פורום הורות (עמוד 261)

בהנהלת:
שרשור חדש
ילדה דווקאיתשלי27

שלום לכולם.

יכול להיות שהשאלה נשאלה פה בעבר, אבל בכל זאת, אשמח אם תקדישו כמה דקות.

 

יש לי 3 ילדים, הבכור בן 4 , בת בת שנתיים וחצי ותינוקת בת חודשיים. בחצי השנה האחרונה התנהגותה של בת השנתיים וחצי נהייתה בלתי נסבלת.

 

היא קמה בבוקר מלאה שובבות ומרץ (ב"ה) ומנצלת את הכוח בעיקר כדי להכעיס אותנו. היא מורידה את החיתול וצוחקת, מציקה לאחיה, שופכת כל דבר אפשרי, נכנסת לאן שאסור-

בקיצור- עושה כל מה שלא נרשה לה.

 

אנו משתדלים להעניק לה אהבה רבה משום שאנו מבינים שהתינוקת החדשה תופסת הרבה תשומת לב מצידנו, אך לא כל כך רואים שיפור בהתנהגותה. לפעמים אנחנו כל כך מתוסכלים מהמריבות הבלתי פוסקות עד שאנו מחכים שהיא כבר תלך לישון.

 

בנוסף להתנהגות שלה, היא לא זקוקה להרבה שינה, היא קמה מוקדם מאוד בבוקר ולרוב לא זקוקה לשנת צהריים.

 

אמהות מנוסות, הבו מניסיונכן- אנו ממש מתוסכלים עצוב

גיל שנתיים האיום..הקולה טובה

גם הילד שלי כזה, בן שנתיים.

 

מה  אני עושה? 

קודם כל מבינה שזה שלב בהתפתחות ובדיקת גבולות, הולכת למכולת וקונה המון המון המון סבלנות.

 

דברים מסוכנים- פשוט לא נותנת שיהיו. כל השקעים מכוסים, חומרים רק גבוה גבוה, לא להשאיר אותו לבד, לנעול דלתות לאן שהוא לא אמור להכנס.

 

ואז אני בוחרת מלחמות- נניח להתלבש בבוקר- אני רבה איתו רק כשאני באמת ממהרת, יש דברים שאני מעלימה עין- כדי לא להגיע למצב של כל היום רק להגיד לו "לא", כל מה שאני יודעת שלא קריטי לי, ואם הוא יתחיל לעשות לי סצנה ולהשתולל- אני אותר- אני מלכתחילה מרשה. מה שאני כבר אומרת לא- לאזור כוחות ולא לוותר. לא משנה את דעתי. (לפעמים יש דברים שאני מתגמשת בחוכמה- לדוג', אמרתי לא למטרנה, אז אני אסכים לתת חלב (ולא מטרנה) כי הוא משתולל ולא הולך לישון בגלל זה..)

 

להתמקד בחיובי- כל דבר, אפילו הכי קטן טוב שהוא עושה- להגיד תודה, כל הכבוד, איזה יופי. גם אם הוא סתם יושב וקורא לבד\משחק לבד- איזה יופי אתה משחק בשקט, איזה חמוד אתה!

 

המון המון מגע- חיבוקים, נישוקים, נישנושים.

 

לדבר חיובי- במקום להגיד רק "לא מרביצים!" "אנחנו משחקים יפה, אנחנו יכולים לעשות טובה או לתת נשיקה" אצלנו אחרי תקופה כזו- יש פעמים שהוא מרים יד, בא להרביץ, ואז אני נותנת לו מבט, והוא מתחיל לעשות לי "טובה" ואני מתה מצחוק ואוכלת אותו.. (שזה טוב- הוא מצליח להתאפק ומקבל המון צומי על זה, שווה לו..)

 

כל הנ"ל נכונים גם לבן ה4, במיוחד המגע. לגדל ילד עם המון המון מגע. כמה שהוא רק נותן לך..

 

 

וגם- לקבל שלא תמיד יש סבלנות ואנחנו לא מושלמים. ולפעמים לא עובדים ככה^^^ ולפעמים כן כועסים וכן נותנים רק צומי שלילי ועייפים ומוותרים מהר למרות שאמרנו לא..

וזה בסדר. שום דבר לא בלתי הפיך ומה שחשוב זה מה את עושה רוב הזמן.

תודה!שלי27

איזה יופי של תגובה.

אשתדל ליישם.

 

יש עוד רעיונות?

מצטרפת להקולה טובה ומוסיפהתפצי
הקולה טובה, יפה מאד! הצלחת לסקור מלא טכניקות. אהבתי.
עוד עצה שראיתי אצל בת השנתיים שלי ששופכת וצוחקת, מרביצה לאחיה הגדולים וצוחקת, שוברת וצוחקת וכו'
שיש דברים שהיא פשוט רוצה לגלות אז אני מסבירה לה מראש. למשל- אם תזרקי את כוס הזכוכית היא עלולה להשבר. או זה כואב לאחותך כשאת נושכת אותה(להסביר עם רגש...)
בהצלחה לכולנו!
בספר "החינוך הטיבעי" של הרב שלמה אבינר (התשובה)אליעז

בקצרה: זו סוג של מרידה ובדיקת גבולות חולפת הגוררת יחס עודף מאיתנו ההורים , התעודדי מכך מפני שיש במרידה זו יכולת להחליף את מרד הנעורים המאוחר יותר שבגילאי הטיפש עשרה.

 

אוי, איזה גיל... גם לנו... שיעבור כבר..בעלי אומרבימבה

שהוא עושה דווקא כדי שאתעצבן עליו (ולצערי זה קורה הרבה, בעיקר כשאני עייפה והוא עושה דברים מ-ע-צ-ב-נ-י-ם!!!)

 

אז לאחרונה אני מנסה לדבר מולו בנחת אך באסרטיביות, גם אם הוא מוחה.

 

צריך לצמצם כמה שיותר את המריבות. לתת לה לבחור בין דברים ולא לקבוע לה, לא להיחלם על מה שלא קריטי,

 קיצר- כמה שפחות "ראש בראש" בגיל הזה... כי אין עם מי לדבר. רק לקירות.

 

עם זאת- צריך למצוא רגעי איכות ביחד, וכן מפתח לליבה....לא לקחת ללב ולא להתרגש...כי זו הצומי שהיא מחפשת

מתה על הגיל הזהצורית7

הקטנה שלי בת שנתיים ושמונה, והרבה דברים שאמרת ממש מתארים גם את הגברת שלי.

 

קודם כל, קחו נשימה ארוכה.

תלמדו לא לכעוס על כל דבר קטן.

לא מתאים שזוג הורים מבוגרים יכנסו ל"מריבות בלתי פוסקות" עם הילדה. היא בת שנתיים וחצי לא בת 14...

הבת שלכם מגלה את העולם מסביבה, היא לומדת על הכוח הרב שיש בידיים שלה. לדעתי זה פשוט מדהים.

 

הילדה במעון? בגן? אתם מספקים לה מספיק פעילויות בשעות היום?

 

בבקרים היא בגןשלי27

אחר כך היא חוזרת הביתה ומשתדלים להעסיק אותה.

תודה על כל העצות! ממש החכמתן אותי.

רעיונותבת 30

א. לדאוג שיהיו לה משחקים מוציאי מרץ- טרמפולינה, דברים לטפס עליהם, וכד'

ב. לתכנן מראש- כלומר איך שהיא קמה להציע לה משחק או יצירה, איך שגומרים לאכול ארוחת צהרים- מיד להפנות אותה למשחק אטרקטיבי. בעצם- לנסות למנוע מראש רגעי "וואקום" כאלה שבהם היא מחפשת מה לעשות עם עצמה.

(אני לא מתכוונת שצריך להעסיק אותה בצורה אינטנסיבית, אלא רק להפנות אותה או להציע לה עיסוקים)

 

ג. תשתדלו מאוד (זה קשה בגיל הזה..) למעט עם המליה "לא", אחרת יש ימים שבהם הילד כל היום רק שומע לא. עדיף לומר" עכשיו אנחנו עושים X" מאשר לומר "לא עושים Y".

 

ד. מסכימה עם צורית- אל תכעסו עליה...בסופו של דבר זה כזה מתוק!! והיא לא באמת יכולה להבין תמיד למה כועסים עליה.

 

בהצלחה... אנחנו גם בפתחו של הגיל הזה...שנה ותשעה וכבר מרגישים את הסערות של גיל שנתיים...

אולי אפשר למצוא איזה נערהצורית7אחרונה

שתבוא מדי פעם לשמור על התינוקת ואת תוכלי לצאת עם שני הגדולים לבד?

מנסיון שלי זה מאד עוזר.

 

איך מתמודדים עם נקיון הביתאנונימי (פותח)

ככה:

אני אמא לכמה ילדים, גדלתי במשפחה הרבה יותר קטנה ויותר אמידה ממה שהקמתי ולתוך מציאות שאני לא צריכה לעשות הרבה, תמיד היו בבית של ההורים שלי עוזרות ולא היה הרבה בלגאן. היום אנחנו משפחה עם הרבה ילדים, עובדים לפרנסתינו והמשכורות מספיקות לגמור את החודש ולמה שהכרחי, אי אפשר להחזיק עוזרת קבועה בשום אופן בלי שזה יבוא על חשבון דברים דחופים יותר, אני פשוט קורסת תחת העניין של ניקיון וסדר בבית. אני מנקה המון אבל ממש המון וזה למרות שאני פשוט שונאת את זה, אבל איך שהוא העניין הזה אף פעם לא עומד תחת שליטה כל שהיא בבית, הילדים רואים שיש בלגאן אז הם מבלגנים עוד יותר,יש גילאים שכבר יכולים לעזור אבל לא בצורה משמעותית אף פעם ואני רק יושבת ולא מאמינה שאני תקועה במציאות כזו. אני שמחה בזה שיש לי הרבה ילדים, אוהבת לטפל בהם וחיצונית הם מטופחים מאוד ומוצלחים, אבל אני לא מצליחה להשריש בהם את העניין של סדר וניקיון בשום אופן, אולי כי אני עצמי בתוכי פשוט שונאת לנקות ומרגישה כמו עבד כשאני עושה את זה, ולכן המצב מייאש. לפני פסח צבענו את הבית ותלינו תמונות יפות, עיצבנו נעים את החדרים, הכל כדי שיהיה מוטיבציה לשמור על הקיים, אבל בפועל אני פשוט קורסת תחת זה. אני מרגישה שאני כמו סוס סוחבת על הגב שלי את העניין הזה לגמרי לבד. 

בעלי גדל בבית שהאמא חיה ונושמת עם מטטא וסמרטוט ביד ובכלל לא מבין למה צריכה להיות הוצאה שנקראת עוזרת בית, וההורים שלי גם ממש לא בעניין לעזור בקטע הזה. אני רואה נשים סביבי עם כמות ילדים כמו שלי ופחות שמוקפות בעזרה ופשוט מתייאשת שאצלי זה לא ככה. מה אפשר לעשות כדי להחלץ מהמצב הזה ולו קצת?

מנסה לעזורבת 30

 נראה לי שהשינוי מתחיל בראש. בראש יש לך תמונה שבה הבית צריך תמיד להיות מסודר ונקי וזה מה שטוב. מי שמן הסתם מככבת בתמונה הזו זו אמא שלך ונשמע שגם חמותך...ואולי גם החברות והשכנות.

אז קודם כל את צריכה לשנות תמונה, להציב את עצמך במרכז התמונה ולהיות ריאלית. את כותבת שאת לא יכולה לקחת עזרה. את גם לא יכולה להתיש את עצמך בסדר ונקיונות כל היום וכל הלילה. את רוצה להיות אמא שמחה.

כדאי לך לשנות את האקסיומה שלפיה בית מצוחצח ואמא עם מטאטא זה הכי טוב. לדעתי למשל, בית קצת מבולגן ומלוכלך שבו גרים אמא רגועה וילדים שלא יושבים להם על הזנב עם מטאטא זה הרבה יותר טוב. לילדים כאלה גם יכולה להיות יותר מוטיבציה לסדר.

הרי אמא מותשת שרודפת אחרי הילדים שלה ומתוסכלת או גם מתעצבנת כשהם מבלגנים- זה ממש לא מוצלח.

 

אז מה את כן יכולה לעשות?

  • להזכיר לעצמך כמה פעמים ביום שבית עם ילדים זו שמחה גדולה, וחלק מהשמחה זה גם בלגן ולכלוך. איך אומרים? המקום היחיד שתמיד נשאר מסודר הוא בית קברות. כי במקום שיש בו חיים- יש בו בלגן...
  • להציב לעצמך רף נמוך יותר של סדר ונקיון, שיגרום לך להיות רגועה יותר סביב הנושא. נניח- החלונות לא חייבים להיות מבריקים בכל רגע נתון. גם לשרותים מותר להיות מלוכלכים לפעמים. (זה טיבם של שירותים...)
  • לחשוב איך לשתף איך הילדים בסדר ונקיון בסיסיים. רעיונות? להכין רשימת משימות מפורטת ומדויקת: לאסוף את הלגו, לטאטא ניירות ולשים בפח, להכניס משחק מסוים למגרה, לסדר נעליים בשורה ליד הקיר וכו' וכו'. כשמשימות מוגדות וקלות לביצוע- יכול להיות שיותר ישתפו פעולה. כמובן שאם את מצ'פרת במשהו קטנטן על כל משימה אז בכלל...  אפשר גם לעשות תורנויות עם ילדים גדולים יותר.
  • להפסיק להשוות את עצמך עם חמותך או אחרות. זה מיותר וגורם ליותר נזק מאשר תועלת. את זו את וחמותך זו חמותך.

בהצלחה!

 

תודה מאוד עזרת!אנונימי (פותח)

חיוך

יופי ,ב"ה.בת 30
דרך אגבאנונימי (פותח)

אני לא פרפקציוניסטית בעניין של הניקיון, הבעיה שאני לא מגיעה אפילו לרף הבסיסי לפעמים וזה מה שמייאש, אני עובדת קשה ולבד בשביל הרף הבסיסי הזה, לווא דווקא בשביל דקויות שלא ממש צריך...

החכמת גם אותי, תודה!מתואמת
תודה, עזרת גם לי .navab
בת 30 זה בסיסי ..:Oמיסטר דום

לנקות שירותים חייבים פעם ביום זה מחלות !! לטאטא כל יום לשטוף כל יומיים כלים רחוצים מה זה בסיסי !! וחוצמזה שבשביל זה יש לך גם בעל !!! 

אז זהו, שלא.הקולה טובה

שירותים- אם יש ילדים גמולים או בתהליך זה אולי כן יותר קריטי, אבל בבית שרובו מבוגרים? מספיק פעם בשבוע.

לטאטא כל יום? למה זה בסיסי? 

כנ"ל לשטוף.

כלים- לא יקרה כלום אם הם יחכו למחר. מניסיון  

 

כשיש בית עם ילדים- אז הילדים זה הבסיסי. ואם לרדוף אחרי הסדר והניקיון פוגע בהם- אז לא יקרה כלום אם יהיה קצת בלאגן.

 

אבל כן מצטרפת לעניין הבעל- האם הוא שותף? האם יש לו תחומים שעליהם הוא האחראי? זה יכול להוריד המון המון.

 

תלוי מה מצבם.בת 30אחרונה

אם יש ילדים קטנים, שנגמלים ואסלה מטונפת- ברור שמנקים. גם בטח שנעים שיש כלים נקיים...

מה שהתכוונתי לומר זה שלא נכון להיות במרדף אחרי הדברים הללו.

לא כל פעם שילד פספס בשרותים צריך לשטוף את כל השרותים. מותר לנגב וזה בסדר גמור.

גם לגבי הכלים- תלןי כמובן מה גודל הכיור שלך. אצלי הכיורים קטנים אז באמת אין מצב לא לשטוף כל יום או יומיים, ובטח שגם בעלי עוזר כשהוא יכול. אבל לא צריך להיות במרדף, ואם הכוחות מוגבלים- מוטב להיות בנחת עם הילדים מאשר לשטוף כלים.

א. הם רואים שאמא שונאת לנקות אז לה שיאהבו?בימבה

ב. אולי להוריד ציפיות מעצמך- לנקות טוב רק לקראת שבת, ובמשך השבוע כלום/רק לטאטא/רק להעביר סמרטוט רטוב על הרצפה

ג. אני אומרת להם שאם הם לא יודעים לסדר את הצעצועים הם לא ישחקו בהם.

ד. הרבה יוצאים החוצה אז אין הרבה שעות לבלגן.

ה. כשמחליפם בגדים בערב- אני מבקשת את הקודמים ישר לסל כביסה.

ו. כל ערב לסדר, וככה לא מצטבר הרבה.

ז. נעליים מורידים רק בחדר ולא זורקם בסלון- אני אומרת להם

ח. וגם ילקוטי בי"ס.

 

לפעמים להרגיל ולחלק למנות קטנות את הסדר עוזר לכולם מאוד, יותר מאשר הכותרת הכללית- "תסדרו".

מבינה אותך מאד.. עם ילדים קטנים העדפתי להיות איתםאורין

או לנוח ולא לנקות ולנקות ולנקות.. ואף פעם הסיוע הוא לא מסביב ל עון  ..רק נדמה לך כי רק אצל האחר הכל נראה קל ומעולה ומעורר קנאה.

הילדים יכולים לקבל תפקידים וההרגל מאוד מועיל.. לכל החיים.

אה.. וילדים מספיקים הרבה אם מנקים או מסדריםאורין

ב י ח ד  איתם. פטנט בדוק והעבודה נגמרת הרבה יותר מהר בפחות מאמץ כי האנרגיות אצלם מנוצלות.

אין לי עצה טובה עבורך איך לשמור על הסדרצורית7

כי גם אני מרגישה שברגע שאני נכנסת הביתה אני רצה אחרי הזנב של עצמי.

ועדיין הבית מבולגן. גם לי אין שום מושג איך שומרים על הסדר, כשבבית מתרוצצים כמה ילדים.

 

לדעתי, גם בריאות נפשית שווה כסף. ותחשבי איך את יכולה בכל זאת לקחת עזרה.

עכשיו התחיל החופש הגדול. בטח יש הרבה תיכוניסטיות שמחפשות איך להרוויח קצת כסף. ולא צריך לשלם להם כמו שמשלמים לעוזרת בית. מציעה לך בחום בכל זאת לחפש מישהי כזאת. אפילו שתבוא פעם בשבועיים..

אי מתעקשת על עוזרת. מבחינתי זה חובה.

יש לי אחת לשבועיים. כמובן שזה לא מספיק, אבל זה גם משהו....

 

 

 

גם אני הייתי פחות או יותרבדילמה

ככה וגם כשרציתי לשנות לא ידעתי איך עד שהבנתי כמה דברים-אם מנקים את השולחן ומטאטים את אזור האוכל מיד אחרי הארוחה (לפחות א.צהריים שיותר מלכלכת) אז הרבה פחות מתלכלך! וגם אם יש בלאגן ומשחקים מסביב אז הם אולי לא מסודרים במקום אבל לפחות הם לא מתלכלכים..

אם אין זמן וכח אפשר לפעמים בדקה להפוך את הבית ממצב שאני קוראת לו "שיקומי" למצב נורמלי רק מרכזים את הבלאגן שברצפה למקום אחד ומטאטים את הלכלוך מסביב אפילו לא צריך לסדר רק לרכז את הבלאגן- וראה זה פלא. בכלל-מה שבאמת חשוב זה הרצפה שתהיה פחות או יותר נקיה ומסודרת אם הספה וכל השאר מבולגנים זה פחות נורא

 

אצליאימי

אצלנו אין כזה עומס אבל בכל זאת... ה אני שוטפת כלים כשהילדים אוכלים (גם ככה לוקח לי פחות זמן לאכול).

אני משתפת את הקטנים בהרבה מטלות כמו- לתלות כביסה.

הרבה פעמים הם צריכים לסדר כדי לעבוד לשלב הבא בסדר היום. כמו לדוגמא, לסדר לפני  שיוצאים לגינה או הולכים לאמבטיה.

בהצלחה!

כדאי לשתף את הילדים..חלום חלומי

עצות:

*לעשות תחרות: כל אחד אוסף 10 דברים מהסלון ומחזיר למקום.

*לשים מוסיקה וכולם אוספים. כשאת עוצרת- מפסיקים.

זה גם מה שעוזר לי לסדר. לפעמים אני אומרת לעצמי. עכשיו אני מסדרת 10 דברים (מספיק שאת הכיסא מחזירה למקום, צלחת נוספת לשיש כבר יש מקום וזה נותן כח לעוד..) תהפכי לך את זה לסוג של משחק. למשל: אני מסדרת עד שהשיר נגמר.

ומסכימה עם בת 30- כדאי שתעשי שינוי בחשיבה. ב"ה את זוכה לגדל את ילדיך. זה נפלא! ונכון- דורש כוחות..

בהצלחה רבה

חכמה בגוייםאח-של'ו

בכל ארצות המזרח הרחוק, גם המפותחות כמו סין ויפן, נהוג להשאיר את הנעליים בכניסה לבית (להם יש מעין נעלי בית מבד פשוט, אני אישית נהנה ללכת יחף\גרביים) ובכך למנוע מהליכלוך שנאסף בחוץ להגיע הביתה!                                            פתרון יעיל, פשוט ומבריק (תרתי משמעכאילו מוציא לשון) הבית נשאר מצוחצח להרבה יותר זמן וגם הידיעה שלא מכניסים הביתה את הרחוב מאוד נעימה לי.

לא ציינת בני כמה הילדים אבל לדעתי גם בגיל צעיר חשוב להשריש משמעת חזקה ולהיות עיקבי.. (לא לוותר לעצמנו ולהם..!)

כל בלאגן שהם עושים עליהם לסדר.. כמו שכתבו פה, רשימת מטלות מותאמת זו דרך טובה גם לדעתי!

בהצלחה!

אותי אישית זה מעצבן לראות ערמות נעליים בכניסהפנסאי
לבית.
לא צריך ערימות נעליים, אלה לשים מסודר בתוך ארון אואח-של'ו

משהו..כן

איך יוצאים מהבלאגן..."קלי קלות"

קודם כל ,יש מוצא!   אח"כ כדאי להעסיק מישהי לפעמים בשבוע , אפילו נערה, שתעשה סדר בארונות ובבית. ואז יהיה לך יותר קל לסדר. כשמסודר , קל יותר.  עד שלא יהיה סדר, שום דבר לא יזרום , כי אי הסדר חוסם את המחשבה והעשיה. אני מכירה את זה אישית. ברוך השם יצאתי מזה . אם תרצי תתקשרי ואעזור לך הרבה דרך הטלפון .

בהצלחה, ובלי יאוש.   קלי קלות. 

אצלי ישנתנאל ואודיה

כללים בסיסיים כמו למשל-

לא מכניסים משחקים למטבח ואוכל למשחקים. כביסה- ישר לסל, ומהחבל- ישר לארון. נעליים לחדר.

כשצריך לאסוף- אני נותנת חידות- לאסוף משחק בצבע/ צורה/מתחרז ל../צליל פותח או סוגר...

זה יותר מעניין להם והולך יותר מהר.וסדר רציני יש בד"כ רק בסוף שבוע לקראת שבת. באמצע שבוע- לפי הכוחות והצורך.

בהצלחה!

עצות טובותאמא של חיילים

אנונימי יקרה,

אני קצת יותר מבוגרת מן הממוצע כאן, אבל בראש אני הילדה הקטנה והמפונקת בבית...

קיבלת כאן כמה עצות ששוות זהב, ואני מברכת את המציעות

ראשית - השינוי בראש מכיוונים אחדים - בית נקי ומסודר זה בית שלילדים ובעיקר להורים שלהם נעים לחזור אליו ולחיות בו.

תחשבי על בית כעל המפלט שלך מן החוץ הרועש, הסואן.

שנית, ואולי זה הכי חשוב לזכור, הבלגן לא נוצר ביום אחד ולכן גם לא צריך לסדר אותו ביום אחד (קצת דומה לעודף משקל).

אם יש לך 15 דקות ביום, תעשי לעצמך תוכנית עבודה: תחלקי את הבית לאזורים - מטבח, סלון, חדר שינה, חדרי ילדים, אמבטיות, שירותים וכו'. אם תקדישי כל יום 15 דקות לחדר אחד בבית תראי שינוי.

אצלי חלק מהבלגן נבע מחוסר ריכוז ומיקוד במקום אחד, קפיצה מדבר אחד למשנהו - מתחילה לבשל, עוברת לתליית כביסה וכו'.

התמקדות במשימה מאוד עוזרת

קיבלת עצות שכדאי ליישם - לתת לילדים מטלות מאוד קטנות ומאוד מוגדרות. אני הייתי צועקת - כן, לצערי - שיסדרו את החדר, ואני חושבת שאין דבר יותר מטופש מזה. ילד צעיר מאוד יודע להכניס צעצוע, בגד, ספר למקום. כדאי לעזור להם לא להוציא יותר מדי דברים בבת אחת, כי אז יש הרבה דברים להחזיר למקום.

ובעניין הרבה דברים - חשוב להוציא דברים מיותרים מן הבית. לפעמים דברים שמיותרים לנו יכולים לשמח מישהו אחר!

תשאלי את עצמך: האם אני אוהבת את החפץ / הבגד / הדיסק וכו' הזה? האם אני שמחה כשאני רואה אותו? האם השתמשתי בו בשנה האחרונה? אם התשובה היא לא - אולי הגיע הזמן להעביר אותו הלאה...

את כל העצות החכמות האלה למדתי מאתר באנגלית בשם FLY LADY. מאוד ממליצה למי שיכולה להסתדר עם אנגלית.

ומי שלא - מוזמנת לפנות אליי במסר אישי - או במייל

לא מתמודדים פאר היצירה

אני מהמיואשות עושה מה שאני יכולה משתדלת מאוד לשמור על האווירה ולחנך את הגדולים לעזור לי אבל בעיקר נכנעת זה החיים בבית עמוס ילדים

מזדהה ורוצה לשאוליובלים

מאיזה גיל אפשר להתחיל לחנך לסדר?

למשל מילד בן שנתיים מה אפשר לצפות? לפעמים אנו מסדרים ביחד ושנייה אחר כך הוא ישפוך את כל הארגז שוב. או שמתחילים והוא נמשך לאיזה משהו ושוכח מהעניין או שפשוט הוא לא ניגש לסדר בכלל אפילו אם זה ממוקד ומסויים.. לכן אני שואלת מה אפשר לצפות.

ושנית אני שואלת מה הציפיות מהבעל במקרים האלו? האם עליי לאמץ גישה שסדר וניקיון הבית כולו עליי וככה לצמצם ציפיות ואולי להצטער על אי מימושן אח"כ?

ושלישית- אף אחת לא הזכירה את עניין הבישולים... אני באופן אישי לא שונאת לבשל אבל כאשר זה נדרש יום אחר יום וכמה פעמים ביום וזאת מלבד שאר המטלות והמשימות... אשמח לשמוע חוויות

ועוד אני תוהה איך אמהות עושות שהן בבית כל היום עם הילדים- כאשר לפחות שני ילדים איתם במשך כל היום ולו רק בחלק מימי השבוע או בתקופות מסוימות- למשל בחופש הגדול ועוד עם תינוק שרק נולד...

אני אוהבת וכמהה פשוט להיות עם הילדים, לטפל, לחבק, לשחק וכו' אבל ברגע שמצטרפים לזה העומס והאחריות על השוטף הבלתי נגמר והמתיש, זה מוריד את הזמן איתם כמותית ואיכותית... כך נדמה לי..

 

ממש אשמח לשמוע מבעלות הניסיון והחוויה (כי אני די סטאז'רית בעניין וגם לא מכירה מציאות כזו של עומס וילדים קטנים מהבית והסביבה שבו גדלתי..)

 

 

פשוט תבשלי בכמות וככה תצטרכי כל יום לבשל !מיסטר דום
לדעתי,אור היום

מגיל שנתיים אפשר להתחיל לחנך/ללמד את הילד לסדר, בלי יותר מדי ציפיות. כלומר, אולי הוא ישתף פעולה ואולי לא, ואולי אח"כ הוא יפזר הכל מהתחלה (מבחינתו זה חלק מהמשחק- שיחקנו, אספנו בתור משחק, פיזרנו בתור משחק. הוא לא רואה את האיסוף בתור פעולה שתכליתה יצירת סדר בבית ).

 

מה הציפיות מהבעל- מאוד תלוי במה שטוב לכם (ע"פ עבודה/לימודים/פניות לבית).

אצלנו בעלי לא מסדר כמעט בכלל (לפחות בהווה), בגלל העבודה שלו.

 

בישולים- אני אוהבת אוכל טרי לכן אני מבשלת כל יום. לא בישולים מושקעים מדי- פסטה לסוגיה, ירקות, ביצים. אם נשאר, אני שומרת. בד"כ אני לא מבשלת מראש כמות גדולה יותר בלי סיבה מיוחדת.

מצד אחד זה קצת תובעני- כל יום להכין אוכל ולשטוף שוב סירים. מצד שני, אני מרוויחה אוכל טרי וחם שאני יותר אוהבת מאשר אוכל מחומם, אז אני בוחרת ככה.

 

חלק ממטלות הבית אפשר לעשות בשיתוף עם הילדים (תלית כביסה, בישול כשהילדים צופים או גם משתתפים). מה שלא, והוא סובל דיחוי, מנסים לדחות לערב כשהילדים ישנים. בד"כ אז מצליחים לסיים דברים יותר מהר, כשיש פחות הסחות דעת (כמובן, זה תלוי במספר הילדים).

 

בהצלחה רבה.

השינאה לניקיוןnaergel

אני מבינה אותך לחלוטין. לבשל- מילא, לנקות- פיחס!

בבית שלי הייתה חלוקה כדלהלן: אמא בישלה, אבא ניקה.

אני לא יודעת אם זה רלוונטי במצב שלך, אבל אין סיבה שאמא צריכה לאהוב את זה רק בגלל שהיא אמא ואישה. הדבר הכי חשוב שלמדתי מההורים שלי היה שזה בסדר גמור שכולם יעשו הכל.

בקשר לילדים, אני מציעה שתתני להם משימות בית (כמובן תלוי גיל): פינוי שולחן, לשים כלי בכיור, לזרוק דברים שהם זבל לפח....

זו מלחמה, אבל בואי נהיה כנות- מי נהנה לנקות?

אצלינו הילדים כולם בלגניסטים רציניים וההורים שלי התעקשו שכל עוד אנחנו בבית החדרים של כולם חייבים, אבל חייבים להיות מסודרים. אם לא, היו עצבים וזהו. כשהיינו קטנים היתה עלינו חובה לסדר את החדר נגיד פעמיים בשבוע, או שמקסימום יהיו 2 צעצועים בחוץ (לגו וקוביות וזה בחדר, כאמור בסלון- תמיד לסדר אחרינו).  ניקיון של ממש- שירותים וכו, עד גיל מסויים זה היה אבא, אח"כ כל אחד קיבל משימה וזהו. עכשיו כולנו מחוץ לבית, עדיין בלגניסטים, אבל נקיים

זה היה אצלינו עד כדי כך שכשאמא שלי בישלה (זה עדיין כך האמת) אבא שלי הולך אחריה ושוטף את הכלי, או שהיא קוראת לו כדי שתוכל להשתמש בכלי שוב.

את לא עבד, את לא צריכה לחיות בצורה שאת שונאת ואצלינו יש חלוקה שקיימת ועובדת, אדרבא, אם בעלך גדל עם סמרטוט ודלי, לא צריכה להיות לו בעיה עם זה...

מקווה שעזרתי!

אני ובעלי עושים כךפרח-בר
אחרי שהילדים ישנים אנחנו מקדישים 40 דקות כל יום לסדר ושטיפת כלים ומה שמספיקים. שעושים ביחד גם המוטיבציה עולה וגם מסיימים מהר יותר , ככה כל יום . מתי שהוא מגיע מאוחר אני עושה לבד .
שישי בבוקר קבוע הוא מנקה את המטבח ואני שוטפת .
כתבת שאת מתמודדת לבד ולכן את צריכה לדבר עם בעלך כי את קורסת תחת הנטל...הבעל צריך להיות שותף לנטל וגם הילדים.
כדי לדרבן את הילדים אפשר לעשות איתם משחקי ניקיון/ עידוד בטבלה עם פרסים קטנים/ עזרה בשטיפת כלים שהם עומדים על כסא
הבן שלי בן 4 וחצי ומגיל 3 נתתי לו לעזור לי בכלים ... בהתחלה עשה בלאגן ולכלוך יותר מאשר עזר אבל זה מקנה להם הרגלים לעתיד
אני גיליתי מה השיטה-הקולה טובה

יש אנשים שמסדרים מיד אחרי

ויש אנשים שצוברים בלאגן ואז מסדרים הכל

אני מהסוג השני- ועובדת קשה כדי להיות מהסוג הראשון..

 

 

אוכל? כל ילד לקוח את הכלי שלו לכיור (מגיל שנתיים אפשר לחנך לזה) ומיד לשטוף- זה יוצא מעט כלים ולא הרבה זמן.

לא אוכלים ארוחת ערב לפני שכל המשחקים חזרו למקום

מורידים בגדים ישר לסל

כלים ישר לכיור

כל ערב- 15 ד' של סדר כללי

כל שישי בקיץ- שעה שמוקדשת לסדר שאני תמיד דוחה (לתלות מדף, לסדר ארון, למיין בגדים, לעשות "פסח"..) פשוט לעבוד בבית ולהכין רשימה של מה שצריך לעשות- אבל זה לא דחוף ולכן נדחה ונדחה, וכל שישי להקדיש לזה שעה.

 

וכו'

 

להגיד שאני כזו? ממש לא.

אני ההפך הגמור.

אבל לאט לאט אני מרגילה את עצמי, את הבעל ואת הילד לעבוד ככה.

אני מאמינה שתוך 10 שנים אני כבר אהיה כזו בעז"ה.

 

עד אז- אני מקבלת את הבלגן שלי. יש לי בית חי, יש לי בית שמח. 

יש תקופות ששנינו עמוסים- שהבית נראה כמו הצרות של כולנו 

ויש תקופות רגועות יותר- שבהן הבית מסודר ואפילו שטוף באמצע שבוע..

כמה תגובות תודה רבה!אנונימי (פותח)

אני רק עכשיו קוראת במפורט כי אם כבר יצא לי להכנס לאינטרנט בימים האחרונים הייתי עסוקה בחדשות ה' ישמור...

אבל אני מאוד מאוד מודה לכולכן!

לשואלות לגבי הבעל: בעלי מבשל הרבה, מבחינת ניקיון לא מוכן להזיז חפץ, כולל אחרי עצמו, סוג של משהו פסיכולוגי מהבית שיושב לו בתת מודע נראה לי בסגנון "בשביל מה יש אישה...", כי אמא שלו היתה מנקה אחאיהם ה-כל וככה הוא גדל, הוא אף פעם לא ניקה אחרי עצמו (אולי רק קצת בצבא או משהו) כל שכן אחרי אחרים. הוא מבשל בשמחה ומבשל מעולה, אבל ניקיון- כלום.

מבחינת עבודה הוא עובד יותר ממנני אבל גם אני עובדת הרבה. עכשיו הילדים שלי בחופש ומבלגנים בצורה מטורפת, אני ממש לא מצליחה לחנך אף אחד לנקות אחרי עצמו, להחזיר כוס אחרי עצמו, כלום.

ושלא תחשבו שהילדים שלי לא מחונכים, הם מותק, הם חכמים, מטופחים, לומדים טוב, לא חוצפנים, לא מעצבנים אבל מבולגניםםםםם, אם אני רוצה שכל אחד יחזיר את החולצה שלו לסל אני צריכה לעמוד לו באותו רגע על הראש, ולא תגידו שאם אעמוד כמה פעמים על הראש זה יהפוך להרגל אלא אני אצטרך להמשיך לשבת על הראש כל פעם מחדש....בכל אופן אני אנסה להתעמק בתגובות ולנסות ליישם זה עוזר המון כולל העצות לשינוי גישה ולהוריד מעצמי דרישות...

 

אה! יש את השיטה של סבתא שלהמאמע צאדיקה

על הרצפה - משו שמישהוא השאיר ולא שם במקום- ולידו- מונח- פתק, בכתב של סבתא- עם הערה- נא להחזיר למקום. תודה

(או ניסוח אחר... יותר שנון) 

סתם נקודה שעלתה לי-אור היום

אולי זה חסר משמעות, אני משאירה לך לחשוב על זה בינך לבין עצמך- כתבת על בעלך, ואז כתבת על הילדים. כשכתבת על הילדים, כתבת "הילדים  שלי". לא "הילדים", או "הילדים שלנו". אולי זה מעיד על משהו (מעורבות בעלך בגידול הילדים וכו'). 

 

עוד שתי נקודות- כתבת שבעלך לא מנקה בכלל כי הוא התרגל מהבית שאמא שלו מנקה אחריו. כנראה הוא ממשיך עם זה הלאה.

ואולי, באיזשהו מקום, את מרגילה את הילדים לזה גם כן. אם את לוקחת עבורם את האחריות לסדר וניקיון, הם באמת לא צריכים לקחת אותה (הרי את כבר לקחת).

אני לא יודעת בני כמה הילדים, אבל מאיך שתיארת אותם הם נשמעים ילדים גדולים (בגיל בית ספר), שאפשר לדבר איתם בצורה בוגרת (יחסית). אני מציעה לקחת אותם לשיחה ולהסביר להם כמה חשוב לסדר אחריהם (כולל דוגמאות מהתחומים הרלוונטיים), שאת לא יכולה לסדר ולנקות לבדך ואבא לא נמצא בבית הרבה ולכן לא יכול לעזור. לכן, את רוצה ומצפה שהם ייקחו חלק בעבודות הבית.

אם הם לא מתגייסים מספיק לעניין, את יכולה לתת תזכורות, לקחת את האחריות עליהם, או לתת להם להתמודד עם התוצאות. כלומר, לא שמו בגדים בכביסה? הבגדים שהם רוצים ללבוש לא יכובסו ולא יהיו נקיים. אפשר להחיל את זה בעוד תחומים (אם זה נכון לך)- ארוחה בחד"פ וכדומה. זאת כדי להמחיש להם שאת לא יכולה לעשות הכל לבדך בלי עזרתם והשתתפותם (הסבירה) במטלות הבית.

 

בהצלחה רבה.

בהמשך לרעיון של אור היום, באמת כדאיפנסאי
לערוך אספה לכל ילדי הבית ולעשות לוח תורנויות.
אחד אחראי על איסוף הכביסה, השני על הכלים לכיור, (אם זה גיל מתאים אז גם שטיפת כלים) טיטוא הבית. איסוף צעצועים ועוד. הכל לפי גיל הילד ומסוגלתו.
בהתחלה לצ׳פר אותם על ביצוע התורנות, ולאחר מכן זה יהפוך לשיגרה.

בהצלחה!
אז ליצור שינוי בבית.הקולה טובה

כשהילד רואה את אבא לא מסדר- הוא לא יסדר.

ילד יחקה את ההורה שיותר קל לו לחקות.

למה שהוא יחקה אותך אם הוא יכול לחקות את אבא?

 

 

לגבי העבודה- להיות בבית לבד עם הילדים זה עבודה. ועבודה קשה. כך שגם אם את חוזרת מוקדם יותר- את לא "עובדת פחות" את אולי "עובדת פחות מחוץ לבית".

 

לגבי הבעל- קודם כל לפתוח מולו שיחה. נישואין וזוגיות זה עבודת המידות, שיעבוד על זה- כי זה פוגע בסוף גם בילדים. גם הכלות שלך נפגעות מזה-כי הבנים ילמדו ממנו איך לא לעזור בבית.

שיתחיל לעבוד על עצמו- לנקות לפחות אחריו, לדאוג שהחפצים שלו במקום, שהכלים שלו בכיור, שהוא לא מלכלך. ואז גם להתחיל לנקות אחרי אחרים.

 

ברגע שבעלך יתחיל להשתפר- הילדים גם יתחילו לזוז.

 

מעבר לזה- לקבוע כללים ולעמוד מאחוריהם- 

ארוחה מסתיימת רק כשכל הכלים בכיור והשולחן פנוי- עד אז לא עושים כלום. אסור לשחק, אסור לצאת החוצה וכו'. 

בבוקר- לא יוצאים מהבית עד שאין בגדים על הרצפה. 

בלילה- לא נכנסים למיטה עד שאין בגדים על הרצפה.

לא עוברים לשלב הבא עד שלא עוזרים לסדר את השלב האחרון.

 

מה שחשוב- זה להיות עקבית ולא לוותר, ולהיות נחושה ולשדר לילדים- אלו הכללים, וזה מה שיהיה.

 

 

 

ואם זה עדיין לא עובד- שיטה קיצונית קצת, במשך שבוע לסדר אך ורק אחרי עצמך. נכון שהבית יהיה מלוכלך נורא בשבוע הזה- אבל אנשים אולי יפנימו... (ואולי לא, לא יודעת..) ואולי יזוזו מעצמם כדי לסדר כדי שיהיה להם נעים יותר.

מבוכה.אור היום

קרה לנו בשבת כמה פעמים שהבכורה (בת 3.7) שרה לעצמה, או דיברה לעצמה בקול כמו במשחק, וכשהסתובבנו להסתכל עליה, היא הרגישה אי-נעימות וביקשה שלא נסתכל ("די, אל תראו אותי...").

 

סתם מעניין אותי מה זה אומר, ואם זה מוכר למישהו. תודה

ברור, כל הילדים מגיבים ככה אמא ל2 קטנטנים
נורמלי. היא מן הסתם מרגישהבת 30אחרונה

שנכנסים לה לעולם הפרטי הדמיוני שלה.

 

מוזמנים לגבעת הרואהdanielbl
גבעת הרואה מחפשת לקלוט משפחה!
 
התפנה מקום למשפחה המעוניינת להשתלב
ביישוב צעיר עם קהילה שמחה, חמה וחלוצית.
 
גבעת הראה הינה שכונה השייכת ליישוב עלי
המקיימת חיי קהילה תוססים 
 
קרוואן 6 חד', מיועד למשפחה עם ילדים (בי"ס-גן)
מתוכננת בניית קבע במקום
15 דקות מאריאל, 30 מי-ם ו-40 מת"א
מוזמנים ליצור קשר:
יהודה - 050-7977373, יונתן - 053-3374924
 
נשמח מאוד אם תעזרו לנו ותעביר את המודעה 
לווצאפים, פייסבוקים ופורמים רלוונטים, תודה רבה ארץ ישראל
(כדי שהמודעה לא תרוץ ברשת לדורות:
התפרסמה ב 6/7/2014
וב1/8/2014 - אפשר להפסיק להעביר אותה, תודה)
שאלה- משחק תמים או משהו מדאיג??אנונימי (פותח)

הקטן בן 3 משחק עם חברה של אחותו בת 5. הם משחקים המון ביחד, ואוהבים במיוחד את המשחק "רופא וחולה". אני בד"כ מקשיבה למשחקים מהסלון והם משחקים בחדר ואני מידי פעם נכנסת. יום אחד גיליתי שהבן שלי עם טיטול חצי מורד, פעם שהיא שוכבת על הבטן והוא יושב עליה וקופץ, פעם הוא שאל אותי אם היא יכולה לעשות לו דברים בטיטול, ופעם ראיתי אותו מרים לה טיפה את החצאית ואותה אומרת לו לשים משחק עליה "אבל לא בתוך התחתונים".

אין לי נסיון בזה...

מה אתם אומרים? זה תקין???? ילדים אמורים להתעסק בדברים האלו???

מה אני אמורה לעשות??

סליחה על הפירוט.... אני נסערת!!!

כן או כך צריך לענ"ד להסביר חוקי צניעות...נקודה

בס"ד

 

יש מקומות צנועים בגוף, שאמורים להיות מכוסים, ואנו לא נוגעים בהם...
ולא רק המקומום הכי בעייתיים, אלא כל מקום שאמור להיות מכוסה, כולל ברך ומעלה וכ'.

זה לא כ"כ טוב..ד.

בלי להתייחס לכל מיני "כוונות" או סקרנויות.

 

ראשית, לא מרשים לילדים לשחק ב"רופא וחולה". גם בגן לא טוב שיש פינה כזאת.

 

"אנחנו לא מרשים לשחק רופא וחולה". לא צריך הסברים.

 

דבר שני, להגדיר ברור: לא מתעסקים עם.. זה לא למשחק, זה בשביל לעשות בשירותים/בטיטול. וכו'.

 

אם משחקים - עדיף על ידך, ולא שם.

 

ככלל, אחרי שהילדה כבר "סחבה" אותו לזה, עדיף לדעתי למעט בחברתה.

 

 

 

 

למעט בחברתה? זו אחותו..אנונימי (3)
סחיחה, לא קראתי טוב, מצטערתאנונימי (3)
זה לא חברה של אחותו?אנונימי (4)
תודה על התגובות. כדאי להתייעץ?אנונימי (פותח)

אני חוששת שהיא עשתה לו משהו, והוא מבחינתו מסרב לספר כשאני שואלת...

כדאי לנסות להוציא ממנו? איך??

כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע או שזה דבר אופייני לילדים? אני חדשה בתחום...אפאטי

כולםד.

"חדשים בתחום"...

 

יש להניח, שמבחינתו שום דבר לא נתפס כ"טרגי", עובדה שממשיך ליהנות מחברתה.

 

אני מניח, שאם היית שואלת ב"תמימות", כאילו ב"התענינות", מה עשו - אז היה עונה. למשל, כששאל אותך אם היא יכולה לעשות לו דברים בטיטול - אם היית שואלת בהתענינות, מה למשל, היה עונה. והיית יכולה להגיב לגמרי בנחת, שלא, לא מתאים. זה לא בשביל זה.

 

כנראה שחש את ה"מתח" והחשד שלך כלפי הענין. ולכן כעת מסרב להשיב. לא קשה "להוציא", אם מתענינים לגמרי "טבעית", רק לא בטוח שאת כעת יכולה לעשות את זה..

 

אם אין לו שום סימני חשש ממנה, והכל "טבעי", אז כדאי לענ"ד לא לשדר כאילו קרה איזה משהו נוראי, אלא לשים לב להמשך.

 

 

 

 

עדיף שלאאנונימי (6)

אם יש חשד- פונים לאיש מקצוע, שיודע איך לשאול את השאלות הנכונות בלי לייצר טראומה לילד ובלי לגרום לו להמציא פשטים כמו שילדים עושים כשהם מערבבים בין מציאות לדמיון.

 

ולגבי משחק רופא וחולה, בעיני עדיף ללמד את הגבולות של המשחק הזה ולא למנוע ממנו לקרות.

קודם כל כי דרך משחק דמיוני ילד לומד המון ושולט בסיטואציות שקשה לו להתמודד איתם (וזריקה/בדיקה ממש תחת ההגדרה הזו)

ודבר שני, כי חשוב לי ללמד את הילד שלי שגם רופא לא יכול לעשות כל דבר שמתחשק לו ובכלל, את גבולות המשחק והדמיון לעומת המציאות.

ה"משחק" הזה מועד לפורענות, לדעתי.ד.אחרונה

ה"גדולים" חיים באשליה בנושא.

 

הדבר הראשון שהוא "מלמד" את הילדים זה חוסר צניעות. מעצם ההתעסקות עם הגוף של הזולת. הוא עושה לשני משהו.

 

אפשר להתמודד עם זריקה בכלים אחרים. 

 

וללמד את הילד שגם רופא לא יכול לעשות "כל דבר שמתחשק לו", זה לא בגיל הזה, שהוא בכלל צריך להתגבר על החשש מהרופא. את זה עושים ע"י עצם הנוכחות עם הילד בטיפול, הדיבור איתו לפני ותוך-כדי וכד'.

 

וגם משחק מול מציאות - אפשר בהרבה משחקים אחרים ובטוחים יותר.

האמת שזה טבעי אבל חייבים להיות עם יד על הדופקפרח-בר
ולהסביר שיש מקומות פרטיים בגוף ששם אחרים לא נוגעים.
אני הייתי אומרת להם לשחק רק עם לבוש מלא.בימבה
שישחקו לידך בסלון..אנונימי (5)
ילדה שקשה לה לקבל שינויים- התייעצותאנונימי (פותח)

שלום, 

רציתי להתייעץ איתכם איך להגיב לילדה חמודה וחכמה- בת 5 שקשה לה לקבל שינויים/ דברים שלא הולכים כמו שהיא רוצה

אני לא ככ יודעת איך להגדיר את התופעה, אבל אתן מספר דוגמאות

בזמן הארוחות, היא רגילה לשבת במקום מסויים, אם מישהו בטעות יתיישב לה במקום "שלה" היא תתחיל לבכות, להפגין.... (אין לנו מקומות קבועים בשולחן- רק היא עשתה לעצמה) והיא לא תוותר עד שתקבל את המקום בחזרה (בדר"כ האחים מוותרים לה)

היא החליטה שכשנוטלים ידיים- היא צריכה ליטול ראשונה, אם מישהו בטעות נטל לפניה היא תתחיל לבכות.. תבקש ליטול ושהוא יטול שוב אחריה כדי שהיא תהיה ראשונה

אותו דבר היא עושה גם בגן

 

לא תמיד בחיים הכל ילך כמו שהיא רוצה, אני רוצה לעזור לה להתמודד עם זה

אשמח לשמוע עצות מהאמהות המנוסות

 

 

המממ...אור היום

עוד אין לי ניסיון בגיל הזה, אבל לדעתי היא צריכה ללמוד להתגבר. להתגבר גם כי חשוב שהיא תלמד לקבל "מציאות לא מושלמת" (לא הכל מסתדר כמו שרוצים, וגם זה בסדר), וגם כדי שהיא תפתח יכולות להתמודד עם מצבים שבהם דברים לא מסתדרים כרצונה.

כמובן, זה מקסים שהאחים שלה מוותרים לה ואפילו מוכנים ליטול ידיים שוב. ועם זאת, היא צריכה לדעת שלא תמיד היא תהיה ראשונה.

לגבי המקום "שלה"- כאן יש משהו קצת שונה, לדעתי. זו תחושה של קביעות, ולא הצורך להיות ראשונה, לפני כולם. לדעתי, כן ראוי וכדאי לתת לה את המקום "שלה", ובד בבד לומר לה שגם אם מישהו יתיישב בטעות- מבקשים ממנו בצורה נעימה לקום, והכל בסדר, לא קרה שום דבר נורא (שלא תיקח את זה למקום קשה).

זה דורש הרבה ליווי (שאתם כהורים תלוו את הילדה) בתהליך ההתבגרות הזה, הרבה חום ואהבה והבנה, בתוך הגבולות שאתם מציבים לה. הכל מתוך כבוד ואהבה, ורצון להביא אותה למקום טוב יותר, מקבל יותר את המציאות האמיתית.

אחרי שתתחילו עם השינוי בבית, מומלץ לדבר עם הגננת- ליידע אותה ולבקש ממנה לפעול באופן דומה בגן. צריכה להיות הלימה במסגרות השונות שבהן הילדה נמצאת, כדי שהדפוס הזה יוכל להשתנות בהצלחה (לענ"ד).

 

כתבת שהילדה בת 5, ויכול להיות שההתנהגות הזו קיימת כבר שנים, אז השינוי יהיה קצת קשה. אז הרבה סבלנות.

(גם הבכורה שלי אוהבת "להשיג" ולהיות ראשונה לפעמים. וכשזה לא קורה, לפעמים היא נעצבת ולפעמים היא מתגברת בלי בעיה. בכלל, היא למדה להגיד לי "לא נורא" כשמשהו מתפקשש ).

 

ועוד משהו- יש לנו משחק שנקרא "נתת-קיבלת" שקנינו בדוכן של "דברי שיר". מומלץ מאוד (זה משחק לוטו. יש גם משחק זיכרון ומשחק רביעיות. מדובר בסדרת משחקים שמציגה התנהגויות שונות, ברובן המכריע חיוביות, ויוצרת פתח לדבר עם הילדים על ההתנהגויות האלו).

 

הרבה הצלחה!

צריך להבין מה המקור לכל זהאנונימי (3)אחרונה

מה עומד מאחורי הפחד משינוי? האם זה םחד מהלא נודע? מחשבות שהשינוי ייצור משהו שלילי? קיבעון?

מכיון שזה דפוס פעולה שמתרחש לדבריך בכל מקום ובכל תחום

הייתי ממליצה לפנות לייעוץ מקצועי

(נגיד, דרך פסיכולוגית הגן בתחילת שנה- שתבוא לצפות בה במסגרת)

מה הגבול בין להקפיד לבין לתת חופש?אסתר ב.

שלום לכולן.

אני מאוד רוצה לדעת את דעתכן בנושא הבא:

אני בן אדם דיי מקפיד על סדר הדברים, סדר הזמנים וכו'. גם כלפי הילדים (6, שיהיו בריאים! הגדולה בת 8, והקטן בן 11 חודשים) זה ככה - אם עכשיו זה זמן אוכל, אז אוכלים עכשיו ולא בעוד רבע שעה; אם מתקלחים עכשיו, אז עכשיו; אם הגיע זמן לישון, אז לא להגיד לי פתאום "אני רעב", "אני לא סיימתי לבנות מלגו" וכו'. בלי הסדר הזה אני פשוט אשתגע, ולא כדאי להם עם אמא משוגעת!..

הבעיה שממש לא תמיד יש לי כוח לעשות כל זה ולהקפיד על הזמנים בדרך של "אוסי-פוסי", של משחק, של "באו נעשה ביחד". אני יודעת שהרבה פעמים זה יותר מועיל, ובטוח שזה הרבה יותר חינוכי מאשר להגיד "תסדרו!" אבל - מה לעשות - כולנו בני אדם...

מצד שני אני גם לא רוצה שהילדים שלי יזכרו אותי בתור אמא שתמיד כועסת וצועקת, ולא אמא שכל הזמן מחייכת ושרה. 

אז מה לעשות? איך לשמור על הסדר ועל הגבולות, ומצד שני לא להקפיד יותר מדיי וכן לתת חיוכים וחום?

ואיפה המקום של הצאקות בכל הסיפור הזה? בכלל לא? או לפעמים כן? או לא לפעמים?

בקיצור, אני רוצה לדעת איך אתן מסתדרות עם כל זה?

לענ"ד את מתנהגת מצויין,אנונימי (2)אחרונה

עם שישה ילדים בלע עין הרע, צריך סדר,

 

ואת לא "משרתת", מתי שאמא מחליטה, אוכלים מתי שאמא מחליטה, מתקלחים!

 

אדרבה, את מעודדת אותי שגם עם עוד מספר ילדים אפשר לעשות סדר, בסיעתא דשמיא כמובן..

רציתי לשתף אתכם בסיפורמופים

זוג התגרש, ולהם תינוקת קטנה

לאחר כמה חודשים האשה התחתנה ונכנסה להריון וילדה עוד בת

 

והילדות גדלו - הבכורה בת 11 והשניה בת 10

יום אחד חוזרות שתי הבנות מבית הספר ומספרות לאמא שיש חוג שווה שנפתח והוא עולה 250 שקל לחודש

אז אמא אומרת שהיא תדבר עם אבא (הבעל החדש) ונחליט יחד

בערב האמא מדברת עם בעלה, והוא אומר לה שאין מצב, יש קיצוצים בעבודה, אין עכשיו אפשרות להוציא כסף על מותרות, והילדות יתגברו

ואז האמא אומרת - מילא הבת המשותפת שלנו, אבל על הבת הבכורה הרי אני מקבלת מזונות, אז מה אכפת לך?

אז הוא מסכים

 

והאמא שולחת לגרוש הודעה שהיא רושמת את הבכורה לחוג, והוא צריך עכשיו לשלם עוד תוספת של 250 שקל על חוגים

ואז הוא מתקשר אליה ואומר - תשמעי יש לי עכשיו קיצוצים בעבודה, בוא נוותר על החוג הזה

והיא עונה - מה פתאום, זה הבת שלך!, קח אחריות! הבאת אותה לעולם בשביל לא לדאוג לה?

והרוחות מתלהטות, והם מגיעים לבית הדין לדיון, ובית הדין מצדיק את האשה, 

וכשהגרוש שואל - "אבל מה פתאום שאני אתחייב, הרי זה לא היה בהסכם גירושין", אז הדיין מסביר לו שזה לא קשור לגירושין, וזה בכלל לא תביעה של האשה, אלא חוב אישי שלו. יש לך ילדה, היא עניה ואין לה כסף, ואתה מחויב לתת לה מה שהיא צריכה מדין צדקה, וילד צריך לצורך הבריאות הנפשית שלו חוגים!

 

למחרת מגיעה הילדה השניה לבית הדין, וביקשה לפתוח תיק מזונות שיחייבו את אבא שלה לרשום אותה לחוג. ושאלו אותה "ילדה,איפה אמא שלך?"

אז היא אמרה שאמא שלה גם כן לא רוצה לרשום אותה לחוג, וזה לא פיר שרק את האחות הגדולה שלחו לחוג ולא אותה, גם היא רוצה חוג, גם היא רוצה צדקה, אז כמו שהאחות הגדולה יכולה לתבוע בבית הדין את אבא שלה שישלם לה על החוג, גם היא רוצה לתבוע את אבא שלה. אז מה אם ההורים שלה לא גרושים?

 

 

 

[הסיפור נכתב בעקבות שיחה עם חבר שלי מהכולל שהוא טוען רבני, להמחיש דבר או שניים]

אולי לא הייתי מספיק ברורמופים

זה לא סיפור אמיתי, זה רק סיפור שהיה יכול להיות

הגזמה מנותקת מהחייםl666

א. לא נראה לי שבית דין פוסק משהו לא הגיוני ואם הוא כן פוסק אז כנראה זה נכון

ב. יש לי חברה נשואה לגרוש +, אז הוא משלם 500 שקלים לחודש מזונות עבור ילד מנישואים קודמים כי מצב כלכלי שלו לא פשוט וכמה שנים הוא לא שילם בכלל. דוד שלי נשוי לגרושה +, אז בעלה הקודם ברח לחו''ל ולא משלם כלום. חברה נוספת שלי גרושה +, בעלה הקודם אמור לשלם 1500 בחודש אבל לפעמים הוא לא משלם וכשהיא הייתה בחורף במיון עם ילד אז הוא סירב לבוא כי הוא עסוק. חברה נוספת שלי גרושה +, והיא לא תתקשר לבעלה לשעבר בשביל דבר כזה, מבחינתה כמה שפחות לדבר , כך עדיף

ג. תהליך גירושין לוקח הרבה זמן כך שאין מצב של הפרש של שנה בין אחיות כמו בסיפור 

אז לגבי אמופים

זה מה שהטוען רבני אמר שקורה בפועל. הטענה שלך שבית דין אמור לא לפסוק משהו לא הגיוני נכונה, אבל קשה להתווכח עם עובדות

 

לגבי ב אין ויכוח שיש כאלה שלא משלמים מזונות. זה לא אומר שאין עוול גם בצד הזה.

זה שאת שמעת על מקרים שהבעל לא משלם מזונות לא אומר שאלה שמשלמים צריכים לשלם דברים לא הגיוניים

 

ולגבי ג' - חשבתי על זה שיש בעיה בסיפור מצד אחר - יש איסור לאשה להתחתן לאחר לידה עד שיעברו 24 חודשים... אבל עזבי, זה סתם היה בשביל הסיפור

ברורl666

כשפסיקה לא תואמת ציפיות אז היא לא הגיונית

ובכלל אבות גרושים נורא מסכנים, נשים שלהם הביאו ילדים לעולם בלי לשאול אותם ועכשיו הם צריכים לשלם - כך קראתי באתר מסוים. איזה גבר התלונן שאישתו לא ביצעה הפלה כשהוא ביקש ואחרים הצדיקו את אב גרוש שרצח את הילדים כי מזונות גבוהים

קשה להיות גבר

שאלה לידע כלליshiran_dr
מדוע יש איסור לאישה אחרי לידה במשך שנתיים להתחתן?
לפי מה שידוע לי יש "המתנה" של 3 חודשים על מנת לדעת אם היא בהריון ושידעו מי האבא. לא?!
משום שאז היא עשויה להכנס להריון, החלב ייגמרלשם שבו ואחלמה

והתינוק ירעב. ככה עכ"פ זה היה בזמן שגזרו את זה

זה קשור משהו לגידול הילד הקטןטאבולה ראסהאחרונה
אני יודעת בפירוש שיש אפשרות להתחתן גם לפני שעוברים שנתיים מהלידה
(הגבר- החדש צריך להתחייב משהו בבית הדין שהוא יפרנס את התינוק...)
אין שום פסיקה שטובה לכל אדםאלעד

ההלכה (ובעקבותיה גם ערכאות) ניסו להועיל לילדים להורים גרושים אז חייבו את האב במזונות.

ויתום? וילד שסתם אין להוריו כסף? וילד שלא צריך מזונות מאביו? וילד שלאימו של מספיק עבורו?

 

חכמים לא נתנו דבריהם לשיעורין כי אי אפשר לפתור הכל

 

אם המצב הכלכלי של שתי האבות זהה...אנונימי (2)

אז או שהילדה צודקת, או שהאימא לא צודקת.

בפועל, אני לא יודע האם יש כח חוקי לבית הדין להתערב במקרה שבו ההורים נשואים והילדה תובעת, אבל חובת האב במזונות ילדיו אינה קשורה לגירושין.

אין כאן צודק ולא צודקאלעד

כי חוג לילד לא מגיע מתורת מזונות.

מדובר במותרות, לא מזונות, ואת האב הגרוש* כמו גם את האב הביולוגי לא ניתן לחייב בזה.

 

*במקרה ומפורש בהסכם הגירושין וכד' שהאב מחויב, זה עניין של דיני שטרות (חוזים),

אך את זה ניתן לנסח גם בהסכם נישואין.

אני מבין למה לדבריך אין כאן "צודק", אבל למה..אנונימי (2)

אין כאן "לא צודק"?

כי הנושא לא קשור למושג "צדק" בכללאלעד

או במילים אחרות, יתכן והאב הגרוש יחוייב לשלם לביתו על החוג, או על מחצית החוג, בכפוף להסכם שהוא חתם עם גרושתו.

אביה הביולוגי של הבת השניה לא יחוייב ע"י שום גורם רק משום שהאחות הבכורה קבלה מימון לחוג. זה לא עובר משפטית משום צורה שמסתכלים על זה.

 

בדיוק כשם שאם אבטיח לבן אחד שלי מתנה X לא מוטל עלי חיוב להעניק אותה מתנה לבן Y

והדברים פשוטים ואכמ"ל.

מה שאתה אומר הגיונימופים

השאלה היא אם זה כך באמת במציאות

 

כי לפי מה שחבר שלי אמר, מחייבים בעלים בחוגים גם בלי הסכם - בתורת מזונות

ובזה אין שום סיבה שיהיה הבדל בין שתי הבנות

 

עצם החיוב בחוגים נשמע לי הזוילשם שבו ואחלמה
זה מותרות, איך אפשר לומר אחרת?! פשוט מותרות.
הבו לי תזכורת מאיזה גיל תינוק יכול להרדים את עצמו?א.נ.ר
מגיל 0 מזה נקרא להרדים את עצמו?לשם שבו ואחלמהאחרונה
"משבר" בזוגיות בעקבות לידה ראשונהאמא טריה 88

שלום לכם,

כותבת לכם בדם ליבי, בתקווה לעצות\תמיכה\עידוד...

 

אז ככה: אני כחצי שנה אחרי לידה ונשואה כשנתיים וחצי ב"ה. העניין הוא שמאז הלידה אני מרגישה שהרגשות שלי כלפי בעלי קצת "כבו", ושכמה התנהגויות\תכונות שבעבר לא הפריעו לי אצלו או הפריעו אבל מעט, פתאום עכשיו מפריעות יותר (ואולי לכן הרגשות שלי כלפיו מושפעים לרעה). [למשל, פתאום עכשיו הרבה יותר מפריע לי שהוא אוכל בצורה לא כ"כ מנומסת בעיני].

 

בזמן שקדם לפני הלידה הרגשתי שאנחנו "זוג משמים" והאהבה פרחה. ובחודשים האחרונים אני שמה לב שזה כבר לא כמו שהיה. ברור לי שבהתחלה יש מחסור בשעות שינה+שינויים הורמונליים+הקושי בגידול ילד ראשון וכו'...אבל אני רואה שהדברים נשארו כך כבר חצי שנה. כואב לי על כך, מה- זהו? איך מחזירים את מה שהיה? למשל, כ"כ עצוב לי לגלות שכשאנחנו אסורים, אז כבר לא כ"כ "בוער" לי שיעברו הימים הללו, לעומת פעם - שהיה לי כ"כ קשה וחיכיתי בכליון עיניים להליכה למקווה.

זה לא שאנחנו רבים, זה פשוט תחושות שלי שאני מסתובבת איתן בחודשים האחרונים.

 

עוד משהו לציין – בעלי היה סטודנט עד לאחרונה ונכון לעכשיו הוא מחפש עבודה (בע"ה מקווה שבקרוב כבר לא) ואני רק לאחרונה חזרתי לעבוד כך שהיינו די הרבה בבית ביחד (למרות שהיו תקופות כאלו גם לפני הלידה וזה לא השפיע לרעה על הזוגיות שלנו). אני יודעת שזה שאין לו ממש סדר יום ושגרה נורמלית משפיע עליו ועל המצב רוח הכללי בבית אבל קצת מתקשה להפיל הכל על זה.

 

שיתפתי את בעלי (בצורה עדינה כמובן) בתחושות שלי, והוא אמר שדווקא הוא לא מרגיש שינוי ברגשות כלפי והוא אוהב אותי כמו תמיד ( אני מרגישה שזה נכון).

 

ועוד כמה דברים - אני לא מניקה\לא "מונעת"\לא בהריון.

 

זה "נורמלי" שזה ככה בעקבות הצטרפות של ילד למשפחה? אנחנו מאושרים בילדה שלנו ומודים לה' עליה ואני יודעת שיש  לי כ"כ הרבה מה להודות לרבש"ע על כל הטוב ועל בעלי שהוא באמת בעל נפלא ונהדר, עוזר ותומך ומקשיב,  אבל אני לא יכולה שלא להרגיש שבלב שלי משהו השתנה כלפיו ואני כ"כ רוצה לאהוב אותו באותן עוצמות שבעבר...

 

אולי תנסו להתחדש קצת?משיח עכשיו!

לצאת להתאוורר באיזה חופשה קטנה או לעשות יום כיף רק שניכם?

 

מה שאת מתארת הוא מאד נורמלי (האמת שכמעט כל תופעה היא נורמלית אחרי לידה, לדעתי )

וזה לא ממש נשמע לי כמו משבר אלא בסך הכל כניסה לשגרה (שאולי היא לא נעימה לך).

 

את מספרת את הסיפור של הרבה זוגותפרח-בר
השנה הראשונה שבה מצטרף תינוק למשפחה היא השנה הכי קשה/שמחה/עמוסה בחיים וכמעט כל הזוגות חווים משבר כזה או אחר בשנה הזו.
תוסיפי את העובדה שהבעל לא עובד ואולי קשה לך שרק את עובדת והערך שלו בפני עצמו גם בסימן של ירידה בעקבות כך...נראה לי שברגע שימצא עבודה וחייכם יחזרו לשגרה מסוימת דברים יקבלו פרופורציות ....
בכל מקרה זה נורמלי לחלוטין החיים כ״כ דינמים ויש תקופות שלא מרגישים מאוהבים חשוב לדבר כל הזמן ! להציף את מה שיושב על הלב לדבר לדבר לדבר.
עוד דבר , כתבת שאת לא מונעת - לאור המצב הזוגי האם כניסה נוספת להריון עכשיו זה הזמן המתאים בשבילכם? תחשבו על זה היטב... בהצלחה
אל דאגה, זה קורה להרבהצורית7

ברגע שאנחנו הופכות לאמהות, התינוקות הופכים להיות מרכז עולמינו והבעל קצת נדחק לפינה. וברגע שמישהו הוא כבר לא מרכז העולם, מפסיקים להתייחס אליו ככזה ואז פתאום דברים מתחילים להפריע.

 

זה בסדר, ככה צריך להיות. אל תתרגשי. זה מנגנון של הטבע המבטיח את תשומת הלב של האם בעולל.

 

מנסיון- התחושות האלה חולפות בסופו של דבר. קחי עוד קצת זמן. רק עכשיו חזרת לעבודה, את בטח בלחץ בגלל שילוב עבודה וגידול הילדה. זה לא פשוט. קחי את הזמן, אוטוטו הרגשות יחזרו

 

ובנתיים, כמו שכתבו לך- מה לגבי זמן בילוי זוגי? לבד, בלי הילדה.?

תודה לעונים. כמה תשובות-אמא טריה 88אחרונה

 

אולי באמת המילה "משבר" היא קצת חזקה, פשוט כשמתרגלים למשהו מאד טוב, פתאום כשזה קצת פחות "נוצץ" ממה שהיה, אז קשה לקבל את זה. ואני כן רוצה להאמין שזה משהו זמני שיחלוף, רק מקווה שמהר...

שואלת גם פה.. אוכל ממוצק לבת שבעה חודשיםאנונימי (פותח)

הקטנה בת שבעה חודשים ואכלה מוצקים ממש יפה וגם מאוד התלהבה מהם.

בשבוע האחרון נאבד לה התיאבון. אצל המטפלת היא עוד איכשהו מסכימה לאכול. אבל בבית היא מסכימה רק אם מכניסים לה בקבוק אחרי כל ביס.

ברור לנו שהיא רעבה בגלל שלפני האוכל היא ממש לא רגועה ואחרי שאנחנו משכנעים אותה לאכול היא שמחה ומרוצה.

וגם לא עושה רושם שכואב לה משהו/ שמשהו מציק לה.

לחזור שלב אחורה לא ממש רלוונטי כי ההנקה לא משביעה אותה כ"כ וגם סימילאק שניסינו לא מאוד משביעה( ניסינו גם סימילאק עם דייסה*

יש פה עוד אנשים שנתקלו בדבר כזה?

 

תודה!!

קורה לפעמים...אולי שיניים? אוזניים? היא צריכה לאכובימבה

ובימים החמים הללו בטח לשתות, תנו לה מה שמסכימה ולענ"ד יעבור לה והיא תחזור למוצקים...

מזכיר לי מה שקרה לבת שליתוצרת הארץאחרונה

בערך באותו גיל.

אצלה זה היה שיניים ולכן היה לה קשה יותר לאכול מוצקים

אז הנקתי כמה שאפשר . במקרה שלך אולי שווה לנסות אוכל יותר נוזלי דייסה \שקדיה וכו'

חוץ מזה לפעמים מחוסר ברזל התיאבון יורד

יצירה.אור היום

יש לנו הרבה סיכות ראש גדולות ופשוטות. אני מחפשת רעיון איך לקשט/לצבוע אותן (באיזה חומר להשתמש וכו').

 

יש לנו דס שהתייבש. יש דרך כלשהי להצילו?

 

תודה רבה.

אי אפשר להחיות דס..רממ

 

את יכולה לעשות עם פימו, או כל מיני אפליקציות מפלסטיק וחרוזים שאפשר לקנות בחנויות לחומרי יצירה..

 

לצבוע- את יכולה לנסות באקריליק/ צבע שמן.

דווקא נראה לימתואמת

שאם מרטיבים את הדס במים לכמה זמן, אז אפשר לעשות איתו משהו. לא בטוחה, אבל שווה לנסות.

אני הצלחתי להחיות גס עם מים וללוש הרבה.פנסאי
כל פעם הוספתי מעט מים ולשתי טוב עד שהוא הגיע למרקם שנוח לעבוד איתו.
את הדאס תשרי במיםחילזון 123

הכי טוב תשימי בשקית ניילון עם מים, תקשרי ומדי פעם כשזה מתחיל להתרכך אז תמעכי את זה קצת עם השקית.

סיכות- לא הבנתי איזה סיכות הכוונה אבל אולי עם אקריליק?

או להדביק על זה בד או קישוטים כלשהם.

לאיזה גילאים הסיכות מיועדות?אמא!!

לילדות קטנות אפשר לעשות פרחים/ לבבות וכו' מסול.

לילדות קצת יותר גדולות- להכין משהו חמוד מפימו

ואפשר גם להכין פרח מתחרות' בדים וחרוזים כמו הסיכות שקונים.

 

נתת לי רעיון טוב, בעז"ה אכין עם הבנות שלי.

כל הזמן מחפשת יצירות ולא חשבתי על זה ויש לי את כל החומרים בבית...

תודה

תודה רבה על העצות והרעיונות!אור היום
אולי יפתח פורום ליצירה??אנונימי (2)
^^^אני בעד.מתואמת

לאו דווקא פורום יצירה לילדים, אלא גם לעבודות אומנות, כמו אלה שמופיעות בפסיפס.

אולי צריך לפנות לADMIN?

לעשות פרחים קטנים מחרוזי גיהוץMIMIRאחרונה

ולהדביק על ראש הסיכה יוצא ממש מתוק.

הנה לינק לכל מיני דברים מתוקים מחרוזי גיהוץ וגם הסיכות הנ"ל http://colourfulway.blogspot.co.il/2012/10/hama-beads.html

האם הייתם מסכימים על האמירה:אנונימי (פותח)

שלמען זוגיות בריאה, צריך להוציא את ההורים מהמשוואה הזוגית?

תלוי בהורים ;)משיח עכשיו!

תלוי מי ההוריםחרדי מקורי
הורים כמו שלי, או חמי, צריך להוציא בכוח
אבל את חמותי לדוגמה צריך להחזיק קרוב קרוב
כןפרח-בר
כל התערבות חיצונית ( למעט טיפול זוגי) היא מיותרת ומפריעה - כמובן חוץ ממקרים קיצונים של אלימות
כן ולאצורית7אחרונה

את לא מפסיקה להיות הבת של ההורים שלך ברגע שאת מתחתנת,

ההורים שלך לא גידלו ילדה 20 שנה רק כדי שיום אחרי החתונה שלך תתרחקי מהם (ותזכרי בהם רק שתצטרכי ביביסיטר)

את חייבת בכבודם.

 

מצד שני,

ברור שעל מנת לבנות זוגיות יציבה, אתם צריכים להתמקד אחד בשני.

 

לכן מאד חשוב למצוא את האיזון הנכון בין לשמור על יחסים נהדרים עם אמא ואבא ובמקביל לדעת לבנות את ביתך שלך.

 

 

 

 

רשימת קניות מפורטת לסופר- עם מעט תוספותאנונימי (פותח)

ולמי שלא נפתח הקובץ העתקתי את זה:

 

בס"ד

רשימת קניות בסופר לפי נושאים כלליים:

  • חד פעמי (צלחות גדולות, צלחות קטנות, כוסות, כפיות, מזלגות, סכינים, כפות, קעריות קטנות, קעריות בינוניות, מפות ניילון לשולחן, כוסות נייר)
  • פיצוחים (שקדים, פיסטוקים, בוטנים)
  • ירקות (מלפפונים, עגבניות, פלפלים, בצל, בצל ירוק, תפו"א, קישואים, גזר, בטטה, לימון)
  • פירות (תפו"ע, פירות העונה [מלון, אבטיח, ענבים, נקטרינה, שזיף, דובדבנים] [תפוז, בננה, פירות הדר]
  • מוצרי חלב
  • מוצרי בשר ועוף
  • מוצרי מזון קפוא (מלוואח, בורקסים, בצק עלים)
  • מוצרי נייר (נייר טואלט, נייר מטבח, מפיות)
  • טואליטיקה והגיינה (דיאודוראנט, פדים, אדי בדיקה)
  • תינוקות (משחה לתינוק, טיטולים, מגבונים)
  • מוצרי נקיון (נוזל נקוי לרצפה, סמרטוטי רצפה, סמרטוט לכיור, סקוצ'ים, סבון כלים)
  • מוצרים למקלחת (סבון נוזלי, סבון קשה, שמפו, מרכך, שמפו נגד כינים)
  • מוצרי אפייה (קמח, אבקת אפייה, סוכר וניל, תמצית וניל, מקלות קינמון, מקלות וניל, קמח מלא)
  • שימורים (טונה, תירס, מיונז, טחינה, תיבוליות בטעם צלי/ פטריות, תבלינים, שוקו, קקאו, פסטות)
  • קטניות (אורז, גרגרי חומוס, חיטה, גריסים,
  • כביסה (אבקת כביסה, מרכך כביסה, אוקסיג'ן/ קלייה, אטבי כביסה, תרסיס ריח לבגדים לאחר הכביסה)
  •  
בימבה כוכב, מישהו יודע איפה אני מוצאתג'וני63

באזור הצפון?

 

וגם ספה קטנה כזו לילד בן שנה וחצי?

חנות צעצועים...יראתאחרונה
קייטנת אמהות - יום חמישיעין צופיה

טוב, אז או-טו-טו מגיע החופש הגדול,

וא-טו-טו תורי...

 

אשמח לשמוע מאמהות (או אבות) מנוסות, וגם מסתם אמהות יצירתיות,

רעיונות לפעילויות שמתאימות לקייטנה שכזאת (שעיקרה בבית)

שיתאימו גם לבנים,

ובמיוחד ליום חמישי (לקראת שבת...)

אבל בלי להתעסק במטבח (אפיית חלות וכד' - לא מתאים.)

 

תודה!

 

מקפיצה - אשמח לרעיונות... תודה!עין צופיה
כמה רעיונותשלי27

אפשר לקנות בריכה קטנה ולהשתכשך בפנים (מתאים גם לקטנטנים)

יצירה בפלסטלינה

מסיבת יום הולדת לבובות

משחק "קבלת שבת" (הילדים מביאים אביזרים ואת רק מסתכלת)

משחקי קופסא

משחקי כדור

חבילה עוברת פשוטה (לוקחים קופסת נעליים ושמים בפנים פתקים עם משימות והפתעות, משמיעים מוסיקה, וכשהיא עוצרת הילדים ממלאים את המשימה)

יום תחפושות

משחק פנטומימה (הילדים שלי מתים על זה)

 

אם יהיו לי עוד רעיונות - אכתוב...

עוד רעיונותבת 30

להכין משחקי שבת:

פאזל שבת- כל ילד מצייר על בריסטול ציור של שבת, וגוזר אותו לחלקים. והנה פאזל...

משחק הזכרון על שבת: גוזרים ריבועי בריסטול ומדביקים עליהם ציורים שקשורים לשבת.

 

 

עוד רעיונותמפלצולה

אני לא יודעת באיזה גיל הילדים אבל נניח שהם בגן...

 

אפשר לספר את הסיפור חנהלה ושמלת השבת ולאחר מכן לעשות משחקים שקשורים לסיפור,

 

למשל: לסחוב דברים ממקום למקום כמו שהיא עזרה לסחוב את הפחמים...

למגיבות - תודה רבה, - - -עין צופיה

רעיונות מצוינים. אשמח מאוד לרעיונות נוספים.

גילאי גן.

ושוב תודה!

הנה משהו שעשו אצלנו היוםבת 30

לקחת בקבוק פלסטיק, לחתוך לו את החלק העליון, ולהדביק באיזולירבנד מגבון (בחלק החתוך. המגבון בעצם "סוגר" את הבקבוק).

מכינים קערה עם מי סבון, מטבילים את הבקבוק עם המגבון ונושפים דרך הפיה. יוצא "זקן" קצף ארוך כזה...

מדליק!!

הבנות שלי חזרו היום בעננים מהדבר הזה..

לא הבנתי...אור היום

דרך איפה בעצם הקצף יוצא? הרי הבקבוק סגור מהצד התחתון, ומהצד העליון יש מגבון- אז מאיפה אמורים לנשוף? (החלק עם הפיה לא נחתך?) ומאיפה הזקן-קצף יוצא?

אז ככה:בת 30

בצד אחד יש פיה שדרכה נושפים, כמובן...

החצי התחתון של הבקבוק חתוך ובמקומו "סוגרים" עם מגבון. כביכול המגבון בתחתית הבקבוק. ואז נושפים מהפיה על המגבון ויוצא הזקן קצף....

איך אפשר להדביק מגבון?נהורה 23
בעזרת איזולירבנד.אור היום
תודה על ההסבר!אור היום

לא מצאתי את האיזולירבננד, בהנחה שיש לנו כזה בבית, ומשהו כמו מסקינטייפ לא היה מספיק טוב... ננסה שוב ביום אחר

הסבר יותר פשוט לאותו דבר-אמא שלה

לוקחים כוס חד"פ, בצד הפתוח- מכסים במגבון ומחיזיקים אותו במקום ע"י גומייה, מסביב לפתח הפתוח.

 

בצד הסגור, חותכים פתח קטן, משחילים בו קשית.

 

את הצד עם המגבון מטבילים במי סבון, ונושפים דרך הקשית. "זקן" הבועות יצא דרך המגבון.

 

יותר ברור?

לצבוע בצבעי מים את האמבטיהמשיח עכשיו!

יום ציור

יום סדר וניקיון

להכין עוגיות

לצבוע חולצות לבנות ישנות

יש היום בכל קניון כמעט גימבורי או פעלטון בחינם

קישור שקיבלתי- מעבירה (טרם עיינתי לעומק..)אמא שלה
תודה רבה לכולן. גם לי זה עזר!חיותא

תנסי באתר "הזמנה ליצירה"נהורה 23

אתר שווה-שווה עם אינסוף רעיונות וקישורים

ליצירות

תודה על הקישור. זה באמת אתר מקסים!פנסאיאחרונה
מעניין אתכם ?קשלש

* עד כמה מראה חיצוני חשוב אחרי הנישואין ?

 

* רעיונות לחידוש הזוגיות בעקבות הריון 

 

* כמה משכורות צריך כדי לקיים משפחה בימינו ?

 

* ועוד נושאים לבנים בלבד.. גבעוני

 

הצטרפו עוד היום :http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f15

לגברים נשואים בלבדהלללאחרונה


כתמי טוליפ על בגדאנונימי (פותח)
אשמח לעצות כיצד ניתן להוריד כתמים קטנים של טוליפ מבגדים..
תודה !
חוששתני שזה אבוד....+mp8

טוליפ נועד לציור על בדים- כדי שלא ירד מהם.

 שמרי את הבגד לפעם הבאה שיעשו יצירה מלכלכת.

תהפכי אותם ליצירה בפני עצמהאלעד

זה מה שאנחנו עושים..

תנסי לנקות עם אציטון וסבון כביסה מוצק (אסטוניש)אנונימי (3)

לשפשף הרבה ולשטוף במים, אולי אפילו כמה פעמים.

עזר לי בצבע אחר שלא יורד בכביסה בשום דרך אז כדאי לנסות, אבל לא נוסה על טוליפ

תנסי עם אציטון!!אור חייאחרונה


עוד חובה לאומית שיש לממש לצלצל ללשכת נשיא הטכניוןהלוי מא

עשיתי ש"ב אודות הסטודנט הערבי שקרא קריאות שמחה על רצח שלושת החטופים

 

חומר לקריאה:

 

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/279294

 

טלפון של לשכת נשיא הטכניון:

 

http://www.technion.ac.il/%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90_%D7%94%D7%98%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%9F/

 

נא להציף בפניות נזעמות על חלאת המין האנושי הזו

יועצת נישואין גרושהאנונימי (פותח)
כמה זה אמין?
איך אישה גרושה מתיימרת להיות יועצת נישואין?
הייתם מתייעצים איתה?
איך מתיימרת?-בכל זאת חוותה נישואין וודאי למדהבימבה

הרבה מהם... לא יודעת אם היתי מתייעצת איתה... בכל זאת... אבל גם מי שחווה נישואין שכשלו, לא עלינו, יש לו מה לומר.

תלוי באישיות שלה.נקודהאחרונה

בס"ד

 

א'- תלוי באישיות שלה

ב ייתכן ולמדה ייעוץ זוגי רק אחרי שהתגרשה, כך שזה לא בהכרח קשור

ג לא להתנפל עליי- אבל בעייתיות שעלולה להיות ממקום אחר:
אם היא באמת טובה, מכילה, קשובה, אמפתית ויודעת לייעץ כמו שצריך,
כדאי להיזהר משיחות אחד על אחד של הבעל עמה.  
מניסיון מר מאד. 
(אני גרושה, ופעם בעל של חברה טובה שלי פנה אליי לצורך עזרה בשלום בית בבעיה ספציפית.
(בתאום עם החברה, שגם מתייעצת איתי)
הדרכתי אותו קצת וזה עזר, אבל אח"כ שמתי לב שהוא התחיל להתקשר יותר,

תמיד בנושאי שלום בית, אך הרגשתי שזה חורג מהכוונה הגלויה.
אמרתי לו שאני מאד מצטערת אבל אין לי זמן, ושהם יכולים לפנות לייעוץ מקצועי.
ב"ה הוא לא מתקשר יותר, אך נשארתי עם תחושה מאד לא טובה בקשר לסיפור הזה.
אמנם מישהי מקצועית וודאי לא תפתח רגש כלפי בעל של מישהי כשהזוג הגיע אליה לייעוץ,
אבל בעל שמרגיש שאשתו לא מבינה אותו, ומתוסכל וכ', ופתאום רואה שיש מישהי פנויה, שכן מבינה, 
ומכילה וכ' וכ', זה לא נראה לי בריא. מצד שני לייעץ לאישה בלבד- אולי ניתן.
אני כן עוזרת לחברות בשלום בית, ודווקא מישהי שעברה גירושין (קשים..)  
יודעת באופן הכי עמוק כמה זה דבר כואב, קשה, ולא דבר שרוצים בשביל מישהי.
זאת מישהי שיודעת את המחיר האמתי של גירושין.
כשהייתי נשואה הרגשתי לפעמים שמישהי שיש לה נישואין מוצלחים ב"ה,
מאד בקלות שואלת :"למה את לא מתגרשת?? הן מגיע לך א' ב' ג'..."
  אבל שוב כאן מדובר על חברות לא מקצועיות, ולא יועצים זוגיים.
בקיצור- מחד אישה גרושה יכולה להיות יועצת זוגית מעולה,

זה עדיין לא אומר בהכרח שכדאי לקחת אותה.
ויכולה להיות גם באמת לא משהו... 
צריך להכיר ולבדוק. זה לא משהו מוחלט.
בהצלחה!

יש לה יותר נסיון מכל אדם אחר!הללל

אם הגירושין היו ב"אשמתה", ברור שלא הייתי מתייעץ איתה, אבל לגירושין יש הרבה סיבות ויתכן לנצל את הנסיון שלה כדי למנוע גירושין נוסף.

יועץ פיננסני שפשט את הרגלאלעד

כמה זה אמין?

 

אם היא נישאה שוב וכיום חיה באושר-ניחא. אולי אפילו יש לה עדיפות.

אם לא- לא הייתי הולך אליה.

 

 

פעם ניגש אדם חביב ורהוט למו"ר הרב לבנון שליט"א ובפיו הצעה להעביר סדרת שיעורים על זוגיות לתלמידי הישיבה.

התעניין הרב במצבו והכשרתו ולתדהמתו התברר שאותו אדם גרוש מחמש נשים שונות, ובאותו זמן (בטח מאז כבר הספיק להנשא שוב) היה פנוי פעם נוספת..

הרב השיב בשלילה, אבל אותו אחד התעקש והסביר ש"דווקא משום שהייתי נשוי לכ"כ הרבה נשים אני מכיר אותן הכי טוב ויודע הכי טוב איך לחיות נכון!"

מיותר לציין שהוא לא זכה להעביר לנו מנסיון החיים העשיר שלו...

מי כמוהו רב ניסיון בזוגיות???+mp8

ומה לגבי דיאטנית שמנה??

 

ומנחת הורים שהילדים שלה כל אחד גלש לכיוון הזוי אחר??

 

תיאוריות זה דבר נפלא.

מכירה הרבה אנשים שהרטוריקה שלהם מעולה ויכולים להרצות ולהסביר בכל נושא.

 

באופן אישי- מעדיפה לשמוע מאנשים שגם ניסו בפועל את עצותיהם הטובות- והצליחו בהם.

זה פשוט נשמע לי הרבה יותר אמין.

 

בדיוק.אלעד

במיוחד שיש אופציות אחרות..

היא לא יועצת הנישואין היחידה בארץ

לא הבנתי את הקשרפרח-בר
אם היא טובה במקצוע חייה הפרטיים הם לא עניין של איש.
נישואין זה לא מקצוע. זה חיים. איך אפשר לייעץ במצבבימבה

כזה?

לא חושב שיועצת נשואה יותר אמינהאלגריטי

יש כאלה שנשואים כדת וכדין ויש כאלה שנשואים וגם חיים בזוגיות טובה עם הרבה אהבה וחיבה. יועץ אמין בעיני הוא כזה שמסייע לברר את האמת שבמערכת היחסים ולהביא אותנו להתמודדות מול המציאות ולקבל את החלטה הנכונה עבורנו. אם הוא מוכשר בזה, אז לא משנה לי אם הוא נשוי או גרוש בעצמו. אצל אנשי מקצוע רציניים זה עניין של ידע תאורטי מקיף, של כישרון וניסיון רב. 

 

יש גם רופאים שמתים ל"ע מכל מיני מחלות, אבל אני לא מצפה מרופאת המשפחה שלי שתציג לי את הגיליון הרפואי שלה כדי שאאמין לה שהיא רופאה טובה. עברתי פעם ניתוח אצל מומחה שאוהב לעשן, אבל ב"ה העבודה שלו יצאה מוצלחת תודה לאל. 

 

היה לי ר"מ בישיבה התיכונית שדיבר הרבה על אהבה וזוגיות ותמיד דיבר נגד זוגיות מתוך אהבה. הוא טען שגבר ואישה צריכים להתחתן מתוך שיקולים רציונליים של כבוד והערכה, כי האהבה זה דבר חולף ונגמר. מהדברים שלו השתמע שהוא ואשתו הם לא זוג מאוהב והוא גם לא נשמע מאושר מי יודע מה. אנחנו בתור תלמידים, עוד לא ידענו מה זאת אהבה בכלל, אבל הבנו איך נראים החיים בלעדיה. לא מזמן גיליתי במקרה שכבודו עוסק בייעוץ זוגי במסגרת של ינ"ר. אם ישאלו אותי, אני האחרון שאמליץ עליו.

 

 

 

ההקבלה הנכונה לדעתי - כמו רופא שחלהפרח-בר
הרי הוא רופא אז איך הוא חלה?!
כך יועצת נישואים יכולה להיות גרושה כי היא אמנם מנסה ל״רפא״ זוגיות אבל לפעמים אי אפשר לתקן והזוגיות חולה מאד .
לכן לא הייתי שופטת אותה על סמך היותה גרושה. אלא על סמך המקצועיות שלה והמלצות
ממתי יועץ מייעץהורות משמעותית

על-סמך ניסיון אישי??? אמורים להיות לו כלים מקצועיים, אחרת כל נשוי יכול להיות יועץ זוגי, 

חוץ מזה, האם יועץ שייעץ לזוג להתגרש לאחר שמוצו כל אפשרויות הטיפול הופך להיות לא אמין או לא מקצועי? 

אולי היא יעצה לעצמה להתגרש כי כך נכון לעשות על-פי הכלים המקצועיים שהיא מכירה.

 

כל זה יכול להיות, מאידך גיסא החשש שלך מובן, אולי היא אשמה בגירושיה, לכן, הפתרון הוא להתעלם מהסטטוס שלה ולבדוק אם יש עליה המלצות כפי שנהוג וראוי לעשות לפני פנייה לכל יועץ, אם יש עליה המלצות טובות אפשר ואף כדאי לגשת אליה לייעוץ.

יש למישהו רעיון לסיפור/ סיפור בהמשכיםרוני בלילה

לספר לבנות בכיתה ד, בקייטנה?

רעיוןבת 30

סיפור מהתנ"ך- אולי משהו לא מוכר- ספר דניאל, עזרא, נחמיה...

או אולי כל מיני סיפורי קום המדינה...ספינות מעפילים, חומה ומגדל, מחתרות, מעברות, וכו'

ספר סיפריהפרקראחרונה

לא יודעת מה בכיוון אבל יש המון ספרים מענינים.

 

מנהרת הזמן

צארלי בממלכת השוקולד (אם כי דילגנו מילים פה ושם, כשהקראנו לחבורה שלנו)

 

לא עולה לי עוד - אבל באופן כללי, הסיפריות העירוניות הן חינם. לכי לספריה, בטוח תמצאי משהו יפה.