעשות עניין מזה . בלי ללחוץ אותו ולגרום לו לקבל החלטות בגיל שנתיים וחצי . 

בגיל הזה הם יכולים לבטא את עצמם היטב,

וכשמתשאלים אותם, יותר קל לדעת לאיזה כיוון הרוח נושבת

אנטיביוטיקה שאת לוקחת הפעם היא התשתית לדלקת הבאה.

 

אם את רוצה לצאת ממעגל הקסמים הזה, חפשי פתרונות אחרים.

יש כאן פורום רפואה מהטבע - תעשי חיפוש, היו שירשורים בנושא דלקות בדרכי השתן.

אבל אני יודעת שמיץ חמוציות עוזר בצורה שלא תיאמן.

עוצמתי מאוד בריפוי דלקות בדרכי השתן - גם כאלה עם כאבים בלתי נסבלים.

 

צריך לאכול לפחות שלושה ליום במשך יומיים-שלושה.

 

ופטרוזיליה מושקת במיין חמימים.
לשתות את המים והמון המון המון לפחות 3 ליטר בשעה שעתיים.
ולאכול את הפטרוזיליה לקינוח.
תוך שעה שעתייםתרגישי בהבדל.

מנסיון אישי של דלקות חוזרות. לקחת פמינוז (טבעי) למשך תקופה של כמה חודשים. http://www.vitaminshop.co.il/product.asp?productid=250

 

יש תרופות שמרגיעות את הכאבים באופן מיידי (חוץ מהאנטיביוטיקה). תשאלי רופא משפחה.

אמורה לעזור..
גם לזה וגם לעוד דברים..

זה מתאים יותר לפורום נשים? או פורום של beok  . אבל אולי זאת אני.

מציעה לך לשתות מיץ שעשוי רק מחמוציות , או תה . אומרים שזה עוזר. 

ואז נזכרתי שגם בגיל שנה יש קפיצת גדילה. יכול להיות שזה קשור?

 

הוא לא יוכל למשוך / להרים את החולצה, וישתכנע יותר בקלות שאין מצב. אחרי כמה פעמים כאלה הוא כבר יזהה מראש שכשאמא בבגד הזה אין על מה לדבר.

בינתיים, כשהוא בוכה בהיסטריה - להבין ולנחם כמובן. זה באמת קשה לו, ואמא שם כדי לעזור לו להתגבר, אבל הוא באמת יכול. מניסיון עם תינוק שנשמע לי דומה. הם כן יכולים.

 

בבית, לי היה יותר נוח לקצר הנקות מלצמצם הנקות. כלומר קל לי יותר לאפשר לו חמישים פעם ביום אבל קצרצות, מלסרב לו המון פעמים. מבחינתי אם זה קצר זה לא כ"כ מציק. תראי איך זה מבחינתך. אני פשוט לימדתי אותו שיש שיר אחד שאני שרה לו, שכשהוא נגמר - נגמרה ההנקה.

 

והנה משה שקראתי ועזר לי מאוד: https://www.articles.co.il/article/28190/%27%27%D7%94%D7%A0%D7%A7%D7%94+%D7%9C%D7%A4%D7%99+%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%A9%D7%94+-+%D7%A2%D7%93+%D7%9E%D7%AA%D7%99%3F%27%27

קישור

שכדי שאוכל להניק עד גיל מאוחר צריך כללים מאוד ברורים, לפחות אצלי.
הנקה מקבלים כשחוזרים מהמעון, בבוקר ולפני השינה וזהו.
הם לומדים מאוד מהר ומתרגלים לזה.
כך גם שרוצים להפסיק( או שצריכים..) זה מאוד פשוט, כמה ימים, הולכים למקום אחר אחרי המעון, או שישר שמגיעים הביתה מקבלים משו טעים אחר..
ובלילה ובבוקר נעזרים בבעל..
אני עכשיו הנקתי עד שנה ושלוש ואפילו שהייתי בהריון היה מאוד נעים וקל כי זה לא היה כל היום.. וכשנאלצתי להפסיק עקב בעיה רפואית שהיתה בהריון, היה מאוד פשוט ולילד לא הזיז.. :_(

היינו סופ"ש אצל חמי וחמותי וזה הגיע למצב שאני מנסה לא להיות איתו בחדר כי כשאני איתו הוא ישר רוצה לינוק ואם הוא לא מקבל אז הוא צורח בהיסטריה (אם אני לא נוכחת הכל טוב..)
בעלי צוחק שזה כבר כמו אלכוהוליזם, אבל אני כבר קצת מתוסכלת..
האמת שנראה לי שיוצאות לו עכשיו שיניים וזה בטח קשור אבל גם אם זה עניין של כמה ימים זה ממש מתיש.
צרות של עשירים.. שבוע טוב

ומה היית עושה עם הוא רוצה סוכריות כל היום?

כשהפסקתי להניק, תהיתי איך הלך כזה בקלות והגעתי למסקנה שבגלל שהיה אסור לי גם להרים אותו, לא הגענו לסיטואציות בעייתיות.
תביני שזה בשבילו, בשביל שיקבל לזמן ארוך, ולכן כמה ימים יהיה קשה, תביאי לו משו אחר, תשחקי איתו יותר ואז הוא יבין.

אנחנו חווים דברים דומים עם התאומים שלנו בני אותו הגיל.

הם גם לא מדברים טוב כ"כ, אז זה בכלל תסכול...

אין לי עצות חכמות כי גם אני יצאתי מדעתי בגיל הזה. 

אני יכולה לעודד אותך שאם תחזיקי מעמד שנה בערך, זה יעבור. 

זה גיל שההגיון לא השיג עדין את העצמאות ויכולת הדיבור.

אולי אולי הסחת דעת. אני זוכרת את גיסתי המעולה יושבת עם ילדה הרבה יותר גדולה שמייללת לה על כל מיני דברים ופתאום שואלת אותה "ליד מי את יושבת בכיתה?" הילדה אמרה "ליד כך וכך... למה?" "סתם, רציתי לדעת, זה עניין אותי" אמרה האמא הגאון שלה, והילדה שכחה על מה היא מתלוננת. 

אולי באמת בשלב של תקליט שבור להסיט נושא לגמרי למשהו אחר.

משהו אחד שעכשיו אני נזכרתי שכן עזר - הומור. נגיד, בקטע עם המכנסיים, להביא לו זוג חדש ו"לדובב" אותם - "אנחנו כל כך רוצים שתלבש אותנו, למה אתה לובש רק את ההם? זה לא הוגן!" 

גם עם האוכל - "מה??? אתה לא רוצה אותי???? עכשיו אני עצוב! רציתי כל כך לראות איך הבטן שלך נראית מבפנים..."

על כל פנים, אפשר להסביר פעם אחת באופן הגיוני, אבל אם זה לא נקלט אז לא להתעקש עם זה - אין הגיון בגיל הזה. 

מדבר, ומצד שני- בוכה כמו תינוק אם לא מרוצה ממשהו... אולי כדאי להרגיל שמדברים, ומקבלים דברים רק בתקשורת בוגרת ולא בבכי, ככה אני עושה עם ילדיי

כדאי שהאם תתעסק עם דברים אחרים,ולא תחזור על עצמה הרבה פעמים.

 

אפשר לשוחח עם מישהו,הילד יראה אמא רגועה, הוא יירגע.

 

פעם בני, בגיל דומה חזר נורא צמא,עייף ,רעב מהגן.

 

הוא צרח ללא הפסק, אחרי שהגשתי לו שתיה,אוכל וכו' והוא לא רצה כלום רק צעק...

 

שוחחתי עם בעלי, על נמלים..העיקר לצאת מהמחשבה והקושי בשמיעת התקליט הצועק..

 

הילד לאט לאט נרגע,שתה את הבקבוק שזרק קודם,לח את האוכל,ונשכב.

 

קל לומר וקשה לבצע.המון הצלחה!

 

בגיל ההתבגרות הראשון!

"איך לדבר כך שילדים יקשיבו".
אני רק התחלתי לקרוא וכבר יש לי תובנות מצוינות שמוכיחות את עצמן עם הילדים שלי.
למשל: אם הוא רוצה עוד פנקייק, להגיד לו: "הלואי והיה לי עוד פנקייק לתת לך!" ממש עוזר..
יש שם עוד כל מיני טריקים שעזרו לי להשתלט על התקפי בכי\עצבים..
ממליצה בחום. אני השגתי אותו מהספריה העירונית..

ככה רואה שהוא חשוב לך באמת, שאת אומרת את זה. רואה שאת מבינה ומכילה אותו. הרי כולם רוצים צומי.

אבל הוא לא יכול להסביר את עצמו , ואז הוא בוכה על "שטויות".

צריך לבדוק אם מישהו מציק לו . 

לדעתי הבכיות הן סוג של נורת אזהרה . יכול להיות שזה שום דבר, ואישית אני רגישה יותר כי עברתי התעללות מינית (חד פעמית) ואלימות בבית הספר (על בסיס קבוע).אבל צריך לפקוח עין . האם יש בייבי סיטר , או מישהו שנשאר איתו לבד ?

 

יכול להיות שיש אח או אחות קטנים , שזה גורם למצוקה למי שהיה "קטן " עד לא מזמן...

כשדברים כאלה קורים זה אכן ממצוקה, אבל המצוקה הרבה פעמים מגיעה מכך שהילד מרגיש שלא מבינים אותו או שלא מבינים כמה דבר מסוים חשוב לו (לא חייב לקבל מה שהוא רוצה אבל עצם זה שאת מראה שהבנת שזה רצונו זה כבר משהו, למשל..).
לא בהכרח מהתעללות..

לעניות דעתי הם רוצים גבולות. הורים חזקים והחלטיים. "לא יושבים עלי עם מכנסיים רטובים". יש או מה שאמא הכינה או סנדויץ'. תבחר. אם לא אז אין אוכל ושלום. הם קצת משוגעים מעצמם אז הם צריכים אותנו כמשענת יציבה. בלי שום כעס. החלטיות רגועה ותקיפה

אצלנו זה עוזר הרבה פעמים.

 

אם לא, אפשר פשוט להעביר נושא באופן דרמטי, לקחת אותו לחלון ולראות מה קרה לציפור שלא הצליחה לעוף ונהפכה לחתולה. בסוף להבין שזה סתם חתולה רגילה והציפור כן הצליחה לעוף.. .  וכן על זה הדרך. צריך להתמודד עם זה עם ראש של ילד ולא עם ראש של מבוגר.

 

אבא שלי היה מתנהג איתנו בסגנון הזה

לא היו סמארטפונים ואמצעים טכנים כדי להציג לנו וידאו של עצמנו בזמן אמת, אבל אפשר היה להקליט, לחקות אותנו, לשים מולנו מראה או למצוא צורה אחרת כדי להמחיש לנו עד כמה צורת ההתנהגות שלנו לא הגיונית ולא עוזרת.

זה אולי עזר לפעמים, וגרם לנו להפסיק (ממש לא בכל המקרים. בטח לא בגיל גדול יותר)

אבל הותיר צלקות של עלבון ופגיעה קשה בביטחון העצמי שלנו.

 

בני אדם לא אוהבים לשמוע ביקורת, הם נפגעים כי זה מציב מולם ראי שמראה להם את החסרונות שלהם. לכן ביקורת צריכה להיות עדינה, מרומזת ועטופה באהבה כדי שתהיה מועילה ובונה. (ויש כאלה שאומרים שבכלל לא צריכה להיות ביקורת, שאין דבר כזה ביקורת בונה).

הצורה הזאת של להראות לילד כמה הוא מגוחך, להטיח בפניו בצורה הכי ברורה את החולשה שלו, זו צורת הביקורת הכי בוטה ופוגעת.

 

בבקשה אל תעשה את זה לילדים שלך.

הילדים שלי דווקא מאד נהנים לראות הסרטות של עצמם בוכים....

כמו הרבה חברות שלי לכיתה.. היינו מחכות שיתייבש ואז עושות חור קטן באמצע, מותחות לצדדים וככה נהיה צמיד

 

אולי גם הסלוטייפ זה משהו שהביאה מחברות מהכיתה?

כף היד בטח זה מהחברות...

אל תראי לה שזה מלחיץ אותך שלא תעשה דווקא.

 לגבי הסלוטפ יש לה שיער בידיים?? יש לה חברות שצוחקות על זה?? אולי היא מצאה את זה כמשהו שמוריד קצת שיער והיא מרגישה טוב עם זה??? אולי? אני סתם מנסה לחשוב מה יכול לגרום לכך.

אצלה זה לאו דווקא כדי לעשות צמידים. היא מורחת הרבה גם על גב כף היד ולא בצד הפנימי.

בקשר לסלוטייפ - היא יחסית שעירה ויתכן שהעירו לה. אבל לא נראה לי שהיא עושה את זה בקשר לשיער. היא עצמה אמרה לי שהיא אוהבת להרגיש את הכאב הזה. ושמעתי בהזדמנות ששאלה את אחותה האם גם היא אוהבת להרגיש כאב...

מאמינה שזה מתוך הנאה ולא מתוך צורך כלשהו

עושות חור ואז צמיד.
אבל לשים סלוטייפ על היד ולמשוך נשמע. הזוי זה כאבים.תבררי מה המניע

להוריד סלוטייפ מהיד זה כאב קל, נעים מאוד.

נראה לי גם שהרבה אנשים אוהבים טפיחה על השכם או "כיף" (בחיריק), כי זה כאב קל ונעים.

בעצם הרבה סוגי מגע נעימים, הם בעיקרון כמו מגע מכאיב, רק שהם בעוצמה נמוכה יותר. נגיד חיבוק זה נעים, כי זה קצת כמו למעוך, אבל חלש. ועיסוי זה נעים, כי זו הכאבה קלה. ועוד.

בקיצור נראה לי סבבה.

ידוע לי שיש מקרים בהם ילדים חשים רגשות אשמה עזים/חרדה גדולה ולכן מכאיבים לעצמם -אם זה כדי להקל על מצפונם או כדי להסיח את הדעת מהלחץ הנפשי והחרדות לכאב פיסי וכך להקל על עצמם, אבל זה נראה לי רק במקרה שיש סיבה רצינית. שווה בדיקה

באוגוסט שילמו על חצי חודש-  עד ה15 ולכן הגיוני שהתשלום יהיה ב25 באוגוסט.

אם יש לכם אפשרות לשלם אז למה להלין שכר?

אם אין אפשרות כלכלית אז זה לא משנה מה יהיו התשובות...

אם זה שיקול של לשלם ריבית על המינוס או משהו כזה אז לא נראה לי שווה החיסכון הזה ולגרום לעוגמת נפש מול מטפלת שטיפלה בילד שלכם שנה שלמה...

 

 

מביאה מספר מנות שאובות כמספר המנות שהיא אמורה לאכול אצל המטפלת (3 או 4 כדי שיהיה אחד ספר) ותביאי מנה אחת או 2 של אוכל אחרי שחילקת אותו לפרורים וברור שלגיטימי שהיא תאכיל בידים איזה ילד בגיל הזה אוכל לבד? הבת שלי אוכלת טחון והיא בת 7 וחצי חודשים ברור שהיא לא מחזיקה את הכפית לבד. מעניין אותי איך את נותנת אוכל רגיל הם לא צריכים שיניים בשביל זה? כי הבת שלי אוכלת רק טחון לבנתיים הייתי רוצה להביא לה אוכל אמיתי... אני אישית הייתי עובדת על להגדיל את הארוחות ככה שהיא לא תצתרך הנקה אחרי זה כי לשאוב 3 פעמים ביום זה לא כזה תענוג

בערך בגודל של זבוב, שמה בצד של הפה (שלא תשאף את זה), היא מזיזה את זה קצת עם הלשון ובולעת,

עד כה שאבתי כמה פעמים כדי להשאיר אותה כמה שעות עם בעלי, אך תמיד זה היה לזמן קצר ואין לי מושג איזה מנות להכין, עד כה הכנתי מה שיוצא יוצא וידעתי שיש מספיק שקיות במקרר - אם יחסר במנה...

איך מחשבים כמויות?

תודה!

חלקי מספר המנות שאוכלים ביממה אבל זה רק נותן פחות או יותר קנה מידה יכול להיות שהתינוק ירצה פחות או יותר צריך להיות קשובים לו ולהוסיף או להוריד כל פעם קצת ולראות אם עכשיו הוא מרוצה (כדי לא לזרוק סתם חלב)

אז כנראה שהוא יצתרך פחות

 

בימים הראשונים תביאי כמות גדולה, שבטוח יהיה מספיק,

ותשאלי את המטפלת כמה היא אכלה וככה תדייקי יותר..

 

נראה לי שאת דבר ראשון צריכה קצת להירגע,

מקום חדש זה למידה - של המטפלת את הילדה, וכן להיפך,

וגם למידה שלך את הדברים.

אם תשדרי לה שהכל בסדר ויהיה לה כיף וטוב אז זה מה שיהיה בעז"ה.

 

בהצלחה!

הבת שלי כשהייתה בת תשעה חודשים נשארה פעם ראשונה בלעדי למשך כמה שעות. עד אז היא הייתה יונקת כל שעתיים, בלי שום השפעה של כמה מוצקים היא אכלה לפני. היא אכלה מוצקים (גם בעיקר בחתיכות, אבל כבר היו לה כמה שיניים) אבל ממש לא הרבה ולפעמים רצתה לינוק ממש מיד אחרי.
בכל מקרה, באותה פעם שהיא נשארה עם בעלי, השארתי שלוש מנות שאובות, שיהיה לו מה לתת לה כל שעתיים, אבל היא לא היתה מוכנה לטעום בכלל מהבקבוק (למרות שלפני כן לימדתי אותה לשתות מבקבוק, וגם ידעה מצוין לשתות מים מבקבוק), אז היא אכלה קצת יותר מהמוצקים וזה הספיק לה.
כמובן שש לא אומר כלום על מה שיהיה אצלכם, רק שאני למדתי מזה שכשהם אוכלים מוצקים זה כן נותן להם ומשביע אותם, ולפעמים הם יבקשו לינוק אחר כך כדי למלא צורך אחר. עד היום (שנה אחרי) היא לפעמים צ מבקשת לינוק מיד אחרי שאכלה, למרות שיכולה להיות בלעדי יום שלם בלי לינוק.
בקיצור- תלמדי את הדברים תוך כדי ומהניסיון, רק תהיי פתוחה לאפשרות שאצל המטפלת זה יהיה ממש אחרת מאשר איתך.

אחרי שהייתי מתוסכלת מזה איזה זמן, ניסיתי גם את הקטע עם החתיכות הקטנות וזה עובד מעולה...
לעניין המטפלת-
אני אוהבת להקפיא חלב במנות של שישים אם אני לא יודעת בוודאות שהקטן יגמור את הכל. נניח הנסיכה שלי לא לוקחת בקבוקים, אז חבל לי סתם לתת...
אל תהיי לחוצה יותר מדי. בימים הראשונים את תלמדי לאט לאט את הכמויות וכו׳. גם יכול להיות שאצל המטפלת הבת שלך תתנהג אחרת מאשר בבית. אין לדעת. בהתחלה לדעתי תביאי יותר, ואח״כ כשתלמדי את הכמויות תביאי לפי מה שצריך. וברור שהיא תאכיל אותה. בגיל שמונה חודשים זה ממש לא גיל שאוכלים לבד. רק סביבות גיל שנה ואפילו יותר.
בהצלחה!

יודעים שתריך לשים כיפה או שלא רוצים. אבל אנחנו שמחים שאנחנו שמים כיפה יפה על הראש אננו משמחים את ה במצווה המיוחדת שאנחנו מקיימים.

לא זכה ללמוד תורה כשהוא היה ילד.

 

אז הוא לא יודע בדיוק מה צריך.

 

אבל יש בו דברים טובים אחרים, הוא איש טוב.

 

כשאת תהיי גדולה - את תדעי בעז"ה בדיוק מה צריך לעשות ומה לא.. את לומדת.

היא אינה מבחינה ב"היסטוריה".

 

וכנראה שאכן הוא "לא למד" כמו שצריך..

 

אפשר לומר: לא למד כ"כ טוב, אז הוא לא מבין איך צריך. אבל..

ל"גדולים" לוקח משום מה יותר זמן.
אצלנו לקח לו איזה חודש נוסף להצליח גם את זה וגם אז הוא לא היה עושה בגן- רק בבית. ואם היה צריך בגן היה מתאפק או שהיה בורח לו.
כמה שבועות אחרי זה גם זה הסתדר..
בעיקר סבלנות ולהגיד לו שלא נורא ופעם הבאה נצליח.
תנסי אולי גם לראות אם זה מגיע בשעה קבועה ביום אז לקראת השעה להציע לו לשבת ואולי לקרוא לו שם ספר, משהו שיעביר את הזמן..
ממה שראיתי עם הילד שלי פרסים זה קצת פחות רלוונטי כי גם ככה הוא ממש רצה ופשוט לא הצליח.. כמובן שכשהצליח שיבחנו ופיארנו וסיפרנו על זה לכל השכונה כדי שהוא יתגאה
הרבה סבלנות.. בהצלחה

הייתי מושיבה אותה על הסיר בלי ציפיות ומספרת סיפור.

לפעמים אחרי ארוחה דשנה זה בא . באופן עקרוני אין לנו שליטה על הצרכים של הילד. אז הכנתי מלאי תחתונים וקיבלתי את התוצאות הריחניות באהבה . בלי לעשות מזה עניין .

 

סיפרתי בשינויים קלים את סיר הסירים (היו שם שורות שלא מצאו חן בעיני) , אבל גם סתם סיפורים . היום בגיל 4 אני צריכה לגמול אותה מסיפורים , כי כשהיא צריכה גדולים , אני תמיד צריכה לספר לה סיפור... 

זה באמת יותר מורכב להצליח, כי עם טיטול הוא יותר בתנועה כשהוא עושה.בישיבה זה קשה יותר.

הבן שלי גם קצת נבהל מזה משום מה. התאפק ימים שלמים ועשה רק כששמנו לו טיטול ללילה.

מה שעזר לו זה שהוא יושב על סיר (למרות שפיפי הוא עושה באסלה) ואז יותר קל לו להיות נינוח ורפוי, ונתתי לו לשתות תוך כדי שישב וזה עוזר לגוף להתרוקן, וככה גם לא מיהר לקום אלא ישב בנחת מספיק זמן.

אבל באמת העיקר להיות איתו בנחת, גם כי זה אמיתי יותר ובונה אותו נפשית בריא יותר, וגם כי פה בדיוק העניין הוא להרפות, ואם יהיה לחוץ זה רק יעצור אותו.

בהצלחה רבה!

וסליחה מראש... "חרדת קקי".

זה ידוע וזה נפוץ.

מה שכן, לא להלחיץ ולא לכעוס
כשמתפספס.
רק לעודד... להגיד שלא נורא.

עשינו משחק כזה, "ננצח את הקקי!"
כל פעם שהוא הצליח פרסים והתלהבות
ואמרנו לו - ניצחת את הקקי!
ושלא... לא נורא.

ומצבכם טוב!
שלי באותו הגיל כמו בנך ולא מסכימה
בשום אופן להוריד טיטול!!!!

ילד מפחד מזה הוא מרגיש שחלק מהגוף שלו מתנתק ונופל לו לאסלה

אני מאמין שאחרי כמה פעמים זה כבר ילך לכם חלק.

מה שכן צריך סבלנות והרבה. 

ביתי עושה 3 עוד חודש ויש לה רגרסיה בגמילה (אולי בעקבות החופש) החזרנו לה טיטול אחרי המון נסיונות (3 מנות של גדולים בתחתונים ו2 מנות קטנים למשך חודשיים..) כמובן לאחר התייעצות עם מנחת הורים.

המון בהצלחה !

יש ילדים שפוחדים לעשות קקי ,בגלל מה שריאליסט כתב.

סבלנות ושוב סבלנות.

לשדר להם שאנחנו סומכים עליהם ויודעים שיצליחו להיגמל יש ילדים שצריכים חיתול לעשות בו קקי,אז להשאיר את החיתול של הלילה ולהחליף רבע שעה אחרי.

זה שלב ביניים ,בסוף כולם נגמלים כל אחד בקצב שלו.

מנחם לשמוע שזה נורמאלי.
בינתיים כבר עשה פעם אחת לפני יומיים ומאז לא.
אבל לפחות למד לשלוט בזה ופחות בורח לו בתחתונים.
היום עשה בטיטול לאחר יומיים התאפקות.
אני גם לא אוהבת את הרעיון שהוא כל כך מתאפק.
קיצר מקווה שיהיה בסדר

מנחם לשמוע שזה נורמאלי.
בינתיים כבר עשה פעם אחת לפני יומיים ומאז לא.
אבל לפחות למד לשלוט בזה ופחות בורח לו בתחתונים.
היום עשה בטיטול לאחר יומיים התאפקות.
אני גם לא אוהבת את הרעיון שהוא כל כך מתאפק.
קיצר מקווה שיהיה בסדר

מזל טוב!

 

אמנם אצלי בינתיים זה רק שניים, אבל הסיטואציה מוכרת.
אני הרגשתי שזה לא הוגן כלפי הגדול שאמא פתאום לא פה.
האמת שגם אצלי הוא לא כזה גדול אז זה לא כל כך התאפשר לפרוש לחדר..
לפני ההנקה הייתי מזכירה שעכשיו הקטן אוכל אז צקיך להיות רגועים ואם הגדול היה פונה אליי הייתי עונה בטונים רגועים, ממש כמו בהרדמה..
לפעמים זה היה בסדר לקטן ולפעמים לא אבל איכשהו לי זה הרגיש הכי טוב שאני יכולה לתת לשניהם..

בהצלחה ❤

החמישי דווקא ( עכשיו ב"ה יש שישה).הרגשתי שאני לא פנויה בנחת להניק אותו הרגשתי את הלחץ והעומס שיש סביבי עם שאר הילדים.הרגשתי שאני לא רגועה ובגלל זה גם התינוק לא היה רגוע בכלל ולא ינק בנחת.הרגשתי שאי אפשר ככה לתפקד בבית והחלטתי( קצת קיצוני) לאחר הרבה התלבטויות פשוט להפסיק להניק.את שאר הילדים לפניו הנקתי עד גיל שנה ככה שזה באמת היתה החלטה קיצונית.והייתי ממש שלימה עם ההחלטה(בלי קשר זה הסתדר לי גם עם העבודה) .עם הפיצית החדשה אני באה ממש בגישה שונה ב"ה הבית רגוע אני רגועה והתינוקת רגועה ככה שאני ממשיכה להניק.מה הסיבה שבגללה היה לי מאוד קשה עם החמישי.- עדין אין לי תשובה ברורה. בכל מקרה שיהיו החלטות טובות

כלומר, אוכל ומפסיק - יאללה, שיאכל ויפסיק, חופשי. אני בינתיים אקריא סיפורים לאח שלו.

או שלפעמים אין לי מצברוח לזה או שאני ממהרת - בסדר, אם הוא ככה אוכל בהפסקות כנראה שהוא לא ממש מת מרעב, ואפשר להפסיק אותו ולהגיד גמרנו.

אז בגלל זה הוא רוצה אחרי חצי שעה שוב? בסדר, אז תהיה לי הזדמנות להתרווח לי לעוד כמה דקות הנקה בין משימה למשימה.

בקיצור זורמת...

ככה הכי נוח לי, אם כי אני בטוחה שלא כולן ייהנו מהתנהלות כזאת.

אימא שלי זרקה אותה לפח מיד כשראתה ואמרה שאני תמיד יכולה לבקש ממנה והיא תקנה לי.

אני במקומך לא הייתי נותנת לילד בגיל הזה להסתובב לבד בחוץ. לפי מה שאת מתארת הוא עוד לא מספיק בוגר בשביל זה.

הוא יצא לשחק באופנים ליד הבית. אני משגיחה מהחלון לסרוגין די הרבה. ובאחת הפעמים שלא ראיתי זה מה שקרה.
קרה גם אצל הסבתא עם השכנה הלא דתיה שממול.
זה ילד שלא חסר לו. פשוט חושב אם נות ים לך תיקח מרביצים לך תברח והוא עצמאי ויודע מה הוא רוצה

הוא פשוט צריך לדעת שזה כלל ברזל אצלכם שלא מקבלים כסף וממתקים מזרים.

וזה ילד שאי אפשר לשמור כל הזמן בבית, הוא חיב לזוז כדי לא להשתגע
עונש של זמן קצר לא לצאת באופנים-לא אפקטיבי. עונש לזמן ארוך לא מעשי

תגידי לו שברוב המקרים את תסכימי, אבל את חייבת לדעת מי זה, וגם המבוגר צריך לדעת שאמא מחליטה בדברים האלה.

 

גם לי יש שובבים שחייבים את הבחוץ, וגם חובבים כסף .

לשנן לו שרוב האנשים טובים, אבל יש אנשים עם כוונות לא טובות שנותנים כסף או ממתק ועלולים לפגוע בילדים.

הוא יהיה מוגן מאנשים כאלה רק אם הם ידעו שאת משגיחה ושומרת עליו. 

 

כמה מדרגות/מאמץ הוא צריך להשקיע כדי למהר הביתה ולשאול את רשותך?

אם אתם גרים בדירת קרקע וזה לא מאמץ מבחינתו - סביר לתת לו לנסוע באופניים מתחת לבית לבד.

אבל אם הוא צריך לחכות לך כדי להעלות את האופניים, את לא יכולה לסמוך שהוא יהיה לבד בחוץ.

 

לפעמים חלילה דברים קורים בשניות.

נשמע שעד כה, הוא אכן פגש באנשים טובים..

 

אז חבל להפוך לו את זה ל"רוע" בגלל שיש גם אחרים. אדרבה, שישמח שיש אנשים טובים..

 

מן הסתם, אנשים שיודעים על עצמם שהם בסדר, ראו ילד והציעו לו ממתק - ולא עשו את החשבון החינוכי שגם מישהו אחר עלול להציע..

 

כדאי לעשות לו קודם כל "סדר" בראש: להגיד לו שמאד יפה שיש אנשים טובים שרוצים לשמח ילד עם ארטיק, ויופי שהוא פגש אנשים כאלה.  אבל בגלל שיש גם קצת אנשים לא כ"כ טובים, והם יכולים להציע משהו טעים כדי שילד ילך איתם או משהו כזה - אז אנחנו לא לוקחים ממישהו זר שום דבר בלי הסכמה של אבא או אמא. כי ילד בשום אופן לא יכול להבדיל. אם מישהו מציע, אומרים תודה רבה, אבא ואמא לא מרשים - והולכים משם, אפילו אם הוא מנסה להסביר שממנו מותר.

 

 

וכמו שעשית זה טוב: את יכולה לומר לו, שבגלל שזה קצת "ניסיון", כי הוא רוצה את הממתק, ואולי סתם מישהו טוב הציע לו - אז כל פעם שמישהו יציע, שיגיד בבית - ויקבל בדיוק את מה שהציעו לו, כך שלא יפסיד מזה.  ולחזור: אבל בשום פנים לא ממישהו אחר. ממש אסור.

 

[כמובן, צריך חוכמה שלא "להעניש" או כד' לדעתי, שלא יווצר מצב שהוא פשוט יסתיר שקיבל. כעת זה עוד טוב-יחסית, כי הוא לפחות מספר בבית. לעיתים תגובה יותר מידי חריפה עלולה לגרום לילד להסתיר, ואז לא הרווחנו כלום..]

 

וכמובן - לשים לב היטב להיכן הוא הולך, איפה הוא נמצא. ילד בן 6 לא אמור להסתובב במקום שהוריו לא יודעים היכן הוא בדיוק.

(גם כמעט ב100% שאסור להם לקרוא לך.)

אבל!

גם אם היא מרוויחה שנה אפשר להתחיל לדבר איתה ולנסות לגמול אותה.

היא לא רוצה!!! וזה לא הוגן להכריח אותה רק כי נוח לי או לגננת.
היא הולכת להכנס לגן ממש קטן, 20 ילדים. שכוללת גננת סייעת ובת שירות... ואני כן מתכוונת לנסות לדבר עם הבת שירות ואולי לשלם לה מהצד כדי שתטפל בה בנושא החלפת טיטול.. כי זה באמת לא כל כך נעים (למרות שנראה חי החלפה של בגד רטוב ומלוכלך או החלפה של טיטול.. אז טיטול עדיף)
גם סהכ.. מדובר על תקופה קצרה של עד ראש השנה ואז בין ראש השנה לכיפור. אני ממש מקווה שהיא תגמל הסוכות...

אבל איפה אני מוצאת את החוק הזה???

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Pniyot/ShelotVeTshuvot/GaneyYeladim/

לא צריך לשלם לאף אחת, ובטח שלא לבת השירות... (שנראה לי שזה לא חוקי להעסיק אותה בתשלום).

ובטח לא חוקי לשלם על זה.
ועד גיל 3 הגננות מחוייבות להחליף טיטולים.

שבוע טוב...גננות עם לב רחום באמת יחליפו גננות אחרות לא (במקרה של יציאות)...אולי שווה לבדוק אופציה של להתחיל גמילה עכשיו ולהכניס אותה אחרי ראש השנה???

תפקיד הסייעת לעשות זאת. אין לי רצון שהם יחליפו לה בגדים רטובים שלוש פעמים ביום. היא לא רוצה להגמל!! אולי הגן יעשה לה חשק...

תדברי עם הגננת ותסבירי בנעימות.
אם היא בין תאריכי החובה לגן ולא משנה אם היא מרוויחה או מפסידה הם חייבים לקבל ואת חייבת לשלוח. אין אופציה לגנים פרטיים ונכון הוא לא המקום המתאים לה.
אני מאמינה ששיח אמיתי ופשוט יפתור את הבעיה.
להרגיעך....
את לא היחידה עם הפרויקט הזה.
אצלי אחד התאומים פשוט מסרב להיגמל, בררתי עם הנהלת הגנים והמשרד ונרגעתי לחלוטין.
מקווה ומתפללת

הייתי שבועיים בת שירות במעון,

ברחתי משם בגלל שהכל היה עבודה שחורה, ניקיון , פחי אשפה וסבלות

כולל טיטולים כחלק מהגדרות התפקיד , והרגשתי שזה לא מתאים ליכולות שלי , שאני יכולה יותר. אח"כ הלכתי לתקן חינוך רציני.

מה שאני רוצה להגיד, זה לא כזה חד משמעי שאסור לבקש מבת שירות להחליף, כן

זה לא הוגן , ואם היא לא רוצה זכותה להגיד לא אם זה לא חלק ברור מהגדרות התפקיד, כמו שלי היה באותו מעון.

מצד שני, לי לא היתה שום בעיה לעזור בזה לילדה אחת, והייתי שמחה לעזור לאותה אמא להחליף לילדה אחת טיטולים בזמן שמתגמלים אותי על העזרה הזו בסכום סביר

(10 ש"ח ליום מינימום ) . זו לא תינוקת בת 4 חודשים שכל שעה וחצי מחליפים לה טיטול. 

שתנסה לשאול אותה, בלי לעשות לה מצפון ובלי לתת לה הרגשה של "אני חייבת ממש, ממש חייבת את העזרה הזו"

בתקנון של בנות השירות לגנים כתוב בפירוש ובהדגשה שהבנות לא עוסקות בהחלפות למיניהן.

מנסיון ילד לא גמול בגן זה לא פשוט לו ריגשית .כי ילדים אחרים צוחקים עליו שיש לו טיטול ושבורח לו...

ואין מקום החלפה כמו מעון מחליפים בעמידה או על שטיח אז זה לא נוח לילד...

גם אם חוקית מותר להכניס ילד כזה לגן השאלה מה עובר על הילד?? גם אם הצוות נפלא ועושה זאת בנאמנות

האם הילד ייגמל בהקדם או יישאר כך עד פסח?? מה מס הילדים שאינם גמולים??? ישנם ילדים שהם רגשיים. ילד כזה בגן יכול להעלב מחבריו וילדים צוחקים ומעליבים. כמה שתסבירי להם שזה לא יפה וזה לא נורא שיש לו טיטול ונלמד אותו ונעודד אותו...

 

 

 

את צריכה ללמד אותה לבקש שיחליפו לה. לאמר שהיא עשתה בטיטול ושזה מציק לה כי גם הצוות לא יכול וזה לא נעים כל הזמן לשאול אותה ולבדוק לה.

ובדר"כ יש 2 מטפלות על 12 ילדים.
וזה בסדר

אני יכולה להגיד לך בתור אחת שעובדת במעונות יום של משרד התמ''ת-
בדר''כ זה 11 ילדים למטפלת. בלי סייעת.
לפעמים יותר.

8 בבינוני ו-11 בבוגרים..

פעם ישבתי לעזור למנהלת מעון בשיבוצים. לא נראה לי שהשתנה.

מאוד קל להעביר כמה ילדים מחדר לחדר (כשצריך) בזמן של ביקור רשמי מטעם משרד התמ"ת.

 

עצוב.

 

בתכלס- הילדים הם אלה שמפסידים.

 

אולי בשיבוץ הרשמי יש הבדל אך במציאות זה הולך בשיטת: מסתדרים עם מה שיש.

ולצד הגרוע.

בחנות חלומות ברבבה לדעתי אמור להיות.

אני קניתי מידה 8 והכל מאד מתכווץ בכביסה

ואם את משתמשת במייבש אז עוד יותר....

מידה 10 לאחר כמה כביסות וייבושים במייבש יושב מצוין על הבת שלי שעולה לא'

והיא מאד רזה ודי ממוצעת בגובה.

בירושלים יש להם חנויות-במדרחוב ובגבעת שאול.

לדעתי מוכרים אותם גם בבני ברק-בפינת הזול וכו'

אם את מאיזור אריאל-לתמי בכיכר(בת אל) לא היה?
ויש גם חנות "חלומות" ברבבה שאני יודעת בוודאות שיש לה במגוון צבעים וגם מידות קטנות..

יכול להיות שגם בחנויות ביצהר(לבושים) וברכה(מיכל) יש.. שווה לברר.

[אנונימי בגלל אאוטינג ובגלל שלא קשורה לפורום הזה]

סימה באיזור תעשיה.
אצל תמי זה בכיכר ה באייר