פורום הורות (עמוד 261)

אפשר לקנות בריכה קטנה ולהשתכשך בפנים (מתאים גם לקטנטנים)

יצירה בפלסטלינה

מסיבת יום הולדת לבובות

משחק "קבלת שבת" (הילדים מביאים אביזרים ואת רק מסתכלת)

משחקי קופסא

משחקי כדור

חבילה עוברת פשוטה (לוקחים קופסת נעליים ושמים בפנים פתקים עם משימות והפתעות, משמיעים מוסיקה, וכשהיא עוצרת הילדים ממלאים את המשימה)

יום תחפושות

משחק פנטומימה (הילדים שלי מתים על זה)

אם יהיו לי עוד רעיונות - אכתוב...

להכין משחקי שבת:

פאזל שבת- כל ילד מצייר על בריסטול ציור של שבת, וגוזר אותו לחלקים. והנה פאזל...

משחק הזכרון על שבת: גוזרים ריבועי בריסטול ומדביקים עליהם ציורים שקשורים לשבת.

אני לא יודעת באיזה גיל הילדים אבל נניח שהם בגן...

אפשר לספר את הסיפור חנהלה ושמלת השבת ולאחר מכן לעשות משחקים שקשורים לסיפור,

למשל: לסחוב דברים ממקום למקום כמו שהיא עזרה לסחוב את הפחמים...

רעיונות מצוינים. אשמח מאוד לרעיונות נוספים.

גילאי גן.

ושוב תודה!

לקחת בקבוק פלסטיק, לחתוך לו את החלק העליון, ולהדביק באיזולירבנד מגבון (בחלק החתוך. המגבון בעצם "סוגר" את הבקבוק).

מכינים קערה עם מי סבון, מטבילים את הבקבוק עם המגבון ונושפים דרך הפיה. יוצא "זקן" קצף ארוך כזה...

מדליק!!

הבנות שלי חזרו היום בעננים מהדבר הזה..

דרך איפה בעצם הקצף יוצא? הרי הבקבוק סגור מהצד התחתון, ומהצד העליון יש מגבון- אז מאיפה אמורים לנשוף? (החלק עם הפיה לא נחתך?) ומאיפה הזקן-קצף יוצא?

בצד אחד יש פיה שדרכה נושפים, כמובן...

החצי התחתון של הבקבוק חתוך ובמקומו "סוגרים" עם מגבון. כביכול המגבון בתחתית הבקבוק. ואז נושפים מהפיה על המגבון ויוצא הזקן קצף....

לא מצאתי את האיזולירבננד, בהנחה שיש לנו כזה בבית, ומשהו כמו מסקינטייפ לא היה מספיק טוב... ננסה שוב ביום אחר

לוקחים כוס חד"פ, בצד הפתוח- מכסים במגבון ומחיזיקים אותו במקום ע"י גומייה, מסביב לפתח הפתוח.

בצד הסגור, חותכים פתח קטן, משחילים בו קשית.

את הצד עם המגבון מטבילים במי סבון, ונושפים דרך הקשית. "זקן" הבועות יצא דרך המגבון.

יותר ברור?

יום ציור

יום סדר וניקיון

להכין עוגיות

לצבוע חולצות לבנות ישנות

יש היום בכל קניון כמעט גימבורי או פעלטון בחינם

http://yotzrotcenter.info/vacation2014

אתר שווה-שווה עם אינסוף רעיונות וקישורים

ליצירות

טוליפ נועד לציור על בדים- כדי שלא ירד מהם.

 שמרי את הבגד לפעם הבאה שיעשו יצירה מלכלכת.

זה מה שאנחנו עושים..

לשפשף הרבה ולשטוף במים, אולי אפילו כמה פעמים.

עזר לי בצבע אחר שלא יורד בכביסה בשום דרך אז כדאי לנסות, אבל לא נוסה על טוליפ

הרבה מהם... לא יודעת אם היתי מתייעצת איתה... בכל זאת... אבל גם מי שחווה נישואין שכשלו, לא עלינו, יש לו מה לומר.

בס"ד

א'- תלוי באישיות שלה

ב ייתכן ולמדה ייעוץ זוגי רק אחרי שהתגרשה, כך שזה לא בהכרח קשור

ג לא להתנפל עליי- אבל בעייתיות שעלולה להיות ממקום אחר:
אם היא באמת טובה, מכילה, קשובה, אמפתית ויודעת לייעץ כמו שצריך,
כדאי להיזהר משיחות אחד על אחד של הבעל עמה.  
מניסיון מר מאד. 
(אני גרושה, ופעם בעל של חברה טובה שלי פנה אליי לצורך עזרה בשלום בית בבעיה ספציפית.
(בתאום עם החברה, שגם מתייעצת איתי)
הדרכתי אותו קצת וזה עזר, אבל אח"כ שמתי לב שהוא התחיל להתקשר יותר,

תמיד בנושאי שלום בית, אך הרגשתי שזה חורג מהכוונה הגלויה.
אמרתי לו שאני מאד מצטערת אבל אין לי זמן, ושהם יכולים לפנות לייעוץ מקצועי.
ב"ה הוא לא מתקשר יותר, אך נשארתי עם תחושה מאד לא טובה בקשר לסיפור הזה.
אמנם מישהי מקצועית וודאי לא תפתח רגש כלפי בעל של מישהי כשהזוג הגיע אליה לייעוץ,
אבל בעל שמרגיש שאשתו לא מבינה אותו, ומתוסכל וכ', ופתאום רואה שיש מישהי פנויה, שכן מבינה, 
ומכילה וכ' וכ', זה לא נראה לי בריא. מצד שני לייעץ לאישה בלבד- אולי ניתן.
אני כן עוזרת לחברות בשלום בית, ודווקא מישהי שעברה גירושין (קשים..)  
יודעת באופן הכי עמוק כמה זה דבר כואב, קשה, ולא דבר שרוצים בשביל מישהי.
זאת מישהי שיודעת את המחיר האמתי של גירושין.
כשהייתי נשואה הרגשתי לפעמים שמישהי שיש לה נישואין מוצלחים ב"ה,
מאד בקלות שואלת :"למה את לא מתגרשת?? הן מגיע לך א' ב' ג'..."
  אבל שוב כאן מדובר על חברות לא מקצועיות, ולא יועצים זוגיים.
בקיצור- מחד אישה גרושה יכולה להיות יועצת זוגית מעולה,

זה עדיין לא אומר בהכרח שכדאי לקחת אותה.
ויכולה להיות גם באמת לא משהו... 
צריך להכיר ולבדוק. זה לא משהו מוחלט.
בהצלחה!

אם הגירושין היו ב"אשמתה", ברור שלא הייתי מתייעץ איתה, אבל לגירושין יש הרבה סיבות ויתכן לנצל את הנסיון שלה כדי למנוע גירושין נוסף.

כמה זה אמין?

אם היא נישאה שוב וכיום חיה באושר-ניחא. אולי אפילו יש לה עדיפות.

אם לא- לא הייתי הולך אליה.

פעם ניגש אדם חביב ורהוט למו"ר הרב לבנון שליט"א ובפיו הצעה להעביר סדרת שיעורים על זוגיות לתלמידי הישיבה.

התעניין הרב במצבו והכשרתו ולתדהמתו התברר שאותו אדם גרוש מחמש נשים שונות, ובאותו זמן (בטח מאז כבר הספיק להנשא שוב) היה פנוי פעם נוספת..

הרב השיב בשלילה, אבל אותו אחד התעקש והסביר ש"דווקא משום שהייתי נשוי לכ"כ הרבה נשים אני מכיר אותן הכי טוב ויודע הכי טוב איך לחיות נכון!"

מיותר לציין שהוא לא זכה להעביר לנו מנסיון החיים העשיר שלו...

ומה לגבי דיאטנית שמנה??

ומנחת הורים שהילדים שלה כל אחד גלש לכיוון הזוי אחר??

תיאוריות זה דבר נפלא.

מכירה הרבה אנשים שהרטוריקה שלהם מעולה ויכולים להרצות ולהסביר בכל נושא.

באופן אישי- מעדיפה לשמוע מאנשים שגם ניסו בפועל את עצותיהם הטובות- והצליחו בהם.

זה פשוט נשמע לי הרבה יותר אמין.

במיוחד שיש אופציות אחרות..

היא לא יועצת הנישואין היחידה בארץ

כזה?

יש כאלה שנשואים כדת וכדין ויש כאלה שנשואים וגם חיים בזוגיות טובה עם הרבה אהבה וחיבה. יועץ אמין בעיני הוא כזה שמסייע לברר את האמת שבמערכת היחסים ולהביא אותנו להתמודדות מול המציאות ולקבל את החלטה הנכונה עבורנו. אם הוא מוכשר בזה, אז לא משנה לי אם הוא נשוי או גרוש בעצמו. אצל אנשי מקצוע רציניים זה עניין של ידע תאורטי מקיף, של כישרון וניסיון רב. 

יש גם רופאים שמתים ל"ע מכל מיני מחלות, אבל אני לא מצפה מרופאת המשפחה שלי שתציג לי את הגיליון הרפואי שלה כדי שאאמין לה שהיא רופאה טובה. עברתי פעם ניתוח אצל מומחה שאוהב לעשן, אבל ב"ה העבודה שלו יצאה מוצלחת תודה לאל. 

היה לי ר"מ בישיבה התיכונית שדיבר הרבה על אהבה וזוגיות ותמיד דיבר נגד זוגיות מתוך אהבה. הוא טען שגבר ואישה צריכים להתחתן מתוך שיקולים רציונליים של כבוד והערכה, כי האהבה זה דבר חולף ונגמר. מהדברים שלו השתמע שהוא ואשתו הם לא זוג מאוהב והוא גם לא נשמע מאושר מי יודע מה. אנחנו בתור תלמידים, עוד לא ידענו מה זאת אהבה בכלל, אבל הבנו איך נראים החיים בלעדיה. לא מזמן גיליתי במקרה שכבודו עוסק בייעוץ זוגי במסגרת של ינ"ר. אם ישאלו אותי, אני האחרון שאמליץ עליו.

על-סמך ניסיון אישי??? אמורים להיות לו כלים מקצועיים, אחרת כל נשוי יכול להיות יועץ זוגי, 

חוץ מזה, האם יועץ שייעץ לזוג להתגרש לאחר שמוצו כל אפשרויות הטיפול הופך להיות לא אמין או לא מקצועי? 

אולי היא יעצה לעצמה להתגרש כי כך נכון לעשות על-פי הכלים המקצועיים שהיא מכירה.

כל זה יכול להיות, מאידך גיסא החשש שלך מובן, אולי היא אשמה בגירושיה, לכן, הפתרון הוא להתעלם מהסטטוס שלה ולבדוק אם יש עליה המלצות כפי שנהוג וראוי לעשות לפני פנייה לכל יועץ, אם יש עליה המלצות טובות אפשר ואף כדאי לגשת אליה לייעוץ.

סיפור מהתנ"ך- אולי משהו לא מוכר- ספר דניאל, עזרא, נחמיה...

או אולי כל מיני סיפורי קום המדינה...ספינות מעפילים, חומה ומגדל, מחתרות, מעברות, וכו'

לא יודעת מה בכיוון אבל יש המון ספרים מענינים.

מנהרת הזמן

צארלי בממלכת השוקולד (אם כי דילגנו מילים פה ושם, כשהקראנו לחבורה שלנו)

לא עולה לי עוד - אבל באופן כללי, הסיפריות העירוניות הן חינם. לכי לספריה, בטוח תמצאי משהו יפה. 

הוא מנצל את ההתיחסות שלך וזה מעלה את הערך שלו לזרוק על הרצפה.

זה שלב התפתחותי, כל הילדים כמעט עושים אותו דבר בגיל הזה.

ככל שתתעלמי, ותאספי אחרי שהוא סיים מתי שהוא כבר לא בסביבת השולחן,

תראי שזה יעלם מהר.

את יכולה להוריד אותו מהכסא ולתת לו לאסוף את האוכל. לא שזה יגרום לו להבין שמה שהוא עשה לא מוצא חן בעיניך...אולי הוא יחשוב שזה חלק מהמשחק, אבל הוא כן יבין שלמעשה שלו יש תוצאה.

אבל היא כבר בת 2.8 ומבינה טוב מאד שאסור לזרוק אוכל....

באמת עניין לחנך בדבר שכשהילד יגדל יעבור לבד-ראית פעם בן אדם מבוגר נורמלי שזורק את האוכל?

אז העניין הוא רק פרקטי ולא חינוכי לכן אני הייתי פשוט עוצרת אותו מיד לוקחת את הצלחת וחסל..

מזדהה איתך יקירתי אותו בעיה אצלי אז שמצאתי מספר פתרונות למשל מפת ניילון הכי פשוה חד פעמית פורשת על הרצפה במרכזה הכיסא שילכלך ....כמובן שאני מעירה כי זה חינוך אבל לא נכנסת ללחץ כי בכל מקרה מרימים את הנילון והכול נקי !

וגם חברה טובה נתנה לי לנסות והתאהבתי בזה מוצר הנקרא פטנט הקסם של טומי טיפי גומי המחזיק בוואקום את הצלחת במקום מניחים מתחת לצלחת כמו פליימנט והוא מונע מהתינוק לזרוק את הצלחת לרצפה !!! גאוני !!  וגם שימי לב תעסוקה בזמן האוכל שירים מוזיקה ועוד יהייה עסוק בהם במקום לזרוק לרצפה .........

להלהיב אותו עם משחק אחר. למשל כשנראה לך שהוא לקראת סוף העניין שלו באוכל - לבקש שיושיט לך את הצלחת, ולמחוא כפיים בהתלהבות כשהוא עושה את זה. או ללמד אותו להניח צלחת בכיור, ושירגיש גדול וחשוב שהוא יודע לעשות את זה. או כל דבר אחר שעולה בדעתך ושייראה לו משחק מעניין חדש במקום המשחק המצחיק של לזרוק לרצפה.

אני ממש מיואש מהעם הרדום שלי

אמור להכריח

אם כי לא עד כדי כך כמו שתיארת.

היא חכמה? תשתמשי בזה. תציעי לה משחק שהיא אוהבת, קצת מרחוק. כשהיא מתקרבת טיפה להרחיק (כמובן - להיזהר לא לייאש אותה, רק קצת למשוך)

אני לא יכולה לדעת למה היא בוכה. יכולות להיות מלא סיבות. אני יודעת מה יקל עליה - החיוך שלך. אל תעשו את התרגילים כעונש, אלא כמשחק. תנסו תרגיל אחד, פעם אחת, ואז מייד לעצור ולעשות בשיא ההתלהבות כפיים, וקריאות עידוד ו"וואו כל הכבוד", כאילו היא הרגע חצתה את האוקינוס בשחיה בעצמה או משהו כזה. הבת שלי בת שנה וזה עוזר ללמד אותה דברים שלא בא לה לעשות כי היא נורא נהנית מתשומת הלב, וזה גם מפרק את זה לשלבים קטנים, שיותר קל להתמודד איתם, ויותר קל לילד להבין מה את רוצה.

נקודה נוספת, אם היא חכמה, זה בד"כ בא ביחד עם "אני לא אוהב שמכריחים אותי". אז תני לה לבחור לבוא אליך, כמו שאמרתי קודם, נניח, תציעי לה במבה, משחק או כל דבר שהיא ממש ממש רוצה, אבל שהיא תצטרך לעבוד טיפה כדי להשיג. אם זה ילך, מפעם לפעם תגדילי קצת את המרחק. על כל הישג, הקטן ביותר - לעודד, לחייך, להגיד לה כל הכבוד וכו.

זה קצת קשה, אבל רוב הסיכויים שגם אם היא תלמד מאוחר, הרי שבסוף היא תדע! 

תאמיני שאתן יושבות יחד ומתרגלות כי כיף לכן להיות ביחד, לצחוק, להתגלגל, מוסיקה וכו' ולא כי "אוי ואבוי, מה יהיה, והפיזיוטרפיסטית אמרה... והסבתא לחוצה...וכו' וכו'.

בקיצור - תאמיני בה ובעיקר, תאמיני בעצמך!

בהצלחה

טלפון שאת שולחת בו תזכורת לנשים להדליק נרות שבת, לפרסם בפייסבוק על מצוות וגאולה, רכב לנסוע לשיעורים או לעשות איתו מצוות, בית גדול ומרווח לקיים בו התוועדויות, ממתקים למשוך ילדים למסיבות שבת, וכו' וכו'

יש עולם הזה ואנחנו חיים בו. עלינו מוטל להפוך כל דבר (כולל עצמנו) לכלים שיכילו את הטוב הרוחני.

אם באמת הברירה היתה כך או כך - אז בוודאי ש"ב" עדיף.

אבל אין צורך להעמיד את הדברים בצורה כזו.

התורה לא מצווה אותנו "להסתגף".. אדם רשאי לחיות בצורה "טובה" בעולם, לדעת פרופורציות, ולהשתמש גם ברחבות החומרית לשם שמיים.

אבל זה לא אומר שצריך להפנות לו גב. הרי ה' ברא את העולם ושם אותנו בתוכו...

בעולם הזה אנחנו צריכים לפעול- לחיות, לדאוג שתהיה המשכיות, לתקן את מה שיש לתקן.

אבל צריך לקחת דברים בפרופורציה. נניח- לייחס חשיבות וכבוד לא למי שיש לו בית מפואר וכל מה שתיארת, אלא למי שהעושר שלו הוא בחיי הרוח והתורה.

לא לייחס חשיבות רבה מדי לדברים החיצוניים- באילו בגדים אלביש את ילדי כדי שכל השכנים יתפעלו, אלא יותר לדברים הפנימיים- איך אחנך ואגדל את ילדי כדי שיהיו אנשים מאמינים ובריאים בנפשם. וכו' וכו'.

אני חושב שכאשר אדם חי בעולם הזה לשם העולם הבא,

כל המציאות היומיומית שלו מקבלת פנים חדשות וזוכה לאור רוחני שבאמת לכאורה לא ממש שייך לעולם הזה הגשמי שלנו.

משיח עכשיו נתנה כמה דוגמאות יפות, אבל אני אחדד. לא רק שבעזרת כלים רגילים ניתן לעשות חסדים ומצוות כפי שהיא כתבה, אלא המעשים עצמם יכולים להפוך לקדושה בין-רגע.

לדוגמא, כאשר אדם מעלה טרמפיסט או קונה משהו לאשתו או להורים, הוא יכול פשוט לתת להם את החפץ, והוא יכול להתכוון שהנה הוא עושה כעת מעשה חסד וכיבוד הורים וכד' ואז אותו מעשה מקבל נופך ומשמעות עמוקה הרבה יותר.

מחד- את צודקת. העולם הזה עלול להטעות אותנו כי בקלות כל הטוב הזה יכול להסתתר.

אך מנגד- דרושה רק מחשבה וכוונה אחת קטנה בכדי לרומם את כל המציאות.

בהצלחה!

רבי יהודה הנשיא 

ניתן להתמקד על הפיסקא הרביעית ולהתבונן בבבילוגרפיה מקור 6

באופציה הראשונה לא בטוח שהוא יקבל מה שהוא רוצה, חלק ניכר מאוכלוסיית העולם חי בעוני ולא מבחירה

 לא כל אחד יכול להרוויח הרבה וכמה שלא תרוויח תמיד יהיו דברים שעדיין אי-אפשר לקנות

הבבא סאלי שנים לא נגע בבשר אבל בסעודות שהוא ערך לעיתים קרובות הוא הגיש בשר והרבה...ואף ישב עם האורחים ועודד אותם לאכול.

אדם, מהפשוט ביותר ועד בצדיק ביותר חייב ויכול להתנהג רק לפי מדרגתו. כשהבבא סאלי התנזר מבשר זה היה לו טוב, מבחינה רוחנית. זה התאים למקום הרוחני שבו הוא היה. אם אני אתנזר מבשר ככה זה בעיקר יוריד לי את הB12 ויתסכל אותי.

מה לעשות אני לא הבבא סאלי...

וככה בכל דבר. אדם שמוסר נפשו על ענין מסוים- חייב להיות בענין ולא להתבאס מהמסירות נפש שלו.                                       אשה לא יכולה לומר: אני מוסרת נפשי על לימוד תורה של בעלי" וכל היום לבכות בסתר על רמת החיים הנמוכה שלה ולהתבאס מזה שהבית שלה פחות מושקע, נניח. אם היא באמת בענין- אז היא תהיה שמחה בחלקה.

וכו' וכו'. זה בא לידי ביטוי בהמון תחומים.

אז את לא יכולה להתייסר כאן על משהו רק כדי להרויח מזה "נקודות טובות" בשמייים.

זה גם לא בריא להנות ממשהו- נוף יפה, בגד חדש, ארוחה טובה, ולהחניק את ההנאה כדי שלא "ירדו" לך נקודות.

כמדומני שחשבונות שמיים הם קצת יותר עמוקים ומורכבים מזה. אבל אני לא באמת מבינה בהם.

נראה לי שאדם צריך לחיות את חייו בטוב, לא לחפש בכוח קשיים ויסורים. הם ממילא מגיעים..

ולגבי צדיקים גדולים שויתרו על חיי עולם. נכון. אבל זה היה מתאים להם ולדרגתם. הם לא אילצו את עצמם בכוח לעשות את זה והם גם לא סבלו מזה. זה פשוט לא היה נחשב בעיניהם בגלל דרגתם הגבוהה. אבל אף אחד מהם לא ביקש מכל חסידיו או תלמידיו לנהוג כמוהו. כי זו לא דרך העולם ולא דרך לרבים.

תארי לעצמך שאת לא קונה בגדים חדשים יותר. מה, לא מבאס? בטח שכן, כי זו דרך העולם וגם חז"ל הדגישו את זה. אבל פה ושם יש נשים שבגלל מעלתן ומעלת בעליהן- הן לא מרגישות שום חסרון בבגדים הישנים הטובים וממילא זה לא מפריע להן.

בקצרה- צדיקים עושים את מה שהם עושים בגלל שהם צדיקים, ולא שמעשיהם גורמים לצדקותם. כלומר- הענעין הוא קודם להיות צדיק ומתוך זה ממילא מגיעות ההנהגות המיוחדות. ומי שלא צדיק- שלא ינסה בכלל לחקות הנהגות, כי זה לא שייך לו בכלל.

הובנתי?

אולי חיי העולם הזה שכוללים אם אפשר את הבית היפה והאוטו הנחמד אם אפשר, וחסד וצדקה וצניעות? אני לא יודעת למה אנחנו תמיד חושבים שצריך לבחור, ושזה או זה או זה.

הקב"ה שם אותך פה רק פעם אחת לטוב ולרע ולדעתי ניתן לנצל את שניהם, הם הרי שניהם מהקב"ה- השפע ועבודה העצמית וחיי מסירות.

חיי העולם הבא....מה זה? איננו יודעים ואיננו חיים בשביל זה. נראה לך שתאבדי זכויות אם תחיי חיי שפע וטוב, ותתני ותעבדי בלי קשר?  לא נראה לי. זה יותר מחשבה "אדמית", לא? לדוגמא לטוס לחו"ל כי אפשר ולראות יופי אמיתי ולברך את ה' בברכות הראיה ולהתמלא אמונה, תחת איזו קטגוריה זה נופל? זה שטוב לך מוריד מהטוב שלך או מהנשמה שלך? או הבית הגדול בו את מארחת כל הזמן לשבתות וחגים כי יש מקום ויש שפע ואין דאגה כלכלית, איזה זה?

חיי נזירות אצלינו הם לא כמו הנוצרים, והצדיק הוא לא זה שיש לו יותר זכויות. צמצום אינו אידיאל, גם לא לצדיקים והוא מעולם לא היה. דווקא משה רבינו בא מעושר גדול ולא ויתר על זה כי הוא חשב שצריך לחיות בצמצום, אלא מפני שככה זה היה.

שמעתי משהו מדהים על הרב אריה לוין. הוא היה אומר שאין ל"ו צדיקים בכל דור, אין 36 אנשים שהם הם הצדיקים, יש בכל רגע 36 אנשים שעושים מעשים טובים או מעשי צדיקות, וזה יכול להיות כל אחד מאיתנו.

הגדולה של אדם לדעתי זה לחיות בעושר כשהוא יכול ולתרום לעולם, ולהסתפק במועט כשאינו יכול ולסמוך על החסד של אחרים עם צריך. זה לא עינין של מעלה אלא יותר של ערבות.

למשל- היום קניתי בגדים, וזה מאוד שימח אותי- כאילו באמת יש אידיאל כזה שנקרא "לקנות בגדים", אבל האמת היא שקניית בגדים היא רק אמצעי, להתחדשות נפשית, וטכנית- שיהיה מה ללבוש-המטרה היא- בריאות הנפש (בהתחדשות) והגוף (לחיות כאדם נורמלי, עם בגדים...)

וגם לגבי שאר הדברים החומריים- לפעמים אנו שמחים בהם כאילו הם מטרה בפני עצמה- בית חדש ומרווח, רכב... בעוד שלמעשה הם רק אמצעים לחיים נוחים ורגועים, שמרחיבים את הנפש ופותחים אותה יותר טוב לעבודת ה'.

ומבחינתי זה הבלבול...שאתה שוכח מה באמת המטרה ולא מכוון את האמצעי אליה...

בס"ד

הרבי מלובוויטש בשיחה על פרשת פנחס.,

שואל למה הגורל עצמו היה צריך לצווח, ולומר נחלה פלונית לשבט פלוני,
הרי הייתה רוח הקודש של אלעזר הכהן,
וגם האורים ותומים הראו. אז למה הקב"ה עוןשה נס נוסף, ולכאורה מיותר?
מחדד הרבי, אמת הדבר שכל עניין שהוא מטרה צריך להיעשות בשלמות, 
ואז לא ייתכן שמשהו חיצוני כמו רוח הקודש תהיה האסמכתא לגורל, אלא ההוכחה צריכה להיות מהגורל עצמו.
לכן הגורל עצמו צווח ומוכיח את אמתותו. אבל לכאורה הגורל הוא לא המטרה, המטרה היא חלוקת הארץ.
אז למה בכל זאת הקב,ה עושה נס על מנת שהגורל ייעשה בשלמות?
כאן הרבי מביא את דברי הגאון הרגצ'ובי שמבאר שכל עניין בתורה הוא מטרה בפני עצמו. וכל דבר צריך להיעשות בשלמות.
השלבים בדרך ליעד הם מטרות ביניים בפני עצמם, ולכן צריך לעשותם בשלימות.
ולעניין הבגדים:

כשאת הולכת לקנות בגד, צריך לקנות בגד מושלם. 
מושלם בצניעות ללא פשרות. 
בגד שמתאים לך כמה שיותר, מבחינה חיצונית, מבחינת נוחות,
מבחינת התאמה למטרה שלשמה את קונה אותו.
בגד שאת יכולה לעמוד בו לפני הקב"ה ולדעת שהוא שמח לראותך לבושה בו.
וכשאת הולכת לבושה יפה וצנוע את מראה לכל בת ישראל, שאולי מתלבטת על צניעות,

ואולי בשלב כל שהוא תרצה לחזור בתשובה, אבל תחשוש מעניין הלבוש
(איך אפשר יפה וצנוע? אצל הרבה נשים ונערות שלא שומרות תורה ומצוות זה לא נתפס)
(בגד לשבת זה לא כמו בגד ליציאה עם הילדים לגינה..),
בחורה כזו שתראה אותך צנועה בתכלית הצניעות, ויחד עם זה יפה, זה מוריד את החששות.
קידוש ה' ופרסומת למצוות צניעות.
גם תלמיד חכם אסור שיהיה רבב בבגדו.
על בגד חדש מברכים שהחיינו. זה בוודאי דבר משמח.
אבל צריך לזכור בשביל מה אנחנו שמחים. 
בע"ה ככל שנכניס את הקב"ה לתוך החיים שלנו, לשיקולים הכי 'קטנים',
נראה איך כל מה שיש בעולם הזה בבחינת "שהכל ברא לכבודו".

שנזכה. 
אם למישהי מה שכתבתי עשה משהו בלב- יהיה זה לעילוי נשמת גלעד, נפתלי ואייל.

בס"ד

למעשה אנו חיים עם גוף ונשמה  הנשמה  רוצה רוחניות  - דברים הסותרים לכאורה את הגוף. הגוף רוצה  הנאות חויות ריגושים והוא גם כלי לעבודת ה'  

יש היחסות  בעבודת ה  הנוגדת את צרכי הגוף אבל דווקא התאוות האסורות. על כן יש לנו שס"ה מצוות לא תעשה. לעומת זאת כשהדברים מותרים  התורה מתחשבת בצרכיו של האדם ומתירה לו להנות בהיתר  ולפעמים  דווקא הדרכה זו מונעת ממנו איסורים . על הנזיר שנהיה נזיר  יש היחסות של חוטא שאומרת התורה  לא דייך מה שאסרה תורה  ואתה אוסר עליך דברים נוספים? (כמובן אין הכוונה  לקדושים עליונים  שהיו במדרגות של פרישות  והועילו לכלל ישראל - אלו נשמות  יחידי סגולה  שבודאי קיבלו הדרכה  כזו - שמעתי פעם מרב גדול שרצה להחמיר על עצמו בדיבור כמו הרב הנזיר שהיה בתענית דיבור מסוימת והעיר לו הרב הנזיר  שזה לא במדרגתו אז)

לשאלתך התורה  מצווה  "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך אלוקיך " אם כן מצווה לשמוח בטובות  שנתן  ה' לפי היכולת הכלכלית ובלי לנקר עינים. דוקא דירה נאה  וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם להתקרב אליו מתוך שמחה. יחד עם זאת כשאדם נמשך יותר מידי אפילו בדברים המותרים זה יכול  להרחיק אותו משאיפות בעבודת ה'

החוכמה שאנו מתפללים עליה - היא למצוא את   האיזון  בין השאיפות  הרוחניות   לשימוש הטוב  והמותר של דברים חומריים  שעושים את האדם שמח  בחייו ובהתקרבותו לה'   וידוע שבחסידות  מדברים על  שמחה של מצוה ועבודת ה  יחד עם הגוף  לפי הדרכת ההלכה  ומצווה לכבד שבתות וימים טובים ולהיות שותף בסעודה של מצוה

זה נכון שהיו דרכים  שהדגישו את הסיגוף כדי להגיע לעבודה בשלמות אולם בארץ ישראל יש קדושה מיוחדת המאפשרת לשלב את חיי  החומר  וחיי  הרוח

 תפילתנו שידריכנו ה לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם.  

זה הכל.

עד כה התינוקת היתה קטנה, יכול להיות שעכשיו היא כבר זוחלת ו"לוקחת" לך כאמא יותר זמן מלפני כן.

מה הבעיה לתת לגדולה גם מוצץ?

אני הייתי באותו רגע פשוט נותנת לה וזה היה נגמר באותו ערב, הי אהיתה נזכרת שזה כלל לא נוח ומזניחה את הרעיון.

עכשיו כשיצרתם על המוצץ וטו, תחשבו איתה מה יעשה לה הכי כייף.

אולי בקבוק כמו של תינוקות?

וכמובן התשובה הנכונה היא- להרבות בצומי חיובי.

עד כמה שניתן.

וזה אפעם לא נגמר, תמיד הם ירצו עוד , תמיד יצטרכו את האישור שלנו ההורים שאנחנו אוהבים אותם וזה הכי טבעי וטוב שיש.

וחוצמיזה שלבכורים הרבה פעמים יש נטיה לרצות את אמא רק בשבילם...

ההבאים בתור כבר נולדים למצב של חלוקה הוגנת...

ורעיון קטן- אולי לתת לה המון תפקידים שמיוחדים לילדים גדולים וליצור לה חוויות מזדמנות איתך ולהגדיר לה אותם כך " שהיא יכולה ומותר לה כבר לעשות כך וכך עם אמא כי היא כבר בין הגדולים"

שנודעה לי בשורת האיוב האיומה... לא מצליחה להתרכז בכלום... מעריכה מאוד שישבת וחשבת בשבילנו.

שכחתי לציין שבערב הראשון שהיא ביקשה מוצץ, נתנו לה בכיף.

זה פתח לה תיאבון לעניין...

ובקבוק יש לה עדיין...

אמשיך מחר, אני לא מאופסת...

גם אני עם תינוקת בת שבעה חודשים שהבאה מעליה (בת שלוש) קיבלה באהבה רבה

ופתאום עכשיו הקנאה חוגגת....

וגם היא נגמלה ממוצץ (לפני כמה חודשים טובים, מיוזמתה) ופתאום רוצה שוב...

כמה דברים שאני מנסה לעשות, אולי יעזור אצלכם:

- לגבי המוצץ- אצלי לפחות היא התחילה להכניס המון דברים לפה בתור מוצץ וזה התחיל להיות מאד מסוכן...

הבהרתי לה באופן מאד חד משמעי מה מותר להכניס לפה ומה אסור.

לי זה נראה נובע מאותו מקום בדיוק- הקטנה חוקרת את העולם בעזרת הפה

וגם היא רוצה להיות כמוה.

דיברנו גם למה זה לא בריא מוצץ והגענו להחלטה משותפת שכאשר במשחק היא התינוקת,

מותר לה לשים בפה קצת זמן מוצץ של משחק.

בינתים זה די מספק אותה.

- באופן כללי: המון העצמות של כמה כיף להיות גדולה, 

דיבורים על פינוקים של גדולים והנאות של גדולים

- לנסות למצוא כמה שיותר זמן איכות איתה לבד

- לשתף אותה בטיפול- לתת לה את תפקיד האחות הגדולה:

לשים מוצץ, להביא טיטול, לשמור שאין דברים מסוכנים על השטיח (למרות שכבר בדקת בעצמך),

להמליל כמה היא אוהבת אותך- תראי איך היא צוחקת כשהיא רואה אותך.

אצלנו משתפר בהדרגה איטית מאד.... מתאמצת לשמור על קור רוח ולא לכעוס לפעמים....

ראיתי שזה החמיר מאד כשהיא ראתה שזה מכעיס אותי (גם ההצקות וגם המוצץ)

אני מרגישה כמוך ממש שכשהא רואה שאני כועסת או נלחצת, היא רק ממשיכה ביתר שאת.

אני עובדת הרבה על תשומת לב חיובית, כל הזמן מדברת על כמה היא גדולה ועוזרת ושומרת, ומשתמשת ממש כמעט באותם הרעיונות שלך.

לגבי המוצץ- היא באמת מסתפקת בו לזמני משחק?

כי אצלנו זה מרגיש כבר על גבול המשהו רגשי חזק שהיא מחפשת.. ואחרי שהרשינו לה פעם לשחק היא ממש לא מרפה...

החלטתי ללכת איתה על זמני איכות, להניח את התינוקת אצל המטפלת ולהישאר איתה לבד קצת.

יש רעיונות מה אנחנו  יכולות לעשות בימים לוהטים כמו אלו?

גם בת הארבע שלי הופיעה פתאום יום אחד לגן עם מוצץ של התינוקת (ואני אפילו לא ראיתי שיצאה איתו),

וגם היא לא ממש מרוצה מההתפתחות של בת החצי שנה ומעודף הצומי שהיא מקבלת.

להתייחס לזה כגל חולף,

לא להיבהל.

רק לדרוש בתוקף שההצקות ייפסקו- אם זה משהו שיכול להזיק. לעודד אותה ולהעצים את מעמדה כאחות הגדולה שיכולה ללמד את התינוקת ולעזור לה, 

בהצלחה ורוב נחת!!

גם אני מרגישה צורך להודות מעומק הלב..

ומשתתפת במתנה כללית..

אבל...

עדיין רוצה לקנות משהו סמלי...

הבעיה היא שיש גם את הסייעת.. שגם היא נתנה מעל ומעבר...

וביחד הסכום כבר גדול עליי..

רעיונות למשהו סמלי ומכוב יתקבלו...

תודה!!

ביחד איתכן באותה סירה..

אבל אם מביאים לגננת ולסייעת,

מה עם הגננת המחליפה שמגיעה פעם בשבוע?

ומה עם הסייעות שמתחלפות כל הזמן?

ומה עם הצהרון? ששם יש לא פחות משלוש עובדות,

בקיצור, מגיע להרבה עובדות,

למי לתת ולמי לא? רק לגגנת העיקרית? זה לא יפה...

ואם לכולן, אז זה כבר יוצא קצת יקר...

הרעיון של שוקולד הוא טוב נראה לי...

מתנה לגננת מקסימה שאנחנו מסיימים אצלה שנתיים...ויש בעיה העוזרת חדשה אז מה עושים במקרה כזה?

אם מביאים משהו, כדאי מאוד להקפיד שלגננת ולסייעת העיקרית להביא אותו דבר או פחות או יותר באותה "דרגה". הגננת והסייעת אם, הן עמוד  השדרה של הגן ולא כדאי במתנה סמלית של סוף שנה ליצור הבדל ביניהן - ואני מדבר מניסיון, הסייעת אם עושה לא פחות מגננת בהמון מקרים. זה יכול מאוד לפגוע בה אם תראה שבמתנות שמביאים בסוף שנה (לא רק אישיות, גם הכלליות מכלל הורי הגן יחד) - יש הבדל ברור בינה לבין גננת האם.

גננת מחליפה, צהרון, סייעות מחליפות וכו' - זה כבר סיפור אחר לגמרי ולהן אפשר להביא מתנה במדריגה אחת פחות, כיוון שהאחריות המוטלת עליהן היא הרבה פחות, וזה לא משתווה בכלל לגננת אם ולסייעת אם.

ב"הצלחה!

בס"ד

זה יכול להיות ספר לפינת ספר,

צבעים/ טושים ליצירה

משחק?...

וכיד הדימיון הטובה..

אני מאמינה שגם זה משמח ומיטיב, וזה מופנה לגן, מכאן לכל הצוות (למכתב אפשר באמת להוסיף איזה שוקולד או משהו קטן [בסגנון משלוח מנות])

כי אין לי תקציב למתנה...

כמובן עם מכתב..מקווה שאספיק לכתוב..

הכנו לה בפיקפאז פאזל ענק עם תמונה שלה עם הילד וצירפנו פתק תודה קטן..

הזחילה אחורה היא השלב הראשון בזחילה. כמה זמן היא כבר זוחלת ככה?

את יכולה להיות ערנית ,לעקוב, אם יש התפתחות, אפילו קטנה כל כמה ימים.

אם בכל זאת את קצת מודאגת- את יכולה לגשת לאחות או לרופא, ואולי ימליצו (אולי) על פיזיותרפיה, כדי לעודד אותה להתקדם.

אגב, יש ילדים שזוחלים רק על הגחון ולא על הבטן ולפי מה שאני יודעת זה נחשב לזחילה לכל דבר- תקנו אותי אם אני טועה.

בכל אופן אל תלחצי בגלל ההתפתחות השכלית, נראה לי שאם יש הפרעה בתחום הזה זה רק אם ממש ממש ממש לא היתה זחילה, וגם אז לא בטוחה שזה עד כדי כך פוגע.

יש לי ילדה שלא זחלה בכלל על הגחון או על שש, אלא רק על הישבן. והיא חכמה מאוד ויצירתית והכל...

הבן שלי לעולם לא הצליח לזחול גחון קדימה...

הוא חצה יבשות אחורה,ולמד לזחול על 6 בסביבות 10 חודשים...והלך בגיל 1.3.

והוא אחלה גבר...(בן 2.5)...חכם ומוכשר...

אז לא ברור אם יש ממה לדאוג..בכל אופן,תמיד ניתן להתייעץ בטיפת חלב..

הבן שלי בן שנה ושלושה חודשים לא מרים את הראש שלו כשהוא על הבטן ליותר מכמה שניות-מזה יש לחשוש

הבן שלי לא זוחל לא אחורה לא קדימה לא גחון לא על 6- מזה יש לחשוש

לא אוהב להתהפך- מזה יש לחשוש

 אך ב"ה עם הרבה פזיותרפיה ותפילות הוא מצליח סוף סוף להתיישב לבד ולהעמד עם תמיכה וללכת עם תמיכה, והשבוע גם התחיל לזוז קדימה עם הישבן ב"ה ב"ה!!

הבת שלך ב"ה מתהפכת ! מסכימה להיות על הבטן! מחזיקה ראש! זוחלת גחון! ב"ה היא במצב מעולה, לא צריך לזרז בכוח התקדמויותת שברור שמתקיימים אצלה, ניתן כמובן לעשות תרגילים ולגרות זחילה, (יש מלא תרגולים שאפשר לראות ביוטוב) אך ברור שלא להילחץ, דרך אגב הגדול שלי גם זחל רק אחורה עד גיל 10 חודשים ואז בגיל 11 חודשים תוך חודש למד לזחול קדימה להעמד לבד ו  ללכת!!! אז כל ילד עם ההתקדמות שלו, וטוב שאת דואגת לה, אך כמובן ללא לחץ, היא בסדר גמור 

בשנה נעמדה..

וחודשיים אחרי הלכה..

והיא באמת הייתה בטטה לא זזה ולא עשתה כלום.

אין מה לדאוג.

הולכים לרופא ילדים.

הרופא אמר לי לעשות לה תרגילים וזה עזר...

אם היא יושבת ומתהפכת ונעמדת אני במקומך הייתי רגועה..

אם היא זוחלת אחורה, וקצת קדימה על הגחון- זה לא נשמע לי מדאיג בכלל.

יש ילדים שלא זוחלים לעולם וההתפתחות השכלית שלהם תקינה

ולעיתים יש ילדים עם איחור התפתחותי (או פיגור) שיכול לגרום לכך שלא יזחלו (ואז יש לזה המון סיבות שנובעות מהפיגור אבל לא פיגור=לא זוחל)

הקשר היחיד הוא שזחילה של יד ורגל נגדית עוזר לפתח את הקשר בין שני חלקי המוח(המיספרות),

אבל שוב- זה לא אומר שחוסר זחילה=אין קשר בין ההמיספרות, כי יש עוד דברים שעוזרים לכך.

זחילה לאחור היא התחלה של זחילה.

ואם את ממש לחוצה, את יכולה לעזור לה קצת, לשים לפניה משחקים שהיא אוהבת שיגרו אותה לזחול ולתת לה תמיכה מאחור כך שהתנועה של הרגליים תקדם אותה קדימה במקום אחורה, וגם אפשר להרים אותה טיפונת מהבטן כדי שהידיים וחגורת הכתפיים יעשו את התנועה ויתחזקו.

תני לילדה את הקצב שלה. אם עד גיל שנה היא לא זוחלת, תפני לרופא ילדים ותבקשי המלצה לפיזיותרפיה כדי שיתנו לך תרגילים יותר ברורים ויעקבו. בהצלחה!!

*הכותבת מרפאה בעיסוק, עובדת עם ילדים בגילאים הרלוונטים.

היא עוד תשתולל ותרוץ ותשבור חפצים בבית של סבא וסבתא באחריות

יש שהולך מוקדם

יש שלומד מוקדם

יש שזוחל מוקדם

יש שמתחתן מוקדם

ויש את המאחרים בכל הנ"ל

ענה פעם הרב מוצפי לאימא שהבן שלה לא דבר שהוא יעשה להם חור בראש עד שיאמרו לו שתוק!!

קודם כל תשיגי הפניה לרופאה התפתחותית, כדי שתוכלי לקבל פיזיותרפיה דרך קופ"ח (זה תהליך ארוך, אז

כדאי שכבר תיכנסי לרשימה. עד שתגיעי לטיפול בע"ה היא כבר תזחל.

הבסיס לזחילה: גמישות הגב

הורים רבים נוהגים להושיב את ילדם לפני שלמד להתיישב בעצמו ולזחול. הבעיה שעלולה להתעורר בעקבות הושבת התינוק לפני שלמד לזחול, היא שתנועתיות הגב נפגעת - שרירי הגב של התינוק נאלצים להתמודד עם המציאות של כוח הכבידה והתוצאה היא קושי מוגבר בשרירי הגב, דבר שפוגע ביכולת הגב ובתנועה צידית.
יכולת התנועה של הגב היא הבסיס לזחילה. כמובן שכל שאר התכונות כמו סימטריה וקשר בין פלג הגוף העליון לתחתון חשובים גם הם, אבל לרוב התינוקות שחווים קשיים בזחילה יש קושי בתנועתיות הגב בגלל בעיות כגון מתח שרירים חזק מדי או חלש מדי, או בגלל שהושבו לפני הזמן.

תרגילים לעידוד זחילה:

• השכיבו את התינוק על גבו, והניעו את האגן שלו מצד ימין לצד שמאל. לאחר מכן בצעו את התרגיל עם כל אחת מרגליו בנפרד. המטרה היא לראות שחלק הגוף העליון של התינוק נשאר ללא תזוזה ורק החלק התחתון נע.

• השכיבו את התינוק על גבו, כופפו לו את הברך לכיוון בית החזה וחזרו על הפעולה בשתי הרגליים.

• השכיבו את התינוק על גבו, קרבו את רגלו וידו הימניים עד למפגש ביניהן - חזרו על הפעולה גם עם יד ורגל שמאל. ראו שהתנועה מתרחשת גם במפרק הירך וגם בכתף, שאין מפרק דומיננטי. 

• אחזו ברגל וביד של אותו כיוון וגלגלו את התינוק כלפי הצד השני - לכיוון הכתף הנגדית שמונחת על המזרון. בצעו את התרגיל עם היד והרגל השנייה.

• תנוחת ערסול: החזיקו את התינוק בתנוחת ערסול כשפניו פונות לתקרה, יד אחת תומכת בראש, והשנייה באזור הברכיים. שימו לב ששתי הידיים נמצאות בקו המרכז ולא פרושות וקרבו את הראש והרגליים - כאילו אנו מכדררים את התינוק; שימו לב: לא יותר מדי. המטרה: לגרום לגב להיות במצב של כפיפה.

• כאשר התינוק שוכב על הגב, טפחו קלות על בית חזהו, לאחר מכן שפשפו את האזור באמצעות חיתול בד.

• הניחו צעצועים מעל כרית או מעל הרגל, שיגרו את התינוק לטפס מעליהם.

• הסירו את הגרביים של התינוק, שירגיש את הרצפה.

(מתוך הלול)

אמא יקרה! אל תדאגי . בעזרת ה' היא עוד תרוץ ואת אחריה. הבן שלי לא התהפך עד הגיל הזה . ואז ב"ה הכל הגיע ברצף מהיר . אל דאגה . . ה' איתך!!!

הקטן שלי גם איטי בהתפתחות ובטיפת חלב מיהרו להלחיץ ובגיל תשעה חודשים שלחו אותנו לפיזיוטרפיסט, הוא לא כל כך הבין למה הגענו ואמר שאם עד גיל 11 חודשים הוא לא מתיישב ולא עולה על שש לחזור אליו וב"ה עד אז הכל הסתדר... אז בנחת...

דבר נוסף אם כן את רוצה לבדוק את זה אפשר לבקש מהרופא התפתחות הפנייה לפיזיוטרפיסיט (לדעתי זה טיפול חינם או בסכום סמלי ביותר) ושהפיזיוטרפיסיט יראה אותו לפעמים הם נותנים תרגילים מעודדים וכבר הילדים מתקדמים... בהצלחה...

אצלה היא נולדה חודש לפני הזמן והיא הולכת לפיזיותרפיה ואכן מתקדמת

וזה מה שאני ממליצה רואים ממש הבדל בשרירים

אמרו לי שהבעיה שלה זה טונוס קצת נמוך ושהיא גמישת יתר

כל המשימות יחכו למחר (ובעז"ה אז אתפקד יותר).

רק כשנודע שהנערים כבר לא בחיים, הבנתי כמה ציפיה גדולה הייתה לי לזה שהם יימצאו בחיים, בגלל... סיבות אישיות 

יהי רצון שניבנה חזקים יותר מהשבר הגדול הזה.

בשנה שעברה קנינו און ליין באתר שנקרא תלבושת. למה?

 כי  בית הספר שלנו שלח המלצה ל-2 חנויות באיזור, בשתיהן קנינו בשנים שלפני, והסחורה הייתה על הפנים. כל חנות והבעיות שלה (תפרים נפתחו, הדפוס התקלף, הסמל נמחק, התכווץ ואיבד כל פרופורציה וכו'). אז אמרנו לעצמינו: מה כבר יש לנו להפסיד?

אלא מה, ממש הופתעתי. המחירים (כדאי לחכות קצת למבצע) היו ממש סבירים, כולל משלוח, והאיכות - הייתי בהלם! אף חולצה לא התקלפה, לא נמחקה, איכות הבד הייתה מעולה, הגזרת שלושת-רבעי היתה מצויינת, ואפילו השירות היה ממש אדיב!  

יש להם המון סמלים, ואם אין (את שלנו לא היה...) מודיעים להם והם מחפשים ומעלים לאתר.

אז למען הסר ספק: אין לי אחוזים שם (חבל...) אבל כלקוחה הייתי ממש מרוצה. בהחלט חוזרת השנה שוב.

תשימי בתא של המרכך חומץ -ממש עוזר.

אם את לא אוהבת את הריח של החומץ, אפשר לשים חצי מרכך חצי חומץ.

בהצלחה!

ואף פעם לא נשאר לי ריח על הכביסה.

לא הבנתי למה התכוונת לגבי השלמת מספרים- שהילד יודע להשלים את שם המספר? אם כן, נראה לי שהחל מגיל שנתיים וחצי אפשר לצפות להתחלה של השלמה. להתחלה. בלי לחץ בכלל.

זיהוי צבעים- מתחילים בגיל 3 (מבחינת לומר את שם הצבע), ועד גיל 5 בערך כבר צריכים לזהות את כל הצבעים.