אם יש מישהו שקשור למשפחה שקרתה בביתם אותה שריפה,
מוזהר לא לקרוא את מה שכתוב כאן. אני לא רוצה לצער אף אחד.
אני כותבת את זה מניק שתוך שנייה אפשר לעשות לו אאוטינג ,
ביודעין. לא אכפת לי שמי שמכירים אותי ידעו את הדעה שלי בעניין.
הילדים של אותה משפחה שביתה נשרף
עם כל הילדים זכרונם לברכה,
הושארו לבד.
האחות טיפת חלב ביישוב שאני גרה בו, שיש בו הורים שמשאירים ילדים ופעוטות לבד,
אמרה לי שהיא בחיים לא עשתה את זה, ושזו רשלנות.
כנראה יש איזשהו מלאך שומר ליישובים קטנים בדימיון של אותם הורים,
שחושבים לעצמם שלא יקרה כלום כי זה יישוב קטן.
כאילו ששריפות / פיצוץ בלוני גז/ גנבים (ויש כאן הרבה פריצות)
או סתם פעוטות שמתעוררים לקול רעש כלשהו מבחוץ ומגלים שאמא ואבא אינם
נכנסים לפחד ובכי ואף אחד לא שם בשבילם,
לא קיימים במקומות של פחות מ1000 משפחות.
פלאפון הוא לא בייביסיטר , ופלאפון על ווקי טוקי לא יציל את הילד אם תפרוץ שריפה,
אם יכנס פורץ, אם הילד יפתח את המים החמים בברז ויקבל כוויה, אם יהיה פיצוץ בלון גז
ועוד אפשר לתת דוגמאות על עמוד שלם. גם אם שומעים רעש בווקי טוקי, לוקח לפחות כמה דקות לחזור,
ולפעמים זה כבר מאוחר מידי, בלון גז מתפוצץ. צ'יק-צ'אק, כוויה מהמים החמים בברז, שילד בן שנתיים-שלוש יכול להגיע אליו בקלות לא לוקחת יותר משתי שניות של יד בתוך המים החמים, שריפה שפורצת לא תחכה עד שאמא ואבא יחזרו לילד שצריך אותם והם לא שם בשבילו, ושריפות לא שומעים כל כך מהר בפלאפון, דרך אגב , אותה אם שכל ילדיה נספו בשריפה שמה פלאפון בחדר.
אני לא מטיפה לאימהות פנים מול פנים אם אני שומעת על כך שהן משאירות ילדים קטנים לבד,
אבל ההתנהגות הזאת מעוררת בי כעס על ההזנחה הזו, להשאיר ילדים בני פחות משש לבד בבית, גם אם הם ישנים, זו הזנחה, וזו הזנחה מטורפת ורשלנות חמורה להשאיר פעוטות ותינוקות בני פחות משלוש , גם אם הם ישנים כי הם זקוקים ממש למבוגר אחראי לידם.
לפעמים ה' נותן אגוזים למי שאין לו שיניים...
אם אנשים מביאים ילדים לעולם, שידעו גם לשאת בתוצאות שזה אומר להשגיח עליהם, לא לצאת בלעדיהם או להזמין בייביסיטר או מישהו שישמור, גם אם זה עולה כסף, שיחסכו במקום אחר, לא בחיים של הילדים שלהם שזקוקים להם. מי שלא יכול להשגיח על הילד שלו ולשמור עליו, או לשלם למישהו שיעשה את זה, חד וחלק, שלא יביא ילדים לעולם.
אותי היו משאירים גג לשעה בגיל 8 ומעלה, וגם זה כי רציתי להישאר בבית ולא להיסחב עם אמא שלי לסידורים.
הייתי הילדה הכי חנונית שיש שלא היה ספק בכך שהיא תשב ותקרא ספרים, תשחק בבובות או תראה טלוויזיה ולא תהרוס את הבית או תנסה לבדוק מה קורה לגפרורים כשמדליקים אותם. בכל מקרה אני זוכרת שתמיד הגפרורים היו מוחבאים גבוה מאוד אצל ההורים שלי.
לאמא שלי כבר אז היה טלפון נייד והיא התקשרה כל רבע-שעה - 20 דקות לשאול אם הכל בסדר ואם צריך שהיא תחזור.
זו דעתי בעניין,
מי שחושב אחרת שיעשה מה שהוא רוצה,
יש לאנשים בחירה חופשית לעשות כטוב בעיניהם
ואם הם רוצים לקחת סיכונים על חשבון הילדים שלהם,
שיהיה להם בכיף.
ברגע האחרון והייתי צריכה לצאת
.
הפרשת חלה