פורום הורות (עמוד 227)

יש דברים כאלה.

תגידי לבן שלך, שבהיות שיש מריבות עם ילדי השכנים, שיתפוס מרחק מהם ונמצא חברים יותר מתאימים.

וגם תגידי לו, בנחת, שישתדל, שאפילו אם הוא ממש כועס על השכנה, לא לקרוא לה בכינויים (בהנחה שהוא קרא לה כך לפני שניסתה לתפוס אותו. אם אחרי זה - אין מה לעשות.. זו ההתגוננות שלו בשלב זה של חייו..).

[לפי מה שאמרה לך - ינתן לראות שהיא לא בדיוק ב"רמה עילאית" כנראה. יש להניח שגם הבן חש את היחס שלה..]

ומסביר לו שגם אם היא פרה,

לא יפה לומר לה את זה בפנים.

ושישתדל לשמור ממנה ומילדיה מרחק

ילד חמוד יש לך 

גילאי 4 ו6 זה לא נורא. (תלוי כמובן איפה את גרה, עד כמה הילדים בוגרים ולא פותחים דלת לזרים, עד כמה הם שובבים. גיל 2.5 זה קטן להשאיר לבד אפילו 10 דקות.)

הבעיה היא - שאת לא יכולה להיות בטוחה שרבע השעה שהיא אומרת, לא תתארך...

במקרים של SOS ממליצה - להשאיר איתם קו טלפוני פתוח, או לבקש משכנה לבדוק מה איתם כל 5 דקות.

אני אישית תמיד אומרת לבייביסיטר להגיע לפחות רבע שעה מוקדם יותר.

ככה יש יותר סיכוי שלא תאחר, וגם חשוב לי להיות קצת בבית כשהיא עם הילדים שהיציאה תהיה נעימה יותר.

שלא הייתי משאירה אותם לבד 15-20 דקות. אולי 5 דקות, אם הייתה לי ודאות של 100% שתוך 5 דקות הבייביסיטרית מגיעה, ואם היה הכרח שאצא בלי לחכות (אחרי שמראש תיאמנו שהיא תגיע קצת לפני שאני צריכה לצאת).

לכאורה, הכל אמור להיות בסדר- השארת את הילדים מול מחשב/טלוויזיה, אמרת להם לא לפתוח לזרים, הילדים די ממושמעים... מה כבר יכול לקרות? ובכל זאת, אם חס וחלילה יקרה משהו באותו זמן- הקטן ישפוך כוס מים, יחליק ויקבל מכה חזקה בראש או משהו אחר- הגדול לא יוכל לטפל במצב בעצמו, ולא בהכרח יוכל להזעיק עזרה.

לכן לדעתי חשוב להישאר עם הילדים ולא להשאיר אותם לבד, אפילו לפרק זמן קצר.

בכלל, התנהלות מול הורים הכי טוב שתיעשה ע"י הצאצא שלהם ולא בן/ת הזוג

הבן שלי יודע שגם אם סבא/סבתא/אחרים מורים לו אחרת ממני, הוא ישאל אותי לפני 

ובעלי טוב מידי עם ההורים שלו... אין מצב שהוא יגיד לה משו

לדעתי כדאי לדבר עם בעלך. אם הוא עדין מדי מולם ולא מסוגל לדבר איתם, יכול להיות שכדאי שאת תהיי זו שאומרת משהו, אבל בצורה עדינה ומכובדת.

לכן כדאי קודם כל לדבר עם בעלך ולראות שאתם תמימי דעים לגבי המצב הקיים, הבעייתיות שבו, ודרכי הפתרון האפשריות. אח"כ תחשבו ביחד איך נכון לכם ליישם את הפתרונות.

אני חושבת שכדאי להגיב בעדינות אבל בנחישות מול החמות. היא הזיזה את הצלחת ששמת לבתך (בלי לומר מילה)? להזיז את הצלחת בעדינות, להחזיר את הצלחת שאת הנחת, ולומר לחמותך משהו כמו "תודה רבה על המרק, סבתא/אחר, אבל עכשיו בתיה צריכה לאכול עוף ואורז. אפשר לתת לה מרק אח"כ".

גם תלוי אם ההתערבות מצד חמותך מגיעה כשאתם בבית שלכם, או אצל הורי בעלך.

הרבה הצלחה.

בעלי מסכים איתי אבל לא אומר לה כלום.

לגבי הלהגיד לילדה- לפעמים זה עובד. לרוב לא כי אני לא רוצה להיכנס איתה לעימות..

ילדה בת 3 באמת תלויה יותר במה שהמבוגרים עושים עבורה, ופחות משנה דברים מעצמה בסיטואציה כמו זו שתיארת.

מעבר לזה, אני לא מכירה את חמותך, גם אותך לא, וגם לא את הקשר שלכן. עם זאת, אולי כדאי לשקול לאתגר קצת את הקשר. אם הקשר טוב, הוא "יסבול" טלטלות כאלה (שבהן את מביעה את דעתך המנוגדת ועומדת על כך שדעתך תכובד). אם הקשר לא טוב... לפעמים אין הרבה מה להפסיד, כל כמה שזה עצוב.

בעיניי נכון כן להביא את דעתך ולא לוותר ולהימנע, אחרת הקשר הוא חלקי ואת נפגעת מזה באופן קבוע, כמו שנשמע מדברייך. עם זאת (שוב הסתייגות), אני לא מכירה מספיק את המכלול כדי לומר לך בוודאות מה לעשות. כאן את צריכה לשקול ולהחליט מה יותר נכון.

[וזה באמת דבר שיכול לקומם בהחלט...]

אם זו מישהי שאת יכולה לדבר איתה  בלי שתעשה מזה ענין - אז אפשר להגיד: סבתא - אני מאד מכבדת את נסיונך, אבל חייב שהילדה תתרגל שהיא שמעת לאמא. אז אם את רוצה להציע משהו אחר ממה שאני עושה, תגידי לי בבקשה לא בפניה, ואחליט אם זה מתאים לי.

[יכול להיות שהיא פשוט חושבת שלא היה לך בקבוק ולכן שמת קש? או שלא ידעת שמביאים מרק?.. או שברור שזה כי היא חושבת ש"היא מחליטה"?..]

אם לא - אז הדרך שאת  נוקטת נכונה. לומר בשלוה בהירה, לגמרי בנעימות: אמא כבר שמה לבתיה אורז, אז אח"כ היא תאכל...  תוך זמן-מה היא תתרגל. וגם מה שלא בדיוק, הרי שבמכלול של היחס - דומני שמוטב לא להצליח בכך ב"מאה אחוז" לטובת השלום.

לגבי "הגזמת.. כך את מלבישה" - כדאי לא לקחת כבד. תחשבי רגע על דבריה.. אם נראה לך שהיא צודקת, תגידי-  תודה, נכון. באמת לא שמתי לב (אולי ה"שיתוף" יוריד לחץ להעיר הערות אחרות..).

אם נראה לך שלא נכון, תגידי, לגמרי בנחת, "נכון, אבל נראה לי שזה מספיק לה לעכשיו".

היא תתרגל שאת שומעת, מכבדת, ועושה מה שנראה לך למעשה.

אם היא רק הייתה מציעה, אומרת זה באמת פחות היה מפריע לי.

הבעיה שהיא פשוט- ע ו ש ה !!!

היא לוקחת את הכוס ומביאה בקבוק, לוקחת את הילדה לחדר ומחליפה לה בגדים.

ואז יש לי 2 אפשרויות או להבליג (כמו מה שקורה בדר"כ ) או לקום ולחזיר מה שהיה- ואז אני מפחדת שזה יגרום לדרמות מיותרות..

עכשיו ז ילדה ראשונה אם היא תתרגל לשתיקה  שלי אני פשוט מפחדת שזה רק ילך ויחמיר, כי וואלה היא לא תשים עלי.

ברגע שאת רואה שזה מתחיל - בנחת ובהיר: לא... אני מעוניינת שהיא תישאר עם הבגד הזה בכל זאת.

תודה, אבל השאיר לה בכ"ז את הכוס.

חש להניח שהתייחסות מכבדת להצעות שלה, בצירוף אי נתינה נינוחה לקביעת עובדות ההיפך ממה שעשית - יכולים לתרום לשיפור המצב.

(לא בטוחה שזה טוב, תבדקי אם מתאים לכם)

לנו היה במשך כמה שנים איזה קטע מציק עם חמי, וכל הזמן היינו בשיטה שדן הציע - לסרב בנימוס בכל פעם שזה קורה. אבל ראינו שזה יוצר הרגשת דריכות כזאת, שחייבים לשים לב ברגע הנכון ובדיוק להגיב את התגובה המתאימה... זה מאוד עייף אותנו. אז החלפנו שיטה: כבר כשדיברנו בטלפון וסיכמנו שנבוא לשבת, הוספנו: "יש לנו בקשה". אנחנו מבקשים שלא יקרה מצב שכך וכך וכך. חמי הגיב כמעט בהפתעה, וזה בפני עצמו הדהים אותנו: מה אתה לא שם לב שכבר שנים כל פעם שקורה הדבר הזה אנחנו מיד מבקשים שלא? אולי זו לא היתה באמת הפתעה אלא התגוננות, אני לא באמת יודעת, בכל מקרה הוא מיד הבטיח שזה לא יקרה (לא אמרנו שההגעה שלנו תלויה בכך, אבל זה היה קצת באוויר מעצם העובדה שכבר כשהם הזמינו הגבנו עם הבקשה הזאת). יכול להיות שיתאים לכם לנסות ככה?

[אם כי חוששני שחותנת שמה לב שזה כך - יותר מהחותן...  אבל בכ"ז, רעיון..]

זכרי- כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם..

נקודה למחשבה..

הזקנות האלו עם החתולים זה משהו....

מניסיון- מבט חמור סבר לא עוזר.

יש זקנה שנותת להם אוכל. והם באים ועושים את הצרכים שלהם בבניין זה פשוט נורא...אנחנו נאלצים כל פעם לנקות אחריהם.הם כבר חסינים לפלפל שחור ואקונומיקה. השכנה לא בסדר פנינו לבן שלה והוא לא עשה כלום בעניין הצעד הבא יהיה איום בקנס....

זה אומר כמה הוא "מבזבז" (A הכי נמוך וכו').

יש גם ענין של זמן פעולה וכד'.

אולי זה יוכל לעזור לך:

http://www.wisebuy.co.il/article.aspx?aid=242

[אבל צריך לזכור, שאצל ילד - אחרי שמקבל - זה "שלו". גם מאיתנו אי אפשר לקחת בכח אחרי שה' נתן.. ובשביל שילד יתן מדין חסד וצדקה, הוא צריך קודם להרגיש בטוח שלא לוקחים ממנו את "שלו".. אז נוכל גם להעצים את ה"אני" הזה גם לכיוון של "אני נותן"..  הדרגה]

אם הוא ילד ממש קטן - לא מנסים לעשות אותו צדיק "בכח"..

אם הוא לא רוצה - אז "מסכימים" איתו שנכון, זה שלו.

אח"כ אפשר לנסות לרַצות, באהבה: אתה רוצה לתת לו גם, שהוא גם ישמח?  ולראות במה הוא יכול לעמוד.

ואם נותן, לשבח: כל הכבוד, אתה עשית אותו שמח..

[וכמובן, לשים לב שנותן לפי מה שיכול "להכיל", ולא מואלץ בגלל התגובה..]

אנ חושבת שילדים מתנהגים בנושא הזה כמו ההורים שלהם.

למשל , אני לא כזה אוהבת לתת מעצמי לאנשים שמחוץ למשפחה הקטנה שלי (אני עובדת על התכונה הזאת שלי , אבל זה קשה) ובאמת , אני רואה שהילדים שלי לא כל כך משתפים ילדים אחרים בדברם שלהם. הבנים שלי כן מתחלקים בינהם, אבל לא בין ילדים אחרים וזה קצת מעציב אותי.

בייחוד כשאני רואה ילדים למשפחות אחרות שרק רוצים לתת ולתת, ובאמת גם האמא שלהם הא ככה, אוהבת לתת.

סוף פריקה

ילדים הם באמת חקיינים קטנים

לא מזמן הגדולה שלי אמרה לקטנה "למה את עושה ככה? את ראית אותי עושה ככה?"

ובחזרה לנושא- לפחות את יודעת מאיפה להתחיל לעבוד. נראה לי שברגע שהנקודה הזו תהיה יותר חופשיה ומשוחררת אצלך, תוכלי לעזור לילדים שלך יותר בקלות להשתחרר בה גם כן.

למה בלונים צריכים כשרות לפסח ? 

בחיים לא שמעתי שבלונים צריכים כשרות לפסח.

זה לא אוכל.

גם אם הוא לועס את זה, זה לא כזה משנה.

בלונים עשויים מגומי, זה לא אמור להיות חמץ, וזה לא אוכל. 

כמו ששמפו לא באמת צריך כשרות לפסח, וזה שיש שמפואים כשרים לפסח זה רק הידור. 

זה יכול להיכנס טיפה לפה כששוטפים את זה, גם אם זה חמץ. 

ויותר מיזה, אם הילד לוקה בפיגור שכלי, זה גם לא בעייתי שהוא יכניס את הבלון לפה,

אפילו אם זה עשוי ממשהו שיש בו חמץ . הוא לא באמת מודע...

דרך אגב, ראיתי על המסיר שומנים לתנור שקניתי, חומר ממש חזק יחסית למשהו שמשתמשים בו בבית

ולא במטבח מוסדי, כשרות של בד"ץ עדה חרדית. 

מי שאוכל את זה מת.... שפכתי ליטרים כדי לנקות את התנור מהשאריות של הרעל הזה .

זה ממש מצחיק לתת לדבר כזה כשרות.

בלון חמור יותר משמפו, כי העמילן שבו ראוי למאכל.

לילד מותר הכול, אפילו חמץ. אבל לנו יש בעיה של "בל יראה ובל ימצא"

אסור שיהיה חמץ ברשותנו!!

כי הדינים של "בל יראה ובל ימצא" בעקרון קלים יותר מדינים של אכילה. יש דברים שאסור לאכול אותם אבל מותר להם להמצא בבית. תמיד כדאי לשאול.

הרב אמר באופן מוחלט שאסור.

אני חושבת שאם לא תהיה ברירה, אפנה שוב אל הרב לשאול.

אבל בטח שמלכתחילה עדיף לחפש בלונים ללא עמילן חיטה.

לפי הרב שלי, 

חומרים רעילים עם הכשר, זה גימיק שיווקי חסר כל הבסיס הלכתי. 

המסיר שומנים לתנורים הזה, זה משהו שאם לא שוטפים את התנור עם טונה מים אחרי שניקו איתו,

מייבשים טוב, ומפעילים את התנור לזמן ארוך , יכול לגרום לנזק רפואי. 

זה לא אנשים ש"מקפידים יותר ממני" זה אנשים שלא יודעים הלכה והולכים לפי גימיקים שיווקיים. יש הבדל בין להדר במצוות,

לבין לעשות דברים חסרי טעם והיגיון, כמו להקפיד על הכשר מהודר ברעל שיכול בקלות להרוג בן אדם 

אם הוא יבלע מיזה ולא ירוץ לטיפול רפואי . 

לגבי סבון כלים, עוד איכשהו אפשר להבין את החוסר היגיון, כי אולי נשאר קצת סבון על הצלחת

עדיין זה לא ראוי למאכל כלב, אבל אפשר איכשהו להבין, אבל לגבי מסיר שומנים חזק לתנור, ששוטפים אותו עם מלא מים, מייבשים טוב,  ומפעילים אחר כך את התנור על עוצמה גבוהה שעתיים או לא זוכרת כמה צריך לפי הדינים של הכשרת תנור, איזה סיכוי יש לזה שלחומר הזה יהיה מגע עם האוכל? .

שכשניקיתי איתו לפסח כשהייתי בהריון מתקדם אמא שלי צרחה עלי שמה אני נוגעת בחומרים חזקים ורעילים כאלה בהריון. 

למה לומר שבלונים לא צריכים להיות כשרים לפסח כי זה לא ראוי לא רק למאכל כלב, זה להחליש?

הילד לא בולע את זה, וזה לא באמת עמילן כמו עמילן חיטה, זה גומי, גם אם זה מכיל איזושהי כמות מזערית של עמילן

זה לא הופך את הבלון לחמץ. 

בהצלחה. 

מדובר בילד אוטיסט עם פיגור.

להכין לבד לחם מקמח תירס, זה מאוד מסובך בשבילי.

אצלנו לא אוכלים קטניות בפסח, זה רק בשביל הילד.

כל מאכלי הקטניות שלו, מאוחסנים בכלים נפרדים שנשטפים רק בכיור של האמבטיה.

אז איפה אני אכין לחם?

למצוא פינה ולהניח בה טוסטר אובן.

איפה?

ככל שהילד גדל, הבית הופך להיות יותר קטן, כי לכל פינה הוא מגיע!

וטוסטר רותח, זה מאוד מסוכן בשבילו.

אני מעדיפה לנסוע רחוק לפני פסח (כשהוא עדיין בלימודים), לקנות לחם מוכן, ולהגיע לפסח מוכנה.

לכן לא כתבתי אזור בארץ. אני מוכנה בשביל זה להגיע לכל מקום שיידרש בעזרת ה'!

צודקת.. לא התכוונתי להעליב..

פשוט עבדתי עם ילדים עם פיגור שכלי ואני ממש אוהבת את הילדים האלה.  

ככה שלא כתבתי את זה כאילו זה משהו לא טוב או שאמור לפגוע,

אפילו נראה לי טבעי.. 

שלא ידבקו.

לגבי לחם אולי אפשר לשאול את מי שאתם קונים ממנו עכשיו לגבי לחם לפסח ואם לא אולי את יכולה להכין לפני פסח בכלים נקיים ולהכשיר את התנור.

בקשר ללחם, אנסה לברר בחנויות טבע. (אין באזור שאני גרה, אבל אעשה עבודת מחקר דרך האינטרנט)

ובקשר לבלונים - איך לא חשבתי? לברר אצל אלו שמתמצאים במוצרים ללא גלוטן! רעיון אדיר! תודה!

קיבלתי רעיונות, ועכשיו אנסה לברר בכיוונים האלה.

אשמח לקבל רעיונות נוספים או מידע ספציפי. תודה.

החלק החמישי בשאלון עזר לי להעריך יותר את האנשים סביבי ולשים לב לכל העזרה שאני מקבלת.

תודה על הקובץ בעיברית

מוזמנת לפנות באישי אם את רוצה.

עשיתי אצלה כמה טיפולי TAT ובדיקת גישיות לי ולבני.

היא מאוד נחדה, רגישה, מחילה ומקצועית.

אם יש לך שאלות בשמחה

כלומר זה תלוי. טוב לך בבית? בת כמה את? מה האופציות האחרות? יש לך כסף - שכר דירה + חשמל +מים+ ארנונה + עוד הרבה דברים , זה לא פשוט. עשיתי את זה בחיי. צריך הכנסה קבועה מאד, אחרת קשה וגורם למתח .

בקיצור - אין תשובה חד משמעית. 

בדרך כלל בגילאים מבוגרים.

(אם את משתייכת לציבור החרדי, נראה לי שזה באמת עלול להתקבל בעין לא יפה).

לשים לב לשותפות ממש מהוגנות.

לסכם מראש שלא מכניסים לדירה גברים, למעט אבא, אח, כשלא מפריע.

לבדוק מי בעלי הבית.

ומי שגרה עם שותפות בצורה נורמלית - לא אמורה להיות בעיה עם ה"דייטים"..

[לגבי עצם השיקול אם לעשות זאת או לא - לא נכנס. את צריכה להכיר את עצמך ואת משפחתך, ולראות מה שייך ומתי]

זה ברור לי. אם אני מכירה את הבעלים זה יכול קצת להקל...

אני ארגיש שזה כמו דירת שירות, רק עם יותר אחראיות.

כל כך היה לי טוב בדירת שירות,  העצמאות הזו, שאם יצא לי לגור לבד זה בהחלט יעשה לי טוב. אני מקווה.

בלי קשר לאם לשכור דירה או לא. (תמיד תוכלי לחסוך את הכסף להמשך.)

כשתהיה לך אחת כזאת במשך זמן מה תתחילי לחשוב אם כדאי לשכור דירה או לא.

שגרה לבד והוא פסל אותה רק בגלל זה...
לא התקבל לו/לאבא שלו טוב בעין

יש בתחנה המרכזית וגם בתלפיות (לא זוכרת איפה בדיוק).

לדעתי לא לוותר, להגיד לה שכבר תכננתן, ולהלהיב אותה הרבה על התחפושת שאת מתכוונת להכין לה.

מצד שני: האם התחפושת שאת מכינה לה, היא עם שמלה מתנפחת?

זה מאוד חשוב לילדות.

יש מעט ילדות שרוצות משהו אחר.

לפעמים יש אימהות שנמאס להן משמלות מתנפחות והן משכנעות את הילדה להתחפש לפרפר או לדבורה. הילדה משתכנעת, אבל כשהיא מגיעה לגן, העיניים שלה יוצאות כשכל החברות מראות לה איך השמלה שלהן מסתובבת!

לא הייתי מוותר בקלות על הרעיון המקורי.

כבר בחרה להתחפש לאריה שאהב תות (יש לנו כבר תחפושת של אריה). היא התלהבה מהעניין בייחוד כשהבן שלי מתחפש לאליעזר והגזר.

פתאום היא אומרת לי שהיא רוצה להתחפש לפאוור ריינג'ר!!! היא אפילו לא יודעת מה זה, סתם שמעה את זה בגן.

אמרתי לה שאנחנו נדבר על הכל כשהיא תחזור מהגן.

האם יש רעיונות?

תודה!

אז נראה לי שברור שלא.

להסביר לה בעדינות במה מדובר, בצורה כזו שהיא תבין שזה לא מתאים לה, ולדבר שוב בשמחה ובאהבה על התחפושת שכבר נבחרה.

שכבר בחרנו תחפושת.

להגיד לה ישר משהו כמו "כן את רוצה פוור רנג'רס? את זוכרת שאת מתחפשת לאריה. הנה תראי זה התחפושת שלך ויש לך תות וכו וכו'"

להעביר נושא לדיבור על מה שיש כבר וזהו.

חוץ מזה יש סיכוי שהיא כבר תשכח מזה היום לא?

בשני זמנים שונים?

אם כן - למה לא?

זוכרת את עצמי כנערה צעירה-ילדה, מחליפה תחפושות מיום המסיבה בכיתה ועד ליום פורים עצמו...

אבל מכיוון שיודעת אמא נפש ביתה- זרמתי איתה בפנטזיה,

והלכתי איתה היום לבחור את השמלה הפורחת שכמובן מנצחת בענק מעל לכל....

למסיבה הולכים עם אחת

לבי"כ עם שניה, ובכלל כל חודש אדר מתחפשים....

כמובן ממה שיש לנו בבית

וגם ממציאים לפעמים לבד משאריות בדים וחלקים של תחפושות

אם הילדים נהנים מזה וזה משמח אותם אז למה לא?