פורום הורות (עמוד 260)

המסיבת יומולדת היא להורים ולאורחים שנהנים (או לא..)

לילד אין באמת עניין בזה . הוא לגמרי לא מבין את המשמעות

סתם, אני מגזימה. אבל אנחנו עושים משהו קטן. לראשונה עשינו עוגה וארוחת בוצר ביום שישי לשני הצדדים מי שרצה ויכל לבוא בא (חלק גרים קרוב ממש וחלק ממש לא אז לפי זה באו). אמא שלי קנתה לה מתנה סיר בשבילי  כי היה חסר לי.

לשני עשינו בסעודת חג עם מי שהיינו אצלו בחג ואח"כ עשינו עם הצד השני כשהיינו שם שבת. לא זוכרת איזה מתנה אם בכלל.

לשלישית הגדולים לא איפשרו לא לעשות לה. אז הכנתי איתם עוגה ועשינו גם ארוחת בוצר ביום שישי למי שיכל לבוא וכבר היו מתנות רציניות יותר. וכמובן במעון (לגדולים לא עשינו במעון בגיל שנה)

מיומולדת שנתיים אנחנו כבר דואגים למסיבות כמו שצריך וכמובן מתנות מתאימות

ראיתי אותה לא מזמן (לא יצא לי להגיד לה שלום), ונזכרתי איזה חמודה היא

ולפותחת- לא נראה לי שעשינו משהו ליום הולדת שנה של אף אחד מהילדים.

זה תלוי גם בילד, ובתגובה שלו לקהל (גם אם הוא מכיר את האנשים).

לדעתי, עדיף משהו קטן- לכל היותר חמישה אנשים (שאת ובעלך שניים מתוכם), אם את רוצה שזו תהיה מסיבה עבור הילד.

אם את רוצה לציין את יום ההולדת שלו עבורכם, שזה יפה וטוב, תלכו לבית קפה, או תכינו ארוחה חגיגית בבית. אפשר עוגה ובלונים, אם הילד ער

מזל טוב!

בבכור- השקענו ממש. עשינו סעודה חלבית והזמנו את כל המשפחה (סבא סבתא דודים, משני הצדדים)

בשני- עוגת שוקולד שווה, כמה חטיפים ושתייה. אחת הסבתות קנתה בדרך פיצה והיה ממש כיף. זו גם הזדמנות לפגוש את כל המשפחהביחד.

לא הסעודות והעוגות זה העניין בציון התאריך...

פני להנהלת ערוץ 7, ובקשי לפרסם בתשלום.

היא עוד די קטנה, וזה לא כל-כך נורא שתלך במכנסיים, אפילו כאלה שנראות של בנים.

השאלה מה עושים אם זה יימשך גם בגיל מבוגר יותר.

אולי אם היא אכן תעבור לגן שיש בו יותר בנות זה יעזור?

אולי להכניס אותה אל חברת בנות שאוהבות "להתגנדר" והיא תימשך אחריהן?

בהצלחה, בכל אופן!

כתבת "בגן שלה כולם בנים"

אז למה שתרצה להיות יוצאת דופן??

אין לך אפשרות לשלוח אותה לגן שיש בו גם בנות?

ולנסות לקנות בגדים עם כיסים

יש גם חצאיות עם כיסים ומכנסיים של בנות עם כיסים

אולי צריך לחפש בגדים יותר נוחים גם אם פחות יפים שהיא תוכל לטפס ולשחק בהם כמו במכנסיים

בגיל גדול יותר.. אפילו הלכה עם ציצית לכיתה (א').. אמא שלי התעלמה וזה עבר אחרי כמה ימים..

אם מבחינתך לא תעשי מזה ענין- אז הענין יחלוף מעצמו תוך זמן מסוים, מן הסתם.

בת יחידה בין 3 בנים.

אמא שלה מאד מטופחת, בגדים, תכשיטים , לק

אבל הילדה רק רצתה להראות כמו בן.

אמא שלה מאד התבאסה...עד שיש לה סוף סוף בת היא נורא רצתה להלביש אותה ולסרק אותה.

אבל...היא הבינה שאין טעם  להלחם. אז היא הפסיקה לריב איתה ונתנה לה ללבוש מה שהיא רוצה.

היום הילדה בת חמש וחצי ומדי פעם אני רואה אותה בשמלה,..אז אני מניחה שדברים מתחילים להסתדר לאט לאט

רוצה כיפה... אז בעלי הוריש לה את אחת הכיפות שלו, והיא משתעשעת איתה הרבה אחה"צ, מסדרת לעצמה פיאות. לא אכפת לנו בכלל.

לדעתי תשחררי.

ילדה בגילה יכולה בהחלט ללבוש מכנסיים, אין סיבה להתעקש איתה.

וזה יעבור.

הבת שלי כבר מתרגשת מאוד לקראת המעבר לגן בנות שנה הבאה, מה שבתחילת השנה היה נשמע לה לא טוב- מה? גן בלי בנים? אבל חברים שלי חמודים ואני רוצה אותם!

זה יעבור...

של אחותו כל הזמן?

והוא כזה בן באופי שלו שאם זה לא היה מצחיק לראות אותו כל היום עם נעלי בוב לק שחורות , היתי מתפחלצת.

אבל זה יעבור לו...אני בטוחה.

הוא אפילו הפסיק מעצמו ללכת עם קשת .

הוא פשוט אוהב להראות כמו אחותו....

מה אכפת לך? מה יגידו?

תורידי מלחמות זה יחלוף

באמת לא כ"כ נעים לטייל בחוץ עם בת הלבושה כמו בן.. 

אבל נראה לענ"ד, כי לטובת הילדה עדיף להתעלם כליל,

והעניין יחלוף מעצמו. 

בעוד שבוע-שבועיים, אחרי שירד המתח,

תוכלי לשוחח איתה בפתיחות ובנינוחות, 

איך היא מרגישה וכו'. 

כאשר תראי שהיא בשלה, ללא לחץ,

אפשר להסביר לה, באופן המתאים לרמה שלה, 

שה' ברא אותה נקבה, 

וכי דרכן להתלבש באופן מסוים.

הבהירי לה, שאינך מכריחה אותה להתלבש כמו בת,

כי אם מלמדת אותה מה מתאים לה.

את משאירה את הבחירה אצלה. 

שהרצון לחזור ללבוש של בנות יבוא ממנה, 

ללא לחץ כלל. 

הצלחה רבה, בע"ה

תודה רבה רבה לכל העונים,

חשוב לי לציין שאנחנו לא מתעקשים איתה על המראה החיצוני (אני לא רבה איתה על קוקו או ללכת עם נעלי בית לגן- כי זה באמת נראה לי שולי לחינוך שלה) או שאכפת לי שהיא לובשת בגדים של בנים,

אלא שעיקר הקושי הוא במצב שאין לי אפשרות אחרת (כל המכנסים בכביסה/אנחנו בשבת מחוץ לבית ונגמרו המכנסיים וכו')

אני מרגישה שאנחנו נכנסים איתה למשחקי כוח שבהם היא נכנסת לפינה שהיא לא מוכנה לצאת ממנה ואני יוצאת פשוט מותשת (נפשית וטכנית כי היא הופכת את הארון בגדים בחיפוש אחרי מכנסים שהיא רוצה), התחושה שאני מרגישה היא שאני מאבדת את השליטה ונגררת אחריה למקומות שאני יוצאת מתוסכלת מהם

היא במשפחתון מקסים שבו יש 2 קבוצות גיל, הקבוצה שלה : היא ועוד 2 בנים, וקבוצה של שלושה יותר קטנים שבה יש עוד בת

אבל אין בניהן יותר מדי אינטרקציה, בעקבות הסיפור הזה הגננת שלה מנסה ליזום בינהם יותר קשר- היא מבקשת מהבת שלי לשמור עליה שהם הולכים לגן שעשועים והיא מושיבה אותם ביחד בשעת האוכל, כרגע זה לא עוזר.

בשנה הבאה היא תהיה בגן 3- מעורב (אין אצלנו גן נפרד רק לבנות אלא רק לבנים, הבנות בגן מעורב) והיא תהיה ב"ה עם עוד הרבה בנות, ואני מניחה שאז היא כבר תבקש לבד להתלבש כמו בנות...

ההתמודדות היא רק בכאן ועכשיו- דרך אגב הבוקר היא רצתה גם חולצה של בנים-עם צווארון וכפתורים

לגבי ילדים- אין לי מושג... 

באופן כללי אני יודעת על מאבקי כוח-

שהדרך לפתור אותם זה בהקשבה והכלה

"אני מבינה אותך שאת רוצה ללבוש רק מכנסיים, אני רואה שזה מצער אותך, 

אבל אין לנו ברירה הבוקר- כל המכנסיים בכביסה. 

את יכולה לבחור ללבוש מכנסיים רטובות מהחבל, או ללבוש חצאית יבשה ונקיה מהארון- תוכלי לבחור איזה חצאית או שמלה שבא לך" 

ילד בגיל הזה בהחלט יכול להעדיף מכנסיים רטובים או יפרש את זה כאפשרות לקבל מה שהוא רוצה ויתחיל לבכות ולדרוש

מבוגר או שיבין שזאת בעצם טקטיקה כדי לפתור סכסוך או שיפרש את זה כחולשה ויבקש התחשבות מוגזמת להבא  

אם הורה לא יחוש שהוא במקום של חולשה, או שהוא משתמש בטקטיקות ומניפולציות - גם הילד לא יפרש את הנאמר לו כחולשה או כמניפולציה.

לפי התשובה שלך- 'לד בגיל הזה יכול להעדיף מכנסיים רטובים' משתמע שההצעה שילבש מכנסיים רטובים בכלל לא היתה אמיתית, ואז זה באמת לא הוגן- לא נותנים לילד לבחור בין שתי אפשרויות, כשרק אחת מהן מקובלת עלינו..

הרעיון שמאמע צדיקה הציעה, ולדעתי זה באמת כיוון נכון, זה לתת לילד הרגשה שאנחנו באמת מבינים אותו, אבל המציאות לא מאפשרת את מה שהוא רוצה, אז הוא צריך למצוא פתרון- על פי מה שהמציאות מאפשרת.

אז אם הורה לא מוכן שהילד ילבש בגד רטוב מהחבל- שלא יציע את זה כאופציה, אלא ינסח את זה באופן של 'כמה חבל, את ממש רוצה את המכנסיים אבל כולן כבר בכביסה ואי אפשר ללבוש אותן. מה את מציעה לעשות? את רוצה לבחור מהארון מה כן ללבוש?'

[אין לי ניסיון כהורה בגילאים כאלו, אבל על אחים שלי ראיתי שיחס כזה בהחלט עזר]

להסביר לה שלפעמים המכנסיים בכביסה ואז היא תלבש חצאית.
ככה אני עושה עם הבת שלי (3) שלא רוצה ללבוש חלק מהבגדים שיש לה...
להודיע לה: "היום את לובשת מכנסיים אבל מחר את תלבשי את החצאית כי המכנסיים יהיו בכביסה."
ככה היא רואה שאת מתחשבת בדעתה אבל לפעמים היא חייבת להתפשר.

הבת שלי עוד מעט בת שלוש,

95% מבגדי היומיום שלה הם חולצות ומכנסיים. 

היא משחקת בארגז חול, מטפסת ורצה,

ונוח לה ככה.

אני בדעה לתת לה ללבוש מכנסיים עד שתגיע לכיתה א'.

היא אוהבת שמלות וחצאיות, ושמחה ללבוש אותם בשבת

וגם לפעמים לגן, אבל לא כמשהו קבוע.

לדעתי גיל שלוש זה גיל שנוח הרבה יותר לילדות עם מכנסיים.

יצא לי לראות תינוקות בנות שנתיים וחצי במקומות חרדיים עם חצאיות ביומיום,

(לפעמים זה בא קומפלט עם גרביונים עבים באוגוסט) ולא הבנתי מה הקטע,

זה לא נוח להן. 

אולי כדאי לקנות 3-4 מכנסי טריקו או טייצים זולים נוספים,

ולשמור לעת מצוקה כשהכל בכביסה. אם קשה אז יש מקומות יד שנייה שמוכרים בפחות מ5 ש"ח,

או בחינם מ"אגורה" www.agora.co.il.

אין מה להיכנס למאבקי כח ולהכריח ללבוש חצאיות או שמלות.

שתלבש בגדי בנים ושיגידו מה שהם רוצים.

שנה הבאה היא תהיה בחברת בנות וזה בטח יעבור לה.

אחותי הייתה טום בויי בתור ילדה קטנה וסירבה ללבוש שמלות וחצאיות,

שיחקה כל היום עם הבנים בגן ובכיתה והייתה בלגניסטית רצינית,

היום היא מתלבשת הכי נשי שיש.

היא הלכה לבית ספר עם מכנסיים מתחת לחצאית הרבה הרבה לפני שזה היה מקובל.

(לפני 20 שנה) 

זה עובר מהר.. 

כי זה תלוי בהרבה גורמים.

אך שימו לב טוב מאוד האם הוא לא נהפך לשעיר לעזאזל בגן, והוא פשוט מרגיש מותקף כל פעם ואז שורד באמצעות תשומת הלב השלילית הזו...

הבן שלי היה מהמופרעים האלה בשנתיים האחרונות בגן, הרביץ לגננות, תקף ילדים, שבר קיר, שבר צעצועים - בעקבותיו ובעקבות עוד ילד (שהיה גם נושך) הביאו כוח עזר לגן... (ואני לקחתי אותו לטיפול קבוצתי והלכתי להנחיית הורים...)

היו לו עשרה ימי חופש בין הקייטנה בגן (שם עשה להם שוב חיים לא קלים) לכיתה א', ובכיתה א' - הוא פשוט נכנס ילד אחר. לא היו עליו סטיגמות מצד אחד, והיו כללים מאוד ברורים מצד שני. הרב שלו - לא הבין על מה אני מדברת שהוא היה מופרע בגן. וכל השנה הוא רק מקבל מחמאות (היו איזה שתי מריבות במשך השנה, אבל מאוד מינוריות, לא משמעותיות, וכל הזמן אני רק שומעת מהרב - איזה ילד! אני מקוה שהילדים שלי יצאו כמוהו וכדומה...).

אני יודעת שגם הילד השני, שממש חשבו לשלוח לגן שילוב או משהו דומה, עבר לגן רגיל אחר ועשה מהפך של ממש (הבת שלי היתה איתו בקבוצה בגן אז אני יודעת בברור ממנה).

אז שימו לב בבקשה, מי הגורם ומה הנגרם... קל מאוד להאשים ילד בבעיות תקשורת, קשב וריכוז, לשלוח לפסיכולוג/פסיכיאטר (הכל עשו לבן שלי) אך לפעמים, עין טובה ואהבה מצד אחד וגבולות ברורים מאוד עושים את כל ההבדל.

יכול להיות שבאמת יש לילד בעיה אובייקטיבית, אך לא תמיד. וגם אם כן, טיפול נכון יכול לפתור הרבה מהבעיות (ואני הייתי ממליצה לדבר עם ההורים, אם ניתן, ולראות איך הם רואים את זה מהצד שלהם, כי אולי גם להם יש רעיונות)

בקשר לבעיה הספציפית - הרבצה לגננות - אנחנו לא הסכמנו לעבור לסדר היום.

יש דברים שצריך לטפל בהם בחומרה, ואם יש קשר טוב עם ההורים - לתת להם לטפל בזה. 

יש דברים שהילד צריך להבין שגם אם קשה לו והא כועס ומתוסכל - הוא לא עושה בשום פנים.

(אנחנו באופן אישי, בפעמים שזה קרה והילד הרביץ לגננת, הוא לא יכל ללכת לגן למחרת/שהיה צריך לכתוב התנצלות כי היה לו קשה להתנצל בעל פה, הוא מאוד התבייש)

אבל בהחלט, דברנו איתו והענשנו אותו על דברים שעשה בגן, גם בבית (עונש חינוכי עד כמה שניתן). כי יש גבולות, שאם הגננות לא הצליחו לתת לו בגן (הם היו מתוקות וחמודות אבל לא עם מספיק "אופי" בשבילו), אז מחובתי כאמא לחנך אותו בבית ולהסביר לו שיש דברים שלו עושים, לא משנה מה.

ובאמת, לפי חומרת העניין, בחרתי האם להתייחס לזה בבית, או להניח, כי גם ככה הילד מספיק סבל בגן...

ומצד שני נתתי לו גם לספר את הצד שלו וגם ליצור - לצייר/לבנות דגמים של כל המלחמות שהיו לו בראש נגד הילדים/הגננות.

בקיצור, אם ניתן, לפי דעתי לערב את ההורים, הרבצה לגננות זה לא דבר שאתן אמורות להתמודד איתו לבד, בעיקר משום שלכן כנראה אין מספיק כוח הרתעתי מולו.

כן, הוא מרגיש מותקף.

הילדים מתגרים בו (ויודעים כנראה שבסוף הוא זה שיענש, ומסביבו יהיה הבלאגן), הגננות מסתכלות עליו בעין מוגדלת (אפילו כוח עזר הביאו בשבילו...), כולם נגדו (כך לפחות הוא מרגיש בזמן שהוא משתולל)

הרבה גורמים יכולים להביא למה שקורה:

איך הוא מבחינה חברתית בגן? יש לו חברים?

איך הרמה השכלית/קוגנטיבית שלו? לפעמים לילדים איטיים יותר קשה בויסות ההתנהגות או לחילופין למבריקים...

האם יכולות להיות בעיות של ויסות תחושתי? קשב וריכוז?

אבל שום דבר לא צריך להביא לכך שילד אחד יצליח לשגע את כולם, וכשהוא משתולל כולם סביבו..

אם ילד מרגיש שהוא יכול להרביץ לגננת, שהגננת היא משהו שניתן להלחם מולו והיא לא ה"דמות הסמכותית" בגן, יש כאן בעיה, ולא רק אצלו. הוא ילד בן 4, הגננת צריכה להראות לו משהו אחר, מישהי שהיא באמת רק לטובתו (ולטובת כל הילדים), ולטובתו קובעת כללים מאוד ברורים של התנהגות בגן (ושלא מעלימים מהם עין, אף פעם, גם לא לילד אחר! וכמובן, כללים שמתאימים לגיל ולרמה). הגננת היא לא צד שמולו נלחמים ומוציאים כעסים. היא (וגם את) לא צריכים להיות צד במשוואה הזו בכלל. ואם זה כן קורה - להראות לו את הפנים הכי מפחידות בעולם, כדי שידע שזה פשוט לא שייך!

וכמובן, לתת לו חיזוקים חיוביים. אנחנו, לדוגמא, עשינו בגיל הזה מחברת קשר עם הבן שלי, שבה כתבתי איך הוא התנהג ומה עבר עליו בבית והגננת כתבה איך היה בגן (כתבה בעיקר דברים טובים.. אבל לא רק..). הגננת כל יום הקריאה לילדים מה שאני כתבתי במחברת (אצלה היה בכל מקרה מנהג להביא פתקים מהבית) והמחברת שלו הפכה לשם דבר והוא מאוד היה גאה בה.

אישית, אני לא אוהבת את כל עניין הפרסים, כי סה"כ הוא יודע שרק לו נותנים פרסים על התנהגות רגילה שמצפים משאר הילדים, אז למה הוא מקבל? כי הוא ה"מיוחד" שמתפרע יותר? לא אוהבת את זה, אבל אולי יש ילדים שזה עובד עליהם לתקופה מסויימת. (כשלילד שלי הגננת עשתה את זה, עשתה טבלה שבועית ונתנה מדבקה על כל שעה של התנהגות טובה בגן, אני הסברתי לו שזה רק בהתחלה, כדי לעזור לו, אבל הוא צריך להגיע למצב שהוא לא צריך מעקב ולא שום פרס כדי להתנהג יפה, כי הוא ילד טוב, יש לו נשמה טובה והא יכול להתגבר ואם הוא יעשה את זה בלי פרס, זה הכי שווה)

ועניין ה"להחזיק מאחור", צריך לדעתי להזהר מאוד בזה, ולראות איך הוא לוקח את זה, כי זה יכול להביא גם לזה שהוא יברח, ו"יראה" לגננות שהוא יותר חזק או יותר מהיר מהן... כך זה היה אצל הבן שלי (הוא ממש אמר לי את זה...) אז השאלה מה מידת המוכנות שלו לדבר כזה.. ועד כמה הוא סומך עליכן שזה לטובתו.. 

ב"הצלחה באתגר...

אז זה אחרת.

מה שכתבתי למטה, היה על "סתם" התפרצויות.

התגרויות של אחרים - 

שיראה שמטפלים באחרים.

להגיד להם: דיברת כך? אתה מבקש ממנו סליחה לפני שאתה ממשיך הפעילות וכד'.

אי אפשר לתבוע מילד להכיל התגרויות בו.

טוב שאמרת.

אולי,

קודם כל - לדבר מראש, להסביר לו כמה הוא טוב, לומר לו שבטח הוא מצטער שלפעמים קורה לו שהוא מתחיל קצת להשתולל ולהרביץ (לא להגדיל את זה בעיניו), ולשאול מה הוא מציע שתעשו במקרה כזה.

כך זה הופך לנושא "שלו", הוא שותף איתכם.כדאי להגיע מתוך השיחה לכך שכל יום שהוא מתגבר - יקבל פרס, ולהחליט ביחד שאתם מסכמים שאם קורה שקשה לו להתגבר פתאום, אז אתם תעזרו לו בכך שתתפסו אותו בעדינות בלי להכאיב, עד שירגיש שיכול כבר להירגע...

ואם זה יקרה, תתפסו אותו מאחורה, חזק ולא מכאיב, תשתדלו להרחיק מחברים שלא יתבייש, ותדברו אליו תוך כדי, בנחת, שאתן אוהבות אותו ואתן רוצות לעזור לו להתגבר שלא ירביץ. 

כשתרגישו שנרגע, תשאלו אם כבר אפשר לעזוב, תציעו כוס מים; ותגידו שאתן בטוחות שבמשך הזמן הוא ידע להתגבר לגמרי לבד, וגם לא ירצה להרביץ, רק לעזור.  ותגידו שאם בהמשך היום יתגבר לגמרי - יקבל ממתק בסוף...

אולי יעזור (רק תראי אם את מספיק חזקה בשביל זה. אם לא - אז הגננת. אבל צריך להיות  בשביל זה ממש גם עדינים ואוהבים, וגם מספיק "חזקים" לתופס בלי להכאיב. אחרת זה לא עובד טוב).

ולגרום לו להיות רגוע בכל שעות הקייטנה..

היום ברוך ה' היה ממש טוב יחסית לשבוע שעבר..

ברוך ה' הצלחתי למצוא כמה דברים שמרגיעים אותו.

באמת שמתי לב שהוא נכנס למצב של כעס רק כשילדים אחרים מתגרים בו. ניסיתי היום כמה שיותר להחזיק אותו בעדינות ולהגיד שהוא ילד בוגר שלא מחזיר במכות או מדבר במילים לא יפות..

כמובן שניסית כמה שיותר לשבח אותו על התנהגות טובה..

תודה לכם על כל העזרה!! בתקווה שמהמצב הזה רק ילך וישתפר..

בשורות טובות לכולם..

ילד "בוגר" לא אמור לא להחזיר במכות או במילים לא יפות אם מתגרים בו.

אפשר גם את זה - בתנאי שהוא רואה שאלו שמתגרים בו, מקבלים על זה.

ולכתחילה, עיקר הענין הוא לדאוג שלא יתגרו. עיקר העבודה מול האחרים. שלא ייפגע.

צריך להסיבר לילדים בצורה חיובית, כמה חשוב להתנהג נעים אחד אל השני.

לתת נקודות ברורות, לא הרבה מה זה נקרא להתנהג כך. מה כן ומה לא. 

להגיד שנרשום נקודות למי שיתנהג כך (לחזור על הפירוט) וניתן ממתק.

להזכיר כמה פעמים במשך היום את המבצע הזה. לא לחכות להתגרויות.

אם מישהו מציק לו - לקחת אותו הצידה, ולהגיד לו שמאד שמחים שהוא איתנו. אבל אם הוא מציק לו, צריך לחכות בצד עד שיירגע. כי גם לילד השני מותר לשמוח פה (כמובן, לשים לב שאין התגרויות מקדימות של הנפגע..).

לעשות הרבה פעילות מעניינת ומשמחת - שלא יחפשו תעסוקה כזו...

ויתרגלו.

אצלנו במעון יש תיבת ספרים משומשים ומגזינים (צנועים!) בדיוק למטרה הזאת.

לאט לאט הם לומדים לדפדף ולהסתכל יפה.

ואם אתם בקטע- אפשר לעשות איתה יצירה עם ניירות חן קרועים ומודבקים, היא בטח תהנה חבל"ז

בעקבות דבריך הלכתי למקור, וראיתי שאביי מצטט ממה שאמרה לו אם. כל כך יפה בעיניי, שתלמיד חכם גדול בתורה מקשיב בענווה לחכמת-ניסיון של סתם "אם", ולומד ממנה. אשריך ישראל...

אביי היה יתום מהורים, לאמא המאמצת שלו הוא לא קרא "אמא" בארמית" אלא "אם" בעברית, 

"אמרה לי האמא המאמצת שלי--- " --וזה נכנס לגמרא  

אני מצאתי את העיקרון הזה של להפעיל את היצר של הילד-

על לזרוק לפח הזבל

במקום שהילד יוציא את היצר לזרוק לפח- על צעצועים או דברים חשובים-

אני כל הזמן נותנת לו דברים שאני צריכה ממילא לזרוק לפח- ושהוא יהנה מלזרוק אותם... 

(כמובן אני נונת לו דברים שממילא בסדר שיהיה לו ביד, לא שקיות ניילון או משו מסוכן...) 

בלשון הזו.

פעמיים רבינא בשם אימו - והשאר אביי (זכרתי שזה לא נדיר - הסתכלתי בפרוייקט השו"ת).

[אגב, התיאור של מופים, קצת "צבעוני".. - "ואומרים לו שיעשה איתם מה שבא לו והוא מתפרע עליהם ושובר אותם לרסיסים"... - זה כבר לא בדיוק לשון הגמרא.. כמו שאמר: תרגום חופשי.. רש"י אומר: להפקיר לו כלים לשבר ולמלאות תאוותו.  עכ"פ יישר כח על המובאה]

הבעיה היא כשהם מפסיקים להבדיל מה נחשב צעצוע להריסה- ומה לא ממש....

המתפללים/לות ובשורות טובות.

בשום נגיעה.. את דתיה ותבהירו לו חד משמעית. לא צריך לצעוק אבל להבהיר  שידע..

קודם תתלונני על הטרדה מינית תעשי לו פאדיחות עם אשתו 

לספר לבעלך ברור

לקרוע את הנבל לגזרים

בטח לספר לבעל.

באשה דרוזית הוא היה מעז לגעת?

את לא צריכה לדבר איתו , אלא לדבר עם בעלך.

ובעלך שיעשה מה שהוא מוצא לנכון.

בס"ד

קשה לי לייעץ, מבלי שמכירה אותך,

ולא יודעת אם נכון יותר שתבהירי לו בעצמך באסרטיביות שזה היה לא בסדר, ואת מצפה להתנצלות,

או שתבקשי מבעלך לשוחח איתו, (תלוי גם באופי הבעל..)

רק מחזקת אותך, מה שתחליטי שיהיה בהצלחה!

וזו פשוט הייתה חוצפה מצידו. באמת.

- מאוחר מדי. היא לא אשמה. זה מנגנון הגנה רגשי אוטומטי שקופץ, כמעט לכל אדם קשה לקלוט בזמן אמת שהוא מותקף. רק אחר כך מעכלים.

האמת היא שזה מנגנון עד כדי כך נפוץ, שהתוקפים ממש בונים עליו.

ועוד דבר שהם בונים עליו - מנגנון הגנה חברתי שנקרא "האשמת הקורבן". כפי שמודגם לעיל בדברייך. התוקפים יודעים שהם יכולים לישון בשקט, כי האוטומט של הרבה אנשים ששומעים על התקיפה יהיה להאשים את הנתקף ולא את התוקף.

הטוב ביותר, כמו שכתבו לך לעיל, הוא לשים את הדברים על השולחן בגלוי. חלילה לא ליצור סודות והסתרות בינך לבין בעלך. לפנות אליו שניכם ביחד ולומר בבירור שאין מצב לשום נגיעה.

אבל לא תמיד יש כוחות לעשות את הטוב ביותר, ואם כרגע את לא במקום הזה, לדעתי ההתייחסות המיידית הנדרשת היא לא לאפשר שום סיטואציה של מגע. לא לשוחח. לא להגיע אליהם. לא לפתוח את הדלת כשדופק. להסתובב ולחזור הביתה כשרואים אותו במדרגות. זה לא נעים לחיות ככה, אבל מניסיון (על רקע בעיות שכנים אחרות) - זה אפשרי (בעיקר שמדובר רק בכמה חודשים). ועדיף על פני האפשרות שיקרה יותר מזה חלילה.

וזו לא הכוונה. אני לא מאשימה אותך בכלל שהגבת ככה. זה *באמת* מנגנון הגנה נפוץ, להאשים מבלי משים את הקורבן. אני רק רוצה להציע לך להיות מודעת למה שהמנגנון הזה גורם: כשתוקף פוטנציאלי רואה שאישה מספרת על פגיעה ומקבלת תגובות תוהות / מאשימות (הגבול דק), זה נותן לו תחושת ביטחון למש את הפנטזיות שלו, לפגוע. כדאי להישמר מתגובות כאלה ולו רק בשביל זה - לא לתת לתוקפים פוטנציאליים (שמסתובבים פה, כמו בכל מקום) תחושה שאם הם יפגעו באישה, מי שיידרש להסברים תהיה היא ולא הם עצמם.

שהותקפה מינית ולא מבינה את זה?

חייבים לטפל בעבריין הזה

זה לא מוזר לו ולא נחשב התקפה מצידו.

היא צריכה להבהיר לו שמעשים כאלה לא מקובלים עליה,

ובזה נגמר הסיפור.

זה לגמרי לא תמים, והוא מנצל את העדינות והמבוכה שלה.

שתמנעי מלעשות דברים בגללו ובגלל נוכחותו.

זו הטרדה מינית לכל דבר ואפשר אף להתלונן במשטרה, הבעייה היא שנראה שיש לזה המשך מבחינתו ואת חייבת לעצור אותו או שאת תעשי זאת או בעלך או המשטרה, חוסר נעימות הוא אחד מהטריגרים הראשיים שבגללם נשים נמנעות מלדווח על פגיעה בגופן, הן במקומות עבודה, הן במשפחה והן בקרב שכנים.

אל תכנסי לסטטיסטיקה של נשים שנפגעות ולא מדווחות, אזרי כוח ועשי לזה סוף ואל תחכי שהוא יפגע בך שוב.

שאם תעצרי את ההתנהגות שלו ע"י פנייה למשטרה את תועילי גם לנשים אחרות שיתכן שהוא הטריד אותן וכן לנשים עתידיות שלא יוטרדו על-ידו.

זה שהוא אמר שהוא יודע שאת דתית

זה לא אומר שהוא יודע שזה אסור לך

או שאת לא רוצה בזה

יכול להיות שהוא רואה את זה כמחווה ידידותית אנושית פשוטה

וממש לא מעלה בדעתו שיש לך בעיה עם זה

(וגם לו יצוייר שהוא זומם להתקרב אלייך יותר,

דבר שהוא בהחלט ייתכן, אך לא מוכרח, 

מבחינת החוק החילוני אין עם זה שום בעיה

כל עוד את סבבה עם זה, ואם את לא, את צריכה להגיד!)

אז לפני שמתחילים לעשות הגזמות פה

שבעלך יפנה אליו, ויבהיר לו שהוא עשה 

משהו חמור, ושמעתה והלאה יתרחק ממך

ואם בעלך לא רוצה, את צריכה להגיד לו את זה בעצמך

אחרת, מניין לו לדעת?

כל מגע גופני ללא הסכמה מפורשת מראש נחשב עבירה פלילית. בפועל לא בהכרח יתייחסו לתלונה כזאת, אבל על הדף זה החוק.

 תמימים, רבים מהאנשים הללו עושים הפרד ומשול ונוגעים ומטרידים וכשאחת מתלוננת זה מרתיע ומי יודע אולי יש עליו כבר תלונות מהעבר???

אל תיגע בי!

בלי נחמדות.

לשמור על יותר דיסטנס ויחסים קרירים.

הוא בודק אותך, מה הגבולות שלך, ונהנה מזה שאת מובכת.

זה מגעיל, אין לך מה להתבייש ולהיות מובכת.

הוא זה שלא בסדר.

בגלל שאתם עוד מעט עוזבים- הדרוזי יודע שזמנו קצר, ולכן יתכן שיפעל שוב בקרוב.

לא עולה במדרגות בלי פלאפון מוכן ללחיצה על 100.

מידעת את הבעל. לא על הכל אולי(תלוי בבעל). אומרת לבעל שאת חוששת מהדרוזי ההוא כי הוא נתן לך טפיחת"עידוד".

הדלת נעולה תמיד.

תחשבי על עוד אפשרויות של מקומות שאת נמצאת לבד ותמנעי מהם לחלוטין.

לגבי הדרוזי ההוא- לא לאמר לו אפילו שלום בבנין.. בלי להתפדח.

וזה ככה באינסטיקט ראשוני, לא מידע מקצועי מה עושים בכזה מקרה.

תשבו ביחד, תחשבו איך ומה להגיד, כדי שמצד אחד הוא לא יהפוך להיות "אויב" אבל מצד שני שיבין שאין מצב להתקרב אלייך.

זה דבר אחד. דבר שני- אם איכשהוא יוצא לך לראות אותו אחרי השיחה הזו- תפגיני קרירות ועניניות.

שולחת חיבוק- הדברים האלה יכולים לטלטל אותנו מבפנים בצורה מאוד עמוקה...

החשש שלך מובן והגיוני.

אני יכולה לספר לך מנסיוני,

כן, קרה לי מקרה כמו שאת מתארת עם מכר.

גם אני השתתקתי כשזה קרה,

אך הכנתי את עצמי ל'פעם הבאה' כי היה לי ברור שזה יגיע.

וכשזה הגיע כן אמרתי בתקיפות : 'אל תיגע בי'

ומאז הוא אכן לא נגע.

והיו לו הזדמנויות שלא היה אף אחד בסביבה....

אבל המסר צריך להיות ברור.

וכשאת אומרת את ה3 מילים האלה בהקשר ובטון הנכון,

אז הוא לא יחזור על זה.

לא בעדינות ובחיוך שזה לא יתפרש כ 'כשאת אומרת לא למה את מתכוונת...'

אם זה ממשיך אז כבר מצריך טיפול יותר מעמיק.

אני מציעה לך לנסות ולהיות מוכנה לפעם הבאה.

חותמת לך ב99% שאחרי שתגידי פעם אחת באסרטיביות. זה לא יחזור.

הייתי מספרת לבעלי למען השקיפות, ו'מטפלת' בזה בעצמי...

אבל זו אני...

בהצלחה יקרה!

ובעקבות מה שפירטת ממש ממליצה לנתק מגע וזהו. בלי הסברים, בלי אסרטיביות ובלי קרירות. פשוט לא להיות קיימת יותר מבחינתו.

בס"ד

כל מגע שלא ברצון זו אלימות, ובוודאי שזה פלילי.

בייחוד אם הוא התבקש שלא לעשות זאת.
באם הוא התבקש שלא לעשות זאת וחלילה חזר על זה,
זו כבר הטרדה ממש חמורה.

ולגבי העניין של "אסרטיביות ו לא אני"- זה שאת לא חשפת עד כה את כוח האסרטיביות שקיים בך,

לא אומר שאין לך אותו בכלל.
לעתים הקב"ה מזמן לנו מקרים וניסיונות כדי לחשוף כוחות שלא היינו מודעים שקיימים בנו.

 אם כרגע התדמית שטיפחת לעצמך :"עדינה, ביישנית, לא אסרטיבית" וכ',
מונעת ממך להגן על עצמך, זהו סוג של כלא. גלות פנימית.
תאמיני שאת לא רק מה שאת יודעת על עצמך. קיימים בך כוחות שאם תאמיני בקיומם הם יתגלו.
"עלה למעלה עלה, כי כוח עז לך
יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים
אל תכחש בם פן יכחשו לך
דרוש אותם וימצאו לך מיד"

(הרב קוק זצ"ל)

בכל עניין ודבר, ובטח בעניין כה חמור,
אל תתני לדימוי העצמי שלך להגביל אותך.

אם את חושבת שאסרטיביות זה הפיתרון הכי נכון לסיטואציה, 
אל תוותרי על זה רק כי עד כה לא ידעת שיש בך את זה.

בהצלחה!!

אני מסכימה איתך שאם היא הייתה מבקשת ממנו להפסיק ההתייחסות הייתה שונה. כל זמן שהיא לא ביקשה ממנו - אני מקווה שאת צודקת שחיבוק של מכר הוא "אירוע" מבחינתם... כן, לפי הספר זה פלילי, אבל אני חוששת שתלונה כזאת תיפול על "חוסר עניין לציבור".

בס"ד

והכי חשוב שיהיה בהצלחה!!

איך זה שבעלך לא מדבר איתו ואת כן? למה התחלת לפרט לו שלא הכל טוב ולמה? היית אומרת - הכל בסדר בלי לעצור

וכדאי להגיד לילדים לא לשחק עם ילדה שלו

והוא לא יעז להתקרב אלייך יותר.

אני לצערי חוויתי הטרדות מיניות,

והדבר הראשון שעשיתי היה לספר.

יש לך בעל שיכול להגן אלייך.

את צריכה לספר לו,

ועם הדרוזי הזה- להימנע מחיכוך איתו

ולא לדבר איתו יותר.

במיוחד אם הוא מדבר רק איתך ולא עם בעלך לדוגמא.

הייתי מציעה שתגישי תלונה במשטרה, 

אם כי במקרה שלי זה לא עזר.

וטוב מאוד שבעלך יכנס בו במיוחד אם אתם עוזבים עוד מעט.

היה בשכונה של הבית הישן שלנו גבר מבוגר שתמיד פנה אל אשתי ואמר לה בואי אלי תכנסתי לביתי כמה את היפה  וכד...

ברוך ה' היא אזרה אומץ וספרה לי על זה 

באחת ההזדמנויות היא מצביעה ברחוב ואומרת זה הוא.

עצרתי תרכב תפסתי אותו לשיחה עצבנית וסיימתי בהוראה ברורה שיפסיק עם זה

ברוך ה מאז לא שמעה ממנו אפילו פעם אחת

הגבר שלך יכול להביא לשקט בגזרה ערבי אותו מוקדם ככל האפשר עכשיו צלצלי אליו וספרי לו באחריות יוצא מהעבודה מאתר את הנבל ונותן לו בראש החולה שלו

אפשר לחכות קצת אם אין חום/הקאות.

אולי תתני לה אורז לבן.

תפוח.

ושתשתה.

אני אעיר אותה תכף ואתן לה אוכל, ולשתות..

תודה רבה

יכול להיות שלא יהיה לה תאבון בכלל, אז אל תכריחי אותה לאכול. ובאמת- העיקר לשתות.

זה לרוב וירוס ומחכים שיעבור.

אם אכן יש שלשולים (האלה הממש מעצבנים), ויש לילדה קצת תיאבון לאכול - תרופת סבתא (חמותי):

לבשל תפוח אדמה וגזר חתוכים לקוביות קטנות, ואחרי חצי שעה בערך להוסיף כוס אורז לבן ולבשל כמו במבשלים אורז.

עדיף בלי שמן ומלח.

אוכלים את זה פעמיים שלוש במקום הארוחה וזה ממש עושה פלאים (אני הוספתי קצת מלח, ולילדים זה גם מאוד טעים)

להתרחק מפרות וירקות חיים (למעט תפוח/בננה), ומכל מוצרי החלב.

לשתות הרבה.

זהו - לרוב עובר תוך יום יומיים.

הסיבה היחידה שחשוב ללכת לרופא - אם הילדה מקיאה או ממש משלשלת ולדעתך יש חשש שהיא מתייבשת. אם היא שותה מספיק, גם אם היא חלשה, אבל היא לא נראית "אפטית", אני לא רואה סיבה ללכת.. תחכי בתור שעה, הוא יגיד לך "וירוס" והביתה...

שחשוב שהמטפל יהיה נגיש כדי שלא תישברי. 

לפעמים מרחיקים לכת עבור מטפל טוב במיוחד ובסוף הוא לא מועיל כי נשברים, כי אין כח. 

וכי ציפית שהמניע העיקרי לעבודה לא יהיה השכר?

וכי ציפית שהיא לא תתאכזב אם קבעתן פגישה ולא הגעת?

אני לא מצדיק אותה במקרה הספציפי הזה, ודאי לא כפי שתיארת אותו,

אבל גם היא מן הסתם מאוכזבת מאוד ממך.

במקום שעת עבודה כפית עליה עכשיו שעה פנויה...

זה מאוד מאוד מתסכל ולא בטוח שמטפל אחר היה מוותר על שכרו.

אבל כיצד ניתן להשוות אשה שזו פרנסתה למי שזו לא פרנסתו?

ומניסיון עם רב-יועץ נישואין אני יכול להעיד שההנחה שלך לא נכונה..

המניע המרכזי של כל בעל מקצוע הוא השכר. נקודה. אני מתפלא שיש מי שחושב אחרת.

אולי אותה מטפלת ניגשה ללימודים הספציפיים הללו מתוך כוונה לעזור, ויש להניח שזו גם התחושה שמלווה אותה יום-יום,

אבל כאן ועד לצפות ממנה שתוותר על שכרה? לאן הגענו?!

והם עושים זאת מכל הלב...

אם יש משהוא דחוף אז הם מסכימים אפילו לדחות דברים לטובת המטופל...

ולתת ולהעניק לו גם על חשבונם ברמה זו או אחרת ...וכל הזמן לחפש מה היה לו טוב ולהתקשר גם בשעות הקטנות לגורמים שיכולים להשפיע וכו'...

יש אנשים שעובדים במקצועות השליחות ... וחשוב מאוד שהם יפנימו את זה ...

וכן פסיכולוג צריך גם מניע של שליחות ...

איך הגעת למסקנה שהיא רודפת בצע?!

בגלל שהיא לא רוצה שתדפקי לה את הסדר יום?

קבעתם? היא רואה את זה כאחריות שלך.

אתם לא חברות,

את לקוחה שלה, 

כשהנותן שירות רוצה תשלום עבור השירות שלו זה לא רדיפת בצע

את מרגישה שהיא צריכה להיות יותר רגישה כלפייך?

בסדר,

אבל מכאן ועד רודפת בצע המרחק גדול

כי אם כן אז סבבה תבטלי אבל תשלמי את הכסף. 

למה שהיא תתחשב בך? את צריכה צדקה? אם לפי הדין הכסף מגיע לה אז למה שאת לא תתחשבי בה?

אם זה הכסף שלה, אז הוא שלה, ואם את רוצה התחשבות 

אז לפחות תבקשי בפירוש, תגידי שאת זקוקה לכסף הזה

ואת מבקשת התחשבות שתוותר לך עליו. 

בקשר לשמירה, אולי היא באמת חשבה שיש שמירה? קשה לדון לכף זכות כשזה הכסף שלך....

וחבל להכליל, אני מכיר אנשי מיקצוע שיעשו הכל בשביל לעזור, וזה מה שעומד בראש מעיניהם

אכן לצערנו המציאות היא שלוקחים כסף על ביטול תור בלי הודעה מספקת מראש. זה מקובל.

באמת היה ראוי שבמצב של היום תהיה יותר התחשבות (האם בכלל כדאי ללכת למישהי שצריך לעמוד התחנה מלאה ערבים לבד? לא רק היום?). אבל לא ברור האם זו מידת חסידות מצידה לוותר על זה - או שבמצב כזה אינה יכולה לדרוש. זו שאלה הלכתית בדיני ממונות.

לגבי "מה זה אומר עליה" - רק את יכולה לדעת. יתכן שאינה חושבת שה"סיכון" רציני, וממילא נוהגת מבחינתה כבכל מי שלא מגיעה ללא התראה מספקת. תלוי מה המכלול שלה וביניכן, אני חושב.

מה זה השטויות האלה להגיד לה שצריך לטפל בפחד שלה מערבים!

טמטום!

הופכים דברים טבעיים למחלה!!!

טמטום!!!!!!

(לא פסיכולוגית, אבל מקבלת מטופלים)

אני עובדת כשכירה, ולכן אין לי רווח אישי ממטופלים שמגיעים

אבל ההסכם עבודה הוא כזה שעל חלק מהשעות, אם אין מטופל=אין שכר.

(וזה מקובל בתחומי הטיפול)

אז כשאתה מבטל ברגע האחרון, אני כבר הגעתי לעבודה, שילמתי על דלק ועל חניה, מצאתי בייביסיטר לילד שלי, וביזבזתי את הזמן שלי

וכל זה, לחינם. אף אחד לא ישלם לי על הזמן הזה,

ואנשים אחרים שנמצאים ברשימת המתנה לא יקבלו טיפול עדיין כי הטיפול שלך יהיה יותר ארוך (כי היום לא הגעת, אז נצטרך להוסיף עוד שבוע בסוף, אחרי שתכננתי שנסיים) וכי בזמן שהם יכלו לקבל מענה, אני נאלצת לשבת בחוסר מעש.

עדיין חושב שזה לא סביר לגבות ממך תשלום על ביטול ברגע האחרון?

אז כן, קורים דברים מעולם, אבל אני מצפה שיתחשבו בי כמו שאתה מצפה שאני אתחשב בך.

בס"ד

או לכל הפחות עיוורון שנובע משוחד.

אם פסיכולוגית מגדירה את הפחד שלך ליסוע במקום כזה כמשהו שדורש טיפול,
וזאת רק  כי זה "דופק" לה את הסדר יום, אני באמת לא חושבת שהיא רואה את טובת המטופלת.

יש הבדל בן לבקש פיצוי על הודעה  כל כך מאוחרת על ביטול התור, (וכן היה ראוי להודיע קודם)

לבין להשתמש בתואר הפסיכולוגית שלה כדי להמציא נושאים לטיפול! 
בעיני זה לא ישר.

אני חושבת שהכי טבעי לצפות מאדם שמטפל באנשים לראות את טובתו של במטופל,
ולא להסתכל עליו כעל מקור הכנסה בלבד.

זה נכון גם בעוד הרבה תחומים, כמו מוכרות שישכנעו אותך לקנות בגד רק כי הוא יקר יותר,

אף אם הוא לא מחמיא לך, או בנקאית שמפעילה לחצים לקחת הלוואה,

כי היא צריכה לעמוד ביעדים של הבנק וחלק מזה זה מס' קבוע של הלוואות, ועוד ועוד.
אבל כשזה מגיע מאדם שאמור לטפל בנפש שלך, שאתה מפקיד בידיו את הדבר הכי יקר לך... 

אני לא יודעת עליה ספציפית, אבל יש הרבה מטפלים שמתקשים להביא את המטופל לסיום,

כי אז הם מפסידים לקוח. אם אי אפשר לתת אמון במי שנטפל בך בכך שהוא חף מאינטרסים זרים,
כשהוא אומר דברים שאמורים להיות דעתו המקצועית אני בהחלט חושבת שזה לא אדם שמתאים לטפל אצלו.
אין שום בעיה לו היתה מבקשת או אף דורשת את הכסף עבור הזמן הזה,
על הביטול עבור התראה כל כך קצרה. אבל מאד צרם לי העניין החדש שהיא מצאה שצריך לטפל פתאום...
יושר זה דבר הכי בסיסי.

אני קצת מתקשה למצוא את המילים.

יכול להיות שמה שהפריע לך הוא לא (או לא רק) השיקול הכספי של הפסיכולוגית, אלא ההרגשה שהיא פחות "רואה אותך", פחות מבינה את הצרכים שלך ואת המאמץ שתיאלצי להשקיע אם תרצי להגיע אליה בדרך הארוכה.

יכול להיות שחסרה לך ההבנה שלה כלפי המגבלות שלך והגבולות שלך, וזו תחושה מאוד לא נעימה בקשר עם פסיכולוגית.

יכול להיות גם שעולה לך חשש שזה משהו שמאפיין את הפסיכולוגית (שאולי את לא מאוד מכירה עדיין). אם הטיפול הוא יחסית חדש, אני מציעה לחכות ולראות. לנסות גם להעלות את התחושות האלו בטיפול הבא איתה.

וכמובן, לחשוב עם עצמך אם נכון לך להשקיע הרבה מאמצים, או סיכון רב, בדרך אליה. זה שיקול לא פחות משמעותי.

ואולי יכולת להודיע יותר מוקדם

ובאמת היא לא יכולה להזמין מטופלת אחרת וזה די גוזל אותה.

מצד שני- לפחות בתחום שלי- מקובל שמטופל שמבריז לא מחייבים אותו אבל אחרי נגיד פעמיים כאלו (שמודיע ברגע האחרון) מוציאים מטיפול. כי באמת- זה בא על חשבון המטפל...

נחמדה- אתר עתיק, אבל עלול להיות חם.

יש גם את פארק ענבה, ואת כל מרחבי יער בן שמן.

משהו שיכול להתאים לנו?

אגם עם סירות שאפשר לשוט בהן, ומתקני עץ ממש כיפים לילדים. זה קרוב מאוד לקניון.

לא הבנתי למה זה אבסורד. יש כאלה שככה ימי החופש שלהם מה לעשות...

ערבי חג אני לא בטוחה שיש צורך שתעבדי, תבדקי את זה.

יש הרבה כאלה שעושות חופשות כמו של משרד התמ"ת (שזה די מעט חופשות גם ככה) ואם יש הורים שרוצים עוד ימים של עבודה אז נותנים אופציה כזאת בתשלום נוסף פר יום או משהו כזה.

בקשר לצ'קים-ברור שתקחי צ'קים מראש. וכדאי שגם תגדירי מה קורה אם מישהו רוצה לעזוב אחרי שלושת רבעי שנה למשל.

שאלון מסודר עם הפרטים נראה לי די בסיסי. ת"ז, טלפונים, אם יש בעיות מיוחדות וכו'.

בד"כ בעלת המשפחתון עושה נראה לי גם ביטוח לכל ילד. זה נראה לי חשוב מאד בישבילך.

על חוג בד"כ לוקחים תשלום נפרד חוץ מהתשלום החודשי עבורך.

בקשר לאוכל אם הייתי מתרשמת לחיוב מבעלת המשפחתון, שהיא רגועה ויודעת להתנהל עם הילדים וכו', ושהאוכל הוא ביתי ומגוון בסה"כ אז לא הייתי נכנסת ממש לפרטים מה בדיוק היא מכינה ואיך וכו'.

כן הייתי מעדיפה לראות שהאוכל בריא פחות או יותר. לא הייתי שמחה לדעת שאח"צ הילדים מקבלים לחם עם ריבה או שוקולד. או ביסקויטים על בסיס קבוע. הייתי מעדיפה לראות לחם עם חומוס או גבינה וכו'.

יש כאלה שרושמות על לוח כזה בכניסה מה הם אכלו באותו יום שיהיה להורים מושג ולא ישאלו אותה כל הזמן.

תקחי תפריט שאוכלים במעון או גן וזה יתן לך כיוון מה מכינים לאכול.

בקשר לתשלום החודשי זה מאד תלוי מקום. יש מקומות שהסטנדרט הוא אחד ויש שהוא אחר.

כדאי שתבררי בסביבה כמה עולים גנים, כמה עולה משפחתון, מטפלת וכו'. ואז תראי מה מחיר הגיוני לאזור.

לפני כמה שנים שמתי במשפחתון של 8 ילדים (עם 2 מטפלות) וזה היה מ7:30 עד 4, בלי ימי שישי וזה עלה 1800

ופעם אחרת במשפחתון של 5 ילדים שזה היה מ-7 עד 4:30, גם בלי ימי שישי, פחות או יותר חופשות תמ"ת וזה עלה 1600

מצד שני יש מקומות שמחיר כזה יחשב נורא נורא זול.

יש מקומות שבהם גן פרטי עולה 2600 לחודש...

לחג למשל? כתבת שאת רוצה גם בערבי חגים... טוב, אם יש לך רק תינוק אחד זה אחרת... אצלי זה ימים לחוצים, ערבי שבת וחג ואני לא עובדת ובכ"ז יש המון מה לעשות...)+ כמה ילדים...

1. ביטוח. צרי קשר עם סוכן ביטוח על מנת לבטח את ביתך ואת הילדים

2. מחליפה בימים שתצטרכי. (למשל אם את חלילה חולה, או אם הבן שלך לא מרגיש טוב ואת צריכה ללכת לרופא, או מכל סיבה אחרת). את חייבת גיבוי.

3. קחי בחשבון שאם את לבדך, את אמורה לבשל בערב ולא בשעות היום. הרי לא תוכלי להניח את הילדים לבדם. כנ"ל לגבי שטיפת כלים וכו, לא תוכלי לעשות זאת בשעות העבודה (אלא אם כן הילדים ישנים).. כך גם לגבי ניקיון. זאת אומרת שלתחזק משפחתון זו עבודה רבה גם מעבר לשעות העבודה הרגילות. וצריך גם לעשות קניות וכו'.

4. האם יש לך מרפסת בבית או גינה? לא אטרקטיבי לרשום למשפחתון בו הילדים בבית כל הזמן.

5. עבודה בלי חופשים נשמעת לי לא הגיונית. את יכולה להתמוטט. להיות מטפלת זו אחת העבודות הכי קשות שיש. לא מבינה איך אפשר בלי יום חופשי. אם את עדיין מתעקשת לעבוד סביב השעון, ממליצה לקחת עזרה.

6. תפריט- אפשר לדעתי למצוא באינטנרט, תפריט של מעונות יום.

7. מחיר- תלוי באיזה עיר. תל אביב או רמלה?

8. קחי בחשבון שעליויות חשמל מאד יקרות, ויש צורך למזג בקיץ ולחמם בחורף. זה יכול בקלות להקפיץ את חשבון החשמל באלפי שקלים. אל תתני מחיר זול מדי.

9. לא הבנתי, האם המשפחתון מיועד לילדים קבועים, או לכל מי שפתאום תקוע? ואז הילדים לא קבועים. אם המשפחתוןן נותן מענה גם לילדים לא קבועים, קחי בחשבון שזה הרבה יותר קשה!!!

לדעתי, תתחילי בלקחת עוד ילד אחד בלבד, ורק אחר כך תחשבי על משפחתון.

בהצלחה,

שיכלול את כל התנאים, תנאי תשלום וכו.

 טיפ למחשבה......עבודה בחינוך דורשת המון סבלנות המון הכלה המון נתינה ונתינה בלי סוף המון חום ואהבה.

 יפה שאת חושבת על הורים אך מה איתך? את לא תישברי.?

מינימום חופשות מה קרה??

ערבי חגים לא לעבוד למה חצי יום? חנוכה יום אחד חופש למה לא??

את תהי מאוד זקוקה לחופש הזה ימים בודדים של חופש מדי פעם מאוד נותנים כח הלאה.

בשבילך ובשביל הילדים שישאר לך כח לטפל בהם.

במיוחד שזה אצלך בבית ואת לא יוצאת.

אני כותבת מנסיון! ואני אחת שיש לי עודף סבלנות לילדים

לא נראה לי שתצטרכי לשלם אבל זה צריך להיות רשום!

דבר ראשון את בדרך לפתרון כי את כותבת שמרגיש לך לא בסדר שאת כועסת -וזה נכון .אם כמה שזה קשה את צריכה לנסות לנתק את הרגשות שלך ולא לתת לזה להכעיס אותך. וכשזה קורה ויש פספוס בצורה מאד עניינית -אם היא יודעת להביא לעצמה תחתונים נקיות מכנס וכד' להגיד לה תלכי להביא בגדים יבשים , תביאי סמרטוט רצפה מה.... וכד' שהיא תהיה פעילה והיא תהיה אחראית על הפיספוס.אם היא לא יודעת לעשות את הדברים בלי לדבר יותר מדי, מאד טכני. אם היא ילדת כח -אל תיכנסי למקומות האלה תנסי להתנטרל כמה שיותר. בהצלחה רבה

אף אחד לא אוהב לנקות את פיפי של הילדים שלהם מהרצפה, אבל להגיד שזה מגעיל זה קצת מוגזם..היא הילדה שלך, לא ילדה זרה, והיא רק פעוטה...(וזה רק פיפי..)

מן הסתם את משדרת לה את זה. ואז ייתכן שהיא עושה קצת "דווקא". לכן הדרך הכי יעילה היא לנשום עמוק, לנקות בלי לעשות סיפור. להיות ענינית ותמציתית. לומר רק "לא נורא, פעם הבאה תעשי בשירותים". לא לכעוס או להתחיל לנאום נאומים.

זה יפסיק בסופו של דבר, אם כי זה יכול לקחת זמן.

אחיינית שלי עשתה לאחותי "דווקא" במשך 8 חודשים בערך...

כמו כן, אם את איתה בבית את יכולה לקחת אותה לשירותים כאשר נראה לך שהיא התאפקה כבר מספיק זמן.

אם עובר יום והיא לא פספסה אפילו פעם אחת, את יכולה לצ'פר אותה בשעות הערב ולומר לה שזה בגלל שהיום היא הייתה בוגרת ולא ברח לה אפילו פעם אחת.

הכי חשוב- אל תהפכי את זה למוקד כח.

לא יודעת לגבי ארט ליין, אבל טושים מוריד מצויין, אז שווה לנסות בפינה קטנה ולראות אם פועל.

לטפטף חלב על הציור, להשהות כמה דקות את תראי אם זה "מתפרק" או לא.

אם את מנסה, תגידי אם הצליח 

פעם היה לי כזה מקרה- שמתי , שפשפתי ושטפתי הרבה פעמים ולבסוף אחרי שהשארתי לילה עם החומר- התנקה.

(השריתי בתוכה לחצי שעה והכל ירד.)

אבל יש מצב שזה רק יגרום לכתם להתפשט...

אפשר  להוריד גואש ממפת כותנה לבנה? אקונומיקה יכול לעשות גם נזק או שאין מה להפסיד?

תנסו לשפשף הרבה מתחת למים זורמים, ולכבס מיד. לפעמים זה מצליח.

לפני שמכבסים במכונה.

https://sites.google.com/site/winningparenting/5

הובלה- אם לנגר יש דרך להוביל מה טוב, ואם לא- אז אתם צריכים לדאוג להובלה.

לגבי מידות- לא יודעת...אבל בסך הכל כל מטבח עשוי מהרבה יחידות נפרדות, כך שאפשר לשחק עם המידות.