פורום הורות (עמוד 228)

זה אומר כמה הוא "מבזבז" (A הכי נמוך וכו').

יש גם ענין של זמן פעולה וכד'.

אולי זה יוכל לעזור לך:

http://www.wisebuy.co.il/article.aspx?aid=242

[אבל צריך לזכור, שאצל ילד - אחרי שמקבל - זה "שלו". גם מאיתנו אי אפשר לקחת בכח אחרי שה' נתן.. ובשביל שילד יתן מדין חסד וצדקה, הוא צריך קודם להרגיש בטוח שלא לוקחים ממנו את "שלו".. אז נוכל גם להעצים את ה"אני" הזה גם לכיוון של "אני נותן"..  הדרגה]

אם הוא ילד ממש קטן - לא מנסים לעשות אותו צדיק "בכח"..

אם הוא לא רוצה - אז "מסכימים" איתו שנכון, זה שלו.

אח"כ אפשר לנסות לרַצות, באהבה: אתה רוצה לתת לו גם, שהוא גם ישמח?  ולראות במה הוא יכול לעמוד.

ואם נותן, לשבח: כל הכבוד, אתה עשית אותו שמח..

[וכמובן, לשים לב שנותן לפי מה שיכול "להכיל", ולא מואלץ בגלל התגובה..]

אנ חושבת שילדים מתנהגים בנושא הזה כמו ההורים שלהם.

למשל , אני לא כזה אוהבת לתת מעצמי לאנשים שמחוץ למשפחה הקטנה שלי (אני עובדת על התכונה הזאת שלי , אבל זה קשה) ובאמת , אני רואה שהילדים שלי לא כל כך משתפים ילדים אחרים בדברם שלהם. הבנים שלי כן מתחלקים בינהם, אבל לא בין ילדים אחרים וזה קצת מעציב אותי.

בייחוד כשאני רואה ילדים למשפחות אחרות שרק רוצים לתת ולתת, ובאמת גם האמא שלהם הא ככה, אוהבת לתת.

סוף פריקה

ילדים הם באמת חקיינים קטנים

לא מזמן הגדולה שלי אמרה לקטנה "למה את עושה ככה? את ראית אותי עושה ככה?"

ובחזרה לנושא- לפחות את יודעת מאיפה להתחיל לעבוד. נראה לי שברגע שהנקודה הזו תהיה יותר חופשיה ומשוחררת אצלך, תוכלי לעזור לילדים שלך יותר בקלות להשתחרר בה גם כן.

למה בלונים צריכים כשרות לפסח ? 

בחיים לא שמעתי שבלונים צריכים כשרות לפסח.

זה לא אוכל.

גם אם הוא לועס את זה, זה לא כזה משנה.

בלונים עשויים מגומי, זה לא אמור להיות חמץ, וזה לא אוכל. 

כמו ששמפו לא באמת צריך כשרות לפסח, וזה שיש שמפואים כשרים לפסח זה רק הידור. 

זה יכול להיכנס טיפה לפה כששוטפים את זה, גם אם זה חמץ. 

ויותר מיזה, אם הילד לוקה בפיגור שכלי, זה גם לא בעייתי שהוא יכניס את הבלון לפה,

אפילו אם זה עשוי ממשהו שיש בו חמץ . הוא לא באמת מודע...

דרך אגב, ראיתי על המסיר שומנים לתנור שקניתי, חומר ממש חזק יחסית למשהו שמשתמשים בו בבית

ולא במטבח מוסדי, כשרות של בד"ץ עדה חרדית. 

מי שאוכל את זה מת.... שפכתי ליטרים כדי לנקות את התנור מהשאריות של הרעל הזה .

זה ממש מצחיק לתת לדבר כזה כשרות.

בלון חמור יותר משמפו, כי העמילן שבו ראוי למאכל.

לילד מותר הכול, אפילו חמץ. אבל לנו יש בעיה של "בל יראה ובל ימצא"

אסור שיהיה חמץ ברשותנו!!

כי הדינים של "בל יראה ובל ימצא" בעקרון קלים יותר מדינים של אכילה. יש דברים שאסור לאכול אותם אבל מותר להם להמצא בבית. תמיד כדאי לשאול.

הרב אמר באופן מוחלט שאסור.

אני חושבת שאם לא תהיה ברירה, אפנה שוב אל הרב לשאול.

אבל בטח שמלכתחילה עדיף לחפש בלונים ללא עמילן חיטה.

לפי הרב שלי, 

חומרים רעילים עם הכשר, זה גימיק שיווקי חסר כל הבסיס הלכתי. 

המסיר שומנים לתנורים הזה, זה משהו שאם לא שוטפים את התנור עם טונה מים אחרי שניקו איתו,

מייבשים טוב, ומפעילים את התנור לזמן ארוך , יכול לגרום לנזק רפואי. 

זה לא אנשים ש"מקפידים יותר ממני" זה אנשים שלא יודעים הלכה והולכים לפי גימיקים שיווקיים. יש הבדל בין להדר במצוות,

לבין לעשות דברים חסרי טעם והיגיון, כמו להקפיד על הכשר מהודר ברעל שיכול בקלות להרוג בן אדם 

אם הוא יבלע מיזה ולא ירוץ לטיפול רפואי . 

לגבי סבון כלים, עוד איכשהו אפשר להבין את החוסר היגיון, כי אולי נשאר קצת סבון על הצלחת

עדיין זה לא ראוי למאכל כלב, אבל אפשר איכשהו להבין, אבל לגבי מסיר שומנים חזק לתנור, ששוטפים אותו עם מלא מים, מייבשים טוב,  ומפעילים אחר כך את התנור על עוצמה גבוהה שעתיים או לא זוכרת כמה צריך לפי הדינים של הכשרת תנור, איזה סיכוי יש לזה שלחומר הזה יהיה מגע עם האוכל? .

שכשניקיתי איתו לפסח כשהייתי בהריון מתקדם אמא שלי צרחה עלי שמה אני נוגעת בחומרים חזקים ורעילים כאלה בהריון. 

למה לומר שבלונים לא צריכים להיות כשרים לפסח כי זה לא ראוי לא רק למאכל כלב, זה להחליש?

הילד לא בולע את זה, וזה לא באמת עמילן כמו עמילן חיטה, זה גומי, גם אם זה מכיל איזושהי כמות מזערית של עמילן

זה לא הופך את הבלון לחמץ. 

בהצלחה. 

מדובר בילד אוטיסט עם פיגור.

להכין לבד לחם מקמח תירס, זה מאוד מסובך בשבילי.

אצלנו לא אוכלים קטניות בפסח, זה רק בשביל הילד.

כל מאכלי הקטניות שלו, מאוחסנים בכלים נפרדים שנשטפים רק בכיור של האמבטיה.

אז איפה אני אכין לחם?

למצוא פינה ולהניח בה טוסטר אובן.

איפה?

ככל שהילד גדל, הבית הופך להיות יותר קטן, כי לכל פינה הוא מגיע!

וטוסטר רותח, זה מאוד מסוכן בשבילו.

אני מעדיפה לנסוע רחוק לפני פסח (כשהוא עדיין בלימודים), לקנות לחם מוכן, ולהגיע לפסח מוכנה.

לכן לא כתבתי אזור בארץ. אני מוכנה בשביל זה להגיע לכל מקום שיידרש בעזרת ה'!

צודקת.. לא התכוונתי להעליב..

פשוט עבדתי עם ילדים עם פיגור שכלי ואני ממש אוהבת את הילדים האלה.  

ככה שלא כתבתי את זה כאילו זה משהו לא טוב או שאמור לפגוע,

אפילו נראה לי טבעי.. 

שלא ידבקו.

לגבי לחם אולי אפשר לשאול את מי שאתם קונים ממנו עכשיו לגבי לחם לפסח ואם לא אולי את יכולה להכין לפני פסח בכלים נקיים ולהכשיר את התנור.

בקשר ללחם, אנסה לברר בחנויות טבע. (אין באזור שאני גרה, אבל אעשה עבודת מחקר דרך האינטרנט)

ובקשר לבלונים - איך לא חשבתי? לברר אצל אלו שמתמצאים במוצרים ללא גלוטן! רעיון אדיר! תודה!

קיבלתי רעיונות, ועכשיו אנסה לברר בכיוונים האלה.

אשמח לקבל רעיונות נוספים או מידע ספציפי. תודה.

החלק החמישי בשאלון עזר לי להעריך יותר את האנשים סביבי ולשים לב לכל העזרה שאני מקבלת.

תודה על הקובץ בעיברית

מוזמנת לפנות באישי אם את רוצה.

עשיתי אצלה כמה טיפולי TAT ובדיקת גישיות לי ולבני.

היא מאוד נחדה, רגישה, מחילה ומקצועית.

אם יש לך שאלות בשמחה

כלומר זה תלוי. טוב לך בבית? בת כמה את? מה האופציות האחרות? יש לך כסף - שכר דירה + חשמל +מים+ ארנונה + עוד הרבה דברים , זה לא פשוט. עשיתי את זה בחיי. צריך הכנסה קבועה מאד, אחרת קשה וגורם למתח .

בקיצור - אין תשובה חד משמעית. 

בדרך כלל בגילאים מבוגרים.

(אם את משתייכת לציבור החרדי, נראה לי שזה באמת עלול להתקבל בעין לא יפה).

לשים לב לשותפות ממש מהוגנות.

לסכם מראש שלא מכניסים לדירה גברים, למעט אבא, אח, כשלא מפריע.

לבדוק מי בעלי הבית.

ומי שגרה עם שותפות בצורה נורמלית - לא אמורה להיות בעיה עם ה"דייטים"..

[לגבי עצם השיקול אם לעשות זאת או לא - לא נכנס. את צריכה להכיר את עצמך ואת משפחתך, ולראות מה שייך ומתי]

זה ברור לי. אם אני מכירה את הבעלים זה יכול קצת להקל...

אני ארגיש שזה כמו דירת שירות, רק עם יותר אחראיות.

כל כך היה לי טוב בדירת שירות,  העצמאות הזו, שאם יצא לי לגור לבד זה בהחלט יעשה לי טוב. אני מקווה.

בלי קשר לאם לשכור דירה או לא. (תמיד תוכלי לחסוך את הכסף להמשך.)

כשתהיה לך אחת כזאת במשך זמן מה תתחילי לחשוב אם כדאי לשכור דירה או לא.

שגרה לבד והוא פסל אותה רק בגלל זה...
לא התקבל לו/לאבא שלו טוב בעין

יש בתחנה המרכזית וגם בתלפיות (לא זוכרת איפה בדיוק).

לדעתי לא לוותר, להגיד לה שכבר תכננתן, ולהלהיב אותה הרבה על התחפושת שאת מתכוונת להכין לה.

מצד שני: האם התחפושת שאת מכינה לה, היא עם שמלה מתנפחת?

זה מאוד חשוב לילדות.

יש מעט ילדות שרוצות משהו אחר.

לפעמים יש אימהות שנמאס להן משמלות מתנפחות והן משכנעות את הילדה להתחפש לפרפר או לדבורה. הילדה משתכנעת, אבל כשהיא מגיעה לגן, העיניים שלה יוצאות כשכל החברות מראות לה איך השמלה שלהן מסתובבת!

לא הייתי מוותר בקלות על הרעיון המקורי.

כבר בחרה להתחפש לאריה שאהב תות (יש לנו כבר תחפושת של אריה). היא התלהבה מהעניין בייחוד כשהבן שלי מתחפש לאליעזר והגזר.

פתאום היא אומרת לי שהיא רוצה להתחפש לפאוור ריינג'ר!!! היא אפילו לא יודעת מה זה, סתם שמעה את זה בגן.

אמרתי לה שאנחנו נדבר על הכל כשהיא תחזור מהגן.

האם יש רעיונות?

תודה!

אז נראה לי שברור שלא.

להסביר לה בעדינות במה מדובר, בצורה כזו שהיא תבין שזה לא מתאים לה, ולדבר שוב בשמחה ובאהבה על התחפושת שכבר נבחרה.

שכבר בחרנו תחפושת.

להגיד לה ישר משהו כמו "כן את רוצה פוור רנג'רס? את זוכרת שאת מתחפשת לאריה. הנה תראי זה התחפושת שלך ויש לך תות וכו וכו'"

להעביר נושא לדיבור על מה שיש כבר וזהו.

חוץ מזה יש סיכוי שהיא כבר תשכח מזה היום לא?

בשני זמנים שונים?

אם כן - למה לא?

זוכרת את עצמי כנערה צעירה-ילדה, מחליפה תחפושות מיום המסיבה בכיתה ועד ליום פורים עצמו...

אבל מכיוון שיודעת אמא נפש ביתה- זרמתי איתה בפנטזיה,

והלכתי איתה היום לבחור את השמלה הפורחת שכמובן מנצחת בענק מעל לכל....

למסיבה הולכים עם אחת

לבי"כ עם שניה, ובכלל כל חודש אדר מתחפשים....

כמובן ממה שיש לנו בבית

וגם ממציאים לפעמים לבד משאריות בדים וחלקים של תחפושות

אם הילדים נהנים מזה וזה משמח אותם אז למה לא?

לפעמים חוסר תיאבון מעיד על איזו מחלה או ווירוס

אפילו מיץ . (מיץ ענבים יכול לעשות שילשול - אולי לדלל עם מים?) חשוב מאד מאד לשתות. הייתי ניגשת לרופא. 

בגיל הזה עוד אין יצר והילד לא באמת מבין מה הוא עושה..

זה עובר באיזשהו שלב, וכשיגדל קצת יותר אפשר להסביר לו שיש מקומות בגוף שהם קדושים ואנחנו שומרים עליהם.

בכל אופן, כדאי לומר לו שהוא יכול לעשות את זה במיטה או במקלחת. לא ליד אנשים. 

אין צורך לפתוח בכל הפורומים שקשורים לנושא

עוד מעט בת 4. לדעתי זה נובע ממצוקה . כדאי להסביר , שעדיף לעשות את זה בפרטיות . אני לא עושה מזה עניין , ומאפשרת לה לעשות את זה על ידי. אני לא דתיה . חשוב לי שהיא תפתח מיניות בריאה , ותרגיש טוב עם עצמה . זה לא "מכוער" כמו שהסבתא שלה אומרת. מה שכן , זה לא מתאים לעשות את זה ליד אנשים . זה המסר שלי. 

קשור ל"מיניות בריאה"..

[וגם "מיניות" יכולה להיות לא-בריאה לעיתים.. וגם מעבר לכך. אבל זה לא שייך לנושא של הגיל הזה כלל]

ומכל מקום, בהיות שאת חושבת שזה נובע ממצוקה - כדאי מאד להשתדל לתת לה הרבה חום, ביטחון ורגיעה - וגם לנסות להבחין היכן המצוקה.

אבא שלה דווקא רוצה להתחתן , אבל לא בא לי . הוא דתי אבל נמשך לגברים. אין לנו כל כך פרנסה כרגע . אני לא הכי שמחה. החיים שלה לא דבש. זה סוג של בריחה לא רעה בכלל לדעתי. מתישהו היא תפסיק. 

אולי תנסי לשמח אותה? ילדה בת 4 לא צריכה להיות עצובה ולהוציא את זה על דברים אחרים. ופרנסה זה לא מדד לשמחה. אפשר לעשות יצירות יחד בדברים זולים או אפילו בדברים שזורקים (כמו גביעי גבינה , בקבוקים).

וגם יותר לחשוף אותה לחברים , בגינות ציבוריות למשל.

בהצלחה, ממש כואב לי עליה

אני משתדלת לעשות יצירה , אבל אנחנו גרות אצל הסבתא , שלא אוהבת בלגן . את רוצה להמשיך להצטער? כולם , כולל האבא (הדפוק) שלה מלעיטים אותה ממתקים . הילדה מכורה לסוכר. 

כרגע למשל , דווקא אני עושה משהו יצירתי , והיא צופה בערוץ הילדים . 

ממש לא.

למה היא לא משתתפת איתך במשהו היצירתי?  אתן בקשר טוב? היא ואת בקשר טוב עם הסבתא?  (כמובן שאת לא צריכה לענות לי , אלו שאלות שצריך לחשוב עליהם ואולי לעשות שינוי)

ולא הבנתי את הקשר לממתקים

להפך . רציתי לפרוק , ותודה לך. המשהו היצירתי היה צביעת חדר בבית , ככה שהעדפתי שהיא לא תשתתף. היחסים לא משו. 

פשוט כואב לי הלב שהילדה שלי גדלה ככה . מקווה לשפר. ותודה!

בדיוק מה שאמרתי על האשליה של "מיניות בריאה"..

תמהני, שמי שחווה מצב מאד-מצער כזה, עדיין חושבת ש"מיניות" זה איזה דבר בפני עצמו, ולא מבינה שה"בריאות" היחידה של זה היא מתוך נישואין באופן בריא ואמיתי. לא סוג של "הפקר".

ובאמת מצער המצב שלה. אבל ה"בריחה" הזו אינה "לא רעה בכלל". זו אשליה. זה שידור מצוקה. והיא זכאית לקבל למצוקה לא סוג של "נחמה" מדומיינת זו - אלא יחס חם ותחושת רוגע וביטחון. אדרבה, המדד יהיה תשפסיק בגלל יחס כזה]

אבל יש תנאים אובייקטיביים . עדיף שהיא תכסוס ציפורניים? מה שהיא עושה זה תגובה למצב נתון לא בריא. כנראה שזה עוזר לה. אני מאמינה שזה יעבור. יחס חם היא מקבלת. רוגע -לא תמיד לצערי. אם יש לך עצה שאוכל ליישם -בכיף.

בתור מישהי שהייתה עושה את זה הרבה בתור ילדה (התחלתי בגיל יותר גדול משל הבת שלך, אבל עדיין צעיר), הייתי שמחה אם היו עוצרים אותי בגיל צעיר. לא שאני מכורה לזה, חלילה, אלא שאני נבוכה בלהיזכר בזה ובתור ילדה לא ידעתי שזה התעסקות פחות ראויה עם הגוף.

נקודת המוצא שזה יפסיק מעצמו או יעזור לפתח מיניות בריאה לא נכונה בעיניי, בתור אחת שהייתה שם.

אני לא אומרת שצריך להתייחס לזה בצורה קיצונית, אלא שצריך לנתב את ההתעסקות בגוף לכיוון חיובי ולעזור לילדה להתרחק מדרכי התמודדות כמו אלה.

 תנסו להסיח את דעתו שלא ירגיש. בזמן שהוא עושה כך תקראו לו לשחק או לעזור תגרמו לו לעשות משהוא אחר .

אם זה ממשיך תקופה ארוכה יש להיתיעץ עם משהו מקצועי.

שלהגיד לו:"אם אתה רוצה לעשות את זה בבקשה, אבל דבר כזה עושים רק בחדר שלך בלי עוד אנשים אחרים"

תנסו אולי להתייעץ עם איילת בוכניק- מעבירה הרבה הרצאות בנושא הזה

קראתי פעם ראיון עם הרבנית וולפסון,

היא לא דיברה על אוננות,

אבל כן על לא לעשות מהאיברים האינטימיים משהו שלילי מוקצה ודוחה,

כי אז הילדות מפתחות שריטות שמגיעות איתן עד החתונה .

לא מילה במילה, זה לא ציטוט, אבל אלה היו רוח הדברים.

אין לך מה להתרגש.

גם הבת שלי , 3.5 , "חוקרת" את הגוף שלה באמבטיה, לא בצורה מוגזמת,

הם תמימים לחלוטין ואין להם מושג שלמבוגרים זה עושה קונוטציה שלילית. 

אני לא מעירה לה, כי זה לא מוגזם, וזה לא קורה ליד אנשים אחרים,

כי רק אני רוחצת אותה. 

אתה יכול להגיד לו כפי שייעצו פה שזה משהו שעושים בחדר לבד כשאין אף אחד אחר

ולא לעשות מיזה עניין כאילו שזה משהו מתועב , הוא תמים ואין לו את המושגים שלנו לגבי זה.

חשוב- אין לי ילדים בגיל הזה

אבל אני חושבת שאת יכולה ללמד אותה התמדה, ולקיחת אחריות, אם לא תוותרי על המשימה.

וגם, לא נראה לי שקיפול בגד אחד ביום זה משהו מוגזם, הבן שלי בן 4 ועוזר לי לקפל לפעמים..

בהצלחה

אבל כנראה שטעיתי במחשבה שזו יכולה להיות אחריות שלה...

תודה רבה!

הרי זה קורה כל כך הרבה פעמים בהורות, ובכלל בחיים: מסמנים מטרה ותוכנית פעולה, על הדף זה נראה טוב, כשמיישמים בפועל רואים את מה שלא יכולנו לראות קודם. נהדר, אין סיבה להיות משועבדים ל'קודם'. אפשר להגיד להם - "אויש, תראו מה קרה. בחרנו את המשימה הזאת, ועכשיו אני רואה שזו עוד משימה קשה מדי בשביל פייגא-חנה. כדאי לשנות את ההחלטה הקודמת. יש לכם רעיונות מה כדאי לבחור במקום זה?" ולתת להם להעלות רעיונות. הם יכולים עוד להפתיע אותך. מה את יודעת, פתאום משולם-זכריה יציע שהוא יעשה ביחד איתה בכל יום. או שהמדבקה שלה תהיה בשביל עזרה לאמא פעם בשבוע. או רעיונות אחרים. אם הם לא יעלו רעיונות, תציעי את

אגב, לא כתבת מה דעתך על השמות שנתתי לחבורת הצדיקים

איך ידעת שאלו השמות שלהם??

סתם...

אבל צדקת שאכן לבת שלי יש שני שמות

לטובה כמובן.

ממש נהנית לקרא אותך, וב"ה גם קצת מיישמת!

אבל כבר הרבה לפני כן אני מורידה מכמות המטרנה.

הבת לי שבת שנתיים מקבלת בקבוק של 260-+ עם פחות מכפית מטרנה, זה רק לצבע.

הגמילה מהבקבוק עצמו נעשית רק לקראת גמילה בלילה (שנתיים וחצי- שלוש)

בהצלחה!

להכין כמה תמונות של הפעוט במצבים שונים - שותה מבקבוק, שומע סיפור, מתפנק על אמא, שוכב במיטה... ולעשות מהן סיפור. מדפדפים איתו בתמונות ומספרים: 'פעם שמוליק היה קטן קטן והיה שותה מבקבוק בכל פעם לפני שהלך לישון. כששמוליק גדל הוא הניח את הבקבוק בצד (אפשר לשלב גם תמונה של הבקבוק מונח על השיש), אמר לו 'ביי ביי', והלך לאמא שתשכיב אותו לישון בדרך אחרת. אמא חיבקה את שמוליק, שרה לו שירים, אמרה איתו קריאת שמע, ואז שמוליק שכב בשקט במיטה ואמא ליטפה אותו והוא נרדם וחלם חלומות מתוקים...'

הטקסט פתוח כמובן, תשלבי בו כל דבר אחר שנראה לך שילך הכי טוב בהשכבה במקום הבקבוק. הרעיון הוא לספר את הסיפור הזה הרבה פעמים במשך איזו שבוע שבועיים, ואז - כשהוא שולט בחומר היטב, ויכול להבין למה את מצפה ממנו - רק אז להגיע לגמילה בפועל.

בהצלחה!

ומתחילים להקטין את הכמות.

תני לו לגדול עוד קצת הוא ישנה את טעמו ויפסיק לאהוב מעצמו.

כך היה עם הבת שלי בסביבות גיל 3.

אני מבינה שזה עניין כלכלי ולא יכולה להכנס לשיקולים של אחרים.. אני אומרת לך רק מה שאני עושה - מוצאת משהו אחר לחסוך עליו.. 

הגברת הפרטית שלי, נגמלה ממטרנה בגיל 3.5 כמעט, לפני חודשיים, 

בעצת הגננת לשעבר שלה, שאמרה לי שזו כבר הגזמה פראית . 

היתה שותה מלפני גיל 3, רק 120 עם שתי כפיות

כשניסיתי לדלל לה כבר בגיל שנתיים היא התעצבנה ואמרה שזה מקולקל ושאני אכין לה בקבוק אחר. 

מקצת לפני גיל 3 היא היתה שותה ממש מעט, כבר לא היה לה צורך בזה, 

ארוחה אחת ביום וגם את זה לא תמיד. 

ככה שכשהפסקתי לה היה בכי שני לילות, שהיא קמה וביקשה, 

הסברתי לה שנתנו  את המטרנה והבקבוקים לתינוק קטן שלא היתה לו מטרנה בבית , 

קיימנו מצוות צדקה , ואמא שלו אומרת תודה רבה לאביטל שעשתה חסד עם התינוק הקטן שלה ושימחה אותו .

(חצי אמת, את הבקבוקים זרקנו , זה חוסר היגיינה לתרום את זה, ואת המטרנה שהייתה סגורה נתנו 

לגמ"ח) 

בהתחלה היה כעס, שזה שלה ולא של התינוק, וש"אמא של התינוק תלך לחנות ותקנה לו , וזה שלי" 

אחר כך היא הפסיקה והבינה שאין. דיי מהר. 

לפעמים היא סתם מבקשת, וכשאני אומרת לה נתנו לתינוק, אז היא מקבלת את העובדה בלי בעיה. 

אם קשה לך לגמול אותו, אולי אל תגמלי לגמרי, אלא תפחיתי לארוחה אחת מדוללת אם הוא מסכים לדילול,

ותחכי לגיל גדול יותר שאז כבר הוא לא כל כך ירצה את זה ברמה שקשה לגמול. 

של הגדול מבחינת שינה וערות

כמה זמן זה כך שהוא מתעוררלולא חוזר לישון מיד? לפני הלידה או רק אחירה?

שללתם תולעים?

אולי חלומות רעים?

אולי קר / חם לו?

אולי הוא ישן הרבה בצהריים?

היה תקופות קצרות שהוא ישן לילה שלם אבל המצב הנוכחי הוא הרבה לפני הלידה כבר מלא זמן

כן חשבתי אולי משהו מציק לו היה גם תקופת תולעים היו גם שניים תמיד יש משהו אבל בין לבין כשהכל נראה בסדר הוא עדין מתעורר..

ולא הוא כבר לא יושן צהריים (זה הפחית קצת את בעית ההירדמות בתחילת הלילה)

תודה על התגובות

כנראה שנצטרך יועצת שינה הלוואי שהיא תוכל לעזור!

דבר ראשון אני חושבת שזה קצת אופייני לגיל שהם יכולים לצאת מהמיטה והם יותר עצמאיים וצריך פשוט לעמוד על העיקרון זה לא פחות לטובת הילד מאשר לטובתך. גם הוא צריך לישון לילה רצוף.

אז דבר ראשון באמצע הלילה אין טקס שינה. פשוט מחזירים למיטה. אם את רוצה להיות נחמדה את יכולה להגיד לו בלילה ישנים במיטה לתת נשיקה וללכת ואם הוא יוצא להחזיר. שוב ושוב ושוב גם 30 פעם. באותו טון רגוע. בלילה ישנים במיטה. 

ולצערי גם כשהוא מגיע באמצע הלילה כשאת שפוכה מעייפות ואת נותנת לו לישון לידך  את צריכה לקום. זה רק לכמה לילות.  אני תלשתי את עצמי מהמיטה למרות התשישות והחזרתי למיטה. 

כמה פעמים כאלה ותדירות הביקורים הליליים תרד משמעותית. אבל את חייבת להיות עקבית. בהצלחה!!

ולכל המתחסדים שיקפצו להגיד שילד צריך חום ואהבה בלילה ומעדיפים אמהות מתמוטטות וילדים שלא מקבלים את צרכי השינה שלהם במקום ילדים מחונכים שמקבלים את צרכיהם אז לא אתם טועים. ילד בלילה צריך לישון. הזמן לתשומת לב כללית היא ביום.

גם הילדים שלי יודעים שהם יכולים לבוא אלי אם יש להם חלום הם מפחדים ממשהו וכולי. אבל נקודת המוצא היא שבלילה ישנים ובאים לאמא רק לצורך.

aima תודה כנראה שזה באמת מה שאני צריכה לעשות!!

מטרי- אני מסכימה שזה לא כ"כ נורמלי לכן בדיוק אני מתייעצת..דבר שני כשאני נכנכסת אליו בלילה אני ממש לא מדברת איתו אני רק יושבת שם והוא יודע שאני שם עד שהוא נרדם אחרת הוא קם ובוכה ומילל. אני לא חושבת שיש קשר לחוסר תשומת לב הוא מקבל עודף ב"ה מפונק מידייי אולי זה הקשר.. וברור שגם בעלי ניגש אליו.

תודה לכולכן מקוה שזה יפתר בקרוב!

מאז שגדלה לי הבטן, חודש שביעי בערך, ובת ה3.5 החכמה מאוד שלי התחילה להבין

שהולך להיות פה שינוי , כרגע היא בת יחידה ומקבלת המון מכל הסביבה ב"ה.

היא קמה בלילה ורוצה אותי . עד אז היא ישנה לילה שלם יופי, חוץ מבתקופה של צוק איתן

שהיו אזעקות בלילה ואם קמתי על השניה של הציפצוף הראשון רצתי איתה

בטיל למקלט על הידיים, 15 שניות מהבית למזלי, אם השכן הדפקט לא היה חונה את הרכב שלו על הפתח ואז הייתי צריכה לעשות סיבוב קטן  והיה לוקח 20 שניות שזה סוף הזמן. אין צורך לומר שהוא לא היה יורד למקלט,

הבן אדם כמעט ולא עובר בדלת של המקלט אפילו, עם הרוחב שלו. או שמישהו אחר היה חונה את הרכב  שם 

כאילו חסר מקום לחנות חוץ מהפתח של המקלט, אבא היה חודש במילואים, והתחושה היתה מאוד קשה ולחוצה.

יום הולדת 3 חגגנו אצל סבתא בממ"ד.

בתקופה הזו היא ישנה איתי ביחד, כי היה לשתינו קשה לא להיות צמודות אחת לשניה וגם כדי שאוכל לרוץ איתה בזריזות בלילה למקלט, חודשיים אחר כך היא עוד לא ישנה כמו שצריך, ואז זה הסתדר לכמה חודשים והיא ישנה מעולה כמו קודם,

אז גדלה לי הבטן וחל השינוי שהוא נטו בגלל ההריון. 

הבובה שלי הולכת לישון מוקדם, קצת לפני שמונה, ולפעמים קמה אפילו שלוש פעמים בלילה, 

זה קשה, נכון, ואחרי הלידה זה יהיה יותר קשה. 

אבל ב"ה שיש לנו ילדים.

היתה מישהי שמאוד קיטרה והתלוננה על הספסל בגן ציבורי על התינוק שלה שלא ישן בלילה,

שכנה אחרת שישבה שם והיתה בטיפולי פוריות שנים ארוכות , אמרה לה "רוצה להתחלף איתי? אני אשמח"

אותה אמא השתתקה. 

תתנחמי בזה שהתחליף ללא-לקום בלילה זה להיות עקרה או רווקה. 

 אז כשהיא אני מחזירה אותה למיטה בשקט, אם היא מבקשת סיפור אני אומרת לה בשקט שסיפור זה ביום ושבלילה ישנים

היא אומרת תשבי לידי, אני יושבת לידה 10 דקות גג, גם אם היא לא נרדמת אני פורשת,

אם היא קוראת לי בזעקות שבר אני באה, אם היא סתם קוראת , לא בלי נקיפות מצפון, אני נותנת לה להירדם לבד,

ומרגיעה את עצמי שזה מה שטוב לה, וזה לא יעשה לה טראומות , כי כל היום אני זמינה לה ומרעיפה עליה אהבה ובלילה ישנים כדי שיהיה לה כח להנות בגן למחרת. 

עד לא מזמן נתתי לה לישון איתי במיטה כי לא היה לי כח, עכשיו הפסקתי והתחלתי להחזיר אותה גם בפעם ה10,

כי אני כבר חושבת על מה יהיה אחרי הלידה. אני קצת לפני.

אין לך מה להיות בגישה של הוא "מפונק מידיי" ושזה בגלל זה.

עובר עליו שינוי רציני היה בן יחיד עד גיל שנתיים +, נסיך בלעדי, פתאום לאמא גדלה הבטן, אחר כך

הגיע תינוק, הוא כבר לא לבד ואמא כבר לא 100% שלו. תביני אותו ואת הקושי שלו אל תעשי לו עוול של להיות בגישה שהוא לא בסדר

ושהוא מפונק. הוא ילד קטן מאוד. שנתיים וחצי זה ממש קטן, אפילו שלעומת התינוק יש מצב שהוא נראה לך

גדול. הוא לא. הוא קטן מאוד.

כמובן שצריך לחנך, להחזיר למיטה , לתת מינימום תשומת לב בלילה, ולעשות את המקסימום כדי שיישן טוב ,

בשבילו ובשבילך. 

מצד שני, את סה"כ שלושה חודשים אחרי לידה, ובשלב מסויים לפני הלידה סביר להניח שהוא סתם לב שדברים משתנים

נניח, אמא פחות סוחבת אותי על הידיים, אמא יותר עייפה, לאמא יש פחות סבלנות, שאלא דברים טבעיים בסוף הריון,

שגרמו לכך שגם תקופה לפני הלידה הוא לא ישן כמו שצריך, כמו הבת שלי. 

אחר כך הגיע תינוק, והוא בעצמו פעוט. לא אומרת שאתם ככה בהכרח,

אבל יש הורים שחושבים שבן השנתיים צריך להיות האח הגדול והבוגר,

ושוכחים שהוא קטנטן בעצמו, יש מישהי שכתבה בפורום שעד היום מתייסרת על איך שהם התייחסו לבן השנתיים כשהתינוק נולד ואיך שהם ציפו ממנו להיות הבוגר והגדול.

מסקנה מכל העניין , 

הוא לא מפונק מידי , ואין כזה דבר עודף תשומת לב כל עוד היא חיובית

וחינוכית. הגישה הזאת לא נכונה. 

הוא פעוט שעובר עליו שינוי משמעותי, קשה לו , וצריך להבין לליבו .

מצד שני, כן צריך לחנך ולגרום לכך שירדם בלילה, ולהדגיש שבלילה ישנים במיטה שלו

וביום מקבלים תשומת לב. נתנו לך פה עצות ממש טובות איך לעשות את זה. 

בהצלחה!!

אבל כדאי שתכתבי את הגילאים של הילדים (שניהם בנים?), כדי שיוכלו לעזור לך יותר.

יש לי אח גדול שבתור ילדה היה מציק לי המון (היום אני יכולה להבין כמה הוא עצמו היה מסכן ומתוסכל ולא קיבל יחס הקשבה ותמיכה... אז זה יצא עלי...) ואני רוצה להגיד לך שגם היום כמבוגרת זה מעיק על הקשר בינינו. היום הוא ממש איש מקסים ומלא אהבה ונתינה, ועל פני השטח אנחנו מקיימים קשר טוב מאוד, אבל מתחת לפני השטח זה עוד נמצא שם, יש מרירות ועלבון ישנים וגם פחד מהאח הגדול והחזק, שפעם אחר פעם אני תופסת את עצמי שאני מנסה להסתיר ממנו דברים, לא מעזה להיות באמת כנה איתו, נזהרת לא להגיד דברים שעלולים לעורר לעג --- בקיצור חסומה איתו לגמרי.

אמא שלי היתה בעמדה של לא להתערב במריבות, ושמריבות הן רק בשביל למשוך צומי מההורים. אבל זה לא היה נכון! (סיפרתי פה בעבר שאמא שלי היא אדלריאנית מובהקת שגם מלמדת את השיטה. לצערי זאת גישתם.)

קראתי פה בעבר הסבר יפה של 'בת 30' איך להיות לעזר לילדים כשהם רבים, איך לעזור ולנווט אותם לשיחה מכבדת. אני מקווה שהיא עוד מסתובבת פה ותוכל לכתוב.

חוץ מאיך שעוזרים בשעת מריבה (מה ש'בת 30' הסבירה), יש גם המון עניין של דוגמה אישית, של שיחה תומכת ומכבדת בין ההורים, שתראה לילדים איך לנהל אי הסכמות בצורה טובה. וכמובן לתת לכל ילד את כל הקשב והתמיכה שהוא צריך, שלא ירגיש צורך להגדיל את עצמו על חשבון אחיו.

פותחת יקרה,

בתנ"ך מוזכרים כמה אחים.

דוגמאות:

קין והבל

יעקב ועשיו

ואפילו יוסף ואחיו שכולם היו צדיקים גמורים!

מה ידוע לך על הקשר שבין האחים הנ"ל?

דווקא על אהרון ומשה, יש עדות לפרגון הדדי:

במעמד הסנה, משה מנסה לסרב לקבל את שרביט ההנהגה.

רש"י כותב: שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהרון אחיו (שמות ד', י') 

אח"כ הקב"ה אומר למשה בפסוק י"ד: "הלא אהרון אחיך...יוצא לקראתך וראך ושמח בליבו"

וואו! לא רק התנהגות טובה אלא אפילו פרגון מכל הלב!

אבל בבקשה, לא להתלהב מהאהבה והפרגון, קודם נזכיר את המקום שבו גדלו משה ואהרון בילדותם:

אהרון גדל כמו כולם בבית הוריו, ומשה גדל בבית פרעה

אבל כל הנ"ל, היה רק כדי להתנחם, כאשר הילדים רבים.

בתכלס, וודאי שאנחנו לא יכולים להתנער מהאחריות.

יש לנו אחריות ללמד את הילדים תקשורת בריאה.

התעלמות מוחלטת ממריבות, היא בריחה מאחריות!

וכמו שכתבה האנונימית, בת 30 הסבירה יפה איך לגשר בין אחים ולבנות תקשורת בריאה.

נחכה לה!

בנות... - הורות

ויישר כח גדול לבת 30.

אכן הודעה מעוררת השראה.

אני גם מאוד מתחברת לגישה שהוצגה בהודעה של בת 30.

אם את רוצה לקבל עוד כלים בכיוון, אני ממליצה לקנות את הספרים של אדל פייבר ואלן מייזליש ('איך לדבר כך שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שילדים ידברו', 'הורים משוחררים - ילדים משוחררים', ובהשקר עליו שאלת- 'אחים ללא יריבות').

[אני עוד לא בשלב של התמודדות עם מריבות כי יש לי רק ילדה אחת כרגע, אבל ההורים שלי התבססו על הספרים האלו בחינוך שלנו, וגם אני קיבלתי מהם כלים מצויינים בתור אחות גדולה..]