פורום הורות (עמוד 206)

בהנהלת:
שרשור חדש
דילמת גןזקנת השבט

ראשית הקדמה : אני מגדלת את הילדה שלי בדרך כלל לבד , וזו העת "לצאת מהארון" (לא, לא , אני לא מאלה ) .וזו היציאה שלי :  אני אמא דיי עצובה , קצרת רוח . קשה לי . 

אני לא דתיה , אבל בשנה שעברה הלכה לגן דתי . לא היה אידאלי. הגננות דחפו המון ממתקים לילדים , וגם בגן היתה הרבה אלימות אבל היא השתלבה יפה . הגענו כל יום  דיי מאוחר והגננת העלימה עין. לרוב הגענו ב9 בבוקר.

 

רשמתי אותה לגן מיוחד , דתי -חצי פרטי-שעובד בשיטה אלטרנטיבית מסויימת שמוצאת חן בעיני. 500 שקל כל חודש. הגן נמצא בקצה השני של העיר , ובנוסף לכך יש בגן משהו שנקרא "רב הגן". לי קשה עם זה -כי הסליחה עם הקוראים הגברים - אני תמיד בחשש מגנן גבר , ומגברים בכלל ליד הילדה שלי . קשור לילדות שלי כמובן . לא עברתי טראומה קשה , אבל מה שעברתי , סוג של הטרדה , הספיק לי . הגן הוא כנראה תורני ,וזו שנתו הראשונה.

מצבי הכלכלי -חלש ביותר .

לגן הזה היא רשומה ומחר היא אמורה להיות שם .

 

מאידך , במרחק סביר יש גן חילוני , שמעתי שהגננת סבירה , לא צועקת (בגן הדתי היו המון צעקות ) וככל שאני כותבת את השורות הבאות מתבהר לי , שאולי עדיף לנסות לשלוח אותה לגן החילוני. לגן החילוני נוכל מדי פעם ללכת ברגל . לגן הדתי -אך ורק באוטו , והאוטו שלי הוא עגלה . 

 

מה דעתכם ?

 

נ.ב אני כאמור לא דתיה ,אבל לא נוסעת בשבת , ומתלבשת לרוב בצניעות פשוט כי אני אוהבת את זה ככה . אפשר להגיד בימים אלו (השנים האחרונות) שאני נוטה יותר לעולם החילוני , שממנו הגעתי לכתחילה . 

בהצלחה! 😘אמא_מאושרת
הדרדק משוגע על אורזאנונימי (פותח)

ובסוף הארוחה זה שעה ניקוי!

בן שנתיים, לא זורק בכוונה, אבל עף לו לכל הכיוונים.

אני יושבת לידו, מנסה להשגיח, אומרת לו שיאכל מעל הצלחת. הוא חמוד ומשתף פעולה, אבל איכשהו זה לא עובד.

זה ממש מייאש הניקוי הזה, בכל פעם שיש אורז בארוחה.

יש טריקים איך ללמד אותו לאכול מסודר?

חושבני שמוטב שתשקיעיד.

את האנרגיה בלחפש טריקים איך לנקות במהירות ויעיל...

 

חבל כעת לחשוב איך הוא יאכל מסודר. עדיף שיתרגל לכך בנחת, עם הגיל..

הנה טריק ראשון...מדי פעם פה

לפרוש עיתונים על הרצפה בסביבתו. בסוף האוכל לקפל ולפח.

עוד טריק :אנונימי (3)

לא לטאטא מיד.

לתת לגרגירי האורז להתייבש 20 דקות. אח"כ קל מאוד לנגב את הכיסא עם מטלית לחה ולטאטא את הרצפה.

כשזה יבש זה נאסף מאוד בקלות. אורז במיוחד.

 

אין לך מושג כמה הפעילות הזאת של מגע עם האוכל ושל למידה של מיומנות אכילה חשובה להתפתחות של הילד - גם הרגשית וגם הפיזית.

אם הוא לא מעיף בכוונה ולא סתם משתולל, תני לו להתנסות ולהנות מהאכילה בלי להעיר ולהתערב.

תהני ממנו. הוא נשמע מתוק במיוחד חיוך.

תודה על הרעיונות המצוינים + הערה קטנהאנונימי (פותח)

אני יודעת שהכוונות טובות, אבל בחלק מהתשובות עבר בין השורות משהו קצת מעליב. כאילו אני ממררת לו את החיים, הורסת לו את ההנאה מהאוכל, לא מאפשרת לו להתנסות וכו' וכו'. אם ככה הצטייר - ממש לא! להפך, אני תמיד מאפשרת לו לאכול לבד, אף פעם לא מאכילה אותו בעצמי (הילד הגדול יותר דווקא אהב שמאכילים אותו וראה בזה פינוק, אז זה עניין אחר, אבל הקטן הזה אוהב לאכול לבד ומבחינתי זה מאוד חשוב לאפשר לו). כשאמרתי שאני מנסה ללמד אותו לאכול מסודר - זה לא הערות מעצבנות, זה בכיף ובלמידה. מבחינתו זו תשומת לב נעימה, שאמא מסבירה לו בזמן הארוחה. כמו שכשהוא רוצה לעזור לי לאפות עוגה אני מכוונת אותו מה לשפוך לאן (כולל לשבור את הביצים לבדו! אני הכי בעולם מאמינה בחשיבות המגע בחומרים שונים). אותו דבר בזמן הארוחה אני מפנה את תשומת לבו למשל שהידיים מתלכלכות ולכן לא נוגעים בשמלה של אמא, ועושה איתו משחקים של "עכשיו שטפנו? הידיים נקיות? אפשר לגעת באמא! תיגע ... באף של אמא, תיגע... בכיס של אמא". מבחינתי לימוד לא חייב להיות הערות מעצבנות, זה יכול להיות משחק כיפי ובעיניי זה תפקידי, ללמד ולהדריך את הבן שלי בהנאה. הוא באמת משתף פעולה בשמחה כשאני אומרת לו לאכול מעל הצלחת, ובעיניי זו מיומנות חשובה כשהיא נעשית בשמחה ובשיתוף פעולה (כן, זה תנאי הכרחי). אז השאלה שלי היא רק מה אני מפספסת, אם יש משהו אחר שאפשר להסביר ולהראות לו וכך הוא ידע להעיף פחות.

כלומר לא שאלה של איך אלא של מה. את האיך אני עושה בסדר נראה לי...

 

אתם אומרים שזה לא עניין להסבר ושזה מסתדר מעצמו עם הגיל?

 

בכל מקרה אני באמת מעריכה כל הרעיונות.

רציתי רק להאיר שלא כדאי להסיק יותר מדי על הכותב מהשאלה. שאלות לרוב נותנות תמונה די חלקית, מה לעשות...

כן. מסתדר עם הגיל.אנונימי (3)

וסליחה. לא היתה לי כוונה לפגוע.

את כתבת (וכותבת  זאת שוב)  שאת  משגיחה, ומנסה ללמד אותו לאכול מסודר.

לי אישית קשה עם הדרכה צמודה מדי...

 

בכל אופן אוכל זו לא  משימה כמו אפית עוגה. לעניות דעתי, תני לו את המרחב ואז גם המיומנות תשתפר.

חשבתי היום המון על מה שכתבתאנונימי (פותח)

אני כבר פותחת את זה מעבר לשאלה הספציפית, סתם כי זה מעניין.

כתבת שקשה לך עם השגחה צמודה מדי - וואללה, גם לי קשה עם השגחה עם השגחה צמודה מדי.

כנראה שהאיזון עובר אצלי במקום שונה מאצלך.

כי אני חושבת שיש פן כזה ויש פן כזה. יש פן שילד צריך מרחב וחופש, ויש פן שילד צריך תשומת לב, עזרה והדרכה.

למשל אם הוא בונה מגדל בקוביות, אני כמעט אף פעם לא אדריך אותו איך ומה, אלא אתן לו לנסות לבד ולראות מה עובד ומה לא. אפילו שנופל הכל פעם אחר פעם - זה המשחק שלו והכיף שלו. או אם הוא מנסה לשפוך מכלי לכלי באמבטיה, ומנסה למלא את המסננת, אני לא אראה לו שהיא לעולם לא תתמלא כי יש בה חורים. אני לא אושיט לו את הכלי המתאים יותר (אלא אם הוא באמת נהיה מזה מתוסכל). אז אני מסכימה שהדרכה צמודה מדי זה לא טוב, ושחשוב לתת לו לעשות את הניסויים והבדיקות שלו לבד. ולתת לו קצת שקט.

אבל אני חושבת שיש גם את הצד השני, שילד מאוד נהנה כשאמא מתייחסת אליו ומדריכה אותו מה לשים איפה (נגיד שהוא רוצה לעזור לסדר את הקניות, למשל), איך להסתבן היטב ועוד כל מיני דברים. זה כיף שאמא מראה איך עושים, לא? כאילו מכניסה אותו לעולם המבוגרים...

באופן טבעי אוכל שייך אצלי יותר לקטגוריה של כן להדריך. למה לדעתך זה לא שייך? אשמח שתסבירי.

 

עד דבר: בשורה התחתונה צריך להסתכל על הילד. אצל כל ילד האיזון שונה. אם רואים שילד מחפש שיעזרו לו, אז אפשר להדריך גם אם זה משהו שמראש היה שייך אצלי לקטגוריה של "לתת מרחב". למשל אם זה ילד שמתוסכל שהמגדל שהוא בונה נופל לו בכל פעם, אז אפשר להראות לו איך לבנות יציב. ולהפך - אם רואים שההדרכה מציקה לו, אפשר למעט בה, לשמור אותה רק למצבים הכרחיים. ליתר ביטחון אני אבהיר שזה לא המצב אצלנו. הילד נהנה שאני מדריכה אותו בארוחה. זה לא מציק לו בכלל. אז שוב אני שואלת: מה בעינייך עושה הדרכה ל"צמודה מדי"? או - איפה ההבדל בין אוכל לעוגה? למה שם כן וכאן לא?

אני באמת אשמח לשמוע ולשקול את גישתי...

אני מסכימה עם רוב דברייך.אנונימי (3)

קודם כל אגיד שממה שאת כותבת עולה שאת אמא מסורה וקשובה לילד. אשרייך.

ושכל מה שאני כותבת הוא באופן כללי, ולא מכוון באופן אישי - אני כמובן לא מכירה, וממה שאת מתארת בסה"כ אצלכם זה הולך למישרים - חוץ מהבלגן, באופן טבעי, כמובן חיוך.

 

כמובן שאיזון זו מילת המפתח.

אנחנו צריכות להיות קשובות לילד - זקוק לעזרה, מחפש הדרכה? - מתגייסים לעזרתו ומונעים תסכול. זו נקודה מאוד חשובה שהעלית.

וכמובן יש את הצד השני כמו שכתבת של להניח לו להתנסות בשקט.

 

מה שהתכוונתי זה שלאכול זו פעילות מוטורית שההתנסות בה היא עצמה תביא לתוצאות, ומלבד אולי להדריך לגבי צורת אחיזה (וגם זה פעם פעמים לא יותר) ולהזכיר לילד (פעם או פעמיים) לאכול מעל הצלחת, הוא יצטרך לתרגל בעצמו ולהשתלם במיומנות הזו.

אם נתערב כל רגע בתהליך, נשפר אחיזה, ניישר אותו מול הצלחת, נשגיח ונעיר (גם ברוח טובה), אנחנו עלולים להוציא לו את החשק להתנסות. (שוב, אני מדברת באופן כללי - אני מבינה שהילד משתף פעולה).

 

צריך לזכור שגם הדרכה צמודה ברוח טובה, שהילד מקבל בשמחה או אפילו מבקש אותה, עלולה להוריד את הביטחון העצמי וליצור צורך שלו באישור שלך שהוא בסדר.

 

וגם - מלבד המיומנות, אוכל זה כמו יצירה חופשית מבחינת ההתעסקות עם החומר. כמו התעסקות בבצק, ופלסטלינה וחימר. זה לא דומה לפעילות מודרכת כמו אפית עוגה למשל.

אומנם אין לאפשר השתוללות ומשחק באוכל לשם המשחק, אבל יש ערך למגע, לתחושה של המרקם וכו'.

 

והכי חשוב - אוכל זה לנפש. זה תחום שצריך להיות בו זהירים, לענ"ד עוד יותר מכל תחום אחר. אומנם זה חשש רחוק, אבל צריך בכל זאת לתת את הדעת על אפשרות של הפרעות אכילה.

צריך להיזהר מלהפוך אוכל ואכילה לנושא טעון.

זו פעולה פשוטה, שצריך לגשת אליה בשמחה ובתאבון.

 

 

 

חס ושלום... את אומרת מצוין.ד.

אף אחד לא חשב שאת "ממררת לו את החיים, הורסת את ההנאה, לא מאפשרת להתנסות"... חס ושלום (אימהות רגישות לכל הערה של מה עדיף.. ישר חושבות שאומרים שעושות משהו לא בסדר לאוצר הכי-יקר... מה פתאום. ומה שאת אומרת לו - על לא לגעת בידיים מלוכלכות, זה בסדר גמור).

 

וגם השאלה היתה בסדר. אלא שמתוך נסיון, העירו שאין ענין כעת "ללמד" איך לאכול יותר נקי, בנתונים שהצגת. כי הוא לא סתם "משתולל", אלא עדיין תוך כדי תירגולת טבעית של הענין. ילמד עם הזמן.

 

וחלילה, אף אחד לא הסיק "עלייך" משהו לא-טוב מהשאלה הזו. אם כבר, ההיפך. אמא איכפתית.

למה מייאש? זה נורמלילשם שבו ואחלמה
כמו שלא תתיאשי מלהחליף לו חיתול....
מייאש כיאנונימי (פותח)

זה המון זמן ניקוי, ובינתיים אני לא יכולה להתחיל מקלחות וכו'

מייאש כי זה המון זמן ניקוי ובינתיים הילדים מסתובבים מסביב, יכולים לדרוך, לגרור את הלכלוכים איתם, הבית קטן, אני לא אוהבת להיות שוטרת ולהגיד כל הזמן "תתרחק! לא לדרוך שם! חכה שאני אגמור לנקות!"

ומייאש כי המון המון אורז הולך לפח. הרבה יותר ממה שנכנס לפה...

אז תני לו מעט בצלחתאנונימי (3)

ואת השאר תאכילי אותו את מצלחת אחרת.

בעיני זה יותר מתאים מאשר להשגיח על כל פעולה שלו ובנוסף להתייאש מהבלגן.

 

אם מדובר בכמויות גדולות שנזרקות, את צודקת.

להאכיל אותו זה אומר לא להרשות לו לתפוס את הכפית כשהוא שולחאנונימי (פותח)

יד אליה בטבעיות.

לא יודעת, בעיניי זה רע.

אני נגד כפייה באוכל.

חושבת שהאוכל צריך להיות לו חוויה נעימה.

זה חשוב בעיניי.

אפשר שתי כפיות..בת 30

או יותר, לפי הצורך.

כפית אחת שלו שבה הרוב מגיע לרצפה וכפית אחת שלך שאיתה הרוב מגיע לפה.

ככה אנחנו עושיםלשם שבו ואחלמה
^^^^זה מה שהתכוונתי.אנונימי (3)


זה מסוג הטריקים שלא עובדים אצלנו אנונימי (פותח)

תמיד ברור לו שהכפית שאצל אמא מעניינת יותר

לא להיות בשוק, אבל..מדי פעם פה

אני לא מנקה מיד אחרי האוכל.

מעדיפה קודם לסיים את 'מבצע ההשכבות' - מקלחות, לצחצח שיניים וכו' ולמיטה, ואחר כך תוך 5 דקות מנקה ומאפסת את האיזור, לבד, שקט מסביב...

אלא אם כן יש לך ילד גדול שתפקידו הוא לנקות אחרי הארוחה (אני עוד לא בשלב הזה חיוך), אבל אז ברור עוד יותר שאי אפשר שיסתובבו שם.

''אוכל לפי הטף''נקודה
בס''ד

סתם משהו שנזכרתי-
כתוב שכאשר יוסף הצדיק חילק בר למיצרים,
הוא חילק לפי הטף. אומרים המפרשים במקום,
שהוא לקח בחשבון שזו דרכם של הטף- לפזר יותר משאוכלים והתחשב בכך כאשר חילק את האוכל, שיהיה מספיק לילדים גם לפורר.
כתבו פה כמה זה חשוב להתפתחו של הילדים לשחק עם אוכל- אני אף פעם לא חשבתי שיש בזה ערך כל שהו. כעת על סמך מה שאומרים פה מבינה למה פירור האוכל על ידי התינוקות נחשב להוצאה מוכרת
בהצלחה והמון כוח!!
כל כך יפה!אנונימי (3)


ישר כח גדול. דברי טעם!ארץטרופיתיפהאחרונה
נשמע הזוי אבל עובד מצויין.מ.מ.

פזרי טיפה חול על הרצפה לפני ואז זה מנטרל את הדביקיות של האורז ומטאטא בקלות..

שוב תודה על כל הרעיונות! ננסה ונראה מה הולך טוב.אנונימי (פותח)


שמעתי על משפחה שהיו פורסים מתחת לכסא של התינוק וילון אמבטיהצביה22
ואחרי הארוחה מרימים הכל ושופכים את הפירורים לפח.
(אותו רעיון של לפרוס עיתונים מתחת, רק שזה לא משהו חד פעמי אז כולל פחות בזבוז משאבים. וגם גדול יותר ולא כולל כמה דפים שצריך לסדר).
אפשר גם ניילון חד פעמיאנונימי (4)

ואז ישר לפח

הרגלי אכילהאנונימי אא
עצה קטנה להקניית הרגלי אכילה-
בשעת האוכל לשבת ולאכול בעצמך לידו עם הזמן הוא ינסה לחקות אותך..
תהנו מהגיל
איך לעיר ילדה בת 5?כסיופיאה

אני ממש מתקשה להעיר את הבת שלי בבוקר היום לדוגמא התחלתי להעיר אותה בשבע וחצי ורק בשמונה ורבע היא קמה. וגם אז  בהתמרחות ורצתה שאלביש אותה. אני מעירה אותה מלא.

זה משגע אותי.אני לא יודעת מה לעשות מרגישה חסרת אונים מולה.

ובכללי מרגישה מושפלת שלא יודעת איך להעיר אותה.

בהתחלה אני מעירה אותה בנעימות בוקר טוב.. וזה אבל שהגיע שמונה זה כבר התחיל לעצבן אותי ולהלחיץ אז אמרתי ילה לקום..

ואמרתי שאני כועסת.

זה ממש מתיש להעיר כ"כ הרבה פעמים.

מושפלת?ארץטרופיתיפה
את אמא, לא מושפלת.
הן עושים הכל מאהבה, אין לה כוונה להשפיל אותך חלילה, היא בכלל לא יודעת מה זה. ואם את מתכוונת שאת מושפלת כי את לא אמא מושלמת שיש לה פתרונות להכל... נו, מה אומר?

אולי תשימי על הבוקר דיסק עם שירים שהיא אוהבת? זה עבד לאמא שלי כשהייתי בת 15
מושפלת כי אני לא מסוגלת להעיר את הילדה שליכסיופיאה

לא ניראלי שזה אמור לקחת כ"כ הרבה זמן.

וניראלי שאימהות אחרות יודעות איך לעשות את זה נורמלי..

חמודה.ארץטרופיתיפה
לא נראה לי שיש מקום להשוואה, כולנו די מפשלות הקטעים מסויימים...

ואין דבר כזה אמור... יש כל מיני ילדים ולכל אחת האתגרים שלה ב"ה
תבדילי:ד.

א. אין מה להרגיש "מושפלת".. היא פשוט באמת עייפה. היא גדלה, צריכה הרבה שעות שינה כנראה, וקשה לה לקום. להיפך - תרגישי בן אדם, שאת לא אגרסיבית איתה. להתחיל בוקר בצעקות, זה ממש לא טוב..

 

ב. ההרגל של קימה בזמן, הוא טוב וחשוב, אם כי בגיל הזה עוד לא קריטי. גם מונע אח"כ קשיים להתרגל. אבל צריך לאזן אותו עם צרכים אחרים. ילד אינו מכונה. התופעה שציינת, היא בהחלט לא נדירה.

 

ג. טוב שאת מעירה בנעימות. כך צריך להיות. מה שכדאי לדעתי לעשות, זה לדבר איתה אחה"צ, בנחת. להסביר למה חשוב לקום בזמן, את יכולה אפילו לשאול אותה: שנוכל להגיע לגן לא מאוחר מידי. שכאשר תהיי יותר גדולה ותצטרכי להיות בבי"ס בזמן, כבר יהיה לך יותר קל. שתתרגלי להיות זריזה, קצת נחים אחרי שמתעוררים, ו..הופ קמים.  זה יכול לתת לה איזה "רציונל".  אבל ללא שמץ מוטיווציה שלילית, כאילו יקרה משהו נורא ואיום אם לא קמה בזמן.

 

ד. אח"כ תשאלי אותה, אם קשה לה, אם היא עייפה. ותשאלי מה כדאי לעשות? אולי לישון יותר מוקדם, ואז יהיו מספיק שעות בשביל הגוף לישון. תסבירי לה שהגוף צריך שעות לישון, ואז יש לו כח לקום (ובאמת - תדאגי למספיק שעות שינה.. זה לפני הכל).

 

ואוי תגידי לה שבימים הקרובים, עד שהיא תתרגל, אתם תכינו בערב ביחד איזה ממתק במטבח, שיחכה לבקר, והיא תקבל אותו אחרי שהיא קמה ומתארגנת. תסבירי לה שזה בשביל לעזור לה, כי בבקר כשקצת עייפים, אם זוכרים שמשהו טוב מחכה - זה עוזר לקום.

העיקר שתסכימו על הדברים ביחד - יש סיכוי שהיא תתאמץ.  ואם לא ילך - אל תייאשי אותה. תגידי, לא נורא, היום כבר השתדלת, מחר תצליחי עוד יותר. להפוך את זה לאתגר משמח, ועם תנאים בסיסיים טובים, שינה מספיקה וכו'.

 

ובאמת - יש ילדים שיותר קשה להם לקום. יש בהם הרבה טוב חוץ מזה.. (לפעמים אפשר גם לשלול חסר בברזל או משהו דומה שגורם עייפות)

 

 

 

בקשר לנעימות..אמא_מאושרת
הגדול שלי (שנתיים וחצי) ישן כמו בלוק, גם אם עדר פילים יעבור לו מעל הראש יש סיכוי שהוא לא יתעורר
אני שמה לו בבוקר מוזיקה קצבית- לא נעימות, ובווליום גבוה (יחסית), ויוצאת מהחדר. אחרי חמש דקות בדרך כלל הוא קורא לי.
אגב גיליתי שכשמתחילים את הבוקר עם מוזיקה הבוקר נראה טוב יותר וההתארגנות עוברת חלק יותר..
בקשר למושפלת- נראה לי שהורות באופן כללי לא מגיעה עם ספר הדרכה וכולנו עושים את ההכי טוב שיכולים. לפעמים טועים בדרך ולפעמים צריכים עצה מגורם חיצוני אבל תמיד משתדלים לעשות את ההכי טוב שאפשר. אם זוהי הבעיה הכי גדולה שלך (וגם אם לא..) אשרייך ומה טוב לך תשמחי שהבת שלך נורמלית ואנושית בדיוק כמו אמא שלה!
אולי כדאי לעשות בדיקות דםאנונימי (2)

לפעמים זה סימן שחסר משהו.

 

אם זה משהו חדש שהתחיל לאחרונה, כדאי לבדוק.

 

היא אוכלת טוב?

היא שמחה? חיונית? פעילה מספיק במשך היום? הולכת לישון בזמן ונרדמת בקלות?

 

אם הכל טוב ואין בעיה, אז כנראה זה פשוט ענין של אופי חיוך.

 

בכל מקרה, היא לא עושה לך בכוונה, ואת בסדר גמור - את מבינה אותה ומכבדת אותה.

מה שנשאר זה לוודא שהכל בסדר, ולמצוא דרך להקל עליה את ההתעוררות בבוקר.  

כמה הערות...tx,rxukyi

א- לכל המגיבים פה- אם הבנתי נכון הבעיה היא לא שהילדה לא מתעוררת אלא שהיא לא קמה. אני צודקת כסיופיאה?

ב- זה באמת משגע ומתיש להעיר כ"כ הרבה פעמים.

ועוד כשיושבת לך כל הזמן על הכתף ציפור קטנה שאומרת "אסור להתעצבן, תהיי נעימה..."

 

קצת קשה להסביר כאן מה קורה  ומה את צריכה לעשות. אני כרגיל ממליצה מאוד ללכת לחוג הורים בגישת שפר.

אם את רוצה תשובה אפשר בשמחה בפרטי.

ל- "א".ד.

נראה לי שלא הבנת נכון. ילדה שרוצה להמשיך את השינה, זה מאד מצוי. בד"כ ילד שכבר ממש ער בגיל הזה, אין לו כל ענין להמשיך סתם לשכב במיטה..

 

ו..האמת - לענ"ד לא צריך בשביל זה "חוג הורים"..

ולענ"ד כדאי מאוד ללכת לחוג הוריםtx,rxukyi

לא כי יש לאמא בעיה עצומה ונוראית שאי אפשר להתמודד איתה לבד. ממש לא.

חוג הורים נכון נותן הבנה עמוקה יותר של מערכות היחסים בבית ומשדרג את החיים. הבעיה שהועלתה פה ממש קלאסית, ועולות כאלה המון בחוגים. לפתור בעיה כזו באמירות של "אל תתעצבני" זה נראה לי כמו פלסטר ולא פיתרון אמיתי מהשורש.

 

וכמובן- כל אחד יעשה מה שמתאים ונראה לו....

נכון..ד.

זו בדיוק נקודת ה"מחלוקת"...

 

הבעיה שהועלתה כאן היא קלאסית למשפחה נורמלית. זה עולה בחיים - לא רק ב"חוג", כמובן.

 

ואני אכן לא מסכים עם זה שה"חוגים" הללו הם פיתרון לכל דבר..

 

ולפעמים מבט פשוט וישר, תחושה הורית, וראיה מה באופן חיובי יעזור - עדיף על "מהשורש".

 

אולי אפילו עצם ה"הנחה" היסודית שהיתה כאן, שהיא לא מתקשה להתעורר אלא לקום על אף שהתעוררה כבר (למרות שמציאות של ילד שמתקשה לקום כי רוצה להמשיך לישון, זה ממש רגיל) - וכן הקריאה של דברים שנאמרו לה כאילו הם "אל תתעצבני", למרות שאיש לא אמר כך בלבד - זה עצמו מראה כמה היצמדות ל"שיטה" אחת יכולה גם להזיק ולו לניתוח המציאות..

 

ואני מסכים עם השורה האחרונה שכתבת.

אולי לא אוהבת את הגן? איך היא קמה בשבת?ארלט


טוב אז תודה רבה לכל המגיבים.כסיופיאה

בשבת היא בדר"כ ישנה עד יותר מאוחר תשע, עשר.

לא יודעת בקשר לגן היא רק התחילה אתמול והיא צריכה להתרגל מחדש ולא מכירה כ"כ את החברות כי זה גן ח

 

ובקשר לשאלה עם היא לא קמה או לא מתעוררת.

היא עוצמת עיניים אבל אני יודעת שהיא ערה היא עושה כאילו היא ישנה כאילו רוצה להמשיך.

 

תודה רבה על כל העצות..זה מרגיע.

ואיך להעיר בן 15 ?שחר245

כנ"ל מתמרח וכו'...

נושא לשרשור אחר... יש הבדל גדול בין גיל חמש לגיל חמש-עשרה.מתואמת


מוכר לי מהבת שלי - כמה עצותאחות לנו קטנה

בס"ד

 

שהקימה בבוקר היתה מאוד קשה עליה. ועדיין. זו התמודדות יומיומית.

 

לעתים היא היתה מתעוררת ונשארת במיטה. רוב הפעמים היא פשוט סרבה להתעורר וגם אצלי זה עורר תסכול גדול.

 

כמה דברים שעזרו:

 

- גילינו שהיא לא ישנה כל כך טוב בלילה. מפחדת, קוראת ספר בהחבא וכאלה. אנחנו מדברים איתה בלי סוף על חשיבות השינה, לא לקרוא בלילה, לקרוא ספרים ביום, ללכת לישון בזמן ולא לפטפט עם עצמה שעה במיטה. לגבי הפחדים - זה משהו שקשה לנו לפתור, ניסינו הרבה דברים (אור, תהלים, עוד קריאת שמע, אלפי שיחות על אמונה וביטחון, הוכחה מהמציאות שכלום לא יקרה ועוד. כרגע מה שמנחם אותי זה העובדה שהיא נפתחה ומשתפת אותנו בזה, מה שלא היה פעם. מנסה לתת לה תחושה טובה וחמה).

 

- דירבון ואחריות לקימה בבוקר. לשים לה בגדים על השידה ולומר: כשאני קמה בבוקר, אני רוצה לראות אותך איך את גדולה ומתלבשת לבד. או קנינו לה מברשת שיניים ומשחה חדשה ואמרנו לה שזאת אחריות שלה לצחצח שיניים בבוקר והיא צריכה להספיק את זה.

 

- ללמד שעון. אפילו בהכי בסיסי שיש. כשהשעון עובר מהמחוג של 1 למחוג של 3 - את צריכה כבר להיות מוכנה. הכול תוך כדי דירבון... את גדולה, את יודעת לקרוא שעון... בוא נראה איך את כמו אבא ואמא...

 

- דד ליין. מי שמגיע למטבח בעשר הדקות הקרובות - מקבל עוגיה ביחד עם השוקו. מי שלא - מפסיד. ולעמוד בזה.

 

- מבצע מיוחד, עם מדבקות ומתנה גדולה בסוף. עשיתי במשך חודש. זה עזר רק לחודש של המבצע, ואולי לשבוע אחרי. תנסי...

 

- לדבר לדבר לדבר. בבוקר, בצהריים ולפני השינה - למה חשוב לישון בזמן, למה חשוב לקום בזמן. עכשיו הבת שלי עולה לכיתה א' והאמת... ה' יעזור...

 

- בהקשר של הדיבור: תנסי לברר איתה למה היא לא קמה. הבת שלי מאוד לא אהבה את זה שהגן נורא ארוך (עד 3 וחצי) ומצד שני סירבה בתוקף שאוציא אותה באחת וחצי. אני מאמינה שזה תרם לחוסר החשק. מצד שני, היה לה מאוד טוב בגן מכל הבחינות. אולי לבת שלך יש סיבה שהיא לא מתלהבת על הגן?

 

- בדיקת וויטמינים. אולי חסר לה ברזל? היה שלב שהוספנו לבת שלנו.

 

והכי חשוב: אל תרגישי מושפלת. מכירה את ההרגשה המייאשת. אני בבקרים חסרי-מוטיבציה ועם הרבה פוטנציאל לכעסים ומריבות, הייתי יושבת בתוך המיטה ופשוט מלבישה אותה... כולל נעליים... זה לא נעים אבל זה מעורר...

 

וכמובן, תתפללי.

בע"ה בהצלחה.

טיפול הומאופטי עזרה לנו עם החרדותtt


להשכיב אותה מוקדםאנונימי (3)
לדעתי זה פותר 90% מההשכמה
^^^ גם אני חושבתאנונימי (4)

ולא לנסות בוקר אחד ולהסיק מסקנות אלא להתמיד. לפחות שבועיים של שעת שינה מוקדמת בשעה שלמה. עד שהגוף שלה מתרגל להיות עייפה ולהירדם בזמן החדש, ואז סביר שזה ממילא כבר יספיק לה והיא מעצמה תרצה לקום (כמה כבר אפשר לשכב במיטה כשערים? זה משעמם).

לדעתיggg

יש אנשים שקל להם עם הבוקר יש אנשים שלא.

אני ובעלי שני הפכים, הוא קם מוקדם מאוד עם מרץ , גם כשהולך לישון מאוחר.

אני צריכה הרבה שעות שינה וקשה לי לקום לפני 7:00-7:30 וגם זה במקרה שאני הולכת לישון בשעה סבירה.

לכן גם הילדים שלנו מתחלקים לאלה שקמים לבד מוקדם ואלו שנמרחים שעות במיטה וצריך להביא טרקטור כדי להוציא אותם משם. כמובן שילדים כמו בכל דבר הרבה יותר קיצוניים ממבוגרים.

אז לדעתי זה לא קשור לאם כיף לה בגן או לא. נסי להבין את הצורך שלה להמשיך לישון. וכמובן לדאוג שתישן מספיק שעות.

לפי מחקרים ילדה בגיל 5 זקוקה ל11 שעות שינה ביום.

ואגב ההבדלים האלו בין אנשי הבוקר ואלו שאינם גם הם נחקרו רבות וזה גם עניין גנטי.

^^^שלב אפאזאחרונה
לוודא שהיא ישנה כמה זמן שהיא זקוקה.
אם היא ישנה די- לבדוק לעומק למה היא לא רוצה לקום.
טבע הא, ובטח הילד שטוב לו בחייו, זה לקום בשמחה ליום חדש.

לבדוק אולי קשה לה גם בגן? לשוחח איתה ולשאול למה היא לא רוצה לקום.

ובגדול- להתייחס לילדה כאדם. עם צרכים ורצונות, כמו שלך.
מותר ולגיטימי להתבאס ואפילו לכעוס שזה לוקח זמן ,
השפלה זו תוצאה פחות טבעית של כזה דבר
והייתי מנסה לחשוב מאיפה היא מגיעה,
אולי זה יעזור גם במציאת השורש לבעיה.
איך להעיר ילד בן 5אדם ציון

ענין ההשפלה, מקורו במאבקי הכח מול הזערור שמתרחש בראשו של ההורה ולא היא ...

ראשית דבר, להקדיש זמן בערב לפני השינה לקריאת סיפור מרתק/ מענין/ דמיוני, חיובי במיוחד, עד שהילד נרדם.

שנית במשך שעות הערב לפני הארוחה ואחרי לשוחח/ להתיעץ על ענין ההשכמה בבוקר ולחפש פתרונות יחד עם הילד, איך היה רוצה לקום בבוקר, לשלב ברעיונות, גם הפתעות בכל בוקר, אם קם בזמן וגם אם לא, לדעת ההורה (הסדירות וההתמדה חשובים).

חשוב מאד, להתאים שעות תחילת העבודה, לאחרי הגעת הילד לגן, כך שיהיה מירווח ומרחב זמן שיעזור להורה להתנהלות רגועה מול הילד ואם חסר להורה עוד מעט זמן, להתחיל מוקדם יותר עם השכמת הילד.

אפשרות נוספת, כאשר אין מספיק זמן, להעביר הילד לסלון, מול תכניות ילדים ותוך כדי להלבישו ולהנעילו באופן הקצר ביותר, אם לא ישתף פעולה, להכין מראש הפתעות או ממתק קטן (סוכריה) ולתת לו אחת, ללא תנאים ותוך כדי שהילד מתעסק בהפתעה, אפשרי להכינו.

לפעמים ילדים לא מוכנים ללבוש בגדים מסויימים אלא רק מה שהם בוחרים, אפשרו להם, זה מצויין, גם אם לא מתאים, פשוט הציעו לו אפשרות אחרת או שילוב אחר ואם לא יראה לכם, אז בערב, הכינו עם הילד מראש הבגדים שילבש בבוקר עפ"י בחירתו, בעדיפות.

לעתים וזה קורה, ילדים רוצים להשאר עם הפיג'מה וללכת לגן, תנו להם, לא קורה דבר מלבד העובדה שבדרך זו ילמד מה טוב ומה לא וגם שידע להחליט וגם לתקן.

קורה שהתנהגות הילד מצליחה לערער את יציבותנו, זה משום שהם סופגים/ מעתיקים/ מחקים אותנו ההורים, במקרה הזה, להקדיש לשיחה חמש דקות להסברים, על ההתנהגות, אבל מהצד החיובי (להסיר שימוש בהאשמות, במילים ומשפטים שליליים) קצת קשה אבל תשקיעו ותצליחו, במקרים מסויימים, אפשרי להעביר השיחה לזמן רגוע יותר, מצד ההורה.

 

לפי מה שכתבת על שבתרבקה כהן

נראה שבאמת חסר לילדה שעות שינה. ילד ש"סתם" נמרח בבוקר כי לא בא לו להתארגן או לא אוהב את המסגרת שנמצא בה, קופץ מהמיטה בשבת בשש וחצי ורץ להעיר את הוריו העייפים. אם היא מתעוררת עוד יותר מאוחר בשבת, כנראה שהגוף שלה זקוק לעוד שינה, ואז רצוי לבדוק למה. האם היא הולכת לישון מאוד מאוחר? האם היא מתעוררת באמצע הלילה ולא מסוגלת לחזור לישון? האם חסרים לה ברזל או ויטמינים?

יצירתי בטירוף!! ענק!!קפה קפה


איזה רעיון...ד.


גדול!בת 30


פתרון נפלאמיניונית
אני הייתי באותה דילמה וה' האיר עיני: ישבנו בנחת בזמן רגוע, הצעתי לו מס צורות להשכמת בוקר: חיבוק ונשיקה, מוזיקה.. ואז קפץ לי: הצעתי להעיר אותו כמו הגדולים, הרי הוא גדול: עם שעון מעורר, הוא התלהב מאוד, ומאז אין כמעט בעיות, קם מאושר עם השעון מעורר, בהמשך קנינו לו שעון מעורר משלו וזה עוד יותר דרבן
נכון! גם אני בדיוק רציתי לכתוב על שעון מעורר!אמא אצבעונית

אצלנו המצב קצת שונה. לבת שלי בגיל 4 יש מוטיבציה להגיע בזמן לגן, אבל קשה לה להתעורר כי בערב קשה לה להירדם, וזה מעגל קסמים כזה. אז ב31 לאוגוסט למניינם הלכנו ביחד לחנות ובחרנו לה שעון מעורר חמוד וורוד מסוג שעון פעמונים. הוא עושה דררררררררר מאוד חזק, ובינתיים היא כל יום ממש קופצת כשהיא שומעת אותו בבוקר. דווקא הבן שלי בגיל שנתיים אינו מתעורר ממנו. אז גם הדיבורים והמוטיבציה מאוד חשובים. בגן הקודם הגננת הרבה פעמים אמרה לה שכדאי לקום מוקדם ולבוא לגן מוקדם, וזה השפיע עליה

התכוונתי פתרון נוסף, תקראו את ההודעה הקודמת ותדעומיניונית
בעיניי הפתרון שהצעתי הוא גם יצירתי
עצירות לתינוקתטוהר הלבנה

הבת שלי בת 7 חודשים ומחמישי בצהריים (היום כבר יום שלישי) היא לא עשתה #2,

בחמישי ובראשון היא אכלה חצאי בננות, זו הסיבה היחידה שאני יכולה לעלות כרגע, אך כבר עבר הרבה זמן מאז...

בכללי היא מתנהגת כרגיל ולא מראה שמציק לה משהו, ו#1 היא עושה כרגיל...

יש ממה לחשוש? לתת לה משהו? ללכת לרופא?

המון תודה!

הגיוני שמבננות. עוזר אצלינו מים מיד אחרי האוכל, ועגבניות.מדי פעם פה


מקווה שזה כבר לא רלוונטי אבל גם שזיפים עוזרים..אמא_מאושרת
לצערי עדיין רלוונטי, אך יש התקדמות קלה...טוהר הלבנה

היא עכשיו מצליחה לשחרר טיפונת טיפונת, לאחר מאמצים ובכי,

זה מסריח ברמות אחרות לא

התחלתי עם שזיפים ועגבניות, מקווה שימשיך להשתפר!

 

תודה רבה לכן!!!

מסכנונת 😞אמא_מאושרת
אולי שווה ללכת לרופא שיתן איזה מרשם למשהו?
האם אכלה לחם או גלוטן?חגבית הסלע

ריח רע לעיתים מראה על רגישות לגלוטן.

שיטה מדהימהאמא ועוד...
בס״ד

כשאת רואה שהיא מתאמצת וקשה לה, קלי אוצה מיד ותחזיקי אותה *בלי חיתול* על הכיור בשירותים, כשהגב שלה צמוד לבטן שלך והרגלים שלה מקופלות על הבטן. לא פועל כל פעם אבל כשזה פועל זה דבר מדהים ביותר. כשנראה לך שהיה סיימה, חכי עוד, הרבה פעמים זה מגיע בכמה נגלות... זאת במקביל לשזיפים, עגבניות, שיבולת שועל וכו׳. כדאי להשתמש בשיטה הזאת רק כשיש עצירות, אחרת זה עלול לגרום לתלות... יש לנו בת בדיוק בגיל הזה וממה שאני רואה (ומה שראיתי עם הגדול) המעבר למוצקים פשוט גורם לעצירות...

בהצלחה !
* התכוונתי קחי אותה מידאמא ועוד...אחרונה
יש כאן למשהו תנור סאוטר דו תאי מדגם 680? המלצות\דיסהמלצותסנורקה

יתקבלו בברכה.

קנינו כבר ופתאום קראנו בזאפ על כמה תנורים בדגם הזה שהזכוכית התנפצה בשימוש ואף לא בשימוש!! משהו שמע על משהו כזה?

תודה מראש

תעשי חיפוש בנשואים טריים היה על זה כמה שרשורים..מרק חורפי
ואם כבר קניתם. מה יש לך להתלבט? פשוט תקוי שיהיה טוב.
לא שמעתי על משהו כזה. היו שירשורים גם בפורום בישול.אנונימי (2)אחרונה


תזכירו לי- לילדים מורידים בהדרגה קודם גלגל עזר אחדמרק חורפי
או שזה יותר קשה לא סימטרי, ומורידים את שניהם בבת אחת כשמרגילים?
תודה!
בעיקרון גלגל אחד. אבל תלוי בילד. ובמי שרץ אחריו...אנונימי (2)


תודה. אכן כך עשינו, רק שאח"כ תהיתי לעצמימרק חורפיאחרונה
אם זה לא דווקא מפר את השיווי משקל ומקשה.
חמותי מתערבת לי בחיים. אנונימי מחשש גבוה מאוד לאאוטינג.אנונימי (פותח)

אנחנו נשואים 5 שנים , הורים לבת 4 ותינוקת קטנה.

גרים לא רחוק מההורים של בעלי, מרחק הליכה ברגל.

מאז שהתחתנו חמותי מנסה להתערב לנו בחיים.

בדרך כלל אני לא מתייחסת ומסננת, (תמיד בצורה מכבדת)

אבל זה כבר נמאס לי.

כשאני מתלוננת לבעלי  הוא אומר לי משהו בנוסח, 

אז שתגיד, מה אכפת לך, תגידי בסדר ותעשי מה שבא לך.

היא אמרה לי ש"תשאירו את הילדה עד 4 בגן , עם שתי ילדים יהיה לך קשה"

אני עם התינוקת בבית, למה הבת שלי אמורה להיות עד 4 בגן בדיוק? 

אני עובדת וחוזרת הביתה ב3? לא.

הגן עד 2. תמיד אני לוקחת אותה ב2 .

גם ככה קשה לה בגן.

מ2 עד רבע ל4 מה שהם עושים בגן זה לראות תוכניות מפגרות בטלוויזיה, 

כבר עדיף ש"כדי שלא יהיה לך קשה" , שתראה בבית תוכניות ותהיה ליד אמא שלה. 

כשאמרתי לה את זה, כמנהגה בקודש, היא תקעה לי פרצוף עצבני מזועזע, שתקה ולא הגיבה. 

אמרתי לה "מה הבעיה?" והיא התחילה "אני לא מתערבת לכם " (כן , ממש ) "אני לא מתערבת לכם ,

תעשו מה שאתם רוצים, לי אין זכות להגיד שום דבר , אני את הילדים שלי כבר גידלתי"

ואמרה את זה בטון של איזה לא בסדר את שאת לא מקשיבה לי ולא עושה מה שאני מבקשת.

5 דקות אחר כך קיבלתי נאום על כמה שהיא עוזרת. היא עוזרת מאוד , אמת. ואני תמיד מודה לה

ואומרת לה בכנות שאני מעריכה את העזרה שלה,

ואני גם מאוד , מאוד, אוהבת אותה, למרות הנטייה שלה לנהל לכולם את החיים. 

נאום הכמה אני עוזרת נועד לעשות לי מצפון. 

סה"כ היא רוצה שהילדה תהיה בגן עד 4 כדי שיהיה לי יותר קל,

אבל אני לא רוצה . לא מגיע לה, גם ככה קשה לה בלי זה בגן, וחמותי ממאנת לקלוט את זה.

אם אני בבית, למה אני אמורה להשאיר אותה בצהרון.. לא ילדתי אותה בשביל שתהיה בגן עד 4

אם יש לי אלטרנטיבה אחרת .

אם הייתי עובדת עד 2-3 , זה עניין אחר. אבל אני בבית. אין לי סיבה הגיונית אחת להשאיר אותה.

במקום להעריך את זה שאני רוצה להשקיע בבית שלי, היא עושה לי רגשי שאני לא רוצה שהיא תישאר לצהרון.

או שהיא עם סיפורי האנו באנו ארצה של "כשהגנים היו עד 12 בצהריים  וייבשנו ביצות ולחמנו בקדחת והרגנו עכברים בשדות עם טוריה ועשינו תורנויות מטבח בחדרוכל ועשינו ספונג'ה בביתהכנסת כל שבוע, וכל האמהות של היום שמשאירות צהרון ורוצות שיחזירו להם את הילד רחוץ ועם פיג'מה ישר למיטה ויגדלו להם אותו איזה עצלניות 

לא רוצות לראות את הילדים שלהם בבית " או שהיא מתלוננת כשרוצים לקחת הביתה מוקדם..  

סתם מעצבן ,

אז פרקתי. 

גם לי היתה סיטואציה דומה השבועאנונימי (3)

בס״ד

 

לא עם חמותי, עם סבתא שלי... 

חשוב לזכור שהכל מאהבה. 

הנאום זה בגלל המצפון שלה.אנונימי (4)

הביטחון העצמי שלה מתערער כשאת מחליטה אחרת ממנה. אז היא פוצחת בנאום שנועד להרגיע את עצמה.

 

אם תסתכלי על זה ככה, יהיה לך יותר קל.

 

אל תסבירי את הסיבות שלך - למה את חושבת אחרת. שוב, זה מערער את הביטחון העצמי שלה.

 

תגידי שאת תחשבי על זה. ואחר כך תגידי שחשבת ובכל זאת החלטת אחרת. בלי להתווכח בכלל.

 

את לגמרי צודקת לגבי הבת שלך. אגב, ברוב המקרים את היא זו שצודקת לגבי הבת שלך...חושף שיניים.

ואם את לא צודקת - אז את שומעת את העצה, ותחשבי עליה בבית.

 

לא לקחת ללב בכלל. אשרייך שאת נעזרת בה, ואשרייך שאת מודה לה ומעריכה אותה בכנות.

זה אמור להספיק.

כתבת יפה מאוד! מצטרפת לכל מילה.אנונימי (5)


גם לי הדברים האלה מפריעיםבת 30

אבל הבנתי עם הזמן שזה בעיקר ענין של אופי, וסגנון דיבור או סגנון חיים, ולכן צריך לקבל הכל בערבון מוגבל.

לא שזה לא מעצבן אותי כשזה במינונים גבוהים מדי או בזמנים רגישים, אבל בסופו של יום- את צריכה לעשות מה שנראה לך נכון. ובסופו של דבר היא תקבל את זה וזהו.

ובעלך צודק- תגידי בסדר ותעשי מה שאת רוצה. אל תכנסי בכלל לדיונים או ויכוחים, כי אין טעם. 

 

ומן הסתם בליבה היא מעריכה אותך גם אם היא לא אומרת את זה בצורה מפורשת.

שאלה, חמותך פולניה במוצאה?אנונימי (6)
כי זה ממש דיבור פולני...
תפרקי בכיףארץטרופיתיפה
אין מה לעשות
זכית שהיא עוזרת לך
לפי ההודעות פה בד"כ מעירים בלי לעזור
קבלי חיבוק!מדי פעם פה

אם זה נכתב רק לפריקה - אל תמשיכי לקרוא.

 

אבל אם בא לך לקבל עצה קטנה (יותר נכון - הצעה לשינוי העמדה מולה):

אני לא הייתי מנהלת איתה דיונים. את יכולה להקשיב, לשמוע את הטיעונים שלה, לשקול את זה, ואחר כך להחליט לבד. וגם אין צורך לגשת ולעדכן אותה בהחלטה.

כשהיא מדברת את מקשיבה (באמת! מן הסתם יש משהו בדבריה) בכבוד, אבל בסיום דבריה - את לא חיבת להסביר את עצמך. את מחליטה, ולא חייבת לשתף אותה בשיקולים. היא לא רואה את התמונה המלאה, מה לעשות...

את יכולה למשל לומר :'מעניין, אני אחשוב על זה', 'לא חשבתי על הנקודה X שהעלית עכשיו', 'את צודקת ש...'.

ובאמת - מתוך כבוד לראיית עולמה ולנסיון החיים שלה. אבל את המחליטה - הקב"ה נתן לך את התפקיד חיוך.

 

ואיזה אמא מסורה את! (גם אני לא שולחת לצהרונים כשאני בבית, מהסיבה הזאת).

 

אולי היא מחפשת את התודה שלך שהיא מנסה לחשוב ולהקל עליך..שנזכהאחרונה

ייעוץ.. ילד בן 10 חודשיםאנונימי (פותח)

ב"ה הבן שלי בן 10 חודשים. מתוק חייכן וחיוני. ב"ה.

אבל הוא כל הזמן מ רביץ- נושך, מושך בשיער, צובט, שורט עד זוב דם..

הוא לא עושה את זה מכעס או עצבים, זה כאילו חלק מהמשחק עם כל מי שהוא ראה...

עכשיו במעון לא נעים לי שהוא יכסח את כולם.. למישהו יש עצות?

תודה

תבדקי תחושה...נשואים פלוס
וכדאי כמה שיותר מהר!!! ככל שמטפלים בזה מוקדם זה עוזר יותר...
מה זאת אומרת תחושה?אנונימי (פותח)

הוא ילד מאד מתרפק, מחבק, אוהב שמחזיקים ומחבקים אותו

הכוונה לבדוק אם אין לו בעיה תחושתיתבתאל1

אולי הוא צריך מגע חזק .. יש טיפול וכדאי באמת כמה שיותר מהר.

 

איך בודקים את זה???????אנונימי (פותח)


ללכת לאבחון של ריפוי בעיסוקהודלולהאחרונה

תאמרי לו, בעקביות~א.ל

זה לא נעים, בוא נעשה "טובה"..

ותסבירי איך עושים..

 

יש גיל כזה שהם מרביצים לשם המשחק, אבל ברמה שתיארת נשמע קצת חריג

תודה!!אנונימי (פותח)

יש גם הרבה זמן ביום שהוא משחק בכיף, מחבק, עושה המון דברים טובים ב"ה..

אבל הוא גם הרבה מתנהג באלימות...

וב"ה הוא לא ראה כאלה דברים בשום מקום...

כן, יש גיל כזה זה בסדר..~א.ל

הם לא עושים את זה על מנת לפגוע, במרבית המקרים..

תסבירי לו בנחת מה כן לעשות, ובהצלחה..

בדיוק.ארץטרופיתיפה
אבל בלי להתעצבן, אלא בשמחה "אתה רוצה לעשות לאמא טובה? " וכו'.

הם כאלה מתוקים, הכוונות שלו טובות...

אגב, אני שמתי לב שהקטנה שלי נשכה כי אני הייתי נוהגת לנשוך לה את הפולקע בחיבה כזאת ומאז שהקפדתי לחדול גם היא חדלה, אז אולי הוא מנסה לחקות את ההתנהגות האוהבת שלך.
זה יעבורריאליסט

הוא עדיין קטן. איך שהוא יתחיל לדבר ולתקשר בצורה אחרת זה יעבור לו..

היה לי משהו דומה עם הבת שלי בת שנתיים 

לא חושבת שאת צריכה להלחץ בכללסתוונית
הוא ממש קטן ובודק את היכולות שלו, מה רמת החוזק שהוא מפעיל.
כתבת שאוהב חיבוקים. נשמע לי די קשור אחד לשני. את יכולה לתת לו מגע עמוק- מסז'ים וכדומה, חיבוקים חזקים שיענו על הצורך התחושתי שלו.
וכן, כשהוא מרביץ למשל- לקחת לו את היד ולהגיד לו שיעשה טובה במקום.
אבל נשמע שיעבור. אני חושבת שכל תינוק לומד ככה את העולם.
שממית/לטאה חמודה (?) באה לבקר בחדר השינה.....תמיד בשמחה!

הצילו!!! מה עושים איתה? אני לא מספיקה לזוז והיא כבר נעלמת!

יש רעיונות איך להעביר אותה החוצה בדרכים יצירתיות????????

תודה!

אין :/ הן מסתתרות היטב, וגם חמקניות~א.ל


אז מה, היא איתנו עד 120???? ?תמיד בשמחה!

ותודה על התגובה...

היא תעלם איכשהו בשלב מסוים~א.ל
אל דאגה הן לא מזיקות וגם נראלי שיש בזה אפילו סימן טוב(בנוגע לשממית)
אל תוציאו, הן מביאות מזל טוב ובאמת חמודותארץטרופיתיפה
להשאיר????קפה קפה


כן... ברור... ארץטרופיתיפה


תתנחמי בכך שהיא אוכלת את הג'וקים והיתושים..אמא לא מקצועית

גם אני כמוך הייתי מעדיפה שהיא תעשה זאת מהעבר השני של החלון

אבל אין לי מושג איך להעביר אותה

 

איכסססססססס לא מסוגלת לראותצ את הדבר הזה...נסיכים שלי

תוציאי אותה...

הן נמשכות לאורמדי פעם פה

אז להחשיך את החדר, לפתוח קצת חלון ולהציב פנס בחוץ שרק הוא יהיה מקור האור בחדר.

כשהיא יוצאת (בתקווה...) לסגור מהר את החלון.

ושימי רשתות בחלונות

לאור? כל הזמן היה נראה לי שלחושך....תמיד בשמחה!אחרונה

בנתיים ב"ה היא פינתה את חדר השינה ועברה לסלון. (יש!!!) (-: 

ותודה לכולם על התגובות.....

 נ.ב. יש לנו רשתות...

רעיונות מה אפשר להכין עם הילדים בבית~א.ל

במטרה להעסיק אותם?

אין מדפסת לצערי :/

דברים מגלילי נייר טואלט-חילזון 123

רעשנים, כל מני חיות או פרצופים, מחזיק לעפרונות

קראתי באיזה מקום, אולי אפילו כאן בפורום, שיש ספר הדרכהאנונימי (2)

נחמד ליצירות מגלילי נייר טואלט.

^^^ אכן, אני חוזרת וממליצה בחום על 'גלילונה' של רינת הופרבהתהוות

מקסים מקסים!

יצירות ממש פשוטות וכיפיות.

הו תודה - זכרתי שזה משהו איכותי.אנונימי (2)


מניפות מנייר, עיר בניינים וכבישים מקוביות לגו קליקס וחיות קטzmil


צמיד של פרפר מגליל נייר ומשקפתzmil


אפשר ללכת על קטע של הכנת אוכל-סיווש

נגיד להכין איתם חלות... שהם יעשו את הצורות.

או עוגיות- אותו עיקרון.

זה הרבה בלאגן אבל שווה את זה...

 

אם יש לכם חומרי יצירה כמו צבעי ידיים, צבעי גואש, טושים, מדבקות וכו'- זה יכול מאוד להעסיק את הילדים.

אפשר גם לצאת איתם לאיזה פינת חי או משהו באזור.

הכנו השבוע "כורסאות" כאלהמתואמת

מקרטונים של מארזי טיטולים. 'פתחנו' צד אחד של הקרטון, הנחנו חומר מילוי, ועטפנו בבד בפנים וטפט בחוץ.

אם תרצי אעלה תמונות.

חוץ מזה - פעם העליתי בפורום יצירה קובץ עם רעיונות ליצירה עם ילדים (חלק מחומרים קנויים). את יכולה לחפש אותו שם.

אשמח לתמונה כדי להבין טוב יותר איך זה אמור להראות.אור הגנוז
מצרפת (תמונות באיכות לא משהו, מקווה שבזווית שאפשר להבין):מתואמת
אויש, כ"כ חמוד אחות של...


תודהמתואמת


איך מחברים את הבד לקרטון?נשואים פלוס
נראה שהם השתמשו בדבק סלוטיפ~א.ל

אולי אפשר גם עם מהדק סיכות 

^^^באלה בדיוק השתמשנו.מתואמת

אני עדיין מחפשת דרכים עמידות יותר.

במקום אחר הציעו לי לתפור בחוט ניילון.

לצפות עוגות בבצק סוכרתמיד נשאר אני

של סוגת עולה גרושים

 

הרעיון הוא של @ruthi המקסימה

יש הרבה.. יצירה, בישול, ניקיון.נערת טבע

אני למשל, גיליתי לאחרונה שבשל חיבתם הנודעת למים, ילדים מאוד אוהבים לנקות!!חושף שיניים

תני להם שפריצר עם מים וסבון, סמרטוט ומגבת, ותראי איך הם יהיו מבסוטים עד הגג!

לגדולים יותר-כנ"ל, אפשר לתת דלי ומגב.

 

קחי בחשבון שתצטרכי 'לעבור' אח"כ שוב על ה"נקיון המדהים" שהם ייעשו, אבל בשביל השעות שזה מעסיק אותם זה שווה.

 

יצירה-- שמעת על קווילינג??

זו שיטה, יפנית נראלי של שימוש בנייר לקיפולים ועיצובים.

תראי פה למשל-- (משמאל למעלה)

 

אפשר לעשות ככה מלאן דברים- בובות, פסלים, מגנטים, תכשיטים וכו.

כדי שיהיה עמיד פשוט למרוח דבק נוזלי שקוף על הכל בסוף העבודה.

 

בר בצק- חפשי מתכון, זה רץ פה.

 

בישול-

כדורי שוקולד, עוגת ביסקוויטים, הכנת סלטים, הכנת מעדנים ביתיים, מיצים וכו.

 

בהצלחה ובהנאה!!חיבוק

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                      

 

 

 

עוד ידיים עוזרות בנקיון לעולם לא יזיק ~א.ל


חרוזיםזקנת השבט

לילדים בגילאי 3-6 שווה להשקיע כ60 שקלים בקניית חרוזים גדולים , וכמובן חוטי נילון , ואז לשבת ולעשות מחרוזות , קישוטים  שאפשר לתלות על עץ. אנחנו למשל עשינו מובייל עם חרוזים , חוטי ניילון , ושיפודי עץ (שחתכתי להם את השפיץ)

 

עוד יצירה שלא דורשת יותר מדי , אבל זה מצריך מעוף -ציור . לפעמים אני נותנת לילדה שלי גואש והיא מציירת...על האוטו !-זה כמובן בתנאי שיש אוטו לבן מג'וייף ולא אכפת לך להסתובב עם קצת קישקושים עליו . אחרי שבוע בערך אני מורידה את זה עם זרם חזק של מים . לפעמים נשארים כתמים....

 

טיולים ביחד - בשכונה - לא עולה כסף .

 

ציור על האוטו??!! בחיים לא!נהורה 23


אוטו טרנטה לבןזקנת השבט

ממש מתחנן שיציירו עליו. דרך אגב מאז הפעם האחרונה שמחקתי כבר מזמן לא ציירנו . צריך לגייס אותה לזה . לדעתי זה עוזר גם נגד גניבות , כי זה כל כך מוזר , שגנבים רואים אותו כזה ומתבלבלים . או שזה הגיל המתקדם שלו , והמכות שהוא קיבל?

בני כמה הילדים?זקנת השבט


עוד רעיוןזקנת השבט

לוקחים צעצועים מהיומיום -בגודל בינוני. מכניסים לכמה קופסאות קרטון ששמרת בצד , ואז הילד צריך לנחש מה יש בקופסא. אם יש לך 5 קופסאות ו5 צעצועים , אז זה סוג של משחק זיכרון לקטנים . 

 

מדבקות -גם עוזר . 

 

 

מה שעשינו עד עכשיואמא ועוד...
בס״ד

שניצלים, חלות, לחם, קציצות, קרמבל, מר בצק, גואש, הדבקת צורות על נייר, מדבקות, ״התעמלות״, מוזיקה, לזרוק בקבוקי פלסטיק במכולת המחזור ואחרון אחרון ממש חביב - אנחנו עובדים על ״ספר החופש״ שלנו ! קנינו מחברת עם כריכה קשה ועל כל דף כותבים דבר אחד שעשינו ומקשטים עם ציורים, תמונות והדבקות ! ככה כל דבר ״קטן״ שעשינו / קרה לנו הופך לסיפור משל עצמו וזה מעצים כל חוויה וחוויה תהנו ! (הילד כמעט בן 3).

ועוד דבר (לא 100% קשור אבל אולי כן) - לקחתי משהי בתשלום לשעתיים-שלוש ביום שתהיה עם הילדים כדי שאספיק להשתלט על הבית וגם שאשאר שפויה...

חופש כיף ובריא
באולינג מבקבוקיםzmilאחרונה


שלום לכל האימהות יש לי שאלהאנונימי (פותח)
אתם מכירות מפגשי אימהות דתיות באזור ירושלים או מודיעין ? או איך אפשר לארגן דבר כזה ?
????אנונימי (פותח)
סביב איזה נושא?~א.לאחרונה

סתם מפגש עבור אמהות?

את יכולה לארגן בעצמך.

להשיג מספרי טלפון, לשאול ולברר אמהות שיכולות להתעניין

ולארגן סבב

כל פעם אצל מישהי אחרת.

יש אפשרות גם לצרף את הילדים,

סביב נושא של לימוד, ארוחה, יצירה

וכך יש במפגש תועלת לאם ולילדים- שנפגשים ומשחקים ביחד

גמילה בלילהאנונימי (פותח)

 

בנינו בן שנתיים וחצי, ישן בלי טיטול כבר חודשיים בערך.. ומרטיב מאז כמעט כל לילה.

הייתה תקופה יותר טובה, אבל נסענו הרבה בחופש והוא איבד את זה..

אני יודעת שזה ממש לא הרבה זמן, ויש לי (עדיין) סבלנות לקום כמה פעמים בלילה להחליף.. 

אבל האם זה לא גורם לו לנזק רגשי? תסכול? הוא מאוד מאוד מתאכזב לקום רטוב.

 

מה אפשר לעשות?

אני בד"כ מעירה אותו ב11-12 בלילה לשירותים..

 

תודה מראש

אולי יעזור-בת 30

לקחת אותו פעמיים. בערך שעתיים אחרי שהולך לישון ועוד פעם לפני שאתם הולכים לישון או באמצע הלילה.

אצלנו זה מאוד עזר, ועדיין עוזר. לאט לאט יורדים לפעם אחת בלילה שלוקחים אותו, ובע"ה נגיע למצב שלא צריך לקחת בכלל. (גם את בת ה6 וחצי אנחנו לוקחים פעם פעמיים, אז אל תתבאסי..)

את לא חייבת לקבל את דעתי..צביה22
אני הייתי מחזירה טיטול ומחכה לראות יותר בשלות.
אם כל לילה הוא מפספס, זה נשמע מתסכל מאוד גם לך וגם לו.
בשלות לגמילה בלילה יכולה להופיע עד גיל שש וזה בגדר נורמלי. מעבר לזה יש שעוד לא מצליחים אבל אז כבר ימליצו לטפל.
בגיל שנתיים וחצי מאוד יכול להיות שהמערכת פשוט לא בשלה, פשוט אין לו יכולת פיזיולוגית לשלוט על הצרכים שלו כשהוא ישן.

(עוד לא התנסיתי עם ילדים שלי בשלב הזה, מה שאני כותבת זה רק מתוך ידע תאורטי..)
מסכימה מאדזקנת השבט

כי אכן יתכן שזה גורם לו תסכול , וחוויה לא נעימה. הוא עוד קטן , וזה עוד נורמטיבי . יש ילדים שגם בשלב הזה עוד לא גמולים בכלל. גמילת יום זה יופי. בלילה זה משהו אחר. 

תחזירי לו טיטול בלילהלולי הקטנה

וחכי לראות שהוא קם יבש לפחות שבוע/שבועיים...

ורק אחר כך,תורידי שוב.

אני מחזירה בלילה אחרי שנרדםאשתו של בעלי

 ככה הוא חושב שהוא עם תחתון ולרוב קם יבש ב"ה. מעל הטיטול אני שמה לו תחתון סתם בשביל ההרגשה שלו בבוקר.

בבוקר מיד כשקם אני מורידה לו.

 

בע"ה כשיפסיק להרטיב נוריד לגמרי

 

בהצלחה

אני שמה טיטול עד שרואה שהטיטול יוצא יבש בבוקראם-אם

אחד הורדתי בגיל 5, אחת בגיל 4 וחצי

לא מסכימה עם העצה להחזיר טיטולrivki
אם את בעצמך לא כועסת ולא מתוסכלת, אין סיבה שהילד יקבל טראומה. להפך, אם תחזירי - זה יראה לו שאת לא סומכת עליו.

הקטנה שלי בת הארבע כבר כמה ימים ברצף קמה רטובה, למרות שנגמלה לפני שנתיים. אני יודעת שזה החופש הגדול: חסרה שגרה נורמלית, משתוללים עד מאוחר ואז לא מצליחים לקום כשיש פיפי. אם את אומרת שכבר היה שיפור- לדעתי כדאי לחכות בסבלנות עוד חודש- חודשיים.

קחי בחשבון שחורף זה גם תקופה קשה, בגלל הקור. אז אם תחליטי שהוא לא מוכן לגמילה עכשיו- תצטרכי לחכות עד אחרי פסח הבא...
גמילהאנונימי (3)

הבשלות של שלפוחית השתן מתפתחת עד גיל 5,ילד עד גיל 5 יכול להרטיב בלילה וזה תקין.

גם לי נשמע שהוא פשוט לא מוכן עדייןl666

חבל להרוס לילה לכולכם

הייתי מחזירה חיתול ומחכה לקיץ הבא

מניסיון של חמש גמילות

אולי כדאי להמעיט בשתיה לפני השינה?אמא_מאושרת
כמובן ולשים על זה דגש במהלך היום?
סתם מחשבה..
אולי תשאלי את דעתו?~א.ל

תשאלי אותו אם הוא רוצה לישון עם טיטול או בלי..

תשאלי- אולי יעזור לו אם יהיו לו סיר ליד המיטה?

 

שאלת אגב- הוא מתעורר אחרי שהוא נרטב או שהוא ממשיך לישון?

 

אני לא הייתי שואלתזקנת השבט

למה לבלבל אותו. הייתי מודיעה בחביבות , שמהלילה תישן עם חיתול ובבוקר תלבש תחתונים . בלי לעשות עניין מזה . בלי ללחוץ אותו ולגרום לו לקבל החלטות בגיל שנתיים וחצי . 

לענ"ד זה לא יוצר בילבול. ולא חייבים לעשות זאת בלחץ, ממש לא..~א.ל

בגיל הזה הם יכולים לבטא את עצמם היטב,

וכשמתשאלים אותם, יותר קל לדעת לאיזה כיוון הרוח נושבת

גם נכון , אם זה בא ממקום טוב.זקנת השבטאחרונה


היפוכונדריתאנונימי (פותח)
ראשית אציין שאני היפוכונדרית
אז ככה: כבר המון המון שנים שאני סובלת מדלקות בדרכי השתן. לוקחת אנטיביוטיקה וזה עובר
ביום שני שוב הרגשתי את הצריבה , לקחתי זינט ובאמת היה שיפור. אך ביומיים האחרונים שוב יש צריבה קלה
אני מאוד מודאגת מדוע האנטיביוטיקה לא עוזרת, האם קרה למישי דבר כזה??😔
אז תדעי שאנונימי (3)

אנטיביוטיקה שאת לוקחת הפעם היא התשתית לדלקת הבאה.

 

אם את רוצה לצאת ממעגל הקסמים הזה, חפשי פתרונות אחרים.

יש כאן פורום רפואה מהטבע - תעשי חיפוש, היו שירשורים בנושא דלקות בדרכי השתן.

אבל זה כאב בלתי נסבלאנונימי (פותח)
ב"ה אף פעם לא סבלתי ככהבת 30

אבל אני יודעת שמיץ חמוציות עוזר בצורה שלא תיאמן.

גם שורש סלרי (הפקעת, לא הגבעולים)אנונימי (3)אחרונה

עוצמתי מאוד בריפוי דלקות בדרכי השתן - גם כאלה עם כאבים בלתי נסבלים.

 

צריך לאכול לפחות שלושה ליום במשך יומיים-שלושה.

 

חמוציות בכל צורהפפריקה--
ופטרוזיליה מושקת במיין חמימים.
לשתות את המים והמון המון המון לפחות 3 ליטר בשעה שעתיים.
ולאכול את הפטרוזיליה לקינוח.
תוך שעה שעתייםתרגישי בהבדל.

פמינוז - בעזרת ה' עוזר מאדאנונימי (4)

מנסיון אישי של דלקות חוזרות. לקחת פמינוז (טבעי) למשך תקופה של כמה חודשים. http://www.vitaminshop.co.il/product.asp?productid=250

 

יש תרופות שמרגיעות את הכאבים באופן מיידי (חוץ מהאנטיביוטיקה). תשאלי רופא משפחה.

פטריה יוגיתאמא_מאושרת
אמורה לעזור..
גם לזה וגם לעוד דברים..
קצת לא נעים לי לקרא הודעה כזו בפורוםזקנת השבט

זה מתאים יותר לפורום נשים? או פורום של beok  . אבל אולי זאת אני.

מציעה לך לשתות מיץ שעשוי רק מחמוציות , או תה . אומרים שזה עוזר. 

הנקה עד גיל מאוחראמא_מאושרת
היי,
הגדול שלי החליט בגיל 11 חודשים שהוא לא רוצה לינוק יותר, וזה היה השלב שהפסקתי..
הקטן עכשיו בן שנה וקצת, עדיין יונק ועד עכשיו זה היה כיף עבורי וגם עבורו.
אבל..
בשבוע-שבועיים האחרונים הוא התחיל לרצות לינוק כל הזמן..
אם הוא לא איתי הוא מעביר יום שלם ללא הנקה וללא תחליף ורק יונק בבוקר ובערב, אבל אם אני איתו הוא ממש מבקש כל חצי שעה.
גם כשאנחנו מחוץ לבית הוא מנסה להגיע וזה פתאום נהיה ממש לא נעים.
אני מנסה להגיד שלא יונקים מחוץ לבית אבל אני לא סגורה על כמה הוא מבין והוא מתחיל לבכות בהיסטריה.
וגם בבית זה קצת מציק להניק חמישים פעמים ביום..
מבאס אותי להפסיק לגמרי כי אני נהנית והוא נהנה ואני חושבת שזה תוסף מאוד חשוב גם בגיל הזה, אבל אני לא יכולה להמשיך ככה..
יש למישהי רעון?
גם לי היה את זה בגיל שנה בערךבת 30

ואז נזכרתי שגם בגיל שנה יש קפיצת גדילה. יכול להיות שזה קשור?

 

מחוץ לבית תלבשי שמלה שלא מאפשרת הנקהאנונימי (2)

הוא לא יוכל למשוך / להרים את החולצה, וישתכנע יותר בקלות שאין מצב. אחרי כמה פעמים כאלה הוא כבר יזהה מראש שכשאמא בבגד הזה אין על מה לדבר.

בינתיים, כשהוא בוכה בהיסטריה - להבין ולנחם כמובן. זה באמת קשה לו, ואמא שם כדי לעזור לו להתגבר, אבל הוא באמת יכול. מניסיון עם תינוק שנשמע לי דומה. הם כן יכולים.

 

בבית, לי היה יותר נוח לקצר הנקות מלצמצם הנקות. כלומר קל לי יותר לאפשר לו חמישים פעם ביום אבל קצרצות, מלסרב לו המון פעמים. מבחינתי אם זה קצר זה לא כ"כ מציק. תראי איך זה מבחינתך. אני פשוט לימדתי אותו שיש שיר אחד שאני שרה לו, שכשהוא נגמר - נגמרה ההנקה.

 

והנה משה שקראתי ועזר לי מאוד: https://www.articles.co.il/article/28190/%27%27%D7%94%D7%A0%D7%A7%D7%94+%D7%9C%D7%A4%D7%99+%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%A9%D7%94+-+%D7%A2%D7%93+%D7%9E%D7%AA%D7%99%3F%27%27

מנסה שוב את הקישור:אנונימי (2)
אז ככה.. אני הגעתי למסקנהספגטי מוקרם
שכדי שאוכל להניק עד גיל מאוחר צריך כללים מאוד ברורים, לפחות אצלי.
הנקה מקבלים כשחוזרים מהמעון, בבוקר ולפני השינה וזהו.
הם לומדים מאוד מהר ומתרגלים לזה.
כך גם שרוצים להפסיק( או שצריכים..) זה מאוד פשוט, כמה ימים, הולכים למקום אחר אחרי המעון, או שישר שמגיעים הביתה מקבלים משו טעים אחר..
ובלילה ובבוקר נעזרים בבעל..
אני עכשיו הנקתי עד שנה ושלוש ואפילו שהייתי בהריון היה מאוד נעים וקל כי זה לא היה כל היום.. וכשנאלצתי להפסיק עקב בעיה רפואית שהיתה בהריון, היה מאוד פשוט ולילד לא הזיז.. :_(
ומה את עושה כשהוא רוצה לא בשעות?אמא_מאושרת
היינו סופ"ש אצל חמי וחמותי וזה הגיע למצב שאני מנסה לא להיות איתו בחדר כי כשאני איתו הוא ישר רוצה לינוק ואם הוא לא מקבל אז הוא צורח בהיסטריה (אם אני לא נוכחת הכל טוב..)
בעלי צוחק שזה כבר כמו אלכוהוליזם, אבל אני כבר קצת מתוסכלת..
האמת שנראה לי שיוצאות לו עכשיו שיניים וזה בטח קשור אבל גם אם זה עניין של כמה ימים זה ממש מתיש.
צרות של עשירים.. שבוע טוב
זה עניין של חינוך לכל דברבנימינה

ומה היית עושה עם הוא רוצה סוכריות כל היום?

אז אל תהיי איתו לבד.ספגטי מוקרםאחרונה
כשהפסקתי להניק, תהיתי איך הלך כזה בקלות והגעתי למסקנה שבגלל שהיה אסור לי גם להרים אותו, לא הגענו לסיטואציות בעייתיות.
תביני שזה בשבילו, בשביל שיקבל לזמן ארוך, ולכן כמה ימים יהיה קשה, תביאי לו משו אחר, תשחקי איתו יותר ואז הוא יבין.
הבן שלי נכנס ל"תקליט שבור" ובכיות על דברים לא הגיוניים...כיסופים

הבן שלי, ילד מתוק וחכם בן 3 בוכה המון על דברים קטנים. מתסכל. זה לבכות כאני לא מבינה על מה...

על מה ולמה מתעקש לומר שוב ושוב אותו דבר... ממש כמו תקליט שבור.  ממש הרבה פעמים ביום.

לדוגמא: (דוגמאות מיום אחד *לא אהב את מה שהכנתי לארוחת צהריים ובכה שרוצה "משהו אחר". ניסינו לדלות ממנו מה. הצענו אפשרויות. שום דבר לא עזר... במשך דקות ארוכות הילד בוכה שרוצה משהו אחר. לבסוף כשנכנע - המאכל שאמר שרוצה היה מאכל שהצענו לו...

* הבת שלי הביאה לאחיה הפעוט עגלת בובה למשחק והוא היה בלחץ: "הוא יאבד את זה..." שוב ושוב אותו משפט. לא עזרו כל ההסברים שלי ההרגעות וכו'.

 

* הוא פספס מעט - בלי שלולית אבל מכנסיים רטובות ורצה לשבת עלי ועל בעלי. ביקשנו שיחליף. כך לא נעים לנו שישב עלינו. עשר דקות לפחות התעקש שהוא לא רטוב...

* רצה פנקייק ונגמר. התעקש שיש עוד במקרר. לא עזרו הסברי. הראיתי לו שאין במקרר.... שיקפתי לו: היה לך טעים. רצית עוד. רוצה שאכין לך מחר? בסוף פשוט אמרתי לו אני מתחילה מקלחות ואתה יכול להשאר במטבח לחפש את הפנקייקס. 

*רצה לשתות כשבמיטה - הסכמתי שירד וישתה. נתקע הדיסק על "ששתה רק שתיים".... תשתה כמהה שאתה רוצה... שום דבר לא עזר. בסוף הלך ושתה וחזר למיטה רגוע....

 

- מצב מתסכל ומעצבן! אשמח לעצותיכם...  

אם זה עוזר - נראה לי שזה הגיל...מתואמת

אנחנו חווים דברים דומים עם התאומים שלנו בני אותו הגיל.

הם גם לא מדברים טוב כ"כ, אז זה בכלל תסכול...

אוהו זה הגילרבקה כהן

אין לי עצות חכמות כי גם אני יצאתי מדעתי בגיל הזה. 

אני יכולה לעודד אותך שאם תחזיקי מעמד שנה בערך, זה יעבור. 

זה גיל שההגיון לא השיג עדין את העצמאות ויכולת הדיבור.

אולי אולי הסחת דעת. אני זוכרת את גיסתי המעולה יושבת עם ילדה הרבה יותר גדולה שמייללת לה על כל מיני דברים ופתאום שואלת אותה "ליד מי את יושבת בכיתה?" הילדה אמרה "ליד כך וכך... למה?" "סתם, רציתי לדעת, זה עניין אותי" אמרה האמא הגאון שלה, והילדה שכחה על מה היא מתלוננת. חושף שיניים

אולי באמת בשלב של תקליט שבור להסיט נושא לגמרי למשהו אחר.

משהו אחד שעכשיו אני נזכרתי שכן עזר - הומור. נגיד, בקטע עם המכנסיים, להביא לו זוג חדש ו"לדובב" אותם - "אנחנו כל כך רוצים שתלבש אותנו, למה אתה לובש רק את ההם? זה לא הוגן!" 

גם עם האוכל - "מה??? אתה לא רוצה אותי???? עכשיו אני עצוב! רציתי כל כך לראות איך הבטן שלך נראית מבפנים..."

על כל פנים, אפשר להסביר פעם אחת באופן הגיוני, אבל אם זה לא נקלט אז לא להתעקש עם זה - אין הגיון בגיל הזה. 

תודה על הרעיונות!כיסופים


גיל גיל...הוא בשלב של בין פעוט לילד, אז מצד אחד הוא גדול ומדקפה קפה

מדבר, ומצד שני- בוכה כמו תינוק אם לא מרוצה ממשהו... אולי כדאי להרגיל שמדברים, ומקבלים דברים רק בתקשורת בוגרת ולא בבכי, ככה אני עושה עם ילדיי

המון רוגע וסבלנות.שליחה טובה

כדאי שהאם תתעסק עם דברים אחרים,ולא תחזור על עצמה הרבה פעמים.

 

אפשר לשוחח עם מישהו,הילד יראה אמא רגועה, הוא יירגע.

 

פעם בני, בגיל דומה חזר נורא צמא,עייף ,רעב מהגן.

 

הוא צרח ללא הפסק, אחרי שהגשתי לו שתיה,אוכל וכו' והוא לא רצה כלום רק צעק...

 

שוחחתי עם בעלי, על נמלים..העיקר לצאת מהמחשבה והקושי בשמיעת התקליט הצועק..

 

הילד לאט לאט נרגע,שתה את הבקבוק שזרק קודם,לח את האוכל,ונשכב.

 

קל לומר וקשה לבצע.המון הצלחה!

 

בגיל ההתבגרות הראשון!

המליצו כאן על ספר..אמא_מאושרת
"איך לדבר כך שילדים יקשיבו".
אני רק התחלתי לקרוא וכבר יש לי תובנות מצוינות שמוכיחות את עצמן עם הילדים שלי.
למשל: אם הוא רוצה עוד פנקייק, להגיד לו: "הלואי והיה לי עוד פנקייק לתת לך!" ממש עוזר..
יש שם עוד כל מיני טריקים שעזרו לי להשתלט על התקפי בכי\עצבים..
ממליצה בחום. אני השגתי אותו מהספריה העירונית..
..לטובה
ככה רואה שהוא חשוב לך באמת, שאת אומרת את זה. רואה שאת מבינה ומכילה אותו. הרי כולם רוצים צומי.
יש אפשרות שהוא עצוב על משהו אחראנונימי (2)

אבל הוא לא יכול להסביר את עצמו , ואז הוא בוכה על "שטויות".

צריך לבדוק אם מישהו מציק לו . 

לדעתי הבכיות הן סוג של נורת אזהרה . יכול להיות שזה שום דבר, ואישית אני רגישה יותר כי עברתי התעללות מינית (חד פעמית) ואלימות בבית הספר (על בסיס קבוע).אבל צריך לפקוח עין . האם יש בייבי סיטר , או מישהו שנשאר איתו לבד ?

 

יכול להיות שיש אח או אחות קטנים , שזה גורם למצוקה למי שהיה "קטן " עד לא מזמן...

ממה שאני רואה אצליאמא_מאושרת
כשדברים כאלה קורים זה אכן ממצוקה, אבל המצוקה הרבה פעמים מגיעה מכך שהילד מרגיש שלא מבינים אותו או שלא מבינים כמה דבר מסוים חשוב לו (לא חייב לקבל מה שהוא רוצה אבל עצם זה שאת מראה שהבנת שזה רצונו זה כבר משהו, למשל..).
לא בהכרח מהתעללות..
אצלי בדיוק ככה עם ילדה בת שנתיים וחצי\\\

לעניות דעתי הם רוצים גבולות. הורים חזקים והחלטיים. "לא יושבים עלי עם מכנסיים רטובים". יש או מה שאמא הכינה או סנדויץ'. תבחר. אם לא אז אין אוכל ושלום. הם קצת משוגעים מעצמם אז הם צריכים אותנו כמשענת יציבה. בלי שום כעס. החלטיות רגועה ותקיפה

החלטיות קבלה הכלה בטחון "אהבה" וזה הגיל ב"עזהאנונימי (3)


לצלם אותו בוכה בוידאו ולהראות לו מידדלת'

אצלנו זה עוזר הרבה פעמים.

 

אם לא, אפשר פשוט להעביר נושא באופן דרמטי, לקחת אותו לחלון ולראות מה קרה לציפור שלא הצליחה לעוף ונהפכה לחתולה. בסוף להבין שזה סתם חתולה רגילה והציפור כן הצליחה לעוף.. .  וכן על זה הדרך. צריך להתמודד עם זה עם ראש של ילד ולא עם ראש של מבוגר.

 

ל---א לצלם אותו בוידאו ולהראות לו.אנונימי (4)

אבא שלי היה מתנהג איתנו בסגנון הזה

לא היו סמארטפונים ואמצעים טכנים כדי להציג לנו וידאו של עצמנו בזמן אמת, אבל אפשר היה להקליט, לחקות אותנו, לשים מולנו מראה או למצוא צורה אחרת כדי להמחיש לנו עד כמה צורת ההתנהגות שלנו לא הגיונית ולא עוזרת.

זה אולי עזר לפעמים, וגרם לנו להפסיק (ממש לא בכל המקרים. בטח לא בגיל גדול יותר)

אבל הותיר צלקות של עלבון ופגיעה קשה בביטחון העצמי שלנו.

 

בני אדם לא אוהבים לשמוע ביקורת, הם נפגעים כי זה מציב מולם ראי שמראה להם את החסרונות שלהם. לכן ביקורת צריכה להיות עדינה, מרומזת ועטופה באהבה כדי שתהיה מועילה ובונה. (ויש כאלה שאומרים שבכלל לא צריכה להיות ביקורת, שאין דבר כזה ביקורת בונה).

הצורה הזאת של להראות לילד כמה הוא מגוחך, להטיח בפניו בצורה הכי ברורה את החולשה שלו, זו צורת הביקורת הכי בוטה ופוגעת.

 

בבקשה אל תעשה את זה לילדים שלך.

לא תמיד זה ככה..אנונימי (5)אחרונה

הילדים שלי דווקא מאד נהנים לראות הסרטות של עצמם בוכים....

הנאה מכאב - מה דעתכם?אם לשלושה

ילדה בת 10 שנוהגת לשים על היד (האמה) חתיכת סלוטייפ ארוכה ואז לתלוש. זה כואב (תופס את השיער). כשהערתי לה על כך. היא אמרה שזה נעים לה. היא רוצה לעשות את זה הרבה. מכירים צורך כזה? ממה הוא נובע?

היא גם התחילה לאחרונה למרוח דבק לבן על כף היד ולשחק עם זה. זה איזשהו צורך תחושתי?

אני מבולבלת.

תודה.

דבק לבן גם אני אהבתי למרוח על הידאנונימי (2)

כמו הרבה חברות שלי לכיתה.. היינו מחכות שיתייבש ואז עושות חור קטן באמצע, מותחות לצדדים וככה נהיה צמיד

 

אולי גם הסלוטייפ זה משהו שהביאה מחברות מהכיתה?

אנחנו גם הינו עושות כך צמידים הינו שמות בדבר צבע ומורחות עלנסיכים שלי

כף היד בטח זה מהחברות...

אל תראי לה שזה מלחיץ אותך שלא תעשה דווקא.

 לגבי הסלוטפ יש לה שיער בידיים?? יש לה חברות שצוחקות על זה?? אולי היא מצאה את זה כמשהו שמוריד קצת שיער והיא מרגישה טוב עם זה??? אולי? אני סתם מנסה לחשוב מה יכול לגרום לכך.

גם אני הייתי עושה צמידים בילדות אבלאם לשלושה

אצלה זה לאו דווקא כדי לעשות צמידים. היא מורחת הרבה גם על גב כף היד ולא בצד הפנימי.

בקשר לסלוטייפ - היא יחסית שעירה ויתכן שהעירו לה. אבל לא נראה לי שהיא עושה את זה בקשר לשיער. היא עצמה אמרה לי שהיא אוהבת להרגיש את הכאב הזה. ושמעתי בהזדמנות ששאלה את אחותה האם גם היא אוהבת להרגיש כאב...

אני גם אהבתי לשחק סתם כך עם דבק פלסטיק.אנונימי (4)
מאמינה שזה מתוך הנאה ולא מתוך צורך כלשהו
בתור ילדה היינו מורחות דבק לבן על היד מחכות שיתיבש.א.א..
עושות חור ואז צמיד.
אבל לשים סלוטייפ על היד ולמשוך נשמע. הזוי זה כאבים.תבררי מה המניע
אני גם נהנית מכאב בדרגה קלה, ואף פעם לא חשבתי שזה בעיהאנונימי (3)

להוריד סלוטייפ מהיד זה כאב קל, נעים מאוד.

נראה לי גם שהרבה אנשים אוהבים טפיחה על השכם או "כיף" (בחיריק), כי זה כאב קל ונעים.

בעצם הרבה סוגי מגע נעימים, הם בעיקרון כמו מגע מכאיב, רק שהם בעוצמה נמוכה יותר. נגיד חיבוק זה נעים, כי זה קצת כמו למעוך, אבל חלש. ועיסוי זה נעים, כי זו הכאבה קלה. ועוד.

בקיצור נראה לי סבבה.

אולי מדובר ברמה אחרת של כאב, אבלהדסדסאחרונה

ידוע לי שיש מקרים בהם ילדים חשים רגשות אשמה עזים/חרדה גדולה ולכן מכאיבים לעצמם -אם זה כדי להקל על מצפונם או כדי להסיח את הדעת מהלחץ הנפשי והחרדות לכאב פיסי וכך להקל על עצמם, אבל זה נראה לי רק במקרה שיש סיבה רצינית. שווה בדיקה

שאלה על תשלום למטפלת על חודש אוגוסטזכיתי

סגרנו בתחילת השנה שנשלם על חודש אוגוסט חצי מחיר, כך המטפלת רצתה.

לא סגרנו בדיוק מתי נשלם לה.

במשך השנה שילמנו בכל 10 בחודש לועזי.

 

מתי צריך לשלם על אוגוסט? 

היא דורשת את זה עכשיו. לנו נראה הגיוני ב10 בספטמבר.

מה ידוע לכם? מתי מקובל לשם על החודש הזה?

תודה

אם כל חודש שילמתם ב10 אז מה שונה באוגוסט?אר
כל חודש הם שילמו 10 ימים אחרי סוף תקופת קבלת השירותאמאשוניאחרונה

באוגוסט שילמו על חצי חודש-  עד ה15 ולכן הגיוני שהתשלום יהיה ב25 באוגוסט.

אם יש לכם אפשרות לשלם אז למה להלין שכר?

אם אין אפשרות כלכלית אז זה לא משנה מה יהיו התשובות...

אם זה שיקול של לשלם ריבית על המינוס או משהו כזה אז לא נראה לי שווה החיסכון הזה ולגרום לעוגמת נפש מול מטפלת שטיפלה בילד שלכם שנה שלמה...

 

 

איזה וכמה אוכל מביאים כשהילדה אצל מטפלת?טוהר הלבנה

זה קצת ארוך, מקווה שתשרדו... תודה מראש!

לפני כחודש סגרתי מטפלת לבת שלי והיא אמרה שצריך להביא את האוכל מהבית, מאז אני בלחץ!

הבת שלי תתחיל ללכת למטפלת אחרי החגים כשהיא תהיה בת 8 חודשים, עד אז היא כל הזמן איתי...

היא רוב הזמן יונקת אבל פעם-פעמיים ביום היא גם אוכלת אוכל מוצק,

הקטע שהיא לא אוהבת גרברים ואוכל מרוסק למיניו אלא היא יותר בקטע של חתיכות קטנטנות של אוכל, כל אוכל.

כרגע היא אוכלת איתנו ביחד, כשאנו אוכלים היא שוכבת לידנו או יושבת עלינו (היא לא יודעת לשבת) ואנחנו חותכים חתיכות קטנטנות ונותנים לה ישר לפה, היא אוכלת עד שנמאס לה, זה יכול להיות אחרי חצי פולקע וזה יכול להיות אחרי 3 ביסים.

לאכול ככה לבד היא לא יכולה כי היא לא יודעת עדיין לאחוז עם שתי אצבעות ומחתיכות גדולות היא עלולה להחנק.

בדרך כלל, אחרי שהיא אוכלת אוכל מוצק, גם אם היא אוכלת כמות, היא מגיעה לשלב שהיא מושכת לי בחולצה וכאילו אומרת "טוב, שיחקנו מספיק, עכשיו אני רוצה אוכל-אוכל" ואז היא יונקת ארוחה שלמה כאילו היא לא בלסה עכשיו חצי עולם...

לעינייננו, כשהיא תתחיל ללכת למטפלת, כמה חלב לשאוב?

איזה כמות אוכל מוצק להביא לה?

איזה אוכל להביא?

האם זה הגיוני לצפות ממטפלת שיש לה עוד 4 ילדים לשמור עליהם להתחיל להאכיל בידיים את הבת שלי?

(אם מביאים לה עם כפית היא רק משחקת עם הכפית והמטפלת לא מפחדת מלכלוך ובלגן שאכילת ידיים גורמת)

האם לנסות להקנות לה הרגלים שונים ממה שעכשיו? על מה לעבוד?

המון תודה!!!

אם היא עדיין יונקת אחרי כל ארוחה הייתיעדיין טרייה
מביאה מספר מנות שאובות כמספר המנות שהיא אמורה לאכול אצל המטפלת (3 או 4 כדי שיהיה אחד ספר) ותביאי מנה אחת או 2 של אוכל אחרי שחילקת אותו לפרורים וברור שלגיטימי שהיא תאכיל בידים איזה ילד בגיל הזה אוכל לבד? הבת שלי אוכלת טחון והיא בת 7 וחצי חודשים ברור שהיא לא מחזיקה את הכפית לבד. מעניין אותי איך את נותנת אוכל רגיל הם לא צריכים שיניים בשביל זה? כי הבת שלי אוכלת רק טחון לבנתיים הייתי רוצה להביא לה אוכל אמיתי... אני אישית הייתי עובדת על להגדיל את הארוחות ככה שהיא לא תצתרך הנקה אחרי זה כי לשאוב 3 פעמים ביום זה לא כזה תענוג
תודה! נותנת חתיכות קטנטנותטוהר הלבנה

בערך בגודל של זבוב, שמה בצד של הפה (שלא תשאף את זה), היא מזיזה את זה קצת עם הלשון ובולעת,

כשזה כ"כ קטן אין צורך בשיניים, גם ככה היא לא הייתה מצליחה לחתוך לכזה גודל לבד עם שיניים.
אחרי התסכול של אוכל טחון שהיא בקושי הייתה מכניסה לפה ובעיקר השפריצה מהפה ושיחקה עם הכפית, גילו לנו את האופציה של החתיכות הקטנות, אם עובד לכם - זה ממש מומלץ!
כך היא גם אוכלת יותר בלי לשחק, היא מרגישה כל אוכל עם המרקם שלו והטעם שלו, היא חלק מאיתנו בזמן האוכל (אין לה אוכל נפרד משלה) וגם זה הרבה יותר נקי (:
מה שכן, זה סבלנות, יש דברים שיותר קשה לעיכול ויותר מסוכנים מבחינת חנק שבטחון זה פחות בעיה, לדוג' לא אמורים לתת קליפות בכלל, זה אומר לקלף גם עגבניות וענבים, צריך ממש להיזהר בגודל החתיכות ובהגשה שלהם - שלא תיחנק ואני לא יודעת איך ילך כשהיא תתחיל לאכול בעצמה, אך בינתיים זה עובד (;
בהצלחה ותודה!
שכחתי - כמה שואבים למנה?טוהר הלבנה

עד כה שאבתי כמה פעמים כדי להשאיר אותה כמה שעות עם בעלי, אך תמיד זה היה לזמן קצר ואין לי מושג איזה מנות להכין, עד כה הכנתי מה שיוצא יוצא וידעתי שיש מספיק שקיות במקרר - אם יחסר במנה...

איך מחשבים כמויות?

תודה!

החישוב הוא 150 כפול משקל בקלוגרםעדיין טרייה
חלקי מספר המנות שאוכלים ביממה אבל זה רק נותן פחות או יותר קנה מידה יכול להיות שהתינוק ירצה פחות או יותר צריך להיות קשובים לו ולהוסיף או להוריד כל פעם קצת ולראות אם עכשיו הוא מרוצה (כדי לא לזרוק סתם חלב)
אם הוא אוכל קודם אוכל רגילעדיין טרייה
אז כנראה שהוא יצתרך פחות
נראה לי שלאט לאט תלמדי את הכמויות..אורנית

 

בימים הראשונים תביאי כמות גדולה, שבטוח יהיה מספיק,

ותשאלי את המטפלת כמה היא אכלה וככה תדייקי יותר..

 

נראה לי שאת דבר ראשון צריכה קצת להירגע,

מקום חדש זה למידה - של המטפלת את הילדה, וכן להיפך,

וגם למידה שלך את הדברים.

אם תשדרי לה שהכל בסדר ויהיה לה כיף וטוב אז זה מה שיהיה בעז"ה.

 

בהצלחה!

אני רק רוצה לספר משהו מהניסיון שליצביה22
הבת שלי כשהייתה בת תשעה חודשים נשארה פעם ראשונה בלעדי למשך כמה שעות. עד אז היא הייתה יונקת כל שעתיים, בלי שום השפעה של כמה מוצקים היא אכלה לפני. היא אכלה מוצקים (גם בעיקר בחתיכות, אבל כבר היו לה כמה שיניים) אבל ממש לא הרבה ולפעמים רצתה לינוק ממש מיד אחרי.
בכל מקרה, באותה פעם שהיא נשארה עם בעלי, השארתי שלוש מנות שאובות, שיהיה לו מה לתת לה כל שעתיים, אבל היא לא היתה מוכנה לטעום בכלל מהבקבוק (למרות שלפני כן לימדתי אותה לשתות מבקבוק, וגם ידעה מצוין לשתות מים מבקבוק), אז היא אכלה קצת יותר מהמוצקים וזה הספיק לה.
כמובן שש לא אומר כלום על מה שיהיה אצלכם, רק שאני למדתי מזה שכשהם אוכלים מוצקים זה כן נותן להם ומשביע אותם, ולפעמים הם יבקשו לינוק אחר כך כדי למלא צורך אחר. עד היום (שנה אחרי) היא לפעמים צ מבקשת לינוק מיד אחרי שאכלה, למרות שיכולה להיות בלעדי יום שלם בלי לינוק.
בקיצור- תלמדי את הדברים תוך כדי ומהניסיון, רק תהיי פתוחה לאפשרות שאצל המטפלת זה יהיה ממש אחרת מאשר איתך.
מגניב, גם אצלי לא אוהבת גרברים...מטריאחרונה
אחרי שהייתי מתוסכלת מזה איזה זמן, ניסיתי גם את הקטע עם החתיכות הקטנות וזה עובד מעולה...
לעניין המטפלת-
אני אוהבת להקפיא חלב במנות של שישים אם אני לא יודעת בוודאות שהקטן יגמור את הכל. נניח הנסיכה שלי לא לוקחת בקבוקים, אז חבל לי סתם לתת...
אל תהיי לחוצה יותר מדי. בימים הראשונים את תלמדי לאט לאט את הכמויות וכו׳. גם יכול להיות שאצל המטפלת הבת שלך תתנהג אחרת מאשר בבית. אין לדעת. בהתחלה לדעתי תביאי יותר, ואח״כ כשתלמדי את הכמויות תביאי לפי מה שצריך. וברור שהיא תאכיל אותה. בגיל שמונה חודשים זה ממש לא גיל שאוכלים לבד. רק סביבות גיל שנה ואפילו יותר.
בהצלחה!
אשמח לשמוע את דעתכםאנונימי (פותח)
מה עונים לילדה קטנה ששואלת למה לדוד שלה (החילוני) אין כיפה?
אני קצת מסתבכת עם זה...
שתשאל אותו...קפה קפה


אני אומרת לבן שלי ששואל: יש אנשים ששמים כיפה ויש כאלה שלא יצנסיכים שלי

יודעים שתריך לשים כיפה או שלא רוצים. אבל אנחנו שמחים שאנחנו שמים כיפה יפה על הראש אננו משמחים את ה במצווה המיוחדת שאנחנו מקיימים.

אני אומרת את האמת בשפה מופשטת כמובןl666


כי הואד.

לא זכה ללמוד תורה כשהוא היה ילד.

 

אז הוא לא יודע בדיוק מה צריך.

 

אבל יש בו דברים טובים אחרים, הוא איש טוב.

 

כשאת תהיי גדולה - את תדעי בעז"ה בדיוק מה צריך לעשות ומה לא.. את לומדת.

דן-לייק!! כרגילקפה קפה


אלא אם כן הוא דתל"ש...אנונימי (3)


הפותחת- אכן דתלש... אבל תודה על התשובות!אנונימי (פותח)
זה לא משנה במהות.ד.אחרונה

היא אינה מבחינה ב"היסטוריה".

 

וכנראה שאכן הוא "לא למד" כמו שצריך..

 

אפשר לומר: לא למד כ"כ טוב, אז הוא לא מבין איך צריך. אבל..

חדשה כאן וזקוקה לעזרה בנושא גמילהאביטולטול
הבן שלי בן שנתיים ושמונה,
התחלנו גמילה לפני שבועיים.
עם 'קטנים' הולך די טוב, או שהוא רץ לבד או שאנחנו לוקחים אותו וגם קצת מפספס.
אבל עם 'גדולים' אנחנו אובדי עצות.
הוא לא רוצה לעשות בשירותים או בסיר.
הוא יכול לפספס 3 פעמים ביום ויותר וזה מתסכל, נראה שכמעט אין התקדמות בנידון חוץ מזה שהוא כבר מסכים לשבת ל5 דק' על הסיר באופן יזום מצידנו אבל עדיין לא הצליח לעשות שום דבר.
כמובן שהבטחנו פרסים...
בגדול הוא ילד חכם ובוגר, הוא מבין את העניין ולא רוצה טיטול.
מציינת שהוא ילד בכור ולכן אין לנו מושג מה עוד אפשר לעשות.
נשמח מאוד לעצתכם!
הבנתי שזה דיי נפוץאמא_מאושרת
ל"גדולים" לוקח משום מה יותר זמן.
אצלנו לקח לו איזה חודש נוסף להצליח גם את זה וגם אז הוא לא היה עושה בגן- רק בבית. ואם היה צריך בגן היה מתאפק או שהיה בורח לו.
כמה שבועות אחרי זה גם זה הסתדר..
בעיקר סבלנות ולהגיד לו שלא נורא ופעם הבאה נצליח.
תנסי אולי גם לראות אם זה מגיע בשעה קבועה ביום אז לקראת השעה להציע לו לשבת ואולי לקרוא לו שם ספר, משהו שיעביר את הזמן..
ממה שראיתי עם הילד שלי פרסים זה קצת פחות רלוונטי כי גם ככה הוא ממש רצה ופשוט לא הצליח.. כמובן שכשהצליח שיבחנו ופיארנו וסיפרנו על זה לכל השכונה כדי שהוא יתגאה
הרבה סבלנות.. בהצלחה
יש לי נסיון עם ילדה אחתזקנת השבט

הייתי מושיבה אותה על הסיר בלי ציפיות ומספרת סיפור.

לפעמים אחרי ארוחה דשנה זה בא . באופן עקרוני אין לנו שליטה על הצרכים של הילד. אז הכנתי מלאי תחתונים וקיבלתי את התוצאות הריחניות באהבה . בלי לעשות מזה עניין .

 

סיפרתי בשינויים קלים את סיר הסירים (היו שם שורות שלא מצאו חן בעיני) , אבל גם סתם סיפורים . היום בגיל 4 אני צריכה לגמול אותה מסיפורים , כי כשהיא צריכה גדולים , אני תמיד צריכה לספר לה סיפור... 

עברנו את זה ממש עכשיו! אתמול בערב סוף סוף הצליח..בנחת

זה באמת יותר מורכב להצליח, כי עם טיטול הוא יותר בתנועה כשהוא עושה.בישיבה זה קשה יותר.

הבן שלי גם קצת נבהל מזה משום מה. התאפק ימים שלמים ועשה רק כששמנו לו טיטול ללילה.

מה שעזר לו זה שהוא יושב על סיר (למרות שפיפי הוא עושה באסלה) ואז יותר קל לו להיות נינוח ורפוי, ונתתי לו לשתות תוך כדי שישב וזה עוזר לגוף להתרוקן, וככה גם לא מיהר לקום אלא ישב בנחת מספיק זמן.

אבל באמת העיקר להיות איתו בנחת, גם כי זה אמיתי יותר ובונה אותו נפשית בריא יותר, וגם כי פה בדיוק העניין הוא להרפות, ואם יהיה לחוץ זה רק יעצור אותו.

בהצלחה רבה!

קוראים לזה,שירשיר90
וסליחה מראש... "חרדת קקי".

זה ידוע וזה נפוץ.

מה שכן, לא להלחיץ ולא לכעוס
כשמתפספס.
רק לעודד... להגיד שלא נורא.

עשינו משחק כזה, "ננצח את הקקי!"
כל פעם שהוא הצליח פרסים והתלהבות
ואמרנו לו - ניצחת את הקקי!
ושלא... לא נורא.

ומצבכם טוב!
שלי באותו הגיל כמו בנך ולא מסכימה
בשום אופן להוריד טיטול!!!!
לחכות לפעם הראשונהריאליסט

ילד מפחד מזה הוא מרגיש שחלק מהגוף שלו מתנתק ונופל לו לאסלה

אני מאמין שאחרי כמה פעמים זה כבר ילך לכם חלק.

מה שכן צריך סבלנות והרבה. 

ביתי עושה 3 עוד חודש ויש לה רגרסיה בגמילה (אולי בעקבות החופש) החזרנו לה טיטול אחרי המון נסיונות (3 מנות של גדולים בתחתונים ו2 מנות קטנים למשך חודשיים..) כמובן לאחר התייעצות עם מנחת הורים.

המון בהצלחה !

גמילהאנונימי (2)

יש ילדים שפוחדים לעשות קקי ,בגלל מה שריאליסט כתב.

סבלנות ושוב סבלנות.

לשדר להם שאנחנו סומכים עליהם ויודעים שיצליחו להיגמל יש ילדים שצריכים חיתול לעשות בו קקי,אז להשאיר את החיתול של הלילה ולהחליף רבע שעה אחרי.

זה שלב ביניים ,בסוף כולם נגמלים כל אחד בקצב שלו.

תודה על התגובותאביטולטול
מנחם לשמוע שזה נורמאלי.
בינתיים כבר עשה פעם אחת לפני יומיים ומאז לא.
אבל לפחות למד לשלוט בזה ופחות בורח לו בתחתונים.
היום עשה בטיטול לאחר יומיים התאפקות.
אני גם לא אוהבת את הרעיון שהוא כל כך מתאפק.
קיצר מקווה שיהיה בסדר
תודה על התגובותאביטולטולאחרונה
מנחם לשמוע שזה נורמאלי.
בינתיים כבר עשה פעם אחת לפני יומיים ומאז לא.
אבל לפחות למד לשלוט בזה ופחות בורח לו בתחתונים.
היום עשה בטיטול לאחר יומיים התאפקות.
אני גם לא אוהבת את הרעיון שהוא כל כך מתאפק.
קיצר מקווה שיהיה בסדר
קלידן לבת מצווהעפ

אני מחפשת קלידן לבת מצווה במחיר שפוי, אשמח לרעיונות

תודה מראש

שולחת לך באישיאמא שלהםאחרונה

מזל טוב!