פורום הורות (עמוד 248)

איזה פעילות חסד עם ארגון כמו טל חיים
שבמהלך הבר מצווה אורזים מצרכים וכדו
זה גם כיף וגם עם ערך

*אפשר להעניק לבת במהלך הבת מצווה 12 מתנות ערכיות. לחבר ברכה מתאימה ולבקש מ-12 אנשים קרובים להעניק במהלך האירוע. עשו את זה לאחיינית שלי והיה מוצלח.
*הצגה
*להכין מארזים של חבילות מתוקות ולחלק בבית חולים עם החברות.
בשורות טובות ובהצלחה!

מתנה מקורית מהחברות

ברכות

אוכל וריקודים. צריך יותר מזה?

 

הייתי מציע שתכבדו 8 ממכובדי המשפחה בהדלקת נרות,

כאשר כל אחד מקבל אבוקה ומקריא ברכה אישית, בבחינת הדלקת המשואות ביום העצמאות

 

הבת עצמה תוכל להדליק את השמש ולהודות לכל האורחים וכו'

 

נכחתי פעם בבר מצווה כזאת,

והיה ממש מרגש.

בנימה הנכונה

למצוא צירופי מילים ולעשות עליהם דוכני פעילות/ לימוד/ ברכה או כל דבר אחר..
לדוגמא- מוציא לאור- אלבום עם תמונות שלה שכותבים בו ברכות.
עוד רעיון לצירוף עם אור, כרגע לא עולה לי רעיון לפעילות אבל אם תרצי אני אוכל לחשוב.. אור הנר, האור הגנוז, אור לגויים וכו'..

אני למשל נולדת בחודש בל שבט .

ואת הבת מצווה  עשינו  באדר קרוב לפורים (כך יצא אני חושבת ).

 

 

אז אמא שלי כתבה   מגילה  "על חיי" כל פרק תקופה או משהו בסגנון .

הלביש אותי בגלימה וכתר, חיכינו באולם מסדרון.  ודוד שלי הכריז : קבלו את המלכה .

אמא שלי החזיקה את היד שלי ו-2 האחים שלי החזיקו מאחורה בגלימה ( הגלימה היית ארוכה ) .

 

והיה לנו גם מעיון 6 גביעים כאלה מלאים בממתקים (מעיין כוסות זכוכית גבוהות -של גליה ).

וכל אחד שהיה משמעותי בחיי קבל אחד כזה , לאחר שקראתי עליו קטעה /ברכה .

( סבא וסבתא הורי ו2 אחי ).

 

 

* אז לסיכום : הדלקת נר חנוכה בסגנון כזה או אחר ....(לפי טעמכם / טעם הבת )

הצגה או שיר שקשור לחנוכה ( חנה ו-7 בניהם למשל ....)

חידות /פיצוחים /תופסים קו ..... שקשור לחג .

ובכל פעם עשיתי פעילות סביב שם הילדה- והרעיון הטמון בו (לא אוכל לפרט מטעמים מובנים)

איזושהי פעילות, מזכרת שקשורה לנושא, שירה וריקודים. 

 

בחנוכה- בנושא האור יש שלל רעיונות כפי שכתבו לך. 

מזל טוב!

ולעשות מקראה יפה עם חידות של 12 יהלומים של אור וכל יהלום הוא דמות תנכית שהפיצה אור .

 התשובות יהיו מפוזרים בקבל.. סבא וסבתא דודים... וכל אחד צריך לגלות את החידה ולהשחיל יהלום לשרשרת יהלומים.

אם נראה לך אתן לך רעיון לביצוע.

לפני הרבה שנים, אבל בגיל יותר גדול מלבנך (מתישהו בגיל העשרה). אם אני זוכרת נכון, זה היה בגלל פטריה. הוא קיבל איזו תרופה וזה עבר בלי בעיות (הולכים לרופא המשפחה).

וזה אכן משהו שהיה רק לו (הוא הכהה ביותר, כל שאר האחים יותר בהירים), ולא לשום אח אחר.

נבקר את הרופא מתישהו (רופא ילדים גם הולך, נכון? הרופא משפחה כאן לא מקבל קטנטנים...)

(אולי זה קורה רק לאשכנזים כהים???)

אמרו לי שזה בגלל חוסר הגנה מהשמש.(מתגבר בקיץ??)

לא בדקתי לעומק.

ואנחנו לא אשכנזים בכלל. אאל”ט זה קשור לחוסר בויטמינים.

ולא עבר. ילדתי שוב וחוזר חלילה בקיץ הזה הופיע לי.. חשבתי מלידות זה נעשה לי.

אבל אם זה פטריה אז טוב לדעת... אבקר אצל רופא עור.

לבן שלי היה ככה והלכנו לרופא עור שאמר שזה אסטמה של העור. אמור לעבור עד גיל מסויים אבל עד אז- הוא אמר שנשתמש בשמן אמבט במקום סבון. זה מה שאנחנו עושים וזה מאד עוזר! יומיים שאנחנו שמים לו סבון רגיל והכל חוזר..

אז קודם תלכו לרופא עור שיתן אבחנה(אולי בכל זאת פטריה..),ואח"כ תטפלו.

קודם כל אני ארגיע אותך שזה נהיה יותר טוב עם הזמן, והגיל.
הילד שלי בן 6 ותמיד באסיפת הורים הערה היחידה שהגננת היתה אומרת שהוא רגיש מדי.
זה באמת עובר בירושה אני עד היום יכולה לבכות כשנהג אוטובוס התעצבן עלי.. (נשמע קטנוני..)
ודווקא בגלל שזה נמצא אצלינו ההורים חשוב לנו שהילדים ילמדו להתמודד עם זה וקשה לנו לראות את זה.
אני חושבת שהרגישות הזו היא בכמה תחומים. יש רגישות שהיא יותר חברתית.. פגיעות מחברים ויש גם רגישות יותר אישית.. לדוגמא הערה עדינה מאמא שהוא לוקח בפרורפרציה לא נכונה.או הגננת חילקה עכשיו למישהו אחר ממתק ולא לי
אני חושבת שיש לזה קשר ישיר עם בטחון עצמי.
ילד שיש לו בטחון עצמי גבוה יהיה פחות רגיש וליהפך.
מה שעוזר אצלנו זה שהבן שלי מסוגל בעידוד שלי לדבר על הסיטואציות. לפעמים הוא לומד שהוא היה צריך את הגבולות וזה בסדר לקבל הערות ולפעמים דווקא צריך לענות לחבר כמובן בלי לפגוע חזרה.
ואני רואה שיפוור גדול בעקבות השיחות האלו והשדר שגם אם העירו לי או פגעו בי אני עדיין חכם וחזק.
וקראתי שוב את ההודעה שלך וזה נראה לפי הדוגמאות שזה בדיוק מה שאת עושה וזה נראה בעיני מעולה איך שהגבת בשני הסיטואציות.
מקווה שעזרתי מעט
בהצלחה

ובכל זאת, אולי יש למישהו עוד עצה?

וכמובן אנחנו מדברים על הרגישות, וגם היתרון שלה, של להיות יותר עדין עם הסביבה וגם על זה שיש דברים שלא מתכוונים להעליב אלא הערה עניינית.

נשמע לי שבאת ביטחון עצמי בריא יצרום יותר עוצמה להתמודדות...

והרבה תפילות... זה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות לילדים שלנו...

שאת מתארת יכולים לנבוע באמת מאופיו של הילד, ואם זה כך, צריך לקבל את הדברים כפי שהם: אין באמת מה לשנות.. אלא פשוט לנהוג ביותר רגישות.

מנגד, ייתכן שזה נובע בגלל עניין רגשי כלשהו. ואולי כדאי לבדוק גם את הכיוון הזה..(אח/ות חדשים שנולדו? גן חדש? מעבר מבית למסגרת של גן?)

 

עוד דבר- 

צריך לענ"ד ממש לעקור מן המחשבה את הרעיון שהרגישות הזו זה דבר "קשה" . לא להעביר את הלאה- אליו, ולשדר לו זאת.

אלא פשוט לקבל את הדברים כהוויתם. ובשמחה! כך הוא. מסיבה זו או אחרת..

ומשם והלאה פשוט לנהוג בחכמה ורגישות. שישמח גם הוא ומשם יתחזק..

 

בהצלחה!

 

 

כתבת יפה ובחוכמה

 

ואני מסכימה גם עם העצה של עדינדוש, לגבי הביטחון העצמי. אני לא חושבת שזה יעשה את הבן שלך לפחות רגיש, אבל זה יעזור לו לשמור על הדימוי העצמי החיובי שלו, כשמגיעה ביקורת. משהו בו פחות יתערער כתוצאה מהערות, אם הוא ירגיש בטוח בעצמו, ביכולותיו, במי שהוא.

אני זוכרת את עצמי שגם אני היתי נעלבת מהר יחסית .

בשלב   כלשהו     ( שכה כבר הייתי גדולה )  אז אמא שלי אמרה לי שאי אפשר כל הזמן להיות רגשים כאלה .

 

מה יקרה אם בשרות / בעבודה הבוס יצעק אילך שוב תבכי תעלבי .... כך זה החיים ואין מה לעשות תתרגלי .

(משהו בסגנון ...) . וכן בשרות הלאומי אמרו לי משהו שלא ממש מצא חן בעיני ונעלבתי , ונראה לי גם בכיתי .

בעקבות זה (כנראה ) אמא שלי אמרה לי את המשפטים האלה .

שאלה החיים וצריך לצאת  לחיים , אי אפשר כל הזמן להיפגע ולהעליב .... זה הבחירה שלי מה אני עושה בחיים

לאן לקחת אותם או להעליב ולבכות או להמשיך הלאה .....

 

בסוף למדתי להסתדר וכנראה שזה עבר (חלקתי ) , פחות נעלב ....

על החנות צעצועים ליד רעננה?
תודה רבה!

בגדול, אני אוהבת להסתכל בחנויות צעצועים וציוד לגני ילדים (או רק לאחד מהשניים) ולהתרשם מהמחירים, ואז לקנות בחנות שנתפסת אצלי כזולה יותר, אז אין לי המלצות (לא קונה בירושלים והאזור )

משחקים או ציוד יצירה וכד'.

 

קודם כל קחי בחשבון שהגננת מכתיבה סדר יום ושיגרה שאמורה להיות מתאימה לכל ילדי הגן. היא לא יכולה לערוך לכל ילד סדר יום משל עצמו. עצם זה שהיא הסכימה לתת לילדה משחק זה דבר שיאמר לזכותה..

 

מעבר לזה, הייתי ממליצה לחכות קצת. היא רק עכשיו נכנסה לגן, עוד לא רגילה לשיגרה.. ברגע שתתרגל היא תרדם יחד עם הילדים, ולא כחצי שעה לאחר שהם מתעוררים ואז ממילא ישאר לה עוד יום ארוך לעבור, ובלילה היא תמצא עצמה נרדמת.

 

אני הייתי מנסה לדבר עם הגננת אבל בכיוון אחר- שלא תאפשר לה לישון לאחר שהילדים מתעוררים, אבל שכן שתנסה להשכיב אותה לישון יחד עם כולם.

לדבר כזה, אני חושבת שגננת אמורה ויכולה להסכים. כי זו בקשה שעולה בקנה אחד עם סדר היום שהיא מעוניינת להכתיב

בהצלחה!

היא עולה על המזרן כמו כולם אבל הם נרדמים והיא לא.. רק בחצי שעה לפני הקימה

מה גם שזה תפקיד הגננת. לכוונן את הגן שבשעה הזו ישנים. תני לה להתמודד עם הדברים, כי זו השיגרה שהיא רוצה להכתיב לכולם. מה שכן, תאמרי לה שלא טוב לה לישון אחרי כולם, ושאת לא מעוניינת בכך. היא כבר תמצא פתרון.. בהצלחה ומבינה לליבך ברבדים דומים

אם גננת עברה הכשרה מקצועית היא יודעת שמנוחה מעבר ל45 דקות היא מוגזמת לגיל הזה, אם הבן שלי ישן שעתיים בצהרים(מרשה רק בשישי) יש שישו ושימחו עד 22:30 . שעתיים זה המון מנוחה בגיל הזה צריכה להיות בת 45 דקות וזהו... תשאלי את שאר אמהות הגן מה הולך עם הילדים שלהן, האם הילדים שלהם הולכים לישון ב19:00 אפילו אם הם כבר ישנו רק לפני 4 שעות , או שגם אצלם שישו ושימחו ותעשו מזה שיחה יחד מול הגננות

ובטח לא לשעתיים!
לגילה זה המון ! הילד שלי מגיל שנה ותשעה לא ישן שנ״צ ( מבחירה שלו) , לדעתי תנסי לדבר שוב עם הגננת ולהוריד כמה שיותר את זמן השינה - במקום שתישן שעתיים שתלך לישון שעה או שעה וחצי אחרי כולם.

אצלנו הבן שלי בן שנתיים וקצת (בחודש אב מלאו לו שנתיים ).

הוא ישן במעון בצהריים (לא יודעת כמה זמן הם ישנים ....)

וכן בערב הולך לישון עם הגדולה  19:30 -20:00.

לפעמים נרדם גם קצת אחרי שמונה ....

לרוב בסביבות שמונה שקט כבר בחדר הילדים.

בתור אמא גם אני נגד המנוחת צהריים-עד כדי כך שהייתי לוקחת את הילדה בצהרים ובאמת היא היתה נרדמת כבר בחמש

בתור סייעת בעבר-יש לצוות יםםםםםם עבודה ויש מקומות שהמנהלות מעקמות תאף איך הצוות מעז לשבת שתי דקות כי צריך לנקות,לסדר,לשטוף בקבוקים,לארגן נעלים,להכין אוכל פלוס לפעמים אסיפות צוות,להכין חומרים וכו

קרה לנו עם הגדולה, כשהגיעה לקבוצת הבוגרים במעון. ועכשיו עם הקטנה (נרדמה היום ב-23:30! מטורף).

זה אכן מפריע מאוד ומשבש את סדר היום בבית. אצלנו זה קשה יותר כי הגדולה לא ישנה בגן וגם לא כשחוזרת הביתה, ובערב היא כבר רוצה (וצריכה) לישון. אז אני עוד מגששת אחרי דרך שבה אצליח גם להשכיב את הגדולה וגם לתת עוד שעה וחצי לקטנה בלי להשתגע בדרך (בתקווה שאחרי שעה-שעה וחצי הקטנה אכן תלך לישון).

 

מה אני מציעה?

אם יכולים לתת לבת שלך להישאר ערה שעה וחצי מתוך השעתיים ולישון רק חצי שעה- זה נשמע לי פתרון טוב. חצי שעה זה סביר בעיניי.

ואפשר לבקש שישכיבו את הילדים רבע שעה-חצי שעה יותר מוקדם (אפשר לראות אם יש עוד הורים שמזדהים עם הבעיה ולארגן קבוצה שתיגש ביחד לבקש את זה).

 

הרבה הצלחה!

אבל בכל המעונות זה ככה.
זה שאת עובדת עד מאוחר- למה המטפלות אשמות??
הן עובדות בפרך מ7-16, אין להן הפסקות!! אם יש שעתיים שקטות הן בדכ קצת מנקות, טועמות משהו, מכינות יצירות וכד'-
לדעתי הן לא אמורות להעסיק לך שעתיים את הילדה!! ובפירוש מותר להן לנשום קצת אוויר, זה לא שוק עבדים!!
בתור אמא- אני יודעת כמה קשה להחזיוק ילדה בגיל הזה ערה שעתיים כשמשעמם לה וכולם סביבה ישנים.
גם אם הן יושבות איתה קצת- גם להן יש סדר ייום והן לא אמורות לנהל אותו לפי צרכייך.
מבינה מאוד את מצוקתך, כי תמיד בגיל הזה זה אותם סרטים- אבל לא הגננות אשמות.

אנסה לחכות עם זה קצת.. אולי היא תתרגל ויהיה לכולם טוב.

אם לא, אנסה לדבר עם הורים אחרים

בהתחלה יהיה קשה אבל אולי אח"כ זה ישתפר כי שעות הצהריים יהיו במקום "הבקר" ולא ה"לילה".

ממה שידוע לי - זמן המנוחה בגן מיועד למנוחת הילדים. ובזמן הזה הגננות צריכות לארגן את הגן, וכן - לנוח! אולי לשתות קפה, אולי לאכול ארוחת בוקר שעדיין לא אכלו מהרגע שהגיעו לגן.

והן גם מקבלות כסף על זה שהן שותות קפה ונחות. (כלומר על הזמן הזה). גם את מקבלת כסף על זמן ההפסקה שלך בעבודה נכון??

ואת לא חושבת שכשילד אחד ער בגן הוא יכול להעיר את כולם? אם זה לא מתאים לך, למה שלחת אותה לגן כזה? יכולת לשלוח לגן שמסיימים שם באחת ואח"כ - צהרון ללא שינה, או בייביסיטר וכו'

אבל אם לבת שלי יש כתם קטן של גואש שלא ירד בכביסה- בפירוש אשלח אותה עם זה לגן.

חולצה נקיה- חולצה שרואים שכובסה והיא נקיה ומריחה טוב, פרט לאותו כתם לא יורד.

ילדים נקיים- הכוונה שלא באו עם חולצה מרוחה בשוקולד של ארוחת הבוקר, נתזי השוקו של הדרך והנזלת בשרוולים.

אצלי, לצערי,

כמעט כל בגד שהולך לגן/ למעון- חוזר עם כתם שלא יורד,

מכיוון שעדיין לא פתחתי מפעל לבגדים-

אני מלבישה את אותה חולצה עד סוף העונה (לא חבל על עוד חולצה חדשה שתראה כך תוך שבוע/ שבועיים??)

כמובן שמדובר בכתם מינורי ולא בולט, כי במקרים כאלה אין לי ברירה אלא לזרוק את ההחולצה.

 

בגן- אני מבינה שאין לגננת זמן להתייסח ל30 אימהות בו זמנית, והיא בטח ממוטטת אחרי יום עבודה-

אז לא אעכב אותה.

אם אני רוצה לדעת מה קורה- ארים טלפון בשעות בהן נח לה ואשוחח בנחת.

לגבי מעון- אני מגיעה בשעה רגועה שאינה שעת הסגירה עם הלחץ של כולם, ואז למטפלת יש זמן לעדכן אותי בכל מה שצריך.

ילדים נקיים= ילדים שנעים להסתכל עליהם, והם לא מרושלים ומוזנחים. 

גם לי, בתור אמא, נעים יותר להסתכל על הילדים שלי ולטפל בהם כשהם מסודרים ונקיים (כתמי גואש קטנים לא מפריעים לעניין..)

 

אצלנו בגן הגננת אמרה בפירוש שהיא לא מסוגלת להתייחס לאמהות בסוף הגן. ואפשר בשמחה להתקשר בשעות הערב...

 

בהצלחה!

לגן בגדים.
ובגדים יפים יותר כשנוסעים לסבא וסבתא וכד'
אבל אני כן שולחת עם בגדים חדשים.
היופ אפשר למצוא (לפחות באזורנו) בגדים ממש בזול.
3 חולצות ב45 למשל, אני ממש לא מרחמת על החולצה.... אבל אולי אני לא דוגמא

וכן אז יש תחלופה גדולה יותר של חולצות ....

וגם אם יש משהו קטן ולא בולטת מדי אז שולחת לגן .

 

וגם, כגננת, זה די הפחית לי את הלחץ שמה יתלכלכו כשהילדותיות האו עם בגדים ״לא פנסיים״

כשאמא ביקשה ממני לשמור על הבגדים החדשים שהיא השקיעה וקנתה במיטב כספה ביקשתי ממנה לא לשלוח את הילד לבוש בבגדים הללו.

כשהיתה לי קבוצה קטנה שלחתי הודעות להורים ביום שידעתי שאנחנו הולכים להתלכלך שיערכו בהתאם.

אבל ממש קשה גם להנות עם הילדים וגם לשמור להם על בגדים נקיים.

רק שאני קונה בגדים ממש בזול כך שאם החולצה או המכנס מתלכלכים בגואש משתדלת לא להחזיר חזרה לגן כי כן חשוב לי סדר וניקיון בילדיי.
במיוחד שאנחנו דתיים בסביבה חילונית חשוב לי שייראו אותנו כאנשים מסודרים ונקיים.
במיוחד בבוקר שפוגשים ת'שכנים.
ולגבי סוף היום בגן אני מעדיפה לקבל אינפורמציה ברורה בנחת בטלפון בשעות ערב.

כולם בעני מתוקים גם אם הם באים מלוכלכים( הם לא אשמים שההורים שולחים אותם כך).

ולגבי החולצה שהתלכלכה בגן. זה לא נורא. אם זה לא חולצה שכולה מוכתמת.. והיא עברה כביסה אז מה.

 

לגבי סוף היום, תחשבי שכל אמא הייתה מדברת דקה הגננת הייתה נשארת חצי שעה...

 

יש טל ומתקשרים מדי פעם בערב. אם את רוצה לשמוע יותר

 בהצלחה.

תודה רבה לכולן. גם אני חשבתי שאין טעם לקנות חולצה חדשה שתתלכלך מהר גם היא, אבל עניין אותי לשמוע את דעתכן. תודה 

 

ולגבי שיתוף מה היה בגן- הגן של הבת שלי מונה מעט ילדים (חנ"מ), והיא כמעט היחידה שהולכת בשעה הזו, אז כן נראה לי שהגננת יכולה לומר כמה מילים (מה גם ששאר הילדים בד"כ הולכים לאכול בדיוק אז). היו פעמים שיצאנו ביחד עם הגננת ושאלתי אותה איך היה, והגננת שיתפה מעט מאוד.

אני לא מצפה לפירוט, אלא יותר למידע זורם, ספונטאני- היא שיחקה הרבה בקוביות ומאוד נהנתה בחצר. שיחקה עם יוסי וברכה. השתתפה יפה בסיפור. זהו. אפילו שני משפטים מזה יספיקו . לכן, נראה לי מצחיק להתקשר בערב רק כדי לשמוע את המעט הזה... מבינות?

בכל אופן, אולי אשלח מייל לגננת ואשאל.

 

שוב תודה.

 

תחילה זה יהיה רק משפט או שניים אבל לאחר שהגננת תבין שזו שיחה קבועה היא 'תחפש' דברים לספר עליהם שיהיה לה מה לספר לך וכך לאט לאט תקבלי יותר פירוט והשיחה תהפוך לשוטפת.

וגם בשיחות הראשונות כדאי 'לכוון' את הגננת לתשובות; "איך היא אכלה" "יש לה חברים? מי?" "ישבה יפה בריכוז?" כך הגננת תבין שאת מתעניינת והיא תקדיש יותר תשומת לב במשך היןם שתוכל לענות על השאלות במפורט.

בהצלחה!

אצל ילדים  בגן רגיל , כשיש כ-30 (מינוס ,פלוס) ילדים .

אז בשביל המעט פרטים האלה מתקשרים  לגננת .

או שהילד  מספר מעצמו (תלוי בו , ובגיל שלו ....)

 

 

בהצלחה !

 

 

(עדיין לא אמא..)

אני ממש השתדלתי לומר כמה משפטים לכל הורה וכמובן שאם היה משהו מיוחד, (שבגן חינוך מיוחד זה עלול להיות גם משו יחסית קטן אבל משמעותי..) טרחתי לעדכן... בגן שלנו היה עדכון כללי במייל לכל ההורים על היום שהיה ואם לא מספיקים לדבר עם אחד ההורים ויש צורך מיוחד, שולחים לו מייל וכמובן, אם יש הורה שרצה לשמוע יותר בפירוט אפשר אחר הצהריים/ ערב במייל/טלפון..

 

כן אציין, שלמרות שמדובר בגן קטן (8-10) ילדים, עדיין שעת הפיזור איכשהו תמיד יוצאת לחוצה, לא משנה מה יהיה. בנוסף, לעיתים מגיעים כמה הורים יחד ואז אין ממש אפשרות לעדכן בפירוט. בהחלט ראיתי שהורים ששולחים מיילים/טלפון עם רצון לדעת יותר על היום של ילדם, הדבר גורם לי לשים יותר לב לאותו הילד כדי שאוכל לפרט עבורם יותר...אני שמחתי עם מערכות יחסים כאלו, כי מבחינתי זה האידאל לקידום של הילד כאשר יש חיבור כזה בין עולמו בגן ובבית, אז אל תתביישי.(וכמובן מצד שני, תמיד יש הורים שמעט מגזימים, לתשומת הלב, אבל את לא נשמעת לי אחת כזו...)

 

ובקשר לכתמים, אפשרות נוספת, לשלוח לילד חולצת מסמורטטת שתהיה קבוע בתיק/ בגן ולבקש יפה להקדיש שנייה להלביש לו לפני הפעילות המלכלכת ואחרי הפעילות להוריד וטררם החולצה נקייה.. זה לא מטריח מידי את הצוות (לפחות לא בגן חנ"מ, לא ממש יודעת לגבי גן רגיל..) ולפעמים אפילו מונע עוגמת נפש של הצוות על הבגד היפה כי גם לגננת חבל מאד כשבגדים מתלכלכים... ובתור גננת, הימים שהילדים חוזרים עם כתמים על הבגדים הם לרוב הימים החווייתיים ביותר בגן.. אז לא נורא אם פה ושם הלכה חולצה, לפחות הלכה למטרה שווה! (ברור שעדיף שלא, אבל בדיעבד..)

בהחלט כדאי שתשאלי מה שחשוב לך, במה היא שחקה הרבה? היא נהנית בחצר?

 

יש גננות שקשה להן יותר לשלוף, בדיוק כמו שיש ילדים שקשה להם לשלוף מילים וסיפורים

אפשר לבקש אולי מהגננת להוסיף קצת סבון כלים לגואש..

אמא שלי שהייתה גננת המון שנים הייתה עושה את זה והכתמים היו יורדים.

הילדה יודעת לשמור על נקיון ואכילה נכונה. הבאתי סינור לגן  -כזה מפלסטיק עם שרוולים. ביקשתי לשים ואמרו שישימו.

אבל לפי הכתמים - אני רואה שלא משתמשים.

גם הבאנו ישבנון ולא משתמשים בו. מחליפים טיטול לפי הזמן בשעון ולא לפי הצורך. ואז אני מקבלת אותה עם טיטול מלא. 

היום היא הקיאה כי בלעה אוכל ולא לעסה.

באמת אי אפשר לשמור קצת יותר על הרגלים טובים מהבית?

יש לי בעיה שאני מתביישת לבקש שוב מהגננת.

ההכתמה מוסיפה עבודה וגוזלת זמן. אין לי פנאי לזה. בבית - עם אוכל ועם יצירה - זה כמעט לא קורה. גם קניתי מלאי של בגדים מעולים יד שניה, אבל ככה אין לי זמן ונגישות וכסף ללכת לקנות עוד בגדים.

לגבי הבגדים אני ממש מבינה אותך..
אבל היום יש צבעי גואש שיורדים בכביסה.. כדאי לבקש מהגננת לקנות צבעי גואש על בסיס מים שיורדים מהבגדים וכן להוסיף תרסיס להורדת כתמים.
לגבי שיחה בסוף היום, הגננת לא יכולה לערוך איתך שיחה כזאת (תחשבי שיש לה עוד 20 הורים לפחות ושכל אחד ירצה פירוט) וגם כי זה זמן פיזור הילדים ושניה של היסח דעת וילד יכול לצאת חלילה מהגן.
לכן אצלנו למשל הורים שממש רטצים מחכים בחוץ עד שהילדים הולכים ואז הננת מדברת איתם תוך כדי הליכה מהגן אבל הכי טוב זה להתקשר ולשאול
או לשלוח הודעה ותמיד אפשר לקבוע פגישה ולשוחח איתה.
בדרך כלל כשיש מקרים בעייתיים/ חריגים היא תעדכן..

יטבתה- כמו שכתבתי, לגננת של הבת שלי ספציפית אין עוד 20 הורים. מדובר בגן מאוד קטן, ב"ה.

ששיחה ככה ללא כל קביעה מראש זה נחשב כלא מקצועי ולא מכובד.
בעיקר אם רוצים לדבר באמת על הילד ואיך הוא מתקדם בתחומים מסויימים וכדומה.
לכן אם זאת שיחה קצרה אז אפשר בזמן שאת מוציאה ואם זה ממש לבדוק התקדמות ועניינים אז בטלפון או שקובעים פגישה.
בהצלחה

תמיד תמיד כשהוצאתי אותם מהגן שאלתי את הגננת איך היה, לפעמים היא ענתה ממש טיפה ("היה בסדר") ולפעמים יותר ("היא שיחקה ממש יפה", "הוא החליט שהוא בלי חיתול היום", "ישנה, אכלה, שיחקה כמו שצריך").
אולי זאת רק אני, ואולי זה בגלל שאמא שלי גננת, אבל מבחינתי חשוב לדעת איך היה להם בגן במיוחד שאני רק הדודה ואח"כ אני צריכה להעביר דיווח לאחותי.

ובתור בת של גננת, אני יכולה להעיד שאמא שלי (או הסייעות) תמיד מדווחות איך היה היום כי לאמא שלי חשוב שההורים ידעו איך היה לילד בגן. גם כשמדובר בקבוצה של 6 ילדים וגם כשמדובר בקבוצה של 16 ילדים.

בגדים- אני עושה מאמץ שלא יתלכלכו ושונאת להחזיר ילדים עם כתם...

אבל אכן קורה שמתלכלכים, למרות הסינר...

כאמא אני שולחת את הילדים שלי מתוקתקים, נקיים ולבושים טוב לגן,

אבל לוקחת בחשבון שיש סיכוי שיתלכלכו...

לפעמים בגד "שווה" הולך וזה ממש מבאס ויש גם בגדים פחות קריטיים...

בקיצור- כמובן שהילד צריך להגיע נקי ומסודר וכיף לקבל ככה ילד,

אבל לא כדאי לשלוח את המותגים הכי יפים ויוקרתיים....

 

בקשר ל"איך היה"

בשעת פיזור הילדים הגננת לא יכולה להרחיב בשיחה מעבר ל "היה טוב/בסדר " וכו'.

אלא אם כן היה משהו חריג ואז היא תדבר איתך.

אני משתדלת לספר אנקדוטות או משהו מיוחד אם היה...

 

גם להורים בגן שלי אני תמיד אומרת שאשמח לתת אינפורמציה ולהרחיב בשיחת טלפון בערב.

 

בהצלחה.

ובחינוך המיוחד, זו קבוצה קטנה ומקובל לשאול ולענות בקצרה איך היה.

וזה ממש לא במקום שיחה רצינית.

דווקא בחינוך המיוחד יש כל הזמן שינויים ותמיד יש מה לספר.

בתור גננת, אין לי בעיה ששואלים ולפעמים אני אומרת גם כשלא שואלים.

וכן, ב"ה, אני גם אמא

כל הכבוד לגננת שמלבישה סינרים לפני כל יצירה! תעריכי! לוקח המון זמן להלביש, לשמור שלא יזוז (וזה זז), להוריד, לקפל ולשמור למחר...

בד"כ משתמשים בצבעים שיורדים בכביסה, כמו: גוניס, לורדים כביסים וכו'. אם בכל זאת הילדה חוזרת הביתה עם חולצה מלוכלכת, וסנו אוקסיג'ן לא מוריד את הכתם - זרקי את החולצה. אל תשלחי אותה עם חולצה לא נקיה.

 

אגב - כדאי לרסס סנו אוקסיג'ן לפני הכביסה ולא לכבס, להתעצבן על הכתם, ואז לנסות להוריד אותו..

 

לכן - אל תקני חולצות מידי יקרות לגן, כדי שלא יבאס אותך לזרוק אותם אח"כ.

וגם אם זרקת חולצה תזכרי שהבת שלך הרוויחה שעה נפלאה של יצירה והתנסות בחומרים.

 

 

ולגבי סוף היום - הגננת לא זוכרת בדיוק מי עשה מה מתי. ואם את מגיעה בשעת הסגירה - היא כבר רוצה ללכת הביתה ואין לה גרוש כח לדבר עם אף אחד.

אני גם לא חושבת שאפשר לקיים יום יום אסיפת אמהות פרטית. לא כל יום יש משהו מיוחד עם הילדה. אז היא מתוקה וחכמה ונפלאה ועובדת נפלא., משעמם להגיד את זה יום אחרי יום באותה התלהבות של התחלה.

לפעמים נמצאים הורים נוספים בגן והגננת צריכה להתייחס לכולם בו זמנית, וגם להמשיך להיות גננת של הילדות שעדיין נשארו

 

אז אם הגננת אומרת שהיה בסדר - תהיי בטוחה שהיה בסדר ולא היה משהו מיוחד. את יכולה לשאול בצורה שתחייב אותה לענות, ולא לשאול רק איך היה, כמו: היא אוהבת לעשות יצירות? מה היא הכי אוהבת, צבעים או מדבקות? במה היא הכי אוהבת לשחק? מי החברות שלה? איך היא בפינת מטבח? היא גומרת מהר את האוכל? בקיצור, תשאלי שאלות ממוקדות.

 

וואו. חפרתי

 

בתגובה למה שכתבת לגבי סוף היום.

מכיוון שמדובר במסגרת קטנה (כאמור למעלה, באחת מההודעות הקודמות שלי), אני מצפה שהגננת אכן תזכור לפחות משהו אחד שהבת שלי עשתה באותו יום. אחרת, בשביל היא באה לגן (ועוד כגננת של חינוך מיוחד)? כדי לשמור על הילדים ולהעביר את הזמן בנעימים? אני לא מצפה למידע מדויק ומפורט, אלא לתשומת לב לפרט אחד שהיה באותו יום (בפועל, אני כנראה אהיה איתה בקשר פעם בשבוע או יותר, אבל זו עדיין הציפיה שלי).

ובסוף היום אין לגננת שום כח לדבר עם אף אחד והיא רק רוצה ללכת הביתה? ראבק, אז שלא תבוא לעבודה. אני לא באה בעצבנות או בתובענות "ספרי לי מיד מה הבת שלי עשתה היום בגן!", אלא מבקשת לשמוע משהו אחד, או באופן כללי. לא מדובר כאן באסיפת אמהות, ואני לא מצפה לשמוע משהו מיוחד, שברור לי שלא קורה כל יום. אבל עם גננת מוצאת את עצמה בסוף יום בלי כח לשום הורה, בלי חשק לשתף בשום דבר, בלי שמץ התלהבות ממה שהיא ראתה בגן- בעיניי, היא צריכה לשקול החלפת מקצוע. היא מטפלת בילדים, שצריכים חום ואהבה ורגישות ושמחה והתלהבות, לא מישהי שנשחקה מהעבודה ואין לה כבר כח לדרישות העבודה וההורים (כך זה היה נשמע לי ממה שכתבת).

 

זהו, סיימתי לחפור בחזרה

זה לא שהגננת לא זוכרת ויאלה הכל נמחק מהראש. רק שקשה לה למצוא מה להגיד לאמא מתוך כל האלף דברים שהיו היום.

אישית, בתור אמא כשאני רוצה לספר לבעלי איך עבר היום עם הילדים בהחלט לא תמיד אני זוכרת לחזור על משפטים שאמרו, או חכמות שהפגיזו, אולי המח שלי קצר, מה שכן - באופן כללי אני יכולה לזכור שזה וזה גרם לי הנאה מיוחדת במשחק וההוא שאל שאלות מתוקות כשספרתי להם סיפור.

 

אני מכירה מטפלת שרושמת כל פרט שכל ילד עושה במהלך היום בטבלה מסודרת, ואח"כ מביאה את הטבלה להורים בסוף היום, כי בלי לרשום היא לא זוכרת בדיוק מתי התינוק הלך לישון, מתי קם, האם פלט או לא ומה הוא עשה בטיטול.

וזה לא שהיא רק שומרת על הילדים ומקבלת על זה כסף, היא עושה את זה בהמון חום ואהבה, רק שבקטע של לזכור פרטים כאלה ואחרים - היא חלשה.

 

הלאה.  ממש לא התכוונתי לתאור שכתבת על הגננת שאין לה כח לדרישות העבודה. כשגננת לא מספרת על הילדה זה לא בגלל שאין לה שמץ התלהבות ממה שראתה בגן - פשוט, נגמר היום, הילדים שלה מחכים לה בבית, אף אחד לא משלם לה על שעות נוספות, היא מאחרת את האוטובוס, ועוד ועוד.

 

אם אני חושבת על הגננת של הבת שלך - נשמע שהיא לא מודעת לזה שאת רוצה לשמוע סיפורים קטנים על מהלך היום, ואם תגידי לה שאת רוצה לשמוע משפט אחד שנים היא תנדב בשמחה. רק אל תעשי את זה בזמן האוכל (כי בשניות הילדים יכולים להפוך את המרק לדוג' או למרוח על עצמם שוקולד, או להתחיל עם צלחות מעופפות)... וגם לא בסוף היום כשהגננת כבר לחוצה ללכת הביתה.

 

ותזכרי שזה בסדר גמור ואחראי מאד לשאול ולקבל פרטים על מהלך היום. אל תתביישי. אני אוהבת הורים כאלה! ובסוגריים - זה יגרום לגננת לשים לב יותר לפרטים במיוחד אצל ביתך, כי היא יודעת שאח"כ היא תצטרך להעביר לך מידע.

 

בהצלחה

אם את מרגישה שהגננת משתמשת מידי הרבה בצבעים שלא יורדים בכביסה, תעירי לה על זה.

יש היום בשוק המון צבעיםמעולים שכן יורדים, ועדיף שתקנה אותם בקניה הבאה שלה לגן.

 

כך שאם אספר לכל אמא איך היה ומה היה אז לא אספיק להשגיח במקביל על אלו שעדיין לא לקחו אותם

אימא יקרה!

 

כתבת שהילדה שלך לומדת בחינוך המיוחד, ואת לא מצליחה לקבל עליה אינפורמציה.

זה מצב ממש לא טוב!

לגבי החינוך הרגיל כל התשובות הנ''ל בהחלט נכונות. אבל בחינוך המיוחד חובה שתהיה עבודה עיקבית משותפת ביו הבית והגן. רק שיתוף פעולה עיקבי יקדם את הילדה. הבת שלי נוסעת לחינוך המיוחד בהסעה, ואני לא מגיעה לקחת אותה. אבל יש לנו מחברת קשר. הגננות, הסייעות ואני מקפידות לכתוב במחברת. הצוות (כולל הפרא רפואי) מצלמות את הילדה (באישורי כמובן!) ושולחות לי תמונות כדי שאהיה מעורבת. יש לנו גם אפשרות להגיע להדרכת הורים (בערך פעם בחודש) עם הצוות הפרא-רפואי.

 

ועכשיו לתכלס: לדעתי תנסי לשתף את הגננת בציפיות שלך מהילדה, ותסבירי לה שאת רוצה לעבוד איתה במשותף על המטרות. תנסי להבהיר לה כמה חשוב לך הדיווח היומיומי. היא לא יכולה להגיד לך "בסדר". אם הילדה בסדר אז שתלך לגן רגיל. אצל ילדי החינוך המיוחד שהעבודה בגן היא כל כך אישית, בכל יום יש משהו מיוחד! כמובן צריך להראות לגננת שאת לא באה לבדוק אותה, אלא רוצה עבודה משותפת של בית-גן.

אם תרגישי שהדברים לא זזים, תשקלי מעבר לגן אחר. (אולי בשנה הבאה) בחינוך המיוחד אסור להתפשר!! שווה לשלוח את הילדה בהסעה ולדעת שהיא נמצאת בידיים טובות! קשה לשלוח את הילדה רחוק. אני יודעת. אבל אם זה מקום מעולה - שווה! לפעמים הילדים לומדים ממש ליד הבית, ואין לך אפשרות לדעת מה קורה אצלם, ודווקא כשהם נוסעים רחוק את מכירה את הגן לאורכו ולרוחבו!

ושלא תחשבי לרגע שאם יש לי צפיות גבוהות מהצוות, זה אומר שאני מחליפה לבת שלי מוסד כל שנה. להפך: הילדה שלי הייתה ארבע שנים  באותו גן.  לפני שהכנסנו אותה לגן עשינו עבודת מחקר לגבי הגנים המתאימים לבעיה שלה, וראינו שיש גן אחד שהוא הכי טוב ולשם שלחנו אותה. זה כמובן לא היה פשוט, בתהליכים שעברנו מול הרשויות כדי לקבל את האישור לשלוח אותה למקום ספציפי זה. אבל המאבק היה שווה!!

אם את זקוקה לעוד יעוץ, אני מוכנה שערוץ 7 יתנו לך את המייל שלי!

 

ובקשר לבגדים... זהו הפרט הכי שולי בחינוך המיוחד! קחי את העצות שכבר נכתבו בנושא, אבל תדעי שבדבר הזה צריך לפרגן לצוות על עבודה עם חומרים מגוונים. העבודה הזו, בטוח רק תורמת להתפתחות של הבת שלך! התפתחות הילד המיוחד - זה עניין של חיים! 

בהצלחה בגן! והרבה הצלחה בבית! ילד מיוחד זו עבודה ענקית! הרבה נחת!

 

 

בתי היתה במעון שנה שעברה ותמיד התלכלכו הבגדים מאוד. ניסיתי לא לשים בגדים יפים אולם הרבה בגדים יפים לא היו בשימוש אז התחלתי לשים אותם, והם התלכלכו!!! תמיד לרסס ספריי להסרת כתמים לפני הכביסה. אם הבגד במצב זוועה אז להשאיר אותו רק לפיג`מה בבית, קצת מוכתם זה בסדר. בגיל גן הרבה פחות מתלכלך ואפילו אפשר להסביר לילד שינסה לא להתלכלך. דרך אגב אצלנו (בצפת) יש המון גמ"חים לבגדים כך שאפשר לקנות ממש בזול ואז פחות כואב.
לגבי מידע מהגננת, אפשר גם לשאול את הסייעת בבוקר (למקרה שהגננת עדיין לא שם) מנסיוני במספר גנים הסייעות מאוד שמות לב ואפילו מדווחות לי בלי ששאלתי, וכמובן שמדי פעם אפשר להתקשר לגננת
בהצלחה

תודה רבה לכולן על כל העצות והשיתוף וכו'.

 

לגבי בגדים לגן- הסתדרנו. תודה רבה.

 

לגבי שיתוף בסוף היום- אמרתי לגננת שפעם בשבוע-שבועיים אתקשר אליה כדי להתעדכן מה קורה בגן. עשינו את זה פעם אחת בינתיים (בכל זאת, לא עבר הרבה זמן מאז תחילת השנה), וזה הולך בסדר גמור.

יש שינויים כרגע בחייה?? גן חדש/ תינוק חדש/ המלחמנ וכד'- כל אלו יכולות להיות סיבות טובות,
או שאולי בכלל היא קטנה מידי- והתחלתם קצת מוקדם??
בגמילה צריך המון סבלנות.
כולם נגמלים בסוף.

מגיסתי שמאוד חשוב להאמין שברגע שאת גומל את הילד שלך, את חייבת להאמין בלב ולא רק בחוץ שהילד מסוגל ואין שום סיבה שהוא יפספס... השדר הזה מועבר לילד שלך ובעזרת ה' זה יגרום לו להתייבש לגמרי.

 

גיסתי אמרה לי שברגע שהיא גמלה את הילדה שלה היא לא פספסה בכלל גם לא בשינה, כי היא ממש האמינה בזה.

 

בהצלחה!!!

ב"ה

יש ילדים שבשלים להיגמל רק בגיל שנתיים וחצי - שלוש.

שני הבנים הגדולים שלי היו כאלו. בסביבות גיל שנתיים ניסינו לגמול את הגדול, וללא הצלחה, ואז הבנו שמוקדם מדי וחזרנו לחיתולים. כמה חודשים לפני גיל שלוש הוא נגמל בתוך שבוע, לגמרי! אותו סיפור היה גם אצל השני (בעלי צ'יפר אותם בממתקים על הגמילה, והם היו בוגרים מספיק כדי להבין מה עליהם לעשות כדי לקבל ממתק - גלידה בד"כ... לא בטוחה שזו שיטה טובה, אך אצלנו זה עבד...)

 

הבת שלי נגמלה לפני גיל שנתיים, אך היא עצמה רצתה זאת (הייתה במשפחתון עם ילדים גדולים יותר, והחליטה לחקות אותם). 

 

צריך לוודא שהילדה אינה צעירה מדי, וגם יודעת מה רוצים ממנה (בשלה מספיק), ויש לה מוטיבציה לכך. 

 

(אגב, פספוסים יכולים להיות קשורים לשינוי מסגרת. אצלי הילדים הרטיבו בלילה בעקבות מעבר לגן חדש, וזה אחרי שכבר נגמלו לגמרי...) 

 

בהצלחה!

לא פשוט לגמול. אחרי שכל חייה לא היתה צריכה לעשות כלום ע"מ להתפנות - פתאום צריך לחשוב על המון דברים בבת אחת: האם מה שאני מרגישה-זה באמת לשרותים? אם כן: מה עושים? איפה אמא? איך אספיק להגיע לשרותים בלי לפספס? האם השירותים פנויים? האם אגיע לידית כדי להתליח לפתוח את הדלת? האם אצליח להוריד את הלבנים בזמן? איך אשב על האסלה לבדי? אה, יש שם שרפרף/כיסא.ישבנון! אצליח לטפס עליו עוד לפני שיברח לי? ואפה אמא? איך היא לא מרגישה שיש לי?

 

כ"כ הרבה עניינים לסדר בשניות...

 

יכול להיות שזה מתיש אותה יותר ממה שזה נראה. יכול להיות שהיא טיפה חשה ירידה בערך העצמי שלה/שלך כלפיה. ויכול להיות שזה טיפה גדול עליה, כי היא מרגישה (מאודדד!!!) שאמא שלה התעייפה ממנה (אמנם אנחנו מתייחסות להתעייפות מהגמילה-אך הם רואים את זה כ"אמא עייפה ממני" "זה אומר שהיא כבר לא אוהבת אותי?)

ואם לא, זה סתם גורם עגמת נפש לילד ולהורים.
יש ילדים שיכולים להיגמל רק בגיל 3 ואפילו אחרי וזה נורמלי לגמרי.

אם לא ממהרים, ומחכים שהילד יבין וירצה ללכת לשירותים,
הוא הרבה יותר בשל ונגמל בצורה יותר מהירה ועם פחות משקעים.

אני גמלתי כמה מילדי מוקדם וזו היתה שטות שרק אח"כ הבנתי.
מסביב נורא מלחיצים: "הוא עולה לגן",  "הוא כבר בשל" וכו'. וזו טעות ללכת לפי הקולות שמסביב.
אני מנסה כמה ימים ואם לא הולך מחכה עוד תקופה.
עם שני הקטנים זה עבד מצויין ב"ה.
ודרך אגב, גם אמונה לא עזרה.... הילד לא נגמל כל עוד הוא לא רצה.

מה זה ילד בשל? ילד שיודע לעשות (ולא יושב בלי להוציא כלום), ילד שרוצה לעשות.
לדעתי צריך את השילוב. וזו רק ההתחלה. אח"כ צריך לראות שבפועל זה עומד במבחן המציאות והוא עושה (אחרי שבוע, נניח) גם בלי שמזכירים לו כל הזמן.

אני לא יודעת בת כמה הבת שלך אבל אם היא בסביבות שנתיים הייתי מחזירה טיטול ומחכה עוד חצי שנה לפחות אם לא יותר.... או עד שהיא תבקש ותוכיח שהיא רוצה לעשות בשירותים.
אם היא מעל 3 אז זה כבר יותר מורכב....
 

מתסכל, מתסכל, מתסכל... והכל פי 2

התאומים כבר בני 3 וחודשיים ונכנסו לגן עיריה. כבר במעון היה קשה, מאוד! אבל קיוויתי שדווקא המעבר שהם כ"כ ציפו לו ל"גן של גדולים" יעזור. יש פחות פיספוסים אבל כמעט שאין יום בלי.

היא ממש בקשיים מההתחלה שהייתה אחרי פסח, בחופש הייתה תקופה טובה ולקראת החזרה ללימודים שוב נסיגה.

והוא דווקא היה ממש בסדר כבר בהתחלה אבל איכשהו נכנס לנסיגה רצינית עוד בחופש, אולי כי ראה שהיא מקבלת הרבה יחס והוא רצה להפנות קצת אליו.

ניסינו פרסים, ניסינו לא לכעוס, להגיד שזה בסדר ובפעם הבאה נצליח להגיע בזמן אבל הכל נראה כמו דיבורים בעלמא... לא יודעת מה באמת חודר לליבם הקטן...

גם "גדולים" (קקי) בעניין... והרבה מאוד תחתונים, יותר מידי אפילו,  מצאו דרכם לפח...

 

אולי אמת אני צריכה לעבוד יותר על האמונה שלי בהם, אבל איך להקרין להם שאני מאמינה באמת שהם יכולים??

(אני יודעת שהם יכולים כי הייתה להם תקופה טובה אבל איך להראות ולשדר ל-ה-ם את זה?)

 

עוד רעיון, שאולי יעזור גם לך יהלומית, עוד לא התחלתי עם גמילה בלילה, פשוט כי היום ממש לא בכיוון להיות מושלם, אבל אולי זו סיבה או ה-סיבה להמשך הפיספוסים ביום, כי אם בלילה אפשר להרגיש חופשי וזה לא מפריע אז למה לא ביום...

אני רוצה לנסות פשוט לא לשים להם טיטול בלילה, לקחת אותם לשרותים פעם או פעמיים ולתת להם בעצם להירטב ולהרגיש מה זה לקום רטוב... אולי זה כ"כ יפריע שזה יחדור גם ליום... (אני שמה להם טיטול רק אחרי שהם נרדמים כי הם ממש לא רוצים)

בינתיים זה יושב לי בראש כבר כמה ימים אבל אין לי את הכח והעצבים להתחיל עם זה...

 

נסיים במילות עידוד לכולנו: הכל עובר, והכל מלמעלה. ואולי אפילו "ייסורים מכפרים" והלוואי ורק אלו יהיו ייסוריינו בעולם...

שנדע להתעלות מהקושי ונשתדל לקבל הכל באהבה...

 

שנה טובה, מבורכת ומוצלחת לכולם.

 

אבל רק רציתי להעיר על מה שכתבת על לנסות להוריד טיטול גם בלילה-

לפי מה שידוע לי, הבשלות להיגמל בלילה לא תמיד מגיעה עם הבשלות להיגמל ביום. יש ילדים שעד גיל 5-6 המערכת שלהם עוד לא תהיה בשלה לגמילת לילה. לכן אני לא בטוחה שמה שכתבת זה רעיון נכון (גם אם יהיה להם מאוד לא נעים לקום רטובים, לא בטוח שיש להם את היכולת להתעורר בעצמם לשירותים).

בכל אופן- בהצלחה רבה!

1. כדאי לקנות לה בובה כזו שכשנותנים לה לשתות יוצא לה, ואז להושיב את הבובה על הסיר, לתת לה לשתות , לראות את ההצלחות של הבובה, לדבר על הכשלונות של הבובה, וכו'...ולעבור את הגמילה עם הבובה.

2. לתת לילדה ממתק קטן בכל פעם שיש הצלחה, ולתת לה לחלק ממתק גם לילדים הגדולים יותר (ואז גם הם נרתמים למבצע הגמילה וגם לה כיף להרגיש הנותנת).

3. לתת לה "זמן איכות" כשהיא יושבת על הסיר (לספר סיפורים תוך כדי, לדבר איתה...שהישיבה על הסיר תיהפך לחוויה חיובית).

4. יש סיפרי ילדים עם סיפורים שמתאימים (כמו "סיר הסירים" המיתולוגי). יש גם סרטים לפעוטות  ביוטיוב על גמילה מטיטולים. תספרו אותם ותראו לה אותם כמה שיותר.

5. חשוב גם להזכיר לה כל חצי שעה לשבת על הסיר (ובהתחלה לתת תגמול קטן גם על עצם הישיבה על הסיר אפילו אם לא יוצא כלום).

6. בגמילה האחרונה שעברנו, כשכבר הייתי כמעט מיואשת, הכנתי לבת שלי לוח צבעוני ומקושט עם "מבצע" שמחולק לפי ימים- בכל פעם שהצליחה לעשות בסיר, ציירנו סמיילי שמח. בכל פעם שפיספסה, ציירנו סמיילי עצוב. בכל יום שהיו בו רק סמיילים שמחים, היא קיבלה בערב פרס שבחרה מתוך שקית פרסים קטנים. היא כל כך התלהבה, שלא האמנתי שילדה כזו קטנה יכולה להבין את העניין של מבצע. זה עזר מאד.

7. כשהבן שלי נגמל, עשינו סוג של 'תחרות'- את הסיר שלו הייתי שמה ליד השרותים, וכשהוא ישב על הסיר, מישהו מבני המשפחה היה נכנס לשירותים, והייתי מלווה את זה במלל כמו "וואו, עכשיו גם אברהם וגם שרה (שמות בדויים...) עושים בסיר ובשירותים! מעניין למי יצא, איזה כיף לעשות ביחד..."ועוד משפטי מוטיבציה כיד הדמיון הטובה עליכם...

8.  והכי חשוב (אם כי גם הכי קשה) לתת הרגשה חיובית וכיפית של חוויה טובה, של כיף חיוך ופירגון.

בהצלחה! זה קשה, אבל בסוף עוברים את זה.

 

ראשית, תודה רבה על התגובות והעצות.

אז ככה-

הבת שלי בת שנתיים וכמה חודשים.

התחלנו בגמילה קצת לפני גיל שנתיים.,

בעקבות עידוד רב מהמעון. נפגשתי שם עם מדריכה פדגוגית מיוחדת לגיל הזה,

שהכירה את הבת שלי משהותה במעון ואמרה לי חד משמעית שהיא מוכנה.

בהתחלה הבת שלי לא כ"כ רצתה לשבת בשירותים אבל זה עבר.

כיום- יכולים לעבור ימים שלמים ללא פספוסים, העניין הוא שזה תלוי בתזכורות שלנו.

ז"א שכשאני שוכחת להזכיר לה היא מפספסת.

בגדולים אין בעיה ברוך ה'.

הבעיה היא בפיפי שפשוט היא מתאפקת המון זמן ואז כבר לא יכולה להחזיק יותר בפנים

ובמקום ללכת לשירותים בורח לה.

אני לא יודעת למה- האם כדי למשוך תשומת לב, האם היא באמת שוכחת ונזכרת רק כשבורח לה...

אין לי מושג!

ניסיתי כמה ימים שבהן העברתי את כל האחריות אליה- ואמרתי שמהיום היא תלך לשירותים ואני לא אזכיר לה,

אבל הפספוסים היו רבים

ולכן חזרתי לתזכר אותה.

אגב, מתחילת הגמילה הורדנו לה טיטול בלילה וב"ה אין כמעט פספוסים בלילה.

אז בעצם הבעיה היא בפיפי ובכך שהאחריות עוד לא אצלה לגמרי.

ב"ה שזה המצב אבל כבר קצת קשה לי שהתהליך עוד לא הושלם אחרי כמה חודשים.

לכן ביקשתי מספר של מישהו שאתם מכירים שאפשר להתייעץ איתו בנושא.

 

תודה לכולם ושנה טובה!

אולי תציעי לה פרס קטן כל פעם שהיא הולכת ועושה בלי לפספס (אני נתתי 2 שוקולד ציפס על קטנים ו-3 על גדולים, וזה הלך מצויין אצל הבן שלי, אפשר גם עדשים או משהו כזה) אם זה יהיה לה מיוחד היא אולי תרצה ללכת לשירותים, אפילו באמצע משחק, כדי לקבל את הפרס

(יכול להיות שכבר ניסית את זה...)

ובעיקר לעודד אותה כשהיא לא מפספסת.

(לבת שלי קשה עם זה עד היום, כמעט בת 6, ותמיד היא נזכרת ברגע האחרון, כי היא לא רוצה לפספס דברים אחרים, אני רואה אותה מתחילה לרקוד עם הרגליים, ואומרת לה שתלך להתפנות.. זה גם אופי, אך כמובן שהיום הפספוסים הם נדירים, אם כי יכולים לקרות, אך עדיין יש קצת "טפטופים" כי היא הולכת ברגע האחרון.)

וגם עכשיו מדי פעם.

בגדול ראיתי שלתת תזכורות זה דווקא מכניס לעניינים ומלמד אותה ללכת לשירותים מדי פעם.

ככל שהזמן עובר היא יותר ויותר אומרת מיוזמתה שהיא צריכה להתפנות.

פנטסטיק/אג'קס ודומיהם. לשפשף בעדינות .

 

אפילו עם מגבונים אפשר לנסות.

 

הכי חשוב - ככל שהכתם טרי הוא יוסר יותר בקלות.

 

בהצלחה.

להשרות מעט ולשפשף בעדינות היטב.

תקנו בינתיים ביד 2. יש דברים טובים מאוד במצבים מצויינים בהחלט. ולאט לאט שיתאפשר לכם תתחילו לקנות אבל לא בבת אחת.... ואז לא תרגישו את הלחץ ולא תפרסו לכ"כ הרבה תשלומים... 

תודה על העזרה!

אפשר למצוא שם גם דברים די איכותיים הרבה פעמים. רק צריך להיות זריזים ולאסוף מהר.

יש דברים שמשפחה /חברים /שכנים ..... זורקים והם לא חייבים להיות מצב לא טוב /רע.

לפעמים יש דברים טובים , כי עברו דירה /שיפוצים /לא צריך את זה והחפץ נראה כמו חדש.

 

 

נ.ב

סבא וסבתא של בעלי עשו  עליה לארץ לפני ככמה חודשים כחצי שנה (או אולי יותר ) הם גרים בנווה עמית בירושלים.

והיה להם בית גדול יחסית והם לא יכלו להעביר הכול לדייור המוגן .....

אז הם שאלו (יותר נכון עשוי רשימה באמיל ....) את המשפחה (נכדים ) מי רוצה /צריך מה .....

וכך קבלנו ל2 מדפים מעץ וארונית קטנה למקלחת .( אני מזמן רצתי לשים שם משהו ....)

וכמה בדר"כ לוקחים הובלה לרהיטים?

כי עם משפחה שעושים לי טובה אח"כ בא על חשבון אחר ...

אני עשיתי הובלה כאן ביישוב, של מיטה אחת, ושילמתי 100 ש"ח למוביל (ועוד 50 ש"ח לבחור שעזר בהובלה, כי בעלי לא היה אז בבית).

 

חשוב להזכיר (את המובן מאליו בעצם), שהרבה פעמים יש דברים שמוסרים אותם בחינם (במיוחד ביישובים). שווה לשים לב למציאות כאלה

קציצות בשר שאפשר לגרד לתוכן בטטה ולבשל ברוטב עגבניות, פשטידות מכל מיני ירקות ,פסטה בלונז רכה וחתוכה.
תושיבי אותו בכסא אוכל ותני לו .... כמובן בהשגחה - זה טבעי שהוא ירצה לבד כך גם הבן שלי .
לא להתיאש ולקחת בחשבון שיהיה לכלוך אבל זה שווה הכל לראות אותם אוכלים ... בהצלחה

הוא מכניס חתיכות ואז לא יודע איך להתמודד איתם וכמעט נחנק, עושה כאלו הוא בא להקיא..

איך מלמדים אותם ללעוס?

ורק חשיפה יומיומית תעשה את העבודה...

ואז למעוך ולתת לו לטעום.

גם דברים שאנחנו לא נוהגים לבשל, רק כדי שיחשף ויכיר טעמים

(מלפפון למשל)

 

אפשר גם מרק ירקות מעוך

 

בגיל הזה כבר יכולים לקחת חתיכות קטנות עם היד ישר לפה.

אני נתתי חתיכות קטנות של ירקות מבושלים

           חתיכות קטנות של פירות רכים כמו תמר (חתוך קטן קטן קטן), אגס, תפוז, בננה. (אגב,אצלי אחת התעקשה לקבל בננה שלמה או חצי בננה והתמודדה איתה יפה מאוד.)

          חתיכות קטנות של לחם ופסטה (בשלב מוטורי מתקדם יותר אפשר להציע גם אורז )

בהצלחה

גם אצל הבן שלי היה אותו דבר, אז נתתי לו דברים שהם חצי חצי-

למשל מרק ירקות מעוך

         פירה שאינו מעוך לחלוטין

         פיסות קטנטנות של לחם עם טחינה

         פיסות קטנות של בננה רכה מאוד

         ביסקוויט המיועד לקטנטנים

         קציצות רכות שמעכת אותן קודם עם מזלג

         

תפו"א, בטטה, דלעת, קישוא - תניחי לפניו חתיכות

למצוץ חצי\רבע מלפפון מקולף

פירות כמו שעשית עם האפרסק אפשר עם עוד פירות (אבטיח\מלון\בננה)

אפשר גם לבשל תפוח מקולף ולתת להחזיק

חתיכות אבוקדו

יש מין ידית מפלסטיק שמחובר אליה רשת ואפשר לשים כל דבר בתוכו והוא יוצא בחתיכות קטנות שמתאימות לתינוקות..

והוא יכול להחזיק את זה לבד..

הבת שלי גם אהבה לאכול אוכל לבד ואמי קנתה לה.. זה היה אחד הדברים הכי רלוונטים שהיא קיבלה..

ואם לא הצלחתי להסביר.. הקישור:

http://www.paotot.co.il/newsite/productPage.asp?PID=5370

 

1. מעגל השנה-שמיטה- מתאים ליותר קטנים ולא ממש מקיף אבל ברור מאד. זה כתוב בסגנון ישן למדי אז הוא סיפורי יותר מאשר ספר הלכות.

2. לא זוכרת איך קוראים לו ספר חרדי גדול עם רק תמונות והסברים באמצע. ממש כיף לדפדף בו.

אבל כן בקובץ. חוברת מקוונת שניתנת גם לצילום.

 

[ומכיוון שכבר אמרתי - אני מצרף קישור לצפיה, להנאת/תועלת האנשים.  אם מישהו רוצה להשתמש בכך מעבר לצפיה, או לקבל בקובץ - יואיל נא לפנות אלי:

 

https://docs.google.com/file/d/0B8rB2GYvIWtqSWNOV0ZyV3FHbGc/edit

לאחים שלי הייתה משנה מצויירת. ( אם אני לא טועה ככ זה נקרא(
פשוט. משניות מצוירות ( יש גם של ׳שבת׳ ו׳השבת-אבדה׳ וגם ׳שמיטה׳)
כדאי היה אצל ההורים אנסה לבדוק של איזה הוצאה זה.

לפני השמיטה הקודמת.

חוברת מאוד ברורה שמסבירה את ההלכות משורשן ועד למעשה, כולל מושגים ואיורים.

היא נקראת "הלכה ממקורה הלכות שביעית"

החוברת יצאה לאור ע"י ישיבת הר עציון, וכתוב בה שלהזמנות אפשר לפנות למכללת הרצוג, אבל זה מלפני שבע שנים...

אולי כדאי בכל זאת להתקשר ולברר.

חוברת למידה + חוברת עבודה

יש את החוברת בכמה רמות, כלומר- לכיתות נמוכות, בינוניות וגבוהות.

תפוזי ופלפלי מגלים את השמיטה.. לא זוכרת של מי. יכולה לברר אם תרצי..

גם של הרב יוסף צבי רימון

מתאים לגילאי גן עד כיתה ו' בערך

ברור ובהיר עם מקורות,

סוקר את השמיטה מכל צדדיה.

בהצלחה

לבקש מהם לעזור בעריכת השולחן, ותוך כדי להסביר בקצרה..

לתת להם לשים לב ביתר שאת לסימנים, כשאומרים אותם

לבקש לברך בקול

לשיר שירי חג

ללבוש בגדים מיוחדים, לכבוד החג.

פשוט ונכון

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/284376

על צדיקים ועל סתם אנשים.

סיפורים שבעצמם מספרים את גדולת היום ואת גדולת המלכת ה'.

 

האם אבא פטור מלחנך את ילדיו הקטנים למצוות שמיעת קול שופר?!

היה כיף לגמרי. חגיגי ושמח.

האם אבא פטור?

ובכן- א. אמא לוקחת את הבנות לשמוע קול שופר בכל מקרה...ועוד היא פטורה מזה!

          ב. נכון לעכשיו כולן מתחת לגיל חינוך עדיין...

          ג. אבא מחויב לעוד כמה דברים חוץ מלחנך ילדות קטנות לשמוע קול שופר. הוא מחויב לעצמו ולנפשו, קודם כל.

 ובתור מי שמאמינים ששהיה אצל ר' נחמן בראש השנה יש לה משמעות עבור כל המשפחה- הרי שהוא גם ממלא בזה מחויבות רוחנית כלפי כולנו.

    יש בזה גם חינוך לעוד כמה דברים שכנראה אנחנו מעוניינים לחנך לאורם, כמו למשל דבקות בצדיק, אמונת חכמים וכו'.

"הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות"

כי בגימטריא שווה "חטא". 

לאיקאה
http://m.ikea.co.il/default.asp?catid=%7B9ECC2972-26A0-4935-9129-4B442A86CC8A%7D
אפשר להרכיב ולהתאים לבד לפי הצרכים שלך

(ואם זה לא עובד אז נכנסים לאיקאה- אחסון משני-מערכות אכסון- algot)


ויש גם את כביסל
צריך לבדוק מבחינת המחיר (לשקלל את איקאה בסיס+ מגירו.+ אולי מדף אם תרצי וכו' ולאות מה יותר שוןה.
http://www.fixs.co.il/document/74,1080,11.aspx

בהצלחה...

אבל גם מאוורר:

 

http://www.buy2.co.il/o/d8a00c03-f56a-46c1-918c-cfe7b20805ee?utm_source=zap&utm_medium=pricecomp&utm_campaign=d8a00c03-f56a-46c1-918c-cfe7b20805ee

היה לי אחד כזה ולא החזיק שנה אפילו...
הפלסויק התעקם, הבד נקרע (ותפרתי) אבל גם איבד מהר את הצורה ונהיה לא נוח.

כיום יש לי עמודון פלסטיק (כזה שמיועד לשרות) ועליו קניתי סלסלאות פלסטיק גדולות עם חורים וזה מספק אותי
כלכלית אין לי מושג אם זה שווה. את העמודון הזה קיבלתי והייתי רק צריכה להשלים את הסלסלאות

תבדקי בגוגל.

אצלינו הרבה פעמים לפני חגים מפרסמים אותו בעיתונים.

לא זול- אבל שווה.

כבר היינו מתוסכלים שלא מצאנו דבר כזה... טאבולה ראסה- את מתכוונת שהמעמד מבד הוא על הפנים או הכביסל? כי אני בדיוק בדרך להזמין אותו וראיתי את התגובה שלך עכשיו...תודה!!

 אני גם מעוניינת ורצה סל כזה /דומה עד לא ממש חשבתי מה.

שהיה לי בבית שלי גם. אשמח לשמוע מכם .

מי שיש לה כמובן . סלי כביסה כאלה ואחרים (באותו סגנון פחות או יותר ....)

מחירים ? ברזל או בד ? נח לשימוש לא נח/מעצבן ....

 

 

ממש תודה על התגובות, שגיליתם לנו את הכביסל!! הזמנתי בצהריים ובאותו יום בערב זה כבר הגיע ועמד אחר כבוד בין החלון למכונת כביסה!
לגבי המחיר- אנחנו הזמנו משהו מאוד גבוה, רחב, עם הרבה סלים אז זה גם עלה בהתאם... עקרונית זה עולה בין 500-1000ש״ח. אלא אם את מחפשת משהו מבד שזה יכול לעלות גם 100שקל, אבל מישהי פה למעלה אמרה שמניסיון שלה זה גרוע... בהצלחה!!!

איזה כיף!!

זה מעמד כזה מברזל עם מסילות ועל זה יש מגירות /סלים כאלה ,נכון?

אם כן אשמח לשמוע על פרוט , ראיתי את זה בפרסום באחד העלונים אצל חמותי ....

ואני (כנראה) חושבת לקנות כזה .....

 

 

כפי שאת מבינה זה נמצא אצלנו רק יומיים אז אין לי אינדיקציה איך הוא לטווח הארוך אבל ממה שאני רואה זה מאוד טוב וחזק, וגם עולה בהתאם. רוצה תמונה?

את הבד אני הוספתי, כדי שיראה יפה...
לגבי הגובה וכו׳ זה משתנה, אפשר להזמין לפי מה שרוצים ועפ״י המקום בבית.



20140928100344.jpg

ניסית להיכנס להודעות של פותחת השרשור? אם עושים את הדבר הפשוט הזה רואים שהיא כותבת בפורומים בנושאים רבים ומגוונים, וממש לא נראית פרסומית. ואם עדיין חושדים - בשביל זה יש בכל הודעה כפתור 'דווח', כך פונים בדסקרטיות למנהלי הפורום שיבדקו בכלים שלהם, ולא מלבינים פנים בפומבי.

כתיבה וחתימה טובה.

(ואני דווקא חשבתי שמכירים את הניק שלי- מאתר אחר שכתבתי בו הרבה.. אני מבינה שלא.. יופי לי! )

 

אם יש לכם המלצות או נקודות חשובות בבחירת מנשא- ממש אשמח לקרא.

(מדברת על מנשא לתינוק קטן חודשיים + (עד גיל חצי שנה? שנה?). לא בד ארוך כמו מנשארי. וחשוב שיהיה תמיכה טובה לגב. מה עוד?)

אבל הוא כן יקר...

ותסבירי לו מה את מרגישה /חושבת לגבי חמך .

ואיך שהוא מתנהג עם הילדים של גסי שלך .

מה את חושבת .... וכאלה .

איך/ ומה היה שלנו יהוי ילדים ....

 

ובעזרת ה' יהיה טוב

בס"ד

לגבי העניין שחמיך צועק על בעלך- תחזקי את בעלך. ברור שזה לא נעים וזה נראה שאין לכם יותר מדי מה לעשות, הרי אתם לא עומדים לחנך אותו כמובן.. אז פשוט לשמוע, להתעלם- ואת מהמקום שלך תחזקי את בעלך.

לגבי התנהלות חמיך מול נכדיו- כל עוד זה תלוי בך- תשתדלי שהמגע בינו לבין ילדיך בעזרת ה'- יהיה מינימלי. להשתדל להמעיט בביקורים, לגבי בייביסיטרים- אין שום סיבה בעולם שהם יעשו את זה. יש מספיק אפשרויות למצוא מישהו שישמור על הילדים בצורה שלא תפגע בהם.

בהצלחה ושנה טובה ומתוקה!

וזה גם עשוי להיות באמת התנהגותי.

האם במעון/מטפלת היא אוכלת יותר מהבית?

האנרגיות האלה לא נשמעות חריגות, זה גיל שהדיבור עוד לא כ"כ קיים והביטוי האישיותי הוא בהתנהגות..

 

הייתי בודקת עם מי שמחזיק בה במסגרת (בהנחה שהיא במסגרת..) אם היא מתנהגת שונה במעון וגם אם זה חריג לגיל.

 

בשלב הבא אפשר לפנות לאבחון של ריפוי בעיסוק- תבקשי הפנייה, זה בחינם, שתראה אותה עין מקצועית ואז תחליטי מה הלאה..

 

או לחילופין- ללכת ליעוץ הורים (במרכזים להתפתחות הילד יש לפעמים דבר כזה) ואז תקבלי תמונת מצב האם זה נורמלי, מה ניתן לעשות וכד'. (גם זו עין מקצועית אבל מכיוון אחר..)

 

 

נראה לי שכדאי להיות עם יד על הדופק, בלי לחץ, אולי הם ינרמלו לך את המצב ואולי יסייעו למצוא פתרונות/טיפול..

 

בהצלחה רבה!

שם..העסק טיפה שונה...

אבל גם שם כללל הזמן על הידיים...

ושם אין את הסיטואציות שמראות על אותו הקושי..

(אכילת דברים חריפים...לבוש..פחות שמים לב שלא ממש כואב לה...)

מודאגת ומבולבלת..

אצלנו הדאגה התעוררה עם שני הילדים. היא רגישה מידי והוא "מחוספס" מידי. המרפאה בעיסוק איבחנה אותו וראתה שאין משהו יוצא דופן. טיפה "עמיד" ולא בוכה כשחוטף מכות (גם ממש חזקות) וסה"כ ילד ברמה הנורמטיבית. הילדה אובחנה כרגישה מידי והיינו בטיפול ארוך אצל מרפאה בעיסוק, ועכשיו אנחנו נמשיך בע"ה לטיפול רגשי כי גם את זה צריך. יש לך סבסוד לכל זה דרך קופ"ח. במיוחד לריפוי בעיסוק. 

והיא בת שנה וחודשיים זה לא מראה על כלום וגם לה לא לא כואב שמושכים ביד
זה כי היא גמישה בטירוף אולי זאת הבעיה?

מעצם היותה ילדה

שימי לב למה שכתבת:

קושי בהרדמות

בררנית באוכל

יוצאת כל הזמן מהמיטה

לא מוכנה להתלבש

רק לי אלו נשמעים דברים שהורים רבים נתקלים בהם?

האם יש מרקמים מסויימים שהיא מעדיפה?

(יענו חריפים) בלי בעיה וכשאמא שלו הכינה משהו עם בצל הוא ניקץ וניקץ לה שהוא רוצה לטעום, היא כל הזמן אמרה לו לא ואז אמרתי לה "מה אכפת לך לתת לו, הוא יראה שזה מגעיל..." -אבל הוא דווקא אהב את זה...

הוא בן 4 וחצי+ ובסדר גמור, כך שהסיבה הזאת לא אמורה להדאיג אותך...

יש סבסוד לריפוי בעיסוק דרך הקופה, ולפעמים עדיף ללכת ואו לשמוע שהכל בסדר ולהירגע או באמת לטפל, וכמה שיותר מוקדם יותר טוב...
תבדקי אם מציק לה דברים במרקמים מסויימים, הפתקית במאחורה של הבגד, אם שונאת להתקלח, להסתרק, זה בד״כ סימנים יותר מובהקים ממה שכתבת. בהצלחה!!

קראתי שוב את ההודעה שלך, ואז היה נראה לי שאולי יש פה יותר בעיה של תת רגישות. בכל מקרה, אני במקומך הייתי בודקת...

מצב אחד..לא כואב לה גם מכות כואבות..לא מציק לה...לא חריף לה...

מצד שני..לא מוכנה להתלבש.... לא מצליחה להבין אילו סוגי בגדים..כי תמיד היא מתנגדת...

לא מסוגלת שיהיה לה טיטול רטוב..אבל ממש לא בעניין של שירותים..

לא יודעת אם זה קשור לחוסר שינה..חוסר מנוחה...מעברים חדים מעניין לעניין...

מניסיון... זה לא חייב להיות או רק תת או רק יתר.

דווקא התיאורים שלך נשמעים בעיניי מתאימים לקושי בוויסות חושי.

היו בעיות סביב ההנקה? חייבת מגע כדי להרגע?

ממליצה לקבל הפניה לאבחון של ריפוי בעיסוק בהתפתחות הילד (מקבלים הפניה מרופא, צריך למלא שאלון ולתת לגננת למלא. מקווה שזה נכון גם לגילאים האלו - תשאלי את הרופא או בהתפתחות הילד בקופה שלך), אם באבחון יראו שצריך תקבלי טיפולים מסובסדים מאוד. ממליצה להתחיל את התהליך כמה שיותר מוקדם כי זה לוקח זמן... וחבל כי יכולות להיות לזה השלכות גם להמשך (מכירה לצורך העניין ילד בן 11 שחייב מגע כדי להרדם... לא ככ נעים...)

מנסיון של כמה ילדים.