פורום הורות (עמוד 206)

או שפשוט תדברי איתו...
לחיות עם בן אדם שאת חושדת בו ועוקבת אחריו.. נשמע לי סיווווט..)-;

אני באמת אנסה להתקשר מחר ..
אני לא חושדת ועוקבת אחריו פשוט סתם הסתכלתי באנשי קשר וראיתי את זה.
מה שמוזר ששמרתי את המספר הזה אצלי וזה הראה שיש לאיש קשר הזה ווצאטאפ בלי תמונה ושהוא התחבר בשבת :O פשוט הלם לא מובן o_O

לא יכולים להיות לבעלך חברים לא דתיים?????
עצם זה שאת חושדת בו..ואת לא יכולה פשוט לנהל שיחה על הנושא.. מצביע לדעתי על משהו לא נכון ולא טוב בקשר שלכם...

טפלי בזה קודם..נראה לי..

את לא יודעת מה קורה ביני לבין בעלי , לא פירטטתי במדויק מה עם הקשר שלי ושל בעלי .מאיפה את יודעת איך אני ובעלי מתנהלים ? שאלתי שאלה ציפיתי לתגובה עינינית יותר ,למרות שהתגובה הראשונה כן עזרה לי והתגובה השניה היתה פשוט מיותרת

מה זה לחטט באנשי קשר של הבעל ? ? ?

את אמורה לבטוח בבעלך ולא לחפש אותו ולעשות לו מבחן. 

אתם לא יודעים את המקרה במלואו

עצם העניין שאת חושדת בו זה בעיה.
כשאדם חושד לרוב זה בגלל שהוא חשוד בדברים מסויימים בעצמו.
תבדקי את עצמך לפני שאת בעלך.

תתמתנו...  אם כי ברור, שבכללי, חשדנות בעלמא זה לא עסק טוב.

 

[אגב, דומני שרוב הנשים סקרניות דיין, כדי שאם הנייד של הבעל אצלן, הן כבר תסתכלנה להנאתן בסקרנות טבעית, ולא מ"חשד", ברשימת אנשי הקשר... בהנחה שלבעל לא איכפת מה"שותפות" הזו..]

אני לא אתחיל לפרט פה דברים שקרו וגיליתי על בעלי . דברים שגיליתי בלי לחקור אפילו ובלי לחפור . פשוט קיבלתי הוכחות חותכות ישר לידיים שלי בלי לחשוד אפילו , ואפילו לא ידעתי שזה מה שהוא עושה ונכנס אליו . אז זה בהחלט קשור , את לא מכירה את הסיפור אז אין לך זכות לשפוט.

אבל מה נעשה.. יש בעולם גם דברים שיכולה להיות בעיה עם ה"נורמה" עוד לפני כן (כנראה בגלל שלא כתבת שום "קדימון", אז מה שמשך את שימת הלב היה רק ה"יש מה לחשוד"?... כאילו סתם אשה רואה וישר "חושדת"..).

 

שיהיה לכם טוב, ולוואי שכל החשדות יתבדו.

שלא יכולתי לדעת אף פעם מה קורה עם בן הזוג .גילוי נאות :  א. יש לי נטיה לחשדנות  ב. יצא שבין הרבה אנשים שהיכרתי -בן הזוג הנ"ל היה , איך נגדיר את זה בעדינות...מעגל את האמת? כלומר , הוא אף פעם לא אמר דברים מדוייקים . יש נשים שיכולות לחיות עם זה בשלום , יש נשים שלא. 

 

אני בסוף חתכתי -מתוך הכרות של מי שאני . לי אישית קשה מאד לחיות עם מישהו , שאת אף פעם לא יודעת מה הוא חושב ומרגיש , ועם מי הוא מתרועע. 

 

אם את מרגישה סוג של מצוקה -הכי בריא זה  לפתוח את זה מול בן הזוג. אם זה לא אפשרי -אז לבדוק את זה בכוחות עצמך . יש הפתעות נעימות בחיים - אולי יש לו איזה יועץ ? hdl אם אני לא טועה הוא סוג של כולסטרול.

 

מה שכן ,לכתוב את זה בפורום , זה לא כדאי , שמא בעלך מבאי הפורום . 

 

בהצלחה ובשורות טובות. 

סתם כי משעמם לחכות כשהוא מתקלח

ואז מנהלת איתו דיונים בנוגע להודעות ולשיחות

חוץ מזה יש לנו יומן אלקטרוני משותף בפלאפון, ככה שאני יודעת בדיוק מה הוא עושה בכל רגע, מתי הוא פנוי ו אפשר להתקשר, מתי אפשר לקחת את האוטו ובקיצור- הכל.

ואני יכולה להעיד שגם אם אני רואה אותו עכשיו הולך עם בחורה אחרת - אני לא מפקפקת בנאמנות שלו.

וגם אם תקפוץ לי תמונה לא צנועה מהמכשיר שלו - ברור לי שזאת טעות.

מה שאני אומרת זה שיש הבדל בין סקרנות לבין חשדות , תעזבו את הכותבת בשקט

ואף אחד לא שפט אותה..בטח לא על זה שהיא מסתכלת לבעלה הפלאפון..
אלא על זה שהיא מגלה משהו לא רגיל היא שואלת בפורום.. וחושדת וצופה וכו וכו..

זה אומר שיש כאן משהו לא תקין ולא נכון. המלצתי אליה לבדוק מה עובר עליה בקשר הזה.. כי לחיות עם משהו שכל הזמן חוששים שהוא יימעד וכל דבר מחשיד זה חיי סיוט.

וזה בכלל לא דומה להסתכלות הפלאפון סתם כי מעניין, מסקרן, משעמם..

אם במקום לשאול אותו את רצה אלינו עם "ממצאים" מסוג זה יש מה לחשוד ביחס שלך כלפיו,

מוצדק או לא מוצדק.

 

אני מתפלל עבורי ועבור כל זוג נשוי שהאהבה והאמון יהיו כנים כ"כ שכלל לא יגיעו למצבים כאלה

ואם זה היה שיטתי ולא חד פעמי, אז את צריכה עזרה (וברור שגם הוא). לא פשוט לעבור דבר כזה.

שנת בריאות ושמחה,

שנת הצלחה,

נחת מהילדים

שנה שתצליחי להבין את ה' מסובב הכל לרגע המתאים...

גם אני מאד רוצה..
שה' ישלח הכל בזמן המתאים. הוא יודע טוב יותר ממנו..

שנה טובה, מתוקה ומבורכת!

אני השתמשתי והפסקתי כי זה עשה לי ממש רע- מצבי רוח ועניינים.
אחרי שהפסקתי לא היו תופעות לואי (חוץ מבחילות, עייפות וילד אחרי תשעה חודשים 😋)

נגיד באמצע החבילה אני יכולה לבכות בלי בעיה, עם סיבה כמובן...
אבל סך הכל זה מסדר לי טוב, אבל בכל זאת חשבתי להפסיק כדי לא להכניס סתם חומרים לגוף...

אחרי שלושה חודשים חזרתי לגניקולוג שהיה המום שהמשכתי לקחת למרות כל תופעות הלואי. הוא הסביר שכנראה מליאן לא מתאים לי ויש המון המון תחליפים.
מאז אני על מרסילון (ארבע שנים בערך) והוא ממש נהדר. מקל עליי מאוד - פחות פצעים, פחות כאבים, פחות דימום.

אצלי ב"ה הכל טוב. ממה שאני שמה לב לפחות.
חוץ ממצבי רוח....
אני עומדת לסיים אבל חוששת איך הגוף יגיב?
איך הגוף מגיב אם מסיימים לקחת?

הכי אוהבת להוציא דברים מקופסאות. אז אולי משו בסגנון...
באופן כללי זה לא כ״כ גיל של משחקים. אני אוהבת לתת לה להתעסק ממה שיש בבית. אבל תלכו לחנויות משחקים בטח יש המון משחקים נחמדים לגיל שנה שהיא יכולה להתחיל להתעסק איתם.

לעבוד על קורדינציה:

לתת לה להכניס לתוך קופסת קרטון צורות: עיגול, משולש, מלבן (ממליצה להתמקד ב2 צורות)

היא תצטרך להתאים בין הצורה לבין הפתח שיצרת, שמתאים לצורה הספציפית.(יש משחק כזה גם קנוי)

עוד רעיון: בהשגחה כמובן: לקחת בקבוק כלשהו ולתת לה להכניס פנימה כל מיני דברים שונים: קשי שתיה, סתם עיגולים מנייר, כדורי משחק קטנים

- מגדל השחלות

- מגדל קוביות, לתת לה לבנות ולהרוס

- משחקי הרכבה מעץ עם חלקים גדולים

- צבעי ידיים

- לגעת ולחוש פלסטלינה

 

 

 

את הראשון שהזכרת קיבלנו ללידה והיא מאותת שנמאס עליה כבר

גם מגדל השחלות יש. ב"ה

 

תודה על שאר הרעיונות. ננסה...

יש את הסבך הזה של חוטי הברזל שעליו יש חרוזים ומזיזים חרוזים מצד לצד? אני מצרפת תמונה..
הבן שלי ממש אוהב את זה, בערך מאז שלמד לשבת זה מעסיק אותו..

אני לא מומחית. אבל מה פתאום שיתבעו אתכם על ששלחתם לקייטנה שאירגנו נערות.

כמו שאמרת זה ממש כמו לשלוח לבייביסיטר.

 

אבל כדאי שיהיה לכם ליווי משפטי כלשהו. למשטרה היום יש נטיה להיטפל לכל מה ששולי ובמסגרת התארגנות פרטית.

חבל שמסרתם את השם שלה בלי להתייעץ קודם.

 

אין מישהו במשפחה או בקהילה שמתמצא בחוק במקרים כאלה, ויוכל לעזור?

 

בכל מקרה אני מקפיצה לך.

יהיה בסדר בעז"ה.

זה דבר גרוע, שהיום בגלל שקוראים "חדשות" מכל שטות שקורית, אנשים חושבים שבאמת יתייחסו אל כל הורה פחות או יותר בתור "נאשם בחוסר אחריות", וכנ"ל הנערה..

 

הכל שטויות. זה יפה מאד שהמשטרה רוצים לחקור שהכל בסדר. ילדים זה דבר יקר מאד.. ייש כח לבעלך שלא נטל סיכונים. יפה שמישהו טוב החזיר אותו הביתה. אתם הייתם בסדר גמור שמסרתם לילדות בגיל זה לשמור.

 

אלא מה? הילדות שכחו אותו בגן משחקים. זה אכן לא צחוק. אם כי דבר שיכול לקרות לצערנו. בסדר גמור שהמשטרה, שאליה הגיע הסיפור, מבקשת לברר.  וזה שהתעקשו לראות שהילד בבית, הוא נוהל רגיל: אם מתלוננים ואומרים שחזר, אז רוצים לראות.

 

אם יִצרו קשר עם הבנות - הן תצטרכנה להסביר. יש להניח שתילחצנה קצת, ומהמשטרה יגידו להן שפעם הבאה תיזהרנה יותר.

 

אם ייצרו איתכם שוב קשר, תגידו שאתם מאד מודים על הרצון לעזור, וגם על הרצינות שהם לוקחים דבר כזה. ושעם זה, אתם סבורים שבהיות שהנערות אחראיות באופן כללי, כדאי הפעם להסתפק בלהסביר להן כמה חשוב לשים לב - שלא תישארנה בטראומה  מהמקרה. סה"כ, נערות צעירות עם רצון טוב, ובכללי גם אחראיות.

 

תוציאו לגמרי מהראש את ההרגשה של "נאשמים"... מה הקשר? אתם אנשים מבוגרים, שנהגתם עם הילדים כמקובל, וב"ה שלא קרה אסון. וכעת אתם רוצים לעזור גם למי שעשתה את הטעות, בהנחה שאת השיעור שלה (שיעור חשוב מאד!), כבר למדה.

ילד נשכח בגן שעשועים- זה חמור!! חישבי מה היה קורה, לו חצה כביש לבדו.. או שאיש פחות נחמד היה פוגש אותו.. האם גם אז היית מגנה על הנערות??? תני למשטרה את שמות הבנות, בכל מקרה לא יפתחו להן תיק, כי רשלנות ללא נזק היא לא נחשבת עבירה ( למדתי את זה באוניברסיטה)
אבל כן יתשאלו אותן, ואם תישאר טראומה? עדיף, שפעם הבאה הבנות יגלו יותר אחריות,
כי יש טעויות שאסור לעשות

למסור את השמות למשטרה כדאי רק אם אין ברירה (כגון שהאשמה לא תיפול על ההורים בסופו של דבר) ורק אחרי התייעצות.

 

אני מניחה שכיוון שהמשטרה הוזעקה, יש להם צורך לסיים את הליך הבירור. רק צריך לוודא שזה לא פתח להסתבכות.

גם זה לא חוקי?
ואחות שנשארת עם האחים הקטנים?
נו באמת.. נראה לי שהכל בסדר..
בטח סתם עוקבים אחרי נהלים, אני בטוחה שהבייביסיטר של השוטר גם עדיין קטינה..

אני לא מוצאת כרגע קישור אבל זה מה שזכור לי, גם לגבי הוצאה מהגנים זאת ההנחיה.

עשיתם נכון כשפניתם למשטרה, כנראה הם צריכים לחקור כדי לסגור את התיק, הם לא יעשו כלום מעבר.

 

לאחותי קרה שהגננת של הצהרון לא שמה לב שהבת יצאה אחרי מישהי שבאה לקחת ילדים אחרים ועלתה איתה לאוטובוס שנסע הרחק משכונת מגוריה, המשטרה היתה מעורבת עד שמצאו את הילדה מבחינת המשטרה זה נגמר בלא כלום (ומדובר בבעלת תפקיד מבוגרת שהתרשלה)

מגבת כותנה אפשר גם ב 90.

 

אולי זה כתם של פירות? זה לא כל כך יורד בקלות.

אולי עם סנואוקסיג'ן או איך קוראים לשני - קליה?

וחיבוק - עברנו משהו דומה עם הבכורה שלנו (וגם הייתי בהיריון באותה תקופה), אז מזדהה איתך...

כתבת שהיא שמחה וחיונית - אז סימן שיש לה מספיק מאגרים לימים של חוסר תאבון. אין מה לדאוג.

אם הכמויות היו בעייתיות - היית רואה את זה עליה.

וכן המגיבה מעלי צודקת. לתת לה לאכול לבד בידיים אפילו שמתלכלך. לא בטוח שכך תאכל יותר (אולי כן), אבל בכל מקרה זה שלב התפתחותי חשוב מאוד, וזה גם עוזר לפתח מיומנות כך שאח"כ תצליח לאכול בכפית ומזלג, שזה מסובך יותר.

זאת לא שאלה.
זה הדרך היחידה שאוכלת.ואין לי שום בעיה שתתלכלך.

ולא מדברת על כמויות ברמה של-היא לא סיימה את הצלחת.

מדברת על יום שלם למשל שכל מה שאכלה בו זה-
חצי פריכית אורז,חצי אפרסק,5-6 קוביות תפו'א,חצי קרקר וחצי ביצה קשה.
וזה עוד נחשב סביר.

וזה לא קשור למזג אויר-זה תמיד היה ככה איתה.

(כתבת שהיא רוצה לבד אבל עוד לא מסתדרת עם סכין ומזלג, לכן טעיתי). מעולה שאת נותנת לה לבד בידיים!

והכמויות - מה שכתבת זה מה שהנחתי. גידלתי כבר כמה פעוטות. אני יודעת שזה מה שהם אוכלים. זה לגמרי נורמלי, וכאמור - בימים חמים עוד פחות (כתבת שהפחיתה אוכל בחודש האחרון - תמ"ל זה הרי אוכל).

חוזרת שוב - בריאה? מתפקדת טוב? שמחה? אז אין מה לדאוג. אם הכמויות היו לא תקינות, כבר היית רואה את זה עליה.

אם בכ"ז את דואגת, אף פעם לא יזיק לעשות בדיקת דם לברזל.

יכול להיות שהיא לא סתם " עקשנית"

זה פחד מספיק גדול גם בלי שהמטפלת תעשה משהו רע (כמובן רק אם את באמת בטוחה שהיא בסדר..)
יכול להיות שיש ילדים שעוברים את זה יותר בקלות, אבל נראה לי שבגיל הזה הכי נורמלי זה להיבהל מאוד כשנשארים בלי אמא ובלי אף אחד אחר מוכר.
מה שאני הייתי עושה (וגם עשיתי)- הייתי לוקחת כמה ימים (אם אפשר אפילו שבוע-שבוע וחצי) חופש מהעבודה, ומגיעה עם הילד למטפלת, להיות שם איתו כל יום כמה שעות. כשהוא איתך במקום חדש הוא כן בסדר, ומוכן גם לפגוש אנשים חדשים, נכון? אז שבאמת יכיר את המקום איתך, יראה שנעים שם וגם יראה שאת סומכת על המטפלת וכך גם הוא ירגיש כלפיה יותר בטוח.
אחרי כמה ימים שאת איתו שם אפשר לספר לו שאמא הולכת והוא ישאר עם המטפלת, ובסוף אמא תבוא לקחת אותו שוב.
אני הייתי בפעם הראשונה הולכת לזמן קצר, אפילו 10 דקות, שיראה שאת באמת חוזרת בסוף, בלי יותר מידי זמן של בכי. למחרת אולי הייתי הולכת לשעה-שעה וחצי, ורק אחר כך הייתי הולכת ליום ארוך שבו כבר חוזרים לעבודה.
יש מטפלות שפחות יסתדר להן דבר כזה (בעיקר אם יש עוד ילדים חדשים שקשה להם), אבל אם היא מסכימה לזה, לדעתי זה הדבר הכי נכון.
(עדיין יהיה לו קשה שאת הולכת, והוא גם יבכה, אבל זה כבר לא קושי של 'איך את משאירה אותי פה כל כך לבד' אלא קושי להיפרד מאמא, אבל מתוך ידיעה שהמקום כן בסדר ויש מישהו שדואג לי).
הרבה הצלחה!

אמנם זו רק חצי שנה, אבל יש הבדל בין גיל שנה וחצי לגיל שנתיים. בגיל שנה וחצי הוא עדיין תינוק... ומן הסתם קשור יותר לאמא. בגיל שנתיים זה כבר ילדון, שרק מחפש את העצמאות שלו...

אכן, מסתבר שהשינוי מפחיד אותו. לצערי, איני יכולה לקחת חופש מהעבודה. אבל אוכל בהחלט להישאר אתו שעה בבוקר במשך שבוע-שבועיים (אם הגננת תרשה). מקווה שירגיע אותו קצת. 

יש ילדים שזמן ההסתגלות שלהם הוא יותר ארוך וכל ילד מגיב אחרת.
הוא מרגיש את החששות שלך את צריכה לדבר איתו ולהיות החלטית איתו לומר לו ברוגע אתה הולך למטפלת ואמא תחזור עוד מעט לקחת אותך לא להתמהמה איתו שם פשוט לשים לתת חיבוק נשיקה להתראות ולצאת.אם את נשארת איתו אפילו כמה דקות הוא מרגיש ש הפרידה קשה כך ובגלל זה הוא בוכה .אל תתני לבכי שלו לשחק לך על המצפון.אני יודעת שזה קשה אבל זה כלל שלמדתי בתור מטפלת להגיד להורים .וזה פשוט יעבור זה יכול לקחת גם חודש ואפילו חודשים אל תלחצי הוא יסתגל בסופו של דבר.

אם הוא שותה מספיק, לדעתי אל תעשי מזה ענין.

 

קחי אותו בבוקר שם לשירותים, בלי לחץ. ושוב כשאת מגיעה לאסוף אותו.

וגם בבית תתייחסי לנושא של השירותים באופן ענייני. נשמע שבסך הכל הוא גמול. כרגע עדיף לא להתייחס לנושא של הגמילה.

 

תני לו עוד כמה ימים התאקלמות. אם הוא חוזר לפספס זה סימן טוב דווקא - סימן שהוא נינוח ומשוחרר, ואפשר לחזור אל הגמילה.

יש לי שני כאלו והם בסדא ב"ה מתאפקים ןאז כשמגיעים הביתה משחררים.ברור שזה לא בריא אבל מה את יכולה לעשות.זה יעבור לו לאט לאט הוא יתרגל למקום חדש וירגיש יותר בנוח לעשות. ממש לא להחזיר טיטול! אולי רק בשינה אם הוא ישן שם צהרים

ובסוף פשוט באתי איזה יום בסביבןת 11 והצעתי לו שאני אלך איתו.
הוא הסכים (רעיון של הגננת התותחית שלו..), ואז אמרתי לו שכמו שהוא הולך עם אמא הוא יכול ללכת עם הגננת
מאז זורם (תרתי משמע 😋)

נקווה שיזרום בהמשך...

מבינה ברמות שאת לא מתארת . 

כלומר , את דיי שרה לה והיא מקשיבה . אח"כ יום אחד את שומעת אותה שרה את זה לעצמה . ככה זה בערך עם הבת שלי . אמנם לא שרתי לה תפילות , אבל סתם שירים . ודרך אגב עכשיו היא בגיל שהיא לא רוצה שום שיר , רק סיפורים מפחידים על רוחות רפאים ...(תודות לטמבלוויזיה )

אומרת איתם המלאך הגואל, שמע ישראל, ואהבת ואדון עולם. ובסוף "לילה טוב ומבורך ____ יבורך/תבורך" הכל במנגינה. כמו שאני זוכרת כשהייתי ילדה. זה הטקס מגיל 0.

זה מרגיע אותם ומסביר לכולם שזהו, זמן לישון.

רק קריאת שמע "שמע ישראל...ה' אחד" והמלאך הגואל

אח"כ תוסיפי, אפילו בגיל 3-4 גם "ואהבת"

 

בהתחלה עדיף לא ארוך מדי, שלא תאבד את הסבלנות

 

אח"כ: "חלומות נעימים, שינה מתוקה ו-נ-שי-קה" לכל אחד מהבונבונים שלי

 

ואפרופו אנקדוטות חמודות - בת השנתיים שלי ששומעת יום יום קריאת שמע מגיל 0 (בזכות אחיה הגדול)

וכיום גם ממלמלת יחד איתי:

במעון למדו "שנהיה לראש ולא לזנב" היום היא באה הביתה ומראה לי ראש של דג ואומרת "וידגו לראש בכלב הארץ"..... (מתוך המלאך הגואל"...)

והמלאך הגואל לפני השינה

 

 

הייתי צריכה לעבוד איתה, זה לוקח תקופה עד שזה מתיישר וזה תלוי בך האמת, עד כמה את מקפידה לעשות את התרגילים עם הילדה. סה"כ היה ממש בסדר גם אנחנו התחלנו בסביבות הגיל שלך ואני חושבת שעד גיל עשרה חודשים כבר היינו אחרי זה. יכול להיות שאפילו לפני, לא ממש זוכרת היום היא כבר גדולה. בכל מקרה, זה חשוב! לא להזניח את זה וכשאת רואה שיש לילדה מצב רוח טוב לעשות את התרגילים. זה חשוב וגם הכי יפה זה שרואים התקדמות

בהצלחה

מה עדיף, קצת צעקות שלה עגשיו או ראש מוטה כל החיים...
לתרגל כמה פעמים ביום. ובסוף זה עוזר.
מעל גיל שנה כבר הרבה יותר קשה לשנות את המצב.
אנחנו היינו שנה בפזיו וב"ה היום לא רואים את הנטיה שהייתה מאוד רצינית.

אומנם בלי הרבה ניסיון של טיפול בילדים ובתינוקות, אבל  לטיפול פיזיותרפיה בטורטיקוליס  יש אחוזי הצלחה גבוהים מאוד. הלוואי שכל הטיפולים שלנו היו מצליחים בכאלה אחוזים...

 

בע"ה תמשיכו לדבוק בתרגילים ובטיפולים ויסתדר!

 

ב"הצלחה!

כבר בבית החולים הפנו אותו לטיפול בפיזוטרפיה. ב"ה בגילאים האלה השינוי נעשה מהר ולא צריך בהכרח תרגילים מיוחדים כל הזמן.

היום כמעט בן שלוש וכבר שנה וחצי באה רק לבקורת כל חצי שנה, ב"ה הפיזוטרפיסטית מאוד מרוצה ואמרה שאם לא מחפשים את זה כמעט שאי אפשר בכלל לשים לב שהיה לו איי פעם. עד גיל שנה היינו כל חודש למעקב על ההתפתחות- ישיבה נכונה, זקיפות של הגב, שימוש דו צדדי בידיים וברגליים וכמובן הטיית הראש. אח"כ כל חודשיים-שלושה רק למעקב ההליכה והעמידה ואח"כ כל חצי שנה.

בגיל שנה וחצי-שנתיים שולחים לעשות בדיקת עניים לוודא שזה לא גרם לפזילה או קוצר ראייה.

 

מבחינתך, בגיל הזה חוץ מהתרגילים שנתנו בפיזוטרפיה תתרגלי גם להחזיק אותה תוך כדי מתיחה. למשל, תחזיקי אותה שוכבת בזרעותייך לכיוונך או עם הגב אלייך כשהראש תמיד יהיה בכיוון ותנוחה שמותחת את הצד הקצר- זה מאוד עוזר וגם פשוט...

 

כשהיא על הבטן תקראי לה ותענייני אותה לכיוון התקין כך שהיא תפנה את הראש ותמתח את הצד הקצר. (כמובן לדאוג לעניין גם בצד השני מדי פעם שלא תהיה העדפה לצד מסויים...)

 

במקלחת, תושיבי אותה על המתקן המיועד ותעסי לה את האזור, תמתחי אוזן וכתף בעדינות ומתיחות קלות עם האצבעות, המים והחום מקלים על המתיחה. כשהיא כבר תשב לבד זה יהיה יותר קל, היא תשחק במים ואת תמתחי ותעסי את האזור...

תשירי לה שירים ותדברי איתה תוך כדיי שהיא לא תשים לב.

 

מן הסתם בפיזוטרפיה כבר נתנו לך תרגילים ועצות...

 

בהצלחה רבה,

ותמיד תהיי במעקב גם אחרי שזה משתפר, הפיזוטרפיסטית אמרה לי שזה גם אוהב לחזור לאחר תקופה...

 

לצערי אני מאלה שלא התמידו בפיזיוטרפיה וגם אחרי גיל שנה טיפלתי בזה

יש לו הטייה לכיוון אחד אבל לא חמורה מאוד ב"ה ולא ממש נראית 

אבל זה כן יושב לי על המצפון

ולכן חשובה ההתמדה ומעקב

 

 

ההצעה היחידה שיש לי לתת לך שאולי תעבוד:

לשים על הרצפה ליד המיטה שלכם שמיכה עבה או מזרון קטן,

וכשהיא מגיעה בלילה- להשכיב אותה שם.

יש ילדים שזה יספק אותם. גם שם הם ירגישו קרוב לאבא-אמא.

ואולי אפילו ירגישו נעים עם זה שיש להם מיטה קטנה בחדר השינה.

 

כל זה כמובן יוצא מנקודת הנחה שאתה לא מתנגד ברמת העיקרון שהיא מגיעה אליכם בלילה.

 

מבינה מאוד את העייפות והקושי.

אבל- ברגע שנולדים ילדים, לא ישנים כמו שצריך עד 120..

ב"ה..

 

ואני מסכימה עם דעתכם. לא חושבת שצריך למנוע את זה מהילדה. זו תקופה שתעבור.. לפעמים הם זקוקים לזה. וזה חשוב ומחבר

אין שום סיבה שהוא או הורים לא ישנו בלילה 

שינה זה צורך בסיסי

ובטח לא עד 120

 

מאחלת לך שכל הילדים שלך ישנו היטב כל חייהם, בנחת ובשמחה.

אבל דעי שיש ילדים שזה עובד אצלם אחרת. שצריכים יותר הרגשת בטחון של הורים קרובים, שסובלים יותר מפחדים ומחלומות אלו ואחרים, ומה לא. שלא לדבר על ילדים שעוד מרטיבים.

בקיצור- יש הורים יותר טרוטי עיניים מאחרים, כנראה. (המממ....ואנחנו נמנים עליהם, מסתבר...)

ואם ילד מרטיב קבוע אז אפשר לשים לו חיטול

ועברתי את זה עם שני הגדולים כמו שכתבתי למעלה

ברגע שהחלטתי שזהו הם פשוט התחילו לישון במיטות שלהם לילה שלם

וגם לילד זה יותר טוב

ולא היו לא בכי ולא כלום

וילדים שלי מאוד עקשנים

ומי שיש לו כמה צמודים אז בכלל זה לא ישים לישון עם כולם במיטה או לשים 3 מזרונים בחדר

ואותו צריך לספק. יש ילדים רגישים יותר מאחרים, יש ילדים שמפחדים יותר מאחרים..

ואני גם מאמינה בכח וביכולת שלנו כהורים.

שאם נחליט, פשוט נבצע ונאמר: לכל אחד יש את המיטה שלו, והלילה את ישנה במיטה שלך.

זה לא משהו בלתי הפיך, ולפעמים נצרך עבור הילד

זה שזה דורש מההורים- יש משהו שלא דורש כשזה נוגע לילדים? 

כמו שאתה אומר לדוגמא - מחר את הולכת לגן  ואז אותו דבר ליידע אותה ברוגע שממחר היא לא באה

גדולה שלי ישנה במיטה שלנו בגיל הזה במשך חצי שנה, הגענו למצב שזהו אז פשוט אמרתי לה שבערב היא חוזרת למיטה שלה והיא פשוט חזרה וזהו. בלי בכי בלי צעקות, כלום

אני לא הייתי מרשה לילדה לישון על סמיכה , רצפה עדיין קרה, יש ילדים שמגיעים מזה לבעיות פרקים או דלקות בדרכי השתן ואז בעיות כליות ובעיות פוריות. מי צריך את זה? ובשביל מה קנינו מיטה ומצעים?

בערך חצי שנה. מרבע לשלוש עד שלוש ורבע.

עבר ברוך ה'.

שמנו מזרון לפעמים, אבל לא תמיד, לא רציתי שזה יהיה הרגל קבוע.

יש דברים שעוברים עם הזמן, וכנראה זה אכן היה צורך שלו.

בשלב מסויים שאלתי אותו למה, והוא הסביר שהבת הגדולה דוחפת אותו לפעמים, ושמפחיד לו באמצע הלילה להרדם שוב. הקפדתי שיהיה אור מחוץ לחדר כדי שלא יהיה לו חושך מוחלט.

תנסה לברר איתה למה היא עוברת (בת שלוש כבר יכולה לחשוב על למה) ותסביר לה שזה מפריע.

 

אני לא אומרת שזה לא היה די סיוטי, במיוחד כשהיינו אסורים והוא נדחס איתי למיטה אחת.

עדיין הוא רוצה מדי פעם להרדם אצלנו במיטה (בתחילת הלילה). אני מאפשרת לו ומעבירה כשאני הולכת לישון.

 

מציעה את ההצעה הבאה , להגיד , שוב ושוב ושוב , בכל מני דרכים , שזה מפריע לך . "ילדתי היקרה , את יודעת שאני אוהב אותך . זה ממש מפריע לי (ומצער אותי?) כשאת ישנה על ידי כי אמא ואני צריכים לישון ביחד במיטה שלנו. לכל אחד יש את המיטה שלו . אז אם את צריכה -את יכולה לקרא לי ואבוא לשבת על ידך .." להגיד את המסר הזה בכל מני דרכים , גם אם בפועל לא מקיימים אותו באותו זמן. בסוף גם זה יגיע בבחינת , אחרי המילים נמשכים המעשים ". סתם ניסיתי . 

בין לישון בחדר שלנו בעגלה לבין שאני אבוא אליו למיטה.

הסברתי לו שוב ושוב (בזמן ערות לא בזמן אמת בלילה) שאנחנו מאוד אוהבים אותו אבל זה מפריע לישון והצבתי בפניו את שתי האופציות.

מאז תדירות ההגעה אלינו ירדה פלאים. לאחרונה עם תחילת הגן החדש הוא חזר אלינו אבל זה בסדר מבחינתי כי אני יכולה להבדיל ככה בין צורך אמיתי לסתם הרגל.

דם טוב שאצליח להתחבר אליה ומקצועית עם ניסיון

עקרונית בהרבה מקומות בארץ יש תחנה לטיפול משפחתי , ואם המצב קשה אז הם מתחשבים . אני שילמתי בשנה שעברה 50 שקלים לפגישה . 

הרי על הסך לשעה הסכמתם, אז אין פה ויכוח.
תסבירי שפיספסת חצי שעה, אז או שהיא באה אחרי 5.5 שעות, או שתערכו חוזה חדש ל 6 שעות.

תסבירי בצורה נעימה כמובן

אם כל הכבוד 12 לשעה זה כלום!! אני שילמתי לבן שלי 25 שח לשעה!!!!! אז המאה שקל האלה הגיוניים להוספה. היא בטוח יודעת מה המחירים בחוץ.

ותתני לחבר חצי שעה במקביל לילדים שלך במקום בנוסף. על הדרך תרויחי גם אינטרקציה חברתית. אומנם לא במיוחד איכותית, אבל עדיפה על המצב שכל אחד משחק לבד
שווה גם לדבר עם ההורים של החבר. יתכן בהחלט שההגעה הזאת למשחק מחשב היא בניגוד לדעתם.

אצלנו אני נותנת לילדים לפעמים לראות סרטים במחשב. אמנם אלה סרטים של אנשים שומרי מצוות, ובכל זאת - כשבאים חברים, אני לא מרשה להם לצפות, כי לא כל ההורים מסכימים שילדיהם בכלל יתקרבו למחשב.

אם הילד הזה בא דווקא ביום המחשב אצלכם - יש סיכוי גדול שמסיבה כלשהי בבית הוא לא מקבל משחקי מחשב, וישש לברר זאת מול ההורים שלו.

אם הוא מגיע רק ביום של המחשב, אז זו לא חברות רצינית.

אל תתני לו תור משל עצמו. אם הוא רוצה, הוא יכול לשבת לצד הילד שלך בתורו (וגם כן - בלי להפריע ובלי להשפיע על ההעדפה של הילד שלך - ובכלל כדאי לשאול את הבן אם זה סידור שמוצא חן בעיניו).

תסבירי שהזמן קצר ואין מספיק זמן לתור בשבילו - זו הרי האמת לאמיתה.

 

תזמיני אותו לבוא לשחק בימים אחרים. אם הוא חבר באמת, הוא יבוא.

גם אם הילד מבקש בנוכחות החבר, אני מסבירה שאצלינו כשבא חבר משחקים עם החבר, ובמחשב משחקים בזמן אחר, כשאתה לבד בבית עם אימא

לחפש משחקים בשניים זה רעיון טוב.

'אין מחשב כשחברים באים' זה גם רעיון טוב, רק שגם אז זה על חשבון הילדים שלי, כי אצלנו המחשב הוא רק בימים מסויימים בשעות מסויימות. אם לא יהיה באותו זמן כי בא חבר- לא יהיה בכלל. אבל אולי נהפוך את זה ל'אין חברים בזמן מחשב'.

 

לגבי לדבר עם ההורים- אני מתלבטת.

מצד אחד אני יודעת שזה לא טוב שהילדים עושים אצל חברים מה שההורים לא מרשים בבית.

אני לא אוהבת שהילדים שלי רואים סרטים או משחקים במחשב אצל חברים (בבית זה מעט זמן ורק תכנים מסויימים). אבל הם תמיד מספרים לי מה הם עושים אצל חברים ואנחנו חושבים ביחד איך להימנע מזה אצל חברים (סה"כ זה לא אשמתם שזה מה שהחברים עושים כשהם באים...) וב"ה גם מצליחים.

כלומר, נראה לי שהאמא צריכה להיות עם יד על הדופק ולא אני בשבילה. 

בנוסף, אני יודעת שמה שיש במחשב שלנו זה הכי קרוב למה שהאמא היתה רוצה שהילד שלה ייחשף. הרבה יותר עדיף על פני מה שיש בבתים של חברים אחרים.

היום הזה מוקדש רק למשפחה. מחשב , יצירה , פיקניק, בישול ואפיה יחדיו וכו'... לכל פעילות שתאחד את המשפחה.

'אין חברים בזמן מחשב' הוא הטוב ביותר,

ולא רק בגלל עניין זמן המחשב,

אלא ככלל - טובת ההנאה של החברים לא על חשבון הילדים שלי.

(וכן לגבי טובת הוריהם, אלא במקרים שהם מבקשים לצורך)

 

את האנרגיה בלחפש טריקים איך לנקות במהירות ויעיל...

 

חבל כעת לחשוב איך הוא יאכל מסודר. עדיף שיתרגל לכך בנחת, עם הגיל..

לפרוש עיתונים על הרצפה בסביבתו. בסוף האוכל לקפל ולפח.

לא לטאטא מיד.

לתת לגרגירי האורז להתייבש 20 דקות. אח"כ קל מאוד לנגב את הכיסא עם מטלית לחה ולטאטא את הרצפה.

כשזה יבש זה נאסף מאוד בקלות. אורז במיוחד.

 

אין לך מושג כמה הפעילות הזאת של מגע עם האוכל ושל למידה של מיומנות אכילה חשובה להתפתחות של הילד - גם הרגשית וגם הפיזית.

אם הוא לא מעיף בכוונה ולא סתם משתולל, תני לו להתנסות ולהנות מהאכילה בלי להעיר ולהתערב.

תהני ממנו. הוא נשמע מתוק במיוחד .

אני יודעת שהכוונות טובות, אבל בחלק מהתשובות עבר בין השורות משהו קצת מעליב. כאילו אני ממררת לו את החיים, הורסת לו את ההנאה מהאוכל, לא מאפשרת לו להתנסות וכו' וכו'. אם ככה הצטייר - ממש לא! להפך, אני תמיד מאפשרת לו לאכול לבד, אף פעם לא מאכילה אותו בעצמי (הילד הגדול יותר דווקא אהב שמאכילים אותו וראה בזה פינוק, אז זה עניין אחר, אבל הקטן הזה אוהב לאכול לבד ומבחינתי זה מאוד חשוב לאפשר לו). כשאמרתי שאני מנסה ללמד אותו לאכול מסודר - זה לא הערות מעצבנות, זה בכיף ובלמידה. מבחינתו זו תשומת לב נעימה, שאמא מסבירה לו בזמן הארוחה. כמו שכשהוא רוצה לעזור לי לאפות עוגה אני מכוונת אותו מה לשפוך לאן (כולל לשבור את הביצים לבדו! אני הכי בעולם מאמינה בחשיבות המגע בחומרים שונים). אותו דבר בזמן הארוחה אני מפנה את תשומת לבו למשל שהידיים מתלכלכות ולכן לא נוגעים בשמלה של אמא, ועושה איתו משחקים של "עכשיו שטפנו? הידיים נקיות? אפשר לגעת באמא! תיגע ... באף של אמא, תיגע... בכיס של אמא". מבחינתי לימוד לא חייב להיות הערות מעצבנות, זה יכול להיות משחק כיפי ובעיניי זה תפקידי, ללמד ולהדריך את הבן שלי בהנאה. הוא באמת משתף פעולה בשמחה כשאני אומרת לו לאכול מעל הצלחת, ובעיניי זו מיומנות חשובה כשהיא נעשית בשמחה ובשיתוף פעולה (כן, זה תנאי הכרחי). אז השאלה שלי היא רק מה אני מפספסת, אם יש משהו אחר שאפשר להסביר ולהראות לו וכך הוא ידע להעיף פחות.

כלומר לא שאלה של איך אלא של מה. את האיך אני עושה בסדר נראה לי...

 

אתם אומרים שזה לא עניין להסבר ושזה מסתדר מעצמו עם הגיל?

 

בכל מקרה אני באמת מעריכה כל הרעיונות.

רציתי רק להאיר שלא כדאי להסיק יותר מדי על הכותב מהשאלה. שאלות לרוב נותנות תמונה די חלקית, מה לעשות...

וסליחה. לא היתה לי כוונה לפגוע.

את כתבת (וכותבת  זאת שוב)  שאת  משגיחה, ומנסה ללמד אותו לאכול מסודר.

לי אישית קשה עם הדרכה צמודה מדי...

 

בכל אופן אוכל זו לא  משימה כמו אפית עוגה. לעניות דעתי, תני לו את המרחב ואז גם המיומנות תשתפר.

אני כבר פותחת את זה מעבר לשאלה הספציפית, סתם כי זה מעניין.

כתבת שקשה לך עם השגחה צמודה מדי - וואללה, גם לי קשה עם השגחה עם השגחה צמודה מדי.

כנראה שהאיזון עובר אצלי במקום שונה מאצלך.

כי אני חושבת שיש פן כזה ויש פן כזה. יש פן שילד צריך מרחב וחופש, ויש פן שילד צריך תשומת לב, עזרה והדרכה.

למשל אם הוא בונה מגדל בקוביות, אני כמעט אף פעם לא אדריך אותו איך ומה, אלא אתן לו לנסות לבד ולראות מה עובד ומה לא. אפילו שנופל הכל פעם אחר פעם - זה המשחק שלו והכיף שלו. או אם הוא מנסה לשפוך מכלי לכלי באמבטיה, ומנסה למלא את המסננת, אני לא אראה לו שהיא לעולם לא תתמלא כי יש בה חורים. אני לא אושיט לו את הכלי המתאים יותר (אלא אם הוא באמת נהיה מזה מתוסכל). אז אני מסכימה שהדרכה צמודה מדי זה לא טוב, ושחשוב לתת לו לעשות את הניסויים והבדיקות שלו לבד. ולתת לו קצת שקט.

אבל אני חושבת שיש גם את הצד השני, שילד מאוד נהנה כשאמא מתייחסת אליו ומדריכה אותו מה לשים איפה (נגיד שהוא רוצה לעזור לסדר את הקניות, למשל), איך להסתבן היטב ועוד כל מיני דברים. זה כיף שאמא מראה איך עושים, לא? כאילו מכניסה אותו לעולם המבוגרים...

באופן טבעי אוכל שייך אצלי יותר לקטגוריה של כן להדריך. למה לדעתך זה לא שייך? אשמח שתסבירי.

 

עד דבר: בשורה התחתונה צריך להסתכל על הילד. אצל כל ילד האיזון שונה. אם רואים שילד מחפש שיעזרו לו, אז אפשר להדריך גם אם זה משהו שמראש היה שייך אצלי לקטגוריה של "לתת מרחב". למשל אם זה ילד שמתוסכל שהמגדל שהוא בונה נופל לו בכל פעם, אז אפשר להראות לו איך לבנות יציב. ולהפך - אם רואים שההדרכה מציקה לו, אפשר למעט בה, לשמור אותה רק למצבים הכרחיים. ליתר ביטחון אני אבהיר שזה לא המצב אצלנו. הילד נהנה שאני מדריכה אותו בארוחה. זה לא מציק לו בכלל. אז שוב אני שואלת: מה בעינייך עושה הדרכה ל"צמודה מדי"? או - איפה ההבדל בין אוכל לעוגה? למה שם כן וכאן לא?

אני באמת אשמח לשמוע ולשקול את גישתי...

קודם כל אגיד שממה שאת כותבת עולה שאת אמא מסורה וקשובה לילד. אשרייך.

ושכל מה שאני כותבת הוא באופן כללי, ולא מכוון באופן אישי - אני כמובן לא מכירה, וממה שאת מתארת בסה"כ אצלכם זה הולך למישרים - חוץ מהבלגן, באופן טבעי, כמובן .

 

כמובן שאיזון זו מילת המפתח.

אנחנו צריכות להיות קשובות לילד - זקוק לעזרה, מחפש הדרכה? - מתגייסים לעזרתו ומונעים תסכול. זו נקודה מאוד חשובה שהעלית.

וכמובן יש את הצד השני כמו שכתבת של להניח לו להתנסות בשקט.

 

מה שהתכוונתי זה שלאכול זו פעילות מוטורית שההתנסות בה היא עצמה תביא לתוצאות, ומלבד אולי להדריך לגבי צורת אחיזה (וגם זה פעם פעמים לא יותר) ולהזכיר לילד (פעם או פעמיים) לאכול מעל הצלחת, הוא יצטרך לתרגל בעצמו ולהשתלם במיומנות הזו.

אם נתערב כל רגע בתהליך, נשפר אחיזה, ניישר אותו מול הצלחת, נשגיח ונעיר (גם ברוח טובה), אנחנו עלולים להוציא לו את החשק להתנסות. (שוב, אני מדברת באופן כללי - אני מבינה שהילד משתף פעולה).

 

צריך לזכור שגם הדרכה צמודה ברוח טובה, שהילד מקבל בשמחה או אפילו מבקש אותה, עלולה להוריד את הביטחון העצמי וליצור צורך שלו באישור שלך שהוא בסדר.

 

וגם - מלבד המיומנות, אוכל זה כמו יצירה חופשית מבחינת ההתעסקות עם החומר. כמו התעסקות בבצק, ופלסטלינה וחימר. זה לא דומה לפעילות מודרכת כמו אפית עוגה למשל.

אומנם אין לאפשר השתוללות ומשחק באוכל לשם המשחק, אבל יש ערך למגע, לתחושה של המרקם וכו'.

 

והכי חשוב - אוכל זה לנפש. זה תחום שצריך להיות בו זהירים, לענ"ד עוד יותר מכל תחום אחר. אומנם זה חשש רחוק, אבל צריך בכל זאת לתת את הדעת על אפשרות של הפרעות אכילה.

צריך להיזהר מלהפוך אוכל ואכילה לנושא טעון.

זו פעולה פשוטה, שצריך לגשת אליה בשמחה ובתאבון.

 

 

 

אף אחד לא חשב שאת "ממררת לו את החיים, הורסת את ההנאה, לא מאפשרת להתנסות"... חס ושלום (אימהות רגישות לכל הערה של מה עדיף.. ישר חושבות שאומרים שעושות משהו לא בסדר לאוצר הכי-יקר... מה פתאום. ומה שאת אומרת לו - על לא לגעת בידיים מלוכלכות, זה בסדר גמור).

 

וגם השאלה היתה בסדר. אלא שמתוך נסיון, העירו שאין ענין כעת "ללמד" איך לאכול יותר נקי, בנתונים שהצגת. כי הוא לא סתם "משתולל", אלא עדיין תוך כדי תירגולת טבעית של הענין. ילמד עם הזמן.

 

וחלילה, אף אחד לא הסיק "עלייך" משהו לא-טוב מהשאלה הזו. אם כבר, ההיפך. אמא איכפתית.

כמו שלא תתיאשי מלהחליף לו חיתול....

זה המון זמן ניקוי, ובינתיים אני לא יכולה להתחיל מקלחות וכו'

מייאש כי זה המון זמן ניקוי ובינתיים הילדים מסתובבים מסביב, יכולים לדרוך, לגרור את הלכלוכים איתם, הבית קטן, אני לא אוהבת להיות שוטרת ולהגיד כל הזמן "תתרחק! לא לדרוך שם! חכה שאני אגמור לנקות!"

ומייאש כי המון המון אורז הולך לפח. הרבה יותר ממה שנכנס לפה...

ואת השאר תאכילי אותו את מצלחת אחרת.

בעיני זה יותר מתאים מאשר להשגיח על כל פעולה שלו ובנוסף להתייאש מהבלגן.

 

אם מדובר בכמויות גדולות שנזרקות, את צודקת.

יד אליה בטבעיות.

לא יודעת, בעיניי זה רע.

אני נגד כפייה באוכל.

חושבת שהאוכל צריך להיות לו חוויה נעימה.

זה חשוב בעיניי.

או יותר, לפי הצורך.

כפית אחת שלו שבה הרוב מגיע לרצפה וכפית אחת שלך שאיתה הרוב מגיע לפה.

תמיד ברור לו שהכפית שאצל אמא מעניינת יותר

אני לא מנקה מיד אחרי האוכל.

מעדיפה קודם לסיים את 'מבצע ההשכבות' - מקלחות, לצחצח שיניים וכו' ולמיטה, ואחר כך תוך 5 דקות מנקה ומאפסת את האיזור, לבד, שקט מסביב...

אלא אם כן יש לך ילד גדול שתפקידו הוא לנקות אחרי הארוחה (אני עוד לא בשלב הזה ), אבל אז ברור עוד יותר שאי אפשר שיסתובבו שם.

בס''ד

סתם משהו שנזכרתי-
כתוב שכאשר יוסף הצדיק חילק בר למיצרים,
הוא חילק לפי הטף. אומרים המפרשים במקום,
שהוא לקח בחשבון שזו דרכם של הטף- לפזר יותר משאוכלים והתחשב בכך כאשר חילק את האוכל, שיהיה מספיק לילדים גם לפורר.
כתבו פה כמה זה חשוב להתפתחו של הילדים לשחק עם אוכל- אני אף פעם לא חשבתי שיש בזה ערך כל שהו. כעת על סמך מה שאומרים פה מבינה למה פירור האוכל על ידי התינוקות נחשב להוצאה מוכרת
בהצלחה והמון כוח!!

פזרי טיפה חול על הרצפה לפני ואז זה מנטרל את הדביקיות של האורז ומטאטא בקלות..

ואחרי הארוחה מרימים הכל ושופכים את הפירורים לפח.
(אותו רעיון של לפרוס עיתונים מתחת, רק שזה לא משהו חד פעמי אז כולל פחות בזבוז משאבים. וגם גדול יותר ולא כולל כמה דפים שצריך לסדר).

ואז ישר לפח

עצה קטנה להקניית הרגלי אכילה-
בשעת האוכל לשבת ולאכול בעצמך לידו עם הזמן הוא ינסה לחקות אותך..
תהנו מהגיל

את אמא, לא מושפלת.
הן עושים הכל מאהבה, אין לה כוונה להשפיל אותך חלילה, היא בכלל לא יודעת מה זה. ואם את מתכוונת שאת מושפלת כי את לא אמא מושלמת שיש לה פתרונות להכל... נו, מה אומר?

אולי תשימי על הבוקר דיסק עם שירים שהיא אוהבת? זה עבד לאמא שלי כשהייתי בת 15

לא ניראלי שזה אמור לקחת כ"כ הרבה זמן.

וניראלי שאימהות אחרות יודעות איך לעשות את זה נורמלי..

לא נראה לי שיש מקום להשוואה, כולנו די מפשלות הקטעים מסויימים...

ואין דבר כזה אמור... יש כל מיני ילדים ולכל אחת האתגרים שלה ב"ה

א. אין מה להרגיש "מושפלת".. היא פשוט באמת עייפה. היא גדלה, צריכה הרבה שעות שינה כנראה, וקשה לה לקום. להיפך - תרגישי בן אדם, שאת לא אגרסיבית איתה. להתחיל בוקר בצעקות, זה ממש לא טוב..

 

ב. ההרגל של קימה בזמן, הוא טוב וחשוב, אם כי בגיל הזה עוד לא קריטי. גם מונע אח"כ קשיים להתרגל. אבל צריך לאזן אותו עם צרכים אחרים. ילד אינו מכונה. התופעה שציינת, היא בהחלט לא נדירה.

 

ג. טוב שאת מעירה בנעימות. כך צריך להיות. מה שכדאי לדעתי לעשות, זה לדבר איתה אחה"צ, בנחת. להסביר למה חשוב לקום בזמן, את יכולה אפילו לשאול אותה: שנוכל להגיע לגן לא מאוחר מידי. שכאשר תהיי יותר גדולה ותצטרכי להיות בבי"ס בזמן, כבר יהיה לך יותר קל. שתתרגלי להיות זריזה, קצת נחים אחרי שמתעוררים, ו..הופ קמים.  זה יכול לתת לה איזה "רציונל".  אבל ללא שמץ מוטיווציה שלילית, כאילו יקרה משהו נורא ואיום אם לא קמה בזמן.

 

ד. אח"כ תשאלי אותה, אם קשה לה, אם היא עייפה. ותשאלי מה כדאי לעשות? אולי לישון יותר מוקדם, ואז יהיו מספיק שעות בשביל הגוף לישון. תסבירי לה שהגוף צריך שעות לישון, ואז יש לו כח לקום (ובאמת - תדאגי למספיק שעות שינה.. זה לפני הכל).

 

ואוי תגידי לה שבימים הקרובים, עד שהיא תתרגל, אתם תכינו בערב ביחד איזה ממתק במטבח, שיחכה לבקר, והיא תקבל אותו אחרי שהיא קמה ומתארגנת. תסבירי לה שזה בשביל לעזור לה, כי בבקר כשקצת עייפים, אם זוכרים שמשהו טוב מחכה - זה עוזר לקום.

העיקר שתסכימו על הדברים ביחד - יש סיכוי שהיא תתאמץ.  ואם לא ילך - אל תייאשי אותה. תגידי, לא נורא, היום כבר השתדלת, מחר תצליחי עוד יותר. להפוך את זה לאתגר משמח, ועם תנאים בסיסיים טובים, שינה מספיקה וכו'.

 

ובאמת - יש ילדים שיותר קשה להם לקום. יש בהם הרבה טוב חוץ מזה.. (לפעמים אפשר גם לשלול חסר בברזל או משהו דומה שגורם עייפות)

 

 

 

הגדול שלי (שנתיים וחצי) ישן כמו בלוק, גם אם עדר פילים יעבור לו מעל הראש יש סיכוי שהוא לא יתעורר
אני שמה לו בבוקר מוזיקה קצבית- לא נעימות, ובווליום גבוה (יחסית), ויוצאת מהחדר. אחרי חמש דקות בדרך כלל הוא קורא לי.
אגב גיליתי שכשמתחילים את הבוקר עם מוזיקה הבוקר נראה טוב יותר וההתארגנות עוברת חלק יותר..
בקשר למושפלת- נראה לי שהורות באופן כללי לא מגיעה עם ספר הדרכה וכולנו עושים את ההכי טוב שיכולים. לפעמים טועים בדרך ולפעמים צריכים עצה מגורם חיצוני אבל תמיד משתדלים לעשות את ההכי טוב שאפשר. אם זוהי הבעיה הכי גדולה שלך (וגם אם לא..) אשרייך ומה טוב לך תשמחי שהבת שלך נורמלית ואנושית בדיוק כמו אמא שלה!

לפעמים זה סימן שחסר משהו.

 

אם זה משהו חדש שהתחיל לאחרונה, כדאי לבדוק.

 

היא אוכלת טוב?

היא שמחה? חיונית? פעילה מספיק במשך היום? הולכת לישון בזמן ונרדמת בקלות?

 

אם הכל טוב ואין בעיה, אז כנראה זה פשוט ענין של אופי .

 

בכל מקרה, היא לא עושה לך בכוונה, ואת בסדר גמור - את מבינה אותה ומכבדת אותה.

מה שנשאר זה לוודא שהכל בסדר, ולמצוא דרך להקל עליה את ההתעוררות בבוקר.  

א- לכל המגיבים פה- אם הבנתי נכון הבעיה היא לא שהילדה לא מתעוררת אלא שהיא לא קמה. אני צודקת כסיופיאה?

ב- זה באמת משגע ומתיש להעיר כ"כ הרבה פעמים.

ועוד כשיושבת לך כל הזמן על הכתף ציפור קטנה שאומרת "אסור להתעצבן, תהיי נעימה..."

 

קצת קשה להסביר כאן מה קורה  ומה את צריכה לעשות. אני כרגיל ממליצה מאוד ללכת לחוג הורים בגישת שפר.

אם את רוצה תשובה אפשר בשמחה בפרטי.

נראה לי שלא הבנת נכון. ילדה שרוצה להמשיך את השינה, זה מאד מצוי. בד"כ ילד שכבר ממש ער בגיל הזה, אין לו כל ענין להמשיך סתם לשכב במיטה..

 

ו..האמת - לענ"ד לא צריך בשביל זה "חוג הורים"..

לא כי יש לאמא בעיה עצומה ונוראית שאי אפשר להתמודד איתה לבד. ממש לא.

חוג הורים נכון נותן הבנה עמוקה יותר של מערכות היחסים בבית ומשדרג את החיים. הבעיה שהועלתה פה ממש קלאסית, ועולות כאלה המון בחוגים. לפתור בעיה כזו באמירות של "אל תתעצבני" זה נראה לי כמו פלסטר ולא פיתרון אמיתי מהשורש.

 

וכמובן- כל אחד יעשה מה שמתאים ונראה לו....

זו בדיוק נקודת ה"מחלוקת"...

 

הבעיה שהועלתה כאן היא קלאסית למשפחה נורמלית. זה עולה בחיים - לא רק ב"חוג", כמובן.

 

ואני אכן לא מסכים עם זה שה"חוגים" הללו הם פיתרון לכל דבר..

 

ולפעמים מבט פשוט וישר, תחושה הורית, וראיה מה באופן חיובי יעזור - עדיף על "מהשורש".

 

אולי אפילו עצם ה"הנחה" היסודית שהיתה כאן, שהיא לא מתקשה להתעורר אלא לקום על אף שהתעוררה כבר (למרות שמציאות של ילד שמתקשה לקום כי רוצה להמשיך לישון, זה ממש רגיל) - וכן הקריאה של דברים שנאמרו לה כאילו הם "אל תתעצבני", למרות שאיש לא אמר כך בלבד - זה עצמו מראה כמה היצמדות ל"שיטה" אחת יכולה גם להזיק ולו לניתוח המציאות..

 

ואני מסכים עם השורה האחרונה שכתבת.

בשבת היא בדר"כ ישנה עד יותר מאוחר תשע, עשר.

לא יודעת בקשר לגן היא רק התחילה אתמול והיא צריכה להתרגל מחדש ולא מכירה כ"כ את החברות כי זה גן ח

 

ובקשר לשאלה עם היא לא קמה או לא מתעוררת.

היא עוצמת עיניים אבל אני יודעת שהיא ערה היא עושה כאילו היא ישנה כאילו רוצה להמשיך.

 

תודה רבה על כל העצות..זה מרגיע.

כנ"ל מתמרח וכו'...

בס"ד

 

שהקימה בבוקר היתה מאוד קשה עליה. ועדיין. זו התמודדות יומיומית.

 

לעתים היא היתה מתעוררת ונשארת במיטה. רוב הפעמים היא פשוט סרבה להתעורר וגם אצלי זה עורר תסכול גדול.

 

כמה דברים שעזרו:

 

- גילינו שהיא לא ישנה כל כך טוב בלילה. מפחדת, קוראת ספר בהחבא וכאלה. אנחנו מדברים איתה בלי סוף על חשיבות השינה, לא לקרוא בלילה, לקרוא ספרים ביום, ללכת לישון בזמן ולא לפטפט עם עצמה שעה במיטה. לגבי הפחדים - זה משהו שקשה לנו לפתור, ניסינו הרבה דברים (אור, תהלים, עוד קריאת שמע, אלפי שיחות על אמונה וביטחון, הוכחה מהמציאות שכלום לא יקרה ועוד. כרגע מה שמנחם אותי זה העובדה שהיא נפתחה ומשתפת אותנו בזה, מה שלא היה פעם. מנסה לתת לה תחושה טובה וחמה).

 

- דירבון ואחריות לקימה בבוקר. לשים לה בגדים על השידה ולומר: כשאני קמה בבוקר, אני רוצה לראות אותך איך את גדולה ומתלבשת לבד. או קנינו לה מברשת שיניים ומשחה חדשה ואמרנו לה שזאת אחריות שלה לצחצח שיניים בבוקר והיא צריכה להספיק את זה.

 

- ללמד שעון. אפילו בהכי בסיסי שיש. כשהשעון עובר מהמחוג של 1 למחוג של 3 - את צריכה כבר להיות מוכנה. הכול תוך כדי דירבון... את גדולה, את יודעת לקרוא שעון... בוא נראה איך את כמו אבא ואמא...

 

- דד ליין. מי שמגיע למטבח בעשר הדקות הקרובות - מקבל עוגיה ביחד עם השוקו. מי שלא - מפסיד. ולעמוד בזה.

 

- מבצע מיוחד, עם מדבקות ומתנה גדולה בסוף. עשיתי במשך חודש. זה עזר רק לחודש של המבצע, ואולי לשבוע אחרי. תנסי...

 

- לדבר לדבר לדבר. בבוקר, בצהריים ולפני השינה - למה חשוב לישון בזמן, למה חשוב לקום בזמן. עכשיו הבת שלי עולה לכיתה א' והאמת... ה' יעזור...

 

- בהקשר של הדיבור: תנסי לברר איתה למה היא לא קמה. הבת שלי מאוד לא אהבה את זה שהגן נורא ארוך (עד 3 וחצי) ומצד שני סירבה בתוקף שאוציא אותה באחת וחצי. אני מאמינה שזה תרם לחוסר החשק. מצד שני, היה לה מאוד טוב בגן מכל הבחינות. אולי לבת שלך יש סיבה שהיא לא מתלהבת על הגן?

 

- בדיקת וויטמינים. אולי חסר לה ברזל? היה שלב שהוספנו לבת שלנו.

 

והכי חשוב: אל תרגישי מושפלת. מכירה את ההרגשה המייאשת. אני בבקרים חסרי-מוטיבציה ועם הרבה פוטנציאל לכעסים ומריבות, הייתי יושבת בתוך המיטה ופשוט מלבישה אותה... כולל נעליים... זה לא נעים אבל זה מעורר...

 

וכמובן, תתפללי.

בע"ה בהצלחה.

לדעתי זה פותר 90% מההשכמה

ולא לנסות בוקר אחד ולהסיק מסקנות אלא להתמיד. לפחות שבועיים של שעת שינה מוקדמת בשעה שלמה. עד שהגוף שלה מתרגל להיות עייפה ולהירדם בזמן החדש, ואז סביר שזה ממילא כבר יספיק לה והיא מעצמה תרצה לקום (כמה כבר אפשר לשכב במיטה כשערים? זה משעמם).

יש אנשים שקל להם עם הבוקר יש אנשים שלא.

אני ובעלי שני הפכים, הוא קם מוקדם מאוד עם מרץ , גם כשהולך לישון מאוחר.

אני צריכה הרבה שעות שינה וקשה לי לקום לפני 7:00-7:30 וגם זה במקרה שאני הולכת לישון בשעה סבירה.

לכן גם הילדים שלנו מתחלקים לאלה שקמים לבד מוקדם ואלו שנמרחים שעות במיטה וצריך להביא טרקטור כדי להוציא אותם משם. כמובן שילדים כמו בכל דבר הרבה יותר קיצוניים ממבוגרים.

אז לדעתי זה לא קשור לאם כיף לה בגן או לא. נסי להבין את הצורך שלה להמשיך לישון. וכמובן לדאוג שתישן מספיק שעות.

לפי מחקרים ילדה בגיל 5 זקוקה ל11 שעות שינה ביום.

ואגב ההבדלים האלו בין אנשי הבוקר ואלו שאינם גם הם נחקרו רבות וזה גם עניין גנטי.

לוודא שהיא ישנה כמה זמן שהיא זקוקה.
אם היא ישנה די- לבדוק לעומק למה היא לא רוצה לקום.
טבע הא, ובטח הילד שטוב לו בחייו, זה לקום בשמחה ליום חדש.

לבדוק אולי קשה לה גם בגן? לשוחח איתה ולשאול למה היא לא רוצה לקום.

ובגדול- להתייחס לילדה כאדם. עם צרכים ורצונות, כמו שלך.
מותר ולגיטימי להתבאס ואפילו לכעוס שזה לוקח זמן ,
השפלה זו תוצאה פחות טבעית של כזה דבר
והייתי מנסה לחשוב מאיפה היא מגיעה,
אולי זה יעזור גם במציאת השורש לבעיה.

ענין ההשפלה, מקורו במאבקי הכח מול הזערור שמתרחש בראשו של ההורה ולא היא ...

ראשית דבר, להקדיש זמן בערב לפני השינה לקריאת סיפור מרתק/ מענין/ דמיוני, חיובי במיוחד, עד שהילד נרדם.

שנית במשך שעות הערב לפני הארוחה ואחרי לשוחח/ להתיעץ על ענין ההשכמה בבוקר ולחפש פתרונות יחד עם הילד, איך היה רוצה לקום בבוקר, לשלב ברעיונות, גם הפתעות בכל בוקר, אם קם בזמן וגם אם לא, לדעת ההורה (הסדירות וההתמדה חשובים).

חשוב מאד, להתאים שעות תחילת העבודה, לאחרי הגעת הילד לגן, כך שיהיה מירווח ומרחב זמן שיעזור להורה להתנהלות רגועה מול הילד ואם חסר להורה עוד מעט זמן, להתחיל מוקדם יותר עם השכמת הילד.

אפשרות נוספת, כאשר אין מספיק זמן, להעביר הילד לסלון, מול תכניות ילדים ותוך כדי להלבישו ולהנעילו באופן הקצר ביותר, אם לא ישתף פעולה, להכין מראש הפתעות או ממתק קטן (סוכריה) ולתת לו אחת, ללא תנאים ותוך כדי שהילד מתעסק בהפתעה, אפשרי להכינו.

לפעמים ילדים לא מוכנים ללבוש בגדים מסויימים אלא רק מה שהם בוחרים, אפשרו להם, זה מצויין, גם אם לא מתאים, פשוט הציעו לו אפשרות אחרת או שילוב אחר ואם לא יראה לכם, אז בערב, הכינו עם הילד מראש הבגדים שילבש בבוקר עפ"י בחירתו, בעדיפות.

לעתים וזה קורה, ילדים רוצים להשאר עם הפיג'מה וללכת לגן, תנו להם, לא קורה דבר מלבד העובדה שבדרך זו ילמד מה טוב ומה לא וגם שידע להחליט וגם לתקן.

קורה שהתנהגות הילד מצליחה לערער את יציבותנו, זה משום שהם סופגים/ מעתיקים/ מחקים אותנו ההורים, במקרה הזה, להקדיש לשיחה חמש דקות להסברים, על ההתנהגות, אבל מהצד החיובי (להסיר שימוש בהאשמות, במילים ומשפטים שליליים) קצת קשה אבל תשקיעו ותצליחו, במקרים מסויימים, אפשרי להעביר השיחה לזמן רגוע יותר, מצד ההורה.

 

נראה שבאמת חסר לילדה שעות שינה. ילד ש"סתם" נמרח בבוקר כי לא בא לו להתארגן או לא אוהב את המסגרת שנמצא בה, קופץ מהמיטה בשבת בשש וחצי ורץ להעיר את הוריו העייפים. אם היא מתעוררת עוד יותר מאוחר בשבת, כנראה שהגוף שלה זקוק לעוד שינה, ואז רצוי לבדוק למה. האם היא הולכת לישון מאוד מאוחר? האם היא מתעוררת באמצע הלילה ולא מסוגלת לחזור לישון? האם חסרים לה ברזל או ויטמינים?

אני הייתי באותה דילמה וה' האיר עיני: ישבנו בנחת בזמן רגוע, הצעתי לו מס צורות להשכמת בוקר: חיבוק ונשיקה, מוזיקה.. ואז קפץ לי: הצעתי להעיר אותו כמו הגדולים, הרי הוא גדול: עם שעון מעורר, הוא התלהב מאוד, ומאז אין כמעט בעיות, קם מאושר עם השעון מעורר, בהמשך קנינו לו שעון מעורר משלו וזה עוד יותר דרבן

אצלנו המצב קצת שונה. לבת שלי בגיל 4 יש מוטיבציה להגיע בזמן לגן, אבל קשה לה להתעורר כי בערב קשה לה להירדם, וזה מעגל קסמים כזה. אז ב31 לאוגוסט למניינם הלכנו ביחד לחנות ובחרנו לה שעון מעורר חמוד וורוד מסוג שעון פעמונים. הוא עושה דררררררררר מאוד חזק, ובינתיים היא כל יום ממש קופצת כשהיא שומעת אותו בבוקר. דווקא הבן שלי בגיל שנתיים אינו מתעורר ממנו. אז גם הדיבורים והמוטיבציה מאוד חשובים. בגן הקודם הגננת הרבה פעמים אמרה לה שכדאי לקום מוקדם ולבוא לגן מוקדם, וזה השפיע עליה

בעיניי הפתרון שהצעתי הוא גם יצירתי

היא עכשיו מצליחה לשחרר טיפונת טיפונת, לאחר מאמצים ובכי,

זה מסריח ברמות אחרות 

התחלתי עם שזיפים ועגבניות, מקווה שימשיך להשתפר!

 

תודה רבה לכן!!!

אולי שווה ללכת לרופא שיתן איזה מרשם למשהו?

ריח רע לעיתים מראה על רגישות לגלוטן.

בס״ד

כשאת רואה שהיא מתאמצת וקשה לה, קלי אוצה מיד ותחזיקי אותה *בלי חיתול* על הכיור בשירותים, כשהגב שלה צמוד לבטן שלך והרגלים שלה מקופלות על הבטן. לא פועל כל פעם אבל כשזה פועל זה דבר מדהים ביותר. כשנראה לך שהיה סיימה, חכי עוד, הרבה פעמים זה מגיע בכמה נגלות... זאת במקביל לשזיפים, עגבניות, שיבולת שועל וכו׳. כדאי להשתמש בשיטה הזאת רק כשיש עצירות, אחרת זה עלול לגרום לתלות... יש לנו בת בדיוק בגיל הזה וממה שאני רואה (ומה שראיתי עם הגדול) המעבר למוצקים פשוט גורם לעצירות...

בהצלחה !

ואם כבר קניתם. מה יש לך להתלבט? פשוט תקוי שיהיה טוב.