פורום הורות (עמוד 227)

וחושב שלא יקבל אם ישאל...

אפשר לומר לו, שאתם בשמחה תתנו אם צריך.

ואפשר גם להסביר, שכדאי קודם לאכול אוכל שיש בו "חומרים" חשובים לגוף, כדי שיהיה תיאבון. ואח"כ אם ירצה, שיבקש ותתנו.

למה לבקש?  שנוכל לראות שיש מספיק ולא נגמר כי לא שמנו לב... וגם שאם לפעמים אנחנו חושבים שזה יותר מידי ועלול לעשות כאבי בטן, נוכל להגיד לך...

אבל נותנים גם מדי פעם באמצע שבוע

אנחנו חושבים שלא כדאי מינון גבוה יותר- מטעמי בריאות.

אני לא רוצה לתת לו כל פעם שהוא מבקש כי זה על בסיס פעמיים ביום

וברור שהוא אוהב ממתקים (גם אני )

ענבים? פריכיות אורז? בננה?

חשוב שיוכל לקחת לעצמו משהו קטן בכל פעם שמרגיש צורך.

ואת הממתקים - תעבירו למקום שלא בהישג ידו. אחרת זה ניסיון קשה מדי בשבילו לענ"ד.

והכי הכי טוב שלא יהיו בבית (אפשר לקנות כמות קטנה לפני שבת, שיהיה רק לשבת)

על דרך הפשט לגמרי...

אין צורך להפליג ל"גבולות"..

מה שאתם חושבים שראוי, זו כמובן החלטה ומדיניות לגיטימית שלכם. אבל כרגע, זה המחיר שלה. שהוא "לוקח" בצורה כזו.

אם זה חשוב לכם - אז אולי תנסו לתת במקום זה "ממתקים" אחרים. בריאים. מפירות, פירות יבשים, וכד'. מגוון.

יתכן שתוך זמן מה יתרגל אליהם. גם הלהיטות תרד, וגם אין בעיה לתת פעמיים ביום..

גם קוביית שוקולד או ופל קטן פעמיים ביום לא תפגע בבריאות שלו. 

האמת, במקרה הזה, אני לגמרי מזדהה עם הילד.

(אבל לכל הורה יש תפיסת עולם משלו וזו כמובן זכותו). 

(וזוללת אותם בעצמה סתם, לא תמיד...)

זה קשה לעמוד בפני ממתקים - אפילו לנו כמבוגרים קשה לעמוד בפיתוי, אז מה אפשר לצפות מילד קטן?

אולי הפתרון הוא באמת להחביא אותם במקום רחוק מהישג ידו.

ושימשיך להיות מתוק, גם בלי הממתקים!

לא תהיה לך ברירה אלא לעבוד עם העוזרת בצמידות, ולהסביר לה איך לסדר. (ואולי כדאי לומר מראש שלזה את זקוקה).

את 'פשוט' צריכה למצוא אחת עם גישה לסדר,

כמה פעמים ראשונות תצטרכי ללוות אותה - בעיקר כדי שאת לא תאבדי את הראש מרוב סדר,

וזה הכל.

בתור תינוקות הם אוהבים את המקלחת/האמבטיה, עד שמגיעים לגיל שנתיים בערך - שאז הם בוכים במהלך כל זמן המקלחת... משתדלת לחבק ולהרגיע אותם אח"כ.

ומגיל ארבע - מתקלחים (פחות או יותר) לבד, ואז האטרקציה שבעניין מושכת אותם להתקלח.

לקנות בחנויות למוצרי תינוקות מן טבעת פלסטיק גדולה שמשחילים עד המצח. כששוטפים את השיער, השוליים הרחבים של הטבעת מסיטים את הזרם רחוק מהפנים. לא יודעת אם זה עוד קיים, אבל נשמע שזה מתאים לילדון אם לשטיפה בכיור הוא הסכים.

יכול להיות שזה יהיה ענין של כמה ימים של לשטוף בכיור והטראומה תחלוף.

חמודי.

כזה דבר: http://www.aliexpress.com/item/Free-Shipping-shower-bathing-cap-boy-Baby-Child-Kid-Safe-Shampoo-Bath-Shower-Wash-Hair-Shield/32257891362.html

עלה גרושים ומאז היא מתלהבת כל פעם שחופפים לה...

יש לי את זה בערך חודש.

היא גם הייתה בוכה וצורחת שנכנס לה מים לעיניים ולאוזנים.

בנחת,

בפעם הבאה שאת מקלחת אותו תנצלי את ההתחלה כשהוא עוד לא צורח( כך כתבת.).

ותגידי לו- חמודי בוא תראה, תרגיש את הזרם, נכון זה נעים על היד?

תראה את אמא ,לי זה נעים גם על פנים!

ואז תרטיבי לך מעט עם הדוש את הפרצוף.

תשימי מעל המצח , כך שהמים ירדו לך על הפנים בלי להרטב...

אח"כ תתני לו להחזיק את הדוש ושיעשה גם לעצמו. ואח"כ את תעשי לו ותגידי לו- תראה, נכון שזה מגדגד ונעים?

עם הרבה צחוק וכייף, נעימות ורוגע פשוט שירגיש שזה לא סוף העולם מים על הפנים.

וכך לאט לאט זה עובד להם.

אולי תנסו לשטוף את הראש בנטלה עם מים?

כל פעם קצת..

נסו

למרות שהוא ענק ממש- בן כמעט שנתיים אבל חלק חושבים שהוא בן 3-4, אני משכיבה אותו באמבטיה בסוף בשלב של להוריד את השמפו- ביד אחת  תומכת בראש שלא יכנסו מים לאוזניים (בגלל דלקות אוזניים ) וביד שניה משפריצה מים על הראש. בלי דוש, זה מפחיד אותו...

לפעמים גם מביאה לו כוסות שישפריץ לכל מקום- וגם על הראש...

איפה המטוס? הוא מביט למעלה, ואומרים לו יופי, כל הכבוד, ממשיכים לשאול אותו עוד שאלות בסגנון

למשל - אתה רואה את הציפורים? וכו' וכו'

או עם ילד קצת יותר גדול - מה הצבע של התקרה?

עושים מזה קצת צחוקים, סוג של משחק

(חמודי, נכון התקרה ירוקה? לא, התבלבלתי, רגע, איזה צבע? אתה בטוח? תסתכל טוב טוב...)

ותו"כ שוטפים מאוד בזריזות את הראש

אגב, אם הדוש מפחיד אותו אפשר עם נטלה, יש ילדים שזה ככה אצלם

באופן אובייקטיבי יש משפחות עם ילדים שנוטים לתגובות היסטריות בלי קשר למה שההורים משדרים.

ויחד עם זה, דווקא ילדים כאלו צריך ללמד, במידת האפשר, דרכי התמודדות אחרות עם תסכול, עייפות וקושי.

אני חושבת שהתשובה שאת מחפשת היא בגוף השאלה : "קטע מאוד מכיל ומקבל עד שנמאס להם..."

כוונתי שחינוך ילדים צריך להיות באופן כללי מאוזן - לא עוברים מקיצוניות אחת לשניה. הייתי אומרת שאם נמאס להם, גם ההכלה והקבלה כנראה בעייתיות, לא נעשות נכון.

אם המעבר בהתנהלות של ההורים היה נראה לך קיצוני, כנראה ששם לא "מכילים" אלא מבליגים. למעשה נמנעים מלחנך.

כנראה מאפשרים לילדים כל מה שעולה על רוחם ואז בבת אחת מחליטים שאין כוח לזה.

בפשטות, ילדים שגדלים בסביבה כזאת לא יודעים - לא לימדו אותם - איך להתנהג. לא באופן כללי כשעדיין להורים יש כוח, ולא כשמגיעים אל המשבר. חבל.

מקווה שהארתי במשהו.

אצלנו ההורים היו צורחים עד לב השמיים, אבל לא כאשר היו אורחים בשטח.

גם אנחנו היינו משתדלים להתנהג יפה ליד האורחים, אבל אם מישהו היה מעצבן אותנו, היינו צורחים צרחות היסטריות, גם בנוכחות זרים.

אם את תהיי רגועה, רוב הסיכויים, שהילדים שלך לא יהיו הסטריים, אלא אם כן יש להם בעיה, כמו למשל PDD.

חסר פירוט לגבי גיל הילדות, מס' הילדים, המיקום של הילדות הקטנות והצורחות, והסיטואציות שמביאות אותן לידי צרחות (על מה הן מתעצבנות? הן צורחות סתם או מדברות בצרחות כדי להשיג מה שהן רוצות? איך ההורים שלהן מגיבים?)

כמו שכבר נכתב לך, הרבה תלוי בדוגמא האישית ובהתנהגות של ההורים. ממש לא צריך להגיע למצב של צרחות מטורפות. גם כשיש ילדים צפופים (שזה מצב בחירי, בד"כ), אפשר וצריך לבחור איך מגדלים אותם, ולשים לב שלהורים עצמם יש סבלנות, כח ונחת לגידול הילדים.

אם הילדים מתחצפים, גם כן, אין צורך לצאת מהכלים ו"להשתגע". לפעמים תגובה נינוחה, שקולה ורגועה נותנת לילד הרבה יותר מאשר תגובה קיצונית וחותכת. תלוי מאוד במכלול הנסיבות.

אני באתי מבית של טרור לילדים. פחדנו לזוז בבית. אולי אני מגזימה אבל הייתה מולנו הרבה קשיחות. 

מעולם "אבי" החורג לא חשב ל"הכיל" את הילדים. בין אם היו שלו ביולוגית או לא. 

בקיצור עדיין היו הרבה צעקות בבית. במיוחד בגיל ההתבגרות של האחים שלי. משני ה"צדדים".

כשבניתי בית משלי, היה לי מאוד חשוב שבביתי לא יהיו צעקות. שיתנהל שיח תרבותי בין כולם.

אבל נראה שהחיים רוצים אחרת. למרות שאני משתדלת לא לצעוק בבית. (טוב יוצא לצעוק במקרים קיצוניים במיוחד.)

יש המון צעקות בבית שלנו. לפעמים אני ממש סובלת פיזית מכאבי ראש מהצעקות של הילדים. אני מנסה להוריד להם את הווליום, אבל יש להם ישות בפני עצמם. יש מביניהם שצועקים יותר ויש שפחות. אבל אני כל הזמן מנסה לחשוב מה אפשר לעשות אחרת, ואין לי הרבה תשובות חוץ מלהתאזר בהרבה סבלנות. לדבר איתם שוב ושוב להסביר, בסוף אולי הם יפנימו שאפשר אחרת.

חוץ מזה שכשילד כועס או עייף, הוא רק ילד. קשה לו לשים לעצמו גבולות כמו אדם מבוגר. באותו רגע, הוא חושב רק על עצמו ועל הרצונות שלו והוא ילחם עליהם בכל הכח שמוקצב לו. גם אם זה פוגע באחרים. אני רואה את זה בעיקר על הבנות.

כשבן מרביץ להן או מנסה לחטוף משהו, הן צורחות מראש כמקדם הגנה, כי זה הכח היחיד שיש להן מולו. כך אני רואה את זה.

אז למרות שממש קשה לי להכיל צעקות. נראה שאין לי בררה. אלה ילדי...

כי אני לא האשמתי את ההורים בכל התנהגות של ילד, ובמקרה הנ"ל, לא האשמתי את ההורים בכך שהילדות הקטנות צורחות.

בכל אופן, יכול להיות שעניין הצעקות בבית קשור גם לגיל הילד, לגנטיקה (באופן מורכב), ולמשפחה בה הילד גדל.

אני לא מאריכה יותר מזה כי לא ברור לי אם הגבת אליי או לפותחת השירשור.

זה פשוט לא לשפוט אחרים..

יצא לי הרבה לראות אמהות אחרות עושות דברים שלא הבנתי איך הן עושות את זה ואמרתי שבחיים אני לא אעשה ככה.

והיום מדהים אותי לראות שרוב הדברים שאמרתי שאני לא אעשה ככה או אצלי לא יהיה ככה קורה לי בדיוק!

ויותר מזה, כשחיים את הדברים האלו מבינים שככה זה החיים ולא הכל בהכרח רע.

כוסות ולכתוב עליהם שם (מכירה משרד שלא חסרות בו כוסות?)

קערה גדולה להכנת סלט- במידה ואוכלים אצלכם ביחד ומביאים אוכל מהבית

יש כל מיני ג'אדטים (אם ככה כותבים את זה) יפים (למשל ב-ENTER)- מעמדים לנייר וכדו- תלוי כמה אנשים יש אצלכם.

תשאלי ב"צעירים מעל עשרים" זה ממש פורום מתאים לשאלה כזו (ופעיל הרבה יותר מהפורום הזה, כך שיש סיכוי ליותר תגובות)

בהצלחה

כל ילד הוא בפני עצמו. הגדולים לא עשו כך והוא כן כי...

אולי הוא מנסה לקבל מכם את תשומת הלב בדרך זו ואז צריך מאד לחזק אצלו את הדברים החיוביים. לצ'פר במדבקות או בפרסים קטנים דווקא התנהגויות טובות שידע שכדאי לעשות דברים טובים כי מצ'פרים עליהם.

אולי קשה לו להתבטא ולומר בפה ולכן הידיים עובדות?

לא תמיד אנחנו יודעים מה מפריע לילד ומה גורם לו להתנהגות כזו אבל מה שבטוח שצריך הרבה חום ואהבה .

בהצלחה

הוא ילד פרפקציוניסט וכשמשהו לא במקום או לא כמו שצריך להיות הוא ישר תוקף. הגננת אומרת שזה נורמלי אבל צריך כל הזמן לשוחח איתו כל זה וכו'.... 

לשוחח איתו לפי רמתו. לשמוע אותו בראש וראשונה.

לדבר על מה שקורה בגן. לגלגל שיחה. מי חברים, מי לא חברים, איך מתנהגים שם..  לוודא שהכל בסדר. שלא חטף בעצמו או משהו כזה, ושלא פורק משהו מהגן בבית.

אם זה נשלל - אז יש מקום להסביר בנחת מה עושים כשרוצים משהו. להדגים מדברים שקורים. איך קודם כל לא מרוצים, אח"כ מדברים, מבקשים וכו'.

בעזרת כפית חד פעמית.

לפעמים יש קטנים שנהנים לשתות מכוס (אולי מחומר נעים - חד פעמית או פלסטיק עבה).

ושהמים יהיו חמימים.

אם היא בגיל המתאים

נסי בכוס מפלסטיק או חד"פ עם עזרה שלך

אפשר קשית

אולי בכפית

מרק

האמת שאני קונה שם הרבה, ולא שמתי לב שזה מוזיל לי במיוחד.. מה שכן, יש שנתיים בלי עמלות זה מה ששכנע אותי..

כל חודש מקבלים קצת קופונים שיש שם דברים נחמדים לפעמים

ואז לשמור אותן בארון? וכל פעם להוציא קצת ולתת לילדים?

ואפילו אם הם מקבלים את זה ישר לידיים, את מבקשת מהם הכל ואומרת ששומרים את הממתקים לשבת

שבת היא לא הרבה זמן אחרי פורים, כך שהם יכולים לקבל את זה בכיף ולא בהתנגדות יתרה..

בהצלחה!

אל תקחי ללב שאמא שלך מביאה להם ממתקים, אולי היא חלמה שיהיו לה נכדים כדי לפנק אותם בזה (כי בטח זה מה שהיא אוהבת ומפנק אותה...)

אולי היא חושבת שיש להם חסך של שוקולדים... חחח

האם אפשר לומר לה בצורה ברורה, חד-משמעית, עד כמה זה מזיק לילדים? עד כמה עליה ניכרת ברמת הסוכר גורמת להם להיות ממש פעלתנים מדי, ברמה שלא טובה להם ולך?

אם לא, או אם אמך כבר יודעת (וגם אם כן אפשר לומר, בעצם)- אני הייתי מודה לאמא על הנדיבות שלה, אומרת לה כמה זה יפה מצידה, ומסבירה לה שבגלל שיותר מדי ממתקים בבת-אחת משפיעים לא טוב על ילדייך, את רוצה לקבוע את המינון שבו הם יקבלו את הממתקים. יש כאן פשרה, בעצם. מצד אחד, כל הממתקים והחטיפים המיועדים לכל ילד יגיעו אליו (בסופו של דבר). מצד שני, הילדים לא יקבלו "הפגזת סוכר" אלא "תוספת סוכר זמנית והדרגתית", כזו שלא תוציא אותם מאיזון תזונתי והתנהגותי.

מה דעתך? פתרון אפשרי?

נקודה קטנה שעלתה לי..

אני חושבת שאולי זאת הדרך של אמא שלך לתת לנכדים שלה, יכול להיות שזה חלק משמעותי מהקשר שלה איתם.

אין לי הצעות איך לשמור על מה שחשוב לכם, אבל לפעמים רק אם מבינים את המקום שלה הדיבור שלך איתה יראה אחרת.

בהצלחה!!

להרשות להם בפועל.

אצלי בדיוק אותה צרה כמו אצלך,

ולא רק מאמא - גם בגנים! שגעון של דבר, כל יום ממתק על משהו אחר...

פשוט סיוט.

ולומר להם 'לא לא לא' זה בדיוק המתכון שהם יחפשו איך לגנוב את זה.

אני כבר התייאשתי..

והשבוע עברתי בחנות ספרים, והיה שם ספר חדש על אורח חיים בריא לילדים, קומיקס נורא מוצלח - משולב בעלילה עם מתח וצחוקים, ציורים מהממים, מלא ידע - אבל הוא מועבר בצורה מאד קלילה,

ראיתי את זה בחנות וחשבתי לעצמי שאני קונה את זה, כי אני חייבת, אבל מענין אם הילדים 'יקנו' את זה...

בקיצור שדבר ראשון הם פשוט התנפלו על הספר ובלעו אותו מקצה לקצה,

והכי - הם פשוט לקחו את זה רציני! לא האמנתי!!!

מסתבר שכשזה מגיע מכיוון הילדים - זה הדבר היחיד שעובד...

הבן שלי פשוט דחה אחר כך כל מיני סוגים של ממתקים שהזכירו לו את הציורים בספר - של מה זה עושה בגוף,

והבת שלי הודיעה שהיא הולכת לישון מוקדם - כי... (לא זוכרת )

בקיצור אני יושבת ולא עושה כלום חוץ מלקצור את הפירות.

אני חושבת שאין לך שליטה על מה שהילדים מקבלים מבחוץ,

וסבתות די נפגעות או מתרגזות כשמבקשים מהן לא לתת ממתקים... זו הדרך שלהן להעניק,

גם אני נגד - אבל זה לא עוזר לי.

הספר הזה הוא בעיני דרך טובה לתת לילדים מתנה - את השליטה שלהם מבפנים.

/News/News.aspx/278218

לא הכרתי את ברילולו שצרפה ברווזה, הצצתי בלינק וזה נראה גם מהמם אבל סוג אחר של ספר,

משהו יותר בקליל כזה - להכניס למודעות ולרגש..

המסע הזה הוא משהו ממש מפותח וחדשני, לא ראיתי דבר כזה עד עכשיו. ובאמת שחפשתי..

אם את מכירה, אז זה מבוסס על הספר 'חיים בריאים כהלכה', ספר שבעלי ואני אמצנו בחום.

אבל שיצליחו להעביר את זה לילדים בצורה שהם פשוט יתמגנטו לספר ועוד יושפעו מזה מעצמם - מדהים.

אישית אני לא אוהבת את כמויות הממתקים של פורים כי ככה התרגלתי מאימי. אימי היא אדם סופר בריא וממש קשה למצוא אצלה ממתקים בבית. 

אז מה שקורה זה שיש לי אחים/ גיסות שמתלוננים שאמא שלי אינה סבתא אמיתית כי היא אף פעם לא מחלקת ממתקים לילדים...

טוב, החג חלף, נשארנו עם שקית ענק מלאה בחטיפים ושוקולדים שהביאה.

לכל מי שכתבה שזה לא נורא -

אם יש משהו שמזיק לילד שלכן

ויש מישהו שמאוד אוהב את הילד, ומביא לו מתנה את אותו דבר מזיק

זה ברור לכן שכאמהות אתן תתנו משהו שמזיק לילד רק כי הוא קיבל זאת במתנה?

אם הוא רגיש לבוטנים וקיבל במבה (הרבה במבה)?

אם הוא רגיש לגלוטן וקיבל ופלים?

אם הוא רגיש לחלבי וקיבל חבילת מעדנים?

(לא ברמה מסכנת חיים חלילה, אלא רגישות שגורמת נניח - לכאבי בטן, או כאב ראש, או "סתם" היפראקטיביות)

תתנו לילד להרגיש לא טוב רק כי מישהו החליט לתת לו דבר מזיק?

(ומה אם קנו לו ספר שמבחינה חינוכית או רוחנית לא מתאים לכן לבית?)

תודה על הרעיונות, בוודאי שהם לא אוכלים הכל מיד

סה"כ הביקור היה נחמד ובאוירה טובה

לא אמרתי כלום, פשוט לקחתי את השקית ושמנו אותה בצד

והסעודה הייתה באמת נחמדה ושמחה

המעצבן הוא ההתמודדות עם מצב שאין שום סיבה שיקרה, אם סבתא רק הייתה מכבדת את אורח החיים של הנכדים שלה

[אגב, אם היא הייתה מביאה פירות יבשים שווים הם היו קופצים משמחה, הם מאוד אוהבים, וזה בשבילם פינוק לא פחות משוקולד]

תודה על המלצות הספרים, נשמע מעניין

אמו תחילה. את היא האמא ורק את מוסמכת לקבוע מה טוב להם ומה מזיק. מה שאחרות כתבו לגבי מה שהיו מאפשרות לילדים שלהם - לא רלוונטי.

אני יודעת שזה נשמע נורא, ולא בטוח שגם זה יעזור, אבל נשמע שאין לכם ברירה אחרת... אולי הם פשוט נהנים מהצומי, ואם לא תתנו - הם ייגמלו מכך.

גם כי הם כל הזמן יפנו בחזרה את הפנים ויצחקקו לעבר ההורה, וגם כי הקיר אצלנו לא לבן... הוא מלא בקשקושים

יש מצב בהחלט שיש לנו בעיה בסמכות הורית

יש לך רעיונות לפתרון?

רק לומר שוב ושוב להפנות ראש לקיר ולילה טוב. עד שיימאס להם...

אחרי שניסו אותן בפועל וגילו שביישום יש בעיות שלא יכלו לקחת בחשבון מראש - מלמדים את הילדים גמישות וענווה. זה שיעור מאוד חשוב לחיים, והחינוך הכי טוב הוא בדוגמה אישית.

ממש לא הייתי רוצה להעביר לאף ילד שלי מסר שאחרי שהחליט על דרך פעולה הוא משועבד לה באש ובמים.

אבל בכל מקרה מה שכתבת לא רלוונטי למתואמת לענ"ד, כי היא לא מתארת שקבעה כלל ונסוגה ממנו, אלא שבחכמתה ובהיכרותה עם ילדיה ידעה מראש לפסול מה שלא מתאים להם כמשפחה. הרי לא ייתכן שכל המשפחות יקפידו על אותן כללים ובאותן דרכים, נכון? אחרת מספיק היה שהקב"ה היה בורא משפחה אחת יחידה

הוא מראה חוסר ביטחון עצמי. 

לא חושבת שצריך להגביל ילדים בכל צעד ושעל, וכמובן שאת ההגבלות צריך לעשות מתוך מחשבה והכרת הילד ולא מותך אימפולסיביות. אבל, כשמישי כותבת שהיא לא יכולה לקבוע לילד שלה לסובב את הראש לקיר (בסיסי בעיני) זה אומר שיש פה בעיה בסמכות הורית. וכן, ילדים בוחנים את הנחישות של ההורים ולא משנה על מה- הם מנסים למתוח את החבל עד הקצה. למה? כי ככה בדיוק הם בודקים גבולות.

לא אמרתי שצריך להיות משועבד לדברים באש ובמים רק כי "ככה החלטתי" וברור שצריך לפעמים דיון ומחשבה אבל:

א. זה אמור להיעשות מול הילד (לפחות לא בשלב הזה של החיים)

ב. זה לא אמור להיות משו קבוע.

אם ההורה פועל מתוך חוסר ביטחון - הוא משדר חוסר ביטחון.

אם הוא פועל מתוך שלמות פנימית - הוא משדר שלמות פנימית.

הילדים שלי לא מנסים למתוח את החבל עד הקצה. נשמע לי די קשה לחיות ככה. אם מישהי מרגישה שזה המצב אצלה הייתי מייעצת לה לחפש דרכי פעולה ששמות יותר דגש על שיתוף פעולה ורצון טוב הדדי - ייתכן שזה ימתן את אווירת מאבקי הכוח.

האם בסעיף א' שלך נפלה לך מילה והתכוונת לכתוב שזה לא אמור להיעשות מול הילד? גם אני חושבת שזה לא אמור להיות מול הילד - הצירוף הזה ממש נותן לי תחושה של מלחמה ואויבים. בעיניי כדאי שזה ייעשה יד ביד עם הילד. כדמות חינוכית מובילה, ולא כמי שמצויה בעימות חזיתי.

ובעיניי החתירה לשיפור ודיוק וללימוד מהניסיון היא כן, בשאיפה, דבר קבוע. לפעמים היא תוביל לשינוי החלטות קודמות ולפעמים לא.

חשבתי עוד קצת על עניין הראש לקיר. חשבתי על עצמי - כשלוקח לי הרבה זמן להירדם (מדי פעם גם זה קורה) יש לי צורך עז להחליף צד כל כמה דקות, לא להישאר יותר מדי זמן ערות בתנוחה אחת. לא יודעת למה. זה פשוט ככה. אני מניחה שלא כולם כמוני. אבל בואי נגיד שאני הייתי הילדה שלך - ההנחיה הזאת הייתה גורמת לי ממש סבל פיזי. בסדר, לא יכולת לדעת את זה מראש, אבל אם היית מנסה ורואה שאני סובלת - לא היית מנסה לעשות חשיבה מחודשת, ולחפש פתרון אחר?

או אם כן היית מנסה - זה אומר שיש לך בעיה בסמכות הורית?

סמכות הורית, הנהגה הורית אחראית, קשובה, מובילה - היא דבר חשוב ביותר. לא כדאי לבלבל בינה לבין דיקטטורה הורית. מנהיג אמיתי לא מפחד לחתור לשיפור קבוע.

בסיסי זה להתאים את הגבולות שמתאימים לילד הספציפי שלי ולהתעקש עליהם בצורה שמתאימה ליד הספציפי שלי.

שהשיטות האלה דווקא מעירות אותם יותר?

מקרן עם תמונות למשלזה לאדבר שילד יוותר עליו כדי לישון

לא שזה עזר לי. 

בני כמה הילדים? 

יש טלוויזיה בבית?

אתם נותנים הרבה ממתקים?

יש דברים שעזרו , וכעת ילדה בת חודש לפני ארבע ישנה ברבע לעשר. 

לי אין אפשרות להוציא את הטלויזיה כי אין לי בית משלי - אבל אם מוציאים טלויזיה - זה עוזר בגדול. יש התמודדות אחרת , להעסיק אותם זה לא פשוט בכלל.

אני נותנת לה בערב תה קמומיל עם נענע (כדי להסוות את הקמומיל) , זה מרגיע.

יש הצהרה וקוראים לה :מקלחת ופיג'מה . גם אם אני יודעת שהיא תישן שעה אח"כ. זו התניה - כמו הניסוי של פבלוב . אין לי שעה מדוייקת . 

מעבר לזה - בשלב מסויים הרפיתי - והחלטתי שאני לא אעשה מזה עניין - אלא שעה לפני המועד המשוער - עשיתי אמבטיה , כולל צחצוח שינים ופיג'מה .

וכמובן לעייף אותם בגן שעשועים , אם יש אפשרות ..

בהצלחה  Z Z Z Z 

הולכים לישון ומשכיבים אותם לידכם ואחרכך מעבירים

לאורך הערב. גומרים לאכול מחשיכים את המטבח. גומרים להתקלח מחשיכים את השאר.

ואז שהכל חשוך אין להם מה לעשות וזה גם נותן תחושת עייפות.

גם אם את לא יכולה לעשות כלום עם בית חשוך, זה יעזור לך בסופו של דבר...

וגם לא לתת ממתקים ושתייה מתוקה למיניה מאחר הצהריים.

בנוסף כדאי לשים לב מה השעה שבה הילדים עוברים את שלב העייפות ומתעוררים לחיים ולהרדים אותם לפני זה. אחרי זה כבר הרבה יותר קשה.

במיוחד שיש אפשרויות לקבל הנחה,

ותחשבי על זה שכל היום הוא במקום אחד עם המטפלת והילדים והוא לא צריך להטלטל ולשנות כל דבר

אבל תבררי אלף בירורים לפני שאת רושמת למעון, אחרי כל הסיפורים ששומעים היום

זה משחק, הצגה. הוא נהנה מזה. אולי דווקא תצחקי ותשתתפי איתו? תטפלי בו גם את כמו בתינוק, ושניכם תתגלגלו מצחוק?

אני מרגישה שאולי הוא מנסה להשיג משו ספציפי...הוא בן יחיד כרגע...מקבל המון תשומת לב ופינוקים....לא ברור לי מה הביא אותו לזה..

את/אתה חוב/ת שאם אזרום עמזה זה יעבור?

הוא ימצה את זה תוך כמה זמן ויעבור. רק שאם תזרמי תוכלו שניכם ליהנות מהשלב הזה ולא לסבול.

אבל את האמא ולך יש האינטואיציה הכי טובה לחוש אותו. כתבתי מה שהצטייר לפי התיאור שלך, איך זה היה נראה לי אם זה היה אצלנו. אבל מן הסתם לא הכל אפשר להעביר בתיאור כתוב, ואם התחושה שלך היא שזה משהו מעבר, ושצחוק והנאה לא יהיו מענה טוב - מי אני שאגיד אחרת. הרי אני לא מכירה אותו. שיהיה לכם בהצלחה!

הילדים מאוד אוהבים לשחק באבא ואמא (זה כולל את כל התפקידים שיש...)

גם הבת שלי לפעמים עושה עאת זה בצורה קצת מרגיזה אז אני שואלת אותה האם הכל בסדר וזה רק במשחק?

וכמו שעוד כתבו תנסי לשחק איתו ביחד.

בהצלחה

גם היה בסביבות גיל 3, ביקש "לשחק תינוק" ורצה שאטפל בו... השתדלתי לשתף פעולה (עם כי מודה שלא תמיד היה לי כוח וסבלנות כשהמשחק נמשך זמן ארוך...), זה נראה לי צורך כזה לתשומת לב ולאט לאט זה עבר... (עדיין קיים לעיתים רחוקות)

בהצלחה!!

אשתדל לנקוט בשיטה נחמדה יותר...נראה איך זה ילך...

מזכיר לי קצת את הסיפור על בן המלך שהחליט שהוא תרנגול הודו (אני מאוד אוהבת את השיר של "ראש יהודי" על הסיפור הזה ).

לקטנה שלי, כשהייתה בערך בת שנתיים וחצי, היה קטע כזה שלפעמים היא הייתה זוחלת על ארבע, קצת נובחת ואומרת "אני כלב". התייחסתי לזה בשעשוע, כדבר חמוד (אם כי ברור שלא שייך לעצמיותה), וזה חלף מעצמו. פעם היא אפילו אמרה לכלב ברחוב "כלב, אני כלב"

אז לדעתי, כמו שהציעו לך- תני לזה מקום, קבלי את זה בהבנה (עם הידיעה שהבן שלך כבר לא תינוק), וזה יחלוף מעצמו.

יש דברים כאלה.

תגידי לבן שלך, שבהיות שיש מריבות עם ילדי השכנים, שיתפוס מרחק מהם ונמצא חברים יותר מתאימים.

וגם תגידי לו, בנחת, שישתדל, שאפילו אם הוא ממש כועס על השכנה, לא לקרוא לה בכינויים (בהנחה שהוא קרא לה כך לפני שניסתה לתפוס אותו. אם אחרי זה - אין מה לעשות.. זו ההתגוננות שלו בשלב זה של חייו..).

[לפי מה שאמרה לך - ינתן לראות שהיא לא בדיוק ב"רמה עילאית" כנראה. יש להניח שגם הבן חש את היחס שלה..]

ומסביר לו שגם אם היא פרה,

לא יפה לומר לה את זה בפנים.

ושישתדל לשמור ממנה ומילדיה מרחק

ילד חמוד יש לך 

גילאי 4 ו6 זה לא נורא. (תלוי כמובן איפה את גרה, עד כמה הילדים בוגרים ולא פותחים דלת לזרים, עד כמה הם שובבים. גיל 2.5 זה קטן להשאיר לבד אפילו 10 דקות.)

הבעיה היא - שאת לא יכולה להיות בטוחה שרבע השעה שהיא אומרת, לא תתארך...

במקרים של SOS ממליצה - להשאיר איתם קו טלפוני פתוח, או לבקש משכנה לבדוק מה איתם כל 5 דקות.

אני אישית תמיד אומרת לבייביסיטר להגיע לפחות רבע שעה מוקדם יותר.

ככה יש יותר סיכוי שלא תאחר, וגם חשוב לי להיות קצת בבית כשהיא עם הילדים שהיציאה תהיה נעימה יותר.

שלא הייתי משאירה אותם לבד 15-20 דקות. אולי 5 דקות, אם הייתה לי ודאות של 100% שתוך 5 דקות הבייביסיטרית מגיעה, ואם היה הכרח שאצא בלי לחכות (אחרי שמראש תיאמנו שהיא תגיע קצת לפני שאני צריכה לצאת).

לכאורה, הכל אמור להיות בסדר- השארת את הילדים מול מחשב/טלוויזיה, אמרת להם לא לפתוח לזרים, הילדים די ממושמעים... מה כבר יכול לקרות? ובכל זאת, אם חס וחלילה יקרה משהו באותו זמן- הקטן ישפוך כוס מים, יחליק ויקבל מכה חזקה בראש או משהו אחר- הגדול לא יוכל לטפל במצב בעצמו, ולא בהכרח יוכל להזעיק עזרה.

לכן לדעתי חשוב להישאר עם הילדים ולא להשאיר אותם לבד, אפילו לפרק זמן קצר.

בכלל, התנהלות מול הורים הכי טוב שתיעשה ע"י הצאצא שלהם ולא בן/ת הזוג

הבן שלי יודע שגם אם סבא/סבתא/אחרים מורים לו אחרת ממני, הוא ישאל אותי לפני 

ובעלי טוב מידי עם ההורים שלו... אין מצב שהוא יגיד לה משו

לדעתי כדאי לדבר עם בעלך. אם הוא עדין מדי מולם ולא מסוגל לדבר איתם, יכול להיות שכדאי שאת תהיי זו שאומרת משהו, אבל בצורה עדינה ומכובדת.

לכן כדאי קודם כל לדבר עם בעלך ולראות שאתם תמימי דעים לגבי המצב הקיים, הבעייתיות שבו, ודרכי הפתרון האפשריות. אח"כ תחשבו ביחד איך נכון לכם ליישם את הפתרונות.

אני חושבת שכדאי להגיב בעדינות אבל בנחישות מול החמות. היא הזיזה את הצלחת ששמת לבתך (בלי לומר מילה)? להזיז את הצלחת בעדינות, להחזיר את הצלחת שאת הנחת, ולומר לחמותך משהו כמו "תודה רבה על המרק, סבתא/אחר, אבל עכשיו בתיה צריכה לאכול עוף ואורז. אפשר לתת לה מרק אח"כ".

גם תלוי אם ההתערבות מצד חמותך מגיעה כשאתם בבית שלכם, או אצל הורי בעלך.

הרבה הצלחה.

בעלי מסכים איתי אבל לא אומר לה כלום.

לגבי הלהגיד לילדה- לפעמים זה עובד. לרוב לא כי אני לא רוצה להיכנס איתה לעימות..

ילדה בת 3 באמת תלויה יותר במה שהמבוגרים עושים עבורה, ופחות משנה דברים מעצמה בסיטואציה כמו זו שתיארת.

מעבר לזה, אני לא מכירה את חמותך, גם אותך לא, וגם לא את הקשר שלכן. עם זאת, אולי כדאי לשקול לאתגר קצת את הקשר. אם הקשר טוב, הוא "יסבול" טלטלות כאלה (שבהן את מביעה את דעתך המנוגדת ועומדת על כך שדעתך תכובד). אם הקשר לא טוב... לפעמים אין הרבה מה להפסיד, כל כמה שזה עצוב.

בעיניי נכון כן להביא את דעתך ולא לוותר ולהימנע, אחרת הקשר הוא חלקי ואת נפגעת מזה באופן קבוע, כמו שנשמע מדברייך. עם זאת (שוב הסתייגות), אני לא מכירה מספיק את המכלול כדי לומר לך בוודאות מה לעשות. כאן את צריכה לשקול ולהחליט מה יותר נכון.

[וזה באמת דבר שיכול לקומם בהחלט...]

אם זו מישהי שאת יכולה לדבר איתה  בלי שתעשה מזה ענין - אז אפשר להגיד: סבתא - אני מאד מכבדת את נסיונך, אבל חייב שהילדה תתרגל שהיא שמעת לאמא. אז אם את רוצה להציע משהו אחר ממה שאני עושה, תגידי לי בבקשה לא בפניה, ואחליט אם זה מתאים לי.

[יכול להיות שהיא פשוט חושבת שלא היה לך בקבוק ולכן שמת קש? או שלא ידעת שמביאים מרק?.. או שברור שזה כי היא חושבת ש"היא מחליטה"?..]

אם לא - אז הדרך שאת  נוקטת נכונה. לומר בשלוה בהירה, לגמרי בנעימות: אמא כבר שמה לבתיה אורז, אז אח"כ היא תאכל...  תוך זמן-מה היא תתרגל. וגם מה שלא בדיוק, הרי שבמכלול של היחס - דומני שמוטב לא להצליח בכך ב"מאה אחוז" לטובת השלום.

לגבי "הגזמת.. כך את מלבישה" - כדאי לא לקחת כבד. תחשבי רגע על דבריה.. אם נראה לך שהיא צודקת, תגידי-  תודה, נכון. באמת לא שמתי לב (אולי ה"שיתוף" יוריד לחץ להעיר הערות אחרות..).

אם נראה לך שלא נכון, תגידי, לגמרי בנחת, "נכון, אבל נראה לי שזה מספיק לה לעכשיו".

היא תתרגל שאת שומעת, מכבדת, ועושה מה שנראה לך למעשה.

אם היא רק הייתה מציעה, אומרת זה באמת פחות היה מפריע לי.

הבעיה שהיא פשוט- ע ו ש ה !!!

היא לוקחת את הכוס ומביאה בקבוק, לוקחת את הילדה לחדר ומחליפה לה בגדים.

ואז יש לי 2 אפשרויות או להבליג (כמו מה שקורה בדר"כ ) או לקום ולחזיר מה שהיה- ואז אני מפחדת שזה יגרום לדרמות מיותרות..

עכשיו ז ילדה ראשונה אם היא תתרגל לשתיקה  שלי אני פשוט מפחדת שזה רק ילך ויחמיר, כי וואלה היא לא תשים עלי.

ברגע שאת רואה שזה מתחיל - בנחת ובהיר: לא... אני מעוניינת שהיא תישאר עם הבגד הזה בכל זאת.

תודה, אבל השאיר לה בכ"ז את הכוס.

חש להניח שהתייחסות מכבדת להצעות שלה, בצירוף אי נתינה נינוחה לקביעת עובדות ההיפך ממה שעשית - יכולים לתרום לשיפור המצב.

(לא בטוחה שזה טוב, תבדקי אם מתאים לכם)

לנו היה במשך כמה שנים איזה קטע מציק עם חמי, וכל הזמן היינו בשיטה שדן הציע - לסרב בנימוס בכל פעם שזה קורה. אבל ראינו שזה יוצר הרגשת דריכות כזאת, שחייבים לשים לב ברגע הנכון ובדיוק להגיב את התגובה המתאימה... זה מאוד עייף אותנו. אז החלפנו שיטה: כבר כשדיברנו בטלפון וסיכמנו שנבוא לשבת, הוספנו: "יש לנו בקשה". אנחנו מבקשים שלא יקרה מצב שכך וכך וכך. חמי הגיב כמעט בהפתעה, וזה בפני עצמו הדהים אותנו: מה אתה לא שם לב שכבר שנים כל פעם שקורה הדבר הזה אנחנו מיד מבקשים שלא? אולי זו לא היתה באמת הפתעה אלא התגוננות, אני לא באמת יודעת, בכל מקרה הוא מיד הבטיח שזה לא יקרה (לא אמרנו שההגעה שלנו תלויה בכך, אבל זה היה קצת באוויר מעצם העובדה שכבר כשהם הזמינו הגבנו עם הבקשה הזאת). יכול להיות שיתאים לכם לנסות ככה?

[אם כי חוששני שחותנת שמה לב שזה כך - יותר מהחותן...  אבל בכ"ז, רעיון..]

זכרי- כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם..

נקודה למחשבה..

הזקנות האלו עם החתולים זה משהו....

מניסיון- מבט חמור סבר לא עוזר.

יש זקנה שנותת להם אוכל. והם באים ועושים את הצרכים שלהם בבניין זה פשוט נורא...אנחנו נאלצים כל פעם לנקות אחריהם.הם כבר חסינים לפלפל שחור ואקונומיקה. השכנה לא בסדר פנינו לבן שלה והוא לא עשה כלום בעניין הצעד הבא יהיה איום בקנס....