פורום הורות (עמוד 249)

למה  באמת  לא.  חשוב  לי  לדעת  מה  היתרון  של  בוסטר  על  זה.  או  מה  החיסרון  של  זה.  מדובר על  ילד  בן  3.  (ותחליף  לבוסטר  בלי  גב  לא  לכיסא  בטיחות,  כמובן)  חשוב  לי  באת  לדעת,  לא  בהתרסה.  

זה לא מחזיק טוב כמו בוסטר, לא מונח טוב על הספסל.
אם את שמה הגבהה שמוחזקת חזק על המושב
וכשהילד יושב היא לא זזה והחגורה מגיעה לא לכתף אז אולי זה בסדר. ואני לא לוקחת אחריות....

ונראה לי שבעניינים של חיים ומוות לא כדאי לחסוך,
מה עוד שאפשר להשיג ביד שניה וגם מחיר של חדש הוא מאוד זול.

השוטר שלימד אמר שאין שום בעיה.

ושכך הוא עשה עם הילדים שלו.

1. הכרית לא מוחזקת למושב ועלולה לזוז (בפרט בעת תאונה, לא עלינו ולא עליכם). הבוסטר מוחזק בעזרת החגורה, המבנה שלו מותאם לזה.

2. כרית היא רכה, ולא תוכל להגביה את הילד מספיק.

(בעבר היו משתמשים בספר טלפונים, אחד על השני לפי גובה הילד. ואז בבלימה מהירה הם היו מחליקים...)

בוסטר בלי מערכת גב זה זול יחסית, ומוכרים בהרבה מקמות (גם בחנויות למוצרי תינוקות, וגם באייס, הום סנטר וכו')

בעלך יותר בורח לו? (עבודה, הליכה לתפילות וכדו')

סביר שכן, מכיוון שכך סביר שהוא יותר ירצה לשמור אותו צמוד אליו כי עליו הוא מפחד שיברח,

עליך הוא סומך שתשארי איתו, זה לא אומר כלום על רמת האהבה.

אבל אל תיפגעי...

[תחשבי כמה אבות נפגעים כשזה כך...]

יש "תקופות אמא" ו"תקופות אבא"...

ויש גם בנים ובנות.

ואהבה להורים אינה תלויה בכך.

ותשמחי שהילד שלך כ"כ אוהב את אבא. מן הסתם זה גם אומר טוב על המשפחתיות שלכם.. 

תשמחי - ותראי שהוא גם ישמח בך (הוא גם יכול "להרגיש" שאמא מקנאת ואפילו טיפה "להשתמש" בזה.. אז פזוט תצחקי, ותשמחי..)

תחשבי על מי שנשאר, לא על מי שהלך.

בד"כ אמירה של אבא היא יותר חד משמעית ואין מה לעשות עליו פוזות ולכן אין טעם לבכות. אמא הלכה ולאבא לא מזיז שבוכים. לעומת זאת כשבעלך הולך ואת נשארת הוא בוכה כי הוא ידע שלך זה מזיז וזה עובד על הרגש שלך.

וגם יכול להיות שהוא פחות מבלה עם אבא אז כשיש הזדמנות הוא מעדיף אותו.

ויכול להיות שהוא דווקא רוצה תשומת לב ממך ולכן 'משגע' אותך כשהוא מבקש את אבא.

טבעי

היא ממש קשורה לבעלי. למשל- רק עליו היא מתרפקת ומניחה ראש ועלי לא. 
במשך תקופה ארוכה היא הסכימה לקבל בקבוק רק ממנו (לא מניקה) ונרדמה רק כשהוא היה משכיב אותה.

בכנות- הייתה בי הרבה קנאה וזה היה בהחלט קשה. הרגשתי שאני בתחרות עם בעלי על הלב של הקטנה...

זה גרם לכך שלא הצלחתי לטפל בה גם בדברים פשוטים יחסית, כמו להחליף טיטול, להלביש אותה וכו'. 

ב"ה החלטתי פשוט להנות מזה ולשמוח מאד שהיא מרגישה בטוחה ושטוב לה, לא משנה עם מי היא מראה את זה יותר.

עכשיו אני ממש מוצפת בנחת ממנה, כי אני לוקחת את העניין הזה  ברוגע.

(ואגב, זה גורם לה לבוא אלי יותר).

כשאני עבדתי שנה שעברה הרבה שעות 

אז הבת שלי ממש קפצה כשיא ראתה אותי 

ועכשיו בעלי הרבה שעות בבית וזה הפוך היא קופצת אליו 

ובוכה שהוא הולך

אבל בלילה באים אלי...

היית יודעת אם היו אלרגים למשהו ממש מסוכן לא?

הם טעמו בעבר תותים? בוטנים (במבה)? מוצרי חלב? סויה - לציטין הסויה נמצא כמעט בכל מוצר תעשייתי - מלחם ועד בכלל - נחשפו למזון תעשייתי? סלרי?

אם הם טעמו את הדברים האלו ולא הגיבו באופן מיוחד, אז הם כנראה לא אלרגים למשהו מסוכן. כלומר אלרגן שגורם לתגובה מסכנת חיים.

יתכן ששכחתי אלרגן מסוכן כלשהו - את יכולה לברר אצל המזכירה מה עוד נחשב כאלרגן מסוכן.

כדי לקבל אישור רפואי, את יכולה לחתום לגננת על הצהרה שאת לוקחת אחריות ומצהירה שאין לילד אלרגיות שמסכנות חיים.

עד כמה את בטוחה שזה כנראה לא מסוכן? נכון שרוב הסיכויים שהוא היה אומר אבל קיים גם אחוז שלא. האם היית מסכנת את החיים של הילד שלך ומסתמכת ב"פינה לא סגורה" בנושא כזה? עזבי את הגננת, יותר בשביל שתהיי בטוחה שלא יהיה חס וחלילה מצב לא נעים עד כדי מסוכן, גם הרבה אחרי הגננת הזו.

בהצלחה.

לעיריה או המועצה המקומית שאתם גרים בה, למחלקת חינוך, ולשאול.

בעיקרון, אם אני לא טועה התאריך הוא החל מא' טבת. לפחות ככה זה היה עד לאחרונה.

אם התאריך הקובע הוא א' בטבת, אז אם נולד בג' בטבת (ואפילו בא' בטבת)- לא ייכנס לגן 3.

שוב, לפי מיטב ידיעתי התאריך הקובע עכשיו הוא 1/1, כך שהשנתון של גן 3 של שנה האה הוא שנת 2012 (נראה לי) ואם נולד ב2013 לא ייכנס לגן 3 בשנה הבאה.

עד השנה התאריך הקובע היה א' בטבת. מהשנה התאריך הוא 1/1. 

(ולכן השנה יש ילדים בגן 4 שהיו אמורים להכנס בכלל לגן 3.  מסתבר שבאותה שנה שנולדו, א' בטבת היה לפני ה1/1

זה חוק יבש אחיין שלי הפסיד בחצי יום. וכמה שהפכו עולמות בעריה לא היה מצב להכניס. ואכן נשאר שנה בגן פרטי.

להשאיר אותו לשנה נוספת בבית או לשלוח אותו לפעוטון של צעירים ממנו.

שמעתי על הורים שעשו ככה וכשהילד נכנס לגן 4 הוא היה בשל והצליח יפה.

הוא דיבר ברור, אז כנראה שזו נסיגה זמנית שתחלוף - אולי בגלל שהוא התחיל מסגרת לימודית חדשה והוא מרגיש קצת חסר ביטחון.

לדעתי עדיף להתייחס לזה בשלוות נפש (ממילא אתם מחכים לצור אצל איש מקצוע). ובזמן הזה לתת לו הרבה תמיכה, חום ןחיזוקים בלי להעלות את הבעיה מולו.

להתעלם מזה.

להתנהג כאילו לא שמים לב לגמגום.

אם אחרי תקופה אין שיפור- שווה להתייעץ עם קלינאית תקשורת.

להיות קשובים, סבלניים ונראה לי בעיקר לא לעשות מזה עניין נורא ואיום.

בהצלחה גדולה!

יש בהדסה עין כרם מרפאה שמתמחה בגמגום (בראשות כהתיה אדלמן). אם זה רלוונטי לכם- לדעתי זה עדיף מאשר קלינאית בהתפתחות הילד שפוגשת הרבה פחות גמגום ופחות מנוסה בטיפול בכך. לפי מה שידוע לי, הם גם נותנים לך טיפים איך להתמודד בינתיים, עד שמתפנה תור (גם שם יש עומס וצריך לחכות הרבה לתור).

בכללי- תתנו לו דגם של דיבור איטי ורגוע (תדברו איתו באיטיות יותר מהרגיל, לא בהגזמה), ולא להלחיץ אותו כשהוא נתקע, להראות לו שאתם איתו, וזה בסדר גמור שידבר בקצב שלו.

בגיל הזה יש הרבה פעמים גמגום שעובר מעצמו, אבל לפעמים מתחיל גמגום שלא יחלוף מעצמו, ולכן לא כדאי לחכות אלא עדיף לפנות לטיפול. גם בגמגום שלא חולף מעצמו, ככ שמתחילים בטיפול מוקדם יותר, הסיכוי לעזור באופן משמעותי יותר גובר מאוד, ואפשר להתגבר מאוד על הבעיה בעזרת טיפול מתאים.

הרבה פעמים בעייה שפתית נובעת מבעיה בשמיעה.

לבן שלנו היתה בעיה כזאת וכשפתרנו את הבעיה בשמיעה הוא גם התחיל לדבר ברור.

במקביל להמשיך לחכות לקלינאית תקשורת. 

אבל הכל בנחת ולא להלחץ מולו. כי כשנלחצים זה רק מגביר את הבעיה.

שידוע כ"גיל ההתבגרות" הראשון...

קחי נשימה ארוכה ופשוט תכווני אותו מה מותר לעשות בבית ומה אסור.

ולגבי הגינה, תכיני אותו מראש, 5 דק' קודם , ותגידי לו- עוד כך וכך דק' הולכים ...שיהיה מוכן נפשית לעזוב למרות שכייף לו.

וכן גרביים עם תחרה או גרביון עם דוגמא .

יש דוגמאות חמודות ויפות על גרביונים ,או גרביים לבנות אם קישוטים /חרוזים כאלה ...

נצנוצים

חלומה של כל ילדה בת שש- ורוד עם נצנצים...

לדעתי גרביים עם תחרה כן יפה ולא תינוקי.

היום אני אלך איתה לקניות לחג ואשאל אותה מה היא מעדיפה. 

אם עשיתי שינוי הכמות החלב ,הוספת יותר חלב לאחרונה ......

אז יוכל להיות שזה הרבה מדי והיא צריך להתרגל לזה .....

אם אני זוכרת נכון גם לנו היה משהו דומה בקשר לכמות החלב לקח זמן עד שהילד/ה

התרגלו לכמות .

נ.ב

* אולי יוצאות לה שינים זה באה אם כל מיני סימנים כמו חום /הקאות (יוכל להיות ) 

תבדקית גם את זה

*אם היא מצוננת ויש לה לחה ( בקיצור חולה) 

אז זה גם משפיע יוכל להיות שהחלב מפריע

לכי לרופא שיבדוק אם היא לא חולה .

מצריך התייחסות רופא.

היא שתתה בקבוק בעבר בלי להקיא? ההקאות היו התופעה החריגה היחידה בשבוע האחרון? (מלבד החום בסוף השבוע).

למרות הייאוש מרופאי ילדים- בהחללט הייתי לוקחת אותה לרופא. את לא מרוצה מחוות דעתו? לכי לרופא נוסף. אל תוותרי עד שתקבלי תשובה מספקת כלשהי.

רפואה שלמה.

ואני בטוחה שיש לה ליחה, ולגבי הבקבוק לא עשיתי משהו שונה בכמויות, 180 מ"ל של סימילאק אדוונס פלוס רגיל רגיל כמו תמיד...

ההקאות זה משהו חדש, לא היה לה אף פעם

הוא יכול בזמנים שבהם הוא פנוי מעט בעבודה- בהפסקות,

או בבוקר מוקדם..

או בשבת

העיקר שכל זמן שיכול- ישקיע עמלו שם, ובשמחה..

בהצלחה!

ארוחת בוקר לפני הגן /לימודים אז כך זה תלוי מה הם אוהבים לאכל  ומתי את קמה /הולכת לעבודה או בבית .....

אפשר להכין סלט ירוקות או ירקות חתוכים /ביצים וכאלה ......(אנחנו לא אוכלים אוכלים כך בבקר ....)

ואפשר סתם מעדן שהם אוהבים ודגנים למיניהם ....(יש בריאים יותר ויש בראים פחות ....)

זה תלוי בסדר יום שלכם, מה אתם רגילים אוהבים ....

האופציה השניה של המעדן והדגנים ולפעמים פרוסה עם ממרח  היא מקובלת אצלנו .

וכך פחות או יותר נראה ארוחת בקר .

לפעמים אני גם אוכלת אזה פרי ואם אני רוצה להשקיע בי אז גם ביצה קשה .   

תודה על ההצעות. אני בד"כ לא ממהרת בבוקר אז יש לי זמן להכין דברים, אבל נראה לי שלאכול על הבוקר פרוסה זה קצת כבד (הם קמים בערך ב6 וחצי ויוצאים כבר בשבע ומשהו) מחפשת משהו קל, בריא ומהיר שיחזיק אותם עד 10

אפשר לעשות גם מסולת

ובינתיים זה ממש מוצלח.

ואני אופה לחמניות מזונות קטנות (32 לחמניות מקילו קמח) מקמח מלא, שזו גם אפשרות טובה בעיני.

לגבי הכובד של הפרוסה - נראה לי שזה בעיקר בראש שלנו, כשלחם = נטילת ידיים וברכת המזון.

ואבא הוא לא אטרקציאה אבל זה משהוא יחסית לאמא פחות מצוי בד"כ ליד הילדה ...

אז היא לא מקבלת אותו כמובן מאליו

אצלנו כשאבא חוזר בערב היא מתרגשת אח"כ בשבת שהיא כבר התרגלה שכל שישי היינו יחד ושבת וכו'.. היא לא מתחילה לחייך כל פעם שהוא עובר לידה ...

אני חושבת שילד ככה גם עם אמא שלו אבל איתה זה משהוא קצת יותר חזק!

הוא חלק מימנה ולכן לא מתרגש וזה טוב כי הילד צריך להרגיש את הביטחון הזה ...

אולי הוא לא יודע לעריך את זה 1

אולי הוא לא יודע לפרגן חיוכים על זה !

אבל אין ספק שאת הדבר המרכזי והמשמעותי בחייו

וכן גם אבא הוא משהוא מרכזי ומשמעותי

אבל אמא זה גם בגלל ההריון ההנקה והשעות שעוברים יחד יש קונקשין מיוחד

ותינוק לא מתרגש מזה כי זה כמו שאת תתרגשי מזה שהיד שלך נוגעת ביד השניה שלך...

זה לא אותו דבר כמו של יד של משהוא אחר...

הילד מחובר לאימו!

גישתי היא שלא צריך להאכיל אם לא רעבים, אא"כ מדובר במקרה קיצוני.. ואני מניחה שילדייך, ב"ה לא כאלה.. רוב העולם לא מרגיש רעב ישירות עם הקימה. כך שלדעתי הכי טוב ובריא, זה פרי: תפוח, אגס, בננה, שזיף. (אגב את ערכם של הפירות מקבלים הכי, כשהם נאכלים על קיבה ריקה.. כך שזה בריא + ) בהצלחה

להקפיא ולהוציא בכל יום מנה לכל ילד (אפשר גם לאפות כרגיל ופשוט לחתוך לפרוסות, רק לשים לב שצריך להקפיא כך שהפרוסות לא יהפכו לגוש אחד גדול). 

אם את מכינה פשטידה עם קוואקר וירקות זה מאוד מזין ובריא.

הילדים שלי אוכלים הרבה פירות אחרי הצהרים אז בבוקר הם לא רוצים. אני באמת הולכת יותר על עוגיות מקמח מלא שאני אופה, אני פשוט לא עומדת בעומס ( הם אוכלים הרבה..) בגלל זה חיפשתי עוד רעיונות

פנקייק, ביצה מקושקשת, סלט ירקות, פרוסה עם גבינה, דייסת קוואקר/סולת

המקסימום שהם מוכנים זה ביסקוויט עם חצי כוס חלב או איזו עוגיה.

אם יש לך זמן בבוקר (לי למשל אין), את יכולה להכין להם כוסיות קטנות של יוגורט עם דבש, או עם סילאן.

ולמה לא קונפלקס? זה הפתרון הכי טוב. יש כל מיני סוגים. גם כאלה שנחשבים בריאים ולא מפוצצים בסוכר.

טוחנת בפוד פרוססור חבילת אגוזים, חבילת שקדים, גרעיני חמניות, בוטנים, שומשום ועוד כהנה וכהנה ממה שיש בבית כמובן שהכל לא קלוי. אחרי טחינת החומרים היבשים אני מעבירה את החומרים הטחונים לקערה אחרת וטוחנת בפוד פרוססור תמרים וצימוקים. אחר כך מערבבים הכל ויוצרים כדורים (אם אוהבים אצלכם טעם של טחינה אפשר להוסיף קצת טחינה גולמית, אם אוהבים קוקוס טחון אפשר גם כן להוסיף). צריך להוסיף מספיק חומרים לחים שהכל ידבק. יוצרים מהתערובת כדורים קטנים שיכולים להישמר כמה שבועות במקרר. כל אחד לוקח כדור קטן בבוקר. מאד מזין ומשביע. לא לוקח בכלל הרבה זמן להכין (פרט לזמן הבדיקה מנגיעות של חרקים ...). המצרכים יקרים אמנם, אבל כל יום מספיק לאכול כדור קטן וזה מאד ממלא. אחרי שהתחלתי להכין (ולאכול) הרגשתי יותר טוב מבחינה בריאותית!

מערבבים גרנולה, ושאר,(קונים תערובת  בשקית בחנות פיצוחים) שוטחים בתבנית עם דבש ואופים. שזה מתקשה חותכים למלבנים ואוכלים בבוקר עם שוקו. אפשר גם לקנות, אבל זה עסק לא בריא במיוחד כיוון שמוסיפים להם סוכרים.

אני חותכת (עם סלייסר) כמה פירות בבוקר, זה ממש לוקח דקה!! שמה להם בקעריות עם מיץ תפוזים... זה יוצא ממש טעים!!!
 

ממליצה!

כי רצינו ממש משהו בריא.

מצב שני פירות לבד לא משביע בעיני עד 10.

אני לפחות לא הייתי שורדת עם זה.

זה מתאים כמנת נשנוש בצהריים וכך אנחנו עושים.

לאחרונה התחלנו בבוקר לתת

פצפוצי אורז מלא (100% בלי תוספות) +

כמה כפות חלב סויה

+כפית דבש.

אוהבים מאוד. וגם בריא. (רק חלב סויה לא הכי.. השאר סבבה לגמרי) רק מעט יקר.

אם תלחצי עליו הוא יפתח אנטי. תתחילי בלתת לו לשחק עם המברשת ולהושיב אותו לידך כשאת מצחצחת. אח"כ כשהוא יתחיל לגלות פתיחות לעניין, תנסי בזמן המקלחת לעשות לו קצת. ובלי לחץ באמת. מנסיון עם הגדולה שלי, צחצוח שיניים מאסיבי אולי מפחית את הסיכונים לחורים בשיניים אבל לא מונע אותם. אנחנו מצחצחים פעמיים ביום כבר מהשן הראשונה, ובכ"ז לפני קרוב לשנה מצאנו את עצמנו באסותא עם טשטוש וחמישה חורים. והקטן לעומת זאת, בל"ע, שיניים חמודות . 

מבינה אותך מאוד . גם שלנו עקשן פרד , התחלנו עכשוי לא ממזמן לצחצח לו שינים ....

בלי משחה כמובן , בגיל צעיר מאוד עושים בלי משחה ....

הוא בן שנתיים וקצת . לא אוהב את זה ולא ממש משתפף פעולה .

נ.ב

בהצלחה גדולה .

אנחנו באותה "סירה ".

והיא מאוד נהנית מזה ומבקשת לצחצח גם כשאנחנו כמעט שוכחים.....אז נכון שאנחנו לא יודעים כמה היא באמת מנקה אבל חשוב לנו שהילדים ירצו מעצמם

אם אפשר לגשת לטיפול- הכי טוב.

אני הייתי עונה ברוגע שאין עכשיו בומים וטילים כי נגמרה המלחמה. ונתפלל שלא יהיו.

לפעמים יהיו רעשים וזה מאופנוע או משאית או מדלת שנטרקת. את יכולה להכניס את הענין בתוך סיפור על דובי שהיה במלחמה

וכשהיתה אזעקה- מה הוא היה עושה?(הילדה משלימה) ואז יום אחד נגמרה המלחמה והוא שמע דלת נטרקת מה הוא חשב?(הילדה משלימה- טיל, או התחלת אזעקה) ואז אמא שלו הסבירה לו.... וכו'.

התגובה שלה מאוד נורמלית למצב. וכנראה שתפחת עם הזמן ועם רוגע שלכם.

ולדבי מה שכתבת שאי אפשר להגיד לילדים שלא יהיו יותר אזעקות- גם אי אפשר לאמר שלא יהיו תאונות או מות. אבל אי אפשר לתת הם לחיות בצל של זה כל החיים. כן אפשר להעביר להם את האופטימיות, התפילה והתקווה.

הייתה כאן תגובה מצוינת של דן לשאלה דומה. כדאי לחפש קצת ולמצוא. הודעה ארוכה ומפורטת שמאוד תעזור לך, לדעתי.

תרגישו טוב!

זו הזדמנות "לחזור" על מה שהיה.  הזדמנות טובה. אם היא פורקת את זה כעת - סימן שזה עדיין לא "נדחס" לבפנים וזו הזדמנות מצויינת לעבודה על הענין.

תשחזרו בנחת, כמו סיפור, מה שקרה.

תשבי איתה. תזכירי מההתחלה, כשהיה בומים ואזעקות. תשתמשי בציור שלה. תסבירי לה לפי הבנתה מה היה. תגידי לה שהערבים הרשעים ניסו לירות טילים, אבל הטילים שלהם לא שווים והם רק עושים רעש (אין כל צורך להיכנס איתה לפרטי החדשות..  בעיקרון זה נכון. זה מספיק עבורה). תסבירי לה בהתפעלות על "כיפת ברזל" איך היא תופסת את הטיל בשמיים, ו.. הופ,  שוברת אותו. תגידי לה שהצבא שלנו נכנס לאיפה שהם ירו, ופירק להם את המקומות שהם הם ירו, ושבר להם את הטילים.. שהצבא שלנו הרבה יותר חזק מהם. ב"ה שיש לנו צבא חזק וגיבור. "תבטלי" אותם לגמרי.. סתם טפשים ואין להם צבא בכלל.

תגידי לה שהבומים שהיו - זה רק הרעש של הטילים, או של מה שירו עליהם, אבל זה באמת לא עושה שום דבר. תראי לה דוגמה - אם יפול סיר במטבח זה עושה רעש, לרגע לא נעים, אבל זה לא כלום. זה לא כואב. סתם רעש.. לא נורא... אולי תתַרגלו סוגי "רעשים".. תגידי לה: כעת תעשי קול של חתול (זה עדין..). עכשיו של אוטו.. כעת אופנוע.. עכשיו של פצצה... ותסתכלו ביחד: קרה משהו?  שום דבר..  (כלומר: לעבור בהמחשה קרובה ו"נשלטת" שלא קורה כלום).

ובסוף תגידי לה: ותדעי, ה' שומר על עם ישראל, כל הזמן. אין מה לפחד. לפני השינה תגידי שמע ישראל, ותשני בשקט. ה' שומר עלייך. גם אבא  ואמא שומרים עלייך.

תני לה לצייר שוב, תשאלי אם רוצה לתצייר "בומים" ואיך הטיל שלנו מפיל אותם..

לעבור ביחד, בחזרה, בצורה מתקנת ומרגיעה. בהשתתפותה. ואז גם אין צורך להתייחס ל"אם זה יקרה שוב".

בהצלחה.

אני יכולה להפנות אותך לאחי שהוא יועץ חינוכי דרומי ומתעסק בעניין הזה קצת בעקבות הטראומה של הבת שלו... 

גם אנחנו גרים בדרום והבת שלי גם הראתה סימני חרדה.ניסינו להרגיע אותה בדרכים שונות אבל כשזה לא עזר פנינו לעזרה מקצועית. לא כדאי להשאיר את זה בלי טיפול כי זה יכול להשפיע גם אחרי שנים . יש טיפולים במוסיקה באומנות או בבע"ח ועוד .הביטוח הלאומי מממן 12 מפגשים של טיפול לתושבי הדרום.את יכולה לפנות ל"מהו"ת" ולקבל את זה דרכם. בהתייעצות איתם תבחרי את הטיפול המתאים לה ביותר. יש להם מטפלים ברמה טובה. טלפון:035246888 .בהצלחה רבה!

נסי לדבר איתו לפני היציאה  שאסור לברוח וצריך לתת יד לאמא

אוהב ללכת, וזה טוב שהוא רוצה להיות עצמאי...

בעיני, כדאי לנסות לאפשר לו ללכת כמה שיותר (ואז יתכן שהוא יתגעגע לעגלה)

בעניין הכביש, זו באמת בעיה.

אני מאמינה שאם תסבירי לו במילים בפשוט שזה אסור, ותחזרי על כך הרבה בסופו של דבר הוא יבין.

בנתיים הפיתרון היחיד הוא לאחוז את ידו בנחישות...

בהצלחה רבה בהתמודדות!

אגב, יש סמיילי עם דמעות-    (ויש גם את זה  )

מדובר על הליכה קצרה לגן שעשועים או למכולת לקנות לחם וחלב?

או על כמה שעות של סידורים וקניות?

בגיל הזה מומלץ מאד לעודד אותו ללכת לבד

וכבר אפשר להסביר את הסכנות בכביש 

(בבית בסיפורים, שירים וכו')

ליד הכביש- להיות מאד נחרצת וחד משמעית: חייבים לתת יד לאמא ובאמת להחזיק חזק ולא לוותר.

לצאת לסידורים- ממה שאני ראיתי זה מאד משעמם להם בגיל הזה ואז הם עושים הכל כדי לאתגר את עצמם

(כולל לרוץ לכביש...)

ולכן לדעתי האישית כן כדאי לצמצם למינימום זמנים כאלה ולהשאיר עם בעל/ בייביסיטר או פתרון אחר...

עבורנו. בשלב מסוים את תשמחי בכך שהוא עצמאי ועושה דברים בכוחות עצמו. לפעמים מגיע הרגע שבו צריך לשחרר, וגם לאפשר לו את שמתאים לו..

נסי להפוך את היציאה לחוויה : להחזיק בעגלה בזמן חציית כביש, להתבונן ברמזור שמתחלף- להתבונן בצבעים, לתת לו לעזור לך להחזיק שקיות, להכניס דברים לשקית, לשבת בעגלת הקניות וכו'.. בהצלחה

כזאת עם משענת מאחורה, שאת יכולה לאחוז בה.

ככה הוא יהנה יותר, אבל גם תהיה לך שליטה עליו.

סליחה אם התעלמתי מתגובות הגברים.

בכל אופן, הרעיון של בימבה שיש לי אפשרות להחזיק באמת נשמע לי פתרון טוב לשני הצדדים..

יש אופניים וכל מיני בימבות שההורה יכול להוביל..

אני ינסה לתאר לך את זה תשביני וזה לא יהיה לך מוזר

זה כמו --- קצת כמו ריתמה

אבל רק קצת

הילד לובש את זה כמו תיק על הגב- על הכתפיים, צמוד
ומחובר מאחורה שרוך - ואז ההורה יכול להחזיק

ככה הילד הולך לו, אבל בגבול מסויים ולא יכול לברוח להורה

לא מזמן ראיתי כזה על ילד שהלך ברחוב עם ההורים שלו

היה נראה לי ממש סבבה

גם חברה שלי סיפרה לי שיש לה כזה

יכול להיות שיהיו אנשים שיהיה להם מוזר או משו

אבל זה מול- ילד בורח לכביש- מה את בוחרת?  

הולכים איתו לאט  ובקצב שלו . ובקשר לכבישים עדיף שהוא היה בצד השני , ואת תהיה יותר קרוב לכביש .

כך אולי הוא פחות יברח .

 בגלי כזה רוצים עצמאות ....

בהצלחה

והוא יחזיק יד בעגלה?

העגלה, אני מעדיפה לתת לו יד..

יצא לך מבהיק. החולצות של הבן שלי נאלצות לעבור מידי כמה חודשים את הטבילה הזאת. 

ולפותחת- גם לי קרה שהכל יצא צהוב. שימי לב מה כתוב על האקונומיקה- יש בה לימון/ניחוח לימוני? יכול להיות שזה מה שמשפיע על הצבע.

שווה לבדוק את זה. זה גיל שבו להרבה ילדים יש ירידה בשמיעה.

וכמובן- שווה לבדוק גם את הכיוון הרגשי. אולי בגן צועקים הרבה? כדאי לך לדבר עם הגננתץ

לא הייתי ממהרת להסיק שזו בעיה בשמיעה. לפעמים זה נובע מרצון להראות נוכחות- במובן הלא טוב של המילה.. וצריך לבחון מדוע זה כך. ולפעמים זה צורך בשימת לב פשוטה..

גם שנו התחיל לצעוק ולבכות "סתם כזה" (זה נראה לנו כצומי ופינוק ) .

הוא בן שנתיים וחודשיים , ילד שני במשפחה (והכי קטן ...לבנתיים)

כנראה גם במעון שלו צועקים כך .... אולי גם אצלכם זה כך ?

התחברתי למה שכתבו כאן .

     בהצלחה !

נ.ב

פעם ב... לא קבוע , ובנתיים לא כל כך הרבה פעמים ... רק "מתחיל" .

אבל זה מאז שהיא נולדה בערך. וגם היתה לה ירידה בשמיעה.

תמיד טוב לשים דגש על עוד תשומת לב ועוד יחס,

אבל צריך להיזהר מהאשמה עצמית, כאילו שאת לא בסדר ולכן הוא ככה.

את מן הסתם בסדר גמור- וגם את עמוסה עם האחרים- זה גם בסדר גמור.

אז אם את מרגישה שהוא כן קצת "נזנח" כביכול- אז בוודאי שתתקני את זה אבל לא להיכנס לנקיפות מצפון יותר מדי..

נראה לי הם לא יודעים עדיין לוסת את הקול.

כשהוא צועק אני אומרת לו עכשיו תגיד בשקט ואז הוא לוחש ולא שומעים בכלל. אני מנסה להשמיע לו מה הטון הנכון והוא מנסה עד שמצליח לומר בצורה נורמלית.