פורום הורות (עמוד 258)

 כתבת "משחקים מעודדים התפתחות"- אז רציתי לומר לך שבדר"כ ילדים מתפתחים ומתקדמים בעצמם, בלי שאמא שלהם צריכה לעשות משהו מיוחד בשביל זה. ואם הוא זוחל או כמעט זוחל הוא חיש קל ימצא את מה שמעניין אותו ומפתח אותו.

 

בגדול- אני תמיד שמתי לב שמה שהכי מענין אותם זה מה שיש בבית. נניח-  ארון עם סירים, וקופסאות אחסון...זה יכול להעסיק אותו יפה בזמן שאת במטבח. אפשר גם לפנות מגרה אחת במטבח ולשים בה כל מיני חפצים ומשחקים שלו.

גם גלילי נייר טואלט העסיקו הרבה את הילדה שלי בגיל הזה....רק צריך לטאטא אח"כ ולוותר מראש על שימוש בגלילים...

 

אם בכל זאת את מחפשת משחקים ממש- אז נראה לי שזה יכול להיות כל דבר שנותן לו מגוון של צבע, גודל ותחושה- שיהיו גם משחקי עץ ובד, לא רק פלסטיק. שיהיה לו גם דברים קטנים להחזיק ביד אחת ולהכניס לפה וגם כריות גדולות שיעודו אותו לטפס עליהן. בעצם, המשחקים לא חייבים להיות משחקים שקונים בחנות, למרות שגם זה נחמד לפעמים.

 

לגבי מוזיקה- אצלי תמיד הן שמעו מה שאני שמעתי. מדי פעם שמתי דיסק עם שירי קצב של אריאלה סביר (בגיל קצת יותר גדול) או שירי ילדים קלאסיים.

בהצלחה!

עכשיו אני מחפשת תשובות בעיקר לגבי מספר הארוחות שאמורות להיות ביום,

ומה אוכלים בכל ארוחה...

 

אשמח מאוד אם תוכלו לשתף מנסיונכם!

לא זוכרת מספר ארוחות ביום.  

ארוחות: פירות. (בגיל הזה הרוב מרוסק)

ארוחת צהריים: עוף, קציצות בשר, דגים, תפו"א, ירקות. קטניות, אורז, אפשר מרוסק ואפשר קוביות שהילד יכול לאכול בעצמו אם הוא יושב יפה.

דייסה משבולת שועל.

לחם עם טחינה, חומוס.

 

 

משחקים:

קוביות, לגו גדול - מתחילים ללמוד להחזיק. את בונה והם מפרקים.

מגדל טבעות.

כדור, כדור, כדור...

קופסה שאפשר להכניס לתוכה דברים ולהוציא, ולסגור אותה.

מכוניות.

 

 

 

 

או שבאמת נגמר והיא הלוותה מחברה בכיתה

או שזה נגמר מהר ועוד ייגמר בעוד שבועיים

אולי פשוט להגיד לה שזה לא נגמר ולחכות מה היא תגיד

בעיקרון אני אישית שיקרתי לאימא שלי גם בילדות וגם עכשיו כי היא מתרגשת יותר מדי ומתעצבנת מהר וגם מספרת הכל לחברות ולדודות כי היא אוהבת להתייעץ אז לא ראיתי דרך אחרת. וכולם עיגלו פינות פה ושם, לא חושבת שזה סוף עולם

אם ילד יידע שתגיבי בהבנה ובהכלה ולא תצטערי או תבכי אז לא יהיה לו סיבות לשקר

 

להיבהל מידי.

 

מה שכדאי לבדוק זה מדוע הענין קרה.

 

אם ילד מרגיש צורך באופן הזה, מסתבר שמבין שאחרת זה לא יקרה.

 

לפעמים, דווקא המסר המאד-מסודר, גורם למחשבה שלא תהיה התחשבות ברצונות "חריגים" ואז ילדים עלולים לשקר.

 

אז הדרך לכאורה שיארו את האמת - זו הידיעה שמה שיאמרו יתקבל בסבלנות ואפשר לדבר עליו.

 

 

אולי כדאי כעת לשוחח איתה, לגמרי בנחת וללא לחץ להגיד שראית שדווקא נשאר - ולשאול בנעימות: חשבת אולי שאם תגידי אני לא אסכים לקנות עוד?..

אם היא תגיד שכן, אז תאמרי לה שאין מה לדאוג. אם רוצים משהו - אפשר להגיד ואנחנו נדבר על זה. אין צורך לומר שממש נגמר.

 

אם היא תגיד ש"היא חשבה שנגמר" - אל תתעקשי. אז תגידי סתם את העיקרון, שתדע שגם אם משהו לא נגמר אבל ממש חושבים שצריך - אפשר לומר ותדברו.

 

כמה שילדים מרגישים - מנסיונם ולא רק מתיאוריות - שהם לא "מאויימים" מה שיגידו, כך הם יותר אומרים בכנות.

 

ענ"ד.

 

[כדאי גם להסביר לילדים, שקונים ה שברשימה, כי אחרת רואים כל מיני דברים, ו"רוצים" גם מה שלא צריך. אבל אם מישהו רוצה משהו שמוצא חן בעיניו, יכול לומר, ונחשוב בבית - אם יש צורך, אז בפעם הבאה. כך לתת קצת סיפוק לרצון הזה "לקנות משהו שרואים" בלי להיות כ"כ "מתוכננים"..]

זה מאיר את הענין בצורה מאוד מאוד מסוימת ושלילית וגם מאיימת. לא מדובר בילדה שבאופן שיטתי משקרת. בסך הכל

היא אמרה דבר לא נכון, וכנראה היו לה סיבות לזה.

אז כמו שכתבו לך- צריך לבחון מה היו הסיבות.

היא בת 7, והיא ידעה טוב מאד שלא נגמר. היא פשוט נדלקה מה"קיטי"

והיא ידעה שאני אקנה לה כשיגמר אבל היא רצתה עכשיו.

 

אתמול היא שוב אמרה משהו לא אמיתי. אמרתי לה: את זוכרת שקניתי לך ואח"כ ראינו שלא היינו צריכים לקנות. את שוב אומרת דבר שקר?

אז היא חזרה בה.

 

 

אני רק חוששת שהיא משקרת כדי ללכוד תשומת לב, (מה עוד הייתי צריכה לתת כדי שהיא תאמר את האמת?)

או כי זה לא נראה לי אסור. (ולמה מה שהחדרתי וחינכתי אותה עד עכשיו לא עזר?)

 

אני לא אוהבת "לעגל פינות". אולי אני מרובעת מידי. בכל אופן, שקר זה שקר ואמת זה אמת, ואמת שהיא חצי אמת וחצי שקר - היא שקר מוחלט.

 

אני די נבוכה לקראת התסריט הבא.

די ברור.  

 

היא רצתה מאד, ומכיוון שידעה מראש שאמא לא תסכים - שיקרה לצורך הענין.

 

לא נדיר אצל ילדים.

 

לענ"ד, זה שתגידי לה: את שוב אומרת שקר?...  לא בהכרח יפתור את הבעיה. זה "ראש בראש".

 

יתכן שאת "מרובעת מידי"..  השאלה אם את יכולה קצת לשנות את השיטה להשגת המטרה.

 

זה שאת אומרת לעצמך: חצי אמת זה שקר מוחלט - זה טוב למושגייך. מצד האמת. לא בהכרח שזו הדרך לחנך לאמת. מחנכים בנחת. גם כשצריך לומר בבהירות, וגם לערכים חשובים.

 

צריך להשתדל שהשקר לא יהפוך למאבק סמוי, בבחינת איך עושים את זה באופן שאמא לא תבחין. לא בטוח שהיעד יושג ע"י סוג של "הטלת אימה" כזו.

 

לדעתי, יותר טוב לדבר על מה שהיה. אם היא תדע שמבחינתך זה פשוט שקר, אז אין על מה לדבר...

 

אז כדאי אולי "ראש אחר".. לשבת בנחת, להגיד, בחיוך: נכון מאד רצית את הסוג הזה לכן אמרת שנגמר?

 

ואחרי שתאשר, לומר: אז אני ממש מבינה שרצית את זה; יש דברים יפים בחנות שבאמת רוצים. אבל מצד שני - גם לא להגיד את האמת זה לא טוב (אל תשתמשי מידי בשורש "לשקר" - זה יכול להעצים את הענין..). וחוץ מזה שזה דבר לא טוב - גם ממש לא כדאי. כי אח"כ, אם מישהו מתרגל לא תמיד להגיד אמת, אז גם כשהוא באמת צריך משהו - כבר לא יודעים אם זה נכון או לא....

 

אז בואי נחליט, שאם את רוצה משהו, אפילו אם זה משהו שיש ואפילו אם את חושבת שלא יסכימו, את אומרת ונדבר ביחד. לא נכעס.  וגם אם קורה משהו לא נעים נניח, אפשר להגיד ונדבר.  אם את תדברי אמת ותשתדלי להתנהג בסדר, אז גם אם תקרה תקלה - לא נכעס.  נחשוב ביחד.

 

[ובאמת תשתדלי לתת לכך "חיזוק". אם תבקש משהו קצת חריג, להיענות כי אמרה אמת. וליצור איזון - גם כשלא נענים, משבחים את האמת וחושבים ביחד כמה אפשר ללכת לקראת מה שהיא רוצה, והיכן צריך להתאפק]

 

 

ככלל, כשילדים - שהם מאד תלויים באחרים - נתקלים בקושי לא עביר מנקודת מבטם הסובייקטיבית, אז הם עלולים אכן לא לדבר אמת.. זה שונה מילד לילד.  והיכולת להתגבר על כך - תלויה במידה רבה בנסיונו של הילד במה ייתקל אם יהיה גלוי, וגם מה יקרה אם יודה שלא אמר אמת..

 

 

 

לא יודעת למה, שקר זה דבר שנתפס אצלי כהכי גרוע בעולם.

 

אני לוקחת את הדברים לתשומת ליבי.

 

תודה

השאלה היא איך אנחנו מחנכים את ילדינו לאותם ערכים, באופן שזה יבוא ככל הניתן מבפנים, באהבת הדברים והשלמה איתם, לא על חשבון תכונות נפשיות חשובות אחרות, ובהדרגה הנכונה לפי הגיל.

גם אם עצמך את מקפידה כל כך בנושא?

מזמן רציתי לערוך סקר על השאלה הזאת.

כמה אתם דוברי אמת?

ברור שכולנו מאמינים שזה לא נכון לשקר, אבל כמה אנחנו עומדים בכך במצבי לחץ,

כל אחד במצב שמלחיץ אותו.

מה אתה אומר לבוס אחרי איחור שביעי לא מוצדק בעליל?

מה את אומרת לאמא שלך אחרי ששכחת לצלצל לאחל לה מזל טוב ליום הולדת?

מה אתה אומר לחמותך אחרי שהיא שואלת אותך אם אהבת את העוגה השרופה שהיא הגישה לך?

וכו' וכו'.

בקיצור כמה אנחנו מקפידים על אמת בכל מחיר, וכמה אנו משתמשים בשקר על מנת להציל את עצמנו או להשיג דברים?

 

וגם השאר, כמובן

 

 

 

ול"נקניקיות"- רציתי להעיר בעדינות ששאלה כמו "את שוב אומרת דבר שקר" יכולה להיות מאוד מרתיעה ופוגעת. היא יכולה ליצור אצל הילדה את הרושם שאת רואה אותה כ"שקרנית", "אחת שמשקרת" וכדומה.

חשוב להאמין בטוב שלה.

 

כמו שדן אמר, במילים אחרות- השקר היה רק כלי עבור הילדה להשיג משהו שהיא רצתה מאוד, ולא הכירה דרך אחרת להשיגו.

ילדים תופסים שקר (ורמאות בכלל) הרבה פחות בחומרה ממבוגרים.

לכן חשוב להיות עדינים כשניגשים לזה- לא להאשים, אלא לברר ביחד איך להשיג משהו שרוצים, בדרך יותר נכונה.

ולא שקרנית.

 

איפה הגבול הדק??

בגיל הצעיר ילדים "משנים" בדבריהם את המציאות כי לסדר 

את המציאות לרצונם.

תפקידנו ללמד אותם את הדרך הנכונה להגיע לרצונותיהם.

אני אישית משתמשת מול הילדים במילים "אינו לגמרי נכון", "רואה אחרת"

ולא במילה הבטוה "שקר" כי הם לא רואים זאת כך.

לעומת זאת, לילדים גדולים יותר- גילאי ה"עשרה" דווקא חשוב לדעתי להבהיר שזהו "שקר"

ולא סתם "שינוי המציאות".

מסכימה מאד עם ההמלצות של ד. וחושבת שצריך לדבר עם הילדה 

ולאפשר לה חלופות.

וגם לתוך עצמך- שלא תלחצי שהבת שלך "שיקרה".

היא שינתה מהמציאות כדי להגיע למטרה מסויימת,

בגילאים גבוהים יותר זה בעייתי,

אך בגילה צריך רק ללמד אותה את הדרך הנכונה.

כתבתי קצת מבולבל, מקוה שהובנתי...

כי קשה לדעת איך הילדה חווה את המילים בתוכה.

 

את צודקת שהתנסחת אחרת. אני לא יודעת איך בתך חוותה את המילים. יכול להיות שעצם השאלה גרמה לא להרגיש אשמה ("שוב" עושה משהו לא בסדר...), ויכול להיות שלא.

בכל אופן, פעם אחת אינה משפיעה יותר מדי, לעיות דעתי.

אולי לפני השינה תשבי לידה וספרי לה את הסיפור על "זאב זאב" ולהדגיש שבסופו של דבר הוא רק הפסיד כי הוא לא הצליח לקבל אמון לאחר ששינה מהאמת.

מה זה להגיד לה את שוב משקרת?! מסכנה כבר עשית ממנה עבריינית.
ילדה בגיל הזה הגיוני שהיא משקרת, היא כבר אמורה להבחין בין שקר לאמת ויודעת שהיא לא אמרה אמת. אבל לא בטוח שהיא יודעת מה גרם לה לעשות את זה.
כלומר, היא לא יודעת לנתח שהיה לה רצון עז ודחוף למוצר הזה בגלל המותג שעליו והיא חוששת שאחר כך לא יהיה אז היא אומרת שאין. אם את תשקפי לה את מה שהוביל אותה לשקר ותציעי לה פיתרון חלופי היא תלמד שאין צורך לשקר. אם תפחידי אותה, היא תרצה להסתיר ממך יותר ויותר דברים.

מנסיון, ככל שההורים חוקרים יותר וכועסים יותר על כל פירצה.הילדים משקרים יותר ולומדים איך לעשות את זה טוב יותר.. חבל.

אם לא הדרך היחידה..
"לתפוס" אותה כל פעם שהיא אומרת אמת, בעיקר כשייתכן שלא תגיד, ולשבח ולפאר ולהלל אותה על זה. וכשהיא בסדר להסביר לה כמה חשוב לדבר אמת, וכמה זה טוב. בגלל שהיא היתה בסדר היא תרצה לשמוע על זה, כי היא יודעת שזה לא נאומי תוכחה ביקורתיים, אלא רק מרומם ומגדל אותה, דוברת האמת. אם זה יהיה כזה ענין משמעותי שדיברה אמת במצבים שזה לא הכי נעים לה, זה יחדור לתוכה והיא כבר לא תרצה לשקר אף פעם. תבין את הערך של האמת.

כמה פעמים הבת שלי עשתה דברים שליליים והיתה כנה איתי לגבי אשמתה וחלקה במעשה.

בצורה הכי פשוטה אמרתי לה כל הכבוד שהיא אמרה את האמת ויותר משכואב לי על מה שעשתה אני שמחה שהיא הודתה בכך, לקחה אחריות והיה כנה איתי.

פעמיים שלוש ועוד קצת עם הבן הקטן והם שניהם כנים מאוד עכשיו...

וגם מעט מחושבים ובוגרים יותר. 

ממליצה בחום.

שהדרך הטובה והמועילה ללמד ילד לומר אמת היא פשוט לתת דוגמה. אם היא תראה שההורים לעולם לא משקרים אז היא באופן טבעי תחקה אותם. ילדים בדר"כ מחקים את התנהגות ההורים גם כשהם גדלים הם עושים את זה בלי להשים לב לכך. אפשר לראות זאת עלינו. איך אנחנו מתנהגים לפעמים כמו ההורים שלנו גם בלי שאנחנו רוצים בכך...

בדר"כ צריך גם להסביר ולהמליל את הדברים.

אני עונה לתלמידים שלי שמשקרים לי (הילדים שלי קטנים מידי לשקר) 

 

כשאחד בא אלי ואומר לי , "לא פייר , לא קיבלתי כרטיס /פרס/נקודה טובה על הלוח"  ואני יודעת 100 אחוז שהוא משקר , אני עונה לו " התכוונת להגיד קיבלתי כבר כרטיס /פרס /נקודה טובה על הלוח , ואני רוצה עוד אחד?" אם הילד מתקן את השקר שלו וחוזר אחרי המשפט האמיתי , אני בדרך כלל מיד מצ'פרת אותו במשהו, מהר מאוד הם לומדים שאני נותנת על כנות, אפילו אחד הגדיל לעשות ובמקום לשקר לי למה איחר , ידע שאני שונאת תרוצים אמר : "אני אהיה אמיתי איתך ואגיד לך שנישארתי עד סוף המשחק כדורגל בחוץ ואז ניכנסתי לכיתה" על זה אני אומרת לו שאני מעריכה את הכנות שלו , לא מענישה אבל מזהירה להבא...

בדרך כלל הייתי תלמידה טובה. אבל באותה שנה, עשיתי קצת בעיות. בעיקר הייתי אומרת (או צועקת) כל מה שחשבתי. גם אם זו הייתה חוצפה.

ערב אחד זומנתי לבית של המורה יחד עם הורי!

זו לא הייתה תחושה נעימה..

לאחר השיחה סוכם על "מקל וגזר".אם אתמיד בהתנהגות טובה במשך זמן מסוים, אקבל סכום כסף.

הורי שאלו, איך הם ידעו אם עמדתי בתנאים.

 

ואז המורה אמרה- כל הכיתה יודעת ש... בחיים לא משקרת. היא תמיד אומרת אמת. תשאלו אותה.

 

בינינו, אני לא בטוחה שזה היה נכון... לא הייתי טיפוס שקרן, אבל לא עד כדי כך.

 

אבל המשפט הזה נתן לי כל כך הרבה כוח אז. אני ממש זוכרת את ההרגשה!

 

המשפט הזה עמד אצלי בראש עד סוף התיכון. ועוד שנים אח"כ.

כשחברות לידי העתיקו במבחנים, אני לא העזתי, כי אני אומרת אמת.

הוא עמד אצלי בראש בעוד המון הזדמנויות.

 

היא נתנה בי אמון. והביעה אותו בקול. באכפתיות.

הייתי חייבת להוכיח לעצמי שזה נכון.

תמיד כשאני שומעת סיפורים כאלה,על כח של מילה של מורה אני מתרגשת. תודה!!

לא השתמשתי מעולם במילה שקר אבח בהחלט אמרתי : את בטוחה שזו האמת? את בטוחה שזה מה שקרה? ואם אני אשאל את הגננת/אח שלך/אבא שלך וכו מה היא/הוא יגידו??? וכמובן שסיפרתי סיפור מומצא כמה חשוב לומר את האמת (אפשר סיפור עם בובות, תלוי בגיל). דיברתי על מידות טובות, שזה כולל לומר את האמת, זה עזר מאוד

אני מרגישה משהו מאד מוזר בקשר לבת שלי.

קראתי את כל העצות - תודה ענקית לכולם!!

יישמתי אותן, ובמיוחד את העצה של גםזולטובה

 

אבל-

משום מה, נראה לי, שעל אף היותה חכמה מאד, קולטת דברים בשניות

(גם כשאנחנו מדברים ברמזי רמזים או בחדר אחר או בשפה אחרת - היא פשוט מבינה!!)

ובקטע של השקר - היא כאילו נהפכת לילדה אחרת.

לא עונה על שאלותיי, מסתכלת עלי כאילו היא לא מבינה מה אני רוצה ממנה.

 

אולי היא בהלם מהתפנית, ומסגנון השאלות, כמוף את רוצה ללכת לחברה ולכן את אומרת לי שכך וכך?

 

מגששת.

המכונה.. 

חומציות גדולה מידי

ולא ראיתי שהרס משהו במכונה.

מכניסה רק בגדים לבנים ושופכת אקונומיקה ישירות לתוף.

לא הייתי ממליצה לשים בתא של המרכך כי אז זה יגיע רק בשטיפה הסופית

ולא ישטף טוב מהבגדים.

לגבי הבגדים- בגדים באיכות דפוקה מצהיבים מעט לפעמים (ולפעמים גם נמתחים)

בגדים באיכות טובה- יוצאים לבן בוהק ומצוין.

 

לבדי כותנה בתגובה לאקונומיקה. אני לא זוכרת מה זה מה. אבל אחד מהם מצהיב במגע עם אקונומיקה והשני מלבין. אז שווה לבדוק...

אולי לא בשימוש חד"פ אבל בשימוש רב פעמי זה הורס.

אשתי השרתה בגדים באקונומיקה כמה ימים 

והיא פשוט אכלה אותם, נשארו כמה פיסות בד...חח

אם משרים בגדים לקצת זמן באקונומיקה, זה מוריד את רוב הכתמים (ניסיתי רק בבגדים לבנים, כמובן).

קצת זמן- עד חצי שעה  ולפני שמכניסיפ למכונה כדאי לשטוף היטב בכיור, להוריד את האקונומיקה.

כן.. זו הוצאה אבל מה לעשות?חודש שתשמור לך עליהם... תשאירי לה כסף שתקנה להם גלידות שתקח אותם לקניון אם יש בסביבתכם..

שתעשה להם עבודות יצירה..

אני בדיוק מחפשת לחופשת הקיץ ג'וב כזה .. אני עם ילדים קטנים ולשמור במשך אוגוסט בביתם של הילדים כשאימם בעבודה.

תפיצי במקום מגורייך בטוחה שיהיה הענות

אפשר מדי יום לקחת ילד אחד איתך- ואת השאר להשאיר בבית, בהנחה ואת משאירה להם פעילות מסודרת לעשות במשך היום.

סבתות

שכנות

 

מה שכולם עושים..

להכין ביחד איתם לו"ז יומי עד שאת באה: תפילה, התארגנות בוקר, חוברות, סרט, משחק בלגו/פליימוביל כדומה.

לגדול אני מודיה שהוא האחראי הבוגר, וכל ילד שעושה את מה שתוכנן - מקבל ממנו מדבקה (זה עובד יותר על הקטנים).

אולי לתת משימה יומית (היום אחה"צ ניסע ל... בואו נכין לו/להם מכתבים/ציורים) וכו'...

רוב הזמן זה עוזר... רוב הזמן...

הגדול בן 12 וזה מביך אותו מאוד אם אני אביא נערה הביתה לשמור עליהם.

סבתות- גרות רחוק.

אנחנו גרים בישוב קטן כך שאין אטרקציות מסביב, מצד שני אני גם לא חוששת שהם מסתובבים לבד בחוץ. אין אצלנו אזעקות.

ולא חששות אחרות ב"ה.

בעקרון הגדולים אחראים על הקטנים אבל מה הם אמורים לעשות כל בוקר שאני לא נמצאת. כמה ילדים יכולים להעסיק את אחיהם? 

ואת הגדול תשלחי לחבריו שגרים בישוב בתאום עם האימהות ... כדי שלא תיהיה בעיה של אי נוחות מבחינת הנערה.

תראי בכל מקרה אין לך הרבה ברירות את אמא עובדת וזה רק לסנג'ר חודש אחד לביביסיטרים... כדי לשמור על מקום עבודתך. נראה לי זה יכול להועיל. בהצלחה

אני מניחה שיש גם בנים שזה מתאים להם.

אם הם ידעו שהם לא יכולים להגיע אליך ולהתקשר אליך מתי שהם רוצים, הם יעשו את זה פחות ויחפשו תעסוקה בתוך הבית. (כשאני התחלתי לא לענות לטלפונים כשאני בעבודה, ראיתי פתאום שכולם מסתדרים בלעדי, גם הילדים וגם הבעל, ואני הרבה יותר פנויה לעבודה כך, כי זה באמת מחרפן כשכל רגע מתקשרים אליך)

 

כמובן - תני להם אפשרויות תעסוקה.

 

אולי תשלחי ילד או שנים לאיזו דודה שגרה בישוב אחר, והיא תשלח אליך את שלה כשלא תעבדי? גם לילדים יהיה כיף וגם לך.

 

תשלחי אותם לעשות קניה גדולה בסופר. הם יבלו שם את כל הבוקר ועוד יביאו לך עגלה מלאה במצרכים.

 

בהצלחה

אמונות

לשטוף כלים 

מחשב 

אופניים

משחקי קופסה

בריכה - רובי מים

חברים (תלוי)

 

אולי תעשו רשימה מה הם רוצים-יכולים לעשות בבית לבד... 

 

ב"הצלחה! 

מעוניין לעשות קייטנה לקטנים (אפשר אפילו עבור סכום כסף סמלי) כשהיינו קטנים אחותי עשתה לנו את זה כל קיץ (ואפילו כמה הורים שכנים שלחו את הילדים שלהם גם לקייטנה הנ"ל כך שיצא שהיא ממש הרוויחה כסף..) היא הייתה מארגנת לנו פעילויות כל יום ובסוף הקייטנה היינו עושים הצגת סוף קייטנה שהיינו מתאמנים עליה הרבה זמן מארגנים תלבושות וכ"ו וההורים היו מגיעים בערב וצופים בהופעה אנחנו ממש נהננו מזה...

יש לי שכנה שיש לה לוח עם לוז לילדים. היא הכינה להם לוז מסודר שכולל תפילה בבוקר, אחריה משחק חופשי, אחריה יצירה שוב משחק וכו'.

 

היא הוסיפה ללוז זמן של "פעילות אמא" מתי שהיא הגיעה הביתה- ואז לילדים היה למה לחכות בכל יום. אם תקבעי להם מה לעשות בכל יום- ותוסיפי זמן שאת נותנת להם באופן מלא, בלי הסחות דעת, יהיה להם הרבה יותר קל להעביר את השעות שאת לא נמצאת. בשעות שאת לא בבית, כדאי אולי לחלק את הזמן למשחק שכל אחד עושה לבד ולזמן שהגדולים מפעילים את הקטנים. כך הקטנים ידעו טוב מתי הם משחקים לבד והגדולים לא יהיו מאוד מתוסכלים כי זמן ה"ביביסטר" שלהם מוגבל בזמן- עם פעילות מוכנה.

 

בנוסף- אם בחלק מהימים תדברי עם חברים של הגדולים שיבואו לעזור- גם לשחק עם החברים, ובזמן הפעלת הקטנים, ובתמורה אפשר להבטיח איזו הפתעה קטנה- זה גם יעזור לגדולים לעבור את התפקיד בשלום.

 

בהצלחה!!

אנחנו היינו שם שבוע שעבר, והילדים ממש גילו עניין.

זה עוסק בכל השאלות שהם שואלים אותנו ביום יום ככה שהם ממש נהנו, הסתקרנו ובעיקר למדו..

אני אפילו יאמר שגם אני ממש נהנתי אחלה פעילות לכל המשפחה.

האם אי פעם תפסת אותם לשיחה רצינית בנושא, איך את נוהגת כלפיהם...

אלו פרטים מאוד חשובים ואני מאמינה שאם תפרטי יותר נוכל לעזור יותר בע"ה...

בינתיים קבלי חיבוק

כל אחד לחוד

 

לא בזמן העקיצות.

 

להסביר להם שזה פוגע, לא נעים - וחבל שתהיה אוירה כזו ביניכם. אולי יעזור.

 

אם לא  - הכי טוב להתעלם. ביחוד אחרי שכבר הסברת. לזוז מהמקום ברגע שמדברים כך, ולהגיד לעצמך שמה שהם אומרים זו לא את, אלא רק יצר ההרגזה שלהם. זה אומר רק עליהם ולא עלייך.

 

[אם בכל זאת ממש יפריע, אפשר לתפוס פעם מישהו מההורים לשיחה רצינית בענין - ולבקש שיזהיר אותם באופן ברור]

 

נקוה שבכלל אחרי הסבר יפסיקו.

חוזרת ומצטטת את המשפט הכי חשוב בעיניי בהודעה לעיל, וכדאי שגם את תשנני אותו לעצמך הרבה פעמים:

"לזוז מהמקום ברגע שמדברים כך, ולהגיד לעצמך שמה שהם אומרים זו לא את, אלא רק יצר ההרגזה שלהם. זה אומר רק עליהם ולא עלייך"

זאת כל התורה כולה.

לחזק את עצמך במקום שלך- לזכור מה הערך שלך, מה היכולות שלך, מה נכון באמת.

 

לדבר איתם, כמו שדן כתב (-לחוד, לא בזמן עקיצות וכו').

 

להתרחק מחברתם כשהם מתנהגים ככה. להחליט עבור עצמך שאת לא מוכנה שיתייחסו אלייך ככה, ולכן את הולכת למקום אחר.

 

הרבה הצלחה.

זה לדבר איתם, לבד, אחד אחד.

אבל אם זה לא עוזר,
לתפוש את ההורים שלך לשיחה רצינית,
להבהיר להם כמה את סובלת כי הם לא מעלים בדעתם.
ואם זה לא עוזר, שוב לדבר עם ההורים.
ובנוסף, כל פעם שהם עושים לך את זה
פשוט לקום וללכת,
גם אם זה שולחן שבת או חתונה משפחתית.

ואז אפשר גם להסביר התנהגויות, ולמה זה חשוב, בנעימות; ולעשות "מבצעים" על פרטים של ההתנהגויות הללו. כל פעם מהשו נוסף. ולהדגיש שהעיקר זה שמרוויחים התנהגות טובה, יפה, שמרגישים בה את הטוב בהם.

אל תתני הם לזלזל בך!

אקדים שלצערי יש לי קצת נסיון, אם את רוצה לשמוע יותר את יכולה לפנות באישי ואתן לך מספר טלפון ו/או מייל.

צריך לאפשר להם להתפרק ולהביע את עצמם אבל כמו כל ילד גם הם זקוקים לגבולות, ברור שרכים יותר ורחבים יותר מאשר במצבים נורמליים, אבל לדעתי הרגשת כאוס לא בריאה לאף אחד.

זכרי שבכך שאינך מאפשרת להם לעשות דברים לא ראויים את שומרת גם על כבודם.

בהצלחה ובשורות טובות

לא לגעור מתוך רחמים זו טעות.
הייתה ילדה שהייתה מכה אותי בחזקה ומקללת. וזה היה קשור בצורה הדוקה ליתמות הטריה שלה.
הייתי מאוד רגישה, אולי יותר מדי. וככל שעבר הזמן החזרתי אותה לגבולות והבהרתי איזו התנהגות מצופה ממנה. אבל בהתחלה, לא אמרתי דבר. הבנתי שזה לא מרוע.
בהמשך העה נדמה שהיא סתם כועסת על כולם כי להם יש אמא אז כבר הבנתי שחשוב מעכשיו ללמד אותה את הדרך הראויה לפורקן ושקללות לא יעזרו לה.

ל לכן עברה לי המחשבה בראש שאולי לא מתפקידי חייהם.. כגון לשדל ללמוד(הם בפיגור נוראים מבחינה לימודים עד כדי חוסר ידע של קריאה )עינייני נימוסים וחוצפה כלפי ובינהם ובגלל שאני לא קשורה אליהם קשר דם אני מתלבטת עם מתפקידי לחנכם

מתפקידך, ושל כל יהודי, לגמול חסד.

 

אם את עובדת איתם - אז יש לך הזדמנות לעשות את זה, אם תדעי איך.

 

ובוודאי שאם ירגישו לא "בפיגור", וגם ידעו לקרוא, ויהיו להם דברים מעניינים לעשות - גם יתחצפו פחות.

 

אפשר לעודד, להסביר, לתת יחס חם, לעשות "מבצעים" על התנהגות טובה..

לא קשור אם את קרובת משפחה או לא, דבר בסיסי זה לדבר בכבוד לבן אדם אחר ובפרט מבוגר מהם, ובפרט מישהו שבא לעזור!

אני מדריכה עכשיו במחנה לילדים נפגעי טרור ומשפחות שכולות מעוד סיבות שהן לא טרור. ואני ממש שמה לב שכשאנחנו מרחמות עליהם ולא נוספות כשהן מזלזלות אז הן ימשיכו וכשאנחנו נותנות הערה ותגובה כועסת אז הן חוזרות למוטב. הן ילדות כמעט כמו כל ילד אחר וגם עליהם מותר לנזוף..

לק"י

וביחד עם זה לעזור להם במה שאפשר.
יש ילדים שגם לא רוצים שירחמו עליהם..

אני כותבת את זה בתור יתומה מאמא.
למרות שאני הייתי ילדה טובה..

היא כותבת שהם "טריים", כלומר, לא הרבה זמן.

 

לפעמים, זה ביטוי לקושי - ו"להעמיד במקום כמו כולם", לא מתאים. צריך לנסות להבין מה הקושי, מה מפריע.

 

ואגב, גם לילדים "רגילים" זה נכון לדעתי.

 

הדרך הנכונה בד"כ היא קודם כל לדבר, להגיע להבנה, להסכים על התנהגויות ולחזק.

 

 

 

לק"י

כמו בכל קושי- למצוא את האיזון.
ולכן גם כתבתי שמצד שני לעזור להם.
לא להתעקש על דברים לא עקרוניים, אבל לא לוותר על דברים בסיסיים (כמו: פגיעה באנשים שסביבם וכדומה).

הדגש הוא שלושה דברים:

 

א. רגישות פנימית למצב. שימת לב מה הם עוברים בפנים.

 

ב. סבלנות בתהליך, זה לא "מכונה".

 

ג. עיקר הטיפול, ע"י דיבור ועידוד התנהלויות נכונות. בוודאי לא ויתור על האפשרות למנוע אלימות וכד'. לטפל נכון.

כשמוותרים לילד בסופו של דבר מוותרים עליו.

אני לא מומחית אבל בברני וחברים, באנגלית (ל א בעברית שם מאוד לא צנוע), יש פרק שמדבר על רגשות שונים והם יוצרים ציורים או בובות עם רגשות שונים ומראים מצבים שונים ומסבירים שכשמרגישים רע מדברים וחולקים את הרגשות עם חבר, הורה, מבוגר.
והרי ידוע ש - דאגה בלב איש ישיחנה. ואני מנסה ליישם עם ילדי ולשאול איך הם מרגישים, לקחת אותם לצד ולחבק ולנסות לדובב אותם אחרי התפרצות כעס, תסכול וכדומה. כך ילדים גם ילמדו איך כן להוציא וגם ירגישו ביטחון שלמישהו איכפת מרגשותיהם שהרי מעשיהם מביעים רגשות שלא קל להם או הם לא יודעים איך לבטא במילים. גם "תאטרון בובות" יכול להיות מעולה. לקחת כל בובה רגילה ולעשות הופעה בה מראים שלבובה יש רגשות שליליים וקשה לה לבטא ולבקש מהילדים שיעזרו לה לבטא במילים את רגשותיה. (פחות מתאים לגיל עשרה מן הסתם...)
המון המון הצלחה! מאוד מקווה שעזרתי. וכמובן שיחד עם עזרה איך כן לבטא רגשות גם להעמיד במקום ולומר מה אסור- זלזול, חוסר הקשבה וכולי

מצד אחד לתת להם שעורים או סדנאות בהם הם יוכלו לפרוק רגשות, אם ע"י ציור ואם ע"י כתיבה (למתקשים בקריאה וכתיבה אפשר שכתוב- את כותבת מה שהם מחברים).אפשר לתת להם לצייר משהו טוב שקרה להם היום. אפשר לתת לחבר לקבוצה להמשיך את השלב הבא בציור וכו'.

 

מצד שני, לא לתת להם להרוס את החיים שלהם בעתיד. כלומר, לא לוותר על הצד הלימודי בגלל בעיות רגשיות. להסביר להם מה קורה אם לא לומדים בילדות, ואם ילמדו יוכלו בעתיד להיות "מישהו".

 

דווקא הגבולות שמעמידים להם, בד בבד עם אהבה שמראים להם ברגעים הקשים, הם אלו שיעזרו לגדל ילדים בריאים בנפשם.

 כשלילד אין גבולות הוא לא מרגיש מספיק יציבות וחוסן בחיים .לעיתים  התנהגות כזאת באה על מנת לבדוק  את היכולת שלנו לעמוד  מולם.ולכן חשוב לא לוותר על גבולות אבל לעשות את זה בצורה נעימה ותקיפה כאחד- אסרטיבית.

מנסיוני בעבודה עם נוער בסיכון זה הכי עובד.

אני יתומה מגיל 9 ויש דבר אחד שאני מודה לקב"ה שהיה לי ועדיין ב"ה- יחס נכון מצד החברה...

ההרגשה הכי נוראית היא ההרגשה שמרחמים עליך בגלל שאתה שונה- לך אין אבא\ אמא...

זה גורם לרחמים עצמיים וללגיטימציה להתנהגויות לא טובות...!!!

צריך להתייחס לילדים יתומים ברגישות אבל לנזוף בהם כאילו הם לא יתומים! ואני אומרת את זה מנסיון! זה אולי נשמע קשה ולא אנושי אבל זה הדבר הכי אנושי בעולם והדבר הכי טוב שאת יכולה להעניק להם- תחושה שהם לא אנשים מסכנים! הם מסוגלים לעשות דברים ולהיות ולחיות בדיוק כמו לא יתומים...!!!! תראי להם שיש לך צפיות גבוהות מהם ושאת מאמינה בהם שהם מסוגלים באמת ל- ה- כ- ל... זאת הטובה הכי גדולה שאת יכולה לעשות להם- לתת בהם אמון וביטחון עצמי גבוה ועם זאת לנזוף בהם כשצריך ולדרוש מהם צפיות גבוהות...!!!! כי הם מסוגלים!!!!

בהצלחה...

מהילדות שלה עד עכשיו היה מדהים...

לתת לה כל כמה זמן. 

אפשר להוסיף משפטים חמודים.

אפשר גם 5 מתנות ולייחס כל מתנה ל10 שנים בחייה...

אם בא לך להשקיע אז המשחק רבעיות הוא ממש נחמד מצחיק ומחבר מאד...
הכוונה כמובן להכין לבד את הקלפים בהתאם להכרות שלכם עם המשפחה

בכל פעם שעוצרים יש משימה לספר סיפור מצחיק/ רציני/ עם מוסר השכל מהווי המשפחה.

יש נכדים? אם כן אולי להמחיז סיפור מחייה של אמא בצעירותה?

טאבו, עוגיות מזל שבפנים כתוב כל מיני חוויות מאמא...

של חמישים דברים שאמא טובה בהם, בחרוזים ובהומור- יצא לנו מרגש ומקסים!

 

משחק הרמז/ הרוצח על הבית שלכם. במקום רוצח עשינו מי לקח את העוגה..

אפר לעשות משחק ההימורים. אם את לא יודעת איך משחקים את זה אז הינה ההוראות:

1. מחלקים את המשפחה לשתי קבוצות.

2. מכינים שאלות בנושא הזה.

3.כל קבוצה מהמרת על משהו שקונים לפני כן (כגון מסטיקים, טופים וכ'ו...-חשוב על דברים קטנים להמר) וזוכים במה שהימרנו רק אם ניצחנו. ובמקרה שהפסנו-טעינו בשאלה לוקחים לנו למרכז הקופה 5 הימורים-המוצר שקנינו.[יש קופה ראית שבה נמצאים המסטיקים/הטופים-המוצר שבחרנו ומשם כל קבוצה מקבלת מהקופה/ מחזירה לקופה את ההימור.]

4. שואילים שאלות על החיים של אימא מהילדות ועד עכשיו.

5. הקבוצה המנצחת היא הקבוצה שי לה הכי הרבה זכיות בהימורים.ומכפילים לה את הכמות של אותו מוצר. כגון: יש לה 20 טופים/מסטיקים/פיצוחים/וכ'ו... אז יש לה 40.

בהצלחה ומזל-טוב

ספרי באישי איך היה אם היה

אז תקנו לה כל מיני דברים שמתחילים באות הזאת, ושהיא צריכה  אותם. 

אפשר לעשות גם המוון רצועות דפים שכתוב עליהם כל מיני משפטים כמו לדוגמה תאמין, כן, תאמין. ושלא יהיו כל כך קשורים אחד לשני. בסעודה מחלקים להם את הרצועות ומעלים נושא שקשור לאמא שלכם. אתם לא תאמינו איזה מצחיק זה יוצא בסוף.

אפשר לעשות פאזל גדול של איזה 200 חלקים שהאמא שלכם מופיעה בו. עדיף כשהייתה קטנה ומרכיבים ביחד עם כל המשפחה. בסוף מביאים את הפאזל בתור מתנה לאמא.

בס"ד

 

אצלנו עושים את זה הרבה, גם ביומולדת 76 של הסבא וגם 16 של האחות..

 

הרעיון הוא כזה- עושים המון כרטיסים ועליהם קטגוריות כלליות או שקשורות לחתן/ כלת השמחה (דוג' לכללי- שם של ספר, גדול מעכבר קטן מבית, כיד הדמיון הטובה... דוג לאישי- מקום שהיא הייתה בו, תחביב...)

בד"כ עושים גם וגם...

 

יש כמה אפשרויות לדרך המשחק, או בתחרותיות או ביחד כולם,

בוחרים אות ואז אחד אחראי על הכרטיסים שולף אחד אחד, מקריא את הקטגוריה ועל השאר למצוא משהו מתאים..

 

אם זה בקבוצות מודדים זמן, וצריך כמה שיותר כרטיסים (אם ענו על הכרטיס לוקחים אותו), וכל פעם שעובר קבוצה מחליפים אות.

 

אם זה לא בקבוצות אז פשוט קובעים לבד מתי להחליף אותיות וכו'..

 

נ.ב. רעיונות לקטגוריות אפשר לבקש, יש לנו מאגרים..

ועוד נ.ב. כדי שהמשחק יהיה באמת כיף, אל תתקבעו על ההגיון... *כיד הדמיון הטובה כבר אמרנו?!*

 

(סתם דוג':

-חיה

-היפופוטם!!

-גדול מעכבר קטן מכיסא

-היפופוטם בתמונה!!)

 

מישהו זוכר את השרשור שלי מלפני שלושה חודשים איפה כדאי לעשות??

 

משחקים ומתנות שהיו:

*ספר ברכות מבני המשפחה (כולל אחים והורים שלא היו באותה שבת).

* מילון כיס עם הגדרה של משהו מחייה על כל אות, כולל הגדרה מפורטת ומצחיקה (למשל בית הספר שבו למדה, מילים שרגילה להגיד, מקרה מיוחד, מקום מסויים, שמות מורים ורבנים וכו') אפשר לעשות סבב וכל אחד קורא הגדרה אחת.

*שאלות של נכון לא נכון עד כמה המשפחה מכירים אותה (למשל: אמא נולדה ב... למדה ב... אוהבת.. לא אוהבת... וכו')

   מאוד עוזר להכיר אותה ואת עברה.

*עשינו משחק תחרות, לא יודעת איך זה ילך עם מעט אנשים אבל יכול להיות נחמד:

  הכנו קלפים עם מילה שקשורה אליה (שם של מישהו מהמשפחה, שם מקום וכו') עם 3 מילים קשורות מתחת. מתחלקים ל2 קבוצות. נציג מהקבוצה מרים קלף ועליו להמחיש לקבוצה שלו איזו מילה זו בלי להשתמש במילה עצמה ובמילים הקשורות אליה שרשומות בקלף ולא באמצעות פנטומימה. מאתגר אבל מהנה ומצחיק.

למשל: המילה: השם של אבא שלכם.

          מילים קשורות: אבא, בעל, חתונה

הנציג יכול לומר: מישהו שאוהב אותה וכו'

 

 

בהצלחה ומזל טוב.

 

אנחנו עשינו רשימה של 50 דברים שאנחנו רוצים להגיד לאמא תודה עליהם. מהדברים הכי קטנים להכי גדולים ואמא ממש התרגשה.

לאבא אספנו מכתבים מהמון אנשים בכל מיני תחומים בחיים(עבודה, משפחה מורחבת, חברים, אנשים ישנים וגם ממנו- המשפחה המצומצמת..) והכנו כתר שבמהלך השבת שמנו לו את השם של האדם שכתב היה צריך לנחש וכשניחש קיבל את המכתב. הוא ממש נהנה וכל השבת ביקש רק שנביא לו עוד...

 

בהצלחה ומזל טוב!

ומשחקים ויצירות עם אמא, אם יש כוח...

בהצלחה!

באיזור הפעילות? תנסי לדמיין שאתם שם ויש חלילה אזעקה ואתם רצים למחסה, זה מפחיד אותך? אם כן, באמת כדאי שתמצאו פעילות חלופית במקום בו אתם חשים בטוחים... אם לא- צאי, אין הנחיות של פיקוד העורף שלא לצאת מהבית... ממש איך שאת מרגישה...

שמא ותיהיה אזעקה יש לנו לאן לרוץ..
יצאנו נהנו התגבשנו שיחקנו...
וב"ה לא הייתה אזעקה. היו בומים אבל לא בעירנו.

תודה על הרעיונות.
שנזכה לצאת בקרוב מהבית בבטחה

הוא ישב על זה שעתיים שלמות. בן 4

הכנתי 2 צבעים.

 

משחקי הרכבה.. דפי צביעה ולצבוע עם צבעי מיים פנדה.

 דברים שונים שהם לא רגילים אליהם מאוד מעסיקים אותם.

 יש בצק מלח שמכינים בבית עושים צורות ואופים זה מתקשה כמו אבן אחרכ צובעים בטושטושים או גואש וזה טוב הרבה זמן-שנה בערך)

פעם בטעות הכנתי לו בצק מלח ובאמת היה לו כייף. בעיקרון קמח מים והרבה מלח..

קילו קמח לבן, כוס מלח ומים לפי הנדרש. לשים עד שמתקבל בצק ומוסיפים גואש ע"פ הצבעים שרוצים. לפעמים צריך להוסיף קמח אחרי הגואש.

ההכנה מלכלכת אבל אחרי שהבצק מוכן הוא לא מלכלכך.

http://tehilimyahad.com/mr.jsp?r=GKp9KbA1V1

כמובן שלא צריך להיות צמוד לילד כל הזמן,

הוא גם צריך לדעת לשחק לבד .

תביאי לו משחקים מעניינים ולאו דווקא משחקים קנויים,

אני כמעט כל דבר לפני שאני זורקת לפח אני מביאה לבת שלי לשחק- הכוונה לקופסאות ובקבוקים- כמובן בתנאי שזה נקי ולא שביר/חותך. כל דבר כזה מעסיק אותה לפחות לרבע שעה.

בנוסף, אני יוצרת תחלופה של צעצועים- מדי פעם מעלה למעלה צעצועים ומחזירה לה אותם כעבור כמה זמן אחרי ששכחה מהם.

 

 

 

האחרים שהוא מוצא בבית כמו כלי מטבח דפים וכו'. אבל עדיין, מה אפשר לעשות במשך כלל היוםם? אני נמצאת מהבוקר עד הלילה( עשר או שתים עשרה) יחד איתו ומבאס אותי לחשוב שמשעמם לו או משו כזה.. אנחנו קומה רביעית ומאוד  קשה לעלות ולרדת עם העגלה... למרות שאני חושבת עכשיו פשוט לעשות את זה. אם יש מישהי עם סדר יום אשמח לשמע!

במקום לעשות קניה אחת מרוכזת פעם בשבועיים - נניח, ללכת לקניות קטנות כל יום יומיים. זה לא יתפוס לך הרבה מהיום, רק איזה סיבוב קטן, ולילדון זה יהיה מצוין!

 

אפשר כמובן להשאיר את העגלה למטה עם מנעול מתאים, או לקנות טיולון הכי פשוט וזול ולהשאיר אותו למטה, אם את מפחדת על העגלה שלך.

 

וכדי להעסיק אותו כל היום, תני לו "לעזור" לך. הושיבי אותו על השיש כשאת מבשלת, תני לו כמה בגדים "לקפל" כשאת עסוקה בקיפול כביסה.

 

ובכלל, את מי מענין המשחקים המושקעים של החברות הגדולות? אין כמו לדפוק עם כף על הסיר או לשחק בקופסאות אחסון או תבניות אלומיניום.

לעמוד לידך / לשבת על כיסא גבוה כשאת מדיחה כלים, להביא לך אטבים כשאת תולה כביסה, לשהות איתך כשאת מקפלת.

יותר ברמה של מתי אוכלים-ישנים-משחקים-יוצאים. 

אבל כשמשחקים הוא יכול לשחק לבד (למרות שאפשר להתחיל לתת לו לצייר-

סיפורים קלילים-משחקי מוטוריקה-שירי אצבעות וכו' שזה איתך)

לדעתי מספיק דבר אחד ביום שאת עושה איתו ובשאר הזמן לשחק לבד

 

ממש כדאי להשתדל לצאת הרבה. הבן שלי היה איתי עד אחרי גיל שנתיים וחצי והייו יוצאים בערך 

שעה וחצי-שעתיים בבוקר ושעתיים אחרי צהריים. הרגשתי שזה הכי יטוב לשנינו ופשוט פותר את בעיית ה"מה עושים כל היום"

אין לך אפשרות להשאיר את העגלה למטה או ללכת בלי עגלה? (אולי בימבה או לשבת ממש מתחת לבניין?)

במיוחד כאלה שלא טובים בלהעסיק את עצמם.

אני חושבת שבעיקר מאוד חשוב סדר יום כלשהו.
זה לא חייב להיות מדוייק אבל כן משהו כללי.

גם לי לפעמים מאוד קשה לצאת, אבל מניסיון זה ממש עושה טוב! גם לו וגם לך!
(אצלי הוא פשוט כבר דורש את זה.. )

ולדעתי, מאוד חשוב שגם תמשיכי בעיסוקים הרגילים!
לפעמים תשתפי אותו, אפילו אם הוא רק מסתכל, ולפעמים תני לו לשחק לבד.

כמובן שזה חשוב גם לשחק איתו אבל את ממש לא מזניחה אותו אם הוא משחק לבד! להפך! את נותנת לו עצמאות ואפשרות לגלות את העולם גם לבד!

בעיות תקשורת..אשמח לשמוע ממך..

וגמני גרתי קומה גבוהה ג'. ללא מעלית.
העניין הוא שבגיל שנה כבר התחיל ללכת אז בהתחלה הייתי יורדת איתו עם עגלה עד שהלך יציב!

עשיתי לו סדר יום! והוא ממש נהנה מזה. מכיוון והוא היה משתעמם מכל הסירים והמשחקים בבית החלטתי שאני מטרידה מהבוקר עד הצהריים לגינה!

ווכה זה התחיל ירדנו לאיזו גינה שהייתה ללא חולות בשעה 9 בבוקר והבאתי איתי כדור. היינו משחקים במשחקי הגינה ובכדור.
לפתע הצטרפו עוד ועוד ילדים בני גילו וככה צבר לעצמו חברה. ואנחנו האימהות התחברנו.

מידי יום ביומו ניפגשנו עם אותם ילדים עד שנוצר חיבור בין כולם. ואז החלטנו שאנחנו מביאות את הבימבות והמשחקים מהבית וכל אחד שיחק במשחקים של השני וזה עשה מעניין. הבאנו פרוסות פרות ממתקים ..


חפשי גינה כזאת שיש בה ילדים ותנסי לעניין אותו במשחקי גינה ותבאי בשקית משחקים או שתעשי לו יום בוץ בגינה עם חולות...

אגב זה כ"כ מעייף שבחזור הביתה הןא יירדם לך. בגלל זה תהיי קרובה לבית

גם אני באותו מצב. ממליצה להסתכל על המציאות מהעיניים שלו יש דברים שבשבילך בנאלים ורגילים ואותו הם יכולים להעסיק המון זמן- לדוג' מכונת כביסה  (פועלת כמובן) במידה ואת יוצאת למתקנים חיות יכולות להפנט אותם הרבה זמן אצלנו יש יונים שנותנות לי דקות ארוכות של ריכוז בספר. אני נותנת לו לשחק בכל הקערות שלנו להכניס אחד בתוך השני (כמו המשחק של הכוסות הצבעוניות רק "באמיתי" . במתקנים אני נותנת לו בקבוק והוא משחיל חצץ .

שירי הפעלה ברקע מוסיפים המון ועושים מצב רוח טוב גם לו וגם לי.. לפעמים אחרי שאני נמצאת איתו יחד שרה ומשחקת איתו הוא נעשה הרבה יותר רגוע ומעסיק את עצמו.

לפעמים כשיש לי כח אני שופכת את הקופסאת משחקים וזה מעסיק אותו הרבה זמן. זהו לבנתיים!

כי יש אזורים בארץ שילדים בוכים מזה, זו לא בדיחה ולא צחוק....

(ואולי זה גם הורס לילדים את התיאבון...)

וגם עלי נתלה בני בכורי ושאל בפחד אם הוא ימות..

 

אבל אכן, אם לא הובנתי נכון אז אבהיר-

לא היה בכוונתי חלילה לדרוך על פצעים!

וכל השכונה רצה לחלון לראות את היירוט..

אבל הבטן התכווצה לי מדי . אז לא.

היא מנוסה מאוד והייתה מרצה במכללת שלם אם את רוצה פני באישי

אבל היא מאזור חיפה רכסים...

מירושלים
יוסי גולד
דבורה האיתן

מומלצים מאד.

סבתא שלי מטפלת במח אחד.
עם הרבה נסיון והצלחות.
אזור ירושלים/ בנימין/ מרכז...
אם תרצי פרטים- תגידי.

אם את מתכוונת למדרשים על בריאת העולם- יש את הסדרה:"תורה לתשב"ר"- מדרשים על כל אחת מפרשות השבוע- כתוב בשפה פשוטה ומוחשית

האחות בודקת שהא כבר יודע לצייר עיגולים למשל, קורא לחיות בשמן, איפה חתולה? איפה כלב? ועוד על זו הדרך...

מראים לו קוביות בכמה גדלים ואומרים לו לסדר לפי הסדר

 

*כדאי לבוא אחרי שהילד אוכל ארוחת בוקר טובה (אני אומרת את זה כי ברוב טיפשותי לא עשיתי את זה..)

ומראה חפצים ושואלת מה זה.
בבדיקה גם הילד מתבקש לבמות מגדל מקוביות.

אצלינו ממש לא ביקשו לצייר עיגול, גם נראה לי שזה לא הגיל מבחינת התפתחות.

רק לבדוק שהילד מתקשר באופן תקין ומתאים לבני גילו,

מילים בסיסיות, הבנה בסיסית, תגובה לאנשים, ביצוע פעולות כמו מגדל קוביות וכד'.

 

בדיקה חשובה וחיונית.

 

בהצלחה רבה!!

אני לא עומדת למבחן באופן רשמי, אבל באופן לא-רשמי- כן. במיוחד בגלל שמדובר בקטנה, שיותר פוחדת מזרים, ומהאחות-טיפת-חלב יש לה פחד מולד כמעט...

אז אם אפשר להגדיל את סיכויי ההצלחה- מה טוב

 

ותודה לכל העונות! באמת שכחתי מהקטע של- גדול/קטן. איברים ושמות חפצים היא יודעת מצוין (נקווה שגם הביצוע שם יהיה טוב ).

ומזדהה לגמרי עם השואלת על החומר הנבחן.

אני זכיתי להערות מאוד "חביבות" מצד הבוחנת (סליחה, האחות)

הבן שלי ידע דברים שלא נבחן עליהם, אך חלק משמעותי ממה שהוא נבחן הוא לא ידע.

אם אני לא טועה צריך גם לבנות מגדל קוביות

הכרת חפצים כגון דובי, מסרק 

 

לו היו אחיות טיפת חלב קוראות את זה....

אולי היו משנות מעט את היחס.

אור היום- את לא לבד . גם אני תמיד חוששת קצת לפני הביקור אבל האמת שכבר פיתחתי חסינות...ולא ממש מזיז לי. בסך הכל כדאי לנצל את זה כדי ללמוד ציוני דרך חשובים בהתפתחות ולדעת לעקוב אחריהם בבית.

הבת השניה שלי גם היא מאוד ביישנית ולא היתה משתפת פעולה בגרוש. נו, בסדר...

http://www.tooty.co.il/busView.asp?busId=1983

יש שם הרבה פעילויות, גם ילדים קטנים ממש מאוד נהנים שם, אפילו אם לא מבינים את המדע מאחורי הדברים.... והכניסה חינם עד גיל 5, אז זה משתלם ללכת איתם כשהם קטנים...

בקניון מלחה בחינם ליד שילב, ואולי בעוד קניונים...

צעצועים? מוצרי חשמל? מוצרי מטבח?

כמעט על כל מה שכתבת, אני יכולה להגיד שלא.

 

אנחנו צריכים מאוד מחשב חדש, וזה עולה יותר ממה שהייתי מבקשת...

 

נראה איך פותרים את זה 

מה התקציב שנותנים לך?

גיסתי הגיעה מארה"ב, אני הזמנתי באינטרנט בגדים לילדים מ-the children place זה היה ממש בזול סוף עונה, ואלו בגדים שאין כאלו בארץ בד"כ.

הנעליים שם ד"א ממש זולות ( בערך 10 דולר לזוג).

חוץ מזה את יכולה לבקש איזה מכשיר דיגטלי לבית- מה שאת אוהבת אולי מג'ימיקס, מכונת גלידה וכו' לא יודעת אם יותר זול שם.\

תהני!

זה שייך ל"פוקס".
אבל אני יודעת שאם את עושה כרטיס מועדון של פוקס זה גם לchildren place.

בדרך כלל הסניפים בארץ של כל החנויות האלה יקרים להחריד, ואין את כל המחירים השווים שיש בחו"ל,

לפחות זה חוסך את כרטיס הטיסה...