פורום הורות (עמוד 259)

מהילדות שלה עד עכשיו היה מדהים...

לתת לה כל כמה זמן. 

אפשר להוסיף משפטים חמודים.

אפשר גם 5 מתנות ולייחס כל מתנה ל10 שנים בחייה...

אם בא לך להשקיע אז המשחק רבעיות הוא ממש נחמד מצחיק ומחבר מאד...
הכוונה כמובן להכין לבד את הקלפים בהתאם להכרות שלכם עם המשפחה

בכל פעם שעוצרים יש משימה לספר סיפור מצחיק/ רציני/ עם מוסר השכל מהווי המשפחה.

יש נכדים? אם כן אולי להמחיז סיפור מחייה של אמא בצעירותה?

טאבו, עוגיות מזל שבפנים כתוב כל מיני חוויות מאמא...

של חמישים דברים שאמא טובה בהם, בחרוזים ובהומור- יצא לנו מרגש ומקסים!

 

משחק הרמז/ הרוצח על הבית שלכם. במקום רוצח עשינו מי לקח את העוגה..

אפר לעשות משחק ההימורים. אם את לא יודעת איך משחקים את זה אז הינה ההוראות:

1. מחלקים את המשפחה לשתי קבוצות.

2. מכינים שאלות בנושא הזה.

3.כל קבוצה מהמרת על משהו שקונים לפני כן (כגון מסטיקים, טופים וכ'ו...-חשוב על דברים קטנים להמר) וזוכים במה שהימרנו רק אם ניצחנו. ובמקרה שהפסנו-טעינו בשאלה לוקחים לנו למרכז הקופה 5 הימורים-המוצר שקנינו.[יש קופה ראית שבה נמצאים המסטיקים/הטופים-המוצר שבחרנו ומשם כל קבוצה מקבלת מהקופה/ מחזירה לקופה את ההימור.]

4. שואילים שאלות על החיים של אימא מהילדות ועד עכשיו.

5. הקבוצה המנצחת היא הקבוצה שי לה הכי הרבה זכיות בהימורים.ומכפילים לה את הכמות של אותו מוצר. כגון: יש לה 20 טופים/מסטיקים/פיצוחים/וכ'ו... אז יש לה 40.

בהצלחה ומזל-טוב

ספרי באישי איך היה אם היה

אז תקנו לה כל מיני דברים שמתחילים באות הזאת, ושהיא צריכה  אותם. 

אפשר לעשות גם המוון רצועות דפים שכתוב עליהם כל מיני משפטים כמו לדוגמה תאמין, כן, תאמין. ושלא יהיו כל כך קשורים אחד לשני. בסעודה מחלקים להם את הרצועות ומעלים נושא שקשור לאמא שלכם. אתם לא תאמינו איזה מצחיק זה יוצא בסוף.

אפשר לעשות פאזל גדול של איזה 200 חלקים שהאמא שלכם מופיעה בו. עדיף כשהייתה קטנה ומרכיבים ביחד עם כל המשפחה. בסוף מביאים את הפאזל בתור מתנה לאמא.

בס"ד

 

אצלנו עושים את זה הרבה, גם ביומולדת 76 של הסבא וגם 16 של האחות..

 

הרעיון הוא כזה- עושים המון כרטיסים ועליהם קטגוריות כלליות או שקשורות לחתן/ כלת השמחה (דוג' לכללי- שם של ספר, גדול מעכבר קטן מבית, כיד הדמיון הטובה... דוג לאישי- מקום שהיא הייתה בו, תחביב...)

בד"כ עושים גם וגם...

 

יש כמה אפשרויות לדרך המשחק, או בתחרותיות או ביחד כולם,

בוחרים אות ואז אחד אחראי על הכרטיסים שולף אחד אחד, מקריא את הקטגוריה ועל השאר למצוא משהו מתאים..

 

אם זה בקבוצות מודדים זמן, וצריך כמה שיותר כרטיסים (אם ענו על הכרטיס לוקחים אותו), וכל פעם שעובר קבוצה מחליפים אות.

 

אם זה לא בקבוצות אז פשוט קובעים לבד מתי להחליף אותיות וכו'..

 

נ.ב. רעיונות לקטגוריות אפשר לבקש, יש לנו מאגרים..

ועוד נ.ב. כדי שהמשחק יהיה באמת כיף, אל תתקבעו על ההגיון... *כיד הדמיון הטובה כבר אמרנו?!*

 

(סתם דוג':

-חיה

-היפופוטם!!

-גדול מעכבר קטן מכיסא

-היפופוטם בתמונה!!)

 

מישהו זוכר את השרשור שלי מלפני שלושה חודשים איפה כדאי לעשות??

 

משחקים ומתנות שהיו:

*ספר ברכות מבני המשפחה (כולל אחים והורים שלא היו באותה שבת).

* מילון כיס עם הגדרה של משהו מחייה על כל אות, כולל הגדרה מפורטת ומצחיקה (למשל בית הספר שבו למדה, מילים שרגילה להגיד, מקרה מיוחד, מקום מסויים, שמות מורים ורבנים וכו') אפשר לעשות סבב וכל אחד קורא הגדרה אחת.

*שאלות של נכון לא נכון עד כמה המשפחה מכירים אותה (למשל: אמא נולדה ב... למדה ב... אוהבת.. לא אוהבת... וכו')

   מאוד עוזר להכיר אותה ואת עברה.

*עשינו משחק תחרות, לא יודעת איך זה ילך עם מעט אנשים אבל יכול להיות נחמד:

  הכנו קלפים עם מילה שקשורה אליה (שם של מישהו מהמשפחה, שם מקום וכו') עם 3 מילים קשורות מתחת. מתחלקים ל2 קבוצות. נציג מהקבוצה מרים קלף ועליו להמחיש לקבוצה שלו איזו מילה זו בלי להשתמש במילה עצמה ובמילים הקשורות אליה שרשומות בקלף ולא באמצעות פנטומימה. מאתגר אבל מהנה ומצחיק.

למשל: המילה: השם של אבא שלכם.

          מילים קשורות: אבא, בעל, חתונה

הנציג יכול לומר: מישהו שאוהב אותה וכו'

 

 

בהצלחה ומזל טוב.

 

אנחנו עשינו רשימה של 50 דברים שאנחנו רוצים להגיד לאמא תודה עליהם. מהדברים הכי קטנים להכי גדולים ואמא ממש התרגשה.

לאבא אספנו מכתבים מהמון אנשים בכל מיני תחומים בחיים(עבודה, משפחה מורחבת, חברים, אנשים ישנים וגם ממנו- המשפחה המצומצמת..) והכנו כתר שבמהלך השבת שמנו לו את השם של האדם שכתב היה צריך לנחש וכשניחש קיבל את המכתב. הוא ממש נהנה וכל השבת ביקש רק שנביא לו עוד...

 

בהצלחה ומזל טוב!

ומשחקים ויצירות עם אמא, אם יש כוח...

בהצלחה!

באיזור הפעילות? תנסי לדמיין שאתם שם ויש חלילה אזעקה ואתם רצים למחסה, זה מפחיד אותך? אם כן, באמת כדאי שתמצאו פעילות חלופית במקום בו אתם חשים בטוחים... אם לא- צאי, אין הנחיות של פיקוד העורף שלא לצאת מהבית... ממש איך שאת מרגישה...

שמא ותיהיה אזעקה יש לנו לאן לרוץ..
יצאנו נהנו התגבשנו שיחקנו...
וב"ה לא הייתה אזעקה. היו בומים אבל לא בעירנו.

תודה על הרעיונות.
שנזכה לצאת בקרוב מהבית בבטחה

הוא ישב על זה שעתיים שלמות. בן 4

הכנתי 2 צבעים.

 

משחקי הרכבה.. דפי צביעה ולצבוע עם צבעי מיים פנדה.

 דברים שונים שהם לא רגילים אליהם מאוד מעסיקים אותם.

 יש בצק מלח שמכינים בבית עושים צורות ואופים זה מתקשה כמו אבן אחרכ צובעים בטושטושים או גואש וזה טוב הרבה זמן-שנה בערך)

פעם בטעות הכנתי לו בצק מלח ובאמת היה לו כייף. בעיקרון קמח מים והרבה מלח..

קילו קמח לבן, כוס מלח ומים לפי הנדרש. לשים עד שמתקבל בצק ומוסיפים גואש ע"פ הצבעים שרוצים. לפעמים צריך להוסיף קמח אחרי הגואש.

ההכנה מלכלכת אבל אחרי שהבצק מוכן הוא לא מלכלכך.

http://tehilimyahad.com/mr.jsp?r=GKp9KbA1V1

כמובן שלא צריך להיות צמוד לילד כל הזמן,

הוא גם צריך לדעת לשחק לבד .

תביאי לו משחקים מעניינים ולאו דווקא משחקים קנויים,

אני כמעט כל דבר לפני שאני זורקת לפח אני מביאה לבת שלי לשחק- הכוונה לקופסאות ובקבוקים- כמובן בתנאי שזה נקי ולא שביר/חותך. כל דבר כזה מעסיק אותה לפחות לרבע שעה.

בנוסף, אני יוצרת תחלופה של צעצועים- מדי פעם מעלה למעלה צעצועים ומחזירה לה אותם כעבור כמה זמן אחרי ששכחה מהם.

 

 

 

האחרים שהוא מוצא בבית כמו כלי מטבח דפים וכו'. אבל עדיין, מה אפשר לעשות במשך כלל היוםם? אני נמצאת מהבוקר עד הלילה( עשר או שתים עשרה) יחד איתו ומבאס אותי לחשוב שמשעמם לו או משו כזה.. אנחנו קומה רביעית ומאוד  קשה לעלות ולרדת עם העגלה... למרות שאני חושבת עכשיו פשוט לעשות את זה. אם יש מישהי עם סדר יום אשמח לשמע!

במקום לעשות קניה אחת מרוכזת פעם בשבועיים - נניח, ללכת לקניות קטנות כל יום יומיים. זה לא יתפוס לך הרבה מהיום, רק איזה סיבוב קטן, ולילדון זה יהיה מצוין!

 

אפשר כמובן להשאיר את העגלה למטה עם מנעול מתאים, או לקנות טיולון הכי פשוט וזול ולהשאיר אותו למטה, אם את מפחדת על העגלה שלך.

 

וכדי להעסיק אותו כל היום, תני לו "לעזור" לך. הושיבי אותו על השיש כשאת מבשלת, תני לו כמה בגדים "לקפל" כשאת עסוקה בקיפול כביסה.

 

ובכלל, את מי מענין המשחקים המושקעים של החברות הגדולות? אין כמו לדפוק עם כף על הסיר או לשחק בקופסאות אחסון או תבניות אלומיניום.

לעמוד לידך / לשבת על כיסא גבוה כשאת מדיחה כלים, להביא לך אטבים כשאת תולה כביסה, לשהות איתך כשאת מקפלת.

יותר ברמה של מתי אוכלים-ישנים-משחקים-יוצאים. 

אבל כשמשחקים הוא יכול לשחק לבד (למרות שאפשר להתחיל לתת לו לצייר-

סיפורים קלילים-משחקי מוטוריקה-שירי אצבעות וכו' שזה איתך)

לדעתי מספיק דבר אחד ביום שאת עושה איתו ובשאר הזמן לשחק לבד

 

ממש כדאי להשתדל לצאת הרבה. הבן שלי היה איתי עד אחרי גיל שנתיים וחצי והייו יוצאים בערך 

שעה וחצי-שעתיים בבוקר ושעתיים אחרי צהריים. הרגשתי שזה הכי יטוב לשנינו ופשוט פותר את בעיית ה"מה עושים כל היום"

אין לך אפשרות להשאיר את העגלה למטה או ללכת בלי עגלה? (אולי בימבה או לשבת ממש מתחת לבניין?)

במיוחד כאלה שלא טובים בלהעסיק את עצמם.

אני חושבת שבעיקר מאוד חשוב סדר יום כלשהו.
זה לא חייב להיות מדוייק אבל כן משהו כללי.

גם לי לפעמים מאוד קשה לצאת, אבל מניסיון זה ממש עושה טוב! גם לו וגם לך!
(אצלי הוא פשוט כבר דורש את זה.. )

ולדעתי, מאוד חשוב שגם תמשיכי בעיסוקים הרגילים!
לפעמים תשתפי אותו, אפילו אם הוא רק מסתכל, ולפעמים תני לו לשחק לבד.

כמובן שזה חשוב גם לשחק איתו אבל את ממש לא מזניחה אותו אם הוא משחק לבד! להפך! את נותנת לו עצמאות ואפשרות לגלות את העולם גם לבד!

בעיות תקשורת..אשמח לשמוע ממך..

וגמני גרתי קומה גבוהה ג'. ללא מעלית.
העניין הוא שבגיל שנה כבר התחיל ללכת אז בהתחלה הייתי יורדת איתו עם עגלה עד שהלך יציב!

עשיתי לו סדר יום! והוא ממש נהנה מזה. מכיוון והוא היה משתעמם מכל הסירים והמשחקים בבית החלטתי שאני מטרידה מהבוקר עד הצהריים לגינה!

ווכה זה התחיל ירדנו לאיזו גינה שהייתה ללא חולות בשעה 9 בבוקר והבאתי איתי כדור. היינו משחקים במשחקי הגינה ובכדור.
לפתע הצטרפו עוד ועוד ילדים בני גילו וככה צבר לעצמו חברה. ואנחנו האימהות התחברנו.

מידי יום ביומו ניפגשנו עם אותם ילדים עד שנוצר חיבור בין כולם. ואז החלטנו שאנחנו מביאות את הבימבות והמשחקים מהבית וכל אחד שיחק במשחקים של השני וזה עשה מעניין. הבאנו פרוסות פרות ממתקים ..


חפשי גינה כזאת שיש בה ילדים ותנסי לעניין אותו במשחקי גינה ותבאי בשקית משחקים או שתעשי לו יום בוץ בגינה עם חולות...

אגב זה כ"כ מעייף שבחזור הביתה הןא יירדם לך. בגלל זה תהיי קרובה לבית

גם אני באותו מצב. ממליצה להסתכל על המציאות מהעיניים שלו יש דברים שבשבילך בנאלים ורגילים ואותו הם יכולים להעסיק המון זמן- לדוג' מכונת כביסה  (פועלת כמובן) במידה ואת יוצאת למתקנים חיות יכולות להפנט אותם הרבה זמן אצלנו יש יונים שנותנות לי דקות ארוכות של ריכוז בספר. אני נותנת לו לשחק בכל הקערות שלנו להכניס אחד בתוך השני (כמו המשחק של הכוסות הצבעוניות רק "באמיתי" . במתקנים אני נותנת לו בקבוק והוא משחיל חצץ .

שירי הפעלה ברקע מוסיפים המון ועושים מצב רוח טוב גם לו וגם לי.. לפעמים אחרי שאני נמצאת איתו יחד שרה ומשחקת איתו הוא נעשה הרבה יותר רגוע ומעסיק את עצמו.

לפעמים כשיש לי כח אני שופכת את הקופסאת משחקים וזה מעסיק אותו הרבה זמן. זהו לבנתיים!

כי יש אזורים בארץ שילדים בוכים מזה, זו לא בדיחה ולא צחוק....

(ואולי זה גם הורס לילדים את התיאבון...)

וגם עלי נתלה בני בכורי ושאל בפחד אם הוא ימות..

 

אבל אכן, אם לא הובנתי נכון אז אבהיר-

לא היה בכוונתי חלילה לדרוך על פצעים!

וכל השכונה רצה לחלון לראות את היירוט..

אבל הבטן התכווצה לי מדי . אז לא.

היא מנוסה מאוד והייתה מרצה במכללת שלם אם את רוצה פני באישי

אבל היא מאזור חיפה רכסים...

מירושלים
יוסי גולד
דבורה האיתן

מומלצים מאד.

סבתא שלי מטפלת במח אחד.
עם הרבה נסיון והצלחות.
אזור ירושלים/ בנימין/ מרכז...
אם תרצי פרטים- תגידי.

אם את מתכוונת למדרשים על בריאת העולם- יש את הסדרה:"תורה לתשב"ר"- מדרשים על כל אחת מפרשות השבוע- כתוב בשפה פשוטה ומוחשית

האחות בודקת שהא כבר יודע לצייר עיגולים למשל, קורא לחיות בשמן, איפה חתולה? איפה כלב? ועוד על זו הדרך...

מראים לו קוביות בכמה גדלים ואומרים לו לסדר לפי הסדר

 

*כדאי לבוא אחרי שהילד אוכל ארוחת בוקר טובה (אני אומרת את זה כי ברוב טיפשותי לא עשיתי את זה..)

ומראה חפצים ושואלת מה זה.
בבדיקה גם הילד מתבקש לבמות מגדל מקוביות.

אצלינו ממש לא ביקשו לצייר עיגול, גם נראה לי שזה לא הגיל מבחינת התפתחות.

רק לבדוק שהילד מתקשר באופן תקין ומתאים לבני גילו,

מילים בסיסיות, הבנה בסיסית, תגובה לאנשים, ביצוע פעולות כמו מגדל קוביות וכד'.

 

בדיקה חשובה וחיונית.

 

בהצלחה רבה!!

אני לא עומדת למבחן באופן רשמי, אבל באופן לא-רשמי- כן. במיוחד בגלל שמדובר בקטנה, שיותר פוחדת מזרים, ומהאחות-טיפת-חלב יש לה פחד מולד כמעט...

אז אם אפשר להגדיל את סיכויי ההצלחה- מה טוב

 

ותודה לכל העונות! באמת שכחתי מהקטע של- גדול/קטן. איברים ושמות חפצים היא יודעת מצוין (נקווה שגם הביצוע שם יהיה טוב ).

ומזדהה לגמרי עם השואלת על החומר הנבחן.

אני זכיתי להערות מאוד "חביבות" מצד הבוחנת (סליחה, האחות)

הבן שלי ידע דברים שלא נבחן עליהם, אך חלק משמעותי ממה שהוא נבחן הוא לא ידע.

אם אני לא טועה צריך גם לבנות מגדל קוביות

הכרת חפצים כגון דובי, מסרק 

 

לו היו אחיות טיפת חלב קוראות את זה....

אולי היו משנות מעט את היחס.

אור היום- את לא לבד . גם אני תמיד חוששת קצת לפני הביקור אבל האמת שכבר פיתחתי חסינות...ולא ממש מזיז לי. בסך הכל כדאי לנצל את זה כדי ללמוד ציוני דרך חשובים בהתפתחות ולדעת לעקוב אחריהם בבית.

הבת השניה שלי גם היא מאוד ביישנית ולא היתה משתפת פעולה בגרוש. נו, בסדר...

http://www.tooty.co.il/busView.asp?busId=1983

יש שם הרבה פעילויות, גם ילדים קטנים ממש מאוד נהנים שם, אפילו אם לא מבינים את המדע מאחורי הדברים.... והכניסה חינם עד גיל 5, אז זה משתלם ללכת איתם כשהם קטנים...

בקניון מלחה בחינם ליד שילב, ואולי בעוד קניונים...

צעצועים? מוצרי חשמל? מוצרי מטבח?

כמעט על כל מה שכתבת, אני יכולה להגיד שלא.

 

אנחנו צריכים מאוד מחשב חדש, וזה עולה יותר ממה שהייתי מבקשת...

 

נראה איך פותרים את זה 

מה התקציב שנותנים לך?

גיסתי הגיעה מארה"ב, אני הזמנתי באינטרנט בגדים לילדים מ-the children place זה היה ממש בזול סוף עונה, ואלו בגדים שאין כאלו בארץ בד"כ.

הנעליים שם ד"א ממש זולות ( בערך 10 דולר לזוג).

חוץ מזה את יכולה לבקש איזה מכשיר דיגטלי לבית- מה שאת אוהבת אולי מג'ימיקס, מכונת גלידה וכו' לא יודעת אם יותר זול שם.\

תהני!

זה שייך ל"פוקס".
אבל אני יודעת שאם את עושה כרטיס מועדון של פוקס זה גם לchildren place.

בדרך כלל הסניפים בארץ של כל החנויות האלה יקרים להחריד, ואין את כל המחירים השווים שיש בחו"ל,

לפחות זה חוסך את כרטיס הטיסה...

ובירכו אותו, הגדיל לעשות רב היישוב ש"פתח שולחן" (בכל זאת מרוקאי..) עם ממתקים בשבילו וממש השקיע...

ולאחר כמה ימים- הלכנו למספרה, הזמנו סבים וסבתות והיה ממש נחמד ב"ה.

אנחנו ממש השקענו הזמנו את האחים והאחיות של שנינו הינו45 איש בערך.

בכל שולחן זר בלוני הליום...

עשינו ארוחה בשרית חגיגית ומושקעת בר מתוק לילדים שקיות הפתעה מזכרת לכל משפחה מגנט עם תמונת הילד וברכת הבנים( של יום כיפור)

הלכנו לצילומי בוק הגברה כמובן שהינו בר מאיר בעל הנס ר שמעון בר יוחאי הלכנו לצדיקים..

אחי עשה טקס מהמם בעלי הרים את הילד ומעליו פרשו תלית וכולם הלכו כתהלוכה אחרכ כולם ישבו במעגל הוא אמר פסוקים וכולם חזרו אחריו הוא אמר אותיות וליקק דבש העמדנו אותו על כסא והסבים שמו לו ציצית וכיפה.

וכמובן שבתור כל אחד גזר לו קצת מהשיער.

 

 

האמת לא חשבתי לעשות משהוא גדול אבל המשפחה שלי שכנעה אותי וכולם באו לעזור

ובנוסף הנסיך הגיע אחרי הרבה שנים אז..... אין פלא

המשפחה של בעלי ושלי, שם גזרנו לו את השיער כולל טקס קריאת האותיות וליקוק דבש מעליהם (מרחנו על לוח של אותיות דבש וכל פעם הוא אמר את שם האות וליקק אותה)

ואח"כ הלכנו לאכול במסעדה בצפת.

גיל 3 וכיתוב משעשע על כל תמונה

סעודה עם סבים וסבתות, אך לפני כן נסענו לרב דרוקמן שבירך אותו והיה הראשון לגזוז.

לשני- לפני שנה בדיוק, נסענו לירושלים (אני דרומית),  היינו בכותל הקטן התפללנו ואמרנו פירקי תהילים, ושם כל אחד מהאחים וההורים גזזנו קצת ובירכנו. כמובן שזרקנו סוכריות, עשינו קולולוש ושרנו. אח"כ הלכנו עם הבחור'יק לחלק שוקולדים וסוכריות לחיילים.

לא חשבתי שרב בסדר גודל כזה מתעסק עם תלתלים של ילדים. 

אהבתי את חלוקת השוקולד וסוכריות לחיילים.

לי אין בן, עדיין,

ואיפה שאני גרה לא עושים מזה פולחן.

אם היה לי, הייתי לוקחת למספרה, מצלמת לפני ואחרי תמונות יפות אצל חברה כלשהי שיש לה מצלמה טובה, אני אישית הייתי חוסכת את הכסף של בוק , אולי כי ככה זו המנטליות במשפחה שלי, אבל יש כאלה שחשוב להם וזה יכול להיות נחמד ללכת לצלם/צלמת אם הילד אוהב להצטלם, לא כדאי ללכת לסטודיו עם ילד "היפר" שלא ישתף פעולה עם העניין ויתרוצץ בסטודיו.

ומזמינה את המשפחה הקרובה + איזו תכנית אמנותית נניח, הייתי כותבת וקוראת ברכה ועוד בני משפחה היו מברכים, מלבישה לילד עם אבא ביחד כיפה וציצית ושהילד יגיד פסוקים ועוד רעיונות יצירתיים שהעלו פה כבר.

זה כנראה משמעותי ולא סתם...זה מעיד...

ממש מעניין אותי...

הזמנו את כל הדודים-דודות-סבים -סבתות

לארוחת צהרים פשוטה

דיברנו קצ תמענינו של מנהג (יש באינטרנט הסבר של הרב מרדכי אליהו על המנהג)

אח"כ כאני אמרתי "נשמת כל חי" (זה ילד נס- הוא נדבק בוירוס CMV בהריון וכשנולד היה ברור שהוירוס פעיל וב"ה אלף פעמים יש לנו ילד מתוק וריא מאוד- בגופפו ובנפשו - ועוד לא עשינו ממש סעודת הודיה אז ניצלנו את המעמד)

 

אח"כ כל אחד מהנוכחים גזר לו תלתל ובירך אותו (כולל בני הדודים שלו בני שנתיים- שש שהצרגשו מזה מאוד)

 

חילקנו עוגת שוקולד עם סוכריות ואותיות

 

והוא קיבל במתנה טלית קטן (שהיתה הפתעה גדולה בשבילו- הוא מאוד רצה )

(עם ציצית וכיפה הוא התחיל ללכת קודם... מרצונו)

אחות אחת שלי עושה קבוע טיול קצר מסטלה מאריס בחיפה למערת אליהו ושם גוזזים את השיער הילד אומר "שמע ישראל", מלקק דבש וסעודה לכל המשפחה.

אחות אחרת הכינה בית מפוליגל ובכל חלון הסתתרה הפתעה אחרת לילדים (תאומים) - ציצית, כיפה, סידור לילדים ו...מספריים... דברי תורה, נשנושים, "שמע ישראל" וכו'.

יום המחרת הלכנו איתם למספרה.

אח שלי עשה בקבר שמואל הנביא סעודה וטקס כמובא באינטרנט ואח"כ הלך עם הילד לרבנים ולבסוף "גזזו" אותו בבית עם מכונת תספורת

אנחנו הבאנו את המשפחה למערת המכפלה,לפני האירוע בעלי לקח את הילדים להתפלל במערה ואח"כ התכנסנו ברחבה למטה- שם הכנתי רכבת מפוליגל ובכל קרון הסתתר משהוא שסימל מצווה0- כך התקיים מצווה גוררת מצווה ותמונה של הבן שלי בקטר...

אני לא זוכרת בדיוק- היה שם ספר תורה קטן- וכולנו קראנו פסוקים איתו

היה שם דף למינציה עם אותיות אל"ף- בי"ת שאליהם מרחנו דבש והוא ליקק.

כיפה כמובן...

מספריים וכל אחד מהנוכחים גזר לו קצת

זה הכיוון...

אח"כ ערכנו סעודה חלבית ועוגת יומולדת....

לכל מה שהולך לקרות באותו יום.

 

בד"כ ילדים לא אוהבים הפתעות והם צריכים לדעת מה יקרה להם (זה לא גורע מההתרגשות ומהחוויה שלהם). כדי שהחגיגה תהייה באווירה טובה הילד צריך להיות רגוע ולשתף פעולה..  רק תנסי לדמיין מה קורה לילד שכולם מתחילים לגזור לו את השיער והוא לא מבין מאיפה זה נפל עליו פתאום.. 

 

אנחנו ממש השתדלנו בקטע הזה על מנת שהבן שלנו באמת יהנה וזה לא יהפוך ליום של ריבים או עוגמת נפש. יש גם ספרי ילדים על חלאקה שאפשר להעזר בהם..

 

ושיהיה במזל טוב ומלא שמחה!!!

ועל מה כותבים תאותיות?

 

ואני לא חושבת שהוא יצליח להגיד פסוקים אפילו שמע ישראל הוא לא מוכן להגיד איתי..

 

תודה רבה על כל הרעיונות 

ועל הלחם מרחו את הדבש, ואז מלקקים ואח"כ אוכלים גם את האותיות עצמן.

אפשר גם להכין בצק מתוק יותר (ולא של לחם) ואז זה יותר כמו עוגיות.

ותאמינו , הילד גדל נהדר בלי החלאקה .

מובא בספרי מהרח"ו (במיוחד התספורת בל"ג בעומר במירון כתוב מפורש איפה שהוא בשער הכוונות)

וכן בספרי חסידות, לא מזמן ראיתי בספר קדושת לוי התיחסות לזה.

וכן מובא ברמב"ם איפה שהוא בהלכות חתונה אולי,

 

ערבים לכל סוגיהם לא נוהגים במנהג הזה. אנו מבררים על מנהגים עם רבנים ולא עם אנתרופולוגים.  

הרב אליהו היה עושה חלאקה והבן שלי כנראה התספורת אחרונה שהוא עשה ולא חשוד לחזק מנהגי ערבים.

וב"ה ילדכם שימשיך לגדול נהדר, ויהיה חסיד ירא שמים ולמדן 

לק"י

ולא שאצלינו עושים חלאקה, אבל בגיל שנה זה נראה לי מוקדם מידי לגזור.

יסוד המנהג בספרי קבלה ובמעשה האר"י הקדוש בצפת, שהוליך את בנו לקבר רשב"י במלאת לו שלוש שנים.

משווים זאת לעץ פרי שעד השנה השלישית הוא ערלה- ובשנה הרביעית- נטע רבעי- דבר של קדושה,

ככה ילד יהודי "כי האדם עץ השדה",

שרק בתום שלוש שנים מספרים אותו ומשאירים פאות בצידי הראש.

 

ובלי קשר- ילד גדל נהדר בלי הרבה דברים, אבל לא להפיץ שמועות של בורות.

http://www.kipa.co.il/ask/show/147565-%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%92-%D7%AA%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%9D---%D7%97%D7%9C%D7%A7%D7%94

תשובה תורנית מפורטת כולל מקורות ומנהגים. מזל טוב!

ואיך נהגו גדולי ספרדים בבבל? הלכו אחרי זה או שמרו מרחק?

כשחגגנו לגדול קיבלתי איזשהו סדר עם ברכות מאוד נחמד.

הקלדתי ,הדפסתי וניילנתי .

מצורף הקובץ אם את מעוניינת.

 

אנחנו הלכנו למירון עם המשפחה הקרובה וכיבוד קל ביום שישי בבוקר-צהריים והיה ממש נחמד.

גם עם השני עשינו כך ובעזרת ה' אחרי שלושת השבועות נחגוג כך עם השלישי (אתמול הייתה יום ההולדת...)

 

לא הלכנו לרבנים אם כי הייתי רוצה, אולי עם השלישי נלך.

 

בהצלחה ושפע ברכות. שתזכו לגדלו בשמחה לחופה, תורה ומעשים טובים ותרווי ממנו רוב נחת.

מביאה שי צנוע, רק את מכירה את היחסים ויודעת ומרגישה איך זה מצידם. אז מה עם עוזרים, אסור שזה יהיה ברור מאליו.

 

במיוחד שנתקעת ברגע האחרון ותכננת לשלם גם ככה.

על כל סיוע?

 

אני באמת מנסה להבין איפה עובר הגבול..

 

ומעולם לא ראיתי צורך שישלמו לי על זה.. אז גם לא עלה במחשבתי לשלם הפעם (בסוף כן שילמתי כי אמרו לי שכן כדאי)

 

קרה פעם שמישהי ביקשה שאעזור לה להוציא את הילדים מהגן- כל אחד מגן אחר. (3 ילדים),

ולדאוג להם לא. צהריים שהייתה מוכנה

עשיתי זאת וממש לא ביקשתי תשלום.. היא שכנה, מישהי שאני מכירה, והרגשתי שזה ממש לעשות חסד. עשיתי זאת בחפץ לב...

וקרו עוד..

 

לכן מוזר לי..

 

אמא לילדים- עושה את זה הרבה פעמים "על הדרך" 

וגם יודעת שאם היא תצטרך- תהיי שם להחזיר לה בכיף.

 

רווקה- זה די חד- צדדי. על מה תשמרי לה? על החתולה?

 

חוץ מזה שנורא קשה לי ההשוואה הזו

אם הייתי יכולה לעזור הייתי עושה זאת

בגלל שכרגע נבצר ממני לעזור, בגלל שאין בדיוק מה..

זה אומר שלא צריך לסייע כך מכל הלב?

מסייעים לי, כי סייעתי או כי רוצים לסייע?

אם היא מעוניינת אם לא
הרי בסופו של ד"ר זכותה לקבל כסף...

סתם. נראה לי פשוט כדאי להציע לה תשלום

תרצה- תקבל. לא תרצה- לא תקבל.

 

בכל מקרה מגיע לה

ואז זה טבעי שלפעמים את עושה טובה ולפעמים היא..אז באמת הגיוני שלא.

אבל מאחר וזו טובה חד צדדית בודאי שיש לשלם.

אני לקחתי כסף גם משכנות.
עבודה זאת עבודה.

כמובן שאם מדובר בלשמור למשך רבע שעה זה משהו אחר..

אם היא תצטרך עזרה אעזור בשמחה

אלא שהיא לא הייתה צריכה בנתיים

 

קשה לי נורא לשמוע את מה שאתם אומרים

אתם באמת רואים בזה עבודה לכל דבר??

שכן נתקע, מבקש סיוע, (שאינו דורש כלום מאשר לשבת)

ובכל זאת

זו עבודה לכל דבר?!

 

אז כנראה שאני העוף המוזר פה.. כי אני לא הייתי דורשת כסף על זה

ומעבר לזה אפילו מתנגדת..

משהו חד פעמי כזה שנתקעת- או היא- לא בטוחה שצריך לשלם, כלומר- אני הייתטי משלמת אך בתור זאת ששמרה באופן חד פעמי- לא הייתי לוקחת כסף

 גם ממש תלוי לכמה זמן...

גם אם את צדיקה ואוהבת לעזור לכי תדעי אם גם אחרים חושבים כמוך ולא מצפים לתשלום ממך,אז תמיד עדיף לצאת נקיים... זה בכל זאת זמן של מישהו אחר... צריך להציע...

לדעתי, הטוב ביותר הוא לשאול אותה אם לשלם לה על השמירה, וכמה לשלם.

אם את מכירה אותה ובטוחה שהיא לא מצפה לתשלום- מצוין. לדעתי, ראוי כן להציע תשלום כי אולי היא מצפה לקבל (תלוי כמה זמן היא שמרה על הילדים), ולא נעים לה לבקש, וזה ייצור אי-נעימות ביניכן.

ומה נהוג אצלכם בבנין.

לי למשל יש בייביסיטר - בחורה צעירה שהיא שכנה שלי ואני משלמת לה על כל דקה שהיא אצלי.

לעומת זאת - פעם אחת כשהתעכבתי מלחזור הביתה והבחורה רצתה כבר ללכת לישון - (זה היה ב-12 בלילה) בקשתי מאמא שלה (השכנה) שתכנס אלי לרבע שעה עד שאחזור. ולה אפילו לא חשבתי להצע תשלום, וגם אם כןן, היא לא היתה לוקחת. כי הרבה פעמים אני עוזרת לה גם.

בקיצור - הכל תלוי במקום ובזמן ובאופי.

ברור שצריך לשלם מה ההבדל בין הביביסיטר שהזמנת ותכננת לשלם לה לבין השכנה הסטודנטית??

כל הבייביסיטריות שאני לוקחת הן שכנות וגרות באזור, אז לא אשלם להן?

 

 

ושוב כמו שמישהי כבר אמרה, אם היא הייתה גם נשואה עם ילדים אז זה פעם את עוזרת לה ופעם היא לך.

אבל כאן זה לא המקרה....

אלא אם כן מרצונה הבעיה אחרת ! ואז מכל מקום הייתי מנסה לשלם אך לא מתעקשת!

 

זה הרבה מעבר לעזרה של שכנה.

היא לא הלוותה לך סוכר (שגם את זה הייתי מחזירה!)

היא השקיעה המון זמן.

בעיניי זה גם יותר השקעה מסתם בייביסיטר- כי זה פתאום, ללא הכנה- לתת כמה שעות מחיי.

 

אני הייתי משלמת, מקסימום היא תחליט שלא- היא תחזיר...

שאם הבעל לא עובד לפחות 10 ש"ש זה נותן דרגה אחת פחות...

 

כשהתחיל גן בגיל 5 חודשים התחלתי לשלב סימלאק עם ההנקה, והוא היה פולט מלא, ואז זהחריף וניסיתי מטרנה ואת זה הוא היה מיד מקיא , עברתי לנוטרמיגן (תחליף חלב עדין שמתפרק לאט - מקבלים עם מרשם רופא) את זה לא פלא אך עדיין היו לו גזים נוראים וכאבי בטן.. אז בגיל שנה הפסקתי גם עם זה

 

אמנע כרגע מלתת לו מוצרי חלב כלל בעקבות טראומת ההקאות ונחזור לנסות לתת לו מוצרי חלב כשיהיה בן שנתיים

היה לוקח סימילאק חלבי הכל היה בסדר. לפני חודש נתתי לו מעדנים גלידות ממרח שוקולד בלחם והוא התחיל עם תפרחות אדומות כהות בכל הגוף. אבל האלרגיות התחילו עוד לפני כל מוצרי החלב שנתתי לו
מה שזה אומר שהרופאה שלחה אותי לעשות בדיקות אלרגיה כי 3 חודשים הוא בתפרחת..

רק לא ידוע לי איך מתנהל הבדיקות אלרגיה לתינוקות. אני מופנת לבי"ח.
ואני תוהה לעצמי עם הוא אלרגי לוקטוז אז יש מצב שזה ישתפר או שכל החיים יהיה רגיש?

כרגע הוא על סימילאק צימחי. הרופאה מנקה את כולו מהחלב גם מהסימילק החלבי

וגם אם כן, אז רק טעימות, לא יותר מזה!

 

 

נראה לי גיל 9 זה סביר וגם רק אם מדובר בילד אחראי ורק אם זה לזמן קצר

יש לי אחד שאפשר להשאיר אותו ואחר שאי אפשר.
אחד הוא מאוד סקרן ואוהב להתעסק בגפרורים וכו.... ה' ישמור. זה מסוכן!

ויש כאלה שיקראו לרווחה

ורק השנה קיפחו את חייהם ילדים קטנים שהושארו לבד ! ממש לא בכל גיל !

אם יש מישהו שקשור למשפחה שקרתה בביתם אותה שריפה,

מוזהר לא לקרוא את מה שכתוב כאן. אני לא רוצה לצער אף אחד.

 

אני כותבת את זה מניק שתוך שנייה אפשר לעשות לו אאוטינג , 

ביודעין. לא אכפת לי שמי שמכירים אותי ידעו את הדעה שלי בעניין.

הילדים של אותה משפחה שביתה נשרף 

עם כל הילדים זכרונם לברכה, 

הושארו לבד.

האחות טיפת חלב ביישוב שאני גרה בו, שיש בו הורים שמשאירים ילדים ופעוטות לבד, 

אמרה לי שהיא בחיים לא עשתה את זה, ושזו רשלנות.

כנראה יש איזשהו מלאך שומר ליישובים קטנים בדימיון של אותם הורים,

שחושבים לעצמם שלא יקרה כלום כי זה יישוב קטן.

כאילו ששריפות / פיצוץ בלוני גז/ גנבים (ויש כאן הרבה פריצות)

או סתם פעוטות שמתעוררים לקול רעש כלשהו מבחוץ ומגלים שאמא ואבא אינם 

נכנסים לפחד ובכי ואף אחד לא שם בשבילם,

לא קיימים במקומות של פחות מ1000 משפחות.

פלאפון הוא לא בייביסיטר , ופלאפון על ווקי טוקי לא יציל את הילד אם תפרוץ שריפה,

אם יכנס פורץ, אם הילד יפתח את המים החמים בברז ויקבל כוויה, אם יהיה פיצוץ בלון גז

ועוד אפשר לתת דוגמאות על עמוד שלם. גם אם שומעים רעש בווקי טוקי, לוקח לפחות כמה דקות לחזור,

ולפעמים זה כבר מאוחר מידי, בלון גז מתפוצץ. צ'יק-צ'אק, כוויה מהמים החמים בברז, שילד בן שנתיים-שלוש יכול להגיע אליו בקלות לא לוקחת יותר משתי שניות של יד בתוך המים החמים, שריפה שפורצת לא תחכה עד שאמא ואבא יחזרו לילד שצריך אותם והם לא שם בשבילו, ושריפות לא שומעים כל כך מהר בפלאפון, דרך אגב , אותה אם שכל ילדיה נספו בשריפה שמה פלאפון בחדר.

אני לא מטיפה לאימהות פנים מול פנים אם אני שומעת על כך שהן משאירות ילדים קטנים לבד,

אבל ההתנהגות הזאת מעוררת בי כעס על ההזנחה הזו, להשאיר ילדים בני פחות משש לבד בבית, גם אם הם ישנים, זו הזנחה, וזו הזנחה מטורפת ורשלנות חמורה להשאיר פעוטות ותינוקות בני פחות משלוש , גם אם הם ישנים כי הם זקוקים ממש למבוגר אחראי לידם. 

לפעמים ה' נותן אגוזים למי שאין לו שיניים...

אם אנשים מביאים ילדים לעולם, שידעו גם לשאת בתוצאות שזה אומר להשגיח עליהם, לא לצאת בלעדיהם או להזמין בייביסיטר או מישהו שישמור, גם אם זה עולה כסף, שיחסכו במקום אחר, לא בחיים של הילדים שלהם שזקוקים להם. מי שלא יכול להשגיח על הילד שלו ולשמור עליו, או לשלם למישהו שיעשה את זה, חד וחלק, שלא יביא ילדים לעולם.

אותי היו משאירים גג לשעה בגיל 8 ומעלה, וגם זה כי רציתי להישאר בבית ולא להיסחב עם אמא שלי לסידורים.

הייתי הילדה הכי חנונית שיש שלא היה ספק בכך שהיא תשב ותקרא ספרים, תשחק בבובות או תראה טלוויזיה ולא תהרוס את הבית או תנסה לבדוק מה קורה לגפרורים כשמדליקים אותם. בכל מקרה אני זוכרת שתמיד הגפרורים היו מוחבאים גבוה מאוד אצל ההורים שלי.

לאמא שלי כבר אז היה טלפון נייד והיא התקשרה כל רבע-שעה - 20 דקות לשאול אם הכל בסדר ואם צריך שהיא תחזור.

זו דעתי בעניין,

מי שחושב אחרת שיעשה מה שהוא רוצה,

יש לאנשים בחירה חופשית לעשות כטוב בעיניהם 

ואם הם רוצים לקחת סיכונים על חשבון הילדים שלהם,

שיהיה להם בכיף.

רק להעיר שבמקרה של פיצוץ גז בגילו בירושלים וגם בעכו הורים כן היו בבית אבל לא הבינו גודל הסכנה ונספו ביחד עם ילדים

אני חושבת שגם במקרה שהזכרת גם אם הורים היו בבית שנראה לי היה מבנה זמני עם חיבור עצמאי לחשמל אז היו נשרפים יחד עם ילדים 

אם יש עשן רעיל בזמן שריפה או פיצוץ של בלון גז, גם הנוכחות של מבוגר לא תעזור בכלום. אין מבוגרים שנפגעים מפיצוץ גז או ח"ו נחנקים בשינה בזמן שריפה?
אם הבנתי אותך נכון ואת מדברת על המשפחה מרחובות - לדעתי היו שם ילדים לא כל כך קטנים. הבעיה שם לא הייתה הגיל אלא מחשב נייד מחובר לחשמל שהשאירו אותו על המזרן.
לכן לדעתי להשאיר לבד ילד ישן - זה דווקא מסוכן יותר. הוא עלול להתעורר ולהיכנס להיסטריה. אם הילד לא מספיק בוגר כדי להשאיר אותו לבד כשהוא ער - אל תשאירו אותו ישן!
כמובן צריך להסביר לו לפני כן את כללי הבטיחות ולוודא שהוא באמת פועל על פיהם: לא פותח דלת לזרים, יודע לענות לטלפון וגם להתקשר אליכם אם יש צורך וכו.
אנחנו התחלנו להשאיר את הילד שלנו לבד ל15-30 דקות בגיל שש וחצי. כמובן שבזמן הזה היינו בסביבה הקרובה ויכולנו לחזור מהר אם היה צורך ( ב"ה לא היה). הוא רציני ואחראי מאוד, יש ילדים שבחיים לא הייתי משאירה לבד גם בגיל 8.

אם הכוונה למה שקרה ברחובות לפי מה שזכור לי הם ממש לא הושארו לבד אלא זה היה בית פרטי עם חצר ועוד יחידה בחוץ וההורים היו בתוך החצר של הבית. וניו שם ילדים גדולים הרבה יותר מגיל שש. שזה ממש לא כמו שכתבת.

 

אני חושבת שיש לנקוט באמצעי זהירות אבל עם כל מה שנוקטים צריך להזהר מהשיפוטיות הזאת כי אין לדבר סוף ותמיד כשקורה משהו יהיה מישהו שדווקא לא נוהג לעשות את הנ"ל ויגיד למה עשית כך וכך.

לא על מקרה השריפה. כל מה שכתבת מסביב הוא חזק מאד. והגיע הזמן שאנשים יפסיקו להשאיר את הילדים לבד בבית.

 

חברה סיפרה לי פעם שהיא יוצאת להליכות בערב ומשאירה את הילדים ישנים לבד (בני 7 ומטה). ואם הם יבכו? לטענתה לא קורה כלום לילד שבוכה, גם אם הוא בוכה חצי שעה. אז מה, כשאני אחזור אני אטפל בו.. נורא.

 

על כל מקרה, כדאי מאד ללמד את הילדים כמה שיותר מספרי טלפון - של אבא, אבא, סבתא, עבודה, שכנה, חברה.  גם ילד בן 5-6 יכול לקלוט מספרי טלפון.

לא הייתי  משאיר לבד. לפחות אינטרקום לשכנים.

 

ואם יכול לההגיע אל המרפסת - בכלל לא.

במיוחד לא לחצי שעה...

דן אשמח להרחבה על הבטים שונים של נושא זה

 

הו ממש מבקש להשאר כבר לבד 

יש שכנים קרובים וזמינים? יום או לילה? באיזה איזור אתם גרים? קומה? דברים מסוכנים בבית? אופי הילד? (ילד יצירתי שינסה לבשל לבד ארוחת צהרים/לנסות את המקדחה של אבא/ לעשות שיפוץ כולל צבע בבית/ לנסות להפעיל מכונת כביסה/ לשטוף את הבית- או ילד שישב בשקט ויצייר/ ירכיב פאזל/ ישחק במחשב??)

 

לי זה נשמע קצת מסוכן.

אין לילד בגיל כזה עדיין הערכת סיכונים, אי אפשר לדעת אלו דברים יעלו בדעתו.

לא הייתי משאירה עדיין.

 

 

אם מחליטים להשאירו צריך להערך לזה בהתאם

למשל להסביר שלא פותחים דלת למי שלא מכירים, משאירים לו מספר טלפון אם יצטרף/ ירצה להתקשר, מוודאים לפני היציאה שאינם מפגעים בטיחותיים שעלולים לפגוע, משאירים לו ארוחה מוכנה מראש..

 

השאלה היא האם אתם חושבים שהוא יכול לשאת את כל זה על כתפיו לבד? לא חוששים מעבר לכך?

מאמינים ובוטחים בו שידע לעשות הכל כפי שצריך?

לי זה נשמע מסוכן..

ניסיתם לשאול אותו למה הוא רוצה להשאר לבד?

ופחד כללי להישאר לבד לכן עדיף אחרי גיל זה למען חיזוק בטחונו של הילד

ב"ה

 

הבן הבכור שלי, בן שמונה, נשאר מדי פעם לבד, כשאני הולכת לאסוף את הקטנים, ואין לו כוח לבוא אתי. אך מדובר ב-10 דקות עד רבע שעה לכל היותר, וגם הוא מכיר את כל כללי הבטיחות ובוגר מאוד, ויודע את כל מספרי הטלפון הרלוונטיים. את בני השני, בן השש, לא אשאיר לבד בשום מקרה, בלי נדר. הוא בחור שובב. 

כי ביישובים בדכ (לפחות ביישוב שלי) משאירים אפילו ילדים יותר קטנים לבד בבית לחצי שעה..
בגיל 9 כבר בנות עושות בייביסיטר...

השכונה שלנו היא שכונה שקטה, ורוב האוכלוסייה דתית. אנו גרים בקומה ראשונה (על עמודים), ויש סורגים בכל החלונות. רוב השכנים נחמדים. בכל זאת, אני חוששת להשאיר יותר זמן. אולי הבעיה בי, לא יודעת (בילדותי נשארתי פעמים רבות לבד, מגיל 8 או 9. שני הוריי עבדו משרה מלאה. הזיכרונות מאותה תקופה אינם נחמדים כל כך, משום מה. אולי בגלל זה החלטתי שאני לא עובדת משרה מלאה ויהי מה. אבל זה כבר דיון אחר...).   

אם זה מאוד חשוב לו, הייתי מנסה לברר למה זה ככ חשוב לו.

 

ואם הייתי מרגישה שיש אילוץ כלשהו, אז התחלתי להשאיר לקראת גיל 8. בהתחלה ממש עניין של עשר דקות (ואנחנו גרים במושב...) עם חזרה על כללי זהירות בצורה מאוד ברורה.

 

היום, אם אני ממש חייבת אז אשאיר אותם גג לשעה. הם גם לא אוהבים להישאר לבד...

 

מעדיפה למצוא פתרונות מהסוג של חברים /שכנים מלהשאיר אותם.

 

אבל זה בהחלט קורה.

 

וגם זה- כי הגדול שלי הוא ילד שאני יכולה באמת לסמוך עליו.

 

הוא יצירתי וסקרן, אבל מה שמבין שמסוכן, הוא לא יתקרב אליו.

 

ותמיד כמובן מוודאת שיש למי להתקשר ואיך (אין לנו נייח בבית).

 

שורה תחתונה? הרבה אינטואיציה הורית וקריאה של המפה ברגע האמת....

 

בהצלחה!

 

מאתגרים הילדים האלה שכל הזמן גדלים ומציבים אותנו בפני התמודדויות חדשות, הא?

את היחידה שיודעת, עד כמה הוא אחראי, ואפשר לסמוך עליו שיבצע בדיוק את מה שאומרים לו.

כמובן שצריך להסביר מראש מה לא עושים ומה כן. 

 

אני שואל, דורש, חוקר, 

מפציר, מבקש, מתחנן, 

מהעובדות הסוציאליות לומר לי מה החוק בעניין, 

והן מסרבות. 

הן טוענות שאי אפשר לתת כללים בעניין, 

צריך לדון כל מקרה לגופו. 

אמרתי להן שלא ייתכן שאין הגדרה ברורה של החוק. 

פקידת הסעד אמרה לי 

שהיא חוששת שאם היא תתן לי כללים, 

אצמד לכללים, 

ולא אוכל להתבונן ולשפוט כל מקרה לפי הנתונים שלו. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרגיזה אותי. 

 

"המשאיר ילד שטרם מלאו לו 6 שנים בלא השגחה ראויה, ובכך מסכן את חיי הילד או פוגע או עלול לפגוע פגיעה ממשית בשלומו או בבריאותו, דינו – מאסר 3 שנים, עשה כן ברשלנות – דינו מאסר שנה. עשה זאת במטרה לנטוש את הילד – דינו מאסר 5 שנים".

 

ואני מקווה שהיא טועה לגביך,

אחרת חבל שהבאתי את לשון החוק

 

אינני מתכנן לנטוש את בני שעבר את גיל 6!

 

האם אני מבין נכון, 

כי החוק מחלק בין מקרה שהשאירו ללא השגחה, והילד במצב מסוכן, שדינו מאסר 3 שנים, 

לבין כל מי שמשאיר ילד ללא השגחה ראויה, (אפילו לא במצב סכנה) שדינו מאסר שנה? 

 

האם יש הגדרה של החוק מהי "השגחה ראויה" (גיל ה'משגיח', אופן ההשגחה וכו'), 

או שזה נתון לשיקול דעת ההורה. 

 

מאיפה העתקת את לשון החוק? 

היכן כתובים חוקים ברורים לגבי השגחה על ילדים, 

נטישה, שוטטות וכו'?

 

 

תודה. 

 

מצד אחד זה עושה אוירה נעימה, מצד שני אולי לא טוב להרגיל?

לא יודעת...

כי כמו שאמרת, זה הבית שלהם ואין סיבה שאצ'פר אותם לעשות את מטלות הבית, זה חלק מהחובות שלהם.

וחוץ מזה אי אפשר לצ'פר לנצח, אז אני לא רוצה ליצור התניה בין עזרה בבית ל'צופר..

 

אני גם לא מצ'פרת על ציונים טובים למשל- יש לי חברות שאם  הילד מביא ציון מעל 85 הוא מקבל 10 שקלים.. גם לזה אני מתנגדת.

 

אם זה ממשיך להציק לך, אולי את יכולה לומר להם שעניין הנקודות הוא רק לחופש הגדול, מעין פרוייקט לחופש, ואחר כך זה יפסיק...

לא חינוכי ואף גורם לנזקים הן למקבל והן ללא מקבל (לא הצליח

לספק את משאלות הוריו ולהיות הילד המושלם שמקבל ציון גבוה בכל בחינה או

ברובן..)

אם זה ילד בעל יכולות ורוצים לעודד אותו להשקיע- זה משהו אחד.

זה לא קשור למושלמות.

זו פשוט דרך לתמרץ ילד למצות את היכולת שלו.

 

יש ילדים שזה פשוט לא פייר לעשות להם את זה, כי היכולות שלהם אחרות, וזה רק מוסיף להם לתחושת כישלון.

 

אבל הורה חכם יודע לחנוך נער ע"פ דרכו.

ע"פ האופי והפוטנציאל האישי שלו.

ולא ע"פ עצות פורום.

אני בעד להרגיל בנועם ונגד להבטיח פרס על כל מעשה. לכן, במילא מידי פעם אנחנו מצ'פרים בקרטיב/ סרטון וכד', אז אני מוסיפה את המשפט המאוד חשוב בעיני: בגלל שבאופן כללי אתם כל כך עוזרים וזה כל כך משמח אותי ומקל עלי, אז כיף לי גם לתת לכם משהו נחמד...

 

באופן נקודתי - אם יש הרגל ספציפי שאני רוצה לשנות, לפעמים אני מכריזה על "מבצע", ואז זה מלווה בפרסים קטנים, מידי פעם.

 

 

דברים קטנים כמו קובית שוקולד/ קרטיב וכד' על עבודה בבית.

נכון שצריכים להרגיל שזה הבית שלהם, אבל מה לעשות??

מתוך שלא לשמה...

לבני הבכור בן ה3 היה קשה לעשות "גדולים" בשירותים. גלידה אחרי כל הצלחה ממש עזרה לו. לימים, כשכבר היה גמול, הפסקתי את זה בהדרגה. וכששאל איפה הגלידה אמרתי לו: אתה כבר גדול ולא צריך גלידה כשאתה עושה. והוא קיבל את זה. לטעמי לחופש זה נכון, גם ככה הם צריכים הרבה צופרים וזה חלק מזה. בסוף החופש תעמיסי גם את המטלות הללו למשך השנה, בלי נתינת צופר. גדלתם ואתם כבר לא צריכים.

לא להיבהל מזה, שכר ועונש כתוב גם בתורה לאט לאט תתני נקודה לא על כל טאטוא אלא על שבוע ברצף וכך הלאה. בהצלחה

(בן 20)

 

ההורים שלי מעולם לא הציבו גבולות ולא היה באמת תפקידים קבועים אלא רק צ'ופרים לטווח הארוך זה לא טוב.

 

 

אפשר מדי פעם (במיוחד עם זה ילדים קטנים) אבל שזה יהיה לטווח הרחוק זה צריך להיות לא קשור לפרסים.

מתוך ניסיוננו כמשפחה כשה'מבצע' היה לטווח ארוך זה איבד את האפקטיביות שלו. כלומר היתה את ההתלהבות הראשונית גם מצדם וגם מצידנו ולאחר זמן הכל ירד עד שהתפוגג. אני ממליצה על זמן מוגדר כמו שציינו לחופש הגדול, לחודש וכו'.

כלומר אמא שלי עשתה לנו מבצעים כאלה.
היום אני פחות נרתעת מאחרים לעשות פעולולת בבית. להגיד לך שכיף לי עם זה? לא באמת. אבל לפחות אני עושה.

קודם כל תודה למי שהתייחס.

1) זה אכן "מבצע" לחופש.

2) יש תפקידים קבועים- עליהם כאמור אני ממש לא מצ'פרת. (כן מילה טובה ולשבח)אני מדברת על מה שהם עושים מעבר.

3)כשאני אומרת "לטווח ארוך" אני לא מתכוונת שהמבצע יימשך לאורך ימים ושנים, אני מתכוונת- מה קורה אחרי כמה מבצעים כאלו? מה נשאר? האם בתודעה שלהם נשאר "אני מוכן לעזור ולתת מעצמי אך ורק ב"תשלום"". או שהתודעה נהיית "לעזור זה נחמד"...

אשמח לתשובות מהורים לילדים בוגרים יותר- איך נהגתם כשהם היו קטנים, ואיך הם ביחס לעזרה בבית היום?

 

 

פעם שמעתי שיעור של הרב צוקרמן, שאמר שבגיל צעיר יש חשיבות לתת פרסים,

 

כמו שנאמר 'מתוך שלא...' ושאח"כ בגיל מבוגר יותר התגמול הופך להיות התודעה הנפשית,

 

של רצון לעזור, הרגשה טובה וכו'

 

אבל בגיל צעיר- צריך לתת.

 

מה גם שהעדיפות האחרת-

 

זה לריב כל הזמן או לעבוד יותר מרצון ושמחה?

 

אז שוב- זה במינונים.

 

אם אני מבקשת מילד להרים משהו- והוא אומר 'זה לא אני זרקתי'

 

אני עונה לו שגם אני לא זרקתי וזה הבית של כולנו...

 

 

בימים עמוסים (=כל יום חמישי, ולפעמים עוד הזדמנויות מיוחדות) משלמים על 'זמן אמא' במשימות בבית. זה פשוט: בבוקר אני כותבת על דף רשימת משימות, כל מה שאני רוצה שייעשה בבית באותו יום - ומניחה במקום בולט. הילדים יכולים אם הם רוצים להתעלם לגמרי מהדף ולעסוק בענייניהם, ואז יש לי שפע של זמן להספיק הכול. אבל אם ילד רוצה ממני סיפור / עזרה בתשבץ / שאפתח לו את המשחק במחשב וכו' וכו' - הוא צריך לשלם לי על זה ולעשות משימה (הוא בוחר לו אחת מהדף לפי החשק שלו, ומוחק אותה ברוב טקס אחרי הביצוע).

 

זה עובד אצלנו יפה כבר כמה חודשים. בחלק מהימים האלה הם נמרצים ומנהלים איתי סחר-מכר נלהב, ובחלק הם לגמרי שקועים בענייניהם ולא מתעניינים באמא ובמשימות (וכמובן יש טווח ביניים). מבחינתי זה אחלה ככה או ככה - העיקר שאין סביב זה שום התמרמרות או ויכוחים, כשהם עושים הם עושים בהנאה (וכשהם לא עושים הם משלימים לגמרי עם זה שאין לאמא זמן להקדיש להם).

 

 

אך מדוע לדעתך צריך "לשלם" על אהבה של אמא?

מסוג הדברים שלטעמי מחלקים בשמחה, כשמתאפשר, ובחינם 

ואם הילדים מתמרמרים, מסבירים..

 

על אהבת אמא לא צריך לשלם, וזה אמור להיות מובן מאליו, בלי קשר להתנהגות הילד ועזרתו בבית. לעומת זאת, זמן הוא לפעמים מוגבל, ואפשר לבקש מהילדים להשתתף במשימות כדי לפנות לאמא זמן, בשבילם.

צריך לשלם על זה ...

אמא מבחינתי זה דבר של כיוון של לפנים משורת הדין, ולא נתת תקבל!

איפה מתנת חינם ?!

גם עם הקב"ה את עושה הסדרי מצוות וקבלות ?

 

ברור שיש בזה רעיון יפה לדעת לעריך ולהכיר בעשיה של אמא אבל נראה לי שאפשר להגיע למטרת שיתוף בעשיה בבית ובהערכה של העשיה של אמא בבית גם בלי הרעיון הנוכחי!

אוירה טובה ותקינה ורק ביום חמישי- יום הלחץ לפני שבת- 

בשביל זמן נחת עם אמא- צריך לעזור.

נשמע לי טבעי ונכון

(אני הרבה פעמים עושה זאת- אומרת לבנות שלי שאני מאד רוצה לשחק איתן/לספר סיפור/ לצאת לגינה וכו'...

אבל יש הרבה עבודה- אם הן יעזרו- נסיים מהר וכך יהיה לנו יותר זמן איכות)

צודקת, שאם תמיד בשביל לקבל מאמא צומי אישי- צריך "לשלם" בעזרה בבית זה בעייתי מאד,

אבל לא נשמע לי שזה המצב אצלה...

'לשלם על זמן אמא' נשמע לי קצת מוזר, הרי על זמן איכות ואהבה אסור שיהיה צורך לשלם!

מה שכן, הגיוני להגיד לילד זה "אני מאוד רוצה לעזור לך עכשיו אבל יש לי המון שדברים לעשות אז אין לי זמן, אבל אם תעזור לי יתפנה לי זמן בשבילך".
ככה זה עניין של סיבה ותוצאה:
לאמא יש הרבה דברים לעשות=אין לאמא זמן לעזור לילדים.
הילד עזר לאמא במטלות=לאמא התפנה זמן לעזור לילד.

להתנות זמן, אהבה או תשומת לב בעשיית דברים זה לא נכון לדעתי..

אך להסביר זה מתקבל על הדעת, והלב יותר.

אומרים: אמא מאוד עסוקה כרגע, אם נסדר מהר יהיה לנו זמן לשחק יחד.

 

עצם ההתנייה והאמירה המלווה אליה: תשלם, תקבל תשומת לב מאמא. קשה לי.

 

מעבר לזה שלדעתי, תשומת לב לאו דווקא מתבטאת בהקדשת המון זמן עם כל ילד

תשומת הלב מתבטאת בדברים הקטנים. לפעמים אפילו סתם חיבוק באמצע היום, כבר עשה את שלו עבורם..

אני מסכימה עם מה שכתבת, שקצת קשה לשמוע על התנאי- שאם ילד רוצה עזרה במשהו או לשמוע סיפור, הוא צריך "לשלם" עבור זה. כשלא יודעים יותר פרטים, זה לא נשמע כ"כ טוב.

ועם זאת, אני רוצה לסייג את זה. אנחנו לא יודעים מה גיל הילדים, ומה עומס המשימות של "בהתהוות". סביר מאוד להניח שעומס המשימות שלה בימי חמישי (ובימים נוספים כפי שכתבה) הוא כזה שלא מאפשר לה להשאיר את כל המשימות לשעת הערב, כי לא יישאר לה מספיק זמן לביצוען.

לכן, נכון בעיניי להימנע מלשפוט בלי שיודעים יותר פרטים.

 

עוד שתי הערות- שימו לב ש"בהתהוות" כתבה שזה עובד אצלם יפה כבר כמה חודשים, בלי מירמורים וויכוחים. כלומר, הילדים כן מרגישים טוב עם השיטה הזו.

זה גם מלמד אותם על מסחר- אם אתה נותן, אתה מקבל. זו לא רק אמירה בעלמא- הילדים רואים את זה באופן מוחשי בעיניהם.

אלא מעלה את הנושא לדיון ולשאלה..

(אגב שימי לב שהתחלתי בשאלה כלפי בהתהוות,

אח"כ פשוט הגבתי לתגובות האחרות)

כמה טוב להידיין פה בפורום, האווירה כל-כך טובה, נעימה, מכבדת, מפרה! אשרינו.

אז תודה למסנגרות ותודה למאתגרות. אשתדל להשיב.

 

אני מסכימה כמובן שאהבה של אמא לא אמורה להיות מותנית בשום דבר, והאהבה היא בכלל לא חלק מה"עסקה" שתיארתי. היא שם כל הזמן, ואני מקווה שזה מורגש. חיוך, ליטוף, כל דבר מהסוג הזה יינתן בלי חשבון  דיברתי רק על מה שדורש ממני להקדיש זמן – בימים מסוימים שבהם הזמן שלי הוא משאב יקר במיוחד.

באותם ימים מסוימים, ה"מסחר" שתיארתי הוא לא בדיעבד וכי אין לי ברירה (כמו שאחת המגיבות ניסתה ללמד עליי זכות), אלא בעיניי זה ממש לכתחילה, בחירה חינוכית שאני שמחה בה. בעיניי חשוב לילדים להיחשף לעולם המבוגרים, והעולם הזה כולל בין השאר את החילוק בין ימים נינוחים וימים עמוסים, וזה טוב ונכן שירגישו בחילוק הזה. משתדלת שיהיה שיתוף שמשאיר טעם טוב בפה, גם כשעמוס.

 

אני מבינה שלכמה מהקוראות קשה עם המונחים "תשלום", "מסחר"... אני מבינה ומעריכה, ובכל זאת מתעקשת עליהם כי *אצלנו* הם במקום. הילדים אוהבים ונהנים להתחשבן (נראה לי שדי הרבה ילדים אוהבים), ודווקא ההבדל הדק שבין 'להסביר בהיגיון שכדי שיהיה לאמא זמן צריך לעזור לה' לבין 'לשלם על זמן אמא במשימות' עושה את העניין בשבילם מלהיב, גורם להם להרגיש גדולים וחשובים.

 

למי שמתעניינת, כך המנהג צמח:

יש לי קושי בהתארגנות, וכדי לפצות עליו אני נוהגת כבר שנים להכין לעצמי דפי משימות בכל פעם שיש לי עומס. באופן לא מפתיע, גם לחלק מילדיי יש קשיי התארגנות, ואחת הדרכים שלי לעזור להם היא לחשוף אותם לאיך שאני מתמודדת עם הקשיים שלי, אני מאמינה מאוד בדוגמה אישית בחינוך. אז לא רק שאני מכינה לי דף משימות, אני גם מחפשת הזדמנויות טבעיות להפנות אליו את תשומת ליבם. כך יצא שבעבר הייתי מסבירה בהיגיון את הצורך לעזור כדי שיתפנה לי זמן אליהם, וכששאלו במה לעזור הפניתי אותם לבחור להם משימה מהדף. מכאן זה התגלגל למעין שעשוע משפחתי של סחר-מכר.

 

 

בשורה התחתונה, יש מאה שיטות טובות לעודד ילדים לעזור בבית, ואף שיטה לא טובה לכולן. אני לגמרי בעד שכל אמא (ואבא) תבחר לה רק את מה שמדבר אליה ומעורר בה הזדהות, וגם אחר כך תשמור על גמישות ופתיחות ותבדוק אם בפועל הדברים עובדים אצלה, או שצריך שיפוצים כדי להתאים לאופי של המשפחה, או שעדיף לעזוב לגמרי ולחפש שיטה אחרת. אצלנו השיטה שהצעתי טובה. מי שרוצה מוזמנת לאמץ, ומי שצורם לה – יש עוד המון שיטות טובות אחרות.

 

 

 

וזה שופך אור אחר על כל המושג של המסחר בזמן והמשימות...

שיהיה לכם המון הצלחה בהמשך, ונראה לי שאולי אני אאמץ חלק מהעניין בהתאמה לבית שלנו.

תודה על השיתוף!

וגם את הרעיון עם דף המשימות

דפי משימות כתבתי לי מאז ומעולם - האם עמדתי בכל המשימות? כנראה שלא. וזה התסכול.

אבל איך שאת כותבת את זה עכשיו זה נשמע לי יותר בר ביצוע.

הילדים שלי קטנים מידי בשביל מסחר כזה - אבל את הרעיון אני מאמצת בגדול.

אני חושבת שאני ארשום את המשימות שלי ושלהם (למרות היותם קטנים יש להם בהחלט כמה משימות לבצע - אפילו הורדת כביסה מהחבל!!! וצל"ש לביתי הבוגרת) וכל פעם שמשימה מסוימת תתבצע - אני אמחוק אותה מהרשימה.

 

אחלה!

בשביל לעזור בבית.

אני לא בעד לעשות איתם משוואה של עזרה בבית תמורת פרסים. אבל אני אומרת לפני לפעמים (לא על בסיס קבוע!) שימחתם את אמא, עכשיו אני אשמח אתכם...ממתק חטיף או פרס קטן בהחלט משמח אותם ומתגמל, אבל משתדלת מאוד לא ליצור את המשווה הנ״ל של חובות תמורת פרסים.