פורום הורות (עמוד 260)

נחמדה- אתר עתיק, אבל עלול להיות חם.

יש גם את פארק ענבה, ואת כל מרחבי יער בן שמן.

משהו שיכול להתאים לנו?

אגם עם סירות שאפשר לשוט בהן, ומתקני עץ ממש כיפים לילדים. זה קרוב מאוד לקניון.

לא הבנתי למה זה אבסורד. יש כאלה שככה ימי החופש שלהם מה לעשות...

ערבי חג אני לא בטוחה שיש צורך שתעבדי, תבדקי את זה.

יש הרבה כאלה שעושות חופשות כמו של משרד התמ"ת (שזה די מעט חופשות גם ככה) ואם יש הורים שרוצים עוד ימים של עבודה אז נותנים אופציה כזאת בתשלום נוסף פר יום או משהו כזה.

בקשר לצ'קים-ברור שתקחי צ'קים מראש. וכדאי שגם תגדירי מה קורה אם מישהו רוצה לעזוב אחרי שלושת רבעי שנה למשל.

שאלון מסודר עם הפרטים נראה לי די בסיסי. ת"ז, טלפונים, אם יש בעיות מיוחדות וכו'.

בד"כ בעלת המשפחתון עושה נראה לי גם ביטוח לכל ילד. זה נראה לי חשוב מאד בישבילך.

על חוג בד"כ לוקחים תשלום נפרד חוץ מהתשלום החודשי עבורך.

בקשר לאוכל אם הייתי מתרשמת לחיוב מבעלת המשפחתון, שהיא רגועה ויודעת להתנהל עם הילדים וכו', ושהאוכל הוא ביתי ומגוון בסה"כ אז לא הייתי נכנסת ממש לפרטים מה בדיוק היא מכינה ואיך וכו'.

כן הייתי מעדיפה לראות שהאוכל בריא פחות או יותר. לא הייתי שמחה לדעת שאח"צ הילדים מקבלים לחם עם ריבה או שוקולד. או ביסקויטים על בסיס קבוע. הייתי מעדיפה לראות לחם עם חומוס או גבינה וכו'.

יש כאלה שרושמות על לוח כזה בכניסה מה הם אכלו באותו יום שיהיה להורים מושג ולא ישאלו אותה כל הזמן.

תקחי תפריט שאוכלים במעון או גן וזה יתן לך כיוון מה מכינים לאכול.

בקשר לתשלום החודשי זה מאד תלוי מקום. יש מקומות שהסטנדרט הוא אחד ויש שהוא אחר.

כדאי שתבררי בסביבה כמה עולים גנים, כמה עולה משפחתון, מטפלת וכו'. ואז תראי מה מחיר הגיוני לאזור.

לפני כמה שנים שמתי במשפחתון של 8 ילדים (עם 2 מטפלות) וזה היה מ7:30 עד 4, בלי ימי שישי וזה עלה 1800

ופעם אחרת במשפחתון של 5 ילדים שזה היה מ-7 עד 4:30, גם בלי ימי שישי, פחות או יותר חופשות תמ"ת וזה עלה 1600

מצד שני יש מקומות שמחיר כזה יחשב נורא נורא זול.

יש מקומות שבהם גן פרטי עולה 2600 לחודש...

לחג למשל? כתבת שאת רוצה גם בערבי חגים... טוב, אם יש לך רק תינוק אחד זה אחרת... אצלי זה ימים לחוצים, ערבי שבת וחג ואני לא עובדת ובכ"ז יש המון מה לעשות...)+ כמה ילדים...

1. ביטוח. צרי קשר עם סוכן ביטוח על מנת לבטח את ביתך ואת הילדים

2. מחליפה בימים שתצטרכי. (למשל אם את חלילה חולה, או אם הבן שלך לא מרגיש טוב ואת צריכה ללכת לרופא, או מכל סיבה אחרת). את חייבת גיבוי.

3. קחי בחשבון שאם את לבדך, את אמורה לבשל בערב ולא בשעות היום. הרי לא תוכלי להניח את הילדים לבדם. כנ"ל לגבי שטיפת כלים וכו, לא תוכלי לעשות זאת בשעות העבודה (אלא אם כן הילדים ישנים).. כך גם לגבי ניקיון. זאת אומרת שלתחזק משפחתון זו עבודה רבה גם מעבר לשעות העבודה הרגילות. וצריך גם לעשות קניות וכו'.

4. האם יש לך מרפסת בבית או גינה? לא אטרקטיבי לרשום למשפחתון בו הילדים בבית כל הזמן.

5. עבודה בלי חופשים נשמעת לי לא הגיונית. את יכולה להתמוטט. להיות מטפלת זו אחת העבודות הכי קשות שיש. לא מבינה איך אפשר בלי יום חופשי. אם את עדיין מתעקשת לעבוד סביב השעון, ממליצה לקחת עזרה.

6. תפריט- אפשר לדעתי למצוא באינטנרט, תפריט של מעונות יום.

7. מחיר- תלוי באיזה עיר. תל אביב או רמלה?

8. קחי בחשבון שעליויות חשמל מאד יקרות, ויש צורך למזג בקיץ ולחמם בחורף. זה יכול בקלות להקפיץ את חשבון החשמל באלפי שקלים. אל תתני מחיר זול מדי.

9. לא הבנתי, האם המשפחתון מיועד לילדים קבועים, או לכל מי שפתאום תקוע? ואז הילדים לא קבועים. אם המשפחתוןן נותן מענה גם לילדים לא קבועים, קחי בחשבון שזה הרבה יותר קשה!!!

לדעתי, תתחילי בלקחת עוד ילד אחד בלבד, ורק אחר כך תחשבי על משפחתון.

בהצלחה,

שיכלול את כל התנאים, תנאי תשלום וכו.

 טיפ למחשבה......עבודה בחינוך דורשת המון סבלנות המון הכלה המון נתינה ונתינה בלי סוף המון חום ואהבה.

 יפה שאת חושבת על הורים אך מה איתך? את לא תישברי.?

מינימום חופשות מה קרה??

ערבי חגים לא לעבוד למה חצי יום? חנוכה יום אחד חופש למה לא??

את תהי מאוד זקוקה לחופש הזה ימים בודדים של חופש מדי פעם מאוד נותנים כח הלאה.

בשבילך ובשביל הילדים שישאר לך כח לטפל בהם.

במיוחד שזה אצלך בבית ואת לא יוצאת.

אני כותבת מנסיון! ואני אחת שיש לי עודף סבלנות לילדים

לא נראה לי שתצטרכי לשלם אבל זה צריך להיות רשום!

דבר ראשון את בדרך לפתרון כי את כותבת שמרגיש לך לא בסדר שאת כועסת -וזה נכון .אם כמה שזה קשה את צריכה לנסות לנתק את הרגשות שלך ולא לתת לזה להכעיס אותך. וכשזה קורה ויש פספוס בצורה מאד עניינית -אם היא יודעת להביא לעצמה תחתונים נקיות מכנס וכד' להגיד לה תלכי להביא בגדים יבשים , תביאי סמרטוט רצפה מה.... וכד' שהיא תהיה פעילה והיא תהיה אחראית על הפיספוס.אם היא לא יודעת לעשות את הדברים בלי לדבר יותר מדי, מאד טכני. אם היא ילדת כח -אל תיכנסי למקומות האלה תנסי להתנטרל כמה שיותר. בהצלחה רבה

אף אחד לא אוהב לנקות את פיפי של הילדים שלהם מהרצפה, אבל להגיד שזה מגעיל זה קצת מוגזם..היא הילדה שלך, לא ילדה זרה, והיא רק פעוטה...(וזה רק פיפי..)

מן הסתם את משדרת לה את זה. ואז ייתכן שהיא עושה קצת "דווקא". לכן הדרך הכי יעילה היא לנשום עמוק, לנקות בלי לעשות סיפור. להיות ענינית ותמציתית. לומר רק "לא נורא, פעם הבאה תעשי בשירותים". לא לכעוס או להתחיל לנאום נאומים.

זה יפסיק בסופו של דבר, אם כי זה יכול לקחת זמן.

אחיינית שלי עשתה לאחותי "דווקא" במשך 8 חודשים בערך...

כמו כן, אם את איתה בבית את יכולה לקחת אותה לשירותים כאשר נראה לך שהיא התאפקה כבר מספיק זמן.

אם עובר יום והיא לא פספסה אפילו פעם אחת, את יכולה לצ'פר אותה בשעות הערב ולומר לה שזה בגלל שהיום היא הייתה בוגרת ולא ברח לה אפילו פעם אחת.

הכי חשוב- אל תהפכי את זה למוקד כח.

לא יודעת לגבי ארט ליין, אבל טושים מוריד מצויין, אז שווה לנסות בפינה קטנה ולראות אם פועל.

לטפטף חלב על הציור, להשהות כמה דקות את תראי אם זה "מתפרק" או לא.

אם את מנסה, תגידי אם הצליח 

פעם היה לי כזה מקרה- שמתי , שפשפתי ושטפתי הרבה פעמים ולבסוף אחרי שהשארתי לילה עם החומר- התנקה.

(השריתי בתוכה לחצי שעה והכל ירד.)

אבל יש מצב שזה רק יגרום לכתם להתפשט...

אפשר  להוריד גואש ממפת כותנה לבנה? אקונומיקה יכול לעשות גם נזק או שאין מה להפסיד?

תנסו לשפשף הרבה מתחת למים זורמים, ולכבס מיד. לפעמים זה מצליח.

לפני שמכבסים במכונה.

https://sites.google.com/site/winningparenting/5

הובלה- אם לנגר יש דרך להוביל מה טוב, ואם לא- אז אתם צריכים לדאוג להובלה.

לגבי מידות- לא יודעת...אבל בסך הכל כל מטבח עשוי מהרבה יחידות נפרדות, כך שאפשר לשחק עם המידות.

גם הילד שלי כזה, בן שנתיים.

מה  אני עושה? 

קודם כל מבינה שזה שלב בהתפתחות ובדיקת גבולות, הולכת למכולת וקונה המון המון המון סבלנות.

דברים מסוכנים- פשוט לא נותנת שיהיו. כל השקעים מכוסים, חומרים רק גבוה גבוה, לא להשאיר אותו לבד, לנעול דלתות לאן שהוא לא אמור להכנס.

ואז אני בוחרת מלחמות- נניח להתלבש בבוקר- אני רבה איתו רק כשאני באמת ממהרת, יש דברים שאני מעלימה עין- כדי לא להגיע למצב של כל היום רק להגיד לו "לא", כל מה שאני יודעת שלא קריטי לי, ואם הוא יתחיל לעשות לי סצנה ולהשתולל- אני אותר- אני מלכתחילה מרשה. מה שאני כבר אומרת לא- לאזור כוחות ולא לוותר. לא משנה את דעתי. (לפעמים יש דברים שאני מתגמשת בחוכמה- לדוג', אמרתי לא למטרנה, אז אני אסכים לתת חלב (ולא מטרנה) כי הוא משתולל ולא הולך לישון בגלל זה..)

להתמקד בחיובי- כל דבר, אפילו הכי קטן טוב שהוא עושה- להגיד תודה, כל הכבוד, איזה יופי. גם אם הוא סתם יושב וקורא לבד\משחק לבד- איזה יופי אתה משחק בשקט, איזה חמוד אתה!

המון המון מגע- חיבוקים, נישוקים, נישנושים.

לדבר חיובי- במקום להגיד רק "לא מרביצים!" "אנחנו משחקים יפה, אנחנו יכולים לעשות טובה או לתת נשיקה" אצלנו אחרי תקופה כזו- יש פעמים שהוא מרים יד, בא להרביץ, ואז אני נותנת לו מבט, והוא מתחיל לעשות לי "טובה" ואני מתה מצחוק ואוכלת אותו.. (שזה טוב- הוא מצליח להתאפק ומקבל המון צומי על זה, שווה לו..)

כל הנ"ל נכונים גם לבן ה4, במיוחד המגע. לגדל ילד עם המון המון מגע. כמה שהוא רק נותן לך..

וגם- לקבל שלא תמיד יש סבלנות ואנחנו לא מושלמים. ולפעמים לא עובדים ככה^^^ ולפעמים כן כועסים וכן נותנים רק צומי שלילי ועייפים ומוותרים מהר למרות שאמרנו לא..

וזה בסדר. שום דבר לא בלתי הפיך ומה שחשוב זה מה את עושה רוב הזמן.

איזה יופי של תגובה.

אשתדל ליישם.

יש עוד רעיונות?

בקצרה: זו סוג של מרידה ובדיקת גבולות חולפת הגוררת יחס עודף מאיתנו ההורים , התעודדי מכך מפני שיש במרידה זו יכולת להחליף את מרד הנעורים המאוחר יותר שבגילאי הטיפש עשרה.

שהוא עושה דווקא כדי שאתעצבן עליו (ולצערי זה קורה הרבה, בעיקר כשאני עייפה והוא עושה דברים מ-ע-צ-ב-נ-י-ם!!!)

אז לאחרונה אני מנסה לדבר מולו בנחת אך באסרטיביות, גם אם הוא מוחה.

צריך לצמצם כמה שיותר את המריבות. לתת לה לבחור בין דברים ולא לקבוע לה, לא להיחלם על מה שלא קריטי,

 קיצר- כמה שפחות "ראש בראש" בגיל הזה... כי אין עם מי לדבר. רק לקירות.

עם זאת- צריך למצוא רגעי איכות ביחד, וכן מפתח לליבה....לא לקחת ללב ולא להתרגש...כי זו הצומי שהיא מחפשת

הקטנה שלי בת שנתיים ושמונה, והרבה דברים שאמרת ממש מתארים גם את הגברת שלי.

קודם כל, קחו נשימה ארוכה.

תלמדו לא לכעוס על כל דבר קטן.

לא מתאים שזוג הורים מבוגרים יכנסו ל"מריבות בלתי פוסקות" עם הילדה. היא בת שנתיים וחצי לא בת 14...

הבת שלכם מגלה את העולם מסביבה, היא לומדת על הכוח הרב שיש בידיים שלה. לדעתי זה פשוט מדהים.

הילדה במעון? בגן? אתם מספקים לה מספיק פעילויות בשעות היום?

אחר כך היא חוזרת הביתה ומשתדלים להעסיק אותה.

תודה על כל העצות! ממש החכמתן אותי.

א. לדאוג שיהיו לה משחקים מוציאי מרץ- טרמפולינה, דברים לטפס עליהם, וכד'

ב. לתכנן מראש- כלומר איך שהיא קמה להציע לה משחק או יצירה, איך שגומרים לאכול ארוחת צהרים- מיד להפנות אותה למשחק אטרקטיבי. בעצם- לנסות למנוע מראש רגעי "וואקום" כאלה שבהם היא מחפשת מה לעשות עם עצמה.

(אני לא מתכוונת שצריך להעסיק אותה בצורה אינטנסיבית, אלא רק להפנות אותה או להציע לה עיסוקים)

ג. תשתדלו מאוד (זה קשה בגיל הזה..) למעט עם המליה "לא", אחרת יש ימים שבהם הילד כל היום רק שומע לא. עדיף לומר" עכשיו אנחנו עושים X" מאשר לומר "לא עושים Y".

ד. מסכימה עם צורית- אל תכעסו עליה...בסופו של דבר זה כזה מתוק!! והיא לא באמת יכולה להבין תמיד למה כועסים עליה.

בהצלחה... אנחנו גם בפתחו של הגיל הזה...שנה ותשעה וכבר מרגישים את הסערות של גיל שנתיים...

שתבוא מדי פעם לשמור על התינוקת ואת תוכלי לצאת עם שני הגדולים לבד?

מנסיון שלי זה מאד עוזר.

 נראה לי שהשינוי מתחיל בראש. בראש יש לך תמונה שבה הבית צריך תמיד להיות מסודר ונקי וזה מה שטוב. מי שמן הסתם מככבת בתמונה הזו זו אמא שלך ונשמע שגם חמותך...ואולי גם החברות והשכנות.

אז קודם כל את צריכה לשנות תמונה, להציב את עצמך במרכז התמונה ולהיות ריאלית. את כותבת שאת לא יכולה לקחת עזרה. את גם לא יכולה להתיש את עצמך בסדר ונקיונות כל היום וכל הלילה. את רוצה להיות אמא שמחה.

כדאי לך לשנות את האקסיומה שלפיה בית מצוחצח ואמא עם מטאטא זה הכי טוב. לדעתי למשל, בית קצת מבולגן ומלוכלך שבו גרים אמא רגועה וילדים שלא יושבים להם על הזנב עם מטאטא זה הרבה יותר טוב. לילדים כאלה גם יכולה להיות יותר מוטיבציה לסדר.

הרי אמא מותשת שרודפת אחרי הילדים שלה ומתוסכלת או גם מתעצבנת כשהם מבלגנים- זה ממש לא מוצלח.

אז מה את כן יכולה לעשות?

• להזכיר לעצמך כמה פעמים ביום שבית עם ילדים זו שמחה גדולה, וחלק מהשמחה זה גם בלגן ולכלוך. איך אומרים? המקום היחיד שתמיד נשאר מסודר הוא בית קברות. כי במקום שיש בו חיים- יש בו בלגן...
• להציב לעצמך רף נמוך יותר של סדר ונקיון, שיגרום לך להיות רגועה יותר סביב הנושא. נניח- החלונות לא חייבים להיות מבריקים בכל רגע נתון. גם לשרותים מותר להיות מלוכלכים לפעמים. (זה טיבם של שירותים...)
• לחשוב איך לשתף איך הילדים בסדר ונקיון בסיסיים. רעיונות? להכין רשימת משימות מפורטת ומדויקת: לאסוף את הלגו, לטאטא ניירות ולשים בפח, להכניס משחק מסוים למגרה, לסדר נעליים בשורה ליד הקיר וכו' וכו'. כשמשימות מוגדות וקלות לביצוע- יכול להיות שיותר ישתפו פעולה. כמובן שאם את מצ'פרת במשהו קטנטן על כל משימה אז בכלל...  אפשר גם לעשות תורנויות עם ילדים גדולים יותר.
• להפסיק להשוות את עצמך עם חמותך או אחרות. זה מיותר וגורם ליותר נזק מאשר תועלת. את זו את וחמותך זו חמותך.

בהצלחה!

אני לא פרפקציוניסטית בעניין של הניקיון, הבעיה שאני לא מגיעה אפילו לרף הבסיסי לפעמים וזה מה שמייאש, אני עובדת קשה ולבד בשביל הרף הבסיסי הזה, לווא דווקא בשביל דקויות שלא ממש צריך...

לנקות שירותים חייבים פעם ביום זה מחלות !! לטאטא כל יום לשטוף כל יומיים כלים רחוצים מה זה בסיסי !! וחוצמזה שבשביל זה יש לך גם בעל !!! 

שירותים- אם יש ילדים גמולים או בתהליך זה אולי כן יותר קריטי, אבל בבית שרובו מבוגרים? מספיק פעם בשבוע.

לטאטא כל יום? למה זה בסיסי? 

כנ"ל לשטוף.

כלים- לא יקרה כלום אם הם יחכו למחר. מניסיון  

כשיש בית עם ילדים- אז הילדים זה הבסיסי. ואם לרדוף אחרי הסדר והניקיון פוגע בהם- אז לא יקרה כלום אם יהיה קצת בלאגן.

אבל כן מצטרפת לעניין הבעל- האם הוא שותף? האם יש לו תחומים שעליהם הוא האחראי? זה יכול להוריד המון המון.

אם יש ילדים קטנים, שנגמלים ואסלה מטונפת- ברור שמנקים. גם בטח שנעים שיש כלים נקיים...

מה שהתכוונתי לומר זה שלא נכון להיות במרדף אחרי הדברים הללו.

לא כל פעם שילד פספס בשרותים צריך לשטוף את כל השרותים. מותר לנגב וזה בסדר גמור.

גם לגבי הכלים- תלןי כמובן מה גודל הכיור שלך. אצלי הכיורים קטנים אז באמת אין מצב לא לשטוף כל יום או יומיים, ובטח שגם בעלי עוזר כשהוא יכול. אבל לא צריך להיות במרדף, ואם הכוחות מוגבלים- מוטב להיות בנחת עם הילדים מאשר לשטוף כלים.

ב. אולי להוריד ציפיות מעצמך- לנקות טוב רק לקראת שבת, ובמשך השבוע כלום/רק לטאטא/רק להעביר סמרטוט רטוב על הרצפה

ג. אני אומרת להם שאם הם לא יודעים לסדר את הצעצועים הם לא ישחקו בהם.

ד. הרבה יוצאים החוצה אז אין הרבה שעות לבלגן.

ה. כשמחליפם בגדים בערב- אני מבקשת את הקודמים ישר לסל כביסה.

ו. כל ערב לסדר, וככה לא מצטבר הרבה.

ז. נעליים מורידים רק בחדר ולא זורקם בסלון- אני אומרת להם

ח. וגם ילקוטי בי"ס.

לפעמים להרגיל ולחלק למנות קטנות את הסדר עוזר לכולם מאוד, יותר מאשר הכותרת הכללית- "תסדרו".

או לנוח ולא לנקות ולנקות ולנקות.. ואף פעם הסיוע הוא לא מסביב ל עון  ..רק נדמה לך כי רק אצל האחר הכל נראה קל ומעולה ומעורר קנאה.

הילדים יכולים לקבל תפקידים וההרגל מאוד מועיל.. לכל החיים.

ב י ח ד  איתם. פטנט בדוק והעבודה נגמרת הרבה יותר מהר בפחות מאמץ כי האנרגיות אצלם מנוצלות.

כי גם אני מרגישה שברגע שאני נכנסת הביתה אני רצה אחרי הזנב של עצמי.

ועדיין הבית מבולגן. גם לי אין שום מושג איך שומרים על הסדר, כשבבית מתרוצצים כמה ילדים.

לדעתי, גם בריאות נפשית שווה כסף. ותחשבי איך את יכולה בכל זאת לקחת עזרה.

עכשיו התחיל החופש הגדול. בטח יש הרבה תיכוניסטיות שמחפשות איך להרוויח קצת כסף. ולא צריך לשלם להם כמו שמשלמים לעוזרת בית. מציעה לך בחום בכל זאת לחפש מישהי כזאת. אפילו שתבוא פעם בשבועיים..

אי מתעקשת על עוזרת. מבחינתי זה חובה.

יש לי אחת לשבועיים. כמובן שזה לא מספיק, אבל זה גם משהו....

ככה וגם כשרציתי לשנות לא ידעתי איך עד שהבנתי כמה דברים-אם מנקים את השולחן ומטאטים את אזור האוכל מיד אחרי הארוחה (לפחות א.צהריים שיותר מלכלכת) אז הרבה פחות מתלכלך! וגם אם יש בלאגן ומשחקים מסביב אז הם אולי לא מסודרים במקום אבל לפחות הם לא מתלכלכים..

אם אין זמן וכח אפשר לפעמים בדקה להפוך את הבית ממצב שאני קוראת לו "שיקומי" למצב נורמלי רק מרכזים את הבלאגן שברצפה למקום אחד ומטאטים את הלכלוך מסביב אפילו לא צריך לסדר רק לרכז את הבלאגן- וראה זה פלא. בכלל-מה שבאמת חשוב זה הרצפה שתהיה פחות או יותר נקיה ומסודרת אם הספה וכל השאר מבולגנים זה פחות נורא

אצלנו אין כזה עומס אבל בכל זאת... ה אני שוטפת כלים כשהילדים אוכלים (גם ככה לוקח לי פחות זמן לאכול).

אני משתפת את הקטנים בהרבה מטלות כמו- לתלות כביסה.

הרבה פעמים הם צריכים לסדר כדי לעבוד לשלב הבא בסדר היום. כמו לדוגמא, לסדר לפני  שיוצאים לגינה או הולכים לאמבטיה.

בהצלחה!

עצות:

*לעשות תחרות: כל אחד אוסף 10 דברים מהסלון ומחזיר למקום.

*לשים מוסיקה וכולם אוספים. כשאת עוצרת- מפסיקים.

זה גם מה שעוזר לי לסדר. לפעמים אני אומרת לעצמי. עכשיו אני מסדרת 10 דברים (מספיק שאת הכיסא מחזירה למקום, צלחת נוספת לשיש כבר יש מקום וזה נותן כח לעוד..) תהפכי לך את זה לסוג של משחק. למשל: אני מסדרת עד שהשיר נגמר.

ומסכימה עם בת 30- כדאי שתעשי שינוי בחשיבה. ב"ה את זוכה לגדל את ילדיך. זה נפלא! ונכון- דורש כוחות..

בהצלחה רבה

בכל ארצות המזרח הרחוק, גם המפותחות כמו סין ויפן, נהוג להשאיר את הנעליים בכניסה לבית (להם יש מעין נעלי בית מבד פשוט, אני אישית נהנה ללכת יחף\גרביים) ובכך למנוע מהליכלוך שנאסף בחוץ להגיע הביתה!                                            פתרון יעיל, פשוט ומבריק (תרתי משמע) הבית נשאר מצוחצח להרבה יותר זמן וגם הידיעה שלא מכניסים הביתה את הרחוב מאוד נעימה לי.

לא ציינת בני כמה הילדים אבל לדעתי גם בגיל צעיר חשוב להשריש משמעת חזקה ולהיות עיקבי.. (לא לוותר לעצמנו ולהם..!)

כל בלאגן שהם עושים עליהם לסדר.. כמו שכתבו פה, רשימת מטלות מותאמת זו דרך טובה גם לדעתי!

בהצלחה!

משהו..

קודם כל ,יש מוצא!   אח"כ כדאי להעסיק מישהי לפעמים בשבוע , אפילו נערה, שתעשה סדר בארונות ובבית. ואז יהיה לך יותר קל לסדר. כשמסודר , קל יותר.  עד שלא יהיה סדר, שום דבר לא יזרום , כי אי הסדר חוסם את המחשבה והעשיה. אני מכירה את זה אישית. ברוך השם יצאתי מזה . אם תרצי תתקשרי ואעזור לך הרבה דרך הטלפון .

בהצלחה, ובלי יאוש.   קלי קלות. 

כללים בסיסיים כמו למשל-

לא מכניסים משחקים למטבח ואוכל למשחקים. כביסה- ישר לסל, ומהחבל- ישר לארון. נעליים לחדר.

כשצריך לאסוף- אני נותנת חידות- לאסוף משחק בצבע/ צורה/מתחרז ל../צליל פותח או סוגר...

זה יותר מעניין להם והולך יותר מהר.וסדר רציני יש בד"כ רק בסוף שבוע לקראת שבת. באמצע שבוע- לפי הכוחות והצורך.

בהצלחה!

אנונימי יקרה,

אני קצת יותר מבוגרת מן הממוצע כאן, אבל בראש אני הילדה הקטנה והמפונקת בבית...

קיבלת כאן כמה עצות ששוות זהב, ואני מברכת את המציעות

ראשית - השינוי בראש מכיוונים אחדים - בית נקי ומסודר זה בית שלילדים ובעיקר להורים שלהם נעים לחזור אליו ולחיות בו.

תחשבי על בית כעל המפלט שלך מן החוץ הרועש, הסואן.

שנית, ואולי זה הכי חשוב לזכור, הבלגן לא נוצר ביום אחד ולכן גם לא צריך לסדר אותו ביום אחד (קצת דומה לעודף משקל).

אם יש לך 15 דקות ביום, תעשי לעצמך תוכנית עבודה: תחלקי את הבית לאזורים - מטבח, סלון, חדר שינה, חדרי ילדים, אמבטיות, שירותים וכו'. אם תקדישי כל יום 15 דקות לחדר אחד בבית תראי שינוי.

אצלי חלק מהבלגן נבע מחוסר ריכוז ומיקוד במקום אחד, קפיצה מדבר אחד למשנהו - מתחילה לבשל, עוברת לתליית כביסה וכו'.

התמקדות במשימה מאוד עוזרת

קיבלת עצות שכדאי ליישם - לתת לילדים מטלות מאוד קטנות ומאוד מוגדרות. אני הייתי צועקת - כן, לצערי - שיסדרו את החדר, ואני חושבת שאין דבר יותר מטופש מזה. ילד צעיר מאוד יודע להכניס צעצוע, בגד, ספר למקום. כדאי לעזור להם לא להוציא יותר מדי דברים בבת אחת, כי אז יש הרבה דברים להחזיר למקום.

ובעניין הרבה דברים - חשוב להוציא דברים מיותרים מן הבית. לפעמים דברים שמיותרים לנו יכולים לשמח מישהו אחר!

תשאלי את עצמך: האם אני אוהבת את החפץ / הבגד / הדיסק וכו' הזה? האם אני שמחה כשאני רואה אותו? האם השתמשתי בו בשנה האחרונה? אם התשובה היא לא - אולי הגיע הזמן להעביר אותו הלאה...

את כל העצות החכמות האלה למדתי מאתר באנגלית בשם FLY LADY. מאוד ממליצה למי שיכולה להסתדר עם אנגלית.

ומי שלא - מוזמנת לפנות אליי במסר אישי - או במייל

אני מהמיואשות עושה מה שאני יכולה משתדלת מאוד לשמור על האווירה ולחנך את הגדולים לעזור לי אבל בעיקר נכנעת זה החיים בבית עמוס ילדים

מאיזה גיל אפשר להתחיל לחנך לסדר?

למשל מילד בן שנתיים מה אפשר לצפות? לפעמים אנו מסדרים ביחד ושנייה אחר כך הוא ישפוך את כל הארגז שוב. או שמתחילים והוא נמשך לאיזה משהו ושוכח מהעניין או שפשוט הוא לא ניגש לסדר בכלל אפילו אם זה ממוקד ומסויים.. לכן אני שואלת מה אפשר לצפות.

ושנית אני שואלת מה הציפיות מהבעל במקרים האלו? האם עליי לאמץ גישה שסדר וניקיון הבית כולו עליי וככה לצמצם ציפיות ואולי להצטער על אי מימושן אח"כ?

ושלישית- אף אחת לא הזכירה את עניין הבישולים... אני באופן אישי לא שונאת לבשל אבל כאשר זה נדרש יום אחר יום וכמה פעמים ביום וזאת מלבד שאר המטלות והמשימות... אשמח לשמוע חוויות

ועוד אני תוהה איך אמהות עושות שהן בבית כל היום עם הילדים- כאשר לפחות שני ילדים איתם במשך כל היום ולו רק בחלק מימי השבוע או בתקופות מסוימות- למשל בחופש הגדול ועוד עם תינוק שרק נולד...

אני אוהבת וכמהה פשוט להיות עם הילדים, לטפל, לחבק, לשחק וכו' אבל ברגע שמצטרפים לזה העומס והאחריות על השוטף הבלתי נגמר והמתיש, זה מוריד את הזמן איתם כמותית ואיכותית... כך נדמה לי..

ממש אשמח לשמוע מבעלות הניסיון והחוויה (כי אני די סטאז'רית בעניין וגם לא מכירה מציאות כזו של עומס וילדים קטנים מהבית והסביבה שבו גדלתי..)

מגיל שנתיים אפשר להתחיל לחנך/ללמד את הילד לסדר, בלי יותר מדי ציפיות. כלומר, אולי הוא ישתף פעולה ואולי לא, ואולי אח"כ הוא יפזר הכל מהתחלה (מבחינתו זה חלק מהמשחק- שיחקנו, אספנו בתור משחק, פיזרנו בתור משחק. הוא לא רואה את האיסוף בתור פעולה שתכליתה יצירת סדר בבית ).

מה הציפיות מהבעל- מאוד תלוי במה שטוב לכם (ע"פ עבודה/לימודים/פניות לבית).

אצלנו בעלי לא מסדר כמעט בכלל (לפחות בהווה), בגלל העבודה שלו.

בישולים- אני אוהבת אוכל טרי לכן אני מבשלת כל יום. לא בישולים מושקעים מדי- פסטה לסוגיה, ירקות, ביצים. אם נשאר, אני שומרת. בד"כ אני לא מבשלת מראש כמות גדולה יותר בלי סיבה מיוחדת.

מצד אחד זה קצת תובעני- כל יום להכין אוכל ולשטוף שוב סירים. מצד שני, אני מרוויחה אוכל טרי וחם שאני יותר אוהבת מאשר אוכל מחומם, אז אני בוחרת ככה.

חלק ממטלות הבית אפשר לעשות בשיתוף עם הילדים (תלית כביסה, בישול כשהילדים צופים או גם משתתפים). מה שלא, והוא סובל דיחוי, מנסים לדחות לערב כשהילדים ישנים. בד"כ אז מצליחים לסיים דברים יותר מהר, כשיש פחות הסחות דעת (כמובן, זה תלוי במספר הילדים).

בהצלחה רבה.

אני מבינה אותך לחלוטין. לבשל- מילא, לנקות- פיחס!

בבית שלי הייתה חלוקה כדלהלן: אמא בישלה, אבא ניקה.

אני לא יודעת אם זה רלוונטי במצב שלך, אבל אין סיבה שאמא צריכה לאהוב את זה רק בגלל שהיא אמא ואישה. הדבר הכי חשוב שלמדתי מההורים שלי היה שזה בסדר גמור שכולם יעשו הכל.

בקשר לילדים, אני מציעה שתתני להם משימות בית (כמובן תלוי גיל): פינוי שולחן, לשים כלי בכיור, לזרוק דברים שהם זבל לפח....

זו מלחמה, אבל בואי נהיה כנות- מי נהנה לנקות?

אצלינו הילדים כולם בלגניסטים רציניים וההורים שלי התעקשו שכל עוד אנחנו בבית החדרים של כולם חייבים, אבל חייבים להיות מסודרים. אם לא, היו עצבים וזהו. כשהיינו קטנים היתה עלינו חובה לסדר את החדר נגיד פעמיים בשבוע, או שמקסימום יהיו 2 צעצועים בחוץ (לגו וקוביות וזה בחדר, כאמור בסלון- תמיד לסדר אחרינו).  ניקיון של ממש- שירותים וכו, עד גיל מסויים זה היה אבא, אח"כ כל אחד קיבל משימה וזהו. עכשיו כולנו מחוץ לבית, עדיין בלגניסטים, אבל נקיים

זה היה אצלינו עד כדי כך שכשאמא שלי בישלה (זה עדיין כך האמת) אבא שלי הולך אחריה ושוטף את הכלי, או שהיא קוראת לו כדי שתוכל להשתמש בכלי שוב.

את לא עבד, את לא צריכה לחיות בצורה שאת שונאת ואצלינו יש חלוקה שקיימת ועובדת, אדרבא, אם בעלך גדל עם סמרטוט ודלי, לא צריכה להיות לו בעיה עם זה...

מקווה שעזרתי!

יש אנשים שמסדרים מיד אחרי

ויש אנשים שצוברים בלאגן ואז מסדרים הכל

אני מהסוג השני- ועובדת קשה כדי להיות מהסוג הראשון..

אוכל? כל ילד לקוח את הכלי שלו לכיור (מגיל שנתיים אפשר לחנך לזה) ומיד לשטוף- זה יוצא מעט כלים ולא הרבה זמן.

לא אוכלים ארוחת ערב לפני שכל המשחקים חזרו למקום

מורידים בגדים ישר לסל

כלים ישר לכיור

כל ערב- 15 ד' של סדר כללי

כל שישי בקיץ- שעה שמוקדשת לסדר שאני תמיד דוחה (לתלות מדף, לסדר ארון, למיין בגדים, לעשות "פסח"..) פשוט לעבוד בבית ולהכין רשימה של מה שצריך לעשות- אבל זה לא דחוף ולכן נדחה ונדחה, וכל שישי להקדיש לזה שעה.

וכו'

להגיד שאני כזו? ממש לא.

אני ההפך הגמור.

אבל לאט לאט אני מרגילה את עצמי, את הבעל ואת הילד לעבוד ככה.

אני מאמינה שתוך 10 שנים אני כבר אהיה כזו בעז"ה.

עד אז- אני מקבלת את הבלגן שלי. יש לי בית חי, יש לי בית שמח. 

יש תקופות ששנינו עמוסים- שהבית נראה כמו הצרות של כולנו 

ויש תקופות רגועות יותר- שבהן הבית מסודר ואפילו שטוף באמצע שבוע..

אני רק עכשיו קוראת במפורט כי אם כבר יצא לי להכנס לאינטרנט בימים האחרונים הייתי עסוקה בחדשות ה' ישמור...

אבל אני מאוד מאוד מודה לכולכן!

לשואלות לגבי הבעל: בעלי מבשל הרבה, מבחינת ניקיון לא מוכן להזיז חפץ, כולל אחרי עצמו, סוג של משהו פסיכולוגי מהבית שיושב לו בתת מודע נראה לי בסגנון "בשביל מה יש אישה...", כי אמא שלו היתה מנקה אחאיהם ה-כל וככה הוא גדל, הוא אף פעם לא ניקה אחרי עצמו (אולי רק קצת בצבא או משהו) כל שכן אחרי אחרים. הוא מבשל בשמחה ומבשל מעולה, אבל ניקיון- כלום.

מבחינת עבודה הוא עובד יותר ממנני אבל גם אני עובדת הרבה. עכשיו הילדים שלי בחופש ומבלגנים בצורה מטורפת, אני ממש לא מצליחה לחנך אף אחד לנקות אחרי עצמו, להחזיר כוס אחרי עצמו, כלום.

ושלא תחשבו שהילדים שלי לא מחונכים, הם מותק, הם חכמים, מטופחים, לומדים טוב, לא חוצפנים, לא מעצבנים אבל מבולגניםםםםם, אם אני רוצה שכל אחד יחזיר את החולצה שלו לסל אני צריכה לעמוד לו באותו רגע על הראש, ולא תגידו שאם אעמוד כמה פעמים על הראש זה יהפוך להרגל אלא אני אצטרך להמשיך לשבת על הראש כל פעם מחדש....בכל אופן אני אנסה להתעמק בתגובות ולנסות ליישם זה עוזר המון כולל העצות לשינוי גישה ולהוריד מעצמי דרישות...

על הרצפה - משו שמישהוא השאיר ולא שם במקום- ולידו- מונח- פתק, בכתב של סבתא- עם הערה- נא להחזיר למקום. תודה

(או ניסוח אחר... יותר שנון) 

אולי זה חסר משמעות, אני משאירה לך לחשוב על זה בינך לבין עצמך- כתבת על בעלך, ואז כתבת על הילדים. כשכתבת על הילדים, כתבת "הילדים  שלי". לא "הילדים", או "הילדים שלנו". אולי זה מעיד על משהו (מעורבות בעלך בגידול הילדים וכו'). 

עוד שתי נקודות- כתבת שבעלך לא מנקה בכלל כי הוא התרגל מהבית שאמא שלו מנקה אחריו. כנראה הוא ממשיך עם זה הלאה.

ואולי, באיזשהו מקום, את מרגילה את הילדים לזה גם כן. אם את לוקחת עבורם את האחריות לסדר וניקיון, הם באמת לא צריכים לקחת אותה (הרי את כבר לקחת).

אני לא יודעת בני כמה הילדים, אבל מאיך שתיארת אותם הם נשמעים ילדים גדולים (בגיל בית ספר), שאפשר לדבר איתם בצורה בוגרת (יחסית). אני מציעה לקחת אותם לשיחה ולהסביר להם כמה חשוב לסדר אחריהם (כולל דוגמאות מהתחומים הרלוונטיים), שאת לא יכולה לסדר ולנקות לבדך ואבא לא נמצא בבית הרבה ולכן לא יכול לעזור. לכן, את רוצה ומצפה שהם ייקחו חלק בעבודות הבית.

אם הם לא מתגייסים מספיק לעניין, את יכולה לתת תזכורות, לקחת את האחריות עליהם, או לתת להם להתמודד עם התוצאות. כלומר, לא שמו בגדים בכביסה? הבגדים שהם רוצים ללבוש לא יכובסו ולא יהיו נקיים. אפשר להחיל את זה בעוד תחומים (אם זה נכון לך)- ארוחה בחד"פ וכדומה. זאת כדי להמחיש להם שאת לא יכולה לעשות הכל לבדך בלי עזרתם והשתתפותם (הסבירה) במטלות הבית.

בהצלחה רבה.

כשהילד רואה את אבא לא מסדר- הוא לא יסדר.

ילד יחקה את ההורה שיותר קל לו לחקות.

למה שהוא יחקה אותך אם הוא יכול לחקות את אבא?

לגבי העבודה- להיות בבית לבד עם הילדים זה עבודה. ועבודה קשה. כך שגם אם את חוזרת מוקדם יותר- את לא "עובדת פחות" את אולי "עובדת פחות מחוץ לבית".

לגבי הבעל- קודם כל לפתוח מולו שיחה. נישואין וזוגיות זה עבודת המידות, שיעבוד על זה- כי זה פוגע בסוף גם בילדים. גם הכלות שלך נפגעות מזה-כי הבנים ילמדו ממנו איך לא לעזור בבית.

שיתחיל לעבוד על עצמו- לנקות לפחות אחריו, לדאוג שהחפצים שלו במקום, שהכלים שלו בכיור, שהוא לא מלכלך. ואז גם להתחיל לנקות אחרי אחרים.

ברגע שבעלך יתחיל להשתפר- הילדים גם יתחילו לזוז.

מעבר לזה- לקבוע כללים ולעמוד מאחוריהם- 

ארוחה מסתיימת רק כשכל הכלים בכיור והשולחן פנוי- עד אז לא עושים כלום. אסור לשחק, אסור לצאת החוצה וכו'. 

בבוקר- לא יוצאים מהבית עד שאין בגדים על הרצפה. 

בלילה- לא נכנסים למיטה עד שאין בגדים על הרצפה.

לא עוברים לשלב הבא עד שלא עוזרים לסדר את השלב האחרון.

מה שחשוב- זה להיות עקבית ולא לוותר, ולהיות נחושה ולשדר לילדים- אלו הכללים, וזה מה שיהיה.

ואם זה עדיין לא עובד- שיטה קיצונית קצת, במשך שבוע לסדר אך ורק אחרי עצמך. נכון שהבית יהיה מלוכלך נורא בשבוע הזה- אבל אנשים אולי יפנימו... (ואולי לא, לא יודעת..) ואולי יזוזו מעצמם כדי לסדר כדי שיהיה להם נעים יותר.

שנכנסים לה לעולם הפרטי הדמיוני שלה.

בס"ד

יש מקומות צנועים בגוף, שאמורים להיות מכוסים, ואנו לא נוגעים בהם...
ולא רק המקומום הכי בעייתיים, אלא כל מקום שאמור להיות מכוסה, כולל ברך ומעלה וכ'.

בלי להתייחס לכל מיני "כוונות" או סקרנויות.

ראשית, לא מרשים לילדים לשחק ב"רופא וחולה". גם בגן לא טוב שיש פינה כזאת.

"אנחנו לא מרשים לשחק רופא וחולה". לא צריך הסברים.

דבר שני, להגדיר ברור: לא מתעסקים עם.. זה לא למשחק, זה בשביל לעשות בשירותים/בטיטול. וכו'.

אם משחקים - עדיף על ידך, ולא שם.

ככלל, אחרי שהילדה כבר "סחבה" אותו לזה, עדיף לדעתי למעט בחברתה.

אני חוששת שהיא עשתה לו משהו, והוא מבחינתו מסרב לספר כשאני שואלת...

כדאי לנסות להוציא ממנו? איך??

כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע או שזה דבר אופייני לילדים? אני חדשה בתחום...

"חדשים בתחום"...

יש להניח, שמבחינתו שום דבר לא נתפס כ"טרגי", עובדה שממשיך ליהנות מחברתה.

אני מניח, שאם היית שואלת ב"תמימות", כאילו ב"התענינות", מה עשו - אז היה עונה. למשל, כששאל אותך אם היא יכולה לעשות לו דברים בטיטול - אם היית שואלת בהתענינות, מה למשל, היה עונה. והיית יכולה להגיב לגמרי בנחת, שלא, לא מתאים. זה לא בשביל זה.

כנראה שחש את ה"מתח" והחשד שלך כלפי הענין. ולכן כעת מסרב להשיב. לא קשה "להוציא", אם מתענינים לגמרי "טבעית", רק לא בטוח שאת כעת יכולה לעשות את זה..

אם אין לו שום סימני חשש ממנה, והכל "טבעי", אז כדאי לענ"ד לא לשדר כאילו קרה איזה משהו נוראי, אלא לשים לב להמשך.

אם יש חשד- פונים לאיש מקצוע, שיודע איך לשאול את השאלות הנכונות בלי לייצר טראומה לילד ובלי לגרום לו להמציא פשטים כמו שילדים עושים כשהם מערבבים בין מציאות לדמיון.

ולגבי משחק רופא וחולה, בעיני עדיף ללמד את הגבולות של המשחק הזה ולא למנוע ממנו לקרות.

קודם כל כי דרך משחק דמיוני ילד לומד המון ושולט בסיטואציות שקשה לו להתמודד איתם (וזריקה/בדיקה ממש תחת ההגדרה הזו)

ודבר שני, כי חשוב לי ללמד את הילד שלי שגם רופא לא יכול לעשות כל דבר שמתחשק לו ובכלל, את גבולות המשחק והדמיון לעומת המציאות.

ה"גדולים" חיים באשליה בנושא.

הדבר הראשון שהוא "מלמד" את הילדים זה חוסר צניעות. מעצם ההתעסקות עם הגוף של הזולת. הוא עושה לשני משהו.

אפשר להתמודד עם זריקה בכלים אחרים. 

וללמד את הילד שגם רופא לא יכול לעשות "כל דבר שמתחשק לו", זה לא בגיל הזה, שהוא בכלל צריך להתגבר על החשש מהרופא. את זה עושים ע"י עצם הנוכחות עם הילד בטיפול, הדיבור איתו לפני ותוך-כדי וכד'.

וגם משחק מול מציאות - אפשר בהרבה משחקים אחרים ובטוחים יותר.

עוד אין לי ניסיון בגיל הזה, אבל לדעתי היא צריכה ללמוד להתגבר. להתגבר גם כי חשוב שהיא תלמד לקבל "מציאות לא מושלמת" (לא הכל מסתדר כמו שרוצים, וגם זה בסדר), וגם כדי שהיא תפתח יכולות להתמודד עם מצבים שבהם דברים לא מסתדרים כרצונה.

כמובן, זה מקסים שהאחים שלה מוותרים לה ואפילו מוכנים ליטול ידיים שוב. ועם זאת, היא צריכה לדעת שלא תמיד היא תהיה ראשונה.

לגבי המקום "שלה"- כאן יש משהו קצת שונה, לדעתי. זו תחושה של קביעות, ולא הצורך להיות ראשונה, לפני כולם. לדעתי, כן ראוי וכדאי לתת לה את המקום "שלה", ובד בבד לומר לה שגם אם מישהו יתיישב בטעות- מבקשים ממנו בצורה נעימה לקום, והכל בסדר, לא קרה שום דבר נורא (שלא תיקח את זה למקום קשה).

זה דורש הרבה ליווי (שאתם כהורים תלוו את הילדה) בתהליך ההתבגרות הזה, הרבה חום ואהבה והבנה, בתוך הגבולות שאתם מציבים לה. הכל מתוך כבוד ואהבה, ורצון להביא אותה למקום טוב יותר, מקבל יותר את המציאות האמיתית.

אחרי שתתחילו עם השינוי בבית, מומלץ לדבר עם הגננת- ליידע אותה ולבקש ממנה לפעול באופן דומה בגן. צריכה להיות הלימה במסגרות השונות שבהן הילדה נמצאת, כדי שהדפוס הזה יוכל להשתנות בהצלחה (לענ"ד).

כתבת שהילדה בת 5, ויכול להיות שההתנהגות הזו קיימת כבר שנים, אז השינוי יהיה קצת קשה. אז הרבה סבלנות.

(גם הבכורה שלי אוהבת "להשיג" ולהיות ראשונה לפעמים. וכשזה לא קורה, לפעמים היא נעצבת ולפעמים היא מתגברת בלי בעיה. בכלל, היא למדה להגיד לי "לא נורא" כשמשהו מתפקשש ).

ועוד משהו- יש לנו משחק שנקרא "נתת-קיבלת" שקנינו בדוכן של "דברי שיר". מומלץ מאוד (זה משחק לוטו. יש גם משחק זיכרון ומשחק רביעיות. מדובר בסדרת משחקים שמציגה התנהגויות שונות, ברובן המכריע חיוביות, ויוצרת פתח לדבר עם הילדים על ההתנהגויות האלו).

הרבה הצלחה!

מה עומד מאחורי הפחד משינוי? האם זה םחד מהלא נודע? מחשבות שהשינוי ייצור משהו שלילי? קיבעון?

מכיון שזה דפוס פעולה שמתרחש לדבריך בכל מקום ובכל תחום

הייתי ממליצה לפנות לייעוץ מקצועי

(נגיד, דרך פסיכולוגית הגן בתחילת שנה- שתבוא לצפות בה במסגרת)

עם שישה ילדים בלע עין הרע, צריך סדר,

ואת לא "משרתת", מתי שאמא מחליטה, אוכלים מתי שאמא מחליטה, מתקלחים!

אדרבה, את מעודדת אותי שגם עם עוד מספר ילדים אפשר לעשות סדר, בסיעתא דשמיא כמובן..

זה לא סיפור אמיתי, זה רק סיפור שהיה יכול להיות

א. לא נראה לי שבית דין פוסק משהו לא הגיוני ואם הוא כן פוסק אז כנראה זה נכון

ב. יש לי חברה נשואה לגרוש +, אז הוא משלם 500 שקלים לחודש מזונות עבור ילד מנישואים קודמים כי מצב כלכלי שלו לא פשוט וכמה שנים הוא לא שילם בכלל. דוד שלי נשוי לגרושה +, אז בעלה הקודם ברח לחו''ל ולא משלם כלום. חברה נוספת שלי גרושה +, בעלה הקודם אמור לשלם 1500 בחודש אבל לפעמים הוא לא משלם וכשהיא הייתה בחורף במיון עם ילד אז הוא סירב לבוא כי הוא עסוק. חברה נוספת שלי גרושה +, והיא לא תתקשר לבעלה לשעבר בשביל דבר כזה, מבחינתה כמה שפחות לדבר , כך עדיף

ג. תהליך גירושין לוקח הרבה זמן כך שאין מצב של הפרש של שנה בין אחיות כמו בסיפור 

זה מה שהטוען רבני אמר שקורה בפועל. הטענה שלך שבית דין אמור לא לפסוק משהו לא הגיוני נכונה, אבל קשה להתווכח עם עובדות

לגבי ב אין ויכוח שיש כאלה שלא משלמים מזונות. זה לא אומר שאין עוול גם בצד הזה.

זה שאת שמעת על מקרים שהבעל לא משלם מזונות לא אומר שאלה שמשלמים צריכים לשלם דברים לא הגיוניים

ולגבי ג' - חשבתי על זה שיש בעיה בסיפור מצד אחר - יש איסור לאשה להתחתן לאחר לידה עד שיעברו 24 חודשים... אבל עזבי, זה סתם היה בשביל הסיפור

כשפסיקה לא תואמת ציפיות אז היא לא הגיונית

ובכלל אבות גרושים נורא מסכנים, נשים שלהם הביאו ילדים לעולם בלי לשאול אותם ועכשיו הם צריכים לשלם - כך קראתי באתר מסוים. איזה גבר התלונן שאישתו לא ביצעה הפלה כשהוא ביקש ואחרים הצדיקו את אב גרוש שרצח את הילדים כי מזונות גבוהים

קשה להיות גבר

והתינוק ירעב. ככה עכ"פ זה היה בזמן שגזרו את זה

ההלכה (ובעקבותיה גם ערכאות) ניסו להועיל לילדים להורים גרושים אז חייבו את האב במזונות.

ויתום? וילד שסתם אין להוריו כסף? וילד שלא צריך מזונות מאביו? וילד שלאימו של מספיק עבורו?

חכמים לא נתנו דבריהם לשיעורין כי אי אפשר לפתור הכל

אז או שהילדה צודקת, או שהאימא לא צודקת.

בפועל, אני לא יודע האם יש כח חוקי לבית הדין להתערב במקרה שבו ההורים נשואים והילדה תובעת, אבל חובת האב במזונות ילדיו אינה קשורה לגירושין.

כי חוג לילד לא מגיע מתורת מזונות.

מדובר במותרות, לא מזונות, ואת האב הגרוש* כמו גם את האב הביולוגי לא ניתן לחייב בזה.

*במקרה ומפורש בהסכם הגירושין וכד' שהאב מחויב, זה עניין של דיני שטרות (חוזים),

אך את זה ניתן לנסח גם בהסכם נישואין.

אין כאן "לא צודק"?

או במילים אחרות, יתכן והאב הגרוש יחוייב לשלם לביתו על החוג, או על מחצית החוג, בכפוף להסכם שהוא חתם עם גרושתו.

אביה הביולוגי של הבת השניה לא יחוייב ע"י שום גורם רק משום שהאחות הבכורה קבלה מימון לחוג. זה לא עובר משפטית משום צורה שמסתכלים על זה.

בדיוק כשם שאם אבטיח לבן אחד שלי מתנה X לא מוטל עלי חיוב להעניק אותה מתנה לבן Y

והדברים פשוטים ואכמ"ל.

השאלה היא אם זה כך באמת במציאות

כי לפי מה שחבר שלי אמר, מחייבים בעלים בחוגים גם בלי הסכם - בתורת מזונות

ובזה אין שום סיבה שיהיה הבדל בין שתי הבנות

לצאת להתאוורר באיזה חופשה קטנה או לעשות יום כיף רק שניכם?

מה שאת מתארת הוא מאד נורמלי (האמת שכמעט כל תופעה היא נורמלית אחרי לידה, לדעתי )

וזה לא ממש נשמע לי כמו משבר אלא בסך הכל כניסה לשגרה (שאולי היא לא נעימה לך).

ברגע שאנחנו הופכות לאמהות, התינוקות הופכים להיות מרכז עולמינו והבעל קצת נדחק לפינה. וברגע שמישהו הוא כבר לא מרכז העולם, מפסיקים להתייחס אליו ככזה ואז פתאום דברים מתחילים להפריע.

זה בסדר, ככה צריך להיות. אל תתרגשי. זה מנגנון של הטבע המבטיח את תשומת הלב של האם בעולל.

מנסיון- התחושות האלה חולפות בסופו של דבר. קחי עוד קצת זמן. רק עכשיו חזרת לעבודה, את בטח בלחץ בגלל שילוב עבודה וגידול הילדה. זה לא פשוט. קחי את הזמן, אוטוטו הרגשות יחזרו

ובנתיים, כמו שכתבו לך- מה לגבי זמן בילוי זוגי? לבד, בלי הילדה.?

אולי באמת המילה "משבר" היא קצת חזקה, פשוט כשמתרגלים למשהו מאד טוב, פתאום כשזה קצת פחות "נוצץ" ממה שהיה, אז קשה לקבל את זה. ואני כן רוצה להאמין שזה משהו זמני שיחלוף, רק מקווה שמהר...

ובימים החמים הללו בטח לשתות, תנו לה מה שמסכימה ולענ"ד יעבור לה והיא תחזור למוצקים...

בערך באותו גיל.

אצלה זה היה שיניים ולכן היה לה קשה יותר לאכול מוצקים

אז הנקתי כמה שאפשר . במקרה שלך אולי שווה לנסות אוכל יותר נוזלי דייסה \שקדיה וכו'

חוץ מזה לפעמים מחוסר ברזל התיאבון יורד

את יכולה לעשות עם פימו, או כל מיני אפליקציות מפלסטיק וחרוזים שאפשר לקנות בחנויות לחומרי יצירה..

לצבוע- את יכולה לנסות באקריליק/ צבע שמן.

שאם מרטיבים את הדס במים לכמה זמן, אז אפשר לעשות איתו משהו. לא בטוחה, אבל שווה לנסות.

הכי טוב תשימי בשקית ניילון עם מים, תקשרי ומדי פעם כשזה מתחיל להתרכך אז תמעכי את זה קצת עם השקית.

סיכות- לא הבנתי איזה סיכות הכוונה אבל אולי עם אקריליק?

או להדביק על זה בד או קישוטים כלשהם.

לילדות קטנות אפשר לעשות פרחים/ לבבות וכו' מסול.

לילדות קצת יותר גדולות- להכין משהו חמוד מפימו

ואפשר גם להכין פרח מתחרות' בדים וחרוזים כמו הסיכות שקונים.

נתת לי רעיון טוב, בעז"ה אכין עם הבנות שלי.

כל הזמן מחפשת יצירות ולא חשבתי על זה ויש לי את כל החומרים בבית...

תודה

לאו דווקא פורום יצירה לילדים, אלא גם לעבודות אומנות, כמו אלה שמופיעות בפסיפס.

אולי צריך לפנות לADMIN?

ולהדביק על ראש הסיכה יוצא ממש מתוק.

הנה לינק לכל מיני דברים מתוקים מחרוזי גיהוץ וגם הסיכות הנ"ל http://colourfulway.blogspot.co.il/2012/10/hama-beads.html

את לא מפסיקה להיות הבת של ההורים שלך ברגע שאת מתחתנת,

ההורים שלך לא גידלו ילדה 20 שנה רק כדי שיום אחרי החתונה שלך תתרחקי מהם (ותזכרי בהם רק שתצטרכי ביביסיטר)

את חייבת בכבודם.

מצד שני,

ברור שעל מנת לבנות זוגיות יציבה, אתם צריכים להתמקד אחד בשני.

לכן מאד חשוב למצוא את האיזון הנכון בין לשמור על יחסים נהדרים עם אמא ואבא ובמקביל לדעת לבנות את ביתך שלך.