פורום הורות (עמוד 248)

אבל אני מסכימה להקשיב ולעזור לנתח

שולחת לך באישי.

שהבעיה שייכת דווקא לגננת וכו'.  

 

לכאורה קודם כל זו שאלה של איך מיישבים דברים עם הבעל כשיש חילוקי דעות..

 

הרי אפילו אם יתברר שחושבים ש"את צודקת" לגמרי ואין כל בעיה להתחבר עם ה"שונה" הזה; עדיין בעלך סבור  אחרת. צריך לדעת איך להתנהל במצב כזה. בכיבוד הדדי.

להסכים ולהסדיר בינינו את חילוקי הדעות.

אבל הדבר הזה שעכשיו יש לי אותו זה חוזר מידי יום ביומו... דבר שלא ניתן ליישב את זה על סוף דעתינו!! ואני רוצה לשמוע עוד אוזן קשבת..

אולי באמת בעלי צודק? לכן החלטתי אחרי 5 שנים של נשואים אני מעלה את הבעיה ורוצה עם זה שקט לתמיד!

להבין איפה אני נמצאת בדבר הזה סביב החברה.
האם חושבים על הנושא הזה כמו בעלי או כמוני?!

בעיני זה מהותי להבנת העניין.
שונה מבחינת אורח חיים?? חריג ??

יש פה שני עניינים שונים:
עצם עניין החברות.
אי הסכמה עם דרך חינוכית של הבעל- שזו כבר דילמה רחבה יותר.

מה זאת אומרת ילד שונה ?

אבל גם לאבא יש זכות להחליט לגבי הילד...

אולי את צריכה לשאול את עצמך למה את מתעקשת

אפשר לסגור את הנושא הזה כאן.
 אם כי כבר מתייעצת כבר באישי לגבי העיניין.

צפויות הפתעות.

אחרי שהבת שלי עשתה לי אותו דבר- פשוט דיברתי איתה.

כשהבנתי מה מפריע לה- זה פשוט פירק את רוב הבעיות (לא כפתורים, לא רוכסן, לא צווארון גבוה, לא משהו שרקום על החולצה ועוד כמה)

 

זה פתר המון עוגמת נפש.

נכון שמאז היא לבושה די מזעזע לטעמי- אבל היא לא סובלת, וגם אני ....

 

וגם- במידת האפשר אני קונה את הבגדים איתה.

שלא מצא חן בעיניו

 

לשאול אם רוצה ללבוש.

 

אם יגיד שלא, לשאול בסבלנות, מה לא נוח או מה לא יפה.

 

לקחת ברצינות מה שאומר, ולנסות לנתב ליותר ספציפי; עד שמגעים למסקנה מה הבעיה. הכל בנחת.

גם סוג הבד, תפרים, אבקת כביסה או גיזרה יכולים להפריע מאד.

 

תנסי לברר לאט וברור מה מפריע לו - סך הכל ילד קטן והוא לא בדיוק יודע לומר מה הוא מרגיש

 

אם זו בעיה של תחושה - אפשר להעביר את היד על החולצה אחרי שאת מלבישה אותו ולהרגיע אותו: עכשיו נח לך? לפעמים מה שהוא צריך זה ש"כל החוטים בבד יגעו לו בגוף", ואז הוא נרגע.

 

חשוב לי לציין שבמקרה של בעית תחושה - זה סבל נוראי!!!! ללבוש בגד לא נח!!

 

וכן, גם בגיל הזה ילדים יכולים להיות רגישים לחברה ולרצות ללבוש רק מה שהחברים לובשים. במקרה הזה אפשר לעבוד עליו - החולצה הכחולה? מה הבעיה, גם ליוני יש, והמכנס ברמודה? לחצי כיתה שלך יש...

 

 

בהצלחה

להשאיר הרבה זמן (אפילו עד שנתיים)

אבל אם את אומרת שצפוף לכם אפשר גם מגיל חודש.. 

(חמותי העבירה ילד אחד בגיל שבועיים..)

אנחנו העברנו לפני שרצינו בין אם מסיבות טכניות ובין מסיבות של בעיות שינה

זה היה מאוחר מאוד.. לא היה לנו מקום לפני.
אבל הוא התרגל די מהר ב"ה

זה גיל שבו אפשר להתחיל להרגיל ילד לישון לילה שלם...

השינה אני סבור שמעבר לכך זה יוצר תלותיות יתר בהורים

ההמלצה הגורפת להתחיל להרדים תינוק לילה שלם (כלומר למנוע ארוחת לילה) היא רק החל מגיל שנה.

וגם אז הכוונה היא מסביבות אחת עשרה בלילה ועד 6 בבוקר. ולא כמו שפגשתי אמהות גאות ש"הצליחו להרגיל" בגיל ארבע חמישה חודשים ללילה שלם משבע עד שש-שבע בבוקר... (רחמנות על התינוק הרעב והסתגלתן וגם חבל כי זה הגיל לעליה במשקל)

 

אני אוהבת להשאיר הרבה יותר מזה.

 

 

אולי הקימה בלילה קשה יותר אבל חדר הורים פרטי הוא משמעותי מאד לזוגיות. למרות שהילד לכאורה קטן ולא מבין מרגישים שיש עוד מישהו בחדר, אפילו ברמה הטכנית - במקום ללחוש או לדבר בקצרה כל פעם לפני שהולכים לישון כדי לא להעיר אותו, פתאום אפשר לדבר חופשי

בעריסה לייד...והוא לא ישן לילה, איך מרגילים? פעם הוא ישן ועכשיו הוא קם יומיים כן יום לא...(8m)

(שתוכלי לשמוע אם הוא מתקשה לנשום)

הפרידה קשה אך נחוצה..

פשוט מתי שבא תינוק חדש שתופס את מקומו..

הבת שלי ינקה עד גיל שנתיים. כשהיא היתה איתנו בחדר היא עוד היתה מתעוררת להנקות. ברגע שהוצאנו אותה היא התחילה לישון לילה שלם. הם מרגישים שההורים קרובים ולכן הם מתקשים לישון לילה.

נראה לי שההצעה של 6-10 חודשים היא הנכונה. פשוט תרגישו מתי מתאים לכם בטווח הזמנים הזה, אבל יותר מאוחר מזה זה כבר נראה לי קשה גם לילד וגם להורים.

ואז מעבירים למיטת תינוק בחדר הילדים.
בערך בגיל חצי שנה אצלי.

כבר בגיל 3-4 חודשים ישן לילה שלם, ולא דרש אוכל. הוא ישן רצוף. חיכינו עוד שבוע לראות שזה מתאזן,
ובגיל 4 חודשים קנינו מיטת תינוק והוא ישן שם.
אם היינו רואים שהוא לא ישן רצוף וטוב אני בטוחה שהייתי משאירה אותו בחדרנו עד גיל חצי שנה לפחות ומרגילה אותו לאט לאט בהדרגה למיטה שלו.

בס"ד

איך עושים את זה?

האכלתי אותו 2 ארוחות לפני השינה בהפרשים של שעתיים ולא 3 שעות וקילחתי אותו.
הכל קורה באווירה שהוא מכיר. הלבשה האכלה בחדר שלו והוא פשוט התרגל.
אצל אחיינים שלי זה לא קרה. הם לא אהבו שגרה, ושמתי לב שהקטן שלי אוהב דברים קבועים.
(היום גיליתי למשל שהיינו אצל חברים בבית שהוא לא הכיר והוא לא היה חייכן כמו שהוא בבית איתנו.)

רק כשהעברנו אותה חדר!
פתאום היה לה שקט ולא תנועה ותזוזה שלנו שאולי הפריעה לה.
זה היה בסביבות גיל 8 חודשים.

בהצלחה!

יש ספארי או גן החיות התנכי.
יש בירושלים מנהרת הזמן..
בעיקרון מה את מחפשת?
איזה גילאים? עם תשלום ללא תשלום?
מקציבה סכום לטיול? או שלא מחשבנת..? ואזורים בארץ את ניידת?

לא לצאת
יש סוכה וזה ה-חוויה (הילדים בני שלוש וארבע)
יש לנו כאן שמחת בית השואבה כל ערב מה שדורש שנת צהריים טובה...
בעצם עד2 מאד חם בסוכה אז נאכל א.בוקר ונוח צהרים ואז נרד עם משחקים וארוחת צהריים מאוחרת חגיגית + אורחים בעז"ה.
לנו זה מספיק ממש

ועל הבוקר כולם בכוננות ומרגישים החמצה אם לא יצאו לאנשהו...

 

 

אי אפשר סתם להנות בבית??

 

ולשאלתך:

בני כמה הילדים?

איזה איזור?

מה התקציב?

 

אצלנו התכנון הוא סיבוב בין כל העמדות הנידחות של החיילים בסוכה ניידת, אולי ביקורים משפחתיים, כותל וכד'.

זורמים.

 

באיזור ירושלים-

גן האריות, גן הפעמון, גבעת התחמושת, העיר העתיקה. 

 

 

יש גם אטרקציות יותר מושקעות ויקרות.

 

קחי בחשבון- שבכל מקום תידחפו ותצטופפו ותחכו בתורים ארוכים עם כל עם ישראל ואשתו.

שהתחושה שלי לא פופולרית בעליל. אני נחשבת בסביבתי ל"כבדה" ולא זורמת. אני דווקא אוהבת לטייל, אבל לא כשכל עם ישראל מטייל! ואז אם אני לא יוצאת, אנחנו פשוט נשארים בדד באזורנו ומשתעממים... 

עד שיש הזדמנות שמחים לנצל אותה.

 

גילאי שנה וחצי עד שבע. אפשר בתשלום, לא מוגבל.

איזור בארץ- מרכז. אפשר קצת דרום או קצת צפון אבל לא רחוק מדי.. אנחנו ניידים

אשמח גם למסלולים קלילים

 

מסכימה שסוכה ואורחים זה חוויה לא שגרתית ונחמדה אבל בהחלט ארגיש החמצה אם לא נצא... עד שהבעל בחופש כדאי לדעתי לצאת למקומות שלא מגיעים אליהם במשך השנה 

 

תודה!

הילדים שלנו קטנים יחסית , 5.5 ו2 .....

לא כל כך אוהבים לצאת (פקקים וכל העולם ואשתו ....)

כנראה שנצא .

 

נוסעים בחג ראשון לסבתא

בשבת לסבתא וסבא (ההורים של בעלי )

והשאר בבית - עוד לא ממש החלטנו .

 

יום ראשון של חול המועד אולי אם חברים ....

 

באזור המרכז .....

חיי כיף  ראשון - היתי אם אמא שלי והילדים היה כייף גם אני נהנתי  (זה כמו גן חיות ).

גן חיות .

הדיונות באזור אשדוד /נחל שורק .

 

 

אוסם/ תנובה/ חברת החשמל/ הר החיריה.
משחקיות לילדים:בית חלומותי/ קיפצובה/ ספידי כיף/ אקשן פארק וכד'

נגיד מבצר אנטיפטרוס זה נחמד. מסלול קליל ביותר. ויש קצת מים להשתכשך לילדים.

גם מקורות הירקון.

נחל אלכסנדר.

נחל תנינים.

מעיינות ושאר אטרקציות. 20 דקות מצומת שילת.

אבל הם קטנים

אנחנו בשבת סוכות אצל חמותי בירושלים .

מתכננים להיפגש  אם כמה חברים  ביום א'  ולעשות משהו קטן /קצר .

יש ילדים קטנים מאוד (תינוק בין כמה חודשים , שנתיים .... הגדולים שבחורה סביב גיל חמש -שש)

אשמח לרעיונות ...

 

נ.ב

בפעמים שנפגשנו בפסח  זה היה  בעמק המצלבה  בדשא באיזה פינה .

המבוגרים ישבו לפטפט והילדים שחקו היה גם אופנים /בימה .....(לא ממש זוכרת )

אני חשבתי על כיוון של משהו אם הליכה קצר ,שאפשר לעשות אם עגלה .....

משהו כדי להוציא מרץ לילדים .....

 

תקראי על זה באינטרנט. מדהים !!

בחופש הגדול היינו שלוש פעמים.

התחיל להיות עמוס רק ב-4:00-6:00 אחה"צ

- גן סאקר, אבל הוא תמיד עמוס מאוד בחגים

 

- גן הוורדים וצמוד לו יש את התחנה לחקר ציפורי ירושלים. הכניסה חינם,(פתוח עד 3 אחה"צ). בחופש הגדול היו גם הפעלות בתשלום, לא יודעת לגבי סוכות 

 

- בגילה ובבית הכרם יש פארקים נחמדים עם מתקנים מתאימים לילדים קטנים

בירידה משכונת יפה נוף ליער ירושלים, במרחק הליכה ממש קצר מהרחוב, יש פינה קטנה עם סלע תלול שמשמש מעין מגלשה טבעית. ראיתי ילדים שמגיעים עם קרטונים ומחליקים על הסלע, נראה בטיחותי למדי וכיפי לילדים קטנים. מקום די פצפון אבל יכול להיות חוויתי, ולא רחוק משם על הרחוב הראשי של יפה נוף יש גינה רגילה.

עדיף מנשאים אבל אפשר גם עגלות (לא העגלה הכי יקרה שלכם...)

בהמשך יש מעיין חמוד.

הלכנו לשם עם המדפחה המורחבת. הגדולים והקטנים כולם נהנו.

יש המון מסלולים בסגנון...

אנחנו מתכננים לטייל בעמק המעיינות ובגלבוע, יש פסטיבל כדורים פורחים שנראה מעניין.

בין לבין כשלא יתחשק לנסוע רחוק מתכננים לבקר בג'ימבורי, נתקלתי ברשימה של כמה משחקיות שאולי תהיה שימושית.

מעבר לזה גם יום אחד מתכננת להשאיר אותם אצל הסבא והסבתא ולבלות עם חברה. גם לי מגיע

בעמק המעיינות.. עם הפנינג לילדים. אחפש ואעלה לפה את הפרסום למקרה ותתעניינו..

גם מינימאוס כתבה ולא הבנתי..
ותודה לכולם על הרעיונות!

פריצת שביל רטוב בעמק המעיינות. כוווולם מוזמנים!!

משמח לשמוע שזה מפורסם!

יש שם הרבה פעילויות לילדים ובני נוער, ואפשר גם לעשות 'על- האש'

תנסה ממש לדמיין שמאחורי העננים, יש שמיים בהירים-כחולים ושמש מאירה לגמרי..

 

אח"כ להסתכל בכיוון, ושוב לעצום עיניים ו"לראות" מה יש מאחורי זה.. וכו'..

 

עש שזה "יתחבר לך"...  מי יודע, אולי יעבוד.

 

גם תשב בחדר מואר, עם כוס משקה חם, תקרא משהו טוב ומשמח - לעורר שמחה מבפנים.

 

ובעז"ה יתקיים בך "כשהנשמה מאירה - גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים"...

אני חייב עצות שעובדות מנסיון

 

עצות בתחום הפזיולוגי יותר פחות בפסיכולוגיה

זה דווקא יכול לעזור..

 

ומה אתה מתכווין ב"תחום הפיזיולוגי"?...  ריצה, שירים, כדורים?...

 

 

הרי זה באמת "תחום פסיכולוגי", אם אפשר לקרוא לזה כך..

מהתחום הפיזיולוגי, למרות שאני כן מסכימה עם מה שדן אמר.

 

לכן אני אוהבת לטוס בחורף. יוצאים ממקום אפרורי וגשום ואז אחרי העננים השמש זורחת בנעימות.

תמיד אני מזכירה לעצמי שהשמש פה. זורחת. העננים רק מסתירים.

 

(להבדיל כשקשה בחיים אפשר גם להשתמש בזה כמשל... ה' יתברך תמיד פה נמצא. גם כל הטוב שלו קיים. יש רק עננים שזמנית מסתירים את כל הטוב הזה...)

 

 

עצם החשש הזה מכניס אותך לעצב ולדיכאון אני מציעה שתנסה להתבונן על המצב.. זא אןקי החורף מגיעה... מה עושה לי עצוב בחורף ולמה ומה? מימה כן יצא לי להנות בחורף?
והכי חשוב תנסה להסתכל על עצמך עכשיו ולבדוק איך אתה מגיב לעצב הזה רבות אנחנו מנסים לשכנע את עצמינו הינה כיף לי הכול בסדר אני לא מדוכא ובדרך כלל זה מה שמגביר
(זו אחת הדרכים לטפל בחרדה)

יש שם פתרונות טובים.

שאפשר לרקוד ולשמח .

 

מחשבות טובות ותה חם /מקר חם ....

בפירוש רשמתי יותר דברים אבל נראה לי זה היה עם הניק הקודם (מי שמתנדב לחפש - אשריו)

הנה חלק :

1.  להיות בחוץ בשעות השמש

2.  לאכול טוב ולא להיות רעבים ולא להתפתות לפחמימות וממתקים אלא לארוחות ממש 

3. להדליק את כל כל כולל הכול האורות בבית ועל הכי חזק 

4. לעשות הליכה כל יום 

5. להתכסות טוב בלילה ולהיות לבוש טוב ביום ואם קריר בבית אזי לחמם אותו

 

שדורשת סיבולת לב ריאה

גורמת לשחרור סרוטונין במוח

(זה החומר שגורם למצב רוח טוב ונמצא גם בתרופות נוגדות דיכאון)

שתוצאותיו הראו שדיכאון חורף בא בגלל מחסור בחשיפה לאור שמש בעיניים בעיקר.

אנשים שרוב הזמן עם משקפי שמש עלולים ללקות בדיכאון חורף גם בקיץ ...

בכל אופן, נסה לעשות דברים שמשמחים אותך...

אולי ללמוד משהו ככה בשביל הנשמה...

ותמיד תחשוב על הטוב .
בחורף-
המרקים ... המעיל המחמם... המזגן... ההסקה ... הרדיאטור...

א. לבקש מרשם לויטמין D. מדובר בויטמין חשוב, מחסור בו הוא אחד הגורמים המיידיים לדיכאון קל. מקבלים בחשיפה לשמש אבל מי שלבוש "מכוסה" יחסית, למשל נשים דתיות, לרוב יהיה חסר לו ולכן כדאי להתייעץ עם הרופא אם כדאי לך לקחת כמה טיפות ביום. על הדרך בבדיקת הדם שהוא יישלח אותך אליה יבדקו גם ברזל ובי-12 - כדורים טעימים לאללה שגם משפרים תחושות.

 

ב. יש "חדר שמש" - מנורה שאפשר לקנות או להשכיר, או ללכת למקום שיש בו אותה, ושהייה של שעה-שעתיים בתוכה בכל יום משפרת מאוד מאוד את המצב.

 

 

חשוב להבין שדיכאון חורף הוא תופעה רפואית פיזיולוגית, ולא פסיכולוגי, ולכן יש אמצעים פיזיים שיכולים לעזור (לצד הפסיכולוגיה, שלתפיסתי גם במקרים כמו שפעת יכולה כמובן לתרום).

 

ועוד - אם בשנה מסוימת זה מתפתח לדיכאון של ממש, שווה לשקול לבקש מהרופא מרשם לכדור הולם (לי עזר ציפרלקס). לא בושה, לא עולה המון, והבריאות שלך ממש שווה את זה. לפעמים הניסיונות להסתפק ב"לשכנע את עצמנו" ובפסיכולוגיה יוצרים מעגל חוסר הצלחה ותסכול, במקום שבו כל שנדרש הוא כדורים לוויסות חומרים כימיים במוח.

 

בהצלחה!

 

תודה רבה לכם נלך לקחת טיפות ויטמין D כ"כ אחרי החגים נתחיל לעשות הליכות בערבים אני ממש פדלעה בקושי זז יתכן שזו גם בעיה

[תבדוק גם ויטמין b..]

שלום לכולם ומועדים לשמחה!

 

אכתוב להלן מידיעותיי על D  . אין צורך להאמין לי, תבדקו במרשתת (אינטרנט) ותלמדו את הנושא.

 

ויטמין D אינו ויטמין במובן הקלאסי של הדבר.  הוא חשוב מאוד בחיזוק וקיום המערכת החיסונית.  הוא מאוד מאוד חשוב למניעת סרטן (כי, בין היתר, הוא מפעיל את המנגנון שהורג תאים סרטניים) .  D מסיס בשמן ולא במים, מה שאומר שאפשר לצרוך אותו פעם בשבוע, והגוף אוגר אותו ומשתמש בו במשך השבוע.  מכיוון שהוא מסיס בשמן, יש ליטול אותו לאחר שאכלנו משהו עם שמן - מרק עוף, עוף, חומוס, סלט מתובל עם שמן... , כדי לוודא ספיגה תקינה.

 

D נמדד ב- יחב"ל - יחידות בין לאומיות.  בארץ נמכרים בקבוקונים שבכל טיפה יש 200, 400 או 1000 יחב"ל של D.  בחו"ל, להבדיל, מוכרים טיפות וקפסולות עם עד 50,000 יחב"ל בכל טיפה או קפסולה.  ויש גם הכשר לחלק מהתכשירים מחו"ל.

 

המינון הנכון למי שיש חסר ב- D הוא 50,000 יחב"ל בשבוע, עד 120 שנה.  אפשר לקחת 7,000 כל יום או 50,000 פעם בשבוע.  לא משנה.  

אגב, לצערי, יותר מדי רופאים אינם בקיאים בנושא ה- D.  המעבדה של קופת החולים מציינת שפחות מ- 30 

 מראה שיש מחסור  ב- D.  הרבה רופאי משפחה מסתפקים בערכים הרבה יותר נמוכים  של 25 ואפילו של 20 (

 

המטרה היא להגיע לרמה של 50 (לגברים) או 55 (לנשים) בבדיקת דם הבודקת D.  אחרי הבדיקה הראשונית, ואחרי נטילת התוספים למשך מינימום של 3 חדשים, אפשר שוב לבצע בדיקת דם ולראות את השיפור

 

כשאני אישית התחלתי את מבצע ה- D, הרופאה אמרה לי לקחת 50,000 כל יום למשך שבוע, ורק אחר כך 50,000 פעם בשבוע.  הבדיקה לאחר 3 חדשים היתה מצויינת!

 

בנוסף, חברה שלי, שסבלה מדכאון חורף למשך שנים רבות, ניסתה טיפול ברפואה משלימה.  היא פנתה לשיטת IPEC (אייפק).  טיפול פעם בשבוע למשך מספר שבועות הביאו אותה למצב שבחורף הקודם חייכה כל החורף!  היא לא נזדקקה לטיפול המשך.  היא מצפה בשיוויון נפש לחורף הבא עלינו ועליה לטובה, כי היא יודעת שהיא כבר חוותה חורף שלם בשנה שעברה וחייה המשיכו במסלולם הרגיל והנעים.  

 

בהצלחה!

יש שם בנות מקצועיות שיוכלו לענות לך.

זו מצוה לעזור לסבתא! וגם זכות!

 

סבתא משלמת לנכדים על עזרה?? היא שכנה זרה או סבתא??

שהסבא וסבתא שלהם בארץ

שהם בריאים ואפשר לבוא אליהם

שהם דתיים ויש להם סוכה

שהם שמחים בעזרה של הנכדים שלהם ואפשר לבוא אליהם לקשט

 

 

כן- אפשר ללמד ילדים לראות את הגמול בדבר עצמו, שיש להם אוצר ענק בידיים

 

 

בהקשרים אחרים

לדעתי יש טעם לפעמים לשלם לילד על עבודה שהוא  עושה במשפחה

ככה הוא לומד בצורה מבוקרת את הסיטואציה של "על עבודה שלי מגיע לי כסף, אני לא תמיד עושה בחינם" 

או של "אם אני רוצה כסף אני יכול להשיג אותו מלעבוד אצל מישו שצריך אותי" 

לומד גם את כל התחום של "יש לי כסף ביד -מה כדאי לי לעשות עכשיו?" 

אני זו שמתנגדת לתשלום בכסף. לא מבינה למה התנפלתם עלי.

אני הייתי מציעה לומר לסבתא תודה רבה שהיא מציעה לשלם לילדים, אבל על דבר כזה לא צריך לשלם. בכל זאת, אתם משפחה

אם היא מתעקשת, את יכולה להרחיב שחשוב לך שזה לא יהיה בתשלום, כדי שהילדים לא יצפו לגמול כספי עבור עזרה לסבתא.

(אם את מסכימה עם זה, כמובן. אחים שלי, שהם גדולים כבר, יכולים לעשות כל מיני דברים עבור סבתא שלי, שהם באמת קשים ועזרה גדולה בשבילה. הם לא מצפים לתשלום בכלל).

ואם היא עדיין מתעקשת- לומר לה שתכין לילדים ארוחה מפנקת, ותיקח אותם לבילוי ביחד מתישהו. שוב, לא להציג את זה בתור פרס עבור עבודתם, אלא בתור משהו שסבתא עושה עבור נכדיה.

 

(הסתייגות אחת קטנה- יש לי זיכרון רחוק עמום שכשהייתי בערך בגיל של ילדייך, טיאטאתי את המרפסת של סבתא שלי מהעלים הרבים שהצטברו בה, וכן קיבלתי על זה גמול כלשהו, כספי או אחר. זה לא גרם לי לצפות שוב ושוב לתגמול, גם אם כן ציפיתי בפעם אח"כ (אני ממש לא זוכרת )).

שהגמילה מצליחה כשיש שני תנאים:

1. הילדה מוכנה

2. ההורים מוכנים.

 

איך תדעי שהיא מוכנה? בשלבים- קודם בדר"כ מגיע הדיווח שעשו- לאחר מעשה. אח"כ מדיע שלב שבו הם מתריעים לפני שעושים- וזה כבר שלב שאפשר להציע לעשות בסיר או עם ישבנון.

 

איך תדעי שאת מוכנה? כשתדמייני את עצמך מנגבת פיפי שברח על הספה, על השטיח, על הרצפה שעכשיו שטפת...ועושה כביסות של בגדים ספוגים. אם את מדמיינית את זה ונראה לך שתוכלי להגיב בנחת- אז סבבה, אבל אם רק המחשבה מעייפת אותך או מלחיצה- אז כנראה שאת לא לגמרי מוכנה...

 

לענ"ד גמילה בגיל הזה זה מאוד מאוד צעיר. מה ההשלכות של הגיל הצעיר? שמן הסתםפ היא לא באמת מוכנה לזה, והגמילה יכולה לעשות לה לחץ מיותר סביב נושא שאולי בכלל לא מעסיק אותה עדיין. ולחץ על נפש רכה כזאת זה לא כ"כ טוב.

חוצמזה- גמילה כשהילד באמת מוכן היא לרוב מהירה וגמילה כשהוא לא מוכן- יכולה להיות ארוכה מעצבנת ומלאה רגרסיות.

 

אז לגבי האידיאולוגיות- א. עצמאות: העצמאות הכי אמיתית היא שהיא תעשה את זה בעצמה כשתהיה בשלה לזה, לא שתדחפי אותה למשהו שאולי לא נכון לה.

איכות הסביבה: תעברי לחיתולים רב פעמיים מבד...ופשוט תכבסי....זה הפתרון הכי אקולוגי שיש...

כלכלית: נכון שטיטולים קצת יקרים אבל השאלה אם הכסף שווה את הלחץ המיותר שעלול להיווצר לה ואת העצבים שלך כשאת צריכה לנגב בפעם המליון.

אל תראי בדברי משהו מחייב מדי- את תמיד יכולה לנסות ולראות אם זה מצליח או לא. רק קחי בחשבון את מה שכתבתי.

טיטולים...

 

לפי דעתי בגיל הזה יותר מתאים סיר. תתחילי עם להושיב אותה כל בוקר, ישר שהיא קמה עם צעצועים מסביבה ושפשוט תשב עד שהיא עושה, ותקלוט את ה"קטע". לא צריך למהר מדי בגיל הזה ולעשות את זה בבום, אני הושבתי את הגדול בגיל הזה עם הזמן 3 פעמים ביום והוא עשה כמעט תמיד, וזה כבר חסך הרבה טיטולים...

הבעיה היתה שילדתי כמה חודשים אחר כך ואז היתה לו רגרסיה והא לא הסכים להסתכל על סיר או שירותים עד גיל מאוחר (כמעט 3). אבל הגיוני שאם לא הייתי יולדת והייתי ממשיכה להיות עקבית הוא היה נגמל בגיל צעיר..

זה נכון שהיום גומלים רק בסביבות גיל 2 וחצי-3, אבל זה הרבה בגלל נוחות של הטיטולים, ואני לא חושבת שבדורות קודמים היו מפותחים יותר ויכולים לשלוט יותר ובכל זאת נגמלו מוקדם יותר. אז אולי הכי טוב - תשאלי את אמא שלך איך היא עשתה את זה עם הילדים שלה, ותנסי בעצמך. בהצלחה!

(אישית, הייתי כן מחכה לגמילה ממש בתחילת האביב שהיא כבר תהיה יותר גדולה, אם אין מה למהר, למה להכנס לכל הפספוסים עם הרבה בגדים בחורף, אבל שוב זה עניין של נוחות)

 

זה התחיל  כששמנו לב שהוא עוקב אחרי הנכנסים לשרותים.

תוך שבועיים הוא ביקש להוריד את הטיטול וממש התעקשנו איתו שלא שייך אבל הוא הוריד את הטיטול והסתובב בלעדיו מבקש בכל פעם שצריך לשרותים.

תוך שבועיים נגמל לגמרי (אבל בלילה היה בורח לו לעיתים קרובות אך לא הסכים ללבוש טיטול.) כולם כעסו עלי אבל לי זה היה נראה טבעי ביותר אם הילד מבקש.

אחיו ניגמל בגיל שנה ושמונה חודשים באותו קצב ליום ולילה יחד.

 

עם האחות השלשית היה נראה טבעי להמשיך כך אבל כאן נחשפתי לחיים הרגילים ורק בגיל שנתיים וחצי היא נגמלה אחרי שבועיים של פיספוסים רבים.

 

הרביעית התנגדה ממש וכשהי התחילה לזרום לקראת גיל שלוש עברנו תהליך גמילה של שבוע.

מקוה שתוך חי שנה אוכל להחכים אותך על עוד זוג גול- כי בחורף זה נראה לי קצת קשה ולא נעים.

;) :0

ניסיתי כמה פעמים ולא הלך, לא התעקשתי. בסוף חיכיתי לכשלשה ימי חופש רצופים ובהם שמתי לילד רק חולצה ארוכה ללא שום דבר בלי לבנים ובלי מכנסיים.
זה עזר. הוא נגמל כך ביום אחד
ביום אחד הוא נגמל וזה כי הוא מרגיש חשוף ולכן יבקש ולא יפספס בתוך הלבנים שמרגישים לו כמו טיטול.
אבל אמרו לי שהשיטה הזו אפקטיבית יותר אצל בנים. וכמובן לא מתאימה לכל ילד ולכל בית.
אז הבנות פה יחכימו אותך בשיטות נוספות ואת תעשי מה שמתאים לך ולאופי הילד
בהצלחה

והוא איתי בבית..
אני פשוט לא מבינה, באותו יום גם הורדת לו טיטול בלילה?
איך זה עובד הדבר הזה???

אבל הטיטולים שלו היו יבשים גם ככה בדרך כלל בלילה. ואנחנו תמיד מקפידים שילך לשרותים לפני השינה

קשה לי עם סיר מבחינת הניקיון ולא רציתי שיתרגל לזה
קניתי שרפרף נמוך מאד שלא יהיה גבוה מדי שיוכל לעמד או לשבת וכך יהיה בגובה השרותים
בהתחלה הוא רק ישב אבל מהר מאד הסברנו לו שפיפי עומדים והוא התרגל.
וכמובן הרבה חיזוקים ועידודים ואפילו ממתק לפעמים על ההצלחות אפילו הקטנות ביותר.

את עושה הרבה הרבה עבודת הכנה. מסבירה דרך ספרים וסיפורים על סיר ואסלה ומה עושים שם בדיוק. 

אחר כך את יכולה להדגים עם בובה איך יושבים בסיר. אנחנו לשלב הגמילה השתמשנו בפול אפס, זה תחתון חיתול, לא הרגשנו עדיין בטוחים להוריד את החיתול לגמרי (וללכלך את הבית) וגם לא רצינו להשאיר אותו עם חיתול. בדרך כלל לקחנו אותו במרווחים קבועים לישיבה על הסיר וכשהוא עשה פיפי - שמחנו, עודדנו אותו ואפילו נתנו פרס. בהצלחה

ישנים עם זה?

יש ליום ויש ללילה. 

סליחה על החפירות.. אני ממש רוצה לדעת היטב כדי לא לעשות עליו ניסויים.

איך בנים עושים פיפי בסיר? בישיבה? זה לא בורח??

אז אכן כדאי להתחיל

 

השיטה שלנו- מורידים לגמרי את הטיטול ולובשים רק חולצה ותחתונים (או גם חצאית, אבל בלי מכנסיים בד"כ).

לוקחים לשירותים לעיתים קרובות (לא לחכות שהילד יגיד שיש לו ולא לשאול, כי אולי הוא יגיד שאין ויתברר שיש).

וזהו בגדול.

 

אנחנו גמלנו את הקטנה ביום תוך שבוע וחצי בערך (אחרי שבוע וחצי כמעט ולא היו פיספוסים. גם לפני כן לא היו הרבה ברוך ה').

אמרו לנו במעון שהיא קמה יבשה מהשנ"צ, אז גמלנו אותה גם בלילה. לוקחים לשירותים לפני השינה, ושמים לילד תחתונים.

ברוך ה', זה עבד אצלה (אצל הגדולה, היה צריך עוד חצי שנה).

 

תסתכלו איך הילד מגיב ומה נכון לו, ולפי זה תתקדמו. לדעתי, תוך שבועיים זה מצליח (או עולה שלב, ויש פחות פיספוסים).

 

פול-אפס אפשר לקנות בכל סופר, ממה שראיתי.

 

בהצלחה!

לספר איך התחלתם, מתי הורדתם לגמרי את הטיטול? מה עשיתם בשנת צהריים? ועוד ועוד

הכי כדאי להוריד לגמרי את כל החלק התחתון (אפשר להלביש בחולצה ארוכה) ולתת לילד לחוש מתי הוא עושה, כך במשך כמה ימים רצופים (יומיים שלושה), שהוא ירגיש שהוא צריך. בהתחלה גם לקחת באופן יזום כל שעה וחצי - שעתיים להתפנות. ולשאול מדי פעם אם הוא רוצה לעשות. אני אישית, כן משתמשת בסיר, אז גם מושיבה אותם בסיר עם צעצועים ליד.

בשעות המועדות (מיד אחרי שקמים מהשנה, קצת אחרי הארוחה) תמיד לקחת את הילד באופן יזום לשירותים).

אני השתמשתי באחרון בשוקולד צ'יפס, כל פעם שהוא עשה - 2 על קטנים, 3 על גדולים, והוא ממש התלהב, וכל הזמן ניסה לעשות רק עוד ועוד... (והתמקח איתי האם מגיע לו 2 או 3...)

בשינה השארתי טיטול, אך אחרי 3-4 ימים שראיתי שהוא ברצף יבש - הורדתי. קודם בשנת צהריים (אצל האחרון זה היה אחרי יומיים משהתחלנו) ואחר כך בלילה (אחרי שבוע נוסף).

כשמורידים בלילה - כדאי לקחת מספר פעמים לפנות ערב לשרותים, אחת ממש לפני שהולכים לישון, וכמובן לא לתת הרבה מים בארוחת הערב (אני ממש ויתרתי בהתחלה, ואם היה צמא, נתתי קצת).

אם רואים שלילד קשה להגמל בלילה (או שאת בלחץ מזה שיפספס), לוקחים אותו להתפנות פעם נוספת, לפני שאת הולכת לישון, תוך כדי שהוא "מנמנם". כדאי גם לקנות ניילון אטום לשים מתחת לסדין, כדי שאת תהיי יותר רגועה מפספוסים.

לשמוח איתו על כל הצלחה ולא להתרגש מפספוסים מדי פעם.

עם הקטן - זה הלך ממש חלק (והוא היה בן 2 ושבועיים), עם הגדולים - גם בגיל יותר מאוחר וגם יותר זמן (האמת כשאני חושבת על זה, עם כל ילד זה התקצר, גם מבחינת הגיל וגם מבחינת זמן הגמילה, אז יכול להיות שהניסיון עושה את שלו.. וגם הדוגמא האישית של האחים הגדולים) 

 

 

אנחנו פעמיים חזרנו לטיטול כי ראינו שהוא לא מצליח וחשבנו שהוא עוד לא מוכן

ורק בפעם השלישית הבנו שאולי צריך עוד זמן. ואכן ביום החמישי הוא הצליח

לפעמים הם יודעים להתאפק ואפילו ללכת לשירותים/סיר כשהם צריכים אבל לא מצליחים בפועל 

לעשות פתאום במקום חדש...

אבל מיד כשהוא נגמל ביום זה הזמן להתחיל לילה

(ככה נראה לי מהניסיון שלי)

ונראה לי אם לא הולךמיד בלילה אז לחכות שיקום יבש

ובסיר הם יכולים גם לשבת, אפשר לעזור לו "לכוון" שזה יהיה בפנים ולא ישפריץ

(סליחה על התיאור)

הרבה זמן היו סימנים ל בשלות אבל לא היינו בטוחים שיש גם רצון.

לקראת סוף השנה גמלו את הילדים מהגן שלו ודיברנו איתו על זה המון.

איפה הילדים עושים? בשירותים.

הוא הסתכל ולמד מה צריך לעשות.

יום אחד הוא פשוט הוריד לעצמו את הטיטול וביקש תחתונים.

הסברנו לו שרק ילדים שעושים בשירותים יכולים לקבל תחתונים.

הוא הסכים והתלהב על הרעיון לשבת.

הייתי יושבת לידו והיינו מספרים סיפורים עד שהיה משתחרר והיה יוצא לו.

הוא למד את הרעיון.

בשבועיים הראשונים גמלנו אותו רק בבית ובקייטנה ובלילה היה עם טיטול.

בשלב מסוים גם בקייטנה לא רצה לעשות בטיטול והיה מבקש ללכת לשירותים.

אחרי השבועיים האלו הורדנו לגמרי, היה צריך להזכיר לו ללכת לשירותים.

בשנת צהרים תמיד היה קם רטוב. שמנו לו ניילון מתחת לסדין.

בלילה כאמור עם טיטול.

על קטנים היה מקבל חמוצית. על גדולים- חצי תמר.

בחוץ לימדנו אותו שעושים בצד. אני מעמידה אותו, מורידה את הבגדים ומחכה בסבלנות שיעשה. אם הוא מאופק אני מבטיחה הפתעה ומחבקת אותו ואז הוא משתחרר ועושה.

 

זה סיפור הגמילה שלנו.

הטיפ הכי חשוב לחכות שזה יבוא לו מעצמו תהליך הגמילה יהיה קצר ויעיל יותר.

הייתי בקבוצה בצפון, היה מעולה!

 

הדרכה פרטית אצל בשמת אבן זוהר . היא לא דתייה, אבל מכירה ותדע להתאים את עצמה. למדתי ממנה רבות.

 

יש כאלה שנותנות טיפים באינטרנט 

יש אחת ששלחה לפני החג חוברת שלמה

(קוראים לשיטה לילה טוב ואני מקווה שזה לא פירסומת לה קוראים נעמה ברודי שמש  אני כותבת את השם כי החוברת היתה חינם)

 

הם יודעות להנחות ולעזור

 

 בכל מקרה צריך להתמיד אתה ולהתעקש  שתישן בחדר שלה ....

בוכה פעם פעמים שלוש ..... לאט לאט והרבה הרבה סבלנות .

 

כל משהו חדש צריך סבלנות ועקביות !

אני יודעת שזה קשה ומתסכל ....

אין בררה .

תנסי לתת איזה דובי או משהו שיעזור לישון

ממליצה בחום על ה"לוחשת לתינוקות". היא אלופה! בזכותה ישנתי לילה שלם ראשון בערך שנה וקצת אחרי הלידה

יש רכבים שצורכים יותר דלק ויש כאלה שפחות....

תחפשו את הרכבים שצורכים פחות דלק, ותחשבו כמה קילומטר אתם נוסעים כל יום.

ככה תדעו בערך כמה דלק יצא לכם....

גם לגבי ביטוח ותיקונים זה משתנה.

 

לנו יש דיאטסו שרייד שנת 2000 ואנחנו נוסעים מרחקים כל יום (מעל 80 ק"מ ביום)

זה רכב חסכוני בדלק - כך שיצא לנו בערך 1500 ש"ח דלק בחודש.

ביטוחים עלו כ250 ש"ח בחודש. ותיקונים כמעט ואין ב"ה (בחלוקה לחודשים יוצא 150 ש"ח לחודש שזה סביר מאוד)

סה"כ כ 2000 ש"ח לחודש

 

 

שיהיה בהצלחה

איזה סוג נסיעה זו? בין עירונית? עירונית? פקקים?
וכמה זמן בערךלוקחות הנסיעות? אני לא בדיוק מבינה בקילומטרים..
תודה רבה

אח"כ תבדקי צריכת דלק (כמה קילומטרים לליטר אחד).

אח"כ תבדקי כמה ליטר אחד עולה היום (שימי לב שיש הבדלים בין בנזין לסולר וכו').

 

אפשר גם לבדוק כמה ליטרים של דלק ממלאים במיכל, כל כמה זמן תגמרו מיכל (ובהתאם, כמה יעלה לכם הדלק כל חודש).

 

הרבה חישובים, וכולם משוערים (תלוי באוטו, תלוי בדלק וכו'), אבל זה ייתן לכם הערכה די קרובה למציאות.

 

בהצלחה!

משלמים הרבה על הרכב- אבל פחות על מוסך.

 

כשקונים טרנטה כאילו חסכוני- ההפרש בדרך כלל יוצא על מוסכים,

ביטוחים- תלוי אם עושים מקיף או רק צד ג' (חובה בטוח עושים!)

רשיון (טסט) שנתי תלוי בסוג הרכב,

 

יש גם את עניין איכות החיים כשאתה נוסע ברכב מקרטע , נטול מזגן, מחרחר ומגרגר-

או שרוצים לנסוע בנוחות ברכב טוב וחדיש-

גם זה שיקול בקניית הרכב.

יש רכבים עם נפח מנוע קטן- שיוצא חסכוני יותר- אבל מתקשה לנסוע בעליות,

יש רכב אוטומטי- שלוקח יותר דלק אבל הרבה יותר נח- בפרט באיזורים מרובי פקקים.

 

 

בגדול- עלות אחזקת רכב לחודש היא מינימום 1500-2000 שח לחודש, בממוצע.

לפעמים זה יותר- תלוי בכמות הנסיעות/ תיקונים ועוד.

 

 

איזה פעילות חסד עם ארגון כמו טל חיים
שבמהלך הבר מצווה אורזים מצרכים וכדו
זה גם כיף וגם עם ערך

*אפשר להעניק לבת במהלך הבת מצווה 12 מתנות ערכיות. לחבר ברכה מתאימה ולבקש מ-12 אנשים קרובים להעניק במהלך האירוע. עשו את זה לאחיינית שלי והיה מוצלח.
*הצגה
*להכין מארזים של חבילות מתוקות ולחלק בבית חולים עם החברות.
בשורות טובות ובהצלחה!

מתנה מקורית מהחברות

ברכות

אוכל וריקודים. צריך יותר מזה?

 

הייתי מציע שתכבדו 8 ממכובדי המשפחה בהדלקת נרות,

כאשר כל אחד מקבל אבוקה ומקריא ברכה אישית, בבחינת הדלקת המשואות ביום העצמאות

 

הבת עצמה תוכל להדליק את השמש ולהודות לכל האורחים וכו'

 

נכחתי פעם בבר מצווה כזאת,

והיה ממש מרגש.

בנימה הנכונה

למצוא צירופי מילים ולעשות עליהם דוכני פעילות/ לימוד/ ברכה או כל דבר אחר..
לדוגמא- מוציא לאור- אלבום עם תמונות שלה שכותבים בו ברכות.
עוד רעיון לצירוף עם אור, כרגע לא עולה לי רעיון לפעילות אבל אם תרצי אני אוכל לחשוב.. אור הנר, האור הגנוז, אור לגויים וכו'..

אני למשל נולדת בחודש בל שבט .

ואת הבת מצווה  עשינו  באדר קרוב לפורים (כך יצא אני חושבת ).

 

 

אז אמא שלי כתבה   מגילה  "על חיי" כל פרק תקופה או משהו בסגנון .

הלביש אותי בגלימה וכתר, חיכינו באולם מסדרון.  ודוד שלי הכריז : קבלו את המלכה .

אמא שלי החזיקה את היד שלי ו-2 האחים שלי החזיקו מאחורה בגלימה ( הגלימה היית ארוכה ) .

 

והיה לנו גם מעיון 6 גביעים כאלה מלאים בממתקים (מעיין כוסות זכוכית גבוהות -של גליה ).

וכל אחד שהיה משמעותי בחיי קבל אחד כזה , לאחר שקראתי עליו קטעה /ברכה .

( סבא וסבתא הורי ו2 אחי ).

 

 

* אז לסיכום : הדלקת נר חנוכה בסגנון כזה או אחר ....(לפי טעמכם / טעם הבת )

הצגה או שיר שקשור לחנוכה ( חנה ו-7 בניהם למשל ....)

חידות /פיצוחים /תופסים קו ..... שקשור לחג .

ובכל פעם עשיתי פעילות סביב שם הילדה- והרעיון הטמון בו (לא אוכל לפרט מטעמים מובנים)

איזושהי פעילות, מזכרת שקשורה לנושא, שירה וריקודים. 

 

בחנוכה- בנושא האור יש שלל רעיונות כפי שכתבו לך. 

מזל טוב!

ולעשות מקראה יפה עם חידות של 12 יהלומים של אור וכל יהלום הוא דמות תנכית שהפיצה אור .

 התשובות יהיו מפוזרים בקבל.. סבא וסבתא דודים... וכל אחד צריך לגלות את החידה ולהשחיל יהלום לשרשרת יהלומים.

אם נראה לך אתן לך רעיון לביצוע.

לפני הרבה שנים, אבל בגיל יותר גדול מלבנך (מתישהו בגיל העשרה). אם אני זוכרת נכון, זה היה בגלל פטריה. הוא קיבל איזו תרופה וזה עבר בלי בעיות (הולכים לרופא המשפחה).

וזה אכן משהו שהיה רק לו (הוא הכהה ביותר, כל שאר האחים יותר בהירים), ולא לשום אח אחר.

נבקר את הרופא מתישהו (רופא ילדים גם הולך, נכון? הרופא משפחה כאן לא מקבל קטנטנים...)

(אולי זה קורה רק לאשכנזים כהים???)

אמרו לי שזה בגלל חוסר הגנה מהשמש.(מתגבר בקיץ??)

לא בדקתי לעומק.

ואנחנו לא אשכנזים בכלל. אאל”ט זה קשור לחוסר בויטמינים.

ולא עבר. ילדתי שוב וחוזר חלילה בקיץ הזה הופיע לי.. חשבתי מלידות זה נעשה לי.

אבל אם זה פטריה אז טוב לדעת... אבקר אצל רופא עור.

לבן שלי היה ככה והלכנו לרופא עור שאמר שזה אסטמה של העור. אמור לעבור עד גיל מסויים אבל עד אז- הוא אמר שנשתמש בשמן אמבט במקום סבון. זה מה שאנחנו עושים וזה מאד עוזר! יומיים שאנחנו שמים לו סבון רגיל והכל חוזר..

אז קודם תלכו לרופא עור שיתן אבחנה(אולי בכל זאת פטריה..),ואח"כ תטפלו.

קודם כל אני ארגיע אותך שזה נהיה יותר טוב עם הזמן, והגיל.
הילד שלי בן 6 ותמיד באסיפת הורים הערה היחידה שהגננת היתה אומרת שהוא רגיש מדי.
זה באמת עובר בירושה אני עד היום יכולה לבכות כשנהג אוטובוס התעצבן עלי.. (נשמע קטנוני..)
ודווקא בגלל שזה נמצא אצלינו ההורים חשוב לנו שהילדים ילמדו להתמודד עם זה וקשה לנו לראות את זה.
אני חושבת שהרגישות הזו היא בכמה תחומים. יש רגישות שהיא יותר חברתית.. פגיעות מחברים ויש גם רגישות יותר אישית.. לדוגמא הערה עדינה מאמא שהוא לוקח בפרורפרציה לא נכונה.או הגננת חילקה עכשיו למישהו אחר ממתק ולא לי
אני חושבת שיש לזה קשר ישיר עם בטחון עצמי.
ילד שיש לו בטחון עצמי גבוה יהיה פחות רגיש וליהפך.
מה שעוזר אצלנו זה שהבן שלי מסוגל בעידוד שלי לדבר על הסיטואציות. לפעמים הוא לומד שהוא היה צריך את הגבולות וזה בסדר לקבל הערות ולפעמים דווקא צריך לענות לחבר כמובן בלי לפגוע חזרה.
ואני רואה שיפוור גדול בעקבות השיחות האלו והשדר שגם אם העירו לי או פגעו בי אני עדיין חכם וחזק.
וקראתי שוב את ההודעה שלך וזה נראה לפי הדוגמאות שזה בדיוק מה שאת עושה וזה נראה בעיני מעולה איך שהגבת בשני הסיטואציות.
מקווה שעזרתי מעט
בהצלחה

ובכל זאת, אולי יש למישהו עוד עצה?

וכמובן אנחנו מדברים על הרגישות, וגם היתרון שלה, של להיות יותר עדין עם הסביבה וגם על זה שיש דברים שלא מתכוונים להעליב אלא הערה עניינית.

נשמע לי שבאת ביטחון עצמי בריא יצרום יותר עוצמה להתמודדות...

והרבה תפילות... זה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות לילדים שלנו...

שאת מתארת יכולים לנבוע באמת מאופיו של הילד, ואם זה כך, צריך לקבל את הדברים כפי שהם: אין באמת מה לשנות.. אלא פשוט לנהוג ביותר רגישות.

מנגד, ייתכן שזה נובע בגלל עניין רגשי כלשהו. ואולי כדאי לבדוק גם את הכיוון הזה..(אח/ות חדשים שנולדו? גן חדש? מעבר מבית למסגרת של גן?)

 

עוד דבר- 

צריך לענ"ד ממש לעקור מן המחשבה את הרעיון שהרגישות הזו זה דבר "קשה" . לא להעביר את הלאה- אליו, ולשדר לו זאת.

אלא פשוט לקבל את הדברים כהוויתם. ובשמחה! כך הוא. מסיבה זו או אחרת..

ומשם והלאה פשוט לנהוג בחכמה ורגישות. שישמח גם הוא ומשם יתחזק..

 

בהצלחה!

 

 

כתבת יפה ובחוכמה

 

ואני מסכימה גם עם העצה של עדינדוש, לגבי הביטחון העצמי. אני לא חושבת שזה יעשה את הבן שלך לפחות רגיש, אבל זה יעזור לו לשמור על הדימוי העצמי החיובי שלו, כשמגיעה ביקורת. משהו בו פחות יתערער כתוצאה מהערות, אם הוא ירגיש בטוח בעצמו, ביכולותיו, במי שהוא.

אני זוכרת את עצמי שגם אני היתי נעלבת מהר יחסית .

בשלב   כלשהו     ( שכה כבר הייתי גדולה )  אז אמא שלי אמרה לי שאי אפשר כל הזמן להיות רגשים כאלה .

 

מה יקרה אם בשרות / בעבודה הבוס יצעק אילך שוב תבכי תעלבי .... כך זה החיים ואין מה לעשות תתרגלי .

(משהו בסגנון ...) . וכן בשרות הלאומי אמרו לי משהו שלא ממש מצא חן בעיני ונעלבתי , ונראה לי גם בכיתי .

בעקבות זה (כנראה ) אמא שלי אמרה לי את המשפטים האלה .

שאלה החיים וצריך לצאת  לחיים , אי אפשר כל הזמן להיפגע ולהעליב .... זה הבחירה שלי מה אני עושה בחיים

לאן לקחת אותם או להעליב ולבכות או להמשיך הלאה .....

 

בסוף למדתי להסתדר וכנראה שזה עבר (חלקתי ) , פחות נעלב ....

על החנות צעצועים ליד רעננה?
תודה רבה!

בגדול, אני אוהבת להסתכל בחנויות צעצועים וציוד לגני ילדים (או רק לאחד מהשניים) ולהתרשם מהמחירים, ואז לקנות בחנות שנתפסת אצלי כזולה יותר, אז אין לי המלצות (לא קונה בירושלים והאזור )

משחקים או ציוד יצירה וכד'.

 

קודם כל קחי בחשבון שהגננת מכתיבה סדר יום ושיגרה שאמורה להיות מתאימה לכל ילדי הגן. היא לא יכולה לערוך לכל ילד סדר יום משל עצמו. עצם זה שהיא הסכימה לתת לילדה משחק זה דבר שיאמר לזכותה..

 

מעבר לזה, הייתי ממליצה לחכות קצת. היא רק עכשיו נכנסה לגן, עוד לא רגילה לשיגרה.. ברגע שתתרגל היא תרדם יחד עם הילדים, ולא כחצי שעה לאחר שהם מתעוררים ואז ממילא ישאר לה עוד יום ארוך לעבור, ובלילה היא תמצא עצמה נרדמת.

 

אני הייתי מנסה לדבר עם הגננת אבל בכיוון אחר- שלא תאפשר לה לישון לאחר שהילדים מתעוררים, אבל שכן שתנסה להשכיב אותה לישון יחד עם כולם.

לדבר כזה, אני חושבת שגננת אמורה ויכולה להסכים. כי זו בקשה שעולה בקנה אחד עם סדר היום שהיא מעוניינת להכתיב

בהצלחה!

היא עולה על המזרן כמו כולם אבל הם נרדמים והיא לא.. רק בחצי שעה לפני הקימה

מה גם שזה תפקיד הגננת. לכוונן את הגן שבשעה הזו ישנים. תני לה להתמודד עם הדברים, כי זו השיגרה שהיא רוצה להכתיב לכולם. מה שכן, תאמרי לה שלא טוב לה לישון אחרי כולם, ושאת לא מעוניינת בכך. היא כבר תמצא פתרון.. בהצלחה ומבינה לליבך ברבדים דומים

אם גננת עברה הכשרה מקצועית היא יודעת שמנוחה מעבר ל45 דקות היא מוגזמת לגיל הזה, אם הבן שלי ישן שעתיים בצהרים(מרשה רק בשישי) יש שישו ושימחו עד 22:30 . שעתיים זה המון מנוחה בגיל הזה צריכה להיות בת 45 דקות וזהו... תשאלי את שאר אמהות הגן מה הולך עם הילדים שלהן, האם הילדים שלהם הולכים לישון ב19:00 אפילו אם הם כבר ישנו רק לפני 4 שעות , או שגם אצלם שישו ושימחו ותעשו מזה שיחה יחד מול הגננות

ובטח לא לשעתיים!
לגילה זה המון ! הילד שלי מגיל שנה ותשעה לא ישן שנ״צ ( מבחירה שלו) , לדעתי תנסי לדבר שוב עם הגננת ולהוריד כמה שיותר את זמן השינה - במקום שתישן שעתיים שתלך לישון שעה או שעה וחצי אחרי כולם.

אצלנו הבן שלי בן שנתיים וקצת (בחודש אב מלאו לו שנתיים ).

הוא ישן במעון בצהריים (לא יודעת כמה זמן הם ישנים ....)

וכן בערב הולך לישון עם הגדולה  19:30 -20:00.

לפעמים נרדם גם קצת אחרי שמונה ....

לרוב בסביבות שמונה שקט כבר בחדר הילדים.

בתור אמא גם אני נגד המנוחת צהריים-עד כדי כך שהייתי לוקחת את הילדה בצהרים ובאמת היא היתה נרדמת כבר בחמש

בתור סייעת בעבר-יש לצוות יםםםםםם עבודה ויש מקומות שהמנהלות מעקמות תאף איך הצוות מעז לשבת שתי דקות כי צריך לנקות,לסדר,לשטוף בקבוקים,לארגן נעלים,להכין אוכל פלוס לפעמים אסיפות צוות,להכין חומרים וכו

קרה לנו עם הגדולה, כשהגיעה לקבוצת הבוגרים במעון. ועכשיו עם הקטנה (נרדמה היום ב-23:30! מטורף).

זה אכן מפריע מאוד ומשבש את סדר היום בבית. אצלנו זה קשה יותר כי הגדולה לא ישנה בגן וגם לא כשחוזרת הביתה, ובערב היא כבר רוצה (וצריכה) לישון. אז אני עוד מגששת אחרי דרך שבה אצליח גם להשכיב את הגדולה וגם לתת עוד שעה וחצי לקטנה בלי להשתגע בדרך (בתקווה שאחרי שעה-שעה וחצי הקטנה אכן תלך לישון).

 

מה אני מציעה?

אם יכולים לתת לבת שלך להישאר ערה שעה וחצי מתוך השעתיים ולישון רק חצי שעה- זה נשמע לי פתרון טוב. חצי שעה זה סביר בעיניי.

ואפשר לבקש שישכיבו את הילדים רבע שעה-חצי שעה יותר מוקדם (אפשר לראות אם יש עוד הורים שמזדהים עם הבעיה ולארגן קבוצה שתיגש ביחד לבקש את זה).

 

הרבה הצלחה!

אבל בכל המעונות זה ככה.
זה שאת עובדת עד מאוחר- למה המטפלות אשמות??
הן עובדות בפרך מ7-16, אין להן הפסקות!! אם יש שעתיים שקטות הן בדכ קצת מנקות, טועמות משהו, מכינות יצירות וכד'-
לדעתי הן לא אמורות להעסיק לך שעתיים את הילדה!! ובפירוש מותר להן לנשום קצת אוויר, זה לא שוק עבדים!!
בתור אמא- אני יודעת כמה קשה להחזיוק ילדה בגיל הזה ערה שעתיים כשמשעמם לה וכולם סביבה ישנים.
גם אם הן יושבות איתה קצת- גם להן יש סדר ייום והן לא אמורות לנהל אותו לפי צרכייך.
מבינה מאוד את מצוקתך, כי תמיד בגיל הזה זה אותם סרטים- אבל לא הגננות אשמות.

אנסה לחכות עם זה קצת.. אולי היא תתרגל ויהיה לכולם טוב.

אם לא, אנסה לדבר עם הורים אחרים

בהתחלה יהיה קשה אבל אולי אח"כ זה ישתפר כי שעות הצהריים יהיו במקום "הבקר" ולא ה"לילה".

ממה שידוע לי - זמן המנוחה בגן מיועד למנוחת הילדים. ובזמן הזה הגננות צריכות לארגן את הגן, וכן - לנוח! אולי לשתות קפה, אולי לאכול ארוחת בוקר שעדיין לא אכלו מהרגע שהגיעו לגן.

והן גם מקבלות כסף על זה שהן שותות קפה ונחות. (כלומר על הזמן הזה). גם את מקבלת כסף על זמן ההפסקה שלך בעבודה נכון??

ואת לא חושבת שכשילד אחד ער בגן הוא יכול להעיר את כולם? אם זה לא מתאים לך, למה שלחת אותה לגן כזה? יכולת לשלוח לגן שמסיימים שם באחת ואח"כ - צהרון ללא שינה, או בייביסיטר וכו'